אבל מאוד נפוץ...

זה נכון שכדאי לעורר אנשים שיחשבו פעמיים, לפני שהם עושים צעד כזה גדול בחיים. אבל גם להפחיד יותר מדי זה לא טוב כי אז האדם כבר מאבד את הביטחון העצמי וכל הזמן קול פנימי ילחש לו 'אולי אתה מהופנט?' 'אולי אתה סתם חולם שהיא מתאימה לך?' ואז גם בחורה שמתאימה לו הוא יפסול...

פשוט צריך להיות אמיתי עם עצמך ולבטוח על השי"ת בתמימות שאתה עושה מה שאתה יכול והשאר הוא ידריך אותך כי 'שומר פתאים ה' '

בס"ד

לא בטוחה שזה ימנע ממני להתחתן בגיל כזה, אבל הסיפור בהחלט עצוב..

לא תמיד הגיל קשור..אני יכולה להעיד מהצד השני של זאת שהתחתנה בגיל צעיר ומכירה עוד כמה חברות כאלה שב"ה הכל מעולה!

לפעמים זה גם בכלל לא קשור לגיל,יש לי חברה שהתחתנה צעירה והתגרשה בגלל בעיה שהיתה לבעלה.

בקיצור חבל להלחיץ.

כדאי כשנפגשים כמו שהזכירו לפני להתיייעץ עם אדם מבוגר ולא ללכת רק אחרי הרגש.

בהצלחה לכולם!

תמיד יש שני צדדים יש אלה ויש את השניים...השמחים והעצובים.

מאוד.

וזה באמת כן מייצג, פשוט על זה אפח'ד לא מדבר.

פעם לא האמנתי שזה כך,

אחרי שראיתי חברות צעירות שמתגרשות מכל מיני סיבות,

הבנתי שזה בכלל בכלל לא פשוט העניין הזה,

ולא ממולץ לכולם בגיל כל כך צעיר.

וגם בגיל אחר,

צריך לשים לב לעוד דברים חות מאשר הרגש,

כי לפעמים הרגש עובד חזק,

אבל אם חושבים קצת- זה לא קשר שיהיה טוב לאורך זמן.

ואחרי כל ההשתדלויות צריך המון המון סיעתא דשמיא.

(ואפילו 16.5) והשואים באושר.

יותר מי שאני מכיר מקרים הפוכים.

(ודרך אגב המקרה שאני מכיר של משהי שהתחתנה בסוף שמינית,דווקא זה היה אחרי קשר ארוך של כשנתיים,והמקרים שהתחתנו בשידוך וקשר קצר החזיקו מעמד)בקיצור זה לא אומר כלום.

וזה קשור לבאיזה חבר'ה גדלים,יש מקומות שבגיל 20 עדיין ילדים ויש מקומות שעצמאיים בגיל 16.

לצערנו המגמה היא לא לכיוון הנכון,ומשם הבעיות והסיפורים העצובים האלה.

אבל אינלי זמן עכשיו...

איזו תנאים חברתיים מבגרים את האנשים, ואיך זה מתבטא בפועל בחיי הנישואין?

רוב האנשים חיים על חשבון ההורים (גם אם לא אצלם)

כשבן אדם בגיל 14 הלומד לדאוג (במידה מה) לעצמו הוא מתבגר הרבה יותר מהר.

(יש לי חבר שאמא של אשתו,לפני החתונה רצתה לקנות לו ציצית,היא שאלה את אמא שלו מה המידה שלו,והיא אמרה לה שהיא לא יודעת,פעם אחרונה שהיא קנתה לו בגדים הייתה בכיתה ח....)

יקבל החלטה על בחירת בת זוג בצורה יותר שקולה?

תהיה לו יותר מוכנות להתאים את עצמו לאשתו?

איך זה בדיוק קורה?

[לא שהטענה שלך נשמעת לי מוזרה, אבל הייתי רוצה להבין יותר].

יש את האתגרים הכלכליים של חיי נשואין, שבהם יותר ברור שאדם שגם עד היום התמודד עם משימות כאלה, ולא לקבל הכל מן המוכן מגיע במצב בשל יותר, אבל, ברור שזה לא הנושא היחיד שדורש בשלות, ואולי גם לא הנושא העיקרי שיש בו קשיים של חוסר בשלות.

איך אתה חושב שבוחרים בן זוג?

מה צריך כדי לבחור בן זוג?

מה זה "מוכנות" לזוגיות?

אענה מעט על שתי השאלות האחרונות.

מה צריך כדי לבחור - אינטואצייה אנושית, סדרי עדיפויות בחיים,  היכרות עצמית, שיקול דעת אחראי [חשיבה הגיונית ולא פזיזה].

המוכנות היא בהרבה תחומים [אני לא נכנס לתחומים טכניים] -

אחריות - לחשוב על התוצאות של מה שהאדם עושה. במקרה של בעיות, לחפש פתרונות ולא אשמים, את היכולת של האדם לעשות דברים שלא נעימים לו, אבל צריך לעשות אותם.

תקשורת - להפתח רגשית, לשתף ברצונות, לנהל חילוקי דיעות. 

את היכולת להתחשב בשני, לא להיות מקובע למה שהאדם רוצה בעצמו.

(מסתבר ששכחתי דברים חשובים).

וזה קשור גם לחלק ממה שאמרת.

כשהוא לומד לדאוג לחיים שלו,הוא מקבל (אחראי שהוא גם עושה טעויות) שיקול דעת אחראי,סדרי עדיפויות וכד'.,

*זהירות, כל המעוניין מוזמן לוותר על החפירה*

"לטובת על אלה שברור להם שגיל 19 הוא הגיל האידאלי לחתונה,

ושקשר של חודשיים נשמע להם ארוך מאוד."

מאיפה למדת בסיפור שגיל 19 הוא גיל לא אידאלי לחתונה?

נכון, יש בעיה של חוסר בשלות בסיפור, בעיה מאוד גדולה של אדם לא בנוי וצעיר.

הבעיה פה היא לא החתונה- הבעיה היא שבגיל 19 אין לו מושג מיהו ומה משמעות הדברים והפעולות שהוא מבצע.

זו בעיה חברתית אמיתית- ילדים בגיל 19 שכל מה שמבדיל ביניהן לבני 9 זה שהם מתעסקים בנושאים משמעותיים יותר,

שמשפיעים יותר על חייהם וחיי אחרים. חלק מהתרבות שלנו מכריח זאת, אבל לתת לילד בן 9 להתעסק בזוגיות זה מסוכן,

לכל הצדדים.

שאלת גיל הנישואים אכן מטרידה רבים, במיוחד ב"ציבור שלנו" שמצד אחד חי חיים שבהם הבשלות החברתית לנישואין מגיעה

מאוחר(וזה כולל בשלות רוחנית, בשלות של דעות, של משמעות ואחריות, וגם ביסוס כלכלי.) ומצד שני הבשלות הגופנית מגיעה

בלי להתחשב, והפער הזו מאוד בעייתי. בתוך הפער הזה אנשים פוצעים את עצמם- מי בכך שהוא מחכה יותר מדי מי בכך שהוא

לא מחכה כלל, הפער הזה גורם לרבים ליפול והופך את כל עולם הזוגיות שלנו לעדין ושברירי, מתוק ומר. 

נשארנו בשאלה קשה מאוד - מה עדיף?

להתמודדות עם הצורך הכל-כך בסיסי הזה שמתעורר באדם, למצוא את חציו השני, יש מחיר - היא מגיעה לעיתים למלחמות,

כאשר הצורך מתעורר הוא נמצא שם- מי שמרגיש שהוא חסר, החיסרון לא נעלם, "תהום אל תהום קורא" וכאשר לא ממלאים את

הצורך הוא מנסה למצוא דרכים חלופיות שרק מזיקות, ומלחמה נוספת להילחם ב"דרכים החלופיות" נפתחת. כוחות הנפש והגוף

נצרכים כדי להתגבר במלחמה וכמו במלחמה יש מערכות מוצלחות ויש שלא. המצב לא פשוט.

מצד שני - אדם לא בשל יזיק לעצמו ולכל מי שיבוא איתו במגע. כפי שתיארת- ומקרים רבים ומצערים כמוהו. זוגות צעירים שלא

מבינים בכלל מה משמעות הקשר והזוגיות, הם מגיעים למקומות קשים, "עינוי נפשי", ברור ששניהם לא מאושרים ובטח שלא

מגיעים למה שאנו מבקשים ורוצים בשבילם ובשביל עצמנו - "שכינה ביניהם", ואין אפשרויות ביניים, האפשרות השנייה היא "אש

אוכלתם". 

אז מה עושים? הדבר הראשון הוא להבין שהבעיה היא לא הגיל- הגיל צריך להיות מותאם לאנשים לא לרעיונות, מי שמסוגל 

שיתחתן מוקדם- מי שלא, שלא. אין חובה להתחתן בגיל 18, זה רצוי ועדיף, לכל שיטות חז"ל ורז"ל- אבל מי שלא בשל עדיין

צריך לחכות, כי הנזק גדול יותר אם יתחתן לפני שהוא מסוגל מאשר אם יחכה. מי שמגיע לגיל מאוחר בלי תחושת צורך בחתונה

אולי רצוי שיבדוק מול עצמו, כמו בכל התפתחות מאוחרת, מה מעכב. אבל השיח לא צריך להתמקד במספר אלא בבשלות

האישית, יש מי שבגיל 17 כבר בשל לכך ויש מי שגם בגיל 25 לא בשל.

הדבר השני הוא לבדוק למה אנשים נשארים ילדים עד גילאים מאוחרים מאוד- ילד בן 13 נחשב לבוגר לפי חז"ל, לא השתננו

ביולוגית בצורה כל-כך מהפכנית שאנשים כבר לא יכולים להחשב כבוגרים בגיל 13, לפחות עד כמה שאני מבין. אלא השינוי הוא

בעיקרו חברתי תרבותי. מי שלא צריך להתבגר עד גיל 20(חיים עם ההורים, על חשבון ההורים, ללא אחריות, ללא מחוייבות

אמיתית...) לא מתבגר, אבל המערכת הביולוגית מתקתקת, לא מוכתבת לתכתיבים חברתיים תרבותיים.

עד שלא נגדל, כחברה, בוגרים אמיתיים(ולא ניפול לתופעות כמו "המבוגר הילד"), נשאר עם הבעיה הזו.

השאלה היא לא בני כמה הם התחתנו בסיפור, אפשר לספר את אותו סיפור על אנשים בני 28 וזה עדיין יהיה רלוונטי.

שנזכה שלא יהיו סיפורים כאלו, שנזכה כולנו להגיע ממקום הרבה יותר אמיתי לעניין הזה.

אבל זה לא סותר את זה שיש כאלה שכן.

אמנם לא מצאתי,ואכן השתנתי,אז מה?אנשים משתנים גם בגילאים הרב יותר מאוחרים.

אם אני אמשח שלא התחתני אז?כן,כי כל מה שה' עושה הכל לטובה,אבל לא נראה לי שחבר שלי שהתחתן חצי שנה אחרי שאני התחלתי לחפש (הוא גדול ממני בחצי שנה אז הוא התחתן בגיל 18) מתחרט על זה וברוך ה' הוא חי באושר.

(אפשר לבקש ממנו לבוא להעיד פה...)

את חיה בסביב שונה ממני,אני מכיר לא מעט שהתחתנו בגיל 17 ובוודאי שלא מעט שהתחתנו מתחת 20.

ונעלמתי לי חזרה..

ועל נשואים שאיכשהו מתנהלים אבל הזוגיות שלהם רחוקה מלהיות מאושרת,

בכלל כמעט ולא יודעים.

למי שזה מתאים לו- אחלה.

לרוב האנשים זה ממש לא מתאים. אבל ממש לא.

אם המציאות מעוותת או לא, אני לא יודעת, אב גם בהנחה שאתה צודק- אנחנו עובדים עם המציאות העכשווית,

ומנסים להעלות אותה בצורה מתאימה, ושלא פוגעת בנו.

ילדים בני 18 לא באמת יודעים מה הם רוצים, גם אם הם חושבים ככה.

אני מכירה היטב את החברה עליה אתה מדבר, חייתי בה כמה שנים טובות בחיי,

והסביבה גורמת לאנשים לרצות להינשא מהר- כסוג של לחץ חברתי וכך נכון לעשות וכולי,

כשהחברה די משתיקה את הסיפורים שלא נגמרים בטוב.

אז אנשים נפגשים, לפעמים יותר מתאהבים ברעיון של להתחתן מאשר בבן אדם, ואז מתחתנים.

והם גם נפגשים לרוב לא הרבה זמן, שלא לומר מעט מאוד.

ואז הם נקלעים למערכתזוגית שהיא בכלל לא המודל שלו הם ציפו, כי איך אפשר לבדוק את זה בשבוע או בשבועיים,

ומי בכלל אמר להם שכדאי לבדוק את הדברים האלה לפני. העיקר זה להתחתן.

ואז חלקם מתייעצים עם מבוגרים שאומרים להם שכל בסדר, אבל להם בכלל לא בסדר.

והם פיתאום מתחילים לגבש להם כיוון בחיים, והבן/בת הזוג שלהם מתנגדים בכל תוקף.

ואז הן מוצאים את עצמם בגיל 20, גרושים + ילד.

או שהם מוצאים את עצמם, בני 25, נשואים לא באושר בכלל, נשואים+4.

ואז חלקם עושים מפנה רציני מאוד בזוגיות שלהם, כי שניהם מוכנים לעבוד, וחלקם לא.

חלקם מתגרשים, חלקם מוכנים להשתנות בצורה רצינית, וחלקם סוחבים ת'חיים ביחד.

ולחלקם טוב.

ותשעים אחוז מכל אלה, גם מהאלו שבסופו של דבר כן טוב להם, לא ממליצים להתחתן כל כך מוקדם.

וחלקם מספיק אמיצים לומר את זה לא רק למי שקרוב אליהם, אלא למי שפותח איתם שיחה על זה.

אבל אף אחד לא מאמין להם, ואומרים שזה סתם, והכי טוב להם. והנשים קושרות תמטפחת יפה, והאיש

מחייך בתפילת שחרית בביכ"נ, והילדים שלהם יפים מטופחים וחייכנים.

ואז מגיע עוד דור כזה.

ותאמין לי, שפעם דיברתי אחרת. אבל יש לי יותר מידי חברות שעשו את הצעד הזה בגיל כזה,

בשביל שאני לא אשנה את עמדתי...

ובאמת, שרק מי שזה מתאים לו יכול לעשות את זה, אבל זה אחוזים בודדים מהציבור.

אז אולי זה לא האידיאל, אבל אנחנו חיים במציאות כזו, ולא חושבת שרצון ה' זה שנבנה ככה בית.

ואני יכולה לשים כאן בשרשור לפחות 6חתימות שעולות לי כרגע לראש, של אנשים מאוד צעירים,

שלא ממליצים בכלל.

במקום לדבר על "גיל הנישואים" לדבר על בשלות ומוכנות. במקום לתת לאנשים לפתח רעיונות לא מציאותיים בקשר

לחיים הזוגיים שלהם, שמובססים בד"כ על אגדות, ספרים, סרטים וסדרות, אולי קצת ממה שהם ראו אצל ההורים

והמשפחה(וגם זה מאוד חלקי) - ללמד ולהעמיק בנושא הזה, כי הרבה יותר חשוב ומשמעותי שהם יתפתחו ויבינו

מה זה זוגיות לפני שהם מגיעים לשם מאשר שהם ידעו לפרק משפט מורכב ולדעת את סוג הפסוקית שלו.

וחשוב שהמבוגרים יהיו אחראיים וידעו להוביל ולכוון ולייעץ, ויהיו חלק, בין אם זה רב, הורים, חבר בוגר ונשוי

שנוח להתייעץ איתו. ולהתייעץ על איך ומתי ואם זה מתאים. וגם בהתחלה לא לחשוב שאנחנו יודעים הכול ולנסות

להמציא את הגלגל - יש מספיק טעויות שאפשר להימנע מהן בעזרת עצה טובה.

במקום שהחברה תדחוף ילדים בני 18 שלא יודעים מה זו אחריות להתחתן בגלל שבגיל 20 כבר צריך להיות נשואים,

היא תדבר על מוכנות לנישואים, מוכנות לקשר, לא בגיל 18, אלא לפני זה.

וכן- הכי נכון וטבעי זה להתחתן מוקדם, אבל היום החברה מקולקלת וגם בנושא הזה צריך להיות חכמים ולא לחפש

מתכון "פלא" לנישואים אלא להבין שזו עבודה גדולה וחשובה מאוד, ויש לה השפעות גדולות ומשמעותיות לכל החיים.

לענ"ד הקטנה זה בהחלט עלול לעזור להתייעץ עם דמות חיצונית, אבל בסופו של יום, רק האדם עצמו יכול להעיד האם הוא בשל או לא. אדם קרוב אל עצמו, ויודע נבכי ליבו, ולכן לפעמים דמות חיצונית עלולה להטעות ולהגיד דברים שאינם בהכרח תואמים את המצב.

ככה שהחשש לכיוון הזה הוא יותר גדול.

מי שחי בתוך חברה שיש בה לחץ מובנה להתחתן בגיל מסויים, או שבמשך רוב חייו הוא אסף דוגמות

של זוגיות ממקורות מאוד מקולקלים, לא בטוח ידע ויבין בכלל מה הוא מחפש והנזק הוא גדול.

מי שמכיר את חיי הנישואים, מי שמבין מהי זוגיות יהודית יכול לייעץ לו. ברור שבסופו של דבר זו החלטה שלו

כמו כל דבר אחר. אבל "אדם קרוב אצל עצמו" זה לא לשבח, אלא לגנאי, להגיד שאדם עיוור בענייני עצמו...

את רוצה להגיד "יודע צדיק נפש בהמתו" - זה מתאים לאמירה שאדם מכיר את עצמו וכוחותיו, אבל בשביל 

זה צריך להיות צדיקים...

עליה אני מדבר.

ואני אכן מסכים שגיל 17-16 לצערנו רוב האנשים היום לא מוכנים במבט לאחור אני שמח מאוד שלא התחתני אז)

אבל ב18-19 רוב האנשים מוכנים,או יכולים להיות מוכנים.

איפה שאני חי ממש אין לחץ חברתי להתחתן בגיל צעיר (טוב אולי לא 25,אבל אין לחץ על 18) ונכון שרוב החברים שלי מתחתנים לפני 20,אבל מי שמרגיש שזה לא מתאים לו אז לא.

אני חושב שרוב האנשים יכולים להתחתן לפני גיל 20 וזוהי גם דרכה של תורה (כל ההיתר לדחות מעבר לכך הוא בשביל ללמוד תורה וגם זה רק אם אין יצרו גובר עליו)

אני מכירה את החברה הזו מצוין, וחייתי בה אישית מספר שנים נכבד משנותיי

.

אתה אולי לא קורא לזה כך,

אבל עובדה היא שאנשים מבוגרים ייעצו לחברות שלי להתחתן בגיל כזה,

ובוודאי שהן מוכנות וכבר בשלות לכך (???),

אז לחלקן זה עבד, ולחלקן לא.

אני ממש לא חושבת שכיום רוב האנשים יכולים להתחתן לפני גיל 20 ולחיות בזוגיות בריאה ומאושרת,

בכלל לא.

ויש הרבה פרטים שרוב הציבור לא יודע,

וזה רק עצוב לראות איך חיים של אנשים נהרסים ככה.

הקביעההזו שזו דרכה של תורה מצטרפת לעוד כמה קביעות מהסוג הזה בקשר לאיך בית נבנה,

שאלו קביעות שעצוב לשמוע אותם,

ולא כאן המקום לפרטם.

אני בהחלט חושבת שמי שמעודד את הציבור לדברים האלו לוקח ע עצמו אחריות שלעיתים הוא לא יודע מה 

השלכותיה.

כיום לא.

וממילא לא מקבלים את כל פסקיו של הרמב"ם כיום,

ככה שאני לא רואה את זה דווקא כהוכחה..

זה בדיוק מה שאני שואל!

את צריכה לתת ביסוס לטענה הזאת הזאת שאנשים לא מוכנים נפשית בגיל 20 וזה עלול לגרום להם נזק.

מה לדעתך היא המוכנות הנפשית שצריך שאין בגיל 20?

ואת לא יכולה לצאת מנקודת הנחה ש"לא מקבלים את כל פסקיו של הרמב"ם" הנקודת הנחה היא שאין מחלוקת לא ההיפך (חוץ מזה שלא חסר מקורות שצריך להתחתן לפני20 חוץ מהרמב"ם).

ברמב"ם כתוב שאסור לבשל בשבת,אבל בסדר לא מקבלים את כל פסקיו של הרמב"ם.....

הנקודה שדי"מ הדגיש שלדעתו היא שהופכת אנשים למוכנים להתחתן זו העצמאות, שאנשים מגיל צעיר דואגים לעצמם, ולא חיים על חשבון ההורים.

זו החברה שאת מדברת עליה?

אלא שהגיל הוא לא הנושא לדיון, אלא הבשלות. ואני מסכימה עם זה לגמרי.

נכון שלרוב לא מגיעים לבשלות מסוימת בגיל צעיר, ונכון שלרוב בגיל יותר מבוגר מגיעים כבר לבשלות הזו,

ולכן אנשים אוהבים להגדיר את הגיל כמדד,

אבל הדיון פה צריך להיות על רמת הבשלות של אדם לנישואין (לא לחתונה, אגב, אם מישהו התבלבל בטעות) וזוגיות בכלל.

