שם יסוד התורה והפסיקה. אנחנו באים אחרי ששיטותיהם כבר ערוכות.

ומן הסתם רב נחמן בר יצחק עשה את כל החישובים שך ה"התחשבות" והגיע למסקנה שזה לא אפשרי [ואני גם לא חושב שבימינו אומרים את זה כ"חבילה אוטומאטית" על כל דבר. זו הגזמה. לקרב ולא לרחק לא קשור לזה. שיטה מקלה גם היום לא תמיד לוקחים, תלוי בענין. להחמיר או להקל גם היום מתחשבים בכללי הפסיקה. "יש רבנים" , תלוי מי. ואז זה "התחלת הרבנים".. "קיצוני" תלוי במה, לפעמים באמת לא צריכים להיות.. "בשעת הדחק" אכן נכון; ודנים כל מקרה לגופו.  ו"ברכי נועם" בוודאי נכון - וזה לא בהכרח אומר מה הפסק...  גם היום אם יהיה משהו שרב נחמן אמר שכך ההלכה דווקא - זה משקל גדול. אז היה רב נחמן בעצמו.. דוגמה לדבר: בדברי סופרים הלוך אחר המיקל לא פעם. אז למה אז ה"מחמיר" לא הלך כמיקל?.. כי זה עצמו ההתחלה של הדברי סופרים... הקיצור" הקצנת...  דרכי נועם]

באתי לתקוף שיטה שתמיד מחפשים להקל, ואין דבר כזה שיהיה משקל לאסור

אתה אומר שרנב"י שקל את הדברים? אתה צודק!

רציתי רק להראות שלפעמים המסקנה היא לאסור, עם כל הכאב והצער, ועם זה שיש מי שסבר להקל - לפעמים ההכרעה היא להחמיר. וזהו - יקוב הדין את ההר!

לא תמיד זה כך, לפעמים ההכרעה היא להקל, ולפעמים מתחשבים בשעה"ד, אבל לפעמים לא!

משמע מהגמרא שנפסק הדין כמו רב נחמן?

אבל גם ריב"ל לא סותר מה שאני אומר - ברור שלפעמים מכריעים לקולא, אבל לפעמים לא!

זו קצת הכללה...

לא התכוונתי לפורום כאן

סליחה מכל מי שנפגע מההשמצה

שלא נכון להכליל ש"כך היו אומרים היום"....

מעולם לא ראיתי רב ש"רק מקל ואין דבר כזה שיהיה משקל לאסור"

ונפגשתי בעצמי עם מקרים שבהם רבנים שנחשבים מקלים מאד בתחום מסויים אבל במקרים ספציפיים הם ידעו לאסור כמובן.

אין רב שלא מקל ואין רב שלא אוסר.

אין רב שאומר על הכל "מותר".

וגם לרבנים הכי חרדים -יש תחומים שבהם הם מקלים.

(סתם דוגמא- בדיני ממונות, פגשתי לא מעט רבנים חרדיים או על גבול החרדי שראיתי במו עייני היתרים למה שהרב שלי היה מכנה גזל גמור...)

כל רב יש לו את השיטה שלו ואת מה שנראה לו חשוב יותר.

לבוא ולהגיד שיש רבנים שמתירים לשם ההיתר ורק מחפשים איך ומתי להתיר ולא אוסרים אפעם- זה הוצאת שם רע. 

את לא ראית - אני ראיתי

ואי אפשר להוציא שם רע בלי לומר שמות

יש גישה כזאת.

צריך לזכור שאני יודע ללמוד הלכה, ויש פסיקות שאתה רואה שהוא מחפש מתחת לאדמה להתיר בלי משקל בכלל

 להגיד שיש- זה גם לא ראיה. 

אתה מוזמן לתת לי שמות או מקרים באישי.

אני מסכימה שיש רבנים שמחפשים דרכים להקל- אבל כי יש להם סיבה אחרת.

(לדוג'- משהו שראיתי לא מזמן- מאמר על איפה ועד כמה אפשר להקל בכשרות כשחוזר בתשובה אוכל אצל הוריו החילונים- יש פה 2 ערכים, כשרות וכיבוד הורים. והרב הזה נותן את כל קשת המקרים שבהם אפשר להקל בכשרות בשביל כיבוד הורים.. והוא בהחלט חפר מתחת לאדמה כדי למצוא קולות)

כמעט תמיד שיש שאלה הלכתית- זה בגלל שיש 2 ערכים סותרים.

ואז הרב בא ומכריע מה עדיף.

אבל בנושא שלי - הרבה פעמים רבנים שמחמירים לא עושים את זה כי זה המשקל הנכון

אלא הם לא בטוחים בעצמם, ומספק צריך להחמיר

כי כל זמן שאני לא בטוח, אני לא יכול להתיר. כמו שרופא שלא מרגיש בטוח בעצמו לא יכול לומר לקחת תרופה - הוא מסכן את האנשים!

(והדברים מבוארים ברש"י ביצה ב: )

אז ברור שזה לא אידאלי, והכי טוב שאדם יצליח לחתוך דברים, אבל אי אפשר לבוא בטענות למי שלא מוצא בנפשו את העוז להתיר

במקום שבוא הוא נמצא, שהוא לא בטוח בעצמו -  זה מה שהוא צריך להורות

ואת טענת שצריך שיהיה איזון, ואם יש כאלה מרחיקים מדי, יהיו כאלה שיקרבו מדי

אז העתקתי את הדברים שלך לנושא שלי - פסיקת הלכה

ואמרתי שאלה שמרחיקים (=מחמירים) לא עושים את זה כי זה כיף להם, אלא כי אין להם ברירה - וזה מה שנכון לעשות לפי מה שיצא להם

כך שאי אפשר לבוא אליהם בטענות שהם מחמירים מדי

אני דיברתי על הנושא שלי - פסיקת הלכה

את לא דיברת עליו? מצוין, אז עברת נושא

רק איך זה הזכיר לך את בית שמאי ובית הלל? הרי שם זה היה מחלוקות הלכתיות לגמרי

אין בהם שום דבר השקפתי

זה שבמקרה בית הלל ברוב הזמן יותר מקילים, זה רק כי כך הם למדו מרבותיהם, לא כי הם רצו לקרב מישהו

(אוי ואבוי למי שמיקל כי הוא רוצה לקרב)

הסיבה שבית הלל למעשה מקילים ברוב המקרים קשורה לשורש נשמתם, שהיא יותר מצד הרחמים, אבל זה לא האופי שלהם, אלא השורש הנשמתי שלהם

והסיבה שהם "ינצחו" היא כי הקב"ה ראה שהם ענווים ומקדימים את דברי ב"ש לדבריהם, לא בגלל הבדי גישה

גם הלל ושמאי עצמם לא היו עם אופי אחר, אלא עם גישה אחרת בעבודת ה'

אנחנו גולשים לדברים שאני לא טוב בהם, אני לא דרשן

אבל ידוע לי בוודאות שיש כמה אנשים שעיוותו לגמרי את המח' הזאת של ב"ש וב"ה, וחבל שאני לא יכול להסביר יותר טוב

תודה שאת צוחקת על משהו שכתבתי בעמל!

ואת חוזרת על עצמך ולא ממוקדת, ויש לי תחושה שלא קראת את דברי בעיון

אני לא ראיתי את זה בגמרא

בגמרא מבואר רק שרוב הרבנים היו מבית הלל, ובית שמאי היו יותר מחודדים

ולכן היה ספק איך לפסוק למעשה

עד שיצאה בת קול והכריעה לפסוק כמו בית הלל כי הם ענווים

והם לא היו "בית מדרש שמיקל" היה נידון בבית המדרש - בית הלל אמרו "אנחנו קיבלנו מרבותינו שמותר" ובית שמאי אמרו "אנחנו קיבלנו שאסור" - אז נהיה מחלוקת

רוב המחלוקות בזמן התנאים אינן מחלוקות בסברא, אלא מחלוקות איך ללמוד את הפסוקים

לזה אני קורא "מחלוקת טכנית", זה מחלוקת עם המון עומק, אבל היא לא קשורה לאופי האדם

היא כן קשורה לשורש נשמתו

כותב שהוא הלך על הגישה של ימין מקרבת כי ראה שכולם עוסקים בשמאל דוחה.

היום זה בדיוק ההיפך...

כמה רבנים יש שמדברים על "דרכי נעם" וכמה יש שמדברים שמי שעובר עבירות ישרף בגינהם?

ושמי שפרק עול תורה ומצוות לא מתאבלים עליו ושמחים כשהוא מת?

היא שכל אחד מודע לרבנים אחרים. ולחברה אחרת, באופן כללי.

כמו בהרבה נושאים יש מטוטלת חברתית - הדגשת צד אחד, בדור הבא הדגשת הצד הנגדי כדי לתקן אותה, בדור הבא הדגשת הצד הראשון... אבל זה התחיל להיות יותר מסובך כשעם התקשורת והטכנולוגיה פתאום כולם מודעים לכולם.

יש קיצוניות לצד השני.

לצערנו, מחרחרי מחלוקות יש הרבה גם היום.

מלבד זה, אי אפשר לקחת חצי משפט של הרב שגם שם כתוב "אולי", ונכתב במגמה מסויימת - 

ולהתעלם מהשאר.

אצל הרב זו שיטה עקרונית. והוא כותב מפורש: "ואם יבוא אדם לחדש דברים עליונים בעסקי התשובה בזמן הזה ואל דיברת קץ המגולה ואור הישועה הזרוחה לא יביט - לא יכול לכווין שום דבר לאור תורת אמת.. העתידים להיות כולם שבי פשע" וכו'. זה בדיוק אומר שמי שחושב ש"יחזיר בתשובה" ע"י שיכתוב על "יישרף בגיהינום" - לא יועיל בכלום.

אצל הרב זה לא היה וורט. ומה שציטטת על הפורשים מדרכי ציבור, הרי הרב התייחס לכך במאמר על במותינו חללים, ובאגרותיו, ורואים שכתב למישהו שבניו התרחקו ל"ע שהיום רק בדרכי נועם, כי ה"שפחה בישא" של הכפירה משדלתם. ומה שייך לומר על מי שבוודאי אינם מזידים ש"שמחים". לא בונים דברים ב"עצבנות".

אתה נותן פה מקרה שבו בתקופה שבה היחס לכהנים היה כמו שהיום מתיחסים לרבנים- תנא אמר משהו ספציפי לכהן.

נניח וראש ישיבה יראה ר"מ שלו עושה משהו שיש היתר בדחק לעשות- הוא לא יתנהג איתו ולא יפסוק לו מה שהוא היה עושה עם מישהו לא שומר תו"מ, נכון?

גם האמירה של לדעת להקל ולדעת לקרב- היא לא כוללנית ולא מוחלטת. מעולם לא שמעתי שום רב- מקרב ככל שיהיה שיבוא ויגיד "קולות לכולם בכל דבר" (מה גם שכמעט תמיד כשאתה מקל בתחום מסויים- זה נובע פשוט מזה שאתה מחמיר בתחום אחר..)

או שנניח יש רב שיש לו לא מעט פסיקות שבהן הוא נותן מקום לפוסקים מאד מקילים- אבל כל מי שלומד אצלו ספציפית בישיבה- הולך אחרת. (כלומר- הוא מורה לי שמסוגל להחמיר- שיחמיר. אבל נותן פתח גם למי שגדל אחרת והמקום שלו שונה ואחר)

מה גם שבדור ההוא היה באמת יותר דין בנושא, כי המקום של האנשים היה שונה.

היום אין מה לעשות- אנשים יותר חלשים באופי שלהם, וגדלים במציאות מבולבלת. ורבנים שרואים שבשיטת "הכל או כלום" אנשים מעדיפים את הכלום- אז הם באים ומנסים לפחות ליצור מקום חלקי ואת הרע במיעטו.

הכהן הזה לא היה רב, הוא היה סתם אדם

ואני מזכיר - הוא איים עליו בנידוי, הוא לא סתם הורה לו הוראה

והרבנים שאת מדברת עליהם אינם השיטה שיצאתי נגדה

בתקופת בית המקדש, מעמד הכהנים היה שונה ממה שהוא היום.

אין דבר כזה כהן שהוא "סתם אדם"

לכהנים היה תפקיד רוחני מעבר לעבודת ביהמ"ק. (נניח- הם היו פוסקים בטומאה וטהרה, תחשוב מה המעמד כיום של מי שפוסק בטומאה וטהרה..)

היחס של העם לכהנים- היה אחר לחלוטין ממה שהוא היום.

אז גם כהן פשוט- היחס כלפיו היה שונה. הוא היה שייך למעמד שונה- רוחנית.

ואיום בנידוי- היה אז דבר שמשתמשים בו גם כשראו שמישהו יכול לקרוע קרע בהלכה- רואים את זה כאשר גדולים פסקו אחרת מרבותיהם או לא קיבלו עליהם הלכות ופחדו שילכו אחריהם ויהיה קרע. 

(כמו עם רבן גמליאל ורבי יהושוע ביו"כ, ואם אני זוכרת נכון- גם בתנורו של עכנאי היה שם איום בנידוי, לא?)

והרבנים שאני מדברת עליהם- זה כל הרבנים שאני מכירה. וכל הרבנים ששמעתי עליהם. מעולם לא ראיתי אף רב שמתנהל אחרת..

בשאלות כאלה הייתי פוסק כמעט רק לקולא

אם לא הייתי מצליח להתיר פשוט הייתי שולח לשאול מישהו אחר

רק במקרה שברור לי שאסור בלי שום ספק הייתי לוקח אחריות להרוס חיים של בן אדם

רק מוגי לב ממעטים בעיסוק בדברים שאין להם מושג מה לקת מהם... 

מי שיש לו אומץ- 

נכנס בדוך, ולומד ולומד ולומד ולומד ונשאר עם הרבה יותר שאלות ותהיות וקושיות וקשיים--- ממה שהוא יודע

אבל בסוף מצטברת לו הבנה חדשה

אופציה ב' היא ללמוד באינטנסיביות עם מפרשי אגדתות רבים ככל האפשר... 

אופציה ג- 

לכתוב פה דרשה ארוכה ביותר (שאין לי באמת כוח לכתוב) למה אגדתות הן המאפיין של תורת ארץ ישראל, למה בעידן גאולה חייבים ללמוד אותן ומהן תצמח ישועתנו וכולי וכולי 

דרשה ארוכה פי כמה על חשיבות לימוד ההלכה בדורנו וכמה שהדור שלנו לא מבין בכלל הלכה בצורה הבסיסית ביותר,

שלא לדבר על זה שהופכים חומרות להלכה פסוקה וקולות לעיקר הדין... ההלכה אצלנו צריכה חזרה רצינית והבנה

מעמיקה, כי רוב הציבור לא מבין בכלל בהלכה ובדרכי הפסיקה, וכמה מזה תצמח ישועה גדולה לעם.

ואז הייתי כותב דרשה ארוכה פי כמה וכמה על זה שלימוד אגדתות הוא חשוב, בבחינת הוצאה מן ההסתר אבל לימוד טעמי

המצוות, "האגדתיות של ההלכות" חשוב פי אלף כי ההלכה היא בחינת הסתר פנים בתוך הסתר פנים, שהוא עוד יותר חמור

כי מוסתרת מהאדם העובדה שהוא נמצא בהסתר - וזה בדיוק העניין של ההלכה, שאנשים חושבים שהם מבינים את הדיון

ההלכתי אבל הדיון הרבה יותר עמוק מזה והוא הסתר בתוך הסתר ואותו צריך לגלות- ומזה באמת תצמח ישעותנו.

אבל אין לי כוח כרגע, והספרים בישיבה, אז אני אוותר.

זה גמרא הלכתית בעליל

והראיה רק כמו שכתבתי לעיל שלפעמים המסקנה היא לאסור, עם כל הכאב והצער, ועם זה שיש מי שסבר להקל - לפעמים ההכרעה היא להחמיר. וזהו - יקוב הדין את ההר!

הרי הוא היה יכול למצוא לו היתר - ר"ש מתיר, ריב"ל פסק כמותו, ואותו אדם סמך על פסיקה של ת"ח עצום

ואעפ"כ כיון שרנב"י היה ברור לו לאסור - הוא לא חיפש איך להקל. והוא אסר בנחרצות

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי