עוד חצי שעה

וגם לרוץ עשרים דקות.

ואני בטוח שדברי התוס' בכתובות (קד.) הם אלו שמהלכים עליו אימים...

* הערה: כל הסקת מסקנה בדבר 'נאה המקיים' של הכותב היא על דעת המסיק בלבד.

אבל אם שוקולד קטן אחד מלחיץ אותך

זה סימן לא טוב

השדין יהודאין לא רודפים אחרי כל פיפס

במיוחד אם הוא למטרה טובה

שוקולד זה גם בריא... (בלי להגזים..)

ותתכווין להרגיש את המתיקות שה' נותן בעולם - מתוך השוקולד...

בנוסף, כידוע לך, ר' ישראל סלנטר אומר שהגשמיות של השני, זה הרוחניות שלך..

אז כעת - ששאלת אותנו - ובשבילנו זה רוחניות לדאוג לגשמיות שלך.. נו, אז לא תדאג קצת לרוחניות שלנו?...

[שאלה מתוקה..]

או שהוא כבר אכל..

להרגיש שאנחנו אוהבים אותנו

קצת תרגול אהבת ישראל שיהיה פה... 

(טוב המחשבה הזו^ הייתה בשבילי חידוש, לא ברור לי למה התפלאתי על עצמי על היישום של עיקרון ברור... זכיתם קיצר) 

מה הבעייה לאכול שוקולד?
אדרבה, הוא יזכה אותך בברכת "שהכל" בכוונה ו"בורא נפשות" בכוונה.
תלמדו מהחסידות, שם אומרים שאין שום בעייה ליהנות מהנאות העולם הזה, אם זה עוזר לעבוד את ה'.
להפך, צריך להינות מהעולם הזה לצורך עבודת ה' שלימה.

יש איזה רבי (תמיד אני שוכחת את השמות של הרבנים מהסיפור)

שאמרו עליו, או שהוא אמר על עצמו,

שהוא לא מברך בשביל לאכול, אלא אוכל בשביל לברך.

כתוב בריטב"א בפסחים שמי שאין לו צורך לאכול, ואוכל בשביל לברך, זה אסור

וכנראה כוונתו שנחשב ברכה שאינה צריכה

ולא, לא אכלתי שום שוקולד בסוף

(אין שוקולד בבית, נראה לכם שאני אלך עד החנות??!!)

והעליתי נקודה אמיתית, שחשוב לשים לב אליה

וזה לא סגפנות!

אם צריך את זה - מצוין!

אבל סתם בגלל שבא לי? זה בדיוק רדיפה אחרי התאווה

אם זה לא נקרא לרדוף אחרי התאוות, מה כן נקרא?

זה רצון של הגוף לסוכרים שנחוצים לו.
כשבן אדם רעב למשהו, זה אות של הגוף (חוץ מכאלה שיש להם רעב מוגבר וסובלים מהשמנה).

אבל זה בדיוק ההבדל בין הגישה החסידית לגישה של המתנגדים.
הגישה של המתנגדים היא שצריך להתעלם מן התאוות הגשמיות ולא להתייחס אליהם.
אך הגישה החסידית היא שצריך לקחת את התאוות האלה ולהעלות אותם לקדושה. במקום להלחם ביצר הרע - להפוך אותו ליצר טוב. כל תאווה ניתן להפוך לעבודת ה'.

אבל אני משוכנע שזה לא לפי החסידות כל תאווה שבא לך אתה תמצא לעצמך תירוץ להחשיב את זה לקדושה, ותהיה זולל וסובא

זה לעשות צחוק מעבודת ה', לא יותר

(ושהראב"ד אומר לא לגמור את הצלחת - החסידות מתיימרת לחלוק עליו)

(אתה רעב? לך תאכל! למה שוקולד?)

