כי אם לא הם ישרפו חיים

חבל עליהם!

אין הרבה דרכים לגרום לחילוני לחשוב על להיות דתי. אני לא אחפור על איך החברה החילונית תופסת את הדתיים, כי חבל,

אבל הדרך היחידה באמת לגעת באנשים- זה להיות מישהו שמסתכלים עליו ואומרים "אני רוצה להיות כמוהו", אין דרך אחרת.

הרב זצ"ל כותב שתלמיד חכם משפיע בחייו היום-יומיים הרבה יותר מאלפי שיחות שייתן. דרך ההתנהגות שלו, ההתבוננות שלו,

הצורה שבו הוא מתנהל בעולם, גורמת לאנשים לעצור ולשאול.

ואם ניגשים לדבר ולשוחח - להיות כנים ואמיתיים, דברי אמת ניכרים, אנשים מריחים שקרים, במיוחד בנושא הזה.

זו דעתי.

וצריך לזכור שיהודי שחוזר בתשובה זה נס, זו נגיעה אלוקית, יכול להיות שאנחנו נהיה השליחים שלה, אבל בלי שהקב"ה יפקח

את עיניו וליבו לכך- גם האמירות הברורות ביותר וההוכחות הניצחות ביותר לא יעזרו.

.

אז יש אנשים שעצם זה שתחפש הזדמנויות לבוא איתם במגע לצורך קרוב יגרום להם ליותר אנטי ובתכלס- יותר נזק ממה שקיים.

יש מספר דרכים. וכל דרך מתאימה לאדם אחר.

אבל חושב בעיקר שצריך לבוא בגישה של הכלה. גישה של להקשיב למי שמולך, להבין את העולם שלו ודרך כך גם לנסות לגעת בו ולקרב...

אחר כך תביני שאין דרך אחת, מה שמקרב אדם אחד ירחיק אדם אחר, אז צריך לנהוג בדינאמיות

הקירוב צריך לנבוע מאהבה אמיתית

לאהוב אותם כמו שהם

מעצם היותם יהודים 

בנוסף,כמה שיותר להיות דוגמא אישית

(כמובן שלא בצורה מאולצת...אם הם יכירו מקרוב

מישהי דתייה נחמדה שחיה את היהדות מתוך שמחה ואור פנימי

ומתנהגת בטוב לב ודרך ארץ-אני מאמינה שזה יקרין עליהם)

מה עוד?

לא לפחד משאלות

לא לפחד מכך שלא תמיד יודעים את התשובות

אממ...מה עוד?

לנסות להעביר פעילויות עם תכנים גבוהים מתוך עולם התורה

לא להתאים את התורה אליהם אלא לבחור מתוכה נושאים שידברו אליהם (נושאים רלוונטיים שקרובים לעולמם)

ועוד משו חשוב:כל שיעור שאת באה להעביר,כדאי מאוד שתדעי את הנושא כמה רמות מעל

גם בשביל עצמך,גם בשביל העומק של השיעור וגם למקרה שישאלו אותך שאלות (וכמו שכבר כתבתי:לא צריך לפחד משאלות)

בלי שום אמירה או רמיזה שיש הלשכות כלשהן לגבי העולם שלהם

בואו, תכירו עולם אחר, תהינו מהאקזוטיקה  

ברגע שיש מסר סמוי של- אולי גם תהיו כאילו, תקחו מזה משו לעצמכם- זה מרתיע, זה מעורר מלחמות, 

זה לא מאפשר מים שקטים לחדור עמוק ... 

את התוכן הערכי, האמוני, של היהדות. וגם של הדברים ה"מעשיים" שלה. תוכן של חגים, של מצוות מסויימות וכד'.

בשביל זה כמובן צריך ללמוד ולדעת ולהפנים בעצמכן..

עם זה - לא קשור ישירות לשאלה, אבל לסיטואציה - כדאי להיות ערניות לגבי מה ש"מסביבכן" מבחינה צניעותית.

זה לא פשוט שבנות בגיל כזה מלמדות בנים בגיל זה. אפילו בכיתות ה"גדולות" של היסודי, כבר יש - לצערנו ב"תרבות" של היום - מבטים והערות לא ראויות לבנות ש"ל.

אתן צריכות להיות ערניות. ואם נראה שיש לכך "מחיר"שאינו ראוי (הן צוות הן תלמידים), לשקול את ההמשך - או ללמד רק בנות.

הצלחה רבה.

ולא לחשוב שאם מתנהגים שם באיזה אופן, אז "זה בסדר"... לא..

ולפעמים, אין ברירה - ומי שלא רוצהלהיות "תצוגה" - אינה יכולה להמשיך (אם כי אכן יכול להיות ש"ליבם גס בזה", אבל לא תמיד זה כך. ויותר מלא-תמיד כנראה).  אז צריך ערנות. הכל לשם שמיים. גם מה שעושים - וגם אם לפעמים צריך שלא.

היתי מוסיפה כך - צאת מתוך נקודת הנחה שמדובר על המורשת של עם ישראל. משהו שאסור היות בורים בו 'זו המורשת של העם שלכם, עושר מדורי דורות. מה תפסידו אם תלמדו מה כתוב שם?'

ודווקא, הייתי אומרת להציג הכל בלי להתביייש.

לדוגמה: אם יש לכם פינה קבועה של פרשת השבוע ומתקרב חג, אל תוותרו על פרשה העוסקת בקורבנות, לחג שיש לו סיפור. 

עוד נקודה חשובה: יש כאן סתירה חזקה, מתוך המציאות: ללמוד על התורה מתוך בית הספר ולא מתוך הבית (בצורה הזו). צרכים להיות מודעים לכך שזה לא טבעי ויכול לגרום למתחים חזקים. (באופן בסיסי ילדים יכולים להרגיש 'אם הדבר הזה כ"כ אמיתי, למה בבית לא מדברים איתי על זה?' ואז הכל יוד מחשיבותו הגדולה).

וזה מחזיר אותנו לנקודה הראשונה- זו המורשת שלכםשעוברת בעם שאתם צאצאיו כבר 3000 שנה ויותר. אם לא תדעו, תפסידו.

ואפשר להתייחס לאקטואליה (כשהיא עדכנית). לדוגמה: בעצרת למען החטופים, בשלב מסויים- אנשים שרו מעצמם, את 'אחינו כל בית ישראל'. אברי גלעד, שהנחה את העצרת אמר 'בפעם הבאה שזה קורה תחלקו שירונים'. בחור נחמד שעמד מאחורי צחק 'אין לי מושג מה שרו עכשיו'.... אחרי מקרה כזה, באמת שאפשר לקחת את המקור ולקרוא מה כתוב שם.

כשאתם אותם מפגישים אותם עם המקורות שלנו, אתם נותנים להם כח. ואחדות.

בבקשה תגיעו למצב של לפתוח את המקורות. לא רק הסברים עד כמה התורה היא הומנית, לקרוא בפנים ולדבר על זה.

(בעניין זה, כשמכינים את השיעור, חשוב לשבת, ולשאול את השאלות הקשות בנושא לפני הלימוד, ולחפש תשובות מראש במפרשים או מאנשים מוכרים. )

מקווה שלא הלאתי. יום טוב. ובהצלחה.

להציג להם חזון שמורכב מקבלת עול מלכות שמים בראש, אח"כ קבלת עול מצוות, ואח"כ תיקון עולם במלכות ש-די.

להסביר למה באמת צריך כל אחד מהדברים האלו, ומה המשמעות שלהם.

מעבר לזה-ללמוד איתם תורה, וגם סתם ליצור איתם קשר.

בס"ד

כשחדורים באהבת ישראל, ומסתכלים על כל אחד ואחת בעין טובה,

ואוהבים, אז מתחילים לתת.

נתינה אמתית, לא רק הרצאות וכד'.

אלא כל דבר שבו ניתן לעזור.

כשאוהבים יהודי באמת אז עוזרים לו ברוחניות ובגשמיות, לפי הקשר הנוצר,

לכל אחד יש את הגישה הנכונה אליו. אבל הסוד האמתי בעיני הוא לא הכשרון הרטורי,

אלא האכפתיות.

האהבה.
ודברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב.

כשדברים אלו יוצאים מלב אוהב,

אז הפעולה שהם פועלים בלב השני לאחר שנכנסו לשם, היא פעולה טובה. 

יותר מדי בדברי תורה לא מבוססים. מניסון לפעמים זה יכול ליצור אנטי, במיוחד כשזה בפורום גדול.

קודם כל תראי מול מי את עומדת אבל הייתי ממליצה ממש לחזק לעצמך את האמונה ולענות לעצמך על שאלות לפני שאת באה במגע עם חבר'ה כאלה, וגם בכלל, גם בשבילך..! 

כשהאמונה שלך תיהיה חזקה ותחיי את זה, תצליחי להשפיע הכי טוב, גם בלי לומר כלום

פשוט לחיות את זה מהמקום הכי אמיתי, לדעתי.

אבל לענות על שאלות זה תמיד טוב, גם לעצמך וגם למי שאת עומדת מולו, במיוחד כשאת דמות שמייצגת משהו שהם לא כ"כ מכירים, חשוב לבוא מבוסס ולהפעיל שיקול דעת לפני שמדברים כי דווקא בגלל שהם לא מכירים את זה כ"כ והמקורות מידע שלהם לא כ"כ אמינים וחיוביים [אמצעי תקשורת למיניהם] אז הרבה פעמים שואלים שאלות וגם בוחנים גבולות איתך, כסוג של דמות מחנכת ומייצגת..

בכל מקרה בהצלחה, תיהני מכל רגע, זה בהחלט מאתגר וחווייתי

באותה מידה יכולת להגיד שלכולן יש שיער בצבע מסוים או משקל מסוים או מידת נעליים מסוימת או עדה מסוימת או גננת גן חובה עם אותו השם.

כל דבר מקרי הוא מקרי, גם אם זה נראה וואו ממבט ראשון.

כמו לנסות להסביר למה אוכלים צ'ולנט בשבת, ואז לחפש איך צ'ולנט בגימטריא מזכיר משהו שקשור לשבת.

הזכות שעמדה להן היא לא של מקים האולפנה אלא של המאמץ האדיר שלהן, הזיכרון שלהן, החוכמה שלהן וכיוצ''ב.

וזה שכולן בנות כהן - מקרי לחלוטין.

קראתי על הרב בהר"ן עכשיו בויק', נשמע דמות מיוחדת

על רקע פרישה מטעמים אידיאולוגיים.

יודע מאמא שלי שלמדה באולפנת כפר פינס, בתקופת הרב בהר"ן שם.

פרש מראשות האולפנה על רקע חילוקי דעות אידאולוגים מול מרכז ישיבות בני עקיבא על אופי האולפנה.

(אולפנת כפר פינס היא אם האולפנות)  

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

תהנה, זה פורום ציבורי.

מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?

זה נורא ואיום

לא שורד ככה

[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]

כמובן הכל ברוח טובה

ומוגבים..

אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..

ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות

אלא להחזיק גם וגם

לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון

בסוף גם לא תצטרך את הראשון

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד

כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן

ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה

ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו

בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,

או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר

ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..

לא שנאה. כעס. - צעירים מעל עשרים

כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
 

אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".

ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.

רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות

אני נהנה

תמשיכו

אמנם לא אני היא שהתחילה ראשונה את הויכוח כאן (אלא מישהו שרמז על חרדים אגואיסטים, באותו הקשר)

אבל אני קפצתי...וכל השאר, ידוע.

באמת נקדימון לא אשם כי אפשר לאמר שהתגרינו בו, בהשקפה שלו, ובבית שלו.  סליחה!

וצריכה באמת לבקש סליחה מהשם; כל יום אני מבקשת "אל תביאנו לידי מחלוקת", וכמתחילה כזו

אני מייד מוצאת את עצמי שם....

בטוחה שלקב"ה לא משנה, ואף אחד לא יתבע אם עמד או לא בצפירה, אם הניף או לא דגל, ואפילו אולי

אם אמר (או לא) הלל ביום העצמאות.

העיקר שכולם משתדלים לשמור מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו (שזה יותר קשה, לי , בכל אופן)..

אולי, חס וחלילה, אתבע על הונאת דברים, ליבון מחלוקת, לגלוג, חוצפה...

כל היתר ממש לא חשוב.

כל טוב.

מתנחלים פשוט ממש טובים בלספר שכל מה שמעניין אותם זה אידיאולוגיה ולהתעלם מכל מה שהם מרוויחים ממנה

אמר שבשביל לגור ביו"ש אסור להנות ובגליל מותר להנות? יו"ש זה כמו כל מקום אחר בארץ וכל אחד יכול לגור שם גם אם עושה זאת בשביל תאוות בצע. דין קדומים כדין כפר שמריהו. גם תושבי פריפריה מקבלים מענקים גם אם הם עשו כסף מההתישבות שלהם בפריפריה

אני מתנחלת, גרה במקום בורגני ומעולם לא התיימרתי לחשוב או להציג את עצמי כאילו שרק ארץ ישראל בראש שלי. זה שהיה לך משהו בראש… זה שלך.

אני חושבת שבלי איכות חיים, מפעל ההתנחלויות היה מצליח פחות וזה דוקא היה בעוכרינו.

עבר עריכה על ידי נקדימון בתאריך ד' באייר תשפ"ו 11:53

בעבר בכל מקום זה היה אידיאולוגיה צרופה, כי המחיר היה אדיר (בטחונית, חברתית, גאוגרפית, תקשורתית, איכות חיים וכו).

היום יש מקומות שבהם ברוך השם המטרה הושגה ויכולים לגור בהם גם מטעמים נוספים, כי המקום כבר מוסדר ומפותח ויציב ובטוח.

ויש אנשים שגם בחינם לא יסכימו לבוא לגור ביהודה ושומרון, אז מה אכפת לי אם מי שבא יש לו גם אידיאולוגיה וגם מחשבות נוספות?

אם אתה מכבד את ההורים גם כי אתה אוהב אותם וגם כי זה מצווה, אז יש בזה בעיה?

אם אתה לומד תורה גם כי אתה מקיים מצווה וגם כי אתה נהנה מהלימוד, אז יש בזה בעיה? האגלי טל דן על זה בתחילת ספרו כידוע, והמסקנה ברורה: אשריו.

כמובן שיש ערך בדברים שכתבת. אבל זה חייב להיות משולב באידאל של ישוב הארץ.

אז אין בתים פרטיים/צמודי קרקע במחיר כזה.

(מי שגר בהתנחלות בחור רציני כנראה באמת הגיע לשם מתוך אידיאולוגיה)

והישובים הדתיים שהם לא ביו"ש מלאים עד אפס מקום.

לצורך העניין גם מודיעין עילית מעבר לקו הירוק.

בגדול רוב האנשים לא מסוגלים לחיות רק על אידיאלים, זה מאד מאד קשה. זו מסירות נפש גדולה מאד מכל הכיוונים. כל שבכל ציבור יש קבוצה יחסית קטנה של אנשים כאלו. גם בציבור הדתי לאומי יש קבוצה כזאת והיא אילו שגרים בחוות ובגבעות מתחילות (רובם). אנשים שחיים צמוד לערבים, בסיכון תמידי עם כל רעיית צאן, השב"כ, הצבא והמשטרה רודפים אותם בין אם הם עשו משהו ובין אם לא ויכוחים להתעלל בהם בלי שאף אחד יעשה משהו ובלי זכויות בסיסיות. אנשים כאלו באמת מוסרים את הנפש בצורה יוצאת דופן על ארץ ישראל.

ב"ה שהגענו למצב שאנשים רגילים ופשוטים שלא יכולים רק למסור את הנפש, וצריכים פרנסה כמו כולם ומקום לגור בו מגיעים לגור בישובים. בעבר היה מסירות נפש לגור במקומות כאלו, זה נהדר שהיום זה גם נוח. יש פה הקרבה מסויימת עדיין לרוב, הרבה יותר נוח לגור ליד קופת חולים ובתי חולים, ליד סופרים זולים, בתי ספר וישיבות/אולפנות, במקומות שיש בהם תחבורה ציבורית טובה ולא חייבים להחזיק רכב ובעיקר להיות קרוב לעבודה ולא לנסוע שעה או שעתיים כדי לעבוד בעבודה מכניסה. זה עדין לא קל לגור במקומות כאלו ורוב הישובים כאלו. ואין ספק שמי שגר במקומות כאלו מקריב בשביל ארץ ישראל. אבל טוב מאד שזה כבר לא מסירות נפש כמו שהיה פעם וכמו שיש בגבעות ובחוות, זה הדבר שמחזיק את ההתיישבות שתהיה ברת- קיימא ולא תהיה מעורערת מכל דבר.

כדי שארץ ישראל תהיה מיושבת חשוב שיהיו גם אידיאליסטים מאד וגם אנשים רגילים שמוכנים להתאמץ קצת אבל קשה להם להקריב מאד.

(אגב, גם בצפון ובנגב יש חשיבות מאד גדולה לגור)

נ.ב.

כשכותבים אומרים\ות כדאי לכתוב קו נטוי ולא נקודה. מאחורי הנקודה עומדת אידיאולוגיה פרוגרסיבית שלא לפי רוח היהדות.. 

כל מי שגר מעבר לקו הירוק?

ברור שיש עוד שיקולים כשאנשים בוחרים מקום מגורים

כמו יוקר הדיור הארץ.

קיץ 2005 גירוש מגוש קטיף, יכלת לקנות בית ביו"ש בכלום כסף, דיברו אז על תוכנית ההתכנסות של אולמרט מיו"ש.

2006 החלה העליה המטאורית בנדלן

קיץ 2011 עם ישראל כולו יוצא לרחובות כי דירה ממוצעת בישראל חוצה את המליון שקל

2026 דירה ממוצעת 2.4 מליון שקל, חצי מליון יהודים ביו"ש ניכרת התמתנות במחירי הדיור.

זה לא כאילו הם ידעו שזה מה שיקרה

הקרבה מסוימת. סתם נעים לחשוב שהכל מתוך אידיאליזם טהור.

הכי בריא זה שלא חייבים לגור רק בגלל אידאליזם, זה הופך את זה לנורמלי ורגיל מוחזק את האחיזה בארץ. זה כמו שבעליות הראשונות היה צריך מסירות נפש רק כדי להגיע לארץ והיום זה אולי לא קל אבל ממש לא אותה מסירות נפש. ככה בונים עוד שלב ועוד שלב.

ועדין יש הרבה מאד אידיאליסטים שפועלים רק מתוך אידיאליסטיות, לכי לבקר בחוות ובגבעות החדשות ותראי (אגב, היום מאד יקר לגור בישובים וקשה מאד למצוא דירת קרקע, למרות המרחק מהמרכז, זה לא שהיתרון כל כך מובהק)

הגבעונים זה נטו מסירות נפש.

במי שלא, יש כאלו שהמניעים טהורים ויש כאלו שזה מעורבב.

אבל חבר'ה - בבקשה כנות!!!

אל תנופפו בדגלים שלא שלכם!!

יש עניין ומצווה גדולה ליישב את ארץ ישראל ובמיוחד במקומות בהם רוצים אויבים להתיישב ומנסים לגרש אותנו מהם.

זה שזה גם נוח מבחינות מסויימות שולל את המצווה שבזה?

אם כיף לך לשבת בסוכה ואתה נהנה לשבת בחוץ בצל הסכך וללמוד זה הופך את זה לפחות מצווה מאשר מישהו שלא נהנה עושה את זה במסירות נפש? 

מופיע אם זה בת או בן (מסר למחבר או שיחה אישית עם המחבר או אם זה בת מסר למחברת וכו')

למי שרשם בהגדרות שלו את המגדר, מי שלא עשה את זה לא יופיע לו

אבל התכוונתי לתגובה הקודמת שלי, שבה כתבתי למי שכתבה לי 'צודק', שאם כבר אז 'צודקת', חשבתי שמובן מזה שאני אישה

אלוקים יברך את כל המתנחלים

אם אתה באמת רוצה לדעת, אפילו בגבעונים לא אצל כולם זה מסירות נפש,

כמו בכל מקום לא כולם מאה אחוז.

אני גר ביישוב נורמלי וזה לא מרגיש שום התנחלות מיוחדת או הבדל מיישוב שלא מוגדר "התנחלות",

וכמו שכבר כתבו, זה לא חייב להיות מסירות נפש,

מסכים עם @שוקולד לבן. 

להתמקצע, לצבור ניסיון מועיל, ללמוד

את זה ש"אפשר לתקן" אני צריך להזכיר עצמי ולשכנע את עצמי כל פעם 

לקלקל יותר קל

לקלקל לא צריך להאמין/ לחשוב/ להתאמץ

זה קל

אנשים עושים את זה כל הזמן

כדי לתקן צריך לא רק להאמין אלא לרצות

להיות במודעות

ללמוד

ליישם

להתמיד

להתאמץ

לא רק באמונה אלא גם בתחושה

בסוף המקור הרוחני לקלקול הוא המקור הרוחני לתיקון.

מעניין למה הקלקול תפס יותר מהתיקון

לא מבין ת'שאלה