אחים יקרים!
הקדוש ברוך הוא מדבר אלינו, באו נקשיב -
בתקופה האחרונה אנחנו, כעם ישראל החי בארצו, עוברים מצבים קשים מאד. המצב החמור הגיע לשיאו בחטיפת הנערים אייל, גלעד ונפתלי וממשיך בהמון התפרעויות והפרות סדר ומתעצם במתקפת טילים קשה.
פיגועים קשים אלו הנם מעט דוגמאות להרבה פיגועים קשים שעברו לצערנו על עם ישראל בשנים האחרונות (כגון הרצח המזעזע של משפחת פוגל, הרצח המזעזע של בנות משפחת חטואל וכן הפיגוע הקשה בישיבת מרכז הרב ועוד). יהי זכרם של כל הנרצחים ברוך.
בחוץ הכל יכול להיראות יפה לכאורה, עולם כמנהגו נוהג, ואולי אפשר להמשיך כרגיל, אבל לא נכון שיהיה כך. כאשר אנו שומעים על כאלו דברים אנו צריכים לשאול את עצמינו – איך נכון להתייחס אליהם?
דברים אלו אינם דברים של מה בכך, אלו פיגועים קשים מאוד, ואין אלו קשיים של המשפחות השכולות בלבד, אלא צרות של כלל ישראל, כי כולנו עם אחד ויש בינינו ערבות.
ובכל זאת, אולי ח"ו עולה מחשבה שאלו דברים שחוזרים על עצמם ואין מה לעשות וככה זה עם ישראל, עם נרדף בין האומות, ולא צריך יותר מדי להתרגש מהדברים.
אלא שאנו צריכים להבין, כפי שכותב הרב אדם סיני שליט"א בספרו "התורה האדם ומה שביניהם" (פרשת וארא), שהמקרה לא נועד לעצמו. המקרההוא אמצעי, לדבר-מה, שמעבר למקרה. כפיהכתוב (ויקרא כ"ו, כ"ז-כ"ח) "ואם בזאת לאתשמעו לי, והלכתם עמי בקרי והלכתי עמכםבחמת קרי ויסרתי אתכם, אף אני שבע עלחטאתיכם". קרי הוא מקרה.
הסתכלות זו נובעת מתוך האמונה בבורא עולם, ומתוך האמונה שהוא, ברחמיו הרבים, רוצה לקדם אותנו למטרתנו ולכן הוא עושה לנו כל מיני דברים כדי לעורר אותנו להתקדמות. לפעמים אדם ישן מבחינה רוחנית וצריך משהו שיעורר אותו. זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא מדבר אלינו דרך סימנים ולנו יש תפקיד – להתעורר ולשמוע מה רצונו. אי אפשר להישאר שאננים מול דברים קשים כל כך, אי אפשר רק לרחם על המשפחות מבחוץ כאילו אין זה נוגע אלינו. צריך שיהיה אכפת לנו, צריך שיכאב לנו שככה הקב"ה מדבר אלינו, צריך שיכאב לנו שלא התעוררנו מעצמינו לדבר ה' אלא צריך היה להעיר אותנו בדרך ייסורים. חייבים לחפש איפה אפשר להתקדם יותר ולהשתנות לטובה על פי מה שה' רוצה מאתנו.
כמובן שלא בכל דבר שקורה לאדם הוא יכול לדעת למה זה קרה לו, אלא שאם קורים דברים כללים לעם ישראל כבר הרבה מאוד שנים בהחלט צריכים לנסות לראות על פי הבנתנו מהתורה מה אנו יכולים ללמוד מכך.
כאן ראוי שנבין יסוד רוחני חשוב מאוד ביהדות, שאותו מלמדנו הרב אדם סיני שליט"א על פי תורת בעל "הסולם".
היסוד אומר שישנם שני חוקים ראשוניים במציאות:
א) הבורא ברא את הבריאה כדי להיטיב לנבראיו, ולכן אנו חייבים להיות מאושרים כי זהו רצון הבורא.
ב) הבריאה רוצה יתר דבקות (אהבה) עם הבורא.
מכך יוצא, שחייבים להיות מאושרים, אבל האושר חייב לבוא מאהבה לבורא. לא מאנוכיות, כסף, גאווה או משהו אחר.
למשל, בדוגמא גשמית אפשר לומר שכשבחור חוזר הביתה אחרי שהיה הרבה זמן בישיבה ואמו מכינה לו ארוחה טובה לאכול, הצורה הנכונה היא, שיאכל את האוכל של אמו בגלל שהוא רוצה לשמח אותה ואכפת לו ממנה, ולא סתם כי הוא רעב (וגם אם היה אוכל טוב יותר במקום אחר עדיין היה מעדיף את האוכל שלה). כמו כן, כשהנברא רוצה ליהנות מטובו של הבורא – זה כדי ליהָנות את הבורא ולעשות לו נחת רוח.
הבורא מבטיח לנו שאם נעשה את ההכנה הראויה הוא ייתן את האור, וכל מה שבאנו לעולם הזה זה רק כדי להכין את עצמינו להגיע לאהבה לבורא! לכן לשם צריכים להיות מכוונים כל מעשינו, מחשבותינו, הרגשותינו ורצונותינו, ולא לשום מטרה אחרת.
זו גם הסיבה שניתנו לנו המצוות, כדי שעל ידן נזכך את עצמינו להיות מוכשרים יותר לאהבה לה'.
