הגמרא במסכת ברכות אומרת:
"ר' אחא ברבי חנינא אמר מהכא (איוב לו) הן אל כביר ולא ימאס
וכתיב (תהילים נה) פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי
תניא נמי הכי רבי נתן אומר מנין שאין הקב"ה מואס בתפלתן של
רבים שנאמר הן אל כביר ולא ימאס וכתיב פדה בשלום נפשי מקרב לי וגו'" (בבלי ברכות דף ח ע"א)
ממה שראיתי (רבינו חננאל, רש"י וכנראה עוד) הלימוד על מעלת תפילת הרבים הוא מהמילים בתחילת הפסוק "פדה בשלום נפשי מקרב לי כי", אבל אם נשים לב למילים הסמוכות בפסוק הבא שלא מצוטט בגמרא
" יט פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקֲּרָב לִי כִּי בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי. כ יִשְׁמַע אֵל וְיַעֲנֵם"
אזי יותר מסתבר שעיקר הלימוד הוא מהמילים "ישמע אל ויענם", וידוע הרי שפעמים רבות עיקר הלימוד מופיע בהקשר יותר רחב של מקור שהגמרא לא מצטטת אותו במלואו. למישהו יש מושג לפרשנים המתייחסים למה שאמרתי?
(מעצבן שאני מעתיק טקסט וזה משנה את הפונט של כל ההודעה, בלעכס)


