מתוך כל החנויות בגדים שאתה מכיר..כמה מהם מוכרים בגדים צנועים..אז בו אני אגיד לך...מעט מעוד.

ומתוך המעט האלה..כמה מוכרים בגדים יפים? אפסי

ומתוך החנויות האלה כמה נמצאים במחירים סבירים..כלום.

נגיד ובחורה מצליחה למצא בגד שהיא אוהבת תחת כל הקרתריונים כאלה..מפטיחה שיש את הבגד הזה לעוד מליון בנות.

אתה יודע מה בנות מחפסות כשהן נגשות לבגד?

הן רוצות להרגיש יפות, להרגיש מיוחדות, להרגיש לא כמו כולם. אבל בקרטריונים שנתתי זה מעוד קשה למצא בבגד? נכון.

הנה משהו שלא חשבת עליו..אולי זה מעוד קשה למצא בבגד..אבל בבן זוג טוב זה לא ככ קשה למצא.

אם הוא תרגיש איתך שרוצים אותה, ושהיא מיוחדת ושאין כמוהה בעולם, אתה תראה איך היא משנה לבוש. בלי למצמץ..כי היא לא מחפסת כבר את הדברים האלה בבגד..היא פשוט מחפסת בגד.

מבין. כל הכבוד לך. 

ולכל הבנות שרוצות להיות יפות.

עכשיו שמת בצורה הכי אמיתי על השולחן ואמרת "אנחנו לא צנועות" מה שמוביל את אותן בחורות זה חיצוניות.

אם היא תחליט שמה שמוביל אותה בחיים זה רצון ה' גם אם החצאית שלה היא לא של תמנון או לא יודע מה.. אז יותר בחורים ייראי שמים ירצו לצאת איתה, והם יגרמו לה להרגיש מיוחדת..

וגם לבנים, כן, יש התמודדות. לקום לתפילה בבוקר. קשה! לשמור על העיניים. קשה! לקיים מצוות. קשה!

אז מה?

עוד משהו. ללבוש היום לא צנוע לא הופך בחורה ליותר יפה. ליותר מיוחדת.
נהפוך הוא, זה גורם לה להיות יותר מושפעת מתרבות חילונית מקולקלת!

השאלה היא מה מוביל אותנו בחיים.. איך אנחנו נראים כלפי החברה, או איך אנחנו נראים כלפי רבש"ע?

של תהיה מה שאתה רוצה לקבל. פשוט היה לי צורך להסביר מאיפה זה מגיע ובאיזה קלות זה יכול להשתנות. אני ראיתי את זה על עצמי ואני רואה את זה על ככ הרבה חברות שלי שמעולם לא חשבתי שישתנו. וזה נכון שצריך להתלבש צנוע למראת ההשפעות של העולם במערבי אבל הייתי רוצה לחשוב שלא הכל זה איפה אתה עכשיו..לפאמים זה גם איפה אתה רוצה להיות. הייתי רוצה לחשוב שלא מודדים לי את החצאית כמו שאני לא בודקת ציציות. 

לגבי הללבוש יותר צנוע לא הופך לפחות יפה- אולי אתה יודע את זה- אבל בטור בת אנחנו לא יודעות את זה..במיוחד כשזה מה שהעולם צועק.

זה לא רולטה רוסית

אני מבין את המציאות הזאת. אני יודע שזה קשה. אני לא יודע עד כמה אמנם, אבל מבין שזה קשה.

ובכל זאת, לא לוקח סיכונים מיותרים.

לפי מה שהבנתי את עדיין מחפשת בעל צדיק שמתפלל שלוש תפילות ביום ומקפיד על שמירת העיינים וכו, נכון?!

או שגם הוא יכול לומר לך שהוא שאוף להתפלל שלוש תפילות ושאוף לשמור על העיינים?

איפה השאיפות נגמרות והבחינה של המעשים מתחיל?

לגמרי לא רולטה רוסית. צריך לבדוק מידות. צריך לבדוק מאיפה מגיע הבחור/בחורה ואם הוא קבל חינוך טוב בבית. אם הבחור לא יכול להסביר למה הוא דתי מעבר לזה מה שאמרו לי לעשות כדי להיות ילד טוב אתם מסקימים איתי שהסיכוי שזה יתפוצץ יום אחד הום הרבה יותר גבוהים. כך גם התפילות להחצאיות והשמירת עיניים. ברגע שאדם לא רואה בעיה בלעבור על ההלכה זה בעייתי. ברגע שזה הופך מנפילה ל"לייט" או "ככה אני" זה לא ישתנה לעולם כי זה מקום נוך מעוווד. אבל כמו שאמרתי, אני מבינה אותכם אם אתם בוכרים למדוד ככה. אולי אני עושה את זה גם..האמת שבטוח שאני עושה את זה גם..כי יש דברים שמספיק חשובים לי שאני לא מוכנה להשאיר אפילו ספק קטן שזה לא יהיה. מה שכן..אל תהיו ככ בטוחים שזה שהחצאית ארוכה עכשיו אומר שהיא תהיה כך תמיד..אנשים משתנים ובמיוחד מתגלים. תנסו להסתכל גם מבחוץ וגם מבפנים.

שיש לנשים דתיות מבחר ענק של בגדים יפים וצנועים, ואפילו- שלא דורשים כמויות של שכבות.

כל יום מתגלה מעצבת חדשה..זה כבר לא כמו לפני שנים שלהתלבש צנוע=להתלבש מכוער יותר..

כך שאפשר להתלבש בצורה 'יחודית' ויפה וצנועה.

(הייתי ביריד לנשים דתיות..)

מה שאת טוענת כבר פחות רלוונטי בימינו לדעתי.

חוץ מזה גם כשזה היה נכון, זה לא מצדיק להתלבש פחות צנוע (זה אולי יותר מאתגר).

ואם כל הכבוד אני לא יכולה להוריד 600 שח על שמלה בלי למצמץ. וכמו שאמרתי . זה-לא-מצדיק-זה-מסביר. זהו. חוץ מזה שזה עניין של סגנון..אני אישית לא אוהבת את כל התחרות האלה..אני אהבת אופנה ארופאית. מוזמנת לנסות למצא את זה בירידים האלה.

שבגלל סגנון אירופאי את זורקת את הלכות צניעות הצידה.

ושאם היו מוכרים רק מכנסיים זה מה שהייתי לובשת.. כי זה הסבר טוב לזה שאין בגדים זולים וצנועים ויפים.

הלוואי הלוואי שמה שאת מתארת היה קיים באמת במציאות.

מעצבות דתיות לא מעצבות בגדים צנועים! ברובם החצאית מעל הברך או סנטימטר אחריה, השרוולים לרוב לא מכסים את המרפק וגם המחשופים לא הכי צנועים (לא מחפשת גולף, אבל משהו שלא יחשוף הכל כשמתכופפים לדוגמה).

נשים דתיות נועדו ללבוש שכבות. ככה זה היה מאז ומעולם. לא מצאתי, בכל שיטוטיי הרבים, אפילו בגד אחד שאפשר לי ללכת בלי כלום מתחתיו (גופיה/חולצת בסיס) או מעליו (שרוולון וכו'). ועברתי את כל החנויות ה"דוסיות", את כל הקניונים והחנויות בירושלים ובתל אביב. אין לי סגנון מיוחד מידי ובכל זאת לא מצאתי.

