שימו תתלבשו צנוע.
למה כל הצעה שנשמעת טוב נגמרת בשאלה "איך היא מתלשבת?"
אתן רוצות בית של תורה, בית תורני. אבל להתלבש צנוע זה לא חלק מהעסקה?
אתן רוצות מישהו שמתפלל שלוש תפילות ביום, אבל זה לא חשוב?
עד כאן הפריקה.
ומישהיא מוכנה להסביר לי את העניין הזה בבקשה.
מתוך כל החנויות בגדים שאתה מכיר..כמה מהם מוכרים בגדים צנועים..אז בו אני אגיד לך...מעט מעוד.
ומתוך המעט האלה..כמה מוכרים בגדים יפים? אפסי
ומתוך החנויות האלה כמה נמצאים במחירים סבירים..כלום.
נגיד ובחורה מצליחה למצא בגד שהיא אוהבת תחת כל הקרתריונים כאלה..מפטיחה שיש את הבגד הזה לעוד מליון בנות.
אתה יודע מה בנות מחפסות כשהן נגשות לבגד?
הן רוצות להרגיש יפות, להרגיש מיוחדות, להרגיש לא כמו כולם. אבל בקרטריונים שנתתי זה מעוד קשה למצא בבגד? נכון.
הנה משהו שלא חשבת עליו..אולי זה מעוד קשה למצא בבגד..אבל בבן זוג טוב זה לא ככ קשה למצא.
אם הוא תרגיש איתך שרוצים אותה, ושהיא מיוחדת ושאין כמוהה בעולם, אתה תראה איך היא משנה לבוש. בלי למצמץ..כי היא לא מחפסת כבר את הדברים האלה בבגד..היא פשוט מחפסת בגד.
מבין. כל הכבוד לך.
ולכל הבנות שרוצות להיות יפות.
עכשיו שמת בצורה הכי אמיתי על השולחן ואמרת "אנחנו לא צנועות" מה שמוביל את אותן בחורות זה חיצוניות.
אם היא תחליט שמה שמוביל אותה בחיים זה רצון ה' גם אם החצאית שלה היא לא של תמנון או לא יודע מה.. אז יותר בחורים ייראי שמים ירצו לצאת איתה, והם יגרמו לה להרגיש מיוחדת..
וגם לבנים, כן, יש התמודדות. לקום לתפילה בבוקר. קשה! לשמור על העיניים. קשה! לקיים מצוות. קשה!
אז מה?
עוד משהו. ללבוש היום לא צנוע לא הופך בחורה ליותר יפה. ליותר מיוחדת.
נהפוך הוא, זה גורם לה להיות יותר מושפעת מתרבות חילונית מקולקלת!
השאלה היא מה מוביל אותנו בחיים.. איך אנחנו נראים כלפי החברה, או איך אנחנו נראים כלפי רבש"ע?
של תהיה מה שאתה רוצה לקבל. פשוט היה לי צורך להסביר מאיפה זה מגיע ובאיזה קלות זה יכול להשתנות. אני ראיתי את זה על עצמי ואני רואה את זה על ככ הרבה חברות שלי שמעולם לא חשבתי שישתנו. וזה נכון שצריך להתלבש צנוע למראת ההשפעות של העולם במערבי אבל הייתי רוצה לחשוב שלא הכל זה איפה אתה עכשיו..לפאמים זה גם איפה אתה רוצה להיות. הייתי רוצה לחשוב שלא מודדים לי את החצאית כמו שאני לא בודקת ציציות.
לגבי הללבוש יותר צנוע לא הופך לפחות יפה- אולי אתה יודע את זה- אבל בטור בת אנחנו לא יודעות את זה..במיוחד כשזה מה שהעולם צועק.
זה לא רולטה רוסית
אני מבין את המציאות הזאת. אני יודע שזה קשה. אני לא יודע עד כמה אמנם, אבל מבין שזה קשה.
ובכל זאת, לא לוקח סיכונים מיותרים.
לפי מה שהבנתי את עדיין מחפשת בעל צדיק שמתפלל שלוש תפילות ביום ומקפיד על שמירת העיינים וכו, נכון?!
או שגם הוא יכול לומר לך שהוא שאוף להתפלל שלוש תפילות ושאוף לשמור על העיינים?
איפה השאיפות נגמרות והבחינה של המעשים מתחיל?
לגמרי לא רולטה רוסית. צריך לבדוק מידות. צריך לבדוק מאיפה מגיע הבחור/בחורה ואם הוא קבל חינוך טוב בבית. אם הבחור לא יכול להסביר למה הוא דתי מעבר לזה מה שאמרו לי לעשות כדי להיות ילד טוב אתם מסקימים איתי שהסיכוי שזה יתפוצץ יום אחד הום הרבה יותר גבוהים. כך גם התפילות להחצאיות והשמירת עיניים. ברגע שאדם לא רואה בעיה בלעבור על ההלכה זה בעייתי. ברגע שזה הופך מנפילה ל"לייט" או "ככה אני" זה לא ישתנה לעולם כי זה מקום נוך מעוווד. אבל כמו שאמרתי, אני מבינה אותכם אם אתם בוכרים למדוד ככה. אולי אני עושה את זה גם..האמת שבטוח שאני עושה את זה גם..כי יש דברים שמספיק חשובים לי שאני לא מוכנה להשאיר אפילו ספק קטן שזה לא יהיה. מה שכן..אל תהיו ככ בטוחים שזה שהחצאית ארוכה עכשיו אומר שהיא תהיה כך תמיד..אנשים משתנים ובמיוחד מתגלים. תנסו להסתכל גם מבחוץ וגם מבפנים.
שיש לנשים דתיות מבחר ענק של בגדים יפים וצנועים, ואפילו- שלא דורשים כמויות של שכבות.
כל יום מתגלה מעצבת חדשה..זה כבר לא כמו לפני שנים שלהתלבש צנוע=להתלבש מכוער יותר..
כך שאפשר להתלבש בצורה 'יחודית' ויפה וצנועה.
(הייתי ביריד לנשים דתיות..)
מה שאת טוענת כבר פחות רלוונטי בימינו לדעתי.
חוץ מזה גם כשזה היה נכון, זה לא מצדיק להתלבש פחות צנוע (זה אולי יותר מאתגר).
ואם כל הכבוד אני לא יכולה להוריד 600 שח על שמלה בלי למצמץ. וכמו שאמרתי . זה-לא-מצדיק-זה-מסביר. זהו. חוץ מזה שזה עניין של סגנון..אני אישית לא אוהבת את כל התחרות האלה..אני אהבת אופנה ארופאית. מוזמנת לנסות למצא את זה בירידים האלה.
שבגלל סגנון אירופאי את זורקת את הלכות צניעות הצידה.
ושאם היו מוכרים רק מכנסיים זה מה שהייתי לובשת.. כי זה הסבר טוב לזה שאין בגדים זולים וצנועים ויפים.
הלוואי הלוואי שמה שאת מתארת היה קיים באמת במציאות.
מעצבות דתיות לא מעצבות בגדים צנועים! ברובם החצאית מעל הברך או סנטימטר אחריה, השרוולים לרוב לא מכסים את המרפק וגם המחשופים לא הכי צנועים (לא מחפשת גולף, אבל משהו שלא יחשוף הכל כשמתכופפים לדוגמה).
נשים דתיות נועדו ללבוש שכבות. ככה זה היה מאז ומעולם. לא מצאתי, בכל שיטוטיי הרבים, אפילו בגד אחד שאפשר לי ללכת בלי כלום מתחתיו (גופיה/חולצת בסיס) או מעליו (שרוולון וכו'). ועברתי את כל החנויות ה"דוסיות", את כל הקניונים והחנויות בירושלים ובתל אביב. אין לי סגנון מיוחד מידי ובכל זאת לא מצאתי.
וגם אני, כמו חנהלה, לא יכולה ולא מעוניינת להוציא על שמלה אחת 600 ש"ח.
נכון שמתגלה כל יום מעצבת חדשה, אבל אף אחת מהן לא באמת מעצבת בגדים שתואמים את גדרי ההלכה. וחבל לכולנו.
