שימו תתלבשו צנוע.
למה כל הצעה שנשמעת טוב נגמרת בשאלה "איך היא מתלשבת?"
אתן רוצות בית של תורה, בית תורני. אבל להתלבש צנוע זה לא חלק מהעסקה?
אתן רוצות מישהו שמתפלל שלוש תפילות ביום, אבל זה לא חשוב?
עד כאן הפריקה.
ומישהיא מוכנה להסביר לי את העניין הזה בבקשה.
מתוך כל החנויות בגדים שאתה מכיר..כמה מהם מוכרים בגדים צנועים..אז בו אני אגיד לך...מעט מעוד.
ומתוך המעט האלה..כמה מוכרים בגדים יפים? אפסי
ומתוך החנויות האלה כמה נמצאים במחירים סבירים..כלום.
נגיד ובחורה מצליחה למצא בגד שהיא אוהבת תחת כל הקרתריונים כאלה..מפטיחה שיש את הבגד הזה לעוד מליון בנות.
אתה יודע מה בנות מחפסות כשהן נגשות לבגד?
הן רוצות להרגיש יפות, להרגיש מיוחדות, להרגיש לא כמו כולם. אבל בקרטריונים שנתתי זה מעוד קשה למצא בבגד? נכון.
הנה משהו שלא חשבת עליו..אולי זה מעוד קשה למצא בבגד..אבל בבן זוג טוב זה לא ככ קשה למצא.
אם הוא תרגיש איתך שרוצים אותה, ושהיא מיוחדת ושאין כמוהה בעולם, אתה תראה איך היא משנה לבוש. בלי למצמץ..כי היא לא מחפסת כבר את הדברים האלה בבגד..היא פשוט מחפסת בגד.
מבין. כל הכבוד לך.
ולכל הבנות שרוצות להיות יפות.
עכשיו שמת בצורה הכי אמיתי על השולחן ואמרת "אנחנו לא צנועות" מה שמוביל את אותן בחורות זה חיצוניות.
אם היא תחליט שמה שמוביל אותה בחיים זה רצון ה' גם אם החצאית שלה היא לא של תמנון או לא יודע מה.. אז יותר בחורים ייראי שמים ירצו לצאת איתה, והם יגרמו לה להרגיש מיוחדת..
וגם לבנים, כן, יש התמודדות. לקום לתפילה בבוקר. קשה! לשמור על העיניים. קשה! לקיים מצוות. קשה!
אז מה?
עוד משהו. ללבוש היום לא צנוע לא הופך בחורה ליותר יפה. ליותר מיוחדת.
נהפוך הוא, זה גורם לה להיות יותר מושפעת מתרבות חילונית מקולקלת!
השאלה היא מה מוביל אותנו בחיים.. איך אנחנו נראים כלפי החברה, או איך אנחנו נראים כלפי רבש"ע?
של תהיה מה שאתה רוצה לקבל. פשוט היה לי צורך להסביר מאיפה זה מגיע ובאיזה קלות זה יכול להשתנות. אני ראיתי את זה על עצמי ואני רואה את זה על ככ הרבה חברות שלי שמעולם לא חשבתי שישתנו. וזה נכון שצריך להתלבש צנוע למראת ההשפעות של העולם במערבי אבל הייתי רוצה לחשוב שלא הכל זה איפה אתה עכשיו..לפאמים זה גם איפה אתה רוצה להיות. הייתי רוצה לחשוב שלא מודדים לי את החצאית כמו שאני לא בודקת ציציות.
לגבי הללבוש יותר צנוע לא הופך לפחות יפה- אולי אתה יודע את זה- אבל בטור בת אנחנו לא יודעות את זה..במיוחד כשזה מה שהעולם צועק.
זה לא רולטה רוסית
אני מבין את המציאות הזאת. אני יודע שזה קשה. אני לא יודע עד כמה אמנם, אבל מבין שזה קשה.
ובכל זאת, לא לוקח סיכונים מיותרים.
לפי מה שהבנתי את עדיין מחפשת בעל צדיק שמתפלל שלוש תפילות ביום ומקפיד על שמירת העיינים וכו, נכון?!
או שגם הוא יכול לומר לך שהוא שאוף להתפלל שלוש תפילות ושאוף לשמור על העיינים?
איפה השאיפות נגמרות והבחינה של המעשים מתחיל?
לגמרי לא רולטה רוסית. צריך לבדוק מידות. צריך לבדוק מאיפה מגיע הבחור/בחורה ואם הוא קבל חינוך טוב בבית. אם הבחור לא יכול להסביר למה הוא דתי מעבר לזה מה שאמרו לי לעשות כדי להיות ילד טוב אתם מסקימים איתי שהסיכוי שזה יתפוצץ יום אחד הום הרבה יותר גבוהים. כך גם התפילות להחצאיות והשמירת עיניים. ברגע שאדם לא רואה בעיה בלעבור על ההלכה זה בעייתי. ברגע שזה הופך מנפילה ל"לייט" או "ככה אני" זה לא ישתנה לעולם כי זה מקום נוך מעוווד. אבל כמו שאמרתי, אני מבינה אותכם אם אתם בוכרים למדוד ככה. אולי אני עושה את זה גם..האמת שבטוח שאני עושה את זה גם..כי יש דברים שמספיק חשובים לי שאני לא מוכנה להשאיר אפילו ספק קטן שזה לא יהיה. מה שכן..אל תהיו ככ בטוחים שזה שהחצאית ארוכה עכשיו אומר שהיא תהיה כך תמיד..אנשים משתנים ובמיוחד מתגלים. תנסו להסתכל גם מבחוץ וגם מבפנים.
שיש לנשים דתיות מבחר ענק של בגדים יפים וצנועים, ואפילו- שלא דורשים כמויות של שכבות.
כל יום מתגלה מעצבת חדשה..זה כבר לא כמו לפני שנים שלהתלבש צנוע=להתלבש מכוער יותר..
כך שאפשר להתלבש בצורה 'יחודית' ויפה וצנועה.
(הייתי ביריד לנשים דתיות..)
מה שאת טוענת כבר פחות רלוונטי בימינו לדעתי.
חוץ מזה גם כשזה היה נכון, זה לא מצדיק להתלבש פחות צנוע (זה אולי יותר מאתגר).
ואם כל הכבוד אני לא יכולה להוריד 600 שח על שמלה בלי למצמץ. וכמו שאמרתי . זה-לא-מצדיק-זה-מסביר. זהו. חוץ מזה שזה עניין של סגנון..אני אישית לא אוהבת את כל התחרות האלה..אני אהבת אופנה ארופאית. מוזמנת לנסות למצא את זה בירידים האלה.
שבגלל סגנון אירופאי את זורקת את הלכות צניעות הצידה.
ושאם היו מוכרים רק מכנסיים זה מה שהייתי לובשת.. כי זה הסבר טוב לזה שאין בגדים זולים וצנועים ויפים.
הלוואי הלוואי שמה שאת מתארת היה קיים באמת במציאות.
מעצבות דתיות לא מעצבות בגדים צנועים! ברובם החצאית מעל הברך או סנטימטר אחריה, השרוולים לרוב לא מכסים את המרפק וגם המחשופים לא הכי צנועים (לא מחפשת גולף, אבל משהו שלא יחשוף הכל כשמתכופפים לדוגמה).
נשים דתיות נועדו ללבוש שכבות. ככה זה היה מאז ומעולם. לא מצאתי, בכל שיטוטיי הרבים, אפילו בגד אחד שאפשר לי ללכת בלי כלום מתחתיו (גופיה/חולצת בסיס) או מעליו (שרוולון וכו'). ועברתי את כל החנויות ה"דוסיות", את כל הקניונים והחנויות בירושלים ובתל אביב. אין לי סגנון מיוחד מידי ובכל זאת לא מצאתי.
וגם אני, כמו חנהלה, לא יכולה ולא מעוניינת להוציא על שמלה אחת 600 ש"ח.
נכון שמתגלה כל יום מעצבת חדשה, אבל אף אחת מהן לא באמת מעצבת בגדים שתואמים את גדרי ההלכה. וחבל לכולנו.
שאתמול עברתי בעצמי בין הרבה דוכנים של מעצבות,
נכון הרבה מהבגדים לא תואמים בול את ההלכה.. אבל הרבה אחרים כן!
למשל, היה שם דוכן של חולצות רק שלושתרבע בלי מחשוף שלא צריך להוסיף להן כלום. (התלהבתי על זה וקניתי 
)
והיו עוד הרבה עם שמלות באורך לפי ההלכה, לרוב באמת צריך להוסיף בסיס.. חלקם לא.
חברה טובה שלי היא מעצבת בגדים ויש לה בהחלט בגדים לפי ההלכה ללא תוספות, אבל היא לא זולה..
(ממש לא מגיע ל600! אבל עדיין לא זולה.)
בקיצור, יש בנמצא. לא מספיק לדעתי אבל יש.
השרשור הזה קצת יצא מהקשרו אז הרשיתי לעצמי-
אני יוצאת מלא מלא לקניות וממש מתקשה לקנות בגדים צנועים (אבל באמת! לא רק שיכסה את הברך...) ובכל זאת- אני לא אלך עם בגד לא צנוע כי לא מצאתי.. לדעתי זה רק תירוץ.. וכל המעצבות הדתיות ממש לא מעצבות דברים צנועים ושלא נדבר על המחיר... ובכל זאת- ההלכה היא מעל לכל
ואני לא חושב שזה נכון,
יש מבחר גדול של בגדים צנועים ויפים.
זה כמובן לא הופך את היצר הרע לחלש יותר
אבל דווקא הסיבה הזאת לא נראית לי נכונה.
אולי העניין של מחיר סביר נתון לפרשנות.
השאלה למה את קוראת מחיר סביר,
למחיר שאת יכולה להרשות לעצמך
או למחיר שמקובל לשלם על בגדים
השאלה היא למה אתן מצדיקות את הנפילות שלכן?
אם היית אומרת, זה קשה אבל אני מנסה כל הזמן להתמודד עם הנפילות האלה, הייתי מבין אותך.
אבל ברגע שאת מתחילה להצדיק את הנפילות שלך, זה אומר שהחלטת לא להתמודד עם היצר,
אלא פשוט החלטת להפוך את יצר הרע לאידיאל, או לפחות למשהו שאין טעם להתמודד איתו.
כשאנחנו נופלים, אנחנו מודעים לזה שנפלנו, ואנחנו אף לא נהפוך את הנפילה לדבר חיובי.
נכון שזה לא אומר שתמיד נצליח לנצח בהתמודדות,
אבל לדעתי יש הבדל ענק בין אחד שמנסה להתמודד (אפילו אם הוא נופל יחסית הרבה),
לבין אחד שמצדיק את הנפילה, ומפסיק במודעות את הרצון להתמודד (אפילו אם סטטיסטית הוא נופל פחות).
וכאן נכנס החלק של השאיפות,
מבחינתי אחת שמצדיקה את הנפילות שלה, האמירות שלה שבעתיד היא תהיה אחרת, ייראו בעיניי כצבועות.
כי היא כבר לא באמת מאמינה שהנפילה שלה היא נפילה, אז למה היא באמת תשאף לשינוי בעתיד?
כך שזה לא ישמע מגדרי, אבל זה פתאום כתב לי שאין לי הרשאות לעריכה.
אם את מוכנה, אני אשלח לך את התגובה מחדש ותערכי בשבילי.
יעלה על הרצון להיות "מיוחדת" .
וחוץ מזה שבתור בת אני אומרת שאת מגזימה מאוד. אפשר למצוא בגדים צנועים ויפים ודי בקלות.
המשנה-ברורה, שזה אחד מהספרים שכמעט כל האשכנזים פוסקים את ההלכה על פיו,
פוסק שלא צריך את כל התוספות שהוספת לעיל - אלו חומרות, וכל המחמירה תבוא עליה הברכה.
ההלכה בפועל היא: חצאית עד הברך, שרוול עד המרפק...(בלי שום תוספת).
מי שרוצה להחמיר או לפסוק לפי רב אחר - תבוא עליה הברכה.
אני דווקא הבנתי מהמשנה-ברורה (כלומר זה מה שהרבנים שלי הסבירו),
שהחלקים הקריטים שיכוסו זה הירך (שמעל הברך) והזרוע (שמעל המרפק),
ועצם הכיסוי של המרפק והברך זה בעצמו הסייג.
וכל תוספת שמעבר לזה, זה כבר סייג לסייג, ובהלכה הבסיסית לא עושים סייג לסייג.
המ"ב הפשיט(תרתי משמע) את כל ההחמרות והביא את הדין המצומצם ביותר.
אם לא המ"ב, על פי מי הן הולכות?
אני משתדלת ללכת כמו שגפן אמרה, כי אני מרגישה יותר אמיתית עם עצמי ושזה יותר נכון בשבילי.
אבל זה נראה לי לא הוגן לכתוב חומרות, ולהגיד לכולם שזאת ההלכה המינימלית.
ובעצם להגדיר בצורה הזאת הרבה מאד בנות שכן מקפידות על ההלכה כבנות שאינן צנועות.
אמנם ב"ה אני לא בקיא בהלכות האלו (בינתיים - בתור רווק).
אבל להגיד על המשנה-ברורה שהוא פוסק יחיד, זה בורות ביהדות.
תיכף כשהשולחן-ערוך יגיד פסק שלא מוצא-חן בעינייך, תאמרי שהוא פוסק יחיד.
כשהרמב"ם יכתוב פסק שהוא לא מוצא-חן בעינייך, תאמרי שהוא פוסק יחיד.
ומכאן, הדרך חלקלקה.. אולי גם משה רבינו הוא פוסק יחידי?
מכיוון שרוב יהדות אשכנז קיבלה אותו כספר הפסיקה שממנו פוסקים את ההלכה בפועל, הוא לא נחשב פוסק יחידי.
הרבנים אולי יגידו לקהילות שלהם ללכת עם בגדים יותר ארוכים,
אבל זה יגיע במשהו יותר כמו "לפנים משורת הדין" שהם רוצים שהקהילה שלהם תקבל על עצמה,
הם לא יכולים להגיד שזו ההלכה הבסיסית.
אבל הגישה שלך לא מדוייקת, בד"כ נשים שואלות את בעליהן מה ההלכה כאן ומה ההלכה שם,
כי גברים משתדלים ללמוד את רוב/כל ההלכות, וזה לא קשור אם ההלכות שייכות דווקא למגדר מסויים.
למשל, הלכות שבת והלכות נזיקין זה גם רלוונטי לבנות, אבל הן לא לומדות את זה לעומק.
הלימוד ההלכתי והעיוני הוא לא מתחלק לפי רלוונטיות מגדרית.
אבל במקרה שלימוד מסויים יכול לגרום להרהורים רעים, אז לומדים אותו לאחר החתונה,
שאז הלימוד יגיע ממקום יותר אמיתי.
מכיוון שקיבלוהו עליהם קיבלו כל פסיקותיו. לכן להלכה, גם אם רוב הפוסקים הולכים אחרת עדיין אין בעיה ללכת על פיו.
במקרה הזה המשנה ברורה מבוסס על פרי מגדים, כשהפרי מגדים במקום אחר כותב אחרת
וכל הפוסקים חולקים על הפרי מגדים
וההיתר של המשנה ברורה הוא שהחלק שמתחת לברך חייב בכיסוי רק לפי מנהג המקום, ואם מנהג המקום לא לכסותו יהיה מותר לא לכסותו
הוא לא מדבר על הברך עצמה.
אני לא מבין מה הדיון כאן על הברך! כל הירך חייבת בכיסוי, וכל השוק פטורה מכיסוי לדעת המ"ב במקום שאין מנהג
ה"ברך" אינה מקום עצמאי, כל האזור עד השפיץ של הברך שייך לירך, וכל מה שמתחת שייך לשוק
ומה שמחויב בכיסוי חייב להיות מכוסה בכל מצב - בישיבה, בהליכה בעליית מדריגות וכו'
>זה< השיטה הכי מקילה
ואני לא נכנס סצציפית להלכות כאן - כי אותן לא למדתי.