וגם אני, כמו חנהלה, לא יכולה ולא מעוניינת להוציא על שמלה אחת 600 ש"ח.

נכון שמתגלה כל יום מעצבת חדשה, אבל אף אחת מהן לא באמת מעצבת בגדים שתואמים את גדרי ההלכה. וחבל לכולנו.

שאתמול עברתי בעצמי בין הרבה דוכנים של מעצבות,

 נכון הרבה מהבגדים לא תואמים בול את ההלכה.. אבל הרבה אחרים כן!

למשל, היה שם דוכן של חולצות רק שלושתרבע בלי מחשוף שלא צריך להוסיף להן כלום. (התלהבתי על זה וקניתי )

והיו עוד הרבה עם שמלות באורך לפי ההלכה, לרוב באמת צריך להוסיף בסיס.. חלקם לא.

חברה טובה שלי היא מעצבת בגדים ויש לה בהחלט בגדים לפי ההלכה ללא תוספות, אבל היא לא זולה..

(ממש לא מגיע ל600! אבל עדיין לא זולה.)

בקיצור, יש בנמצא. לא מספיק לדעתי  אבל יש.

השרשור הזה קצת יצא מהקשרו אז הרשיתי לעצמי-

אני יוצאת מלא מלא לקניות וממש מתקשה לקנות בגדים צנועים (אבל באמת! לא רק שיכסה את הברך...) ובכל זאת- אני לא אלך עם בגד לא צנוע כי לא מצאתי.. לדעתי זה רק תירוץ.. וכל המעצבות הדתיות ממש לא מעצבות דברים צנועים ושלא נדבר על המחיר... ובכל זאת- ההלכה היא מעל לכל

ואני לא חושב שזה נכון, 

יש מבחר גדול של בגדים צנועים ויפים. 

זה כמובן לא הופך את היצר הרע לחלש יותר

אבל דווקא הסיבה הזאת לא נראית לי נכונה. 

אולי העניין של מחיר סביר נתון לפרשנות. 

השאלה למה את קוראת מחיר סביר, 

למחיר שאת יכולה להרשות לעצמך

או למחיר שמקובל לשלם על בגדים

השאלה היא למה אתן מצדיקות את הנפילות שלכן?

אם היית אומרת, זה קשה אבל אני מנסה כל הזמן להתמודד עם הנפילות האלה, הייתי מבין אותך.

אבל ברגע שאת מתחילה להצדיק את הנפילות שלך, זה אומר שהחלטת לא להתמודד עם היצר,

אלא פשוט החלטת להפוך את יצר הרע לאידיאל, או לפחות למשהו שאין טעם להתמודד איתו.

כשאנחנו נופלים, אנחנו מודעים לזה שנפלנו, ואנחנו אף לא נהפוך את הנפילה לדבר חיובי.

נכון שזה לא אומר שתמיד נצליח לנצח בהתמודדות,

אבל לדעתי יש הבדל ענק בין אחד שמנסה להתמודד (אפילו אם הוא נופל יחסית הרבה),

לבין אחד שמצדיק את הנפילה, ומפסיק במודעות את הרצון להתמודד (אפילו אם סטטיסטית הוא נופל פחות).

וכאן נכנס החלק של השאיפות,

מבחינתי אחת שמצדיקה את הנפילות שלה, האמירות שלה שבעתיד היא תהיה אחרת, ייראו בעיניי כצבועות.

כי היא כבר לא באמת מאמינה שהנפילה שלה היא נפילה, אז למה היא באמת תשאף לשינוי בעתיד?

כך שזה לא ישמע מגדרי, אבל זה פתאום כתב לי שאין לי הרשאות לעריכה.

אם את מוכנה, אני אשלח לך את התגובה מחדש ותערכי בשבילי.

יעלה על הרצון להיות "מיוחדת" .

וחוץ מזה שבתור בת אני אומרת שאת מגזימה מאוד. אפשר למצוא בגדים צנועים  ויפים ודי בקלות.

המשנה-ברורה, שזה אחד מהספרים שכמעט כל האשכנזים פוסקים את ההלכה על פיו,

פוסק שלא צריך את כל התוספות שהוספת לעיל - אלו חומרות, וכל המחמירה תבוא עליה הברכה.

ההלכה בפועל היא: חצאית עד הברך, שרוול עד המרפק...(בלי שום תוספת).

מי שרוצה להחמיר או לפסוק לפי רב אחר - תבוא עליה הברכה.

אני דווקא הבנתי מהמשנה-ברורה (כלומר זה מה שהרבנים שלי הסבירו),

שהחלקים הקריטים שיכוסו זה הירך (שמעל הברך) והזרוע (שמעל המרפק),

ועצם הכיסוי של המרפק והברך זה בעצמו הסייג.

וכל תוספת שמעבר לזה, זה כבר סייג לסייג, ובהלכה הבסיסית לא עושים סייג לסייג.

המ"ב הפשיט(תרתי משמע) את כל ההחמרות והביא את הדין המצומצם ביותר.
אם לא המ"ב, על פי מי הן הולכות?

אני משתדלת ללכת כמו שגפן אמרה, כי אני מרגישה יותר אמיתית עם עצמי ושזה יותר נכון בשבילי.

אבל זה נראה לי לא הוגן לכתוב חומרות, ולהגיד לכולם שזאת ההלכה המינימלית.

ובעצם להגדיר בצורה הזאת הרבה מאד בנות שכן מקפידות על ההלכה כבנות שאינן צנועות.

אמנם ב"ה אני לא בקיא בהלכות האלו (בינתיים - בתור רווק).

אבל להגיד על המשנה-ברורה שהוא פוסק יחיד, זה בורות ביהדות.

תיכף כשהשולחן-ערוך יגיד פסק שלא מוצא-חן בעינייך, תאמרי שהוא פוסק יחיד.

כשהרמב"ם יכתוב פסק שהוא לא מוצא-חן בעינייך, תאמרי שהוא פוסק יחיד.

ומכאן, הדרך חלקלקה.. אולי גם משה רבינו הוא פוסק יחידי?

מכיוון שרוב יהדות אשכנז קיבלה אותו כספר הפסיקה שממנו פוסקים את ההלכה בפועל, הוא לא נחשב פוסק יחידי.

הרבנים אולי יגידו לקהילות שלהם ללכת עם בגדים יותר ארוכים,

אבל זה יגיע במשהו יותר כמו "לפנים משורת הדין" שהם רוצים שהקהילה שלהם תקבל על עצמה,

הם לא יכולים להגיד שזו ההלכה הבסיסית.

אבל הגישה שלך לא מדוייקת, בד"כ נשים שואלות את בעליהן מה ההלכה כאן ומה ההלכה שם,

כי גברים משתדלים ללמוד את רוב/כל ההלכות, וזה לא קשור אם ההלכות שייכות דווקא למגדר מסויים.

למשל, הלכות שבת והלכות נזיקין זה גם רלוונטי לבנות, אבל הן לא לומדות את זה לעומק.

