נשמע מעניין.

* כי כל המאורעות האלו מראים [כל אחד לכשעצמו] "נפילה" מרמה מסויימת,
    והיא למעשה "עיכבה" שפע מסויים [דיבור עם השכינה/ חתונות וכל השאר...]
    מלהגיע לעולם ולהשפיע טוב.

 ייתכן ש ה"קימה " מה "נפילות" המוזכרות כאן- גרמה לשפע להתחדש ביתר שאת,
  ולהשפיע טוב ושמחה בצורה גלויה יותר
וממילא- להסיר את המעכב  ו "חוצץ" כביכול - ומכאן להגיע לקרבת אלוקים משמחת ונפלאה מאד.

היות ש ה 'בני יששכר' כותב ש "מכאן ואילך- לעסוק בעבודת ה' ביתר שאת"
[- כי כיון שהיום מתקצר- ממילא ניתן להוסיך לימוד בלילה וכד'] 

קרבת אלוקים שגורמת שמחה גדולה יותר

"ואני קרבת אלוקים לי טוב"  (תהלים)

של תשעה באב. 

התיקון הכי גדול של תשעה באב זו הגאולה העתידה שהיא נישואין בין כנסת ישראל לקב"ה. ומכאן עניין הנישואין שבט"ו באב.

*אם בתשעה באב בכו (וזה שורש החורבן) ונענשו במיתה, אז ביום הזה פסקו מלמות.

*אם סיבת החורבן היא שנאת חינם, זהו יום של אחדות.

*כל עניינו של בית המקדש על פי הרמב"ם הוא להיות מוכן להקרבת קרבנות. בתשעה באב הבית חרב. בטו' באב השלימו את כריתת העצים לקורבנות והבית מוכן להקרבתם ולמילוי יעודו. 

* המזבח והברזל הם ניגודים ביעודם בעולם ולכן אסור להשתמש בברזל למזבח. בטו' באב שברו את הקרדומות. (ששימשו לחטיבת העצים). 

* בתשעה באב נגזר שלא יכנסו לארץ- בטו באב קיבל עמ"י בעלות מלאה על הארץ. כשלאדם יש בעלות מלאה, הוא יכול להעביר את הנחלה גם לשבט אחר. עד אז, הם לא יכלו להתחתן זה בזה כיוון שאסור היה להעביר את הנחלה בין השבטים. כלומר, יהודי משבט פלוני לא יכול לעשות כל מה שהוא רוצה בנחלתו...

*בתשעה באב נלכדה ביתר- בטו' באב הותרו הרוגיה לקבורה.

בקיצור- אם עניין תשעה באב הוא החורבן, אז עניין טו' באב הוא הגאולה. 

"חג".

[וההתחלה של הוספת הלימוד, לא מובאת לכאורה כ"טעם" אלא "מכאן ואילך"]

וההתחלה של הדיבור עם משה, היא המשך של "כלו בו מתי מדבר".

ב. נראה כללית שהמכנה המשותף הוא גילוי האחדות של ישראל. הותרו שבטים, הוסרו פרוסדאות בין ישראל ליהודה, הותרו שבטים לבוא זה בזה, חזרו להתחתן עם שבט בנימין. זה עצמו היסוד של השראת שכינה. 

וממילא מובן גם למה הקמת בתים בישראל, שהיא יסוד גילוי האחדות, שמתחילה במשפחות ישראל ששורה בם שכינה, היתה ביחוד ביום זה. ימים טובים.

להרבות באהבת ישראל ואחדות בישראל, כיסוד להשראת השכינה - שהיא התוכן הפנימי שלנו ושל דבקותנו בה' - ומתוך כך, מתכפרים עוונותיהם של ישראל ושבים לה'.

והיה קשה לי שזה לא מסביר את הרוגי ביתר ואת חטיבת עצים

במובן הרחב, התגלות השלמות של עם ישראל ביחד.  עד אז, עדיין חלק היו מיועדים ל"ע למיתה, ולא להיות מעם ישראל הנכנס לארץ.

גם הרוגי ביתר ניתן להסביר באופן קשור (אם כי לא חייב שכל האירועים ממש באותו ענין.. לפעמים יתכן משהו ש"נספח" ליום זכאי).

לגבי הפסקת חטיבת העצים - בפשט זה לא מובא כאחד הטעמים, אלא בהמשך: "וקרו ליה יום תבר מגל".. שמאותו יום תשש כחה של חמה.

נושא האחדות.

בכל אופן, הסברתי בהודעה הקודמת את הקשר בין העצים לנושא האחדות 

טו' באב הוא יום של אחדות וחיבור בתך עם ישראל ואחדות וחיבור בינינו לבין הקב"ה. שני העניינים קשורים זה בזה כמו שרואים גם ביום כיפור (הקשור לטו' באב) שאנחנו מחוברים לקב"ה ברמה הכי גבוהה וה' סולח לכל יהודי ודווקא זהו היום שבו "אנו מתירין להתפלל עם העבריינים". כי בכל יהודי מתגלה המהות הפנימית שלו בה הוא חלק מה' ובה כל העם מהות אחת.

הותרו השבטים לבוא זה בזה- אין צורך להסביר את האחדות שבדבר.

הפתרון לשבט בנימין- אחדות ודאגה לכל פרט בעם.

המחולות של הבנות- מחול הוא בעיגול (על פי הגמרא. שם אין התחלה או סוףץ כולם באותה דרגה. את הבגדים שאלו זו מזו כדי שאף אחת לא תתבייש וכו'.

מכלים לחטוב את העצים, אבל לא לתרום עצים למקדש- תרומת העצים היא ע"י אדם שיש לו והמשתמש הוא אדם שאין לו, הרבה פעמים חוטא, שצריך עצים לקרבן שלו. כשיהודי תורם עצים הוא לא יודע למי הוא תורם אותם... עד טו' באב, משפחה שתרמה עצים יכלה לחטוב אותם או לחטוב לעצמה חדשים. מטו' באב, העצים כבר לא טובים ויש חשש לתולעים ולכן התרומה היא על חשבוני. אני תורם ולא יכול לחטוב חדשים. זו אהבת ישראל אמיתית. 

אגב, הייתה תורנות בין משפחות על תרומת העצים. ובטו' באב עצמו מלבד המשפחה שהייתה ממונה תרמו גם כל מיש טעה בשבטו. כי זה היום של כולם.

חזר הדיבור אל משה ופסקו מתי מדבר מלמות- עובדה שמראה על סליחת הקב"ה לעם ישראל. מעין יום כיפור. (מעבר לכך, הדיבור נמנע ממשה לא כיוון שהוא לא היה ראוי אלא בגלל שהעם לא היה ראוי. כל הדיבור של ה' למשה זה בשביל עם ישראל ומשה מחובר לישראל). הדיבור מקשר את ה' לעם והחיבור נוצר מחדש ביום הזה. 

מלכות ישראל התירה לעלות לרגל- שני החיבורים. גם החיבור לקב"ה בעלייה לרגל והימנעות מעבודה זרה. וגם המפגש בין שתי הממלכות. יהודים מיהודה ומישראל נפגשים שוב בבית המקדש, באותם הזמנים. יחד.

הרוגי ביתר- מממ.. לוידת... לא זכור לי הקשר לעניין. אולי האכפתיות מאותם יהודים? 

מה אומר על זה שיש מצב.... קטן אולי?? אולי אפילו מצב פיצפון...?? ממש ממש פיצפון...

שבחיים, ובטח שלא בתורה, בהלכה ובהבנת רצון ה׳ שלא הכל זה ״על פניו״.......

מה אומר, יש מצב???

אני אומר שאני לא מבין מה את רוצה!

ונראה לי שלא הבנת אותי

לא רק שיתכן שזה לא רק מה שעל פניו, אלא שכנראה זה כך

זה בדיוק מה שניסיתי לפתוח כאן

דיון מה זה באמת

(ובאמת זה מה שהתפתח)

ואת ההלכה כחד מימדית נטו

וקשה לי עם זה

ברור ברור ברור שיש קשר בין כל הדברים!!!

גם אם אנחנו לא מבינים בשכל...

(זה אפילו קצת מעליב!)

אני מתעסק בעיקר בחלק המעשי של התורה ושם יש בסופו של דבר מימד אחד - מותר או אסור, צריך או לא צריך

וכנראה בגלל זה קיבלת את הרושם הזה

אבל כשאני לא מדבר על נושא מעשי, אלא על ענין שעומד מאחורי היום - זה בדיוק המקום לנסות להבין מה עומד מאחורי זה

מה שכן - גם בדברים כאלה אני קונקרטי, ולא אוהב שאנשים אומרים דברים מעורפלים - אתה רוצה לומר שזה הענין - תאמר את זה בבהירות (כמו שעשו כאן), אל תמרח משהו מעורפל וכאילו ענית לי

וברשותך אני אעתיק כאן שיר שמישהו כתב לי בפורום של הבנים, וניתוח שלי עליו

וְאוּלַי לֹא הָיוּ הַדְּבָרִים מֵעוֹלָם,

אוּלַי

מֵעוֹלָם לֹא הִשְׁכַּמְתִּי עִם שַׁחַר לַגָּן,

לְעָבְדוֹ בְּזֵעַת-אַפָּי?

מֵעוֹלָם, בְּיָמִים אֲרֻכִּים וְיוֹקְדִים

שֶׁל קָצִיר,

בִּמְרוֹמֵי עֲגָלָה עֲמוּסַת אֲלֻמּוֹת

לֹא נָתַתִּי קוֹלִי בְּשִׁיר?

מֵעוֹלָם לֹא טָהַרְתִּי בִּתְכֵלֶת שׁוֹקְטָה

וּבְתֹם

שֶׁל כִּנֶּרֶת שֶׁלִּי... הוֹי, כִּנֶּרֶת שֶׁלִּי,

הֶהָיִית, אוֹ חָלַמְתִּי חֲלוֹם?

ואני כתבתי על זה

אתה משכים כל בוקר לגן?

אתה שר על עגלה מליאה חציר? עלית פעם על עגלה כזאת?

אתה לא עירוניסט?

כנראה שבאמת לא היו דברים מעולם

הכינרת לא תכלת, היא השתקפות של השמים, כשהשמים אפורים גם היא אפורה

ויש לה תום? זה סתם מים!

והכינרת היא שלך? היית מת!

ואם יש לך ספיקות - הכינרת קיימת, וגם מסתבר שחלמת כל מיני חלומות. זה לא סותר!

בקיצור, מילא ****! אבל אתה?

מה זה השטויות המפוחלצות האלה?

אני גם לא אוהבת דברים לא ברורים ושימוש במילים מעורפלות, כשזה נוגע לפילוסופיה, או לאמונה או למדע או בעצם לכל דבר. 

רק מה. חידה היא גם לא דבר ברור, אבל אפשר לפתור אותה, ויש בה היגיון פנימי.

לטעמי שיר טוב - הוא לא בלתי מובן בצורה שלילית, הוא בלתי מובן כמו חידה.שפה של שיר שונה משפה רגילה, אבל זה מוסכם על המשורר והקורא.

(השיר שהבאת הוא שיר ידוע של המשוררת רחל, ואם מכירים את חייה קצת, הוא הופך להיות מובן יותר)

המחשבה של הסופר

ולא מענין אותי חידות כאלה. מה אכפת לי מה הוא התכוין? זה לא חידה שיש בה אתגר, כי אני לא יכול לדעת מה יש לסופר בראש

מלבד מה שלפי מה שהבנתי - אין ניתוח נכון לשיר, כל ניתוח יהיה נכון גם אם הסופר לא התכוין אליו, אז זה הופך להיות ישות מעורפלת בפני עצמה

(אני כמובן ניחשתי שהוא לא המציא את המילים האלה, אבל הוא כתב אותם כאילו זה הודעה שלו, אז עניתי לו אישית

ואגב, אם אתה קורא את זה עכשיו. מה שלומך? )

צריך להכיר את צורת המחשבה של מי שכתב. מה שבעזרנו הוא שחלק גדול מצורת המחשבה של בני האדם הוא משותף. כדי להבין שיר צריך בדרך-כלל לחלוק עם המחבר גם רגש\חוויה מסוימים. אך שוב, הרבה מאוד ממה שבני אדם מרגישים, חווים או חושבים הוא לא ייחודי מספיק בשביל שיהיה זר לאחרים. נראה לי.

יש אנשים שזה כן מעניין אותם - על טעם וריח.

אני לא מסכימה עם האמירה ש"כל ניתוח" מתקבל. יכולה להיות הבנה של משמעות נוספת שהמשורר לא התכוון אליה, אבל היא יכולה להתקבל בעיניי רק אם היא באמת הגיונית. (כמו שאפשר למצוא לחידה עוד פתרון. אפילו המחבר כנראה ייהנה מזה אם הפתרון באמת מתיישב עם כל פרטי החידה. ואי אפשר לומר שהפתרון "לא נכון"!).

אני כן מסכימה שלחגים יש פעמים רבות מסרים רבים.

אבל כמו כל דבר ביהדות, בסופו של דבר הכל מתקשר כי הכל אמת פנימית אחת.

מופיע במקורות שהחגים לא נקבעו ביום מסוים רק בגלל המאורעות שקרו בהם. בפנימיות, המאורעות המיוחדים קרו בהם בגלל העניין הרוחני שקיים בהם כבר. לכן היה טעם למשל שאברהם ישמור את פסח עוד לפני שזה קרה. 

יש מהות רוחנית ליום ובגללה קורים ביום זה מאורעות שונים.

היו לו שני חלומות בנושא המוות,

לי היו הרבה יותר...

באמת לא הצלחתי להבין מה מיוחד

מתארים חווית מוות קליני, כפי שכתוב בחז"ל וכפי שאנשים

שעברו חוויה כזו מתארים.

מאוד מרגש לדעתי. קצת עוזר (לי לפחות) לזכור שיש

משהו מעבר לכל טרדות היום היום, העולם הזה שמרגיש

כל כך מוחשי ואמיתי....המתיקות הזו שהוא מדבר עליה...

יש משהו טוב לצפות לו. לא?  (כמובן שמעדיפה לא

לחשוב על בית הדין שם למעלה, כי זה די מצמרר,

אבל לפחות אחר כך....)

ואם גם לך היו או יש חלומות מסוג זה, נשמח לשמוע!

אם לפני 400 שנים מישהו היה חולם על מכשיר קטן שנמצא בכף ידו, עם גישה לאינטרנט ואפשרות לראות נטפליקס - זה היה וואו.

אם מישהו חולם היום על זה שיש לו סמארטפון ביד, אין בזה כלום.

כלומר את מתלהבת מזה שהוא חולם על דברים שכבר תוארו ונכתבו בעבר לטענתך, למרות שאין בזה שום דבר מיוחד או מפעים. 

וגם החוויה של מוות קליני תמיד מלווה עם תיאור אנושי וגופני כל כך.

הנשמה "ראתה אור" הנשמה שמעה קול" "עלתה למעלה" "מלאכים לבנים עם זקנים לבנים"

כל מיני תיאורים שכפופים לחושי הגוף שרק מצביעים על כך שזאת חוויה מוחית ולא על טבעית.

ומנגד המדע שיודע להסביר שבמצבים של חוסר חמצן במוח ומוות קליני יש פעילות מוחית חריגה ואיבוד של תחושת זמן ומרחב.

הם החליטו לתלות מדף עם מסר עליו אבל שהכיתוב מופנה כלפי מעלה כך שאם הנשמה תרחף למעלה ורואה כל מה שקורה בחדר היא תהיה מסוגלת לקרוא את המסר שכתוב על המדף.

עד היום לא דווח על אף אחד שהצליח לראות מה כתוב שם עד היום.

לא הצליחו בכלל לשחזר מוות קליני,

אז הוא לא מפריך כלום ולא מאמת כלום,

הוא פשוט לא רלוונטי.

לאור זה, בוודאי שמוות קליני יהיה חוויה מעורבת מתיאורים של גוף ושל נשמה.

ובלי קשר אפשר לקרוא גם כאן וכאן:

חוויות סף מוות - האם קיים "הסבר מדעי"?

חוויות סף מוות - עדויות שאומתו

אני לא חוקרת כמוהו ולא בקיאה בנושא אבל כמה נקודות העלו לי סימני שאלה.

הראשונה והעיקרית היא שאי אפשר בצורה לוגית טהורה להוכיח קיום של משהו על טבעי ע"י חורים במדע.

וכל חוקר יודע את זה.

זה שהוא הפריך השערות מדעיות לא מוכיח שום דבר, אולי משאיר מקום להשערות אחרות אבל זה לא יכול לשמש כהוכחה לכלום .

במיוחד במקרים שהם לא דיון פילוסופי אלא ככל הנראה רק עניין של זמן ומחקר עד שהם יתגלו.
 

(ואני בטוחה שמדענים יחלקו על הטענות שהוא הביא, כי אז מה אם לא כל היפוקסיה מביאה למוות קליני, האם זה מוכיח שבמצבים מסוימים בשילוב מסוים היא לא גורמת לזה? ואז מה אם לא הצליחו לשחזר מוות מוחי בצורה יזומה עם סמי הזיה, זה מוכיח משהו?)
 

אחת הטענות שלו שהזיכרון של מוות קליני מאוד חד וזה מוזר שהוא מתרחש במצב מוחי כזה?

מי אמר? אולי דווקא במצבים כאלה המוח חד מאוד?

יש כל כך מעט מקרים וגם הם מפוקפקים מדי שכל תשובה החלטית לכל כיוון בנושא הזה היא מפוקפקת בעיניי.
 

לכן מוות קליני מעולם לא היתה הוכחה בשבילי לקיום או אי קיום של נשמה או משהו על טבעי בכל מצב אמוני שהייתי בו.

הוא בא לפנות את הדרך לסבירות שהוא רוצה להביא מהעדויות שהוא סוקר במאמר השני.

ויש לו עוד כמה פוסטים בפייסבוק על הנושא. אפשר לחפש בדף שלו את המילים "סף מוות".

לגבי הדיון הפילוסופי זה לא ממש מדויק (לפחות אצלו). באופן כללי הוא אנטי-מטריאליסט ויש לו מאמרים גם על זה.

החומר, בהגדרה, לא יכול להיות חזות הכל - וממילא בעולם שלו יש מקום להסברים נוספים. לזה הוא חותר למעשה.

האם המוח קולט את התודעה או יוצר אותה? הוא עצמו בכלל יאמר לך שהוא מחזיק באידאליזם (גם על זה הוא כתב)

והתודעה בכלל היא זו שמייצרת את המוח ואת המציאות באופן כללי. המפגש בין התודעות הוא החוויה הקולקטיבית שלנו.

כדתיים, אנחנו בכל מקרה יוצאים מנקודת המוצא של התורה ושל המסורת. זו הקטגוריה השלישית של מקורות הידע: עדות.

אגב, בהקשר למה שהזכרתי מהרמבן, בדיוק נזכרתי שהרב שטיינזלץ זצ"ל כתב בספרו "נשמה" שה"אני" של האדם הוא כעין

תופעה לעצמה. נקודת המפגש בין הגוף לנשמה היא שיוצרת את ה"אני" וכשמתרחש מוות אז אותו "אני" נפרד לחלקיו.

אני מניח שהוא מבסס את זה באופן די ברור על משל הפיסח והעיוור שמופיע בגמרא. תובנה מעניינת שעולה מכאן מהדהדת לי

בדמיון מרוחק את תפיסה הבודהיסטית על כך שכל "אני" (או "עצמי") הוא למעשה אשליה (אני'צה ואנאטה).

של נשמה הוא דיון פילוסופי ענק.

העניין הוא, שהוא ימשיך להתקיים גם אם המדע יביא הסבר מדעי וחותך למוות קליני.

יש כמות מועטת של מידע והשערות שבעיקר מתבססות על סיפורים מפוקפקים וחורים במחקר מדעי (שלא מתאפשר כל כך כי איך אפשר לחקור תופעה שכמעט לא קורית ושאי אפשר לשחזר אותה בצורה יזומה?)

לכן- כל העניין של מוות קליני

כרגע לא רלוונטי לדיון הפילוסופי .

ומי שבוחר להאמין בגללו או לא להאמין בגללו לדעתי טועה מאוד.

לכן גם אם חוו משהו. אין להם יכולת להסביר לך אותו בלי להשתמש בכלים גשמיים

לא מדובר בסרטון הזה בכלל על חווית סף המוות בכלל.

מדובר על משהו חמור יותר שיתכן ואסור מבחינת היהדות ומיתתו בחנק, צריך עיון.

כי אין להם צורך במניין.

מעניין כמה יבינו את הבדיחה...

בקרב הגברים די בטוח שיהיו

מעניין אותי אצל הנשים 

במידה והייתם יודעים שהם יקשיבו לכם, ומה שתגידו יכול לשנות להם את החיים.

אפשר לפתוח כזה ואז תגידי בו את מה שאת חושבת

(אני לא ממליץ לאף אחד להשקיע בהווה, רק אומר מה היה קורה אם הייתי משקיע בגיל 20... זה כמובן לא אומר שגם היום ההשקעה תשתלם)

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

אם כי היא גדלה לאורך השנים

תחושות/ חוויות/ פצעי ילדות

מופעים בעיקר בסיטואציות עם הילדים

ויש את התחושות של הילדה היותר גדולה שזה בעצם גרסה צעירה יותר של עצמי

איתם אני בעיקר בתהליך

לקחת את הכאבים/ טעויות/ הצלחות ללמידה ולא לתת להם לנהל אותי

תודה

יש בי צד חצי־ילדי, מצד זה שאני לא לוקח שום דבר ברצינות אמיתית.

לגבי הילד הפנימי האמיתי, קיים משהו עמום מתחת ליותר מדי שכבות.

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מה אמורים לקנות לבנות?

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

חתול נייד

כיסוי חלות שבת

אבל קשה יותר להזיז אותו.

כוס תרמית טובה (כלומר גם מחזיקה חום כראוי וגם קלה לשטיפה), סטנדר, כרית לגב לכיסא של הישיבה, אוזניות אוטמות רעש, ספר שהוא רוצה כבר הרבה זמן, מחזיק טלפון שמתחבר לזרוע (בשביל ריצות.. אם הוא בייניש שעושה כושר), חבילה של ממתקים מיוחדים ולא שגרתיים (כל מיני יקרים כאלה), מכונת תספורת/גילוח (אם אין לו משלו), טוסטר או כלי מטבח כלשהו מיוחד (אם זה יועיל במקום שהוא גר), אולר.
 

אפשר גם פשוט להשתתף איתו, כלומר לתת לו ממש את הכסף, כדי שיקנה משהו ספציפי שהוא ממילא מתכנן לקנות (ואז הוא בעצם ישלם פחות.. כן? אין הכוונה שיקנה משהו בדיוק ב100 שח אלא שזה יקל עליו כשהוא קונה משהו ב200 נניח). אמנם קצת פחות מרגישים את המתנה שבדבר, אבל זה גם אפשרי. אנחנו עשינו את זה במשפחה כמה פעמים (בודדות אמנם) כש"נתקענו" בלי מתנה.

אפשר אולי גם לשבת בבית קפה, אם זה מתאים לכם וזורם. אפשר אולי פק"ל קטן, אם זה הסגנון שלו. אפשר לקנות עוגה בוטיקית אם חוגגים במשפחה בבית.