אבל לא ניתן להגיד בכלל על המשנה-ברורה שהוא פוסק יחידי.
א. כי הוא מסתמך על הרבה פוסקים מהדורות לפניו (גם אם הוא מזכיר רק אחד מהם, זה בגלל שממנו הוא החליט לצטט את ההלכה, ולא כי הוא הפוסק "היחידי" שהוא החליט לסמוך עליו).
ב. כמעט כל הפוסקים האשכנזים החליטו לקבל אותו כספר הבסיסי לפסיקת ההלכה האשכנזית.
אז לכן, אף פעם א"א להגיד על המשנ"ב שהוא פוסק יחידי.
אם אתה הולך בגישה של לבודד את כל הפוסקים (ובמקרה זה כדי שיתאים לפסיקה שאתה רוצה שתתאים לך),
אז אפשר לבודד גם את הרב עובדיה יוסף, את הגרש"ז אוירבך, את ה"חתם סופר", את ה"נודע ביהודה",
את ה"שולחן-ערוך", את הרמ"א, את ה"טור", את הרא"ש, את הרמב"ם, את הרי"ף וכו'.
ואז האפשרות היחידה שנותרת בידך, זו פסיקה של הסנהדרין בירושלים.
אז:
א. אין מקום לגישה ה"הלכתית" שלך.
ב. כשלמדתי מסכת ברכות זכור לי שכתוב שם בפ"ג: "שוק באישה ערווה" (ומכיוון שיש לי זיכרון צילומי, בד"כ הוא לא מטעה אותי).
זה אומר שכל המחלוקת היא מה ההגדרה של "שוק", ולא איזה חילוק בין "שוק" ל"ירך".
ואז זה אומר, שדבריך הם סתם מומצאים מהראש ומנותקים מהמציאות, ולכן אני מציע לך לא לכתוב קשקושים.
ומה לעשות - באמת אין כמעט אף אחד חוץ מהפרי מגדים!
ואתה צודק שהמשנה ברורה הוא ספר פסיקה יסודי אצל האשכנזים, כך שאני מסכים שאפשר לסמוך עליו
אבל כיון שמיד אח"כ החזו"א חלק עליו, צריך לדעת שזה קולא גדולה!
האם אני אמחה בבנות שמקילות כך? לא! המשנה ברורה הוא אילן גדול להיתלות עליו, ויש לו משקל יותר מכל פוסק
אבל צריך לזכור את זה שזה קולא גדולה
ולגבי ב' - נכון, המחלוקת היא מה נקרא שוק, אבל כשאני רוצה לדבר בשפת בני אדם, אני מוכרח לדבר בשפה העברית המקובלת בימינו, אחרת לא יבינו אותי. זה הכל
(אנחנו לא חולקים כל כך רחוק אחד מהשני, אולי אפילו לא חולקים בכלל, חבל לתת לי כאלה מחמאות)
לפתוח משנ"ב ולעיין בפוסקים
עריכה: מה זה "כשלא מרשים", נגיד.. כשזה לא מקובל
בעניין שקשור אליהן...
עצוב שה"לא מקובל" הציבורי הזה לא מאפשר לבנות ללמוד את מה שהן צריכות ללמוד.
עצוב עוד יותר שבמקום להילחם על כך שכלל הבנות ילמדו את הדברים החשובים, הציבור שכבר נלחם,
נלחם על לימוד הגמרא שהוא באמת סוגיא מורכבת, והרבה פחות מהותי...
שהוא (אני מודיע מראש) רק מהנסיון הדל מאוד שיש לי.
שהבנות שלובשות צנוע מגיעות עם דרך חיים מאוד קיצונית וקוניקית מוגזמת.
למשל: לא אמצא מישהיא "תורנית פתוחה" שלובשת צנוע.
ולמה זה מפריע לי?
כי ההגדרה הזאת תורנית פתוחה, הכוונה (לדעתי) שדעותיה לא חררדיות או קיצוניות למשל.. אבל זה מגיע עם לבוש "פתוח" בהתאם..
לא מכליל. לא מכיר את המציאות. חוייה אישית שלי.
נועם האם כך אתה פוסל את כולן...
פתוחה- כי לבושה לא כהלכה
צנועה- כי דעותיה קיצוניות?!
תהיה בטוח שהמציאות כלל וכלל אינה כך.
זה נטו חוויה אישית שלי..
שכשאני שומע דתיה פתוחה אז ישר אני חושד.
אפילו שמעתי מאיזה מישהיא שאמרה שדוסיות של בחורה נמדדת בצניעות החיצונית שלה. (ושוב לא מכליל הכללות.)
אבל זה רק מראה שיש בנות שעושות את הקשר הזה בין לבוש צנוע לרמת דתיות.
תגיד "דוסית מודרנית"... חחח
נראלי זה יפתור לך תבעיות,
גם דוסה גם במודה
אבל אם הן לא הולכות לפי כללי הצניעות,
במה מתבטאת אהבת ה' שלהן, והנכונות לשמוע בקול דברו?
לבוש אומר הרבה, לדעתי.
מסכים. לא צריכים להיות חיצוניים. וללבוש בגדים מסוימים כדי להחשב צנועה.
אבל מה לעשות, בבירורים צריך לשאול בצורה כזאת שתברר האם הלבוש מעיד משהו על הפנימיות.
והכל בידי שמים.
תפילות, למצוא את ההתאמה "המושלמת".
כוונתי הייתה למצוא איזה שהיא סיבה הגיונית. וקבלתי כמה. שהניחו את דעתי.
תודה לכולם\ן!
כי מהבנות שאני מכירה יש הרבה "דוסיות פתוחות" שהולכות צנוע. (לפי המשנה ברורה)
זה נשמע רע מאוד.
אפשר לשאול בכללי אם היא מתלבשת בצניעות ולהתפלל שיגידו את האמת/שההגדרות שלך זה ההגדרות של מי שאתה בודק אצלו.
ממש לא לרדת לרזולוציות של אורכים., זה בפני עצמו חוסר צניעות. (לדעתי)
ולהסביר את העניין? ממתי צריך להסביר יצר הרע? 
(אבל כדי לדון לכף זכות יש כאלה שאצלן זה מחוסר ידע)
לא הייתי מטריחה את עצמי לצאת איתו.
לגבי העניין עצמו- השאלה למה אתה קורא צנוע.
יש המון מוסכמויות חברתיות שאצל חלק מהאנשים התקבעו להלכה נטו,
למשל.
אם זה לא היה בנוסח הזה, אלא בנוסח אחר "יותר מעודן" זה לא היה מפריע לך.
לא הבנתי מה מפריע לך בשאלה.
אם לאדם מפריע שהגברת הולכת (לדעתו) בחוסר צניעות למה זה שאלה לא לגיטימית?
מה רע בלהסביר יצר הרע? אולי זה יעזור פה לכמה אנשים להעלות את הנושא הזה למודעות.
(או לפחות לתת פורקן לרגשות שלי 
)
כשבעלי ואני ניסינו לשדך בין החברים שלו והחברות שלי הרבה מהבנים שאלו אותי, בעדינות, איך הבחורה מתלבשת, ובעיניי זה היה בסדר גמור. הם הסתפקו בתשובה מאוד קצרה ותמציתית וזהו. לדעתי זה לגיטימי לחלוטין, כי בגדים הם דרך של אדם לבטא את עצמו (צבעים, סגנון וכו') ואם הוא בוחר (אם הוא מודע להלכה) להתלבש שלא לפי גדרי ההלכה זה בהחלט מראה על הפנימיות (שיכולה להיות מדהימה! אבל אם בחור מחפש מישהי "דוסית" באמת זה כנראה לא יתאים לו).
זה לא מתאים לנהל את הדיון בפורום מעורב- בנים ישבו וילמדו הלכה בבית המדרש בנפרד,
ובנות ילמדו בנפרד. שזוגות נשואים יעסקו בזה ביחד.
אבל לדון באורכים ולבוש של נשים בפורום מעורב של בנים ובנות...
זה כבר חוסר צניעות.
זהו איננו דיון הלכתי.
השקפתי, כללי, רעיוני, או איך שלא תרצה.
אין פה דיון הלכתי בכלל!
השפה שנשמרת פה מתאימה לכולם. ומעשירה את שני הצדדים.
אין לך מה לבקש מחילה, בטח לא ממני...
אני רק חושב שדיון על צניעות של בנות צריך להיעשות בצורה נפרדת כדי להישאר צנוע.
דיון על האם צניעות חיצונית מעידה על צניעות פנימית, או לחילופין פריקה של תיסכול - כפי שעשית, לא מפריע לי.
ואתה לא צריך ציונים ממני, או אישורים ממני, אני סה"כ עוד אדם בפורום.
רק אמרתי שכדי לשמור על צניעות כדי לא להיכנס לנושא הלבוש...
שלא ראוי שגבר ילמד הלכות צניעות עד החתונה.
וגם לי לא בא במיוחד לדון כאן על אורכים ולבוש.
אבל נראה לי שאת מאד מגזימה עם ההתחסדות שלך כאן,
מה שהזכירו כאן, זה מרפק וברך.
הדיון כאן לא גלש לגדרים, או לדברים שאמורים לגרום למועקה.
היחידה שהזכירה כאן נקודות שאולי יכולות לגרום למועקה זו את (כאן).
כי אם נמשיך בראש שלך, יהיה אסור גם להזכיר כאן את המונחים "חתונה", "נישואין", "זוגיות", "גבר", "אישה"... ואין לדבר סוף!
כי אם אתה לא יודע אותן, איך תדע מה אתה מחפש?
כל מה שלא רלוונטי לפני החתונה באמת לא צריך ללמוד לפני שזה מגיע.
אני לא חושב שזו התחסדות שלה, אלא הרגשה טבעית שהיא מתארת, שנוצרה לה מהדיון.
מי שהכניס את חוסר הצניעות הוא אני.
וגם מרפק או ברך של אישה זה לא משהו שצריך לדון עליו בפורום מעורב, בחינת "אפילו אצבע קטנה"...
ואני ממש לא חושב שהבנת אותה, כי לא נראה שמפריע לה העניין הזוגי אלא ההתדיינות בנושאים שהצניעות ראויה להם.
וגם את זה אני אומר מדעתי ולא מדעתה.
מה, אתה בא עם סרגל לפגישות כדי לבדוק?
אתה מגיע לפגישה ואפשר לראות עם הבחורה צנועה מיד, בלי שום גדרים ושום בטיח.
ב. לפי הראש שלך אסור גם להזכיר את המונחים "חתונה", "חופה" וכל מה שכתבתי לעיל +++
כי הרי "א"ר חנן בר רבא הכל יודעין..." (שבת דף ל"ג עמוד א')
ג. התחסדות מופרזת עוברת על "בל תוסיף", ומשם יכולים לצאת עיוותים חמורים.
כשאתה מחמיר בדברים שאין מקום להחמיר בהן, אז זה יוצר בסופו של דבר עיוות מוסרי "ושכרו יוצא בהפסדו".
יש בעייה להסתכל ב"אצבע קטנה" כדי להנות, לא תשמע אף רב (נורמלי) שאוסר לדון על "אצבע קטנה".
כי אנשים היום לא יודעים מהן הלכות צניעות בסיסיות, וצריך שאדם ידע אותן,
רוב הלכות הצניעות הבסיסיות כתובות בשו"ע בסעיף של ק"ש. ככה שזה די נורמלי ללמוד את ההלכה הזו.
לא צריך לרוץ לאבן העזר.
לא בא עם סרגל, אבל בהחלט יש דברים שרואים מיד, ומי שלא מכיר את ההלכות הבסיסיות לא ידע בכלל.
חוץ מזה שצניעות זה הרבה מעבר לעטיפה החיצונית וזה משנה הרבה יותר.
ב. רש"י "ולא הוצרך לפרש". אף אחד לא מפרש כלום כשהוא אומר חופה, או חתונה, או כלה או חתן.
ג. מסכים איתך, אבל אני חושב שבאמת לא המקום לדון בו הוא פה. אני מרגיש שזו לא התחסדות ועצם הדיון
המשותף בין רווקים לרווקות בעניין כזה הופך אותו לזול וחיצוני במקום להתייחס למקום הפנימי שלו, שהוא הרבה יותר
מהותי, כי הכי נוח זה לעסוק ישר ב"לבושים" במקום ב"מהות".
ב. כשתלמד ללמוד גמרא ורש"י - תחזור אלי.
ב. תודה, לא נראה לי.
זה היה החלק הכי לא צנוע כאן בסיפור.
ואם לא היית כותבת את זה, זה לא היה נגרר לשם.
כי עד אז הדיון היה בגבול הטעם הטוב, כמו שיעל מהדרום כתבה.
אף אחד לא היה מעלה בדעתו את המועקות שזה יכול לגרום.
וזו גמרא מפורשת במסכת שבת, ולכן מה שכתבת זה נחשב על גבול ניבול פה.
אני אישית לא מבין מה אתם אומרים, אבל נראה לי שגם אתם לא מבינים אחד את השני
ותבין שאין מקום למה שכתבת,
כי אי-אפשר לסתור בין שני דברים שלפחות אחד מהם אתה לא מבין.
ציטטתי את חלקה לעיל.
ואני לא יכול לצטט את כולה, כי הם כותבים שם מה אסור לומר, ואני לא רוצה לצטט את מה שאסור לומר.
אבל באופן כללי הם אומרים שאסור לומר דברים אפילו שהם צנועים שגורמים להבנה לא צנועה.
ולמקרה שלנו, אסור היה לך להגיד שיש לך מועקה מנושא הצניעות (כל עוד לא דנו בנושאים שאינם צנועים),
כי זה ישר מוביל למחשבות שאינן צנועות.
אם היו דנים באמת על נושאים שאינם צנועים, אז היה מקום לתוכחה שלך.
"עצם השיח המיותר על זה ובפורום ובאופן שבו מתדיינים עליו."
מ.ש.ל
וזה לא משנה אם את מפנה את זה אישית למישהו או כותבת את זה בכללי.
אסור למישהו מאיתנו להגיד שעיסוק מסויים מעיק עליו?
גם שבת לג א לא מוכח לדעתך, כי הרש"י שם מסביר יפה מאוד מה אסור להגיד.
מה שרש"י מפרש, שכדי לנבל את הפה לא צריך להגיד במפורשות אלא מספיק לרמוז.
וזה בדיוק מה שקרה כאן!
בזה שהיא כתבה שזה מעיק לה, היא רמזה לנושאים שאינם צנועים באמת.
כי אף אחד עד תגובתה לא דן בנושאים שאינם צנועים,
אם אכן היו דנים, אז היה עליה (ועלינו) לתת תוכחה שיש נושאים שהם טאבו.
ואני מפסיק כאן, כי כבר בפועל אני לפחות עובר על דיני הגמרא.
אז למה יש לך מועקה מזה?
ולמה את יוצאת נגד זה שאחרים מדברים על זה?
פה זה לנ"ו, והשרשור דיבר על צניעות, אז הבנתי שהמועקה הגיעה בהקשר הזה.
אם היית כותבת את זה בצמ"ע או שהיית כותבת שיש לך מועקה מהמבחן מפורשות, אז לא הייתי יוצא כנגד מה שכתבת.
בכ"מ, בהצלחה במבחן!
(ואני מקווה שאני לא מעיק באיחול שלי 
)
וכמו שכתבתי למופים, יש סיכוי שלא הבנתי אותך.
אני כנראה הבנתי את כוונתך בעקבות אלו שהגיבו לך,
ובעקבות תגובות שהיו זכורות לי ממך בעבר, ובעקבות התגובה שלך בהמשך שכתבת שאת לא חושבת שהדיון הוא לפורום מעורב.
אבל אם באמת לא הבנתי אותך, אז אני מבקש את סליחתך ואני מעביר את תוכחתי לאלה שהגיבו לך.
אני לא הבנתי מה הבנת מדבריה ועל מה יצא הקצף
לנשים יכולות להיות שתי סיבות לשנוא את הצניעות
האחת - זה עושה להן נקיפות מצפון, יש חברה שגוררת אותן, והן נקרעות בין המחויבות להלכה לבין ה"מה יגידו"
והשניה - שחפרו להם על זה כל כך שזה הפך להיות נושא שנאוי לעוס ונודניק
נועם כנראה התכוונה לשניהם, אבל לא הבנתי מה החוסר צניעות כאן
שהיא טוענת שהדיון שנעשה כאן אינו צנוע לטעמה.
אבל יכול להיות שטעיתי, ואם זה כך התוכחה שלי תהיה רק לאלה שהגיבו אחריה.
אני לא יודע אם זה להלכה, ובטח שהרמב"ם במו"נ לא הביא את זה לכך אלא להיפך,
הוא ממש מדבר על מה שנועם ה מדברת. למרות שהוא ישיר יותר בשפה שלו.
או שתביא הלכה, מפורשת או שאין לך קייס
ב. ככל הידוע לי, אין בכלל לאו של ניבול פה.
ולכן גם כנראה שלא נמצא הלכות שעוסקות בנושא.
ג. מה שאומרים זה שזה עוון שגורם לבני ישראל למות אפילו כשזה ברמז.
ב. גם במה שהוא לא לאו אפשר למצוא הלכות. למשל 100 ברכות ביום שאין לזה לאו או עשה. אז אם
זו לא הלכה הקפד על עצמך ואל תבוא לידי ביזוי של אחרים, בצורה של "ולא תשא עליו חטא" בתוכחה שאינה במקומה. רוצה לחשוש, בכבוד, אשרייך. תודה שהערת את עיניינו לסוגיא. אבל מכאן ועד להוכיח?
ג.ככל הידוע לי- העניין הוא שאדם מתכוון לרמוז לדבר שהוא מנובל. וכאן ממש לא הייתה הכוונה הזו. ואז גם אם לא פירש,הרי שאמר דבר שהוא מנוול. ואיבד את הטובה שניתנה לו, כדברי הרמב"ם במו"נ
ומהמו"נ אפשר ללמוד שהוא כותב דברים ישירים מאוד, כפשוטם וכלשונם בלי לחשוש לכך, אז אולי לא כשיטתך?
נועם המה כבר אמרו פה...
אתה צודק!
באמת זה היה נשמע כמו הטחה כללית בבנות ישראל הצדקניות.
אך לא זאת הייתה כוונתי.
הייתה כוונתי להציג את הדברים מנסיוני האישי (וכתבתי את זה באחד התגובות).
אשריך!
תודה
לפתע הם ראו בחורה עומדת מולם. הבחורה היתה אובדת עצות וביקשה שהם יעזרו לה לעבור את הנהר.
הנזיר לא היסס, העלה את הבחורה על כתפיו והעביר אותה לצד השני של הנהר, ושם נפרדו דרכיהם.
התלמיד ומורו הנזיר המשיכו ללכת בדרך יחדיו, אך הנזיר שם לב שהתלמיד חסר מנוחה. לאחר כמה שעות של הליכה משותפת, התלמיד כבר לא הצליח להתאפק ופנה אל מורו "איך יכול להיות שאתה הנזיר הקדוש לקחת בחורה על הכתפיים שלך?!"
ענה לו הנזיר,
ההבדל בינינו הוא, שאני הורדתי את הנערה על שפת הנהר לפני כמה שעות. אתה ממשיך לשאת אותה במחשבותיך עד עכשיו.
והפואנטה היא, העיסוק האובססיבי הזה בצניעות, הוא הדבר הכי לא צנוע. כשאתם רואים בחורה, אתם לא רואים בחורה, אלא אורך חצאית, אורך שרוול, מרפק פה, ברך שם.. מרוב שאתם עסוקים בלראות מה הבחורה לובשת, אתם רואים רק אותה ואת הגוף שלה, לא משנה מה היא לובשת.
הדיבור הזה "אנחנו צנועים" "אנחנו צנועםי" הופך את הנושא הזה לכך כך מרכזי בהגדרה הדתית, הופך את היהדות היפה והעמוקה לדת של חייטים שעוסקת בסנטימטרים של בד.
עצוב לי מאוד לקרוא את השרשור הזה.
בנות תתלבשו איך שאתן אוהבות ואיך שנח לכן, ואל תתנו לחבורת בנים אובססיבים לשפוט אתכן על פי מה שאתן לובשות.
אז נראה לי שכדאי בכלל לזרוק את השולחן ערוך לפח, מי צריך את זה אם זה מעציב את הולכת בחוצות, היא עוד מביאה גם סיפור עמוק בעומק של פעולה בבני עקיבא שברור שכל אחד מאיתנו יזדהה עם החסיד השוטה של הנזיר, הרי גם ידוע שצניעות דוחה פיקוח נפש...
אלו הלכות שמופיעות בשולחן ערוך, ביחד עם עוד הרבה הלכות שדאגו להגביל את האשה בכל המרחב הציבורי. לא לצאת לעבוד, לא ללמוד, לא להסתובב בחוץ, לא להיות בחברת גברים, לא לבלוט, להסתיר לכסות וכו'..
כיום נשים עוברות על שו"ע בכל צעד שלהן. כשהן לומדות כשהן יוצאות לעבוד, כשהן מסתובבות בחופשיות בקניון או ברחבי הקמפוס באוניברסיטה. אכן הזמנים השתנו, ואיתן גם התפיסה השובניסטית פאטריאכלית שעסוקה באובססיביות בהרחקת נשים הגבלתן וכיסויים.
אז זהו היום אישה יכולה לבחור לעצמה את דרכה, את לימודיה, איפה היא תסתובב ומה היא תלבש.
האקסיומה הכל כך ברורה שלכם שנער שרוצה "לשמור על העיניים" יגרום למישהי להגביל את עצמה, היא אקסיומה שכבר לא יכולה להיות מקובלת.
ולא אני לא אומרת שהשו"ע לא קובע, אני אומרת שאם ר' יוסף קארו היה חי היום, ורואה את המציאות של נשים משכילות עובדות ומעורבות בחיים הציבוריים, הוא היה פוסק את כל פסיקותיו באופן שונה.
מי שפוגע בשו"ע זה מי שמשאיר אותו באותו עולם ערכי בעייתי שבו הוא נפסק.
"אשה פסולה לעדות" נפסק בעולם שבו נשים לא ידעו קרוא וכתוב, והודרו לחלוטין מכל עשיה ציבורית. כיום כשאשה היחא נשיאת בית משפט עליון, הרעיון של"אשה פסולה לעדות" הוא מגוחך. ומי שמאמין בהתקדמות ההלכה, הוא זה שמכבד את ההלכה. מי שממשיך להתעקש על הלכות לא רלוונטיות הוא זה שמבזה את היהדות.
"אני לעולם לא אתווכח עם מישהו שאני לא מסכים אותו, ומעולם לא אתמודד עם רעיונות שסותרות את השקפת עולמי"
"השקפת עולמי היא מושלמת, כי אני לומד במקום שכולם חושבים כמוני, וגר בישוב שכולם חושבים כמוני, וכך מעולם לא אכיר או אשמע דעות אחרות"
בכל מקרה הסברתי שאני מאמינה שההלכה היא הבסיס.
אבל ההלכה מתנה ומתפתחת, זו מהות התורה שבע"פ "והלכת אל השופט אשר יהיה בימים ההם".
מי שחושב שההלכה נשארה בדיוק כפי שנקבעה בימי הגמרא, הוא זה שהופך את הטקסט של התורה שבע"פ למשהו שאי אפשר לשנות כלומר בדיוק התפיסה הקראית.
וכפי שאמרתי העובדה שאת לומדת ועובדת, היא בניגוד לתפיסות חז"ל, כי בזמנן אשה לא יצאה מהבית. ההלכה משתנה ולכן את היום כן יוצאת מהבית, כי המציאות התרבותית משתנה.
לא ראיתי ברב קוק מה שאת מתארת שאסור לאשה לצאת מהבית כמו שכתב הרמבם.
א. את מביאה את ההמלצה שלא ללמד בנות תורה (שגם בהמלצה זו יש הגבלות, כי יש דברים שכן מלמדים),
ולא איסור כללי ללכת ללמוד.
ואת למעשה מוכיחה כאן את כל מה שכתבת לעיל: "מקשקשת כפעמון להראות את חכמתה לכל"
ב. אין לה איסור לצאת לעבוד, וברמב"ם כתוב שמותר לה לזון את עצמה (= לפרנס בעצמה) ושכספה לא יעבור לבעלה.
אז מכאן שמותר לה לצאת לעבוד, זה נכון שלא מומלץ שהיא תעבוד בעבודת שררה, אבל גם זה לא ממש אסור.
גם היא לא יכולה להיות כהן-גדול, אז מה?
ג. לגבי התערבות המינים, הרב קוק מדבר שם על עירוב תמידי של בנים ובנות, שזה באמת בעייתי.
היום אפילו בקיבוצים החילוניים, הנשים לא הולכות לעבוד יחד עם הגברים בשדה.
עירוב מפעם לפעם, אין איתו בעייה בהגבלות מסויימות (כמו איסור נגיעה וכד').
ד. לגבי אין האשה יוצאת, אני אצטט את כל הרמב"ם, וכולם יראו שאת מצטטת רק מה שבא לך!
יג [יא] מקומות שדרכן שלא תצא אישה בשוק בכופח שעל ראשה בלבד, עד שיהיה עליה רדיד החופה את כל גופה כמו טלית--נותן לה בכלל הכסות, רדיד הפחות בכל הרדידין; ואם היה עשיר--נותן לפי עושרו, כדי שתצא בו לבית האבל או לבית המשתה: לפי שכל אישה יש לה לצאת ולילך לבית אביה לבקרו, ולבית האבל ולבית המשתה לגמול חסד לריעותיה ולקרובותיה, כדי שיבואו הם לה--שאינה בבית הסוהר, עד שלא תצא ולא תבוא.
יד אבל גנאי הוא לאישה שתהא יוצאה תמיד, פעם בחוץ פעם ברחובות; ויש לבעל למנוע אשתו מזה, ולא יניחה לצאת אלא כמו פעם אחת בחודש או פעמיים בחודש, כפי הצורך: שאין יופי לאישה אלא לישב בזווית ביתה, שכך כתוב "כל כבודה בת מלך, פנימה" (תהילים מה,יד).
טו [יב] המדיר את אשתו שלא תלך לבית אביה--בזמן שהן עימה בעיר, חודש אחד ממתינין לו; שניים, יוציא וייתן כתובה. ובזמן שהן בעיר אחרת, רגל אחד ממתינין לו; שניים, יוציא וייתן כתובה.
טז [יג] המדיר את אשתו שלא תלך לבית האבל ולבית המשתה--או יתיר נדרו, או יוציא וייתן כתובה: שזה כמי שאסרה בבית הסוהר, ונעל בפניה. ואם היה טוען, מפני בני אדם פרוצים שיש באותו בית האבל או בבית המשתה, והוחזקו שם פרוצים--שומעין לו.
יז [יד] האומר לאשתו, אין רצוני שיבואו לביתי אביך ואימך אחייך ואחיותייך--שומעין לו, ותהיה היא הולכת להם כשיארע להם דבר; ותלך לבית אביה פעם בחודש, ובכל רגל ורגל. ולא ייכנסו הם לה, אלא אם אירע לה דבר גדול כגון חולי או לידה--שאין כופין את האדם, שייכנסו אחרים לרשותו.
יח וכן היא שאמרה, אין רצוני שתיכנס אצלי אימך ואביך, ואיני שוכנת עימהם בחצר אחת, מפני שמריעין לי ומצירין לי--שומעין לה: שאין כופין את האדם, שיישבו אחרים עימו ברשותו.
* בפירושים שם (על הלכה י"ד שאת הבאת לעיל): הכסף-משנה - הכל כמנהג המקום.
המגיד משנה - שלא תהיה יצאנית כמעשה דינה (הבעיה היא רק שהיא תהיה יצאנית, אין איסור ביציאה עצמה).
ה. כל מה שהבאת בסוף, את שוב מצטטת רק מה שבא לך:
כי על הכל אפשר להתנות עליו בכתובה, ועל חלק מהדברים אפשר גם לאחר מכן.
היא משקרת, כדי להכפיש את חז"ל והתורה שלנו.
וע"כ אני לא רואה בעייה לקרוא לה חצופה ושקרנית!
זה לא נבע מזה שהיא פגעה בי אישית, אלא במשהו שעקרוני לכולנו, ואני לא חושב שיש מקום לדבריה.
אם כבר, צריך לערוך את מה שהיא כתבה.
זה עניין של לשקר ולהכפיש!
היא לא הביעה כאן דעה, היא הכפישה.
ואת זה כדתייה את לא אמורה לסבול!
אף אחד לא דורש מהבנות להתלבש בצניעותיעל מהדרום
איך היא מתלבשת.
זה בדיוק העניין.
מי שרוצה מישהי שהולכת עם קוקו ירוק, וחצאית סגולה זכותו. ברור שזכותם של בחורים "צנועים" לבחור בחורה צנועה.
העניין הוא שמהשרשור עלה טון של "הוראה" בחורות תתלבשו בצניעות! והאשמה כלפי מי שלא מספיק מכוסה, וא הגיעה ההתנצלות של הבנות.
אז זהו בא לך בחורה שמטאטאת את הרצפה, בבקשה לך אליה. אבל אל תטיף מוסר לכל האחרות שלא מתלבשות כפי שאתה רוצה.
"להיות על פי גדרי הצניעות שנראים לאדם מסויים". יש שולחן ערוך שפוסק את הלכות הצניעות ורבנים שפוסקים לפיו. אז מי שהולכת שלא לפי כללי הצניעות הבסיסיים ביותר היא עושה מעשים כנגד ההלכה.
לא מדובר כאן על מישהו שרוצה בחורה שהולכת בסגנון ספציפי, למשל עם גרביים, ולא רוצה לצאת עם מישהי שיש לה נזם (אם הבאת את הדוגמה הזאת), אלא על רצון של בחור לצאת עם מישהי שמכבדת את גבולות ההלכה, בפשטות. בעיניי זה הכי לגיטימי בעולם.
אם בחורה הולכת לרב שלה ושואלת אותו מהי הפסיקה שלו לגבי הלכות צניעות והיא הולכת לפיו - נפלא. אבל אם היא פוסקת לעצמה פסיקות שנוגדות את ההלכה הכתובה - כאן יש בעיה.
בין קידוש ה' לקידום מעמד האשה, וחבל שאתה מעמיד את זה בצורה דיכוטומית.
בכל מקרה הפואנטה היא, שאם בא לך לצאת רק עם בחורות שמתלבשות לפי התו תקן שלך בצניעות, בבקשה לך וחפש.
כל השאר יתלבשו כאוות נפשם, וזכותך לא לצאת איתן (ומן הסתם גם הן לא יזרקו מבט עלייך)
היא טוענת שהרווקות המאוחרת כל כך פושה בדורנו כי אנחנו מחפשים זוגיות עמוקה יותר מאשר מה שהיה בדור הקודם.
לכן עיכוב הזוגיות הוא חלק מתהליך הגאולה של סוג זוגיות אחר עם הקב"ה, וממילא גם בזוגיות שלנו.
מקווה שאני מדייק
מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד,
ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות.
עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה,
וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו.
אבל בתכלס
זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו.
אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.
היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".
ההשוואה עולה מאליה- אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.
מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.
כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).
מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.
ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.
פשוט המציאות השתנתה
ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך
היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר
הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..
אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..
אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר.
גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).
לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.
זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.
לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.
יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.
הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:
על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.
בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.
אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.
קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.
מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.
במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.
כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.
ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.
השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.
ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.
אחת. שתיים. שלוש.
נחמד והכל, אבל שום דבר לא זז.
שומע ומספק נתונים יבשים.