הלימוד ההלכתי והעיוני הוא לא מתחלק לפי רלוונטיות מגדרית.

אבל במקרה שלימוד מסויים יכול לגרום להרהורים רעים, אז לומדים אותו לאחר החתונה,

שאז הלימוד יגיע ממקום יותר אמיתי.

מכיוון שקיבלוהו עליהם קיבלו כל פסיקותיו. לכן להלכה, גם אם רוב הפוסקים הולכים אחרת עדיין אין בעיה ללכת על פיו.

במקרה הזה המשנה ברורה מבוסס על פרי מגדים, כשהפרי מגדים במקום אחר כותב אחרת

וכל הפוסקים חולקים על הפרי מגדים

וההיתר של המשנה ברורה הוא שהחלק שמתחת לברך חייב בכיסוי רק לפי מנהג המקום, ואם מנהג המקום לא לכסותו יהיה מותר לא לכסותו

הוא לא מדבר על הברך עצמה.

אני לא מבין מה הדיון כאן על הברך! כל הירך חייבת בכיסוי, וכל השוק פטורה מכיסוי לדעת המ"ב במקום שאין מנהג

ה"ברך" אינה מקום עצמאי, כל האזור עד השפיץ של הברך שייך לירך, וכל מה שמתחת שייך לשוק

ומה שמחויב בכיסוי חייב להיות מכוסה בכל מצב - בישיבה, בהליכה בעליית מדריגות וכו'

>זה< השיטה הכי מקילה

ואני לא נכנס סצציפית להלכות כאן - כי אותן לא למדתי.

אבל לא ניתן להגיד בכלל על המשנה-ברורה שהוא פוסק יחידי.

א. כי הוא מסתמך על הרבה פוסקים מהדורות לפניו (גם אם הוא מזכיר רק אחד מהם, זה בגלל שממנו הוא החליט לצטט את ההלכה, ולא כי הוא הפוסק "היחידי" שהוא החליט לסמוך עליו).

ב. כמעט כל הפוסקים האשכנזים החליטו לקבל אותו כספר הבסיסי לפסיקת ההלכה האשכנזית.

אז לכן, אף פעם א"א להגיד על המשנ"ב שהוא פוסק יחידי.

אם אתה הולך בגישה של לבודד את כל הפוסקים (ובמקרה זה כדי שיתאים לפסיקה שאתה רוצה שתתאים לך),

אז אפשר לבודד גם את הרב עובדיה יוסף, את הגרש"ז אוירבך, את ה"חתם סופר", את ה"נודע ביהודה",

את ה"שולחן-ערוך", את הרמ"א, את ה"טור", את הרא"ש, את הרמב"ם, את הרי"ף וכו'.

ואז האפשרות היחידה שנותרת בידך, זו פסיקה של הסנהדרין בירושלים.

אז:

א. אין מקום לגישה ה"הלכתית" שלך.

ב. כשלמדתי מסכת ברכות זכור לי שכתוב שם בפ"ג: "שוק באישה ערווה" (ומכיוון שיש לי זיכרון צילומי, בד"כ הוא לא מטעה אותי).

    זה אומר שכל המחלוקת היא מה ההגדרה של "שוק", ולא איזה חילוק בין "שוק" ל"ירך".

    ואז זה אומר, שדבריך הם סתם מומצאים מהראש ומנותקים מהמציאות, ולכן אני מציע לך לא לכתוב קשקושים.

ומה לעשות - באמת אין כמעט אף אחד חוץ מהפרי מגדים!

ואתה צודק שהמשנה ברורה הוא ספר פסיקה יסודי אצל האשכנזים, כך שאני מסכים שאפשר לסמוך עליו

אבל כיון שמיד אח"כ החזו"א חלק עליו, צריך לדעת שזה קולא גדולה!

האם אני אמחה בבנות שמקילות כך? לא! המשנה ברורה הוא אילן גדול להיתלות עליו, ויש לו משקל יותר מכל פוסק

אבל צריך לזכור את זה שזה קולא גדולה

ולגבי ב' - נכון, המחלוקת היא מה נקרא שוק, אבל כשאני רוצה לדבר בשפת בני אדם, אני מוכרח לדבר בשפה העברית המקובלת בימינו, אחרת לא יבינו אותי. זה הכל

(אנחנו לא חולקים כל כך רחוק אחד מהשני, אולי אפילו לא חולקים בכלל, חבל לתת לי כאלה מחמאות)

לפתוח משנ"ב ולעיין בפוסקים

עריכה: מה זה "כשלא מרשים", נגיד.. כשזה לא מקובל

בעניין שקשור אליהן...
עצוב שה"לא מקובל" הציבורי הזה לא מאפשר לבנות ללמוד את מה שהן צריכות ללמוד.
עצוב עוד יותר שבמקום להילחם על כך שכלל הבנות ילמדו את הדברים החשובים, הציבור שכבר נלחם, 

נלחם על לימוד הגמרא שהוא באמת סוגיא מורכבת, והרבה פחות מהותי...

שהוא (אני מודיע מראש) רק מהנסיון הדל מאוד שיש לי. 

שהבנות שלובשות צנוע מגיעות עם דרך חיים מאוד קיצונית וקוניקית מוגזמת. 

למשל: לא אמצא מישהיא "תורנית פתוחה" שלובשת צנוע. 

ולמה זה מפריע לי?

כי ההגדרה הזאת תורנית פתוחה, הכוונה (לדעתי) שדעותיה לא חררדיות או קיצוניות למשל.. אבל זה מגיע עם לבוש "פתוח" בהתאם.. 

לא מכליל. לא מכיר את המציאות. חוייה אישית שלי.

אם כך אתה פוסל את כולן...

פתוחה- כי לבושה לא כהלכה

צנועה- כי דעותיה קיצוניות?!

תהיה בטוח שהמציאות כלל וכלל אינה כך.

זה נטו חוויה אישית שלי..

שכשאני שומע דתיה פתוחה אז ישר אני חושד. 

אפילו שמעתי מאיזה מישהיא שאמרה שדוסיות של בחורה נמדדת בצניעות החיצונית שלה. (ושוב לא מכליל הכללות.) 
אבל זה רק מראה שיש בנות שעושות את הקשר הזה בין לבוש צנוע לרמת דתיות.

תגיד "דוסית מודרנית"... חחח

נראלי זה יפתור לך תבעיות,

גם דוסה גם במודה

אבל אם הן לא הולכות לפי כללי הצניעות,

במה מתבטאת אהבת ה' שלהן, והנכונות לשמוע בקול דברו?

לבוש אומר הרבה, לדעתי.

מסכים. לא צריכים להיות חיצוניים. וללבוש בגדים מסוימים כדי להחשב צנועה.

אבל מה לעשות, בבירורים צריך לשאול בצורה כזאת שתברר האם הלבוש מעיד משהו על הפנימיות.

והכל בידי שמים.

תפילות, למצוא את ההתאמה "המושלמת".

כוונתי הייתה למצוא איזה שהיא סיבה הגיונית. וקבלתי כמה. שהניחו את דעתי.

תודה לכולם\ן!

כי מהבנות שאני מכירה יש הרבה "דוסיות פתוחות" שהולכות צנוע. (לפי המשנה ברורה)

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

לא הייתי מטריחה את עצמי לצאת איתו.

לגבי העניין עצמו- השאלה למה אתה קורא צנוע.

יש המון מוסכמויות חברתיות שאצל חלק מהאנשים התקבעו להלכה נטו,

למשל.

אם זה לא היה בנוסח הזה, אלא בנוסח אחר "יותר מעודן" זה לא היה מפריע לך. 

לא הבנתי מה מפריע לך בשאלה. 

אם לאדם מפריע שהגברת הולכת (לדעתו) בחוסר צניעות למה זה שאלה לא לגיטימית?

מה רע בלהסביר יצר הרע? אולי זה יעזור פה לכמה אנשים להעלות את הנושא הזה למודעות. 

(או לפחות לתת פורקן לרגשות שלי )

כשבעלי ואני ניסינו לשדך בין החברים שלו והחברות שלי הרבה מהבנים שאלו אותי, בעדינות, איך הבחורה מתלבשת, ובעיניי זה היה בסדר גמור. הם הסתפקו בתשובה מאוד קצרה ותמציתית וזהו. לדעתי זה לגיטימי לחלוטין, כי בגדים הם דרך של אדם לבטא את עצמו (צבעים, סגנון וכו') ואם הוא בוחר (אם הוא מודע להלכה) להתלבש שלא לפי גדרי ההלכה זה בהחלט מראה על הפנימיות (שיכולה להיות מדהימה! אבל אם בחור מחפש מישהי "דוסית" באמת זה כנראה לא יתאים לו).

זה לא מתאים לנהל את הדיון בפורום מעורב- בנים ישבו וילמדו הלכה בבית המדרש בנפרד, 
ובנות ילמדו בנפרד. שזוגות נשואים יעסקו בזה ביחד.
אבל לדון באורכים ולבוש של נשים בפורום מעורב של בנים ובנות...
זה כבר חוסר צניעות.

זהו איננו דיון הלכתי.

השקפתי, כללי, רעיוני, או איך שלא תרצה.

אין פה דיון הלכתי בכלל!

השפה שנשמרת פה מתאימה לכולם. ומעשירה את שני הצדדים.

אין לך מה לבקש מחילה, בטח לא ממני...
אני רק חושב שדיון על צניעות של בנות צריך להיעשות בצורה נפרדת כדי להישאר צנוע.
דיון על האם צניעות חיצונית מעידה על צניעות פנימית, או לחילופין פריקה של תיסכול - כפי שעשית, לא מפריע לי.
ואתה לא צריך ציונים ממני, או אישורים ממני, אני סה"כ עוד אדם בפורום.

רק אמרתי שכדי לשמור על צניעות כדי לא להיכנס לנושא הלבוש... 

שלא ראוי שגבר ילמד הלכות צניעות עד החתונה.

וגם לי לא בא במיוחד לדון כאן על אורכים ולבוש.

אבל נראה לי שאת מאד מגזימה עם ההתחסדות שלך כאן,

מה שהזכירו כאן, זה מרפק וברך.

הדיון כאן לא גלש לגדרים, או לדברים שאמורים לגרום למועקה.

היחידה שהזכירה כאן נקודות שאולי יכולות לגרום למועקה זו את (כאן).

כי אם נמשיך בראש שלך, יהיה אסור גם להזכיר כאן את המונחים "חתונה", "נישואין", "זוגיות", "גבר", "אישה"... ואין לדבר סוף!

כי אם אתה לא יודע אותן, איך תדע מה אתה מחפש?

כל מה שלא רלוונטי לפני החתונה באמת לא צריך ללמוד לפני שזה מגיע.

אני לא חושב שזו התחסדות שלה, אלא הרגשה טבעית שהיא מתארת, שנוצרה לה מהדיון.
מי שהכניס את חוסר הצניעות הוא אני.

וגם מרפק או ברך של אישה זה לא משהו שצריך לדון עליו בפורום מעורב, בחינת "אפילו אצבע קטנה"...

ואני ממש לא חושב שהבנת אותה, כי לא נראה שמפריע לה העניין הזוגי אלא ההתדיינות בנושאים שהצניעות ראויה להם.
וגם את זה אני אומר מדעתי ולא מדעתה.

    מה, אתה בא עם סרגל לפגישות כדי לבדוק?

    אתה מגיע לפגישה ואפשר לראות עם הבחורה צנועה מיד, בלי שום גדרים ושום בטיח.

ב. לפי הראש שלך אסור גם להזכיר את המונחים "חתונה", "חופה" וכל מה שכתבתי לעיל +++

    כי הרי "א"ר חנן בר רבא הכל יודעין..." (שבת דף ל"ג עמוד א')

ג. התחסדות מופרזת עוברת על "בל תוסיף", ומשם יכולים לצאת עיוותים חמורים.

   כשאתה מחמיר בדברים שאין מקום להחמיר בהן, אז זה יוצר בסופו של דבר עיוות מוסרי "ושכרו יוצא בהפסדו".

   יש בעייה להסתכל ב"אצבע קטנה" כדי להנות, לא תשמע אף רב (נורמלי) שאוסר לדון על "אצבע קטנה".

כי אנשים היום לא יודעים מהן הלכות צניעות בסיסיות, וצריך שאדם ידע אותן,
רוב הלכות הצניעות הבסיסיות כתובות בשו"ע בסעיף של ק"ש. ככה שזה די נורמלי ללמוד את ההלכה הזו.

לא צריך לרוץ לאבן העזר.

לא בא עם סרגל, אבל בהחלט יש דברים שרואים מיד, ומי שלא מכיר את ההלכות הבסיסיות לא ידע בכלל.

חוץ מזה שצניעות זה הרבה מעבר לעטיפה החיצונית וזה משנה הרבה יותר.

ב. רש"י "ולא הוצרך לפרש". אף אחד לא מפרש כלום כשהוא אומר חופה, או חתונה, או כלה או חתן.

ג. מסכים איתך, אבל אני חושב שבאמת לא המקום לדון בו הוא פה. אני מרגיש שזו לא התחסדות ועצם הדיון

המשותף בין רווקים לרווקות בעניין כזה הופך אותו לזול וחיצוני במקום להתייחס למקום הפנימי שלו, שהוא הרבה יותר

מהותי, כי הכי נוח זה לעסוק ישר ב"לבושים" במקום ב"מהות".

ב. כשתלמד ללמוד גמרא ורש"י - תחזור אלי.

ב. תודה, לא נראה לי.

זה היה החלק הכי לא צנוע כאן בסיפור.

ואם לא היית כותבת את זה, זה לא היה נגרר לשם.

כי עד אז הדיון היה בגבול הטעם הטוב, כמו שיעל מהדרום כתבה.

אף אחד לא היה מעלה בדעתו את המועקות שזה יכול לגרום.

וזו גמרא מפורשת במסכת שבת, ולכן מה שכתבת זה נחשב על גבול ניבול פה.

אני אישית לא מבין מה אתם אומרים, אבל נראה לי שגם אתם לא מבינים אחד את השני

ותבין שאין מקום למה שכתבת,

כי אי-אפשר לסתור בין שני דברים שלפחות אחד מהם אתה לא מבין.

ציטטתי את חלקה לעיל.

ואני לא יכול לצטט את כולה, כי הם כותבים שם מה אסור לומר, ואני לא רוצה לצטט את מה שאסור לומר.

אבל באופן כללי הם אומרים שאסור לומר דברים אפילו שהם צנועים שגורמים להבנה לא צנועה.

ולמקרה שלנו, אסור היה לך להגיד שיש לך מועקה מנושא הצניעות (כל עוד לא דנו בנושאים שאינם צנועים),

כי זה ישר מוביל למחשבות שאינן צנועות.

אם היו דנים באמת על נושאים שאינם צנועים, אז היה מקום לתוכחה שלך.

"עצם השיח המיותר על זה ובפורום ובאופן שבו מתדיינים עליו."

מ.ש.ל

וזה לא משנה אם את מפנה את זה אישית למישהו או כותבת את זה בכללי.

אסור למישהו מאיתנו להגיד שעיסוק מסויים מעיק עליו?
גם שבת לג א לא מוכח לדעתך, כי הרש"י שם מסביר יפה מאוד מה אסור להגיד.

מה שרש"י מפרש, שכדי לנבל את הפה לא צריך להגיד במפורשות אלא מספיק לרמוז.

וזה בדיוק מה שקרה כאן!

בזה שהיא כתבה שזה מעיק לה, היא רמזה לנושאים שאינם צנועים באמת.

כי אף אחד עד תגובתה לא דן בנושאים שאינם צנועים,

אם אכן היו דנים, אז היה עליה (ועלינו) לתת תוכחה שיש נושאים שהם טאבו.

ואני מפסיק כאן, כי כבר בפועל אני לפחות עובר על דיני הגמרא.

אז למה יש לך מועקה מזה?

ולמה את יוצאת נגד זה שאחרים מדברים על זה?

פה זה לנ"ו, והשרשור דיבר על צניעות, אז הבנתי שהמועקה הגיעה בהקשר הזה.

אם היית כותבת את זה בצמ"ע או שהיית כותבת שיש לך מועקה מהמבחן מפורשות, אז לא הייתי יוצא כנגד מה שכתבת.

בכ"מ, בהצלחה במבחן!

(ואני מקווה שאני לא מעיק באיחול שלי )

וכמו שכתבתי למופים, יש סיכוי שלא הבנתי אותך.

אני כנראה הבנתי את כוונתך בעקבות אלו שהגיבו לך,

ובעקבות תגובות שהיו זכורות לי ממך בעבר, ובעקבות התגובה שלך בהמשך שכתבת שאת לא חושבת שהדיון הוא לפורום מעורב.

אבל אם באמת לא הבנתי אותך, אז אני מבקש את סליחתך ואני מעביר את תוכחתי לאלה שהגיבו לך.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

שהיא טוענת שהדיון שנעשה כאן אינו צנוע לטעמה.

אבל יכול להיות שטעיתי, ואם זה כך התוכחה שלי תהיה רק לאלה שהגיבו אחריה.

אני לא יודע אם זה להלכה, ובטח שהרמב"ם במו"נ לא הביא את זה לכך אלא להיפך,
הוא ממש מדבר על מה שנועם ה מדברת. למרות שהוא ישיר יותר בשפה שלו.

או שתביא הלכה, מפורשת או שאין לך קייס

 

http://press.tau.ac.il/perplexed/chapters/chap_3_08.htm

בסביבות הערה 47

ב. ככל הידוע לי, אין בכלל לאו של ניבול פה.

    ולכן גם כנראה שלא נמצא הלכות שעוסקות בנושא.

ג. מה שאומרים זה שזה עוון שגורם לבני ישראל למות אפילו כשזה ברמז.

ב. גם במה שהוא לא לאו אפשר למצוא הלכות. למשל 100 ברכות ביום שאין לזה לאו או עשה. אז אם
זו לא הלכה הקפד על עצמך ואל תבוא לידי ביזוי של אחרים, בצורה של "ולא תשא עליו חטא" בתוכחה שאינה במקומה. רוצה לחשוש, בכבוד, אשרייך. תודה שהערת את עיניינו לסוגיא. אבל מכאן ועד להוכיח?

ג.ככל הידוע לי- העניין הוא שאדם מתכוון לרמוז לדבר שהוא מנובל. וכאן ממש לא הייתה הכוונה הזו. ואז גם אם לא פירש,הרי שאמר דבר שהוא מנוול. ואיבד את הטובה שניתנה לו, כדברי הרמב"ם במו"נ

ומהמו"נ אפשר ללמוד שהוא כותב דברים ישירים מאוד, כפשוטם וכלשונם בלי לחשוש לכך, אז אולי לא כשיטתך?

 

מה כבר אמרו פה...

אתה צודק!

באמת זה היה נשמע כמו הטחה כללית בבנות ישראל הצדקניות.

אך לא זאת הייתה כוונתי.

הייתה כוונתי להציג את הדברים מנסיוני האישי (וכתבתי את זה באחד התגובות).

אשריך!

תודה

לפתע הם ראו בחורה עומדת מולם. הבחורה היתה אובדת עצות וביקשה שהם יעזרו לה לעבור את הנהר.

הנזיר לא היסס, העלה את הבחורה על כתפיו והעביר אותה לצד השני של הנהר, ושם נפרדו דרכיהם.

התלמיד ומורו הנזיר המשיכו ללכת בדרך יחדיו, אך הנזיר שם לב שהתלמיד חסר מנוחה. לאחר כמה שעות של הליכה משותפת, התלמיד כבר לא הצליח להתאפק ופנה אל מורו "איך יכול להיות שאתה הנזיר הקדוש לקחת בחורה על הכתפיים שלך?!"

ענה לו הנזיר,

ההבדל בינינו הוא, שאני הורדתי את הנערה על שפת הנהר לפני כמה שעות. אתה ממשיך לשאת אותה במחשבותיך עד עכשיו.

והפואנטה היא, העיסוק האובססיבי הזה בצניעות, הוא הדבר הכי לא צנוע. כשאתם רואים בחורה, אתם לא רואים בחורה, אלא אורך חצאית, אורך שרוול, מרפק פה, ברך שם.. מרוב שאתם עסוקים בלראות מה הבחורה לובשת, אתם רואים רק אותה ואת הגוף שלה, לא משנה מה היא לובשת.

הדיבור הזה "אנחנו צנועים" "אנחנו צנועםי" הופך את הנושא הזה לכך כך מרכזי בהגדרה הדתית, הופך את היהדות היפה והעמוקה לדת של חייטים שעוסקת בסנטימטרים של בד.

עצוב לי מאוד לקרוא את השרשור הזה. 

בנות תתלבשו איך שאתן אוהבות ואיך שנח לכן, ואל תתנו לחבורת בנים אובססיבים לשפוט אתכן על פי מה שאתן לובשות.

אז נראה לי שכדאי בכלל לזרוק את השולחן ערוך לפח, מי צריך את זה אם זה מעציב את הולכת בחוצות, היא עוד מביאה גם סיפור עמוק בעומק של פעולה בבני עקיבא שברור שכל אחד מאיתנו יזדהה עם החסיד השוטה של הנזיר, הרי גם ידוע שצניעות דוחה פיקוח נפש...

אלו הלכות שמופיעות בשולחן ערוך, ביחד עם עוד הרבה הלכות שדאגו להגביל את האשה בכל המרחב הציבורי. לא לצאת לעבוד, לא ללמוד, לא להסתובב בחוץ, לא להיות בחברת גברים, לא לבלוט, להסתיר לכסות וכו'..

כיום נשים עוברות על שו"ע בכל צעד שלהן. כשהן לומדות כשהן יוצאות לעבוד, כשהן מסתובבות בחופשיות בקניון או ברחבי הקמפוס באוניברסיטה. אכן הזמנים השתנו, ואיתן גם התפיסה השובניסטית פאטריאכלית שעסוקה באובססיביות בהרחקת נשים הגבלתן וכיסויים.

אז זהו היום אישה יכולה לבחור לעצמה את דרכה, את לימודיה, איפה היא תסתובב ומה היא תלבש.

האקסיומה הכל כך ברורה שלכם שנער שרוצה "לשמור על העיניים" יגרום למישהי להגביל את עצמה, היא אקסיומה שכבר לא יכולה להיות מקובלת.

ולא אני לא אומרת שהשו"ע לא קובע, אני אומרת שאם ר' יוסף קארו היה חי היום, ורואה את המציאות של נשים משכילות עובדות ומעורבות בחיים הציבוריים, הוא היה פוסק את כל פסיקותיו באופן שונה.

מי שפוגע בשו"ע זה מי שמשאיר אותו באותו עולם ערכי בעייתי שבו הוא נפסק.

"אשה פסולה לעדות" נפסק בעולם שבו נשים לא ידעו קרוא וכתוב, והודרו לחלוטין מכל עשיה ציבורית. כיום כשאשה היחא נשיאת בית משפט עליון, הרעיון של"אשה פסולה לעדות" הוא מגוחך. ומי שמאמין בהתקדמות ההלכה, הוא זה שמכבד את ההלכה. מי שממשיך להתעקש על הלכות לא רלוונטיות הוא זה שמבזה את היהדות.

"אני לעולם לא אתווכח עם מישהו שאני לא מסכים אותו, ומעולם לא אתמודד עם רעיונות שסותרות את השקפת עולמי"

"השקפת עולמי היא מושלמת, כי אני לומד במקום שכולם חושבים כמוני, וגר בישוב שכולם חושבים כמוני, וכך מעולם לא אכיר או אשמע דעות אחרות"

בכל מקרה הסברתי שאני מאמינה שההלכה היא הבסיס.

אבל ההלכה מתנה ומתפתחת, זו מהות התורה שבע"פ "והלכת אל השופט אשר יהיה בימים ההם".

מי שחושב שההלכה נשארה בדיוק כפי שנקבעה בימי הגמרא, הוא זה שהופך את הטקסט של התורה שבע"פ למשהו שאי אפשר לשנות כלומר בדיוק התפיסה הקראית.

וכפי שאמרתי העובדה שאת לומדת ועובדת, היא בניגוד לתפיסות חז"ל, כי בזמנן אשה לא יצאה מהבית. ההלכה משתנה ולכן את היום כן יוצאת מהבית, כי המציאות התרבותית משתנה.

לא ראיתי ברב קוק מה שאת מתארת שאסור לאשה לצאת מהבית כמו שכתב הרמבם.

א. את מביאה את ההמלצה שלא ללמד בנות תורה (שגם בהמלצה זו יש הגבלות, כי יש דברים שכן מלמדים),

    ולא איסור כללי ללכת ללמוד.

    ואת למעשה מוכיחה כאן את כל מה שכתבת לעיל: "מקשקשת כפעמון להראות את חכמתה לכל"

ב. אין לה איסור לצאת לעבוד, וברמב"ם כתוב שמותר לה לזון את עצמה (= לפרנס בעצמה) ושכספה לא יעבור לבעלה.

    אז מכאן שמותר לה לצאת לעבוד, זה נכון שלא מומלץ שהיא תעבוד בעבודת שררה, אבל גם זה לא ממש אסור.

    גם היא לא יכולה להיות כהן-גדול, אז מה?

ג. לגבי התערבות המינים, הרב קוק מדבר שם על עירוב תמידי של בנים ובנות, שזה באמת בעייתי.

   היום אפילו בקיבוצים החילוניים, הנשים לא הולכות לעבוד יחד עם הגברים בשדה.

   עירוב מפעם לפעם, אין איתו בעייה בהגבלות מסויימות (כמו איסור נגיעה וכד').

ד. לגבי אין האשה יוצאת, אני אצטט את כל הרמב"ם, וכולם יראו שאת מצטטת רק מה שבא לך!

יג  [יא] מקומות שדרכן שלא תצא אישה בשוק בכופח שעל ראשה בלבד, עד שיהיה עליה רדיד החופה את כל גופה כמו טלית--נותן לה בכלל הכסות, רדיד הפחות בכל הרדידין; ואם היה עשיר--נותן לפי עושרו, כדי שתצא בו לבית האבל או לבית המשתה:  לפי שכל אישה יש לה לצאת ולילך לבית אביה לבקרו, ולבית האבל ולבית המשתה לגמול חסד לריעותיה ולקרובותיה, כדי שיבואו הם לה--שאינה בבית הסוהר, עד שלא תצא ולא תבוא.

יד  אבל גנאי הוא לאישה שתהא יוצאה תמיד, פעם בחוץ פעם ברחובות; ויש לבעל למנוע אשתו מזה, ולא יניחה לצאת אלא כמו פעם אחת בחודש או פעמיים בחודש, כפי הצורך:  שאין יופי לאישה אלא לישב בזווית ביתה, שכך כתוב "כל כבודה בת מלך, פנימה" (תהילים מה,יד).

טו  [יב] המדיר את אשתו שלא תלך לבית אביה--בזמן שהן עימה בעיר, חודש אחד ממתינין לו; שניים, יוציא וייתן כתובה.  ובזמן שהן בעיר אחרת, רגל אחד ממתינין לו; שניים, יוציא וייתן כתובה.

טז  [יג] המדיר את אשתו שלא תלך לבית האבל ולבית המשתה--או יתיר נדרו, או יוציא וייתן כתובה:  שזה כמי שאסרה בבית הסוהר, ונעל בפניה.  ואם היה טוען, מפני בני אדם פרוצים שיש באותו בית האבל או בבית המשתה, והוחזקו שם פרוצים--שומעין לו.

יז  [יד] האומר לאשתו, אין רצוני שיבואו לביתי אביך ואימך אחייך ואחיותייך--שומעין לו, ותהיה היא הולכת להם כשיארע להם דבר; ותלך לבית אביה פעם בחודש, ובכל רגל ורגל.  ולא ייכנסו הם לה, אלא אם אירע לה דבר גדול כגון חולי או לידה--שאין כופין את האדם, שייכנסו אחרים לרשותו.

יח  וכן היא שאמרה, אין רצוני שתיכנס אצלי אימך ואביך, ואיני שוכנת עימהם בחצר אחת, מפני שמריעין לי ומצירין לי--שומעין לה:  שאין כופין את האדם, שיישבו אחרים עימו ברשותו.

* בפירושים שם (על הלכה י"ד שאת הבאת לעיל): הכסף-משנה - הכל כמנהג  המקום.

המגיד משנה - שלא תהיה יצאנית כמעשה דינה (הבעיה היא רק שהיא תהיה יצאנית, אין איסור ביציאה עצמה).

ה. כל מה שהבאת בסוף, את שוב מצטטת רק מה שבא לך:

    כי על הכל אפשר להתנות עליו בכתובה, ועל חלק מהדברים אפשר גם לאחר מכן.

היא משקרת, כדי להכפיש את חז"ל והתורה שלנו.

וע"כ אני לא רואה בעייה לקרוא לה חצופה ושקרנית!

זה לא נבע מזה שהיא פגעה בי אישית, אלא במשהו שעקרוני לכולנו, ואני לא חושב שיש מקום לדבריה.

אם כבר, צריך לערוך את מה שהיא כתבה.

זה עניין של לשקר ולהכפיש!

היא לא הביעה כאן דעה, היא הכפישה.

ואת זה כדתייה את לא אמורה לסבול!

איך היא מתלבשת.

זה בדיוק העניין.

מי שרוצה מישהי שהולכת עם קוקו ירוק, וחצאית סגולה זכותו. ברור שזכותם של בחורים "צנועים" לבחור בחורה צנועה.

העניין הוא שמהשרשור עלה טון של "הוראה" בחורות תתלבשו בצניעות! והאשמה כלפי מי שלא מספיק מכוסה, וא הגיעה ההתנצלות של הבנות.

אז זהו בא לך בחורה שמטאטאת את הרצפה, בבקשה לך אליה. אבל אל תטיף מוסר לכל האחרות שלא מתלבשות כפי שאתה רוצה.

"להיות על פי גדרי הצניעות שנראים לאדם מסויים". יש שולחן ערוך שפוסק את הלכות הצניעות ורבנים שפוסקים לפיו. אז מי שהולכת שלא לפי כללי הצניעות הבסיסיים ביותר היא עושה מעשים כנגד ההלכה.

לא מדובר כאן על מישהו שרוצה בחורה שהולכת בסגנון ספציפי, למשל עם גרביים, ולא רוצה לצאת עם מישהי שיש לה נזם (אם הבאת את הדוגמה הזאת), אלא על רצון של בחור לצאת עם מישהי שמכבדת את גבולות ההלכה, בפשטות. בעיניי זה הכי לגיטימי בעולם.

אם בחורה הולכת לרב שלה ושואלת אותו מהי הפסיקה שלו לגבי הלכות צניעות והיא הולכת לפיו - נפלא. אבל אם היא פוסקת לעצמה פסיקות שנוגדות את ההלכה הכתובה - כאן יש בעיה.

בין קידוש ה' לקידום מעמד האשה, וחבל שאתה מעמיד את זה בצורה דיכוטומית.

בכל מקרה הפואנטה היא, שאם בא לך לצאת רק עם בחורות שמתלבשות לפי התו תקן שלך בצניעות, בבקשה לך וחפש.

כל השאר יתלבשו כאוות נפשם, וזכותך לא לצאת איתן (ומן הסתם גם הן לא יזרקו מבט עלייך)

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

לאירוע בעל אופי רוחני בהחלט תיתכן השפעה משמעותית (נניח, לפלוני היה דייט מדהים שבעקבותיו הוא לא הצליח להירדם, קיבל אנרגיות והשלים את העבודה הסמינריונית שהיה צריך להגיש מזמן). מאידך, אם פלמוני יטען שדייטים הם סגולה להגשת עבודות סמינריוניות, זאת הכללה והטעיה.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

"חייבים אנחנו לקבוע בדעתנו שאם יחטא שמעון ילקה ויעני וימותו בניו וכיוצא בזה. ואם שב ראובן ותקן דרכיו וחפש במעשיו והלך בדרך ישרה, יעשיר ויצליח בכל דרכיו ויראה זרע ויאריך ימים זה הוא עיקר הדת.

ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו? אין זה ראיה כי היה להם עון הגורם או יסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר אין דעתנו משגת דיני הבורא ית' בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא".

תקרא אותה להרחבה.

"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" ומסביר: "ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו – אין זה ראיה, כי היה להם עוון הגורם, או ייסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה". כלומר, העובדה שאיננו רואים תמיד צדק גלוי בעין אינה סותרת את העיקרון, שכן "אין דעתנו משגת דיני הבורא".

ולכן, כפי שכולנו יודעים ורואים וחשופים יום יום הן בחדשות ואירועים אקטואליים והן באירועים היסטוריים מהעבר הלא רחוק, מהתקופות של הורינו והסבים והסבתות, לא רואים שום קשר ישיר בין קיום מצוות ושכר ועונש.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

לסיעתא דשמיא למציאת זיווג.

לזה התכוונתי אתם לא מאמינים בתועלת עבודה רוחנית.

אתם בגדול מאמינים שיש שכר על מצוות, אבל שאי אפשר להקדיש אותו.

אחרת לא הייתם מזלזלים בדבריי.

וזה טעות, "הנותן צדקה כדי שיחיה בנו הר''ז צדיק גמור" (גמרא)

לפיו יש להאמין שהקדשת שיר השירים מועילה למציאת זוגיות. בניגוד למה שכתוב בגמרא לגבי צדקה עליה נאמר במשלי: "וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת".

עם זאת, אני לא שולל את האפשרות הזו. וגם לא זלזלתי בדבריך.

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מקור: ילקוט יוסף, הלכות פסח, כרך ג, עמ' תשמז — מובא שם בשם יש אומרים שקריאת שיר השירים ארבעים יום היא סגולה לזיווג. (מביא שברוקח כתוב שעל ים סוף המלאכים אמרו את שיר השירים. וזיווג דומה לקריעת ים סוף)

ו40 יום ע"פ הגמ' שכותבת "יש תפילה שנענית לאחר 40 יום". וכן משה שהתפלל 40 יום לאחר חטא העגל ונענה.

והסברה: כשאתה מעורר את האהבה הזוגית בינך לבין ה' יתברך, שזו מהות שיר השירים, מידה כנגד מידה ה' יתן לך לחוות אהבה זוגית על אשתך אי''ה.

בפרט שאחרי הקריאה מתפללים ישירות על הזווג.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

עד פה..

מי שרוצה לחלק שטחים לא נסתדר

אני דווקא כן אסתדר, אבל זה בסדר גמור, כל אחד הגבולות האדומים שלו.

לק"י

בדרך כלל זה היה לי נחמד.

תמיד היו נותנים לי גילאי 15-16.

עד שב"ה התחתנתי ואז המטפחת חסכה לי את הבושות

חושבים שאני בן 27 נשוי +3 או משהו כזה... ואני סך הכל בן 21 אוטוטו..

וגם אני באופן עקבי במשך השנים נראה כ5-6 שנים מתחת לגיל שלי

פעם אחת בשיעור ה' עליתי על טרמפ וחשבו שאני שמיניסט חח

בגיל 27, מלא חשבו שאני בן 18. לקחתי את זה כמחמאה.

הרבה סיטואציות סביב זה

בעיקר כשהסתובבתי עם הילדים הגדולים

פעם אחת מישהי חשבה שהילד הוא בעלי

הורידה לי 20 שנה

ולגבר להפך

שאלו אותי בפורים אם התחפשתי לחייל. אז היה לי חוגר.

בגיל צעיר זה היה מעיק כי אני ילדון וזה. אבל כשמתבגרים קצת ונראים עדיין בני 18 זה נהיה מחמאה.

של מישהו שאפילו לא יכול להיות בגיל שיכולתי לעשות עליו בייביסיטר

בעלי כבר אבא ל2

לא מוכרים לו אלכוהול בלי תז

מכיר גם בחורה כזאת, שהרושם שלה באופן עקבי הוא שהיא מבוגרת יותר.

ההפרש הצטמצם לשנתיים-שלשו בלבד.

המטפחת עוזרת, אבל אני עדיין נראית כמו ילדה מחוצ'קנת לצערי.

גם בעלי שחוגג השבוע 28 נראה בכיף שיעור ג' או פחות. לפחות עם זקן יש גבול כמה נמוך אפשר לרדת עם הערכת הגיל. (כנראה שגם עם מטפחת? למרות שאולי המדובר באיזו כת שמחתנת קטינות, ואז שום דבר לא מחייב...)

אני לא חושבת שזו מחמאה להיות צעיר מידי, ולא מבינה את הרדיפה האינסופית הזו אחרי "אנטי אייג'ינג" וכל זה.

שמעתי שיש כאלו שרוצות להסתובב עם הבת שלהן בת ה15 ושאנשים יחשבו שהן אחיות. לי זה נשמע מפדח ומוזר.

כשאני אהיה בת 30, אין לי שום בעיה להראות בת 30. כנ"ל 40, 50 וכולי. לא מבינה גם את הפאדיחה לספר שאתה בגילאים האלו.

זה נראה כאילו תרבות הפרסומות (/המערב? לא יודעת איך לקרוא לזה) רוצה שכולן יראו כמו תלמידות קולג' בנות 22 שהולכות למסיבות כל היום. בגלל זה יש לחץ על נערות אפילו בגיל 13-14 להיראות סופר מטופחות ומאופרות, ועל מבוגרות בנות 40 לקנות את כל הקרמים והשטויות של הטיפוח המוגזם גם כן.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

..

וזה לא ממש מתחשב שאתה כותב בצורה כזו בפורום של רווקים לדפוק על הלב שלהם.

אז למה זה יפגע בו?

הרי זה הוא בעצמו עשה את זה.

אני מאמין שכולנו קיבלנו הצעות טובות מאוד,

אפילו בנות שמוכנות לעשות שינוי גדול בחייהן,

וויתרנו מהר מדיי.

בגלל כל מיני סיבות (משתנות): משפחה וקהילה, יופי חיצוני, משקל, אישיות, דעות וכו'.

ומיד אחרי חתונה תמיד מתחיל השינוי,

ללמוד לחיות מחדש ולהתרגל למציאות חדשה.

ועוד הרבה שינויים.

לפסול מראש זה דבר טבעי לחלוטין...

אבל אם כבר לוקחים את הדברים ברצינות אז צריך ללכת על זה עד הסוף ולא להתחרט באמצע,

ואז להישאר עם בילבולים וחרטות אם עשיתי טוב או טעיתי.

לא כולנו מקבלים הצעות מעולות. לא כולנו מקבלים מספיק הצעות.

נכון, יש גם הרבה שמקבלים הרבה הצעות ואולי מרגישים בזכות השפע שהם צריכים לחפש תמיד משהו "טוב יותר", אבל יש הרבה אנשים שלא מקבלים את מה שהם ראויים לו וצריכים להיפך - ללמוד לומר "לא" ולהאמין שיהיה טוב יותר אפילו שעל פניו בשטח לא ברור מאיפה יגיע טוב יותר.

זה כמו "אין לי פירות במקרר כי לא רציתי את הפירות שהיה ורציתי פירות שלא היה".

זה תמיד תמיד נכון.

גם אם ארצה את כ-ו-ל-ן, יכול להיות שכ-ו-ל-ן לא ירצו אותי.

וגם אם כולן ירצו אותי יכול להיות שלא ארצה אף אחת.

אבל יש גם אחרות, כמו חוסר מוכנות רגשית / כלכלית / אחר, היעדר טוטלי של הצעות ועוד

שלא הולכים לאימון לזוגיות, ונשארים מקובעים בדפוסים שטותיים

פעם הבאה אעדכן את הבחורה, שכדאי לה להתפשר!

האחד בא לעיר וישפוט שפוט.

שנשמה אחת שהתפצלה לשניים זה רק לשון ציורית ומשלית, ושבאמת לכל אחד ולכל אחת יכולים להתאים יותר מאדם ספציפי אחד אז ייקל עליהם לחפש מה מתאים.

אדם צריך למצוא את מי שמתאימה לו וזה יכול להיות אלף אפשרויות. אחר כך בדיעבד כשיתחתן הוא יגלה שה' זימן לו את החצי השני כפשוטו. אבל זה מיסטיקה, ולא מערבים מיסטיקה בפסיכולוגיה.

פסיכולוגית -שאדם ידע שיש הרבה אפשרויות, כמו דבריך שכתבת, וכך באמת צריך לתנהל המציאות היומיומית (ובאמת לא לנסות לחפש את ה"אחת" מתוך מליון, אלא את מי שהוא רוצה להתחתן איתה פשוט)

לפני שיכולתי לומר מילה על זה, הרגשתי שצריך לקרוא במקור ולהבין את ההקשר. אז הלכתי לקרוא את כל הסיפור כולו, מתחילה ועד סוף, וגם את אחד הפירושים עליו, והאמת, שראיתי שם משהו אחר.

השמטתי מכאן את ההרחבה בעיון, כי עולות לי מחשבות לפרסם את זה במקום אחר.

אם יעניין מישהו/י, תשלחו בקשה באישי ואשתף בשמחה.

השורה התחתונה-

אם אני לומדת ממכלול הסיפור שצריך להתפשר?

לא בטוחה.

לבקש רפואה, כן.

לעשות עבודה של דיוק פנימי, כן.

ללכת עם אמונה בלתי מתפשרת שהאבידה תמצא בבוא היום, ושתהיה הרגשת שייכות וחיבור אמיתי, כן.

לק"י

אולי אולי יש בודדות.

סיבת מחיקה: קעלימבאר חמוד מדיי

תתחיל בלשאול במתנ"ס המקומי אילו פעילויות יש.

לא בטוח שתמצא בת זוג, אבל בוודאי תמצא אנשים ונשים סביב הגיל שלך. חיי חברה זה משמעותי מאוד.

ואם יש חוגים קבועים זה מעולה להכניס לשגרה שלך.

לצאת מהבית ולהכיר ולפגוש חברים.

בהצלחה!

(ואכן, כאן בפורום אין, או כמעט ואין, נשים בגילאים האלו)