אבל מאוד נפוץ...

זה נכון שכדאי לעורר אנשים שיחשבו פעמיים, לפני שהם עושים צעד כזה גדול בחיים. אבל גם להפחיד יותר מדי זה לא טוב כי אז האדם כבר מאבד את הביטחון העצמי וכל הזמן קול פנימי ילחש לו 'אולי אתה מהופנט?' 'אולי אתה סתם חולם שהיא מתאימה לך?' ואז גם בחורה שמתאימה לו הוא יפסול...

פשוט צריך להיות אמיתי עם עצמך ולבטוח על השי"ת בתמימות שאתה עושה מה שאתה יכול והשאר הוא ידריך אותך כי 'שומר פתאים ה' '

בס"ד

לא בטוחה שזה ימנע ממני להתחתן בגיל כזה, אבל הסיפור בהחלט עצוב..

לא תמיד הגיל קשור..אני יכולה להעיד מהצד השני של זאת שהתחתנה בגיל צעיר ומכירה עוד כמה חברות כאלה שב"ה הכל מעולה!

לפעמים זה גם בכלל לא קשור לגיל,יש לי חברה שהתחתנה צעירה והתגרשה בגלל בעיה שהיתה לבעלה.

בקיצור חבל להלחיץ.

כדאי כשנפגשים כמו שהזכירו לפני להתיייעץ עם אדם מבוגר ולא ללכת רק אחרי הרגש.

בהצלחה לכולם!

תמיד יש שני צדדים יש אלה ויש את השניים...השמחים והעצובים.

מאוד.

וזה באמת כן מייצג, פשוט על זה אפח'ד לא מדבר.

פעם לא האמנתי שזה כך,

אחרי שראיתי חברות צעירות שמתגרשות מכל מיני סיבות,

הבנתי שזה בכלל בכלל לא פשוט העניין הזה,

ולא ממולץ לכולם בגיל כל כך צעיר.

וגם בגיל אחר,

צריך לשים לב לעוד דברים חות מאשר הרגש,

כי לפעמים הרגש עובד חזק,

אבל אם חושבים קצת- זה לא קשר שיהיה טוב לאורך זמן.

ואחרי כל ההשתדלויות צריך המון המון סיעתא דשמיא.

(ואפילו 16.5) והשואים באושר.

יותר מי שאני מכיר מקרים הפוכים.

(ודרך אגב המקרה שאני מכיר של משהי שהתחתנה בסוף שמינית,דווקא זה היה אחרי קשר ארוך של כשנתיים,והמקרים שהתחתנו בשידוך וקשר קצר החזיקו מעמד)בקיצור זה לא אומר כלום.

וזה קשור לבאיזה חבר'ה גדלים,יש מקומות שבגיל 20 עדיין ילדים ויש מקומות שעצמאיים בגיל 16.

לצערנו המגמה היא לא לכיוון הנכון,ומשם הבעיות והסיפורים העצובים האלה.

אבל אינלי זמן עכשיו...

איזו תנאים חברתיים מבגרים את האנשים, ואיך זה מתבטא בפועל בחיי הנישואין?

רוב האנשים חיים על חשבון ההורים (גם אם לא אצלם)

כשבן אדם בגיל 14 הלומד לדאוג (במידה מה) לעצמו הוא מתבגר הרבה יותר מהר.

(יש לי חבר שאמא של אשתו,לפני החתונה רצתה לקנות לו ציצית,היא שאלה את אמא שלו מה המידה שלו,והיא אמרה לה שהיא לא יודעת,פעם אחרונה שהיא קנתה לו בגדים הייתה בכיתה ח....)

יקבל החלטה על בחירת בת זוג בצורה יותר שקולה?

תהיה לו יותר מוכנות להתאים את עצמו לאשתו?

איך זה בדיוק קורה?

[לא שהטענה שלך נשמעת לי מוזרה, אבל הייתי רוצה להבין יותר].

יש את האתגרים הכלכליים של חיי נשואין, שבהם יותר ברור שאדם שגם עד היום התמודד עם משימות כאלה, ולא לקבל הכל מן המוכן מגיע במצב בשל יותר, אבל, ברור שזה לא הנושא היחיד שדורש בשלות, ואולי גם לא הנושא העיקרי שיש בו קשיים של חוסר בשלות.

איך אתה חושב שבוחרים בן זוג?

מה צריך כדי לבחור בן זוג?

מה זה "מוכנות" לזוגיות?

אענה מעט על שתי השאלות האחרונות.

מה צריך כדי לבחור - אינטואצייה אנושית, סדרי עדיפויות בחיים,  היכרות עצמית, שיקול דעת אחראי [חשיבה הגיונית ולא פזיזה].

המוכנות היא בהרבה תחומים [אני לא נכנס לתחומים טכניים] -

אחריות - לחשוב על התוצאות של מה שהאדם עושה. במקרה של בעיות, לחפש פתרונות ולא אשמים, את היכולת של האדם לעשות דברים שלא נעימים לו, אבל צריך לעשות אותם.

תקשורת - להפתח רגשית, לשתף ברצונות, לנהל חילוקי דיעות. 

את היכולת להתחשב בשני, לא להיות מקובע למה שהאדם רוצה בעצמו.

(מסתבר ששכחתי דברים חשובים).

וזה קשור גם לחלק ממה שאמרת.

כשהוא לומד לדאוג לחיים שלו,הוא מקבל (אחראי שהוא גם עושה טעויות) שיקול דעת אחראי,סדרי עדיפויות וכד'.,

*זהירות, כל המעוניין מוזמן לוותר על החפירה*

"לטובת על אלה שברור להם שגיל 19 הוא הגיל האידאלי לחתונה,

ושקשר של חודשיים נשמע להם ארוך מאוד."

מאיפה למדת בסיפור שגיל 19 הוא גיל לא אידאלי לחתונה?

נכון, יש בעיה של חוסר בשלות בסיפור, בעיה מאוד גדולה של אדם לא בנוי וצעיר.

הבעיה פה היא לא החתונה- הבעיה היא שבגיל 19 אין לו מושג מיהו ומה משמעות הדברים והפעולות שהוא מבצע.

זו בעיה חברתית אמיתית- ילדים בגיל 19 שכל מה שמבדיל ביניהן לבני 9 זה שהם מתעסקים בנושאים משמעותיים יותר,

שמשפיעים יותר על חייהם וחיי אחרים. חלק מהתרבות שלנו מכריח זאת, אבל לתת לילד בן 9 להתעסק בזוגיות זה מסוכן,

לכל הצדדים.

שאלת גיל הנישואים אכן מטרידה רבים, במיוחד ב"ציבור שלנו" שמצד אחד חי חיים שבהם הבשלות החברתית לנישואין מגיעה

מאוחר(וזה כולל בשלות רוחנית, בשלות של דעות, של משמעות ואחריות, וגם ביסוס כלכלי.) ומצד שני הבשלות הגופנית מגיעה

בלי להתחשב, והפער הזו מאוד בעייתי. בתוך הפער הזה אנשים פוצעים את עצמם- מי בכך שהוא מחכה יותר מדי מי בכך שהוא

לא מחכה כלל, הפער הזה גורם לרבים ליפול והופך את כל עולם הזוגיות שלנו לעדין ושברירי, מתוק ומר. 

נשארנו בשאלה קשה מאוד - מה עדיף?

להתמודדות עם הצורך הכל-כך בסיסי הזה שמתעורר באדם, למצוא את חציו השני, יש מחיר - היא מגיעה לעיתים למלחמות,

כאשר הצורך מתעורר הוא נמצא שם- מי שמרגיש שהוא חסר, החיסרון לא נעלם, "תהום אל תהום קורא" וכאשר לא ממלאים את

הצורך הוא מנסה למצוא דרכים חלופיות שרק מזיקות, ומלחמה נוספת להילחם ב"דרכים החלופיות" נפתחת. כוחות הנפש והגוף

נצרכים כדי להתגבר במלחמה וכמו במלחמה יש מערכות מוצלחות ויש שלא. המצב לא פשוט.

מצד שני - אדם לא בשל יזיק לעצמו ולכל מי שיבוא איתו במגע. כפי שתיארת- ומקרים רבים ומצערים כמוהו. זוגות צעירים שלא

מבינים בכלל מה משמעות הקשר והזוגיות, הם מגיעים למקומות קשים, "עינוי נפשי", ברור ששניהם לא מאושרים ובטח שלא

מגיעים למה שאנו מבקשים ורוצים בשבילם ובשביל עצמנו - "שכינה ביניהם", ואין אפשרויות ביניים, האפשרות השנייה היא "אש

אוכלתם". 

אז מה עושים? הדבר הראשון הוא להבין שהבעיה היא לא הגיל- הגיל צריך להיות מותאם לאנשים לא לרעיונות, מי שמסוגל 

שיתחתן מוקדם- מי שלא, שלא. אין חובה להתחתן בגיל 18, זה רצוי ועדיף, לכל שיטות חז"ל ורז"ל- אבל מי שלא בשל עדיין

צריך לחכות, כי הנזק גדול יותר אם יתחתן לפני שהוא מסוגל מאשר אם יחכה. מי שמגיע לגיל מאוחר בלי תחושת צורך בחתונה

אולי רצוי שיבדוק מול עצמו, כמו בכל התפתחות מאוחרת, מה מעכב. אבל השיח לא צריך להתמקד במספר אלא בבשלות

האישית, יש מי שבגיל 17 כבר בשל לכך ויש מי שגם בגיל 25 לא בשל.

הדבר השני הוא לבדוק למה אנשים נשארים ילדים עד גילאים מאוחרים מאוד- ילד בן 13 נחשב לבוגר לפי חז"ל, לא השתננו

ביולוגית בצורה כל-כך מהפכנית שאנשים כבר לא יכולים להחשב כבוגרים בגיל 13, לפחות עד כמה שאני מבין. אלא השינוי הוא

בעיקרו חברתי תרבותי. מי שלא צריך להתבגר עד גיל 20(חיים עם ההורים, על חשבון ההורים, ללא אחריות, ללא מחוייבות

אמיתית...) לא מתבגר, אבל המערכת הביולוגית מתקתקת, לא מוכתבת לתכתיבים חברתיים תרבותיים.

עד שלא נגדל, כחברה, בוגרים אמיתיים(ולא ניפול לתופעות כמו "המבוגר הילד"), נשאר עם הבעיה הזו.

השאלה היא לא בני כמה הם התחתנו בסיפור, אפשר לספר את אותו סיפור על אנשים בני 28 וזה עדיין יהיה רלוונטי.

שנזכה שלא יהיו סיפורים כאלו, שנזכה כולנו להגיע ממקום הרבה יותר אמיתי לעניין הזה.

אבל זה לא סותר את זה שיש כאלה שכן.

אמנם לא מצאתי,ואכן השתנתי,אז מה?אנשים משתנים גם בגילאים הרב יותר מאוחרים.

אם אני אמשח שלא התחתני אז?כן,כי כל מה שה' עושה הכל לטובה,אבל לא נראה לי שחבר שלי שהתחתן חצי שנה אחרי שאני התחלתי לחפש (הוא גדול ממני בחצי שנה אז הוא התחתן בגיל 18) מתחרט על זה וברוך ה' הוא חי באושר.

(אפשר לבקש ממנו לבוא להעיד פה...)

את חיה בסביב שונה ממני,אני מכיר לא מעט שהתחתנו בגיל 17 ובוודאי שלא מעט שהתחתנו מתחת 20.

ונעלמתי לי חזרה..

ועל נשואים שאיכשהו מתנהלים אבל הזוגיות שלהם רחוקה מלהיות מאושרת,

בכלל כמעט ולא יודעים.

למי שזה מתאים לו- אחלה.

לרוב האנשים זה ממש לא מתאים. אבל ממש לא.

אם המציאות מעוותת או לא, אני לא יודעת, אב גם בהנחה שאתה צודק- אנחנו עובדים עם המציאות העכשווית,

ומנסים להעלות אותה בצורה מתאימה, ושלא פוגעת בנו.

ילדים בני 18 לא באמת יודעים מה הם רוצים, גם אם הם חושבים ככה.

אני מכירה היטב את החברה עליה אתה מדבר, חייתי בה כמה שנים טובות בחיי,

והסביבה גורמת לאנשים לרצות להינשא מהר- כסוג של לחץ חברתי וכך נכון לעשות וכולי,

כשהחברה די משתיקה את הסיפורים שלא נגמרים בטוב.

אז אנשים נפגשים, לפעמים יותר מתאהבים ברעיון של להתחתן מאשר בבן אדם, ואז מתחתנים.

והם גם נפגשים לרוב לא הרבה זמן, שלא לומר מעט מאוד.

ואז הם נקלעים למערכתזוגית שהיא בכלל לא המודל שלו הם ציפו, כי איך אפשר לבדוק את זה בשבוע או בשבועיים,

ומי בכלל אמר להם שכדאי לבדוק את הדברים האלה לפני. העיקר זה להתחתן.

ואז חלקם מתייעצים עם מבוגרים שאומרים להם שכל בסדר, אבל להם בכלל לא בסדר.

והם פיתאום מתחילים לגבש להם כיוון בחיים, והבן/בת הזוג שלהם מתנגדים בכל תוקף.

ואז הן מוצאים את עצמם בגיל 20, גרושים + ילד.

או שהם מוצאים את עצמם, בני 25, נשואים לא באושר בכלל, נשואים+4.

ואז חלקם עושים מפנה רציני מאוד בזוגיות שלהם, כי שניהם מוכנים לעבוד, וחלקם לא.

חלקם מתגרשים, חלקם מוכנים להשתנות בצורה רצינית, וחלקם סוחבים ת'חיים ביחד.

ולחלקם טוב.

ותשעים אחוז מכל אלה, גם מהאלו שבסופו של דבר כן טוב להם, לא ממליצים להתחתן כל כך מוקדם.

וחלקם מספיק אמיצים לומר את זה לא רק למי שקרוב אליהם, אלא למי שפותח איתם שיחה על זה.

אבל אף אחד לא מאמין להם, ואומרים שזה סתם, והכי טוב להם. והנשים קושרות תמטפחת יפה, והאיש

מחייך בתפילת שחרית בביכ"נ, והילדים שלהם יפים מטופחים וחייכנים.

ואז מגיע עוד דור כזה.

ותאמין לי, שפעם דיברתי אחרת. אבל יש לי יותר מידי חברות שעשו את הצעד הזה בגיל כזה,

בשביל שאני לא אשנה את עמדתי...

ובאמת, שרק מי שזה מתאים לו יכול לעשות את זה, אבל זה אחוזים בודדים מהציבור.

אז אולי זה לא האידיאל, אבל אנחנו חיים במציאות כזו, ולא חושבת שרצון ה' זה שנבנה ככה בית.

ואני יכולה לשים כאן בשרשור לפחות 6חתימות שעולות לי כרגע לראש, של אנשים מאוד צעירים,

שלא ממליצים בכלל.

במקום לדבר על "גיל הנישואים" לדבר על בשלות ומוכנות. במקום לתת לאנשים לפתח רעיונות לא מציאותיים בקשר

לחיים הזוגיים שלהם, שמובססים בד"כ על אגדות, ספרים, סרטים וסדרות, אולי קצת ממה שהם ראו אצל ההורים

והמשפחה(וגם זה מאוד חלקי) - ללמד ולהעמיק בנושא הזה, כי הרבה יותר חשוב ומשמעותי שהם יתפתחו ויבינו

מה זה זוגיות לפני שהם מגיעים לשם מאשר שהם ידעו לפרק משפט מורכב ולדעת את סוג הפסוקית שלו.