לימודים, שירות, משפחה, תחביבים.
סיפורים, סיפורים, סיפורים.
התמונה מתחילה להתבהר.
יש פוטנציאל.
יש היכרות.
אבל אין קשר.
בשביל קשר צריך לדבר, לא רק לקשקש.
אבל בשביל לדבר-צריך לדבר.
ובשביל לדבר צריך להיפתח.
ואני לא יודע לעשות את זה.
שאלות מנחות מצידה היו עוזרות.
אבל היא מחכה.
ואני מבין אותה.
גם לא מציב מולה שאלות בומבסטיות.
לא נעים.
הרי אנחנו לא קשורים.
רק מכירים.
אז מה הלאה?
איך מתקדמים מכאן?
חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?
אבל.
א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.
ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.
הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).
תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר
נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.
השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה.
אין אמת אחת
יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?
אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין
אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ
יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..
זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות
תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח
זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל
הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..
לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד
ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .
אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות
שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה
היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים
בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים
זה גורם לבחורה להיפתח
תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.
בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה
אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.
עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.
לדעתכם, האם יש לרמת הצניעות והשמירה של בני הזוג השפעה על איכות הזוגיות שלהם?
היא גזירת מלך.
ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים
לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו
כי זה מעבר למוסר טבעי
לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.
ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]
למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה
אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲
מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל
אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה
שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.
לא נדלקו אורות מיוחדים.
לא חשבתי שזה זה.
לא הרגשתי שאני מכירה אותו עידן ועידנים.
עוד אחד, זר, שהחיים שלו משיקים לשלי.
משיקים, כי הוא לא בדיוק הטייפקאסט של מי שיצאתי איתו עד עכשיו. אבל לא היה משהו אחר רלוונטי באופק, אז למה לא לנסות משהו קצת אחר?
עוד דייט ראשון. ושני. ושלישי.
וזה עדיין לא השתנה.
טוב, לא באמת ציפיתי למשהו אחר.
כן, התקרבנו. כן, יצרנו מרחב של כנות. של הקשבה. של כבוד לשוני ביננו. ויש שוני. ויש פערים.
אבל לא רע. אפילו נחמד.
ועוד דייט.
ועוד אחד.
וזה מתחיל להיות רציני, ואני רואה שאני לא שם. לא במקום שהוא נמצא. מסרבת לקבל את זה שיש כאן צעד שצריך לעשות אותו - או לחדול.
פונה לאשת מקצוע. ולעוד אחת. ולעוד אחת. ולעוד אחד. ולעוד אחת. ולעוד אחת. חלקם עזרו יותר, חלקם פחות.
עוברת תהליך עם עצמי, ומולו.
ומחליטה ללכת על זה. לבחור בו כשותף שלי.
מה אני באה להגיד לכם?
לא נפלה עליי איזשהו משהו פתאום. זה בהחלט היה דומה לקשרים רבים אחרים. אבל עבדנו יחד. ועשינו תהליך משמעותי, לבד וביחד. ובחרנו.
כשהוא הגיע, לא הרגשתי בשום צורה שזה זה, שזה שונה מקשרים אחרים.
האם הוא מושלם (ברור שאני לא מושלמת..)? האם הקשר שלנו מושלם? לא. אבל יש בו הרבה כנות ואותנטיות, וזה נראה לי בסיס טוב לצמיחה.
מה עוד?
תיזהרו במה שאתם אומרים. כן, הוא גם נמצא כאן. (וגם אחרים שיצאתי איתם). תחשבו טוב טוב לפני שאתם מפרסמים משהו עם דברים שיכולים לזהות אדם ספציפי - ייתכן שהוא או היא קוראים כאן.
ובשולי הדברים,
אני רוצה להודות לאנשים כאן, שמלווים אותי במסע שלי בשנים האחרונות. הפורום עזר לי בהיבטים רבים, בקשרים רבים, ואני מודה לכם. חושבת שיש לנו הרבה מה ללמוד אחד מהשני, מנקודות מבט אחרות וכו'.
ב"ה אני ממשיכה לפרק הבא במסע החיים, אבל אולי עוד תמצאו אותי פה מידי פעם..
מאחלת לכולם כאן להגיע לזוגיות טובה ומצמיחה, בקצב ובדרך שמתאימים להם.
(איך מגיעים לשם? מה זה זוגיות כזו? יש לכם תובנה, מחשבה וכו' בעניין - אשמח לקרוא כאן).
המון מזל טוב אם הבנתי נכון
ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.
קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.
תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.
מזל טוב🎉🎊
תזרוק אתה את השכל מהחלון
ויהיו כאלה שישתמשו בשכל
מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)
ככה הקב"ה ברא בעולמו
למה?
תזרוק ת'שכל ;)
אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.
השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.
גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.
ובנימה אופטימית זו
וכו'
לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.
תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.
בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)
הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!
מזל טוב גדול
שתזכו להקים בית נאמן בישראל
מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה
מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה
בהערכה גדולה!
התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה
ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..
האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..
אז נשארו רק השטויות.
משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...
משהו שולי × 2
אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)
בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁
מזל טוב ענקי!
שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️
איזה טוב ה' ❤️🏠🩷
תודה על השיתוף הכנה
מלמד דברים חשובים..
שתזכו לבנין עדי עד!
הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..
אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)
ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.
איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.
ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.
ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.
שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.
מזל טוב
נשמע ששניכם מיוחדים.
איזה יופי
יש למה שכתבת רוח נעימה.
של יישוב הדעת.
מסדר את הראש
זה יכול לעזור לך הרבה.
האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,
ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק
הרבה אושר ועושר!
לך מתאים לשאר
כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו
ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .
זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .
אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .
ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך
בלי קשר לתוצאה
תודה על השיתוף
אני ואשתי מגיעים ממקום יחסית פתוח וליברלי והתחלנו לצאת בגיל צעיר
במהלך התקופה הזו הייתי מחמיא לה הרבה (וגם מהצד שלה היא החמיאה)
על דברים פנימיים (חכמה, רגישה, …) אבל גם חיצוניים (למשל יופי, היא באמת יפהפיה)
מה נהוג אצלכם? מה אתם חושבים בנושא?
שאלה יחסית כללית שואל מתוך סקרנות
למי אתה מכוון את השאלה?
לחרדים?
לחרד"לים?
למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?
למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?
(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)
אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה.
משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.
על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.
משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות).
לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא
זה אחרת וזה מקובל.
גם אחרי החתונה ;)
מממ חיצוניות לקראת אירוסין
פנימיות כשהולך טוב
זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו
חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת
האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?
נשמח אם תשתף
היו לי כמה דייטים בחיי עם אנשים שונים -
רובם היו ב"ה נחמדים וטובים. אבל מידי פעם קרה שמי שנפגשתי איתו - נראה שמשהו התפספס מהפן של המודעות לחיצוניות ולגוף. ולי לא היה נעים להגיד שזה (כמובן תלוי כמה הדבר היה קיצוני) היה סיבה מרכזית בשבילי לא לרצות להמשיך.
ותהיתי לעצמי - מי שלא למד את זה בגיל ההתבגרות (ולא ברור לי מי מלמד שם - משפחה? חברים בפנימייה?), מתי משלים את הפער?
לכן חשוב לי להביא את זה כאן - יש אנשים שמוכנים להקים זוגיות ומשפחה, אבל נראה שהם דילגו על שלב בדרך לשם.
לא כולם, לא הרוב, אבל קיים. בעיני, אם יש לכם חבר כזה - זה חסד גדול להאיר לו ולעזור לו בנדון.
זה הטקסט שהתפרסם היום:
בואו נדבר על הפיל שבחדר, או יותר נכון, על הריח שבחדר:
יש איזה קטע במגזר שלנו, נטייה לחשוב שאם אנחנו בחורים עמוקים, רוחניים ומלאים במידות טובות, אז הצד הפיזי ובפרט ההיגיינה הבסיסית , הוא משהו שולי שאפשר להחליק עליו.
ואל תשאלו אותי אם לומדים את הדברים האלו בכיתה י"ב או כמה לומדים ואם בכלל.
וואלה, לא יודע.
העניין הוא שיש בחורים שבטוחים שאם הם סיימו עכשיו מסכת קידושין, הזיעה שלהם מריחה כמו מי ורדים.
אז זהו, שלא.
אבל ממש ממש לא.
לפני שניגש לפרקטיקה, קחו קצת מדע:
מחקרים כבר מזמן מוכיחים שיש קשר אקוטי וקריטי בין חוש הריח לבין תהליך הבחירה הזוגית בין שני המינים.
מדובר במנגנון ביולוגי טהור:
חוש הריח משדר למוח מסרים שקובעים בתוך שניות אם יש כאן פוטנציאל למשיכה או אינסטינקט של בריחה.
אז עם כל הכבוד ללב הטוב שלך ולכוונות הטהורות, אם המעטפת החיצונית לא משדרת ניקיון, הדרך לחופה מתארכת משמעותית:
כדי לעשות לכם סדר, ריכזתי 10 כללי ברזל פשוטים לגבר, רגע לפני שהוא יוצא לדייט:
1.תסתכל במראה.
צעד ראשון ובסיסי.
רגע לפני שאתה טורק את הדלת ויוצא מהבית, פשוט תעיף מבט.
אז מה אתה אומר?
אתה אוהב את מה שאתה רואה?
פחות?
השיער מסודר?
כי זה בערך הדבר הקרוב ביותר למה שהבחורה שאתה הולך להיפגש איתה הולכת לראות.
כן כן, ברור שהיא תראה קודם את הנשמה שלך.
אבל אתה יודע...בכל זאת יש גם את העניין של ההשתדלות והוא מתחיל ממש כאן.
2. איך הריח שלך?
עזוב אותך עכשיו מהדימוי המצחיק של עולם הכלבים, אבל ברצינות... פשוט תיסגר על הריח שלך.
אל תנחש, תבדוק.
תסתכל אם אין לך כתמי זיעה. אמיתי. זה אחד מהדברים הדוחים ביותר שיש.
כלומר גם אם אתה מתכוון להטביע את הבחורה בכתבי הרב שג"ר ולבזוק עליהם קצת הרב זקס מלמעלה, ברגע שהיא תבחין בכתמי הזיעה האלו, הקשב שלה ישאיר לך פתק:
'הלכתי ותיכף אשוב' וכנראה שבזה הרגע הדייט שלכם נגמר באופן רשמי.
כיף הא? אז פשוט, תדאג להימנע מכתמי זיעה.
ואם כבר אתה מרגיש שמתחילים להיווצר לך כאלו תוך כדי דייט כי אתה נכנס פתאום למתח או ווט אבר, תשמור על הידיים שלך לעצמך.
בכלל, תמיד טוב שכל עוד אתה לא בטוח בקריאת המפה ובכוונות שלה, תשמור על הידיים שלך לעצמך.
3. אם יש ספק – אין ספק.
תמיד טוב להשפריץ לתוך הפה משהו שנותן ריח טוב, כולל מסטיק.
בחיים אל תוותרו על מסטיק בדרך לדייט.
זה לא מעניין עכשיו אם זה הולך להיות בטעם מנטה אוכמניות או אפרסק ביישן.
פשוט תהיה במודעות לריח שיוצא לך מהפה. תמיד.
4.שים דיאודורנט.
חובה. קו אדום. אי אפשר לזוז בלי זה.
כיפה יש לך?
גם ציצית?
אחלה.
תכניס גם את הדיאודורנט לסיפור.
5.תחשוב מראש איך אתה הולך להופיע מול הצד השני.
גלינג גילינג.
אנחנו בישראל.
לא שבדיה.
לא קנדה.
ישראל.
ואם חם עכשיו בחוץ אז תביא חולצה נוספת בתיק.
אם אתם הולכים להיפגש בבית קפה, תדאג להגיע קודם:
תיכנס לשירותים.
תחליף חולצה.
תשטוף את מה שאתה צריך לשטוף ותבוא אליה רענן.
6. אל תיצמד ואל תפלוש למרחב הפרטי של הבחורה.
מעבר לסיבות הברורות שבאמת אין צורך להרחיב בהן מטעמים מובנים, יש גם את עניין הריח.
אם אתה לא סגור במאת האחוזים על איך שהבחורה חווה אותך באותו רגע, פשוט תשמור מרחק.
7. עיקרון ההדדיות.
תחשוב שכמו שאתה רוצה שיהיה לך נעים להסתכל עליה, ככה גם תדאג שיהיה לה נעים להסתכל עליך. מאוד פשוט.
אין שום סיבה הגיונית שבעולם שבחורה תשרוף שעה וחצי על הכנה לדייט וברור יגיע אליה היישר מתפילת מנחה בשטיבעלך של איצקוביץ' כי בעצם הדייט הזה מבחינתו הוא על הדרך ובמקום להשקיע קצת בהופעה שלו הוא עסק בבניין עולם.
'בין אדם לחברו' חשוב לא פחות ואם ביאסת וציערת את הבחורה, טוב, אני לא הדובר של אלוהים אבל, כנראה שיסתכלו על הדברים החשובים שעשית בצורה סקפטית יותר במקום בצורה שקיווית שיסתכלו עליהם.
8.מותר לך גם להשקיע בבגדים.
אתה לא חייב להוציא חצי משכורת על מותגים, אבל אם בא לך לעוף, תדע שיש חנויות שמוכרות את המותגים השווים ביותר ('טומי', 'ראלף לורן', 'גאנט', 'אמריקן איגל' ועוד) ממש בזול יחסית.
לא תאמין איך בחירת בגדים נכונה יכולה לשנות את כל הלוק שלך מבחוץ.
9. המסר שמאחורי הלבוש.
תזכור שמעבר להופעה הנעימה, כשבחור מגיע לדייט מושקע, הוא בעצם משדר אמירה ברורה לבחורה:
'השקעתי עבור הדייט הזה! אני יודע שגם את השקעת ואני מעריך את ההשקעה והזמן שלך ולכן גם אני על זה'.
10.זהירות, 'מביכים'.
כשאתה אוכל כל מיני דברים בדייט, תדאג מראש שלא יישארו לך סימנים של 'מביכים' (מביכים למי שחי בלה-לה-לנד ולא ממש יודע, אלו הדברים האלו שנתקעים לכם בין השיניים והם... פשוט מביכים).
קיצר, בחורים!
הגיע הזמן לצאת מהעולמות של האופנים וחיות הקודש ולנחות בעולם הדיאודורנטים והאפטרשייבים.
או אם תרצו לסכם את הכול במשפט אחד:
"ניחוח טוב הוא שפה ללא מילים, העוטפת את הנוכחות בקסם ומדברת ישירות אל הלב."
כן, גם אל הלב של הבחורה שאמורה לשבת הערב, ממש מולך.
(אבינועם הרש, נראה לי שבעקבות הפרסום הזה)
לדבר על הפילה שבחדר? או שזה אסור?
ואם תמצי לומר מותר, אפשר לעשות לה רשימה גם?
למי פונים בשביל כל הדבר החשוב הזה?
איזה דבר מבורך, אודה להתייחסות בהקדם תודה לכם🙏
בדרך כלשהי להעלות את זה בפניו?
הלוואי הייתי שומע את זה אז
אתם צריכים ללמוד איך להיישיר מבט
בשיחה עם בחורה? בחברותא? בשולחן שבת כשאתה מדבר עם אחותך? סתם בהליכה ברחוב?
אני אמנם לא מיישיר מבט
אבל אני שם לב שאני חריג בזה..
שאר הגברים שאני מכיר נורמלים בהיבט הזה.
לכן הפנייה לגברים כאילו שאת תופעה הפתיעה אותי..
"מוטב שתסתכל עליה ולא תחשוב עליה, מאשר שלא תסתכל עליה ותחשוב עליה בלי הרף"
זו שאלה שכדאי להרחיב יותר מה מטרתה.
בינתיים זה נשמע מהחלל הפנוי..
