את מזכירה לי את עצמי  חח

לפעמיים אתה רואה איזה מישהי שנורא מוצאת חן בעינייך..באוטובוס בדרך וזה יכול להיות בכל מקום בעצם 

וכן לא רק שזה לא היה מוריד מהערך שלה בעיניי אני חושב שזה ממש חמוד ! אם מישהי היתה יוזמת ומדברת

הרבה פעמים הבחור לידך היה רוצה שתיזמי איתו שיחה חח

אבל כמובן שרק אם זה למטרות רציניות ..


 

(אמממ ועל המחשבה של בטוח הוא נשוי/ בקשר )

בנים לא כולם עם טבעות....

סתם דפיקה באופי שלי אבל זה המצב

אולי בפעם הראשונה מתפדחת לרגע. אולי גם בפתק

וברצינות - 

לא הייתי ניגשת סתם כך. לא נראה לי שזה צנוע...

עם בעלי, כשמצא חן בעיניי, פשוט מצאתי מישהי שתשדך בינינו, ועובדה - זה הצליח...

פתק שכתוב בו "אם באלך תיצור קשר " זה די צנוע כשמדובר בדתיים - כשהם יודעים להמשיך את זה בצורה נכונה

כמובן שוב רק אם זה לקשר רציני 
 

לא רע 

אבל הפטנט רשום על שמי כבר--- לא לגנוב!!!!!

כי ניסיתי לחפש איפה כתוב שדבר כזה הוא לא צנוע ולא מצאתי...

בקיצור, אל תמציאו כאן הגדרות שהן לא נכונות ולא קיימות!!!

"לא צנוע" או "לא ראוי" אלו מונחים שלא שייכים לכאן!

בדקתי שוב בהודעה שלי האם רשמתי שיש עם זה בעיה הלכתית, וכפי ששיערתי - לא כך רשמתי.

רשמתי שאני אישית לא הייתי ניגשת, כי זה נראה לי לא צנוע.

בפעם האחרונה שבדקתי אנשים יכלו לחשוב דברים משל עצמם במדינה שלנוו.... אולי השתנו מאז דברים?!

לי זה לא נראה צנוע שבת תפנה לבן. יש אנשים שלהם זה כן נראה צנוע.

אני מניחה שמטרת השואל היתה לשמוע דיעות שונות, ואני הבעתי את דעתי.

לא אוהבת שמפעילים עלי משטרת מחשבות...

אם את רוצה, את יכולה להגיד שבאופן אישי לא נעים לך לעשות את זה או שזה לא לכבודך או משהו דומה..

כשאת אמרת שזה לדעתך לא צנוע, אני הבנתי שאת מתכוונת שלדעתך גם לאחרים לא ראוי לעשות זאת, ולכן אני תקפתי את מה שכתבת.

"לא צנוע" - זו הגדרה הלכתית מאד ברורה, וזה לא קשור לכאן!

זה כמו שאני אגיד לך שאסור לגנוב, אבל לא התכוונתי להלכה אלא למשהו אישי (שלדעתי זו גניבה)..

יש מילים שאם משתמשים בהם, לא צריך להגיד מפורשות שמדובר בהלכה, כי ברור שמדובר בזה.

יש הלכות ברורות,

ויש את "רוח ההלכה" ולכן יש מקום לומר "לא צנוע לדעתי".

שאלתי פעם את אבי אם זה צנוע שאלך בשבתות עם שיער פזור,

והוא ענה שאני צריכה להיות כנה עם עצמי האם זה גורם לי להרגיש פחות צנועה [וכל הזמן להתעסק בשיער..]

או שזה לא יעסיק אותי כ"כ וזה לא משדר מבחינתי משהו בעייתי.

לא כתוב בשום קיצו"ש שאסור ללכת עם שיער פזור,

ולכן זה תלוי הרגשה כנה, "האם זה פוגם בעבודת ה' שלי או שזה משתלב.."

צניעות זה גם בדיבור.

יש את המילים האסורות, ויש את "רוח ההלכה" [ושוב, זה סובייקטיבי ולכן יש מקום ל"לא צנוע לדעתי"].

לא כתוב באף סימן ובכ"ז יש מה שנקרא "לא צנוע" מבלי שתהיה הלכה פסוקה על זה..

א. יש דעה שאסור ללכת עם שיער פזור. אמנם הרבה פוקים מתירים, אבל אי אפשר לומר "באף קיצור שו"ע לא יהיה כתוב שאסור"

ב. הצניעות הסובייקטיבית שאת מדברת עליה לא נשמעת לי תלויה בהרגשה שלך, אלא בהרגשה שהסביבה מקבלת ממך

אז יש להרגשה שלך משקל בשדר שאת משדרת, אבל היא לא העיקר, לפעמים אנחנו משדרים דברים שאנחנו לא מתכוונים אליהם

א. אני יודעת שיש דעה שאוסרת, ואני גם הולכת לפיה באופן אישי.

אבל בכללי, זה לא כתוב בספרי ההלכה המצויים בבתים [או שאני טועה..?], ולזה התכוונתי.

ב. זה היינח מבחינתי. מה שאשדר, זה מה שהסביבה תקלוט.

והאמת, לא רק.. ישנם דברים שהסביבה תגיד שהם בסדר ואני ארגיש שזה לא נכון מבחינתי צניעותית.

ולא משנה לי שהסביבה מגיבה בחיובי. זה עסק שלי עם הקב"ה מה מתאים ומה לא.

את מכניסה את "רוח ההלכה" שלך לכל מיני מקומות..

כשמשהו נוגד את "רוח ההלכה" - אסור לחלוטין לעשות אותו ללא יוצא מן-הכלל!

אין ב"רוח ההלכה" מקום לסובייקטיביות אישית, אא"כ את/ה רב חשוב שמבין לעומק לאן ההלכה חותרת.

התורה נותנת מקום לביטוי להרגשות ותחושות סובייקטיביות, אבל זה לא קשור לצניעות ול"רוח ההלכה"!

ואני לא מדבר ספציפית למקרה שהבאת, שיש כאלה שפוסקים שאסור לבת ללכת עם שיער פזור.

ב"ה

התורה נותנת לך את האפשרות כמה שיותר לדבוק בשם ית'.

כלומר, היא נותנת לך את טווח התנועה שבה את מגלה את רמת הגילוי ו"ההכר" שאת מכירה בה' ית' בעולם ואיך הוא מחיה, מהווה ומקיים את העולם וכל זה איננו כלום ושום דבר בשבילו, ואלו הן דרגות ההלכה.

לדוגמת השיחה, שיער של בחורה היינו דבר שאין איתו שום בעיה, אך לאחר הנישואין הוא הופך לערווה וכל הסתכלות של גבר שאינו בעלך אפילו על קצוות השיער מהווה דרך של חיצונים לינוק מן השיער.

יש פוסקים המתירים, אך זה אינו הופך את הסיטואציה לכך שהדבר הינו מהווה ערווה.

ההקרבה קשה, להיות יהודי זוהי מסירות נפש אמיתית אך התכחשויות והניסיון ל"טייח" את האמת הוא מיותר.

הדבר הוא הנכון והטוב ביותר. בין אם כיסוי ראש כפול שמכסה לחלוטין ובין אם פאה, עניין הצניעות הוא איך משתמשים בעניין הנ"ל, אך להבין שהפסיקה עצמה היא דבר רוחני בלבד, האם הדבר "מותר" (ההיפך מ-אסור, כלוא, שאין אפשרות לעלותו לקדושה) או שמא הוא אסור, טמא (לשון אטום, שאין דרך להעלותו לקדושה).

לכן, עלינו לדעת, זה שהדבר נפסק כ"אפשרי" לא אומר שהוא בדרך הטובה ביותר של יראת השמיים, ו"עובר" את העניין הרוחני, למרות שהוא "עובר" את העניין הטכני.

בתור יהודים, שהמשפחה הינה "ערך עליון", או יותר נכון מצווה עקרונית וחשובה, כל כניסה של טומאה לתא המשפחתי מהווה בעיה, והלא היום הנישואין קשים ביותר ולצערנו הרב הטומאה מתגברת והגירושין ר"ל גדולים מאד בקרב ישראל, ולכן ללכת עם חשיפת שיער אפילו מועטה לאחר נישואין מהווה עבירה על מ"ל של "לפני עיוור לא תתן מכשול".

אבל, מבחינת ההלכה ה"מקלה", כלומר, שנותנת פחות מקום לביטוי השם ויותר ביטוי ל"אני", כלומר, לשקר, לפירוד (הרי השם אחד ואין עוד מלבדו, גם לא אני) - ולכן אני "מוריד" מן השם יתברך שמו למען השקר, שנקרא אני.

שהשם יברך אותנו בגילוי משיח תכף ומיד ממש ללא עיכוב התרות או כל דבר שנותן עילה להשאיר אותנו "בגלות" וללא גילוי מוחלט.

צניעות היא "מידה", היא אחת מהמידות הטובות, ומטבע הדברים אין לה הגדרות חתוכות

יש כמה דברים שהגדירו חז"ל בצניעות האשה שהפך להיות חלק מההלכה,

אבל מכאן ועד לומר שזה כל הצניעות?!

בפסיכומטרי יש את זה הרבה..

אז בוא נעמיד את הדברים על דיוקם.

אתה צודק, צניעות זו מידה שלא נמדדת במדדים הלכתיים ויש בצניעות הרבה מעבר להלכה.

אבל להגדיר דבר שהוא "לא צנוע" - זה כבר דבר שמודדים אותו בכללים הלכתיים.

כלומר, יש דברים שלא כתובים נטו בהלכה.

ובכ"ז.. "זה לא מתאים".

כנראה שלא הבנת את הלוגיקה של המילים.

כדי להגדיר שמשהו לא מתאים, צריך להכניס את זה לפרמטרים ההלכתיים.

עד אז.. זה מתאים, ראוי וצנוע, אבל אני מחליט/ה להחמיר על עצמי, או שזה לא לכבודי וכד'.

היא לא ל"רוח השרשור"..

כלומר, הדברים שכתבת הם נכונים, אבל הם לא קשורים לכאן..

"קדש עצמך במותר לך" - זה דבר שאני לא יכול להביע דעה בו.

זו החלטה של כל אדם באופן פרטי מה ראוי/מתאים בשבילו.

כשמשהו הוא "לא ראוי"/"לא מתאים" לכולם - אז הוא נאסר לחלוטין בפועל!

ומי שעובר על זה, הוא נקרא "נבל ברשות התורה!"

לסיכום:

כשאתה מחליט שמשהו באופן אישי ספציפית אליך הוא "לא מתאים"/"לא ראוי" בשבילך,

אל תצא בהכרזה שלדעתך המעשה הזה באופן כללי הוא "לא מתאים"/"לא ראוי"/"לא צנוע",

כי כשאתה אומר דבר כזה - זה בעצם לומר שמי שלא חושב כמוך הוא "נבל ברשות התורה!".

אני הבנתי מ'אדם נוף ומורשתו' שהיא טוענת שלדעתה המעשה הזה הוא באופן כללי לא צנוע,

ולכן יצאתי נגד מה שהיא אמרה.

אם היא הייתה אומרת, שלה באופן אישי זה לא מתאים או שזה לא לכבודה, לא הייתה לי שום בעייה במה שהיא אומרת.

ב. נכון שהיא לא פסקה לכלל, היא רק גורמת להבין מדבריה שמי שלא נוהג כמוה הוא לדעתה "נבל ברשות התורה!".

    ואותו דבר לגבייך כשאת כותבת את "רוח ההלכה" שלך.

אני הבנתי אותה אחרת לגמרי ממך..

וכבר סיכמנו שההגדרות שלך ושלי לאותו מושג שונות.

אז אני רק מבקש ממך שתשני את המושג שאת קוראת לו "רוח ההלכה",

כי כשמשתמשים בו, בד"כ מתכוונים לדברים אחרים.

"רוח ההלכה" זה דבר שהוא רלוונטי לכולם, וזה לא קשור לדברים פרטיים שאדם החליט באופן אישי לנהוג בעצמו.

אתה יכול להגיד על משהו שהוא לא לרוח ההלכה [ומבחינתך זה רלוונטי לכולם],

ומישהו אחר יאמר שזה ממש כן לרוח ההלכה. ומי קבע מי הצודק?

"רוח ההלכה" זה לא משהו שחור-לבן שניתן להגדירו.

אני מניחה שאותה ניקית, שאת כוונתה אנחנו מנסים לפרש, התכוונה לומר שלדעתה זה לא ראוי "לכלל".

יש פה שילוב של שני דברים:

"לדעתה"- כלומר מביעה תחושה אישית בנוגע לסיפור. רגשית. בלי קשר להלכה היבשה.

"לא ראוי"- שפיטת המציאות. לא רואה בעין יפה כשמתנהלים כך בעולם התורני.

זו בחירה שלך להכניס את דבריה לשבלונה מוכרת, ולחשוב שהיא באה להחזיר את כולם בתשובה.

בסה"כ מדובר פה בהבעת עמדה.

ואפילו לא הבעתי עמדה בנושא השרשור, אז את "רוח ההלכה שלי" נשאיר בצד.

   אלא רבנים גדולים וחשובים וצדיקים!

ב. כשאנשים חולקים על "רוח ההלכה" - הם טוענים שגם השני צריך לנהוג כמוהם.

   כשאני אומר למישהו שהוא עושה משהו שלא לפי "רוח ההלכה",

   אני למעשה אומר לו שהוא עושה משהו שהוא לא ראוי, ולדעתי גם הוא צריך לנהוג אחרת.

   זה אבסורדי לומר לו: אתה לא פועל לפי "רוח ההלכה" אבל תמשיך לנהוג את מה שאתה עושה,

   ואני ממשיך במנהג שלי...

ומפה אנסה להבין את ההמשך.

ישנם כ"כ הרבה סיטואציות בחיים התורניים שאחד יטען בתוקף שזה לא ראוי הלכתית

והשני יטען שזה "כן ועוד איך.." ולשניהם יהיו אסמכתאות.

ושוב, כשאומרים "לדעתי" גם התגובה אמורה להיות בהתאם.

אף אחד פה לא בא להגיד לך שאתה עושה "מעשה נבלות", אלא לומר שלדעתו זה לא נכון.

מה כ"כ מאיים בזה?

לדעתי, תנועה מעורבת כגון בנ"ע זה דבר לא ראוי מבחינה רוחנית [ויש לי אסמכתאות].

מישהו פה חושב שאני משמיצה אותו ואת דרכו?

זכותו לחשוב אחרת, כל עוד יש לו אסמכתאות מבוססות.

אדם השלם עם האמת שלו, לא נרתע מדעות שונות, ק"ו מ"לדעתי".

פריצת תוכנות

הורדת שירים מהאינטרנט ללא תשלום

מבחינה הלכתית - אין דבר כזה קניין רוחני, ולכן לכאורה מותר להתקין תוכנות פרוצות.

מבחינת "רוח ההלכה" - זה דבר לא מוסרי, ולכן יש הרבה רבנים שיאסרו לעשות זאת!

לפי הרבנים שאוסרים/מתירים - בפועל כולם צריכים לנהוג אותו הדבר!

אפשר עוד דוגמה?

כלומר, אדם פשוט לא יכול להבין לעומק את "רוח ההלכה", צריך ללמוד הרבה מאד תורה לעומק בשביל זה.

אני מנסה לחשוב על עוד דוגמה שהיא יותר גבולית..

(אבל יכול להיות שיקח לי זמן)

כי אנחנו כבר סוטים יותר מדי מנושא השרשור.

אם למשל אני אומר שלדעתי האישית זה לא צנוע שבנות כותבות כאן בפורום,

אז למעשה אני אומר שלדעתי הן נוהגות בחוסר צניעות.

כלומר, אני מכריז שלדעתי הבנות שכותבות כאן בפורום עושות מעשה נבלות!

כמובן, שאני לא מסכים עם מה שכתבתי לעיל,

אבל אני מראה לך איך אין אפשרות אחרת להבין את מה שהיא כתבה.

"מעשה נבלות"..

לא הבנתי על איזו נק' רגישה היא דרכה לך..?

זכותך לחשוב שכשאומרים "לדעתי" הכוונה לשלול בצורה קיצונית ובוטה את דעות האחרים.

ושוב, "רוח ההלכה" זה סובייקטיבי. לדעתי.

אפשר להמשיך "לדון" על זה ואפשר "להפרד" כ"ידידים", שלא מסכימים אחד עם השניה.

חוסר ההסכמה שלנו הוא יותר עקרוני!

אין לי שום בעיה בדעות של אחרים..

יש לי בעיה שאדם מציג את עצמו כאילו הוא יותר דוס מאחרים,

כשהוא למעשה לא עושה באמת מעשים שהם יותר דוסים מאחרים,

אלא סתם דברים שאינם קשורים להלכה, לא קשורים ל"רוח ההלכה", וזה אפילו לא מנהג חסידות!

אם למשל מישהי מקפידה ללכת עם שיער אסוף ולא פזור, אז אולי יש מקום להגיד עליה שהיא יותר צנועה.

אבל גם כאן, אני חושב שהרבה אנשים נוטים יותר מדי להסתכל על ביטויים חיצוניים לצניעות במקום להתמקד בפנים.

ל"רוח ההלכה"..

משערת שאז אבין על מה אתה כ"כ מתרעם..

אני רק כתבתי שהיא כותבת על עצמה שהיא כאילו יותר מחמירה מאחרים,

ובאמת, מי קבע שהיא אכן יותר מחמירה?

אני למשל מחליט שאני מחמיר על עצמי ומבחינה כשרותית אני לא אוכל מיונז..

אבל החומרה הזאת לא מבוססת על כלום, ולכן החומרה שלי לא באמת חומרה!

זו לא הגדרה הלכתית אלא הבעת דעה אישית.

ישנם פוסקי הלכה. אינני אחת מהם. זה לא אומר שאם אמרתי את דעתי זו פסיקת הלכה.

אני משערת שהויכוח בינינו נובע מטרימינולגיה נשית וגברית.

קיים אצל נשים הביטוי "לא צנוע בעיניי", כשאצל אחת זה מרגיש צנוע ואצל האחרת לא. אין פה עניין של פסיקת הלכה, זו תחושה סובייקטיבית. זה גם לא עניין של רוח ההלכה שבה ישנן הגדרות הלכתיות מסוימות.

יש לי הרגשה שאתה מצוי בעולם הישיבתי... כנראה שאתה חי קצת בעולם של שחור ולבן... סליחה... או שמשהו הוא על פי ההלכה או שלא.

אדם שקצת יותר בקי בשפת היום-יום לא רואה זאת כמוך.

בעלי למשל, שכבר התרחק כמה שנים מהעולם הישיבתי וכבר מכיר יותר את שפת הדיבור, גם הנשית (בכל זאת נשוי כבר הרבה שנים...) לא ראה מה הבעיה בהגדרה הזו, ולמה יש צורך להסתכל עליה כהלכה למשה מסיני.

שאת כאילו חושבת את עצמך יותר צנועה מאחרות,

כשלמעשה בפועל את לא נוהגת שום מנהג צניעות בדבר הספציפי הזה!

כשאת כותבת שזה לא צנוע בעינייך, זה אומר שלדעתך האחרות נוהגות פחות בצניעות ממך..

ומאיפה את יכולה להגיד את הדבר הזה??

יכול להיות שאת באמת צנועה יותר מאחרות, אבל ספציפית הדבר הזה ממש לא מעיד על זה.

וזה לא קשור להגדרות הלכתיות או לשפת יום-יום!

וזה גם תמיד נוח להגיד על אדם שלא חושב כמוך שהוא שחור-לבן,

זה כאילו להציג אותך בעמדת עליונות עליו!

אם בן אדם אומר שנראה לו על משהו שזה נראה לו לא צנוע, למה זה אמור להפוך אותו ליותר צנוע? או את האחרים לפחות?

או כמו בהגדרה הנוראית בעיניי שבה השתמשת - "מעשה נבלות".

אני חושבת שממש הגזמת...

לי נראה לא צנוע לעשות את זה. לאחרת זה נראה צנוע. 

לי נראה לא צנוע ללכת עם גרביונים עבים אבל חצאית עד הברך, וצנוע יותר ללכת עם חצאית שמטאטאת את הרצפה אבל בלי גרביים, ולאחרת זה ייראה הפוך.

יש אנשים שונים ודעות שונות.  כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות.

זה לא הופך אף אחד מהם ליותר טוב מהשני.

ובדברים שמתאימים לגבולות ההלכה, מחלוקות לא הופכות אחד ליותר צנוע מהשני, אלא פשוט דעות שונות.

ולגבי הקטע של האדם שלא חושב כמוני הוא שחור לבן - לא אני זו שיש לה בעיה עם אנשים שחושבים אחרת ממנה. לך יש את הבעיה הזו. וזו לא עליונות לכתוב כך, זה אפילו קצת עצוב...

אתה צריך ללמוד שמותר לכל אחד לכתוב את דעתו, גם אם זה לא בדיוק מתאים לדעתך. תתמודד. זה חלק מהחיים, וזה בדיוק הרעיון של הפורום.

תזרום...

אם תשימי-לב תראי שמכל הדעות שנכתבו כאן בחרתי לתקוף רק ספציפית את הדעה שלך..

אני אביא לך דוגמא זהה למה שכתבת אבל בנושא אחר, ואז אולי תביני למה תקפתי רק אותך.

נגיד שאני אומר:

"לדעתי, מיונז זה לא כשר- אז לכן אני לא אוכל מיונז!"

האימרה שלי גם לכאורה נמצא בגבולות ההלכה, כי מותר לאדם לא לאכול מיונז.

יפה מאד שזו דעתי, אבל אף-אחד לא שואל אותי אם מיונז זה כשר או לא כשר.

מותר לי לא לאכול מיונז כי זה לא טעים או לא בריא או מ-1000 סיבות אחרות, אבל למה להפוך את זה למשהו דתי?

אם מיונז כשר או לא כשר זה בכלל לא שייך לכאן!

החומרה שהחלטתי לעשות על עצמי - זה בכלל לא חומרה, זו סתם חשיבה טיפשית!

אותו הדבר גם כאן, צניעות זה מונח שהוא דתי, בין אם זה מידה שצריך לעבוד עליה ובין אם זה הלכה שצריך לעמוד בה.

ואת לקחת את המונח "צניעות" שלא קשור בכלל לעניינינו, והשלכת אותו למקרה שלנו..

אם לא היית הופכת את הרגש האישי שלך למשהו דתי, לא הייתה לי שום בעייה עם הגישה שלך.

אין קשר בין המונח "צניעות" (בין בשפה ההלכתית ובין בשפת היום-יום),

לשאלה אם ראוי שבת תפנה אל בן בענייני שידוכין או לא..

דרך אגב, אחת הבעיות הגדולות של הדור שלנו, זה שנותנים לרגש להחליט מה צנוע ומה לא.

היום, המון נשים שמגדירות את עצמן כדתיות, מרגישות שללכת עם כיסוי ראש חלקי או עם סרט על הראש זה מאד צנוע.

מה שקרה זה.. שהן לקחו את הרגש שאת איפשרת אותו.. אבל הן לקחו אותו לכיוון ההפוך!

ויש עוד הרבה בעיות שנפרצו בגלל שההגדרות למושגים ההלכתיים נפרצו..

וצריך לזכור שעל כל פירצה שאת פורצת לחומרה יש 10 אנשים שיפרצו את זה לכיוון השני.

אני חושבת שאי אפשר לתקוף שום דיעה של מישהו אחר. מקסימום אפשר לחשוב אחרת.

אתה חושב שלגיטימי לבזבז חצי מקום של הדיון על תקיפה של דיעה אחרת.

נסכם שאנחנו חולקים. אותי זה כבר משעמם.

כל טוב. 

 ר"ש אומר מפני מה אמרה תורה "כי יקח איש אישה" (דברים כב,כד) ולא כתב "כי תלקח אשה לאיש"? מפני שדרכו של איש לחזר על אשה ואין דרכה של אשה לחזר על איש, משל לאדם שאבדה לו אבידה - מי חוזר על מי? בעל האבידה מחזר על אבידתו.

(קידושין ב', ב').

אבל היא לא קשורה לכאן..

זה לא קשור לענייני צניעות.

הגמרא אומרת שהתורה כתבה את מה שקורה בד"כ במציאות,

כלומר שטבע האדם הוא שבד"כ בנים מחזרים אחרי בנות.

