צריך לדעת להתייחס לחז"ל, מי שלא מבין את גודלם של חז"ל ואת עומק הבנתם, לא יבין את המשמעות של ביטוי כזה.

מה בעצם הגמרא אומרת-

שהמשנה\ברייתא שהובאה חסרה, והיא מוכיחה את זה בד"כ מקושיות על המשנה\ברייתא הזו, ולכן צריך להגיד שהמשנה 

נאמרה בצורה אחרת אבל בעיקבות שיבוש נשנית שלא בצורתה המלאה. ואז הגמרא מביאה את המשנה המלאה, כפי 

שצרילך להגיד ששנו אותה. 

יש הרבה פעמים שמוצאים שיבושים, הגמרא מביאה שיבושים שונים שנעשו, הגמרא מביאה לדיון מקרים של שני תלמידים שלומדים

אחרת, ותנאים ואמוראים לא חסכו לשונים "כי שכיב וניים רב", מתי שמעת שאומרים על רב שהוא שנה את משנתו מתוך שכיבה ושינה?

אין בעיה עם זה המשנה נשנתה במשך שנים, והועברה בע"פ ויש שיבושים, בטח ובטח בברייתות שלא נבחנו ונבדקו, והגמרא

באה ובודקת ומקשה ומפרקת ומתרצת עד שמוצאים את השיטה המדוייקת ביותר.

http://daf-yomi.com/data/uploadedfiles/userfiles/tafrit-chasureymechasra.pdf

הקרדיט לרב הראל שפירא.

מרחיב על תהליך היווצרות תושב"ע..

[לאו דווקא ללמוד, אלא להסביר לו את העקרונות העולים משם..]

יש לה נ"מ לנושאים כמו אמונת חכמים, אמונה בגדלותם של חכמי המשנה, מסורת התורה שבעל פה, סמכות הגמרא ביחס למשנה מול סמכות המשנה ביחס לגמרא... 

תחפור לו הכי ארוך שאתה יכול על זה- כי זה עיקרי אמונה, מעבר לסוגיה זו או אחרת 

ואח"כ יש סיפור שבו רבא אומר למישהו- התנא הסתיר את זה, אז למה אתה מגלה?

משמע שכשהיה חסורי מחסרא, היו לזה סיבות.

ואגב, גם בזמן המשנה, יש ברייתות מפורשות שאומרות שמי שקרא ושנה ולא שימש ת"ח אינו יכול לפסוק...

וזה עוד השערה, שבגלל שידעו שבלאו הכי כל  אחד צריך ללמוד אצל רב וא"א ללמוד לבד בעיון, לכן אילצו את האנשים ללכת לרב שיסביר להם את המשניות כהוויתם, בעוד המשניות הם בגדר "קיצור" של כל הדברים.

כמה וכמה שנים, איזה אברך שלמדתי איתו גמרא. היו לו כמה וכמה תשובות בשבילי אבל בגדול זה עזר לי בסוף לחזק את ההבנה שאנחנו לא באמת יודעים להבין עד הסוף את הגדולות של האמוראים והתנאים, ולכן צריכים ענווה והכפפת ראש בפני גדולתם, ומתוך כך, ומתוך עיון אמת בדבריהם, נזכה להבין עוד ועוד מדברי תורתם הקדושה.

איך הגדיר את זה פעם אחד הרבנים שלמדתי מפיהם - "שאלות ביהדות צריך לשאול בלי כיפה, ולענות עם כיפה". במובן התיאורטי כמובן...

התשובה הקבועה לעניין הזה היא זו- כידוע, המשנה היא דברי התנאים. הגמרא היא כבר תקופה מאוחרת יותר, שזה האמוראים. התנאים אמרו את דבריהם ע"פ מסורות שקיבלו וע"פ דרשות של התורה שהם דרשו לפי 13 מידות שהתורה נדרשת. ואז הגיע רבי ואסף את דבריהם למה שאנו מכנים "משנתו של רבי', או בקיצור 'משנה'. ואז הגיע תקופת האמוראיים. וגם לאמוראים היתה מסורת של הלכות. וגם הם יכלו לדרוש את התורה ב13 מידות ולהוציא ממנה הלכה. אבל המשנה של רבי כבר התקבלה בעמ"י. אז מה עושים? מפרשים את המשנה הכי קרוב למה שאנו (האמוראים) סוברים.

חוקרים רבים ניסו להבין למה האמוראים פשוט לא החליטו לחלוק על התנאים בפומבי, ואני הצגתי רק שיטה אחת, אבל זה המבנה הכללי.

אגב, מאוד חשוב בתשובה להדגיש שזה בדיוק הייחודיות של התורה שע"פ. בעיקרון ישנו כלל "דברים שעל פה אי אתה רשאי לאמרם בכתב", כלומר שאין לכתוב את ההלכות של התורה שבע"פ. מסבירים את הכלל הזה בכך שהתורה שבכתב היא כללים כיצד העולם צריך לנהוג במציאות האידיאלית. התורה שבע"פ היא כללים שאומרים איך לקיים את הערכים הגבוהים הללו במציאות של אותו דור. ובכל דור יש מציאות אחרת. לכן התורה שבע"פ היא דינאמית. היא עוברת מפה לאוזן וכל אחד מתרגם אותה למציאות שלו. כל דור שומע אותה בצורה אחרת (מעניין לראות את הקיצוניות בין התורה שבכתב, שאין לשנות בה אפילו תג אחד של אות, לעומת התורה שבע"פ שצריכה להיות כל כך דינאמית שאפילו אסור לכותבה...). ואז הגיע רבי, וראה שעומדת להשכח תורה מישראל והחליט לכתוב אותה. "עת לעשות לה' הפרו תורתך".

לכן, לפי דברים אלו, מה שעשו האמוראים הוא נכון ומדוייק. הם קיבלו תורה שבע"פ המתאימה לדור שלהם במסורת, אך גם עמדה מולם המשנה. אז הם שינו את המשנה בהתאם למסורת.

מצטער שהארכתי

האם אתה לא חש בסתירה שבדבריך?

אם האמוראים החליטו שאסור לחלוק על המשנה,

למה אתה חושב שהם יהיו עד כדי כך רמאים כדי לעבוד עלינו ולומר שמה שהם החליטו שצריכה להיות ההלכה,

בדיוק לזה התכוונה המשנה.

מה ההבדל בין רפורמים, שטוענים שהתורה לא מתאימה לדורנו, ולכן צריך לשנות את התורה עצמה,

לבין אדם שמחליט שהתורה כפי שנמסרה לו לא מתאימה לדורו ולכן הוא מחליט לפרש אותה בצורה שברור לו שלא לכך התכוון נותן התורה?

הדברים שאתה אומר מתאימים למה שנקרא החלק החמישי של השלחן ערוך - בהחלט לא ל4 החלקים הראשונים.

אבל השאלה השניה לא קשורה...

בנוגע לראשונה- האמוראים לא היו חס ושלום שקרנים. ענקי עולם הם היו. אז מה הם עשו? הרי אנו רואים בפירוש שהם לוקחים דברים של תנא ומשנים אותם כדי שיתאים לשיטתם! אז מסבירים שלאמוראים היתה מסורת ושיטה משלהם, ולעיתים היא היתה סותרת משנה. באו אליהם בתרעומת חבריהם ואמרו להם- אבל התנא במשנה לא אומר כמוכם! ענו להם האמוראים- וכי שמעתם זאת באוזנכם? רק ציטוט קראתם! אז אינו מדוייק הוא אותו ציטוט. חסורי מחסרא והכי קתני "...

בנוגע לשאלה השניה- ההשוואה שאתה עושה היא כמעט כמו ההשוואה של גדעון לוי בין ביבי למוחמד דף. הרפורמים אומרים (בקצב ההתבוללות שלהם אולי כבר צריך לומר 'אמרו'...) שיש מצוות מתרי"ג מצוות שכבר לא שייכות היום. כאילו שהתורה היא לא דבר ניצחי שרלוונטי בכל דור ודור עד עולם, אלא היא היתה נכונה לשעתה. אנחנו, האותודוקסים, לעולם לא נגיד כזה דבר!!! חס ושלום! כל מה שהתכוונתי אליו היה פרטי דינים המגדירים איך להחיל את דיני התורה במציאות המשתנה. לדוג'- איזה סוג קניין זה אשראי? מה היחס לנישואין אזרחיים? האם תקנת חז"ל לא לשאול בשלום האישה קיים היום? וכן הלאה.

ואם המשנה\ברייתא אכן נשנו בצורה כזו מקוצרת שלא ניתן להבין אותה ולכן חייבים להרחיב? 

למה ישר להגיד שהאמוראים רצו לשנות את דברי התנאים שיתאימו לשיטתם שהיא כמובן כנגד התנאים, האמוראים הם

תלמידי התנאים והם מנסים להגיע לשורש דעתם של התנאים ע"י ניתוח לעומק של דבריהם וכאשר מתברר שאחד מדבריהם

מוצפן בצורה שלא ניתן לפצח ללא הרחבה- ויש מסורת להרחבה שכזו, הם משתמשים בה.

השאלה היא איך אנחנו מסתכלים על ההלכה-

האם כמוך - כל אחד אומר מה שהוא רוצה ומסביר את הקודמים לו כפי שנוח לו אפילו אם הוא צריך לעוות את דבריהם.

(לא יודע אם ככה את חושב, ככה מורגש מדברייך)

או שמא לא כמוך- כל תלמיד מנסה להגיע לעומק דברי רבו\רבי רבו וכו' ואם הוא נצרך לדחוק את דבריו ויש לו מסורת לעניין

חסורי מחסרא, אז כדי להגיע לעומק ההבנה אפילו את זה הוא עושה.

הגמרא לא סתם מביאה "חסורי מחסרא", בד"כ קודמת לאמירה שקלא וטריא שלמה שמראה שלא ניתן להבין ככה את המשנה

אפילו לאותו תנא  שכביכול אמרה, אם בכלל מוציאים מי אמרה.

רק שאלות הבהרה: האמוראים פירשו את דברי התנא בצורה הכי קרובה לשיטתם,

כי באמת כך הם חשבו שהתנא התכוון, והציטוט לא היה מדוייק.

או שמא "עמדה מולם המשנה. אז הם שינו את המשנה בהתאם למסורת"? (ציטוט מהתגובה הקודמת שלך).

שאלה שניה:

מדבריך ניתן להבין שהתורה (ולו יהו אלה פרטי הדינים הקטנים ביותר..) משתנה, האם זו התורה או המציאות?

הדוגמא של אשראי - היא דוגמא של מציאות משתנה. 

לעומת זאת הדוגמא של שאלה בשלום אשה, משמע מדבריך שהתקנה בוטלה,

וכידוע אין בית דין מבטל דברי בית דין חבירו עד שיהא גדול בחכמה ומנין..

יכול להיות שכבר כשתוקנה התקנה לא התכוונו למציאות של ימינו, טענה כזאת אני מוכן לקבל אותה בתוך היהדות,

לעומת זאת טענה שאע"פ שהתקנה תוקנה בצורה מוחלטת,

היום, התקנה לא 'מתאימה' לדורנו, ולכן מאן דהוא החליט שהיא מבוטלת, איננה לגיטימית.

1. מה זאת אומרת "שיטתם" של האמוראים? מה, הם אמרו 'טוב, נראה לי כך וכך'?? מה פתאום! כך הם למדו מרבותם שלמדו מרבותם שלמדו מרבותם וכו'.

אז יושבים האמוראים, מצד אחד יש להם מסורת איתנה וברורה לדין מסוים, מצד שני עומדים דברי התנא שסותרים בדרך כלשהי דין זה (בדרך כלל מדובר במקרים שלדין המדובר יש השלכה לדין אחר, ובנוגע לדין האחר הזה יש תנא שאומר אחרת). מה הם עושים? אומרים 'אין ברירה. כנראה שדברי התנא קצת שונים מהמובא במשנה'.

2. חלק מהדינים עליהם אנו מדברים אלו דינים שכיום המציאות לגבם השתנה לגמרי, והגזרה כלל לא מדברת על מקרה כזה. לדוגמא, הגזרה דיברה על תשלום בכסף ממש, וכיום משתמשים בכסף שונה (אשראי).

אמנם, אנו מדברים גם על עוד סוג של גזרות- גזרות שחששו מדבר מסוים שכיום כבר לא חוששים ממנו. לדוג'- ר' שלמה זלמן אוירבך כתב שכיום אין איסור ללכת אחרי אישה ברחוב, דבר שפעם היה אסור, כי כיום זה לא שייך; אם לא תלך אחרי אישה אחת, תלך אחרי אחרת. האם מדובר כאן שהמציאות עליה חז"ל דיברו לא קשורה למציאות כיום? לא! המציאות אותה המציאות, רק החשש שהיה לחז"ל- שיעלו לאדם הרהורים אסורים- כבר לא קיים היום.

כמובן שאפשר לומר שהסוג השני של הגזרות שציינתי כלול כבר בסוג הראשון בצורה מסוימת, אבל החלטתי להפריד בניהם כדי להדגיש את רוחב היריעה.

מה אומר המשפט הזה??

זה לא בורות, זה פשוט מושג מהגמרא שמי שלא למד לא יכיר, וגם מי שלמד קצת לא תמיד יכיר -

"חסורי מחסרי והכי קטני" בפשטות זה אומר "המשנה\ברייתא שהובאה לעיל חסרה חלקים מסויימים ואנחנו שונים אותה

בדרך אחרת שהיא זוכאן מגיעה המשנה\ברייתא המלאה לשיטת הגמרא".

כביכול- מה שאמרנו מקודם הוא חסר ולכן לבדו מובן לא נכון, ולכן צריך לשנות את המשנה\ברייתא כך עם התוספות שמבארות

אותו(או מגבילות, מחדדות, לפעמים הפילו הופכות את המשמעות)

היה לי קל להשיב לו

אבל בעיקרון  יש לי 2 תשובות
הראשונה ה שיבושים של הזמן 
והשניה זה שבשיל לשנות בעל פה בעבר היו מורידים מילים או משנים בשביל המנגינה שיהיה קל לזכרון
וכך יש טעויות...
אבל זה באמת נושא בעייתי אצלי

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

חיפוש בפורומים

ופתחתי חדש

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