עוד חצי שעה

וגם לרוץ עשרים דקות.

ואני בטוח שדברי התוס' בכתובות (קד.) הם אלו שמהלכים עליו אימים...

* הערה: כל הסקת מסקנה בדבר 'נאה המקיים' של הכותב היא על דעת המסיק בלבד.

אבל אם שוקולד קטן אחד מלחיץ אותך

זה סימן לא טוב

השדין יהודאין לא רודפים אחרי כל פיפס

במיוחד אם הוא למטרה טובה

שוקולד זה גם בריא... (בלי להגזים..)

ותתכווין להרגיש את המתיקות שה' נותן בעולם - מתוך השוקולד...

בנוסף, כידוע לך, ר' ישראל סלנטר אומר שהגשמיות של השני, זה הרוחניות שלך..

אז כעת - ששאלת אותנו - ובשבילנו זה רוחניות לדאוג לגשמיות שלך.. נו, אז לא תדאג קצת לרוחניות שלנו?...

[שאלה מתוקה..]

או שהוא כבר אכל..

להרגיש שאנחנו אוהבים אותנו

קצת תרגול אהבת ישראל שיהיה פה... 

(טוב המחשבה הזו^ הייתה בשבילי חידוש, לא ברור לי למה התפלאתי על עצמי על היישום של עיקרון ברור... זכיתם קיצר) 

מה הבעייה לאכול שוקולד?
אדרבה, הוא יזכה אותך בברכת "שהכל" בכוונה ו"בורא נפשות" בכוונה.
תלמדו מהחסידות, שם אומרים שאין שום בעייה ליהנות מהנאות העולם הזה, אם זה עוזר לעבוד את ה'.
להפך, צריך להינות מהעולם הזה לצורך עבודת ה' שלימה.

יש איזה רבי (תמיד אני שוכחת את השמות של הרבנים מהסיפור)

שאמרו עליו, או שהוא אמר על עצמו,

שהוא לא מברך בשביל לאכול, אלא אוכל בשביל לברך.

כתוב בריטב"א בפסחים שמי שאין לו צורך לאכול, ואוכל בשביל לברך, זה אסור

וכנראה כוונתו שנחשב ברכה שאינה צריכה

ולא, לא אכלתי שום שוקולד בסוף

(אין שוקולד בבית, נראה לכם שאני אלך עד החנות??!!)

והעליתי נקודה אמיתית, שחשוב לשים לב אליה

וזה לא סגפנות!

אם צריך את זה - מצוין!

אבל סתם בגלל שבא לי? זה בדיוק רדיפה אחרי התאווה

אם זה לא נקרא לרדוף אחרי התאוות, מה כן נקרא?

זה רצון של הגוף לסוכרים שנחוצים לו.
כשבן אדם רעב למשהו, זה אות של הגוף (חוץ מכאלה שיש להם רעב מוגבר וסובלים מהשמנה).

אבל זה בדיוק ההבדל בין הגישה החסידית לגישה של המתנגדים.
הגישה של המתנגדים היא שצריך להתעלם מן התאוות הגשמיות ולא להתייחס אליהם.
אך הגישה החסידית היא שצריך לקחת את התאוות האלה ולהעלות אותם לקדושה. במקום להלחם ביצר הרע - להפוך אותו ליצר טוב. כל תאווה ניתן להפוך לעבודת ה'.

אבל אני משוכנע שזה לא לפי החסידות כל תאווה שבא לך אתה תמצא לעצמך תירוץ להחשיב את זה לקדושה, ותהיה זולל וסובא

זה לעשות צחוק מעבודת ה', לא יותר

(ושהראב"ד אומר לא לגמור את הצלחת - החסידות מתיימרת לחלוק עליו)

(אתה רעב? לך תאכל! למה שוקולד?)

מה שאמרתי הוא אחד מיסודות החסידות: עבודת ה' בגשמיות.
אבל לא כל כך הבנת אותי נכון.
לא התכוונתי שתמציא תירוצים לעשות מה שהיצר שלך אומר לך. זו כלל לא היית כוונתי.
מה שהחסידות אומרת זה שבכל יצר יש טוב ועליך למצוא את הטוב שבו ולנצל את היצר לעבודת ה'.
הרי בלי יצר העריות לא היינו פה בכלל, ובלי יצר הגאווה לא הייתה גאווה לאומית, וקנאת סופרים מרבה חכמה, וכן הלאה.
לכן במקום לנסות לבטל את היצר, צריך להפוך את היצר לקדושה.
לא לעשות מה שהיצר אומר לך ולהתייחס לזה כקדושה בתור תירוץ, ממש לא!
אלא לראות איך אפשר להפוך את היצר למשהו שיעזור לי לעבוד את ה' עוד יותר טוב.
אז אם נפשך מתאווה לשוקולד, אפשר לעשות מזה עבודת ה' מדהימה, ששעות רבות של לימוד בעיון ופלפול לא ישיגו.
אתה לוקח את השוקולד, מחזיק אותו ביד וחושב איזה דבר מדהים זה שיש בעולם שוקולד, איזה מתנה מדהימה מהקב"ה.
אתה מתחיל לחשוב על הבריאה המופלאה שהקב"ה ברא. כל רכיב ורכיב של השוקולד נברא ע"י הקב"ה, אבל ל-ה' יש סודות שהוא נותן לאדם לגלות אותם לאט לאט. הקקאו הוא מר ולא ממש מזכיר את טעם השוקולד. הסוכר הוא אמנם מתוק, אך לא הטעם של השוקולד. אך כשמערבבים את הסוכר עם הקקאו נוצר טעם חדש, סוד מדהים שהקב"ה שם בטבע ונתן לאדם לגלות אותו בעצמו. אלו עוד סודות יש בבריאה המופלאה? זה מדהים!
לאחר מכן אתה מברך בכוונה מילה אחר מילה את ברכת "שהכל נהיה בדברו" וממש מרגיש את הרוממות שבהודאה לקב"ה על מה שכביכול מובן מאליו. ולאחר שברכת בכוונה מושלמת וכולך באורות, אתה לוקח את השוקולד ואוכל אותו לאט לאט, מרגיש עם כל ביס את גדלות הבורא ואת הצורך להודות לו. לאחר שסיימת את השוקולד ותחושה מתוקה של יופי הבריאה בפיך, אתה מברך באותה כוונה את "בורא נפשות" ומסיים עם מלוא הכוונה במילים "ברוך חי העולמים".

זו תאווה? זו עבודת ה'!
וכך גם עם כל תאווה אחרת. אפשר להתעלם מהתאוות, אך אז הם יפריעו לך לעבוד את ה'. היצר הרע יודע יפה מאוד איך להפריע לך לעבוד את ה', אבל הוא חסר אונים כשאתה הופך אותו עצמו לייצר טוב.
אז זה לא תירוץ למילוי התאווה, להפך. התאווה הופכת לכלי לעבודת ה'. זו משנת החסידות.

כמובן גם שזה תלוי בסוג הנפש שלך. אלו ואלו דברי אלוקים חיים.
יש אנשים שיותר מתאימה להם הגישה של המתנגדים לעבודת ה' רוחנית בלי עירוב של דברים גשמיים, ויש כאלה שיותר מתאימה להם הגישה החסידית של עבודת ה' דווקא מתוך התאוות והיצרים, להפוך את היצר לכלי שמסייע לעבודת ה'.
השאלה מה מתאים לך.

משיח...

כל ההתוועדויות החסידיות מחנכות אותך להכיר בעובדה שיש לך תאוות, גם אם אתה נופל בהם...

והחוכמה הגדולה היא לדעת לזהות את התאווה ולא לחשוב שהיא קדושה..

העבודת ה' המתוארת בהודעה שלך מזכירה את עבודת הצדיקים, אלה שאין להם יצר הרע...

אבל אנחנו בדרגת "הלוואי בינוני" ואם אנחנו מזהים את התאווה, אז לפחות נדע שאפשר לחזור בתשובה.

ועיקר העבודה שלנו זה "איתכפיה" כשיש תאווה בסביבה, או לא ליפול לעצבות אם לא הצלחנו לדחות את 

הסיפוקים שלנו.

והקטע של לרתום את העולם לעבודת ה', מדובר על "כלים" שהקב"ה ברא בעולם, ולא על היצר עצמו.

להפוך את התאווה לעבודת ה' המשמעות של זה היא לא להתאוות לגשמיות יותר אלא לדברי ה'....

בכל אופן ככה אני התחנכתי על ברכי החסידות.

לא אמרתי שהתאוות הם דבר נפלא וקדוש ושאין יצר הרע בעולם.
בהחלט יש תאוות ובהחלט צריך להתמודד איתם.
עבודת ה' שתיארתי היא עבודת ה' של מי שדווקא יש לו יצר הרע.

אני לא מתכחש לרע שבתאווה, התאווה יכולה להוביל לחטאים חמורים מאוד, אך השאלה היא מי שולט במי.
אם את נותנת לתאווה לשלוט בך, אז ה' ירחם... אך אם את שולטת בתאווה ולוקחת אותה למקום של עבודת ה', אז דברים מדהימים יוצאים מזה.

הדוגמא הכי טובה היא הבאת ילדים לעולם.
ללא יצר העריות, איך היינו באים לעולם?
הנצרות, להבדיל אלף אלפי הבדלות, אומרת שהאדם נולד מחטא. ולכאורה הם הרי צודקים. כולנו הגענו לעולם בגלל יצר, בגלל תאווה. אלא שזה בדיוק ההבדל ביננו לבין הנוצרים. אנחנו רואים ביצר דבר רע כשהוא שולט בנו, אך כשאנחנו מושכים את היצר בכוח לעבודת ה' - יוצאים דברים נפלאים.

