בעלי ואני מאד שונים מצד אחד אך מאד דומים מאידך.
אנחנו נשואים ב"ה שנה וחצי באושר, כמובן עם עליות וירידות אך באמת עובדים על תקשורת ועל תמיכה והבנה.
השאלה שלי היא כזו.
יש דברים בבעלי שמאד מפריעים לי.
הוא מודע לכך ופה ושם משתדל להמנע אך אין לו מגמה של רצון להשתנות.
לדוגמא.
בעלי נורא אוהב קוקה קולה וממתקים.
כשרק יש בסביבה, הוא אוכל אותם. וכשאין, הוא קונה, או משדל אותי לקנות.
מפריע לי הפן הבריאותי וגם הפן הכלכלי.
כמה שלא אומר לו כמה שזה מפריע לי, קשה לו להפסיק.
עוד דוגמא, הוא נורא אוהב לשחק משחקי מחשב.
זה מחרפןןןןן אותי לפעמים.
פה ושם ממש לא אכפת לי, אבל לא בכזו כמות!!!
דוגמא שלישית. ב"ה בעלי נורא אוהב להתעמל. זה משחרר אנרגיות, זה בריא, זה נהדר.
אבל לא כשזה באובר. יש לו כמה חברים והם אוהבים להתעמל ביחד.
לפעמים זה בא על חשבון העזרה בבית.
לפעמים נניח הוא אפילו מתבאס לנסוע למשפחה שלי כי אין אצלנו כאן אפשרויות התעמלות כמו שהוא רוצה.
או שאם הוא שוב קבע ללכת עם חבר לחדר כושר או לשיעורים, הכל כל הזמן בלחץ שהוא צריך אטוטו ללכת.
אני מרגישה לפעמים כמו אמא שמגבילה את הילד שלה כל הזמן.
בכללי בעלי בוגר ואחראי ועוזר ותומך אבל יש דברים קטנים שממש מפריעים לי.
מותר לי להמשיך ולנסות לבקש ממנו להשתנות.
בדרסטיות?
לאט לאט?
אין לי זכות לבקש ממנו?
כיצד ניתן לחיות בשלווה עם משהו שכל כך מפריע?
ניסיתי כבר הרבה לדבר איתו על זה וכל הזמן מנסים למצוא פתורונות אבל לא כל כך מצליחים 