קראתי גם את השרשור המקושר, וגם שם הבעיה העיקרית היא לא הגיל...

דבר כזה יכול לקרות מחוסר הבנה מושלם של התהליכים שהביאו אנשים להיות בקשר, להתחתן ולהיות נשואים, וזה יכול לקרות מהרבה דברים נוספים לגיל (כמו חינוך לקוי, הסתכלות שטחית על העולם, עצלות וכמובן- חוסר בשלות ובגרות).

קשר לא "ממשיך" סתם כי זה ממשיך, לא מתחתנים סתם כי הגענו למשך זמן מסוים בקשר או כל סיבה חיצונית אחרת, ובטח לא מחליטים שזה לא מתאים רק כי "משעמם" וש"כנראה פשוט עשיתי טעות". שום דבר פה לא פשוט, בואו לא נתייחס לזה ככה.

זה נכון שבאופן כללי - כולם עומדים על סקאלת הפעמון של שכבת הגיל שלהם, ולכן המקסימום בגרות משתנה, לכל שכבת

גיל.

חז"ל מעמידים את גיל הנישואין על 18, כך היה בחברה שלהם וככל הנראה הבשלות הייתה בהתאם. לכן סביר להניח שגם

היו כאלו שהתחתנו בגיל 17(ואחד מחכמי הגמרא התחתן בגיל 16 ואמר שהוא מצטער שלא התחתן קודם). אין שום סיבה מלבד

סיבה חברתית ותרבותית שאדם לא יהיה בשל לכך בגיל 17, ולכן אם הוא מגיע מרקע מיוחד אכן אפשר למצוא כאלו.

רוב בני ה17 שאני מכיר לא מבינים בכלל מה המשמעות של בשלות לנישואין שלא לדבר על להיות בשלים, אבל זה לא מוכיח,

כי אין הוכחה לוגית על דרך ה"לא מצאנו", אפשר להגיד שזה לא סביר בצורה קיצונית.

אני באמת חושב שכל הדיבור על "גיל הנישואים" גורם נזק. מי שלא מוכן ב"גיל הנכון" מזיק לעצמו ומרגיש לא בסדר, וזה גורם

למה שפותח השירשור הביא. ומי שמוכן לפני זה חונק בעצמו צורך טבעי שעצם החניקה שלו מזיקה לו ועלולה להפריע לו בהמשך.

לכן אני מדבר על בשלות- ובעניין זה- "אין הנחתום מעיד על עיסתו", שכל אחד יעשה לו רב שייעץ לו וידריך אותו אם הוא מוכן,

ואני יודע שיש כאלו שיתנגדו לרעיון שמישהו צריך עזרה חיצונית בעניינים כאלו, אבל אני חושב שאדם קרוב אצל עצמו והנזק גדול

מהתועלת. לא הייתי אומר לאדם "תתחיל לצאת, מה כבר יכול לקרות?" כי הוא עלול לגרום הרבה מאוד נזק לעצמו ולאחרים.

זה בגלל שהמוכנות שלהם יותר מהירה מהבוחרים לחכות עם עניין החתונה.

ממש ממש לא.

אם כבר אולי הייתי אומרת שזה נובע מהבדלים מציפיות מקשר ומחתונה -גם זה קשה להגדיר.

בכ"ז אולי הבדלים בין סגננות, המצב החברתי (אנשים קרובים לבחור שמתחתנים) שזה נראה לי אחד ה-גורמים ושוב מצטטת מתגובתי הקודמת : הבדלים מציפיות מקשר ומחתונה

בכל מיקרה, בלי להכליל וח"ו לא לפגוע אבל ישנם מקרים שבחור/ה בני 17-18 שאומרים שהם כבר בשלים לחתונה זה דווקא קצת מחוסר בגרות ומחוסר הבנה של מה זה דורש ממך.

לפעמים כשלאדם צצה בעיה והוא רוצה לברוח ממנה לחתונה (דבר שלצערי רואים הרבה) צריך להיות חכמים ולפתור אותה נקודתית וזו בגרות גדולה יותר..

מכיר אישית אדם בן 61 שמתנהג כמו ילד בן 3

ומצד שני בנים (ובנות) בגילאי העשרה עם בגרות שהיא הרבה מעבר לאדם בגילאים

מבוגרים יותר...

או כמו שאמרה לי פעם ילדה חכמה: "ילד זה לא גיל, זה אופי"

מכירה את הטיעון.

כנראה פשוט באתי מתרבות קצת שונה בעניין וסתם עשיתי פה בלאגן כשאני היחידה שקשה לה עם זה.

אותי קשה ומיותר לשכנע עברתי כבר את גיל 17

ממש לא התכוונתי להשמע בעד!!!! 

שמדברות על הקשר שבין גיל הנישואין לבין הגירושין (כלומר - שהמתגרשים, יהיה כתוב גם באיזה גיל הם התחתנו).

זה יהיה כלי הדד הכי יעיל כדי לבחון את האמירה הלא מבוססת שלך.

אתה לא יכול לדעת מה באמת מייצג וגם אני לא, אז אני לא רואה טעם להתייחס למשהו כמקרה מייצג אם אין נתונים רשמיים של המדינה לגבי זה.

אם הייתי יודע ש56 אחוז מאלו שמתחתנים עד גיל 21, מתגרשים, לעומת 30 אחוז בלבד מכלל המתחתנים בארץ, בכל הגילאים, שמתגרשים - היה לי סיבה טובה להאמין שאתה צודק ואכן זה שכיח הרבה יותר אצל אלו שמתחתנים צעירים.

עד שאין לי מידע כזה, זה לא רלוונטי.

אולי אחפש בקרוב, נראה.

ועם רבנות ראשית שעקרונית יודעת על כל נישואין ועל כל גירושין (ומה שלא - זניח לגמרי לגמרי...)  - שיהיה משהו לא ידוע? אני בספק.

הכל רשום איפה שהוא, השאלה היא אם מישהו סידר את זה בצורת גרפים של ממצאים ונתונים ופרסם את זה לציבור...

מעיון קל שעשיתי היום לא מצאתי השוואה כזאת של גיל הגירושין לעומת גיל הנישואין של אותם זוגות זה כנראה דבר שלא חשוב לאנשי הלמ"ס לבדוק...או שפשוט לא פירסמו, ואולי זה גם קצת מסובך לבדוק את זה במדויק...

אפשרית - אם כבר עשו גרף כזה. אבל זה גם לא בטוח הכרחי - אם רוצים רק להגדיר בגדול שנישואין בגיל צעיר באחוז גבוה יותר נגמרים בגירושין - בהתחשב בעובדה שככל הנראה רוב הנישואין בגיל צעיר בקרב היהודים בישראל, הם נישואין של דתיים וחרדיים - מספר החילונים שמתחתן, נניח, עד גיל 20/21 - הוא די קטן. אין בידי עכשיו נתונים על כך אבל עברתי על זה בעבר...

ב. זה גם נכון - אבל זה יכול להצביע על מגמות כלליות - וזה המדד הכי טוב שיש, חוץ מאשר לעבור זוג זוג ולתחקר אותו למה התגרש בגיל צעיר...

לגבי ג' - טוב, מקרים כאלו אין באמת דרך לבדוק - ומי שלא התגרש, על פי ההלכה, הוא נשוי - אז זה לא משנה לעצם הטענה שעלתה כאן בשרשור לגבי גירושין מחתונה בגיל צעיר...

