וה' יעזור שתמצאי עבודה אחרת. הוא הזן ומפרנס לכל והוא מנהל את העולם אז אל תחשבי שאם תעזבי מה יהיה.

תתפללי לה', ותעשי מה שבאמת חשוב. לכי תדעי לאן זה יכול להגיע.אני במקומך אולי הייתי עושה ניסיון- אומרת לו- עם כל הכבוד- אני אישה נשואה, והייתי שמחה שנשמור על יחסי עבודה בלבד,אם את לא רואה שיפור- תברחי כמו מאש.

כדאי קודם להעמיד אותו במקומו, לא לגלות אליו רגש, וכל דיבור איתו צריך להיות בטון רציני וענייני. אם זה לא עוזר להגיד לו ש"את מגיעה למקום למטרת עבודה בלבד, ולא כדי לשחק משחקים". ואם הוא עדיין לא מבין כדאי לעוף משם כמה שיותר מה. הוא מנצל את המעמד שלו לאינטרסים האישיים, ומאוד קשה לעמוד מול מנהל, שהוא לכאורה המפרנס שלך. במצב כזה מיד לברוח. לא שווה להרוס את החיים בשביל עבודה. 

תדברי אף מילה עם המנהל.

אכן, עשית טעות בכך שנענית לשיחות איתו. איש אינו אמור להיות "ידיד קרוב מהעבודה".  אבל זו היתה טעות מחוסר ידיעה, מחשבה ושימת לב. תחזרי על כך בתשובה. 

תחליטי מראש שאינך מדברת אפילו מילה איתו. אם יאמר לך משהו, תעני בקר טוב וזהו - ותתרחקי מהמקום מיידית.

אם ינסה לדבר, תגידי (תכיני את המשפט מראש ותשנני אותו, שיהיה לך בע"פ), אני לא מעוניינת שנשוחח יותר, אני אשה נשואה.

אם ינסה לדון, לשאול, להגיד שזה לא נורא - אל תעשי שטות ואל תנסי לענות. תלכי משם בשתיקה.

אם ינסה שוב - פני לאחראי/ת על הטרדות במקום העבודה, ותגישי תלונה. בלי השתהויות. בכל מקום עבודה אמור להיות מישהו כזה. אם אין אצלכם, תתקשרי למש' הכלכלה ותשאלי מה עושים במקום שאין אחראי/ת.  ידאגו לזה.

תשימי לב לא להגיע למצב שאת נמצאת שם לבד באיזה מקום. אל תקבלי ממנו אף "הוראה" חשודה ("תלכי לשם", "בואי רגע" וכו'. כל דבר שנותן אופציה לשהות בקרבה יתרה. לא מתקרבת אליו יותר משני מטר..). הפסקה - תשבי במקום שעוברים עוד אנשים.

אם הוא מתקרב - תזוזי.

אם ינסה בכל זאת שוב, תגידי לו במשפט אחד: אני מבקשת שתפסיק לדבר איתי. אם לא - אני פונה למשטרה ומתלוננת על הטרדה.

אל תפחדי מכלום. לא שיגיד לך שזו את - ולא כל מיני סיפורים.  גם לא מאיום על מקום העבודה.

אם תעשי כך - אז אל תספרי לבעלך כלום על מה שהיה. אין צורך לצער אותו. הרי מבחינתך לא היה ממש בדיבורים הללו.

רק אם זה ימשיך - ואת לא תדברי איתו מילה, ותראי שהוא ממשיך להטריד - אז את יכולה לומר לבעלך שהאיש הזה מנסה לדבר איתך כל פעם והזהרת אותו ואת מתרחקת והוא שוב.. אז בעלך יעזור לך כשותף. גם במקרה כזה, אל תאריכי במה שהיה בהתחלה. תגידי רק שדיבר איתך קצת ולא חשדת בכלום - ופתאום את רואה שהוא ממש מטריד.

ואל תפחדי כלום מהאדם הזה. לגביו תהיי אסרטיבית לגמרי.

כך ענ"ד.

שיהיה לך לאן ללכת את תהיה בעיה, או אם תרגישי שקשה לך להיות אסרטיבית מול הבוס

אז כל יום תחליפי עבודה?? זה ענין של שינוי גישה שלך

כשהוא מתחיל משהוא אישי לדבר איתך, פשוט תקומי ותעזבי את הכסא והוא יבין לבד...

הוא במטבח, אל תכנסי, הוא בא תצאי..

כשהוא קורא לך לתת לך עבודה תעמדי רחוק, תגידי מה? קחי ותלכי. אל תסתכלי לו בעינים.

בקיצור את כל הרמזים הכי שקופים שאת לא מעונינת.

שימי לב- יש הבדל בין שני המשפטים.

לפעמים לא מצליחים לעמוד מול הבוס, כי חוששים מפיטורין (למרות שהחוק אצל המוטרדת)

לפעמים פניה למשטרה גוררת יחס לא נעים מהעובדים, כי זה כביכול הרס את העבודה

לפעמים מישהו שמטריד עלול להתחכם בדרך כלשהי ולהצליח להפיל אותך ברשת

לפעמים מישהי שהוטרדה לא מרגישה בנוח מול המטריד 

ולפעמים קשה ליישם את העצות שניתנו כאן. כל אחת בנויה אחרת

ובמקרים כאלה עדיף לעזוב את העבודה. ולכן חשוב שתהיה אפשרות לאן ללכת אם זה קורה. ולא סתם להיזרק ברחוב.

יתכן שהיא תצליח, אני באמת מקווה בשבילה. אבל בכל זאת המלצתי לחפש עבודה, למקרה שלא.

 (וזה די הגיוני המלצה כזו. זה כמו שלא תלכי עם סנדלים בחצר שיש בה בטוח נחש צפע, למרות שברחוב כן תלכי כך למרות שגם שם עלול להיות נחש)

אם זה היה מקום מסוכן, הייתי עוזבת גם אם אשאר רעבה ללחם

אם זה לא מסוכן וניתן להישאר, אז נשארת.

אני חושבת על עצמי,  לחפש מקום עבודה חדש, זה ממש לא קל!!!זה לא כמו שזה נשמע.

יש עבודות עם תקן, קביעות וכו'. שעות עבודה שמתאימים, מרחק ...

חפשי עבודה אחרת זה נשמע מאוד יפה, לא הכי מציאותי..אלא אם כן היא קופאית בסופר/מוכרת בחנות אז זה יותר קל..

לכן היא צריכה לחשוב עם עצמה מה מידת הסכנה.

שלום לך,

ראשית עליי לציין שהמקרה של הוא מקרה קלאסי של ניצול תמימות ושל אי התאמה בציפיות ובכיוונים. בעוד שהוא חותר לכיוון מסויים לך היה ברור שזה ברמת הנחמדות בלבד.

אני מנוסה בקטע שכזה ולטעמי המסקנה המתבקשת היא:

אין ידידות ואין נחמדות בין גברים לנשים למעט בעל עם אישתו. אני לא חרדית אך ברור לי היום, לאחר מקרה מאד מאד דומה, שכל נחמדות שלי (כולל הקשבה מנומסת לנושאים שאינם קשורים לעבודה, כולל צחוק מבדיחות או שנינויות שלו ועוד) התפרשה אצל הצד השני כפתח להתקרבות נוספת וליצירת קשר שלי לא הייתה כל כוונה אליו.

אני מאד מסכימה עם דן. עלייך לנתק כל קשר ומגע ולהיות עיניינית בלבד. רק מה שקשור לעבודה. מה שלא את לא מתייחסת.