וחשוב שהמבוגרים יהיו אחראיים וידעו להוביל ולכוון ולייעץ, ויהיו חלק, בין אם זה רב, הורים, חבר בוגר ונשוי

שנוח להתייעץ איתו. ולהתייעץ על איך ומתי ואם זה מתאים. וגם בהתחלה לא לחשוב שאנחנו יודעים הכול ולנסות

להמציא את הגלגל - יש מספיק טעויות שאפשר להימנע מהן בעזרת עצה טובה.

במקום שהחברה תדחוף ילדים בני 18 שלא יודעים מה זו אחריות להתחתן בגלל שבגיל 20 כבר צריך להיות נשואים,

היא תדבר על מוכנות לנישואים, מוכנות לקשר, לא בגיל 18, אלא לפני זה.

וכן- הכי נכון וטבעי זה להתחתן מוקדם, אבל היום החברה מקולקלת וגם בנושא הזה צריך להיות חכמים ולא לחפש

מתכון "פלא" לנישואים אלא להבין שזו עבודה גדולה וחשובה מאוד, ויש לה השפעות גדולות ומשמעותיות לכל החיים.

לענ"ד הקטנה זה בהחלט עלול לעזור להתייעץ עם דמות חיצונית, אבל בסופו של יום, רק האדם עצמו יכול להעיד האם הוא בשל או לא. אדם קרוב אל עצמו, ויודע נבכי ליבו, ולכן לפעמים דמות חיצונית עלולה להטעות ולהגיד דברים שאינם בהכרח תואמים את המצב.

ככה שהחשש לכיוון הזה הוא יותר גדול.

מי שחי בתוך חברה שיש בה לחץ מובנה להתחתן בגיל מסויים, או שבמשך רוב חייו הוא אסף דוגמות

של זוגיות ממקורות מאוד מקולקלים, לא בטוח ידע ויבין בכלל מה הוא מחפש והנזק הוא גדול.

מי שמכיר את חיי הנישואים, מי שמבין מהי זוגיות יהודית יכול לייעץ לו. ברור שבסופו של דבר זו החלטה שלו

כמו כל דבר אחר. אבל "אדם קרוב אצל עצמו" זה לא לשבח, אלא לגנאי, להגיד שאדם עיוור בענייני עצמו...

את רוצה להגיד "יודע צדיק נפש בהמתו" - זה מתאים לאמירה שאדם מכיר את עצמו וכוחותיו, אבל בשביל 

זה צריך להיות צדיקים...

עליה אני מדבר.

ואני אכן מסכים שגיל 17-16 לצערנו רוב האנשים היום לא מוכנים במבט לאחור אני שמח מאוד שלא התחתני אז)

אבל ב18-19 רוב האנשים מוכנים,או יכולים להיות מוכנים.

איפה שאני חי ממש אין לחץ חברתי להתחתן בגיל צעיר (טוב אולי לא 25,אבל אין לחץ על 18) ונכון שרוב החברים שלי מתחתנים לפני 20,אבל מי שמרגיש שזה לא מתאים לו אז לא.

אני חושב שרוב האנשים יכולים להתחתן לפני גיל 20 וזוהי גם דרכה של תורה (כל ההיתר לדחות מעבר לכך הוא בשביל ללמוד תורה וגם זה רק אם אין יצרו גובר עליו)

אני מכירה את החברה הזו מצוין, וחייתי בה אישית מספר שנים נכבד משנותיי

.

אתה אולי לא קורא לזה כך,

אבל עובדה היא שאנשים מבוגרים ייעצו לחברות שלי להתחתן בגיל כזה,

ובוודאי שהן מוכנות וכבר בשלות לכך (???),

אז לחלקן זה עבד, ולחלקן לא.

אני ממש לא חושבת שכיום רוב האנשים יכולים להתחתן לפני גיל 20 ולחיות בזוגיות בריאה ומאושרת,

בכלל לא.

ויש הרבה פרטים שרוב הציבור לא יודע,

וזה רק עצוב לראות איך חיים של אנשים נהרסים ככה.

הקביעההזו שזו דרכה של תורה מצטרפת לעוד כמה קביעות מהסוג הזה בקשר לאיך בית נבנה,

שאלו קביעות שעצוב לשמוע אותם,

ולא כאן המקום לפרטם.

אני בהחלט חושבת שמי שמעודד את הציבור לדברים האלו לוקח ע עצמו אחריות שלעיתים הוא לא יודע מה 

השלכותיה.

כיום לא.

וממילא לא מקבלים את כל פסקיו של הרמב"ם כיום,

ככה שאני לא רואה את זה דווקא כהוכחה..

זה בדיוק מה שאני שואל!

את צריכה לתת ביסוס לטענה הזאת הזאת שאנשים לא מוכנים נפשית בגיל 20 וזה עלול לגרום להם נזק.

מה לדעתך היא המוכנות הנפשית שצריך שאין בגיל 20?

ואת לא יכולה לצאת מנקודת הנחה ש"לא מקבלים את כל פסקיו של הרמב"ם" הנקודת הנחה היא שאין מחלוקת לא ההיפך (חוץ מזה שלא חסר מקורות שצריך להתחתן לפני20 חוץ מהרמב"ם).

ברמב"ם כתוב שאסור לבשל בשבת,אבל בסדר לא מקבלים את כל פסקיו של הרמב"ם.....

הנקודה שדי"מ הדגיש שלדעתו היא שהופכת אנשים למוכנים להתחתן זו העצמאות, שאנשים מגיל צעיר דואגים לעצמם, ולא חיים על חשבון ההורים.

זו החברה שאת מדברת עליה?

אלא שהגיל הוא לא הנושא לדיון, אלא הבשלות. ואני מסכימה עם זה לגמרי.

נכון שלרוב לא מגיעים לבשלות מסוימת בגיל צעיר, ונכון שלרוב בגיל יותר מבוגר מגיעים כבר לבשלות הזו,

ולכן אנשים אוהבים להגדיר את הגיל כמדד,

אבל הדיון פה צריך להיות על רמת הבשלות של אדם לנישואין (לא לחתונה, אגב, אם מישהו התבלבל בטעות) וזוגיות בכלל.

קראתי גם את השרשור המקושר, וגם שם הבעיה העיקרית היא לא הגיל...

דבר כזה יכול לקרות מחוסר הבנה מושלם של התהליכים שהביאו אנשים להיות בקשר, להתחתן ולהיות נשואים, וזה יכול לקרות מהרבה דברים נוספים לגיל (כמו חינוך לקוי, הסתכלות שטחית על העולם, עצלות וכמובן- חוסר בשלות ובגרות).

קשר לא "ממשיך" סתם כי זה ממשיך, לא מתחתנים סתם כי הגענו למשך זמן מסוים בקשר או כל סיבה חיצונית אחרת, ובטח לא מחליטים שזה לא מתאים רק כי "משעמם" וש"כנראה פשוט עשיתי טעות". שום דבר פה לא פשוט, בואו לא נתייחס לזה ככה.

זה נכון שבאופן כללי - כולם עומדים על סקאלת הפעמון של שכבת הגיל שלהם, ולכן המקסימום בגרות משתנה, לכל שכבת

גיל.

חז"ל מעמידים את גיל הנישואין על 18, כך היה בחברה שלהם וככל הנראה הבשלות הייתה בהתאם. לכן סביר להניח שגם

היו כאלו שהתחתנו בגיל 17(ואחד מחכמי הגמרא התחתן בגיל 16 ואמר שהוא מצטער שלא התחתן קודם). אין שום סיבה מלבד

סיבה חברתית ותרבותית שאדם לא יהיה בשל לכך בגיל 17, ולכן אם הוא מגיע מרקע מיוחד אכן אפשר למצוא כאלו.

רוב בני ה17 שאני מכיר לא מבינים בכלל מה המשמעות של בשלות לנישואין שלא לדבר על להיות בשלים, אבל זה לא מוכיח,

כי אין הוכחה לוגית על דרך ה"לא מצאנו", אפשר להגיד שזה לא סביר בצורה קיצונית.

אני באמת חושב שכל הדיבור על "גיל הנישואים" גורם נזק. מי שלא מוכן ב"גיל הנכון" מזיק לעצמו ומרגיש לא בסדר, וזה גורם

למה שפותח השירשור הביא. ומי שמוכן לפני זה חונק בעצמו צורך טבעי שעצם החניקה שלו מזיקה לו ועלולה להפריע לו בהמשך.

לכן אני מדבר על בשלות- ובעניין זה- "אין הנחתום מעיד על עיסתו", שכל אחד יעשה לו רב שייעץ לו וידריך אותו אם הוא מוכן,

ואני יודע שיש כאלו שיתנגדו לרעיון שמישהו צריך עזרה חיצונית בעניינים כאלו, אבל אני חושב שאדם קרוב אצל עצמו והנזק גדול

מהתועלת. לא הייתי אומר לאדם "תתחיל לצאת, מה כבר יכול לקרות?" כי הוא עלול לגרום הרבה מאוד נזק לעצמו ולאחרים.

זה בגלל שהמוכנות שלהם יותר מהירה מהבוחרים לחכות עם עניין החתונה.

ממש ממש לא.

אם כבר אולי הייתי אומרת שזה נובע מהבדלים מציפיות מקשר ומחתונה -גם זה קשה להגדיר.

בכ"ז אולי הבדלים בין סגננות, המצב החברתי (אנשים קרובים לבחור שמתחתנים) שזה נראה לי אחד ה-גורמים ושוב מצטטת מתגובתי הקודמת : הבדלים מציפיות מקשר ומחתונה

בכל מיקרה, בלי להכליל וח"ו לא לפגוע אבל ישנם מקרים שבחור/ה בני 17-18 שאומרים שהם כבר בשלים לחתונה זה דווקא קצת מחוסר בגרות ומחוסר הבנה של מה זה דורש ממך.

לפעמים כשלאדם צצה בעיה והוא רוצה לברוח ממנה לחתונה (דבר שלצערי רואים הרבה) צריך להיות חכמים ולפתור אותה נקודתית וזו בגרות גדולה יותר..

מכיר אישית אדם בן 61 שמתנהג כמו ילד בן 3

ומצד שני בנים (ובנות) בגילאי העשרה עם בגרות שהיא הרבה מעבר לאדם בגילאים

מבוגרים יותר...

או כמו שאמרה לי פעם ילדה חכמה: "ילד זה לא גיל, זה אופי"

מכירה את הטיעון.

כנראה פשוט באתי מתרבות קצת שונה בעניין וסתם עשיתי פה בלאגן כשאני היחידה שקשה לה עם זה.

אותי קשה ומיותר לשכנע עברתי כבר את גיל 17

ממש לא התכוונתי להשמע בעד!!!! 

שמדברות על הקשר שבין גיל הנישואין לבין הגירושין (כלומר - שהמתגרשים, יהיה כתוב גם באיזה גיל הם התחתנו).

זה יהיה כלי הדד הכי יעיל כדי לבחון את האמירה הלא מבוססת שלך.

אתה לא יכול לדעת מה באמת מייצג וגם אני לא, אז אני לא רואה טעם להתייחס למשהו כמקרה מייצג אם אין נתונים רשמיים של המדינה לגבי זה.

אם הייתי יודע ש56 אחוז מאלו שמתחתנים עד גיל 21, מתגרשים, לעומת 30 אחוז בלבד מכלל המתחתנים בארץ, בכל הגילאים, שמתגרשים - היה לי סיבה טובה להאמין שאתה צודק ואכן זה שכיח הרבה יותר אצל אלו שמתחתנים צעירים.

עד שאין לי מידע כזה, זה לא רלוונטי.

אולי אחפש בקרוב, נראה.

ועם רבנות ראשית שעקרונית יודעת על כל נישואין ועל כל גירושין (ומה שלא - זניח לגמרי לגמרי...)  - שיהיה משהו לא ידוע? אני בספק.

הכל רשום איפה שהוא, השאלה היא אם מישהו סידר את זה בצורת גרפים של ממצאים ונתונים ופרסם את זה לציבור...

מעיון קל שעשיתי היום לא מצאתי השוואה כזאת של גיל הגירושין לעומת גיל הנישואין של אותם זוגות זה כנראה דבר שלא חשוב לאנשי הלמ"ס לבדוק...או שפשוט לא פירסמו, ואולי זה גם קצת מסובך לבדוק את זה במדויק...

אפשרית - אם כבר עשו גרף כזה. אבל זה גם לא בטוח הכרחי - אם רוצים רק להגדיר בגדול שנישואין בגיל צעיר באחוז גבוה יותר נגמרים בגירושין - בהתחשב בעובדה שככל הנראה רוב הנישואין בגיל צעיר בקרב היהודים בישראל, הם נישואין של דתיים וחרדיים - מספר החילונים שמתחתן, נניח, עד גיל 20/21 - הוא די קטן. אין בידי עכשיו נתונים על כך אבל עברתי על זה בעבר...

ב. זה גם נכון - אבל זה יכול להצביע על מגמות כלליות - וזה המדד הכי טוב שיש, חוץ מאשר לעבור זוג זוג ולתחקר אותו למה התגרש בגיל צעיר...

לגבי ג' - טוב, מקרים כאלו אין באמת דרך לבדוק - ומי שלא התגרש, על פי ההלכה, הוא נשוי - אז זה לא משנה לעצם הטענה שעלתה כאן בשרשור לגבי גירושין מחתונה בגיל צעיר...

"חרדים".

אני ממש לא בטוח שהמסקנות שלך הן הנכונות,

וגם אני לא בטוח שההשערות שאביא להלן הן גם נכונות,

אבל נראה לי שהן יותר קרובות לאמת...

הגיל האידיאלי הוא סובייקטיבי לכל אחד ואחת,

וגם אורך הקשר האידיאלי לפני החתונה הוא גם סובייקטיבי לכל זוג וזוג.

כל אחד מגדיר בגרות ובשלות בצורה שונה, אחד יגדיר בגרות = רצינות ואחריות,

ואחר יגדיר בגרות = יכולת הכלה והבנה של האחר, והשלישי יגדיר בגרות = יכולת לחיות ללא תלות באחר.

ולכן זה לא נראה לי נכון להשתמש במונחים האלו בלי להבהיר למה מתכוונים.

באופן כללי, אני חושב שאחת הבעיות הנפוצות בקרב אלה שמתחתנים בגיל צעיר,

זה שההחלטה לרצות להתחתן נובעת מאיזה דחף אימפולסיבי ולא מהרגשה אמיתית פנימית של "לא טוב היות האדם לבדו".

והדחף הזה מפריע הרבה פעמים לבחון בצורה מפוכחת האם באמת הקשר הזה באמת מתאים.

הצורך בקשר ארוך כיום נובע מזה שחלוקת התפקידים בבית בין האיש והאישה אינה ברורה מאליה,

ולכן הרבה זוגות צריכים להתחיל את הבנייה של הזוגיות כמעט מאפס - וזה לוקח יותר זמן.

אבל אם כבר ברור לזוג איך הכימיה ביניהם אמורה לפעול (האישה - נמצאת בבית, והבעל - מביא את הכסף.), אז יש פחות צורך בקשר ארוך.

