והוא הבין שהתפקיד שלא בשלב הזה של החיים זה להיות גוי של שבת.

לפני כמה זמן, הייתי בשבת מדרשה, במדרשה היו שתי בנות בתהליך גיור. דיברנו ושאלו אותן אם הן חיללו את השבת הזו. יש מי שהוסיפה ואמרה שהן חייבות לחלל את השבת.

מאוחר יותר בערב כשהן הלכו לישון נשמעו דפיקות בדלת. הרבנית הייתה שם. היא אמרה להן שזה לא נכון, בשלב הזה של הגיור הן לא חייבות לחלל שבת.

הרב, ששמע את השיחה שלח את הרבנית לומר את זה להן באופן אישי. הם לא רצו לבייש אף אחת מהנוכחים.

בתור אחת שהייתה שם, מה שיש לי לומר הוא: חכמים הזהרו בדבריכם (אבטליון, מסכת אבות, שם, שם).

אני מכירה את הביטוי "גר שנתגייר" ועל זה מסבירים שגם לפני שהתגייר היה בבחינת גר כי נשמתו כבר עמדה בהר סיני רק עוד לא נתלבשה בו וכו' ולכן הוא לא גוי שנתגייר והפך ליהודי אלא גר שנתגייר והפך ליהודי..

אותך, אולי, מנקודת מבטך של היום - זה מושך - כי אתה לא מכיר את זה אז אתה חושב:  "וואי, הייתי יכול לאכול בשר בחלב, לא הייתי צריך להפריד, הייתי יכול לכתוב בשבת, הייתי יכול הייתי יכול...

את הגוי הזה זה לא מרגש, הוא חי בתוך זה כל חייו. להיפך - כעת הוא בתהליך כניסה ליהדות, ולמרות שהוא עדיין לא יהודי לגמרי, הוא מרגיש כיהודי ורוצה לשמור כמה שהוא יכול.

אז נכון, אסור לו לשמור שבת לגמרי, ואם כבר לחלל שבת עדיף שיעשה את זה "לטובת" המשפחה המאמצת שלו אם נכבה לה האור או משהו - אבל זה צריך להיות החלטה שלו, לא שלכם. אם הוא רוצה הוא יעשה את זה ואם לא, לא.

צריך להיות מאוד רגישים עם גויים שמתגיירים.

והרבה פעמים כשהיה צריך גוי של שבת היו קופצים למכון מאיר למצוא מישהו טרום גיור

באיזה שהוא שלב ביקשו להפסיק עם זה כי זה לא היה נח לבחורים במכון מאיר.

ואני יכולה להבין את זה

הוא לא רוצה את זה.

אבל הוא יודע מן הסתם שגוי ששבת חייב מיתה - ויתכן שקיבל את זה בהתאם.

הכרתי גוי בתהליך כזה, שאכן היה "מקפיד" לחלל שבת לפחות פעם אחת.. ובשמחה היה נענה לבקשה..

לשמור הכל חוץ מחילול שבת אחד.

כאילו, ברגע הגיור הם חייבים בכל המצוות. צריך תקופה מסוימת להתרגל, לטעות, מה שאנחנו אמורים לעשות לפני בר ובת מצווה.

עד כמה שזכור לי זה חלק מהתהליך.

זה בטח היה ערוב של צורת הפתח.

מי סומך על זה???

הרי זו הלכה מפורשת, שולחן ערוך.

כל השאלה היא במקומות שיש כבישים רחבים מצד אל צד. וגם שם המשנה ברורה אומר ש"בעל נפש" יחמיר על עצמו. כשם שאסור להתיר את האסור, כך אסור לאסור את המותר. ורוב ישראל סומכים על זה. "עירוב", זה צורת הפתח]

וההלךכה לא נקבעת לפי מה שרוב ישראל עושים.

(רק בענייני מנהגים)

אבל באגרות ראיה (חלק א עמ' רפ"ט איגרת רמ"ב) הרב, כרבה של יפו, פונה לתושבי "אחוזת בית" (תל אביב אח"כ..) להשתתף בתיקון העירוב למושבה ומסביר את חשיבותו.

