זה ממש לא חייב לנבוע מחוסר עצמאות.

לגמרי לא שיקול (לפעמים זה אפילו חיובי)

אם הוא "דוס" זה די מצוי. ומובן.

לא הולכים בעיניים עצומות אחרי כל מה שהחברה קובעת...

בפורום בנים

האם לגור עם ההורים או לא

(למי שיש גישה http://n2.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t608798#6752171)

כיון שרוב האנשים כאן לא יכולים להיכנס לשם, אני מעתיק לכאן תגובה מושקעת שכתבו שם

שממש נשמעת לי יסודית

(אני לא מכיר את הנושא בציבור שלכם, כך שלא יכול לשפוט, אבל נראה שנכתב עם הרבה מחשבה)

יש פה מספר שיקולים ואנסה להתייחס לכולם. 

1. כלכלה

היציאה מהבית כרוכה בהוצאות גדולות. עלויות המגורים (שכר דירה וכו), עלויות קיום (אוכל, נסיעות וכו)
כמובן שבצורה בסיסית, צריך להבטיח הכנסות מתאימות לעניין, אבל מעבר לזה, זו פגיעה רצינית ביכולת לחסוך לאח"כ.
אם למשל אתה מרוויח 5,000 בחודש. 
מוציא 2,500 על מגורים וקיום.
ועוד 1,000 על בילויים, שופינג וכו
(בהנחה שאין רכב) 
נשאר בקושי עם 18,000 בשנה. 
ויש סבירות גבוהה שתרצה לצאת לטיול לחו"ל עם חברים, או לקנות רכב, או כל דבר, מה שיפגע בחסכונות. 
כמובן, שבנוסף לזה, החסכונות גם חשובים לעתיד. 

לימודים - תואר ראשון יכול לעלות בקלות באזור 100,000 שקל ( למשל שנתי:  12,000 שכר לימוד, 12,000 מעונות, 12,000 קיום, ואת כל זה יש להכפיל פי 3-4). והיכולת לעבוד היא כמובן מוגבלת בתקופת הלימודים. 
רכב
נישואין - הקשיים הכלכליים של זוג צעיר הם עצומים, במיוחד אם אחד או שניכם לומדים. 
ועוד.

אם תגור בבית, ותצליח לחסוך 60%-80% מהמשכורת שלך. תוכל להגיע לחיסכון שנתי של 36,000-48,000 בשנה. ובעוד 3-4 שנים, תהיה במצב מעולה ביחס לכל האנשים סביבך, ותוכל ללמוד ולהתקדם בראש שקט, ולא בצמצום כבד ודאגות.

2. התחושה בבית 
נתקלתי בכמה מקרים כאלו של חבר'ה צעירים שלא היה להם רע בבית, אבל גם לא טוב במיוחד, והם דיברו על עצמאות וכו. אני הצעתי להם את הדבר הבא, ומרביתם קיבלו את העצה הזו, ונשארו בבית וחסכו עוד כסף. אני המלצתי להם להשקיע סכומים יפים בשיפוץ החדר שלהם בבית. לחיות כמו רווק הולל ועדיין להישאר בבית. לקנות גאדגטים כמו מסך פלזמה, רמקולים, משחקי מחשב, מיטה חדשה, מזרן מושקע, מצעים, רהיטים, וכו וכו להפוך את זה לדירת הרווקות המושלמת שלהם.
אילו היו יוצאים מהבית, הם היו משלמים על שכירות ומחיה כ-30,000 כל שנה. גם אם יוציאו אלפי שקלים על החדר, ויצאו לטיול בחו"ל, עדיין יחסכו המון כסף. 
והכול תלוי  בגישה, לא צריך לראות את החדר, כחדר ילדים בבית של ההורים. אלא צריך לקחת בעלות עליה. לראות את זה החדר כשלך, כחדר הרווקות ההוללת שלך. ולעצב ולהשקיע בה כפי שאת שאתה רוצה. 
הרבה אנשים רוצים לצאת החוצה בגלל התחושה, וזו תחושה יקרה כל כך, ואפשר להשיג הרבה יותר על ידי השקעה פנימה בחדר ובבית, ועל ידי שינוי הגישה. 

3. קהילה
אנחנו מי שאנחנו מוקפים בו. בישיבה נהיה צדיקים, באקדמיה נהיה חרשנים, ובדירת צעירים נהיה כופרים. 
כמובן שאני מקצין. אבל כל כך חשוב להקיף את עצמנו באנשים טובים וחיוביים, וגם אנשים דתיים ומסגרת דתית מסוימת. כאשר תחיה בגפך, אפילו אם שותפים, אתה מאבד את הקהילה שלך. תשאיר את עצמך בתוך המסגרת של המשפחה, בערכים שלהם, בנורמות ובערכים שלהם, בהליכה שלהם לבית כנסת, בשמירת השבת שלהם, וכו. 

4. נוחות 
הבית נוח. כמובן שיש מריבות ותקלים עם המשפחה ובמיוחד עם ההורים. וזה רגיל ומתקיים בכל בית. אבל בסופו של יום, הבית נוח. זה הבית שלך, והמשפחה שלך. וזה רק עניין של זמן עד שכל אחד ימשיך בדרכו ותפרדו לעד, נפגשים רק בשבתות וחגים. תנצל את הזמן להיות עם המשפחה, נצל את הזמן עם האחים וההורים. ותמשיך לטרוף את האוכל של אמא, וליהנות מזה שאתה לא צריך לעשות כביסה, וכו. 

5. חיי רווקות
אני מתלבט מאוד לגבי הסעיף הזה. אני נוטה להסכים עם אמא שלך. אולם מצד שני, יש הרבה גדילה והתבגרות שנעשית ביציאה מהמסגרת. במסגרת דיוני הביינישים שלנו, לרוב המסקנה היא שאין ממש סוג של קיום קהילתי או מקום לרווקים דתיים מחוץ למשפחה שלהם. אין להם ממש איך לעשות שבתות או חגים. אין להם ממש איך לעשות שום חוויה דתית. לפחות על העניין הזה, הישיבה מהווה תהליף מעולה בין ההורים למשפחה החדשה שתקים. אני נוטה להסכים עם אמא שלך, שלב הביניים הזה בין המשפחות הוא לא בריא, במיוחד כאשר אין תחליף משפחתי כמו ישיבה וקהילה. החשיבות שלהם עצומה, גם אם אנחנו לא מודעים לזה, וגם אם אנחנו רוצים פשוט למרוד כנגד המסגרת הקיימת. 
 

[הייתי מעדיף לומר דבר בשם אומרו, אבל חשבתי שאולי הוא לא התכון לפרסם את זה, אם הוא מסכים פשוט נודיע]

קיימים עוד תרחישים אופציונאליים מלבד:

גר עם ההורים ------> לא עצמאי וחי על חשבון ההורים.

מציעה לך לברר כל עניין לגופו.

בהצלחה.

דווקא אני מעריך כאלה שגרים עם ההורים, זה בד"כ מעיד על קשר משפחתי טוב.

ואם הורי היו גרים במקום קרוב ללימודים שלי, הייתי גר אצלם.

זה נוח זה כיף וזה טוב.

החברים שאני מכיר שעזבו את הבית למרות שהבית היה קרוב לאזור עבודתם/לימודיהם,

עזבו את הבית ממקום שאינו טהור, כדי "להתמרד" קצת בהורים, וליצור ריחוק מסויים מהמשפחה.

ואל תדאגי, גם אם גבר חי בבית הוריו עד החתונה,

מן הסתם הוא לא יבכה לך (לאחר החתונה) בלילות שהוא מתגעגע לאמא.

(אא"כ את אישה שלא נעים לחיות איתה, ואז מן הסתם הוא כן יתגעגע לחיים שלפני החתונה.)

משום מה כמעט כל (ואולי אפילו ממש כולם) הבנים שאני מכיר שעזבו את ביתם ולא נמצאים בישיבה,

הרמה הדתית שלהם ירדה לשאול תחתיות.

אז לפחות אלה שאני רואה, המנהגים שלהם הם חד-כיווניים.

אז היציאה מהישיבה פחות תשפיע עליו.

יציאה מהמשפחה בסופו של דבר זה תהליך יותר משמעותי, כי את רובינו הם מלווים אותך מהלידה למשך כל החיים.

ישיבה זה משהו שמוגדר מראש כדבר זמני.

ולכן, בפועל הניתוק מהמשפחה ייצור טלטלה יותר רצינית.

המשפחה זה גם בד"כ הבסיס הראשוני שלך להיכנס לתוך העולם הדתי.

והישיבה זה אחרי הכל רק קומה נוספת מעל.

אז מבחינה סטטיסטית את טועה לחלוטין.

ולמה זה ככה?

כי החיים בישיבה זה לא לעזוב את הבית.

חוץ מאנשים בודדים, תשאלי בחור ישיבה היכן הוא גר (כלומר היכן הלב שלו נמצא)?

הוא ינקוב לך בכתובת של בית הוריו.

תשאלי בחור שעזב את הבית, והוא ינקוב לך בכתובת שבה הוא נמצא ביומיום.

בישיבה יש גם לחץ חברתי להישאר דתי, ולכן פחות אנשים מורידים את הכיפה בתקופה הזאת.

אני לא יודע איך זה אצל בנות, ולכן כל הדברים שכתבתי אמורים לגבי בנים בלבד,

ואני מדבר רק על בנים שעזבו לא מפאת אילוצים של מרחק וכד'.

תבחיני שיש להם שינוי בתקופה של הישיבה,

ולאחר מכן, רוב רובם חוזרים בהדרגה למה שהם היו בבית הוריהם, עם נטייה מעט יותר תורנית.

אפילו נישואין בתקופת הלימוד בישיבה, הרבה פעמים לא מצליח לקבע את הרמה התורנית שהם היו בזמן הישיבה.

היה לפני כמה זמן מאמר על זה של הרב טרופ כאן בערוץ, אבל אני לא מוצא את זה כרגע.

|עריכה|

מצאתי

http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/1752

לא ירגישו צורך לעזוב את הבית, כי הם לא מעוניינים לשבור מוסכמות.

אצל גבר כשהוא מעוניין לעזוב את הבית (לא עקב אילוצים טכניים), הוא בד"כ מעוניין לשבור משהו בקשר עם הוריו או מסכמות כלשהן.

כי אצל רוב הגברים יש פחות את העניין של הפרטיות, ויש גם פחות חיכוך בין-אישי.

ולכן, לא תהיה להם בעייה להמשיך לגור עם ההורים, גם אם הם לא מסכימים בכל דבר.

את ההפנמה האמיתית של תקופת הלימוד בישיבה א"א לראות בזמן שהבחור בישיבה,

אפשר לראות את זה רק לאחר שנים.

זו עוד נקודה שיש בה הבדל די מהותי בין בנים לבנות.

בנים הם יותר מתעסקים בתכל'ס, את לא תשמעי כמעט בנים שידברו על איך יראה הבית שהם רוצים לבנות וכד'.

הם פשוט יקבעו את העובדות בשטח כשהם יגיעו למצב הזה, בלי להתפלסף יותר מדי.

מבחינתם, כל הדיונים האלה לפני ההיכרות עם הבן-זוג לעתיד - הם חלומות באספמיא.

אז היית רואה שאדרבה, היא כנראה לא תסכים לצאת עם "מישהו שמרוויח פחות מכמות מסויימת של כסף...".

הסתכל בהמשך השרשור (למשל כאן).

לעזוב בגיל 20 את הבית.

שיהיה עצמאי לחלוטין.

שהוא יחזיק רכב בבעלותו,

ושיבוא לאסוף אותך החל מדייט שני עם רכב,

ולאחר הדייט להחזיר אותך.

וזה רק בהודעות ספורות שהספקת לכתוב...

מן הסתם ברור לך שהוא ישלם עלייך בבית קפה,

ואם הוא יזמין אותך לקפה ב15-20 ש"ח אז זה מרמז עליו משהו (שהוא קמצן מאד!).

ועל פגישה בטיילת אין מה לדבר בכלל.

פעם בחודש הוא צריך לתת לך מתנה יוקרתית.

...

אני לא אמשיך כדי לא להגזים יותר מדי,

אבל אם את רוצה להמשיך את רשימת הדרישות שלך, את יכולה בשמחה.

תכתבי גם כאן במרוכז, את כל רשימת הדרישות שלך.

ברור שהדרישות שלך הן מלפני שהתחלת לכתוב בפורום,

אבל הדבר המוזר, שהדברים הכי בוערים אצלך בבניית קשר אלו ה"בונוסים" שאת מצפה מהגבר בקשר, ולא המהות עצמה.

(בייחוד שאת כותבת שאת מבית דתי מאד)

אבל גבר יסבול מלחיות עם אישה שיש לה דרישות ממנו מהבוקר עד הערב.

לא, ממש אין לי בעיות כלכליות, וגם ספציפית עקב לימודים במקום מרוחק אני לא גר בבית הוריי.

אני אשקיע במישהי, כשאני ארצה לתת לה מעצמי.

אני לא אשקיע במישהי, כי היא מצפה ממני לכך וכך וכך..

מחילה, אבל המשפט האחרון שלך הוא משפט שרואה את חיי הנישואין בצורה חיצונית מאוד מאוד. או ילדותית מאוד מאוד

אישה נשואה מאושרת היא אישה שנשואה לגבר שאפשר להגדיר אותו בכל מיני צורות- רק לא ג'נטלמן ומדהים. אלו שתי הגדרות שאין להן שום תוכן ממשי בחיי הנישואין.

מה זה "מדהים"? את מי הוא אמור להדהים? תאמיני לי, אחרי שנתיים שלוש של נישואין אין הרבה רגעי תדהמה...יש עליות וירידות, אבל תדהמה לא. ואם כן- אז המצב לא משהו. יכול להיות אדם עם מידות טובות, לב טוב וכו' וכו', אבל "מדהים" זו מילה חלולה לגמרי.

מה זה "ג'נטלמן"? שפותח לך ת'דלת של האוטו? שעוזר לך ללבוש מעיל? הגדרה רומנטית אחרת? 

אולי אני נאיבית...בכל מקרה נראה לי שבעלי לא ג'נטלמן... ולא נראה לי שבגלל זה אני פחות מאושרת....

הרבה יותר חשוב לי שיהיה בינינו אמת, שיתוף, הקשבה, הבנה ותמיכה מאשר שתהיה ג'נטלמניות.

אני לא מכבד את דעתך,

כי זו תפיסת עולם של "אני, אנוכי ואפסי עוד".

אבל בכל-זאת, אני מאחל לך הצלחה!

יש הרבה סיבות לגירושים

ממה שאני מכיר יש הרבה גירושים

כי היחסים בין בני הזוג הפכו לבלתי נסבלים

זה יכול להיות מהרבה סיבות.

אבל אני לא חושב שאנשים מתגרשים 

כי הם ראו חסרון, חשבו שהם יכלו לחיות איתו

וגילו שלא. 

אולי אנשים התחרטו שהם "השלימו" עם חסרון מסויים,

אבל לא נראה לי שזו הסיבה העיקרית לגרושים ואפילו לא קרוב לזה. 

שאלה נוספת היא האם זה חסרון,

יש בני אדם שהכיפה שלהם היא חסרון גדול

יש בני אדם שזה שהם שומרים שבת זה חסרון גדול

כי זה נותן להם בעיני עצמם לגיטימציה לחטאים גדולים אחרים

אז אי אפשר להסתכל על מעשה ולייחס לו פרשנות בלי לראות את התמונה הכוללת

זה מאוד תלוי מה הוא עבר בחיים ומאיזה סיבות, ואם הוא בישיבה זה לא נחשב שהוא גר מחוץ לבית כי בד"כ זאת תקופה ואחריה הרוב חוזרים הביתה או מתחתנים..

