שם יסוד התורה והפסיקה. אנחנו באים אחרי ששיטותיהם כבר ערוכות.

ומן הסתם רב נחמן בר יצחק עשה את כל החישובים שך ה"התחשבות" והגיע למסקנה שזה לא אפשרי [ואני גם לא חושב שבימינו אומרים את זה כ"חבילה אוטומאטית" על כל דבר. זו הגזמה. לקרב ולא לרחק לא קשור לזה. שיטה מקלה גם היום לא תמיד לוקחים, תלוי בענין. להחמיר או להקל גם היום מתחשבים בכללי הפסיקה. "יש רבנים" , תלוי מי. ואז זה "התחלת הרבנים".. "קיצוני" תלוי במה, לפעמים באמת לא צריכים להיות.. "בשעת הדחק" אכן נכון; ודנים כל מקרה לגופו.  ו"ברכי נועם" בוודאי נכון - וזה לא בהכרח אומר מה הפסק...  גם היום אם יהיה משהו שרב נחמן אמר שכך ההלכה דווקא - זה משקל גדול. אז היה רב נחמן בעצמו.. דוגמה לדבר: בדברי סופרים הלוך אחר המיקל לא פעם. אז למה אז ה"מחמיר" לא הלך כמיקל?.. כי זה עצמו ההתחלה של הדברי סופרים... הקיצור" הקצנת...  דרכי נועם]

באתי לתקוף שיטה שתמיד מחפשים להקל, ואין דבר כזה שיהיה משקל לאסור

אתה אומר שרנב"י שקל את הדברים? אתה צודק!

רציתי רק להראות שלפעמים המסקנה היא לאסור, עם כל הכאב והצער, ועם זה שיש מי שסבר להקל - לפעמים ההכרעה היא להחמיר. וזהו - יקוב הדין את ההר!

לא תמיד זה כך, לפעמים ההכרעה היא להקל, ולפעמים מתחשבים בשעה"ד, אבל לפעמים לא!

משמע מהגמרא שנפסק הדין כמו רב נחמן?

אבל גם ריב"ל לא סותר מה שאני אומר - ברור שלפעמים מכריעים לקולא, אבל לפעמים לא!

זו קצת הכללה...

לא התכוונתי לפורום כאן

סליחה מכל מי שנפגע מההשמצה

שלא נכון להכליל ש"כך היו אומרים היום"....

מעולם לא ראיתי רב ש"רק מקל ואין דבר כזה שיהיה משקל לאסור"

ונפגשתי בעצמי עם מקרים שבהם רבנים שנחשבים מקלים מאד בתחום מסויים אבל במקרים ספציפיים הם ידעו לאסור כמובן.

אין רב שלא מקל ואין רב שלא אוסר.

אין רב שאומר על הכל "מותר".

וגם לרבנים הכי חרדים -יש תחומים שבהם הם מקלים.

(סתם דוגמא- בדיני ממונות, פגשתי לא מעט רבנים חרדיים או על גבול החרדי שראיתי במו עייני היתרים למה שהרב שלי היה מכנה גזל גמור...)

כל רב יש לו את השיטה שלו ואת מה שנראה לו חשוב יותר.

לבוא ולהגיד שיש רבנים שמתירים לשם ההיתר ורק מחפשים איך ומתי להתיר ולא אוסרים אפעם- זה הוצאת שם רע. 

את לא ראית - אני ראיתי

ואי אפשר להוציא שם רע בלי לומר שמות

יש גישה כזאת.

צריך לזכור שאני יודע ללמוד הלכה, ויש פסיקות שאתה רואה שהוא מחפש מתחת לאדמה להתיר בלי משקל בכלל

 להגיד שיש- זה גם לא ראיה. 

אתה מוזמן לתת לי שמות או מקרים באישי.

אני מסכימה שיש רבנים שמחפשים דרכים להקל- אבל כי יש להם סיבה אחרת.

(לדוג'- משהו שראיתי לא מזמן- מאמר על איפה ועד כמה אפשר להקל בכשרות כשחוזר בתשובה אוכל אצל הוריו החילונים- יש פה 2 ערכים, כשרות וכיבוד הורים. והרב הזה נותן את כל קשת המקרים שבהם אפשר להקל בכשרות בשביל כיבוד הורים.. והוא בהחלט חפר מתחת לאדמה כדי למצוא קולות)

כמעט תמיד שיש שאלה הלכתית- זה בגלל שיש 2 ערכים סותרים.

ואז הרב בא ומכריע מה עדיף.

אבל בנושא שלי - הרבה פעמים רבנים שמחמירים לא עושים את זה כי זה המשקל הנכון

אלא הם לא בטוחים בעצמם, ומספק צריך להחמיר

כי כל זמן שאני לא בטוח, אני לא יכול להתיר. כמו שרופא שלא מרגיש בטוח בעצמו לא יכול לומר לקחת תרופה - הוא מסכן את האנשים!

(והדברים מבוארים ברש"י ביצה ב: )

אז ברור שזה לא אידאלי, והכי טוב שאדם יצליח לחתוך דברים, אבל אי אפשר לבוא בטענות למי שלא מוצא בנפשו את העוז להתיר

במקום שבוא הוא נמצא, שהוא לא בטוח בעצמו -  זה מה שהוא צריך להורות

ואת טענת שצריך שיהיה איזון, ואם יש כאלה מרחיקים מדי, יהיו כאלה שיקרבו מדי

אז העתקתי את הדברים שלך לנושא שלי - פסיקת הלכה

ואמרתי שאלה שמרחיקים (=מחמירים) לא עושים את זה כי זה כיף להם, אלא כי אין להם ברירה - וזה מה שנכון לעשות לפי מה שיצא להם

כך שאי אפשר לבוא אליהם בטענות שהם מחמירים מדי

אני דיברתי על הנושא שלי - פסיקת הלכה

את לא דיברת עליו? מצוין, אז עברת נושא

רק איך זה הזכיר לך את בית שמאי ובית הלל? הרי שם זה היה מחלוקות הלכתיות לגמרי

אין בהם שום דבר השקפתי

זה שבמקרה בית הלל ברוב הזמן יותר מקילים, זה רק כי כך הם למדו מרבותיהם, לא כי הם רצו לקרב מישהו

(אוי ואבוי למי שמיקל כי הוא רוצה לקרב)

הסיבה שבית הלל למעשה מקילים ברוב המקרים קשורה לשורש נשמתם, שהיא יותר מצד הרחמים, אבל זה לא האופי שלהם, אלא השורש הנשמתי שלהם

והסיבה שהם "ינצחו" היא כי הקב"ה ראה שהם ענווים ומקדימים את דברי ב"ש לדבריהם, לא בגלל הבדי גישה

גם הלל ושמאי עצמם לא היו עם אופי אחר, אלא עם גישה אחרת בעבודת ה'

אנחנו גולשים לדברים שאני לא טוב בהם, אני לא דרשן

אבל ידוע לי בוודאות שיש כמה אנשים שעיוותו לגמרי את המח' הזאת של ב"ש וב"ה, וחבל שאני לא יכול להסביר יותר טוב

תודה שאת צוחקת על משהו שכתבתי בעמל!

ואת חוזרת על עצמך ולא ממוקדת, ויש לי תחושה שלא קראת את דברי בעיון

אני לא ראיתי את זה בגמרא

בגמרא מבואר רק שרוב הרבנים היו מבית הלל, ובית שמאי היו יותר מחודדים

ולכן היה ספק איך לפסוק למעשה

עד שיצאה בת קול והכריעה לפסוק כמו בית הלל כי הם ענווים

והם לא היו "בית מדרש שמיקל" היה נידון בבית המדרש - בית הלל אמרו "אנחנו קיבלנו מרבותינו שמותר" ובית שמאי אמרו "אנחנו קיבלנו שאסור" - אז נהיה מחלוקת

רוב המחלוקות בזמן התנאים אינן מחלוקות בסברא, אלא מחלוקות איך ללמוד את הפסוקים

לזה אני קורא "מחלוקת טכנית", זה מחלוקת עם המון עומק, אבל היא לא קשורה לאופי האדם

היא כן קשורה לשורש נשמתו

כותב שהוא הלך על הגישה של ימין מקרבת כי ראה שכולם עוסקים בשמאל דוחה.

היום זה בדיוק ההיפך...

כמה רבנים יש שמדברים על "דרכי נעם" וכמה יש שמדברים שמי שעובר עבירות ישרף בגינהם?

ושמי שפרק עול תורה ומצוות לא מתאבלים עליו ושמחים כשהוא מת?

היא שכל אחד מודע לרבנים אחרים. ולחברה אחרת, באופן כללי.

כמו בהרבה נושאים יש מטוטלת חברתית - הדגשת צד אחד, בדור הבא הדגשת הצד הנגדי כדי לתקן אותה, בדור הבא הדגשת הצד הראשון... אבל זה התחיל להיות יותר מסובך כשעם התקשורת והטכנולוגיה פתאום כולם מודעים לכולם.

יש קיצוניות לצד השני.

לצערנו, מחרחרי מחלוקות יש הרבה גם היום.

מלבד זה, אי אפשר לקחת חצי משפט של הרב שגם שם כתוב "אולי", ונכתב במגמה מסויימת - 

ולהתעלם מהשאר.

אצל הרב זו שיטה עקרונית. והוא כותב מפורש: "ואם יבוא אדם לחדש דברים עליונים בעסקי התשובה בזמן הזה ואל דיברת קץ המגולה ואור הישועה הזרוחה לא יביט - לא יכול לכווין שום דבר לאור תורת אמת.. העתידים להיות כולם שבי פשע" וכו'. זה בדיוק אומר שמי שחושב ש"יחזיר בתשובה" ע"י שיכתוב על "יישרף בגיהינום" - לא יועיל בכלום.

אצל הרב זה לא היה וורט. ומה שציטטת על הפורשים מדרכי ציבור, הרי הרב התייחס לכך במאמר על במותינו חללים, ובאגרותיו, ורואים שכתב למישהו שבניו התרחקו ל"ע שהיום רק בדרכי נועם, כי ה"שפחה בישא" של הכפירה משדלתם. ומה שייך לומר על מי שבוודאי אינם מזידים ש"שמחים". לא בונים דברים ב"עצבנות".

אתה נותן פה מקרה שבו בתקופה שבה היחס לכהנים היה כמו שהיום מתיחסים לרבנים- תנא אמר משהו ספציפי לכהן.

נניח וראש ישיבה יראה ר"מ שלו עושה משהו שיש היתר בדחק לעשות- הוא לא יתנהג איתו ולא יפסוק לו מה שהוא היה עושה עם מישהו לא שומר תו"מ, נכון?

גם האמירה של לדעת להקל ולדעת לקרב- היא לא כוללנית ולא מוחלטת. מעולם לא שמעתי שום רב- מקרב ככל שיהיה שיבוא ויגיד "קולות לכולם בכל דבר" (מה גם שכמעט תמיד כשאתה מקל בתחום מסויים- זה נובע פשוט מזה שאתה מחמיר בתחום אחר..)

או שנניח יש רב שיש לו לא מעט פסיקות שבהן הוא נותן מקום לפוסקים מאד מקילים- אבל כל מי שלומד אצלו ספציפית בישיבה- הולך אחרת. (כלומר- הוא מורה לי שמסוגל להחמיר- שיחמיר. אבל נותן פתח גם למי שגדל אחרת והמקום שלו שונה ואחר)

מה גם שבדור ההוא היה באמת יותר דין בנושא, כי המקום של האנשים היה שונה.

היום אין מה לעשות- אנשים יותר חלשים באופי שלהם, וגדלים במציאות מבולבלת. ורבנים שרואים שבשיטת "הכל או כלום" אנשים מעדיפים את הכלום- אז הם באים ומנסים לפחות ליצור מקום חלקי ואת הרע במיעטו.

הכהן הזה לא היה רב, הוא היה סתם אדם

ואני מזכיר - הוא איים עליו בנידוי, הוא לא סתם הורה לו הוראה

והרבנים שאת מדברת עליהם אינם השיטה שיצאתי נגדה

בתקופת בית המקדש, מעמד הכהנים היה שונה ממה שהוא היום.

אין דבר כזה כהן שהוא "סתם אדם"

לכהנים היה תפקיד רוחני מעבר לעבודת ביהמ"ק. (נניח- הם היו פוסקים בטומאה וטהרה, תחשוב מה המעמד כיום של מי שפוסק בטומאה וטהרה..)

היחס של העם לכהנים- היה אחר לחלוטין ממה שהוא היום.

אז גם כהן פשוט- היחס כלפיו היה שונה. הוא היה שייך למעמד שונה- רוחנית.

ואיום בנידוי- היה אז דבר שמשתמשים בו גם כשראו שמישהו יכול לקרוע קרע בהלכה- רואים את זה כאשר גדולים פסקו אחרת מרבותיהם או לא קיבלו עליהם הלכות ופחדו שילכו אחריהם ויהיה קרע. 

(כמו עם רבן גמליאל ורבי יהושוע ביו"כ, ואם אני זוכרת נכון- גם בתנורו של עכנאי היה שם איום בנידוי, לא?)

והרבנים שאני מדברת עליהם- זה כל הרבנים שאני מכירה. וכל הרבנים ששמעתי עליהם. מעולם לא ראיתי אף רב שמתנהל אחרת..

בשאלות כאלה הייתי פוסק כמעט רק לקולא

אם לא הייתי מצליח להתיר פשוט הייתי שולח לשאול מישהו אחר

רק במקרה שברור לי שאסור בלי שום ספק הייתי לוקח אחריות להרוס חיים של בן אדם

רק מוגי לב ממעטים בעיסוק בדברים שאין להם מושג מה לקת מהם... 

מי שיש לו אומץ- 

נכנס בדוך, ולומד ולומד ולומד ולומד ונשאר עם הרבה יותר שאלות ותהיות וקושיות וקשיים--- ממה שהוא יודע

אבל בסוף מצטברת לו הבנה חדשה

אופציה ב' היא ללמוד באינטנסיביות עם מפרשי אגדתות רבים ככל האפשר... 

אופציה ג- 

לכתוב פה דרשה ארוכה ביותר (שאין לי באמת כוח לכתוב) למה אגדתות הן המאפיין של תורת ארץ ישראל, למה בעידן גאולה חייבים ללמוד אותן ומהן תצמח ישועתנו וכולי וכולי 

דרשה ארוכה פי כמה על חשיבות לימוד ההלכה בדורנו וכמה שהדור שלנו לא מבין בכלל הלכה בצורה הבסיסית ביותר,

שלא לדבר על זה שהופכים חומרות להלכה פסוקה וקולות לעיקר הדין... ההלכה אצלנו צריכה חזרה רצינית והבנה

מעמיקה, כי רוב הציבור לא מבין בכלל בהלכה ובדרכי הפסיקה, וכמה מזה תצמח ישועה גדולה לעם.

ואז הייתי כותב דרשה ארוכה פי כמה וכמה על זה שלימוד אגדתות הוא חשוב, בבחינת הוצאה מן ההסתר אבל לימוד טעמי

המצוות, "האגדתיות של ההלכות" חשוב פי אלף כי ההלכה היא בחינת הסתר פנים בתוך הסתר פנים, שהוא עוד יותר חמור

כי מוסתרת מהאדם העובדה שהוא נמצא בהסתר - וזה בדיוק העניין של ההלכה, שאנשים חושבים שהם מבינים את הדיון

ההלכתי אבל הדיון הרבה יותר עמוק מזה והוא הסתר בתוך הסתר ואותו צריך לגלות- ומזה באמת תצמח ישעותנו.

אבל אין לי כוח כרגע, והספרים בישיבה, אז אני אוותר.

זה גמרא הלכתית בעליל

והראיה רק כמו שכתבתי לעיל שלפעמים המסקנה היא לאסור, עם כל הכאב והצער, ועם זה שיש מי שסבר להקל - לפעמים ההכרעה היא להחמיר. וזהו - יקוב הדין את ההר!

הרי הוא היה יכול למצוא לו היתר - ר"ש מתיר, ריב"ל פסק כמותו, ואותו אדם סמך על פסיקה של ת"ח עצום

ואעפ"כ כיון שרנב"י היה ברור לו לאסור - הוא לא חיפש איך להקל. והוא אסר בנחרצות

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

זהו.

באותה מידה יכולת להגיד שלכולן יש שיער בצבע מסוים או משקל מסוים או מידת נעליים מסוימת או עדה מסוימת או גננת גן חובה עם אותו השם.

כל דבר מקרי הוא מקרי, גם אם זה נראה וואו ממבט ראשון.

כמו לנסות להסביר למה אוכלים צ'ולנט בשבת, ואז לחפש איך צ'ולנט בגימטריא מזכיר משהו שקשור לשבת.

הזכות שעמדה להן היא לא של מקים האולפנה אלא של המאמץ האדיר שלהן, הזיכרון שלהן, החוכמה שלהן וכיוצ''ב.

וזה שכולן בנות כהן - מקרי לחלוטין.

קראתי על הרב בהר"ן עכשיו בויק', נשמע דמות מיוחדת

על רקע פרישה מטעמים אידיאולוגיים.

יודע מאמא שלי שלמדה באולפנת כפר פינס, בתקופת הרב בהר"ן שם.

פרש מראשות האולפנה על רקע חילוקי דעות אידאולוגים מול מרכז ישיבות בני עקיבא על אופי האולפנה.

(אולפנת כפר פינס היא אם האולפנות)  

תהנה, זה פורום ציבורי.

מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?

זה נורא ואיום

לא שורד ככה

[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]

כמובן הכל ברוח טובה

ומוגבים..

אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..

ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות

אלא להחזיק גם וגם

לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון

בסוף גם לא תצטרך את הראשון

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד

כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן

ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה

ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו

בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,

או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר

ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..

לא שנאה. כעס. - צעירים מעל עשרים

כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
 

אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".

ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.

רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות

אני נהנה

תמשיכו

אמנם לא אני היא שהתחילה ראשונה את הויכוח כאן (אלא מישהו שרמז על חרדים אגואיסטים, באותו הקשר)

אבל אני קפצתי...וכל השאר, ידוע.

באמת נקדימון לא אשם כי אפשר לאמר שהתגרינו בו, בהשקפה שלו, ובבית שלו.  סליחה!

וצריכה באמת לבקש סליחה מהשם; כל יום אני מבקשת "אל תביאנו לידי מחלוקת", וכמתחילה כזו

אני מייד מוצאת את עצמי שם....

בטוחה שלקב"ה לא משנה, ואף אחד לא יתבע אם עמד או לא בצפירה, אם הניף או לא דגל, ואפילו אולי

אם אמר (או לא) הלל ביום העצמאות.

העיקר שכולם משתדלים לשמור מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו (שזה יותר קשה, לי , בכל אופן)..

אולי, חס וחלילה, אתבע על הונאת דברים, ליבון מחלוקת, לגלוג, חוצפה...

כל היתר ממש לא חשוב.

כל טוב.

מתנחלים פשוט ממש טובים בלספר שכל מה שמעניין אותם זה אידיאולוגיה ולהתעלם מכל מה שהם מרוויחים ממנה

אמר שבשביל לגור ביו"ש אסור להנות ובגליל מותר להנות? יו"ש זה כמו כל מקום אחר בארץ וכל אחד יכול לגור שם גם אם עושה זאת בשביל תאוות בצע. דין קדומים כדין כפר שמריהו. גם תושבי פריפריה מקבלים מענקים גם אם הם עשו כסף מההתישבות שלהם בפריפריה

אני מתנחלת, גרה במקום בורגני ומעולם לא התיימרתי לחשוב או להציג את עצמי כאילו שרק ארץ ישראל בראש שלי. זה שהיה לך משהו בראש… זה שלך.

אני חושבת שבלי איכות חיים, מפעל ההתנחלויות היה מצליח פחות וזה דוקא היה בעוכרינו.

עבר עריכה על ידי נקדימון בתאריך ד' באייר תשפ"ו 11:53

בעבר בכל מקום זה היה אידיאולוגיה צרופה, כי המחיר היה אדיר (בטחונית, חברתית, גאוגרפית, תקשורתית, איכות חיים וכו).

היום יש מקומות שבהם ברוך השם המטרה הושגה ויכולים לגור בהם גם מטעמים נוספים, כי המקום כבר מוסדר ומפותח ויציב ובטוח.

ויש אנשים שגם בחינם לא יסכימו לבוא לגור ביהודה ושומרון, אז מה אכפת לי אם מי שבא יש לו גם אידיאולוגיה וגם מחשבות נוספות?

אם אתה מכבד את ההורים גם כי אתה אוהב אותם וגם כי זה מצווה, אז יש בזה בעיה?

אם אתה לומד תורה גם כי אתה מקיים מצווה וגם כי אתה נהנה מהלימוד, אז יש בזה בעיה? האגלי טל דן על זה בתחילת ספרו כידוע, והמסקנה ברורה: אשריו.

כמובן שיש ערך בדברים שכתבת. אבל זה חייב להיות משולב באידאל של ישוב הארץ.

אז אין בתים פרטיים/צמודי קרקע במחיר כזה.

(מי שגר בהתנחלות בחור רציני כנראה באמת הגיע לשם מתוך אידיאולוגיה)

והישובים הדתיים שהם לא ביו"ש מלאים עד אפס מקום.

לצורך העניין גם מודיעין עילית מעבר לקו הירוק.

בגדול רוב האנשים לא מסוגלים לחיות רק על אידיאלים, זה מאד מאד קשה. זו מסירות נפש גדולה מאד מכל הכיוונים. כל שבכל ציבור יש קבוצה יחסית קטנה של אנשים כאלו. גם בציבור הדתי לאומי יש קבוצה כזאת והיא אילו שגרים בחוות ובגבעות מתחילות (רובם). אנשים שחיים צמוד לערבים, בסיכון תמידי עם כל רעיית צאן, השב"כ, הצבא והמשטרה רודפים אותם בין אם הם עשו משהו ובין אם לא ויכוחים להתעלל בהם בלי שאף אחד יעשה משהו ובלי זכויות בסיסיות. אנשים כאלו באמת מוסרים את הנפש בצורה יוצאת דופן על ארץ ישראל.

ב"ה שהגענו למצב שאנשים רגילים ופשוטים שלא יכולים רק למסור את הנפש, וצריכים פרנסה כמו כולם ומקום לגור בו מגיעים לגור בישובים. בעבר היה מסירות נפש לגור במקומות כאלו, זה נהדר שהיום זה גם נוח. יש פה הקרבה מסויימת עדיין לרוב, הרבה יותר נוח לגור ליד קופת חולים ובתי חולים, ליד סופרים זולים, בתי ספר וישיבות/אולפנות, במקומות שיש בהם תחבורה ציבורית טובה ולא חייבים להחזיק רכב ובעיקר להיות קרוב לעבודה ולא לנסוע שעה או שעתיים כדי לעבוד בעבודה מכניסה. זה עדין לא קל לגור במקומות כאלו ורוב הישובים כאלו. ואין ספק שמי שגר במקומות כאלו מקריב בשביל ארץ ישראל. אבל טוב מאד שזה כבר לא מסירות נפש כמו שהיה פעם וכמו שיש בגבעות ובחוות, זה הדבר שמחזיק את ההתיישבות שתהיה ברת- קיימא ולא תהיה מעורערת מכל דבר.

כדי שארץ ישראל תהיה מיושבת חשוב שיהיו גם אידיאליסטים מאד וגם אנשים רגילים שמוכנים להתאמץ קצת אבל קשה להם להקריב מאד.

(אגב, גם בצפון ובנגב יש חשיבות מאד גדולה לגור)

נ.ב.

כשכותבים אומרים\ות כדאי לכתוב קו נטוי ולא נקודה. מאחורי הנקודה עומדת אידיאולוגיה פרוגרסיבית שלא לפי רוח היהדות.. 

כל מי שגר מעבר לקו הירוק?

ברור שיש עוד שיקולים כשאנשים בוחרים מקום מגורים

כמו יוקר הדיור הארץ.

קיץ 2005 גירוש מגוש קטיף, יכלת לקנות בית ביו"ש בכלום כסף, דיברו אז על תוכנית ההתכנסות של אולמרט מיו"ש.

2006 החלה העליה המטאורית בנדלן

קיץ 2011 עם ישראל כולו יוצא לרחובות כי דירה ממוצעת בישראל חוצה את המליון שקל

2026 דירה ממוצעת 2.4 מליון שקל, חצי מליון יהודים ביו"ש ניכרת התמתנות במחירי הדיור.

זה לא כאילו הם ידעו שזה מה שיקרה

הקרבה מסוימת. סתם נעים לחשוב שהכל מתוך אידיאליזם טהור.

הכי בריא זה שלא חייבים לגור רק בגלל אידאליזם, זה הופך את זה לנורמלי ורגיל מוחזק את האחיזה בארץ. זה כמו שבעליות הראשונות היה צריך מסירות נפש רק כדי להגיע לארץ והיום זה אולי לא קל אבל ממש לא אותה מסירות נפש. ככה בונים עוד שלב ועוד שלב.

ועדין יש הרבה מאד אידיאליסטים שפועלים רק מתוך אידיאליסטיות, לכי לבקר בחוות ובגבעות החדשות ותראי (אגב, היום מאד יקר לגור בישובים וקשה מאד למצוא דירת קרקע, למרות המרחק מהמרכז, זה לא שהיתרון כל כך מובהק)

הגבעונים זה נטו מסירות נפש.

במי שלא, יש כאלו שהמניעים טהורים ויש כאלו שזה מעורבב.

אבל חבר'ה - בבקשה כנות!!!

אל תנופפו בדגלים שלא שלכם!!

יש עניין ומצווה גדולה ליישב את ארץ ישראל ובמיוחד במקומות בהם רוצים אויבים להתיישב ומנסים לגרש אותנו מהם.

זה שזה גם נוח מבחינות מסויימות שולל את המצווה שבזה?

אם כיף לך לשבת בסוכה ואתה נהנה לשבת בחוץ בצל הסכך וללמוד זה הופך את זה לפחות מצווה מאשר מישהו שלא נהנה עושה את זה במסירות נפש? 

מופיע אם זה בת או בן (מסר למחבר או שיחה אישית עם המחבר או אם זה בת מסר למחברת וכו')

למי שרשם בהגדרות שלו את המגדר, מי שלא עשה את זה לא יופיע לו

אבל התכוונתי לתגובה הקודמת שלי, שבה כתבתי למי שכתבה לי 'צודק', שאם כבר אז 'צודקת', חשבתי שמובן מזה שאני אישה

אלוקים יברך את כל המתנחלים

אם אתה באמת רוצה לדעת, אפילו בגבעונים לא אצל כולם זה מסירות נפש,

כמו בכל מקום לא כולם מאה אחוז.

אני גר ביישוב נורמלי וזה לא מרגיש שום התנחלות מיוחדת או הבדל מיישוב שלא מוגדר "התנחלות",

וכמו שכבר כתבו, זה לא חייב להיות מסירות נפש,

מסכים עם @שוקולד לבן.