כי אם לא הם ישרפו חיים

חבל עליהם!

אין הרבה דרכים לגרום לחילוני לחשוב על להיות דתי. אני לא אחפור על איך החברה החילונית תופסת את הדתיים, כי חבל,

אבל הדרך היחידה באמת לגעת באנשים- זה להיות מישהו שמסתכלים עליו ואומרים "אני רוצה להיות כמוהו", אין דרך אחרת.

הרב זצ"ל כותב שתלמיד חכם משפיע בחייו היום-יומיים הרבה יותר מאלפי שיחות שייתן. דרך ההתנהגות שלו, ההתבוננות שלו,

הצורה שבו הוא מתנהל בעולם, גורמת לאנשים לעצור ולשאול.

ואם ניגשים לדבר ולשוחח - להיות כנים ואמיתיים, דברי אמת ניכרים, אנשים מריחים שקרים, במיוחד בנושא הזה.

זו דעתי.

וצריך לזכור שיהודי שחוזר בתשובה זה נס, זו נגיעה אלוקית, יכול להיות שאנחנו נהיה השליחים שלה, אבל בלי שהקב"ה יפקח

את עיניו וליבו לכך- גם האמירות הברורות ביותר וההוכחות הניצחות ביותר לא יעזרו.

.

אז יש אנשים שעצם זה שתחפש הזדמנויות לבוא איתם במגע לצורך קרוב יגרום להם ליותר אנטי ובתכלס- יותר נזק ממה שקיים.

יש מספר דרכים. וכל דרך מתאימה לאדם אחר.

אבל חושב בעיקר שצריך לבוא בגישה של הכלה. גישה של להקשיב למי שמולך, להבין את העולם שלו ודרך כך גם לנסות לגעת בו ולקרב...

אחר כך תביני שאין דרך אחת, מה שמקרב אדם אחד ירחיק אדם אחר, אז צריך לנהוג בדינאמיות

הקירוב צריך לנבוע מאהבה אמיתית

לאהוב אותם כמו שהם

מעצם היותם יהודים 

בנוסף,כמה שיותר להיות דוגמא אישית

(כמובן שלא בצורה מאולצת...אם הם יכירו מקרוב

מישהי דתייה נחמדה שחיה את היהדות מתוך שמחה ואור פנימי

ומתנהגת בטוב לב ודרך ארץ-אני מאמינה שזה יקרין עליהם)

מה עוד?

לא לפחד משאלות

לא לפחד מכך שלא תמיד יודעים את התשובות

אממ...מה עוד?

לנסות להעביר פעילויות עם תכנים גבוהים מתוך עולם התורה

לא להתאים את התורה אליהם אלא לבחור מתוכה נושאים שידברו אליהם (נושאים רלוונטיים שקרובים לעולמם)

ועוד משו חשוב:כל שיעור שאת באה להעביר,כדאי מאוד שתדעי את הנושא כמה רמות מעל

גם בשביל עצמך,גם בשביל העומק של השיעור וגם למקרה שישאלו אותך שאלות (וכמו שכבר כתבתי:לא צריך לפחד משאלות)

בלי שום אמירה או רמיזה שיש הלשכות כלשהן לגבי העולם שלהם

בואו, תכירו עולם אחר, תהינו מהאקזוטיקה  

ברגע שיש מסר סמוי של- אולי גם תהיו כאילו, תקחו מזה משו לעצמכם- זה מרתיע, זה מעורר מלחמות, 

זה לא מאפשר מים שקטים לחדור עמוק ... 

את התוכן הערכי, האמוני, של היהדות. וגם של הדברים ה"מעשיים" שלה. תוכן של חגים, של מצוות מסויימות וכד'.

בשביל זה כמובן צריך ללמוד ולדעת ולהפנים בעצמכן..

עם זה - לא קשור ישירות לשאלה, אבל לסיטואציה - כדאי להיות ערניות לגבי מה ש"מסביבכן" מבחינה צניעותית.

זה לא פשוט שבנות בגיל כזה מלמדות בנים בגיל זה. אפילו בכיתות ה"גדולות" של היסודי, כבר יש - לצערנו ב"תרבות" של היום - מבטים והערות לא ראויות לבנות ש"ל.

אתן צריכות להיות ערניות. ואם נראה שיש לכך "מחיר"שאינו ראוי (הן צוות הן תלמידים), לשקול את ההמשך - או ללמד רק בנות.

הצלחה רבה.

ולא לחשוב שאם מתנהגים שם באיזה אופן, אז "זה בסדר"... לא..

ולפעמים, אין ברירה - ומי שלא רוצהלהיות "תצוגה" - אינה יכולה להמשיך (אם כי אכן יכול להיות ש"ליבם גס בזה", אבל לא תמיד זה כך. ויותר מלא-תמיד כנראה).  אז צריך ערנות. הכל לשם שמיים. גם מה שעושים - וגם אם לפעמים צריך שלא.

היתי מוסיפה כך - צאת מתוך נקודת הנחה שמדובר על המורשת של עם ישראל. משהו שאסור היות בורים בו 'זו המורשת של העם שלכם, עושר מדורי דורות. מה תפסידו אם תלמדו מה כתוב שם?'

ודווקא, הייתי אומרת להציג הכל בלי להתביייש.

לדוגמה: אם יש לכם פינה קבועה של פרשת השבוע ומתקרב חג, אל תוותרו על פרשה העוסקת בקורבנות, לחג שיש לו סיפור. 