אבל זה לא אומר שזה לא יכול לקרות הפוך,

בייחוד במקרים שבהם "בעל האבידה" לא יודע שהאישה הזאת היא האבידה שלו.

כלומר, הגמרא רק מתארת מציאות, ואין לזה שום השלכות מעשיות.

זה כבר לא משהו אישי, זה משהו שכולנו אמורים לשאוף אליו..

ולכן, במקרה שלנו אין טעם לקשר את זה לסיבה תורנית אמיתית.

כי זה מדובר על משהו שהוא מתאים או לא מתאים נטו, ולא למשהו שכולנו צריכים בכלל לשאוף לשם.

לא נראה לי... סתם כי אני לא רגילה לזה.

אבל אולי הייתי מקדמת את זה בדרך אחרת..

לא חושבת שיש עם זה בעיה להפך כל הכבוד לה על האומץ.

כשזה בצניעות ועדינות אז למה לא?

אבל אני אישית ממש הייתי מתפדחת 

כל עוד זה נעשה בצורה ראויה ולא רחובית

או אבידה שעוזרת למצוא אותה ולמיטב ידיעתי לא רק שאין איסור בדבר אלא מצווה תחשב בדומה לחיפוש 4 מינים אך יש להיזהר לא לבקש אתרוג תפוס ולא לבלבל הדס שנרכש כבר וגם את הפנויים יש לחפש באופן תואם הלכה לטובת 2 הצדדים.

רבנים יקרים נא לחבר הלכות חיזור ולא לשכוח לתת טיפים בסוף הספר , ועובדות משיטות החיזור של ת"ח ורבניות .

חחחחח אתרוג תפוס חח גמרת אותי 
 

מה פרוש לראות מישהו ולהציע לו להפגש על סמך מה? בגלל שהאף שלו נראה לי, בגלל התיק היפה שלו, ההליכה הנעימה? מה יכול לגרום לבן אדם שפוי לרצות להתחתן עם מישהו שהוא מכיר חיצונית בלבד??

ידוע שצבעי הבגד משפיעים על ההסתכלות שלנו על אנשים. אז אם הוא הולך עם חולצה ורודה, נראה לנו שהוא נעים הליכות ואם החולצה שלו שחורה הוא נראה בעיננו כעצבני (סתם דוגמאות, אבל באמת יש דבר כזה שבגדים משקפים במידה מסוימת את האופי שלנו, ואנשים שלא מכירים אותנו יכולים לסמן אותנו ככאלה או אחרים בגלל צבע הבגדים שלנו)

נראה לי פסול לחלוטין.

ואם תשאלו כל בחורה חרדית רגילה, מה היא היתה עושה אם בחור היה ניגש ומציע לה להפגש, מה היא היתה אומרת?

"הייתי יורדת בתחנה הקרובה, או בורחת לרחוב אחר."

אם היא מוצאת חן בעיניו אז הוא מציע לה לדבר איתו בפלא או בדרך אחרת

לא ישר זהו יוצאים קבוע ..חכי בואי נראה אם זה יזרום קודם

לגבי החרדית..כן יש מצב ..

חרדית זה רק בשידך ...זה בעיה כן 
באסה רצינית !!!

 

הייתי ניגשת, ובשיא העדינות שואלת-"אפשר להציע לך מישהי?"

ואם היה עובר בשלום:"אתה נראה ממש נחמד... אולי אפשר להציע לך את עצמי?"

נראה לי שזו דרך טובה גם לבדוק אם הבחור בעניין...

זה להציב אותו במצב לא נעים במידה שהוא עונה לך שהוא מעוניין בהצעה,

כשהוא בעצם אולי לא מעוניין שזו תהי את...

ככה הוא לא יכול להתחמק.. חח מסכן....

קיצור, אומנם בד"כ כשאני חושבת שהבחור רוצה להציע את עצמו, אני נזהרת מראש..

אבל אולי אצל בחורים הראש עובד אחרת...

"עד היום אני לא יודע אם היא רצתה להתחיל אתי או לא."

חחחחחחחחח
 

"יש בחורים שלומדים של"ה ומעוניינים לצאת עם בנות בגיל...?"!

אדיר!

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.