אני חושבת שמישהו שהוא בבית במקרים מסויימים זה אפילו טוב, כי ההתמודדויות לפעמים בבית הם מאוד גדולות והבריחה היא לא פתרון, וזה הזמן לתקן מידות ואם הבחור לא יכול לחיות עם ההורים שלו בבית זה דורש בדיקה, כי גם בנישואין הוא לא יוכל לברוח פתאום כשבא לו ולגור לבד, זה אותו עניין.

זה מאוד תלוי איך בוחרים להתסכל על זה, מבחינתי זה לא ישמע כ"כ מוזר, אולי אם הוא גר מחוץ לבית [ז"א בדירה משלו] זה היה מרתיע אותי יותר, גם מבחינת רמת הדוסיות שלו.

כל אחד ומה שהוא מחפש, כנראה שזה אישי, לדעתי זה ממש לא אמור להרתיע.

כי מה לעשות כשגבר רוצה לעזוב את הבית זה אומר שהוא רוצה "לבעוט" במשהו,

וכמעט תמיד הדבר הראשון שבו "בועטים" זה הדת.

דבר שני, את צריכה להבין, שלגברים יש פחות חיכוך בין-אישי עם הסובב אותם, וזה כולל גם את ההורים.

ולכן, ההשפעה של חיכוך עם ההורים תשפיע אחרת אצל גברים לעומת נשים.

ולכן, החיכוך עם ההורים לא יפריע לגבר הממוצע לבנות את עצמו בבית של ההורים, אא"כ מדובר על שינוי קיצוני.

(כשאני כותב גברים ונשים, אני מתכוון לרוב ולא לכל)

אני רק אוסיף נתון, אם תסתכלי, תראי שכמעט כל הגברים הרווקים שלא גרים בבית הוריהם גרים בביצות,

ושם כידוע הרמה הדתית מאד נמוכה.

(אצל בנות אני לא יודע מה בדיוק הנתונים, אבל אלה שיצאתי איתן שגרו מחוץ לבית הוריהן לא גרו באזורים של הביצות)

א', נכון, בבית לא חסינים בכלל להתדרדרות רוחנית, אבל בד"כ הסביבה הקרובה שגדלת איתה והמשפחה יכולה מאוד לייצב אותך וכן, גם להעביר עלייך ביקורת בונה, כשאתה חי לבד זה לא בהכרח יקרה, כי מבחינת הבחור להיות בשקט שלו לבד בלי שאף אחד יחפור לו ויטיף לו [שוב,אולי כבריחה], אולי לפעמים זה טוב הלבד, אבל כשאדם משתקע ורגיל לחיות ככה לא תמיד זה גורר למקומות חיוביים.

ראיתי כמה מקרים מקרוב על אנשים שיצאו מהבית כרווקים, אז נכון יש עצמאות,  אבל אתה יכול להיות עצמאי גם בבית של ההורים ולא להפיל הכל עליהם וכמו שכתב ברוךש בתגובה של מופים, שלא חסר דרכים "לשדרג" את המרחב הפרטי שלך גם בבית של הההורים. לא חסר פתרונות לזה.

שוב, אני לא אומרת שזה גרוע לצאת מהבית, יש כאלה שזה באמת יעשה להם טוב , אבל כשבחור גר לבד, במיוחד במגזרנו החביב, בד"כ זה מראה על דרך חיים מסויימת כמובן בהתחשב בסטטוס ובמקום שבו נמצא הבחור, אבל זה יכול להיות בעייתי גם  במובנים אחרים מבחינתי

 אניי אישית הייתי בודקת יותר מקרוב את העניין ומה המניעים. 

ואני כותבת מנקודת מבטי כמובן, זה לא כולל.

כשהתחלתי לשלם על עצמי את הלימודים.

ואני לא בטוח שעשיתי את המהלך הנכון כשהתעקשתי לשלם.

(לא סיפרתי להם שאני משלם, הם שמו-לב רק כשהם ראו שהשכ"ל שלי הפסיק לרדת להם מהחשבון)

כלומר, ברור שהוא עלול להיפגע. אבל איפה את מרגישה את זה שאת מפחדת לפגוע בו?

(אפילו תעשי על זה עבודת כתיבה של 3-4 פסקאות לנסות להבין למה לך קשה לעשות את הצעד הזה אחרי שהגעת למסקנה שהוא נכון).

ובינתיים את גם פוגעת בעצמך, בשלוות הנפש שלך, בהתקדמות קדימה.

תהיי כנה בפגישה הבאה לומר הכל ולהפרד בכבוד.

בהצלחה♡

כדאי לדעתי להכין את השטח כדי שהצד השני לא יגיע מולהב לדייט ולו בשביל שיפרדו ממנו.

תשתפי בדברים טובים עליו ולמה לא מתאים לדעתך.

לזכור ולומר שנפרדים כי אין התאמה ולא כי הצד השני לא טוב מספיק.

ואני מבינה שלאמר "זה לא אתה, זה אני" - ישמע כתירוץ נדוש ומוכר. אז אם זה באמת כך, לא לאמר את זה.

סבורה שאם בכל זאת נפגשתם במשך חודשיים תמימים, יש לך דברים טובים לאמר עליו ואליו.

אולי באמת לאמר קודם בטלפון (או בדרך התקשורת הרגילה שלכם) שחשבתם קצת (או הרבה)

ואתם רוצים לשתף אותו בזה. כך שהוא יבין במה דברים אמורים, לפחות במקצת. אבל בצורה

מאוד עדינה ובלי לפגוע בכלל.

בהצלחה!

הגיוני מאוד שיכאב לבחורה, אך השאלה איך זה יעשה בצורה מכובדת  שתמזער נזקים

בגדול - להקשיב ולהבין מה היא תרצה.

אני נוטה לחשוב שרוב האנשים ירצו שיודיעו להם בטלפון, לפחות ברמז, ואז לעשות פגישת פרידה שבה מדברים על חוויות, רגשות, מחשבות וכו'

אבל יש כאלה שהם לא אוהבים "להתבחבש" ברגשות, אלא מעדיפים לברוח - וזה הכי לגיטימי שבעולם!!

אז לכן הכי חשוב להקשיב לה - אם היא רוצה לברוח תנסה לעודד אותה ותתן לה לברוח, אם היא רוצה להביע רגש, תן לה להביע מה שתרצה.

כמובן שזה יכול להיות קשה לך שהיא תביע כאב וצער. נראה לי היא שווה ש"תסבול" את זה אם הייתם ביחד חודשיים.

בהצלחה רבה!!

זה אף פעם לא נעים, גם לא אחרי דייט אחד ובטח לא אחרי חודשיים.

כי זו חרב. אין דרך שזו תהיה כרית רכה, חלומית או פלומתית. זו חרב, להט חרב מתהפכת, דוקרת כמדקרות פגיון. ואתה תכאיב, תדקור, תפלח כבכידון מלובן לוהט דרך קרבי האדם בו זה יינעץ.
ואף על פי כן, כך תעשה. והרחמן המרחם על בריותיו שבשמיים, הטוב כי לא כלו רחמיו, יכפר. וכולי האי ואולי.

ומכל זה רק למדים, ומדייקים יותר להבא, וקמים מכשלון ומעפר, וזזים הלאה בחיים.
ולדעתי בשיחה בטלפון, אין עניין אחר. ותקומו איש ואישה בתום הדיבור הקצר, ותהיו לבדכם כל אחד אחת בנפרד במקומותיכם, ותבכו את השריפה אשר כלתה, ותתאוששו כאבלי ציון, ותקומו מאפר.

הבה נשאיר את להט החרב המתהפכת למקרים אחרים. יש, בלי עין הרע (או עם), מספיק כאלה...

אני כן בעד פגישה. למרות שזה קשה יותר, בכל זאת פנים מול פנים - לא פשוט.

אולי אפילו להביא משהו קטן, מנחם?  אבל לא בטוחה לגבי זה כי אז אולי זה י קשה

עליו יותר.

אלא אם כן מדובר במישהו שלילי ביותר. אז שיחת טלפון קצרה וחדה היא פתרון מצויין.

לא נשמע לי כזה...

וזה בסדר ולגיטימי,

יש אנשים בחבשנים (כמוני) שצריכים לעבד ביחד את החוויה. כשמעבדים ביחד את החוויה אפשר להחשף ליותר צדדים של הסיטואציה ולהבין אותה יותר טוב.

אבל אם מרגישים שאין צורך/כוח לזה, אז סבבה אפשר טלפונית. 

אהבתי את המטאפורות המוגזמות שלך חחח

כשלמעשה, זה באמת לפעמים מרגיש לא רחוק, הרבה פעמים יכול להרגיש בצורה הכי טבעית שיש, שהשמיים נפלו.

הצד המסיים צריך לבוא לקראת הצד שמסיימים איתו (גם אם לצד המסיים גם קשה) 

אם היה קשר משמעותי בחודשיים האלה כדאי לעשות הכנה לפני ואז לתת אפשרות איך היא רוצה להיפרד. 

אם היה קשר משמעותי אני ממליצה מאוד בפגישה כדי לאפשר לסיים את הדברים באמת. 

השתדל להגיע אליה ו/או כל דבר שיקל על הסיטואציה 

בהצלחה! 

– ראשית אין לי מושג מה אומר "חודשיים" במושגים כאלה יש אנשים שתוך שבועיים מתחתנים ומצד שני יש לי משלוחים מאמזון שלקח להם גם יותר זמן להגיע. אין לי מושג עד כמה שניכם הייתם מושקעים בזה הקשר, באיזו תדירות כו' כו'.

– מה אני אישית כחתול זמני הייתי מעדיף אם היו נפרדים ממני? הייתי מעדיף שייפרדו ממני בשיחה או בהודעה מה הטעם לגרור אותי לפגישה שצריך לתכנן להתכונן אליה להתקלח להתלבש לנסוע הלוך ושוב אחרי העבודה במיוחד אם מדובר במרחק משמעותי רק כדי לומר לי "אה טוב אתה מוזמן לחזור הביתה". כאילו לא יודע לא שאין לי סנטימנטים פשוט אני לא אוהב שמזבלים לי במוח. בשלב השידוכין זה לא שהפכנו לחברי ילדוּת מהטובים שבטובים ועוד רק תוך חודשיים. בסדר היה נגמר כל סוף הוא תמיד התחלה חדשה.

– מאחר ולא כולם חתולים זמניים, הייתי מחלק את האנושות לשלוש קטגוריות:

1. חתולים זמניים, שזורמים עם הזרם הגדול של החיים ומקבלים את מה שיש לקב"ה להציע באהבה (ייסורים מקבלים באהבה או שלא מקבלים בכלל)

2. אנשים שלא משנה כמה דיפלומטי תהיה איתם יתבאסו על החיים שלך (במקרה כזה הייתי ממליץ לעשות מה שהכי פחות פוגע בעצמך כי גם ככה זה לא משנה)

3. איפשהו באמצע, כאלה שבדיו המילים הנכונות תוכל לרכך את המכה, אם אנחנו שייכים לקבוצה 3 אז פשוט לנסות לנסח משהו דיפלומטי, אם היו לי הערות משמעותיות הייתי אומר אותן בעדינות (הגעתי בסופו של דבר למסקנה שאני מחפש מישהי עם גישה קצת שונה לגבי XYZ כו') או מושך את האש אליי (בדיעבד הבנתי שאני לא לגמרי XYZ ברמה הכללית של הדברים)

אם הם מאוד סנטימנטליים אולי עדיף פגישה

אם לא אז לא

אבל טלפון לדעתי החתולית הזמנית האובייקטיבית זה מתכון לאי־נעימות

ובכל זאת, מקבלים אותם באהבה.

ולא כולם חייבים להיות במדרגה הגבוהה של קבלת יסוריים באהבה וזה בסדר גמור.

בגדול - לא לכל מה שכתבת מלבד ספידדייטים וזום, אם לא מוצאים אפשרות אחרת.

בכלל - הרוב המוחלט של המיזמים האלו נולדו איפהשהו על הרצף בין דת"ל ממוצע לדתי לייט-מסורתי. 

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).