דוד המלך.

אני יודע שכוונתך טובה , אבל הכותרת שלך מייצגת את הרע הכי גדול (אולי ) של המדינה כרגע ,

שהוא: היחס של אנשים מתוך הציבור הישראלי לאויב כאל אחר , כאל פרטנר או עוד כל מיני תיאורים מכובסים (כדוגמת "טרוריסט") יחס שלא מבין את משמעות המילה "אויב"

יש מגמה כללית בעולם (היא באה מהתפיסה המערבית שמתרפסת בפני האיסלאם , בתקווה שיזנח את דתו הרצחנית)  לגרום לנו לשכוח את המילה "לשנוא" "לכבוש" ועוד מילים חזקות (ולא רעות!)

האחר במקרה הזה הוא אויב שצריך להשמיד! להכרית! כמו שהתורה מצווה, ומי שחושב שאם הוא יעצום את עיניו

וינסה לעשות שלום עם האויב , יתעורר למציאות ל"ע של אוטובוסים מתפוצצים , סקילות באבנים ובקת"בים , ירי ועוד..

אהבת ישראל ושנאת האויב הולכות שלובות , "אוהבי ה' שינאו רע"

(אולי הדברים קשים , אני לא מתכוון לפגוע , פשוט זה עניין מאוד קריטי) 

הגבתי לlilach , פשוט עד שלחצתי על שלח , ד. הקדים אותי

גם למלך הכוזרים נאמר כוונתך רצויה אבל מעשיך.....

ובוודאי שקראתי מה שכתבת , ואני לא מגיב בחיפזון

סה"כ התכוונתי לומר שהתפילה לשלומנו ולהכאת האויב הולכות יחד (כמו בראש השנה)

ושלא נשכח לשנוא את האויב , כי אי אפשר אחרת.

באמת שלא התכוונתי לפגוע , ואני מצטער אם נפגעת.

הרצון בנקמה, המוות של האויבים הללו- זה רצון ה'. וזה לרצות בטובתו של עמישראל לגמרי.

"משנאיך ה'- אשנא" כדברי דוד המלך שידע בדיוק מה זה לאהוב ואת מי ומה זה לשנוא ורצה בטובתו המוחלטת של עמישראל, ולמלכותו השלמה בע"ה אנו מייחלים  ומתפללים עד היום, כולל.

וכן- "סור מרע ועשה טוב"- חלק מעשיית הטוב זה לסור מהרע, את מי שאתה אוהב אתה דואג לו גם שלא יפגע, ע"י מיגור הרע. ואם אנו אוהבים את הקב"ה ואת עמישראל- לא ניתן לחילול ה' הגדול הזה דריסת רגל נוספת, ולא ניתן שעוד יהודי חלילה יפגע.

וזה בודאי גם להתרכז בקורבנות- כמו שאמרת- ולדאוג ביתר שאת שזה לא יקרה עוד!!! לא יהיו עוד קורבנות!!!!

הוא שבשביל שהרוצחים יקבלו את שמגיע להם ,אנו צריכים לזכור זאת ע"י שנאה אליהם

והוצאת גזר דין מוות עליהם. 

ציטוט:

אמש התכנס הקבינט הביטחוני־לאומי בדיוק במקום שבו ישבה בראשו לפני 41 שנים גולדה מאיר. אז זרמו ידיעות סותרות מאולימפיאדת מינכן ובסיומו של לילה נמנו 11 ישראלים שנרצחו בידי טרוריסטים פלשתינים, והאישה הזקנה וכבדת הצעד הזאת אמרה לכל הגנרלים שהקיפו אותה כי אסור שאיש מהרוצחים ועוזריהם יישאר בחיים. היא דיברה בפשטות, והעולם ידע, והרוצחים הפלשתינים ממינכן התהלכו עלי אדמות עם אות קין לראשם, אבל לא כמחסה אלא כאזימוט לכדור עופרת כחול־לבן. 

כך אני מרגיש , וכך עמ"י צריך להרגיש ,  לא נשכח ולא נסלח

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

חיפוש בפורומים

ופתחתי חדש

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