שאתמול עברתי בעצמי בין הרבה דוכנים של מעצבות,
נכון הרבה מהבגדים לא תואמים בול את ההלכה.. אבל הרבה אחרים כן!
למשל, היה שם דוכן של חולצות רק שלושתרבע בלי מחשוף שלא צריך להוסיף להן כלום. (התלהבתי על זה וקניתי 
)
והיו עוד הרבה עם שמלות באורך לפי ההלכה, לרוב באמת צריך להוסיף בסיס.. חלקם לא.
חברה טובה שלי היא מעצבת בגדים ויש לה בהחלט בגדים לפי ההלכה ללא תוספות, אבל היא לא זולה..
(ממש לא מגיע ל600! אבל עדיין לא זולה.)
בקיצור, יש בנמצא. לא מספיק לדעתי אבל יש.
השרשור הזה קצת יצא מהקשרו אז הרשיתי לעצמי-
אני יוצאת מלא מלא לקניות וממש מתקשה לקנות בגדים צנועים (אבל באמת! לא רק שיכסה את הברך...) ובכל זאת- אני לא אלך עם בגד לא צנוע כי לא מצאתי.. לדעתי זה רק תירוץ.. וכל המעצבות הדתיות ממש לא מעצבות דברים צנועים ושלא נדבר על המחיר... ובכל זאת- ההלכה היא מעל לכל
ואני לא חושב שזה נכון,
יש מבחר גדול של בגדים צנועים ויפים.
זה כמובן לא הופך את היצר הרע לחלש יותר
אבל דווקא הסיבה הזאת לא נראית לי נכונה.
אולי העניין של מחיר סביר נתון לפרשנות.
השאלה למה את קוראת מחיר סביר,
למחיר שאת יכולה להרשות לעצמך
או למחיר שמקובל לשלם על בגדים
השאלה היא למה אתן מצדיקות את הנפילות שלכן?
אם היית אומרת, זה קשה אבל אני מנסה כל הזמן להתמודד עם הנפילות האלה, הייתי מבין אותך.
אבל ברגע שאת מתחילה להצדיק את הנפילות שלך, זה אומר שהחלטת לא להתמודד עם היצר,
אלא פשוט החלטת להפוך את יצר הרע לאידיאל, או לפחות למשהו שאין טעם להתמודד איתו.
כשאנחנו נופלים, אנחנו מודעים לזה שנפלנו, ואנחנו אף לא נהפוך את הנפילה לדבר חיובי.
נכון שזה לא אומר שתמיד נצליח לנצח בהתמודדות,
אבל לדעתי יש הבדל ענק בין אחד שמנסה להתמודד (אפילו אם הוא נופל יחסית הרבה),
לבין אחד שמצדיק את הנפילה, ומפסיק במודעות את הרצון להתמודד (אפילו אם סטטיסטית הוא נופל פחות).
וכאן נכנס החלק של השאיפות,
מבחינתי אחת שמצדיקה את הנפילות שלה, האמירות שלה שבעתיד היא תהיה אחרת, ייראו בעיניי כצבועות.
כי היא כבר לא באמת מאמינה שהנפילה שלה היא נפילה, אז למה היא באמת תשאף לשינוי בעתיד?
כך שזה לא ישמע מגדרי, אבל זה פתאום כתב לי שאין לי הרשאות לעריכה.
אם את מוכנה, אני אשלח לך את התגובה מחדש ותערכי בשבילי.
יעלה על הרצון להיות "מיוחדת" .
וחוץ מזה שבתור בת אני אומרת שאת מגזימה מאוד. אפשר למצוא בגדים צנועים ויפים ודי בקלות.
המשנה-ברורה, שזה אחד מהספרים שכמעט כל האשכנזים פוסקים את ההלכה על פיו,
פוסק שלא צריך את כל התוספות שהוספת לעיל - אלו חומרות, וכל המחמירה תבוא עליה הברכה.
ההלכה בפועל היא: חצאית עד הברך, שרוול עד המרפק...(בלי שום תוספת).
מי שרוצה להחמיר או לפסוק לפי רב אחר - תבוא עליה הברכה.
אני דווקא הבנתי מהמשנה-ברורה (כלומר זה מה שהרבנים שלי הסבירו),
שהחלקים הקריטים שיכוסו זה הירך (שמעל הברך) והזרוע (שמעל המרפק),
ועצם הכיסוי של המרפק והברך זה בעצמו הסייג.
וכל תוספת שמעבר לזה, זה כבר סייג לסייג, ובהלכה הבסיסית לא עושים סייג לסייג.
המ"ב הפשיט(תרתי משמע) את כל ההחמרות והביא את הדין המצומצם ביותר.
אם לא המ"ב, על פי מי הן הולכות?
אני משתדלת ללכת כמו שגפן אמרה, כי אני מרגישה יותר אמיתית עם עצמי ושזה יותר נכון בשבילי.
אבל זה נראה לי לא הוגן לכתוב חומרות, ולהגיד לכולם שזאת ההלכה המינימלית.
ובעצם להגדיר בצורה הזאת הרבה מאד בנות שכן מקפידות על ההלכה כבנות שאינן צנועות.
אמנם ב"ה אני לא בקיא בהלכות האלו (בינתיים - בתור רווק).
אבל להגיד על המשנה-ברורה שהוא פוסק יחיד, זה בורות ביהדות.
תיכף כשהשולחן-ערוך יגיד פסק שלא מוצא-חן בעינייך, תאמרי שהוא פוסק יחיד.
כשהרמב"ם יכתוב פסק שהוא לא מוצא-חן בעינייך, תאמרי שהוא פוסק יחיד.
ומכאן, הדרך חלקלקה.. אולי גם משה רבינו הוא פוסק יחידי?
מכיוון שרוב יהדות אשכנז קיבלה אותו כספר הפסיקה שממנו פוסקים את ההלכה בפועל, הוא לא נחשב פוסק יחידי.
הרבנים אולי יגידו לקהילות שלהם ללכת עם בגדים יותר ארוכים,
אבל זה יגיע במשהו יותר כמו "לפנים משורת הדין" שהם רוצים שהקהילה שלהם תקבל על עצמה,
הם לא יכולים להגיד שזו ההלכה הבסיסית.
אבל הגישה שלך לא מדוייקת, בד"כ נשים שואלות את בעליהן מה ההלכה כאן ומה ההלכה שם,
כי גברים משתדלים ללמוד את רוב/כל ההלכות, וזה לא קשור אם ההלכות שייכות דווקא למגדר מסויים.
למשל, הלכות שבת והלכות נזיקין זה גם רלוונטי לבנות, אבל הן לא לומדות את זה לעומק.
הלימוד ההלכתי והעיוני הוא לא מתחלק לפי רלוונטיות מגדרית.
אבל במקרה שלימוד מסויים יכול לגרום להרהורים רעים, אז לומדים אותו לאחר החתונה,
שאז הלימוד יגיע ממקום יותר אמיתי.
מכיוון שקיבלוהו עליהם קיבלו כל פסיקותיו. לכן להלכה, גם אם רוב הפוסקים הולכים אחרת עדיין אין בעיה ללכת על פיו.
במקרה הזה המשנה ברורה מבוסס על פרי מגדים, כשהפרי מגדים במקום אחר כותב אחרת
וכל הפוסקים חולקים על הפרי מגדים
וההיתר של המשנה ברורה הוא שהחלק שמתחת לברך חייב בכיסוי רק לפי מנהג המקום, ואם מנהג המקום לא לכסותו יהיה מותר לא לכסותו
הוא לא מדבר על הברך עצמה.
אני לא מבין מה הדיון כאן על הברך! כל הירך חייבת בכיסוי, וכל השוק פטורה מכיסוי לדעת המ"ב במקום שאין מנהג
ה"ברך" אינה מקום עצמאי, כל האזור עד השפיץ של הברך שייך לירך, וכל מה שמתחת שייך לשוק
ומה שמחויב בכיסוי חייב להיות מכוסה בכל מצב - בישיבה, בהליכה בעליית מדריגות וכו'
>זה< השיטה הכי מקילה
ואני לא נכנס סצציפית להלכות כאן - כי אותן לא למדתי.
