מה קורה אם אתם לא נפגשים בכ-לל ונמצאים רק בקשר טלפוני או נפגשים ברחוב?

ועוד משהו - לא לא לא מתחתנים כי קשה לשמור נגיעה. לא!

בהצלחה.

הכוונה הייתה שלא מתחתנים ***רק*** כי קשה לשמור נגיעה.

לפעמים זה מבלבל ולא יודעים מה העיקר ומה הטפל בקשר ואז צריך לעשות הפסקה ולראות איך הקשר מתקדם בלי הנגיעה ואם יש משהו מעבר לזה.

ב"ה לא מניסיון.

"ליפול" בזה - זה אכן דבר חמור, וגם השלכתו לאחרי הנישואין ולשיקול הדעת לקראת הנישואין - הוא לא טוב.

לכן, צריך להחליט - אולי אפילו בשיתוף גורם נוסף - על מפגשים במקומות עם נוכחות נוספת  איכפתית, בישיבה במרחק ראוי וכו'. לעיין מראש עד כמה זה לא שייך

ולהחליט בלי לסחוב.  

אין כל ענין ב"קשר" בין המינים סתם כך, כאילו יש לזה ערך מצד עצמו.  זה בירור, האם מתאים להתחתן.

כרגע - אופן ה"בירור" הזה מפריע לעצמו וגם לשיקול הדעת ולהיכרות..

לתפוס "מרחק" סויים, לשקול בישוב הדעת ובזריזות - ולהחליט אם מתאים לנישואין.

אני חושב שאופן ה"בירור" הנהוג כיום (בציבור שהוא לא דתיים-לייט)- הוא זה שמפריע לעצמו, לשיקול הדעת ולהיכרות..

לדעתי, צריך "להתקרב" בגבולות ההלכתיים ורק אז להחליט.

לא חותכים קשר כי אתם נופלים בשמירת נגיעה.

יכול להיות שהסיבה שאתם נוגעים היא סיבה לחתוך, יכול להיות שהנגיעה היא מה שמחזיק את הקשר ואז יש סיבה לחתוך, יכול להיות שכל זה מסנוור ומונע לראות את הקשר בצורה אמיתית.

אם משהו מזה נכון, שווה לעשות חושבים על הקשר.

אם לא תעבדו על להפסיק ליפול ותמשיכו את הקשר.

זו גם עבירה, חמורה, וגם יכול לקלקל להמשך.

מצד אחד -כן.
מצד שני-
זה יכול להיות תלוי גיל?(ויש כאלו שגיל 20 מספיק כדי להפיל אותם מרוב סבל, יש כאלו שנופלים לפני וקמים) אולי תלוי רקע אישי? 
ממליץ מאוד לא להתיעץ רק פה.לכו לתלמיד חכם שיקלוט אתכם טוב וידע ליעץ.
חודש וחצי נשמע מאוד קצר, זה יכול להיות שלילי.
מצד שני- זה מאוד תלוי ברקע שלכם, בהרגלים, אולי זו בעיה אמונית(שהאמונה לא מספיק מפותחת כדי לחסום את המוטיבציה, האהבה או הדחפים. ופה השאלה מה יותר.)
בקקיצור, הייתי חייב להתייחס, תתיצו עם תלמיד חכם מקצועי, משו כזה.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.