רק זוכרת שהוא עשה לי ממש ממש רע 

במיוחד הסוף.

הבחור עובר הרבה דברים במהלך הסרט והסוף הוא מן "בוּם" מפתיע ולא ממש ברור מה קרה ואיך.

זה נראה מהצד כאילו הרב ´מורם מעם´ ולמרות שהבחור אפילו לא ממש דיבר איתו (אלא רק הושיט לו יד?) זה כבר השפיע עליו (שוב, לא ממש אמין, לענ"ד).

אני גם לא חובב את סוף ה"בום". הוא מרגיש לי חסר מאוד.

הוא לא משקף באמת את תהליך היציאה, כי אין פתרונות קסם
 

אבל - יש משהו שאי אפשר להסביר ביציאה ממשבר.

אני חושב שהסצינה עצמה, הצורה שבה זה עומד, מבקשת לתת תשובה יותר עמוקה.

רה"י(שהוא במעמד מיוחד) מסמל את המטרה, התורה שמשולבת בשמחה, והוא נמצא בתוך מעגל שלא מאפשר להגיע

אליו. אז הוא נלחם ונאבק במעגל, מנסה לגעת במשהו ממשהו בזה. בקושי מצליח לשמוע את הדברים.

ואז הרגע של הנגיעה- הוא בעצם שבירה של המעגל הזה. 

כשכל זה קורה בפורים, שזה חג מאוד עוצמתי בישיבה(וזר לא יבין זאת. צריך להשתכר, להיות אחרי חצי זמן חורף של לימוד,

וביניי"ש בשביל להבין...) שהוא "הדור קיבלוה", בחינת קבלה בשמחה.

הוא מתאר משהו שאני עוד יכול להבין.

שהתקופה שלו (לפי הקלישאות ) היא שיא זמן חורף של שיעור א´.

הקטע עם הרב שרגא בסוף יכול להתפרש כמיסטי ושחרור פתאומי (למרות שהרב מצטייר כדמות מסוגרת ולא משתתף במה שעובר על התלמידים, כמו מעגל הריקוד מסביבו, שלא נתן לבחור להיכנס),

או שבפורים "התגלה הרצון האמיתי שלו" אחרי עמל של חודשים שבהם הוא רצה ולא היה יכול.

אישית, עלתה לי מחשבה שאולי הסוף ציני.

הוא מראה את המגוחכות של "לך לדבר עם הרב שרגא" בלי מענה אמיתי וזו גם התחושה שעוברת. נראה שהסוף עשוי בצורה לא אמינה במיוחד.

*אם כי החיוך הזהיר על פניו בסוף הסרט עשוי להטעות*

אין לי ספק שפורים היה זמן השיא שלי. בטח בשיעור א'. זה לא משהו שאפשר להסביר.

אני לא חושב שזה שיחרור מיסטי פתאומי. אני חושב שזה מבטא את העובדה שבפורים הוא הצליח להגיע לרב(ששולח אליו

יד, בסצינה). בהשוואה לתקופה הקודמת שבה בשביל לדבר עם הרב הוא מחכה בתור ארוך מאוד שעוסק בשאלות "לא רלוונטיות" אליו.

אם נקביל את הרב למטרה שלו - תורה משמחת, במהלך התקופה הרגילה התורה שלו מוקפת בהרבה

פרטים, משמעויות, אפילו סוגיות, אבל הוא לא מצליח לגשת אליה בגללם. בפורים הוא כן מצליח, בקושי, אבל מצליח.

וזה השחרור שלו, לא מיסטי, אלא מאבק עיקש, שבסוף מצליח לחדור..

ונכון- חסר משהו, כי גם אח"כ יש עוד הרבה עבודה, וזה לא פשוט.

אבל אני לא חושב שהוא ציני. אני רואה איך עצם המפגש עם דמויות קודש כאלו מעוררות ומחזקות, אותי ואחרים.

רק לשבת ליד, רק לפגוש יכול לגרום לחיוך גדול לעלות על הפנים. רק לשמוע אמירונת כזו. הייתי אתמול אצל חבר

שסיפר לי שמישהו מהישיבה התחתן ונשיא הישיבה שלנו חיתן אותם. רק לדמיין את הרב הדרי שליט"א עומד ומחתן

זוג היה מספיקה בשביל לגעת בי. לפעמים רק התחושה שיש לך מקום אצל רה"י משאירה אנשים. זה לא מיסטי.

משקף? כל אחד והסיפור שלו. לכל בייני"ש יש משברים. הצורה שבה הוא יוצא מהם שונה לחלוטין בין אדם לאדם.

ובין משבר למשבר. שיעור א' הוא שיעור לא פשוט לרוב החבר'ה. המסגרת פתוחה- אף אחד לא מכריח אותך. הלימוד

צריך לנבוע ממך, אבל הלימוד לא פשוט, הדרישה שלך מעצמך לא פשוטה. יש משברים קבועים כמעט "משבר חנוכה" לדוגמא.
יש הרבה דרכים לצאת ממשבר, אני לא חסיד של הדרך שהסרט מציג. 

"זר לא יבין זאת" אני חושב שזה מסכם במילה אחת את ההתמודדות הזו, שמישהו מבחוץ באמת לא יכול לגעת בה.

ואני לא יודע מה הגירסא הנשית. אבל אצל בינייש"ים זה מאוד ברור- אם אתה לא לומד, מה אתה עושה? למה אתה לא בצבא?

וזו שאלה מאוד לא פשוטה שנותנת קול משמעותי, כי חבר'ה מרגישים רע, שהם מנצלים את המסגרת כביכול.

מעניין לשמוע. תודה על התגובות והשיתוף.

למוטיבציה- אני חושבת שהסיבה שהם בחרו דווקא את המסיבה של פורים כאירוע שבעצם בו קורה "השינוי" היא מכיוון שבפורים, אחרי ששותים מתגלה הרצון האמיתי של האדם. ואני חושבת שהוא הצליח להתחבר לאותה נקודה פנימית שהוא ניסה לאורך כל הזמן הזה בשיעור א'. 

לבבושקה- אני יכולה לומר שאני מתחברת לחלק מהדברים שאת אומרת.

אני יכולה לומר שהרגשתי בהתחלה שעם החברות במדרשה השיח שלי שונה מאשר עם החברות שלא הכרתי דרך המדרשה אלא דרך מסגרות אחרות. אבל אני חושבת שזה הפריע לי רק בזמן שעדיין הדברים לא היו שייכים לי. 

ברגע שהדברים (דברים שלמדתי במדרשה) התיישבו לי על הלב ולא היו זרים לי, הרגשתי שהשיח שלי עם אנשים הופך להיות איכותי יותר, וגם עם המשפחה אותו דין..

הסרט הזכיר לי את 'איש האמונה הבודד'! 

ומה זה בכלל "נקודה פנימית"?

אני לא קונה את זה.

אבל לענייננו. בשביל להראות איך הוא יוצא מה'משבר' קצת קשה לעשות את זה בסרט של כמה דק'. במיוחד שזה גם משתנה מבחור לבחור..

ואת צודקת שאולי לא הייתי ברורה ב'נקודה הפנימית'. כוונתי הייתה, שהוא רוצה להרגיש שייכות לדברים שהוא לומד. ע"כ.

איך את מרגישה שמצאת את האיזון?

אני שנתיים אחרי שנת מדרשה, ובנוסף, משלבת עם הלימודים האקדמיים שלי מדרשה..

לא הבנתי את שאלתך אם הבאתי את הצד הזה, איזה צד?

מעניין לשמוע, איזה דרכים בנים יוצאים ממשבר? 

אני מניחה שזה תהליכי ולכן לא מצפה לתשובה מפוצצת, אבל מסקרן לשמוע מהצד הגברי.

זה שלב מאוד לא פשוט. שלב הזיהוי.

איך יוצאים, זה ממש תלוי.

זה כבר מאוד תלוי איפה הנקודה, מה השורש.

יש פעמים שלימוד משותף של נקודה אמונית מוציאה ממשבר.

יש פעמים שזה באמת נגמר ב"בום" שאף אחד לא מבין.

יש פעמים שמשהו שלא קשור לישיבה עוזר - טיול לאיזה מעיין, או שיחה עם מישהו ברחוב... מכיר גם כאלה.

אני מכיר אפילו סיפור של מישהו ש"גלות" הוציאה אותו.(גלות זה ללכת ללמוד בישיבה אחרת לכמה זמן מבחירה)

אני חושב שהעיקר הוא שאדם יודע שהוא במשבר. אח"כ הכול כבר בתהליך של עלייה.

ככה ראיתי אצלי ואצל חברים.

אמנם זה לא מהוקצע כמו שאתה מצייר את זה, עם גרפים ומדדי הצלחה

אבל יש קו של ישיבות ש"חונקים" את הבחורים, ומי שלא עומד באתגרים מוצא את עצמו במצב לא נעים

זה ויכוח גדול מאד בשיטות חינוך, שאני אישית לא מבין בו, האם יותר חשוב שהתלמיד יתפתח עם עצמו מבחירה, או שהכי חשוב שילמד בפועל

צריך לזכור שבעבודת ה' הרי אין מי שצועק עליך, ואתה חייב להיות אחראי על עצמך, וכשתצא מהישיבה - מי יהיה השוטר? 

אני קצת מתפלא שאתה כל כך בטוח בעצמך, בדרך כלל זה נפוץ אצל בחורים צעירים הביטחון הזה במשהו שאתה לא מומחה בו. אתה עוסק בחינוך במקצועך?

מאידיאל...

ואם אתה רוצה לשמוע אז אני בטוח שאם תקפוץ לישיבה רה"י או הרב המשגיח יסכימו להסביר לך את העניין.

באופן טבעי, אני מסכים עם שיטת הישיבה שלי.

אני מניח שאתה למדת במסגרת אחרת ואתה מסכים עם שיטתה.

למדתי בישיבה "פתוחה", ואח"כ עברתי לישיבה "הפקר"

(בראשונה יש משגיח והוא מעלים עין, בשניה אין בכלל משגיח ועושים מה שרוצים)

אני לא הבעתי עמדה, אני פשוט טוען שזה ויכוח גדול בין מחנכים מהשורה הראשונה

אני אישית הייתי סובל מאד בישיבה שחונקים אותך

אבל זה סתם ענין של חוסר קבלת מרות - דפקט שלי!

ממש לא הפקר... 

אני מביע עמדה, בריש גלי. מכל צורה שאני מסתכל ותופס את משמעות לימוד התורה אני מבין יותר כמה לא ניתן 

להגיע לעומק התורה ללא בחירה אמיתית ומתמשכת. אני לא שולל את העמדה השנייה, אני מכיר בה, אע"פ שהיא

עומדת כנגד כל תפיסת התורה שלי.

מבחינתי - אדם יכול ללמוד את כל הש"ס עשר פעמים, אם הוא לא עשה את זה מבחירה, בגלל שהייתה לו אפשרות

לצאת, הדלת הייתה פתוחה, והוא ידע שזה בסדר, ובכל זאת הוא בחר בתורה, אז העיקר חסר מן הספר. ככה אותי

חינכו, "חמור נושא ספרים" הראשונים מכנים את מי שיודע הרבה אבל קשור מעט. קשר מחייב בחירה אמיתית,

כמו חתונה, לא חובה וכפייה. אנשים יכולים לחיות זה לצד זה ובפרקטיקה לחיות כזוג ולעולם לא להפוך לזוג עד שיבחרו

בכך. אצלנו ביקשו ש"נתחתן" עם התורה. שיהיה אכפת לנו מהתורה. ברור שזה לוקח זמן ומאמץ ובדרך יש נפילות

והתרחקות. אבל יש גם קשר. יש השתוקקות שמובילה למשבר כשהיא לא מתמלאת.

אז אני מצהיר בריש גלי - זו שיטתי. ואם יש לך שיטה אחרת, שיבושם לך, אשמח לשמוע ולהחכים, אולי אפילו

אמליץ עליה לאדם מסויים במקרה מסויים - כי לו מתאימה שיטתך. 

אבל מביע עמדה.

ועם העיקרון אני לא כל כך מסכים

בחיים יהודיים מתוקנים - עבודת ה' צריכה להיות ע"י כפיה ציבורית

יש על מצוה מפורשת בתורה - שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך

התפקיד של ה"שוטרים" הוא להכריח את העם לא לעשות עבירות, ועי' בחינוך שם שצריך שהשוטרים לא ישאירו "חופש בחירה" לאנשים!

אז ברור הנסתרות לה' אלוקינו, ורק הנגלות לנו ולבנינו עד עולם, ואנחנו ערבים רק על מה שגלוי, ועדיין יש לכל אדם בחירה מה לעשות בסתר

אבל אנחנו לא אומרים - תעשו מתוך בחירה ואנחנ לא כופים

נכון שעשייה מתוך בחירה היא יותר מעולה, אתה יותר מקושר עם התורה, וגם על זה יש מצוה בתורה - ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם - לפי הספורנו שם כוונת הפסוק שם שנעשה את הרצון בנפש חפיצה, ולא מתוך כפיה (אפי' לא כפיה פנימית! פשוט לעשות מרצון)

אבל זה נאמר על האדם עצמו, שהוא צריך לעבוד לעשות בלי הכפיה, אבל הציבור בכללותו מצווה לעשות כפיה, כדי שעכ"פ יעשו - בין בכפיה ובין שלא

ואני חושב שהסטורית אם תבדוק איך היה בישיבות בוולוזין היה משטר, והבחורים לא עשו מה שהם רצו

מה שהשתנה בימינו זה שמצות כפיה כמעט בטלה מן העולם, כי היום אי אפשר לכפות על שום דבר "דור החופש והדרור" כלשון הרב עובדיה, ואם אתה כופה אתה מביא להתמרמרות שתגרום לאדם להתמרד, וכיון שהכח שלך מאד מוגבל - יצא שכרך בהפסדך

אז יש ישיבות כדור האחרון שהחליטו שבדור שלנו שהדורות חלשים - לא יועיל כפיה, ומנסים לכוין את הבחור שישאף בעצמו, ומלמדים אותו את מה שאתה אומר עכשיו - שהעבודה מתוך בחירה היא המעלה שצריך לשאוף אליה, וזה הכי טוב

אבל אף אחד לא אמר שזה מצב לכתחילה בעם ישראל!

ויש הבדך נוסף בין לימוד תורה בישיבה לבין קיום מצוות מעשיות. 

אע"פ שלימד תורה הוא מצווה, יש הבדל בין מי שמבקש לקנות תורה, למי שלא...

אין ספק שבמצב חיים מתוקן יש שוטרים ושופטים שאחראים על העם. מצד הערבות ההדדית אנחנו מחוייבים,

לעזור ולתמוך ואף להוכיח(כשיש לזה מקום וזה לא בחינת "ישא עליו חטא").

חיים מתוקנים הם חיים ללא כפייה. אלא שבמצב מקולקל צריך גם כפייה, צריך שוטרים- אבל לא צריך שהם יעבדו.

זה מצב מתוקן.

מה לעשות שאנחנו לא במצב מתוקן? אז צריך גם להקשיב לדור, כי מה שהדור דורש הוא להצליח להגיע למקום

הגבוהה יותר - תורה מתוך בחירה ולא כפייה. חוק ידוע בפנימיות הוא "אין כפייה ברוחניות" וכפייה אולי תצליח לבנות

מסגרת אבל לא לב. וגם אם נגיד "אחר המעשים נמשכים הלבבות" זה לא כשיש התנגדות נחרצת.

ויש לזכור שיש הבדל בין מקום שאמור לגדל ת"ח, מי שהמהר"ל כותב עליו שהוא "כולו שכלי", מי שעליו חז"ל קוראים

את הפסוק "כי מלאך ה' אלוקים צבקות הוא". מי ששונה מאה ואחת פעם ולא מאה, כי הוא עובד אלוקים, והוא לא

במסגרת, הוא מבקש יותר ממנה. שבו כל כפייה היא הרחקה מהמקום הזה. אלא אם כן הכפייה מגיעה מבחירה,

גם התלמידים עצמם כופים את יצרם ללמוד, אחת מהשיחות היותר חזקות שזכורות לי היא שיחה מאמצע זמן חורף

של שיעור א', כביכול שיחה שגרתית לפני סדר בוקר. הרב דיבר על המדרש שאומר שיצחק אמר לאברהם לעקוד אותו. וביקש מאיתנו שמי שמרגיש שהוא צריך עזרה- אין בושה לבקש ממישהו חיצוני "עקוד אותי" מפני שהנפש

חוצפנית היא. יש הבדל בין אדם שאומר - תעקוב אחרי כאן, תן לי גיבוי להגיע לאן שאני רוצה באמת, למרות שקשה

לי. לבין אדם שנכנס למסגרת שדוחפת אותו להישגים, בלי לתת לו את הבחירה, או כמעט שלא לתת לו.

אז יש הבדל, בין כפייה לכפייה, ובין מסגרת למסגרת.

לשיטתי - כדי שיהיה קשר אמיתי עם התורה חייבים לעשות את זה מבחירה.

בלי בחירה לא יהיה קשר. 

בעניינים החיצוניים, של "סור מרע" חייבים לעזור אחד לשני, במיוחד במרחב הציבורי, ולהציב שוטרים,

אבל זו לא הדרך לבנות ת"ח. לפחות בדורנו.

למעשה באופן הכי בסיסי - אני לא מחשיב אדם שמקיים, גם את כל ההלכה מתוך כפייה(חברתית, ציבורית) לאדם

דתי, הוא אדם מסורתי שמקיים מצוות שיש להן ערך והן מאוד מועילות, אבל הוא לא אדם דתי.

אדם דתי הוא אדם שיש בו רצון ותשוקה לעשות הכול, לא מהכרח, אלא מבחירה. מי שמבקש לעשות רצון ה',

כי הוא מבקש להפוך את רצונו העצמי לרצון ה'.  כמובן שההלכה היא רצון ה'. ולכן מי שמבקש לעשות את רצון

ה' צריך ללמוד ולקיים הלכה. בטח ובטח שכדי להיות תלמיד חכם צריך להיות בוער בתשוקה לה' יתבר.

זריקה של כל הבחורים לשטאנץ אחיד וחניקה שלהם במטרה למלא את המיטת סדום שיצרנו זאת לא הדרך שאני מאמין בה.

במקצוע שאני מקבל עליו כסף? לא.. אני עוסק בתחום אחד בשביל לפרנס את ביתי ובזמני החופשי אני ממלא תפקיד בתחום של חינוך לא פורמלי (בצורה רשמית).

אינטנסיביות איננה מדד. לדעתי היא בדיוק ההיפך ממדד. היא לוקחת אותך מכוח האינרציה - וזה נוגד את כל תפיסת 

הלימוד שלנו, שצריך לבוא מבחירה. דווקא בגלל שישיבות הן מקום פתוח, שלא דוחף אותך בכוח(בדרכים שונות, כנ"ל אינרציה)

אלא מאפשר לך להתמודד עם עצמך - אתה רוצה תלמד, אבל זו בחירה שלך, אתה קם בבוקר לתפילה כי זה חשוב לך, לא

בגלל שיעירו לך ולא בגלל שאתה תפסיד, אלא בגלל שזה חשוב לך מצד התפילה. אתה לומד סדר בוקר כי זה חשוב לך, 

לא בגלל שכל השאר. אתה נשאר ער בלילה למשמר בגלל הצ'ולנט והדברי תורה, לא כי המשגיח יתן לך מבט.

אם לא התמודדת עם החופש לבחור בתורה, לא משנה מאיזו סיבה, והחופש לבחור הוא לא במצב ש"הדבר היחיד שיכולתי

לעשות זה להמשיך ללמוד" אלא כשהאופציה של להפסיק ללמוד קיימת ורלוונטית - רק אז אתה קונה את המקום הזה שמחבר

אותך מעבר.

לכן זה שהיית במקום אינטנסיבי יותר מישיבה ממוצעת, זה לא מדד. 

זה שלא חווית משברים - לא מדד.

משבר מבחינתי הוא עליית מדרגה. הוא הזדמנות מחדש להבחין ב"למה" שלי, או ב"איך", כי הם כבר לא באים על מגש של כסף.

זה קשה, זה מפרק, זה גומר כוחות ופרקטית לפעמים במשבר יוצא שלומדים הרבה פחות. אבל הלימוד שלאחריו הופך להיות

זך יותר, נקי יותר.

זה העומק. עד כמה שעניות דעתי מגעת.

קצת מוקצן הייתי אומר,

אבל די משקף בצורה זו אחרת

אני חושב שזה משקף ברמה שאפשר להתחבר ולהבין מה עובר על הגיבור , ובאמת יש בעיה של אמינות כמו איך הוא יצא מזה?

מה הוא עבר? אבל אין מה לעשות , קשה לתאר באמת תהליכים כאלו בצורה מושלמת.

ואני דווקא מאוד אהבתי את הסוף המפתיע , כי באמת ציפיתי שהוא יעזוב את הישיבה (כי כך היה נראה המצב)

ולי לעומת זאת יש עדיין דברים לא פשוטים , אני לא סיימתי את המשבר שלי , ואני באמת עזבתי את הישיבה

אז אף על פי שיש כאן חוסר בתיאור , אני שמח לראות סוף כזה , סוף שבו הוא יוצא מהמקום שהיה בו ומצליח להגיע לאן שרצה.

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...

כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..

אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...

ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?

לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.

יכול להיות שיש 0.000000000000000000001% שזה לא קיים אצלם

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

ולא יודע אם תרגמו אותם, בכל מקרה, בכלל המשחקים שפירטתי אין מלל כמעט.

תלוי מה הסגנון שאת מחפשת?

האורך? מספר השחקנים?

טוב אז יש לי שיעורי בית לחקור.

לא משנה הסגנון והאורך העיקר שיהיה אפשר גם בשני שחקנים ומעלה ולא מ-4

שם קוד (יש לו גרסה לזוג),

אליאס,

דיקסיט (אפשר לבצע התאמות שיעבוד לזוג),

Avalon,

Shadows over Camelot

סושי גו,

ולא בטוח לגבי Draftasorus 

תלוי איזה סגנון אוהבים