בס"ד
ברור שמבחינה רגשית, המשפחה ממש רוצה לראות את בניהם מגיעים לקבורת ישראל מלאה ואני מאמין שכך רוצים רובם המוחלט של אזרחי ישראל. אבל מבחינה שכלית זה הדבר הכי לא נכון לעשות.
כולנו ראינו למה שחרורו של גלעד שליט, "הילד של כולנו", גרם.
הדם של ברוך מזרחי הי"ד לא פחות אדום משל גלעד, אז למה לגלעד מגיע לחיות ולברוך מזרחי לא?
כמובן שאסור לנו לעשות את השיכולים של 'מי יחיה ומי ימות' אבל הדבר הזה ממחישה לנו למה גורם שחרור המחבלים.
כמו כן, שחרור מחבלים מחזק את הטרור.
זה רק מחזק את המחבלים לחטוף עוד יהודים על מנת לשחרר את כל האסירים שלהם.
ואז מה יצא לנו מזה? שחררנו אחד ונחטפו לנו שלושה נערים ושתי גופות.
אז ב"ה את הגופות של הנערים לא היינו צריכים לשחרר, אבל 2 גופות אחרות אנחנו צריכים.
וזאת בדיוק הסיבה שגם התורה מנחה אותנו שמצד אחד אין מצווה יותר גדולה מפדיון שבויים, אבל מצד שני אין פודים את השבויים יותר מדמיהם, כי הדבר הזה אומנם בטווח הקצר הוא מאוד יעיל והשבוי חזר לביתו, אבל בראיה רחבה ולטווח ארוך זה רק מזיק וגורם לעוד חטיפות.
לכן צריך להסתכל על הסיטואציה דרך השכל ולא דרך הרגש.
גם אני, לאחר חטיפתם של שלושת הנערים, אמרתי להורי בכל הרצינות שאם ח"ו אני אגיע לסיטואציה דומה ל"ע, אני לא מוכן שישחררו תמורתי מחבלים, גם אם זה ח"ו מה שיוביל למותי. עם ישראל בכלליותו חשוב יותר, ואני לא יהיה זה שיסכן אותו.
אומנם אחי, שהוא (היה) חבר טוב של אחד הנערים הי"ד, אמר שעכשיו במצב שהוא נמצא (זה היה עוד לפני שמצאו את הגופות שלהם) ברור שהוא רוצה לראות את החבר שלו חוזר הביתה. אבל למה פתאום הוא אמר את זה? כי הוא מסתכל על זה מהצד הרגשי, מהצד של איבוד חבר והרצון למצוא אותו חי בריא ושלם. אבל הצד השכלי אומר הפוך. שאם כל הכאב ואם כל הרצון החזק לראות את בנינו שבים הביתה, אסור לנו לשלם מחיר שכזה, כי הדבר הזה רק יפגע בנו יותר.
ואני כותב את הדברים, כפי שאפשר להבין, כאחד שהכיר היטב את אחד הנערים הי"ד, ולמרות הרצון העז גם שלי, ביחד עם כל עם ישראל, לראות אותו שוב בבית, שוב להגיד לו שלום כשאנחנו נפגשים ברחוב, אני מבין שלעם ישראל זה לא יהיה טוב ויגרום לו לפגיעה קשה.