אבל לא ניתן להגיד בכלל על המשנה-ברורה שהוא פוסק יחידי.
א. כי הוא מסתמך על הרבה פוסקים מהדורות לפניו (גם אם הוא מזכיר רק אחד מהם, זה בגלל שממנו הוא החליט לצטט את ההלכה, ולא כי הוא הפוסק "היחידי" שהוא החליט לסמוך עליו).
ב. כמעט כל הפוסקים האשכנזים החליטו לקבל אותו כספר הבסיסי לפסיקת ההלכה האשכנזית.
אז לכן, אף פעם א"א להגיד על המשנ"ב שהוא פוסק יחידי.
אם אתה הולך בגישה של לבודד את כל הפוסקים (ובמקרה זה כדי שיתאים לפסיקה שאתה רוצה שתתאים לך),
אז אפשר לבודד גם את הרב עובדיה יוסף, את הגרש"ז אוירבך, את ה"חתם סופר", את ה"נודע ביהודה",
את ה"שולחן-ערוך", את הרמ"א, את ה"טור", את הרא"ש, את הרמב"ם, את הרי"ף וכו'.
ואז האפשרות היחידה שנותרת בידך, זו פסיקה של הסנהדרין בירושלים.
אז:
א. אין מקום לגישה ה"הלכתית" שלך.
ב. כשלמדתי מסכת ברכות זכור לי שכתוב שם בפ"ג: "שוק באישה ערווה" (ומכיוון שיש לי זיכרון צילומי, בד"כ הוא לא מטעה אותי).
זה אומר שכל המחלוקת היא מה ההגדרה של "שוק", ולא איזה חילוק בין "שוק" ל"ירך".
ואז זה אומר, שדבריך הם סתם מומצאים מהראש ומנותקים מהמציאות, ולכן אני מציע לך לא לכתוב קשקושים.
ומה לעשות - באמת אין כמעט אף אחד חוץ מהפרי מגדים!
ואתה צודק שהמשנה ברורה הוא ספר פסיקה יסודי אצל האשכנזים, כך שאני מסכים שאפשר לסמוך עליו
אבל כיון שמיד אח"כ החזו"א חלק עליו, צריך לדעת שזה קולא גדולה!
האם אני אמחה בבנות שמקילות כך? לא! המשנה ברורה הוא אילן גדול להיתלות עליו, ויש לו משקל יותר מכל פוסק
אבל צריך לזכור את זה שזה קולא גדולה
ולגבי ב' - נכון, המחלוקת היא מה נקרא שוק, אבל כשאני רוצה לדבר בשפת בני אדם, אני מוכרח לדבר בשפה העברית המקובלת בימינו, אחרת לא יבינו אותי. זה הכל
(אנחנו לא חולקים כל כך רחוק אחד מהשני, אולי אפילו לא חולקים בכלל, חבל לתת לי כאלה מחמאות)
לפתוח משנ"ב ולעיין בפוסקים
עריכה: מה זה "כשלא מרשים", נגיד.. כשזה לא מקובל
בעניין שקשור אליהן...
עצוב שה"לא מקובל" הציבורי הזה לא מאפשר לבנות ללמוד את מה שהן צריכות ללמוד.
עצוב עוד יותר שבמקום להילחם על כך שכלל הבנות ילמדו את הדברים החשובים, הציבור שכבר נלחם,
נלחם על לימוד הגמרא שהוא באמת סוגיא מורכבת, והרבה פחות מהותי...
שהוא (אני מודיע מראש) רק מהנסיון הדל מאוד שיש לי.
שהבנות שלובשות צנוע מגיעות עם דרך חיים מאוד קיצונית וקוניקית מוגזמת.
למשל: לא אמצא מישהיא "תורנית פתוחה" שלובשת צנוע.
ולמה זה מפריע לי?
כי ההגדרה הזאת תורנית פתוחה, הכוונה (לדעתי) שדעותיה לא חררדיות או קיצוניות למשל.. אבל זה מגיע עם לבוש "פתוח" בהתאם..
לא מכליל. לא מכיר את המציאות. חוייה אישית שלי.
נועם האם כך אתה פוסל את כולן...
פתוחה- כי לבושה לא כהלכה
צנועה- כי דעותיה קיצוניות?!
תהיה בטוח שהמציאות כלל וכלל אינה כך.
זה נטו חוויה אישית שלי..
שכשאני שומע דתיה פתוחה אז ישר אני חושד.
אפילו שמעתי מאיזה מישהיא שאמרה שדוסיות של בחורה נמדדת בצניעות החיצונית שלה. (ושוב לא מכליל הכללות.)
אבל זה רק מראה שיש בנות שעושות את הקשר הזה בין לבוש צנוע לרמת דתיות.
תגיד "דוסית מודרנית"... חחח
נראלי זה יפתור לך תבעיות,
גם דוסה גם במודה
אבל אם הן לא הולכות לפי כללי הצניעות,
במה מתבטאת אהבת ה' שלהן, והנכונות לשמוע בקול דברו?
לבוש אומר הרבה, לדעתי.
מסכים. לא צריכים להיות חיצוניים. וללבוש בגדים מסוימים כדי להחשב צנועה.
אבל מה לעשות, בבירורים צריך לשאול בצורה כזאת שתברר האם הלבוש מעיד משהו על הפנימיות.
והכל בידי שמים.
תפילות, למצוא את ההתאמה "המושלמת".
כוונתי הייתה למצוא איזה שהיא סיבה הגיונית. וקבלתי כמה. שהניחו את דעתי.
תודה לכולם\ן!
כי מהבנות שאני מכירה יש הרבה "דוסיות פתוחות" שהולכות צנוע. (לפי המשנה ברורה)
נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון
לא הייתי מטריחה את עצמי לצאת איתו.
לגבי העניין עצמו- השאלה למה אתה קורא צנוע.
יש המון מוסכמויות חברתיות שאצל חלק מהאנשים התקבעו להלכה נטו,
למשל.
אם זה לא היה בנוסח הזה, אלא בנוסח אחר "יותר מעודן" זה לא היה מפריע לך.
לא הבנתי מה מפריע לך בשאלה.
אם לאדם מפריע שהגברת הולכת (לדעתו) בחוסר צניעות למה זה שאלה לא לגיטימית?
מה רע בלהסביר יצר הרע? אולי זה יעזור פה לכמה אנשים להעלות את הנושא הזה למודעות.
(או לפחות לתת פורקן לרגשות שלי 
)
כשבעלי ואני ניסינו לשדך בין החברים שלו והחברות שלי הרבה מהבנים שאלו אותי, בעדינות, איך הבחורה מתלבשת, ובעיניי זה היה בסדר גמור. הם הסתפקו בתשובה מאוד קצרה ותמציתית וזהו. לדעתי זה לגיטימי לחלוטין, כי בגדים הם דרך של אדם לבטא את עצמו (צבעים, סגנון וכו') ואם הוא בוחר (אם הוא מודע להלכה) להתלבש שלא לפי גדרי ההלכה זה בהחלט מראה על הפנימיות (שיכולה להיות מדהימה! אבל אם בחור מחפש מישהי "דוסית" באמת זה כנראה לא יתאים לו).
זה לא מתאים לנהל את הדיון בפורום מעורב- בנים ישבו וילמדו הלכה בבית המדרש בנפרד,
ובנות ילמדו בנפרד. שזוגות נשואים יעסקו בזה ביחד.
אבל לדון באורכים ולבוש של נשים בפורום מעורב של בנים ובנות...
זה כבר חוסר צניעות.
זהו איננו דיון הלכתי.
השקפתי, כללי, רעיוני, או איך שלא תרצה.
אין פה דיון הלכתי בכלל!
השפה שנשמרת פה מתאימה לכולם. ומעשירה את שני הצדדים.
אין לך מה לבקש מחילה, בטח לא ממני...
אני רק חושב שדיון על צניעות של בנות צריך להיעשות בצורה נפרדת כדי להישאר צנוע.
דיון על האם צניעות חיצונית מעידה על צניעות פנימית, או לחילופין פריקה של תיסכול - כפי שעשית, לא מפריע לי.
ואתה לא צריך ציונים ממני, או אישורים ממני, אני סה"כ עוד אדם בפורום.
רק אמרתי שכדי לשמור על צניעות כדי לא להיכנס לנושא הלבוש...
שלא ראוי שגבר ילמד הלכות צניעות עד החתונה.
וגם לי לא בא במיוחד לדון כאן על אורכים ולבוש.
אבל נראה לי שאת מאד מגזימה עם ההתחסדות שלך כאן,
מה שהזכירו כאן, זה מרפק וברך.
הדיון כאן לא גלש לגדרים, או לדברים שאמורים לגרום למועקה.
היחידה שהזכירה כאן נקודות שאולי יכולות לגרום למועקה זו את (כאן).
כי אם נמשיך בראש שלך, יהיה אסור גם להזכיר כאן את המונחים "חתונה", "נישואין", "זוגיות", "גבר", "אישה"... ואין לדבר סוף!
כי אם אתה לא יודע אותן, איך תדע מה אתה מחפש?
כל מה שלא רלוונטי לפני החתונה באמת לא צריך ללמוד לפני שזה מגיע.
אני לא חושב שזו התחסדות שלה, אלא הרגשה טבעית שהיא מתארת, שנוצרה לה מהדיון.
מי שהכניס את חוסר הצניעות הוא אני.
וגם מרפק או ברך של אישה זה לא משהו שצריך לדון עליו בפורום מעורב, בחינת "אפילו אצבע קטנה"...
ואני ממש לא חושב שהבנת אותה, כי לא נראה שמפריע לה העניין הזוגי אלא ההתדיינות בנושאים שהצניעות ראויה להם.
וגם את זה אני אומר מדעתי ולא מדעתה.
מה, אתה בא עם סרגל לפגישות כדי לבדוק?
אתה מגיע לפגישה ואפשר לראות עם הבחורה צנועה מיד, בלי שום גדרים ושום בטיח.
ב. לפי הראש שלך אסור גם להזכיר את המונחים "חתונה", "חופה" וכל מה שכתבתי לעיל +++
כי הרי "א"ר חנן בר רבא הכל יודעין..." (שבת דף ל"ג עמוד א')
ג. התחסדות מופרזת עוברת על "בל תוסיף", ומשם יכולים לצאת עיוותים חמורים.
כשאתה מחמיר בדברים שאין מקום להחמיר בהן, אז זה יוצר בסופו של דבר עיוות מוסרי "ושכרו יוצא בהפסדו".
יש בעייה להסתכל ב"אצבע קטנה" כדי להנות, לא תשמע אף רב (נורמלי) שאוסר לדון על "אצבע קטנה".
כי אנשים היום לא יודעים מהן הלכות צניעות בסיסיות, וצריך שאדם ידע אותן,
רוב הלכות הצניעות הבסיסיות כתובות בשו"ע בסעיף של ק"ש. ככה שזה די נורמלי ללמוד את ההלכה הזו.
לא צריך לרוץ לאבן העזר.
לא בא עם סרגל, אבל בהחלט יש דברים שרואים מיד, ומי שלא מכיר את ההלכות הבסיסיות לא ידע בכלל.
חוץ מזה שצניעות זה הרבה מעבר לעטיפה החיצונית וזה משנה הרבה יותר.
ב. רש"י "ולא הוצרך לפרש". אף אחד לא מפרש כלום כשהוא אומר חופה, או חתונה, או כלה או חתן.
ג. מסכים איתך, אבל אני חושב שבאמת לא המקום לדון בו הוא פה. אני מרגיש שזו לא התחסדות ועצם הדיון
המשותף בין רווקים לרווקות בעניין כזה הופך אותו לזול וחיצוני במקום להתייחס למקום הפנימי שלו, שהוא הרבה יותר
מהותי, כי הכי נוח זה לעסוק ישר ב"לבושים" במקום ב"מהות".
ב. כשתלמד ללמוד גמרא ורש"י - תחזור אלי.
ב. תודה, לא נראה לי.
זה היה החלק הכי לא צנוע כאן בסיפור.
ואם לא היית כותבת את זה, זה לא היה נגרר לשם.
כי עד אז הדיון היה בגבול הטעם הטוב, כמו שיעל מהדרום כתבה.
אף אחד לא היה מעלה בדעתו את המועקות שזה יכול לגרום.
וזו גמרא מפורשת במסכת שבת, ולכן מה שכתבת זה נחשב על גבול ניבול פה.
אני אישית לא מבין מה אתם אומרים, אבל נראה לי שגם אתם לא מבינים אחד את השני
ותבין שאין מקום למה שכתבת,
כי אי-אפשר לסתור בין שני דברים שלפחות אחד מהם אתה לא מבין.
ציטטתי את חלקה לעיל.
ואני לא יכול לצטט את כולה, כי הם כותבים שם מה אסור לומר, ואני לא רוצה לצטט את מה שאסור לומר.
אבל באופן כללי הם אומרים שאסור לומר דברים אפילו שהם צנועים שגורמים להבנה לא צנועה.
ולמקרה שלנו, אסור היה לך להגיד שיש לך מועקה מנושא הצניעות (כל עוד לא דנו בנושאים שאינם צנועים),
כי זה ישר מוביל למחשבות שאינן צנועות.
אם היו דנים באמת על נושאים שאינם צנועים, אז היה מקום לתוכחה שלך.
"עצם השיח המיותר על זה ובפורום ובאופן שבו מתדיינים עליו."
מ.ש.ל
וזה לא משנה אם את מפנה את זה אישית למישהו או כותבת את זה בכללי.
אסור למישהו מאיתנו להגיד שעיסוק מסויים מעיק עליו?
גם שבת לג א לא מוכח לדעתך, כי הרש"י שם מסביר יפה מאוד מה אסור להגיד.
מה שרש"י מפרש, שכדי לנבל את הפה לא צריך להגיד במפורשות אלא מספיק לרמוז.
וזה בדיוק מה שקרה כאן!
בזה שהיא כתבה שזה מעיק לה, היא רמזה לנושאים שאינם צנועים באמת.
כי אף אחד עד תגובתה לא דן בנושאים שאינם צנועים,
אם אכן היו דנים, אז היה עליה (ועלינו) לתת תוכחה שיש נושאים שהם טאבו.
ואני מפסיק כאן, כי כבר בפועל אני לפחות עובר על דיני הגמרא.
אז למה יש לך מועקה מזה?
ולמה את יוצאת נגד זה שאחרים מדברים על זה?
פה זה לנ"ו, והשרשור דיבר על צניעות, אז הבנתי שהמועקה הגיעה בהקשר הזה.
אם היית כותבת את זה בצמ"ע או שהיית כותבת שיש לך מועקה מהמבחן מפורשות, אז לא הייתי יוצא כנגד מה שכתבת.
בכ"מ, בהצלחה במבחן!
(ואני מקווה שאני לא מעיק באיחול שלי 
)
וכמו שכתבתי למופים, יש סיכוי שלא הבנתי אותך.
אני כנראה הבנתי את כוונתך בעקבות אלו שהגיבו לך,
ובעקבות תגובות שהיו זכורות לי ממך בעבר, ובעקבות התגובה שלך בהמשך שכתבת שאת לא חושבת שהדיון הוא לפורום מעורב.
אבל אם באמת לא הבנתי אותך, אז אני מבקש את סליחתך ואני מעביר את תוכחתי לאלה שהגיבו לך.
נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון
שהיא טוענת שהדיון שנעשה כאן אינו צנוע לטעמה.
אבל יכול להיות שטעיתי, ואם זה כך התוכחה שלי תהיה רק לאלה שהגיבו אחריה.
