נשמע מעניין.

* כי כל המאורעות האלו מראים [כל אחד לכשעצמו] "נפילה" מרמה מסויימת,
    והיא למעשה "עיכבה" שפע מסויים [דיבור עם השכינה/ חתונות וכל השאר...]
    מלהגיע לעולם ולהשפיע טוב.

 ייתכן ש ה"קימה " מה "נפילות" המוזכרות כאן- גרמה לשפע להתחדש ביתר שאת,
  ולהשפיע טוב ושמחה בצורה גלויה יותר
וממילא- להסיר את המעכב  ו "חוצץ" כביכול - ומכאן להגיע לקרבת אלוקים משמחת ונפלאה מאד.

היות ש ה 'בני יששכר' כותב ש "מכאן ואילך- לעסוק בעבודת ה' ביתר שאת"
[- כי כיון שהיום מתקצר- ממילא ניתן להוסיך לימוד בלילה וכד'] 

קרבת אלוקים שגורמת שמחה גדולה יותר

"ואני קרבת אלוקים לי טוב"  (תהלים)

של תשעה באב. 

התיקון הכי גדול של תשעה באב זו הגאולה העתידה שהיא נישואין בין כנסת ישראל לקב"ה. ומכאן עניין הנישואין שבט"ו באב.

*אם בתשעה באב בכו (וזה שורש החורבן) ונענשו במיתה, אז ביום הזה פסקו מלמות.

*אם סיבת החורבן היא שנאת חינם, זהו יום של אחדות.

*כל עניינו של בית המקדש על פי הרמב"ם הוא להיות מוכן להקרבת קרבנות. בתשעה באב הבית חרב. בטו' באב השלימו את כריתת העצים לקורבנות והבית מוכן להקרבתם ולמילוי יעודו. 

* המזבח והברזל הם ניגודים ביעודם בעולם ולכן אסור להשתמש בברזל למזבח. בטו' באב שברו את הקרדומות. (ששימשו לחטיבת העצים). 

* בתשעה באב נגזר שלא יכנסו לארץ- בטו באב קיבל עמ"י בעלות מלאה על הארץ. כשלאדם יש בעלות מלאה, הוא יכול להעביר את הנחלה גם לשבט אחר. עד אז, הם לא יכלו להתחתן זה בזה כיוון שאסור היה להעביר את הנחלה בין השבטים. כלומר, יהודי משבט פלוני לא יכול לעשות כל מה שהוא רוצה בנחלתו...

*בתשעה באב נלכדה ביתר- בטו' באב הותרו הרוגיה לקבורה.

בקיצור- אם עניין תשעה באב הוא החורבן, אז עניין טו' באב הוא הגאולה. 

"חג".

[וההתחלה של הוספת הלימוד, לא מובאת לכאורה כ"טעם" אלא "מכאן ואילך"]

וההתחלה של הדיבור עם משה, היא המשך של "כלו בו מתי מדבר".

ב. נראה כללית שהמכנה המשותף הוא גילוי האחדות של ישראל. הותרו שבטים, הוסרו פרוסדאות בין ישראל ליהודה, הותרו שבטים לבוא זה בזה, חזרו להתחתן עם שבט בנימין. זה עצמו היסוד של השראת שכינה. 

וממילא מובן גם למה הקמת בתים בישראל, שהיא יסוד גילוי האחדות, שמתחילה במשפחות ישראל ששורה בם שכינה, היתה ביחוד ביום זה. ימים טובים.

להרבות באהבת ישראל ואחדות בישראל, כיסוד להשראת השכינה - שהיא התוכן הפנימי שלנו ושל דבקותנו בה' - ומתוך כך, מתכפרים עוונותיהם של ישראל ושבים לה'.

והיה קשה לי שזה לא מסביר את הרוגי ביתר ואת חטיבת עצים

במובן הרחב, התגלות השלמות של עם ישראל ביחד.  עד אז, עדיין חלק היו מיועדים ל"ע למיתה, ולא להיות מעם ישראל הנכנס לארץ.

גם הרוגי ביתר ניתן להסביר באופן קשור (אם כי לא חייב שכל האירועים ממש באותו ענין.. לפעמים יתכן משהו ש"נספח" ליום זכאי).

לגבי הפסקת חטיבת העצים - בפשט זה לא מובא כאחד הטעמים, אלא בהמשך: "וקרו ליה יום תבר מגל".. שמאותו יום תשש כחה של חמה.

נושא האחדות.

בכל אופן, הסברתי בהודעה הקודמת את הקשר בין העצים לנושא האחדות 

טו' באב הוא יום של אחדות וחיבור בתך עם ישראל ואחדות וחיבור בינינו לבין הקב"ה. שני העניינים קשורים זה בזה כמו שרואים גם ביום כיפור (הקשור לטו' באב) שאנחנו מחוברים לקב"ה ברמה הכי גבוהה וה' סולח לכל יהודי ודווקא זהו היום שבו "אנו מתירין להתפלל עם העבריינים". כי בכל יהודי מתגלה המהות הפנימית שלו בה הוא חלק מה' ובה כל העם מהות אחת.

הותרו השבטים לבוא זה בזה- אין צורך להסביר את האחדות שבדבר.

הפתרון לשבט בנימין- אחדות ודאגה לכל פרט בעם.

המחולות של הבנות- מחול הוא בעיגול (על פי הגמרא. שם אין התחלה או סוףץ כולם באותה דרגה. את הבגדים שאלו זו מזו כדי שאף אחת לא תתבייש וכו'.

מכלים לחטוב את העצים, אבל לא לתרום עצים למקדש- תרומת העצים היא ע"י אדם שיש לו והמשתמש הוא אדם שאין לו, הרבה פעמים חוטא, שצריך עצים לקרבן שלו. כשיהודי תורם עצים הוא לא יודע למי הוא תורם אותם... עד טו' באב, משפחה שתרמה עצים יכלה לחטוב אותם או לחטוב לעצמה חדשים. מטו' באב, העצים כבר לא טובים ויש חשש לתולעים ולכן התרומה היא על חשבוני. אני תורם ולא יכול לחטוב חדשים. זו אהבת ישראל אמיתית. 

אגב, הייתה תורנות בין משפחות על תרומת העצים. ובטו' באב עצמו מלבד המשפחה שהייתה ממונה תרמו גם כל מיש טעה בשבטו. כי זה היום של כולם.

חזר הדיבור אל משה ופסקו מתי מדבר מלמות- עובדה שמראה על סליחת הקב"ה לעם ישראל. מעין יום כיפור. (מעבר לכך, הדיבור נמנע ממשה לא כיוון שהוא לא היה ראוי אלא בגלל שהעם לא היה ראוי. כל הדיבור של ה' למשה זה בשביל עם ישראל ומשה מחובר לישראל). הדיבור מקשר את ה' לעם והחיבור נוצר מחדש ביום הזה. 

מלכות ישראל התירה לעלות לרגל- שני החיבורים. גם החיבור לקב"ה בעלייה לרגל והימנעות מעבודה זרה. וגם המפגש בין שתי הממלכות. יהודים מיהודה ומישראל נפגשים שוב בבית המקדש, באותם הזמנים. יחד.

הרוגי ביתר- מממ.. לוידת... לא זכור לי הקשר לעניין. אולי האכפתיות מאותם יהודים? 

מה אומר על זה שיש מצב.... קטן אולי?? אולי אפילו מצב פיצפון...?? ממש ממש פיצפון...

שבחיים, ובטח שלא בתורה, בהלכה ובהבנת רצון ה׳ שלא הכל זה ״על פניו״.......

מה אומר, יש מצב???

אני אומר שאני לא מבין מה את רוצה!

ונראה לי שלא הבנת אותי

לא רק שיתכן שזה לא רק מה שעל פניו, אלא שכנראה זה כך

זה בדיוק מה שניסיתי לפתוח כאן

דיון מה זה באמת

(ובאמת זה מה שהתפתח)

ואת ההלכה כחד מימדית נטו

וקשה לי עם זה

ברור ברור ברור שיש קשר בין כל הדברים!!!

גם אם אנחנו לא מבינים בשכל...

(זה אפילו קצת מעליב!)

אני מתעסק בעיקר בחלק המעשי של התורה ושם יש בסופו של דבר מימד אחד - מותר או אסור, צריך או לא צריך

וכנראה בגלל זה קיבלת את הרושם הזה

אבל כשאני לא מדבר על נושא מעשי, אלא על ענין שעומד מאחורי היום - זה בדיוק המקום לנסות להבין מה עומד מאחורי זה

מה שכן - גם בדברים כאלה אני קונקרטי, ולא אוהב שאנשים אומרים דברים מעורפלים - אתה רוצה לומר שזה הענין - תאמר את זה בבהירות (כמו שעשו כאן), אל תמרח משהו מעורפל וכאילו ענית לי

וברשותך אני אעתיק כאן שיר שמישהו כתב לי בפורום של הבנים, וניתוח שלי עליו

וְאוּלַי לֹא הָיוּ הַדְּבָרִים מֵעוֹלָם,

אוּלַי

מֵעוֹלָם לֹא הִשְׁכַּמְתִּי עִם שַׁחַר לַגָּן,

לְעָבְדוֹ בְּזֵעַת-אַפָּי?

מֵעוֹלָם, בְּיָמִים אֲרֻכִּים וְיוֹקְדִים

שֶׁל קָצִיר,

בִּמְרוֹמֵי עֲגָלָה עֲמוּסַת אֲלֻמּוֹת

לֹא נָתַתִּי קוֹלִי בְּשִׁיר?

מֵעוֹלָם לֹא טָהַרְתִּי בִּתְכֵלֶת שׁוֹקְטָה

וּבְתֹם

שֶׁל כִּנֶּרֶת שֶׁלִּי... הוֹי, כִּנֶּרֶת שֶׁלִּי,

הֶהָיִית, אוֹ חָלַמְתִּי חֲלוֹם?

ואני כתבתי על זה

אתה משכים כל בוקר לגן?

אתה שר על עגלה מליאה חציר? עלית פעם על עגלה כזאת?

אתה לא עירוניסט?

כנראה שבאמת לא היו דברים מעולם

הכינרת לא תכלת, היא השתקפות של השמים, כשהשמים אפורים גם היא אפורה

ויש לה תום? זה סתם מים!

והכינרת היא שלך? היית מת!

ואם יש לך ספיקות - הכינרת קיימת, וגם מסתבר שחלמת כל מיני חלומות. זה לא סותר!

בקיצור, מילא ****! אבל אתה?

מה זה השטויות המפוחלצות האלה?

אני גם לא אוהבת דברים לא ברורים ושימוש במילים מעורפלות, כשזה נוגע לפילוסופיה, או לאמונה או למדע או בעצם לכל דבר. 

רק מה. חידה היא גם לא דבר ברור, אבל אפשר לפתור אותה, ויש בה היגיון פנימי.

לטעמי שיר טוב - הוא לא בלתי מובן בצורה שלילית, הוא בלתי מובן כמו חידה.שפה של שיר שונה משפה רגילה, אבל זה מוסכם על המשורר והקורא.

(השיר שהבאת הוא שיר ידוע של המשוררת רחל, ואם מכירים את חייה קצת, הוא הופך להיות מובן יותר)

המחשבה של הסופר

ולא מענין אותי חידות כאלה. מה אכפת לי מה הוא התכוין? זה לא חידה שיש בה אתגר, כי אני לא יכול לדעת מה יש לסופר בראש

מלבד מה שלפי מה שהבנתי - אין ניתוח נכון לשיר, כל ניתוח יהיה נכון גם אם הסופר לא התכוין אליו, אז זה הופך להיות ישות מעורפלת בפני עצמה

(אני כמובן ניחשתי שהוא לא המציא את המילים האלה, אבל הוא כתב אותם כאילו זה הודעה שלו, אז עניתי לו אישית

ואגב, אם אתה קורא את זה עכשיו. מה שלומך? )

צריך להכיר את צורת המחשבה של מי שכתב. מה שבעזרנו הוא שחלק גדול מצורת המחשבה של בני האדם הוא משותף. כדי להבין שיר צריך בדרך-כלל לחלוק עם המחבר גם רגש\חוויה מסוימים. אך שוב, הרבה מאוד ממה שבני אדם מרגישים, חווים או חושבים הוא לא ייחודי מספיק בשביל שיהיה זר לאחרים. נראה לי.

יש אנשים שזה כן מעניין אותם - על טעם וריח.

אני לא מסכימה עם האמירה ש"כל ניתוח" מתקבל. יכולה להיות הבנה של משמעות נוספת שהמשורר לא התכוון אליה, אבל היא יכולה להתקבל בעיניי רק אם היא באמת הגיונית. (כמו שאפשר למצוא לחידה עוד פתרון. אפילו המחבר כנראה ייהנה מזה אם הפתרון באמת מתיישב עם כל פרטי החידה. ואי אפשר לומר שהפתרון "לא נכון"!).

אני כן מסכימה שלחגים יש פעמים רבות מסרים רבים.

אבל כמו כל דבר ביהדות, בסופו של דבר הכל מתקשר כי הכל אמת פנימית אחת.

מופיע במקורות שהחגים לא נקבעו ביום מסוים רק בגלל המאורעות שקרו בהם. בפנימיות, המאורעות המיוחדים קרו בהם בגלל העניין הרוחני שקיים בהם כבר. לכן היה טעם למשל שאברהם ישמור את פסח עוד לפני שזה קרה. 

יש מהות רוחנית ליום ובגללה קורים ביום זה מאורעות שונים.

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.