חשוב להבין שהגלות ואומות העולם שמנסים לשלוט עלינו כל הזמן זהו סימן לגלות הפנימית.כלומר צד היצר הרע שבאדם שרוצה להרחיק אותו מה'. אותו יצר הרע אומר לאדם לחשוב רק מה טוב לתועלתו האישית ובכלל לא אכפת לו מהו רצון ה'.
כפי שמורים לנו המקובלים וגדולי החסידות, הדרך להגיע לדבקות בבורא ולצאת מהגלות הרוחנית והגשמית, היא על ידי התעסקות בפנימיות התורה. כפי שכותב רשב"י בזוהר נשא דף קכד וז"ל: בהאי חיבורא דילך דאיהו ספר הזוהר וכו' יפקון ביה מן גלותא ברחמי.
וכן כותב הרב קוק זצ"ל באורות התחייה פרק ס"ד וז"ל: סתרי תורה מביאים את הגאולה, משיבים את ישראל לארצו, מפני שתורת אמת בעז הגיונה הפנימי דורשת בהרחבתה את הנשמה השלמה של האומה וכו' ההתעוררות שבאה מצד הצרות והרדיפות של האומות אינה כ"א התעוררות מקרית, של צרוף. היא ראויה להלהיב על ידה כחות נחשלים, אבל יסוד החיים מוכרח לבא מצד עצמיותה של התביעה הצורתית של האומה, וזה יתגדל ויתאמץ כל מה שאור תורתה הפנימית, עומק דעותיה וחביוני חביוניה, ילכו ויחיו בקרבה בגאון גדלם וכו' ע"ש.
פנימיות התורה זה לא אומר רק למידת ספרי קבלה, אלא זה אומר להסתכל בצורה פנימית יותר על הקשר שלנו עם הבורא, עם התורה ואף עם כל חיינו. למשל כשאני עושה מצווה – האם אכפת לי רק מהמעשה או שאני חושב גם על הבורא, שבשבילו אני עושה את הפעולה? האם כשאני לומד תורה אכפת לי מעשיית רצון ה' או רק מהידע שאני אקנה?
מכיוון שאנו לא הגוף החיצוני שאנו רואים, אלא אנחנו פנימיות והעולם הזה הוא עולם חולף, לכן השינוי הפנימי שיתחולל בתוכנו הוא זה שיישאר בנו לעד ולא המעשה החיצוני. ככל שנשנה את נפשנו בעודנו בעולם הזה יותר לאהבת ה' – זה מה שיישאר לנו גם לעולם הבא. חייב את המעשה החיצוני, אבל רק בגלל שהוא מגרה את הנקודה הפנימית שבנו, כיון שאחרי המעשים נמשכים הלבבות. גם אם אנו לא תמיד יודעים בדיוק את הקשר בין המעשה להשפעתו הפנימית, צריכים להאמין לחז"ל שמעשי המצוות הם שגורמים לדבקות בבורא, אבל כמובן, ככל שנגביר את המודעות לקשר שלנו עם ה', אז גם במעשה התורה והמצוות נתקדם יותר מהר, והם ישפיעו עלינו יותר.
ריבונו של עולם רוצה לעורר אותנו להתקדמות, לכן ראוי יותר להתעסק בתורת הפנימיות ובכללה תורת החסידות. הקבלה אינה ליחידי סגולה או לזמן שנהיה עובדי ה' שלימים. דווקא על ידה נתקדם להיות עובדי ה' שלימים. אנו צריכים מעתה לחפש, לראות ולמצוא דרכים שבהם נוכל ללמוד את חכמת הקבלה שהרי בה מצויה הדרך לדבקות בבורא בצורה בהירה וסלולה יותר, וכן להתעסק יותר בהעמקת התודעה היהודית והאמונית שבנו על ידי התעסקות בספרי חסידות ומוסר וכד'.
יהודים יקרים! נוער יקר! בואו נתעורר באמת לה' שעוזר לנו ורוצה רק את טובתנו, ומוביל את כולנו לכך שנגיע לאהבה אליו ונקבל את הטבתו. בואו נדרוש מעצמינו קשר פנימי לה', קשר יותר עמוק ורציני. בואו נלמד יותר את פנימיות התורה על כל המובנים שלה, כי חכמת הקבלה היא המפה שעל ידה אנו צריכים לבנות את נפשנו כך שתהיה ראויה לדבקות בבורא. כל יהודי צריך לדעת כל עניין בעבודת ה' בצורה ברורה. למשל: מהי ההגדרה של אמונה? מהי נשמה של יהודי? למה אהבת ישראל חשובה לקשר שלנו עם הבורא? ועוד שאלות בסיסיות ביהדות. אם בשביל מקצוע אנו מבינים שצריכים ללמוד אפילו כמה שנים, כל שכן שצריכים ללמוד את הנפש, איך היא בנויה ואיך להשתמש בה, ואת הדרך להגיע לשלמות הנדרשת ממנה, כדי שנוכל לעבוד עבודת ה' בצורה נכונה ושלימה. יש לנו תפקיד להגיע לאהבת ה'.
לא יתכן שלא נגיע לאהבת ה' מאחר וזה מה שה' דורש ומצפה מאיתנו, זו תכליתנו ולשם כולנו צריכים לשאוף. חייבים להאמין שה' עוזר ויעזור לנו להגיע! אפשר להגיע לשלמות בקשר שלנו עם הבורא, שזו השלמות האמיתית.