אני לא יודע אם זה להלכה, ובטח שהרמב"ם במו"נ לא הביא את זה לכך אלא להיפך,
הוא ממש מדבר על מה שנועם ה מדברת. למרות שהוא ישיר יותר בשפה שלו.
או שתביא הלכה, מפורשת או שאין לך קייס
ב. ככל הידוע לי, אין בכלל לאו של ניבול פה.
ולכן גם כנראה שלא נמצא הלכות שעוסקות בנושא.
ג. מה שאומרים זה שזה עוון שגורם לבני ישראל למות אפילו כשזה ברמז.
ב. גם במה שהוא לא לאו אפשר למצוא הלכות. למשל 100 ברכות ביום שאין לזה לאו או עשה. אז אם
זו לא הלכה הקפד על עצמך ואל תבוא לידי ביזוי של אחרים, בצורה של "ולא תשא עליו חטא" בתוכחה שאינה במקומה. רוצה לחשוש, בכבוד, אשרייך. תודה שהערת את עיניינו לסוגיא. אבל מכאן ועד להוכיח?
ג.ככל הידוע לי- העניין הוא שאדם מתכוון לרמוז לדבר שהוא מנובל. וכאן ממש לא הייתה הכוונה הזו. ואז גם אם לא פירש,הרי שאמר דבר שהוא מנוול. ואיבד את הטובה שניתנה לו, כדברי הרמב"ם במו"נ
ומהמו"נ אפשר ללמוד שהוא כותב דברים ישירים מאוד, כפשוטם וכלשונם בלי לחשוש לכך, אז אולי לא כשיטתך?
נועם המה כבר אמרו פה...
אתה צודק!
באמת זה היה נשמע כמו הטחה כללית בבנות ישראל הצדקניות.
אך לא זאת הייתה כוונתי.
הייתה כוונתי להציג את הדברים מנסיוני האישי (וכתבתי את זה באחד התגובות).
אשריך!
תודה
לפתע הם ראו בחורה עומדת מולם. הבחורה היתה אובדת עצות וביקשה שהם יעזרו לה לעבור את הנהר.
הנזיר לא היסס, העלה את הבחורה על כתפיו והעביר אותה לצד השני של הנהר, ושם נפרדו דרכיהם.
התלמיד ומורו הנזיר המשיכו ללכת בדרך יחדיו, אך הנזיר שם לב שהתלמיד חסר מנוחה. לאחר כמה שעות של הליכה משותפת, התלמיד כבר לא הצליח להתאפק ופנה אל מורו "איך יכול להיות שאתה הנזיר הקדוש לקחת בחורה על הכתפיים שלך?!"
ענה לו הנזיר,
ההבדל בינינו הוא, שאני הורדתי את הנערה על שפת הנהר לפני כמה שעות. אתה ממשיך לשאת אותה במחשבותיך עד עכשיו.
והפואנטה היא, העיסוק האובססיבי הזה בצניעות, הוא הדבר הכי לא צנוע. כשאתם רואים בחורה, אתם לא רואים בחורה, אלא אורך חצאית, אורך שרוול, מרפק פה, ברך שם.. מרוב שאתם עסוקים בלראות מה הבחורה לובשת, אתם רואים רק אותה ואת הגוף שלה, לא משנה מה היא לובשת.
הדיבור הזה "אנחנו צנועים" "אנחנו צנועםי" הופך את הנושא הזה לכך כך מרכזי בהגדרה הדתית, הופך את היהדות היפה והעמוקה לדת של חייטים שעוסקת בסנטימטרים של בד.
עצוב לי מאוד לקרוא את השרשור הזה.
בנות תתלבשו איך שאתן אוהבות ואיך שנח לכן, ואל תתנו לחבורת בנים אובססיבים לשפוט אתכן על פי מה שאתן לובשות.
אז נראה לי שכדאי בכלל לזרוק את השולחן ערוך לפח, מי צריך את זה אם זה מעציב את הולכת בחוצות, היא עוד מביאה גם סיפור עמוק בעומק של פעולה בבני עקיבא שברור שכל אחד מאיתנו יזדהה עם החסיד השוטה של הנזיר, הרי גם ידוע שצניעות דוחה פיקוח נפש...
אלו הלכות שמופיעות בשולחן ערוך, ביחד עם עוד הרבה הלכות שדאגו להגביל את האשה בכל המרחב הציבורי. לא לצאת לעבוד, לא ללמוד, לא להסתובב בחוץ, לא להיות בחברת גברים, לא לבלוט, להסתיר לכסות וכו'..
כיום נשים עוברות על שו"ע בכל צעד שלהן. כשהן לומדות כשהן יוצאות לעבוד, כשהן מסתובבות בחופשיות בקניון או ברחבי הקמפוס באוניברסיטה. אכן הזמנים השתנו, ואיתן גם התפיסה השובניסטית פאטריאכלית שעסוקה באובססיביות בהרחקת נשים הגבלתן וכיסויים.
אז זהו היום אישה יכולה לבחור לעצמה את דרכה, את לימודיה, איפה היא תסתובב ומה היא תלבש.
האקסיומה הכל כך ברורה שלכם שנער שרוצה "לשמור על העיניים" יגרום למישהי להגביל את עצמה, היא אקסיומה שכבר לא יכולה להיות מקובלת.
ולא אני לא אומרת שהשו"ע לא קובע, אני אומרת שאם ר' יוסף קארו היה חי היום, ורואה את המציאות של נשים משכילות עובדות ומעורבות בחיים הציבוריים, הוא היה פוסק את כל פסיקותיו באופן שונה.
מי שפוגע בשו"ע זה מי שמשאיר אותו באותו עולם ערכי בעייתי שבו הוא נפסק.
"אשה פסולה לעדות" נפסק בעולם שבו נשים לא ידעו קרוא וכתוב, והודרו לחלוטין מכל עשיה ציבורית. כיום כשאשה היחא נשיאת בית משפט עליון, הרעיון של"אשה פסולה לעדות" הוא מגוחך. ומי שמאמין בהתקדמות ההלכה, הוא זה שמכבד את ההלכה. מי שממשיך להתעקש על הלכות לא רלוונטיות הוא זה שמבזה את היהדות.
"אני לעולם לא אתווכח עם מישהו שאני לא מסכים אותו, ומעולם לא אתמודד עם רעיונות שסותרות את השקפת עולמי"
"השקפת עולמי היא מושלמת, כי אני לומד במקום שכולם חושבים כמוני, וגר בישוב שכולם חושבים כמוני, וכך מעולם לא אכיר או אשמע דעות אחרות"
בכל מקרה הסברתי שאני מאמינה שההלכה היא הבסיס.
אבל ההלכה מתנה ומתפתחת, זו מהות התורה שבע"פ "והלכת אל השופט אשר יהיה בימים ההם".
מי שחושב שההלכה נשארה בדיוק כפי שנקבעה בימי הגמרא, הוא זה שהופך את הטקסט של התורה שבע"פ למשהו שאי אפשר לשנות כלומר בדיוק התפיסה הקראית.
וכפי שאמרתי העובדה שאת לומדת ועובדת, היא בניגוד לתפיסות חז"ל, כי בזמנן אשה לא יצאה מהבית. ההלכה משתנה ולכן את היום כן יוצאת מהבית, כי המציאות התרבותית משתנה.
לא ראיתי ברב קוק מה שאת מתארת שאסור לאשה לצאת מהבית כמו שכתב הרמבם.
א. את מביאה את ההמלצה שלא ללמד בנות תורה (שגם בהמלצה זו יש הגבלות, כי יש דברים שכן מלמדים),
ולא איסור כללי ללכת ללמוד.
ואת למעשה מוכיחה כאן את כל מה שכתבת לעיל: "מקשקשת כפעמון להראות את חכמתה לכל"
ב. אין לה איסור לצאת לעבוד, וברמב"ם כתוב שמותר לה לזון את עצמה (= לפרנס בעצמה) ושכספה לא יעבור לבעלה.
אז מכאן שמותר לה לצאת לעבוד, זה נכון שלא מומלץ שהיא תעבוד בעבודת שררה, אבל גם זה לא ממש אסור.
גם היא לא יכולה להיות כהן-גדול, אז מה?
ג. לגבי התערבות המינים, הרב קוק מדבר שם על עירוב תמידי של בנים ובנות, שזה באמת בעייתי.
היום אפילו בקיבוצים החילוניים, הנשים לא הולכות לעבוד יחד עם הגברים בשדה.
עירוב מפעם לפעם, אין איתו בעייה בהגבלות מסויימות (כמו איסור נגיעה וכד').
ד. לגבי אין האשה יוצאת, אני אצטט את כל הרמב"ם, וכולם יראו שאת מצטטת רק מה שבא לך!
יג [יא] מקומות שדרכן שלא תצא אישה בשוק בכופח שעל ראשה בלבד, עד שיהיה עליה רדיד החופה את כל גופה כמו טלית--נותן לה בכלל הכסות, רדיד הפחות בכל הרדידין; ואם היה עשיר--נותן לפי עושרו, כדי שתצא בו לבית האבל או לבית המשתה: לפי שכל אישה יש לה לצאת ולילך לבית אביה לבקרו, ולבית האבל ולבית המשתה לגמול חסד לריעותיה ולקרובותיה, כדי שיבואו הם לה--שאינה בבית הסוהר, עד שלא תצא ולא תבוא.
יד אבל גנאי הוא לאישה שתהא יוצאה תמיד, פעם בחוץ פעם ברחובות; ויש לבעל למנוע אשתו מזה, ולא יניחה לצאת אלא כמו פעם אחת בחודש או פעמיים בחודש, כפי הצורך: שאין יופי לאישה אלא לישב בזווית ביתה, שכך כתוב "כל כבודה בת מלך, פנימה" (תהילים מה,יד).
טו [יב] המדיר את אשתו שלא תלך לבית אביה--בזמן שהן עימה בעיר, חודש אחד ממתינין לו; שניים, יוציא וייתן כתובה. ובזמן שהן בעיר אחרת, רגל אחד ממתינין לו; שניים, יוציא וייתן כתובה.
טז [יג] המדיר את אשתו שלא תלך לבית האבל ולבית המשתה--או יתיר נדרו, או יוציא וייתן כתובה: שזה כמי שאסרה בבית הסוהר, ונעל בפניה. ואם היה טוען, מפני בני אדם פרוצים שיש באותו בית האבל או בבית המשתה, והוחזקו שם פרוצים--שומעין לו.
יז [יד] האומר לאשתו, אין רצוני שיבואו לביתי אביך ואימך אחייך ואחיותייך--שומעין לו, ותהיה היא הולכת להם כשיארע להם דבר; ותלך לבית אביה פעם בחודש, ובכל רגל ורגל. ולא ייכנסו הם לה, אלא אם אירע לה דבר גדול כגון חולי או לידה--שאין כופין את האדם, שייכנסו אחרים לרשותו.
יח וכן היא שאמרה, אין רצוני שתיכנס אצלי אימך ואביך, ואיני שוכנת עימהם בחצר אחת, מפני שמריעין לי ומצירין לי--שומעין לה: שאין כופין את האדם, שיישבו אחרים עימו ברשותו.
* בפירושים שם (על הלכה י"ד שאת הבאת לעיל): הכסף-משנה - הכל כמנהג המקום.
המגיד משנה - שלא תהיה יצאנית כמעשה דינה (הבעיה היא רק שהיא תהיה יצאנית, אין איסור ביציאה עצמה).
ה. כל מה שהבאת בסוף, את שוב מצטטת רק מה שבא לך:
כי על הכל אפשר להתנות עליו בכתובה, ועל חלק מהדברים אפשר גם לאחר מכן.
היא משקרת, כדי להכפיש את חז"ל והתורה שלנו.
וע"כ אני לא רואה בעייה לקרוא לה חצופה ושקרנית!
זה לא נבע מזה שהיא פגעה בי אישית, אלא במשהו שעקרוני לכולנו, ואני לא חושב שיש מקום לדבריה.
אם כבר, צריך לערוך את מה שהיא כתבה.
זה עניין של לשקר ולהכפיש!
היא לא הביעה כאן דעה, היא הכפישה.
ואת זה כדתייה את לא אמורה לסבול!
אף אחד לא דורש מהבנות להתלבש בצניעותיעל מהדרום
איך היא מתלבשת.
זה בדיוק העניין.
מי שרוצה מישהי שהולכת עם קוקו ירוק, וחצאית סגולה זכותו. ברור שזכותם של בחורים "צנועים" לבחור בחורה צנועה.
העניין הוא שמהשרשור עלה טון של "הוראה" בחורות תתלבשו בצניעות! והאשמה כלפי מי שלא מספיק מכוסה, וא הגיעה ההתנצלות של הבנות.
אז זהו בא לך בחורה שמטאטאת את הרצפה, בבקשה לך אליה. אבל אל תטיף מוסר לכל האחרות שלא מתלבשות כפי שאתה רוצה.
"להיות על פי גדרי הצניעות שנראים לאדם מסויים". יש שולחן ערוך שפוסק את הלכות הצניעות ורבנים שפוסקים לפיו. אז מי שהולכת שלא לפי כללי הצניעות הבסיסיים ביותר היא עושה מעשים כנגד ההלכה.
לא מדובר כאן על מישהו שרוצה בחורה שהולכת בסגנון ספציפי, למשל עם גרביים, ולא רוצה לצאת עם מישהי שיש לה נזם (אם הבאת את הדוגמה הזאת), אלא על רצון של בחור לצאת עם מישהי שמכבדת את גבולות ההלכה, בפשטות. בעיניי זה הכי לגיטימי בעולם.
אם בחורה הולכת לרב שלה ושואלת אותו מהי הפסיקה שלו לגבי הלכות צניעות והיא הולכת לפיו - נפלא. אבל אם היא פוסקת לעצמה פסיקות שנוגדות את ההלכה הכתובה - כאן יש בעיה.
בין קידוש ה' לקידום מעמד האשה, וחבל שאתה מעמיד את זה בצורה דיכוטומית.
בכל מקרה הפואנטה היא, שאם בא לך לצאת רק עם בחורות שמתלבשות לפי התו תקן שלך בצניעות, בבקשה לך וחפש.
כל השאר יתלבשו כאוות נפשם, וזכותך לא לצאת איתן (ומן הסתם גם הן לא יזרקו מבט עלייך)
אומרים שתמיד יהיו ספקות..
השאלה כמה לחכות ולמשוך את הקשר עד שמחליטים שזה זה?
כאילו, מתי נכון לשים סוף לספקות ופשוט לבחור?
אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.
גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית
איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?
יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..
זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן
לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון
וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב
באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.
ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:
התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…
היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה
ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:
מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?
אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.
גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…
וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.
אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.
בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.
כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.
אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.
את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.
לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.
יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.
תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר
אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?
מתמודדת איתן 🤔
ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות
יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,
ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?
לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.
פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.
בסיס זה טוב
טוב.. תודה!
שנעים איתו וכיף ונחמד
שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט
שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)
לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף
לפסול בחורה רק בגלל שהיא טסה לחו"ל.
זה לא אומר כלום חוץ מזה שהיא סקרנית ואוהבת להנות מהחיים.
אני בחורה דוסית מבית דוס, ההלכה היא נר לרגלי, ובכל זאת כל כך הרבה בחורים פוסלים אותי עוד בשלב ההצעה רק בגלל ששמעו שאני טסה לחול. ביקשתי מחברות שלי להפסיק להגיד את זה בבירורים, אך אחרי דייט אחד, אחרי שביררו את העניין הם חותכים בגלל הנקודה הזאת. מבחינתי זה אחלה סינון לאיזה בחור יש שכל ישר והגיוני ולמי אין. אבל עדיין זה מחרפן אותי.
מה אתם חושבים, לגיטימי שבחורים יפסלו על זה בלי לברר מאיפה זה נובע ולמה, או לא?
עדיף להגיד בבירורים ולהסתכן שזה יגרום לבחור מראש לדחות את ההצעה, או לא להגיד ואם הוא שואל בדייט אז לספר ולקוות שהדייט לא היה לשוא כי גם ככה יחתוך על זה.
מה אומרים?
רק פעם הבאה, אנא אל תמהר להאשים בבורות, יש אנשים שבאמת נפגעים בקלות. (אני לא מהם, כסח חפשי). 😅
יצא לי בזמן האחרון להתקל בכמה בנות תורניות בגילאי 30+ שמשתמשות בכל מיני כלי ai כמין חבר\ אוזן קשבת\מטפל או שילוב כלשהו של הנ"ל.
שופכות לפני הai את ליבן, מקבלות ממנו חיזוקים ויוצאות מעודדות.
נתקלתם בתופעה כזו? אני היחיד שנתקל וזה מפריע לו?
( סוג וגילאי הבנות שכתבתי הוא כי איתן בעיקר יש לי ממשק, מעריך שקורה בשאר הגילאים והמגזרים)
אבל מה הקשר לבדידות
ולמה שזה יפריע
ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...
בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.
הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.
להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.
נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).
GPT הציע להמשיך
ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.
גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.
ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.
מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.
GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.
זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.
אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...
הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".
אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.
אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו
נסה גם את ג'מיני.
התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.
לא תקין, לא בריא, לא בעד
אבל כן...
לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.
למה זה רע?
וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם
תלוי איזה שימוש עושים בו
אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו
ובAI זה בריבוע
כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה
ובשימוש גרוע להיפך
קשרים פרונטליים...
העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...
והוא לא משאיר את הנעליים בסלון
בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?
בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.
כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.
אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.
*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.
אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו
שנה של בשורות טובות, לכלל ולפרט.
תתברכו בשנה החדשה באמונה ובשמחה, לעשות את ההשתדלות ולתת לקב"ה להוביל את הדרך.
שנה של הצעות טובות ומדויקות, שמכבדות אתכם ואת מי שאתם!
שתזכו להיכנס לקשרים בלב פתוח ובאומץ, לתת מקום למה שיכול לצמוח וגם לקבל בהירות כשצריך.
ובעזרת ה', שתזכו לראות השנה קשרים טובים הופכים לבתים נאמנים בישראל.
ולקראת השנה החדשה, אם במהלך השנה מחקנו, ערכנו, לא נתנו מענה או שבדרך פגענו במי מכם - מבקשים סליחה ומחילה. הכול נעשה מתוך רצון לשמור על הפורום כמקום טוב, מכבד ומיטיב לכולנו באמונה ובתקווה להוות עוגן בדרך לבית.
מצוות הפורום
מישהו כאן נרשם למיזם מפה לחופה וחזרו אליו משם? או מישהו קצת מבין איך המיזם עובד?
לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר
ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.
אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?
שלום
שואל באמת כדי לחזק את עצמי
אני לא רוצה משפטי חכמה וכאלה אלא ממש דברים שאפשר לשבת וללמוד ולהעמיק בהם שיחזקו אותי מהבחינה הזו
יש לציין שאנחנו שומרים ולא נפלנו אבל אני מרגיש בקושי עצום לפעמים בנושא וזה מפריע לשנינו ואני פשוט רוצה להתחזק
שבוע טוב ותודה מראש
אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)
קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.
הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו
בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:
או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.
זה לא קשה
והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?
מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר
פשוט לו אין הרבה
סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק
מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)
ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את
שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.
ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.
אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד
ומאמרים טובים מאוד בנושא.
בהצלחה!
"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.
אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש
ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר
לק"י
זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.
וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.
האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?
כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.
ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:
"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"
ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.
המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.
זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.
אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.
מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו
אולי נגיד שכשאתם הולכים
אם זה לא מציק
אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו
כדור כזה של התרמות דם או מפתחות
קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.
צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.
לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.
לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.
לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.
נוגע, לא נוגעהאם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?
כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.
ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:
"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"
ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.
המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.
זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.
אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.
מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו
מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..
או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.
הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק
אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות
זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.
אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)
למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות
הרגזתי אותך? מצויין.
חלילה לוותר.
קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.
זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.
להשקיע את זה עמוק בנפש.
זה פשוט לא שייך.
בנוסף, מבחן המרשמלו.
תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.
כ "תקופת אימון לעתיד"
ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.
וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.
כל כך יפה ונכון! תודה!
כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.
נפגש עם בחורה מעולה תקופה ממושכת, מאוד מתאים מבחינת כימיה, סגנון, ערכים משותפים, נתונים טכניים. מאוד אוהב אותה. יש לי רק משהו שמציק לי: לא מרגיש שאני נמשך אליה מספיק. היא אמנם מוצאת חן בעיני, אבל בראש שלי דמיינתי את אשתי עם שיער חלק ולא כמו שלה. זה מרגיש לי נושא כל כך מטומטם ולא מהותי, אבל מנסיון עם אחרות, זה בדרך כלל מה שיותר מדליק אותי.
דיברתי עם מאמנת לחתונה על הבעיה הזו. היא אמרה שאם הבחורה סה"כ די מוצאת חן בעיני ויש פרט מסויים בחיצוניות שמפריע, אפשר לבקש/להציע לה בעדינות (לא לדרוש!) שאולי תעשה החלקה כי זה יגביר לי את המשיכה מ7 ל10. היא הציעה שאפילו נבוא שנינו אליה לייעוץ והיא תתווך לה את הנושא הזה.
אמרתי לה שבעיניי זה נשמע מאוד רע, וייתכן מאוד שהבחורה תיפגע. מבחינתי אני צריך לקבל ולהימשך לבחורה כמו שהיא עכשו, ללא מניפולציות שאני מבקש ממנה לעשות על עצמה. לא יודע, נשמע לי רעיון חצוף. המאמנת אמרה שבנים אחרים כבר עשו את זה והבחורה לא נפגעה ודווקא שיתפה פעולה.
מה אתם, ובעיקר אתן, אומרים?
ג'ינג'ים "כתומים אש" ומאוד רגועים ושקטים באופי, ובקושי מכירה ג'ינג'ים סוערים
מרגישה שחייבת להוריד את הדברים אל הכתב, ולעצמי כתבתי מספיק. אז משתמשת גם באופציה הזו.
יש לי סיבות טובות מאוד לפחד מנישואים. חלקן קשורות ברקע שלי, חלקן נוגעות לאופי שלי, חלקן לעובדה שכבר שלושים שנה אני לבד.
לא רק לבד במובן של רווקה, לבד במובן שלמדתי וסיגלתי לעצמי במשך הרבה מאוד שנים דרכי התמודדות בודדות. בשנים האחרונות יש מגמת שיפור ואני שואפת לשינוי מהותי בפן הזה, אבל בינתיים, מה שחזק ומוכר לי יותר זה הלבד.
ועכשיו הוא הגיע לחיים שלי. והפחד קיים ונוכח וחזק ולעתים משתלט, אבל את זה אני מכירה. אני רגילה לפחד ולעשות. המוח שלי הוא מהאלה שמייצר קטסטרופות ורוצה לשמור עליי משינוי בכל מחיר, ולמדתי להתמודד איתו בכל מיני סיטואציות אחרות בחיים.
הסיבוך הנוכחי מגיע כשאני לא בטוחה ממה נובע הפחד. האם, בפשטות, מהאופציה להתחתן ולשנות ולאבד ולהיכנס לשלב חדש ולא מוכר בחיים, לסכן המון ולהרוויח המון?
או האם זה הפחד להתחתן איתו באופן ספציפי. משהו שקשור בו. זה הופך קשה יותר ויותר להפריד בין הדברים, כי המוח שלי כהרגלו מחפש את הבעיות, את האיפה זה לא יעבוד, את איך הדברים יתקלקלו. כדי לשמור עליי, כמובן, אני יודעת. אבל הוא מטשטש לי את הגבולות בין מה שישנו לבין מה שיכול להיות. ואני כבר לא יודעת אם אני נבהלת כי יש מה להיבהל, או אני נבהלת כי ככה אני, כזו שנבהלת. לפעמים גם כשאין ממה.