עוד נקודה חשובה: יש כאן סתירה חזקה, מתוך המציאות: ללמוד על התורה מתוך בית הספר ולא מתוך הבית (בצורה הזו). צרכים להיות מודעים לכך שזה לא טבעי ויכול לגרום למתחים חזקים. (באופן בסיסי ילדים יכולים להרגיש 'אם הדבר הזה כ"כ אמיתי, למה בבית לא מדברים איתי על זה?' ואז הכל יוד מחשיבותו הגדולה).

וזה מחזיר אותנו לנקודה הראשונה- זו המורשת שלכםשעוברת בעם שאתם צאצאיו כבר 3000 שנה ויותר. אם לא תדעו, תפסידו.

ואפשר להתייחס לאקטואליה (כשהיא עדכנית). לדוגמה: בעצרת למען החטופים, בשלב מסויים- אנשים שרו מעצמם, את 'אחינו כל בית ישראל'. אברי גלעד, שהנחה את העצרת אמר 'בפעם הבאה שזה קורה תחלקו שירונים'. בחור נחמד שעמד מאחורי צחק 'אין לי מושג מה שרו עכשיו'.... אחרי מקרה כזה, באמת שאפשר לקחת את המקור ולקרוא מה כתוב שם.

כשאתם אותם מפגישים אותם עם המקורות שלנו, אתם נותנים להם כח. ואחדות.

בבקשה תגיעו למצב של לפתוח את המקורות. לא רק הסברים עד כמה התורה היא הומנית, לקרוא בפנים ולדבר על זה.

(בעניין זה, כשמכינים את השיעור, חשוב לשבת, ולשאול את השאלות הקשות בנושא לפני הלימוד, ולחפש תשובות מראש במפרשים או מאנשים מוכרים. )

מקווה שלא הלאתי. יום טוב. ובהצלחה.

להציג להם חזון שמורכב מקבלת עול מלכות שמים בראש, אח"כ קבלת עול מצוות, ואח"כ תיקון עולם במלכות ש-די.

להסביר למה באמת צריך כל אחד מהדברים האלו, ומה המשמעות שלהם.

מעבר לזה-ללמוד איתם תורה, וגם סתם ליצור איתם קשר.

בס"ד

כשחדורים באהבת ישראל, ומסתכלים על כל אחד ואחת בעין טובה,

ואוהבים, אז מתחילים לתת.

נתינה אמתית, לא רק הרצאות וכד'.

אלא כל דבר שבו ניתן לעזור.

כשאוהבים יהודי באמת אז עוזרים לו ברוחניות ובגשמיות, לפי הקשר הנוצר,

לכל אחד יש את הגישה הנכונה אליו. אבל הסוד האמתי בעיני הוא לא הכשרון הרטורי,

אלא האכפתיות.

האהבה.
ודברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב.

כשדברים אלו יוצאים מלב אוהב,

אז הפעולה שהם פועלים בלב השני לאחר שנכנסו לשם, היא פעולה טובה. 

יותר מדי בדברי תורה לא מבוססים. מניסון לפעמים זה יכול ליצור אנטי, במיוחד כשזה בפורום גדול.

קודם כל תראי מול מי את עומדת אבל הייתי ממליצה ממש לחזק לעצמך את האמונה ולענות לעצמך על שאלות לפני שאת באה במגע עם חבר'ה כאלה, וגם בכלל, גם בשבילך..! 

כשהאמונה שלך תיהיה חזקה ותחיי את זה, תצליחי להשפיע הכי טוב, גם בלי לומר כלום

פשוט לחיות את זה מהמקום הכי אמיתי, לדעתי.

אבל לענות על שאלות זה תמיד טוב, גם לעצמך וגם למי שאת עומדת מולו, במיוחד כשאת דמות שמייצגת משהו שהם לא כ"כ מכירים, חשוב לבוא מבוסס ולהפעיל שיקול דעת לפני שמדברים כי דווקא בגלל שהם לא מכירים את זה כ"כ והמקורות מידע שלהם לא כ"כ אמינים וחיוביים [אמצעי תקשורת למיניהם] אז הרבה פעמים שואלים שאלות וגם בוחנים גבולות איתך, כסוג של דמות מחנכת ומייצגת..

בכל מקרה בהצלחה, תיהני מכל רגע, זה בהחלט מאתגר וחווייתי

ששילמת מחיר גבוה על זה.

אין מה לעשות, ככה נפש האדם עובדת (למרות שיש מקרים שבהם אפילו אדם יודע שזה פלצבו זה משפיע עליו, במיוחד אם יש כבר התניה פבלובית לפני)

במחקרים רפואיים, הנסיינים לא צריכים לשלם על לקיחת התכשיר, ובכל זאת גם חברי קבוצת הביקורת מגיבים לפלצבו.

כך גם ילד שמקבל תכשיר מהוריו, בלי שהוא שילם עליו דבר. או יולדת שמקבלת דיקור בבית החולים בחינם, והדוגמאות עוד רבות.

אתה צודק שאם נגיד לאדם שהכדור יקר יותר, תהיה לו ציפייה גדולה יותר ולכן האפקט יכול להיות משמעותי יותר.

יקרה רק מקבלים בחינם. אבל עצם המחשבה שתרופה יקרה, בין אם שילמתי או לא, יוצרת אפקט פסיכולוגי שהתרופה שווה מבחינה רפואית

Fasting can be challenging, especially when someone is experiencing weakness or other symptoms. I think it’s important to be careful with advice involving pills or medication and to rely on safe, medically appropriate guidance rather than unverified instructions.

אז לא חסכתי כלום 😂

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד