האם לדעתכם חשוב שהמדויט יעשה שירות צבאי "קרבי", ואם הוא עשה שירות כג'ובניק או לחילופין לא עשה שירות צבאי בכלל תפסלו את ההצעה?
מי שעשה שירות צבאי במסגרת הסדר (1 וארבע\ חמישה חודשים) לעומת מי שעשה במסגרת מכינה (3 שנים), זה יפריע?
האם לדעתכם חשוב שהמדויט יעשה שירות צבאי "קרבי", ואם הוא עשה שירות כג'ובניק או לחילופין לא עשה שירות צבאי בכלל תפסלו את ההצעה?
מי שעשה שירות צבאי במסגרת הסדר (1 וארבע\ חמישה חודשים) לעומת מי שעשה במסגרת מכינה (3 שנים), זה יפריע?
והם גם יפסלו על מה שחשוב להם.
אתה תהיה מי שאתה בלי לחשוב על מה אחרים יגידו,
ובע"ה תמצא מישהי שבאמת מתאימה לך.
אלא שפעמים הולכים אחרי כל מיני דפוסים חברתיים ופה השאלה
(אני יודע, אני יודע...)ותן טל"בת-אל-חי", הסבירי בבקשה את כוונתך.
אם הוא לא מתחרט על מה?!
ושהאריך את חיי שלטון הרשע.
(ושעל הדרך גם בזבז זמן יקר מהחיים שלו.)
בלי שלטון הרשע הזה לא היית חייה כיום, בוודאות די גמורה.
או שלא היית חיה בישראל.
אבל זה בסדר, זה רגיל שיש אנשים שיורקים לבאר שהם בעצמם שותים ממנה ורוצים שכל עם ישראל ימות מ500 מליון ערבים שמקיפים אותנו ובלעדי אותו חייל ש"מאריך את שלטון הרשע", היו כבר מזמן בולעים אותנו.
החוסר אחריות שבלחשוב שאם מחר כל החיילים יסרבו פקודה ויערקו, ולא יהיה לנו צבא, וצבאות ערב יפלשו אלינו תוך יממה, כי שום דבר לא יעבוד - אז ה' יציל אותנו כי "נגמר שלטון הרשע" - זה לגמרי החוסר אחריות הכי גדול בהיסטוריה של העם היהודי.
וזה לא משנה את העובדה שכאשר יש לך צבא שתפקידו להגן ע-ל-י-ך, אין דבר יותר טיפשי מלחשוב שאם לא תתגייס תועיל במשהו לעולם...
אם אף אחד לא היה מתגייס למלחמת ששת הימים נראה לך היית יכולה לחלום היום על יו"ש בכלל?
על מה את מדברת בכלל? איפה נכנס פה השכל הישר?
העניין זה בכלל לא יו"ש, העניין זה מלכות שפועלת ע"פ תורה.
בלי צבא לא היית שורדת כאן. נקודה. אם את חושבת שאת יכולה להפוך את העם ביום אחד למאמין כולו ולמלכות יהודה ביום אחד - זה סרט, לגמרי. העובדה היא שרוב העם חילוני, ועדיין נמצא בארץ, הקים את הארץ וגר בה. להקים מלכות ללא שיתוף פעולה, לא יילך, לא ריאלי, ולא יקרה בשום דרך נכון לעכשיו.
אז יש לך שתי אפשרויות - או לחיות כאן בכל מקרה ולהגן על עצמך בדרך הכי טובה לך כיום, או לחיות בחו"ל באיזשהוא מקום.
הדרך השלישית היא הדרך שאת ל-א יכולה לחיות בה - וזה לחיות בארץ שלנו בלי משהו שמגן עלייך, ולמות תוך כמה ימים...
בגלל העובדה שהדרך הכי טובה להגן עלינו היום, והכמעט יחידה, היא צה"ל, ובגלל העובדה שבלי צה"ל לא היינו שורדים פה, ובגלל העובדה שאת ל-א יכולה להקים מלכות על פי תורה מחר - זה יהיה חוסר אחריות משווע להגיד - אז זה לא הכל, אז כלום! לא צריך צבא! שהמדינה מדינת הרשע תסתדר לבד בלי אף אחד!
זה חוסר הבנת המציאות באופן משווע.
לא חייבים להתגייס לצבא דוד המלך כדי להגן על עצמך וכדי לשרוד. מצד שני - בלי צה"ל את לא תשרדי כאן. על זה אין חולק. את בחורה קטנה, בלי כוח, בלי עוצמה צבאית וטכנולוגית, וגם כל כמה אנשים שתגייסי לעולם לא יגיעו לכוח ולכמות של העוצמה של מדינה כמו מדינת ישראל עם הצבא מהחזקים בעולם.
מזמין אותך לנסות לקנות בעזרתך ובעזרת התורמים האידיאליסטיים שלך את מטוס הקרב הראשון. יאללה, תתחילי לגייס עשרות ומאות מליוני דולרים...בשביל מטוס אחד. ב"הצלחה.
זאת סתם דמגוגיה שלך, בשום מקום לא אמרתי שמחר תהיה לנו פה מלכות ע"פ תורה, רק אמרתי שהדרך להגיע לשם היא ע"י המדינה הזאת.
האמונה שלך בה' היא משהו, אני חייבת לציין...
לא, אתה לא יכול וראית את זה...
יש "קשה אבל אפשרי כרגע" ויש "קשה ובלתי אפשרי במציאות כרגע". ברור... זה לא עניין של רצון זה עניין של מציאות, והמציאות מוכיחה...
ואכן, אתה חייב לקיים מצוות עזרת ישראל מיד צר בצורה הכי טובה שאפשר, וכיום - זה צה"ל, כמובן... 
ותן טלאפילו הסדר מבחינתי זה בעיה- כי ההסדרניקים שעשו שנה ורבע פספסו את דרך ארץ קדמה לתורה, ובזמן שאחרים עושים 3 שנים הם בקושי עושים חצי...
מישהו צריך לרענן את הזיכרון לכך אצל ההסדרניקים....
עדיף לעשות הסדר מרק לעשות צבא.
אבל כמובן שזכותך להחליט עם מי את רוצה לצאת ועם מי לא.
(ואולי הוא יפסול אותך על כך שאת לא עשית צבא ודרך ארץ וכו'?)
יכול להיות מי שעשה מעט שירות ויצא עם הרבה דרך ארץ, ויכול להיות מי שעשה הרבה שירות ולא יצא עם דרך ארץ אלא גרוע מכך..
עלך חשבון אחרים שעושים יותר זה לא דרך ארץ, חבל שלא הצלחת להבין...
בס"ד
כי רוב הרבנים כן קוראים לעשות לפחות הסדר.
מכינה זהו דבר שתפס רק בשנים האחרונות כ"כ חזק, וזה ממש לא האידיאל.
ובכך בוודאי שמקיים גם דרך ארץ וגם תורה. השאלה אם את מאמינה בזה שלימוד תורה מועיל לקיומו של עם ישראל - גם מבחינה רוחנית וגם מבחינה גשמית.


יטבתה
לא טענת טענה מאוד מוסברת, (חצי מהאנשים בכלל לא מכירים את המושג לגזור בריסטולים) סתם אמרת שזה בזבוז זמן (בלי להסביר מה בכלל הדבר הזה שאתה קורא לו בזבוז זמן) - אז זה די מצחיק שתצפה לתשובה נורמלית....
(שוב, לא מצדיק השתקה, אבל גם הייתי שמח אם היית קצת יותר ענייני...)
נגיע לעיקר, אפשר קצת פירוט על גזירת בריסטולים?? כי אחותי גזרה המון בריסטולים ושמחה ילדים בלי בית בזכות זה...
קצת ניצלו"ש אבל בשלוש מילים..
בנות הולכות לשירות עם המון אידאלים אבל זה יכול להתפספס מכמה סיבות.
- יש כאלה שמתייחסים לבנות שירות ככוח עבודה זול שנועד לעשות דברים טיפשיים בשביל לחסוך לאנשים חלק מהעבודה שלהם (ראה ערך גזירת בריסטולים וצילום דפים).
- יש כאלה שמקבלות עבודה שגדולה עליהם בלי לתת להם כלים להתמודד איתה, שמעתי רב במדרשה לחינוך שאומר שאם מישהי רוצה ללכת להיות מורה שלא תעשה שירות לאומי בתחום כי להיות בזה בלי כלים יכול לגרום לטראומה וככה מתבזבזים אנשים שיכולו להיות מורים טובים.
- יש כאלה שהעלות שלהם בשוטף (ובת שירות עולה כסף) והעלות של ההכשרה שלהם לעומת איכות התפוקה (בכל זאת היא חדשה בתפקיד ועד שהיא לומדת משתפשפת בעובדה עובר זמן לא משתלם בכלל.
שוב זה בשתי מילים, אם בא לך לדבר על זה אתה מוזמן לשלוח מסר.
להעליב בחורות שבחרו בכך מתוך הבנה שזה ל-א ביזבוז זמן, ולקבוע בנחרצות כל כך "זה בזבוז זמן". יש דברים שאתה בהחלט יכול לחשוב לעצמך אבל קצת פחות ראוי שתגיד אותם ברבים ותבזה הרבה בנות שעשו בדיוק את זה. בדיוק כמו שאני לא אגיד על ג'ובניק שמשרת בגלי צה"ל/כמש"E דת ומאמין שהוא עושה עבודה חשובה, שזה "בזבוז זמן" - כשאני יודע שהוא יראה את זה כתוב וזה ממש יעליב.
מכיר אישית בחורות שדברים כנ"ל פגעו בהן ממש עד כדי דיכאון עמוק מחוסר הערכה.
אז לסיכום - ניתן לחשוב את זה בלב בפנים, כמובן - אבל בציבוריות הוירטואלית כשכל אחת יכולה לקרוא את זה, תחשוב האם היית רוצה שיעליבו את אחותך כל כך על גבי הפורום...
כל טוב וסליחה, יהודי!! - אם פגעתי.
חג שמח 
ב. כמו שהרועה כתב: הרבה פעמים מנצלים בנות שרות ככוח עבודה זול, ועל זה הגבתי שזה ביזבוז זמן ולא אידיאלים.
ג. אני לא מבין למה לא להגיד שמי שמשרת בגלי צה"ל זה בזבוז זמן.
וממש לא נפגעתי..
)
למעשה נפתחו כאן שני אשכולות שמדברים על אותו נושא: צבא: שירות מלא\ שירות מקוצר\ אי שירות בכלל. לטעמי היה כדאי לאחד את שני האשכולות, שהרי גם בפתיחת האשכול נשאלה השאלה אם לא עשה שירות כלל (שהוא נושא האשכול השני). לתשומת לב המנהלים...
אני מבקש להעביר את נושא השרשור.
לאחר שדיסקסנו על חשיבות הצבא וכו', לא דובר בכלל אם היה מדובר בשירות משמעותי או לא, העיקר שיש V.
מכאן לשאלתי:
מי שעשה שירות צבאי משמעותי (לדעתו כמובן), יפריע לו אם המדוייטת עשתה שירות לאומי לא משמעותי, ובאותו אופן, מי שעשתה שירות לאומי לא משמעותי (ושוב בעיניה, הכל בעיני המתבונן) האם יהיה חשוב לה שהמדוייט יעשה שירות משמעותי, או לא?
?במילים אחרות: בבירורים, חשוב לכם שסעיף ההתנדבות (שירות לאומי או צבא) יהיה משמעותי, ואם לא אז תפסלו על כך
בהמשך לשרשור הארוך של הגברת לבנדר, ואחרי מחשבות במהלך השבת, אשמח לשמוע איזה תכונות/ התנהגויות אתם מעריכים? אפשר בכל סוג קשר, זוגי, חברי, משפחתי וכו'.
אשמח להתייחסות משני כיוונים, האם זו הערכה חיובית, דהיינו אתם מעריכים את מי שיש לו את אותה תכונה. או הערכה נצרכת, דהיינו אתם לא מעריכים את מי שחסר אותה.
הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.
זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)
שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.
שליטה עצמית, נימוס גם must.
אופק רחב בונוס גדול.
ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.
שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.
נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.
אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.
(סתם)
אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים
מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.
בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.
כמובן "תנא ושייר"
1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם
(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)
2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות
3. אנשים עם תכונות מרשימות:
שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית
לשני הכיוונים
שלהם זה טוב.
ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...
חחח חלאס לרדת עלי
לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.
בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני
נחישות
ויציבות
ביחד עם עדינות
חיוך מתוק וקסם אישי
לאיזה שדכן/מיזם הכי כדאי לי להירשם אם אני מחפש בחורה תורנית מאוד?
מחפש גם כאלה שיש להם באמת "מאגר" והם מציעים רשום לשדכנים שאפילו פעם אחת בקושי הציעו
אז ב"ה הרבה בזכות עצות של חברה פה אני אחרי דייט ראשון מוצלח ודייט שני אפילו טוב יותר... אבל מישהו יודע מה הלאה?
כאילו, אחרי הראשון התקשרתי לומר שלי היה טוב ולוודא שממשיכים לשני, זה הנוהל אחרי כל פעם?
לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...
כלומר סיימתם פגישה ב"ה!
למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'
תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'.
אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה).
ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.
זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.
לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".
אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.
אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר.
אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.
בהצלחה רבה!!
ממגדלי השנהב
מבטיחים לנו שרק שם את עצמנו נאהב
מהארמונות המפוארים והמתנשאים
אשר שייכים רק לנשואים
טיפים לנו הם מחלקים
שבלעדיהם בטוח נישאר רווקים
"תפסיקי להיות בררנית" מלמעלה צועקים
על המדרגות המפותלות מנסה לטפס
דייט ועוד דייט, כבר קשה להתאפס
הלב המסכן שאף פעם לא מוותר
כבר טיפה מתחיל להישבר
"האם אתם זוכרים את התקופה הקשה?"
אני צועקת אליהם מזיעה מקומת המדרגה
"אל תוותרי" אני לוחשת לעצמי בכוחות אחרונים
את תגיעי לפסגה וזה לא יקח שנים
תזכרי אני לוחשת לעצמי
"שאגיע לפסגה לא אשקע בחלומי"
את תשימי מעלית על האדמה
תעזרי לאותם הרווקים במלחמה!
האמת נאבדתי קצת.
כתבת שדבריי הם הכללה מכוערת, ועדיין לא הבנתי למה דבריי הם הכללה.
כתבת שדבריי הם די דביליים, ושרווקים יודעים אותם - אבל לא הבנתי, אם הם יודעים את תשובתי למה הם שואלים.
כתבת שאני מתנשא - מחילה אבל אי אפשר גם לכתוב שדבריי מכוערים ודביליים וגם להגיד שמתנשא זה לא טוב. עלולים להגיד לך טול קורה...
אגב זה שוב מזכיר לי למה אני שונא לכתוב בפורום הזה. אם קשה לכבד את הזולת, כדאי להרים ידיים מראש מהרעיון של לחיות במסגרת של זוג-הורות-קהילה.
מתוסכל ממש... לא מצליח להפסיק ליפול.
מרגיש שיש מגנט שמושך אותי בכח לרע...
מצד שני, בפנים אני לא רואה איש רע אלא בןאדם רגיש שמחפש רק טיפת אהבה..
קיצור, מרגיש רעעעע מאוד עם עצמי..
מה עושים??????
נמאס לי כבר ליפול!!
ונמאס לי יותר מזה שאין לי שליטה על עצמי!!!
נ.ב. בסוד: הפחד הכי גדול שלי זה שאני לא יודע לאיפה אני עוד אגיע.. אולי לא אשלוט בעצמי ויקרו דברים לא טובים חס ושלום.
אבל עזבו, ההתמודדות שלי היא בעיקר עם הכלב שבי ששב כל הזמן על קיאו... לא יכול יותר!!!!
מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.
הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.
יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.
אשריך💪
כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.
מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.
אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...
///
בקיצור זאת עובדת החיים.
אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.
ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):
– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה
– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)
– לצאת הרבה מהבית
– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל
– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף
– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.
– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור
ברמה הרעיונית:
– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".
– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?
שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."
=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.
אני משתף אתכם בשאלה שהייתה לי לעצמי האם כשאין הצעות והתקופה הזו היא מורכבת ומאתגרת כי הרבה מתרחש סביב ויש הרגשה שאותך "שכחו"
האם הרגשתם בסוף שהתקופה הייתה המתנה או מתנה?
והאם כשהתחיל קשר אחרי תקופה ארוכה ללא הייתם עם ודאות וברוגע או שהייתם עם חששות שעוד פעם לא ילך
"הכל סיפור של פיקסלים", תמר.
ספר קשה. אבל חובה.