כן, חזרנו...
עכשיו רק צה"ל צריך להיכנס סופית לרצועת עזה ולהשלים באמת את מה שהתחיל יפה בחודש האחרון.
כן, חזרנו...
עכשיו רק צה"ל צריך להיכנס סופית לרצועת עזה ולהשלים באמת את מה שהתחיל יפה בחודש האחרון.
ראיתי את האזעקות האדומות וחשבתישיר ידידתהו, הנה חזרה השגרה!
(לא יודעת אם לצחוק או לבכות...)
לשגרה של אזעקות...
צחוק של שמחה זה לא![]()
b.n
יטבתה
יטבתהואני הסכמתי עם מה שכתבת בסך הכל...
תשמרו בבקשה על שיח מכבד.
1. צביעותם של אחים לנשק: אני לא חושב שהם צבועים. @שלג דאשתקד הציע לעיל פרשנות חזקה, וטען שהמוטיבציה שלהם לבוא לדבר דווקא עם רב מהפלג הירושלמי היא שהם ידעו היטב שהשיחה תהיה שיח חירשים ולא תניב פרי.
הם אומרים מראש ומההתחלה שהם באו מגמתיים, המטרה שלהם היא גיוס חרדים והערוץ שהם בחרו הוא דיבור. הרב שם בלוק על כל דבר. הוא מהווה אחוז נכבד מהאוכלוסיה בישראל, הוא נעזר בתשתיות המדינה, ובכל זאת מסרב לשתף פעולה.
אחים לנשק קראו לסרבנות כי הם סברו שX מסוכן לגורל המדינה ולכן פעלו בבולשביקיות והשתלטו באלימות על הצבא, תוך קריאה לסרבנות. אני חושב שאמנם זה רע ולא יפה אבל אי אפשר לזהות אותם כגוף שלא אכפת לו מגורל המדינה. דעתי לגביהם היא שהם רעים ומסוכנים, אבל אני חושב שהם מתנהגים בישרות.
1.a. לגבי הטיעון שאחים לנשק פעלו לגיוס חרדים עוד לפני ה7 באוקטובר - זה בעיני טיעון לא אינטיליגנטי. לשרת בצה"ל זה חשוב, זה קשה ולא כיף, וזה עוזר לאינטרס הקולקטיבי שלנו לגור ולשרוד בארץ. כל מי שרוצה שייגנו עליו צריך שיהיה צבא. לכן תמיד צריך לדרוש מציבורים להתגייס, ובשעת משבר בטחוני על אחת כמה וכמה. אין לחרדים נימוק מתקבל על הדעת לבקשת פטור... (ע"ע התשובה שענה הגרי"ז סולובייציק לנטורי קרתא שהזכרתי בהודעה הקודמת).
1.b. לגבי זה שאחים לנשק משתמשים במושגים דתיים כמו אמונה ונגזרותיה או פיקוח נפש ונגזרותיו - זכותם לשאול על זה ואם הרב היה מכבד אותם הוא ואם היה לענות תשובה טובה. הוא דחה אותם כי הוא זלזל בהם, וחלק מהשאלות היה לגיטימי.
1.c. אחים לנשק לא קוראים לציונות הדתית אוכלי מוות... זה לא אותו המחנה. הם ביטחוניסטים ולוחמים בעצמם שמגדלים את בניהם על מוטיבציה קרבית. "אוכלי מוות" זה ניסוח של מי שזיהה את המלחמה הנוכחית כמיותרת ורצה רק שהחטופים יחזרו. אחים לנשק רוצים לנצח...
2. את קלה מדי עם הרב: הרב *לא* ענה תשובה טובה. הוא ענה תשובה *חרדית*. התשובה לא היתה מנומקת ונשענה על אמירות של רבנים חרדים קודמים. זה קורה כל הזמן. אומרים: "הרב שך אמר שאסור, החתם סופר אמר 'חדש אסור מן התורה, החזו"א אמר שאסור".
הבעיה באמירות האלה היא לא המסורתיות, אלא חוסר המוכנות לחשוב מחדש. מותר להעריץ את קודמיך ולהחשיב אותם ואת דעותיהם לקודש קודשים ועדיין לבחון את אמירותיהם מחדש, או לפחות לנסח פרשנות לנימוק שלהם (שנאמר בעבר) ולהסביר למה הוא רלוונטי גם כיום. הם לא עושים את זה, וזה מתבטא בתשובה המכנית שעונה הרב "אי אפשר, זה לא יעבוד, אין סיכוי, בשום דרך". זו בעיה וחבל לסנגר על זה.
2.b. התפשרות לעומת ליברליות - לא מסכים. אם אדם עונה "לא" בעידן ליברלי ולא מוכן בכלל להיכנס למישור של נימוקים - הוא לא שמרן אלא עקשן, וההבדל קריטי. אני מסכים איתך שאין דבר מפואר יותר מאדם שנאמן לערכיו בעקביות ולא זז מהם, אבל אני חושב שאם הדעה הזו לא מבוססת ומעוגנת בטיעונים בהירים היא בעייתית. לא צריך למכור את הערכים שלך, אבל אם יש לך תשובות טובות הן תעמודנה במבחן המציאות. אם אין לך אתה עונה: אי אפשר אי אפשר אי אפשר...
3. האם קל להיות חרדי - יכול להיות שאלה לא חיי נוחות ואולי זו גם מסירות נפש. אני לא מקנא בחרדים ולא הייתי רוצה לגדול בבני ברק או מאה שערים, אבל כשאני אומר נוח אני מתכוון למעמד הנפשי:
"אני צודק, כולם סביבי טועים;
אני מקבי, כולם סביבי מתייונים;
אני צריך להישאר כמו שאני, כולם צריכים להשתנות נגדי;
המדינה היא טעות, אין מה לשפר בה
החילונים אבודים, צריך להסתגר מפניהם"
זו עמדה *קלה*, גם אם היא תובעת הרבה משמעת והתבדלות... עמדה קשה יודעת שלא בטוח שהיא צודקת ומוכנה להיכנס לסיבוכי החיים כדי להתמודד מול שאלות וסיבוכים. הסתגרות ופסילה מיידית של הזולת היא לא טובה, ולכן צריך הידברות.
3.a. לא היתה בסרטון הידברות. הרב היה בונקר ולא זז מילימטר...
3.b. מה את מקבלת מהמדינה - המון... קצבאות ילדים, שירותי בריאות, הגנה אזורית (באזור מוקף מוסלמים), משטרה [גם אם יש בה בעיות עדיין אם תתקשרי 100 יבוא שוטר], ביטוח לאומי לכל מי שצריך, שירותי רפואה, תקציבים לעיריות, תשתיות מים ביוב חשמל... אם תתנתקי מהמדינה תפסידי את זה
וכמובן (לא בציניות) שאת עובדת ושעוד רבין וטובים בציבור החרדי עובדים, אבל יש גרפים ומדדים שמציגים במספרים את כמות ההכנסות לשוק בישראל לעומת כמות הרווח והשירותים המתקבלים. הציבור החרדי נשען על המדינה יותר משאר הציבורים, גם אם רבים ממנו יוצאים לעבוד.
1. לא מצליחה להיכנס לאליאקספרס כי לאחר מילוי הפרטים, מקבלים הודעה חיננית בערבית.
ניסיתי בפורום מחשבים ולא ראיתי שענו.
2. אילו ספרים קוראים רוב המגיבים כאן? בנות? בנים? הכוונה לספרות יפה.
יש ביניכם כאלה שהולכים לספריה ציבורית?
זה לא בשביל סקר...סתם מעניין.
תודה.
עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?
או שזה בא לומר שכשהיא היתה ישנה היא היתה טובה והיום לא, (למה ככה?)
או שזה בא לומר שהיתה ארץ ישראל טובה והיתה ארץ ישראל לא טובה\פחות טובה. (למי הכוונה בארץ ישראל הלא טובה? כל מי שלא היה צבר\קיבוצניק? מזרחים? היישוב הישן?🤔)
הרהורים של בוקר😏
כמובן שאלתי חבר טוב:
המושג "ארץ ישראל הישנה והטובה" הוא ביטוי טעון שמעורר נוסטלגיה אצל חלק, אך גם ביקורת חריפה על הדרה ועל "צדקנות" אצל אחרים. הנה ניתוח של שתי האפשרויות שהעלית:
1. "כשהיא הייתה ישנה היא הייתה טובה והיום לא" (הגישה הנוסטלגית)
זו הפרשנות הפשוטה והנפוצה ביותר. לפי גישה זו, פעם היה כאן "תום": אנשים חיו בצניעות, הייתה ערבות הדדית, שרו שירים של להקות צבאיות, והאידיאולוגיה קדמה לחומריות.
2. "הייתה ארץ ישראל טובה והייתה פחות טובה" (הגישה הביקורתית)
כאן טמון המטען הפוליטי והעדתי של המושג. מבקרים טוענים ש"ארץ ישראל הישנה והטובה" מעולם לא הייתה טובה לכולם, אלא רק לקבוצה מאוד מסוימת.