על מה מסתמכים כשיודעים שהשכל לא כלי יעיל כרגע? אינטואיציה. האינטואיציה אומרת להמשיך. המוח שלי צועק עליי שאיך אני יכולה לקבל החלטות על סמך אינטואיציה. איזה מפחיד זה לא להיות מסוגלת לסמוך על עצמי.
ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי. אבל אולי גם כן?
אני יודעת, יודעת, יודעת מה תגידו על מה שאני הולכת לכתוב. ועדיין. זו מחשבה שלא מרפה: אולי יכול להיות יותר טוב מזה? אם טוב ברמה כזו עכשיו, אולי יכול להיות טוב ככה ועוד יותר?
אולי מול מישהו אחר יהיה לי יותר קל? אולי המוח שלי צודק, אולי אלו אותות אזהרה?
ואני יודעת את התשובה. את זה שהפרפקציוניזם ייקח ממני אופציה לחיים. את זה שאויבו של הטוב הוא הטוב ביותר. את זה שזו שאלה שאני יכולה להמשיך לשאול לנצח, מול כל אחד שיבוא, כי אין מושלם.
אין מושלם.
אז מה כן יש?
אני לא יודעת אם אני מפחדת להתחתן, או שאני מפחדת להתחתן איתו.
אני לא יודעת אם אני לא סומכת על האחר באופן כללי או שאני לא סומכת עליו באופן ספציפי.
ואין לנו על מי להישען, אלא על אבינו שבשמיים.
האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -
לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.
דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.
לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?
אם נניח-
בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.
ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.
אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.
על המודעות העצמית.
פחד זה רגש לגיטימי.
לא מצופה שתבטלי אותו.
השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?
)נגמרו לי השמותאיזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.
את נשמעת אישה פשוט מקסימה!
ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊
כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.
כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".
אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.
לכתוב ולפרט – מה מפחיד?
ומה עוד?
מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?
מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?
באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?
באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?
ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.
ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.
קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...
וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!
ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.
ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!
המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.
ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!
ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.
ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.
כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.
ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊
ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.
וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?
ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊
ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',
אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.
רק רק הקב"ה לבדו מושלם.
אנחנו כולנו בני אדם.
ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.
כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.
וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.
האם את המכלול הזה אני רוצה?
האם במכלול הזה אני בוחרת?
(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)
עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.
ולגבי החששות והספקות:
קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*
או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.
אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.
ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך
(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).
כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,
תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:
האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?
האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?
האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?
איך התקשורת ביניכם?
איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?
האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?
האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?
האם הוא מכבד אותך?
האם יש לך חיבה אליו?
האם יש לך משיכה אליו?
אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,
אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.
פחד עמוק וגדול מאוד.
פחד לטעות.
פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית
פחד להיכשל בבחירת בן הזוג
זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.
תביני מה בדיוק מפחיד אותך?
מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?
מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?
מה יקרה?
ומה עוד יכול לקרות?
ואיך את תהיי?
ומה יקרה לך?
ואיך את תרגישי?
ומה זה אומר עלייך לדעתך?
ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.
האם יש כיווץ בגוף?
איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?
האם הגרון נחנק? יש דמעות?
אולי אין בכלל כלום?
תני לעצמך להרגיש.
תהיי שם.
אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,
תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.
תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.
וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.
אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.
חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.
זה באמת מפחיד.
זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח
ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.
ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע
כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?
גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב
וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.
זה באמת מאוד מאוד מפחיד.
עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.
עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה
עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול
אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.
את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?
או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?
זו בחירה רק שלך. ❤
דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -
קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.
ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.
לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.
תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.
קצת מההוא,
את זה מההוא,
את זה מההיא -
ויוצא מר/גברת מושלם/ת
ובכן,
לצערנו זה לא קיים.
ולא רק שזה לא קיים,
כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,
יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...
בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.
וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל
ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.
הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.
עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,
עם כל פרט גופני של מי מהם,
עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,
עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם
וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -
ו...
זה הרבה.
זה לא קל.
צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.
ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.
אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,
ורק אותך כפי שאת,
בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות -
זה יכול לעשות הרבה טוב.
אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.
ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?
במה הוא טוב?
מה את אוהבת בו?
מה את מעריכה בו?
וכן הלאה.
---
ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-
ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:
1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.
ממה הוא מפחד בעצם?
האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?
מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?
מה קורה בתרחיש הזה?
מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?
האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?
האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?
מה כן עשית או לא עשית בגללו?
מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?
ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?
תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.
מה את רואה שם?
מה היה שם באירוע הזה?
איך הרגשת שם?
איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?
נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.
מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?
מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?
מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?
2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,
שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.
במקרה שלך,
אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.
ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -
מה תרגישי אז?
שהרווחת?
או שהפסדת?
את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.
3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה
זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!
אם תבחרי להיות שם,
אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,
ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!
*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,
*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!
וכמה שזה חשוב לומר זאת,
כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע
בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,
ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!
וזה פשוט לא נכון!
מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!
להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,
להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,
ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!
ההבחירה הזו,
האמירה הברורה הזו,
תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,
להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,
להשקיע ולתת,
להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך
וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.
4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,
ולא רק לשכל.
שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.
אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.
אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,
הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,
אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,
*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.
שאלי את עצמך
מה אני מרגישה כשאני לידו?
איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?
ועלינו יחד?
ועלינו מגדלים ילדים?
ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?
מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?
איזו תחושה הוא מעלה בי?
תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.
גם הגופניות וגם הרגשיות.
ותני להן רגע למלא את כל כולך.
את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,
שיהיו שם לעשות סדר בדברים.
תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.
בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,
ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.
5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"
אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.
ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,
ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.
ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.
ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -
כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה
שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.
ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.
להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.
לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם.
להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-
ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.
לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.
הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.
התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.
וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.
אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.
זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.
ויש בידינו המון המון איך!
כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.
6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?
אז את עונה לו -
מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.
מה יקרה אחרי החתונה?
אם תכירי מישהו אחר?
זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.
אז הוא שלך.
וזהו.
אין עוד אחרים.
אין.
עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*
ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*
כאשר את במצב של כבר מצאתי,
אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.
הוא שלך, ודי.
אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.
וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -
ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,
ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,
ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,
ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.
7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?
למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?
קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -
הוא בני הזוג עצמם.
והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.
הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.
האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,
או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.
איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.
כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.
ואתן מספר דוגמאות -
קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:
- לדוגמא "עול הפרנסה":
עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,
גם על רווקה,
גם על זוג ללא נישואין
וגם על זוג במסגרת הנישואין.
אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,
ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,
אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.
-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":
גם כאן
אם אדם רוצה ילדים,
ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.
אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.
- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.
- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" -
גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.
כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.
אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,
מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.
אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...
וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.
- "שינויים ומעברים בחיים" -
- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,
בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,
גם חזרה בשאלה של בעלי,
גם דיכאון אחרי לידה,
גם משברים אחרי הלידות
גם מחלות של הורים
ועוד הרבה דברים -
ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.
מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.
לא חלילה המפריע לכל זה.
אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.
והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.
ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,
ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.
לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,
ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.
- "קושי לשמר תשוקה" -
לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו - גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.
גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.
לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -
1. בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.
2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.
ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,
ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,
הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין
המודעות שלנו לכך
וההשקעה שלנו בפועל לכך.
- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין
מהי המהות של הנישואין,
תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.
ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:
אהבה -
היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם
לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,
זו החלטה.
זו בחירה.
והבטחה.
מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.
וואו יצא ממש ארוך,
המון המון ברכה והצלחה יקרה
ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש 
מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.
