עוד חצי שעה

וגם לרוץ עשרים דקות.

ואני בטוח שדברי התוס' בכתובות (קד.) הם אלו שמהלכים עליו אימים...

* הערה: כל הסקת מסקנה בדבר 'נאה המקיים' של הכותב היא על דעת המסיק בלבד.

אבל אם שוקולד קטן אחד מלחיץ אותך

זה סימן לא טוב

השדין יהודאין לא רודפים אחרי כל פיפס

במיוחד אם הוא למטרה טובה

שוקולד זה גם בריא... (בלי להגזים..)

ותתכווין להרגיש את המתיקות שה' נותן בעולם - מתוך השוקולד...

בנוסף, כידוע לך, ר' ישראל סלנטר אומר שהגשמיות של השני, זה הרוחניות שלך..

אז כעת - ששאלת אותנו - ובשבילנו זה רוחניות לדאוג לגשמיות שלך.. נו, אז לא תדאג קצת לרוחניות שלנו?...

[שאלה מתוקה..]

או שהוא כבר אכל..

להרגיש שאנחנו אוהבים אותנו

קצת תרגול אהבת ישראל שיהיה פה... 

(טוב המחשבה הזו^ הייתה בשבילי חידוש, לא ברור לי למה התפלאתי על עצמי על היישום של עיקרון ברור... זכיתם קיצר) 

מה הבעייה לאכול שוקולד?
אדרבה, הוא יזכה אותך בברכת "שהכל" בכוונה ו"בורא נפשות" בכוונה.
תלמדו מהחסידות, שם אומרים שאין שום בעייה ליהנות מהנאות העולם הזה, אם זה עוזר לעבוד את ה'.
להפך, צריך להינות מהעולם הזה לצורך עבודת ה' שלימה.

יש איזה רבי (תמיד אני שוכחת את השמות של הרבנים מהסיפור)

שאמרו עליו, או שהוא אמר על עצמו,

שהוא לא מברך בשביל לאכול, אלא אוכל בשביל לברך.

כתוב בריטב"א בפסחים שמי שאין לו צורך לאכול, ואוכל בשביל לברך, זה אסור

וכנראה כוונתו שנחשב ברכה שאינה צריכה

ולא, לא אכלתי שום שוקולד בסוף

(אין שוקולד בבית, נראה לכם שאני אלך עד החנות??!!)

והעליתי נקודה אמיתית, שחשוב לשים לב אליה

וזה לא סגפנות!

אם צריך את זה - מצוין!

אבל סתם בגלל שבא לי? זה בדיוק רדיפה אחרי התאווה

אם זה לא נקרא לרדוף אחרי התאוות, מה כן נקרא?

זה רצון של הגוף לסוכרים שנחוצים לו.
כשבן אדם רעב למשהו, זה אות של הגוף (חוץ מכאלה שיש להם רעב מוגבר וסובלים מהשמנה).

אבל זה בדיוק ההבדל בין הגישה החסידית לגישה של המתנגדים.
הגישה של המתנגדים היא שצריך להתעלם מן התאוות הגשמיות ולא להתייחס אליהם.
אך הגישה החסידית היא שצריך לקחת את התאוות האלה ולהעלות אותם לקדושה. במקום להלחם ביצר הרע - להפוך אותו ליצר טוב. כל תאווה ניתן להפוך לעבודת ה'.

אבל אני משוכנע שזה לא לפי החסידות כל תאווה שבא לך אתה תמצא לעצמך תירוץ להחשיב את זה לקדושה, ותהיה זולל וסובא

זה לעשות צחוק מעבודת ה', לא יותר

(ושהראב"ד אומר לא לגמור את הצלחת - החסידות מתיימרת לחלוק עליו)

(אתה רעב? לך תאכל! למה שוקולד?)

מה שאמרתי הוא אחד מיסודות החסידות: עבודת ה' בגשמיות.
אבל לא כל כך הבנת אותי נכון.
לא התכוונתי שתמציא תירוצים לעשות מה שהיצר שלך אומר לך. זו כלל לא היית כוונתי.
מה שהחסידות אומרת זה שבכל יצר יש טוב ועליך למצוא את הטוב שבו ולנצל את היצר לעבודת ה'.
הרי בלי יצר העריות לא היינו פה בכלל, ובלי יצר הגאווה לא הייתה גאווה לאומית, וקנאת סופרים מרבה חכמה, וכן הלאה.
לכן במקום לנסות לבטל את היצר, צריך להפוך את היצר לקדושה.
לא לעשות מה שהיצר אומר לך ולהתייחס לזה כקדושה בתור תירוץ, ממש לא!
אלא לראות איך אפשר להפוך את היצר למשהו שיעזור לי לעבוד את ה' עוד יותר טוב.
אז אם נפשך מתאווה לשוקולד, אפשר לעשות מזה עבודת ה' מדהימה, ששעות רבות של לימוד בעיון ופלפול לא ישיגו.
אתה לוקח את השוקולד, מחזיק אותו ביד וחושב איזה דבר מדהים זה שיש בעולם שוקולד, איזה מתנה מדהימה מהקב"ה.
אתה מתחיל לחשוב על הבריאה המופלאה שהקב"ה ברא. כל רכיב ורכיב של השוקולד נברא ע"י הקב"ה, אבל ל-ה' יש סודות שהוא נותן לאדם לגלות אותם לאט לאט. הקקאו הוא מר ולא ממש מזכיר את טעם השוקולד. הסוכר הוא אמנם מתוק, אך לא הטעם של השוקולד. אך כשמערבבים את הסוכר עם הקקאו נוצר טעם חדש, סוד מדהים שהקב"ה שם בטבע ונתן לאדם לגלות אותו בעצמו. אלו עוד סודות יש בבריאה המופלאה? זה מדהים!
לאחר מכן אתה מברך בכוונה מילה אחר מילה את ברכת "שהכל נהיה בדברו" וממש מרגיש את הרוממות שבהודאה לקב"ה על מה שכביכול מובן מאליו. ולאחר שברכת בכוונה מושלמת וכולך באורות, אתה לוקח את השוקולד ואוכל אותו לאט לאט, מרגיש עם כל ביס את גדלות הבורא ואת הצורך להודות לו. לאחר שסיימת את השוקולד ותחושה מתוקה של יופי הבריאה בפיך, אתה מברך באותה כוונה את "בורא נפשות" ומסיים עם מלוא הכוונה במילים "ברוך חי העולמים".

זו תאווה? זו עבודת ה'!
וכך גם עם כל תאווה אחרת. אפשר להתעלם מהתאוות, אך אז הם יפריעו לך לעבוד את ה'. היצר הרע יודע יפה מאוד איך להפריע לך לעבוד את ה', אבל הוא חסר אונים כשאתה הופך אותו עצמו לייצר טוב.
אז זה לא תירוץ למילוי התאווה, להפך. התאווה הופכת לכלי לעבודת ה'. זו משנת החסידות.

כמובן גם שזה תלוי בסוג הנפש שלך. אלו ואלו דברי אלוקים חיים.
יש אנשים שיותר מתאימה להם הגישה של המתנגדים לעבודת ה' רוחנית בלי עירוב של דברים גשמיים, ויש כאלה שיותר מתאימה להם הגישה החסידית של עבודת ה' דווקא מתוך התאוות והיצרים, להפוך את היצר לכלי שמסייע לעבודת ה'.
השאלה מה מתאים לך.

משיח...

כל ההתוועדויות החסידיות מחנכות אותך להכיר בעובדה שיש לך תאוות, גם אם אתה נופל בהם...

והחוכמה הגדולה היא לדעת לזהות את התאווה ולא לחשוב שהיא קדושה..

העבודת ה' המתוארת בהודעה שלך מזכירה את עבודת הצדיקים, אלה שאין להם יצר הרע...

אבל אנחנו בדרגת "הלוואי בינוני" ואם אנחנו מזהים את התאווה, אז לפחות נדע שאפשר לחזור בתשובה.

ועיקר העבודה שלנו זה "איתכפיה" כשיש תאווה בסביבה, או לא ליפול לעצבות אם לא הצלחנו לדחות את 

הסיפוקים שלנו.

והקטע של לרתום את העולם לעבודת ה', מדובר על "כלים" שהקב"ה ברא בעולם, ולא על היצר עצמו.

להפוך את התאווה לעבודת ה' המשמעות של זה היא לא להתאוות לגשמיות יותר אלא לדברי ה'....

בכל אופן ככה אני התחנכתי על ברכי החסידות.

לא אמרתי שהתאוות הם דבר נפלא וקדוש ושאין יצר הרע בעולם.
בהחלט יש תאוות ובהחלט צריך להתמודד איתם.
עבודת ה' שתיארתי היא עבודת ה' של מי שדווקא יש לו יצר הרע.

אני לא מתכחש לרע שבתאווה, התאווה יכולה להוביל לחטאים חמורים מאוד, אך השאלה היא מי שולט במי.
אם את נותנת לתאווה לשלוט בך, אז ה' ירחם... אך אם את שולטת בתאווה ולוקחת אותה למקום של עבודת ה', אז דברים מדהימים יוצאים מזה.

הדוגמא הכי טובה היא הבאת ילדים לעולם.
ללא יצר העריות, איך היינו באים לעולם?
הנצרות, להבדיל אלף אלפי הבדלות, אומרת שהאדם נולד מחטא. ולכאורה הם הרי צודקים. כולנו הגענו לעולם בגלל יצר, בגלל תאווה. אלא שזה בדיוק ההבדל ביננו לבין הנוצרים. אנחנו רואים ביצר דבר רע כשהוא שולט בנו, אך כשאנחנו מושכים את היצר בכוח לעבודת ה' - יוצאים דברים נפלאים.

אז שוב, אני לא אומר שצריך ללכת אחרי התאוות, חס ושלום!
אלא להפך, לשלוט בתאוות ולקחת אותם בכוח לעבודת ה'.
אז כשלבן אדם יש תאווה כלשהי, עליו לנסות לחשוב איך הוא יכול לנצל את הכוח הרב של התאווה לעבודת ה'.
הבאתי לדוגמא את העניין עם השוקולד. אפשר לנצל את הרצון לאכול שוקולד ולהפוך אותו לכלי לעבודת ה', כמו שתיארתי. זה עיקרון ידוע בתורת הבעש"ט שנקרא "עבודת ה' בגשמיות".
כל תאווה היא רעה אך מכילה גם צד טוב. כדי להגיע לצד הטוב צריך לשלוט בה ולא לתת לה לשלוט בנו. ברגע ששולטים בתאווה אפשר לקחת אותה ולמצוא בה את החלק הטוב שיעזור בעבודת ה'.

אבל אני חוזר ואומר שלא כל נפש היא אותו דבר.
יש אנשים שזה מה שמתאים להם כדי לעבוד את ה', ויש אנשים שמתאים להם דווקא לדכא לחלוטין את היצר לפי שיטת תנועת המוסר.

אבל לגבי העניין של החסידות, זה אחד הדברים הבסיסיים במשנתו של הבעש"ט. לאחר פטירתו החסידות התחלקה להמון זרמים, ומה שאת מדברת עליו זו הדרך של חב"ד. אבל מה שאני מדבר זה על החסידות בראשיתה לפני שהיא התפלגה לזרמים שונים. אני מדבר על משנת הבעש"ט. תחפשי מאמרים על "עבודת ה' בגשמיות" במשנת הבעש"ט. זה חלק מהותי ממשנתו.

לכן אני קורא לכולם לעיין במשנת הבעש"ט בקטגוריה של "עבודת ה' בגשמיות".

חב"ד לא סותרת את החסידות, אבל חב"ד היא צד אחד של החסידות. כל חצר לקחה צד אחד של החסידות והרחיבה אותו. אבל תורת הבעש"ט היא היסוד לכל החסידויות השונות כאחד.
תורת הבעש"ט היא לא "חסידות כללית בלי הבנה והשגה", היא תורה שלימה.
ובוודאי שלא התכוונתי שאפשר לעבור עבירות ולנסות דרכם לעבוד את ה', כנראה שלא התנסחתי טוב.
כשאני אומר שצריך לנצל את התאווה לעבודת ה', זה כמובן רק במה שמותר. מה שאסור הוא חלק מהצד הרע של היצר ובוודאי שדרכו לא ניתן לעבוד את ה'.

בקיצור, תעיינו בתורת הבעש"ט (המרוכזת בעיקרה בספר "תולדות יעקב יוסף"), שם מוסבר בצורה ברורה מה זה עבודת ה' בגשמיות.

ברור לכל שאם הרצון הראשוני היה לקדושה אז בוודאי שאין עם זה שום בעיה לכל הדעות ובוודאי שזה כלל לא תאווה.
כל הדיון הוא על מה לעשות עם רצון שהוא כביכול תאווה. (אגב, טרם הצלחתי להבין איך בכלל רצון לאכול שוקולד נחשב תאווה. זה קצת הגזמה, אני חושב)

במיוחד כאשר הרצון הוא לא תועלת בתחום הקדושה או אפילו הבריאות הגשמית וכדומה.

אז למה אנחנו אוכלים שוקולד? כי זה בריא? כי זה יעזור לנו ללמוד תורה ולקיים מצוות? או כי בא לנו?

אם אני עושה משהו כי בא לי, זה מכונה תאווה בחסידות. 

איך אתה מתרגם את המילה תאווה?

צריך להכיר את האוייב...

אז אפנה אותך למה שכתבתי למופים תחת הכותרת "לא הבנת אותי נכון", הודעה אחת מעל ההודעה שלך.

כתבת הכל בשביל ה"לימוד"?...

אבל יש לך טעות.

כי יש הבדל אם אתה אומר לעצמך - או כותב לאחרים.

האחרים - לא צריכים לדאוג לעבודה שלך נגד ה"תאוות" הללו..

אלא שאם אתה רוצה משהו מתוק, שיהיה לך מתוק..

[ואגב, אם אדם רוצה משהו מתוק - זה לא בהכרח  "תאוה" פסולה.. גם אם הוא קורה לזה בכינוי הלא-משובח שהשתרש היום, "בא לי"..]

יש תאוות היתר.

אי אפשר להפוך את זה לאיסור.

אפשר לעבוד על עצמי בנושא, לעשות "אתכפייא" (לכפות על עצמי נגד הרצון של הנפש הבהמית) מזמן לזמן כדי להחליש את הכוח של הנפש הבהמית ולהזכיר לה מי בעל הבית... ולנסות להגיע לכך שהכול יהיה לשם שמיים.

בסך הכל, גם השוקולד רוצה להיכלל בקדושה- בלימוד תורה של יהודי.

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי