זה ממש לא חייב לנבוע מחוסר עצמאות.

לגמרי לא שיקול (לפעמים זה אפילו חיובי)

אם הוא "דוס" זה די מצוי. ומובן.

לא הולכים בעיניים עצומות אחרי כל מה שהחברה קובעת...

בפורום בנים

האם לגור עם ההורים או לא

(למי שיש גישה http://n2.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t608798#6752171)

כיון שרוב האנשים כאן לא יכולים להיכנס לשם, אני מעתיק לכאן תגובה מושקעת שכתבו שם

שממש נשמעת לי יסודית

(אני לא מכיר את הנושא בציבור שלכם, כך שלא יכול לשפוט, אבל נראה שנכתב עם הרבה מחשבה)

יש פה מספר שיקולים ואנסה להתייחס לכולם. 

1. כלכלה

היציאה מהבית כרוכה בהוצאות גדולות. עלויות המגורים (שכר דירה וכו), עלויות קיום (אוכל, נסיעות וכו)
כמובן שבצורה בסיסית, צריך להבטיח הכנסות מתאימות לעניין, אבל מעבר לזה, זו פגיעה רצינית ביכולת לחסוך לאח"כ.
אם למשל אתה מרוויח 5,000 בחודש. 
מוציא 2,500 על מגורים וקיום.
ועוד 1,000 על בילויים, שופינג וכו
(בהנחה שאין רכב) 
נשאר בקושי עם 18,000 בשנה. 
ויש סבירות גבוהה שתרצה לצאת לטיול לחו"ל עם חברים, או לקנות רכב, או כל דבר, מה שיפגע בחסכונות. 
כמובן, שבנוסף לזה, החסכונות גם חשובים לעתיד. 

לימודים - תואר ראשון יכול לעלות בקלות באזור 100,000 שקל ( למשל שנתי:  12,000 שכר לימוד, 12,000 מעונות, 12,000 קיום, ואת כל זה יש להכפיל פי 3-4). והיכולת לעבוד היא כמובן מוגבלת בתקופת הלימודים. 
רכב
נישואין - הקשיים הכלכליים של זוג צעיר הם עצומים, במיוחד אם אחד או שניכם לומדים. 
ועוד.

אם תגור בבית, ותצליח לחסוך 60%-80% מהמשכורת שלך. תוכל להגיע לחיסכון שנתי של 36,000-48,000 בשנה. ובעוד 3-4 שנים, תהיה במצב מעולה ביחס לכל האנשים סביבך, ותוכל ללמוד ולהתקדם בראש שקט, ולא בצמצום כבד ודאגות.

2. התחושה בבית 
נתקלתי בכמה מקרים כאלו של חבר'ה צעירים שלא היה להם רע בבית, אבל גם לא טוב במיוחד, והם דיברו על עצמאות וכו. אני הצעתי להם את הדבר הבא, ומרביתם קיבלו את העצה הזו, ונשארו בבית וחסכו עוד כסף. אני המלצתי להם להשקיע סכומים יפים בשיפוץ החדר שלהם בבית. לחיות כמו רווק הולל ועדיין להישאר בבית. לקנות גאדגטים כמו מסך פלזמה, רמקולים, משחקי מחשב, מיטה חדשה, מזרן מושקע, מצעים, רהיטים, וכו וכו להפוך את זה לדירת הרווקות המושלמת שלהם.
אילו היו יוצאים מהבית, הם היו משלמים על שכירות ומחיה כ-30,000 כל שנה. גם אם יוציאו אלפי שקלים על החדר, ויצאו לטיול בחו"ל, עדיין יחסכו המון כסף. 
והכול תלוי  בגישה, לא צריך לראות את החדר, כחדר ילדים בבית של ההורים. אלא צריך לקחת בעלות עליה. לראות את זה החדר כשלך, כחדר הרווקות ההוללת שלך. ולעצב ולהשקיע בה כפי שאת שאתה רוצה. 
הרבה אנשים רוצים לצאת החוצה בגלל התחושה, וזו תחושה יקרה כל כך, ואפשר להשיג הרבה יותר על ידי השקעה פנימה בחדר ובבית, ועל ידי שינוי הגישה. 

3. קהילה
אנחנו מי שאנחנו מוקפים בו. בישיבה נהיה צדיקים, באקדמיה נהיה חרשנים, ובדירת צעירים נהיה כופרים. 
כמובן שאני מקצין. אבל כל כך חשוב להקיף את עצמנו באנשים טובים וחיוביים, וגם אנשים דתיים ומסגרת דתית מסוימת. כאשר תחיה בגפך, אפילו אם שותפים, אתה מאבד את הקהילה שלך. תשאיר את עצמך בתוך המסגרת של המשפחה, בערכים שלהם, בנורמות ובערכים שלהם, בהליכה שלהם לבית כנסת, בשמירת השבת שלהם, וכו. 

4. נוחות 
הבית נוח. כמובן שיש מריבות ותקלים עם המשפחה ובמיוחד עם ההורים. וזה רגיל ומתקיים בכל בית. אבל בסופו של יום, הבית נוח. זה הבית שלך, והמשפחה שלך. וזה רק עניין של זמן עד שכל אחד ימשיך בדרכו ותפרדו לעד, נפגשים רק בשבתות וחגים. תנצל את הזמן להיות עם המשפחה, נצל את הזמן עם האחים וההורים. ותמשיך לטרוף את האוכל של אמא, וליהנות מזה שאתה לא צריך לעשות כביסה, וכו. 

5. חיי רווקות
אני מתלבט מאוד לגבי הסעיף הזה. אני נוטה להסכים עם אמא שלך. אולם מצד שני, יש הרבה גדילה והתבגרות שנעשית ביציאה מהמסגרת. במסגרת דיוני הביינישים שלנו, לרוב המסקנה היא שאין ממש סוג של קיום קהילתי או מקום לרווקים דתיים מחוץ למשפחה שלהם. אין להם ממש איך לעשות שבתות או חגים. אין להם ממש איך לעשות שום חוויה דתית. לפחות על העניין הזה, הישיבה מהווה תהליף מעולה בין ההורים למשפחה החדשה שתקים. אני נוטה להסכים עם אמא שלך, שלב הביניים הזה בין המשפחות הוא לא בריא, במיוחד כאשר אין תחליף משפחתי כמו ישיבה וקהילה. החשיבות שלהם עצומה, גם אם אנחנו לא מודעים לזה, וגם אם אנחנו רוצים פשוט למרוד כנגד המסגרת הקיימת. 
 

[הייתי מעדיף לומר דבר בשם אומרו, אבל חשבתי שאולי הוא לא התכון לפרסם את זה, אם הוא מסכים פשוט נודיע]

קיימים עוד תרחישים אופציונאליים מלבד:

גר עם ההורים ------> לא עצמאי וחי על חשבון ההורים.

מציעה לך לברר כל עניין לגופו.

בהצלחה.

דווקא אני מעריך כאלה שגרים עם ההורים, זה בד"כ מעיד על קשר משפחתי טוב.

ואם הורי היו גרים במקום קרוב ללימודים שלי, הייתי גר אצלם.

זה נוח זה כיף וזה טוב.

החברים שאני מכיר שעזבו את הבית למרות שהבית היה קרוב לאזור עבודתם/לימודיהם,

עזבו את הבית ממקום שאינו טהור, כדי "להתמרד" קצת בהורים, וליצור ריחוק מסויים מהמשפחה.

ואל תדאגי, גם אם גבר חי בבית הוריו עד החתונה,

מן הסתם הוא לא יבכה לך (לאחר החתונה) בלילות שהוא מתגעגע לאמא.

(אא"כ את אישה שלא נעים לחיות איתה, ואז מן הסתם הוא כן יתגעגע לחיים שלפני החתונה.)

משום מה כמעט כל (ואולי אפילו ממש כולם) הבנים שאני מכיר שעזבו את ביתם ולא נמצאים בישיבה,

הרמה הדתית שלהם ירדה לשאול תחתיות.