מה שאמרתי הוא אחד מיסודות החסידות: עבודת ה' בגשמיות.
אבל לא כל כך הבנת אותי נכון.
לא התכוונתי שתמציא תירוצים לעשות מה שהיצר שלך אומר לך. זו כלל לא היית כוונתי.
מה שהחסידות אומרת זה שבכל יצר יש טוב ועליך למצוא את הטוב שבו ולנצל את היצר לעבודת ה'.
הרי בלי יצר העריות לא היינו פה בכלל, ובלי יצר הגאווה לא הייתה גאווה לאומית, וקנאת סופרים מרבה חכמה, וכן הלאה.
לכן במקום לנסות לבטל את היצר, צריך להפוך את היצר לקדושה.
לא לעשות מה שהיצר אומר לך ולהתייחס לזה כקדושה בתור תירוץ, ממש לא!
אלא לראות איך אפשר להפוך את היצר למשהו שיעזור לי לעבוד את ה' עוד יותר טוב.
אז אם נפשך מתאווה לשוקולד, אפשר לעשות מזה עבודת ה' מדהימה, ששעות רבות של לימוד בעיון ופלפול לא ישיגו.
אתה לוקח את השוקולד, מחזיק אותו ביד וחושב איזה דבר מדהים זה שיש בעולם שוקולד, איזה מתנה מדהימה מהקב"ה.
אתה מתחיל לחשוב על הבריאה המופלאה שהקב"ה ברא. כל רכיב ורכיב של השוקולד נברא ע"י הקב"ה, אבל ל-ה' יש סודות שהוא נותן לאדם לגלות אותם לאט לאט. הקקאו הוא מר ולא ממש מזכיר את טעם השוקולד. הסוכר הוא אמנם מתוק, אך לא הטעם של השוקולד. אך כשמערבבים את הסוכר עם הקקאו נוצר טעם חדש, סוד מדהים שהקב"ה שם בטבע ונתן לאדם לגלות אותו בעצמו. אלו עוד סודות יש בבריאה המופלאה? זה מדהים!
לאחר מכן אתה מברך בכוונה מילה אחר מילה את ברכת "שהכל נהיה בדברו" וממש מרגיש את הרוממות שבהודאה לקב"ה על מה שכביכול מובן מאליו. ולאחר שברכת בכוונה מושלמת וכולך באורות, אתה לוקח את השוקולד ואוכל אותו לאט לאט, מרגיש עם כל ביס את גדלות הבורא ואת הצורך להודות לו. לאחר שסיימת את השוקולד ותחושה מתוקה של יופי הבריאה בפיך, אתה מברך באותה כוונה את "בורא נפשות" ומסיים עם מלוא הכוונה במילים "ברוך חי העולמים".

זו תאווה? זו עבודת ה'!
וכך גם עם כל תאווה אחרת. אפשר להתעלם מהתאוות, אך אז הם יפריעו לך לעבוד את ה'. היצר הרע יודע יפה מאוד איך להפריע לך לעבוד את ה', אבל הוא חסר אונים כשאתה הופך אותו עצמו לייצר טוב.
אז זה לא תירוץ למילוי התאווה, להפך. התאווה הופכת לכלי לעבודת ה'. זו משנת החסידות.

כמובן גם שזה תלוי בסוג הנפש שלך. אלו ואלו דברי אלוקים חיים.
יש אנשים שיותר מתאימה להם הגישה של המתנגדים לעבודת ה' רוחנית בלי עירוב של דברים גשמיים, ויש כאלה שיותר מתאימה להם הגישה החסידית של עבודת ה' דווקא מתוך התאוות והיצרים, להפוך את היצר לכלי שמסייע לעבודת ה'.
השאלה מה מתאים לך.

משיח...

כל ההתוועדויות החסידיות מחנכות אותך להכיר בעובדה שיש לך תאוות, גם אם אתה נופל בהם...

והחוכמה הגדולה היא לדעת לזהות את התאווה ולא לחשוב שהיא קדושה..

העבודת ה' המתוארת בהודעה שלך מזכירה את עבודת הצדיקים, אלה שאין להם יצר הרע...

אבל אנחנו בדרגת "הלוואי בינוני" ואם אנחנו מזהים את התאווה, אז לפחות נדע שאפשר לחזור בתשובה.

ועיקר העבודה שלנו זה "איתכפיה" כשיש תאווה בסביבה, או לא ליפול לעצבות אם לא הצלחנו לדחות את 

הסיפוקים שלנו.

והקטע של לרתום את העולם לעבודת ה', מדובר על "כלים" שהקב"ה ברא בעולם, ולא על היצר עצמו.

להפוך את התאווה לעבודת ה' המשמעות של זה היא לא להתאוות לגשמיות יותר אלא לדברי ה'....

בכל אופן ככה אני התחנכתי על ברכי החסידות.

לא אמרתי שהתאוות הם דבר נפלא וקדוש ושאין יצר הרע בעולם.
בהחלט יש תאוות ובהחלט צריך להתמודד איתם.
עבודת ה' שתיארתי היא עבודת ה' של מי שדווקא יש לו יצר הרע.

אני לא מתכחש לרע שבתאווה, התאווה יכולה להוביל לחטאים חמורים מאוד, אך השאלה היא מי שולט במי.
אם את נותנת לתאווה לשלוט בך, אז ה' ירחם... אך אם את שולטת בתאווה ולוקחת אותה למקום של עבודת ה', אז דברים מדהימים יוצאים מזה.

הדוגמא הכי טובה היא הבאת ילדים לעולם.
ללא יצר העריות, איך היינו באים לעולם?
הנצרות, להבדיל אלף אלפי הבדלות, אומרת שהאדם נולד מחטא. ולכאורה הם הרי צודקים. כולנו הגענו לעולם בגלל יצר, בגלל תאווה. אלא שזה בדיוק ההבדל ביננו לבין הנוצרים. אנחנו רואים ביצר דבר רע כשהוא שולט בנו, אך כשאנחנו מושכים את היצר בכוח לעבודת ה' - יוצאים דברים נפלאים.

אז שוב, אני לא אומר שצריך ללכת אחרי התאוות, חס ושלום!
אלא להפך, לשלוט בתאוות ולקחת אותם בכוח לעבודת ה'.
אז כשלבן אדם יש תאווה כלשהי, עליו לנסות לחשוב איך הוא יכול לנצל את הכוח הרב של התאווה לעבודת ה'.
הבאתי לדוגמא את העניין עם השוקולד. אפשר לנצל את הרצון לאכול שוקולד ולהפוך אותו לכלי לעבודת ה', כמו שתיארתי. זה עיקרון ידוע בתורת הבעש"ט שנקרא "עבודת ה' בגשמיות".
כל תאווה היא רעה אך מכילה גם צד טוב. כדי להגיע לצד הטוב צריך לשלוט בה ולא לתת לה לשלוט בנו. ברגע ששולטים בתאווה אפשר לקחת אותה ולמצוא בה את החלק הטוב שיעזור בעבודת ה'.

אבל אני חוזר ואומר שלא כל נפש היא אותו דבר.
יש אנשים שזה מה שמתאים להם כדי לעבוד את ה', ויש אנשים שמתאים להם דווקא לדכא לחלוטין את היצר לפי שיטת תנועת המוסר.

אבל לגבי העניין של החסידות, זה אחד הדברים הבסיסיים במשנתו של הבעש"ט. לאחר פטירתו החסידות התחלקה להמון זרמים, ומה שאת מדברת עליו זו הדרך של חב"ד. אבל מה שאני מדבר זה על החסידות בראשיתה לפני שהיא התפלגה לזרמים שונים. אני מדבר על משנת הבעש"ט. תחפשי מאמרים על "עבודת ה' בגשמיות" במשנת הבעש"ט. זה חלק מהותי ממשנתו.

לכן אני קורא לכולם לעיין במשנת הבעש"ט בקטגוריה של "עבודת ה' בגשמיות".

חב"ד לא סותרת את החסידות, אבל חב"ד היא צד אחד של החסידות. כל חצר לקחה צד אחד של החסידות והרחיבה אותו. אבל תורת הבעש"ט היא היסוד לכל החסידויות השונות כאחד.
תורת הבעש"ט היא לא "חסידות כללית בלי הבנה והשגה", היא תורה שלימה.
ובוודאי שלא התכוונתי שאפשר לעבור עבירות ולנסות דרכם לעבוד את ה', כנראה שלא התנסחתי טוב.
כשאני אומר שצריך לנצל את התאווה לעבודת ה', זה כמובן רק במה שמותר. מה שאסור הוא חלק מהצד הרע של היצר ובוודאי שדרכו לא ניתן לעבוד את ה'.

בקיצור, תעיינו בתורת הבעש"ט (המרוכזת בעיקרה בספר "תולדות יעקב יוסף"), שם מוסבר בצורה ברורה מה זה עבודת ה' בגשמיות.

ברור לכל שאם הרצון הראשוני היה לקדושה אז בוודאי שאין עם זה שום בעיה לכל הדעות ובוודאי שזה כלל לא תאווה.
כל הדיון הוא על מה לעשות עם רצון שהוא כביכול תאווה. (אגב, טרם הצלחתי להבין איך בכלל רצון לאכול שוקולד נחשב תאווה. זה קצת הגזמה, אני חושב)

במיוחד כאשר הרצון הוא לא תועלת בתחום הקדושה או אפילו הבריאות הגשמית וכדומה.

אז למה אנחנו אוכלים שוקולד? כי זה בריא? כי זה יעזור לנו ללמוד תורה ולקיים מצוות? או כי בא לנו?

אם אני עושה משהו כי בא לי, זה מכונה תאווה בחסידות. 

איך אתה מתרגם את המילה תאווה?

צריך להכיר את האוייב...

אז אפנה אותך למה שכתבתי למופים תחת הכותרת "לא הבנת אותי נכון", הודעה אחת מעל ההודעה שלך.

כתבת הכל בשביל ה"לימוד"?...

אבל יש לך טעות.

כי יש הבדל אם אתה אומר לעצמך - או כותב לאחרים.

האחרים - לא צריכים לדאוג לעבודה שלך נגד ה"תאוות" הללו..

אלא שאם אתה רוצה משהו מתוק, שיהיה לך מתוק..

[ואגב, אם אדם רוצה משהו מתוק - זה לא בהכרח  "תאוה" פסולה.. גם אם הוא קורה לזה בכינוי הלא-משובח שהשתרש היום, "בא לי"..]

יש תאוות היתר.

אי אפשר להפוך את זה לאיסור.

אפשר לעבוד על עצמי בנושא, לעשות "אתכפייא" (לכפות על עצמי נגד הרצון של הנפש הבהמית) מזמן לזמן כדי להחליש את הכוח של הנפש הבהמית ולהזכיר לה מי בעל הבית... ולנסות להגיע לכך שהכול יהיה לשם שמיים.

בסך הכל, גם השוקולד רוצה להיכלל בקדושה- בלימוד תורה של יהודי.

המלצה - לא להעביר - הונאה ביומטרית המבוססת על בינה מלאכותית | לא רלוונטי

(זה אתר שבודק הודעות מהסוג הזה, וכותב האם הן אמיתיות וכדאי להפיץ אותן הלאה. במקרה הזה לא)

בקישור לסרטון שצירפתי יש מישהו שמספר שהתחזו אליו בשיחת וידיאו לבת שלו. שזה אשכרה היה המראה והקול שלו... זה מטורף

א. מי רוצה לגנוב את הביומטריה שלך, יכול לעשות את זה בצורה "נסתרת" יותר ורחוקה יותר מאשר לפנות אלייך.

ואם הוא לא מספיק מתוחכם כדי לפרוץ לך למכשיר מרחוק ולהשתלט על המידע שלך, אז פנייה אלייך ברחוב תועיל לו עוד פחות.

ב. לכל דבר חשוב היום יש אימות דו-שלבי והגנות פנימיות של הארגונים. אף אחד לא יוכל להכניס אותך לחובות גדולים כי הבנק/אשראי יזהה תנועה חריגה ויחסום את זה. וכן על זה הדרך.

ג. התיחכום היחיד פה הוא שימוש במושגים שנשמעים מתוחכמים עבור האדם הרגיל: ביומטריה.. שיבוט.. בוו...

ד. בכל מקרה טוב שאת עירנית, וגם מודעת לספאם שיש בנושא. הכי טוב ומומלץ זה לעקוב אחרי הפרסומים של מערך הסייבר הלאומי (אני עוקב דרך הפייסבוק) כדי לקבל מידע אמין ואקטואלי.

אני מחפשת! 

מקום חף מכל רמאות, התיפיפות, פוליטיקה, בינות מלאכותיות וכאלה שאינן, מקום פשוט 

של חיים פשוטים, של ללכת לישון עייפים לא בגלל שגלשו רוב היום באינטרנט...

בלי אינטרנט!

הכי פשוט שאפשר.

וגם בלי דובים או קרוקודילים ובלי כרישים בים, ואני לא יודעת עוד בלי מה...

פעם חשבתי על איי פולקנד; מספיק רחוק, שדות ירוקים, המון כבשים... אבל

לא נראה לי שאסתדר כל כך טוב עם המנטליות הבריטית. יש לי נימוס ישראלי.....

כיהודיה, אני מודעת לכך שאני נורא מוגבלת;

היכן ואיך אעשה את החגים? למי אשלח משלוח מנות

ויותר חשוב -  מי ישלח לי?...

וסופגניות ונרות חנוכה ומיץ ענבים ויין כשר וצפירת השבת.....

קשה. 

אם למישהו כאן יש רעיון, אשמח לשמוע. (אבל לא מקום קר מדי

ולא חם מדי, וגם, שכחתי להוסיף, בלי נחשים בכלל! וגם תולעים אינני אוהבת...)

תודה!

גם אוגרים סיבריים, תוכונים, תוכים בינוניים על כל סוגיהם, תוכים גדולים, מדברים וגם אם לא,

וכל שאר חיות השדה - הלא מפחידות.

גם לטאות בסדר. במיוחד כשהן עדיין גורים. יש להם עיניים מלאות תום. באמת.

וכמובן, זיקיות - כל כך מעניינות.

ואפשר גם תיקנים (ג'וקים בלעז), אבל לא מדי הרבה. וגם חלזונות ושבלולים וזחלים נחמדים עם המון רגליים

ההופכים לפרפרים...

וואי הלוואי... 

אבל בתכלס זו בריחה מהתמודדות, כי אם ככה ה' רצה שמשהו יופיע בעולם אז יש לזה סיבה... צריך להתמודד עם זה, להכחיש ולהתעלם זו לא אפשרות 

אולי בני אדם קבעו שזה ככה? 

גם ממחנות ריכוז ניסו לברוח, ושם, באמת הקב"ה הוא ששם אותם שם....

אל תזדעזעי. סתם מצב רוח של: אוף. לא  יכולה יותר!

 זה קשה, אני מזדהה עם התחושות האלה של באלי שקטט

חיים פשוטים, אבל חיים ולא טרפת

אבל יש לזה יתרונות ובסוף נתחשל ונמצא פתרונות, ואז נעריך את החיים שלנו אפילו יותר מלפני זה... 

הזמן עובר וכמה אפשר לחלום על מקום כזה ולא להגשים?

הלוואי והיה לי אי קטן משלי. ממשי. עם בקתת אבן פשוטה על צוק גבוה

למעלה למעלה מהים. ולמטה, במקום שאף אחד לא יראה ולא ידע,

תנדנד לה סירה קטנה על פני המים, קשורה לזיז נסתר.

לא אכפת לי שיהיו אי אילו אנשים על האי שלי, אבל רחוק

לא מרחק של הליכה רגלית. הם יוכלו לבקר לפעמים,

כשאזמין, ואם ארגיש בודדה, אלך אליהם, לפעמים.

גם עיזה תהיה לי. מאוד חשוב. וגן קטן עם ירקות

ועצים שאשתול. המון ספרים בחדר ספון עץ

פשוט, ספה נוחה ומהוהה (לא מעור או פלסטיק

חס ושלום), שטיח קטן, מהוה וקצת דהוי

ונעלי בית וזהו.

* קראתי ספרים רבים בימי חלדי, ואת התוצאה -

   אתם רואים.....

לחיים!

ארץ ישראל? 

זה בדיוק העניין. עד כמה שהיא אהובה ויקרה, היא כל כך ...לא פשוטה.

כל כך מבלבלת. כל כך לא נינוחה. כל כך לא (לפעמים והרבה פעמים)

מס

יודעת שהכל מהשם, בגללנו, ובכל זאת....

מכירים את "שי ארץ" של נתן יונתן?

בדיוק מכאן אני רוצה לברוח. הרי לא אמרתי שאני חולמת על צפת,

נכון?

רוצה קצת שקט מכל הבאלאגן הזה. מרגישה כמו ספר היסטוריה

מהלך, שבכל שני עמודים, תיאור של מלחמה/התשה/תקריות/

הפוגה קלה וחוזר חלילה. וכשלא, אז מתכוננים למשהו כזה...

אני כמהה לשקט. בלי התרעות, ללא אזעקות, ללא ריבים,

ללא הפגנות, ללא יסורי מצפון בלתי נלאים שלא תמיד

מצליחה להיות ראויה. 

מקום בלי יומרות של קדושה. לא טומאה חס וחלילה - סתם

מקום פשוט כזה, עובד בשדה כזה, חקלאי כזה, ניטרלי.

ונא לא לכתוב לי שאם אין קדושה, אז יש טומאה.

אדמת העמים . אני יודעת.

שבת, אין בעיה לשמור, יהיה לי לוח שנה גדול.

מעניין שאתה מזכיר גידול ילדים, כי דווקא אז החלום על

האי שלי, היה מוחשי ועז צבעים יותר מהרגיל.....

לגבי יום כיפור - מה הבעיה לצום?

ולגבי הוידוי - יהיו לי הרבה פחות יסורי מצפון;ת

כמה עבירות כבר אפשר לעשות כשבן אדם לבד?

את מי אשנא? עם מי אריב? ממי אעלב?

על מי ועם מי אדבר לשון הרע?

להיפך, ליבי יהיה מלא ידידות ואהבה לכולם...

רבותי. אל תתרגשו ותזדעזעו ממני, אתם עדיין

צעירים, רעננים, וכל החיים לפניכם. אני,

איך אומרים, כבר הרבה זמן על כדור הארץ

הזה;

נחליאלים בסתיו? מקסים!

הסביונים הצנועים הצהובים האלה? איזה יופי

הגשם המתדפק על שמשת החלון בחורף, וואו!

הנכד המחבק (לא תמיד...) ואומר: סבתולה, את מצחיקה

(כשאני לא חופרת לו ומטיפה) - מרגש...

לא באמת. יש המון על מה להודות. אבל

לפעמים, כמו היום, איך לאמר - ובכן, רוצה את

האי שלי.

מקווה שהקב"ה לא משתתף בפורום הזה ולא קורא את זה. נכון?

4000 שבועות. אוליבר ברקמן - איך לחיות את החיים במקום לנהל את הזמן.

האיים הקריביים - מוכנים לחופשה בגן עדן? אנחנו כן! | אל על

לפעמים צריך חופש מהשגרה השוחקת, מהעומס הנפשי של החיים ובפרט במדינה שבעת מלחמות כמו שלנו.

ולפעמים גם שינה טובה כוס קפה והליכה בטיילת מספיקים(:

שולחת לך הרבה כוחות, שתהני מכל היופי והשפע שה' נתן לך💝

אי אפשר. באי שלי אסור שיהיו כרישים בים שמסביב. ובאיים הקריבים, יש. בשפע.

מלבד זאת, נורא חם שם ואני לא אוהבת שמש חזקה.

מלבד זאת, אני אוהבת עצים עבותים עם המון עלווה, ירוקים, סבוכים, שמנים כאלה

ולפי מיטב ידיעתי, הרוב שם זה עצי דקל כאלה. חוץ מלסכך בסוכות, הם לא במיוחד

לרוחי..

אבל תודה רבה רבה.

עוד בעיה קטנטנה: נורא יקר להגיע לשם...

יש עוד משהו שהייתי רוצה (אם ארצה אחת להרבה זמן לצאת מהאי שלי):

לראות לוויתנים במקום הטבעי שלהם. צפון קנדה נדמה לי, או דרום

ארגנטינה, משהו כזה.

יש להם זנבות אדירים. מאפילים בלי ספק על השמש (שאיננה....)

תבורכי!

אבל אז תמצאי עוד כמה בעיות חדשות.

אז אולי יותר פשוט שתיצרי לבד את האי הקסום?

תזמיני אותנו לביקור כשתרצי לראות קצת אנשים נחמדים בנוף

יצירת אי מלאכותי היא פרויקט הנדסי מורכב ועצום, המשלב טכנולוגיות ימיות מתקדמות, גיאו-טכניקה והגנת סביבה. השיטות העיקריות כוללות ייבוש ים, הקמת מבנים צפים, או הרחבת שוניות קיימות. 

Wikipedia

להלן השלבים והשיטות העיקריות ליצירת אי מלאכותי:

1. תכנון ובדיקת היתכנות

• סקרים ימיים: בדיקת עומק המים, זרמים, סוג הקרקעית ותנאי מזג האוויר.
• הגנת סביבה: הערכת ההשפעה על המערכת האקולוגית הימית (שוניות אלמוגים, דגים).
• הגנה מחיכוך: תכנון שוברי גלים ושוניות מלאכותיות מסביב לאי, כדי להגן עליו מפני שחיקה עקב זרמי הים. 

2. שיטות בנייה עיקריות

• ייבוש ים (Land Reclamation): השיטה הנפוצה ביותר. ספינות מיוחדות ("מחפרות") שואבות חול וחומרים אחרים מקרקעית הים ומתיזות אותם באזור המיועד ליצירת האי.
• "ריינבואינג" (Rainbowing): טכניקה שבה חול נורה בלחץ גבוה דרך זרנוק מיוחד מספינה, ויוצר צורה של קשת, כדי לפזר את החומר בצורה אחידה.
• שימוש בבטון וסלעים: הקמת "קירות" או יסודות מבטון וסלעים ענקיים ליצירת מסגרת האי, ולאחר מכן מילוי הפנים בחול או אדמה.
• איים צפים: במקום למלא את הים, בונים מבנים צפים ענקיים המעוגנים לקרקעית הים. טכנולוגיה זו נחשבת פתרון עתידי לעליית מפלס הים. 

3. התעצמות ובנייה על האי

• ייצוב הקרקע: לאחר מילוי החול, יש לייצב את הקרקע כדי למנוע שקיעה, תהליך שיכול לקחת זמן רב.
• תשתית: בניית כבישים, תשתיות מים, חשמל, ביוב, ולבסוף מבנים. 

דוגמאות בולטות

• איי התמרים בדובאי: איי מלאכותיים ענקיים בצורת דקל שנבנו על ידי ייבוש ים.
• פרויקטים בישראל: נבחנו הצעות להקמת איים מלאכותיים מול חופי ישראל לצורכי תשתיות, כמו שדות תעופה או תחנות כוח. 

בניית איים מלאכותיים דורשת השקעה כספית אדירה ומשמשת לרוב למגורים, תיירות, או צרכים אסטרטגיים. 

משהו שבטח חשבו אותו אלף פעם אלף אנשים לפניי עדיין זה היה עצוב. מכירים את הגלופה של "חברים לא מתים הם רק מתחתנים"? כמה תמימות הייתה לנו לפני המלחמה... חברים מתים.

למה זה נהיה שגרה?

למה זה מרגיש שאנשים גם לא מבינים כמה הם נותנים וכמה יש משפחה ועוד מעגלי אובדן

זה ממש חורבן

בשידור חי.

היא דיברה על הבחורים המתים. כדאי להקשיב לאיך שהיא מציגה את הדברים.

היא היתה קשורה לר' אושר, זצוק"ל. כדאי להקשיב לה.

לא פשוט בהתחלה, לוקח זמן להבין, אבל כדאי.

כמה מהחברות הכי חכמות, רגישות, אמיתיות ורוחניות

שלי - דובקות בה. בדרך של ר' אושר, למרות שהיו לגמרי

בסגנון אחר.

את מכירה את הרבנית שולמית שחור?

אי אפשר להכיל את זה

כל יום זיכרון אני חושב על זה, שאח של סבא שלי נהרג במלחמת השחרור, והיה בחור צעיר שהחיים לפניו.

האחים שלו חיו והקימו משפחות ענקיות. כמה מצער לחשוב שיכל להיות עוד ענף בגוגל בגודל הזה, והכל נגמר בגלל איזה טיל או רימון קטן שבדיוק נזרק על אדם שמסר את נפשו בשבילנו...

פשוט לא יאומן.

חוץ מנושאים פוליטיים

אחזקת בית אני שואל בטמבוריה

חדשות אני בודק מכמה אתרי חדשות בעולם (אני אוהב את החדשות הגרמניות) + מקורות מקומיים

בדברים סתמיים אני שואל את ג'פטו

(בעיניי ai לא טוב להשגת מידע. הוא טוב להנחיות שאפשר לבצע ולבדוק האם הן עובדות - איך לתקן תקלה במחשב, איך להשתמש בתוכנה כלשהי וכד')

אבל הרבה הרבה עם הצ'אט ופשוט מבקשת ממנו קישורים להוכיח את הדברים שלו.

בזכות השרשור תגלי דרכים טובות לבדוק איזה מהדברים שאת שומעת נכון 🥳

מניח שהתכוונת לשאול: מדוע שרשורים חדשים מהיום לא מופיעים מייד בתחילת התצוגה של הפורום?

"שרשור" הוא רצף התגובות לפוסט (להודעה) שנכתבה.   יש שרשורים עם מעט תגובות ויש שרשורים שיכולים להגיע למאות תגובות (שרשורפלצת)

האם סימנת ובחרת לך פורומים מועדפים?

או שאת נכנסת לתפריט הראשי ורק אז מגיעה לפורומים השונים?

אם בחרת פורומים מועדפים- העדכונים החדשים של שרשורים בפורום מועדף, תמיד יופיעו בכניסה לאפשרות "עדכני" בתפריט הפורומים.  'עדכני' מציג את העדכונים בפורומים שמסומנים אצלך כפורומים מועדפים.

אם את מגיעה לקריאה בפורומים דרך שם הפורום, למשל בוחרת בתפריט הפורומים את פורום "צעירים מעל עשרים", השרשור הראשון שיוצג הוא זה שהתעדכן לאחרונה.

אבל ייתכן שהשרשור זה החל לרוץ לפני כמה שבועות וממשיך לקבל תגובות והתייחסויות.  

וכן הלאה. שרשורים מעודכנים יופיעו בזה אחר זה, לפי תאריך העדכון של התגובה האחרונה בהם.  

וזה מביא לכך ששרשור חדש, שההודעה הראשונה בו נכתבה רק היום, יופיע עמוק למטה, אחרי שרשורים שנפתחו קודם לכן אבל קיבלו תגובה לפני זמן קצר יותר, ושרשור שנפתח היום הוא עם תגובה אחרונה ישנה יותר מבחינת הזמנים.   

איך ראית אם לא פתחת?

האלגוריתם פה אמור להיות מתוחכם? כמה באמת מושקע פה? בלי לזלזל סתם מתעניין

ואתה חושב שהאלגוריתם עושה ניטור ברמה כזאת שרושם בנפרד (לא רק מה לא פתחת אלא גם) מה ראית ולא פתחת וזה כדי להקפיץ לך את השרשור ב"עדכני"?

כי לא מעניינים אותי. ורק אם אני פותח אני מצליח להעלים אותם מה -"עדכני"  

סתם שרשורים שלא פתחת? איך הבנת שאלו שראית ולא פתחת מוקפצים באופן שונה מסתם לא פתחת?

אבל איך מסמנים את הפורום המועדף?

אצלי כשאני פותחת את גוגול, מופיע למשל: צעירים מעל 20

                                                                 אנשים רגישים מאוד

  וכו'.

מניחה שב"סימון" הכוונה היא למשהו אחר, נכון?

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

אם הוא הלך לישיבה "לא ציונית" אלא ליטאית קלאסית - זה מראה לי שהוא מעריך את התורה נטו!

לק"י

ולא בטוח שציונות מעניינת אותו פחות או יותר מהתורה.

מן הסתם הלך לאן שלקחו אותו.

(והציונות היא חלק מהתורה....).

זה נשמע שנקודת ההנחה שלך היא שזה "רע" שהוא הלך לשם. "לו הוא יודע" הוא לא היה הולך. אבל - לו הוא היה יודע... מה בדיוק?

(שהתורה בלבד חשובה לו).

אלא למה הוא כן שם לב!

הוא שם לב למקום שמחשיב תורה! למקום שהיא אוהלה של תורה!

לק"י

את התורה או מחשיבים פחות?

אם ככה, את טועה...

(ובכל מקרה, קשה לי להאמין שהוא מבין את ההבדלים בין ישיבות).

כי הוא באמת לא ממש מבין בהבדלים ובמה שלנו כל כך חשוב.

זה בעברית, וזה תורה. 

את זה היא מעריכה.

שהוא הלך למקום של תורה.

ואת זה גם את מעריכה.

עוד לפני שבודקים אם זה תורה שמשלבת ציונות או לא... מבינה?

ישיבת חברון פשוט מאוד גדולה, הרבה תלמידים, מקום מרשים, אז לקחו לשם. 

הוא הרי לא מבדיל ביניהם.

פשוט הגבתי ל"פרצוף העקום" שעשו פה בשירשור הזה, כאילו יש משהו פסול בלבוא ל"חברון"

זהו.

מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

@כְּקֶדֶם 

https://www.inn.co.il/news/695303

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

זה מובנה בחידון שעולים שניים מהממלכתי ושניים מהממד

כמובן בדכ מכבדים ומגיעים עם כיפה. היה אגב גם חילוני שזכה במקום הראשון לפני עשר שנים בתשעז