זה ממש לא חייב לנבוע מחוסר עצמאות.

לגמרי לא שיקול (לפעמים זה אפילו חיובי)

אם הוא "דוס" זה די מצוי. ומובן.

לא הולכים בעיניים עצומות אחרי כל מה שהחברה קובעת...

בפורום בנים

האם לגור עם ההורים או לא

(למי שיש גישה http://n2.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t608798#6752171)

כיון שרוב האנשים כאן לא יכולים להיכנס לשם, אני מעתיק לכאן תגובה מושקעת שכתבו שם

שממש נשמעת לי יסודית

(אני לא מכיר את הנושא בציבור שלכם, כך שלא יכול לשפוט, אבל נראה שנכתב עם הרבה מחשבה)

יש פה מספר שיקולים ואנסה להתייחס לכולם. 

1. כלכלה

היציאה מהבית כרוכה בהוצאות גדולות. עלויות המגורים (שכר דירה וכו), עלויות קיום (אוכל, נסיעות וכו)
כמובן שבצורה בסיסית, צריך להבטיח הכנסות מתאימות לעניין, אבל מעבר לזה, זו פגיעה רצינית ביכולת לחסוך לאח"כ.
אם למשל אתה מרוויח 5,000 בחודש. 
מוציא 2,500 על מגורים וקיום.
ועוד 1,000 על בילויים, שופינג וכו
(בהנחה שאין רכב) 
נשאר בקושי עם 18,000 בשנה. 
ויש סבירות גבוהה שתרצה לצאת לטיול לחו"ל עם חברים, או לקנות רכב, או כל דבר, מה שיפגע בחסכונות. 
כמובן, שבנוסף לזה, החסכונות גם חשובים לעתיד. 

לימודים - תואר ראשון יכול לעלות בקלות באזור 100,000 שקל ( למשל שנתי:  12,000 שכר לימוד, 12,000 מעונות, 12,000 קיום, ואת כל זה יש להכפיל פי 3-4). והיכולת לעבוד היא כמובן מוגבלת בתקופת הלימודים. 
רכב
נישואין - הקשיים הכלכליים של זוג צעיר הם עצומים, במיוחד אם אחד או שניכם לומדים. 
ועוד.

אם תגור בבית, ותצליח לחסוך 60%-80% מהמשכורת שלך. תוכל להגיע לחיסכון שנתי של 36,000-48,000 בשנה. ובעוד 3-4 שנים, תהיה במצב מעולה ביחס לכל האנשים סביבך, ותוכל ללמוד ולהתקדם בראש שקט, ולא בצמצום כבד ודאגות.

2. התחושה בבית 
נתקלתי בכמה מקרים כאלו של חבר'ה צעירים שלא היה להם רע בבית, אבל גם לא טוב במיוחד, והם דיברו על עצמאות וכו. אני הצעתי להם את הדבר הבא, ומרביתם קיבלו את העצה הזו, ונשארו בבית וחסכו עוד כסף. אני המלצתי להם להשקיע סכומים יפים בשיפוץ החדר שלהם בבית. לחיות כמו רווק הולל ועדיין להישאר בבית. לקנות גאדגטים כמו מסך פלזמה, רמקולים, משחקי מחשב, מיטה חדשה, מזרן מושקע, מצעים, רהיטים, וכו וכו להפוך את זה לדירת הרווקות המושלמת שלהם.
אילו היו יוצאים מהבית, הם היו משלמים על שכירות ומחיה כ-30,000 כל שנה. גם אם יוציאו אלפי שקלים על החדר, ויצאו לטיול בחו"ל, עדיין יחסכו המון כסף. 
והכול תלוי  בגישה, לא צריך לראות את החדר, כחדר ילדים בבית של ההורים. אלא צריך לקחת בעלות עליה. לראות את זה החדר כשלך, כחדר הרווקות ההוללת שלך. ולעצב ולהשקיע בה כפי שאת שאתה רוצה. 
הרבה אנשים רוצים לצאת החוצה בגלל התחושה, וזו תחושה יקרה כל כך, ואפשר להשיג הרבה יותר על ידי השקעה פנימה בחדר ובבית, ועל ידי שינוי הגישה. 

3. קהילה
אנחנו מי שאנחנו מוקפים בו. בישיבה נהיה צדיקים, באקדמיה נהיה חרשנים, ובדירת צעירים נהיה כופרים. 
כמובן שאני מקצין. אבל כל כך חשוב להקיף את עצמנו באנשים טובים וחיוביים, וגם אנשים דתיים ומסגרת דתית מסוימת. כאשר תחיה בגפך, אפילו אם שותפים, אתה מאבד את הקהילה שלך. תשאיר את עצמך בתוך המסגרת של המשפחה, בערכים שלהם, בנורמות ובערכים שלהם, בהליכה שלהם לבית כנסת, בשמירת השבת שלהם, וכו. 

4. נוחות 
הבית נוח. כמובן שיש מריבות ותקלים עם המשפחה ובמיוחד עם ההורים. וזה רגיל ומתקיים בכל בית. אבל בסופו של יום, הבית נוח. זה הבית שלך, והמשפחה שלך. וזה רק עניין של זמן עד שכל אחד ימשיך בדרכו ותפרדו לעד, נפגשים רק בשבתות וחגים. תנצל את הזמן להיות עם המשפחה, נצל את הזמן עם האחים וההורים. ותמשיך לטרוף את האוכל של אמא, וליהנות מזה שאתה לא צריך לעשות כביסה, וכו. 

5. חיי רווקות
אני מתלבט מאוד לגבי הסעיף הזה. אני נוטה להסכים עם אמא שלך. אולם מצד שני, יש הרבה גדילה והתבגרות שנעשית ביציאה מהמסגרת. במסגרת דיוני הביינישים שלנו, לרוב המסקנה היא שאין ממש סוג של קיום קהילתי או מקום לרווקים דתיים מחוץ למשפחה שלהם. אין להם ממש איך לעשות שבתות או חגים. אין להם ממש איך לעשות שום חוויה דתית. לפחות על העניין הזה, הישיבה מהווה תהליף מעולה בין ההורים למשפחה החדשה שתקים. אני נוטה להסכים עם אמא שלך, שלב הביניים הזה בין המשפחות הוא לא בריא, במיוחד כאשר אין תחליף משפחתי כמו ישיבה וקהילה. החשיבות שלהם עצומה, גם אם אנחנו לא מודעים לזה, וגם אם אנחנו רוצים פשוט למרוד כנגד המסגרת הקיימת. 
 

[הייתי מעדיף לומר דבר בשם אומרו, אבל חשבתי שאולי הוא לא התכון לפרסם את זה, אם הוא מסכים פשוט נודיע]

קיימים עוד תרחישים אופציונאליים מלבד:

גר עם ההורים ------> לא עצמאי וחי על חשבון ההורים.

מציעה לך לברר כל עניין לגופו.

בהצלחה.

דווקא אני מעריך כאלה שגרים עם ההורים, זה בד"כ מעיד על קשר משפחתי טוב.

ואם הורי היו גרים במקום קרוב ללימודים שלי, הייתי גר אצלם.

זה נוח זה כיף וזה טוב.

החברים שאני מכיר שעזבו את הבית למרות שהבית היה קרוב לאזור עבודתם/לימודיהם,

עזבו את הבית ממקום שאינו טהור, כדי "להתמרד" קצת בהורים, וליצור ריחוק מסויים מהמשפחה.

ואל תדאגי, גם אם גבר חי בבית הוריו עד החתונה,

מן הסתם הוא לא יבכה לך (לאחר החתונה) בלילות שהוא מתגעגע לאמא.

(אא"כ את אישה שלא נעים לחיות איתה, ואז מן הסתם הוא כן יתגעגע לחיים שלפני החתונה.)

משום מה כמעט כל (ואולי אפילו ממש כולם) הבנים שאני מכיר שעזבו את ביתם ולא נמצאים בישיבה,

הרמה הדתית שלהם ירדה לשאול תחתיות.

אז לפחות אלה שאני רואה, המנהגים שלהם הם חד-כיווניים.

אז היציאה מהישיבה פחות תשפיע עליו.

יציאה מהמשפחה בסופו של דבר זה תהליך יותר משמעותי, כי את רובינו הם מלווים אותך מהלידה למשך כל החיים.

ישיבה זה משהו שמוגדר מראש כדבר זמני.

ולכן, בפועל הניתוק מהמשפחה ייצור טלטלה יותר רצינית.

המשפחה זה גם בד"כ הבסיס הראשוני שלך להיכנס לתוך העולם הדתי.

והישיבה זה אחרי הכל רק קומה נוספת מעל.

אז מבחינה סטטיסטית את טועה לחלוטין.

ולמה זה ככה?

כי החיים בישיבה זה לא לעזוב את הבית.

חוץ מאנשים בודדים, תשאלי בחור ישיבה היכן הוא גר (כלומר היכן הלב שלו נמצא)?

הוא ינקוב לך בכתובת של בית הוריו.

תשאלי בחור שעזב את הבית, והוא ינקוב לך בכתובת שבה הוא נמצא ביומיום.

בישיבה יש גם לחץ חברתי להישאר דתי, ולכן פחות אנשים מורידים את הכיפה בתקופה הזאת.

אני לא יודע איך זה אצל בנות, ולכן כל הדברים שכתבתי אמורים לגבי בנים בלבד,

ואני מדבר רק על בנים שעזבו לא מפאת אילוצים של מרחק וכד'.

תבחיני שיש להם שינוי בתקופה של הישיבה,

ולאחר מכן, רוב רובם חוזרים בהדרגה למה שהם היו בבית הוריהם, עם נטייה מעט יותר תורנית.

אפילו נישואין בתקופת הלימוד בישיבה, הרבה פעמים לא מצליח לקבע את הרמה התורנית שהם היו בזמן הישיבה.

היה לפני כמה זמן מאמר על זה של הרב טרופ כאן בערוץ, אבל אני לא מוצא את זה כרגע.

|עריכה|

מצאתי

http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/1752

לא ירגישו צורך לעזוב את הבית, כי הם לא מעוניינים לשבור מוסכמות.

אצל גבר כשהוא מעוניין לעזוב את הבית (לא עקב אילוצים טכניים), הוא בד"כ מעוניין לשבור משהו בקשר עם הוריו או מסכמות כלשהן.

כי אצל רוב הגברים יש פחות את העניין של הפרטיות, ויש גם פחות חיכוך בין-אישי.

ולכן, לא תהיה להם בעייה להמשיך לגור עם ההורים, גם אם הם לא מסכימים בכל דבר.

את ההפנמה האמיתית של תקופת הלימוד בישיבה א"א לראות בזמן שהבחור בישיבה,

אפשר לראות את זה רק לאחר שנים.

זו עוד נקודה שיש בה הבדל די מהותי בין בנים לבנות.

בנים הם יותר מתעסקים בתכל'ס, את לא תשמעי כמעט בנים שידברו על איך יראה הבית שהם רוצים לבנות וכד'.

הם פשוט יקבעו את העובדות בשטח כשהם יגיעו למצב הזה, בלי להתפלסף יותר מדי.

מבחינתם, כל הדיונים האלה לפני ההיכרות עם הבן-זוג לעתיד - הם חלומות באספמיא.

אז היית רואה שאדרבה, היא כנראה לא תסכים לצאת עם "מישהו שמרוויח פחות מכמות מסויימת של כסף...".

הסתכל בהמשך השרשור (למשל כאן).

לעזוב בגיל 20 את הבית.

שיהיה עצמאי לחלוטין.

שהוא יחזיק רכב בבעלותו,

ושיבוא לאסוף אותך החל מדייט שני עם רכב,

ולאחר הדייט להחזיר אותך.

וזה רק בהודעות ספורות שהספקת לכתוב...

מן הסתם ברור לך שהוא ישלם עלייך בבית קפה,

ואם הוא יזמין אותך לקפה ב15-20 ש"ח אז זה מרמז עליו משהו (שהוא קמצן מאד!).

ועל פגישה בטיילת אין מה לדבר בכלל.

פעם בחודש הוא צריך לתת לך מתנה יוקרתית.

...

אני לא אמשיך כדי לא להגזים יותר מדי,

אבל אם את רוצה להמשיך את רשימת הדרישות שלך, את יכולה בשמחה.

תכתבי גם כאן במרוכז, את כל רשימת הדרישות שלך.

ברור שהדרישות שלך הן מלפני שהתחלת לכתוב בפורום,

אבל הדבר המוזר, שהדברים הכי בוערים אצלך בבניית קשר אלו ה"בונוסים" שאת מצפה מהגבר בקשר, ולא המהות עצמה.

(בייחוד שאת כותבת שאת מבית דתי מאד)

אבל גבר יסבול מלחיות עם אישה שיש לה דרישות ממנו מהבוקר עד הערב.

לא, ממש אין לי בעיות כלכליות, וגם ספציפית עקב לימודים במקום מרוחק אני לא גר בבית הוריי.

אני אשקיע במישהי, כשאני ארצה לתת לה מעצמי.

אני לא אשקיע במישהי, כי היא מצפה ממני לכך וכך וכך..

מחילה, אבל המשפט האחרון שלך הוא משפט שרואה את חיי הנישואין בצורה חיצונית מאוד מאוד. או ילדותית מאוד מאוד

אישה נשואה מאושרת היא אישה שנשואה לגבר שאפשר להגדיר אותו בכל מיני צורות- רק לא ג'נטלמן ומדהים. אלו שתי הגדרות שאין להן שום תוכן ממשי בחיי הנישואין.

מה זה "מדהים"? את מי הוא אמור להדהים? תאמיני לי, אחרי שנתיים שלוש של נישואין אין הרבה רגעי תדהמה...יש עליות וירידות, אבל תדהמה לא. ואם כן- אז המצב לא משהו. יכול להיות אדם עם מידות טובות, לב טוב וכו' וכו', אבל "מדהים" זו מילה חלולה לגמרי.

מה זה "ג'נטלמן"? שפותח לך ת'דלת של האוטו? שעוזר לך ללבוש מעיל? הגדרה רומנטית אחרת? 

אולי אני נאיבית...בכל מקרה נראה לי שבעלי לא ג'נטלמן... ולא נראה לי שבגלל זה אני פחות מאושרת....

הרבה יותר חשוב לי שיהיה בינינו אמת, שיתוף, הקשבה, הבנה ותמיכה מאשר שתהיה ג'נטלמניות.

אני לא מכבד את דעתך,

כי זו תפיסת עולם של "אני, אנוכי ואפסי עוד".

אבל בכל-זאת, אני מאחל לך הצלחה!

יש הרבה סיבות לגירושים

ממה שאני מכיר יש הרבה גירושים

כי היחסים בין בני הזוג הפכו לבלתי נסבלים

זה יכול להיות מהרבה סיבות.

אבל אני לא חושב שאנשים מתגרשים 

כי הם ראו חסרון, חשבו שהם יכלו לחיות איתו

וגילו שלא. 

אולי אנשים התחרטו שהם "השלימו" עם חסרון מסויים,

אבל לא נראה לי שזו הסיבה העיקרית לגרושים ואפילו לא קרוב לזה. 

שאלה נוספת היא האם זה חסרון,

יש בני אדם שהכיפה שלהם היא חסרון גדול

יש בני אדם שזה שהם שומרים שבת זה חסרון גדול

כי זה נותן להם בעיני עצמם לגיטימציה לחטאים גדולים אחרים

אז אי אפשר להסתכל על מעשה ולייחס לו פרשנות בלי לראות את התמונה הכוללת

זה מאוד תלוי מה הוא עבר בחיים ומאיזה סיבות, ואם הוא בישיבה זה לא נחשב שהוא גר מחוץ לבית כי בד"כ זאת תקופה ואחריה הרוב חוזרים הביתה או מתחתנים..

אני חושבת שמישהו שהוא בבית במקרים מסויימים זה אפילו טוב, כי ההתמודדויות לפעמים בבית הם מאוד גדולות והבריחה היא לא פתרון, וזה הזמן לתקן מידות ואם הבחור לא יכול לחיות עם ההורים שלו בבית זה דורש בדיקה, כי גם בנישואין הוא לא יוכל לברוח פתאום כשבא לו ולגור לבד, זה אותו עניין.

זה מאוד תלוי איך בוחרים להתסכל על זה, מבחינתי זה לא ישמע כ"כ מוזר, אולי אם הוא גר מחוץ לבית [ז"א בדירה משלו] זה היה מרתיע אותי יותר, גם מבחינת רמת הדוסיות שלו.

כל אחד ומה שהוא מחפש, כנראה שזה אישי, לדעתי זה ממש לא אמור להרתיע.

כי מה לעשות כשגבר רוצה לעזוב את הבית זה אומר שהוא רוצה "לבעוט" במשהו,

וכמעט תמיד הדבר הראשון שבו "בועטים" זה הדת.

דבר שני, את צריכה להבין, שלגברים יש פחות חיכוך בין-אישי עם הסובב אותם, וזה כולל גם את ההורים.

ולכן, ההשפעה של חיכוך עם ההורים תשפיע אחרת אצל גברים לעומת נשים.

ולכן, החיכוך עם ההורים לא יפריע לגבר הממוצע לבנות את עצמו בבית של ההורים, אא"כ מדובר על שינוי קיצוני.

(כשאני כותב גברים ונשים, אני מתכוון לרוב ולא לכל)

אני רק אוסיף נתון, אם תסתכלי, תראי שכמעט כל הגברים הרווקים שלא גרים בבית הוריהם גרים בביצות,

ושם כידוע הרמה הדתית מאד נמוכה.

(אצל בנות אני לא יודע מה בדיוק הנתונים, אבל אלה שיצאתי איתן שגרו מחוץ לבית הוריהן לא גרו באזורים של הביצות)

א', נכון, בבית לא חסינים בכלל להתדרדרות רוחנית, אבל בד"כ הסביבה הקרובה שגדלת איתה והמשפחה יכולה מאוד לייצב אותך וכן, גם להעביר עלייך ביקורת בונה, כשאתה חי לבד זה לא בהכרח יקרה, כי מבחינת הבחור להיות בשקט שלו לבד בלי שאף אחד יחפור לו ויטיף לו [שוב,אולי כבריחה], אולי לפעמים זה טוב הלבד, אבל כשאדם משתקע ורגיל לחיות ככה לא תמיד זה גורר למקומות חיוביים.

ראיתי כמה מקרים מקרוב על אנשים שיצאו מהבית כרווקים, אז נכון יש עצמאות,  אבל אתה יכול להיות עצמאי גם בבית של ההורים ולא להפיל הכל עליהם וכמו שכתב ברוךש בתגובה של מופים, שלא חסר דרכים "לשדרג" את המרחב הפרטי שלך גם בבית של הההורים. לא חסר פתרונות לזה.

שוב, אני לא אומרת שזה גרוע לצאת מהבית, יש כאלה שזה באמת יעשה להם טוב , אבל כשבחור גר לבד, במיוחד במגזרנו החביב, בד"כ זה מראה על דרך חיים מסויימת כמובן בהתחשב בסטטוס ובמקום שבו נמצא הבחור, אבל זה יכול להיות בעייתי גם  במובנים אחרים מבחינתי

 אניי אישית הייתי בודקת יותר מקרוב את העניין ומה המניעים. 

ואני כותבת מנקודת מבטי כמובן, זה לא כולל.

כשהתחלתי לשלם על עצמי את הלימודים.

ואני לא בטוח שעשיתי את המהלך הנכון כשהתעקשתי לשלם.

(לא סיפרתי להם שאני משלם, הם שמו-לב רק כשהם ראו שהשכ"ל שלי הפסיק לרדת להם מהחשבון)

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!