במשנה ברורה, שהתקבל אצל רוב האשכנזים כפוסק, כתוב כפי שהבאתי "וכל בעל נפש יחמיר לעצמו", "כל ירא שמים בוודאי יש להחמיר לעצמו דבזמננו יש גם כן רשות הרבים מן התורה" (כך בביאור-הלכה).

ובוודאי שאם יש פסק-הלכה ורוב ישראל נוהגים על פיו, אז אי אפשר להגיד "מי סומך על זה".. רוב ישראל סומכים על זה. ולא נכון מה שכתבת שזה רק במנהגים. אם מדובר בדעה "בתוך ההלכה", קל וחומר שהובאה ע"י המשנה ברורה, אז זה שהרוב נוהג כך אומר שחלילה מ"לזלזל" בזה, וכמו שרואים בפוסקים כמה נזהרו למצוא מקור דברים שרוב ישראל נוהגים בהם, קל וחומר דבר כזה שיש לא מעט ראושנים שסוברים כך..

ובנו של הרב, הרצי"ה, היה אומר למי שרוצה להחמיר, כפי שאומר המ"ב שראוי ל"בעל נפש", שיקבל "בלי נדר". ולעיתים היה אומר לאברכים שישאלו קודם את נשיהם (שלא יצא שהאשה סוחבת את העגלה וכו', שלא ברצונה, בשביל החמרת הבעל..).

[ואגב, זה לא ש"צורת הפתח" יש עליה מחלוקת. צורת הפתח בוודאי מועילה. השאלה היא במקומות שיש רחובות רחבים, שמא הלכה כדעה שזה רשות הרבים, גם אם לא מהלכים של שישים ריבוא]

אין דבר כזה. זה לא ספר שעוסק בדברים כאלו.

מה שהרמבם אומר, נוגע לאופן עשיית העירוב. איזה רווחים.

ומה שכתבת בהמשך אינו נכון. וזו בעיה כאשר "פוסקים" בטרם עת. מי ש"רואה" מה הראשונים והאחרונים אומרים ומגיע להכרעה - אלו פוסקי הלכה מובהקים. וכאשר רוב ישראל נוהגים כשיטה מסויימת, שקיימת ומבוססת, גם לקולא, אז פוסקי ההלכה המובהקים, אכן נזהרים לא "לצאת" נגד זה. וכך אנו רואים את לשונו של המשנה ברורה, שבדיוק בגלל שרבים סומכים על זה  ויש להם על מה לסמוך, אמר ש"בעל נפש יחמיר לעצמו". אנחנו לא "ממציאים את הגלגל" היום, וזה משליך לעוד כל מיני תחומים.  צריך לראות את הדרך בה נהגו הפוסקים מעולם, ולהרבות בשימוש ת"ח.

אם זה צורת הפתח באמת אז למה לא שמים שם מזוזה?

בס"ד

החכמתי, כתמיד.

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22302&st=&pgnum=143

(הוא מזכיר את העניין של רשות הרבים בשורה חמישית, ההקשר סמיכה על יחיד בשעת הדחק)

וכמו שכתבתי מקודם הרב קוק לא סמך על זה בכלל.

במשנה ברורה יש ספירה של שיטות ראשונים של מי מתיר לסמוך על העירוב ומי לא.

מכיוון שהוא מגיע לתיקו 12 מול 12 הוא אומר שכדאי להחמיר.

הרב עובדיה מביא עוד מלא מלא שיטות ראשונים ומראה שהרוב מכריע להקל, ולכן אומר שניתן לסמוך על העירוב בשופי.

(את הדברים הנ"ל שמעתי בשיעור בישיבה, ומכיוון שכתבתי מהזיכרון לא בדקתי את המקורות בפנים, אשתדל לעשות זאת לי נדר)

והוא מוסיף בפרט בעירובים עירוניים שמגבבים קולות

ויש מקום שהוא כותב על זה "והמיקל אין למחות בידו בחזקה"

היא בדיוק בגלל ה"שאלה" הזו...  האם רשות הרבים, זה גם במקום שיש רחובות רחבים, ביחוד כשמפולשים מצד אל צד, או דווקא היכן שעוברים שישים ריבוא.

אין חולק על כך שיש דבר כזה "צורת הפתח" בכרמלית. השאלה היא האם מקומותינו הנ"ל הם כרמלית או רשות הרבים.

ובוודאי נכון שיש הרבה ראשונים שאומרים כדעה ה"מחמירה".

ההערה היתה כלפי האמירה "מי סומך על זה???"...  כאילו יש כאן איזה "איסור גמור" וזה מנהג מזולזל.  כך לא אומרים על דבר שרוב ישראל נהגו לסמוך בו על המקלים. ושגם המ"ב עצמו שכותב שראוי לירא שמיים "להחמיר לעצמו" אומר ש"אין בנו כח למחות ביד הסומכים על דעה זו.. גם כן לא דעת יחידאה היא וכן צידדו כמה אחרונים".  רואים את ההבדל בהתייחסות בין הפוסק הגדול הזה לבין האופן שהובא כאן. 

זה משעשע...

החיים השכיחו ממני...

אז קרדיט גם לעצמי

פעם התארחתי אצל משפחה שלוותה מישהי בתהליכי גיור לחומרא- כלומר הם ידעו שאמא של אמא שלה אמרה על עצמה שהיא יהודיה, אבל לא ידעו אם בגלל האמא או האבא. 

מצד אחד- 50% שהיא יהודיה וחייבת לשמור שבת

מצד שני- 50% שהיא גויה ואסור לה לשמור שבת.

יאללה תתחילו לחפור...

(ואם תהיו ילדים טובים אולי נגלה לכם מה הרב אמר לה)

אם היא יהודיה, שתסמוך על דעת המקילים.

אם היא גויה, שתלך לדעת המחמירים.

תכלס, נראה לי שיותר חשוב שיהודי ישמור שבת מאשר שגוי יחלל אותה.

אם נניח היית מגלה שאמא שלך גויה, מן הסתם, אחרי שכבר התרגלת לחיים ערכיים של יהודי וגם לקשיים שבזה, היית מתגייר, אבל מה היית עושה לפני? אוכל חזיר? משהו אחר?

אותו רב ענה שהוא היה בונה מזבח, מקריב קורבן לה', ומתגייר.

תמיד אומר את זה.

הנה גוי מקריב קרבן לה'-

נח?, כדי לקיים מצוות שלמעשה יהודי לא יכול לקיים - כי הם של בני נוח (המצוות של היהודי, אפילו שלכאורה גם השבע מצוות כלולות - עדיין זה משהו אחר...).

שממנו מקיימים את המצוות.

בסופו של דבר - יהודי אף פעם לא יוכל לקיים "שבע מצוות בני נוח" - כי זה לא המצוות שלו. יש לו אותן מצוות, כמעט - רק בתור יהודי. ולכן, אם הגוי יכול לשאוף לקיים גם את השבע מצוות עצמן בעוד הוא גוי, ורק אז להתגייר - זה נטו להרוויח - כיוון שאין לו שום חיוב או הכרח להתגייר דווקא היום ולא מחר - הוא לא עובר שום עבירה כל עוד הוא גוי - להיפך, אם הוא שומר על שבע המצוות, הוא מקיים את התכלית של הגויים בעולם...

יהודי הוא חלק בליתי נפרד מה'.

לבזבז יום שבו אפשר להיות מאוחד עם ה' בשביל עוד מצווה או תכלית של גויים? מה זה נותן לי?

בקיום 7 המצוות הגוי משיג את תכליתו אך לא מגיע לאיחוד עם ה' שיהודי שייך אליו בעצם מהותו.

כמו שבן אדם יגיד, אני מוכן להיות לכמה ימים עכביש כדי לאכול זבובים. אין לי הזדמנות כאדם לאכול זבובים. מה הוא צריך לאכול את הזבובים אם יש לו כל מיני מטעמים? נכון, בשביל העכביש זה אוכל שמחיה אותו, אבל בשבילי? 

מעבר לכך, שגם אם תחפש חשבון ולא מהות, באותו יום של הגוי הוא יכול לקיים מקסימום 7 מצוות (רובם לא תעשה, בתרגום ליהדות, המצווה נחשבת רק כשיש לי ניסיון והזדמנות לחטוא ולא עשיתי זאת). ויהודי יכול בכל יום לקיים עשרות או מאות מצוות.

אין שום מצווה לגוי להיות יהודי. הוא יכול, אם הוא רוצה, בתהליך ארוך על פי ההלכה, להפוך להיות יהודי, זה כן - אבל אין עניין מיוחד לגויים להפוך להיות יהודים.

את מה שעליהם לקיים ולעשות בחיים, שאיפתם - היא לעבוד את ה' בדיוק כמונו. רק שעבודת ה' שלהם מתמצית בשבע מצוות בלבד בעוד שלנו בתרי"ג מצוות. 

לכן, אמרתי - אין בעייה שיתגייר, אבל לפני שיתגייר, שיקיים גם שבע מצוות בני נוח, ישמור עליהם - ואז ירוויח ג-ם את מדריגת עבודת ה' של הגוי - מדריגה אותה לא יוכל להרוויח כאשר יהיה כבר יהודי.

כל עוד הוא גוי, שיא שלמותו היא 7 המצוות.

אולם, אם הוא כבר מתכוון לזכות בפיס ולהתגייר, הוא לא מרוויח כלום מלסחוב עוד כמה ימים עם 7 מצוות בני נוח.

זו מדרגה שיהודי לא מגיע אליה, אבל היהודי מגיע גבוה יותר. למה הוא צריך להתבוסס עוד כמה ימים במדרגה הנמוכה כי אח"כ הוא לא יוכל לרדת אליה שוב? 

שוב, כגוי זו שלמותו ומדרגה נעלית. אבל הוא מתכוון לטפס גבוה יותר. 

עדיין לא יהודי - כי הוא לא צריך להיות יהודי - והוא כן מרוויח זמה שהוא שומר ת מצוות הגויים בשלמות, ואחרי זה, הוא יהיה יהודי וישמור גם על מצוות היהודים.

א מדובר כאן ב" מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה" בהקשר של להפוך להיות יהודי - כי אין מצווה להיות יהודי. מבינה?

טוב, זאת עניות דעתי, בכל מקרה גוי יחליט בעצמו מה הוא עושה. בכלל, הרבה פעמים מציעים לגויים כאלו שרוצים להתגייר, שאולי לא יתגיירו אלא רק יהיו שליחי שבע מצוות בני נוח בעולם, ובכך יקדשו שם שמיים אפילו י-ו-ת-ר מאשר יהיו יהודים - בכך שיצרפו עוד ועוד מהאחים שלהם לשמור שבע מצוות בני נוח.

תחשבי על זה. לא תמיד להיות יהודי זה אוטומטית הדבר הכי נעלה והכי כדאי.

בשביל הגוי יש מיצוי אחד לחיים - לשמור שבע מצוות בני נוח ולהיות אדם מוסרי. זה לא על אותה סקאלה בכלל של היהודי לכן אי אפשר לדון את זה יחד - יהודי לא יכול להיות גויוגוי לא צריך להיות יהודי.

בסך הכל דיברתי על זמן קצר שבו יהיה גוי טוב, ואז, יתגייר. בדיוק כמו שאם יהפוך ישירות ליהודי לא יקריב קרבן אבל יהיה יהודי - והוא כן רוצה להקריב קרבן לפני שיהיה יהודי - ככה גם לקיים שאר מצוות בני נוח.

אתה מסתכל על המצוות שיקיים בזמן ההוא כרווח כיבן שאין לו אפשרות לקיימם אח"כ.

אני לא רואה בזה רווח לעומת האפשרות להיות כבר מאוחד עם ה'.

העיקר שפה כולנו יהודים..

שגרים סובלים יסורים על זה שהם איחרו מלהתגייר!!!

כנראה שמי שמתגייר כן יש תביעה עליו למה הוא לא עשה את זה קודם, כי יש לו נשמה אחרת, והוא לא גוי רגיל

הגמרא גם אומרת שאחרי שבדקו את הגוי מלים אותו מיד כי "שיוהי מצוה לא משהינן",

לא מתעכבים עם גירות!

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

חיפוש בפורומים

ופתחתי חדש

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