הכי טוב זה לבחור בדרך של המנעות. כלומר, כפי שנכתב בתגובה של דן: להימצא תמיד עם עוד אנשים, לעולם לא להיות לבד איתו בוודאי שלא בשיחה. אם חולפת על פניו לדבר בנייד, גם אם את צריכה לעשות את עצמך משוחחת. עדיף עשרות אלפי אי נעימויות כאלו על פני אי נעימות אחת של ניסיון שלו לחצות עוד גבולות.

אני יכולה לשתף ולספר שאצלי, במקום עבודה של אנשים דתיים, עובד איש אחד בכיר שאינו דתי וכל עולמו ושפתו יותר בוטה. הוא יכול להיות אבא שלי בגיל. הוא מאד נחמד שכזה, יודע להתבדח ובעל לשון שנונה ואף חלקלקה. תוך שבועיים מיום תחילת עבודתי כבר חשתי אי נעימות במחיצתו. כל פעם שהיה נכנס למשרד שלי (לרוב כדי להכנס את המנהל שלי, שהוא גם המנהל שלו) היו לו הערות או בדיחות או משפטים כמו: "את יודעת מה היה אומר ביאליק על... ואז מספר לי משהו שסופו הרבה פעמים היה מביך עבורי כי היה בו מסר מיני או אישי או סתם מסר פרווה אבל עצם המצב שבו אני מקשיבה לגבר שאינו בעלי, בנושאים שאינם עבודה - היה מביך).

אחרי זמן מה התחילו גם בדיחות עם רמיזות גסות נאמרות בנוכחותי, גם אם לא ישירות אליי. זה כבר היה לי ממש לא נים בייחוד כי הוא היה גם מסתכל לראות איך אני מגיבה. אבל הקש ששבר את גב הגמל, נראה לי היום לא נורא כל כך, אבל ברוך ה' אז זה הסעיר אותי והצריך אותי לנקוט צעדים.

לאחר א. צהריים הוא הגיע למשרד וסיפר שהיה בחדר האוכל מנה אחרונה טובה, אני עניתי שכנראה בגלל ראש חודש. ושאלתי אם הייתה טעימה (זו הייתה טעות! מה פתאום אני שואלת אותו על מה אכל ואם היה לטעמו?!) ואז הוא ענה שלא אכל. אני שאלתי למה (עוד טעות!!! מה אכפת לי?! לה אני קושרת איתו שיחת חולין בנושאים כאלו?!) ואז הוא אמר: אני לא יכול לאכול כאלו דברים כי אני לא חתיך כמוך.

אני כמעט נפלתי מרוב שוק ובושה. רציתי להעלם. הלכתי משם בלי לומר כלום והתסגרתי בחדר אחר עד שנרגעתי (בסיוע של אמא שלי, בטלפון). התחשק לי ללבוש על עצמי עוד 20 שכבות ולהתכסות ושבחיים הוא לא יראה את צורת הגוף שלי ויעיר לי כאלו הערות. הייתי מלאת בושה מעצמי וגועל ממנו.

ובאותו חדר החלטתי,בעצת אימי החכמה, ה' ישמור אותה - שאני לא מדבר עם האיש הזה אף מילה מעבר למה שאני חייבת מתוקף עבודתי. בכל פעם שהוא חולף במסדרון על פני המשרד שלי אני פשוט מתעלמת. אם נכנס למשרד שלי אני מייד מחייגת בטלפון ומנהלת שיחה, אפילו בכאילו. אין שלום, אין חיוך ואין כלום! לא נחמדה אמנם אבל גם לא צריכה לאכול ממנו הערות גסות.

מי יודע לאן הוא היה מתדרדר בלשונו או חלילה בידיו אם לא הייתי שמה גבול.

ברור לי שהוא טיפוס כזה, מחניף ומשתעשע - אבל יש לו חוסר גבולות מובנה, שזה סממן של גבר עם פוטנציאל לתקיפה.

מכאלו צריך להתרחק!!! ומכל גבר שאינו בעלך - עלייך לשמור דיסטנס. להיות עיניינית, בלי נחמדויות וצחקוקים. רק כך נוכל לשמור על עצמנו.

אולי נשמע קיצוני אבל עובד מעולה!

אל תסתבכי.

אם לא עוזר לך כל מה שכתבתי והוא ממשיך להטריד - עזבי את העבודה(עם או בלי תלונה עליו) אבל אל תשארי לעולם במקום שמסכן אותך. פגיעה מינית היא טראומה שאינה עוברת לעולם והיא אוכלת כל חלקה טובה בזוגיות ובחיי המשפחה.

אשמח לדבר איתך גם בטלפון כתבי לי אם מעוניינת וניצור קשר.

בהצלחה, ה' יישמור אותך!

אות לאות

אני לא בטוח מה נכון לגבי השארות במקום העבודה. אם כן, אז בוודאי ע"פ הכללים שכתב דן.

אבל לגבי שיתוף הבעל, זה נראה לי כדבר משמעותי מדי מכְּדי לא לספר לו, ובנוסף, ההתמודדות בשנים קלה יותר.

הבעל לא מפרנס ועובד בעבודות מזדמנות, והאשה נאלצת להיות המפרנסת העיקרית וגם אז הם חיים בדוחק ובצמצום.

אחר כך שתגיע לכאן עוד מישהי שתשאל האם כדאי להתחתן צעירה בלי אופק כלכלי, כולכם תענו במקהלה "בטח זה כל כך קסום וערכי לחיות בצמצום". אז הנה התוצאות של הצמצום והדוחק. (בלי שום יכולת לצאת מהמצב הזה, יש כבר שני ילדים אז אי אפשר לצאת ללמוד, אי אפשר להרחיב משרה וכו'..)

ולגבי מה ששאלת, אני מבינה שהוא בסך הכל מנהל צוות, כלומר יש בהיררכיה עוד הרבה אנשים, ובינהם מנהל הצוות הישיר שלך, תפני אליו ותעדכני אותו בנושא.

של שאלה של אשה במצוקה, לצורך האג'נדה שלך.

היא כותבת שמאד נוח להם המצב הזה [לא כתבה בשום מקום שהיא לא למדה, או שהתחתנו צעירים במיוחד, או שאין אפשרות "להרחיב משרה" לנצח. אין אנשים עם מקצוע שמחפשים עבודה?...], למה להיכנס לה בחיים ולכתוב כך על בעלה.. היא שאלה אותך?! יש לך בעיה עם "כולכם"?...

וכאילו מישהו כאן הציג כאידיאל שהבעל לא מפרנס. כל משפחה עם ענייניה. כבוד לרשות היחיד שלהם.

איכס.

ולפותחת השירשור,

במקביל לדרבון הבעל למצוא עבודה קבועה ומסודרת, לטובת המשפחה כולה ובעיקר לטובתו,

את בהחלט מוזמנת לעדכן את הממונה עליו או לחילופין להתרחק ממנו ולשדר לו שאת לחלוטין לא מעוניינת בקשר איתו.

מדובר בדיני נפשות. מחד- להתפטר כעת יכול לגזור כליה על המשפחה, ומאידך- לעבוד תחת מציאות מטרידה כזאת גם יכוהל להרוס את המשפחה. התנהלי בזהירות!

כבר אמרתי בשרשור אחר משהו על האג'נדה הזאת, שלא תיתן למציאות לבלבל אותה..

ולך - הכותבת, חיזקי ואימצי.

כל הכבוד שאת לוקחת כך את הדברים. הרבה אפשר ללמוד מהנעימות בה את כותבת על היפה שבמצב הביתי הנוכחי.

ואל תתני לאף אחד לקלקל לכם. לא כאן - ולא בעבודה.

לעזוב עבודה והראיה.. אלפי נשים שסבלו מהטרדות בעבודה וחששו לעזוב בגלל הקושי כלכלי.. 

ולך יקרה- ברור שטעית כשהתפתית לשוחח עם המנהל עלוב הנפש, שברור שניצל את תמימותך והתחיל לספר דברים אישיים שלו כדי ללכוד אותך ברשת.  מעכשו ניתוק יחסים מוחלט- ואם יוסיף להטריד בהחלט שתפי את בעלך וגם עזיבת המקום ראוייה בהחלט.

והכי חשוב שההוא יקלוט שהמשחק נגמר.

תהיי מוכנה שיעשו לך פרצופים וגם יחרימו אותך תקופה, אבל זה יעבור בע"ה.

אל תפחדי מאף אחד!!

אין להם שום אפשרות לפטר אותך אחרי כזה דבר.

בקשר לשיחות שלך איתו - לא הייתי עושה כזה דבר, אבל מכאן ועד לאן שהוא לקח את זה אין קשר - אין לך שום סיבה להרגיש אשמה וכו'!!

אני לא הייתי רוצה שבעלי ינהל כאלו שיחות עם אשה ולא הייתי מנהלת בעצמי - כי אני לא תמימה ואני יודעת מה המנהל הזה היה חושב.

אבל, עשית זאת בתמימות ולא הבנת.

ספרי לבעלך הכל מבלי להחסיר דבר.

נכון שהוא יחשוב שאת קלת דעת, אבל תשתפי אותו בצורה כזאת שהוא יחווה את הסיטואציה בדיוק כמוך.

חס ושלום שלא יידע שאת מסתירה ממנו דברים, במיוחד שזה כנראה ילך ויתפוס איזושהי מורכבות אם תחליטי לשתף את הבוס.

וכמובן- תפילה לבורא עולם. תסבירי בפשטות שהוא ברא אותך תמימה, הבנת איפה טעית ושעכשיו יוצציא אותך מזה בקלות וללא פגיעה בשלום בית ובפרנסה.

בהצלחה!

תחזרי לעדכן, אנחנו איתך

הבעיה היא שאם מחר תצטרכי להתלונן לצד ג' אין לך הוכחות.

תנסי להעביר את הקשר ה"בעייתי" שלכם לכתב, כדי שיהיה לך חומר לעבוד איתו אחר כך.

הוא יכחיש מן הסתם ולכי תוכיחי...

(אפשרות שניה: להקליט, אם את באזור בנימין אני יכול להשאיל לך מצלמה נסתרת)

פלילי זה להקליט מישהו ללא ידיעתו כשאת לא צד לשיחה.

אבל אם את צד לשיחה - את יכולה להקליט.

עד כה הוא לא עשה שום דבר פלילי או בעייתי.

תכתבי לו מייל (חשוב דווקא מייל- כי אז זה הוכחה כתובה) שבו תגידי לו- בעקבות מה שאמרת לי ביום זה וזה- אני לא מעונינת בשום קשר אתך, נא לא לפנות אלי או לדבר איתי. באם תפנה אלי מעבר לדברים שקשורים לעבודה- אני אתלונן עליך.

(הטרדה נחשבת כהטרדה במקרים כאלה (שלא מדובר על משהו מוחלט) רק אם ביקשת ממנו להפסיק- והוא לא הפסיק.)

אין שום סיבה שתעזבי- את לא אשמה בזה שהוא מתחיל איתך. 

אין שום סיבה להתלונן עליו- הוא לא עשה שום דבר רע- לא עשה משהו בניגוד לבקשתך או הטריד אותך. רק אמר את מה שהוא מרגיש- זה עוד לא נחשב להטרדה.

מהצד השני- תנסי כמה שיותר להרגע מבפנים.

מבחינתך- לא קרה כלום. הוא כלום ולא אכפת לך ממנו. התגובה הזו של "מפחדת לראות אותו, לא מצליחה לישון" מעצימה את מה שקרה- אז מישהו התחיל איתך בעבודה, אז מה? תבטלי את זה מול עצמך. תחשבי על דברים אחרים- לדוג', קחי לך איזה טיול כיפי או משהו ממש מרגש שהיה לך לאחרונה עם בעלך, וכל פעם שהעניין עולה לך בראש- ישר תחשבי על זה. ישר תתמקדי באותו טיול\מקרה מרגש. מבלי לנסות "לגרש" את המטריד- אלא רק להתמקד בבעל.

רק חשוב לדייק שהוא עדיין לא "מטריד" רק אם אדם חוזר על הפעולה למרות שהובהר לו שאת לא מעונינת בכך, רק אז זו הטרדה.

כדאי לספר לבעלך, אבל כן להבהיר לו שלא הבנת והיית תמימה.

זה משהו שלומדים מהניסיון - גם אני פעם הייתי מפטפטת בעבודה עם גברים עד שהיו כמה שנעשו "נחמדים מדי" והבנתי שהם לא בסדר ואני נותנת לזה מקום לקרות.

גם אז לוקח שנים עד שמעיזים לפעול כמו שצריך. אל תרגישי אשמה - רק בגיל מבוגר יותר כבר יש את האדישות והביטחון להגיב כמו שצריך. לפני כן אנחנו פחות קולטות מה קורה וגם אז לא מגיבים נכון.

את יכולה להראות לבעלך את השרשור הזה.. אולי יעזור לו להבין. במיוחד אם עבד בעבודות בסגנון דומה לשלך מבחינת אווירת הצוות.

בקשר למה כדאי לעשות -

חשוב שתספרי לאיזה חברה טובה בעבודה שתעזור לך כדי שלא תישארי לבד אפילו רגע, והוא יוכל להיכנס ולדבר.

את יכולה לכתוב לו אימייל שמסביר שלא הבנת על איזה כיוון הוא חושב, זה מפריע לך מאד ואת דורשת שיפסיק מיד ולא יפנה אליך אלא לצרכי עבודה ואם לגמרי אין ברירה.

לדעתי אפשר לצרף את החברה או מי שתבחרי כמכותבת על המייל, שהוא יראה שעוד מישהו בעניין.

אם הוא יבקש לדבר לשיחת הבהרה או משהו כזה תדרשי שיענה לך בכתב או פנים אל פנים בנוכחות עוד מישהו!

אם נראה לך סביר אפשר לדבר עם הבוס הישיר שלך או הבוסית ולשתף. אפשר גם לגשת למחלקת כח אדם וליידע אותם או לכתוב להם (כדי שגם כאן יהיה תיעוד). לא חייבים לחכות שהוא יטריד ממש, מותר שהם יידעו גם אם לא עבר רשמית על איזה חוק. פניה כזאת לאישה נשואה נחשבת דבר שלילי בכל מקום.

בהצלחה רבה לך, את לא צריכה לרוץ לעזוב את העבודה.

אם זה מקום גדול במיוחד לא כדאי, אולי תעברי למחלקה אחרת, ומי יודע - אולי פתאום הוא יעזוב מסיבות שלו.. הקב"ה יכול להפתיע..

התגובות פה עצובות

הדעות פה כל כך לא מיושרות

נושא צניעות האשה נרמס

עצוב..

וזה לא רק בשרשור הזה

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

המעסיק חייב לשים אותם במקום בולט 

הוא צריך להבין ממך שזו הטרדה בשבילך 

אם הוא ימשיך זה עבירה פלילית,והוא ישב במאסר+ פיצוי וגם אסור לו לפטר אותך בגלל זה

לכן אני בטוח שהוא לא טיפש, ובשניה שהוא ידע שזו הטרדה מבחינתך הוא יפסיק 

חבל על פרנסה טובה שתלך ברגע

אפשר בפלפון , או מכשיר אחר שעולה פרוטות.

יש לך ילדים בעל מקסים. נכון זה הרגשה מיוחדת להרגיש מחוזרת ובעיקר ממנהל . אך תדעי לך זה דמיונות. ואל תהססי להגיש נגדו תלונה על הטרדה מינית. וכדאי גם שתספרי לבעלך אם את לא מקבלת החלטה.

תייבשי את המנהל הפרחח ומיד

אם הוא נשוי וינסה לרמוז משהו נא לצותת

" אני לא חושבת שהערות מסוג זה שייכות אצל אדם נשוי ובעל משפחה"

אם לא 

"אני לא חושבת שההערות הללו שייכות מגבר פנוי לאישה נשואה"

בתון של פריזר אמנה עם דירוג אנרטי A

ובקשר לבעלך תתקני אותי אם אני טועה אין לך מספיק חום בבית ולכן נגררת לשיחות הללו.

אם אני טועה אני שמח אם לא לשתף אותו ולהראות לו את השירשור הזה.

המון הצלחה עם האתגר החדש ותתפללי שה יעזור לך!

את מתארת פה מצב שבו

1. יש לך חוסר נעימות, יומיומית בעבודה

2. בעצם, התוצאה של זה- שכל היום את חושבת ומתעסקת באותו אדם.

לכן יותר משחשוב שתתעלמי ממנו- חשוב שתתעלמי ממנו בינך לבינך.

שתמחקי אותו מהראש שלך

שלא יהיה לך אכפת ממנו- אדישות מוחלטת. 

ההתעלמות הזו דומה ללא לחשוב על פיל ורוד.

כמו שכתבתי לך למעלה- זה לא עוזר כשכל היום את רק מנסה לא לחשוב על פיל ורוד- את צריכה פשוט לחשוב על פיל אפור ורק עליו. לא מתוך מאמץ ובהלה- אלא מתוך נחת.

לשנן לעצמך-

 אני אוהבת את בעלי, יש לי משפחה נהדרת, יש לי בעל מדהים- ולפרט המון תכונות שלו שאת אוהבת.

וזהו, לא להתעסק במה שקרה.

אז מישהו אמר לך משהו לא במקום- אז מה? 

קורה הרבה.

קרה לי לא פעם (מתוך כונה או פליטת פה )

דיפדפתי הלאה..

הוא ניסה להתחיל ב"שיחות נחמדות" כל הזמן עם כל אישה שהיא במקום העבודה. בעיקר הוא ניסה את זה על נשים חדשות שרק הגיעו לעבודה ולא ידעו מי הוא בדיוק. ב"ה אני קלטתי אותו מהר מי הוא ומה כוונותיו . התנהגות מאוד סנובית ו"מתנשאת" שלי, גרמה לו להבין שאיתי זה לא ילך לו ומאז הוא לא ניסה לדבר איתי בכלל.

יום אחד הגיעה עובדת חדשה, דתייה(הוא לא היה דתי) נשואה טרייה, צעירה ותמימה משהו משהו.

הוא ישר "קלט" את התמימות הגדולה שלה והתעלק עליה. אין מילים לתאר את מה שהוא עשה לה כולל נגיעות כאילו "בטעות"! והיא הייתה כזו "נשמה טהורה" עדינה, נחמדה וביישנית שהיא לא ידעה מה לעשות איתו. היא פשוט ניסתה לשכנע את עצמה שהיא רק מדמיינת וזה לא באמת הכוונות האמיתיות שלו... 

אחרי כמה גבולות אדומים שהוא עבר(בנגיעה, בצורה ערמומית כאילו הוא מוסר לה חפצים ליד וכו') היא הגיעה אלינו יום אחד ממש בוכה כולה. הפתרון שאנחנו מצאנו היה לגשת אליו ולאיים עליו(שלחנו את החברה הכי חזקה שהייתה לנו בצוות)

הצעקות שלה+איום עליו שאנחנו נתלונן עליו ושיפטרו אותו גרם לו להבין שזהו זה(כמובן שהוא אמר שזה חוסר הבנה ומה פתאום ושהוא כולו שה תמים...)

מאז אנחנו החברות דאגנו להגן עליה ולקפוץ מידי פעם למשרד שלה להפגין שם נוכחות כדי שהוא לא יחשוב להיכנס שוב למשרד שלה.

ההמלצה שלי- שתפי את החברות שלך בצוות ובקשי את עזרתן. בכל פעם שהוא מתחיל "לפטפט" איתך סתם כך- שהן יעירו איזו הערה בקול כמו "עוד פעם ההוא מציק לה..." או אפילו בצורה ישירה- "עזוב אותה, לא מתאים לה לדבר איתך..." וכד'

שהוא ישמע ויבין שיש לך גיבוי ושידע שהעובדות האחרות עוקבות אחריו ! תדאגי תמיד תמיד לא להישאר באיזשהוא חדר לבד אף פעם!

המון הצלחה בע"ה שנזכה שכל עמ"י יהיה קדוש וטהור!

משהו בסגנון: "אני מבקשת שלא תפנה אלי שלא בענייני עבודה"

לפחות בכדי לצאת ידי חובה.

כי אין להם מספיק חום בבית.

ויש המון המון המון בנות כאלו ,גברים תתעוררו!!!!! אישה רוצה חבר, חום, אישה רוצה הקשבה, להרבה גברים אין סבלנות, אח"כ לא פלא שבמשרד יש מי שמקשיב לה והיא נגררת, אני ח"ו לא מצדיקה בשום אופן אבל זה מה שקורה...

וכנ"ל הפוך יש הרבה גברים שמחפשים אישה בחוץ (אני לא מדברת ח"ו על דתיים) כי גם להם חסר בבית...

אז מה אם זה משהו שלא כ"כ נעים דווקא מולו.

יש לך מועקה רצינית על הלב, את מתמודדת עם משהו לא פשוט- את צריכה את התמיכה שלו.

מה זה "את צריכה את התמיכה שלו"?..  גם בעצם אגואיזם בנתון הנוכחי - וגם להרוס לעצמה.

היא עשתה דבר שלבעלה יכול לגרום צער גדול מאד; בכך שבלי להבין משמעות "שיתפה פעולה". כעת מתקנת את זה.  אז אם חלילה יימשך משהו - תוכל לשתף, "בדילוג" על מה שהיה לפני כן, שאינו רלונטי ואינו באשמתה. שכן, זה יהיה אחרי זמן-מה שהיא מתעלמת וההוא מציק ללא שמץ תגובה שלה, ואדרבה מתרחקת מיד.

אבל כעת, אם הבעל ידע ממה זה בא - זה צער גדול וסיכון גם לתמיכה.

כי מסתבר שיש זוגות שבהן שיתוף, הקשבה, תמיכה, התמודדות משותפת .. הן א"ב של מערכת היחסים. ויש גברים מאוד תומכים וקשובים ואמפטים לכל מצוקה או צורך רגשי.

לא כל הגברים הם ניאנדרטלים כפי שאתה מנסה לצייר אותם.

לא כתבתי אלייך!

ה"ג'יהאד" שאת מנהלת פה אינו מענין אותי.

אני כתבתי לעזור לאשה במצוקה, ראיתי מה שכתבה, והיא צודקת שזה עלול לקלקל לה.

כבר ראינו - בהודעה אחרת שלך - שאת מוכנה להסית אשה בבעלה, לנצל מצוקה, העיקר ל"קידום האג'נדה". ובסוף גם התברר שם - כמו גם כאן - שפספסת בקריאת המפה.  

"שיתוף בין איש לאשתו" הוא גם שאשה לא מנהלת שיחות-נפש עם מישהו אחר. ואם היא עשתה כך בטעות ובתמימות - עדיף, כדבריה הצודקים, שלא תצער אותו.

את לא תשני את טבע בני האדם ע"י "סיסמאות".

אף אחד לא כתב כאן נגד "תמיכה, הקשבה ואמפתיה לכל צורך רגשי". בדיוק ההיפך: אשה שיש לה תכונה כזו - ואינה דורשת זאת רק מבעלה - יודעת גם להיות "קשובה ואמפתית", כפותחת השרשור (שכבר גילית את ה"אמפתיה" כלפיה מקודם בכך ש"ירדת" עליה וניצלת את מצוקתה. אח"כ התברר שמדובר בבעל עם שני תארים..), גם למה שיכול לצער את בעלה.

איש נורמלי - שאינו רובוט - אכן מצטער על התקרבות שהיתה בין אשתו למישהו אחר. ואם זו תקלה, לא חייבים לצערו. זה גם עלול להזיק. יש בכך גם עקמומיות מוסרית, לעשות דבר שאינו ראוי ועלול לפגוע בבעל - גם אם לא נעשה בכוונה, ואח"כ לדרוש, שבם ה"שותפות והאמפתיה" לשתף אותו, כי עלי זה מכביד..  לפי אותו היגיון - להבדיל - גם אשה שבגדה בבעלה, רשאית לתבוע "בשם האמפתיה" שישתתף איתה.. יש אכן כאלה שזה ה"מוסר" שלהם היום. מוסר צבוע (ולא "השוויתי", כמובן. אבל לרעיון, שמה שלא הגון כלפי השני באופן ששייך לתחושה נורמלית עמוקה - אין לתבוע ממנו אח"כ לשאת בו)

והיחידה ש"מנסה לצייר" דמויות באופן דמיוני, כאן ובהודעות אחרות - זו את. עייני בתחילת השרשור. חשבנו שלמדת מזה משהו..

הבסיס של קשר בין איש לאשתו זה הדיבור והשיתוף.

קראנו את הסיפור אני ובעלי והוא ממש היה בהלם שיש פה אנשים שחושבים שלא צריך לשתף את הבעל.

בזה שהיא לא משתפת זה כאילו מראה שהיא עושה "מאחורי הגב" ולא אכפת לה מבעלה.

כמובן שזה לא המצב- ולכן היא צריכה לשתף אותו.

זה לא יצער אותו! זה ממש שטויות לחשוב ככה! הכי יצער אותו לדעת אחרי זה שזה מה שקרה ושהיא לא סיפרה לו.

זה הרי דבר שנוגע לקשר שלהם, לנישואין שלהם! היא חייבת לספר לבעלה כדי שהם יהיו ביחד מול המערכה הזאת.

הביחד הזה מאד מאד חשוב.

אם אני הייתי בעלה הייתי ממש מתעצבנת שהיא לא מספרת.

במיוחד שהיום - מקרה כזה יכול לקרות לכל אחת, והדבר הראשון שהוא היה רוצה לשמוע זה שהיא נאמנה לו

ומוכנה לסכן את מעמדה שם בשבילו!

מישהיא התחילה עם בעלך בעבודה. בהתחלה הוא עשה טעות ודיבר איתה, אח"כ כשהיתפקח הוא עשה את מה שצריך , יותר הוא לא מתייחס אליה, הסכנה עברה!!

עכשיו תגידי את האמת, את רוצה שהוא יבוא ויספר לך????

לי ,זה היה מאוד כואב לשמוע שקיימת מישהיא בעבודה שמחזרת אחרי בעלי..במיוחד שהוא כבר אחרי.. אז בשביל מה??

זה ברור שמידי פעם היתה עוברת בי מחשבה, נכון שעכשיו הוא כבר לא שם.. אבל מה יקרה אם......

(עכשיו תגידו כולם שאני קנאית.......)

א. היא לא הבינה שהוא מתחיל איתה, וכל השיחות היו תמימות לחלוטין. ברגע שהיא הבינה שזה מה שהוא עושה היא נתקה מגע מיד.

ב. היא עשתה טעות ודיברה איתו - בגלל שסעיף א' לא נכון אין שום בעיה בסעיף ב'

אנשים עובדים יחד במקומות עבודה, ומפטפטים ומדברים על אה ועל דא. אין לי שום בעיה עם זה שבעלי נמצא בקשרי ידידות עם האנשים שעובדים איתו (גברים ונשים כאחד)

ולכן כל הרמיזות האלו שכאילו מדובר פה בסוג של "אשמה" , דיברה איתו, עודדה אותו, זרמה איתו.. דחילק היא לא עשתה שום דבר יוצא דופן בסך הכל קיימה שיחות עם עמית לעבודה, וברגע שהוא הגזים נפל לה האסימון והיא חתכה את זה.

ולמרות כל זאת ברמה הסוביקטיבית העניין מציק לה, ויושב לה על הנשמה, אז די ברור ומובן מאליו שהיא תשתף את בעלה בזה.

אם זה בקטע של צחוק.. את מספרת ,מישהוא בעבודה שממש לא נראה לי  כי הוא זקן.. מכוער.. התחיל איתי.. וכמובן אני לא מתיחסת אליו.

או שאת באה לבעלך, מבוהלת חוששת ובוכה.. שמישהוא בעבודה מטריד אותך... מיד הבעל יקפוץ ויחשוב שרע לאישתו , חיבים לפתור את הבעיה...

כפי שתוארה:

"אחר כך הוא הוא התייעץ איתי לגביי משהו שקשור למשפחה שלו ודיי נפתח אלי ומאז ממש נהינו בקשר טוב. מבחינתי זה לגמריי תמים לא היה לי לרגע אחד מחשבה לגביו מלבד ידיד קרוב מהעבודה". 

היא באמת תמימה,

אבל "מאז נהיינו ממש בקשר טוב",  "ידיד קרוב מהעבודה" - זה אכן לא בסדר. ברור שמי שחושב שזה כן בסדר, לא יראה בעיה "לשתף" בכך - לא בגלל שהוא יותר "שיתופי", אלא כי יש לו  עולם ערכים אחר.  והברירה, אגב, איננה בין לא להחליף מילת נימוס עם מישהו בעבודה, לבין "ידידים קרובים"...

מבחינת הבעל, הנורמלי, דבר כזה אכן יצער מאד (ואגב, יש הבדל בין תחושות גברים לנשים בענין זה, עד לרמה מסויימת. "להתעלם" בכח לא ישנה את המציאות).

ובהיות שהאשה עצמה תפסה את הטעות - והיא יודעת שזה יצער אותו (ואף אחד כמובן, לא כתב "עודדה אותו, זרמה איתו"; או אמר שהיא "אשמה" במזיד. אלו דמיונות - כמו עוד דברים שנכתבו בשרשור..), והיא אכן עשתה דבר לא-בסדר - גם מה שעושים לא בכוונה ומתמימות, יכול להיות "לא בסדר" - "ממש קשר טוב" "ידיד קרוב" זה לא בסדר - אז טוב שחוזרת בתשובה לבד מהשגגה הזו, ולא מצערת.  מה גם, שאפילו לא עשתה כלום, ברור שיצער אותו שמתברר למפרע שמישהו "התעסק" כך עם אשתו. מכאיב.

כלומר: כעת הענין די ברור. זו לא שאלה מי יותר בעד "שיתופיות" וכו'..  זו פשוט שאלה האם התנהלות כזו היא חריגה, או "נורמה". האם בעל עם רגשות נורמליים אומור להרגיש "נוח" עם זה שאשתו "ממש בקשר טוב", "ידידה קרובה", עם מישהו מהעבודה - או לא. האם זה רק "מקרה" שמדבר כזה עלול מצב להידרדר למשהו שכבר מרגישים שהוא לא ראוי, או לא..

אני לא אוהבת את האימרה הזאת. אני גם ככה נוהגת.

לדעתי זה שטות ,לא יודעת מאיפה זה נובע.

לשתף לשתף לשתף לשתף.

אני בנ"א ברשות עצמי . מי אמר שאני חיבת לשתף בהכל? אז מה אם זה בעלי?בגלל שהתחתנו אז כבר אני לא אישות בפני עצמה? יש דברים שמשתפים רק בעל , יש דברים שמשתפים רק הורים, יש שמשתפים רק חברות.

יש דברים שצריכים להיות חכמים ולא לשתף

ואני אתן דוגמאות: לפעמים הילדים אחה"צ כשהבעל לא בבית, רבים, מרביצים וכו.  כשהבעל בא אני ממש לא רצה לספר לו שהם עיצבנו אותי וכו... אז תגידו לי שזה שיתוף, ברור שלפעמים אני כן מספרת, אבל לרוב ראיתי שאם אני מתחילה להגיד הילד לא רצה להתקלח וכו, וזה סתם... זה שיתוף שלא מביא שום תועלת..

סיפרה לי שכנה : בעלה בא , היא בישלה והוא אמר לה וווואו איזה טעים, איזה קציצות מושקעות. הוא לא ידע שזה קציצות קנויות,, היא לא אמרה כלום... אמרתי לה מצוין. אז לא שיתפת, העיקר שהיה מרוצה..

אנשים חושבים שאם מתחתנים אז 24 שעות הכל חייב להיות שיתוף

את גם לא חייבת לשתף שקמת הבוקר מאוחר ושציפור צייצה בשמים והתפעלת מזה.

אבל בדברים מהותיים מאד ובמיוחד שקשורים בקשר שלהם- בוודאי שצריך.

כן, התחתנת. אז 24 שעות את עם אותו בן אדם-לא סתם שותף לדירה. אלא בן זוג.

והוא דואג לך, ואכפת לו ממך.

וכמו שאת מצפה (או שלא?) שהוא ישתף אותך במה עובר עליו ואיך הוא מרגיש.

ואם עבר עליו איזה משהו בעבודה את תשמחי לשמוע מה קרה ולהשתתף בשמחתו/צערו.

ככה אותו דבר כלפייך.

אני לא יודעת מה עובר פה על כל אחד בזוגיות שלו, אבל אותי לימדו, גם בתור רווקה שיוצאת לדייטים

שהשיתוף הוא הכי חשוב והכי מקרב.

אין זוגיות בלי שיתוף.

ואין כל בעיה שבעלה מיד יקפוץ ויחשוב שרע לאישתו!! זה בעלה!! לא אמא שלה שלא רוצים להדאיג אותה בכל מיני דברים סתם כי 'מסתדרים לבד'.

היית ממליצה לגבר לשתף את אשתו בכל המחשבות וההתמודדויות שהיו לו, עם כל אישה שראה, במהלך היום?

אם בעלך היה עושה לך את זה, לא יודע איפה היית היום.

בודאי שהייתי ממליץ גם לגבר לשתף על כל התמודדות שחורגת מגדר הרגיל, כמו במקרה זה, לדעתי  אם הגבר מתחיל ליצור קשר עם מישהי (רצונו/לא רצוני), הוא חיייב לשתף, אם לא את אשתו אז מישהו אחר, זו הדרך להנצל..

גם בהתמודדות היומיומית טוב לשתף, אם זה משהו קבוע, לא צריך לשתף כל פעם, אבל לחלוק עם האשה את העיקרון של אותה התמודדות..

אני בכל אופן רואה באופן אישי ברכה גדולה בשיתוף כזה..

כיוון שהאישה מעידה שבעלה יגיב במצוקה גדולה ולא רק שלא יוכל לתמוך בה אלא יקשה עליה.

אישה יותר קנאית בדברים האלה... מה לעשות?

גם אם תספר לה עם מי יצאת לפני החתונה ואיך היה לך היא תתעצבן

מתוך הכרות עם הבעל הפרטי שלי.

אני יודעת שצריך להיות בינינו שיתוף מלא. במיוחד בדברים קשים, כואבים.

אם לא סיפרתי אל איך הבנות רבו בצהרים- זה בעיני לא נחשב "לא לשתף". כי זה לא משהו מהותי וכ"כ חשוב.

יש הרבה זוגות פתוחים מאד, ומקבלים לחלוטין- שבהם גם שיתוף של נפילות יתקבל בהבנה ובקבלה ותמיכה הדדית.

ויש זוגות שבהם רמת הפתיחות והקבלה היא אחרת- ושם בהחלט עדיף להיות חכם יותר ולא לשתף.

רק פותחת השרשור יודעת באיזה סוג זוגיות היא חיה ועד כמה נבון לשתף את הבעל ואיך הוא עלול להגיב.

יש זוגות שבהם עצם הידיעה על נפילה, ולו מינימלית וקטנה- כבר יכולה לגרום הרס.

ויש זוגות שקמו ביחד גם מתוך נפילות גדולות.

זה עניין של איך יקבל.

(וגם של עד כמה היא תצליח למחוק את כל הסיפור מהלב)

גם הרגשה של שמירת סוד "גודל" (גם אם הוא קטן, אבל גדול בהרגשה) יכולה להרוס ולהרחיק.

אנחנו זוג צעיר מאוד..וגם לי זה קרה בתחילת הנישואים יצאתי לעבוד והיה גבר בעבודה שדיבר אלי בצורה לא נכונה.חשוב לי לציין שזה מקום דתי ומאוד התפדחתי לעורר מהומות.בייחוד שזה עבודה בתוך יישוב שאני חדשה בו.

אבל ברגע ששיתפתי עם בעלי זה מאוד איחד בניניו וגרם לי להיות מאוד יציבה ותקיפה כלפי הגבר הזה.אני חושבת שלא ציערתי את בעלי לחינם כי הוא היה מאוד תקיף בעניין והוא לימד אותי איך להתמודד במצבים האלה.

וכמובן שזה הצמיח את הזוגיות,אין ספק.

בכול מקרה-חשוב מאוד להיות בערנות מתמדת.לא לזרום בשום פנים ואופן להיות ענינית עם כול גבר בעבודה וכך לחסוך מצב כזה של היסחפות לקשר לא רצוי.

אנחנו צריכות להיות חזקות.יציבות.ותקיפות במקרים כאלה.זה דברים שחס וחלילה יכולים להרוס בית,זוגיות.לקחת אותך למחשבות לא טובות.להתרחק כמו מאש!

כל זוג מתנהל אחרת,

והיא ציינה שזה יצער אותו מאוד.

אז אני לא מצליח להבין מדוע פעם אחר פעם ממליצים לה לנהוג באופן שלא נכון להם?

לכן אין ברצוני להכריח משהו מוחלט!

אבל דבר שנשאר בסוד, נותן תחושה של סוד, למרות שהוא חסר משמעות, עצם זה שהוא בסוד זה נותן לו משמעות...

זה שהבעל לא יודע, זה נותן פתח להמשך של התפתחות של הסיפור הזה, והמשך של הסתרה, גם אם עכשיו את לא רוצה בזה בכלל.

כל זוג שונה, וצריך לדעת איך לספר, אבל הסיפור לבעל, יתן כוח, וגם יבהיר לעצמך ששמת גדר גדול נגד כל התפתחות בכיוון הזה.

זו ההמלצה שלי, וזה הכיוון שלי בחיים,שדווקא הדברים שהכי לא נעימים לספר, הם אלה שהכי חשוב שיסופרו.

כמובן יתכן שזה לא מתאים לכולם!!

הגישה שלכן, מאד "מובנת" לכאורה; גם זה חלק מה"רגש הנשי" - הנה, קרה לי, ארוץ ואשתף את בעלי..

זה דבר שבא מתוך חיוביות. אבל יש בו אי קריאה נכונה של הצד השני, דומני. לפחות אי הבאה בחשבון של מה שהשונות יכולה לגרום.

גם אני לא אמרתי כ"מודל" להסתיר. ככלל, לא כדאי להסתיר דברים.  אבל, כאן לא מדובר במישהי ש"התאהבה", חלילה (ל"דעה"), אלא מישהי ישרה שמתוך תמימות נהגה בשיחה עם איש, כמו שנוהגת עם אשה. אלו דברים שקורים, עד שנסיון החיים או הלימוד, מלמד היכן צריך להסתייג.

ה"התעלמות" אינה משדרת ש"קשה לה". בוודאי שהכי טוב שהיתה אומרת לו בשתי מילים (הצעתי לעיל..), אני נשואה, לא שייך.  אבל כנשים, אתן אמורות לכאורה לדעת שיש נשים שלא מסוגלות לפתוח כך את הפה. לא הולך להן. זה חבל - אבל צריך לדעת איך מתמודדים. היא אמרה שאינה מעזה להגיד. אז במקרה כזה, אם "תנסה" יכול לגרום הפוך. על כן, טוב שמתעלמת - ובמקביל "לתרגל", אם ינסה, לומר אוטומאטית את המשפט הזה. לא ילך - לשתף את הבעל. אז זה כבר יהיה שיתוף על הטרדה, ללא צורך לספר על שיחות שהיו שמבחינתה לא היה בהן כלום.

בוודאי צודקת asnat לגבי המקרה שלה. גם לאשה הזו הייתי ממליץ לשתף, אם היתה רואה אחרי פעם-פעמיים שהוא "מנסה", כמו אצלך.  אבל כאן - מדובר במשהו שכבר היה, היא היתה שותפה לשיחות, וכשהבינה הפסיקה טוטאלית.  איך ירגיש בעלה מסיפור כזה של אשתו? הוא מן הסתם יצטער שניהלה שיחות עם איש כאילו בתור "ידידים טובים". זה דבר מכאיב. יצטער על שלא הבינה שלא עושים כך. יצטער על שההוא ניצל את זה.

וזה לא "סוד" (משתדל). מבחינתה מה שהיה לא היה.  לא עשתה משהו רע בכוונתה.  זה כמו "טעות בחשבון". אם היום ההוא היה נעלם - לא היתה לכך כל משמעות לגביה. היא לא "מסתירה", אלא אינה מספרת משהו חסר משמעות לגביה, שעלול לצער את הבעל, כפי שכתבה.

ואף אני מסכים - שאם הלה ימשיך, בוודאי צריכה לשתף את הבעל. לא ב"היסטוריה", אלא לומר: שמע, הגיע מנהל חדש לעבודה, מנסה לדבר איתי בצורה שנראית לי מעבר ל"סתם". אני מתעלמת, הוא בכ"ז. מה לעשות?...  אז הבעל יעזור לה, אבל ללא ה"רקע" המיותר. זו לא הסתרה.

ואלו באמת דקויות, אבל נראה לי שכך עדיף. בוודאי בנתונים הללו.

לדעתי היא לא באמת מפחדת שהוא יצטער- אלא חוששת שהוא יתעצבן/ ילחץ/ יאבד בה אימון וכד'

לדעתי היא חייבת לספר לו!!! יכעס? ילחץ?- יעבור לו.

אם היא לא תספר- זה לא יעבור לה. היא לא עשתה כלום, נכון, זה היה מתמימות, אבל עצם זה שהוא הבין ממנה שהוא יכול להתחיל/ להטריד אותה, גורמת לה לתחושת אשמה (לא מוצדקת! לא מוצדקת!) שלא תעבור לה עד שתשתף את בעלה.

לכן, אני חושבת שהיא צריכה כבר עכשיו- בלי לחכות לעוד הטרדה מצידו, אלא כבר עכשיו- לספר לבעלה! זה ייתן לה שקט נפשי! 

קרה לי והתכתבתי עם איזה דפוק בפייסבוק (המשותף לי ולבעלי) וההוא לא נח ולא נח וחפר והתחיל להטריד... סיפרתי לבעלי, הוא התעצבן קצת על התמימות שלי, אבל סידר את העניינים בשבילי- ואיים עליו בפייסבוק שאם הוא לא ירגע- הוא יגיש עליו תלונה וכו'. וזה הפסיק.

ולך חברה יקרה!  תהיי חזקה! לא נעים לספר דבר כזה לבעל, אבל תעשי זאת, בשבילך, בשביל הרוגע שלך ובשביל שאולי הוא גם יעזור לך לצאת מזה!!!

ולא רק לבעל, אלא תעשי כמו שכתבו פה אחרים- תשתפי גם בעבודה. את חייבת להרגיש מוגנת!!!

שזה לא שייך.

שימי לב לא לעשות זאת בכעס או בהרמת קול, ולא עם איומים. משהו מאד קורקטי.

אם את יכולה, תקליטי את השיחה בנייד שלך.

שני משפטים רגועים, שלווים, קרירים ובשליטה מוחלטת, וללכת משם.

כמובן לאחר מכן לשמור על יחסי עבודה קורטיים.

לענ"ד זה יעשה את העבודה.

אם זה לא עובד והוא מנסה להמשיך:

א. כל פניה שלו להקליט בנייד שלך.

ב. יש לך שתי אפשרויות:

או לגרום להעפה שלו כי הטרדה של מישהי בעבודה זה פלילי (למרות שאני מבינה שהוא לא הבוס הישיר שלך, זה עדיין אסור)

או לעבור עבודה בעצמך.

ואל תדאגי, אם הקב"ה יראה שעברת עבודה בגלל שחשובה לך שלמות הבית, הוא לא יפקיר אותך...

היא דוחה אותך?

אשה יפה נשארת יפה גם בלי איפור. 

(ובכלל הקונספט הזה שאשה היא זו שצריכה "לכער" את עצמה, להסתיר את עצמה להגביל את עצמה בגלל שיש גברים בסביבה.. טוב נו כבר הרחבתי על זה)

עלמה יקרה. יכול מאד להיות שהמנהל הזה הוא איש משפחה, אולי דתי ויכול להיות שאפילו תורני. והדיבור האישי גרם לו להיקשר ריגשית ויכול להיות שהוא אפילו ממש לא רוצה את זה..ומרגיש שקשה לו להחלץ מזה. לכן לדעתי את חייבת לשדר לו חוסר נחמדות ז"א ממש להיות לא נחמדה!! אם יש דיבור אפילו עינייני, שהוא יהיה בפנים חמוצות. יכול להיות שהוא התלהב מאישיותך ולכן תראי לו שאישיותך ממש לא נחמדה, כך הוא ישנה את הרגשתו כלפייך והצלת 2 בתים בישראל. מה שעוד חשוב זה שכשיוצא לך לדבר בפני מס' אנשים,כשהוא באזור, גם אז כדאי שתשתדלי לא להבליט את אישיותך. אני יודעת שזה נשמע אולי קצת לא פייר, מה פתאום שאת תצניעי את עצמך, הרי הוא זה שלא בסדר..אבל צריך לזכור שיש לנו אחריות כלפי הבית שלנו (וגם במידה מסויימת כלפי הבית של אשתו...). כשאשה מחייכת לגבר בנחמדות ואומרת לו אפילו 'בוקר טוב' בלבביות, זה יכול להתפרש בצד השני כהתעניינות בתחום יותר אישי. זו המציאות וזו עובדה!! זה דבר שאנחנו כנשים ממש ממש לא מבינות. אנחנו שיא הנחמדות אבל ממש ללא כוונה למצא חן וחייבים לדעת שאין מקום לנחמדות לצחוקים ולחיוכים מיותרים כלל!!! לכן אני חושבת שזה חשוב שהעלת את זה כי בחברה שלנו יש לצערינו יותר ויותר מקרים של "ולא תתורו אחרי לבבכם.." ואולי זה יגרום למי מאיתנו לחשיבה על הרגלי "הסחבקיה" עם עמיתיה לעבודה ובתים נוספים ינצלו..

ומה ששנוי עליך - לחברתך אל תעשי.

סליחה שפלשתי.

רק יודעים שביידה הכח לשנות, כי רק היא מסוגלת.

אשה יש לה אישיות חזקה, לא סתם כתוב חכמת נשים בנתה ביתה.

גבר קשה לסמוך עליו שידע ויחשוב להציל את ביתו.

אף אחד לא האשים אותה, חלילה

רק אמרו: בכביש אל תהיה צודק, תהיה חכם!

בעלי אני סומכת עליו במיליון אחוז, ואני לא צריכה לספק הצהרות על כך.

דיברתי על סגנון גברים מסוימים שאין להם יראת אלוקים, אז א"א לסמוך עליהם, כן.

מה לעשות?

גבר שמתחיל עם אשה נשואה, מצטערת מאד אבל זה גבר בלי טיפת בושה, בלי יראה ובלי כבוד.

וכן, לא הייתי סומכת עליו שיציל את ביתו.

'זה לא פ'ר, שאני אקל את האחריות בעוד שהוא אשם.'

אבל אם היא תשמע בקולכן ותמשיך כרגיל, כי הוא אשם ושהוא יתגבר על עצמו, יכול להיות שזה יצליח, אני בהצלת ביתי לא הייתי סומכת על זה.

והוא ימשיך לנסות את מזלו וכו' - ודאי. רק לא בבית ספרנו. לא עם פותחת השירשור.

ועוד נקודה - אם הולכים לפי הכלל הפשוט של מה ששנוי עליך לחברך אל תעשה, נדמה לי שזה מועיל לפקוח את העיניים,לצאת מהתמימות ולא להיכנס לשיחות נפש עם איש מלבד בעלך.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

לק"י

אני בפירוש לא אתן לגבר להתחיל איתי (אלא אם כן, שנינו היינו רווקים).

אבל בפירוש- מי שמתחיל הוא זה שיש לו בעיה! כי גם אם אני מנסה להתחמק ולהיות לא נחמדה, זה כי אני חושבת שזה לא נכון כלפי וכלפי הבית שלי (ונכון גם כלפי אשתו- אבל זאת אמורה להיות האחריות שלו!).

לא מבינה למה אנשים בוחרים להאשים את עצמם גם במה שהם לא אשמים..

ברור שהגבר הוא הבעייתי ולא היא, רק שמי שפנתה זו האישה, והיא סובלת. (ומה אכפת לגבר מזה?)

ובגלל שהיא סובלת מזה היא צריכה לעשות את הצעדים לשינוי המצב, למרות שזה לא הוגן (החיים לא הוגנים..)

כמו שמריבה לפעמים עדיף לשתוק ולא להגיב למרות שאתה צודק, כי זה רק מחריף את המצב

כך גם פה- למרות שמי שאשם הוא הגבר, האישה זו שצריכה לעשות משהו לשנות כי פשוט שום דבר לא ישתנה אם היא לא תעשה משהו..

אני גם לא מכלילה את כל הגברים, אבל לדעתי גבר שמתחיל עם אישה נשואה הוא כזה עז פנים וחסר בושה שלא הייתי סומכת עליו שינטרל את עצמו, אלא עושה את הפעולות בעצמי להציל את ביתי.

ב. אני חושבת שחוץ מיופי אנשים נמשכים לחביבות, נחמדות, צחקנות.

אני אשה דיי נאה, ואפשר לומר שבסביבת עבודתי במקומות זרים משום מה אני הבנאדם השמח והחייכן בעולם והכל לוקחת בטוב, יצא לי לשים לב שאני גורמת לגברים זרים בעבודה לרצות לדבר איתי, להיות בסביבתי (גם לנשים)

כשהתחזקתי מעט וקלטתי כמה זה חמור החלטתי באמת שאיני יכולה לעשות טעויות כאלו שמי יודע לאן זה יגרר, אז כמובן שלא נהייתי עצבנית ועצובה, אלא יותר עיניינית, בוקר טוב רשמי ונעים ותו לא.

הפסקתי לזרוק יציאות ולעשות צחוקים, החלטתי לשמור על עצמי ועליהם, ב"ה זה התמתן ואני גאה בעצמי שעשיתי את השינוי הזה.

(כרגע עזבתי את העבודה לאחר חופשת לידה ואני בבית)

בהצלחה לכולן!

כל הכבוד!

אני חושבת שלפעמים נשים נהנות לשוחח עם גברים בתום לב,

הן נהנות מתשומת הלב,

וכשאני אומרת קחי אחריות הכוונה הימנעי ממצב זה!

הוא עלול לגרום להרבה גברים טובים להתאהב בך שלא בכוונה.

והטוב לב זה לדעת לא לקחת ולו טיפת תשומת לב מגבר זר.

ובבקשה אל תיתממו.

אתן כנשים יודעות למה אני מתכוונת כולנו אוהבות שבני המין השני נמשכים אלינו.....

והלוואי ונזכה להסתפק ולהיות מסופקות ממה שקיבלנו.

צניעות זה לא עניין של איך להתלבש זה עניין של התנהגות.

אין לי אחריות לגבי אף גבר, תפקידי להתנהג נכון.

כולנו יודעות...

על מה את מדברת????

אם האדם הלא נכון ייתן לי חלילה תשומת לב לא נכונה, אני ממש לא אהנה מזה, בלשון המעטה...

זה פשוט לא יפה מה שאת עושה, לקחתי באופן אישי ונעלבתי.

אני לא כזאת ולא מכירה כאלו נשים. מעולם לא הרגשתי שמישהי מנסה לקבל תשומת לב מבעלי.

פשוט לעזוב.

זה אמנם סיכון אבל לא כדאי להשאר במקום כזה עם מנהל כזה ב-כ-ל-ל!

נכון שאמרו מעלי שיש עוד מקומות עם אנשים כאלה,

אז עדיף למצוא מקום שאין, ולהזהר בכל מקום שאת הולכת לעבוד בו.

לפרנסה ה' דואג, ואם הוא יראה שאת ככה משתדלת בעז"ה תמצאי את מה הכי טוב לך.

לספר לבעלך זה ממש חובה לדעתי - גם כי זה נוגע לשניכם, שניכם שותפים

וכמו כל דבר שמעיק עליך שתשתפי אותו גם זה צריך להיות אחד מהדברים (במיוחד כשזה איום על חיי הנישואין)

וגם כי ביחד תצליחו להתמודד מול זה הכי טוב

כתבת שקשה לך להעמיד אותו במקום, אולי בעלך יעזור לך בזה?

או יתן לך תמיכה אחרת שתצליחי להתמודד עם העניין.

חשוב ממש ממש לספר ולא לשמור בבטן,

זה עכשיו נראה לי שזה יצער אותו, אבל אני חושבת שזה הכי ישמח אותו לשמוע שזאת התגובה שלך והמחשבה שלך

ולא משהו אחר ח"ו.

בהצלחה רבה רבה!!

ותתפללי!

בס"ד

לדעתי חשוב לשתף את בעלך, כדי להוריד לחץ,

ובכלל לא בריא כשדברים כאלה מתחת לשטיח, 

יכול לפגוע באמון , וליצור לחץ.

חשוב ליצור אווירה נעימה, להקדים שחשוב לך שיקשיב בלי בקורת,

ולספר מה קרה , איך הדברים התגלגלו,

ושלא האמנת שיגיע למצב כזה,

ואולי סתם הרגשת לא נעים מהמנהל.

להדגיש שבעלך חשוב לך, ואת זקוקה לתמיכתו.

(כשגבר שומע שהוא חשוב וזקוקים לו, זה מאוד מחמיא לו...)

אם ידרוש לעזוב את העבודה,

אולי כדאי ללכת לרב מוסכם לשניכם ולדבר,

וגם להדגיש את הבעייה הכלכלית.

הנמון הצלחה, וכל הכבוד שהעזת להעלות את הנושא...

רק אם את רוצה כמובן... לא חייבת

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.