אָמַר לָהֶם, צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם. (- "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד")

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן טוֹבָה. (- הסתכלות חיובית אחד על השני)

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, חָבֵר טוֹב. (- אינטרסים רוחניים משותפים)

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שָׁכֵן טוֹב. (- אינטרסים חומריים משותפים)

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד. (- הסתכלות לעתיד, ומתוך כך להבין מה באמת נכון לעשות)

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֵב טוֹב. (- שילוב של הכל יחדיו)

אָמַר לָהֶם, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלַל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם.

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

לדבר על הפילה שבחדר? או שזה אסור?

ואם תמצי לומר מותר, אפשר לעשות לה רשימה גם?

למי פונים בשביל כל הדבר החשוב הזה?

איזה דבר מבורך, אודה להתייחסות בהקדם תודה לכם🙏

בדרך כלשהי להעלות את זה בפניו?

הלוואי הייתי שומע את זה אז

בשיחה עם בחורה? בחברותא? בשולחן שבת כשאתה מדבר עם אחותך? סתם בהליכה ברחוב? 

אני אמנם לא מיישיר מבט

אבל אני שם לב שאני חריג בזה..

שאר הגברים שאני מכיר נורמלים בהיבט הזה.

לכן הפנייה לגברים כאילו שאת תופעה הפתיעה אותי..

"מוטב שתסתכל עליה ולא תחשוב עליה, מאשר שלא תסתכל עליה ותחשוב עליה בלי הרף"

זו שאלה שכדאי להרחיב יותר מה מטרתה.

בינתיים זה נשמע מהחלל הפנוי..

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

יש לי חברה שהתארסה עכשיו והיא רחוקה מלהיות בשלה אבל ה' עוזר ויעזור.

אחרת באמת חבל בשביל שניכם.

להגיד "תצא" מהצד זה הכי קל וזה ממש שיטחי.

אפילו שמעתי ת"ח שאומר ש"דייטים מיותרים" זה בין הגורמים המשמעותיים לרווקות מאוחרת.

ככה אנשים נשחקים ואז שמגיע דייט עם בחורה מתאימה הם באים פחות בטוב.

לכל אחד יש את הכלים שלו שהוא בוחן בהם הצעות אם היא ההצעה מתאימה או לא.

כדאי מאוד לשכלל את הארגז כלים הזה שבוחן הצעות. זה מאוד משמעותי כדי לצלוח את הדרך.

נשמע שגם הכל מתערבב לך.. זה טבעי ונורמלי אבל כדאי לעשות סדר.

מצב רוחני לא טוב? יכול להיות. פעם ת"ח רציני (אחר) כתב לי שצדיקות היא לא תנאי לחתונה. הקב"ה לא התנה את העניין של הקמת משפחה ברמה רוחנית כזו אחרת. אבל אם באמת אתה לא מרוצה מהמצב הרוחני שלך - תגדל מזה. תעבוד על זה. קודם כל בשבילך. ממילא שתהיה יותר שלם עם עצמך זה בודאי ישפיע גם על מערכות יחסים ופיתוח קשר זוגי בע"ה.

צריך הרבה חיבור לרגש והרבה שכל כדי לבצע התבוננות עצמית ולראות מה כדאי.

ולא רק מה הכדאי לתווך הקרוב, אלא מה כדאי לפתח בתור שיטת עבודה עם העולם הזה של הפגישות.

אומר בתור אחד שדחה כמה שנים עד שיצא לדייטים

ופנית לטיפול ועדיין לא עזר, אני מקווה שאתה לפחות מבין למה אתה לא רוצה וכדאי לשקול לחפש טיפול שיעזור.

נשמע קצת קיצוני שאין רצון בגיל 30

פחד שחולף ברגע שקופצים

כתבתי שאני נמצא במקום רוחני לא טוב ונשמע שזאת הסיבה המרכזית בגינה אני לא יוצא. ובגללה אני מרגיש לא בנח מהבחורה.

אבל יותר התכונתי לומר שעל אף שאני לא צדיק בכל מיני תחומים, כאן ספציפית אני כן מרגיש שמתעורר בי הצד המוסרי/הצדיק שאומר אל תצא כדי לנסות/לחוות כי זה לא דרך ארץ לעשות זאת על חשבון הבחורה/הבחורות שתפגש איתם..

(וכאמור מאידך יש הרבה קולות שאומרים לי אין בזה משהו לא מוסרי... כפי שכתבי בהודעה המקורית..). 

כל אדם שתפגוש יוביל אותך למשהו שתסיק שתלמד ותהפוך את עצמך לטוה יותר

בין אם זה פגישה עם בחורה או או עובר אורח ברחוב

לפעמים יש שיעורים שאתנ צריך ללמוד וזה שאתה מנסה להתחמק מהם לא פותר את זה...

אתה לא יידע מה בורא עולם מנסה ללמד אותך בזה עד שאתה עובר את זה

מה שאני מתכוינת זה שנו אז מה אם כרגע אתנה לא חזק כמו שדמיינת

מי אמר שהיא בככל גם כזאת

אני גם מצטיירת לאנשים כדוסית ואני לא

אבל אני נותנת להם את הזכות לגלות את זה

אולי גם הם כאלה יש להם מין עטיפה מבויימת ובסוף הם כמוני?? ויש כאלה

וחטץ מזה בכללי

מלא מחפשים לאו דווקא מישהו כמוהם בדיוק באותה רמה רוחנית בול

יש שיעדיפו חזק יותר חזק פחות

וגם לכל אחד והיצרים/ נסיונות שלו

אז בכלל אין לך מה לשפוט את עצמך

לעבוד על עצמך תמיד צריך אם זה בא ממקום של הבנה ורצון להתקדמות

אם זה בא רק כי זה לא דייך ומה יגידו זה לא יחזיק

ועוד דבר אל תתן לפחדים שלך לנהל אותך

נכון אתה אומר יש םה משהו שהוא לא ואהבת לרעך וכו

אבל אתה צריך לצאת וזה חלק מהתטכנית שבורא עולם תכנן לך אז תבקש מננו לפני כל דייט

בורא עולם שלא יצא חס וחלילה  שפגעתי בה בכלל זה

וגם אם זה רצון ה' ורין מה לעשות לא כל מי שכנחנו יוצאים איתו תואם לנו או בא ממקום נקי

מה תגיד על אלה דיוצאים שניה אחרי שנפרדו רק כדי לעזור לעצמם לשכוח את אותו אחד אחת??

מקווה שאני הבנתי אותך ולא סטיתי מן הנושא...

אם זה לא קשור אז מחילה...

שבזכות זה שאתה בוחר לצאת מהמעגל ולעשות צעד שונה ולעבור דרך הלא נודע, בזכות זה בע''ה ימשך התהליך שיביא בסופו של דבר אל אשתך.

אז אולי בדרך יפגעו כמה, אולי גם לא, וגם אם כן הם יזכו לפגוש נשמה מיוחדת שאכפת לה כל כך.

(היום שמעתי שחלק אינטגרלי מזוגיות זאת פגיעות, יש כל כך הרבה מצבים שזה יכול לקרות, למשל - אם אני יוצאת אם בחור שהתמונה שלו לא מספיק מדויקת לי זה אומר שאני פוגעת בו? ברצון שלי להיות פתוחה ולנסות?, למשל - אם אני יוצאת ואני בתקופה עייפה ולא רעננה ועוד...)

נשמע מראייה חיצונית, שהסיבה הזאת של לצאת לא בסדר לצאת עם מישהי במצב כזה, זה גם עוד דרך של המוח הרציונלי ''לעזור'' להישאר באותו מצב ולא להתמודד עם החסימות.

אם יש בך רצון לנסות להתחיל לצעוד, ולעשות מעשה מעבר ללחשוב על הדברים. מציעה להגיד לעצמך, שהכל נכון, אולי זה לא בסדר ככה וככה, זה אולי לא יועיל וכו' וכו' ועם כל זה אני בוחר לצאת לדייט, כי זה הצעד שבו אני רוצה לצעוד על מנת להתקדם.

וכל פעם שמחשבה כזאת עולה, להזכיר לעצמך מה המטרה הקטנה שלך - שעכשיו היא הדבר הגדול - לצאת לדייט

וזה אפילו יכול להיות נחמד, במיוחד שזאת המטרה, מבלי לחשוב על חתונה..ותראה שבורא עולם יהיה בעזרך

אני חושב שנשתל לכולנו במח שבשביל לצאת צריך להיות "ראוי" או כל מיני שטויות והבלים כאלו, וגם אם נניח שהם נכונים ואמיתיים וצודקים, מי קובע מתי אני ראוי או מה הופך אותי לראוי? אגב אני מדבר על ראוי בכל גווניו(נפשית, פיזית, רוחנית, כלכלית).

זה קצת כמו מחסום מנטלי כזה שצריך לשבור, לא כמו שאמרו לך "פשוט תצא ויהיה בסדר" , אלא תבין שאין ראוי או לא ראוי יש מציאות והיא x y z, למה אתה מצמצם את בורא עולם לרמת ה"כרגע אני לא מרגיש ראוי" ? בלי לזלזל ברגש שלך חלילה, אבל אין איתנו יודע עד מה..

בזה שאתה בוחר לא לבזבז לבחורה את הזמן כי אתה מרגיש לא ראוי או לא במקום הנכון, אתה מבזבז לאשתך את הזמן, היא מחכה לך שתבוא לקחת אותה למה הזמן שלה לא חשוב ושל אחרות שעלולות להסתכל עליך עקום כן? כי אתה החלטת? כי מישהו אמר לך? יש בורא עולם שמנהל הכל, הוא לא ציווה עליך להיות מוכן הוא ציווה עליך להשתדל לנסות ולפעול..נפלת או התרסקת? נו נו..תקום ותמשיך הלאה, עצת היצר היא להתמרמר בייאוש ובדיכאון של "איך אני מתקדם אחרי שאני כזה גרוע" המחשבה הזאת שחרוטה לך בראש לגבי "אני מפחד לבזבז לה את הזמן" היא שקר וכזב והיא היא עצמה הסטרא אחרא בכבודו ובעצמו, אנחנו עושים את שמוטל עלינו..אם הצלחנו או לא זה לא משנה, משנה שפעלנו ואני מבין את המקום שממנו אתה מדבר פשוט אני מנסה שתבין שאין לו חשיבות והוא לא נצרך..לא כי מה שאתה מרגיש לא חשוב אלא אני חושב שאתה *חי* את מה שאתה מרגיש וזה מה שתוקע אותך ויש הבדל עצום.

לא סתם נאמר על צדיקים שליבם ברשותם-הכוונה שהרגש שמתבטא בלב, נמצא בידיים שלהם, כלומר גם אם חלילה הוא מרגיש עצבות, הוא לא "חי" אותה, הוא פשוט נמצא לידה, ומביט מלמעלה, זה מאוד עמוק אבל יש בזה המון אמת.

בטוח שמעת על המון סיפורי צדיקים שפגעו בהם וחס ושלום ביזו אותם והם היו בשלוות נפש, איך? כי ליבם ברשותם, ברגע שאתה נותן לרגש לנהל אותך כלומר "אני מרגיש לא נעים לבזבז לה את הזמן" זה עצת היצר גמורה. לדוגמא-אני מרגיש לא נעים להניח תפילין כי אני חוטא בחטאים חמורים-לאף אחד לא אכפת, קום תניח תפילין. אותו כנ"ל פה..אתה לא רוצה לבזבז לה את הזמן-לאף אחד לא אכפת, קום תתחתן.

מחילה על התקיפות בתשובה היא לא כלפיך חלילה היא כלפי התפיסה.

ובנימה אופטימית זו, לי נשמע באופן אישי שזה יושב על משהו אחר, והטיעון של "אני לא רוצה לבזבז לה את הזמן כי אני לא במקום רוחני טוב" הוא לא מה שמפריע, וגם אם כלפי חוץ נראה שכן, ממליץ בחום לבצע בירור פנימי עמוק למה ועל מה זה יושב אולי תופתע לגלות המון על עצמך וזה רק יקדם אותך

מלא בהצלחה דוד🙏

איזה פיל זה בחדר, איך אפשר להתקדם ככה?

נפגשים כדי להכיר בת ישראל נחמדה, ששמעת עליה דברים טובים ובאמת מסקרן אותך להכיר את הדמות המיוחדת הזו.

זו לענ"ד גם התועלת הכי גדולה בבירורים. לשמוע עליה פרטים טכניים וקצת על האישיות זה נחמד. אל תעצור! תן לחברה שלה לשפוך עליה שבחים, כמה היא טובה, נדיבת לב, שמחה לעזור ואידאליסטית באמת!  תן לה לספר על ההשקעה שלה במהלך שהיא מאמינה בו, על המאמץ שלה לעזור לחברה שזקוקה לכך, על האווירה הטובה שהיא משרה סביבה.

אם לא קיבלת מספיק חשק להכיר, תבקש מספר של חברה אחרת.

לא נפגשים בלי רצון להכיר. אבל רק להכיר. חתונה זה רחוק, זה לא צריך להיות ברקע בפגישה ראשונה.

אתה לא מבזבז לאף אחת את הזמן. כל אחת שיוצאת לפגישה, יוצאת לנסות ליצור קשר. זה לא לבדוק אם. הקשר קיים, אלא ליצור אותו (בעומק זה לזהות אם זו הנשמה שיועדה לי 40 יום קודם יצירת הוולד, אבל הדרך לבדוק את זה היא לראות אם נוצר קשר).

בקיצור, אני מציע לקפוץ למים. גם לי זה לקח זמן. זה לא פשוט, היו הרבה פחדים, אבל אחרי בירור ודיוק הפחדים ובניית תוכנית עבודה (בסיסית מאד) התחלתי ונרגעתי (אם כתבתי על זה פה בפורום. תוכל לקרוא כאן: דייט ראשון בחיים, חייב קצת עזרה, בעיקר בנות... | ערוץ 7 )

ה' יברך אותך. בהצלחה גדולה!

אתה לא במצב רוחני טוב, סבבה

מי שאתה לא תתאים לה אז לא תתאים לה

מן הסתם יש מישהי שאתה כן תתאים לה

אם לא תחפש אתה לא תמצא אותה

אתה מחפש מישהי שכן במצב רוחני "טוב"?

אם כן לא חושב שמה שרלוונטי זה הלא נעים

אלא פשוט להצליח למצוא מישהי כזאת שתרצה להמשיך איתך למרות המצב

אם אתה מחפש מישהי שבאותו מצב כמוך, שהבפועל קשה אבל כן יש רצון לתיקון ושיפור

אז מה הבעייה?

חוץ מזה שזה קשה למצוא הצעות כאלה

איך אתה בכללי עם אנשים?

אתה בכללי מפחד להרגיש עול או להפריע לאנשים?

יכול להיות שזה בעיה כללית שלא קשורה לדיירים בכלל

יש לי כמה מחשבות קצת יותר עמוקות על מה שאתה מתאר

אבל זה לא לפורום

אם זה מעניין אותך שלח מסר

לדעתי, אם אתה מרגיש שזה נטו בשביל לעבור טיפול פסיכולוגי על חשבוני לא כדאי.

אבל אם במקום מסויים בליבך אתה פתוח לאופציה שזה יתפתח, תעצים את המקום הזה ולך לפגישה.

מה שכתבת שאתה רחוק שנות אור...

אתה נשמע אדם עם לב טוב. זה מה שחשוב.

אם אתה איש טוב ממילא תעשה טוב לאנשים ובסוף זה יגיע גם לרוחניות.

עבר עריכה על ידי Shandy בתאריך ט"ו בסיוון תשפ"ו 13:44

אני אענה לך ממבט של רווקה שחברות טובות שלה נשואות פלוס ילדה כל אחת

שתדעי שאני המקום הבטוח שלהן איתי הן מדברות על כל נושא כן גם על הזוגיות והילדה שלהן

זה כמה את באה פתוחה לשיחה איתן

זה שהיא אישה נשואה לא משנה אותה למישהי אחרת

היא אוהבת עדיין את אותו אוכל אותה מוזיקה ואותם בגדים

ושתדעי כן אולי בהתחלה היא תהיה עסוקה בבניה של הבית שלה אז פחות תהיה פנויה אבל היא רוצה אותך בחייה היא אוהבת אותך ותאהב תמיד תמיד יהיה לכן על מה לדבר תשתפו אחת את השניה בכל מני דברים לא חייב רק בחורים שנפגשת איתם או שיחות על הבעל יש מלא נושאים

תצאו לדייטים גם אתן

אל תשכחי שגם לה חדש הכל ואת העוגן השפוי והמוכר שלה

אם תעזבי אותה אז בכלל היא תהיה אבודה

נכון שיש כאלה שנעלמות לפעמים אבל הן חוזרות כי בעל הוא לא תחליף לחברה

וכמה שהוא אוהב אותה

הוא לא יבין כמוך ויקשיב 100 אחוז כמוך הוא לא אישה הוא בנוי אחרת

יש לו חסרונות שהם יתרונות גם

חח

קיצר אל תלחצי תשארי את

תתענייני בה אל תתרחקי מדי אבל גם אל תתאמצי יותר מדי גם

היא לא תוותר עלייך

אני אומרת לך מנסיון.

כל אישה צריכה חברה טובה בכל זמן

אם את תלכי ותעלמי ברור שהיא תמצא אחרת אבל זה מחוסר בררה כי ויתרת עליה

קיצר תנשמי עמוק תשמחי בחתונה שלה תחגגי כי את באמת שמחה בשבילה

ותמיד תשארי לצידה

תשלחי לה הודעות מדי פעם תגיבי על פוסטים שלה או משהו

אפילו תתקשרי אחרי השבע ברכות או מתי שנח לכן

אני נגיד חגגתי לה שבע ברכות ראשון יחד עם עוד חברה וכן אני רווקה והיינו בקשר כל הזמן כאילו אנחנו כדיין רווקות חח

ויאפ אני איתה בקשר מצויין ואני כמו דודה לבת שלה ( של כל אחת מהן יש לי 3 נשואות פלוס ילד.ה) ואני יוצאת איתן לאכול ולטייל ובאה אליהן חופשי שמסתדר לשנינו... או ישנתי אצלה שבעלה במילואים כי פחדה לישון לבד.

תמיד בחיים יהיה זמן שמתרחקים ומתקרבים

זה לא חייב להיות חתונה זה יכול להיות מעבר דירה או לימודים או מציאת עבודה

תמיד יש משהו משתנה זה שאתן לא באותו סטטוס לא משנה את האופי והחיבור שלכן

ונ.ב הזאת שהכי קרובה אלי  כמו אחותי (טוב נו 8 שנים זה כבר יותר מחברה חח )אפילו התקשרה אליי שהיחתה בחדר לידה לעדכן אותי שהיא הולכת ללדת

 כי זה היה חשוב לי.

שמשהו חשוב לך ואת אוהבת את לא מוותרת😊

ותמיד תמצאי דרך להיות בסביבה.

וכנל גם עליהם

אני לא היחידה שמבקשת את הקשר

הן שואולות אם אפשר לצאת להליכה

לקפוץ אליהן לארוחת ערב כי הבעל באירוע או בעבודה

שאת פתוחה ונגישה אז גם הן מחזירות ככה בחזרה

תודה לה' עליהן

ושתדעי שהקשר הכי טוב וחזק שלי זה עם החברות הטובות שהתחתנו כי הוא נשאר כמעט אותו דבר כמעט.

הרווקות  כמוני זה סבבה והכל אבל גם הן בעולם שלהן של הלימודים השירות או מה שזה לא יהיה

כמו שכבר אמרתי לא רק חתונה מנתקת קשרים חח

זה כל דבר בחיים השאלה כמה את נלחמת ורוצה בקשר

תודה על התשובה שלך,

כן אשמח לשמוע איך עברת את התקופה שמבחינתי הכי מאתגרת -החודש הראשון אחרי החתונה.

אני יודעת שבסוף נתרגל לחברות קצת שונה

אבל איך עוברים את ההר הזה?

אני צריכה כלים.

כן היה לי מוזר בשבוע הראשון טיפה

למרות שהן הפתיעו והתקשרו בעצמן שהבעל היה בתפילה - את יודעת להיות לבד בבית לא תמיד נעים וגם הן עדיין נבוכות מכל הקטע וצריכות לפכמים תמיכה ..

אל תצפי שלא תתאכזבי אבל לי זה קרה

הן אפילו שלחו תמונות מהנסיעה לשבע ברכות שלהן ביחד.

אז זה עזר לי מעט

הייתה אחת שנעלמה לי לתקופה של חודש חודש וחצי כזה אבל אני כתבתי לה הודעות בוואצפ

שאלתי לשלומם

התעניינתי בכללי איפה היא עושה שבת

וגם מה היא הכינה לו חח ואיך היא מסתדרת בכללי במטבח כביסה וכו ( נגיד אני טובה בכביסה אז אחת מהן שיודעת את זה הרגישה בנח לשאול אותי במקום את אמא שלה)

מה עוד ?

יצאתי עם אחרות גם לא תליתי את כל הקשר החברתי בה.ן אני שמרתי על קשר גם עם רווקות / נשואות אחרות אז בזמן הזה שרציתי לדבר/ אוזן קשבת או לצאת למסעדה, הליכה היה לי עם מי

וגם זה ביה זמן לעצמי כי פתאום מיום שאת עוזרת לה בקניות/ בפלאפון איתה/ עוזרת לה בדירה לארגן נביה לך יום ריק

אז חזרתי לקרוא מלא

לטייל לבדי בים

לעשות איפוס בחדר

להשקיע בדברים שטיפה נדחקו הצידה כי החברות הייתה ממש במרכז

ותמיד תמיד תשנני ותדמייני אותה חוזרת

אל תוותרתי

אם תוותרי היא תרגיש והקשר לא יחזור כמו קודם או יחזור בכלל

באמת תקחי לכצמך את הזמן הזה

תפתחי את עצמך תעשי דברים שאת בעצמך אוהבת לשם שינוי

העולן שלך ענק ומלא בדברים שלא קשורים רק אליה

והיא תחזור והקשר יהיה יותר מעניין כי יהיה לכן על מה לספר ותאמיני לי שהיא תספר

ותאמר שהיית חסרה לה

אגב הן מקבלות בהדרכה שהבעל במקום הראשון

וזה נכון אז לא נח להן לחייג למרות שרוצות

) לא מכבד חדבר עם חברה לפחות בהתחלה שהבעל בבית. כאילו זה התעלמות ממנו😅... איר כך זה עובר מעט אבל כן נשאר כי אחרי הכל זה הזמן הזוגי שלהם והזמן לבנות את הבית אבל אל תדאגי תמיד יהיה דרך אם לא שיחה אז הודעות או םגישה באיזה בוקר)

אני כן יגיד שהמינון יורד וזה לא שיחה כל יום

אבל הקשר נמשך ומתחזק ודווקא עם יותר אמון

יש עוד שאלה או משהו

לא יודעת אם נגעתי בהכל

אבלזה בערך

וכן גם אני פחדתי ואפילו בכיתי

אבל לא וויתקתי אמרתי לעצמי אין סיכוי שהן נעלמות לי

אז השארתי עקבות וסימנים שאני פה והן חזרו ובגדול🥰

וכן תדברי איתה על זה שחשוב לך שהיא תחזור ותגידי לה שאת תמיד בשבילה בכל נושא ובכל זמן שמתאםשר גם אותה זה ירגיע

ותאמיני לי שהיא תודה בזה בעצמה

ומצטרפת לכל מילה שאמרת

דווקא מהצד של הנשואה עם החברה הרווקה

יש לי חברה ואנחנו בקשר מצויין

ממש כמו שתיארת 

וזו מתנה ענקית

כן יש תקופות שפחות בקשר אבל לא רק בגללי

גם לה יש תקופות עמוסות ואין זמן

אבל בגדול בעל לא מספק את הצורך בחברה

תני לה את הזמן שלה, תנסי לשקוע בינתיים בדברים אחרים. היא עוד תחזור בענק.

וכשאת תבני את ביתך - בכלל הקשר ייתעצם לרמות שלא היו לפני זה.

את תראי שהנתק יהיה לטובה.

השייכות שאתם מוצאות אחת בשניה לא ייעלמו.

רק משהו חשוב מאוד:

בשבילך, בשביל שכשהיא תרצה לחזור את תהיי שם, מוכנה לקבל אותה ולא צריכה להתחיל תהליך שלם של חזרה, פיוס, מחיקת כאבים ומחשבות בלי סוף של נטישה, ואכזבות - תנסי כמה שפחות להתחרבש עם המקום הזה של 'אנחנו חברות/לא/' היא חושבת עליי/היא שכחה ממני...

תנסי כמה שיותר להתנתק [לפעמים זה מה שצריך] ולחכות בסבלנות.

אבל וואו, זה קשה קשה קשה קשה...

אבל בסוף היא חוזרת, בגדול.

וגם זה קשה,

לסלוח

לאהוב מחדש

לפתוח את הלב שוב

לתת אמון מחדש.

אני נזכר איך זה היה אצלי, אני רוצה לחזור בי ממה שכתבתי לך להתנתק.

זה לא יצליח

הולכת לעבור עלייך תקופה קשה

מאתגרת.

וואו

שהשם יעזור לך לעבור אותה בשלום...

אוח, כמה שזה קשה

שורף את הלב...

עד היום לא התאוששתי מזה.

וואו,

תהיי חזקה

ממה שאני חוותי (רווקה כרגע) זה תלןי בשתיכן.

לרוב הקשר חוזר אחרי תקופה

ואם זה יברןת ממש טובוצ אז הגיוני שימשיך ישר ולא תהיה את ההפסקה הזו.

אגב כמו כל דבר גם על זה אפשר לדבר..

לדעתי חבל לוותר מראש.

לרוב הצורך הוא הדדי. 

זה לא כיף, 

תזכרי שחברות אמיתית היא כזו שיכולה לשרוד שינויים. 

בחיים יש כל מיני שינויים 

החברות לא נשארת אותה חברות כמו שהיה בימי התיכון למשל. 

תזכרי שהאיש שלה יהיה במקום הראשון. 

זה ממש לא סותר שהיא צריכה ותשמח גם בחברות שלה. 

רק שני הצדדים צריכים לזכור שהקשר מקבל גוון אחר.. 

ממליצה לך למצוא עוגנים שיעזרו לך קצת להרגיע את התקופה

ובעזרת ה' היא תשמח בשמחתך גם בקרוב 

אם יש משהו שאמא שלי לימדה אותי לשמוח באמת בשמחת האחר .. ותאמיני לי שה' ניסה אותי

תשמחי במה שיש לך

את בריאה? תודי על זה

את רווקה? נכון כואב לך במקום מסויים אבל תודי גם על זה .

גם אם הלב לא מרגיש שצריך להודות על זה תודי על זה

את יכולה לתת מקום לכל רגש אבל לקנאה.. לא אחותי זה רגש שקרן

כמובן הכל זה המלצה .. כותבת לך כאילו את חברה 

זה לא שאני מקנאה,

תאמת שאני הכי שמחה בשבילה, וגאה בה שהגיע לשלב הזה

העניין שמאתגר לי זה פתאום הלבד פתאום לא בטוחה בקשר,אני מרגישה שזה רועד

פתאום אני לא בטוחה שהיא רוצה אותי ,לא בטוחה עד כמה אני חשובה ,מאתגר שאני לא יכולה להתקשר או לצאת איתה סתם (כי היא צריכה להיות עם בעלה)

הבנת?

ואני לא באמת יעזוב 

רק השאלה איך להתמודד

הגיוני שאם היא התארסה אז יהיה לה יותר מאתגר למצוא זמן אבל גם שם.. דווקא חברות שלי היו צריכות יותר עזרה ועידוד הזמן הזה של חתונה לא פשוט בכלל.. מה שכן את צריכה לשים לב לא להיות בזה מאה אחוז מושקעת יש גם את החיים שלך .. תעשי לעצמך טוב .

נניח קניתי לחברה מתנה האירוסין קניתי גם לי מתנה (: חח 

דווקא שם הקשר שלנו התחזק והם העריכו את הקשר שלנו יותר

..

תראי יש בנות שלוקחות את זה למאה אחוז עם הבעל .. ולא משאירות זמן לקשר עם שאר העולם ..

להגיד לך שזה בריא בכלל לא אבל זה שלהן..

עם בנות כאלה את לא רוצה להיות בקשר

האם זה מאכזב? כן 

האם זה אומר שהיא תהיה כזו?? ממש לא

לי זה קרה כשהחברה הכי טובה ואחות קרובה התחתנו באותו חודש..

זה לגמרי מייצר ריק בלב וחוסר ביטחון בקשר,

אבל קודם כל טוב שאת מודעת..

מה שלי עזר-לחזק קשרים אחרים,להיות בעשייה,כן להמשיך להשקיע בקשר ולהראות שהיא חשובה לך.

וגם להתבאס אבל להבין שהקשר לא נעלם פשוט השתנה,ואחרי כמה זמן יווצר יותר איזון והיא תצליח לתת ולהשקיע גם היא בקשר בע"ה.

בהצלחה!

נראה לך שיש ביניכם קשר שמאפשר לדבר על הנושא?

נשמע שאת חוששת בעיקר על הקשר, פחות הראת בהודעה מוטיב של קנאה (שגם הוא הכי לגיטימי שבעולם).. זה העניין?

כן, זה באמת פחות הקנאה

זה יותר שמאתגר לי שמשתנה קשר שהיה מאווד חלק מחיי היום יום שלי וחלק גדול בחיים שלי ושאני לא יודעת איך הוא ישתנה

ברור שדיברתי איתה על זה . אבל תכלס זה לא עוזר כי תכלס המציאות מאתגרת...

אין יותר מדי מה להגיד לך..

בתחילת הדרך בגיל 20 היה לי חבר טוב שהתחתן וזה היה משבר מאוד חזק אצלי.

מיישרים קו למציאות הלא נעימה וממשיכים הלאה. נראה לי העיקר לפתח תקווה שיהיו עוד מערכות יחסים משמעותיות. להכנס לקבוצת שווים אם אפשר, זה מאוד חשוב.

.. יש לך שם יפהה🥰

ונדיר. אני לא נתקלת בו כמעט  ואני עובדת עם קהל גדול של בנות בטווח גילאים גדול מ6 עד 60

יכולה לספור על כף יד אחת את האיילת השחר שאני מכירה.

 חינוך.

אני עובדת עם מורות וילדות אז זה הטווח

חשבתי על זה רגע

ולא חסר

יכול להיות רפואה. שירות לקוחות. ביגוד. פסיכולוגיה.

תודה על הפרגון, זה באמת שם נדיר ביופיו.

בחרתי בו בעצמי כשהחלפתי את שם הניק הראשון שהיה לי פה לפני אי אלו שנים...

נדירים האנשים שבוחרים כניק לפורום אנונימי את שמם הפרטי.

אני לא מהנדירים האלו (: