כי אם לא הם ישרפו חיים

חבל עליהם!

אין הרבה דרכים לגרום לחילוני לחשוב על להיות דתי. אני לא אחפור על איך החברה החילונית תופסת את הדתיים, כי חבל,

אבל הדרך היחידה באמת לגעת באנשים- זה להיות מישהו שמסתכלים עליו ואומרים "אני רוצה להיות כמוהו", אין דרך אחרת.

הרב זצ"ל כותב שתלמיד חכם משפיע בחייו היום-יומיים הרבה יותר מאלפי שיחות שייתן. דרך ההתנהגות שלו, ההתבוננות שלו,

הצורה שבו הוא מתנהל בעולם, גורמת לאנשים לעצור ולשאול.

ואם ניגשים לדבר ולשוחח - להיות כנים ואמיתיים, דברי אמת ניכרים, אנשים מריחים שקרים, במיוחד בנושא הזה.

זו דעתי.

וצריך לזכור שיהודי שחוזר בתשובה זה נס, זו נגיעה אלוקית, יכול להיות שאנחנו נהיה השליחים שלה, אבל בלי שהקב"ה יפקח

את עיניו וליבו לכך- גם האמירות הברורות ביותר וההוכחות הניצחות ביותר לא יעזרו.

.

אז יש אנשים שעצם זה שתחפש הזדמנויות לבוא איתם במגע לצורך קרוב יגרום להם ליותר אנטי ובתכלס- יותר נזק ממה שקיים.

יש מספר דרכים. וכל דרך מתאימה לאדם אחר.

אבל חושב בעיקר שצריך לבוא בגישה של הכלה. גישה של להקשיב למי שמולך, להבין את העולם שלו ודרך כך גם לנסות לגעת בו ולקרב...

אחר כך תביני שאין דרך אחת, מה שמקרב אדם אחד ירחיק אדם אחר, אז צריך לנהוג בדינאמיות

הקירוב צריך לנבוע מאהבה אמיתית

לאהוב אותם כמו שהם

מעצם היותם יהודים 

בנוסף,כמה שיותר להיות דוגמא אישית

(כמובן שלא בצורה מאולצת...אם הם יכירו מקרוב

מישהי דתייה נחמדה שחיה את היהדות מתוך שמחה ואור פנימי

ומתנהגת בטוב לב ודרך ארץ-אני מאמינה שזה יקרין עליהם)

מה עוד?

לא לפחד משאלות

לא לפחד מכך שלא תמיד יודעים את התשובות

אממ...מה עוד?

לנסות להעביר פעילויות עם תכנים גבוהים מתוך עולם התורה

לא להתאים את התורה אליהם אלא לבחור מתוכה נושאים שידברו אליהם (נושאים רלוונטיים שקרובים לעולמם)

ועוד משו חשוב:כל שיעור שאת באה להעביר,כדאי מאוד שתדעי את הנושא כמה רמות מעל

גם בשביל עצמך,גם בשביל העומק של השיעור וגם למקרה שישאלו אותך שאלות (וכמו שכבר כתבתי:לא צריך לפחד משאלות)

בלי שום אמירה או רמיזה שיש הלשכות כלשהן לגבי העולם שלהם

בואו, תכירו עולם אחר, תהינו מהאקזוטיקה  

ברגע שיש מסר סמוי של- אולי גם תהיו כאילו, תקחו מזה משו לעצמכם- זה מרתיע, זה מעורר מלחמות, 

זה לא מאפשר מים שקטים לחדור עמוק ... 

את התוכן הערכי, האמוני, של היהדות. וגם של הדברים ה"מעשיים" שלה. תוכן של חגים, של מצוות מסויימות וכד'.

בשביל זה כמובן צריך ללמוד ולדעת ולהפנים בעצמכן..

עם זה - לא קשור ישירות לשאלה, אבל לסיטואציה - כדאי להיות ערניות לגבי מה ש"מסביבכן" מבחינה צניעותית.

זה לא פשוט שבנות בגיל כזה מלמדות בנים בגיל זה. אפילו בכיתות ה"גדולות" של היסודי, כבר יש - לצערנו ב"תרבות" של היום - מבטים והערות לא ראויות לבנות ש"ל.

אתן צריכות להיות ערניות. ואם נראה שיש לכך "מחיר"שאינו ראוי (הן צוות הן תלמידים), לשקול את ההמשך - או ללמד רק בנות.

הצלחה רבה.

ולא לחשוב שאם מתנהגים שם באיזה אופן, אז "זה בסדר"... לא..

ולפעמים, אין ברירה - ומי שלא רוצהלהיות "תצוגה" - אינה יכולה להמשיך (אם כי אכן יכול להיות ש"ליבם גס בזה", אבל לא תמיד זה כך. ויותר מלא-תמיד כנראה).  אז צריך ערנות. הכל לשם שמיים. גם מה שעושים - וגם אם לפעמים צריך שלא.

היתי מוסיפה כך - צאת מתוך נקודת הנחה שמדובר על המורשת של עם ישראל. משהו שאסור היות בורים בו 'זו המורשת של העם שלכם, עושר מדורי דורות. מה תפסידו אם תלמדו מה כתוב שם?'

ודווקא, הייתי אומרת להציג הכל בלי להתביייש.

לדוגמה: אם יש לכם פינה קבועה של פרשת השבוע ומתקרב חג, אל תוותרו על פרשה העוסקת בקורבנות, לחג שיש לו סיפור. 

עוד נקודה חשובה: יש כאן סתירה חזקה, מתוך המציאות: ללמוד על התורה מתוך בית הספר ולא מתוך הבית (בצורה הזו). צרכים להיות מודעים לכך שזה לא טבעי ויכול לגרום למתחים חזקים. (באופן בסיסי ילדים יכולים להרגיש 'אם הדבר הזה כ"כ אמיתי, למה בבית לא מדברים איתי על זה?' ואז הכל יוד מחשיבותו הגדולה).

וזה מחזיר אותנו לנקודה הראשונה- זו המורשת שלכםשעוברת בעם שאתם צאצאיו כבר 3000 שנה ויותר. אם לא תדעו, תפסידו.

ואפשר להתייחס לאקטואליה (כשהיא עדכנית). לדוגמה: בעצרת למען החטופים, בשלב מסויים- אנשים שרו מעצמם, את 'אחינו כל בית ישראל'. אברי גלעד, שהנחה את העצרת אמר 'בפעם הבאה שזה קורה תחלקו שירונים'. בחור נחמד שעמד מאחורי צחק 'אין לי מושג מה שרו עכשיו'.... אחרי מקרה כזה, באמת שאפשר לקחת את המקור ולקרוא מה כתוב שם.

כשאתם אותם מפגישים אותם עם המקורות שלנו, אתם נותנים להם כח. ואחדות.

בבקשה תגיעו למצב של לפתוח את המקורות. לא רק הסברים עד כמה התורה היא הומנית, לקרוא בפנים ולדבר על זה.

(בעניין זה, כשמכינים את השיעור, חשוב לשבת, ולשאול את השאלות הקשות בנושא לפני הלימוד, ולחפש תשובות מראש במפרשים או מאנשים מוכרים. )

מקווה שלא הלאתי. יום טוב. ובהצלחה.

להציג להם חזון שמורכב מקבלת עול מלכות שמים בראש, אח"כ קבלת עול מצוות, ואח"כ תיקון עולם במלכות ש-די.

להסביר למה באמת צריך כל אחד מהדברים האלו, ומה המשמעות שלהם.

מעבר לזה-ללמוד איתם תורה, וגם סתם ליצור איתם קשר.

בס"ד

כשחדורים באהבת ישראל, ומסתכלים על כל אחד ואחת בעין טובה,

ואוהבים, אז מתחילים לתת.

נתינה אמתית, לא רק הרצאות וכד'.

אלא כל דבר שבו ניתן לעזור.

כשאוהבים יהודי באמת אז עוזרים לו ברוחניות ובגשמיות, לפי הקשר הנוצר,

לכל אחד יש את הגישה הנכונה אליו. אבל הסוד האמתי בעיני הוא לא הכשרון הרטורי,

אלא האכפתיות.

האהבה.
ודברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב.

כשדברים אלו יוצאים מלב אוהב,

אז הפעולה שהם פועלים בלב השני לאחר שנכנסו לשם, היא פעולה טובה. 

יותר מדי בדברי תורה לא מבוססים. מניסון לפעמים זה יכול ליצור אנטי, במיוחד כשזה בפורום גדול.

קודם כל תראי מול מי את עומדת אבל הייתי ממליצה ממש לחזק לעצמך את האמונה ולענות לעצמך על שאלות לפני שאת באה במגע עם חבר'ה כאלה, וגם בכלל, גם בשבילך..! 

כשהאמונה שלך תיהיה חזקה ותחיי את זה, תצליחי להשפיע הכי טוב, גם בלי לומר כלום

פשוט לחיות את זה מהמקום הכי אמיתי, לדעתי.

אבל לענות על שאלות זה תמיד טוב, גם לעצמך וגם למי שאת עומדת מולו, במיוחד כשאת דמות שמייצגת משהו שהם לא כ"כ מכירים, חשוב לבוא מבוסס ולהפעיל שיקול דעת לפני שמדברים כי דווקא בגלל שהם לא מכירים את זה כ"כ והמקורות מידע שלהם לא כ"כ אמינים וחיוביים [אמצעי תקשורת למיניהם] אז הרבה פעמים שואלים שאלות וגם בוחנים גבולות איתך, כסוג של דמות מחנכת ומייצגת..

בכל מקרה בהצלחה, תיהני מכל רגע, זה בהחלט מאתגר וחווייתי

במהלך פעילות זיהה אחד החיילים דמויות חמושות ללא קסדה, שלפי כל הסבר הגיוני אינם מכוחותינו.

ביקש אישור ירי מהסמל. לפי ההוראות באותה הפעילות הוא היה צריך לאשר בעצמו. משום מה חשש והעלה למ"מ. גם הוא יכל לאשר משום מה העלה למ"פ, והוא העלה למ"ד. שמענו בקשר את המג"ד מורה למ"פ לירות, המ"פ מורה למ"מ, המ"מ מורה לסמל והסמל נותן פקודת 'אש' לחייל. בשבריר השנייה בין פקודת האש' ללחיצה על ההדק, החייל מזהה שאחד המזוהים שם קסדה. הוא ממתין רגע עם הירי ומעלה לסמל את הדיווח, כי הוא חושש שזה בכל זאת כוחותינו. זה עולה לבירור למעלה ומתברר שאלו חיילים שבאמצע פעילות עלו על גג של בית שהם לא צריכים להיות בו בכלל, שהוא שטח השמדה, כנראה כדי לחפש קליטה.

קוראים לזה נס.

טנק מהכח שלנו היה תקולוהגיע למגרש טיפולים אחורי באיזה מוצב בעזה. זה היה אחרי ימים מתישים מאד לצוות, ואיכשהו שכחו לפרוק את כלי הנשק בטנק. הטק הגיע לשם בערב יום כיפור. בליל יום כיפור עבד אחד הטכנאים בתוך הטנק, ובטעות לחץ וירה צרור מהמאג. הטנק היה מכוון ממרחק של עשרות מטרים בלבד, לתוך מניין של תפילת ליל יום כיפור, עם עשרות רבות של מתפללים. הטכנאי ידע את זה, והוציא את הראש מהטנק, מוכן לראות את התמונה שהולכת להיצרב לו בראש לכל החיים. הוא רואה מולו טנק. בלי שום הסבר הגיוני, כשיש מקומות חנייה פנויים בצורה מסודרת, הגיע כמה דקות קודם מפקד טנק והחליט לחנות את הכלי שלו כך שיחסום את הטנק המטופל, והלך. הטנק שלו ספג את כל הצרור, והנזק היחיד מהאירוע היה מפקד שקיבל ריתוק 28 על חשבון חופשת השחרור שלו😬

ניסים.

פעילות בלבנון. כוח החי"ר צריך לכבוש ווילה ענקית, 3 קומות. לא רוצים להיכנס דרך הדלת מחשש שהיא מחוברת למטען. טנק יורה כדי לפתוח פתח כניסה, ובמקום חדר שיתפוצץ, פיצוץ ענק, הגג עף וכל הוילה נדלקת בבעירה מטורפת תוך שנייה. הבית היה ממולכד.

לברך כשמסיים תקופת לחימה. שיצא מכלל סכנה.

1.שני בני דודים שלי רבו והיו בנתק חצי שנה.

בשבת חלמתי שבני דודים שלי מתחבקים, וקמתי בוכה. ממש דמעות זולגות וזולגות, נדיר מאד.

ביום ראשון התקשרתי לבן דוד והוא אמר שבשבוע שעבר הם השלימו...!

2.בסעודת פסח התווכחנו ולא הסכמתי על דבר תורה, ואז אמרתי משפט גאוותי 'למדתי הרבה תורה, לא נראית לי דעתך'. ובביס הבא המצה דקרה ופצעה אותי בחיק. ממש ננעצה לי בחיך, זה ממש כאב (אף פעם לי קרה לי ככה). ואז אמרתי שזה קרה זה היא לחם ענוה ואמונה, ולא הייתי בענוה ואמונה...

3. הוצאתי מהפה משפט קשה לה', 'אין סיכוי שאני אעמוד בניסיון'. ואחרי שנייה השפרצתי דאורדוראנט והוא עף לי כמעט לפה (אף פעם לא קרה לי). כאילו לומר לי אל תגיד דבר כזה...

4. למדתי תורה, והיתה אזעקה ולא היה לי כח ללכת לממ''ד, ובשנייה הבאה הגעתי לקטע בגמ': "שאם היה קורא ובא, פוסק. (רמז שאני צריך להפסיק...) לא פסק מאי? אמר ר' מיאשה בר בריה דריב''ל עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (כלומר בגלל שאני לומד את המשפטים - לא יחיו = סכנה)

סימנים מחפשים בשבת.

כלומר: סימנים מחפשים בדברים הטובים שקורים לנו.

אחרת אנחנו הופכים את הבריאה כולה למשהו מיסטי, שכל היום מרמז לנו כמה אנחנו לא טובים

"אם תלכו איתי בקרי אלך איתכם בחמת קרי"

פירוש שלמדתי שאומר אם אדם אומר מקרה כשה' מסמן לו דברים אזהוא מגיע למצב שצריך ללכת איתו בחמת קרי (לא ברמזים קטנים)

אנחנו יהודים מאמינים בהשגחה ומאמינים בקב"ה

לא אומרת להפוך עכשיו כל דבר אב ל לעיתים מסמנים לנו משמים

נסעתי באזור שעה וחצי למקום ואחרי 2 שניות שהיינו שם היה לי תחושה עזה של לרצות לחזור בחזרה .. ברמה ש רגליים לקחו אותי משם

ואני אומרת לחברה בואי בואי נחזור עכשיו והיא אומרת לי למה? ואני לא יודעת להגיד לה

חזרנו נגד ההגיון איך שעלינו ויצאנו משם באוטובוס מכיוון השני מלא משטרות ...והבנו שאין דבר כזה סתם תחושה היה פיגוע מאוד קשוח שם וניצלנו ב" ה

עוד אירוע ..

בחור מאוד מוזר פנה אלי ואיך שהוא פנה ברחתי ממנו חשבתי שזהו נגמר אבל אז קלטתי ש

שחברות שלי מדברות איתו אני התעצבנתי שהן מדברות איתו ידעתי שיש לו כוונות לא טובות .

בדיעבד הבחור הזה מטריד סידרתי ..

וזהו לא באלי להמשיך את הסיפור

אבל ה' שומר

עוד סיפור אבל מטורף

ממש דאגתי שלא אספיק לעשות משהו חשוב לחברה שלי שהיתה כלה ואז נזכרתי בשיעור ששמעתי שמי שרוצה לעשות מצווה ה' יעזור לו אז מדאגה וחרדה ובכי לרוגע מטורף .. גם לא היו אוטובוסים ולא היה כלום

וה' באמת עזר משהו מפחיד נגד ההגיון ברמה שאנשים שהיו שם אמרו מה לעזאזל.. קיצר סיפור אישי מטורף ועד היום אני מזכירה לעצמי את הסיפור הזה שאם אתה מאמין במאה אחוז ה' לא שוכח והוא מייצר לך באותו רגע ישועה מטורפת

לפני שנים רבות הייתי צריך להגיע לצפת לאירוע מסוים.

חברים שלי יצאו עם רכב מהמרכז, ואני חיכיתי להם בכביש 4 בתחנות האוטובוס שליד אוניברסיטת בר אילן.

בזמן שחיכיתי שיבואו עם הרכב, ניגשה אלי צעירה יהודיה שאינה ישראלית, ושאלה אותי באנגלית אם אני יודע איזה אוטובוס מגיע לצפת.

כמובן שהיא לא הייתה צריכה לעלות על אף אוטובוס 😏

ובפינה של החדרון ישבו שני חב'רה, היתה לי איזה תחושה לא טובה בבטן, אמרתי להם - לכו. אחרי חצי דקה הארון נפל על איפה שהם ישבו...

כאילו חצי דקה ממש הם שמעו את ה"בום" של הנפילה...

שהייתי נערה התנפץ לי על הראש דלת זכוכית ענקית ויצאתי רק עם פצע ביד..אין הסבר הגיוני

לדעתי כל הרעיון של ללעוג ל"תרבות יוון" ו"אנשים שמסתכלים על אנשים אחרים רצים אחרי כדור ומוחאים כפיים" קצת נדוש עד־כדי... קיטש. אפשר ברגע אחד לקנות "עליונות" מוסרית או סוג־של אליטיזם חברתי באמירת הכביכול מובן מאליו.

מה אני אגיד לך:

מעולם לא עניין אותי ממש כדורגל כהוא זה, אבל כן ראיתי כמה משחקים, כי ראיתי שממש התלהבו מזה במקום העבודה. ובסך־הכל יש בזה משהו כיפי ומשחרר, וזה די מגניב לראות כדורגל ממש מקצועי. לרוב אני מעדיף כדורסל, אבל גם זה היה מעניין. וזה מצחיק וכיפי "לפרשן" ו"להמר" כאילו אני או העמיתים לעבודה מבינים בזה איזה משהו. אני רואה בזה הנאה ילדותית ותמימה, שאינה סותרת את האופי שלי כאדם מוזר ומתבונן.

לעיני המתבונן כן זה נראה כמו "נהירה" ו"תרבות המערב" אבל חוץ מכאלה שהם באמת "חולי כדורגל" בסך־הכל זה סתם משהו חמוד ומרגיע. לרוב האנשים העובדים אין פנאי או כוחות פיזיים או חברים כדי לארגן משחק כדורגל בערב כדי לפרוק קצת עצבים, אבל כן מתאפשר לשבת על בירה ולצחוק קצת סביב משהו קליל וכיפי.

ככה אני רואה את זה.

כשקוראים את התנ"ך, רואים שעברי מצוי ובינוני היה יותר קרוב לישראלי מסורתי מודרני מאשר לרב דב לנדו.

גם דוסים, תתפלא.

ויש אנשים שזה מעניין אותם, ויש אנשים שלא.

אני אגב ראיתי כמה משחקים במונדיאל השנה. למה? הבנתי שמכל המדינות, ארגנטינה הכי אוהבת ישראל. אז אני בצד שלה. ואיתי הרבה אנשים שזה השיקול שלהם. אני לא מבינה כלום בכדורגל (טוב, עכשיו קצת יותר) וזה לא מעניין אותי. מבחינתי זה היה עניין פוליטי.

אבל זה נכון שזה סוג של המקום האחרון שבו במערב מותר להיות עם חוויה לאומית בריאה. כן גם פוליטית.

הוא לא מעודד אותי. לא מפריע לו אבל זה לא מעניין אותו בכלל... אני רואה לבד וצועקת על השחקנים מה לעשות. אהה, ותוך כדי צוחקת על השדרנים שאומרים על השחקנים מה הם אמורים לעשות כאילו זה עוזר

אז זה לא האשם הצפוי. אז מי הדביק אותך בזה? תמיד היה לך חיבה לזה ?

ואין מי שיכניס אותי לזה. סתם עלה לי לראש. בנות הן משוגעות, אתה יודע

בעיני זה חילול השם שדוסים ממרכז מתלהבים מהדברים האלה ברחוב כאילו מינימום מדובר ביום העצמאות

ובמה זה שונה מפעילות פנאי כמו דמקה?

פעילות פנאי סתמית. בצפייה במשחקי ספורט - מלבד ביטול התורה ומשוב הלצים שבעניין - מתחברים לעולם הערכים הזר של תרבות המערב. זו פסיחה על שתי הסעיפּים. ומי שההבלים הללו תופסים אצלו מקום נכבד בנפש - ממקום זה שבנפשו נדחקת הקדושה.

לגבי ביטול תורה כאילו באמת שישבו וילמדו במקום לצפות

מי שצופה בין כה לא היה פותח גמרא בזמן הזה. ואם היה לו כח ללמוד הוא לא היה רואה.

וגם לגבי תרבות המערב מה כל־כך תרבות המערב בזה?

אם באמת זה משהו שתופש הרבה מהזמן ומהמקום בנפש אז אפשר לראות בזה בעיה

אם זה סתם עיסוק סתמי אני באמת לא רואה מה ההבדל בין לקרוא חדשות (הרבה יותר משחית את הנפש, מלא איסורים ולשון הרע), לבהות בקיר ולגרד את הבטן (מביא לידי שעמום), לקרוא ספר קריאה (מלא ברעיונות זרים ולפעמים גם בעייתיים), לבין לצפות בכדורגל שחוץ מאנשים שיודעים לרוץ יפה לא קורה שם כלום.

• תרבות גוף חיצונית, נכרית, ושטותית שעומדת בסתירה לערכי תורת ישראל.

• לקרוא חדשות (לא בהגזמה) זה חשוב, להאמין ללשון הרע שלצערנו לעתים מופיעה בחדשות - אסור, ובאמת חמור.

• קריאת ספר יכולה להיות נפלאה/ סתמית/ לא ראוייה/ אסורה בהתאם לאופי הספר, אופי הקורא, והמקום הנפשי אותו חפצים למלא על ידי הקריאה. אך צפייה במשחקי ספורט זה שלילי באופן גורף.

ולא למדת.

אפשר לומר את זה על כל שנייה בחיים, אבל בסוף זה מונח רחב.

• עדיין לא הסברת למה, רק קבעת שזה ככה. בסך־הכל מדובר במשחק. מי שלוקח את המשחקים האלה קשה, כן, זאת בעיה של תרבות יוון. אחרת זה סתם כמו להסתכל על ריקוד או אומנות, שגם הם תרבות יפת. מה ההבדל בין זה לבין להסתכל במשחק שחמט? או לשחק בעצמך דמקה, כשאינך יכול ללמוד תורה?

• למה זה חשוב? ועדיף להסתכן באיסורי דאורייתא מאשר משהו שאין בו איסור קונקרטי?

• כל ספרי הקריאה שאינם סיפורי צדיקים בסוף מלאים בכל־מיני השקפות שאינן בהכרח תורניות, דמויות שאינן בהכרח תורניות, קריאה מעוררת רגשות והזדהות ומחשבה. בניגוד לזה ספורט זה סתם להסתכל איך אנשים רצים יפה. מה כל־כך שלילי בזה? איך בדיוק זה משפיע שלילית על הנפש? אחרי שראיתי ספורט, מה קרה לי? במה השתניתי לרעה?

ב-2018 יצא מחקר של איזה שמאלנית, שטוען שבארועי מדיה גדולים בעולם מדינת ישראל מנצלת את זה שאין מקום בחדשות כדי להפציץ בעזה/בלבנון.

הקו הצהוב התקדם מאוד יפה בחסות המודניאל.

ורק רומז לכך שההבלים הללו נועדו רק עבור גויים. ועם ישראל צריך לנצל את זמנו לתורה ומעשים טובים, (כמו השמדת אויבים).

Attack When the World Is Not Watching? US News and the Israeli-Palestinian Conflict | Journal of Political Economy: Vol 126, No 3

או תשומת הלב המוקפדת על הבלורית, או המחמאות השקריות חסרות הפרופורציה בחוברות שמוציאים לכבוד הבחור החשוב החתן דנן (ולא הזכרתי בכלל את הכלה החסודה שהיא באמת באמת בעלת חסד ומידות טובות וכולה תפילת צדיקים ויראים ויראת שמיים ויחידה בדור, ואם היא עובדת בהייטק אז גם זכה החתן "ושלל לא יחסר" ואכמ"ל)...

ולא מן המותר להזכיר את דברי בית שמאי שאוסרים לשקר גם בזה, במיוחד אם לא נשאלו על הכלה. ועדיין התורה אמרה "מדבר שקר תרחק".

וכך או כך, גם לשקר יש גבולות.

אבל יפה שנתפסת דווקא למה שאפשר להשתמש בו ולהגדילו כדי להסתיר את יתר הדברים. כהרגלך בקודש לצופף שורות.

לא עלה על דעתי. רק אחרי התגובה שלך הבנתי. שוב, אתה עם הלצופף שורות....באמת נקדימון, זה כבר מעייף.

כל חברה מחשבת אחרת את הסיכון שלה, בהתאם לנתוני הרכב ובהתאם לנתוני הנהג.

יכול להיות שאתה צעיר ואני לא, שאין לך עבר ביטוחי נקי ולאחרים יש, שהג'יפון שלך שונה משל אחרים...

אם הייתה חברת ביטוח אחת שהיא הייתה הכי זולה לכולם, האחרות היו פושטות רגל.

מניסיון אישי:

תבדוק בכל החברות הישירות, שזה ליברה, ביטוח ישיר, AIG, wesure. בנוסף תנסה באתר וובי שמכסה בעצם כמעט את כל שאר החברות.

לפעמים ההבדלים באמת מגיעים לאלפי שקלים, אבל אם אין לך עבר ביטוחי נקי 3 שנים לפחות אז באמת לא תקבל הצעות זולות...

זו דרך טובה לוודא שרואים אותך ואתה יכול לחצות בבטיחות.

יכול להיות שאנשים עם חשש לחצות את הכביש מגזימים עם זה קצת יותר מהנצרך.

להסתכל על הנהג כשאתה חוצה

יש דברים שעדיף להשאיר אותם לא ידועים עד הסוף

אין חובה לפגוע בנפש, וכל אחד מכיר את הנפש שלו ויודע כמה יכול להכיל

לא זוכר מי כרגע מחילה

שאמר שמראות אסורים כוללים בקטגוריה גם מראות קשים של שפיכות דמים. זה מזיק לנפש. בייחוד כשזה מהעם שלך.. כשאני ראיתי את מה שראיתי הרגשתי כאילו במובן מסוים אנסו אותי וחיללו אצ כבודי. יודע שזה דוגמא רדיקלית אבל זה הדבר ההכי קרוב להרגשה הזאת. זה עשה לי כל כך רע שנכנסתי לדיכאון למשך חודש לא עבדתי לא יצאתי מהבית לא שמעתי מוזיקה לא צחקתי בקושי אכלתי.

אבל אחר כך למרות הכל חייבים לבחור בחיים

אגב איך נחשפת לסרט הזוועות?

מן סוג של מזוכיזם כזה. לא ראיתי ואיני מתכוונת לראות, בעז"ה. יש מספיק מועקות ומתח,

לשם מה להוסיף זוועות?

שמוביל אל הסרטון.

מיליוני צפיות, גם מאיראן ו"פלסטין": נתוני "אתר הזוועות" - אחרי נאום נתניהו באו"ם

ואוו היה מדהים ועוצמתי... ממליצה

ובבוקר פחות יש מה לעשות😒 אממ ללמוד קצת.. אולי ללכת שוב לכותל לסוף הצום 

לפעמים שיעורים על אגדות החורבן

לפעמים מגילת איכה וספר איוב עם פרשנים

לפעמים שנ"צ ארוך

לפעמים שיטוט בפורומים וברשתות

אשתדל לנסוע לכותל בל"נ.

בזמנו היו כמו מעגלי למידה מאולתרים באגדות החורבן וכו'. כך עד הבוקר. ותיקין

ואז חוזרים הביתה לשינה עד כמה שעות לפני הסוף הצום.

כיום יש ילדים קטנים על הראש. זה ממלא את היום

מגילת איכה, קינות.

קוראת ספרים על חורבן הבית

ספרים על השואה/ גירוש גם באים בטוב

אפשר עם התרגום גם, או עם מפרשים.

קוראים את החצי הראשון של ספר ירמיה מלבד נבואות הנחמה, ונבואות פורענות ביחזקאל ותרי עשר.

קוראים בלופים א. מזמורים עד, עט, פח, ו- קלז בתהלים.

עושים חשבון נפש, מנסים לבכות, אם מצליחים - נהדר, לא מצליחים - בוכים בלב על כך שאנחנו כל כך רחוקים ממקדש, נבואה, והשראת שכינה שאפילו לבכות על היעדרם לא מסוגלים.

ובסוף היום, מתבטסים על כך שלא עמדנו במצופה מאיתנו מבחינת עבודת ה' המיוחדת של יום מרומם ונורא זה.

סליחה על הרוח הקודר של הדברים.

שבת מלאה בשמחה לכולם!

סיבוב שערים אחרי שחרית,

ואז שינה עד מנחה וצאת הצום.

הייתי מעלה לפה כמו כל שנה אוסף של סרטים מתקופת גירוש גוש קטיף.

קראנו לזה פה בערוץ 'ספיישל תשעה באב'.

רשימת שינדלר

ספר ירמיהו

לא לצאת מהדירה ולבכות תחיים על החורבן ועל החורבן הפרטי שלי

גמרת לבכות?

German concentration camps factual survey

חד־משמעית הדבר הכי מזוויע ומטורף שראיתי בחיים. היו לי סיוטים.

ראיתי את "האזור האפור" שהוא מטורף דיו, אבל זה פשוט... משהו. כאילו, יש לי לב חזק והכל, אבל וואו.

אם כן, למה המזוכיזם הזה.

אם לא, סרטים מבויימים על השואה, בעיני הם כלעג לרש;

אין סרט שיכול לחקות את זה.

זה סרט שהכינו מיד לאחר שחרור המחנות אך לא סיימו לערוך אותו, ובגלל כל־מיני סיבות גנזו את הפילם, ורק אחרי 70 שנה קבוצה של אוצרים ומומחים ערכו אותו וסידרו אותו לסרט.

לא מזוכיזם, פשוט להבין מה בדיוק היה.