"חרדים".

אני ממש לא בטוח שהמסקנות שלך הן הנכונות,

וגם אני לא בטוח שההשערות שאביא להלן הן גם נכונות,

אבל נראה לי שהן יותר קרובות לאמת...

הגיל האידיאלי הוא סובייקטיבי לכל אחד ואחת,

וגם אורך הקשר האידיאלי לפני החתונה הוא גם סובייקטיבי לכל זוג וזוג.

כל אחד מגדיר בגרות ובשלות בצורה שונה, אחד יגדיר בגרות = רצינות ואחריות,

ואחר יגדיר בגרות = יכולת הכלה והבנה של האחר, והשלישי יגדיר בגרות = יכולת לחיות ללא תלות באחר.

ולכן זה לא נראה לי נכון להשתמש במונחים האלו בלי להבהיר למה מתכוונים.

באופן כללי, אני חושב שאחת הבעיות הנפוצות בקרב אלה שמתחתנים בגיל צעיר,

זה שההחלטה לרצות להתחתן נובעת מאיזה דחף אימפולסיבי ולא מהרגשה אמיתית פנימית של "לא טוב היות האדם לבדו".

והדחף הזה מפריע הרבה פעמים לבחון בצורה מפוכחת האם באמת הקשר הזה באמת מתאים.

הצורך בקשר ארוך כיום נובע מזה שחלוקת התפקידים בבית בין האיש והאישה אינה ברורה מאליה,

ולכן הרבה זוגות צריכים להתחיל את הבנייה של הזוגיות כמעט מאפס - וזה לוקח יותר זמן.

אבל אם כבר ברור לזוג איך הכימיה ביניהם אמורה לפעול (האישה - נמצאת בבית, והבעל - מביא את הכסף.), אז יש פחות צורך בקשר ארוך.

אָמַר לָהֶם, צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם. (- "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד")

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן טוֹבָה. (- הסתכלות חיובית אחד על השני)

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, חָבֵר טוֹב. (- אינטרסים רוחניים משותפים)

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שָׁכֵן טוֹב. (- אינטרסים חומריים משותפים)

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד. (- הסתכלות לעתיד, ומתוך כך להבין מה באמת נכון לעשות)

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֵב טוֹב. (- שילוב של הכל יחדיו)

אָמַר לָהֶם, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלַל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם.

– בנוגע ללבוש אל תלבש משהו שלא היית לובש ביום־יום.

– בנוגע למה כן זה תלוי בבחורה ובנישה שלה יש כאלה שאוהבות לוק גלופות בלנדסטון ג'ינס יש כאלה שאוהבות יותר סולידי.

– לפיכך אם נפל הכותל האבנים והמקום של שניהם.

– לפיכך יש שתי גישות אפשריות, אחת פשוט תביא את עצמך השנייה תביא משהו נייטרלי סולידי לא שלוחי לא מאיים. אבל באמת נראה לי שאין בזה נכון או לא־נכון.

– בהחלט תבחר משהו נוח שלא יהיה לך חם או שתצטרך להתגרד כל־הזמן.

– לגבי מיקום קח אותה לציון ריש לקיש המקום הכי נידח במדינה כנראה.

– או לסרט טוב (הייתי ממליץ על "שואה" אבל תפנו לפחות תשע וחצי שעות)

סתם מה שאני הייתי מציע לך זה מקום נייטרלי שבו לשניכם יש אפשרות לבטא את עצמכם ולהתרכז אחד בשני. נניח בית קפה מסעדה קלילה טיילת פיקניק פארק יפה. שיהיה נוח לשבת וקצת להסתובב (אבל לא יותר מדי כי זה לא הכי נוח לדבר ולהתרכז בהליכה).

– לגבי טלפונים אני לא יודע מה זה אם אני צריך משהו ממישהו אני שולח לו מכתב בדואר.

– לגבי אוטובוסים נראה לי מספיק ללוות אותה לתחנה ודי מה עכשיו תשבו/תעמדו awkwardly חצי שעה באיזו תחנה כשיש שם אנשים (וגם אם אין).

תרומות בביט

אל תבוא עם חולצת גלופה בדייטים ראשונים גם לא בחול המועד, תבוא מכובד יחסית.

מיקום- עדיף בחוץ (במיוחד אם זה פעם ראשונה שלך) כדאי ליד מקלט אבל.

תלווה אותה לתחנה ולגבי לחכות תציע ואם היא תסרב אז לא צריך.

כדאי שתשתף אותה שזה פגישה ראשונה שלך, זה יוריד ממך מתח והיא תהיה פחות שיפוטית אם תעשה טעויות (:

בהצלחה!

וכדאי להביא שתייה.

בקבוקים נפרדים.

פשוט להביא את הגרסה הטובה ביותר של עצמך

ושיהיה בהצלחה🙌

אם יש עוד טיפים להוריד לחץ וכו' יתקבלו ביותר משמחה

ולגבי אותו הערב/יום אחרי - הבנתי שנהוג לשלוח הודעה/להתקשר לגבי הפעם הבאה או משהו כזה

מישהו יכול לפרט?😅

תזכור שגם היא לחוצה כי לא רק אתה נבחן אלא גם היא.(:

וה' מזווג זיווגים תשליך עליו, תכניס לך לראש שאתה בסה"כ עושה את ההשתדלות שה' ציווה עליך. אתה עושה מצווה. עם אפילו קצת מסירות נפש. וזהו תשליך לה'.

וזה מרגיע כי כרגע גם לא מצופה שתדע מי זאת אלא פשוט תכירו

עדיין אין מחוייבות משמעותית שתגרום ללחץ.

המחוייבות היא בעיקר לכבד ולבוא בטוב ;)

ויש אווירה של מתח שהיא מאוד טבעית, כי לא יודעים ב"ה מה קורה במחשבות של כל אחד. וגם לורח זמן לעכל, לא לנסות בכוח להגיד ישר שמתאים או שלא מתאים אלא לתת זמן. גם זמן אחרי הדייט לעכל, איך אתה מרגיש ומה אתה חושב.

לגבי ההודעה/טלפון יום אחרי - תחשוב שאתה בצד שלה, במידה והלך טוב - אתה תרצה להיות באוויר ולא לדעת לאיפה זה הולך? כמובן שלא.

בעיני, יותר הגיוני לשלוח הודעה לפני בשלב הזה כדי לרכך את העניין. עדיין יכולה להיות התרגשות.

להביא כיבוד (בקבוק שתיה- חדש כמובן, וחבילת עוגיות)

לגבי ליווי להציע ולראות מה אומרת

לגבי מיקום - לדעתי בפגישה ראשונה לרוב נוח בחוץ. אני כבר רגילה שלרוב לפני דייט ראשון בחור שאת אותי איפה נוח לי  להיפגש.

למחרת לשלוח הודעה מתי נוח לדבר ואז לפי השעה שתגיד להתקשר.

בהצלחה!

בעיקרון ממש ניסיתי לקבוע לאחרי פסח אבל לצערי לא התאפשר

מנסים לעבוד עם מה שיש לנו

היה נחמד ואתם רוצים להמשיך

השיחה לפני הפגישה מטרתה לקבוע יום וזמן לפגישה 

בדרך כלל אנשים אוהבים שמתעניינים בהם, בקטע אנושי פשוט שלהתעניין כי עומד מולי בנאדם.. כמו גם כחלק מההיכרות.

לגלות ולעורר סקרנות זה דבר טוב. 

משפחה תחביבים חתולים היפואלרגניים

לא חולצות גלופה לפני דייט רביעי

בפסח להביא שתיה בקבוק חדש וכוסות חדפ

להציע ליווי

היכרות טבעית ולא ראיון

תהיה נעים ואכפתי כמובן לא הצגה אלא שככה כל אדם צריך להיות...

אני בעד הכלל שאומר שאין כללים אפשר לזרום רק לא לעשות דברים משונים...

משונה זה הרבה פעמים לא רק המעשה אלא האופן שבו הוא נעשה...

והעיקר ליהנות...זה עיקר העניין בפעמים הראשונות ליצור חיבור, נעימות בצורה הכי פשוטה...

ואפשר גם לדבר על דברים רציניים אבל הכל לפי הענין זה גם חלק מהנעימות...

בהצלחה צדיק!

תזכור שאתה בא לפגוש מישהי נחמדה ככה"נ, שלחוצה יותר ממך. תחשוב על לייצר לה חוויה נעימה.

אם אתה כבר בזה, תנסה לנתב את ה"יראה" ליראת הרוממות מהמעמד, בדיקה של התאמה לבניית בית בישראל, זה מרגש.

קודם כל, בהצלחה רבה!

תתחיל מתפילה. ככה פשוט. שב במקום שקט ותגיד לאבא שאתה רוצה להקים לכבודו בית, שאתה מכיר בכך שאתה לא יכול לבד ואתה מבקש ממנו עזרה. ספר לו מה חשוב לך, ספר את הפחדים והחששות, שתף בחוסר הוודאות.

מלבד החשיבות העצומה של תפילה, אמונה וביטחון, זה יוצר סדר, מה אני יודע, מה אני בטוח ובמה אני מהסס.

אתה גם יכול לשבת ולכתוב את הדברים.

ועכשיו לעולם הפגישות.

תחשוב על זה. יש מישהי, נשמה, שאתה אוהב, משתוקק. 

מתחיל מהתחלה.

כמה מחשבות ודברים שעזרו לי

קודם כל, בהצלחה רבה!

תתחיל מתפילה. ככה פשוט. שב במקום שקט ותגיד לאבא שאתה רוצה להקים לכבודו בית, שאתה מכיר בכך שאתה לא יכול לבד ואתה מבקש ממנו עזרה. ספר לו מה חשוב לך, ספר את הפחדים והחששות, שתף בחוסר הוודאות. תבקש שיעזור לך שלא תבייש ולא תתבייש, לא תפגע ולא תיפגע. שיעזור לך לעשות סדר בראש.

מלבד החשיבות העצומה של תפילה, אמונה וביטחון, זה יוצר סדר, מה אני יודע, מה אני בטוח ובמה אני מהסס.

אתה גם יכול לשבת ולכתוב את הדברים.

ועכשיו לעולם הפגישות.

תחשוב על זה. יש מישהי, נשמה, שאתה אוהב, משתוקק. זה החצי הראשון שלך. אתה מכיר אותה מעולה אבל אתה לא יודע באיזה גוף היא, לא מכיר את התכונות הארציות שלה, וייתכן שזה לוקח זמן.

אז מה אתה עושה?

כמו שאמרו חכמים.

אתה מחפש את אבידתך.

מנסה לשחזר את הקשר הנשמתי לקשר בין גופים הנושאים את הנשמות בעולם הזה ומגלים אותן.

אתה לא מגיע לדייט ראשון מתוך מחשב 'אולי זו אשתי', ואז לחוץ כל הזמן לא לעשות טעויות. אתה מגיע להכיר בת ישראל נחמדה (פתאום הרבנים מרשים חברה). כמובן שהמטרה היא למצוא את אשתך, אבל תקליל את הלחץ, תבוא להכיר, אם לא יועיל-לא יזיק, לפחות בפגישות ראשונות.

ועכשיו מבחינה טכנית.

קודם כל, אין בזה תורה מסיני. תהיה אתה, מקווה שאתה אדם טוב...

בטלפון לפני אתה מציג את עצמך (היא יודעת שאתה צריך להתקשר), מוודא שנוח לה לדבר כרגע (כן, רגישות ותשומת לב זה תמיד חשוב, גם מחוץ לעולם הדייטים) מתאמים שעה ומקום, מתי נוח לה, איפה נח לה, כדאי לחשוב מראש על מקומות בסביבתה (לא רחוק מידי מהבית, אבל גם לא איפה שכל החברות שלה), אפשר להתייעץ עם חברים, אם היא לא תציע (מה שכנראה יקרה) תשאל אם פה מתאים או שם מתאים. תחשוב על מקומות שיהיו נוחים, שירותים בסביבה, מקלט קרוב, מקום פרטי *יחסית* לשבת, ומתאים למזג האוויר בשעת הפגישה. אם זה בסגנון שלכם-בית קפה וכדומה גם מתאים לחלק מהאנשים.

על הדייט עצמו. כמובן שיש פחדים. איך אני מעביר שעה וחצי-שעתיים עם מישהו שאני לא מכיר, ועוד בחורה?

אז ככה.

היא לא נושכת.

אמירה פופוליסטית מאד.

אני יודע.

אבל שמעת עליה דברים טובים בבירורים. כנראה שהיא נחמדה סך הכל.

כנראה שלא תראה את כל הנחמדות שסיפרו לך עליה מייד. לוקח זמן להיפתח.

אתה פוגש אותה, פונה אליה, מוודא שזו היא ומציג את עצמך (לאשר לה שזה אתה). כדי למנוע אי נעימויות ולתת לשניכם ביטחון שאתם לא מייצרים עכשיו פאדיחה שתסופר שנים קדימה/סיפור רומנטי על זוג שנפגש בטעות. אני מכיר כמה כאלה, זה מספיק.

אתה מספר על עצמך ומתעניין בה. טכני, איפה גדלת ומה עשית, מסלול החיים, ישיבה, צבא לא להתחיל מור"קים מהצבא אם זו לא כל ישותך. לו"ז כללי, משפחה, קצת על ההורים, קצת על האחים (אצל דוסים עם 4,000 אחים לכל אחד כבר העברת מלא זמן). מה מוביל אותך בחיים (אידאלים, לא שיעור באורות הקודש ג', נקודות שחשובות לך), תכניות לשנים הקרובות (ישיבה/צבא/לימודים/עבודה בחנות כפתורים) מה אתה רוצה לעשות בחיים (אפילו כיוון. אם יש). נושאים נוספים, עבודה, לימודים, סביבה חברתית, משפחה מורחבת, תחביבים, טיולים ושאר ירקות, מסגרות, מעשים ועניינים.

היא מדברת על החיים שלה. תהיה קשוב, אבל תוך כדי 'ומתוך כך' אתה יכול למצוא נושאי שיחה נוספים. כמובן, בלי לחתוך אותה.

תן גם לה לשאול שאלות כמובן.

כמובן הכל בצורה מתעניינת. אתה סקרן להכיר אותה, הרי שמעת כל כך הרבה טוב עליה מהחברה שבמשך רבע שעה סיפרה כמה היא כך וכך, ואתה רוצה להכיר את זומשכל זה סופר עליה, נשמע שהיא אדם טוב.

אתה לא חייב לעבור על כל הנושאים, פשוט לשוחח, להכיר את האדם שמולך.

זו אינה שיחת שיווק. אתה לא עסוק בלמכור את עצמך, אז אתה לא מתחיל לספר כמה אתה מוצלח בלהקפיץ בקבוק זכוכית 748 מ"ל על האוזן או שאר עניינים, בדיוק כמו שהיא לא מנסה למכור את עצמה תמורת שלשה גמלים.

זה גם לא מבחן או ראיון עבודה. אתה לא בודק אם היא מספקת.את הצרכים שלך/יודעת.לבדל קוסקוס בדיוק כמו אמא. אין שיפוטיות. באת לשמוע ולהתעניין, וכן לתת לה לשמוע עליך ולהתעניין בך.

פשוט מדברים ומכירים.

במהלך הפגישה אתה לא עסוק במחשבות 'מתאימה/לא מתאימה'. אתה פשוט מכיר בן אדם. תחשוב שנתקעתם יחד באוטובוס מאילת לקרית שמונה.

יהיה לזה זמן אחרי הפגישה.

ראיתי פה בעבר (אולי כשהייתי במצבך) שמישהו הגדיר את נושא הלבוש כ'מכובד לא חגיגי שלך' ואהבתי את ההגדרה. בחול המועד אפשר קצת יותר חגיגי, לא נראה לי גלופה אם זו אינה כל ישותך.

במהלך הדיבורים תפתח את הבקבוק שהבאת איתך (חדש כמובן), תמזוג לכוסוץ חד"פ בשביל שניכם. היא לא תעשה את זה לבד. היא גם לא תאכל מהעוגיות אם לא תפתח ותאכל בעצמך (וכולי האי ואולי). אתה לא בארוחת צהריים.

לגבי פסח, יש פה נקודה עדינה אם מה אוכלים, שים לב שאתה מביא משהו שהיא לא תגיד עליו (או תשתוק עליו) 'המנהג שלנו לא לאכול קטניות/לפתית/שרויה/עגבניות לא מקולפות/כשרות פלונית או אלמונית בפסח. משהו עם בד"צ עד"ח כנראה יהיה בסדר)

תזכור שהיא גם לחוצה. כתבו פה למעלה שהיא לחוצה יוצר ממך. אם זו לא פעם ראשונה/שנייה שלה לא בטוח, אבל בכל מקרה היא לחוצה, מתביישת כנראה, תהיה עדין וקשוב לצרכים שלה. אם אתם בחוץ והיא רוצה להיכנס לקניון לדוגמא, ייתכן וקר לה/היא צריכה שירותים. תשומת לב. זה לא הזמן להיות 'סייר' וללכת כל הדייט, או לרוץ מרתון. בקצב שלה.

כשאתה רוצה לסיים אתה מציע לה להתקדם לכיוון תחנת האטובוס/הרכב וכדומה, ומתחילים ללכת. אתה יכול להציע לה לחכות איתה לאוטובוס, זה לא קריטי, כל עוד אתה לא זורק אותה באיזה חור או באמצע הלילה.

אפשר לסכם לפני שנפרדים 'אז נדבר מחר בבוקר?', אם זה היה בבוקר אז אפשר גם בערב, אבל לפעמים לא יזיק לישון על זה לילה. אפשר גם לסיים בסתם 'אז נדבר' ובבוקר לשלוח לה הודעה מתי נוח לה לדבר. בכל מקרה, לא למרוח. בטח לא להיעלם. תחשוב עליה. היא מצפה לתשובה. היא במתח. כמוך, היא מפחדת מהטלפון הזה אבל רוצה להיות אחריו.

אתה לא מתקשר כשאתה מתלבט אם אתה רוצה להיפגש שוב. זה לא אומר שאתה לא מתקשר, ממש לא, אלא שאתה מחליט. אתה לא צריך להחליט שזו אשתך, אלא שאתה סקרן להיפגש שוב. זה הכל.

לא הצלחת להחליט? צריך עוד קצת זמן? אין בעיה. תעדכן אותה. אתה לא משאיר אותה באוויר, מתנדנדת כעלה ניסף, כעגונה באלמנות חיות. כן, הדימוי הזה רציני. היא תקועה, לא יודעת מה לעשות עם עצמה, היא תפוסה, לא יודעת מה לעשות עם הרגשות שלה, עיכוב כזה הוא ממש עינוי הדין. מי שלא מבין את זה שלא יתחיל לצאת בכלל.

קולמוסים ומקלדות רבות כבר נשברו על השאלה מה עושים אם מתלבטים, אני לא רוצה להיכנס לדיון. אומר רק שדעתי האישית היא שאם לא הרגשת סיבה מוחלטת לא להמשיך (התברר בפגישה שהיא חרשת-עיוורת-אילמת-טטרנית וגידמת ב4 גפיים וראש, או פחות מזה, מה שאתה מרגיש), שווה לתת צ'אנס נוסף. קח בחשבון שבהתחלה יש ביישנות וקשה להביא את עצמך (בדיוק כמו שלך קשה, ויותר מזה לבנות ישראל הצנועות, שביישניות הן. גם אם החברה אמרה שהיא לא ביישנית, לפגוש גבר זר זה שונה).

יש שיחלקו עלי, רבים עם נסיון רב (זה ייתרון? לא נכנס). מה נראה לך. בסוף לפגישה אתה צריך להגיע לא מתוך אילוץ כמי שנגזר גורלו, אלא מתוך רצון. רק כך אפשר להתקדם.

בשיחה, כמו בשיחה הראשונה, תוודא שנוח לה לדבר עכשיו (גם אם תיאמתם מראש שעה. אולי אחותה/חברתה לידה עכשיו). תשאל בקצרה מה שלומה ותעבור לעניין שלשמו הכנסתם- לומר שהיה לך טוב/נחמד/מה שהיה לך, ואתה תשמח/כמהה/רוצה/לא רוצה בשום אופן להיפגש שוב, וכמובן לשאול מה היא חושבת.

אם אתה לא רוצה, אתה לא צריך להביא לה שהפזילה שלה מפריעה לך או שהפריע לך שהיא לעסה מסטיק כל הפגישה. פשוט לא הרגיש לך מתאים. אם זה משהו שאתה חושב שהיא יכולה לשפר וכדאי שתיזהר ממנו כשתפגש עם בחורים אחרים, אתה יכול להעביר לה בעדינות מסר דרך השדכן.

אם לא מתאים לה, היא לא חייבת לך הסברים, אם זה לא היה קשר חזק וארוך. פשוט לא, לא צריך להיפגע מזה.

כמובן, אם נגמר, אתה לא זורק וממשיך. אתה מקדיש רגע וחושב לאיזה חבר היא יכולה להתאים. אולי עוד יצא משהו מהפגישה שלכם. לא, זו לא פאדיחה. זו מצווה גדולה.

אם היא אתם מעוניינים להיפגש שוב, אתם צריכים לסכם שוב על זמן ומקום, לדבר ולדבר, מצטרף נושא שיחה חשוב- מה איך היה לה ביום/יומיים/שלשה מאז הפגישה הקודמת.

ודו"ק ואכמ"ל.

נקודה נוספת ששכחתי להתייחס אליה.

אפשר לומר שזה דייט ראשון שלך. זה יקל עליך את המשחק של 'המקצוען', וייקל עליה לקבל טעויות (אין כך כך דברים שהם טעות מוחלטת, שתם דברים קמת צוזרים/לא מקובלים. נגיד אם תציע לה נישואין בסוף הפגישה). היא תבין שהיא צריכה להיות שותפה פעילה יותר ממה שהיא רגילה כדי להמשיך אם אתה נתקע.

אני לא חושב שזה קריטי.

בדיאטה הראשון שלי לא סיפרתי. האמת שתכננתי ולא מצאתי מקום מתאים להכניס את זה. זרם מצויין גם בלי,ופשוט המשכתי. לפני שנפרדנו היא שאלה אותי אם זו היתה הפעם הראשונה. לא שהיא היתה מנוסה מאד, אבל מריחים.

אין עניין להסתיר את זה. אין גם חובה לספר, מה שנראה לך מתאים. העיקר לא לשק לעולם, קשר חייב להיות מבוסס על אמון.

ראיתי שכתבו אחריי שלדבר על אחים זה לא עיסוק באדם.

ראשית, אני חושב שאצל רוב האנשים האחים והסביבה הקרובה היא חלק משמעותי.

בנוסף, אין לי עניין לצאת מהפגישה הזו רק עם מידע יבש על הצד השני,  מה היא עושה בין 17:00 ל17:30 ביום שלישי שחל בשבת חול המועד צום גדליה. אני רוצה לנהל שיחה. לא משנה על מה.

כך גם בפגישות הבאות. אפשר לדבר על פוליטיקה, עכבישים והשפעת קרני האור על קרני התיש, המטרה היא לבנות קשר, וזה נעשה ע"י שיחה. נכון שהקשר מתחזק בעיסוק בנו, אך יסודו הוא פשוט תקשורת, יצירת שפה משותפת ותחומי עניין משותפים.

בפגישות הראשונות, ודאי הראשונה, זה יותר גישוש סביב הייתכנות הבסיסית להמשך הקשר (עד 'דרכינו לאן), ולכן הגיוני שיהיה יותר עיסוק בהיכרות טכנית, אך אפשר לסטות מהנושא ולעסוק בדברים אחרים, שהם לא סתם שיחה בטילה, בזבוז זמן וביטול תןרה, אלא בניית קשר בצורה בריאה.

ועוד נקודה חשובה.

פתחתי בתפילה. אסיים בעניין קרוב.

אתה עושה את ההשתדלות שלך, אתה רוצה להקים בית לכבודו, עוסק במצווה הזו, אולי הכשר מצווה (או הכשר להכשר, מחלוקת ראשונים ואכמ"ל), אתה מבקש לבנות לו דירה בתחתונים, וה' הטוב בעיניו יעשה, וישלח לך בסייעתא דשמייא את המיועדת לך מששת ימי בראשית בקלות ובמהירות, בנחת, בשמחה ובבהירות.

אבל הוא לא חייב לך כלום. הדרך יכולה להיות מורכבת, פחות או יותר חלילה. יכולות להיות התדנדויות, אכזבות וכאבים. אתה רוצה לעשות רצונו. היא לא רוצה להמשיך? לא בזבזת את הזמן. עשית השתדלות. זה רצונו ממך.

בברכת דרך צלחה.

אח לדרך. 

אז ככה, הרבה אמרו לי ללבוש בגדים שהם 'אני' ושנוחים לי, בדר"כ אני הולך עם חולצות גלופה, אז בגלל שזה חול המועד חולצת לבנה של הישיבה זה סבבה?

בחול המועד, אני מצפה שבן אדם ילבש את מה שהוא לובש בחול המועד.

לא בחול המועד, יש ציפייה ללבוש מכובד. תלוי גיל ושלב בחיים, חולצות גלופה לא נחשבות מכבדות - אבל אם אתה מרגיש שזה כל זהותך, לא הייתי אומרים לך לשנות. מה שכן, אולי זה כן השלב בחיים לעבור משלב 'נוער' שבו מקובל ללכת עם גלופה, לשלב 'מבוגר' שבו זה לא מקובל (באירועים רשמיים).

מיקום - בפנים? בחוץ? מקום מבודד? עם עוד אנשים?

מה שהיא ואתה מעדיפים. בעקבות המצב הבטחוני - הייתי דואגת למקלט\ממ"ד נגיש. לגבי עוד אנשים - בהחלט. יש עניין הלכתי של ייחוד, אבל גם מעבר לזה - לא נפגשים בפינה אפילה שמבודדת מהציבור. כדאי לדעתי להיפגשת במקום שבו נוח לשניכם, שתרגישו בנוח להקשיב ולדבר - כלומר לא רועש מידי. אבל גם לא שקט מידי. לא מרכזי מידי, כי אתם רוצים להתמקד אחד בשני ולא בחבר שלך מהתיכון שבדיוק עובר בסביבה.

וטלפון יום אחרי? זה דבר שעדיין עושים?

חובה! לדעתי, חובה עליך ליצור קשר איתה בתוך 24 שעות, ואנחנו מדברים על ערב חג. בהנחה שלא היה משהו קטסטרופלי, או שאתם ממש לא בכיוון, אמור להיות דייט שני. ולכן, בתור אתה, הייתי שולחת הודעה למחרת בבוקר, שמביעה את הרצון לדבר, אבל עם ההבנה שערב חג יכול להיות לחוץ - ולשאול אם יש לה זמן לשיחה קצרה בערב חג או במוצאי חג. אם היא לא זמינה לשיחה - אז להתכתב.

אה, ולצערי אני נטול רכב, לחכות איתה אח''כ לאוטובוס?

תציע לה. 

בסופו של דבר זוגיות זה תקשורת, ויש בנות שיעריכו את זה וירצו, ויש כאלו שזה דווקא ירתיע אותן, או שחושבות שזה שלב מוקדם מידי בקשר לדבר כזה.

באופן כללי, אל תניח דברים - אלא תשאל אותה להעדפותיה.

בעיני, הכי טוב לדבר -

לשתף שזה הדייט הראשון שלך. להגיד שאתה חושש. שאתה לא יודעים מה אמורים לעשות ועל מה אמורים לדבר. בעצם לדבר על החששות האלה. זה נראה לי מקום טוב להתחיל ממנו. לשאול אותה אם גם היא חוששת.

בניגוד למה שאחרים אמרו, אני לא אוהבת חקירות שב"כ בדייטים. מה אכפת לי כמה אחים יש לו ומה הם עושים? איך זה עוזר לי להכיר אותו? בעיני דייט ראשון זה לפתוח צוהר לעולם של השני. לראות אם הוא מקשיב, אם הוא פתוח לדעות אחרות, מה מעניין אותו, מה הוא עושה עם הזמן שלו - הרי בסופו של דבר אנחנו מספרים על עצמינו - מה ואיך אנחנו בוחרים לספר. האם הוא מתעניין בי ובעולם שלי? הוא מראה כבוד והערכה כלפיי?

כל בנאדם הוא עולם ומלואו, ואפשר לנהל שיחה מרתקת - אבל לא תמיד זה קורה. לפעמים הדברים קצת יותר קשים ומורכבים, ויכול להיות צריך עוד זמן, ולכן לדעתי נכון לצאת מינימום לדייט נוסף.

בהצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.