( = לא לשטוף כלים ).

(כלומר לשטוף קצת עם הברז כשמניחים בכיור)

כי אחרת הלכלוך נדבק והרבה יותר קשה להוציא אותו

(במיוחד כשהכלים נשטפים מס' ימים אחר כך)

אפשרות א.מסבנים ומניחים בתוף השיש ,פותחים ברז ושוטפים ושוטפים עד שזה נגמר

אפשרות ב. קונים חד פעמי.

אם אתה רוצה אני עושה סדנאות שטיפת כלים, 150 ש"ח ל3 מפגשים, אם תגיע אלינו זה בחינח

שלב א': למיין את הכלים:

לייצור ערימות של צלחות, קערות, מזלגות, סכינים וכו'.

שלב ב': לסבן את הכלים:

סקוטצ' וסבון, לסבן ערימה אחת.

שלב ג': לשטוף את הכלים:

לשטוף את הערימה המסובנת.

שלב ד':

להניח את הערימה לייבוש.

לחזור על שלבים ב'-ד'. 

ככה, חוסכים במים ועובדים על טייס אוטומטי, לא צריך לשטוף כל כלי בצורה נפרדת ומיוחדת.

מומלץ!

בתמורה לאיזה סטייק טוב

אי שם בהר חוצבים לא??

רק תגיד שאתה פנוי

וזה משהו שמעניין להסתכל עליו, כמה אנשים יש שמרימים לכלוך ברחוב? כמה חושבים על הכלל באמת? כמה דואגים לדורות הבאים? לכמה אכפת מהסובב אותם גם אם אין סעיף בשולחן ערוך?

שרותים אקלוגים זה הרבה יותר מועיל.

מלשון אחר = שמישהו אחר יטפל בזה

לא חשוב באיזה מצב יוצאים הכלים אח''כ..

העיקר שדחפת הכל לפנים ועכשיו הכיור מצוחצח..

זה מרגיע את הנפש למשך שעה-שעתיים..

כי אני זוכר שכן, אז שווה לברר

בס"ד

נזיפה אחת מהאחראי מטבח והיא לא מפשלת לעולם

שים לב איזה קטע, ברגע שאתה מתחתן אתה מקבל כיור ששוטף כלים בעצמו.

מוהאהא

בשביל מה יש בעל?

כדי שיהיה מי שיסחוב דברים כבדים

יהרוג ג'וקים וחיות מכל מין וסוג

וישטוף כלים...

אני אוהב עבודות רוטיניות, יש בהן הרבה זמן לחשוב.

בגבול, כמובן.

אחלה זמן להקשיב

בס"ד

תכלס, רוב הזמן אין לי מתי לשמוע מוזיקה, אז שטיפת כלים זה זמן מצוין בשביל זה.

שטיפת כלים.. (יש סרטונים של זה)

סתם. השאלה אם כשאת ׳לבד׳, כשאת פנויה רק להעלאת מחשבות מעצמך, את משתעממת. זה הגיוני, אבל אני לא כזה.

בניית הרובוט עצמה תיקח לך ולצוות שלך כמה וכמה וכמה שנים טובות וסכומי כסף גדולים, אבל בסוף תוכל להפיץ את זה ולהרוויח הרבה כסף, ובנוסף הרובוט ישטוף לך את הכלים במהירויות גדולות יותר מכל אדם...

מצד שני, כבר יש מדיח, אז צריך משהו יעיל יותר שלא יעלה הרבה הרבה יותר...

ב"הצלחה

ולרוב כדי שיהיה יעיל אתה צריך קודם בעצמך לעבור קצת עם מים על הכלים לפני הכנסה למדיח... וזה גם מסורבל לנסות לדחוס לשם כלים של ארוחה גדולה של הרבה אנשים...

ואולי גם יצליחו לדאוג לכך שהרובוט הזה יפעל מעצמו או על שעון שבת או משהו ויתירו לו לשטוף כלים גם בשבתות וחגים

<מתוך רב המכר "גברים במטבח-כל הפתרונות">

את החולצות הלבנות של שבת-תשאירי הרבה קמטים, בעיקר באזור הכתפיים...כמו כן כשאת מבשלת את הארוחה הראשונה- שימי המון המון מלח.

הוא כבר יבין לבד שאת לא משהו בגיהוצים ובבישולים ויסיק את המסקנות שאת רוצה שהוא יסיק...

האם נעים לכם גברים לקרוא את זה...?

למה כשגבר ממליץ לחבר שלו לשבור כמה צלחות בכוונה כדי להפוך ל"פרזיט" לכל החיים זה מתקבל בבדיחותא ובקלילות אבל אם איזו אישה תמליץ לחברה שלה לעשות את אותו מעשה בדיוק היא תהפוך ל...?

(-:

מי סיפר לך את השקר השוביניסטי הזה?

בס"ד

הנה כמה הבהרות:

1. אין בעיה עם בדיחות כגון אלו בתנאי שהן 100% בדיחה. הומור זה דבר נפלא ומבורך!

2.יש בעיה עם בדיחות שהן בעצם ליצנות על תפיסה מסוימת, על דרך מסוימת וכדי להוציא את העוקץ מהסיפור משתמשים בבדיחה , כך מעבירים את המסר הרצוי ב"כבוד" בלי להיתפס ב"בעייתי". כולנו יודעים מה חז"ל אמרו על ליצנות ומדוע היא מותרת רק על עבודה זרה! 

3.השורש של הבדיחה שנאמרה על שבירת צלחות היא ליצנות קטנה על אותם אלו שטוענים שגבר אכן צריך לעזור/להיות שותף בעבודות הבית ונובעת בשורשה מתוך הדעה שטוענת שגבר באמת לא צריך לעזור בכלום בתוך הבית. הבעיה הייתה עם שורש הדעה ולא עם הבדיחה עצמה.

4. לגיטימי בעיני מי שטוען שגבר, בדיוק כמו בימי העבר, לא יעזור במאומה בבית ולא ישטוף אפילו לא כפית אחת. אך זה רק אם במקביל אשתו כמו בימי העבר, לא עוזרת בכלום בתפקיד שלו והוא מצליח להביא לבדו משכורת מפרנסת ומכבדת הביתה.

להטיל על האישה עומס גדול של אחריות כפולה: גם פרנסה וגם עבודות הבית והילדים ולהשאיר אותו עם אחריות אחת בלבד-פרנסה, זה ממש הפוך מהדרכת התורה : "נושא בעול עם חברו" ואין חברו יותר מאשר אשתו!

המציאות היום היא שברוב הבתים הגבר חייב את הסיוע של אשתו בתחום האחריות שלו- פרנסה וכך יצא מזה שגם הוא חייב לעזור לה בתחום האחריות שלה....ולשטוף כלים! 

הפתרון שלי

עבור זוגות עמוסים: מדיח/חד"פ!

לזוגות שיש להם הרבה זמן פנוי יחד: לשטוף ביחד(אחד מסבן והשני שוטף וכד') זה הופך להיות זמן בילוי זוגי נחמד!

לרווקים: לשטוף תוך כדי שמיעת שיעור/מוזיקה- כך מתרכזים במשהו מהנה ולא סובלים מהעבודה עצמה...

שנזכה לשנה טובה,

לאהבה ואחווה שלום ורעות אמיתיים!

שתי הערות

1. גם מי שאשתו לא עוזרת לו - אם הוא רואה את אשתו קורסת, והוא יכול לעזור לה ואין לו בעיה, והוא מסתכל עליה איך שהיא לא מסתדרת ולא עוזר, יש כאן בעיה, לא?

אם היא מסתדרת והכל בסדר, גם אז יש מצות חסד, אבל אם היא לא עומדת בעומס (מה שמצוי) אני חושב שדי אלמנטרי שבעל יצא לעזרת אשתו. 

2. זה לא מדויק שאשה בימי קדם לא היתה צריכה לעזור לפרנסה. אשה היתה צריכה לטוות צמר, אמנם התחשבו בכוחותיה, היא לא היתה צריכה לעבוד 8 שעות ביום, וכשהיא מניקה היו מורידים לה שעות עבודה, אבל זה לא שאשה עבדה רק בעבודות הבית

בוא נאמר שאשה שעובדת בבקרים עד 1:00 היא לא עושה מעל ומעבר, וזה די מקביל לטוייה 

מה שנכון - אשה שעובדת בעבודה תובענית שעות רבות, ומגיעה הביתה סמרטוט וצריכה להתחיל את העבודה השניה בבית - בזה אני מסכים שהיא עושה מעל ומעבר

(בלשו הוסקים זה נקרא "העדפה ע"י הדחק")

אישה או כלב עם ראסטות.

יש סיכוי סביר שהוא ילבש את זה, וזה יפריע לה הרבה יותר מלו...

לובשים סינר- חובה

כלים גדולים- כמו סירים וקערות, משאירים בצד על שולחן וכד', ומתחילים עם הכלים הקטנים

מפנים את כל הכלים הקטנים לתוך הכיור

מתיזים מים חמימים על הכלים שבכיור

ממלאים קערה קטנה (מהכלים המלוכלכים) במים וסבון

מסבנים אחד אחד בלי לשטוף לפני כן, הסבון מסיר הכל ממילא

כל כלי שסיבנו, מניחים על השיש בערימה מסודרת של כלים דומים לו

אחרי שמסיימים לסבן מחזירים הכל לכיור

שוטפים במים קרים. קודם את הכלים השבירים, ואחר כך את הפלסטיקים- כי אפשר לערום אותם על הכלים השבירים בייבוש. שוטפים במידת האפשר עם ברז במצב "שפריץ מעצבן", כלומר הרבה סילוני מים קטנים- אבל בזרם נמוך. כך חוסכים במים ורק הסינר נרטב קצת. אם לא עושים כך, לפחות משפשפים את הכלי בזמן השטיפה, כך הסבון יורד יותר מהר. כל כלי מניחים בערימה מסודרת על השיש כמו שעשינו בסיבון של הכלים

בסוף השטיפה של כל ערימה, מרימים את הערימה בשתי ידיים, מטים אותה הצידה מעל הכיור ונותנים למים להישפך לתוכו. מסדרים את הערימה במתקן הייבוש. כשכל הכלים הדומים מסודרים יחד זה ממש חוסך מקום. בשביל לחסוך מקום אפשר גם להניח צלחות קטנות בין צלחות גדולות

שוטפים את הכלים הגדולים באותו האופן

כשמסיימים שוטפים את הכיור עם שאריות הסבון שבקערה הקטנה ומנקים גם אותה

בסוף עושים לי מי שברך גדול ומפורט- אלעד בן נעמי (שהשקיע זמן בלכתוב לכם את הפנינים האלה במקום לעסוק בדברים חשובים פרטיים)

אבל בגלל שהשקעת

מי שברך אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב

הוא יברך את השם הטוב ... ? אלעד בן נעמי ..

אלעד בן נעמי ! שהשקיע וכתב וערך וחשב והתאמץ

הקדוש ברוך הוא ישמרהו ויצילהו מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה ויתן לו שנה טובה ומתוקה ואם אפשר שאשתו תשטוף במקומו כלים ואמרו אמן

רק עם אהבה.

אוי לאהבה כזו.

בגמרא סנהדרין דרשו על הפסוק 'יצאו אנשים... וידיחו...' - אנשים ולא נשים, שאין האישה נעשית מדיח!

כי כתוב "וידיחו את אנשי עירם"

להניח סכומים חלביים/בשריים על שיש, גלויים - יכול להיות בזה חשש מסוים שאתה מטריף אותם - השיש בולע גם בשרי וגם חלבי שלעיתים ניתזים אליו חמים (בשר חם/מרק בשרי חם זה ידוע, אבל גם חלבי חם יכול להינתז לפעמים לגלוש - נניח מכינים קפה רותח, או שוקו חם, או מרתיחים חלב בסיר לכל מטרה, וכו'...) ובעקבות כך - לפחות אצלנו, אנחנו מתייחסים לשיש כטרף גמור במשך ימות השנה, ולכן מקפידים לא להניח את הסכומים שאיתם ממש אוכלים, על השיש עצמו אלא רק על צלחת.

וכנ"ל, למשל - לא להניח סיר אפילו קר, על צלחת שנמצאת מתחתיו - הסיר עצמו, התחתית שלו בסיכוי די גבוה נטרפה, כי היא עומדת על גז שככל הנראה ניתזו עליו דברים חמים חלביים ובשריים כאחד, וככזה - אם אתה מני מתחת לסיר משהו שעליו ממש אוכלים, אתה עלול להטריף את אותו כלי - למשל צלחת...

לתשומת לב האוכלים

[עד כאן 60 שניות בענייני הטרפות]

למעשה-

אין העברת טעם בלוע אם לא בחם או חריף, ובחריף רק אם הופעל לחץ אל גוף הדבר החריף(הסכין החותכת מקבלת חריפות,

אבל הקרש שמתחת לא).

בנוסף, לאחר זמן ישנו טעם פגום, ואנחנו לא רוצים להיכנס לנ"ט בר נ"ט.

כלומר- 

אפילו אם נאמר שהשיש עצמו הוטרף מחמת שנשפכו עליו בתוך פחות מ24 שעות גם חלבי חם וגם בשרי חם,

אם עכשיו הוא קר, והנחת עליו סכין קרה, אין חשש כלל להעברת טעם, ואפילו סכין קרה חלבית שתנעץ בבשר קר

לא נטרפה, שאין כאן העברת טעם כלל.

ואם שוטפים כלים מוכרח שאין היד סולדת בחום הזה ומשמע שאין חום שראוי להעביר טעם לא בכלים ולא בשיש, לכן 

אין חשש העברת טעם, אפילו לחשש שמא הכיור והשיש אכן הוטרפו לגמרי.

ולעניין התחתית של הסיר, הרי הרשת עצמה עוברת ליבון באש, כמו רשת של מנגל שאפילו אם בישלו עליה טרפות אתה אומר

שהיא לובנה ואין חשש בה, ולכן גם הגז והתחתית שרגילים להית באש כל הזמן הרי בטל הטעם אפילו היה בו טעם טרף,

וממה נפשך שיהיה אסור להניח על צלחת, אולי תגיד שלא להניח סיר בשרי חם על צלחת חלבית, אבל זה פשוט כי זה יטריף

את הצלחת.

ככה למדתי לפחות, 

והיא מוזרה, כי אין הערת טעם מכלי לכלי שלא דרך אוכל. (זה הטעם שאין בעיה לבשל בשר ואח"כ חלב על אותה חצובה, ולא מטעם הליבון).

אם ותן טל חושש שיעבור ממשות של אוכל (או טינופת, לא חשוב) - אז אולי, אבל זה חשש רחוק וממש לא נהגו.

החשש מהנחת אוכלים חמים הוא סביר. אוכלים קרים או סכו"ם - לא.

סתם שאלה: כך נהגו גם אצל הוריך ורבותיך?

לגבי מ"ש מתן על הקרש שמתחת בדבר חריף - הדבר נתון במחלוקת אחרונים. וראיתי רבים שמחמירים בזה, ומשתמשים בקרש חיתוך פרווה, או מתייחסים לדבר חריף כמו הצלחת שלו. (אני לא מחמיר בזה בדיעבד, מכמה טעמים)

ולעניין הרשת עצמה שעליה מניחים את הבשרים במנגל- היא מותרת אפילו בישלו עליה דבר אחר, כי היא נמצאת באש כל

הזמן ואין בה טעם בלוע הראוי למאכל... 

ולעניין החריף, כך קיבלתי בפסיקה מכמה רבנים בשאלות שונות, ואת העיקרון הזה ממש במילים הללו שמעתי מת"ח. אולי 

אכן יש מחלוקת אחרונים, אבל כך קיבלתי כמה פעמים בפסיקה מרבנים שונים.

המלצה - לא להעביר - הונאה ביומטרית המבוססת על בינה מלאכותית | לא רלוונטי

(זה אתר שבודק הודעות מהסוג הזה, וכותב האם הן אמיתיות וכדאי להפיץ אותן הלאה. במקרה הזה לא)

בקישור לסרטון שצירפתי יש מישהו שמספר שהתחזו אליו בשיחת וידיאו לבת שלו. שזה אשכרה היה המראה והקול שלו... זה מטורף

א. מי רוצה לגנוב את הביומטריה שלך, יכול לעשות את זה בצורה "נסתרת" יותר ורחוקה יותר מאשר לפנות אלייך.

ואם הוא לא מספיק מתוחכם כדי לפרוץ לך למכשיר מרחוק ולהשתלט על המידע שלך, אז פנייה אלייך ברחוב תועיל לו עוד פחות.

ב. לכל דבר חשוב היום יש אימות דו-שלבי והגנות פנימיות של הארגונים. אף אחד לא יוכל להכניס אותך לחובות גדולים כי הבנק/אשראי יזהה תנועה חריגה ויחסום את זה. וכן על זה הדרך.

ג. התיחכום היחיד פה הוא שימוש במושגים שנשמעים מתוחכמים עבור האדם הרגיל: ביומטריה.. שיבוט.. בוו...

ד. בכל מקרה טוב שאת עירנית, וגם מודעת לספאם שיש בנושא. הכי טוב ומומלץ זה לעקוב אחרי הפרסומים של מערך הסייבר הלאומי (אני עוקב דרך הפייסבוק) כדי לקבל מידע אמין ואקטואלי.

אני מחפשת! 

מקום חף מכל רמאות, התיפיפות, פוליטיקה, בינות מלאכותיות וכאלה שאינן, מקום פשוט 

של חיים פשוטים, של ללכת לישון עייפים לא בגלל שגלשו רוב היום באינטרנט...

בלי אינטרנט!

הכי פשוט שאפשר.

וגם בלי דובים או קרוקודילים ובלי כרישים בים, ואני לא יודעת עוד בלי מה...

פעם חשבתי על איי פולקנד; מספיק רחוק, שדות ירוקים, המון כבשים... אבל

לא נראה לי שאסתדר כל כך טוב עם המנטליות הבריטית. יש לי נימוס ישראלי.....

כיהודיה, אני מודעת לכך שאני נורא מוגבלת;

היכן ואיך אעשה את החגים? למי אשלח משלוח מנות

ויותר חשוב -  מי ישלח לי?...

וסופגניות ונרות חנוכה ומיץ ענבים ויין כשר וצפירת השבת.....

קשה. 

אם למישהו כאן יש רעיון, אשמח לשמוע. (אבל לא מקום קר מדי

ולא חם מדי, וגם, שכחתי להוסיף, בלי נחשים בכלל! וגם תולעים אינני אוהבת...)

תודה!

גם אוגרים סיבריים, תוכונים, תוכים בינוניים על כל סוגיהם, תוכים גדולים, מדברים וגם אם לא,

וכל שאר חיות השדה - הלא מפחידות.

גם לטאות בסדר. במיוחד כשהן עדיין גורים. יש להם עיניים מלאות תום. באמת.

וכמובן, זיקיות - כל כך מעניינות.

ואפשר גם תיקנים (ג'וקים בלעז), אבל לא מדי הרבה. וגם חלזונות ושבלולים וזחלים נחמדים עם המון רגליים

ההופכים לפרפרים...

וואי הלוואי... 

אבל בתכלס זו בריחה מהתמודדות, כי אם ככה ה' רצה שמשהו יופיע בעולם אז יש לזה סיבה... צריך להתמודד עם זה, להכחיש ולהתעלם זו לא אפשרות 

אולי בני אדם קבעו שזה ככה? 

גם ממחנות ריכוז ניסו לברוח, ושם, באמת הקב"ה הוא ששם אותם שם....

אל תזדעזעי. סתם מצב רוח של: אוף. לא  יכולה יותר!

 זה קשה, אני מזדהה עם התחושות האלה של באלי שקטט

חיים פשוטים, אבל חיים ולא טרפת

אבל יש לזה יתרונות ובסוף נתחשל ונמצא פתרונות, ואז נעריך את החיים שלנו אפילו יותר מלפני זה... 

הזמן עובר וכמה אפשר לחלום על מקום כזה ולא להגשים?

הלוואי והיה לי אי קטן משלי. ממשי. עם בקתת אבן פשוטה על צוק גבוה

למעלה למעלה מהים. ולמטה, במקום שאף אחד לא יראה ולא ידע,

תנדנד לה סירה קטנה על פני המים, קשורה לזיז נסתר.

לא אכפת לי שיהיו אי אילו אנשים על האי שלי, אבל רחוק

לא מרחק של הליכה רגלית. הם יוכלו לבקר לפעמים,

כשאזמין, ואם ארגיש בודדה, אלך אליהם, לפעמים.

גם עיזה תהיה לי. מאוד חשוב. וגן קטן עם ירקות

ועצים שאשתול. המון ספרים בחדר ספון עץ

פשוט, ספה נוחה ומהוהה (לא מעור או פלסטיק

חס ושלום), שטיח קטן, מהוה וקצת דהוי

ונעלי בית וזהו.

* קראתי ספרים רבים בימי חלדי, ואת התוצאה -

   אתם רואים.....

לחיים!

ארץ ישראל? 

זה בדיוק העניין. עד כמה שהיא אהובה ויקרה, היא כל כך ...לא פשוטה.

כל כך מבלבלת. כל כך לא נינוחה. כל כך לא (לפעמים והרבה פעמים)

מס

יודעת שהכל מהשם, בגללנו, ובכל זאת....

מכירים את "שי ארץ" של נתן יונתן?

בדיוק מכאן אני רוצה לברוח. הרי לא אמרתי שאני חולמת על צפת,

נכון?

רוצה קצת שקט מכל הבאלאגן הזה. מרגישה כמו ספר היסטוריה

מהלך, שבכל שני עמודים, תיאור של מלחמה/התשה/תקריות/

הפוגה קלה וחוזר חלילה. וכשלא, אז מתכוננים למשהו כזה...

אני כמהה לשקט. בלי התרעות, ללא אזעקות, ללא ריבים,

ללא הפגנות, ללא יסורי מצפון בלתי נלאים שלא תמיד

מצליחה להיות ראויה. 

מקום בלי יומרות של קדושה. לא טומאה חס וחלילה - סתם

מקום פשוט כזה, עובד בשדה כזה, חקלאי כזה, ניטרלי.

ונא לא לכתוב לי שאם אין קדושה, אז יש טומאה.

אדמת העמים . אני יודעת.

שבת, אין בעיה לשמור, יהיה לי לוח שנה גדול.

מעניין שאתה מזכיר גידול ילדים, כי דווקא אז החלום על

האי שלי, היה מוחשי ועז צבעים יותר מהרגיל.....

לגבי יום כיפור - מה הבעיה לצום?

ולגבי הוידוי - יהיו לי הרבה פחות יסורי מצפון;ת

כמה עבירות כבר אפשר לעשות כשבן אדם לבד?

את מי אשנא? עם מי אריב? ממי אעלב?

על מי ועם מי אדבר לשון הרע?

להיפך, ליבי יהיה מלא ידידות ואהבה לכולם...

רבותי. אל תתרגשו ותזדעזעו ממני, אתם עדיין

צעירים, רעננים, וכל החיים לפניכם. אני,

איך אומרים, כבר הרבה זמן על כדור הארץ

הזה;

נחליאלים בסתיו? מקסים!

הסביונים הצנועים הצהובים האלה? איזה יופי

הגשם המתדפק על שמשת החלון בחורף, וואו!

הנכד המחבק (לא תמיד...) ואומר: סבתולה, את מצחיקה

(כשאני לא חופרת לו ומטיפה) - מרגש...

לא באמת. יש המון על מה להודות. אבל

לפעמים, כמו היום, איך לאמר - ובכן, רוצה את

האי שלי.

מקווה שהקב"ה לא משתתף בפורום הזה ולא קורא את זה. נכון?

4000 שבועות. אוליבר ברקמן - איך לחיות את החיים במקום לנהל את הזמן.

האיים הקריביים - מוכנים לחופשה בגן עדן? אנחנו כן! | אל על

לפעמים צריך חופש מהשגרה השוחקת, מהעומס הנפשי של החיים ובפרט במדינה שבעת מלחמות כמו שלנו.

ולפעמים גם שינה טובה כוס קפה והליכה בטיילת מספיקים(:

שולחת לך הרבה כוחות, שתהני מכל היופי והשפע שה' נתן לך💝

אי אפשר. באי שלי אסור שיהיו כרישים בים שמסביב. ובאיים הקריבים, יש. בשפע.

מלבד זאת, נורא חם שם ואני לא אוהבת שמש חזקה.

מלבד זאת, אני אוהבת עצים עבותים עם המון עלווה, ירוקים, סבוכים, שמנים כאלה

ולפי מיטב ידיעתי, הרוב שם זה עצי דקל כאלה. חוץ מלסכך בסוכות, הם לא במיוחד

לרוחי..

אבל תודה רבה רבה.

עוד בעיה קטנטנה: נורא יקר להגיע לשם...

יש עוד משהו שהייתי רוצה (אם ארצה אחת להרבה זמן לצאת מהאי שלי):

לראות לוויתנים במקום הטבעי שלהם. צפון קנדה נדמה לי, או דרום

ארגנטינה, משהו כזה.

יש להם זנבות אדירים. מאפילים בלי ספק על השמש (שאיננה....)

תבורכי!

אבל אז תמצאי עוד כמה בעיות חדשות.

אז אולי יותר פשוט שתיצרי לבד את האי הקסום?

תזמיני אותנו לביקור כשתרצי לראות קצת אנשים נחמדים בנוף

יצירת אי מלאכותי היא פרויקט הנדסי מורכב ועצום, המשלב טכנולוגיות ימיות מתקדמות, גיאו-טכניקה והגנת סביבה. השיטות העיקריות כוללות ייבוש ים, הקמת מבנים צפים, או הרחבת שוניות קיימות. 

Wikipedia

להלן השלבים והשיטות העיקריות ליצירת אי מלאכותי:

1. תכנון ובדיקת היתכנות

• סקרים ימיים: בדיקת עומק המים, זרמים, סוג הקרקעית ותנאי מזג האוויר.
• הגנת סביבה: הערכת ההשפעה על המערכת האקולוגית הימית (שוניות אלמוגים, דגים).
• הגנה מחיכוך: תכנון שוברי גלים ושוניות מלאכותיות מסביב לאי, כדי להגן עליו מפני שחיקה עקב זרמי הים. 

2. שיטות בנייה עיקריות

• ייבוש ים (Land Reclamation): השיטה הנפוצה ביותר. ספינות מיוחדות ("מחפרות") שואבות חול וחומרים אחרים מקרקעית הים ומתיזות אותם באזור המיועד ליצירת האי.
• "ריינבואינג" (Rainbowing): טכניקה שבה חול נורה בלחץ גבוה דרך זרנוק מיוחד מספינה, ויוצר צורה של קשת, כדי לפזר את החומר בצורה אחידה.
• שימוש בבטון וסלעים: הקמת "קירות" או יסודות מבטון וסלעים ענקיים ליצירת מסגרת האי, ולאחר מכן מילוי הפנים בחול או אדמה.
• איים צפים: במקום למלא את הים, בונים מבנים צפים ענקיים המעוגנים לקרקעית הים. טכנולוגיה זו נחשבת פתרון עתידי לעליית מפלס הים. 

3. התעצמות ובנייה על האי

• ייצוב הקרקע: לאחר מילוי החול, יש לייצב את הקרקע כדי למנוע שקיעה, תהליך שיכול לקחת זמן רב.
• תשתית: בניית כבישים, תשתיות מים, חשמל, ביוב, ולבסוף מבנים. 

דוגמאות בולטות

• איי התמרים בדובאי: איי מלאכותיים ענקיים בצורת דקל שנבנו על ידי ייבוש ים.
• פרויקטים בישראל: נבחנו הצעות להקמת איים מלאכותיים מול חופי ישראל לצורכי תשתיות, כמו שדות תעופה או תחנות כוח. 

בניית איים מלאכותיים דורשת השקעה כספית אדירה ומשמשת לרוב למגורים, תיירות, או צרכים אסטרטגיים. 

משהו שבטח חשבו אותו אלף פעם אלף אנשים לפניי עדיין זה היה עצוב. מכירים את הגלופה של "חברים לא מתים הם רק מתחתנים"? כמה תמימות הייתה לנו לפני המלחמה... חברים מתים.

למה זה נהיה שגרה?

למה זה מרגיש שאנשים גם לא מבינים כמה הם נותנים וכמה יש משפחה ועוד מעגלי אובדן

זה ממש חורבן

בשידור חי.

היא דיברה על הבחורים המתים. כדאי להקשיב לאיך שהיא מציגה את הדברים.

היא היתה קשורה לר' אושר, זצוק"ל. כדאי להקשיב לה.

לא פשוט בהתחלה, לוקח זמן להבין, אבל כדאי.

כמה מהחברות הכי חכמות, רגישות, אמיתיות ורוחניות

שלי - דובקות בה. בדרך של ר' אושר, למרות שהיו לגמרי

בסגנון אחר.

את מכירה את הרבנית שולמית שחור?

אי אפשר להכיל את זה

כל יום זיכרון אני חושב על זה, שאח של סבא שלי נהרג במלחמת השחרור, והיה בחור צעיר שהחיים לפניו.

האחים שלו חיו והקימו משפחות ענקיות. כמה מצער לחשוב שיכל להיות עוד ענף בגוגל בגודל הזה, והכל נגמר בגלל איזה טיל או רימון קטן שבדיוק נזרק על אדם שמסר את נפשו בשבילנו...

פשוט לא יאומן.

חוץ מנושאים פוליטיים

אחזקת בית אני שואל בטמבוריה

חדשות אני בודק מכמה אתרי חדשות בעולם (אני אוהב את החדשות הגרמניות) + מקורות מקומיים

בדברים סתמיים אני שואל את ג'פטו

(בעיניי ai לא טוב להשגת מידע. הוא טוב להנחיות שאפשר לבצע ולבדוק האם הן עובדות - איך לתקן תקלה במחשב, איך להשתמש בתוכנה כלשהי וכד')

אבל הרבה הרבה עם הצ'אט ופשוט מבקשת ממנו קישורים להוכיח את הדברים שלו.

בזכות השרשור תגלי דרכים טובות לבדוק איזה מהדברים שאת שומעת נכון 🥳

מניח שהתכוונת לשאול: מדוע שרשורים חדשים מהיום לא מופיעים מייד בתחילת התצוגה של הפורום?

"שרשור" הוא רצף התגובות לפוסט (להודעה) שנכתבה.   יש שרשורים עם מעט תגובות ויש שרשורים שיכולים להגיע למאות תגובות (שרשורפלצת)

האם סימנת ובחרת לך פורומים מועדפים?

או שאת נכנסת לתפריט הראשי ורק אז מגיעה לפורומים השונים?

אם בחרת פורומים מועדפים- העדכונים החדשים של שרשורים בפורום מועדף, תמיד יופיעו בכניסה לאפשרות "עדכני" בתפריט הפורומים.  'עדכני' מציג את העדכונים בפורומים שמסומנים אצלך כפורומים מועדפים.

אם את מגיעה לקריאה בפורומים דרך שם הפורום, למשל בוחרת בתפריט הפורומים את פורום "צעירים מעל עשרים", השרשור הראשון שיוצג הוא זה שהתעדכן לאחרונה.

אבל ייתכן שהשרשור זה החל לרוץ לפני כמה שבועות וממשיך לקבל תגובות והתייחסויות.  

וכן הלאה. שרשורים מעודכנים יופיעו בזה אחר זה, לפי תאריך העדכון של התגובה האחרונה בהם.  

וזה מביא לכך ששרשור חדש, שההודעה הראשונה בו נכתבה רק היום, יופיע עמוק למטה, אחרי שרשורים שנפתחו קודם לכן אבל קיבלו תגובה לפני זמן קצר יותר, ושרשור שנפתח היום הוא עם תגובה אחרונה ישנה יותר מבחינת הזמנים.   

איך ראית אם לא פתחת?

האלגוריתם פה אמור להיות מתוחכם? כמה באמת מושקע פה? בלי לזלזל סתם מתעניין

ואתה חושב שהאלגוריתם עושה ניטור ברמה כזאת שרושם בנפרד (לא רק מה לא פתחת אלא גם) מה ראית ולא פתחת וזה כדי להקפיץ לך את השרשור ב"עדכני"?

כי לא מעניינים אותי. ורק אם אני פותח אני מצליח להעלים אותם מה -"עדכני"  

סתם שרשורים שלא פתחת? איך הבנת שאלו שראית ולא פתחת מוקפצים באופן שונה מסתם לא פתחת?

אבל איך מסמנים את הפורום המועדף?

אצלי כשאני פותחת את גוגול, מופיע למשל: צעירים מעל 20

                                                                 אנשים רגישים מאוד

  וכו'.

מניחה שב"סימון" הכוונה היא למשהו אחר, נכון?

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

אם הוא הלך לישיבה "לא ציונית" אלא ליטאית קלאסית - זה מראה לי שהוא מעריך את התורה נטו!

לק"י

ולא בטוח שציונות מעניינת אותו פחות או יותר מהתורה.

מן הסתם הלך לאן שלקחו אותו.

(והציונות היא חלק מהתורה....).

זה נשמע שנקודת ההנחה שלך היא שזה "רע" שהוא הלך לשם. "לו הוא יודע" הוא לא היה הולך. אבל - לו הוא היה יודע... מה בדיוק?

(שהתורה בלבד חשובה לו).

אלא למה הוא כן שם לב!

הוא שם לב למקום שמחשיב תורה! למקום שהיא אוהלה של תורה!

לק"י

את התורה או מחשיבים פחות?

אם ככה, את טועה...

(ובכל מקרה, קשה לי להאמין שהוא מבין את ההבדלים בין ישיבות).

כי הוא באמת לא ממש מבין בהבדלים ובמה שלנו כל כך חשוב.

זה בעברית, וזה תורה. 

את זה היא מעריכה.

שהוא הלך למקום של תורה.

ואת זה גם את מעריכה.

עוד לפני שבודקים אם זה תורה שמשלבת ציונות או לא... מבינה?

ישיבת חברון פשוט מאוד גדולה, הרבה תלמידים, מקום מרשים, אז לקחו לשם. 

הוא הרי לא מבדיל ביניהם.

פשוט הגבתי ל"פרצוף העקום" שעשו פה בשירשור הזה, כאילו יש משהו פסול בלבוא ל"חברון"

זהו.

מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

@כְּקֶדֶם 

https://www.inn.co.il/news/695303

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

זה מובנה בחידון שעולים שניים מהממלכתי ושניים מהממד

כמובן בדכ מכבדים ומגיעים עם כיפה. היה אגב גם חילוני שזכה במקום הראשון לפני עשר שנים בתשעז