אז שוב, אני לא אומר שצריך ללכת אחרי התאוות, חס ושלום!
אלא להפך, לשלוט בתאוות ולקחת אותם בכוח לעבודת ה'.
אז כשלבן אדם יש תאווה כלשהי, עליו לנסות לחשוב איך הוא יכול לנצל את הכוח הרב של התאווה לעבודת ה'.
הבאתי לדוגמא את העניין עם השוקולד. אפשר לנצל את הרצון לאכול שוקולד ולהפוך אותו לכלי לעבודת ה', כמו שתיארתי. זה עיקרון ידוע בתורת הבעש"ט שנקרא "עבודת ה' בגשמיות".
כל תאווה היא רעה אך מכילה גם צד טוב. כדי להגיע לצד הטוב צריך לשלוט בה ולא לתת לה לשלוט בנו. ברגע ששולטים בתאווה אפשר לקחת אותה ולמצוא בה את החלק הטוב שיעזור בעבודת ה'.

אבל אני חוזר ואומר שלא כל נפש היא אותו דבר.
יש אנשים שזה מה שמתאים להם כדי לעבוד את ה', ויש אנשים שמתאים להם דווקא לדכא לחלוטין את היצר לפי שיטת תנועת המוסר.

אבל לגבי העניין של החסידות, זה אחד הדברים הבסיסיים במשנתו של הבעש"ט. לאחר פטירתו החסידות התחלקה להמון זרמים, ומה שאת מדברת עליו זו הדרך של חב"ד. אבל מה שאני מדבר זה על החסידות בראשיתה לפני שהיא התפלגה לזרמים שונים. אני מדבר על משנת הבעש"ט. תחפשי מאמרים על "עבודת ה' בגשמיות" במשנת הבעש"ט. זה חלק מהותי ממשנתו.

לכן אני קורא לכולם לעיין במשנת הבעש"ט בקטגוריה של "עבודת ה' בגשמיות".

חב"ד לא סותרת את החסידות, אבל חב"ד היא צד אחד של החסידות. כל חצר לקחה צד אחד של החסידות והרחיבה אותו. אבל תורת הבעש"ט היא היסוד לכל החסידויות השונות כאחד.
תורת הבעש"ט היא לא "חסידות כללית בלי הבנה והשגה", היא תורה שלימה.
ובוודאי שלא התכוונתי שאפשר לעבור עבירות ולנסות דרכם לעבוד את ה', כנראה שלא התנסחתי טוב.
כשאני אומר שצריך לנצל את התאווה לעבודת ה', זה כמובן רק במה שמותר. מה שאסור הוא חלק מהצד הרע של היצר ובוודאי שדרכו לא ניתן לעבוד את ה'.

בקיצור, תעיינו בתורת הבעש"ט (המרוכזת בעיקרה בספר "תולדות יעקב יוסף"), שם מוסבר בצורה ברורה מה זה עבודת ה' בגשמיות.

ברור לכל שאם הרצון הראשוני היה לקדושה אז בוודאי שאין עם זה שום בעיה לכל הדעות ובוודאי שזה כלל לא תאווה.
כל הדיון הוא על מה לעשות עם רצון שהוא כביכול תאווה. (אגב, טרם הצלחתי להבין איך בכלל רצון לאכול שוקולד נחשב תאווה. זה קצת הגזמה, אני חושב)

במיוחד כאשר הרצון הוא לא תועלת בתחום הקדושה או אפילו הבריאות הגשמית וכדומה.

אז למה אנחנו אוכלים שוקולד? כי זה בריא? כי זה יעזור לנו ללמוד תורה ולקיים מצוות? או כי בא לנו?

אם אני עושה משהו כי בא לי, זה מכונה תאווה בחסידות. 

איך אתה מתרגם את המילה תאווה?

צריך להכיר את האוייב...

אז אפנה אותך למה שכתבתי למופים תחת הכותרת "לא הבנת אותי נכון", הודעה אחת מעל ההודעה שלך.

כתבת הכל בשביל ה"לימוד"?...

אבל יש לך טעות.

כי יש הבדל אם אתה אומר לעצמך - או כותב לאחרים.

האחרים - לא צריכים לדאוג לעבודה שלך נגד ה"תאוות" הללו..

אלא שאם אתה רוצה משהו מתוק, שיהיה לך מתוק..

[ואגב, אם אדם רוצה משהו מתוק - זה לא בהכרח  "תאוה" פסולה.. גם אם הוא קורה לזה בכינוי הלא-משובח שהשתרש היום, "בא לי"..]

יש תאוות היתר.

אי אפשר להפוך את זה לאיסור.

אפשר לעבוד על עצמי בנושא, לעשות "אתכפייא" (לכפות על עצמי נגד הרצון של הנפש הבהמית) מזמן לזמן כדי להחליש את הכוח של הנפש הבהמית ולהזכיר לה מי בעל הבית... ולנסות להגיע לכך שהכול יהיה לשם שמיים.

בסך הכל, גם השוקולד רוצה להיכלל בקדושה- בלימוד תורה של יהודי.

תעריפים הבאים לחפות על מיתוג מאוד גרוע ומעמד בעייתי מאוד בשוק התקשורת, מבחינת שירות הלקוחות שלה ותמיכה טכנית בתקלות.  

תשובת Gemini:

המוניטין השלילי של חברת הוט (HOT) בשוק הישראלי אינו מקרי, והוא תוצאה של הצטברות תלונות וביקורת ציבורית לאורך עשרות שנים. למרות ניסיונות של החברה להשתפר בשנים האחרונות, היא עדיין נתפסת על ידי רבים כ"סדין אדום" בתחום השירות.

להלן הגורמים המרכזיים שהובילו למעמד הזה:

1. שירות לקוחות ומערך הטלפוניה

במשך שנים, הוט הייתה מזוהה עם זמני המתנה ארוכים במיוחד (לעתים מעל שעה) במוקדי השירות והתמיכה. למרות שמשרד התקשורת החיל תקנות מחמירות (כמו "חוק ה-3 דקות"), הזיכרון הציבורי של חוסר האונים מול המענה האוטומטי נותר צרוב. בנוסף, לקוחות רבים התלוננו על יחס לא מקצועי או חוסר יכולת של נציגים לפתור תקלות מורכבות.

2. קשיים בתהליך ההתנתקות

אחד המקורות המרכזיים ל"שנאה" כלפי החברה הוא הקושי להתנתק משירותיה. בעבר נפוצו סיפורים רבים על לקוחות שביקשו להתנתק אך נתקלו בנציגי "שימור לקוחות" אגרסיביים, או שגילו כי החברה ממשיכה לחייב אותם חודשים לאחר שהודיעו על סיום ההתקשרות. התופעה הזו הובילה להקמת אתרים כמו "Hot Sucks" (בעבר) ולתביעות ייצוגיות רבות.

3. "שיטת מצליח" וחיובים עודפים

החברה נקנסה לא פעם על ידי הרגולטור בשל חיובי יתר או העלאות מחיר חד-צדדיות ללא הודעה מספקת. לקוחות חשו שהם צריכים "לשמור על המשמר" ולבדוק את החשבונית מדי חודש כדי לוודא שלא נוספו לה שירותים שלא ביקשו או שהמחיר לא קפץ פתאום.

4. תקלות טכניות ותשתית

בעוד שתשתית הכבלים של הוט נחשבה בעבר למתקדמת, היא סבלה (ועדיין סובלת באזורים מסוימים) מתקלות שדורשות ביקור טכנאי. הדימוי של "הטכנאי שלא הגיע" או "חלון זמן של 4 שעות" הפך למזוהה מאוד עם החברה, מה שהוסיף לתסכול הצרכני.

5. שיווק אגרסיבי

הוט ידועה במאמצי שיווק ומכירה אינטנסיביים מאוד. לקוחות שעזבו את החברה או כאלו שרק התעניינו בשירות מדווחים לעיתים קרובות על טלפונים חוזרים ונשנים ממוקדי המכירות, גם לאחר שביקשו להפסיק זאת.

נתונים מהתקופה האחרונה (2024-2025):

* דו"ח משרד התקשורת: גם בנתונים העדכניים, חברות מקבוצת הוט (כולל הוט מובייל) מככבות לעיתים קרובות בראש רשימת התלונות המוצדקות של הציבור.

* קנסות: רק לאחרונה הוט מובייל נקנסה במאות אלפי שקלים בשל חיובי יתר, מה שמעיד על כך שחלק מהבעיות המבניות טרם נפתרו לחלוטין.

לסיכום: השילוב בין שירות בעייתי בעבר לבין קשיים בירוקרטיים בהווה יצר "מותג" שנתפס כדורסני ולא קשוב לצרכן. עם זאת, חשוב לציין שהחברה משקיעה בשנים האחרונות משאבים רבים במעבר לערוצי שירות דיגיטליים (וואטסאפ, צ'אט) כדי לנסות ולשנות את התדמית הזו.

זה לשון הרע לתועלת, נכון?

דווקא המוקדנית שפנתה אלי היתה נחמדה. אמרתי לה שאני אחשוב על זה ואענה לה והיא לא פנתה יותר (עדיין. עבר די זמן)

אמנם רימון השתפרו מבחינת זמני ההמתנה, אבל עדיין קורה לא  פעם שאני מספר 35 או משהו כזה, וקרה שהספקתי לחלום כמה חלומות

מאוד נחמדים תוך כדי ההמתנה וממש התעוררתי בחלחלה כשהם ענו....   צריך כנראה להתקשר מוקדם בבוקר.

אבל הם בסדר. תמיד אדיבים תמיד סבלניים  והאמן לי שעם חוסר הכשרון הטכני שלי - הם מלאכים!

הבעיה היא שלמרות החסימה הגבוהה, לפעמים נפתחים דברים בעייתים ולעומת זאת, נחסמים דברים לגמרי כשרים, כמו למשל: כיצד להחמיץ מלפפונים מלוחים.

כך שמעדיפה חסימה הרמטית יותר. נטפרי למשל. רק חוששת שאם ארצה להקשיב למוסיקה אחרת, הם יוקיעו אותי בשער העיר....

אני קצת מרחמת על הוט ומקווה שבכל זאת יצליחו.  

תודה לך.

גם אני מתעניינת בתחביבים של אנשים, כי משעמם ליי בחיים 😩 (לא כל היום אבל לפעמים באלי למלאות את היום שלי במשהו והכל מבאסס).

ועל הוט שאלת כמה פעמים, לא קראתי את כל התגובה שכתבו לך אבל ידוע שמלאא אנשים מתלוננים עליהם וזה משו שצריך לדעת לפני כדי להתחשב בו.

עם חוגי אמנות למשל: ציור, קרמיקה, שזירת פרחים וכו' וכו'.

או טיול פעם לחודש, או לנסוע לעיר חדשה שאף פעם לא היית בה,

או להתנדב במשהו שמעניין אותך ואת יודעת לעשות זאת טוב וללמד אחרים?

(עד כמה שזה נשמע משעמם ומעצבן, שמתי לה שללמד או לעשות משהו

חינם לזולת, נותן סיפוק; מרגישים שעושים משהו משמעותי בחיים..

או לקרוא, או לרקום לך תמונה, או לסרוג לך משהו נחמד, בשתי מסרגות

או אחת - באינטרנט אפשר ללמוד הכל - יש המון דברים...

לא שאני טובה בזה, אבל חייבים למצוא משהו שמעניין, שמעסיק

שמעשיר את החיים...

אני אומרת לפעמים לבת שלי: אסור להגיד : משעמם. אסור שיהיה משעמם בחיים. הזמניים והיקרים האלה. אסור!

(גם לעצמי אני אומרת את זה. נכון שהכי קל זה ללכת לבית קפה עם חברה, לאכול עוגה, להזמין גלידה, לראות

סרט...זה נחמד אחת ל.....אבל באמת, זה לא שנותן באמת שמחה)

לחיות כל יום בפני עצמו ולהשתדל למלא אותו בטוב, בעניין, בשמחה, בחסד כל שהוא..

לא שאני טובה בזה. לצערי. אבל יודעת שזה כך.

יש ס פר "אל דאגה" ויש לו עצה טובה שהוא קורא לה: רק היום. ומביא רשימה של דברים. מאוד יפה.

התחביבים שלי הם קריאת ספרים (אבל אין הרבה ספרים איכותיים), לאכול (אללי!), בעלי חיים, טיולים בטבע (שאני כמעט אף פעם לא עושה)

וללמוד איזו שפה. סתם כך. זה נחמד.

אבל באמת אני חושבת שצריך וכדאי לעשות מעשה חסד אחד ליום, קטן ככל שיהיה.

טוב. זו לא הטפת מוסר. זו הצעה. והיות ואני כבר סבתא (ראי הבורות שלי במחשבים...) אז אני פשוט משתפת אותך במה שאני חושבת שכדאי. בראש ובראשוה - לי. לאדם שאני.

ואז - גם לך.

אגב, אפשר ללכת לגן חיות אחת ל....הפינגווינים מקסימים ושמעתי שיש להם פנדה אדומה!

למדור של הזוחלים את לא חייבת להיכנס. אלא אם את אוהבת..

הא, יש את האתר "התבוננות פנימית" - מכירה? אם את חבדניקית אז בטח כן. ואם את לא מכירה. כדאי מאוד. נפלא. זה של ד"ר יחיאל הררי, שכתב את "סודו של

הרבי" והוא מדבר שם על כל הדברים שבעולם: שמעסיקים אותנו, שמדאיגים  אותנו, שמעציבים אותנו....הכל. הוא חבדניק חבדניק!

שבוע טוב!!

בהצלחה בהגשמת התחביבים.

לכבי הוט, אם כוונתך לפלאפון של הוט-מובייל, טל תתקרבי. התעריף אולי נמוך אבל פעם עברתי אליהם והייתה קליטה על פנים (או ליתר דיוק: לרוב לא הייתה קליטה), ומאז ועד היום (כ6 שנים) לא הצלחתי לנתק את הקו הזה...

באינטרנט הביתי נדמה לי שהם בסדר. יש לי וכשקראתי הגיעו מהר ותיקנו והיה בסדר. יש לפעמים בעיות אבל יכול להיות שזה לא דונה מחברות אחרות.

לי יש קליטה מעולה בהוט

אבל השרות לקוחות שלהם מזעזע

רודפים אחריך ולא משחררים וחופריםםםםם

וברגע שאתה עובר אליהם אין מענה ואין תקשורת

בני הבית אומרים שלא כדאי וגם רוב התגובות כאן לא המליצו בחום...

תודה!

אחרי שאני זוכה להכיר קצת את המשתתפים (שונאת את המילה "ניקים"....)

חושבת, שכפי שלא הייתי מציעה לבחור ישיבה חרדי "ספרות יפה" - אז גם לכם - לא.

הרי אתם בחורים "נקיים" (לא ניקים!)

וזה לא מתאים.

לא מדובר כמובן על ספרות  "מלוכלכת" ולא צנועה בעליל -

אבל על כל מי שמחליף בספריה ציבורית עירונית, לדעת שלא

ימלט מאי אילו דברים שלא שייכים אלינו. ושומר נפשו ירחק.

משתדלת מאוד, בעזרת השם, לקחת כאלה שכמעט מאה אחוז,

אבל כפי שאמרתי למעלה... לעתים, יכול להופיע משפט או

פסקה לא שייכת. (לא מדובר חלילה על חוסר צניעות בוטה).

אז אם אתה/אתם בכל זאת קוראים לעתים בשביל להתאוורר

או משהו, יכולה להמליץ על ספרים שאני אוהבת ולטעמי -

הם טובים.

וחס חלילה לא רוצה להכשיל אף אחד.

בנות - זה קצת אחרת. אני בכל אופן קוראת

וגם לבנות, משבגרו מספיק, נתתי.

(לפעמים עם קצת יסורי מצפון, אבל יש ספרים

שהסיפור, הרעיון, התיאור בהם - משותפים

לאנושות כולה). ולפעמים, מה לעשות, קשה לי

עם "עם לבדד ישכון", מבחינה זו.

שבת שלום לכולם!

ספרים על השואה, חרדים, שאין שאלה בכלל.

אני קורא כעת את המתבגר של דוסטויבסקי

לפני כן קראתי את למי צלצלו הפעמונים של המינגוואי

לפני כן קראתי את נרקיס וגולדמונד של הרמן הסה

ע"ע וידויו של ר' אריה לוין על קריאת הרוזן ממונטה כריסטו

דוסטויבסקי כנראה נקי

המינגווי - מן הסתם גם כן

השלישי - נשמע כמו משהו פילוסופי , לא?

אלה לא ספרים שהתכוונתי אליהם. 

יש למשל סופרים אמריקאים טובים, אבל הם לא ספרים העוסקים במלחמה כמו "למי צלצלו הפעמונים".

יותר במצב החברתי וכו'.

לא הבנתי "וידויו של הרב לוין זצ"ל"; לא ייתכן שהוא קרא את הרוזן ממונטה כריסטו!

המינגווי לא לגמרי נקי

הרמן הסה בכלל לא נקי ואמנם הרעיונות פילוסופיים אבל העלילה עלילתית

אילו סופרים אמריקאיים?

תחפשי בספר "איש צדיק היה"

הוא קרא כילד ואמר שהוא נהנה (הסתיר מהמשגיח). אבל הפואנטה בסיפור שם היתה שספרים עלילתיים מעניינים רק פעם אחת וספר בראשית מעניין כל שנה מחדש

נקי - לא בינו לבינה , לא ניבול פה , לא לשון גסה (למעט אם זה ז'רגון חברתי), לא זול.  וכו'.

ויליאם פוקנר

ג'ון סטיינבק

אלה הסופרים האמריקאים שהתכוונתי אליהם;  את ויליאם פוקנר ניסיתי פעם אבל זה מן סלנג (של כושים אני חושבת)

שלא התאמצתי.

סטיינבק, אולי "קדמת עדן" (לא בטוחה), גם סלנג כזה של אנשים פשוטים, ומדכא. אז לא המשכתי.

אבל נחשבים לסופרים רציניים. איכותיים. 

יש ספר של עמוס אילון (אם אינני טועה) העוסק נדמה לי בתקופה של לפני עליית הנאציזם: רקווים גרמני. 

הרב נויגרשל הזכיר אותו אז לקחתי אותו מהספריה. ספר חשוב. מרתק. היסטורי.

אהרן אפלפד - איכותי אבל מדכא (אותי בכל אופן)

תומאס מן הגרמני. איכותי.

יש ספרות טובה יפנית וסינית כשהרקע קומוניזם ומלחמת העולם השניה, כמו:

(נראה לי שהסופרים היפנים/סינים (לא מכירה כמובן את הכל, לא את המודרנים,, יותר נקיים).

עץ המשי

רח' הפרחים הלבנים

ברבורי פרא (לא קראתי הכל אז לא מתחייבת)

מוות בשנחאי

סודוקו רוצה לחיות (סופר גרמני למרבית הפלא)

ועוד. 

ואת הספרים של מסורבי העליה דאז:

לא אירא רע  - שרנסקי

יד בחשיכה  - אידה נודל (משהו!)

גם סלינג'ר - התפשן בשדה השיפון.  יש קטע שאפשר לדלג עליו אבל זה לא "לא נקי" במובן שהתכוונתי אליו. אבל לא בטוחה שזה מתאים לך.

זה ספר, עד כמה שהבנתי, על נער בגיל ההתבגרות עם כל הבלבולים (אבל לא בקטע של בינו לבינה).

עד כמה שאני יודעת, סלינג'ר עצמו לא היה "חלק" נפשית. אבל בעיני הוא סופר טוב. איכותי. אמיתי.

לומדים אותו עכשיו לבגרות, נדמה לי.

קראתי סיפורים אחדים שלו באנגלית (לא בטוחה שמתורגמים)

האנגלית שלי לא מאה אחוז, רחוק מזה, אבל סיפורים שאינם

קשים לקריאה. 

עצוב ומדכא. מאוד. הוא עצמו , נדמה לי,  סבל מהתמוטטות עצבים,

לפי אחד הסיפורים. אולי קשור למה שעבר במלחמה (השנייה?)

לא בטוחה.

קראתי ואהבתי את

הר הקסמים

בית בודנברוק

מוות בוונציה

התחלתי וזרקתי לפח במיאוס: הנבחר

קראתי את שני הראשונים; הר הקסמים - תיאורי המחלה הגעילו אותי וגם לא הבנתי איך זה משל על החברה באירופה (לא סיימתי הכל)

יש את "יריד ההבלים" של תומאס הרדי הבריטי. לא סיימתי כי גם הוא לא ספר המביא לשמחה יתירה....נחשב לספר טוב.

יש ספר אמריקאי "עדין הוא הלילה". של פיג'רלד. דפדפתי. נראה ספר טוב. 

יש את "במערב אין כל חדש"

"החייל האמיץ שוויק"

מאוד מאוד ישנים. בזמנו, התרשמתי. אנטי מלחמתים.

את "היום אינו כלה" סופר מאחת הארצות ששמותיהן מסתיימות בטן...פקיסטן, קיריגיסטן, אוזבקסיסטן.......

ואת  "הדבר" של קאמי.  אקזסיסטצינליזם. אז כמובן כפירה בהשם ובמשהו רוחני בכלל.

שבת!!!!   עדיין לא התחלתי כלום!  אנחנו נרעב!!!

שבת שלום!

התחביב שלי (ספרים) הוא בעוכרי. ממש!

מה יהיה עם שבת?

דוד זריצקי - בצל צח - כל כך יפה ויהודי ועדין. נוגע ממש בנשמה.

סלינג'ר מסתבר כן מתורגם. אבל מציעה לקרוא את רוב הסיפורים רק במצב רוח טוב! (ממוצא יהודי: אמא קתולית ואבא יהודי)

עוד משהו:

גם ספרים טובים ובעיקר ספרים טובים, עלולים להכניס אלינו, מבלי שנרגיש, דרך הדלת האחורית,

מושגים והשקפות זרות. הרבה. זה לא הכי מיטיב עם הנשמה היהודית שלנו....

 בעיקר נוצריות.

למשל, קראתי על "מובי דיק" שיש הרבה נצרות;  לא קראתי, אבל חושבת שכנראה

הכוונה לא שמטיפים שם לנצרות. אבל ההשקפה, מושגים, ראיית החיים, העולם -

לזו הכוונה כנראה.

הרב ד"ר ליכטנשטיין (ראש ישיבת ? ) ז"ל, שהיה ד"ר לספרות אנגלית מאוניברסיטת הווארד,

אמר בשיחה עם חיים סבטו שיבדל"ט, שהספרים המסוכנים ביותר (דיבר על ספרות   ילדים)

הם דווקא אלה הטובים.

אז אולי באמת כדאי  להתרכז יותר בספרים כמו הארי פוטר וכל הספרות הבדיונית הקיימת

עכשיו (ערפדים וכאלה...). זה לפחות לא מכניס שום דבר דרך הדלת האחורית ואם כן

 - לא עמוק מדי.   וילדים לא מתרכזים בזה. זה עוד סממן של מתח או הרפתקאה עבורם.

(מוטיב האייל שראיתי שם, שייך למסורת הנוצרית. נדמה לי. שים לה לגרביים החמות,

וכאלה שמוכרים אצלנו בחורף (ענקיות כאלה עם פרווה בפנים), או סוודרים -

יש שם בד"כ הרבה איילים.

הארי פוטר קראתי את הראשון ולא יכולתי לישון בלילה; הרגשתי כזו טומאה...

ולא שאני צדיקה, הלוואי. הספר השני היה מגעיל ומפחיד.

אחר כך התרגלתי.   השלישי...

וזהו - יותר אני לא אמשיך לקרוא כדי להתחנף לנכדים. בלי נדר. (חייבים למצוא נושא אחר לשיחה עם הילדים!)

אבל למבוגרים, לא חושבת שקיימים ספרים מ סוג זה.

יש ספרי מסעות. גם לא כולם. מה שכן אפשר:

מסע קונטיקי

אינדיורנס

שניהם - מסעות אמיתיים.

מסעות אחרים - לפני שמתחילים לקרוא אותם, אפשר לשאול אותי. אני אהיה הרעה שקראה ועכשיו מזהירה את האחרים...

אפשר גם "3 כוסות של תה". לא ממש מסע אבל הרפתקאה אמיתית. 

:

 ממשיכה לשבת.

באמת שבת שלום.

אחד הספרים היפים והמוסריים ביותר שנכתבו בעולם החילוני

הרב חיים וידאל מצטט ממנו בבלוג:

פרשת אמור תש”פ – והאלוקים יבקש את נרדף (יש לו ‘חולשה’ לאוכלוסיות חלשות ולחלשים)

לזה ככפרת עוונות.

מלבד זאת, לעמוד זמן רב בשמש או רוח או אבק, לא מיטיב עם הגוף ההפכפך של הבן אדם...

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)

בהצלחה! 😴

אבל אני באמת דיברתי על כרית לשינה.

לא יודע איך להתייחס לכל הוריאציות האלה.

לא מבין את זה בכלל

בכל מקרה, תודה 😀

שלח צילומסך של הגלריית כריות נעזור לך לבחור

"אפשר כרית? הכי פשוטה"

היום אני יודע שכריות שהן לא רכות מדי יותר נעימות לי, אז הייתי מרגיש רגע ואם היא לא טובה הייתי שואל "יש אחת פחות רכה?"

(אבל בטח יש כאן אנשים שיהיה להם דברים חכמים יותר להגיד 🙃)

יש לנו רימון. חשבנו לעבור לHOT (אולי המודם בזק) יותר זולים בחצי, נדמה לי.

השאלה אם הם טובים. ברור ששניהם עולים כסף.

תודה.

הם אמרו לי שאפשר לסנן כמו רימון, או להישאר עם הסינון שלהם ואפשר לעבור לנטפרי.

אז אם זה כך, שווה לעבור אליהם? (חצי מחיר) 

ספק אינטרנט

והגנה

HOT מספקים אינטרנט

רימון מספקים הגנה

הם דיברו על ספק. האם כדאי או שיהיו מליוני תקלות מביכות?

יש ספק תשתית שזה אומר הוט ובזק

ויש ספק אינטרנט שזה יכול להיות הוט בזק אינטרנט רימון פרטנר סלקום ועוד

אני מבין שאת רוצה לברר על מצב של לקבל תשתית מהוט ואינטרנט מרימון

ממה שזכור לי מפעם, רימון והוט פחות מסתדרים ביניהם

מה שאומר שאם תהיה לך תקלה כל אחד מהם ישלח אותך לצד השני לטפל בזה, ואת תישארי תקועה, וזה חתיכת כאב ראש לסנכרן בין שתי המוקדים עד שאחד מהם מוכן באמת לטפל בזה

אולי היום זה כבר השתנה... אני לא מעודכן

יש אבל לרימון חבילת בנדל, שזה אומר שגם את התשתית של בזק והוט וגם את האינטרנט את מקבלת דרכם, ואז אם יש לך תקלה באינטרנט אז את פונה רק לרימון, והם ידאגו ויטפלו לך בהכל כי רק להם את משלמת

אין לי מושג לגבי מחירים, ומן הסתם שיש חבילות של הוט ובזק שמשלבות אינטרנט לבית עם טלפון ביתי למי שעוד משתמש בזה וזה יכול להיות גם כולל מנוי סלולרי משפחתי של הוט מובייל אולי, ואז בסוף זה יוצא יותר זול מאשר הבנדל של רימון
 

אבל בעיניי בכל מקרה כדאי את הבנדל של רימון נטו בשביל התקלות

אלא אם אתם מברי המזל שאף פעם אין להם בעיות באינטרנט ואז אתם יכולים להיות סבבה עם השילוב של תשתית מהוט ובנפרד אינטרנט מרימון

תודה רבה.

תקלות?!   אף פעם אף פעם......אוף! שובפם הלך לי החומר......

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

הוא די כבד ומדכא. לוקחת את זה בחשבון?

ממליצה שוב על "זאת הפעם.." של תמר וייזר. כיף לקרוא. ויש שם קטע תפילה - משהו! מעורר קנאה ממש.

בנטפרי הכל חסום כברירת מחדל, ואם את רוצה לפתוח משהו אז צריך להגיש בקשה, והם מחליטים אם לאשר או לא. בכל מצב של ספק החסימה נשארת. בכל מצב של אי עמידה בתקנון הרבנים החסימה נשארת. ועל זה הדרך.

נופים - יש אתרים של מאגרי תמונות מאושרים.

הרצאות - רק אם זה חרדי. גם רבנים מהציבור שלנו חסומים שם.

מוזיקה - לא יודע, אבל מן הסתם כמו לגבי נופים. כלומר מאגרים ספציפיים של מוזיקה ממקור חרדי.

מניין הידע שלי? לאח שלי יש נטפרי.