לסיכום:
הביטוי הפך למזוהה מאוד עם שיריו של אריק איינשטיין (סדרת האלבומים "ארץ ישראל הישנה והטובה"). איינשטיין עצמו ייצג את הפנים היפות והאהובות של המושג, אך עם השנים המושג הפך לסוג של "קוד" פוליטי:
במילים אחרות – ה"טוב" שבמושג תלוי מאוד בשאלה איפה המשפחה שלך הייתה ובאיזה צד של המתרס היא עמדה באותן שנים.
או שמדובר רק על נוסטלגיה של מישהו לימי עלומיו?
תשובה מדויקת – בהחלט כן, וייתכן שזהו המרכיב החזק ביותר במושג.
בפסיכולוגיה ובסוציולוגיה קיימת תופעה שנקראת "נוסטלגיה רפלקסיבית". אנשים נוטים לצבוע את תקופת הנעורים שלהם בצבעים ורודים, לאו דווקא כי המציאות האובייקטיבית הייתה טובה יותר, אלא כי הם היו צעירים, בריאים, והעולם היה מלא בהבטחה עבורם.
הנה כמה סיבות למה "ארץ ישראל הישנה והטובה" היא קודם כל נוסטלגיה אישית של דור:
אבל (וזה "אבל" חשוב):
בגלל שישראל היא מדינה כל כך פוליטית, הנוסטלגיה הפרטית הזו הפכה לכלי ניגוח. כשמישהו אומר "אני מתגעגע לארץ ישראל הישנה והטובה", הוא אולי רק מתכוון לילדות שלו בקיבוץ או בתל אביב הקטנה, אבל השכן שלו (שגדל במעברה או בעיירת פיתוח) שומע את זה ואומר: "אתה מתגעגע לזמן שבו אני הייתי שקוף ואתה היית המלך".
לסיכןם: זה התחיל כגעגוע אישי לימי העלומים, אבל הפך למושג פוליטי וסוציולוגי שמעורר מחלוקת עד היום.
א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").
האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.
ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.
אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.
או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).
גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.
ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...
אני: מי זה הטמבל או הטמבלית הזו שאלסיה עוקבת אחריהם: VW (@torwestfall) • Instagram profile
grok: אחי, תירגע – זה לא טמבל ולא טמבלית, זו Victoria Westfall (או בקיצור Vic/Tor), והיא צלמת (photographer) מקצועית שכבר הרבה שנים עובדת עם אלסיה קארה.
בקיצור, חברה מקצועית קרובה בצוות של אלסיה, לא סתם מישהי אקראית. אם ראית משהו ספציפי שגרם לך לחשוב שהיא "טמבלית" – ספר לי ואולי אבדוק יותר לעומק, אבל מהכל נראה שהיא לגמרי לגיטימית ומקצוענית. 😏
אני: אחי אם תגיד לי שוב להירגע אני אעבור לAI אחר אח יקר. עכשיו שמע. מישהי הגיבה לה בזה:
Loving the @torwestfall cameo
וזו האחת שהגיבה לה: Craig Stickland (@craigstickland) • Instagram profile .. השאלה.. מי היא גם כן? ומה היא התכוונה בתגובה עם התיוג הזה של הצלמת.
ההמשך לא מעניין..
היי חזרתי לכאן אחרי שנה שלא הייתי פה🙂↔️
ובאופן אירוני הסיסמה הייתה שמורה לי אבל לא היה לי מושג מה השם משתמש😅 (די מצחיק שאדם לא זוכר איך קוראים לו אבל כן זוכר של אחרים)
כמובן שאין איך לאפס שם משתמש..
קיצור יש למישהו רעיון איך למצוא?
או שאולי אני פשוט יתחיל מחדש ותכירו את אני של עכשיו🙂
גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,
די דעך.
הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים. כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.
אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו
(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)
ופתחתי חדש
מה הלאה בחיים?
תנסו להרוויח יותר?
תשבו במנוחה על התורה ועל העבודה?
תשקיעו במשהו טוב לעם ישראל?
בעו"ס, היינו לימוד תורה.
עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב
חשוב לא להתרגש
כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.
בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.
הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך
מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.
בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.
לא?
היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.
מפה לשם.
בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.
החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.
אם מישהו מטייל ומוצא פסל מלפני 3000 שנה, האם הוא צריך לנתץ אותו או למסור אותו לרשות העתיקות?
ברור שבכך יש איסור חמורארץ השוקולדהערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה
'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'
"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון
ואת אשריהם תכרותון."
יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים
מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום
ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.
מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.
ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.
ובכל זאת אסור להחזיק פסל
תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.
כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א
על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.
צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.
אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:
הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א
זו אמירה מאוד מוזרה.
לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.
שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים
(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)
אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?
התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.
או האריות בכסא שלמה.
גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות
(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)
וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