וה' יעזור שתמצאי עבודה אחרת. הוא הזן ומפרנס לכל והוא מנהל את העולם אז אל תחשבי שאם תעזבי מה יהיה.

תתפללי לה', ותעשי מה שבאמת חשוב. לכי תדעי לאן זה יכול להגיע.אני במקומך אולי הייתי עושה ניסיון- אומרת לו- עם כל הכבוד- אני אישה נשואה, והייתי שמחה שנשמור על יחסי עבודה בלבד,אם את לא רואה שיפור- תברחי כמו מאש.

כדאי קודם להעמיד אותו במקומו, לא לגלות אליו רגש, וכל דיבור איתו צריך להיות בטון רציני וענייני. אם זה לא עוזר להגיד לו ש"את מגיעה למקום למטרת עבודה בלבד, ולא כדי לשחק משחקים". ואם הוא עדיין לא מבין כדאי לעוף משם כמה שיותר מה. הוא מנצל את המעמד שלו לאינטרסים האישיים, ומאוד קשה לעמוד מול מנהל, שהוא לכאורה המפרנס שלך. במצב כזה מיד לברוח. לא שווה להרוס את החיים בשביל עבודה. 

תדברי אף מילה עם המנהל.

אכן, עשית טעות בכך שנענית לשיחות איתו. איש אינו אמור להיות "ידיד קרוב מהעבודה".  אבל זו היתה טעות מחוסר ידיעה, מחשבה ושימת לב. תחזרי על כך בתשובה. 

תחליטי מראש שאינך מדברת אפילו מילה איתו. אם יאמר לך משהו, תעני בקר טוב וזהו - ותתרחקי מהמקום מיידית.

אם ינסה לדבר, תגידי (תכיני את המשפט מראש ותשנני אותו, שיהיה לך בע"פ), אני לא מעוניינת שנשוחח יותר, אני אשה נשואה.

אם ינסה לדון, לשאול, להגיד שזה לא נורא - אל תעשי שטות ואל תנסי לענות. תלכי משם בשתיקה.

אם ינסה שוב - פני לאחראי/ת על הטרדות במקום העבודה, ותגישי תלונה. בלי השתהויות. בכל מקום עבודה אמור להיות מישהו כזה. אם אין אצלכם, תתקשרי למש' הכלכלה ותשאלי מה עושים במקום שאין אחראי/ת.  ידאגו לזה.

תשימי לב לא להגיע למצב שאת נמצאת שם לבד באיזה מקום. אל תקבלי ממנו אף "הוראה" חשודה ("תלכי לשם", "בואי רגע" וכו'. כל דבר שנותן אופציה לשהות בקרבה יתרה. לא מתקרבת אליו יותר משני מטר..). הפסקה - תשבי במקום שעוברים עוד אנשים.

אם הוא מתקרב - תזוזי.

אם ינסה בכל זאת שוב, תגידי לו במשפט אחד: אני מבקשת שתפסיק לדבר איתי. אם לא - אני פונה למשטרה ומתלוננת על הטרדה.

אל תפחדי מכלום. לא שיגיד לך שזו את - ולא כל מיני סיפורים.  גם לא מאיום על מקום העבודה.

אם תעשי כך - אז אל תספרי לבעלך כלום על מה שהיה. אין צורך לצער אותו. הרי מבחינתך לא היה ממש בדיבורים הללו.

רק אם זה ימשיך - ואת לא תדברי איתו מילה, ותראי שהוא ממשיך להטריד - אז את יכולה לומר לבעלך שהאיש הזה מנסה לדבר איתך כל פעם והזהרת אותו ואת מתרחקת והוא שוב.. אז בעלך יעזור לך כשותף. גם במקרה כזה, אל תאריכי במה שהיה בהתחלה. תגידי רק שדיבר איתך קצת ולא חשדת בכלום - ופתאום את רואה שהוא ממש מטריד.

ואל תפחדי כלום מהאדם הזה. לגביו תהיי אסרטיבית לגמרי.

כך ענ"ד.

שיהיה לך לאן ללכת את תהיה בעיה, או אם תרגישי שקשה לך להיות אסרטיבית מול הבוס

אז כל יום תחליפי עבודה?? זה ענין של שינוי גישה שלך

כשהוא מתחיל משהוא אישי לדבר איתך, פשוט תקומי ותעזבי את הכסא והוא יבין לבד...

הוא במטבח, אל תכנסי, הוא בא תצאי..

כשהוא קורא לך לתת לך עבודה תעמדי רחוק, תגידי מה? קחי ותלכי. אל תסתכלי לו בעינים.

בקיצור את כל הרמזים הכי שקופים שאת לא מעונינת.

שימי לב- יש הבדל בין שני המשפטים.

לפעמים לא מצליחים לעמוד מול הבוס, כי חוששים מפיטורין (למרות שהחוק אצל המוטרדת)

לפעמים פניה למשטרה גוררת יחס לא נעים מהעובדים, כי זה כביכול הרס את העבודה

לפעמים מישהו שמטריד עלול להתחכם בדרך כלשהי ולהצליח להפיל אותך ברשת

לפעמים מישהי שהוטרדה לא מרגישה בנוח מול המטריד 

ולפעמים קשה ליישם את העצות שניתנו כאן. כל אחת בנויה אחרת

ובמקרים כאלה עדיף לעזוב את העבודה. ולכן חשוב שתהיה אפשרות לאן ללכת אם זה קורה. ולא סתם להיזרק ברחוב.

יתכן שהיא תצליח, אני באמת מקווה בשבילה. אבל בכל זאת המלצתי לחפש עבודה, למקרה שלא.

 (וזה די הגיוני המלצה כזו. זה כמו שלא תלכי עם סנדלים בחצר שיש בה בטוח נחש צפע, למרות שברחוב כן תלכי כך למרות שגם שם עלול להיות נחש)

אם זה היה מקום מסוכן, הייתי עוזבת גם אם אשאר רעבה ללחם

אם זה לא מסוכן וניתן להישאר, אז נשארת.

אני חושבת על עצמי,  לחפש מקום עבודה חדש, זה ממש לא קל!!!זה לא כמו שזה נשמע.

יש עבודות עם תקן, קביעות וכו'. שעות עבודה שמתאימים, מרחק ...

חפשי עבודה אחרת זה נשמע מאוד יפה, לא הכי מציאותי..אלא אם כן היא קופאית בסופר/מוכרת בחנות אז זה יותר קל..

לכן היא צריכה לחשוב עם עצמה מה מידת הסכנה.

שלום לך,

ראשית עליי לציין שהמקרה של הוא מקרה קלאסי של ניצול תמימות ושל אי התאמה בציפיות ובכיוונים. בעוד שהוא חותר לכיוון מסויים לך היה ברור שזה ברמת הנחמדות בלבד.

אני מנוסה בקטע שכזה ולטעמי המסקנה המתבקשת היא:

אין ידידות ואין נחמדות בין גברים לנשים למעט בעל עם אישתו. אני לא חרדית אך ברור לי היום, לאחר מקרה מאד מאד דומה, שכל נחמדות שלי (כולל הקשבה מנומסת לנושאים שאינם קשורים לעבודה, כולל צחוק מבדיחות או שנינויות שלו ועוד) התפרשה אצל הצד השני כפתח להתקרבות נוספת וליצירת קשר שלי לא הייתה כל כוונה אליו.

אני מאד מסכימה עם דן. עלייך לנתק כל קשר ומגע ולהיות עיניינית בלבד. רק מה שקשור לעבודה. מה שלא את לא מתייחסת.

הכי טוב זה לבחור בדרך של המנעות. כלומר, כפי שנכתב בתגובה של דן: להימצא תמיד עם עוד אנשים, לעולם לא להיות לבד איתו בוודאי שלא בשיחה. אם חולפת על פניו לדבר בנייד, גם אם את צריכה לעשות את עצמך משוחחת. עדיף עשרות אלפי אי נעימויות כאלו על פני אי נעימות אחת של ניסיון שלו לחצות עוד גבולות.

אני יכולה לשתף ולספר שאצלי, במקום עבודה של אנשים דתיים, עובד איש אחד בכיר שאינו דתי וכל עולמו ושפתו יותר בוטה. הוא יכול להיות אבא שלי בגיל. הוא מאד נחמד שכזה, יודע להתבדח ובעל לשון שנונה ואף חלקלקה. תוך שבועיים מיום תחילת עבודתי כבר חשתי אי נעימות במחיצתו. כל פעם שהיה נכנס למשרד שלי (לרוב כדי להכנס את המנהל שלי, שהוא גם המנהל שלו) היו לו הערות או בדיחות או משפטים כמו: "את יודעת מה היה אומר ביאליק על... ואז מספר לי משהו שסופו הרבה פעמים היה מביך עבורי כי היה בו מסר מיני או אישי או סתם מסר פרווה אבל עצם המצב שבו אני מקשיבה לגבר שאינו בעלי, בנושאים שאינם עבודה - היה מביך).

אחרי זמן מה התחילו גם בדיחות עם רמיזות גסות נאמרות בנוכחותי, גם אם לא ישירות אליי. זה כבר היה לי ממש לא נים בייחוד כי הוא היה גם מסתכל לראות איך אני מגיבה. אבל הקש ששבר את גב הגמל, נראה לי היום לא נורא כל כך, אבל ברוך ה' אז זה הסעיר אותי והצריך אותי לנקוט צעדים.

לאחר א. צהריים הוא הגיע למשרד וסיפר שהיה בחדר האוכל מנה אחרונה טובה, אני עניתי שכנראה בגלל ראש חודש. ושאלתי אם הייתה טעימה (זו הייתה טעות! מה פתאום אני שואלת אותו על מה אכל ואם היה לטעמו?!) ואז הוא ענה שלא אכל. אני שאלתי למה (עוד טעות!!! מה אכפת לי?! לה אני קושרת איתו שיחת חולין בנושאים כאלו?!) ואז הוא אמר: אני לא יכול לאכול כאלו דברים כי אני לא חתיך כמוך.

אני כמעט נפלתי מרוב שוק ובושה. רציתי להעלם. הלכתי משם בלי לומר כלום והתסגרתי בחדר אחר עד שנרגעתי (בסיוע של אמא שלי, בטלפון). התחשק לי ללבוש על עצמי עוד 20 שכבות ולהתכסות ושבחיים הוא לא יראה את צורת הגוף שלי ויעיר לי כאלו הערות. הייתי מלאת בושה מעצמי וגועל ממנו.

ובאותו חדר החלטתי,בעצת אימי החכמה, ה' ישמור אותה - שאני לא מדבר עם האיש הזה אף מילה מעבר למה שאני חייבת מתוקף עבודתי. בכל פעם שהוא חולף במסדרון על פני המשרד שלי אני פשוט מתעלמת. אם נכנס למשרד שלי אני מייד מחייגת בטלפון ומנהלת שיחה, אפילו בכאילו. אין שלום, אין חיוך ואין כלום! לא נחמדה אמנם אבל גם לא צריכה לאכול ממנו הערות גסות.

מי יודע לאן הוא היה מתדרדר בלשונו או חלילה בידיו אם לא הייתי שמה גבול.

ברור לי שהוא טיפוס כזה, מחניף ומשתעשע - אבל יש לו חוסר גבולות מובנה, שזה סממן של גבר עם פוטנציאל לתקיפה.

מכאלו צריך להתרחק!!! ומכל גבר שאינו בעלך - עלייך לשמור דיסטנס. להיות עיניינית, בלי נחמדויות וצחקוקים. רק כך נוכל לשמור על עצמנו.

אולי נשמע קיצוני אבל עובד מעולה!

אל תסתבכי.

אם לא עוזר לך כל מה שכתבתי והוא ממשיך להטריד - עזבי את העבודה(עם או בלי תלונה עליו) אבל אל תשארי לעולם במקום שמסכן אותך. פגיעה מינית היא טראומה שאינה עוברת לעולם והיא אוכלת כל חלקה טובה בזוגיות ובחיי המשפחה.

אשמח לדבר איתך גם בטלפון כתבי לי אם מעוניינת וניצור קשר.

בהצלחה, ה' יישמור אותך!

אות לאות

אני לא בטוח מה נכון לגבי השארות במקום העבודה. אם כן, אז בוודאי ע"פ הכללים שכתב דן.

אבל לגבי שיתוף הבעל, זה נראה לי כדבר משמעותי מדי מכְּדי לא לספר לו, ובנוסף, ההתמודדות בשנים קלה יותר.

הבעל לא מפרנס ועובד בעבודות מזדמנות, והאשה נאלצת להיות המפרנסת העיקרית וגם אז הם חיים בדוחק ובצמצום.

אחר כך שתגיע לכאן עוד מישהי שתשאל האם כדאי להתחתן צעירה בלי אופק כלכלי, כולכם תענו במקהלה "בטח זה כל כך קסום וערכי לחיות בצמצום". אז הנה התוצאות של הצמצום והדוחק. (בלי שום יכולת לצאת מהמצב הזה, יש כבר שני ילדים אז אי אפשר לצאת ללמוד, אי אפשר להרחיב משרה וכו'..)

ולגבי מה ששאלת, אני מבינה שהוא בסך הכל מנהל צוות, כלומר יש בהיררכיה עוד הרבה אנשים, ובינהם מנהל הצוות הישיר שלך, תפני אליו ותעדכני אותו בנושא.

של שאלה של אשה במצוקה, לצורך האג'נדה שלך.

היא כותבת שמאד נוח להם המצב הזה [לא כתבה בשום מקום שהיא לא למדה, או שהתחתנו צעירים במיוחד, או שאין אפשרות "להרחיב משרה" לנצח. אין אנשים עם מקצוע שמחפשים עבודה?...], למה להיכנס לה בחיים ולכתוב כך על בעלה.. היא שאלה אותך?! יש לך בעיה עם "כולכם"?...

וכאילו מישהו כאן הציג כאידיאל שהבעל לא מפרנס. כל משפחה עם ענייניה. כבוד לרשות היחיד שלהם.

איכס.

ולפותחת השירשור,

במקביל לדרבון הבעל למצוא עבודה קבועה ומסודרת, לטובת המשפחה כולה ובעיקר לטובתו,

את בהחלט מוזמנת לעדכן את הממונה עליו או לחילופין להתרחק ממנו ולשדר לו שאת לחלוטין לא מעוניינת בקשר איתו.

מדובר בדיני נפשות. מחד- להתפטר כעת יכול לגזור כליה על המשפחה, ומאידך- לעבוד תחת מציאות מטרידה כזאת גם יכוהל להרוס את המשפחה. התנהלי בזהירות!

כבר אמרתי בשרשור אחר משהו על האג'נדה הזאת, שלא תיתן למציאות לבלבל אותה..

ולך - הכותבת, חיזקי ואימצי.

כל הכבוד שאת לוקחת כך את הדברים. הרבה אפשר ללמוד מהנעימות בה את כותבת על היפה שבמצב הביתי הנוכחי.

ואל תתני לאף אחד לקלקל לכם. לא כאן - ולא בעבודה.

לעזוב עבודה והראיה.. אלפי נשים שסבלו מהטרדות בעבודה וחששו לעזוב בגלל הקושי כלכלי.. 

ולך יקרה- ברור שטעית כשהתפתית לשוחח עם המנהל עלוב הנפש, שברור שניצל את תמימותך והתחיל לספר דברים אישיים שלו כדי ללכוד אותך ברשת.  מעכשו ניתוק יחסים מוחלט- ואם יוסיף להטריד בהחלט שתפי את בעלך וגם עזיבת המקום ראוייה בהחלט.

והכי חשוב שההוא יקלוט שהמשחק נגמר.

תהיי מוכנה שיעשו לך פרצופים וגם יחרימו אותך תקופה, אבל זה יעבור בע"ה.

אל תפחדי מאף אחד!!

אין להם שום אפשרות לפטר אותך אחרי כזה דבר.

בקשר לשיחות שלך איתו - לא הייתי עושה כזה דבר, אבל מכאן ועד לאן שהוא לקח את זה אין קשר - אין לך שום סיבה להרגיש אשמה וכו'!!

אני לא הייתי רוצה שבעלי ינהל כאלו שיחות עם אשה ולא הייתי מנהלת בעצמי - כי אני לא תמימה ואני יודעת מה המנהל הזה היה חושב.

אבל, עשית זאת בתמימות ולא הבנת.

ספרי לבעלך הכל מבלי להחסיר דבר.

נכון שהוא יחשוב שאת קלת דעת, אבל תשתפי אותו בצורה כזאת שהוא יחווה את הסיטואציה בדיוק כמוך.

חס ושלום שלא יידע שאת מסתירה ממנו דברים, במיוחד שזה כנראה ילך ויתפוס איזושהי מורכבות אם תחליטי לשתף את הבוס.

וכמובן- תפילה לבורא עולם. תסבירי בפשטות שהוא ברא אותך תמימה, הבנת איפה טעית ושעכשיו יוצציא אותך מזה בקלות וללא פגיעה בשלום בית ובפרנסה.

בהצלחה!

תחזרי לעדכן, אנחנו איתך

הבעיה היא שאם מחר תצטרכי להתלונן לצד ג' אין לך הוכחות.

תנסי להעביר את הקשר ה"בעייתי" שלכם לכתב, כדי שיהיה לך חומר לעבוד איתו אחר כך.

הוא יכחיש מן הסתם ולכי תוכיחי...

(אפשרות שניה: להקליט, אם את באזור בנימין אני יכול להשאיל לך מצלמה נסתרת)

פלילי זה להקליט מישהו ללא ידיעתו כשאת לא צד לשיחה.

אבל אם את צד לשיחה - את יכולה להקליט.

עד כה הוא לא עשה שום דבר פלילי או בעייתי.

תכתבי לו מייל (חשוב דווקא מייל- כי אז זה הוכחה כתובה) שבו תגידי לו- בעקבות מה שאמרת לי ביום זה וזה- אני לא מעונינת בשום קשר אתך, נא לא לפנות אלי או לדבר איתי. באם תפנה אלי מעבר לדברים שקשורים לעבודה- אני אתלונן עליך.

(הטרדה נחשבת כהטרדה במקרים כאלה (שלא מדובר על משהו מוחלט) רק אם ביקשת ממנו להפסיק- והוא לא הפסיק.)

אין שום סיבה שתעזבי- את לא אשמה בזה שהוא מתחיל איתך. 

אין שום סיבה להתלונן עליו- הוא לא עשה שום דבר רע- לא עשה משהו בניגוד לבקשתך או הטריד אותך. רק אמר את מה שהוא מרגיש- זה עוד לא נחשב להטרדה.

מהצד השני- תנסי כמה שיותר להרגע מבפנים.

מבחינתך- לא קרה כלום. הוא כלום ולא אכפת לך ממנו. התגובה הזו של "מפחדת לראות אותו, לא מצליחה לישון" מעצימה את מה שקרה- אז מישהו התחיל איתך בעבודה, אז מה? תבטלי את זה מול עצמך. תחשבי על דברים אחרים- לדוג', קחי לך איזה טיול כיפי או משהו ממש מרגש שהיה לך לאחרונה עם בעלך, וכל פעם שהעניין עולה לך בראש- ישר תחשבי על זה. ישר תתמקדי באותו טיול\מקרה מרגש. מבלי לנסות "לגרש" את המטריד- אלא רק להתמקד בבעל.

רק חשוב לדייק שהוא עדיין לא "מטריד" רק אם אדם חוזר על הפעולה למרות שהובהר לו שאת לא מעונינת בכך, רק אז זו הטרדה.

כדאי לספר לבעלך, אבל כן להבהיר לו שלא הבנת והיית תמימה.

זה משהו שלומדים מהניסיון - גם אני פעם הייתי מפטפטת בעבודה עם גברים עד שהיו כמה שנעשו "נחמדים מדי" והבנתי שהם לא בסדר ואני נותנת לזה מקום לקרות.

גם אז לוקח שנים עד שמעיזים לפעול כמו שצריך. אל תרגישי אשמה - רק בגיל מבוגר יותר כבר יש את האדישות והביטחון להגיב כמו שצריך. לפני כן אנחנו פחות קולטות מה קורה וגם אז לא מגיבים נכון.

את יכולה להראות לבעלך את השרשור הזה.. אולי יעזור לו להבין. במיוחד אם עבד בעבודות בסגנון דומה לשלך מבחינת אווירת הצוות.

בקשר למה כדאי לעשות -

חשוב שתספרי לאיזה חברה טובה בעבודה שתעזור לך כדי שלא תישארי לבד אפילו רגע, והוא יוכל להיכנס ולדבר.

את יכולה לכתוב לו אימייל שמסביר שלא הבנת על איזה כיוון הוא חושב, זה מפריע לך מאד ואת דורשת שיפסיק מיד ולא יפנה אליך אלא לצרכי עבודה ואם לגמרי אין ברירה.

לדעתי אפשר לצרף את החברה או מי שתבחרי כמכותבת על המייל, שהוא יראה שעוד מישהו בעניין.

אם הוא יבקש לדבר לשיחת הבהרה או משהו כזה תדרשי שיענה לך בכתב או פנים אל פנים בנוכחות עוד מישהו!

אם נראה לך סביר אפשר לדבר עם הבוס הישיר שלך או הבוסית ולשתף. אפשר גם לגשת למחלקת כח אדם וליידע אותם או לכתוב להם (כדי שגם כאן יהיה תיעוד). לא חייבים לחכות שהוא יטריד ממש, מותר שהם יידעו גם אם לא עבר רשמית על איזה חוק. פניה כזאת לאישה נשואה נחשבת דבר שלילי בכל מקום.

בהצלחה רבה לך, את לא צריכה לרוץ לעזוב את העבודה.

אם זה מקום גדול במיוחד לא כדאי, אולי תעברי למחלקה אחרת, ומי יודע - אולי פתאום הוא יעזוב מסיבות שלו.. הקב"ה יכול להפתיע..

התגובות פה עצובות

הדעות פה כל כך לא מיושרות

נושא צניעות האשה נרמס

עצוב..

וזה לא רק בשרשור הזה

זה היה עמית ולא מנהל, ניסיתי את שיטת ההתעלמות אבל זה ממש העיב על האווירה...

זה די מבאס להתעלם ממישהו שכל הזמן נמצא מולך/ עובר לידך.

אז קחי את זה גם כשיקול בבחירת התגובה.

בהצלחה 

המעסיק חייב לשים אותם במקום בולט 

הוא צריך להבין ממך שזו הטרדה בשבילך 

אם הוא ימשיך זה עבירה פלילית,והוא ישב במאסר+ פיצוי וגם אסור לו לפטר אותך בגלל זה

לכן אני בטוח שהוא לא טיפש, ובשניה שהוא ידע שזו הטרדה מבחינתך הוא יפסיק 

חבל על פרנסה טובה שתלך ברגע

אפשר בפלפון , או מכשיר אחר שעולה פרוטות.

יש לך ילדים בעל מקסים. נכון זה הרגשה מיוחדת להרגיש מחוזרת ובעיקר ממנהל . אך תדעי לך זה דמיונות. ואל תהססי להגיש נגדו תלונה על הטרדה מינית. וכדאי גם שתספרי לבעלך אם את לא מקבלת החלטה.

תייבשי את המנהל הפרחח ומיד

אם הוא נשוי וינסה לרמוז משהו נא לצותת

" אני לא חושבת שהערות מסוג זה שייכות אצל אדם נשוי ובעל משפחה"

אם לא 

"אני לא חושבת שההערות הללו שייכות מגבר פנוי לאישה נשואה"

בתון של פריזר אמנה עם דירוג אנרטי A

ובקשר לבעלך תתקני אותי אם אני טועה אין לך מספיק חום בבית ולכן נגררת לשיחות הללו.

אם אני טועה אני שמח אם לא לשתף אותו ולהראות לו את השירשור הזה.

המון הצלחה עם האתגר החדש ותתפללי שה יעזור לך!

את מתארת פה מצב שבו

1. יש לך חוסר נעימות, יומיומית בעבודה

2. בעצם, התוצאה של זה- שכל היום את חושבת ומתעסקת באותו אדם.

לכן יותר משחשוב שתתעלמי ממנו- חשוב שתתעלמי ממנו בינך לבינך.

שתמחקי אותו מהראש שלך

שלא יהיה לך אכפת ממנו- אדישות מוחלטת. 

ההתעלמות הזו דומה ללא לחשוב על פיל ורוד.

כמו שכתבתי לך למעלה- זה לא עוזר כשכל היום את רק מנסה לא לחשוב על פיל ורוד- את צריכה פשוט לחשוב על פיל אפור ורק עליו. לא מתוך מאמץ ובהלה- אלא מתוך נחת.

לשנן לעצמך-

 אני אוהבת את בעלי, יש לי משפחה נהדרת, יש לי בעל מדהים- ולפרט המון תכונות שלו שאת אוהבת.

וזהו, לא להתעסק במה שקרה.

אז מישהו אמר לך משהו לא במקום- אז מה? 

קורה הרבה.

קרה לי לא פעם (מתוך כונה או פליטת פה )

דיפדפתי הלאה..

הוא ניסה להתחיל ב"שיחות נחמדות" כל הזמן עם כל אישה שהיא במקום העבודה. בעיקר הוא ניסה את זה על נשים חדשות שרק הגיעו לעבודה ולא ידעו מי הוא בדיוק. ב"ה אני קלטתי אותו מהר מי הוא ומה כוונותיו . התנהגות מאוד סנובית ו"מתנשאת" שלי, גרמה לו להבין שאיתי זה לא ילך לו ומאז הוא לא ניסה לדבר איתי בכלל.

יום אחד הגיעה עובדת חדשה, דתייה(הוא לא היה דתי) נשואה טרייה, צעירה ותמימה משהו משהו.

הוא ישר "קלט" את התמימות הגדולה שלה והתעלק עליה. אין מילים לתאר את מה שהוא עשה לה כולל נגיעות כאילו "בטעות"! והיא הייתה כזו "נשמה טהורה" עדינה, נחמדה וביישנית שהיא לא ידעה מה לעשות איתו. היא פשוט ניסתה לשכנע את עצמה שהיא רק מדמיינת וזה לא באמת הכוונות האמיתיות שלו... 

אחרי כמה גבולות אדומים שהוא עבר(בנגיעה, בצורה ערמומית כאילו הוא מוסר לה חפצים ליד וכו') היא הגיעה אלינו יום אחד ממש בוכה כולה. הפתרון שאנחנו מצאנו היה לגשת אליו ולאיים עליו(שלחנו את החברה הכי חזקה שהייתה לנו בצוות)

הצעקות שלה+איום עליו שאנחנו נתלונן עליו ושיפטרו אותו גרם לו להבין שזהו זה(כמובן שהוא אמר שזה חוסר הבנה ומה פתאום ושהוא כולו שה תמים...)

מאז אנחנו החברות דאגנו להגן עליה ולקפוץ מידי פעם למשרד שלה להפגין שם נוכחות כדי שהוא לא יחשוב להיכנס שוב למשרד שלה.

ההמלצה שלי- שתפי את החברות שלך בצוות ובקשי את עזרתן. בכל פעם שהוא מתחיל "לפטפט" איתך סתם כך- שהן יעירו איזו הערה בקול כמו "עוד פעם ההוא מציק לה..." או אפילו בצורה ישירה- "עזוב אותה, לא מתאים לה לדבר איתך..." וכד'

שהוא ישמע ויבין שיש לך גיבוי ושידע שהעובדות האחרות עוקבות אחריו ! תדאגי תמיד תמיד לא להישאר באיזשהוא חדר לבד אף פעם!

המון הצלחה בע"ה שנזכה שכל עמ"י יהיה קדוש וטהור!

משהו בסגנון: "אני מבקשת שלא תפנה אלי שלא בענייני עבודה"

לפחות בכדי לצאת ידי חובה.

כי אין להם מספיק חום בבית.

ויש המון המון המון בנות כאלו ,גברים תתעוררו!!!!! אישה רוצה חבר, חום, אישה רוצה הקשבה, להרבה גברים אין סבלנות, אח"כ לא פלא שבמשרד יש מי שמקשיב לה והיא נגררת, אני ח"ו לא מצדיקה בשום אופן אבל זה מה שקורה...

וכנ"ל הפוך יש הרבה גברים שמחפשים אישה בחוץ (אני לא מדברת ח"ו על דתיים) כי גם להם חסר בבית...

אז מה אם זה משהו שלא כ"כ נעים דווקא מולו.

יש לך מועקה רצינית על הלב, את מתמודדת עם משהו לא פשוט- את צריכה את התמיכה שלו.

מה זה "את צריכה את התמיכה שלו"?..  גם בעצם אגואיזם בנתון הנוכחי - וגם להרוס לעצמה.

היא עשתה דבר שלבעלה יכול לגרום צער גדול מאד; בכך שבלי להבין משמעות "שיתפה פעולה". כעת מתקנת את זה.  אז אם חלילה יימשך משהו - תוכל לשתף, "בדילוג" על מה שהיה לפני כן, שאינו רלונטי ואינו באשמתה. שכן, זה יהיה אחרי זמן-מה שהיא מתעלמת וההוא מציק ללא שמץ תגובה שלה, ואדרבה מתרחקת מיד.

אבל כעת, אם הבעל ידע ממה זה בא - זה צער גדול וסיכון גם לתמיכה.

כי מסתבר שיש זוגות שבהן שיתוף, הקשבה, תמיכה, התמודדות משותפת .. הן א"ב של מערכת היחסים. ויש גברים מאוד תומכים וקשובים ואמפטים לכל מצוקה או צורך רגשי.

לא כל הגברים הם ניאנדרטלים כפי שאתה מנסה לצייר אותם.

לא כתבתי אלייך!

ה"ג'יהאד" שאת מנהלת פה אינו מענין אותי.

אני כתבתי לעזור לאשה במצוקה, ראיתי מה שכתבה, והיא צודקת שזה עלול לקלקל לה.

כבר ראינו - בהודעה אחרת שלך - שאת מוכנה להסית אשה בבעלה, לנצל מצוקה, העיקר ל"קידום האג'נדה". ובסוף גם התברר שם - כמו גם כאן - שפספסת בקריאת המפה.  

"שיתוף בין איש לאשתו" הוא גם שאשה לא מנהלת שיחות-נפש עם מישהו אחר. ואם היא עשתה כך בטעות ובתמימות - עדיף, כדבריה הצודקים, שלא תצער אותו.

את לא תשני את טבע בני האדם ע"י "סיסמאות".

אף אחד לא כתב כאן נגד "תמיכה, הקשבה ואמפתיה לכל צורך רגשי". בדיוק ההיפך: אשה שיש לה תכונה כזו - ואינה דורשת זאת רק מבעלה - יודעת גם להיות "קשובה ואמפתית", כפותחת השרשור (שכבר גילית את ה"אמפתיה" כלפיה מקודם בכך ש"ירדת" עליה וניצלת את מצוקתה. אח"כ התברר שמדובר בבעל עם שני תארים..), גם למה שיכול לצער את בעלה.

איש נורמלי - שאינו רובוט - אכן מצטער על התקרבות שהיתה בין אשתו למישהו אחר. ואם זו תקלה, לא חייבים לצערו. זה גם עלול להזיק. יש בכך גם עקמומיות מוסרית, לעשות דבר שאינו ראוי ועלול לפגוע בבעל - גם אם לא נעשה בכוונה, ואח"כ לדרוש, שבם ה"שותפות והאמפתיה" לשתף אותו, כי עלי זה מכביד..  לפי אותו היגיון - להבדיל - גם אשה שבגדה בבעלה, רשאית לתבוע "בשם האמפתיה" שישתתף איתה.. יש אכן כאלה שזה ה"מוסר" שלהם היום. מוסר צבוע (ולא "השוויתי", כמובן. אבל לרעיון, שמה שלא הגון כלפי השני באופן ששייך לתחושה נורמלית עמוקה - אין לתבוע ממנו אח"כ לשאת בו)

והיחידה ש"מנסה לצייר" דמויות באופן דמיוני, כאן ובהודעות אחרות - זו את. עייני בתחילת השרשור. חשבנו שלמדת מזה משהו..

הבסיס של קשר בין איש לאשתו זה הדיבור והשיתוף.

קראנו את הסיפור אני ובעלי והוא ממש היה בהלם שיש פה אנשים שחושבים שלא צריך לשתף את הבעל.

בזה שהיא לא משתפת זה כאילו מראה שהיא עושה "מאחורי הגב" ולא אכפת לה מבעלה.

כמובן שזה לא המצב- ולכן היא צריכה לשתף אותו.

זה לא יצער אותו! זה ממש שטויות לחשוב ככה! הכי יצער אותו לדעת אחרי זה שזה מה שקרה ושהיא לא סיפרה לו.

זה הרי דבר שנוגע לקשר שלהם, לנישואין שלהם! היא חייבת לספר לבעלה כדי שהם יהיו ביחד מול המערכה הזאת.

הביחד הזה מאד מאד חשוב.

אם אני הייתי בעלה הייתי ממש מתעצבנת שהיא לא מספרת.

במיוחד שהיום - מקרה כזה יכול לקרות לכל אחת, והדבר הראשון שהוא היה רוצה לשמוע זה שהיא נאמנה לו

ומוכנה לסכן את מעמדה שם בשבילו!

מישהיא התחילה עם בעלך בעבודה. בהתחלה הוא עשה טעות ודיבר איתה, אח"כ כשהיתפקח הוא עשה את מה שצריך , יותר הוא לא מתייחס אליה, הסכנה עברה!!

עכשיו תגידי את האמת, את רוצה שהוא יבוא ויספר לך????

לי ,זה היה מאוד כואב לשמוע שקיימת מישהיא בעבודה שמחזרת אחרי בעלי..במיוחד שהוא כבר אחרי.. אז בשביל מה??

זה ברור שמידי פעם היתה עוברת בי מחשבה, נכון שעכשיו הוא כבר לא שם.. אבל מה יקרה אם......

(עכשיו תגידו כולם שאני קנאית.......)

א. היא לא הבינה שהוא מתחיל איתה, וכל השיחות היו תמימות לחלוטין. ברגע שהיא הבינה שזה מה שהוא עושה היא נתקה מגע מיד.

ב. היא עשתה טעות ודיברה איתו - בגלל שסעיף א' לא נכון אין שום בעיה בסעיף ב'

אנשים עובדים יחד במקומות עבודה, ומפטפטים ומדברים על אה ועל דא. אין לי שום בעיה עם זה שבעלי נמצא בקשרי ידידות עם האנשים שעובדים איתו (גברים ונשים כאחד)

ולכן כל הרמיזות האלו שכאילו מדובר פה בסוג של "אשמה" , דיברה איתו, עודדה אותו, זרמה איתו.. דחילק היא לא עשתה שום דבר יוצא דופן בסך הכל קיימה שיחות עם עמית לעבודה, וברגע שהוא הגזים נפל לה האסימון והיא חתכה את זה.

ולמרות כל זאת ברמה הסוביקטיבית העניין מציק לה, ויושב לה על הנשמה, אז די ברור ומובן מאליו שהיא תשתף את בעלה בזה.

אם זה בקטע של צחוק.. את מספרת ,מישהוא בעבודה שממש לא נראה לי  כי הוא זקן.. מכוער.. התחיל איתי.. וכמובן אני לא מתיחסת אליו.

או שאת באה לבעלך, מבוהלת חוששת ובוכה.. שמישהוא בעבודה מטריד אותך... מיד הבעל יקפוץ ויחשוב שרע לאישתו , חיבים לפתור את הבעיה...

כפי שתוארה:

"אחר כך הוא הוא התייעץ איתי לגביי משהו שקשור למשפחה שלו ודיי נפתח אלי ומאז ממש נהינו בקשר טוב. מבחינתי זה לגמריי תמים לא היה לי לרגע אחד מחשבה לגביו מלבד ידיד קרוב מהעבודה". 

היא באמת תמימה,

אבל "מאז נהיינו ממש בקשר טוב",  "ידיד קרוב מהעבודה" - זה אכן לא בסדר. ברור שמי שחושב שזה כן בסדר, לא יראה בעיה "לשתף" בכך - לא בגלל שהוא יותר "שיתופי", אלא כי יש לו  עולם ערכים אחר.  והברירה, אגב, איננה בין לא להחליף מילת נימוס עם מישהו בעבודה, לבין "ידידים קרובים"...

מבחינת הבעל, הנורמלי, דבר כזה אכן יצער מאד (ואגב, יש הבדל בין תחושות גברים לנשים בענין זה, עד לרמה מסויימת. "להתעלם" בכח לא ישנה את המציאות).

ובהיות שהאשה עצמה תפסה את הטעות - והיא יודעת שזה יצער אותו (ואף אחד כמובן, לא כתב "עודדה אותו, זרמה איתו"; או אמר שהיא "אשמה" במזיד. אלו דמיונות - כמו עוד דברים שנכתבו בשרשור..), והיא אכן עשתה דבר לא-בסדר - גם מה שעושים לא בכוונה ומתמימות, יכול להיות "לא בסדר" - "ממש קשר טוב" "ידיד קרוב" זה לא בסדר - אז טוב שחוזרת בתשובה לבד מהשגגה הזו, ולא מצערת.  מה גם, שאפילו לא עשתה כלום, ברור שיצער אותו שמתברר למפרע שמישהו "התעסק" כך עם אשתו. מכאיב.

כלומר: כעת הענין די ברור. זו לא שאלה מי יותר בעד "שיתופיות" וכו'..  זו פשוט שאלה האם התנהלות כזו היא חריגה, או "נורמה". האם בעל עם רגשות נורמליים אומור להרגיש "נוח" עם זה שאשתו "ממש בקשר טוב", "ידידה קרובה", עם מישהו מהעבודה - או לא. האם זה רק "מקרה" שמדבר כזה עלול מצב להידרדר למשהו שכבר מרגישים שהוא לא ראוי, או לא..

אני לא אוהבת את האימרה הזאת. אני גם ככה נוהגת.

לדעתי זה שטות ,לא יודעת מאיפה זה נובע.

לשתף לשתף לשתף לשתף.

אני בנ"א ברשות עצמי . מי אמר שאני חיבת לשתף בהכל? אז מה אם זה בעלי?בגלל שהתחתנו אז כבר אני לא אישות בפני עצמה? יש דברים שמשתפים רק בעל , יש דברים שמשתפים רק הורים, יש שמשתפים רק חברות.

יש דברים שצריכים להיות חכמים ולא לשתף

ואני אתן דוגמאות: לפעמים הילדים אחה"צ כשהבעל לא בבית, רבים, מרביצים וכו.  כשהבעל בא אני ממש לא רצה לספר לו שהם עיצבנו אותי וכו... אז תגידו לי שזה שיתוף, ברור שלפעמים אני כן מספרת, אבל לרוב ראיתי שאם אני מתחילה להגיד הילד לא רצה להתקלח וכו, וזה סתם... זה שיתוף שלא מביא שום תועלת..

סיפרה לי שכנה : בעלה בא , היא בישלה והוא אמר לה וווואו איזה טעים, איזה קציצות מושקעות. הוא לא ידע שזה קציצות קנויות,, היא לא אמרה כלום... אמרתי לה מצוין. אז לא שיתפת, העיקר שהיה מרוצה..

אנשים חושבים שאם מתחתנים אז 24 שעות הכל חייב להיות שיתוף

את גם לא חייבת לשתף שקמת הבוקר מאוחר ושציפור צייצה בשמים והתפעלת מזה.

אבל בדברים מהותיים מאד ובמיוחד שקשורים בקשר שלהם- בוודאי שצריך.

כן, התחתנת. אז 24 שעות את עם אותו בן אדם-לא סתם שותף לדירה. אלא בן זוג.

והוא דואג לך, ואכפת לו ממך.

וכמו שאת מצפה (או שלא?) שהוא ישתף אותך במה עובר עליו ואיך הוא מרגיש.

ואם עבר עליו איזה משהו בעבודה את תשמחי לשמוע מה קרה ולהשתתף בשמחתו/צערו.

ככה אותו דבר כלפייך.

אני לא יודעת מה עובר פה על כל אחד בזוגיות שלו, אבל אותי לימדו, גם בתור רווקה שיוצאת לדייטים

שהשיתוף הוא הכי חשוב והכי מקרב.

אין זוגיות בלי שיתוף.

ואין כל בעיה שבעלה מיד יקפוץ ויחשוב שרע לאישתו!! זה בעלה!! לא אמא שלה שלא רוצים להדאיג אותה בכל מיני דברים סתם כי 'מסתדרים לבד'.

היית ממליצה לגבר לשתף את אשתו בכל המחשבות וההתמודדויות שהיו לו, עם כל אישה שראה, במהלך היום?

אם בעלך היה עושה לך את זה, לא יודע איפה היית היום.

בודאי שהייתי ממליץ גם לגבר לשתף על כל התמודדות שחורגת מגדר הרגיל, כמו במקרה זה, לדעתי  אם הגבר מתחיל ליצור קשר עם מישהי (רצונו/לא רצוני), הוא חיייב לשתף, אם לא את אשתו אז מישהו אחר, זו הדרך להנצל..

גם בהתמודדות היומיומית טוב לשתף, אם זה משהו קבוע, לא צריך לשתף כל פעם, אבל לחלוק עם האשה את העיקרון של אותה התמודדות..

אני בכל אופן רואה באופן אישי ברכה גדולה בשיתוף כזה..

כיוון שהאישה מעידה שבעלה יגיב במצוקה גדולה ולא רק שלא יוכל לתמוך בה אלא יקשה עליה.

אישה יותר קנאית בדברים האלה... מה לעשות?

גם אם תספר לה עם מי יצאת לפני החתונה ואיך היה לך היא תתעצבן

מתוך הכרות עם הבעל הפרטי שלי.

אני יודעת שצריך להיות בינינו שיתוף מלא. במיוחד בדברים קשים, כואבים.

אם לא סיפרתי אל איך הבנות רבו בצהרים- זה בעיני לא נחשב "לא לשתף". כי זה לא משהו מהותי וכ"כ חשוב.

יש הרבה זוגות פתוחים מאד, ומקבלים לחלוטין- שבהם גם שיתוף של נפילות יתקבל בהבנה ובקבלה ותמיכה הדדית.

ויש זוגות שבהם רמת הפתיחות והקבלה היא אחרת- ושם בהחלט עדיף להיות חכם יותר ולא לשתף.

רק פותחת השרשור יודעת באיזה סוג זוגיות היא חיה ועד כמה נבון לשתף את הבעל ואיך הוא עלול להגיב.

יש זוגות שבהם עצם הידיעה על נפילה, ולו מינימלית וקטנה- כבר יכולה לגרום הרס.

ויש זוגות שקמו ביחד גם מתוך נפילות גדולות.

זה עניין של איך יקבל.

(וגם של עד כמה היא תצליח למחוק את כל הסיפור מהלב)

גם הרגשה של שמירת סוד "גודל" (גם אם הוא קטן, אבל גדול בהרגשה) יכולה להרוס ולהרחיק.

אנחנו זוג צעיר מאוד..וגם לי זה קרה בתחילת הנישואים יצאתי לעבוד והיה גבר בעבודה שדיבר אלי בצורה לא נכונה.חשוב לי לציין שזה מקום דתי ומאוד התפדחתי לעורר מהומות.בייחוד שזה עבודה בתוך יישוב שאני חדשה בו.

אבל ברגע ששיתפתי עם בעלי זה מאוד איחד בניניו וגרם לי להיות מאוד יציבה ותקיפה כלפי הגבר הזה.אני חושבת שלא ציערתי את בעלי לחינם כי הוא היה מאוד תקיף בעניין והוא לימד אותי איך להתמודד במצבים האלה.

וכמובן שזה הצמיח את הזוגיות,אין ספק.

בכול מקרה-חשוב מאוד להיות בערנות מתמדת.לא לזרום בשום פנים ואופן להיות ענינית עם כול גבר בעבודה וכך לחסוך מצב כזה של היסחפות לקשר לא רצוי.

אנחנו צריכות להיות חזקות.יציבות.ותקיפות במקרים כאלה.זה דברים שחס וחלילה יכולים להרוס בית,זוגיות.לקחת אותך למחשבות לא טובות.להתרחק כמו מאש!

כל זוג מתנהל אחרת,

והיא ציינה שזה יצער אותו מאוד.

אז אני לא מצליח להבין מדוע פעם אחר פעם ממליצים לה לנהוג באופן שלא נכון להם?

לכן אין ברצוני להכריח משהו מוחלט!

אבל דבר שנשאר בסוד, נותן תחושה של סוד, למרות שהוא חסר משמעות, עצם זה שהוא בסוד זה נותן לו משמעות...

זה שהבעל לא יודע, זה נותן פתח להמשך של התפתחות של הסיפור הזה, והמשך של הסתרה, גם אם עכשיו את לא רוצה בזה בכלל.

כל זוג שונה, וצריך לדעת איך לספר, אבל הסיפור לבעל, יתן כוח, וגם יבהיר לעצמך ששמת גדר גדול נגד כל התפתחות בכיוון הזה.

זו ההמלצה שלי, וזה הכיוון שלי בחיים,שדווקא הדברים שהכי לא נעימים לספר, הם אלה שהכי חשוב שיסופרו.

כמובן יתכן שזה לא מתאים לכולם!!

הגישה שלכן, מאד "מובנת" לכאורה; גם זה חלק מה"רגש הנשי" - הנה, קרה לי, ארוץ ואשתף את בעלי..

זה דבר שבא מתוך חיוביות. אבל יש בו אי קריאה נכונה של הצד השני, דומני. לפחות אי הבאה בחשבון של מה שהשונות יכולה לגרום.

גם אני לא אמרתי כ"מודל" להסתיר. ככלל, לא כדאי להסתיר דברים.  אבל, כאן לא מדובר במישהי ש"התאהבה", חלילה (ל"דעה"), אלא מישהי ישרה שמתוך תמימות נהגה בשיחה עם איש, כמו שנוהגת עם אשה. אלו דברים שקורים, עד שנסיון החיים או הלימוד, מלמד היכן צריך להסתייג.

ה"התעלמות" אינה משדרת ש"קשה לה". בוודאי שהכי טוב שהיתה אומרת לו בשתי מילים (הצעתי לעיל..), אני נשואה, לא שייך.  אבל כנשים, אתן אמורות לכאורה לדעת שיש נשים שלא מסוגלות לפתוח כך את הפה. לא הולך להן. זה חבל - אבל צריך לדעת איך מתמודדים. היא אמרה שאינה מעזה להגיד. אז במקרה כזה, אם "תנסה" יכול לגרום הפוך. על כן, טוב שמתעלמת - ובמקביל "לתרגל", אם ינסה, לומר אוטומאטית את המשפט הזה. לא ילך - לשתף את הבעל. אז זה כבר יהיה שיתוף על הטרדה, ללא צורך לספר על שיחות שהיו שמבחינתה לא היה בהן כלום.

בוודאי צודקת asnat לגבי המקרה שלה. גם לאשה הזו הייתי ממליץ לשתף, אם היתה רואה אחרי פעם-פעמיים שהוא "מנסה", כמו אצלך.  אבל כאן - מדובר במשהו שכבר היה, היא היתה שותפה לשיחות, וכשהבינה הפסיקה טוטאלית.  איך ירגיש בעלה מסיפור כזה של אשתו? הוא מן הסתם יצטער שניהלה שיחות עם איש כאילו בתור "ידידים טובים". זה דבר מכאיב. יצטער על שלא הבינה שלא עושים כך. יצטער על שההוא ניצל את זה.

וזה לא "סוד" (משתדל). מבחינתה מה שהיה לא היה.  לא עשתה משהו רע בכוונתה.  זה כמו "טעות בחשבון". אם היום ההוא היה נעלם - לא היתה לכך כל משמעות לגביה. היא לא "מסתירה", אלא אינה מספרת משהו חסר משמעות לגביה, שעלול לצער את הבעל, כפי שכתבה.

ואף אני מסכים - שאם הלה ימשיך, בוודאי צריכה לשתף את הבעל. לא ב"היסטוריה", אלא לומר: שמע, הגיע מנהל חדש לעבודה, מנסה לדבר איתי בצורה שנראית לי מעבר ל"סתם". אני מתעלמת, הוא בכ"ז. מה לעשות?...  אז הבעל יעזור לה, אבל ללא ה"רקע" המיותר. זו לא הסתרה.

ואלו באמת דקויות, אבל נראה לי שכך עדיף. בוודאי בנתונים הללו.

לדעתי היא לא באמת מפחדת שהוא יצטער- אלא חוששת שהוא יתעצבן/ ילחץ/ יאבד בה אימון וכד'

לדעתי היא חייבת לספר לו!!! יכעס? ילחץ?- יעבור לו.

אם היא לא תספר- זה לא יעבור לה. היא לא עשתה כלום, נכון, זה היה מתמימות, אבל עצם זה שהוא הבין ממנה שהוא יכול להתחיל/ להטריד אותה, גורמת לה לתחושת אשמה (לא מוצדקת! לא מוצדקת!) שלא תעבור לה עד שתשתף את בעלה.

לכן, אני חושבת שהיא צריכה כבר עכשיו- בלי לחכות לעוד הטרדה מצידו, אלא כבר עכשיו- לספר לבעלה! זה ייתן לה שקט נפשי! 

קרה לי והתכתבתי עם איזה דפוק בפייסבוק (המשותף לי ולבעלי) וההוא לא נח ולא נח וחפר והתחיל להטריד... סיפרתי לבעלי, הוא התעצבן קצת על התמימות שלי, אבל סידר את העניינים בשבילי- ואיים עליו בפייסבוק שאם הוא לא ירגע- הוא יגיש עליו תלונה וכו'. וזה הפסיק.

ולך חברה יקרה!  תהיי חזקה! לא נעים לספר דבר כזה לבעל, אבל תעשי זאת, בשבילך, בשביל הרוגע שלך ובשביל שאולי הוא גם יעזור לך לצאת מזה!!!

ולא רק לבעל, אלא תעשי כמו שכתבו פה אחרים- תשתפי גם בעבודה. את חייבת להרגיש מוגנת!!!

שזה לא שייך.

שימי לב לא לעשות זאת בכעס או בהרמת קול, ולא עם איומים. משהו מאד קורקטי.

אם את יכולה, תקליטי את השיחה בנייד שלך.

שני משפטים רגועים, שלווים, קרירים ובשליטה מוחלטת, וללכת משם.

כמובן לאחר מכן לשמור על יחסי עבודה קורטיים.

לענ"ד זה יעשה את העבודה.

אם זה לא עובד והוא מנסה להמשיך:

א. כל פניה שלו להקליט בנייד שלך.

ב. יש לך שתי אפשרויות:

או לגרום להעפה שלו כי הטרדה של מישהי בעבודה זה פלילי (למרות שאני מבינה שהוא לא הבוס הישיר שלך, זה עדיין אסור)

או לעבור עבודה בעצמך.

ואל תדאגי, אם הקב"ה יראה שעברת עבודה בגלל שחשובה לך שלמות הבית, הוא לא יפקיר אותך...

היא דוחה אותך?

אשה יפה נשארת יפה גם בלי איפור. 

(ובכלל הקונספט הזה שאשה היא זו שצריכה "לכער" את עצמה, להסתיר את עצמה להגביל את עצמה בגלל שיש גברים בסביבה.. טוב נו כבר הרחבתי על זה)

עלמה יקרה. יכול מאד להיות שהמנהל הזה הוא איש משפחה, אולי דתי ויכול להיות שאפילו תורני. והדיבור האישי גרם לו להיקשר ריגשית ויכול להיות שהוא אפילו ממש לא רוצה את זה..ומרגיש שקשה לו להחלץ מזה. לכן לדעתי את חייבת לשדר לו חוסר נחמדות ז"א ממש להיות לא נחמדה!! אם יש דיבור אפילו עינייני, שהוא יהיה בפנים חמוצות. יכול להיות שהוא התלהב מאישיותך ולכן תראי לו שאישיותך ממש לא נחמדה, כך הוא ישנה את הרגשתו כלפייך והצלת 2 בתים בישראל. מה שעוד חשוב זה שכשיוצא לך לדבר בפני מס' אנשים,כשהוא באזור, גם אז כדאי שתשתדלי לא להבליט את אישיותך. אני יודעת שזה נשמע אולי קצת לא פייר, מה פתאום שאת תצניעי את עצמך, הרי הוא זה שלא בסדר..אבל צריך לזכור שיש לנו אחריות כלפי הבית שלנו (וגם במידה מסויימת כלפי הבית של אשתו...). כשאשה מחייכת לגבר בנחמדות ואומרת לו אפילו 'בוקר טוב' בלבביות, זה יכול להתפרש בצד השני כהתעניינות בתחום יותר אישי. זו המציאות וזו עובדה!! זה דבר שאנחנו כנשים ממש ממש לא מבינות. אנחנו שיא הנחמדות אבל ממש ללא כוונה למצא חן וחייבים לדעת שאין מקום לנחמדות לצחוקים ולחיוכים מיותרים כלל!!! לכן אני חושבת שזה חשוב שהעלת את זה כי בחברה שלנו יש לצערינו יותר ויותר מקרים של "ולא תתורו אחרי לבבכם.." ואולי זה יגרום למי מאיתנו לחשיבה על הרגלי "הסחבקיה" עם עמיתיה לעבודה ובתים נוספים ינצלו..

ומה ששנוי עליך - לחברתך אל תעשי.

סליחה שפלשתי.

רק יודעים שביידה הכח לשנות, כי רק היא מסוגלת.

אשה יש לה אישיות חזקה, לא סתם כתוב חכמת נשים בנתה ביתה.

גבר קשה לסמוך עליו שידע ויחשוב להציל את ביתו.

אף אחד לא האשים אותה, חלילה

רק אמרו: בכביש אל תהיה צודק, תהיה חכם!

בעלי אני סומכת עליו במיליון אחוז, ואני לא צריכה לספק הצהרות על כך.

דיברתי על סגנון גברים מסוימים שאין להם יראת אלוקים, אז א"א לסמוך עליהם, כן.

מה לעשות?

גבר שמתחיל עם אשה נשואה, מצטערת מאד אבל זה גבר בלי טיפת בושה, בלי יראה ובלי כבוד.

וכן, לא הייתי סומכת עליו שיציל את ביתו.

'זה לא פ'ר, שאני אקל את האחריות בעוד שהוא אשם.'

אבל אם היא תשמע בקולכן ותמשיך כרגיל, כי הוא אשם ושהוא יתגבר על עצמו, יכול להיות שזה יצליח, אני בהצלת ביתי לא הייתי סומכת על זה.

והוא ימשיך לנסות את מזלו וכו' - ודאי. רק לא בבית ספרנו. לא עם פותחת השירשור.

ועוד נקודה - אם הולכים לפי הכלל הפשוט של מה ששנוי עליך לחברך אל תעשה, נדמה לי שזה מועיל לפקוח את העיניים,לצאת מהתמימות ולא להיכנס לשיחות נפש עם איש מלבד בעלך.

לב אמיץ. זאת את?? את חזרת???

ואוווו. כל הכבוד, עכשיו רק נופל לי האסימון

ב-ר-ו-כ-ה  ה-ב-א-ה   !!!!!!!

לק"י

אני בפירוש לא אתן לגבר להתחיל איתי (אלא אם כן, שנינו היינו רווקים).

אבל בפירוש- מי שמתחיל הוא זה שיש לו בעיה! כי גם אם אני מנסה להתחמק ולהיות לא נחמדה, זה כי אני חושבת שזה לא נכון כלפי וכלפי הבית שלי (ונכון גם כלפי אשתו- אבל זאת אמורה להיות האחריות שלו!).

לא מבינה למה אנשים בוחרים להאשים את עצמם גם במה שהם לא אשמים..

ברור שהגבר הוא הבעייתי ולא היא, רק שמי שפנתה זו האישה, והיא סובלת. (ומה אכפת לגבר מזה?)

ובגלל שהיא סובלת מזה היא צריכה לעשות את הצעדים לשינוי המצב, למרות שזה לא הוגן (החיים לא הוגנים..)

כמו שמריבה לפעמים עדיף לשתוק ולא להגיב למרות שאתה צודק, כי זה רק מחריף את המצב

כך גם פה- למרות שמי שאשם הוא הגבר, האישה זו שצריכה לעשות משהו לשנות כי פשוט שום דבר לא ישתנה אם היא לא תעשה משהו..

אני גם לא מכלילה את כל הגברים, אבל לדעתי גבר שמתחיל עם אישה נשואה הוא כזה עז פנים וחסר בושה שלא הייתי סומכת עליו שינטרל את עצמו, אלא עושה את הפעולות בעצמי להציל את ביתי.

ב. אני חושבת שחוץ מיופי אנשים נמשכים לחביבות, נחמדות, צחקנות.

אני אשה דיי נאה, ואפשר לומר שבסביבת עבודתי במקומות זרים משום מה אני הבנאדם השמח והחייכן בעולם והכל לוקחת בטוב, יצא לי לשים לב שאני גורמת לגברים זרים בעבודה לרצות לדבר איתי, להיות בסביבתי (גם לנשים)

כשהתחזקתי מעט וקלטתי כמה זה חמור החלטתי באמת שאיני יכולה לעשות טעויות כאלו שמי יודע לאן זה יגרר, אז כמובן שלא נהייתי עצבנית ועצובה, אלא יותר עיניינית, בוקר טוב רשמי ונעים ותו לא.

הפסקתי לזרוק יציאות ולעשות צחוקים, החלטתי לשמור על עצמי ועליהם, ב"ה זה התמתן ואני גאה בעצמי שעשיתי את השינוי הזה.

(כרגע עזבתי את העבודה לאחר חופשת לידה ואני בבית)

בהצלחה לכולן!

כל הכבוד!

אני חושבת שלפעמים נשים נהנות לשוחח עם גברים בתום לב,

הן נהנות מתשומת הלב,

וכשאני אומרת קחי אחריות הכוונה הימנעי ממצב זה!

הוא עלול לגרום להרבה גברים טובים להתאהב בך שלא בכוונה.

והטוב לב זה לדעת לא לקחת ולו טיפת תשומת לב מגבר זר.

ובבקשה אל תיתממו.

אתן כנשים יודעות למה אני מתכוונת כולנו אוהבות שבני המין השני נמשכים אלינו.....

והלוואי ונזכה להסתפק ולהיות מסופקות ממה שקיבלנו.

צניעות זה לא עניין של איך להתלבש זה עניין של התנהגות.

אין לי אחריות לגבי אף גבר, תפקידי להתנהג נכון.

כולנו יודעות...

על מה את מדברת????

אם האדם הלא נכון ייתן לי חלילה תשומת לב לא נכונה, אני ממש לא אהנה מזה, בלשון המעטה...

זה פשוט לא יפה מה שאת עושה, לקחתי באופן אישי ונעלבתי.

אני לא כזאת ולא מכירה כאלו נשים. מעולם לא הרגשתי שמישהי מנסה לקבל תשומת לב מבעלי.

פשוט לעזוב.

זה אמנם סיכון אבל לא כדאי להשאר במקום כזה עם מנהל כזה ב-כ-ל-ל!

נכון שאמרו מעלי שיש עוד מקומות עם אנשים כאלה,

אז עדיף למצוא מקום שאין, ולהזהר בכל מקום שאת הולכת לעבוד בו.

לפרנסה ה' דואג, ואם הוא יראה שאת ככה משתדלת בעז"ה תמצאי את מה הכי טוב לך.

לספר לבעלך זה ממש חובה לדעתי - גם כי זה נוגע לשניכם, שניכם שותפים

וכמו כל דבר שמעיק עליך שתשתפי אותו גם זה צריך להיות אחד מהדברים (במיוחד כשזה איום על חיי הנישואין)

וגם כי ביחד תצליחו להתמודד מול זה הכי טוב

כתבת שקשה לך להעמיד אותו במקום, אולי בעלך יעזור לך בזה?

או יתן לך תמיכה אחרת שתצליחי להתמודד עם העניין.

חשוב ממש ממש לספר ולא לשמור בבטן,

זה עכשיו נראה לי שזה יצער אותו, אבל אני חושבת שזה הכי ישמח אותו לשמוע שזאת התגובה שלך והמחשבה שלך

ולא משהו אחר ח"ו.

בהצלחה רבה רבה!!

ותתפללי!

בס"ד

לדעתי חשוב לשתף את בעלך, כדי להוריד לחץ,

ובכלל לא בריא כשדברים כאלה מתחת לשטיח, 

יכול לפגוע באמון , וליצור לחץ.

חשוב ליצור אווירה נעימה, להקדים שחשוב לך שיקשיב בלי בקורת,

ולספר מה קרה , איך הדברים התגלגלו,

ושלא האמנת שיגיע למצב כזה,

ואולי סתם הרגשת לא נעים מהמנהל.

להדגיש שבעלך חשוב לך, ואת זקוקה לתמיכתו.

(כשגבר שומע שהוא חשוב וזקוקים לו, זה מאוד מחמיא לו...)

אם ידרוש לעזוב את העבודה,

אולי כדאי ללכת לרב מוסכם לשניכם ולדבר,

וגם להדגיש את הבעייה הכלכלית.

הנמון הצלחה, וכל הכבוד שהעזת להעלות את הנושא...

רק אם את רוצה כמובן... לא חייבת

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..