אז לפחות אלה שאני רואה, המנהגים שלהם הם חד-כיווניים.

אז היציאה מהישיבה פחות תשפיע עליו.

יציאה מהמשפחה בסופו של דבר זה תהליך יותר משמעותי, כי את רובינו הם מלווים אותך מהלידה למשך כל החיים.

ישיבה זה משהו שמוגדר מראש כדבר זמני.

ולכן, בפועל הניתוק מהמשפחה ייצור טלטלה יותר רצינית.

המשפחה זה גם בד"כ הבסיס הראשוני שלך להיכנס לתוך העולם הדתי.

והישיבה זה אחרי הכל רק קומה נוספת מעל.

אז מבחינה סטטיסטית את טועה לחלוטין.

ולמה זה ככה?

כי החיים בישיבה זה לא לעזוב את הבית.

חוץ מאנשים בודדים, תשאלי בחור ישיבה היכן הוא גר (כלומר היכן הלב שלו נמצא)?

הוא ינקוב לך בכתובת של בית הוריו.

תשאלי בחור שעזב את הבית, והוא ינקוב לך בכתובת שבה הוא נמצא ביומיום.

בישיבה יש גם לחץ חברתי להישאר דתי, ולכן פחות אנשים מורידים את הכיפה בתקופה הזאת.

אני לא יודע איך זה אצל בנות, ולכן כל הדברים שכתבתי אמורים לגבי בנים בלבד,

ואני מדבר רק על בנים שעזבו לא מפאת אילוצים של מרחק וכד'.

תבחיני שיש להם שינוי בתקופה של הישיבה,

ולאחר מכן, רוב רובם חוזרים בהדרגה למה שהם היו בבית הוריהם, עם נטייה מעט יותר תורנית.

אפילו נישואין בתקופת הלימוד בישיבה, הרבה פעמים לא מצליח לקבע את הרמה התורנית שהם היו בזמן הישיבה.

היה לפני כמה זמן מאמר על זה של הרב טרופ כאן בערוץ, אבל אני לא מוצא את זה כרגע.

|עריכה|

מצאתי

http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/1752

לא ירגישו צורך לעזוב את הבית, כי הם לא מעוניינים לשבור מוסכמות.

אצל גבר כשהוא מעוניין לעזוב את הבית (לא עקב אילוצים טכניים), הוא בד"כ מעוניין לשבור משהו בקשר עם הוריו או מסכמות כלשהן.

כי אצל רוב הגברים יש פחות את העניין של הפרטיות, ויש גם פחות חיכוך בין-אישי.

ולכן, לא תהיה להם בעייה להמשיך לגור עם ההורים, גם אם הם לא מסכימים בכל דבר.

את ההפנמה האמיתית של תקופת הלימוד בישיבה א"א לראות בזמן שהבחור בישיבה,

אפשר לראות את זה רק לאחר שנים.

זו עוד נקודה שיש בה הבדל די מהותי בין בנים לבנות.

בנים הם יותר מתעסקים בתכל'ס, את לא תשמעי כמעט בנים שידברו על איך יראה הבית שהם רוצים לבנות וכד'.

הם פשוט יקבעו את העובדות בשטח כשהם יגיעו למצב הזה, בלי להתפלסף יותר מדי.

מבחינתם, כל הדיונים האלה לפני ההיכרות עם הבן-זוג לעתיד - הם חלומות באספמיא.

אז היית רואה שאדרבה, היא כנראה לא תסכים לצאת עם "מישהו שמרוויח פחות מכמות מסויימת של כסף...".

הסתכל בהמשך השרשור (למשל כאן).

לעזוב בגיל 20 את הבית.

שיהיה עצמאי לחלוטין.

שהוא יחזיק רכב בבעלותו,

ושיבוא לאסוף אותך החל מדייט שני עם רכב,

ולאחר הדייט להחזיר אותך.

וזה רק בהודעות ספורות שהספקת לכתוב...

מן הסתם ברור לך שהוא ישלם עלייך בבית קפה,

ואם הוא יזמין אותך לקפה ב15-20 ש"ח אז זה מרמז עליו משהו (שהוא קמצן מאד!).

ועל פגישה בטיילת אין מה לדבר בכלל.

פעם בחודש הוא צריך לתת לך מתנה יוקרתית.

...

אני לא אמשיך כדי לא להגזים יותר מדי,

אבל אם את רוצה להמשיך את רשימת הדרישות שלך, את יכולה בשמחה.

תכתבי גם כאן במרוכז, את כל רשימת הדרישות שלך.

ברור שהדרישות שלך הן מלפני שהתחלת לכתוב בפורום,

אבל הדבר המוזר, שהדברים הכי בוערים אצלך בבניית קשר אלו ה"בונוסים" שאת מצפה מהגבר בקשר, ולא המהות עצמה.

(בייחוד שאת כותבת שאת מבית דתי מאד)

אבל גבר יסבול מלחיות עם אישה שיש לה דרישות ממנו מהבוקר עד הערב.

לא, ממש אין לי בעיות כלכליות, וגם ספציפית עקב לימודים במקום מרוחק אני לא גר בבית הוריי.

אני אשקיע במישהי, כשאני ארצה לתת לה מעצמי.

אני לא אשקיע במישהי, כי היא מצפה ממני לכך וכך וכך..

מחילה, אבל המשפט האחרון שלך הוא משפט שרואה את חיי הנישואין בצורה חיצונית מאוד מאוד. או ילדותית מאוד מאוד

אישה נשואה מאושרת היא אישה שנשואה לגבר שאפשר להגדיר אותו בכל מיני צורות- רק לא ג'נטלמן ומדהים. אלו שתי הגדרות שאין להן שום תוכן ממשי בחיי הנישואין.

מה זה "מדהים"? את מי הוא אמור להדהים? תאמיני לי, אחרי שנתיים שלוש של נישואין אין הרבה רגעי תדהמה...יש עליות וירידות, אבל תדהמה לא. ואם כן- אז המצב לא משהו. יכול להיות אדם עם מידות טובות, לב טוב וכו' וכו', אבל "מדהים" זו מילה חלולה לגמרי.

מה זה "ג'נטלמן"? שפותח לך ת'דלת של האוטו? שעוזר לך ללבוש מעיל? הגדרה רומנטית אחרת? 

אולי אני נאיבית...בכל מקרה נראה לי שבעלי לא ג'נטלמן... ולא נראה לי שבגלל זה אני פחות מאושרת....

הרבה יותר חשוב לי שיהיה בינינו אמת, שיתוף, הקשבה, הבנה ותמיכה מאשר שתהיה ג'נטלמניות.

אני לא מכבד את דעתך,

כי זו תפיסת עולם של "אני, אנוכי ואפסי עוד".

אבל בכל-זאת, אני מאחל לך הצלחה!

יש הרבה סיבות לגירושים

ממה שאני מכיר יש הרבה גירושים

כי היחסים בין בני הזוג הפכו לבלתי נסבלים

זה יכול להיות מהרבה סיבות.

אבל אני לא חושב שאנשים מתגרשים 

כי הם ראו חסרון, חשבו שהם יכלו לחיות איתו

וגילו שלא. 

אולי אנשים התחרטו שהם "השלימו" עם חסרון מסויים,

אבל לא נראה לי שזו הסיבה העיקרית לגרושים ואפילו לא קרוב לזה. 

שאלה נוספת היא האם זה חסרון,

יש בני אדם שהכיפה שלהם היא חסרון גדול

יש בני אדם שזה שהם שומרים שבת זה חסרון גדול

כי זה נותן להם בעיני עצמם לגיטימציה לחטאים גדולים אחרים

אז אי אפשר להסתכל על מעשה ולייחס לו פרשנות בלי לראות את התמונה הכוללת

זה מאוד תלוי מה הוא עבר בחיים ומאיזה סיבות, ואם הוא בישיבה זה לא נחשב שהוא גר מחוץ לבית כי בד"כ זאת תקופה ואחריה הרוב חוזרים הביתה או מתחתנים..

אני חושבת שמישהו שהוא בבית במקרים מסויימים זה אפילו טוב, כי ההתמודדויות לפעמים בבית הם מאוד גדולות והבריחה היא לא פתרון, וזה הזמן לתקן מידות ואם הבחור לא יכול לחיות עם ההורים שלו בבית זה דורש בדיקה, כי גם בנישואין הוא לא יוכל לברוח פתאום כשבא לו ולגור לבד, זה אותו עניין.

זה מאוד תלוי איך בוחרים להתסכל על זה, מבחינתי זה לא ישמע כ"כ מוזר, אולי אם הוא גר מחוץ לבית [ז"א בדירה משלו] זה היה מרתיע אותי יותר, גם מבחינת רמת הדוסיות שלו.

כל אחד ומה שהוא מחפש, כנראה שזה אישי, לדעתי זה ממש לא אמור להרתיע.

כי מה לעשות כשגבר רוצה לעזוב את הבית זה אומר שהוא רוצה "לבעוט" במשהו,

וכמעט תמיד הדבר הראשון שבו "בועטים" זה הדת.

דבר שני, את צריכה להבין, שלגברים יש פחות חיכוך בין-אישי עם הסובב אותם, וזה כולל גם את ההורים.

ולכן, ההשפעה של חיכוך עם ההורים תשפיע אחרת אצל גברים לעומת נשים.

ולכן, החיכוך עם ההורים לא יפריע לגבר הממוצע לבנות את עצמו בבית של ההורים, אא"כ מדובר על שינוי קיצוני.

(כשאני כותב גברים ונשים, אני מתכוון לרוב ולא לכל)

אני רק אוסיף נתון, אם תסתכלי, תראי שכמעט כל הגברים הרווקים שלא גרים בבית הוריהם גרים בביצות,

ושם כידוע הרמה הדתית מאד נמוכה.

(אצל בנות אני לא יודע מה בדיוק הנתונים, אבל אלה שיצאתי איתן שגרו מחוץ לבית הוריהן לא גרו באזורים של הביצות)

א', נכון, בבית לא חסינים בכלל להתדרדרות רוחנית, אבל בד"כ הסביבה הקרובה שגדלת איתה והמשפחה יכולה מאוד לייצב אותך וכן, גם להעביר עלייך ביקורת בונה, כשאתה חי לבד זה לא בהכרח יקרה, כי מבחינת הבחור להיות בשקט שלו לבד בלי שאף אחד יחפור לו ויטיף לו [שוב,אולי כבריחה], אולי לפעמים זה טוב הלבד, אבל כשאדם משתקע ורגיל לחיות ככה לא תמיד זה גורר למקומות חיוביים.

ראיתי כמה מקרים מקרוב על אנשים שיצאו מהבית כרווקים, אז נכון יש עצמאות,  אבל אתה יכול להיות עצמאי גם בבית של ההורים ולא להפיל הכל עליהם וכמו שכתב ברוךש בתגובה של מופים, שלא חסר דרכים "לשדרג" את המרחב הפרטי שלך גם בבית של הההורים. לא חסר פתרונות לזה.

שוב, אני לא אומרת שזה גרוע לצאת מהבית, יש כאלה שזה באמת יעשה להם טוב , אבל כשבחור גר לבד, במיוחד במגזרנו החביב, בד"כ זה מראה על דרך חיים מסויימת כמובן בהתחשב בסטטוס ובמקום שבו נמצא הבחור, אבל זה יכול להיות בעייתי גם  במובנים אחרים מבחינתי

 אניי אישית הייתי בודקת יותר מקרוב את העניין ומה המניעים. 

ואני כותבת מנקודת מבטי כמובן, זה לא כולל.

כשהתחלתי לשלם על עצמי את הלימודים.

ואני לא בטוח שעשיתי את המהלך הנכון כשהתעקשתי לשלם.

(לא סיפרתי להם שאני משלם, הם שמו-לב רק כשהם ראו שהשכ"ל שלי הפסיק לרדת להם מהחשבון)

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי