נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

בנים לא כולם עם טבעות....

סתם דפיקה באופי שלי אבל זה המצב

אולי בפעם הראשונה מתפדחת לרגע. אולי גם בפתק

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

וברצינות - 

לא הייתי ניגשת סתם כך. לא נראה לי שזה צנוע...

עם בעלי, כשמצא חן בעיניי, פשוט מצאתי מישהי שתשדך בינינו, ועובדה - זה הצליח...

פתק שכתוב בו "אם באלך תיצור קשר " זה די צנוע כשמדובר בדתיים - כשהם יודעים להמשיך את זה בצורה נכונה

כמובן שוב רק אם זה לקשר רציני 
 

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

כי ניסיתי לחפש איפה כתוב שדבר כזה הוא לא צנוע ולא מצאתי...

בקיצור, אל תמציאו כאן הגדרות שהן לא נכונות ולא קיימות!!!

"לא צנוע" או "לא ראוי" אלו מונחים שלא שייכים לכאן!

בדקתי שוב בהודעה שלי האם רשמתי שיש עם זה בעיה הלכתית, וכפי ששיערתי - לא כך רשמתי.

רשמתי שאני אישית לא הייתי ניגשת, כי זה נראה לי לא צנוע.

בפעם האחרונה שבדקתי אנשים יכלו לחשוב דברים משל עצמם במדינה שלנוו.... אולי השתנו מאז דברים?!

לי זה לא נראה צנוע שבת תפנה לבן. יש אנשים שלהם זה כן נראה צנוע.

אני מניחה שמטרת השואל היתה לשמוע דיעות שונות, ואני הבעתי את דעתי.

לא אוהבת שמפעילים עלי משטרת מחשבות...

אם את רוצה, את יכולה להגיד שבאופן אישי לא נעים לך לעשות את זה או שזה לא לכבודך או משהו דומה..

כשאת אמרת שזה לדעתך לא צנוע, אני הבנתי שאת מתכוונת שלדעתך גם לאחרים לא ראוי לעשות זאת, ולכן אני תקפתי את מה שכתבת.

"לא צנוע" - זו הגדרה הלכתית מאד ברורה, וזה לא קשור לכאן!

זה כמו שאני אגיד לך שאסור לגנוב, אבל לא התכוונתי להלכה אלא למשהו אישי (שלדעתי זו גניבה)..

יש מילים שאם משתמשים בהם, לא צריך להגיד מפורשות שמדובר בהלכה, כי ברור שמדובר בזה.

יש הלכות ברורות,

ויש את "רוח ההלכה" ולכן יש מקום לומר "לא צנוע לדעתי".

שאלתי פעם את אבי אם זה צנוע שאלך בשבתות עם שיער פזור,

והוא ענה שאני צריכה להיות כנה עם עצמי האם זה גורם לי להרגיש פחות צנועה [וכל הזמן להתעסק בשיער..]

או שזה לא יעסיק אותי כ"כ וזה לא משדר מבחינתי משהו בעייתי.

לא כתוב בשום קיצו"ש שאסור ללכת עם שיער פזור,

ולכן זה תלוי הרגשה כנה, "האם זה פוגם בעבודת ה' שלי או שזה משתלב.."

צניעות זה גם בדיבור.

יש את המילים האסורות, ויש את "רוח ההלכה" [ושוב, זה סובייקטיבי ולכן יש מקום ל"לא צנוע לדעתי"].

לא כתוב באף סימן ובכ"ז יש מה שנקרא "לא צנוע" מבלי שתהיה הלכה פסוקה על זה..

א. יש דעה שאסור ללכת עם שיער פזור. אמנם הרבה פוקים מתירים, אבל אי אפשר לומר "באף קיצור שו"ע לא יהיה כתוב שאסור"

ב. הצניעות הסובייקטיבית שאת מדברת עליה לא נשמעת לי תלויה בהרגשה שלך, אלא בהרגשה שהסביבה מקבלת ממך

אז יש להרגשה שלך משקל בשדר שאת משדרת, אבל היא לא העיקר, לפעמים אנחנו משדרים דברים שאנחנו לא מתכוונים אליהם

א. אני יודעת שיש דעה שאוסרת, ואני גם הולכת לפיה באופן אישי.

אבל בכללי, זה לא כתוב בספרי ההלכה המצויים בבתים [או שאני טועה..?], ולזה התכוונתי.

ב. זה היינח מבחינתי. מה שאשדר, זה מה שהסביבה תקלוט.

והאמת, לא רק.. ישנם דברים שהסביבה תגיד שהם בסדר ואני ארגיש שזה לא נכון מבחינתי צניעותית.

ולא משנה לי שהסביבה מגיבה בחיובי. זה עסק שלי עם הקב"ה מה מתאים ומה לא.

את מכניסה את "רוח ההלכה" שלך לכל מיני מקומות..

כשמשהו נוגד את "רוח ההלכה" - אסור לחלוטין לעשות אותו ללא יוצא מן-הכלל!

אין ב"רוח ההלכה" מקום לסובייקטיביות אישית, אא"כ את/ה רב חשוב שמבין לעומק לאן ההלכה חותרת.

התורה נותנת מקום לביטוי להרגשות ותחושות סובייקטיביות, אבל זה לא קשור לצניעות ול"רוח ההלכה"!

ואני לא מדבר ספציפית למקרה שהבאת, שיש כאלה שפוסקים שאסור לבת ללכת עם שיער פזור.

ב"ה

התורה נותנת לך את האפשרות כמה שיותר לדבוק בשם ית'.

כלומר, היא נותנת לך את טווח התנועה שבה את מגלה את רמת הגילוי ו"ההכר" שאת מכירה בה' ית' בעולם ואיך הוא מחיה, מהווה ומקיים את העולם וכל זה איננו כלום ושום דבר בשבילו, ואלו הן דרגות ההלכה.

לדוגמת השיחה, שיער של בחורה היינו דבר שאין איתו שום בעיה, אך לאחר הנישואין הוא הופך לערווה וכל הסתכלות של גבר שאינו בעלך אפילו על קצוות השיער מהווה דרך של חיצונים לינוק מן השיער.

יש פוסקים המתירים, אך זה אינו הופך את הסיטואציה לכך שהדבר הינו מהווה ערווה.

ההקרבה קשה, להיות יהודי זוהי מסירות נפש אמיתית אך התכחשויות והניסיון ל"טייח" את האמת הוא מיותר.

הדבר הוא הנכון והטוב ביותר. בין אם כיסוי ראש כפול שמכסה לחלוטין ובין אם פאה, עניין הצניעות הוא איך משתמשים בעניין הנ"ל, אך להבין שהפסיקה עצמה היא דבר רוחני בלבד, האם הדבר "מותר" (ההיפך מ-אסור, כלוא, שאין אפשרות לעלותו לקדושה) או שמא הוא אסור, טמא (לשון אטום, שאין דרך להעלותו לקדושה).

לכן, עלינו לדעת, זה שהדבר נפסק כ"אפשרי" לא אומר שהוא בדרך הטובה ביותר של יראת השמיים, ו"עובר" את העניין הרוחני, למרות שהוא "עובר" את העניין הטכני.

בתור יהודים, שהמשפחה הינה "ערך עליון", או יותר נכון מצווה עקרונית וחשובה, כל כניסה של טומאה לתא המשפחתי מהווה בעיה, והלא היום הנישואין קשים ביותר ולצערנו הרב הטומאה מתגברת והגירושין ר"ל גדולים מאד בקרב ישראל, ולכן ללכת עם חשיפת שיער אפילו מועטה לאחר נישואין מהווה עבירה על מ"ל של "לפני עיוור לא תתן מכשול".

אבל, מבחינת ההלכה ה"מקלה", כלומר, שנותנת פחות מקום לביטוי השם ויותר ביטוי ל"אני", כלומר, לשקר, לפירוד (הרי השם אחד ואין עוד מלבדו, גם לא אני) - ולכן אני "מוריד" מן השם יתברך שמו למען השקר, שנקרא אני.

שהשם יברך אותנו בגילוי משיח תכף ומיד ממש ללא עיכוב התרות או כל דבר שנותן עילה להשאיר אותנו "בגלות" וללא גילוי מוחלט.

צניעות היא "מידה", היא אחת מהמידות הטובות, ומטבע הדברים אין לה הגדרות חתוכות

יש כמה דברים שהגדירו חז"ל בצניעות האשה שהפך להיות חלק מההלכה,

אבל מכאן ועד לומר שזה כל הצניעות?!

בפסיכומטרי יש את זה הרבה..

אז בוא נעמיד את הדברים על דיוקם.

אתה צודק, צניעות זו מידה שלא נמדדת במדדים הלכתיים ויש בצניעות הרבה מעבר להלכה.

אבל להגדיר דבר שהוא "לא צנוע" - זה כבר דבר שמודדים אותו בכללים הלכתיים.

כלומר, יש דברים שלא כתובים נטו בהלכה.

ובכ"ז.. "זה לא מתאים".

כנראה שלא הבנת את הלוגיקה של המילים.

כדי להגדיר שמשהו לא מתאים, צריך להכניס את זה לפרמטרים ההלכתיים.

עד אז.. זה מתאים, ראוי וצנוע, אבל אני מחליט/ה להחמיר על עצמי, או שזה לא לכבודי וכד'.

היא לא ל"רוח השרשור"..

כלומר, הדברים שכתבת הם נכונים, אבל הם לא קשורים לכאן..

"קדש עצמך במותר לך" - זה דבר שאני לא יכול להביע דעה בו.

זו החלטה של כל אדם באופן פרטי מה ראוי/מתאים בשבילו.

כשמשהו הוא "לא ראוי"/"לא מתאים" לכולם - אז הוא נאסר לחלוטין בפועל!

ומי שעובר על זה, הוא נקרא "נבל ברשות התורה!"

לסיכום:

כשאתה מחליט שמשהו באופן אישי ספציפית אליך הוא "לא מתאים"/"לא ראוי" בשבילך,

אל תצא בהכרזה שלדעתך המעשה הזה באופן כללי הוא "לא מתאים"/"לא ראוי"/"לא צנוע",

כי כשאתה אומר דבר כזה - זה בעצם לומר שמי שלא חושב כמוך הוא "נבל ברשות התורה!".

אני הבנתי מ'אדם נוף ומורשתו' שהיא טוענת שלדעתה המעשה הזה הוא באופן כללי לא צנוע,

ולכן יצאתי נגד מה שהיא אמרה.

אם היא הייתה אומרת, שלה באופן אישי זה לא מתאים או שזה לא לכבודה, לא הייתה לי שום בעייה במה שהיא אומרת.

ב. נכון שהיא לא פסקה לכלל, היא רק גורמת להבין מדבריה שמי שלא נוהג כמוה הוא לדעתה "נבל ברשות התורה!".

    ואותו דבר לגבייך כשאת כותבת את "רוח ההלכה" שלך.

אני הבנתי אותה אחרת לגמרי ממך..

וכבר סיכמנו שההגדרות שלך ושלי לאותו מושג שונות.

אז אני רק מבקש ממך שתשני את המושג שאת קוראת לו "רוח ההלכה",

כי כשמשתמשים בו, בד"כ מתכוונים לדברים אחרים.

"רוח ההלכה" זה דבר שהוא רלוונטי לכולם, וזה לא קשור לדברים פרטיים שאדם החליט באופן אישי לנהוג בעצמו.

אתה יכול להגיד על משהו שהוא לא לרוח ההלכה [ומבחינתך זה רלוונטי לכולם],

ומישהו אחר יאמר שזה ממש כן לרוח ההלכה. ומי קבע מי הצודק?

"רוח ההלכה" זה לא משהו שחור-לבן שניתן להגדירו.

אני מניחה שאותה ניקית, שאת כוונתה אנחנו מנסים לפרש, התכוונה לומר שלדעתה זה לא ראוי "לכלל".

יש פה שילוב של שני דברים:

"לדעתה"- כלומר מביעה תחושה אישית בנוגע לסיפור. רגשית. בלי קשר להלכה היבשה.

"לא ראוי"- שפיטת המציאות. לא רואה בעין יפה כשמתנהלים כך בעולם התורני.

זו בחירה שלך להכניס את דבריה לשבלונה מוכרת, ולחשוב שהיא באה להחזיר את כולם בתשובה.

בסה"כ מדובר פה בהבעת עמדה.

ואפילו לא הבעתי עמדה בנושא השרשור, אז את "רוח ההלכה שלי" נשאיר בצד.

   אלא רבנים גדולים וחשובים וצדיקים!

ב. כשאנשים חולקים על "רוח ההלכה" - הם טוענים שגם השני צריך לנהוג כמוהם.

   כשאני אומר למישהו שהוא עושה משהו שלא לפי "רוח ההלכה",

   אני למעשה אומר לו שהוא עושה משהו שהוא לא ראוי, ולדעתי גם הוא צריך לנהוג אחרת.

   זה אבסורדי לומר לו: אתה לא פועל לפי "רוח ההלכה" אבל תמשיך לנהוג את מה שאתה עושה,

   ואני ממשיך במנהג שלי...

ומפה אנסה להבין את ההמשך.

ישנם כ"כ הרבה סיטואציות בחיים התורניים שאחד יטען בתוקף שזה לא ראוי הלכתית

והשני יטען שזה "כן ועוד איך.." ולשניהם יהיו אסמכתאות.

ושוב, כשאומרים "לדעתי" גם התגובה אמורה להיות בהתאם.

אף אחד פה לא בא להגיד לך שאתה עושה "מעשה נבלות", אלא לומר שלדעתו זה לא נכון.

מה כ"כ מאיים בזה?

לדעתי, תנועה מעורבת כגון בנ"ע זה דבר לא ראוי מבחינה רוחנית [ויש לי אסמכתאות].

מישהו פה חושב שאני משמיצה אותו ואת דרכו?

זכותו לחשוב אחרת, כל עוד יש לו אסמכתאות מבוססות.

אדם השלם עם האמת שלו, לא נרתע מדעות שונות, ק"ו מ"לדעתי".

פריצת תוכנות

הורדת שירים מהאינטרנט ללא תשלום

מבחינה הלכתית - אין דבר כזה קניין רוחני, ולכן לכאורה מותר להתקין תוכנות פרוצות.

מבחינת "רוח ההלכה" - זה דבר לא מוסרי, ולכן יש הרבה רבנים שיאסרו לעשות זאת!

לפי הרבנים שאוסרים/מתירים - בפועל כולם צריכים לנהוג אותו הדבר!

אפשר עוד דוגמה?

כלומר, אדם פשוט לא יכול להבין לעומק את "רוח ההלכה", צריך ללמוד הרבה מאד תורה לעומק בשביל זה.

אני מנסה לחשוב על עוד דוגמה שהיא יותר גבולית..

(אבל יכול להיות שיקח לי זמן)

כי אנחנו כבר סוטים יותר מדי מנושא השרשור.

אם למשל אני אומר שלדעתי האישית זה לא צנוע שבנות כותבות כאן בפורום,

אז למעשה אני אומר שלדעתי הן נוהגות בחוסר צניעות.

כלומר, אני מכריז שלדעתי הבנות שכותבות כאן בפורום עושות מעשה נבלות!

כמובן, שאני לא מסכים עם מה שכתבתי לעיל,

אבל אני מראה לך איך אין אפשרות אחרת להבין את מה שהיא כתבה.

"מעשה נבלות"..

לא הבנתי על איזו נק' רגישה היא דרכה לך..?

זכותך לחשוב שכשאומרים "לדעתי" הכוונה לשלול בצורה קיצונית ובוטה את דעות האחרים.

ושוב, "רוח ההלכה" זה סובייקטיבי. לדעתי.

אפשר להמשיך "לדון" על זה ואפשר "להפרד" כ"ידידים", שלא מסכימים אחד עם השניה.

חוסר ההסכמה שלנו הוא יותר עקרוני!

אין לי שום בעיה בדעות של אחרים..

יש לי בעיה שאדם מציג את עצמו כאילו הוא יותר דוס מאחרים,

כשהוא למעשה לא עושה באמת מעשים שהם יותר דוסים מאחרים,

אלא סתם דברים שאינם קשורים להלכה, לא קשורים ל"רוח ההלכה", וזה אפילו לא מנהג חסידות!

אם למשל מישהי מקפידה ללכת עם שיער אסוף ולא פזור, אז אולי יש מקום להגיד עליה שהיא יותר צנועה.

אבל גם כאן, אני חושב שהרבה אנשים נוטים יותר מדי להסתכל על ביטויים חיצוניים לצניעות במקום להתמקד בפנים.

ל"רוח ההלכה"..

משערת שאז אבין על מה אתה כ"כ מתרעם..

אני רק כתבתי שהיא כותבת על עצמה שהיא כאילו יותר מחמירה מאחרים,

ובאמת, מי קבע שהיא אכן יותר מחמירה?

אני למשל מחליט שאני מחמיר על עצמי ומבחינה כשרותית אני לא אוכל מיונז..

אבל החומרה הזאת לא מבוססת על כלום, ולכן החומרה שלי לא באמת חומרה!

זו לא הגדרה הלכתית אלא הבעת דעה אישית.

ישנם פוסקי הלכה. אינני אחת מהם. זה לא אומר שאם אמרתי את דעתי זו פסיקת הלכה.

אני משערת שהויכוח בינינו נובע מטרימינולגיה נשית וגברית.

קיים אצל נשים הביטוי "לא צנוע בעיניי", כשאצל אחת זה מרגיש צנוע ואצל האחרת לא. אין פה עניין של פסיקת הלכה, זו תחושה סובייקטיבית. זה גם לא עניין של רוח ההלכה שבה ישנן הגדרות הלכתיות מסוימות.

יש לי הרגשה שאתה מצוי בעולם הישיבתי... כנראה שאתה חי קצת בעולם של שחור ולבן... סליחה... או שמשהו הוא על פי ההלכה או שלא.

אדם שקצת יותר בקי בשפת היום-יום לא רואה זאת כמוך.

בעלי למשל, שכבר התרחק כמה שנים מהעולם הישיבתי וכבר מכיר יותר את שפת הדיבור, גם הנשית (בכל זאת נשוי כבר הרבה שנים...) לא ראה מה הבעיה בהגדרה הזו, ולמה יש צורך להסתכל עליה כהלכה למשה מסיני.

שאת כאילו חושבת את עצמך יותר צנועה מאחרות,

כשלמעשה בפועל את לא נוהגת שום מנהג צניעות בדבר הספציפי הזה!

כשאת כותבת שזה לא צנוע בעינייך, זה אומר שלדעתך האחרות נוהגות פחות בצניעות ממך..

ומאיפה את יכולה להגיד את הדבר הזה??

יכול להיות שאת באמת צנועה יותר מאחרות, אבל ספציפית הדבר הזה ממש לא מעיד על זה.

וזה לא קשור להגדרות הלכתיות או לשפת יום-יום!

וזה גם תמיד נוח להגיד על אדם שלא חושב כמוך שהוא שחור-לבן,

זה כאילו להציג אותך בעמדת עליונות עליו!

אם בן אדם אומר שנראה לו על משהו שזה נראה לו לא צנוע, למה זה אמור להפוך אותו ליותר צנוע? או את האחרים לפחות?

או כמו בהגדרה הנוראית בעיניי שבה השתמשת - "מעשה נבלות".

אני חושבת שממש הגזמת...

לי נראה לא צנוע לעשות את זה. לאחרת זה נראה צנוע. 

לי נראה לא צנוע ללכת עם גרביונים עבים אבל חצאית עד הברך, וצנוע יותר ללכת עם חצאית שמטאטאת את הרצפה אבל בלי גרביים, ולאחרת זה ייראה הפוך.

יש אנשים שונים ודעות שונות.  כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות.

זה לא הופך אף אחד מהם ליותר טוב מהשני.

ובדברים שמתאימים לגבולות ההלכה, מחלוקות לא הופכות אחד ליותר צנוע מהשני, אלא פשוט דעות שונות.

ולגבי הקטע של האדם שלא חושב כמוני הוא שחור לבן - לא אני זו שיש לה בעיה עם אנשים שחושבים אחרת ממנה. לך יש את הבעיה הזו. וזו לא עליונות לכתוב כך, זה אפילו קצת עצוב...

אתה צריך ללמוד שמותר לכל אחד לכתוב את דעתו, גם אם זה לא בדיוק מתאים לדעתך. תתמודד. זה חלק מהחיים, וזה בדיוק הרעיון של הפורום.

תזרום...

אם תשימי-לב תראי שמכל הדעות שנכתבו כאן בחרתי לתקוף רק ספציפית את הדעה שלך..

אני אביא לך דוגמא זהה למה שכתבת אבל בנושא אחר, ואז אולי תביני למה תקפתי רק אותך.

נגיד שאני אומר:

"לדעתי, מיונז זה לא כשר- אז לכן אני לא אוכל מיונז!"

האימרה שלי גם לכאורה נמצא בגבולות ההלכה, כי מותר לאדם לא לאכול מיונז.

יפה מאד שזו דעתי, אבל אף-אחד לא שואל אותי אם מיונז זה כשר או לא כשר.

מותר לי לא לאכול מיונז כי זה לא טעים או לא בריא או מ-1000 סיבות אחרות, אבל למה להפוך את זה למשהו דתי?

אם מיונז כשר או לא כשר זה בכלל לא שייך לכאן!

החומרה שהחלטתי לעשות על עצמי - זה בכלל לא חומרה, זו סתם חשיבה טיפשית!

אותו הדבר גם כאן, צניעות זה מונח שהוא דתי, בין אם זה מידה שצריך לעבוד עליה ובין אם זה הלכה שצריך לעמוד בה.

ואת לקחת את המונח "צניעות" שלא קשור בכלל לעניינינו, והשלכת אותו למקרה שלנו..

אם לא היית הופכת את הרגש האישי שלך למשהו דתי, לא הייתה לי שום בעייה עם הגישה שלך.

אין קשר בין המונח "צניעות" (בין בשפה ההלכתית ובין בשפת היום-יום),

לשאלה אם ראוי שבת תפנה אל בן בענייני שידוכין או לא..

דרך אגב, אחת הבעיות הגדולות של הדור שלנו, זה שנותנים לרגש להחליט מה צנוע ומה לא.

היום, המון נשים שמגדירות את עצמן כדתיות, מרגישות שללכת עם כיסוי ראש חלקי או עם סרט על הראש זה מאד צנוע.

מה שקרה זה.. שהן לקחו את הרגש שאת איפשרת אותו.. אבל הן לקחו אותו לכיוון ההפוך!

ויש עוד הרבה בעיות שנפרצו בגלל שההגדרות למושגים ההלכתיים נפרצו..

וצריך לזכור שעל כל פירצה שאת פורצת לחומרה יש 10 אנשים שיפרצו את זה לכיוון השני.

אני חושבת שאי אפשר לתקוף שום דיעה של מישהו אחר. מקסימום אפשר לחשוב אחרת.

אתה חושב שלגיטימי לבזבז חצי מקום של הדיון על תקיפה של דיעה אחרת.

נסכם שאנחנו חולקים. אותי זה כבר משעמם.

כל טוב. 

 ר"ש אומר מפני מה אמרה תורה "כי יקח איש אישה" (דברים כב,כד) ולא כתב "כי תלקח אשה לאיש"? מפני שדרכו של איש לחזר על אשה ואין דרכה של אשה לחזר על איש, משל לאדם שאבדה לו אבידה - מי חוזר על מי? בעל האבידה מחזר על אבידתו.

(קידושין ב', ב').

אבל היא לא קשורה לכאן..

זה לא קשור לענייני צניעות.

הגמרא אומרת שהתורה כתבה את מה שקורה בד"כ במציאות,

כלומר שטבע האדם הוא שבד"כ בנים מחזרים אחרי בנות.

אבל זה לא אומר שזה לא יכול לקרות הפוך,

בייחוד במקרים שבהם "בעל האבידה" לא יודע שהאישה הזאת היא האבידה שלו.

כלומר, הגמרא רק מתארת מציאות, ואין לזה שום השלכות מעשיות.

זה כבר לא משהו אישי, זה משהו שכולנו אמורים לשאוף אליו..

ולכן, במקרה שלנו אין טעם לקשר את זה לסיבה תורנית אמיתית.

כי זה מדובר על משהו שהוא מתאים או לא מתאים נטו, ולא למשהו שכולנו צריכים בכלל לשאוף לשם.

לא נראה לי... סתם כי אני לא רגילה לזה.

אבל אולי הייתי מקדמת את זה בדרך אחרת..

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

כל עוד זה נעשה בצורה ראויה ולא רחובית

או אבידה שעוזרת למצוא אותה ולמיטב ידיעתי לא רק שאין איסור בדבר אלא מצווה תחשב בדומה לחיפוש 4 מינים אך יש להיזהר לא לבקש אתרוג תפוס ולא לבלבל הדס שנרכש כבר וגם את הפנויים יש לחפש באופן תואם הלכה לטובת 2 הצדדים.

רבנים יקרים נא לחבר הלכות חיזור ולא לשכוח לתת טיפים בסוף הספר , ועובדות משיטות החיזור של ת"ח ורבניות .

חחחחח אתרוג תפוס חח גמרת אותי 
 

מה פרוש לראות מישהו ולהציע לו להפגש על סמך מה? בגלל שהאף שלו נראה לי, בגלל התיק היפה שלו, ההליכה הנעימה? מה יכול לגרום לבן אדם שפוי לרצות להתחתן עם מישהו שהוא מכיר חיצונית בלבד??

ידוע שצבעי הבגד משפיעים על ההסתכלות שלנו על אנשים. אז אם הוא הולך עם חולצה ורודה, נראה לנו שהוא נעים הליכות ואם החולצה שלו שחורה הוא נראה בעיננו כעצבני (סתם דוגמאות, אבל באמת יש דבר כזה שבגדים משקפים במידה מסוימת את האופי שלנו, ואנשים שלא מכירים אותנו יכולים לסמן אותנו ככאלה או אחרים בגלל צבע הבגדים שלנו)

נראה לי פסול לחלוטין.

ואם תשאלו כל בחורה חרדית רגילה, מה היא היתה עושה אם בחור היה ניגש ומציע לה להפגש, מה היא היתה אומרת?

"הייתי יורדת בתחנה הקרובה, או בורחת לרחוב אחר."

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

זה להציב אותו במצב לא נעים במידה שהוא עונה לך שהוא מעוניין בהצעה,

כשהוא בעצם אולי לא מעוניין שזו תהי את...

ככה הוא לא יכול להתחמק.. חח מסכן....

קיצור, אומנם בד"כ כשאני חושבת שהבחור רוצה להציע את עצמו, אני נזהרת מראש..

אבל אולי אצל בחורים הראש עובד אחרת...

"עד היום אני לא יודע אם היא רצתה להתחיל אתי או לא."

חחחחחחחחח
 

"יש בחורים שלומדים של"ה ומעוניינים לצאת עם בנות בגיל...?"!

אדיר!

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

..

וזה לא ממש מתחשב שאתה כותב בצורה כזו בפורום של רווקים לדפוק על הלב שלהם.

אז למה זה יפגע בו?

הרי זה הוא בעצמו עשה את זה.

אני מאמין שכולנו קיבלנו הצעות טובות מאוד,

אפילו בנות שמוכנות לעשות שינוי גדול בחייהן,

וויתרנו מהר מדיי.

בגלל כל מיני סיבות (משתנות): משפחה וקהילה, יופי חיצוני, משקל, אישיות, דעות וכו'.

ומיד אחרי חתונה תמיד מתחיל השינוי,

ללמוד לחיות מחדש ולהתרגל למציאות חדשה.

ועוד הרבה שינויים.

לפסול מראש זה דבר טבעי לחלוטין...

אבל אם כבר לוקחים את הדברים ברצינות אז צריך ללכת על זה עד הסוף ולא להתחרט באמצע,

ואז להישאר עם בילבולים וחרטות אם עשיתי טוב או טעיתי.

לא כולנו מקבלים הצעות מעולות. לא כולנו מקבלים מספיק הצעות.

נכון, יש גם הרבה שמקבלים הרבה הצעות ואולי מרגישים בזכות השפע שהם צריכים לחפש תמיד משהו "טוב יותר", אבל יש הרבה אנשים שלא מקבלים את מה שהם ראויים לו וצריכים להיפך - ללמוד לומר "לא" ולהאמין שיהיה טוב יותר אפילו שעל פניו בשטח לא ברור מאיפה יגיע טוב יותר.

זה כמו "אין לי פירות במקרר כי לא רציתי את הפירות שהיה ורציתי פירות שלא היה".

זה תמיד תמיד נכון.

גם אם ארצה את כ-ו-ל-ן, יכול להיות שכ-ו-ל-ן לא ירצו אותי.

וגם אם כולן ירצו אותי יכול להיות שלא ארצה אף אחת.

אבל יש גם אחרות, כמו חוסר מוכנות רגשית / כלכלית / אחר, היעדר טוטלי של הצעות ועוד

שלא הולכים לאימון לזוגיות, ונשארים מקובעים בדפוסים שטותיים

פעם הבאה אעדכן את הבחורה, שכדאי לה להתפשר!

האחד בא לעיר וישפוט שפוט.

שנשמה אחת שהתפצלה לשניים זה רק לשון ציורית ומשלית, ושבאמת לכל אחד ולכל אחת יכולים להתאים יותר מאדם ספציפי אחד אז ייקל עליהם לחפש מה מתאים.

אדם צריך למצוא את מי שמתאימה לו וזה יכול להיות אלף אפשרויות. אחר כך בדיעבד כשיתחתן הוא יגלה שה' זימן לו את החצי השני כפשוטו. אבל זה מיסטיקה, ולא מערבים מיסטיקה בפסיכולוגיה.

פסיכולוגית -שאדם ידע שיש הרבה אפשרויות, כמו דבריך שכתבת, וכך באמת צריך לתנהל המציאות היומיומית (ובאמת לא לנסות לחפש את ה"אחת" מתוך מליון, אלא את מי שהוא רוצה להתחתן איתה פשוט)

לפני שיכולתי לומר מילה על זה, הרגשתי שצריך לקרוא במקור ולהבין את ההקשר. אז הלכתי לקרוא את כל הסיפור כולו, מתחילה ועד סוף, וגם את אחד הפירושים עליו, והאמת, שראיתי שם משהו אחר.

השמטתי מכאן את ההרחבה בעיון, כי עולות לי מחשבות לפרסם את זה במקום אחר.

אם יעניין מישהו/י, תשלחו בקשה באישי ואשתף בשמחה.

השורה התחתונה-

אם אני לומדת ממכלול הסיפור שצריך להתפשר?

לא בטוחה.

לבקש רפואה, כן.

לעשות עבודה של דיוק פנימי, כן.

ללכת עם אמונה בלתי מתפשרת שהאבידה תמצא בבוא היום, ושתהיה הרגשת שייכות וחיבור אמיתי, כן.

לק"י

בדרך כלל זה היה לי נחמד.

תמיד היו נותנים לי גילאי 15-16.

עד שב"ה התחתנתי ואז המטפחת חסכה לי את הבושות

חושבים שאני בן 27 נשוי +3 או משהו כזה... ואני סך הכל בן 21 אוטוטו..

וגם אני באופן עקבי במשך השנים נראה כ5-6 שנים מתחת לגיל שלי

פעם אחת בשיעור ה' עליתי על טרמפ וחשבו שאני שמיניסט חח

בגיל 27, מלא חשבו שאני בן 18. לקחתי את זה כמחמאה.

הרבה סיטואציות סביב זה

בעיקר כשהסתובבתי עם הילדים הגדולים

פעם אחת מישהי חשבה שהילד הוא בעלי

הורידה לי 20 שנה

ולגבר להפך

שאלו אותי בפורים אם התחפשתי לחייל. אז היה לי חוגר.

בגיל צעיר זה היה מעיק כי אני ילדון וזה. אבל כשמתבגרים קצת ונראים עדיין בני 18 זה נהיה מחמאה.

של מישהו שאפילו לא יכול להיות בגיל שיכולתי לעשות עליו בייביסיטר

בעלי כבר אבא ל2

לא מוכרים לו אלכוהול בלי תז

מכיר גם בחורה כזאת, שהרושם שלה באופן עקבי הוא שהיא מבוגרת יותר.

לק"י

אולי אולי יש בודדות.

סיבת מחיקה: קעלימבאר חמוד מדיי

תתחיל בלשאול במתנ"ס המקומי אילו פעילויות יש.

לא בטוח שתמצא בת זוג, אבל בוודאי תמצא אנשים ונשים סביב הגיל שלך. חיי חברה זה משמעותי מאוד.

ואם יש חוגים קבועים זה מעולה להכניס לשגרה שלך.

לצאת מהבית ולהכיר ולפגוש חברים.

בהצלחה!

(ואכן, כאן בפורום אין, או כמעט ואין, נשים בגילאים האלו)

לק"י

אבל לא הייתי בונה על זה. זה לא פורום היכרויות מלכתחילה.

אשמח להכיר אישה דתיה מעל גיל 40.

אני בן 48 גרוש.

על השאר אפשר להתכתב