ראיתי שאישרת גם לבנות...

א. הבנתי שיש מצבים שבהם באמת הכל טוב - יש מציאת חן, יש זרימה בשיח, תחומי עניין דומים, אבל הוא מרגיש שזה "לא מתקדם" מספיק (מבחינה רגשית). זה מה שמישהו אמר לי, שמעתי מעוד כמה שקרה להם, וזה גם אנדרדוס מפורש (ללמדך שכנראה יש מצבים כאלה, למרות שזה יכול להישמע מוזר).

ב. כמובן, יש עוד הרבה בבנאדם מעבר למראה ורמה דתית: אופי-כימיה-זרימה, מידות, רמה אינטלקטואלית...

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

בחינה שהיא - נגיד, היא יותר מידי שקטה בשבילי שזה מחרפן אותי, או יותר מידי חברהמנית שזה ממש אובר בשבילי, וכן על זאת הדרך...

מציאת חן כללית

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

מעורבות רגשית מוגזמת,

סיפור חיים קשה מידי,

חוסר התאמה/הסתגלות למשפחה/חוסר הסכמה מצד ההורים לקשר,

הפרשי מנטליות גדולים מידי לגישור,

השקפות עולם שונות בתכלית (יתכן שדווקא יביא להשלמה)

גילוי של משו מרכזי שלא ידעתי עליה טרם הקשר ועשוי להשפיע על כל המערכת הזוגית.

ולא רואה את עצמי עם מישהי בלי אהבה

 

שאהבה מבחינתי זה אהבה רוחנית נטו

לא התרגשות , לא משיכה , ולא נצנצים בעיניים .

אהבה יכולה לבוא אפילו אחרי חודשיים של קשר של שידוכים

אחרי זה תעצים את האהבה עד מחר ..בינתיים צריך את ההתחלה

אין לאן להתחיל להתקדם אם אין התחלה , זו דעתי
 

מפתיע כמה אתה יכול לריב עם כולם גם כשאתה אומר משהו שכולם מסכימים. באמת מרשים.

...בעיה
לא הפסקתי לכתוב את זה "אני מסכים אז על מה הוויכוח?"

ואין קול ואין עונה...בעיה שלהם
 

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

תשובה מפורטת:

למה אין שום סתירה בין הציטוטים שהוא הביא .

ציטוט ראשון:

בציטוט הראשון הוא מתאר שאני אוהב את הפן הגשמי !

ובשני אני מדבר על רוח נטו ! אז מה הולך פה?!

הראשון:

" דבר שקורה מפני שאתה אוהב את הדיבור שלה , את המראה שלה , ואתה מבין

שאין אחת מיוחדת כמותה בכל העולם כולו !!! "

כפיים , תנו לו כפיים !

ואז הוא מביא עוד ציטוט שלי שאומר כך:

ציטוט מספר 2'

"

אהבה מבחינתי זה אהבה רוחנית נטו

לא התרגשות , לא משיכה , ולא נצנצים בעיניים .

"

נחמד ..עד עוצר נשימה .

הוא מנסה להוכיח לנו שאני סותר את עצמי , יפה מאוד .

כלומר: פעם אחת אני מהלל את הגשמי ופעם אחת את הרוחני 

כאן אנחנו רואים חוסר הבנה באופן מאוד ברור

"את המראה שלה , את הדיבור שלה"

הבחורצ'יק חושב שאני מתכוון לפן גשמי נטו

אבל מבחינתי אין פה גשמי יש פה רוחני, ולמה?

כי כל עוד זה לא קשור לפן של תאווה גם לזה אני קורא "רוחני"

אני לא מתייחס לגוף שלה ולא מתאווה עכשיו תאווה מה שנקרא "נצנצים בעיניים" או "משיכה"

ולכן אין שום סתירה בין הציטוט הראשון לשני , כי לשניהם אני קורא רוח , אני לא קורא רוח רק למה שקשור 

לתאווה באופן מיני , ואז זה רק גשמי .

נסכם:

אני לא מתכוון להתווכח יותר בגלל שכל הפורום הזה עד עשרות פעמים שאני חוזר ואומר : אני מסכים עם כל מה שאתה טוען לגבי אהבה לאחר החתונה ושיש מציאות כזאת , אני לא מסכים עם הטענה שאומרת אל תאהב לפני החתונה , זה הכל . כאן תם הדיון הזה מכיוון שאני רואה שזה לא הולך לשום מקום , אני את שלי עשיתי . אני פירסמתי את דעתי ופנו אלי גם בנושא ואמרו לי דעות בידיוק ההפך ממך אנשים נשואים !! כן כן !

אנשים נשואים שמעת?

אמרת שרק נשואים יכולים להבין אותך נכון?

אז הינה קבל חידוש מישהי נשואה כתבה לי משהו נפלא ואמרה שהיא לא מסכימה עם הטיעון הזה של אהבה רק לאחר החתונה היא טענה שחייב להיות מושג של אהבה ראשונית לפני כן

ונחשו מה? לי ול"תן טל" אין שום וויכוח 

כי הוא אומר שיש אהבה לאחר החתונה וגם אני ואני מסכים איתו

אז על מה הוויכוח ?

פשוט מאוד , שהוא לא מוכן לקבל מציאות של אהבה לפני חתונה ,

מזה אהבה לפני  ? , שאתה חושב , מדבר עליה כל היום , מעולף ממנה לזה אני קורא אהבה ,

לא אותי בכלל מה  הוא או מישהו אחר קורא אהבה . תקראו לזה אהבה רגעית זה ממש ממש ממש לא מעניין ולא מזיז לי , אני בטוח שהרוב הרוב של הציבור חושב כמוני , שצריך את האהבה הראשונית כי לא יהיה מה להעצים לאחר מכן , וחבל שיש אנשים שלא חוו את זה לפני , סוף סיפור

חוץ מזה שבחרת ציטוט מסויים מאוד להביא, וגם עליו עשית פילפולי פילפולים כדי להסביר שאין סתירה, שאפיו גדול המפלפלים בעולם הישיבות החרדי, היה פורץ בצחוק גדול לנוכח הפילפול המגוחך וההזוי שהבאת כאן. דיברת במפורש על מראה, ועל דיבור - שני דברים שכמה שלא תנסה לשקר, הם דברים גשמיים - אז אל תנסה לעבוד בעיניים ולהפוך פתאום את הציטוט הזה לרוחני.

חוץ מזה, כתבת במפורש: מבחינתי..אהבה רוחנית נטו לא התרגשות", כאשר באחת התגובות שהבאתי למעלה במפורש כתוב כן: "רוח זה אומר התרגשות כשהיא מדברת איתך". אל תנסה לסלף עכשיו ולפלפל כאילו בתגובה של "רוח זה אומר התרגשות כשהיא.." - לא דיברת על התרגשות, אלא על "פן רוחני" "פן רוחני"... (נראה שאתה אוהב לחזור על ה"פן רוחני" הזה שוב ושוב כאילו שאם תחזור על זה שוב ושוב מישהו ישתכנע לך. סורי שזה לא עובד על אנשים שעובדים בצורה לגוית, כמוני) לחלוטין דיברת על התרגשות, ובתגובתך ש"אהבה רוחנית נטו, לא התרגשות" - סתרת לחלוטין את מה שכתבת לפני זה. 

הפילפולים שלך בדבריך שלך עצמך כדי לנסות להצדיק את עצמך מעוררים רחמים, באמת. זה נהיה מגוחך מרגע לרגע.

לילה טוב.

במה אני שונה ממך?

על מה אתה מתרעם ? אל תבלבל לי יותר מידי בילבולי שכל

תענה רק על השאלה . מה לא בסדר עם אהבה לפני החתונה? בוא תסביר לפורום

 

זאת, בגלל שאני לארג' היום, אני אענה לך - לא אמרתי ש"יש משהו לא בסדר עם אהבה לפני החתונה". אם יש זוג שמרגיש שהוא מאוהב בדיוק כמו שאתה אומר, עוד לפני החתונה - שיבושם לו, בשמחה, עיני לא צרה בהם. מה שטענתי נגדו, הוא הקביעה המוחלטת דווקא שלך, ש"אין דבר כזה אהבה רק לאחר חתונה, אי אפשר להתחתן עם חיבה בסיסית כמו שותן טל אומר ולאהוב באמת לאחר מכן" - ונגד זה טענתי בתוקף כי זה פשוט שקר והמוני המוני זוגות יוכיחו לך שאתה טועה בקביעה המוחלטת חסרת הפשר הזאת. בהחלט ייתכן ג-ם מצב, בו לפני החתונה יש רק "חיבה בסיסית כמו שותן טל חושב שיכולה להיות בסיס לחתונה" - והזוג מתחתן על פי ה"חיבה הבסיסית שהיא לא אהבה כמו שמשיח בן דוד חושב שצריכה להיות לפני החתונה" - וכן, לאחר החתונה, הפלא ופלא, הוא בונה את האהבה ואוהב אחד את השני יפה מאוד ובלהט, במשך עשרות שנות זוגיות משותפת.

זה הכל. 

רק ההבדל שלנו הוא אחד:

אני לא מתרגש מאהבה שאתה מתרגש ממנה

לי ההרגשה בלב כשאתה רואה אותה כל בוקר

זה מה שעושה לי את זה

ובא לציון גואלולשבי פשע ביעקב

 

כי אתה התיימרת לכתוב קביעה מוחלטת ש"אין דבר כזה להתאהב רק לאחר החתונה, כאשר לפני זה אין אהבה כמו שאני -משיח בן דוד - חושב שצריך להיות". והתיימרת לכתוב את זה על כל העולם - אני לחלוטין חולק עליך בזה וזה מה שפירטתי בפעם האלף בהודעתי מעלה שכעת כתבת בשקר שלך,, ש"חתמתי על מה שכתבת" - כשלחלוטין ברור שלא חתמת עליו במיליגרם, כאשר אתה לא חוזר בך מטענתך ש"אין דבר כזה להתאהב רק לאחר החתונה". אם תגיד כעת "בסדר, אני מבין שיכול להיות גם מצב של זוג שלפני החתונה היה לו רק רגש חיבה בסיסי ואולי פחות מזה, ולאחר החתונה בנו את האהבה ואהבו מאוד אחד את השנייה" - אז, אולי, אבין שהבנת אותי ושאתה כאילו "חותם על מה שאמרתי". עד אז - לא מיני ולא מיקצתי, אתה לא חותם על מה שאמרתי למעלה.

אתה טוען שצריך להיות חיבה ופחות מזה כתבת (כלומר לפני החתונה)*

אז זכותי המלאה לטעון שאני חושב שכדאי יותר שיהיה אהבה

כדאי , לא אמרתי שחייב אוקי? אני הייתי מעדיף ואני מאמין שאחרים גם היו מעדיפים ככה

אז מה תעשה עכשיו? אתה יכול להגיד למישהו איך לחיות ? 

אנשים שחושבים שהם רוצים רק מתוך חיבה להתחתן

שיבושם להם מה אכפת לי אני?

אולי בהמשך יהיה לי כוח לחפש וגם למצוא את הציטוט המדוייק, אבל לחלוטין אמרת בפירוש ש"אין דבר כזה להתאהב רק לאחר החתונה" - בקביעה מוחלטת. אם אתה לא רוצה לעשות קביעה מוחלטת אתה לא יכול להשתמש במילים מסויימות, אתה חייב לסייג את דבריך.

אני לא אומר לאף אחד איך לחיות - אתה זה שהתיימרת שם להגיד לאחרים איך לחיות.

לחלוטין לא מדבר בסקאלת החשיבה שאני עובד בה. יש לך איזו סקאלת הבנה שונה לחלוטין, אתה מדבר מתדר שונה ועונה על דברים שלא כתבתי, או מעוות דברים וכו'...

אבל בניגוד לאריק, לא אכפת לי להמשיך ולכתוב פה כדי להמשיך ולהוכיח לקוראים פה עד כמה לא מבוססות הטענות שלך ועד כמה אתה טועה, על ידי שימוש בהיגיון ובהיקשים לוגיים, מתטמתיים וגם רגילים - ובכך לעזור לאנשים להבין שאין ממש בדבריך.

אתה כמובן יכול להחליט שאתה לא רוצה לענות, כמו שידעת אתמול יפה מאוד לתהעלם משאלה קשה שהפנתי אליך בכל מיני טענות מוזרות ש"אני לא אדבר איתך יותר" כשהיום המשכת לכתוב לי יפה מאוד, אבל על דברים אחרים...ושמה, נוח לך פשוט לא להגיב. זה הכל...

יקראו הנוכחים וישפטו

הוא טועה ועד כמה ריקה מתוכן דעתו. זה נחמד

אם מנעל/ת חושבים שהשרשור כבר מיוותר, הם גם יכולים לנעול אותו, זה בסדר לגמרי, זה תפקיד של מנעלים/ות - את/ם מחליטים, כל עוד השרשור לא ננעל, אני יכול להמשיך לכתוב בו ומי שרוצה יקרא

וזה היה אחרי שנרגעתי ולכן חזרתי לכתוב לך

וזה אחת הסיבות שאני לא רב עם אנשים לנצח

תמשיך לנגן פה ניגונים של הקשיים לוגים ומטמטיקה כדי להראות שאתה חכם גדול

אז אני בנאדם פשוט , תקרא לי וולנטינו אם תרצה

אומר לך בפשטות גמורה , אני ואתה לעולם לא נסכים

אתה רואה אהבה בצורה שונה ממני

לכן יש פה מעין פרדוקס שלא ניתן לפתור אותו

תמשיך לזרוק סיסמאות לאוויר

ואני ובורא עולם יודעים שלא התחמקתי , ואם כן המשפט אחרי 120

אני משוכנע שרוב הקוראים פה השכילו להבין שיש לנו מחלוקת שלא ניתנת להבנות

כי אהבה שאתה רואה זה לא אהבה שאני רואה

לאחר חתונה אני עדין מחזיק בדעה שלי שהיא : אי אפשר להוליד אהבה

רק אם היא באה בעצמה , מאמין באהבה תפלה שניתן לבנות ע"י קשר הדדי

שלום על ישראל
 

אם אתה תגיד שזה שווה 37 - ואני אראה לך ששמבחינה מתמטית אתה מדבר שטויות מוחלטות כי לפי המתמטיקה, 2+2 שווה 4 - גם אז תגיד לי " תמשיך לנגן פה ניגונים... אני בנאדם פשוט...אתה רואה מתמטיקה בצורה שונה ממני..לכן יש פה פרדוקס..."

תגיד לי, אתה שומע מה אתה אומר?

אתה מבזה את עצמך עכשיו, נראה לי. אל תגיד לי שאתה לא יודע להבין הסברים מתמטיים פשוטים - אתה קובע קביעה מוחלטת ואני מוכיח לך שהיא לא נכונה על ידי מקרה אחד, אפילו אחד בודד, שלא הולך לפי הקביעה המוחלטת שלך - מה לא מובן בהפלת התזה שלך? אתה רוצה שאתן לך שיעורים פרטיים בהיקשים לוגיים ובהוכחות מתמטיות?

אני לא זורק שום סיסמאות לאוויר, בניגוד אליך - אני מדבר לעניין, מוכיח לך איפה אתה טועה, ואתה עונה לי בכלל על משהו לא קשור. זה כמו שאני אשאל אותך:  "אתה יודע איפה זה מגדלי עזריאלי" ואתה תענה לי "עמוס עוז הוא סופר נהדר, כותב מצויין!" ואז אני אגיד לך שמה הקשר, ושאתה לא עונה על השאלה שלי, ואז אתה תגיד לי " אל תזרוק סיסמאות באוויר, אתה בפרדוקס איתי כי אתה רואה את עמוס עוז שונה ממני". 

זה מגוחך, מצטער. אלא אם כן אתה ילד בכיתה א', ואז אני יכול להבין את העובדה שאתה לא יודע לבצע היקשים לוגיים וכותב בעיקר דברים חסרי פשר וחסרי קשר אחד לשני - אבל אני דווקא מנסה להחזיק ממך אדם שיכול להבין דברים, וככזה, אני תמה מאוד שאתה שוב ושוב מסרב להבין על מה אני מדבר ועונה לי על דברים לא קשורים בכלל.

כל אדם עם ראש בין המותניים (זה ביטוי...) - מבין מה אמרתי ומבין איך זה סותר את דבריך, ורואה איך אתה לא עונה למה שכתבתי.

בהצלחה לך בחיים...

אתה לא קולט מה שמדברים איתך?

אמרתי לך מסכים שיש אנשים שחשים אהבה לאחר חתונה

מבחינתי זה לא אהבה אמיתית , אהבה אמיתית מבחינתי זה בלב ,הבנת מה שאני אומר לך?

ד"א לגבי הביטוי נדמה לי שזה "ראש בין הכתפיים" החכם הגאון המטמטיקאי לא ידע את זה? אוי לנו כי חטאנו

תקשיב לי חבריקו , אני בנאדם של אהבה בלב , אתה יכול להמשיך להאמין באהבה שאתה מאמין בה ולערוך ניסויים על איך אפשר לייצר אהבה בצורה שונה מהלב שפועם בתוכך

וגם אם תגיד שזה אפשרי אני יאמין שלא , ואז תגיד לי יש הוכחות , אני יגיד לך מתוך האמונה שלי

שאהבה של התעלפות והתמוגגות מבת הזוג לא יווצר אחרי החתונה סתם , זה הכל

זה לא וויכוח על משהו קיים , זה וויכוח כי אתה מאמין בדרך שונה משלי

מה אתה חושב שהעולם זה שחור לבן? העולם זה לא שחור לבן

אני יאמין במה שבא לי ואתה במה שבא לך , זה היופי בעולם שיש כמה סוגי חשיבה

שאני אבין - כשאתה שומע שאני אומר שאפשר לאהוב אחרי החתונה בלי לאהוב לפני החתונה - לאיזו אהבה אתה חושב שאני מתכוון שתהיה אחרי החתונה? לאהבה שהיא לא "מהלב"?

אתה צוחק או שאתה עושה את עצמך????

(חוץ מזה שאנחנו מדברים כאן נטו ב"מונחים", כי בפיזיולוגיה של גוף האדם, לא באמת אוהבים מהלב - הלב הוא שריר של דם. אתה אוהב מהמוח, לא מהלב, אבל לא משנה).

אהבה אחרי החתונה שהיא אהבה עמוקה וכנה וסוחפת ושמגיעה "מהלב" - זאת לא אהבה אמיתית??? או על מה אתה חושב שדיברתי???

ומה הקשר תשאיר את המתמטיקה בבית הספר? אני אתחיל לחשוד שאתה באמת ילד בכיתה א' אם לא הצלחת כעת להבין מה אמרתי ומה טענתי... אתה בחור מוזר.

באמת שלא הצלחת, שוב, בפעם האלף, להבין את הפלת התזה שלך שעשיתי? שוב? שוב פעם?

והאמונה שלך לא באמת משנה למציאות של אנשים אחרים, אתה יודע. אם אתה "קובע" בצורה חד משמעית שדבר כזה לא אפשרי - מספיק שאני מביא לך זוג אחד שזה קרה לו רק לאחר החתונה ולא לפני - ואתה פשוט יוצא די מגוחך וחסר הגיון פנימי...

זה לא קשור בכלל למה שאני מאמין בו ולמה שאתה. כי אני יכול לסתור אותך ולהפיל לך אלף פעמים את התזה גם על פי האהבה שא-ת-ה מאמין בה, לא אני.

מה שמוכיח לי בפעם האלף שאתה באמת לא יודע לענות על א - א, ועל ב - ב.

(אגב, לגבי הביטוי, נכון, זה אכן ראש בין הכתפיים, מסתבר שבשעות מאוחרות גם אני יכול לפקשש ובטעות לכתוב מותניים במקום כתפיים. קורה. מצטער. אכן - הביטוי הנכון הוא ראש בין הכתפיים. אני שמח שגם אתה מכיר אותו )

לסיכום - אני לא אומר מה שאתה חושב וטוען שאמרתי, ואתה לא עונה על מה שאני יודע ששאלתי וטענתי - ככה שאתה לחלוטין לא מתקרב אפילו ל"לחתום על מה שאני אומר" - כל עוד אתה לא באמת מבין ומתייחס למה שאני אומר. שרשור שלם אתה לא מתייחס למה שאני אומר ועונה לי על מכוניות כשאני מדבר איתך על מבנים ארכיטקטונים (משל, משל, חביבי...)

ההיא, עם השאלה הקשה שכתבתי לך, בחרת שלא לחזור...כנראה אין לך באמת תשובה. אז בבקשה, אם החלטת שאתה כותב לי שוב, אשמח לראות איזו תשובה יש לך לדברים שכתבתי שם...

שאתה תחליט לכתוב בהקשרים שונים ובשרשורים קטנים שונים נכון?

אני לא בא איתך עכשיו לנצח פה זה לא מלחמה , פה זה רק אמת

אני רוצה אמת ואני מחפש אמת וגם אתה , אבל אני אומר לך שתצא מזה כי זה קו חשיבה שונה

אני מאמין במה שאתה לא מאמין בו מה אתה לא מבין
 

תשמע אני מנסה באמת ובתמים לדבר איתך בשפה יפה

ואתה ממשיך לטעון שאני משקר , אבל זורם איתך

נכון ! , אמרתי ש"אין כזה דבר להתאהב רק לאחר החתונה"

צודק אמרתי ! , מה שהתכוונתי שיש אהבה שנקראת אהבה שבונים שלדעתי זה צד תפל לאהבה שאני מכיר

שזה התרגשות ודיבור על הבחורה כל היום אוקי? אז יוצא שאפשר להתאהב אחרי חתונה

רק בפן תפל וזו רק דעתי , ולכן !!! אמרתי שלא שווה להתחיל ככה קשר לחיים עם אישה , אלא רק מתוך אהבה שאני מכיר!!!

 

אהבה שנבנת לדעתי היא תפלה זה הכל ,

ואהבה שאני מכיר , להעצים אותה אני מאמין שאפשר לאחר שנים של נשואים עם אישה כלומר

10 20 שנה ויותר

 

מקווה שעכשיו הבנת

 

אפשרי, ואני הוכחתי שהוא בהחלט אפשרי. (אגב, אפילו "להתאהב לאחר החתונה בפן הלא "תפל" של ותן טל, אלא בפן כמו שמשיח בן דוד חושב שצריך - אפשר להתאהב גם בזה לאחר החתונה, ג-ם אם לא היית מאוהב ככה לפני החתונה. אז שוב אני סותר.

ועכשיו ניסית לשנות את הניסוח שלך לניסוחים "רכים" " לא שווה.." וכו' - אבל בהודעות קודמות שלך לחלוטין כתבת קביעות מוחלטות שעכשיו אתה כאילו מנסה להסביר שלא אמרת.

מצטער, אבל אני אישית לא קונה את זה.

כי כל אחד מרגיש אחרת לגמרי (את מה שאתה מכנה אהבה ואני מכנה התאהבות)

יש אנשים שנוטים להתרגש- והם מרחפים אי שם בעננים והלב קופץ להם מהתרגשות, ויש אנשים שכלתניים יותר שנמצאים בקרקע לגמרי, רק מרגישים געגועים והתרגשות.

הרבה פעמים זה גם עניין של גיל- צעירים יותר נוטים להתאהב חזק ולהיות בעננים, ואצל מבוגרים יותר הרגש פחות חזק (אם כי קיים).

כך שאין שום טעם להתווכח איך זה נראה, כי לכל אחד זה שונה. ויכול להיות שאתה וותן טל תרגישו אחרת לגמרי אחד מהשני או מהמחשבות עכשיו על איך זה יהיה כשבעז"ה תבואו לידי החלטה (בעז"ה בקרוב)

הבנאדם חושב שאפשר להתווכח על נושא של רגש 

והוא ממשיך בניסיונות שלו לשכנע שהוא צודק בזמן שהוא טוחן מים 

כי כמו שכתבת זה לא נושא לוויכוח , ואני מתחיל לקלוט שכולם מסכימים איתי , אפשר לעשות סקר !

מה אני אגיד ? אנא* ה' הושיעה נא  


 

שאתה מרגיש. רג הסברתי לך איך אני ממוטט תזה מתמטית שלך בשנייה, בלי קשר למה שא-ת-ה מרגיש. 

ולא נראה לי ש"אני ה'"... אולי "אנא ה'"...

מי שטוחן מים ומבייש פה את עצמו בחוסר ההבנה שלו ובהתעקשות שלו להגיב תגובות לא קשורות בעליל למה שכתבתי ולייחס לי וויכוחים בנושאים שלא התווכחתי בהם - הוא בהחלט לא אני...

וגם אתה , אז יש גוג ומגוג

עכשיו תקשיב לי , אני עניתי לך מה שחשבתי שנכון לענות

אתה מעכשיו תתחיל לענות לי , אוקי? או שאתה מפחד?

תענה ורק לענות בלי שום בילבול מוח , אתה חייב לבלבל שעה על כל הנושאים שבעולם?

תענה רק מה ששואלים אותך בבקשה:

אהבה - אתה מסכים שזה מושג שאצל כל אחד נתפס אחרת?

ואם התשובה היא כן , אז יש פה עניין להאמין שכנראה הוויכוח הזה מעוקר מיסודו

כי ברגע שאני תופס אהבה אחרת ממך , איך אפשר לטעון שאני חייב להסכים איתך שאהבה אחרי חתונה

דומה לאהבה לפני חתונה? אני אומר שאחרי החתונה זה לא כמו הלפני , ומישהי כתבה לי

שאני לא מכיר את אהבה שאתה מדבר עליה ואתה לא את אהבה שאני מדבר עליה

כי אנחנו לא באים מעולמות דומים אני חוזר בתשובה ואתה כנראה שלא...

על החתום : וולנטינו
 

דבר אחד ממה שאני אומר, לאחר מכן מנסה להאשים אותי כאילו אני פה הבעייתי, ולסיכום מעז בחוצפתו לדרוש ממני שלמרות שהוא לא ענה לי על שום דבר ממה ששאלתי בצורה רצינית שק-ש-ו-ר-ה למה שאמרתי, שלמרות זאת שאני אענה לו על דברים.

כל טוב לך וולנטינו, ולילה טוב.

(אה, ולרגע לא טענתי שאתה חייב להסכים איתי שאהבה כלשהי דומה לאהבה אחרת. לך לקורס דחוף בהבנת הודעות ובהבנת היקשרים לוגיים והוכחות מתמטיות שזה הדברים שהבאתי בהודעות שלי שסותרות תזות שלך, ולא אמירות כגון אלו שאתה טוע שאמרתי, ממש לא.)

אתה רואה , מסתבר שגם לך יש קטעים שאתה מתחמק

אבל אתה יודע מה? אני לא חושב שאתה מתחמק אתה לעומת זאת הוצאת אותי אחד שמתחמק

אז אני מודיע לך שמבחינתי הנושא פתוח ואני מקשיב לך ולמה שאתה אומר

חילוקי הדעות ביני לבינך גדולים מידי

ואני לא חושב שאתה לא מודה בטעות כי אתה פשוט לא חושב שאתה טועה

וגם אני לא חושב שאני טועה , והרבה פה חיזקו אותי שאני ילך בדרך הזאת כי הם גם מאמינים בה

ואתה יודע מה נראה לי הטעות הכי הכי הכי עוצמתית שלך ??

אתה פשוט סליחה שאני אומר לך את זה : חופר . כן כן .

מה אתה לא יכול למצות את הדיון? אתה לא יכול לאתר עם כל החוכמה שלך את סלע המחלוקת?

תמצא אותו ! ונפוצץ אותו עם סיכול ממוקד לא מבין מה הבעיה שלך אחינו

זה שפשוט לכל אחד מכם מתאים דברים שונים.

אין מה לדון על רגשות, וגם אין קשר להפרכות מתמטיות.

בקיצור, אין על מה להתווכח!

יש כאלה שלא צריכים את הרגש של האהבה לפני החתונה, והם מסתפקים בקשר טכני כדי להחליט.

ויש כאלה שבלי שהם מאוהבים, הם לא יתחילו אפילו לחשוב על חתונה.

ויש הרבה שנמצאים היכנשהו באמצע...

כל אחד יעשה לפי מה שמתאים לו ולהשקפת עולמו!

אבל אם זה תלוי בתן טל ....אחינו הוויכוח עוד בחיתוליו חחח

אני כבר שעה צועק לו פה , אין מה להתווכח - לא כי אני שיכור (מאהבה כן) כי אני מבין שהוא מאמין בדרך שונה

פשוט להפסיק להגיב.

*אין בהודעה זו כדי להיכנס לוויכוח שלכם או לצודד בעמדה כלשהי*

זה כמו שצה"ל מחפש את המחבלים

חחחח הסיכול יגיע ! חחחחח סתם הכל ברוח טובה באמת

אבל מזה להפסיק להגיב? שמעי אני מקבל פה פידבקים חיוביים (תודה חבר'ה)

וזה אומר שאנשים מסכימים איתי , אז אני מנסה להוציא אנשים פה מהאדישות שלהם

אבל אל תאשים אותו ב20 התגובות האחרונות שלך..

ואני הולכת ליישם את ההודעה הקודמת שלי כי ממש לא באתי להצטרף לקונצרט.

מאשים או לא מאשים זה לא העניין

העניין הוא שהוא לא מוכן לקבל את זה שיש מאות אלפי אנשים שחושבים אחרת ממנו

או בעצם 90% מהאנשים במדינה הזאת

לילה טוב
 

כמוני כאשר:

א. אתה לא באמת יודע מה אני חושב, כי לפי מה שאתה טוען שאני אומר - או שאתה שקרן, או שאתה משהו אחר שלא אכתוב כאן.

ב. אתה לא מכיר 90 אחוזים מהמדינה ובטח שלא מאה, ובחיים לא ערכת סקר שאפילו יכול להתקרב לדגום דבר כזה, כי אתה לא מבין כנראה בהערכות מתמטיות הרבה אחרת מזמן הייתי נפתר מהשיגוע המתמיד שלך בהודעות ללא כל קשר למציאות שכתבתי.

ויפה שכנראה לא בדיוק קראת את כל השרשור מההתחלה כולל כל מה שהתחלתי ממנו בכלל.

לא דנתי פעם אחת על הרגשות שלו או שלי בפורום, ולכן זה לא רלוונטי לסיפור.

ההוכחות וההפרכות המתמטיות הן לב ליבו של העניין כי רק על זה דיברתי, אבל הבחור הזה שם, מסרב בתקוף לנסות להבין על מה אני מדבר ומסרב לדבר איתי בשפה מתמטית.

אני ימשיך להגיד גם עוד אלף פעם : אהבה שאני מכיר היא מה שהסברתי עשרות פעמים

ככה אני מכיר אותה , וככה אני אוהב אותה , ואני חושב שצריך שהיא תתקיים לפני החתונה

אתה טוען שרק חיבה מספיקה ואפילו פחות , לא מקבל את זה

ותמשיך להגיד עוד מאה פעם שיש הוכחות של אנשים שזה יצליח להם

אז אני יגיד לך בתשובה לזה שלדעתי זה לא אהבה עם קסם והרגשה אחרת ממה שאני קורא לו אהבה

זה הכל .

וכל תגובה שאתה תגיב אני יעתיק לך שוב את התגובה הזאת כי פה מונח שורש המחלוקת בנינו

ושורש המחלוקת בניינו הוא שאתה לא מסכים איתי שאהבה זה מה שאני קורא לו אהבה ושאתה אדוני הנכבד מסתפק באהבה שאני קורא לה אהבה תפלה .

כי הצחקת אותי באמירה "מישהי טענה בפני שהיא לא מסכימה עם הטיעון של "אהבה רק לאחר החתונה". אז מה? אז מה אם אתה יכול למצוא אנשים שמסכימים עם דעתך? אני יכול למצוא אלף שלא - ואני גם לא צריך אלף, כי ברגע שהתיימרת להגיד אמת מוחלטת - שאין לחלוטין דבר כזה שאהבה תתפתח לאחר חתונה אם לפני זה לא הייתה אהבה כמו שאני (=משיח בן דוד) חושב שצריכה להיות - אז ברגע שאני מביא לך זוג אחד נשוי, אחד, שאומר לך שהוא ל-א הרגיש לפני החתונה אהבה כמו שאתה אומר, ולאחר החתונה האהבה נבנתה והיום הם אוהבים מאוד והאהבה ביניהם פורחת - ברגע שאני מביא את הזוג האחד הזה, מוטטתי את הקביעה המוחלטת שלך. כי כדי למוטט קביעה מוחלטת מספיק להביא אחד שסותר אותה. כדי להוכיח אותה, לחילופין - אתה חייב להביא את כל הזוגות הנשואים ואת כל מי שחווה אהבה אי פעם בעולם, מיום אדם הראשון, ולהוכיח שאף אחד מהם לא התאהב רק לאחר החתונה, בניגוד לשיטתך - ודבר כזה לעולם לא תוכל לעשות".

דבר אחרון - שוב סתירה לוגית בתוך דבריך ממש. אתה אומר "לי ולתן טל אין שום וויכוח" - ומייד לאחר מכן בעצם אומר שכן יש וויכוח "פשוט מאוד שהוא לא מוכן לקבל..." - אז למה לקשקש ולהגיד לפני זה ש"לי ולותן טל אין שום וויכוח"? הרי ברור שיש בינינו וויכוח. למה להמציא נתונים שקריים?

בקיצור, בהצלחה עם החיים שלך. יש רגעים ששועשעתי ממך ויש רגעים שבהם כבר הבנתי שמשהו קצת משובש כאן. כל טוב.

תשמע , אני קלטתי את הראש שלך 

אתה אומר שאנשים מעידים שיש אהבה אחרי חתונה?

אוקי מסכים ואני אמרתי את זה גם מקודם

אבל אני אומר שזה לא מה שאני קורא אהבה !

אני קורא אהבה התעלפות וכו ! זה הכל אז אין שום וויכוח בניינו

יש מבין?!?!
 

ברצינות. אתה לא עקבי לרגע אחד בדבריך, ודבר נוסף - גם בהודעה זאת לא התייחסת למה שאמרתי ולחלוטין אני רואה שממש אבל ממש לא הבנת אותי כיאני מדבר על א ואתה עונה לי בכלל על ג'... 

(חוץ מזה שמעניין, שוב אתה חוזר על זה ש"אני קורא לאהבה התעלפות..." - כאשר לפני כמה תגובות אמרת " אהבה זה רוחני נטו, לא התרגשות, לא משיכה, לא נצנצים בעיניים". אם "התעלפות" זה לא כל הברים שכתבת "לא..לא..לא.." - אז סלח לי, אתה לא מדבר בשפת בני האדם. ואני מדבר ברצינות עכשיו.

ועכשיו לגופה של התגובה הזאתי שלך - אתה לא קורא לזה אהבה. סבבה. וזאת בדיוק הטעות החמורה שלך. שאתה קורא "אהבה" לדבר שהוא לא אהבה. לדבר שהוא התאהבות, הורמונים נטו. וזה מדעי, זה לא אני אומר. מה שאתה מתאר, על פי מחקרים מדעיים רבים - זה הורמונים שונים של התאהבות. זה לא האהבה היציבה והעמוקה שכן צריכה להיות בין בני זוג.

דבר נוסף, ואולי הפעם תבחר כ-ן להבין אותי סוף סוף - מה לא מובן במה שאני אומר שוב ושוב, שאני לחלוטין חולק עליך בקביעה המוחלטת שלך ש"חייבים אהבה (ולא משנה כרגע איזו אהבה אתה מתכוון" לפני החתונה ואין דבר כזה לפתח אהבה לאחר החתונה כאשר לפניה יש רק רגש חיבה בסיסי". אני חולק על זה לחלוטין ומגובה במקרים שמפריכים את התזה שלך מבחינה מתמטית. זה לא אומר שאין זוגות שהייתה להם אהבה לפני החתונה וגם אחרי. זה רק אומר שבהחלט ישנם ג-ם זוגות שיש להם לפני החתונה "רק" מה שאני מתאר כרגש חיבה בסיסי, ולאחר החתונה בנו לעומק את קשר האהבה שאני מבין אותו - והוא קיים אצלהם ועוד איך, למרות כל מה שאתה אומר ש"זה לא אפשרי".

כל טוב.

הבעיה שיש ללא מעט בנות שהן חכמות ונראות טוב, זה שהן מחזיקות מעצמן, ומתחילות להעמיד את הבחור למבחן, וצר לי שסופן של אלו להישאר ברווקותן, אם לא ישנו את אופיין.ולאט לאט אני רואה שדוקא הפשוטות יותר הן האיכותיות יותר. והנחמדות יותר.

וכבר אמרו חז"ל, וכדאי שכולנו נפנים: "נחית דרגא ונסיב איתתא" (יבמות סג ע"א) .

יצהר?

נההה.. יצהר והר-המור זה לדעתי דווקא בסיס ממש טוב להתאמה!

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.