בשעה טובה אח שלי מתחתן בתחילת שבוע הבא וכידוע מנהג האשכנזים הוא לא להיפגש בשבוע שלפני החתונה. עד כאן הכל טוב ויפה.
העניין הוא שאחי וארוסתו החליטו להחמיר עוד יותר ואסרו על עצמם גם לדבר טלפונית. אפילו לא בהודעות.. אני ואחים שלי משמשים כאנשי הקשר המתווכים ביניהם.. התקשורת היחידה ביניהם היא ע"י נתינת מתנות אחד לשני. (אני יודע שארוסתו של אחי נותנת לו, אני לא יודע אם זה הדדי..)
מה אתם חושבים על זה? אתם מכירים עוד זוגות שנהגו ככה?
ולא ניסיתי אבל הם טענו אח"כ שזה עשה להם טוב
דבר שני, אל תפקפק ביכולתיו של אחיך לקנות מתנות שוות הם מגלים יכולות לא רעות בכלל
וזה דווקא היה נחמד (גרם לגעגוע גדול יותר)
למה זה מפריע לך? הם יודעים מה טוב להם ומה לא
זה סתם נראה לי מוזר, וקצת מוגזם.. אבל אם זה מה שטוב להם כמו שאמרת, אז שיבושם להם. מי אני הצעיר שלא מבין כלום שישפוט..
מבט קדימההדברים האלו הם שיקול נטו של בני הזוג, אבל באופן אישי, חשוב לי לומר על זה משהו מניסיון.....
אנחנו עשינו את זה כי ממש המליצו לנו לעשות את זה. במהלך השבוע הרגשתי שזה עושה לי רע. כולם החזיקו אותי להמשיך עם זה. בחתונה זה התפוצץ לי בפנים. זה הי'ה נורא!!! טעות חיי!! בחיים יותר לא מקשיבה בדברים כאלו לאחרים.
בעיני כל אחד צריך להרגיש אם זה מתאים לו.
אצלנו זה ממש מקובל, ולי זה ממש הזיק.
לגיטימי לגמרי...
בס"ד
ואני לא רואה בזה בעיה בכלל.
העניין הוא שתהיה התרגשות וגעגוע גדולים יותר, וזה שלא נפגשים שבוע זה קורה פה ושם, אבל שלא מדברים ומתכתבים זה כבר בקושי קורה ולכן זה גורם לגעגוע ולהתרגשות לעלות.
מרדכיואני מכיר עשרות ואלפי זוגות שחיים עם זה בכיף
ואם מישהו מיקל בעייתו
הרב מרדכי אליהו:
"יש נוהגים שלא יתראו החתן והכלה זה עם זו 7 ימים קודם החופה כדי שלא תראה הכלה בימים אלו דם חימוד, יש נוהגים שלא להתראות בשבוע החתונה בלבד, ול2 המנהגים מותר לשוחח בטלפון. יש אינם נוהגים בחומרות אלו, וכל זוג וזוג ינהג בזה כמנהג אבותיו. ובשעת הצורך ניתן להקל בדבר, כי מהדין אין זה מעכב.
(דרכי טהרה, דיני כלה, מנהגים שלפני החופה. בכוונה לא כתבתי עמ' כי יצאו לספר הזה הרבה מהדורות..)
שלא היה נהוג אצלינו
אבל כיף לעשות אותו בשביל הספורט
בעיקר בדורות כמו שלנו
לבריאות הרוחנית ולאושר הגשמי של החתן והכלה כדאי לא להפגש בשבוע שלפני החתונה,וכמה שפחות מדברים בטלפון זה מעצים יותר את המפגש בחתונה - גשמית ורוחנית כאחד.
וכשעושים זאת מגלים שזה לא סוף העולם..
לפחות זה לשיטת ה'יש נוהגים' (חב"ד)שקיבלו את זה כמעט כהלכה ברורה ונהנים מזה בסוף
לק"י
אני לא יודעת כמה לי אישית זה היה טוב הניתוק הזה במשך שבוע.
ושמחנו להיפגש בחתונה, למרות שדיברנו עד ערב החתונה.
לכל ציבור רבו פוסק מה טוב עבורו.
את תחילת הסעיף הוא מבסס על שיטת חב"ד והסברתי אותה.
כמובן שיש עוד שיטות ולכן כל זוג שלא נוהג כאותם מנהגים צריך לקחת את מה שמתאים לו
כולה מנהג!!!
חשוב מאוד, מאוד להבהיר את זה! יש זוגות שזה מתאים להם, ויש זוגות שלא. הדבר הכי חשוב בשבוע שלפני החתונה זה שהזוג יגיע לחופה נרגשים, מוכנים ושמחים. אם לא לדבר שבוע יעשה את זה- אחלה. אם דווקא חוסר תקשורת יגרום לכך שהזוג לא יגיעו רגועים ומוכנים לחופה- חובה עליהם לדבר ולתקשר!!!
(ושמעתי את הדברים האלה מכמה רבנים, זה לא רק דעתי האישית שמאוד מסכימה עם זה )
אישית- נראה לי מוגזם לא לדבר שבוע, אבל אם טוב להם, שיהיה... אני בעד כמה שיותר תקשורת בין בני זוג תמיד.
מנהג בהלכה זה דבר מחייב
כמו שקטניות זה דבר מחייב
אז מי שלא נהג - לא נהג, אבל מיש ההורים שלו נהגו, זה בעיה גדולה לבטל מנהגים
ואני אספר סיפור אישי
אנחנו לא נוהגים את זה, אז עשינו את זה בשביל הספורט
אבל בחתונה עצמה החלטנו להצטלם יחד לפני החתונה כדי להרויח זמן
כך שנפגשנו בערך שעה וחצי לפני החופה לתמונות
לאחר שעה של תמונות הגיע המסדר קידושין
והוא רואה אותנו מצטלמים יחד
הוא התחיל לצעוק -מה זה, מה פתאום, זה אסור לגמרי!!!
ואני כזה באי נעימות - טוב, נגמור את התמונה הזאת ונפסיק
-מה פתאום! מפסיקים הרגע!!!!
טוב טוב. אין בעיה. אנחנו מכבדים רבנים, גם אם לא מבינים, אז הפסקנו מיד
ואני ניגש אליו, ואומר לו בשקט - הרב, אנחנו ספרדים! המנהג הזה לא קיים אצלינו.
אז הוא התנצל ואמר שהוא לא ידע
אז במקרה אצלינו אין מנהג, אבל מי שזה המנהג שלו - לא עושים כזה דבר לבטל מנהגים בגלל שיותר נוח לנו משהו
ספרדי "ליטוואק" כמוך - זה באמת יכול לבלבל....
אבל גם מי ששולח- זה כמו כל בקשה מאח. אם הוא משגע אותך, תסרב!
ומצידך תשתדל לא לשגע, ותיזהר לא להכניס אותו למצב לא נעים
אין הבדל אמיתי בין חומרה לכל דבר שאדם רוצה שיהיה לו בחיים והוא לא חייב אותו
כל החיים מלאים מדברים שאנחנו רוצים ואנחנו לא חייבים
וצריך לדעת יחסי אנוש איך לא לשגע את סביבתינו
וזה לא החמרה אצלנו...משיח עכשיו!אני לא יודעת איך מרגישים כשנפגשים או מדברים,
אבל לנו זה היה קשה מאוד ושווה כל רגע הרגשנו שהגעגוע גרם להתרגשות עצומה!!!
אישית לא הייתי מוותרת על ההחלטה לעולם, אין אפשרות לחוש געגוע של יום כמו געגוע של שבוע,
מה שכן לא כל אחד מעוניין להגיע לחתונה עם תחושת געגוע כזו גדולה.
בנוסף לעניין הנ"ל יש כאלה שהמנהג הוא מטעמי הלכה כך שאין אופציה אחרת אולי החתן שלך יקפיד על כך ולא תהיה ברירה, ממליצה לך בחום כשתינשאי.
כגבר כדאי שתרצה לקיים חלק מהמנהג בשביל הרומנטיקה........
יש למנהג הזה מקור יחידי בלבד (לפי מה שמצאתי- וחפשתי!),
המקור הוא : מנהגי חב"ד.
אלא שמשום מה המנהג הופץ בכל הציבורים כי כנראה זה נותן איזו שהיא חוויה מיוחדת.
(כדרכם של אשכנזים - כל מנהג של קהילה נידחת כל שהיא מופץ אוטומטית בכל הקהילות,
בזכות הפוסקים האשכנזים שמשתדלים להזכיר בספריהם את כל המנהגים, וככה העסק צובר תאוצה)
יתכן שהיום באמת שזה כבר נהיה מנהג של כולם ממילא הוא מחייב.
לגבי לא לדבר בטלפון וכו', זה לא מוזכר בשום מקום,
אם כי הסיבה שעומדת מאחורי המנהג עלולה להצדיק את ההחמרה.
פעם לא היו טלפונים,ולכן לא להיפגש זה אומר לא לדבר.
מנהג החסידים (ובשיח שרפי קודש יש דיבורים מאוד חמורים על מי שלא נוהג ככה)
שלא להיפגש בין הארוסין לחתונה כלל,אך יש להסתפק על האם הכוונה גם על אירוסין של היום.
אני מכיר מישהו ששאל את הרב יצחק גינזבורג מה לעשות אז הוא אמר לו שיבדקו הרבה אולמות...(כי לצורך סידורים של החתונה כן נפגשים).
זה היה קשה אבל מאוד מיוחד
ואני כן ממליצה לעשות את זה לאחרים...
אני יודעת שלגבי הראיה יש בעיה שהכלה יכולה לראות דם חימוד אבל יותר מזה אני לא יודעת...
אני יודעת שזה מה נוהגים אצלינו בישיבות ובסמינרים
אני, חרדי במקור, וכיום, ברוב הדברים נוטה יותר לכיוון הדתי/דתי תורני, דווקא כי בהרבה מובנים הדתיות שלהם נראית לי חזקה, אמתית ואותנטית יותר.
אבל אחד הנושאים המאתגרים, הוא נושא "שמירת הנגיעה", יכול להיות שלחלקכם זה נושא נדוש, אבל אותי מפתיע היחס הרווח ל"שמירת נגיעה", כאילו מדובר באיזו חומרה בסגנון של הקפדה על צאת השבת לפי ר"ת וכיוצא בזה.
הנה דוגמאות:
למיטב הבנתי, נגיעה של חיבה בנידה היא איסור דאורייתא, ואם אני זוכר נכון, לפי המשנ"ב זה יהרג ואל יעבור (יכול להיות שלא זוכר נכון).
אני מפספס פה משהו?
אני לא בא להוכיח, וגם אני בעצמי לא צדיק גדול, אבל עדיין הנושא מאתגר ומעסיק.
לא אומר שהדרך הדתית לאומית מובילה למקומות כאלו..
כל אחד יכול לקרוא לעצמו דתי, כי הקשת הדתית לאומית מאד רחבה. אז זה לא אומר שהדרך הדתית לאומית (ובטח לא התורנית) מובילה לשם, היא מלכתחילה במקום אחר לגמרי ממי שבציבור התורני
לפני דייט ראשון, כשהעניינים נהיים רציניים, וגם לפני רגעים גורליים אחרים בחיים
אני ממש בלחץ, לא חרדה, אלא מתח חזק מכובד ההחלטות, מהסיכונים והסיכויים.
והלחץ הזה משפיע על כל הגוף.
בעיקר כאבי בטן. חוסר תאבון רוב הזמן, אבל עדיין יש מידי פעם תחושת רעב שמכריחה אותי לאכול קצת ואז הבטן עוד יותר מתבלגנת.
תחושה של מתח פיזי ומופשט במרכז הגוף ולפעמים גם בידיים וברגליים.
קשה להרדם ממחשבות ומתח פנימי.
אני אוכלת פחות מהרגיל, מרגישה לא בטוב, וקשה לי מאוד להתרכז ברמה שזה פוגע לי בלימודים.
מה עושים עם זה? זה מוכר? יש דרכים להרגיע את הגוף?
בדרך כלל אני בן אדם מאוד הגיוני, בשליטה, אבל הגוף ככה מגיב ללחץ בלי לשאול אותי
יש כאן ביקוש למאמנים לחתונה?
וכמה אתם משלמים למאמן אם כן?
אין לי קשר לפרסום בערוץ 7, שואל מתוך עניין.
איך מישהי אמרה לי יש ביקוש לקצת שקט ..
עוד משהו השוק מוצף באנשים שחושבים שהם יכולים לתת עצות במקום להציע הצעות (:
מתי שמתחילים לצרוך סגולות פחות או יותר
ברור שהתחום פרוץ וכדאי להיות מודע לזה ופעול בהתאם אם מתעניינים בשירותים של מאמן/נת.
לכן נראה לי שבמקרים מסויימים שמעוניינים באימון ולא בטיפול פסיכודינמי אז כדאי ללכת רק על פי המלצות אישיות או התרשמות אישית.
לא יודעת איך מוסיפים כאן.. אבל זה היה הדיון על האור והעוצמות שלי.
לענייננו.
יוצא לי ללמוד הרבה על נושא השידוכים וזוגיות, גם כי זה חשוב לי מאוד. ובעיקר כי לא הגעתי מבית שיש לו מודל כ"כ בריא לחיי נישואין.
אחרי שהייתי קצת בסערת רגשות בחוויה שלי שם..
נרגעתי והתחלתי לעשות קצת חשבון נפש עם עצמי.
והמסקנה הברורה היא שאני 'מבטלת את הנשיות שלי' ואז מלכתחילה לא נותנת לאיש להשפיע משהו.
שוב זה יושב שם על איזשהו שורש שנמצא בתהליך פירוק תודה לה'.
אז השאלה, לא יודעת אם היא מכוונת רק לנשים-
או שהיא מחולקת.
מה זה להיות אישה נשית? במובן הרגשי.
איך זה בא לידי ביטוי? איך אפשר להתחבר יותר לצד הזה שבי? (שנפגע קצת בדרך בעקבות כל מיני דברים).
בסוף באמת רואה בחוש איך ככל שאני עושה יותר עבודה עם עצמי לפרק את החסמים מגדילה בי את הרצון להתחתן וגם מרגישה שיותר מדוייקת לעצמי, מי אני. מה אני רוצה..
אולי זה גם רלוונטי לכל השאלות כאן על איך להגיע להצעה רלוונטית.
לכתחילה וגם תוך כדי, להתקלף מהקליפות הגנה של עצמנו ולהבין כמה עבודה עצמית עוד לפני שהחצי מגיע חשובה מאוד!
הסתבכנו בהם רובנו, כי "בקשנו חשבונות רבים".
אבל בגדול, ניתן לדעתי לומר שכשאישה מרגישה שרוצה להתחתן, היא מרגישה בעיקר שכמהה לכך שמישהו יאהב אותה וייקר אותה, וגבר כמה למצוא אשה שירצה לאהוב אותה ולייקר אותה.
אני נוטה יותר לעמדה שזאת הכללה,,ולכל אחד מאתנו יש קצת אנרגיה נקבית ואנרגיה זכרית, אבל הבסיס לדעתי קיים.
לא הייתי אשה מעולם, אבל להבנתי,הדרך של אשה "להיות נשית", זה בעיקר להתחבר לרצון העמוק ולכמיהה שלה, ולבטא אותה במקום והזמן הנכונים.
ממליץ לחפש חומר ברשת של יונתן ומרים קליין שעוסקים הרבה בנושא.
יש להם גם ערכת קלפים יפה לפיתוח נושאי שיחה בדייטים, שממוקדים גם בגבריות ובנשיות (דהיינו- לגברים יהיו שאלות כמו "מה הרצון העמוק שלך", ולנשים יהיו שאלות כמו "מה גורם לך להרגיש בטוחה" וכיוצא בזה).
זה קצת מה שאת שאלת,
אבל לפני השאלה שלך אמרת שהמסקנה שלך היא שאת מבטלת את הנשיות שלך.
את מתכוונת בנושא של נשיות של טיפוח ועדינות וכזה?
או נשיות של לתת לדבר שלך להוביל ולא להיות חייבת לשלוט בכל סיטואציה?
כי זה ממש שונה.
שניהם חשובים, אבל ברור שהחלק השני של לדעת להיות בעמדת נשית, של שיחרור מול הגבר שלך והישענות כלשהי, זה מה שנשי בעיני באמת.
אני אומרת את זה כאישה שגדלה גם בבית שבו אמא שלי הכי לא נשית שיש וניהלה את אבא שלי ברמות.
ואבא שלי כבר נהיה נשי יותר ומקבל ונשען,
והיא מובילה ומנהלת.
אני גם הייתי ממש בשליטה 24/7 ולא מסוגלת לשחרר פיסה.
ממש כלום.
ולמדתי תוך כדי הנישואים שלי שהרבה יותר נכון לי וטבעי לי להיות בהישענות כלשהי.
עד היום גם בתוך המקום שאני בו עכשיו, שאני כן רואה את זה כמקום נשי ונשען ובוטח בגבר שלי, עדיין לאנשים אחרים זה יראה שלא,
כי לא תמיד ההישענות הפנימית היא מש שמצטייר החוצה.
זה מלא פעמים מתבלבל.
כי יש את ההישענות הפינימית והיכולת לשחרר ולסמוך על הגבר שלך, ויש את זה שכלפי חוץ את קרייריסיטית וחזקה ודעתנית.
ולמלא נשים גם מול עצמן זה מתבלבל,
אבל אני היום לגמרי מבחוץ חזקה ולא נשענת והכי קריירה ודעתנית, ומצד שני מבחינה פנימית יש לי ממש הישענות על בעלי ומלא יחס של אישה לגבר.
לא קראתי את הספר, אבל טוענים שהספר 'לדעת להיכנע' מדבר בדיוק על זה.
המילה להיכנע מתורגמת מאנגלית ולכן נשמעת ממש שלילית, אבל זה באמת 'לדעת להיות נשית' או 'לדעת לשחרר'.
אולי יהיה פה נשים שקראו אותו וידעו יותר..
תכלס לא ברור לי אם בכלל זה מה ששאלת, אבל אם כן אז אחלה חח אם לא אז סתם העשרתי אותך במלל 😉
זה גם גיל טוב לעבודה כי המוח יותר גמיש בו וקל יותר לשנות דפוסים קיימים.
צריך לזכור שנשיות זו תכונה "שכינתית". כלומר זה משהו שיש לו שורש רוחני מובהק.
זה גם לא ייצור של משהו חדש אלא חשיפה של משהו שנמצא שם.
אני חושב שבדברים כגון זה, הכי טוב זה ללמוד דרך החוויה. אם את מכירה מישהי נשית באמת או רואה מישהי כזו, תראי איך היא מתנהלת.
החוויה תפתח אצלך את הרצון להיות כזו, ואז הנשיות שנפגעה ונמצאת בתוכך תתעורר, ועיקר הלימוד יהיה מתוכך.
קשה להגדיר את זה, אבל ממה שאני חוויתי (שבעקבותיו הבנתי מה רציתי בפנים ורק לא ידעתי לקרוא לו בשם), זה לא רק לב טוב ונחמדות אמיתית. נשים נשיות ברמה גבוהה משדרות שחרור ושמחה. לא בתור התנהגות חיצונית הן אלא פשוט בתדר של being באמת. יש דמיון ללהיות עם ילד קטן בהקשר הזה, רק שאתה נמצא עם מישהי בוגרת, ואז זו חוויה באמת חזקה כי אתה רואה את התכונות האלו מתממשות במציאות דומה לשלך וביחד עם חשיבה ובגרות.
יש גם הרגשה של רוגע לידן. אם גבר גברי משרה רוגע ובטחון במובן של גב ושל נתינת מקום (כלומר אולי הוא לא יבין אותך אבל הוא שם איתך בכל מצב), אישה נשית משרה רוגע ובטחון במובן שברור לך שהיא תבין אותך ומה אתה צריך (אולי בפועל היא לא אבל ככה זה מורגש).
אם את מבינה רגשות של אחרים, נניח חברות, אז כבר יש בך הרבה נשיות, רק צריך לתווך להן את זה לא דרך שדר של "אני האחות הגדולה ואני האחראית" אלא של "אני מרגישה אותך ורוצה שיהיה לך טוב".
אני לא יודע עד כמה מה שראיתי היה תוצר של עבודה אם בכלל ומאיפה זה מתחיל. כלומר האם יש להן בטבעי נשיות ברמה גבוהה יותר, או שזה תוצאה שנובעת מגורמים אחרים, כמו לב טוב ויופי, שאז היא לא מרגישה בתחרות אלא היא שמחה עם עצמה וקל לה להיות נשית.
אבל דווקא דרך דמויות כאלו, רואים את הדבר לכשלעצמו ואפשר ללמוד ממנו.
אני חושב שלא טוב לעבוד על זה ישירות בהקשר של שידוכין. אולי זה מדרבן, אבל העבודה עצמה צריכה להיות לא מתוך סיבה חיצונית . וזה גם קשה יותר כי יש חשש להיפגע אז קשה להוציא את הנשיות החוצה. אבל ברגע שהנשיות אינטגרלית כבר אין את החשש הזה יותר מדי מן הסתם.
ואגב, לפעמים נשים מרגישות קושי לקבל כי הן מרגישות שזו מתנת חינם. אבל כשאישה משדרת שחרור ושמחה ומשרה רוגע ובטחון כנ"ל, היא כבר נותנת המון. כנראה אצל נשים נשיות שמרגישות הכי בנוח להיות מושפעות ולקבל יש פשוט תחושה טבעית של "זה הצד השני של הנשיות".
זה נוגע לכל מי שהגיב בשרשור כאן, אבל המשפט הזה ספציפית הזוי במיוחד.
מה זה המדרג הזה של מי יותר אישה ומי פחות אישה? מי מחליט? איך אי יודעת שעליתי דרגה במשחק המטופש הזה? ככל שאני יותר סטריוטיפית ומורחת יותר אודם? חברה שלי שאלה את עצמה מה הרגש הפנימי שלה עכשיו, יותר ממני היום? ככל שאני מביעה את דעתי את מאבדת נקודות?
כל אנשי "האישה היא הלבנה" וכל השטויות האלו, סותרים את עצמם בצורה "מהותית".
כל מה שמדברים עליו זה איזו מהות פנימית עמוקה וטבעית, אבל וואלה, מסתבר שרוב הנשים היום "לא במהות שלהן". "בגלל החברה המערבית וכו'" הם יגידו, אבל אם משהו מהותי ועקרוני לעצם מי שאתה, זה לא אמור להיות בר שינוי. מה שמהותי לך אתה לא יכול ללמוד מאחרים. לא מאישה אחרת, ולא ממובילי סדנאות שגובים מחירים מופקעים על להתחבר "לעצמי". כי מסתבר שלחצי מאוכלוסיית כדור הארץ אמור להיות את אותו אופי בדיוק, אחרת משהו לא בסדר איתם.
גברים ונשים לפני הכל הם בני אדם." זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם". לא ראיתי שנשים או גברים פטורים מעבודה על מידות מסויימות בגלל המהות שלהם. מי שיש לו מידות טובות יהיה גבר טוב, ומיש לה מידות טובות תהיה אישה טובה. שטלתנות, הססנות, ושאר המידות הרעות מגונות בשני המינים, ואדם צריך לשפר את מידותיו, לא לשחק לפי איזה סטריוטיפ מוכתב מראש של מה זה גבר ומה זה אישה.
כמובן שיש הבדלים בין גברים לנשים, אבל ההבדלים האלו לא נמצאים באיזו מהות פנימית שאנחנו חייבים לקיים, אלו הבדלים ססטטיסטיים שנכונים באופן גורף לרוב הנשים ולרוב הגברים. מי שלא מקיים את הסטריוטיפ לא עושה משהו לא בסדר.
בשביל זוגיות טובה צריך כבוד הדדי, הקשבה אחד לשני, תפיסת עולם משותפת, ועוד הרבה דברים אחרים שלא הגבר ולא האישה פטורים מהם. אישה שתלטנית שהגבר שלה סמרטוט זה מצב גרוע בדיוק כמו שגבר שתלטן (סליחה מחובר לתכונות ההובלה שלו) ואישה סמרטוט (סליחה, מחוברת לתכונת ההשיענות שלה).
ברור שלרוב הגברים יש תכונות שנחשבות גבריות, ולרוב הנשים יש תכונות שנחשבות נשיות, בגלל זה ספרים כמו גברים מנגה ונשים ממאדים עושים עבודה טובה של לקבוע עקרונות הנכונים סטטסטית לרוב האנשים ועוזרים להבין אחד את השני, לא מכתיבים לך מה המהות הפנימית שלך.
וזה בלי לדבר על הניצול של הקבלה באופן לא נכון (צד הנוקבא שייך למידת הדין וצד הזורכא שייך למידת חסד, למשל).
ושוב, תרשה להזדעדע מהשוואה של אישה בוגרת לילד קטן. מכל הבחינות. איכס.
ואל תוציאי דברים מהקשרם
קשה לבוא בטענות להורים שלנו שעשו את רוב מה שהם יכלו, אבל הדור הקודם וגם חלק מהדור הנוכחי מכיל הרבה מאוד גורמים שמעודדים נשים להיות יותר גבריות ומאידך מייעדים גברים להיות יותר נשיים. יש לזה מליון דוגמאות ויש לא מעט חומר על זה באינטרנט.
@צחקן טען פעם באיזו שיחה שעשיתי איתו בשבת בצהריים שגם אם היה לו יכולת הוא לא היה רוצה להיות גבר של לפני 100 שנה. אני משער שגם רוב הנשים לא רוצות להיות שם.
אתה מאמין שאין רצף גברי לעומת רצף נשי?
אולי הבעיה היא לא שיש גבר x, גבר y וגבר z ואשה l, אשה m, ואשה p, אלא שאנשים הם לא עצמם אלא מה שהחברה (המערבית או כל חברה) מכתיבה להם להיות (למשל שגבר יחשוב שהוא אשה או ההיפך)?
וכדאי לקחת את המודלים האלה לעזרתנו.
להשתמש בהם אבל לא להיות משועבד אליהם.
נשיות בעיני היא משהו שמאפיין תנועה. נשים הן בהרבה יותר תנועה מאשר גברים ובדר"כ לכן גבר יחפש באישה את התנועה ואישה תחפש בגבר את היציבות.
אבל יש המון סוגים של תנועות ושל יציבות.
יש כאלה שיציבים בתחומים דתיים, יש כאלה בתחומים ריגשיים, תחומים כלכליים, תחומי השכלה וכו'
וכן אותו דבר שיש כאלה בתנועה בתחומים שונים.
הכיוון צריך להיות, לא 'שתכבי את עצמך', אלא שתתני מקום בתוכך להשען על היציבות של בעלך (כן, זה נשמע קלישאה באוויר, כשלומדים את זה, זה נהיה פשוט).
וקשה לי באמת לשים את האצבע על מה הופך אשה לנשית. מה שבטוח, זה שזו לא אחת שעוסקת בתחומי עניין נשיים, אשה יכולה להיות גם שחקנית כדורגל ועדיין להיות נשית. בכל זאת, אני חושב שבאופן כללי נשים יותר "רגועות" מגברים. נניח אם מה שמאפיין גבריות אלו תכונות כמו נחישות, התמדה, חתירה למטרה, ואיפוק רגשי, התכונות הנשיות הן יותר הכלה, חמלה, ויש יותר מקום לביטוי רגשי.
יש מצב שבהמשך אכתוב עוד תגובה, אני אחשוב על זה.
בטוח שיש כאן כאלה שהתמודדו עם התקופה שאני מתמודד בה חוסר הצעות במשך תקופה ארוכה נרשמים לשדכן ממלאים פרטים עושים שיחה ואז? דממה אין מי לדבר מחכים ומחכים בזמן הזה מתפללים עושים חשבון נפש סגולות ומה לא? אבל ההצעה מרגישה רחוקה מלהגיע מה אתם עשיתם בתקופות האלו זה פשוט מגיע באמצע ללא הכנה מראש יוצאים תקופה ארוכה יש הצעות זורמות ואז ביום בהיר אין שום דבר מחכים מחכים כבר חודש חודשיים וכלום כמובן זה לא מרכז היום יושבים לומדים הראש בתורה אבל הלב מצטמק שהסדר מסתיים שהיום מסתיים והצעה מניין? הרצון להתחתן להקים בית כל כך גדול שזה כבר מצער לחיות ככה שאפילו את ההתחלה את הנסיון אין, והייאוש בפתח כי ניסת לפנות לכל שדכן מתאים חברים עם פוטנציאל אברכים בישיבה ואין כלום
מה אתם עשיתם?
פתית שלגחוץ מזה אם השטח יבש אז אל תסתמך רק על הצעות בפינת קפה או אברכים מהישיבה.
תנסה להרחיב מעגלים. יצא לי לעשות את זה כמה פעמים.
תצטרף לשגרירים בלב ושדכנים שונים
יש פה בפורום רשימה עם כמה שדכנים ומיזמים טובים אם זה יעזור.
נעוץ בהודעה בראש הפורום
לבדוק אם רלוונטי.
אמנם היית 'תפוס', אבל לא היית מאורס, אז אין סיבה שלא תחזיק רשימה מי הציע לך כדי שאם זה יגמר תדע למי לפנות.
בהצלחה רבה!
אפשר לדעת מאיזה מגזר (ספרדי/אשכנזי) אתה? והאם אתה גר/חוזר בתשובה?
כל החברה שנתקלתי בהם עם הבעייה שלך הם מהמקומות האלה, מעולם לא שמעתי על אשכנזי "אסלי" ציונות דתית קלאסי שזה קרה לו (אוליי תהיה הראשון ;) )
ויש כאן הבדל גדול מאוד.
עדה יכולה לשנות לאנשים.. ויש כאלה שמחפשים אופי חם וספרדי אבל שהבחור יהיה אשכנזי ולהפך.
גר/חוזר בתשובה מגיע ממציאות חיים שונה מאוד ממי שגדל בבית דתי.
אז הרבה אנשים יכולים לפסול על הרקע הנ"ל..
כי יש עבר ויש משפחה שהיא לא שומרת ת"ו (אצל גר המשפחה הם גויים..), יש מסע, לרוב האנשים האלה הרבה יותר בוגרים ומבוססים גם במקום של התורה שלהם (הדוסים).
לא חושבת שאפשר לשים את זה באותה קטגוריה בכלל.
בסופו של דבר ברור שאם נמצאים אצל 'שדכן תותח' ומזכירים וכו' יכולים להגיע ליותר הצעות.
השאלה מה בסוף מחפשים ומה זה גורם לנו להרגיש? שמישהו חושב עלינו?
כי בסוף באמת חושבים עלינו, גם אם בשטח לא רואים את זה בחוש בקבלת כרטיסיה.
לפעמים משודכים לא יודעים כמה עמל ומחשבה יש מאחורי כל הצעה.
וגם, חשוב להגיד שלא כל השדכנים באמת עושים משהו עם הפרטים.. זה נמצא אצלהם בראש בשביל להגידל את המאגר- אבל בפועל.. הם לא עושים עם זה יותר מידי. ומתישהו, אם בכלל עולה רעיון.
אז כן צריך לראות במי משקיעים מאמץ ונרשמים ועושים את כל התהליך.
העיקר זה להגיע להצעה אחת, שמשם הדרך לחופה סלולה (:
שלום, אני בשיעור ה בישיבת הסדר, על פי ההגדרות שאוהבים להגדיר אני "דתי לאומי תורני", מקפיד על הלכה לחלוטין, פתוח מאוד מחשבתית ואמונית, כלומר מברר כל סוגיה עד הסוף עד שאני מגיע לאמונה שבאמת משכנעת אותי ואני חושב שהיא אמיתית ונכונה, בלי לפחד שזאת לא אמונה "פופולרית".
התורה זה הדבר המרכזי בחיים שלי, יש ליר כשרון בלימוד עיון, בין בהתמדה בלימוד ובין ברמת הלימוד, ואני מתכנן להמשיך בישיבה בשנים הקרובות ולהעמיק בלימוד (אני לא מתכנן להיות אברך כל חיי, אני מתכנן בשנים הקרובות להבין כיצד אני יכול לממש את היכולות שלי בצורה הטובה ביותר, ובזה לעסוק).
אני מחפש מישהי מחויבת להלכה ופתוחה מחשבתית שהאמת היא הדבר הכי חשוב מבחינתה, ומעדיף מישהי שלמדה תורה ברצינות במדרשה.
זאת הייתה הקדמה לבעיה שבאתי להתייעץ עם הקהל הקדוש עליה: איך מוצאים הצעות רלוונטיות למה שאני מחפש, ובאופן כללי לציבור שלנו?
ב"שגרירים בלב" לצערי לא הצלחתי בינתיים לקבל הצעות רלוונטיות, ואני לא מכיר אף מקום אחר רציני שמשדך בציבור בציבור שלנו. כל הדברים האחרים זו או מיזמים קטנים, שאני כן מנסה להירשם אליהם אבל אני יודע שהסיכוי להתאמה נמוך, או אתרי הכרויות שמהתרשמות בסיסית נראה שהם מותאמים לציבור יותר לייטי, או שדכנים פרטיים שזה משהו זר מבחינתי (אולי זו בעיה?). הבעיה הגדולה שלי היא שאני מהראשונים מבין החברים שמתחיל לצאת, כך שאין לי כל כך אפשרות להשתדך על ידי חברים.
אשמח לעזרה!
(גילוי נאות: אין לי ווטסאפ, אבל לא מסיבות מאוד אידיאולוגיות, אלא כיון שזה בזבז לי הרבה זמן. אין לי התנגדות מהותית לבת זוג עם ווטסאפ. האם זה מרתיע בציבור שלנו?)
ואפילו, בשטח בשקט, כאחד שלומד בישיבה גבוהה, לחלקם יש חברות/ידידות מהעבר הלא רחוק.
החברים מהישיבה, מהשכונה, מהתיכונית, מהסניף.
יש בישיבה גם בחורים מבוגרים יותר, אברכים ור"מים.
אולי יש לך אחיות שמכירות.
לאמא שלך יש חברות.
פשוט צריך להציף בפני הרלוונטיים שאתה מעוניין.
אני שידכתי את אחותי לחבר מהישיבה. היא נתנה כיוון מה היא מחפשת (היא לא תיארה אותו, היא גם לא ידעה כ"כ, וזה מובן, אלא הזכירה תכונות שחשובות לה. בפועל הרעיון הגיע בעיקר מההיכרות). קיבלתי לא מעט הצעות מחברים מהישיבה, לאו דווקא בגילי, על אחות/בת דודה/פגושה.
כנראה שרוב ההצעות שתקבל (מאחל שלא תצטרך הרבה), לפחות. הרלוונטיות, תהיה ממכרים ולא ממישהו שמשדך כרטיסים.
