התשובה הראשונה שתמיד עולה לי:

הוא רוצה שתתפלל אליו

אבל במצב אחר יהיה יותר טוב

דוגמא:

ה' רוצה שאדם יהיה עני, כי כסף ישחית לו את המידות>

אדם מתפלל על פרנסה>

ה' דואג שהאדם יתעלה יותר והכסף כבר לא ישחית לו את המידות>

ואח"כ משפיע עליו שפע....

כלומר הכלים שלנו קטנים להכיל את השפיע

ע"י התפילות ה' מגדיל את השפע

הדרגה הגבוהה ביותר של אדם שבוטח בקב"ה זה אדם שמקבל את היסורים ואפילו  שמח בהם.

כי הוא יודע שמטרתם לכפר על עוונותיו או להביאו למדרגה גבוהה יותר. לכן יש שבאמת לא רואים טעם בתפילה לשינוי המציאות..

דבר נוסף, הקב"ה מביא על אדם ייסורים ומכאובים כי הוא רוצה לעורר אותו לפשפש במעשיו ולשוב בתשובה.

ברגע שאדם מתפלל אזי הוא מפנים את הידיעה שהקב"ה הוא זה שמספק את כל צורכיו ובו הוא תלוי.

כלומר לפעמים התפילה היא היא התשובה שהקב"ה מבקש מאתנו לעשות. היא התשובה שהקב"ה מבקש מאתנו לשוב אליה..

ותודה על השאלה, עוררת אותי לחשיבה..

לא טוב שאתה צריך להאמין שהוא טוב,

אלא טוב שאתה מרגיש שהוא טוב.

למה להתפלל אם בכל מקרה הוא עושה את הטוב בשבילך?
מה זה משנה אם זה כואב או לא- גם אם זה לא כואב, האמונה שהכל לטובתנו מפקיעה כביכול

את משמעות התפילה- אם זה טוב לי, למה להתפלל על השינוי?
אבל כבר ראינו שחז"ל לא ממש המשיכו את הייסורים- הגמ' במסכ' ברכות מביאה שלושה מקרים

בהם אחד מגדולי ישראל חולה וחברו בא לבקר אותו- ושואל אותו "חביבין עלייך יסורין?"

התשובה היא אחת- "לא הן ולא שכרן". 
גם אם הייסורים\קשיים\כאבים קיימים- חז"ל מעדיפים שלא להיות בכאב, על אף שכרו.

לכן כנראה שזה יותר עמוק.

שתי נקודות שאני חושב שיכולות להשפיע - מה משמעות התפילה. מה משמעות הכאב.
משמעות התפילה היא לא השינוי במציאות. התפילה עומדת בפני עצמה, התפילה היא חיבור,

היא עמידה לפני ה'. התפילה היא מטרה בפני עצמה ולא כלי לשנות את המצב. אנחנו לפעמים

רואים בתפילה כלי לשיפור המצב שלנו- ריבונו של עולם רואה את המצב ככלי לשיפור התפילה שלנו.
תפילה היא ערך בפני עצמו, וזו ההבנה הבסיסית החשובה ביותר כשניגשים אליה.
משמעות הכאב היא עניין מורכב, הכאב מגיע אלינו לא ישירות מה'. כי ה' כולו טוב.
הכאב מגיע לנו מצד הטוב, יש לו השפעה טובה והוא אכן לטובה- כמו שניתוח לאדם שצריך אותו הוא טוב.
האם נגיד שאדם לא צריך ניתוח בגלל הכאב הכרוך בדבר? לא. לכן גם את הטיפול שריבונו של עולם נותן

לנו הוא לפעמים כואב, אך הוא טוב לנו.
הכאב נועד להבריא ולהיטיב לנו.
כשאנחנו מתפללים על הכאב- אנחנו "משתפים פעולה" עם תהליך הריפוי. אנחנו מקבלים את הטיפול-
וזה מזרז את השפעתו המיטיבה ולכן גם את הכאב.
להתפלל על זה - זה כבר להתקדם למצב בריא יותר- ולכן הכאב כבר לא נצרך(או לא לגמרי).
 

את רוצה שה' יתן לך את הטוב אחרת

לא כי זה באמת עדיף כמו שאת רוצה

ה' נותן את ההכי טוב ובצורה הכי טובה

אבל את רוצה שהוא ייתן את אותו הטוב בצורה אחרת

בלי שזה יגרע מהטוב

רק שזה לך יותר נעים ונח. 

ומכיוון שה' אוהב אותך הוא מעוניין בתפילה שלך ובבקשה שלך

וציווה עלייך להתפלל אליו ולבקש את מה שאת רוצה

אבל באמת באמת, איך שה' רואה את זה, זה טוב. 

אז אם אני מאמין שזה טוב, למה להתפלל? אז מה אם בגילוי זה רע?

אם אנחנו נשתנה אז הגילוי גם ישתנה.
הגילוי רע לא בשביל הרע- אלא בשביל הטוב שימשך ממנו כשנתפלל עליו.

אותו בעצמו. 

הוא בחר לאפשר לצער הזה להיות. 

והוא עשה את זה לטובה, כי זה באמת באמת טוב. 

אז למה להתפלל על זה?

מי שרואה בתפילה כלי לשינוי המצב - מפספס את התפילה.

התפילה היא העיקר. 
תקרא את התגובה שלי למעלה להסבר יותר מלא.

אם התפילה היא העניין, ולא "כלי" לשינוי המצב

אז למה שאני עכשיו יעמוד לפני ה' ויקרע את לבבי בתחינה 

שישנה את המצב?! הרי המטרה היא בכלל לא לשנות אותו,

זה לא הגיוני... וזה גם לא ישר,

אני עומד לפני ה' ומתחנן שיעשה משהו שאני מבקש

כשהמטרה שלי היא בגלל אחרת, להתקרב אליו

אם אני רוצה להתקרב אליו שאני יגיד את זה דוגרי, 

למה ללכת סחור סחור?!

ברור שכאשר אני עומד לפני ה' ומתפלל אליו מעומק ליבי

מלבד שאני מקיים מצווה, אני מתחבר אליו מאוד. 

אבל עכשיו המטרה שלי היא פשוט שהמצב ישתנה, 

זה מה שהביא אותי להתפלל. 

זה לא "לא ישר" - זה הכי ישר שיש.
כל הכאבים מגיעים רק מהריחוק מה' יתברך(עד כדי כך שהרמב"ן כותב "מה ליראי ה' אצל הרופאים"),
זה שורש הכאב.
התפילה היא חיבור, היא להתקרב.
לכן זה עובד ככה.
מה לא ישר בזה?
אנחנו חולים("התשובה היא ההרגשה הבריאה ביותר של הנפש"- לא נמצאים שם = חולים), הטיפול מורכב

גם מכאב- אבל הכאב הוא לא העיקר אלא הטיפול.
אם נטפל בזה- אין טעם בכאב.
הדרך שלנו לטפל היא להתפלל על זה.

מה לא ישר?

כשמלכתחילה ניגשתי לתפילה במטרה להתקרב אל ה'

זה כמו שמישהו יבוא אליך ויבקש עזרה

כשהמטרה שלו היא בכלל לראות יותר מקרוב את הפיאות שלך. 

אם אתה רוצה לרפא את הכאב באמצעות חיבור אל ה'

שזה הגיוני מאוד ויפה מאוד ואמיתי מאוד

אז תבקש מה' להתקרב אליו, אל תבקש ממנו לרפא את הכאב, כי זה לא עיקר המטרה שלך. 

זה כן עיקר המטרה שלי ושלו.
המטרה שלו זה שאני אתפלל - ולא סתם תפילה, אלא על הכאב.
המטרה שלי בתפילה זה להתחבר אליו. חלק מההתחברות אליו היא לבקש שרצונו יופיע
בלי מסכים ובלי מסכות- כלומר בלי כאב. רבש"ע רוצה שנתפלל על הכאב, כי ככה אנחנו 

מרפאים אותו. 
אני לא רוצה להעביר את הכאב ע"י חיבור אליו- החיבור אליו עצמו הוא שמפקיע את הצורך 

בכאב ומעלים אותו.
אני ניגש לתפילה מלכתחילה כדי להתקרב אל ה', חלק מההתקרבות שלי היא שפלוני יבריא,
כי הוא בעצמו רוצה שפלוני יבריא- הוא גם רוצה שאני(ופלוני ואחרים) אתפלל על זה. 
אני מתפלל על הגאולה כי אני רוצה להיות קרוב אליו- והקירבה הגדולה ביותר אליו היא בגאולה.
רפואה היא חלק מהגאולה.
מה הבעיה?

נכון מאוד - כאב הוא מרחק מרבש"ע, עצם הרפואה שלו היא התקרבות,
לכן הרב זצ"ל מסביר באורות התשובה שגם רפואה גופנית של אדם היא חלק מתשובה.
כלומר- אדם שהבריא ממחלה עשה תשובה ברמה מסויימת אפילו אם הוא עשה זאת רק ע"י רופא,

אולי זה לא כמו תשובה רוחנית. אבל הרב זצ"ל מתייחס לזה כחלק מתהליך התשובה הכללי.

אולי יש לו עוד הרבה סיבות, טובות ונפלאות שהצער מוליד?

ועדיין, גם אם זה רק בשביל הבחירה,

אם ה' רואה בזה סיבה מספיק טובה בשביל להביא צער, אז למה שאני יתערב וינסה לשנות את המצב?

ה' רוצה שיבחרו בטוב - אולי הטוב זה לקבל את הצער באהבה ולא להתפלל עליו?

זה אומר כנראה שהצער הוא תוצאה של הבחירה שלנו

אבל זה לא אומר שהצער הוא בשביל הבחירה שלנו. 

יכול להיות לצער מטרות רבות נוספות. 

וזה שה' ציווה להתפלל זה לא עונה על השאלה

אוקי, אז אני מאמין שזה לטובה, 

אני ממש מודה על הרעה

אבל מה, ה' ציווה להתפלל, איך אפשר להתפלל ככה?

הרי אני לא רוצה שצער ילך, בגלל שאני מאמין שהוא לטובה!

הרי אני מאמין שהוא לטובה, 

שהקב"ה עושה נעשה בכוונת מכוון, על מנת שיהיה לנו טוב.

גם כשזה נראה בלתי אפשרי.

זה גם סוגשל "השלך על השם יהבך והוא יכלכלך".

לשוב אל השם ולבטוח בו שהוא יודע מה טוב לי, גם אם המציאות מראה אחרת.

שפורסם השבת בעולם קטן??

אם לא ואין לך דרך להשיג יכולה לסרוק לך..

פני לא יראו - שאין לנו נגיעה בחשבונות שמיא.
וזהו עולם האדם, ובו התורה מורה.  
ואין לדאוג לפירוד, שזו הרמוניה של הוויה, ה' אחד. 
 
 

איוב-אליפז-רמבם-אלוקות
המסקנה שווה, ומקבילה לתגובות אחרות כאן. 
להיות בן אדם. 

שמה שהקב"ה נתן לך כרגע הוא הראוי ביותר עבורך - לפני שהתפללת. אחרי שתתפלל - הוא ייתן לך הראוי והטוב ביותר עבורך למצבך אז... התפילה עצמה - רצונו של הקב"ה שנתפלל, כדי להמשיך את השינוי המהותי במציאות דרכנו ודרך רצוננו שלנו.

ממליץ לעיין בספר "עבודה שבלב" מכתבי הגרי"ד סלובייצ'יק. ספר יסודי שבהחלט יכול לעשות הרבה סדר בעניין התפילה, ובכלל.

אבל התייאשתי באמצע,

אז אולי אחזור על מה שכבר שנאמר...

לענ"די התפילה בכללי נועדה ל-2 דברים שקשורים זה בזה:

1. אנו מגדירים לעצמנו בדיוק מהו הקושי, מהי השאיפה , מכניסים את רצונותינו לתוך מילים ברורות...

2. ומתוך כך ^^ מכירים בכך שהקב"ה הוא מקור הטוב והשפע ורק ממנו תבוא הישועה, כל שאיפה, רצון, קושי שאנו מתפללים עליהם נתונים לשינוי על ידו.

ע"י התפילה הזו אנו מכינים את עצמנו לטוב שהקב"ה ירעיף עלינו, כי אנו יודעים גם מה בדיוק אנו רוצים לבקש, וגם נכיר בטוב שנקבל שהוא מהקב"ה...

הצלחה בתפילה בע"ה, לכולן/ם. 

ששם אולי כבר אין צורך בדרך הזו.

ב. לפעמים זה בדיוק כדי שתתפלל (וקשור לענין הקודם: תתפלל וכך תעלה).

ג. מצוה להתפלל ולזעוק לה' בעת צרה. זו עבודת ה'. וזה ביטוי טבעי של הנפש, לקרוא לה' בשעת כאב (כמו גם במצבים אחרים). זה עצמו פועל טוב, גם מעבר לנושא שעליו מתפללים.

לא הכל חומרי בעולם הזה

סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.

סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.

סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.

אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים

אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע

אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה

ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות

אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.

(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)

כתבתי דברים לא יפים בכלל על חג הסיגד,

בדיעבד הבנתי שזה נבע נטו מבורות.

הפוסט נמחק לבקשתי, ומאז למדתי לקח... 

לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......

מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....

אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...

לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....

אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...

בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......

ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅

באמת בהצלחה🙏🙏

(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)

הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.

בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר

זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.

ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.

נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.

האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.

אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה

באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.

התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.

תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו. 

זו ממש טעות לחשוב אחרת.

אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?

תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅

אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...

האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....

כותבים @ ואז בצמוד אליו ובלי רווחים מתחילים לכתוב את שם המשתמש שאת רוצה לתייג. תיפתח כמו תיבה שממנה תבחרי את האחד הרצוי. @נחלת 

אמנם אני מניח שהפעם דווקא התכוונת לא באמת לתייג אותי  

לי יש מנהג, שאולי אנשים לא שמים לב, להפריד בין הקבוצות השונות בציבור החרדי כי לא כולם זהים. אני כן חושב ככלל שהציבור החרדי אוהב פחות, אבל לא דווקא במזיד, אלא פשוט כי כשנושא האהבה לא נמצא על ראש שמחתך אז זה בפועל לא באמת מתגלה. למשל, אפשר להשוות למשל מגזר כלשהו לחב"ד? נושא אהבת ישראל שם הוא כל כך חזק שזה לא מהשפה לחוץ  אלא ממש ניכר בכל המעשים.

בנוסף, לאחרונה, ההתבטאויות של מי שאמורים להיות מנהיגי הציבור ומתווי הדרך לקהל מאוד מקשים על ההבנה שאת רוצה...

מבחינתי את שלי אמרתי בהקשר הזה. לא חייבים להמשיך לדון בנקודה, ואני בהחלט מקווה שלא נתדרדר חלילה כמו בפעם ההיא. ברור לי שאת לא מסכימה עם מה שכתבתי, אז את לא חייבת להגיב אם את מוצאת לנכון.

ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.

תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך

לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.

תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה

מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.

בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.

לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.

נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)

בהצלחה רבה

יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :

https://www.yeshiva.org.il/

יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:

בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי

יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:

ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים

יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :

גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה

יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:

דף הבית - ישיבת הר ברכה

יש אתר של הרב אבינר:

הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר

האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :

שיעורים - ישיבת שיח יצחק

אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?

ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.

הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד

פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה

יחלקו כבוד לרבנים חרדים

לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.

לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק

אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים

וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.

תסיק כאן למה ומה זה אומר

אותם הקילקולים שראה רבי ישראל סלנט כשהקים את תנועת המוסר.

בעניין הזה המציאות מוכיחה, לצערינו, שנפש החיים טעה כשכתב שלימוד גמרא מתקן את מידותיו של האדם. תנועת המוסר צדקה.

למעשה כבר קדם הרמח"ל ותיאר במדויק בהקדמה למסילת ישרים את המצב שבו החכמים לא לומדים מוסר והבעלבתים גם לא לומדים מוסר. ללמוד על מנת לעשות.

בתחנת אוטובוס?

בתור לרופא?

באמת? 

ב. התחושות האלה עולות יותר מול צעירים וגילאי האמצע.

ג. ניתוק, בשונה מיהירות וגסות רוח, אינו מידה רעה אלא מידה עצובה. יכול להיות אדם טוב ועדין שיהיה מנותק לגמרי.

ד. האם אני מרגיש בוז וריחוק כלפיי גם בתחנת אוטובוס ובהמתנה לרופא? כן, למרבה הצער..

על כל אדם/מגזר איזשהו.

מה עולה כשרואים חילוני?

מה עולה כשרואים עץ?

האם אתם מסתכלים על הדרך שלי בעין טובה או רעה?

אז זהו- כשאני רואה חרדי שמח עם מלא חיים- אני שמח ומעריך. בדרך כלל אלה חסידים.

כשאני רואה חרדי שכלוא בתוך המגזריות שלו, או בתוך דרך שהוא לא רוצה להיות חלק ממנה, שרואים על הפרצוף שלו מלא אתכפיא- אני מרחם עליו..

ותמיד תוהה אם טוב לו באמת בדרך הזו

+ באופן כללי הגישה שלי שעדיף שכל אחד יתקן את המגזר שאליו הוא 'שייך' ולא מגזרים אחרים

אז היחס הכללי שלי הוא בעיקר 'זה עושה את החיים קלים לגור באזור שלידו יש חרדים - שטיבלך/קניית ארבעת המינים/בתי מדרש שפתוחים במשך היום וכו' '

כמו שלא עולה לי כלום עבור דת"ל או חילני

תות?

אבל נחכה לשם הרשמי כדי לוודא

60 לשעה

80 לשעה

לא כולל הפסקות אוכל