כי השרשור הקודם כבר עמוס...
אולי מה שיבהיר את מה שברצוני לומר על השרשור הקודם הם כמה ציטוטים-
בהלווייתו של הדר גולדין ז"ל, אמר אביו שמחה גולדין:
"הדר לקח את הפסוק 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה למען תצליח את דרכך ואז תשכיל'. הפסוק הזה שהיום אלפי אנשים מנסים לקיימו בגופם בניתוק מתורת הלחימה היהודית, הוא הציווי של הקדוש ברוך הוא ליהושע, הלוחם היהודי המובהק, שר הצבא שכבש והנחיל. אחיי הלומדים, בשמו של הדר אני משביעכם, אם אתם רוצים חלק בו, עשו כמעשיו. קחו את ספר התורה הזה עימכם יומם ולילה והיו ללוחמים יהודיים".
ציטוט נוסף של ח"כ אלעזר שטרן על העמידה של הציבור החרדי מאחורי צה"ל:
"הם לא יודעים מה זה דאגה לילד. הם לא מבינים מה זה וזה לב העניין. בחברה הישראלית, גם ללא קרבי יש קרובי משפחה שנקראו למילואים, ואולי הוא אפילו שם, בשטחי הכינוס המסוכנים. יש הבדל בין 'אני דואג לעם ישראל' לבין לחיות את החשש מדפיקה בדלת. כשאין את הדאגות האלה, אז יש בעיה של ערבות הדדית באמת, של הבנה. אי אפשר לומר ש'למות באוהלה של תורה זה למות' ".
מכל המצב הזה של התמיכה והיזמות החרדיות עולות כמה בעיות.
יש את עניין האמביוולנטיות של יחס החרדים לצבא, שרק לפני זמן מה צה"ל הוצג כפושע ומחטיא, וכעת שהוא עסוק בהגנה עליהם הוא חביב על הציבור החרדי. בעיקר שכרגע הוא לא דורש מהם לסכן את עצמם, אלא רק נותן להם ליהנות מהגנה.
רק לפני כמה חודשים אברך חרדי תקף חייל מבית שמש! תגובות שליליות על צה"ל!
לימוד התורה כעת והתהילים למען החיילים הם המינימום שעל חרדי לעשות בשביל להוקיר תודה לחיילים, ואם אפשר אז בצנעה, בענווה, ללא התרברבות ופרסום של היזמות בכל מקום.
יש להבין בענווה שהם לא המוקד כרגע, הם לא מסתערים,לא נלחמים, אז זאת הכרת טובה ותודה טבעית.
צריך להיות להם רגש אשמה טבעי על כך שבזמן שהם היו מסוגלים גם להילחם, יש אחרים שמסכנים את החיים למענם.
עניין הגיוס הוא גם בעיה שנצטרך להמשיך לעסוק בה בהמשך ואצטט את האלוף במיל' יעקב עמידרור, בעבר יועץ לביטחון לאומי והיום חבר במרכז בגין סאדאת, למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר אילן:
"לאורך זמן, שום חברה לא יכולה לשאת מצב שבו על הכלכלה והשירות הצבאי, וגם סכנת חיים, נופלים על קבוצה אחת, בעוד קבוצה אחרת רק נהנית ממנעמי המדינה. אם מישהו לא רוצה להכיר במדינה, כמו נטורי קרתא, אני יכול לא לאהוב אותו, אבל אני מבין. הם לא רוצים כלום מהמדינה וגם לא תורמים כלום. החרדים האחרים רוצים לקבל את ההטבות, אבל לא מוכנים לשלם עבורן. הם משוכנעים שלימוד התורה וא התשלום, שזה שווה ערך. זה בסדר מבחינתם, אבל שה לא משכנע אף אחד מהאחרים, זה מאוד בולט כשמדובר בתשלום של החיים."
[הציטוטים נלקחו מתוך הכתבה "תורת הלחימה" משישיבת של ישראל היום].
נקודות למחשבה...
?