"חבר פעם ראשונה" - זה לא כל כך משמח, למרות ה"סמיילי"..

אין כל ענין ב"חבר" - ואין כל ענין ב"בפעם הראשונה" (והשם שבחרת "אהבה ראשונה" - זה טוב לסרטים..). וכי את רוצה להכיר את מי שיהיה בעלך, אחרי כל מיני "פעמים" עם אחרים?.. זה נראה לך בריא וטוב?

בן ובת - אלו עולמות אחרים, גם אם אינך מבחינה; אין כל ענין בדבר כזה. מלבד הרבה בעיות הלכתיות ונוספות שהוא צופן בחובו.

ה"ענין" הוא רק לצורך בירור אפשרות נישואין. רצינית.

אז אם נראה לכם שאתם ממש בוגרים ובשלים לענין הזה (ספק לא-קטן.. בגיל17-18?...) - זה ענין אחד. מכירים, מתעניינים זה בזה, ורואים אם מתאים להתחתן.

אם לא - ה"התנהגות" הכי טובה איתו, זה לנתק את הקשר, כעת כשעוד לא מסובך מידי.

כשתגיעו לגיל המתאים - אפשר לחדש, אם עדייין תחשבו שמתאים לצורך נישואין.

שיהיה בהצלחה ובשכל..

ושומרת על גדרים הלכתיים,

אני לא חושב שיש מקום לביקורת שלך.

כל אחד יחליט בעצמו איך הוא רוצה ומעוניין לבנות את הקשר שלו!

יש המון אנשים שבניית קשר שהוא מכוון נטו לחתונה ונישואין הוא לא בריא בשבילם, ויוצר אצלם אח"כ הרבה בעיות.

וזו בכלל לא "ביקורת" - מדוע לקרוא כך?..  זו הצעה להתנהלות, מנסיון חיים, וגם מגישה שהיא אכן גישה של תורה, כפי שניתן לראות במקורות ברורים.

ו"שומרת עלהגדרים ההלכתיים" - אם זה לא צורך נישואין, זה עצמו לא לפי "הגדר ההלכתי", אפשר לראות אפילו בקיצושו"ע..

וגם לא בריא.

ומה שייך "כל אחד יחליט איך הוא רוצה"... וכי מישהו כופה עליה?  מי שכותב בפורום - מניח שיקבל תגובות לפי מה שאנשים חושבים/מבינים.  וזו תגובה לגמרי לטובתה.

בניית "קשר" סתם, בתור "חבר ראשון" בסדרה של חברים, זה הדבר הכי לא בריא. והרבה הריסות הנישואין באות מדברים כאלה. ובגיל זה - די ברור שזה הענין, אם לא במקרה חריג.

אפשר לברר אפשרות נישואין בלי להילחץ, וכך לא להגיע למצב ה"לא בריא" שאמרת. לנהוג שלא עפ"י ההלכה - זה לא בריא לכולם. וקשר קרוב בין בחור לבחורה שלא בנישואין או לצורך בירור-נישואין, הוא לא עפ"י ההלכה. והוא גם לא טוב.

והחלטת שזו "גישה של תורה".

לך יש את הניסיון שלך ולאחרים יש שאת הניסיון שלהם (שהוא שונה משלך).

אני לא אומר שהדרך שלך היא לא נכונה, היא נכונה אבל לחלק מהאנשים.

אם ה'המלצה' שלך היא לטובתה או לא - צריך להכיר אותה באופן אישי בשביל לדעת את זה..

ומי אמר שהיא הולכת להיכנס לסדרה של חברים,

ההורים שלי ב"ה חברים כבר כ-30 שנים בלי שום החלפות וסדרות.

ואם הם לא היו חברים לפני - אז כנראה שהם לא היו מתחתנים, וגם לא היה ביניהם את הזוגיות והכימיה המעולה שיש ביניהם כיום.

(אם אני הייתי שדכן כמו בימינו, אני לא הייתי משדך ביניהם בחיים!

ואם הם היו מבררים זה על זו אפשרות נישואין כבר בהתחלה, שניהם היו חותכים כבר בפגישה הראשונה.)

אני אף-פעם לא נתקלתי בהלכות האלו שאתה אומר, וגם הרב שלי לא הזכיר אותם אף-פעם בשיעורי הזוגיות.

הרי עצם המציאות הזו באה בניגוד ישיר להלכות הקשורות לצניעות בין איש ואישה.

לא להרבות שיחה,לא להסתכל לשם הנאה מיופיה,הרהורים,פעמים רבות יחוד ועוד אני לא בא לתת תוכנית עבודה,אבל היסודות הללו לא הולכים יד ביד עם מציאות כזו.

מה שכתבתי "של תורה", זה כי כך כתוב בהלכה על הימנעות מקרבה ליתרה לנשים (ציינתי מקור זמין: קיצושו"ע). אז למה לייחס שזה בגלל "גישה אישית"?..  אם היה מדובר על גישה אישית - לא הייתי מכנה זאת "גישה של תורה".. פשוט לגמרי.

ומתוך זה, וגם מנסיון דווקא לא שלי, אלא של מה שרואים בחיים עם הזמן - וגם מתוך תפיסה בסיסית מה אמור להיות קשר בין איש לאשה, וזה נישואין ולא סתם - מתוך זה כתבתי והמלצתי.. ואני לא מסכים שצריך להכיר אותה אישית בשביל זה. לא. זה בדיוק מה שחשבתי. אני חושב שזה רע לכולם.  אלא אם כן, כפי שציינתי - זה אכן לצורך נישואין והם בוגרים במיוחד; מה שלא כ"כ ניכר משאלתה.

לגבי ה"סידרה". היא כתבה בעצמה "ראשון".. על אשתו נאמר "כי היא חברתך ואשת בריתך", אבל מתוך הניסוח שלה - כפי שכתבתי מפורש גם מקודם - נראה שלא לכך היא מתכוונת. לכן אמרתי, אם כך - זה לא טוב. 

ומה שאתה אומר שהיו הוריך לפני כן, אין מכך כל ראיה. לא אמרנו שלא יתכן שיהיו "כאלה" ובסוף יתחתנו - בוודאי שיתכן. אבל לכתחילה, זו לא דרך טובה - גם אם בסוף מסתיים בחתונה. התקופה ההיא בפני עצמה, אין לה מקום.

ואינך יכול לדעת אם "בגלל זה" יש להם כימיה מעולה.. ב"ה שיש.  אני יודע גם על כאלה, ש"בגלל זה", היה להם בדיוק ההיפך. אז כדאי להניח את זה בצד.. (ולא חייב ש"יבררו זה על זו אפשרות נישואין מלכתחילה". תיתכן גם מציאות שאנשים מכירים, מגששים, מתענינים, בודקים, ורואים אם מתאים. אבל מה שצריך להיות בראש, זה שהמגמה זה אם יתאים לנישואין. ולא כאילו יש ערך ל"קשר" ללא נישואין מצד עצמו. בוודאי שזו לא דרכה של תורה, וגם לא דרך בריאה סתם כך).

ומה שלא נתקלת אף פעם בהלכות על אי קרבה יתרה, שזו עצם הגדרה של מישהי  ככזו, מה אעשה..  תשאל רב מובהק האם יש מקום לקשר קרוב קבוע בין בחור לבחורה שלא למטרת נישואין, אלא "סתם" (ולמה שהרב יזכיר בשיעורים שהוא מלמד?..  הרי כל שיעוריו הם הכנה לנישואין דווקא..)

להיות "חברים" מבחינה הלכתית זה לא נקרא קרבה יתירה.

אפשר להתנגד אפשר לא להסכים.. אבל זה לא נקרא קרבה יתירה.

עצם ה-להיות חברים לא נאסר מבחינה הלכתית על ידי שום פוסק שנתקבל ע"י כלל עמ"י.

אם שומרים על הכללים ההלכתיים של השו"ע והרמב"ם - זה מותר ברמה ההלכתית.

אפשר לדון אם זה ראוי או לא ביחס לרמה רוחנית..

(למשל "חטא דוד ובת שבע" היה מותר מבחינה הלכתית,

 ולכל מלך אחר שאינו נמצא ברמה הרוחנית של דוד מעשה זה לא היה נחשב כחטא.

 אבל למלך ברמה הרוחנית של דוד המלך זה היה נחשב לא ראוי.

 אותו הדבר גם כאן...)

לגבי השאר, ברור שהיא לא התכוונה לסידרה של חברים, אף-אחד נורמלי לא אוהב מישהו כדי לזרוק אותו אח"כ..

היא רק רצתה להביע את התרגשותה שזה הראשון שלה, ולכן גם ה-.

כמעט כל החברים שלי מהישיבה התחתנו, ורובם הכירו בדרך שאתה מציג.

אצלנו בישיבה הרבה חבר'ה נשואים מזמינים את החבר'ה הרווקים לארוחות שבת (החל מהשנה השניה לנישואין).

ולכן גם יצא לי לראות לא מעט התנהלות של זוגות צעירים בסגנון ובגיל שלי לאחר החתונה.

ואצל רוב החבר'ה שהכירו בדרך שאתה מציג ניתן להבחין שחסר להם מרכיב טבעי בזוגיות שלהם גם לאחר כמה שנים של זוגיות.

חבר אחד ניגש אלי בחג האחרון ואמר לי שאמנם הוא לא מתחרט על זה שהוא בחר באשתו,

אבל הוא מתחרט מאד על הדרך שבה הוא הכיר אותה,

הוא טען שיש דברים שקשה לבנות בקשר שהוא מוכוון חתונה, ועוד יותר קשה לבנות אותם לאחר החתונה.

יש לי חברים שהתאים להם הדרך שאתה מציג.

אבל אלו חברים שמראש לא כ"כ היה אכפת להם אם יש חַיוּת ודינמיקה בקשר הזוגי,

וגם לא אכפת להם שאין רומנטיקה לאחר החתונה.

מכיוון שלא אמרתי על איזה רב מדובר, אז מן הסתם שאתה לא יודע על מה הוא כן או לא מדבר..

ואני יכול להגיד לך שהוא דיבר על הנושא הזה מפורשות (ועקרונית, הוא מתנגד לחברים שלא לצורך נישואים),

והוא דיבר רק על הדברים שצריך מאד להישמר מפניהם, אבל החברות עצמה לא נאסרה הלכתית.

פשוט לי ש"קרבה יתירה" היא קרבה רגשית. (על קרבה פיזית אין מה לדבר...)

איזו קרבה יש יותר מקשר חברי כזה?

הזכרת כמה פעמים שאם שומרים על הכללים ההלכתיים, אין בעיה.

אבל מתוך קרבה רגשית כזאת, נשחקים העכבות ואנו עלולים להביא

את עצמנו לידי ניסיון וח"ו לידי ביזיון.

הניסיונות יכולים להיות חמורים יותר או פחות, אך אין להכחיש כי הם

צפויים בקשר כזה, בפרט בגיל ההתבגרות שהוא מלא תהפוכות.

הערת אגב: תיארת שדרך ההיכרות מוכוונת החתונה מאפיינת אנשים

להם מראש לא היה אכפת מ"חיות" ו"דינמיקה" בקשר. תהא המשמעות

של דבריך אשר תהא, אני חושב שהם גורפים מדי. (אא"כ רק שיתפת

בהיכרותך האישית עם חבריך בלי להסיק מכך מסקנות, אבל אז זה פרט

שלא רלוונטי לעצם הדיון...)

לא כתבתי שזה מאפיין,

רק כתבתי שממה שראיתי אצל חבריי רק לאלה שלא היה אכפת להם מרומנטיקה זה התאים בפועל.

ב. אם כ"כ פשוט לך שמדובר על קירבה רגשית,

    אז מה אתה רוצה שאגיד לך, ממה שידוע לי זה לא...

   לי זה פשוט שכשהקב"ה כתב: "כבד את אביך ואת אמך"

   אז זה כמו "לכבד את הבית" (פירוש: לקחת מטאטא ולטאטא אותם)

   <צ>

[ומכיוון שראיתי שמי שקורא אובייקטיבית די הבין את הענין - לא ראיתי טעם להמשיך לחזור על דברים שכבר נאמרו. ואי אפשר להעמיס על "התורה" כל דבר שנוגד את רוחה, או את הלכותיה, בדרגות שונות]

רוב ה"פוסקים" לא התייחסו - כי לא עלה על דעתם דבר כזה.. ובזמננו התייחס מפורש הרב אבינר למשל בכתב, ומהמקורות שציינתי. וכל מי שהתנגד ל"חברה מעורבת" - הרצי"ה ועוד רבים - בוודאי שלא יותר טוב "מעורב" באופן אישי. אי אפשר לעוות את הדברים הללו.

הביטויים שהביאה בהודעתה, הם ביטויים "צעירים". אני מעריך שמעבר למה שנכתב לעיל, אכן היא אינה חושבת על כך דווקא כמשהו שעתיד להתפתח לחתונה עם האחד והיחיד...  נתפס כאילו "הווי" כזה, כנראה.

מעבר לכך - צריך אחריות. בגיל כזה צעיר, סיכוי סביר מאד שזה לא יימשך. הנזק מדברים ראשוניים כאלה לבנין אח"כ, הוא לעיתים גדול מאד. לא משחקים באש.

אני גם  מכיר "הרבה זוגות" ומשפחות, מסוגים שונים. ה"טבעי" של הנישואין הוא שמכירים לשם נישואין. זו מעלה עצומה של התחדשות. של הבנה שזה משהו אחר לגמרי מאשר לא-נישואין. ומי שאינם מבינים/חשים את זה, איבדו את הנכס היקר ביותר שיכול להיות לנישואין. הרבה יותר "יקר" מה"טבעיות" המדומה. ויש חן רב ב"כאילו-לא-טבעי" הזה שבתחילה לפעמים.. והרבה כבוד וחיבה והכרת הייחודיות.

בכלל, לא הייתי מציע "להפיק לקחים" ממה שאתה רואה בהתארחות אצל חברים.. לרוב לא רואים באמת. ומה שכאשר אתה נמצא - אינו מה שכאשר אתה לא. "ואת ביתי גירשתם מבית תענוגיה - זה הישן בקלעא שאיש ואשתו מצויים בה - ואפילו בזמן שאסורה", כדברי חז"ל. לעולם לא תראה הנהגה של איש ואשתו כשאתה על ידם. ואם תראה - הם כבר איבדו משהו.. [ומי ש"אינם טבעיים" באופן הראוי לבית מישראל, אחרי כמה שנים - חבל להשלות שזה בגלל דברים כאלה. וכל נשוי רגיל כאן שהכיר באופן המקובל, יוכל דומני להעיד על כך]

ומה ש"חבר" אמר לך - לי אמר בזמנו מישהו שהכיר את אשתו שש שנים לפני שהתחתנו (יעני "חברים" ל"ע), שאשר התחתן ראה שכלל לא הכיר אותה. והיה ניכר עליהם החיסרון של זה. היו צריכים לעבוד כהוגן. אז מוטב להיזהר ב"דוגמאות".

ומה שכתבת על החברים שלך שהכירו כך, שאלו אנשים שלא איכפת להם חיוּת בקשר ו"רומנטיקה" אחרי החתונה.. אז אולי זה מסביר מה שכתבת לפני כן, על מה שראית בביתם של חבריך שהכירו כך...

אבל חלילה - וזו הוצאת דיבה וממש ההיפך מהאמת - שמי שיכיר כך לא תהיה לו "רומנטיקה" (אמיתית, לא הבלים של סרטים), ו"חיות" אחרי החתונה. בדיוק ההיפך הגמור. מרבית הסיכויים שתהיה לו, יותר מהסיכויים שיהיה למי ש"יכיר" סתם ובאיזה שלב יעלה לו רעיון גם להתחתן איתה... ועוד יותר מרבית הסיכויים - שמי שיכיר "סתם", צעיר, גם יחליף כמה ויעבור שברונות (וביחוד - היא "תעבור"..) לב גדולים. ויצטרך מאד להתאמץ ל"רומנטיקה" מקורית ורעננה בנישואיו. ואלו מעשים שבכל יום. 

ואני לא כ"כ כותב "לך" כי נראה שמסיבה כלשהי אתה "נעול" על זה. אבל אני כותב לטובת אחרים, שלא יסבלו בגלל "שטויות" שאין צורך להגיע אליהם, ואינם טובים ואינם נכונים.

ולכן כרגע ידך על התחתונה.

לגבי השאר, אתה מגזים! וזה לא דרך לדון כך..

אתה יודע שבתור בחור ישיבה, אני לא אצפה לראות אצל חבריי רומנטיקה בשולחן שבת.

מה שראיתי זה שחסר להם מרכיב בסיסי בכימיה הטבעית, הם לא מצליחים להתנהג כזוג גם לאחר כמה שנים של נישואין.

בלי קשר לרומנטיקה..

אפשר לראות את היחס של הזוג אחד לשני גם באופן הדיבור, בדרך ההתנהגות אחד לשני, גם בלי מחוות כאלו ואחרות.

ברור שעדיף לא להראות אהבה בפומבי, אבל אין שום עניין להראות בפומבי שכאילו לא אוהבים אחד את השני.

ואף אחד לא דיבר על רמת היכרות לפני החתונה, תקרא טוב..

החבר לא אמר שהוא לא מכיר את אשתו, הוא רק מתחרט על הדרך שבה הוא הכיר אותה, כי זה מקשה על בניית הזוגיות.

דווקא מהסביבה שקרובה לי, כמעט כל החברים שלי שהיה להם "ספיחי-שביעית" התחתנו איתן לבסוף.

(מהסביבה הקרובה לי אני מכיר רק שלושה שהיה להם קשר רציני בגיל הזה ונפרדו, השאר התחתנו ב"ה..)

אין בעיה שאתה לא כותב לי, לי אף-פעם לא הייתה חברה, ואני גם הייתי בעבר במחנה של המתנגדים לחברויות מסוג זה.

ואפילו ניסיתי לגרום לחברים שלי לעזוב את החברות שלהם.

אבל אחרי כמה שנים שניסיתי להכיר בחורות בדרך שאתה הצגת, הבנתי שלי זה לא מתאים להכיר ככה את אשתי.

לך *אישית* זה לא מתאים.

אתה מנסה לעשות אידאליזציה מאי ההצלחה שלך בדרך המקובלת והמוכחת כמוצלחת ברוב המקרים.

אני גם יכולה להמציא תיאוריה יפה ומיוחדת מכל מיני "כשלונות" שלי בפגישות.

לא מסובך..

קראתי את כל התכתובת. כנראה שיצאת לא מובן. כי גם אני הייתי מגיבה לך כמו האחרים.

וכמובן שאתה זה שמחדש פה. מה שהרב דן כתב, זה מה שמקובל וידוע.

לקחת כמה דוגמאות מחברים ומהן לבנות תיאוריה חסרת בסיס על דרכים להכרויות שמביאות "חיות" בנישואין,

זה אחד הדברים הלא חכמים.

וגם לך אני כותב את זה כל הזמן..

משום מה, את ממאנת לקלוט את זה.

אני לא זו שמתנגדת לדרכי הכרות של אחרים,

ומנסה להביא גושפנקאות ואסמכתאות רק ע"מ להרגיש בנח עם עצמי.

מצידי תכיר את אשתך בכל דרך שתרצה. מה אכפת לי?..

ואם תצליח להכיר אותה מבלי לשאול שאלות, אלא רק ע"י הרגשה של נעימות וזרימה ביחד,

אשמח מאוד בשבילך. ברצינות.

לרוב האנשים מתאימה דרך ההכרות המוכרת והישנה.

תבדוק כמה אנשים דתיים מכירים ע"י שידוך כלשהו וכמה היו חברים כמה שנים לפני..

וגם מי שהכיר כמה שנים לפני [דוד שלי לדוג', הכיר את אשתו כבר מגיל 16.. וכנ"ל המחנכת בי"ב- הכירה בגיל 14, והתחתנו אחרי שסיימה שנתיים שירות..ושניהם אומרים לי שזה ממש לא היה לכתחילה בעיניהם והם לא ממליצים לאחרים. בגלל זה אבנה תיאוריה?..], לא בטוח שלא היו מכירים אם לא היו חברים כמה שנים לפני. ולך תדע אם זה לא פגם להם בנישואין איך שהוא. לא יודעת.. ולעולם לא באמת אדע.

ב. תביאי לי תגובה אחת שלי, שבה כתבתי שהדרך שלי זו הדרך שאמורה להתאים לכולם?

ג. זה שרוב מי שאת מכירה נוקט בדרך מסויימת, זה אומר שהדרך הזו טובה לו?

   למשל, בתקופה האחרונה רוב הבנות שאני פוגש, יש להן סמארטפון (והן דוסיות).

   זה אומר שזה טוב? זה ברור שלרוב האנשים זה בזבוז זמן טוטאלי!

ב. לא כתבתי שכתבת שהדרך שלך אמורה להתאים לכולם.

מה שהפריע זה שניסית להגיד שהדרך של הרב דן היא לא דרך התורה [כלומר לא הדרך המקובלת בציבור..].

ועל זה אני עונה, שלרוב זה כן יתאים. יש כאלו שזה לא יתאים להם וזה לגיטימי.

אין צורך לחפש גושפנקאות. אף אחד לא יגיד לך שאסור להכיר בדרכים אחרות.

רק טענתי שיש עוד דרכים שלא נוגדות את התורה..

[אהבתי את הפירוש שלך לדרך התורה = דרך מקובלת בציבור (פירוש מעניין.. לא חשבתי עליו)

 רק אל תשכחי להגדיר גם את הציבור שאליו את מתכוונת, אם נלך להגדרה הכללית של הדת"ל אני לא בטוח שאת צודקת]

ב. דן ו"לך דומיה תהילה" טוענים שאסור להכיר בדרך אחרת משלהם, אני לא מבין למה את תוקפת אותי?

ג. רק כתבתי שלחלק זה לא יתאים או שלהרבה זה לא יתאים, אני לא רואה שום התייחסות שלי לרוב...

איזה עוד אופציות-לא בעייתיות מבחינה הלכתית- קיימות מבחינתך,

זולת הכרות מכוונת מטרת נישואין?

חברות של כמה שנים לפני זה לא בעייתי מבחינה הלכתית?

[ולא אמרתי שאין זוגות שהצליחו להחזיק מעמד והתחתנו בסוף והזוגיות שלהם נהדרת אובקייטיבית..].

לא אמרתי מעולם שצריך למרוח את הקשר על פני כמה שנים..

מכירים.. נוצרת כימיה.. נהיים חברים.. רוצים לגור ביחד.. מתחתנים..

(זה גם יכול לקרות תוך שבועות ספורים)

לא כזה מסובך, הקב"ה ברא בנו רגש טבעי שכשבן אוהב בת (ולהיפך) הוא רוצה לחיות איתה ולבנות איתה את ביתו.

לא חושב שיש הלכה כלשהי שסותרת את זה.

מי שרוצה לעשות זאת באופן מלאכותי ולבדוק אם הבן-זוג מתאים ל'רשימת מכולת' שלו - לגיטימי לחלוטין ושיערב לו.

לי אישית זה לא מתאים, וכשעושים לי את זה הקשר יתקע כבר בשלב היווצרות הכימיה, והקשר לא ימשיך..

אצלי הבירורים נגמרים בשלב הבירורים, כשאני פוגש את הבחורה אני נותן לטבע לעשות את שלו בגבולות ההלכה.

חברות של כמה שנים לכשעצמה זה לא בעייתי הלכתית לרוב הדעות,

הבעיות שיכולת להיגרם כשזוג מתעקש לא להתקדם הלאה כשצריך, וכשהיצרים חזקים ממנו.

אנשים נופלים גם בקשרים קצרים, אם הם לא יודעים לשלוט ביצרים שלהם (התקופה בין האירוסין לחתונה היא מאד רגישה)..

הביטוי "צריך אדם להתרחק מהנשים מאוד מאוד" הוא מופיע לראשונה בטור ולא מופיע בשום מקור לפני,

ויש מחלוקת למה הוא התכוון..

יש דעות (בעיקר של חרדים) שמדובר על הלכה פסוקה, ויש דעות (נראה לי הרוב) שהוא מתכוון להזהיר מנפילות..

לפי ההמשך של הסעיף מבינים שמדובר על התרחקות מדברים שגורמים למגע פיזי (שלא להריח את האישה וכד').

דרך אגב, בסעיף לאחר מכן, כתוב שכל אישה בין פנויה בין נשואה - חייבת ללכת בכיסוי ראש!

אז עד שאתם מוכיחים על סעיף שיש ספק אם הוא הלכתי, תוכיחו את עצמכם על סעיף שהוא ודאי הלכתי!

מה שאמרתי זה לגמרי הפשט..

אינני יודע במה "אני מגזים"; לא התכווונתי שתראה "רומנטיקה", התכוונתי שאי אפשר לראות גם מעבר לכך.

ומי שלא מצליח אחר כמה שנות נישואין - אין כל קשר לנושא עליו כתבת. כן, ל"דרך", קראתי טוב - ועל זה בדיוק דיברתי. שום קשר. אשליה גמורה לחשוב שאם היה מכיר "לא בשביל להתחתן" אלא "סתם" אז אחריכמה שנים היה להם יותר טוב. כבר הסברתי - בד"כ, אם כבר, ההיפך..

וב"ה שאלו שהכירו על-ידך, רובם התחתנו ומנעו מעצמם כאב לב (לא כ"כ מבין מה זה בדיוק ה"סביבה" הזו, אם שלושה "נפרדו" ו"הרוב" התחתנו.. זו ה"נורמה" שם? קצת מוזר..).  זה עדיין לא פותר את הבעיה המצויה שזה גיל מוקדם להחליט לא פעם. וגם את שאר הדברים שציינתי. לא זו הדרך לכתחילה. 

ומה שאתה כותב לגבי "מנסיונך" - זה כבר משהו אחר ואולי מסביר את הענין.  אתה באמת חושב שאתה תכיר כעת מישהי ע"י כך שסתם היא תסכים להיות "חברה שלך" בלי כל קשר למחשבה על נישואין, ואח"כ תגיעו אולי להחלטה עם הזמן שבעצם כן?...  מסופקני אם תכיר מישהי ברמה שאתה רוצה, שתסכים לדרך זו..

ומי אומר שאם היית "מכיר אחרת" כן היה הולך? אולי גם שם לא, ואז היית כותב כעת הפוך?

אני באמת משתתף מהלב בצערך על הנסיונות הכושלים - זה באמת שלב לא פשוט בחיים - אבל הייתי מציע לא להיחפז להסיק ממנו "מסקנות כלליות". הרי אתה רואה גם כאן, רבים שהלכו בדרך זו והצליחו מאד. ואני מכיר רבים מאד כאלו, זוגות חמודים ואוהבים וטהורים ויקרים.

שיהיה בהצלחה גם לך.

אולי אם היית מכיר את אשתך בצורה אחרת, כיום היית מנסה לשכנע את כולם להתחיל את ההיכרות בצורה "חברית"?

עובדה שעד כה, מהחברים שלי לא שמעתי על מישהו שהצטער שהכיר את אשתו בדרך חברית,

ולעומת זאת, שמעתי חברים שמתחרטים על שהכירו בדרך שאתה הצגת.

יש גם כאלה שלא מתחרטים, וכתבתי לעיל גם את הסיבה שבגללה הם אומרים שהם לא מתחרטים.

הסביבה שלי = חברים מהיישוב, מהישיבה תיכונית, מהמחלקת הסדר בצבא, מהישיבה, דודים, בני-דודים וכו'

(סביר להניח שבסביבה כזאת (גם אם זו סביבה דוסית) אני אכיר חבר'ה שיש להם חברות בגיל צעיר, לא?)

לדעתי, חלק מהתהליך של הדייטים זה להכיר גם את עצמך, וזה לגיטימי ונכון להסיק מסקנות על עצמי עם התקדמות התהליך.

אתה צודק שכיום בציבור הדוסי יש מעט בנות שלא מתחקרות בדייטים, אבל הן קיימות..

ובסופו של דבר אני צריך רק מישהי אחת, משאר הבנות ממש לא אכפת לי, מצידי שיתחקרו יומם וליל.

לגבי האשליות, כל עוד אני שומר על ההלכה, אני מעדיף לחיות במשהו שאתה מגדיר כאשליה,

מאשר להכניס את עצמי למשהו שמראש אני יודע שלא יהיה לי טוב בו.

שהוא בעיקר התכוון לטון בו נכתבו הדברים.

לא שהדרך שלך לא נכונה ושלו בהכרח כן-

אלא לזה שכתבת באופן בו מובן שהדרך שלך היא היחידה שנכונה ע"פ התורה,

ומה שהוא מנסה לומר: יש עוד דרכים שנכונות ע"פ התורה,

ולא מוכרח שלכולם נכונה הדרך שבה אתה תומך.

זהו

הוא לא דיבר על טון, אלא על התוכן.

ואכן, יש כאן מחלוקת. אני באמת חושב שעפ"י דרכה של תורה אין כל מקום לסתם יצירת קשר, ללא מטרה של בירור לצורך נישואין. "סתם", כביכול "חברים". ואני גם חושב שזה מזיק, וסתם לא שייך; וגם סיכון לא רק מבחינה הלכתית, אלא גם שדבר "נמרח" כזה, שאין לו מטרת נישואין, יכול אח"כ לגרום לשברון לב גדול, אם אכן מחוסר במטרה ייגמר גם "סתם", כמו שקורה הרבה.  קל וחומר כשזה בגיל צעיר.

וזה באמת לא ענין של "דרך שלי". זה לא קשור "אלי". 

ואכן, את צודקת שהוא כתב שלא לכולם כך או כך; על אף שהסיק גם כמה דברים "כלליים" כביכול לטובת מה שאמר.

אבל אני באמת חושב, כנ"ל, שלא נכון; שאין מקום עפ"י דרכה של תורה ל"קשרים" קבועים סתם בין בנים לבנות. לא בשביל להתחתן. אע"פ שיצאו אנשים שנשואים בסדר, והיו כך. זה עדיין לא מכשיר את הענין לכתחילה.

יש אכן מקום ליותר מדרך אחת לקיום קשר שלא נוגד את חוקי התורה.

אני לא מתייחסת לרעיונות עצמם כי אני רואה שיש כאן מגוון מספיק

|חומקת באלנגנטיות מדיון חסר- תועלת.|

מהדיון (ואם חסר-תועלת, למה להביע דעה? הנה, אני כבר חשבתי שמציתי ואין טעם להוסיף - ורק בגלל דברייך כעת, הגבתי..)....

נקטת עמדה ש"אכן, יש מקום ליותר מדרך אחת לקיום קשר שלא נוגד את חוקי התורה"..

ובהיות שלא דובר כאן על סתם "דרכים" של היכרות לנישואין (האם לברר מראש, או סתם לפגוש ולהתענין ולראות מתוך כך אם יש על מה לדבר וכד', שגם אני הזכרתי) - אלא על נושא ספציפי, האם קשר-לא למטרת נישואין, סתם "חברים", הוא לא נוגד את דרכה של תורה - אז לא "חמקת באלגנטיות" אלא הבעת דעה על כך ב"אלגנטיות".

ובהיות שהבעת דעה, אינך יכולה לומר ככביכול "פוסק", "אכן, יש לכך מקום". הרי זה נושא הדיון, ועל זה בדיוק חלקתי - לא מדעתי האישית בלבד - שאין לכך מקום.

לא דובר על אף נושא אחר. ולא היה כל "טון" כלפי כל נושא אחר...

מישהו (או יותר נכון מישהי) שלא מוציא את דבריי מהקשרם..

זה כבר מעצבן לחזור על זה שאני לא שולל את הדרך שלו,

אבל משום מה, בזה שאני מציג שיש גם דרכים אחרות,

אז אוטומטית ישר מתעקשים לומר שאני שולל את הדרך השניה.

אפילו לשניה שאתה שולל את הדרך "השניה" (אם כי אכן כתבת דברים "מוטים" בנושא..). זה לא היה הנושא. למה להוציא את הדברים מהקשרם?....

למה בניית קשר שמכוון לחתונה הוא לא בריא? 

לשם מה בונים קשר אם לא לחתונה?

משתמע כאילו קשר שלא נועד לחתונה עדיף... דבר שלא מתקבל על הדעת.

בזבוז של זמן וכוחות נפש, שלא לדבר על הקשיים ההלכתיים.

ציינת שיש להישמר מפני "קלות דעת"... מישהו יכול להיות ערב לזה?

לסיכום, מצטרף לדעתו של דן.

(לא שהוא צריך את תמיכתי, אבל... )

א. לא אמרתי שעצם הקשר מוכוון חתונה הוא לא בריא לכולם,

    רק אמרתי שיש הרבה אנשים שלכל אחד מהם באופן אישי זה לא בריא.

    ולכן, אין טעם לתת ביקורת למי שלא הולך בדרך שלך.

    (אני רק העברתי ביקורת על עצם נתינת הביקורת שלו, אם מתאים לו ללכת בדרכו שלו - אשריו!)

ב. קראנו אתמול, הסיבה שבונים קשר זוגי היא: "ויאמר ה' אלוקים לא טוב היות האדם לבדו.."

    עצם החתונה והנישואין זה חלק חשוב מהדרך שבה זה מגיע לשלמות, אבל הן לא מטרות בפני עצמן!

    (גם לשאר המצוות שמקיימים בנישואין, הנישואין זו רק הדרך לקיום המצוות ולא המטרה עצמה.)

    יש אנשים שיש להם עוד חלקים בדרך הזו, ואם מדלגים עליהם, אז לא בטוח שהם יגיעו למטרה.

    כל אחד צריך להחליט מה חשוב לו, ומה הדרך שמתאימה לו..

ג. לא כתבתי שיש עדיפות לדרך מסויימת, העדיפות נמדדת ביחס לכל אדם בנפרד.

   אם תקרא שוב, תראה שכתבתי את כל זה כבר מפורשות (ציטוט):

   "אני לא אומר שהדרך שלך היא לא נכונה, היא נכונה אבל לחלק מהאנשים."

תוכל לתאר לי מהו קשר לא מוכוון חתונה?

איך מתנהלים בו? מה הופך אותו לקשר?

איך מקיימים קשר בו חתונה לא נראית באופק?

לטעמי, זה נשמע לא בריא אפילו יותר...

בין כך ובין כך, בנידון דידן אנו עוסקים בנערה בת 17,

כך שכל ניסיון השוואה בין הסיטואציה בה היא נתונה

לבין היכרות של בוגרים ממנה לא נראית לי רלוונטית.

תראי אני מניח לעצמי שכל־אחד נמשך ומתחבר למשהו אחר.

לכן אין טעם להביא מישהי שהיא לא את.

אין טעם לזייף התלהבות אם את לא מתלהבת.

מה בכל זאת מדליק אותי, זה נחמד כשבחורה באה עם חיוך ומביאה הרבה מעצמה, מדברת מספרת אבל האמת גם זה לא חובה. אפשר גם לשתוק קצת בוייב רגוע ונחמד. להיות בתחושה של ביטחון, לא שבאנו להרשים או משהו. כמו חברים שנפגשים לדבר לשחנ"ש ולבלות.

לנתב את הפגישה למקום שטוב לך ונחמד לך נניח הוא בייניש שוקיסט ומזמין אותך לפלאפל סעדון ולא בא לך. תגידי האמת פחות זורם לי אוכל שומני וזה אולי נלך למקום אחר. לא להיגרר למצב שהאווירה נעשית מאולצת או משהו.

מה אוניברסלית גרוע לדעתי (האובייקטיבית): לשחק בטלפון בזמן הפגישה, לא "לנכוח" בפגישה (איך להסביר את זה... כאילו את מנותקת ומשדרת שהדבר שהיית הכי רוצה זה להתחפף... אבל אם זה באמת ככה, אז עדיף כבר לשדר את זה...),

המדינה ברשות גברים והנשים מושלות בגבריהם - שריטות ליליות

1. להשקיע גם בקשר, יכול להיות בהבעת עניין בהודעות בין הפגישות, בהגעה בחלק מהדייטים לאזור שלו, בחלק מהתשלום,  הצעת רעיונות, ויכול להיות באופן אחר.

מקובל שהגבר מגיע בהתחלה אל האישה, אבל כדי שהקשר יעבוד לדעתי, צריך עבודה משותפת, תדאגי שהוא לא ירגיש שרק הוא דוחף בקשר.

2. לא לצפות שהוא יבין רמזים בהתחלה, אם משהו עולה שמפריע לך או את רוצה משהו תשתפי, אתם בונים יחד קשר, הוא עדיין לא מכיר אותך וממילא יהיה לו קשה להבין אותך ברמיזות.

3. דברים שהיית רוצה שהוא ישתף, תשתפי גם.

4. תהיי עצמך, אל תנסי ליצור תדמית שונה ממי שאת.

5. לתת תחושה טובה, חשוב שיהיה כיף.

6. טעויות יהיו לכל אדם מדי פעם, אם זה דברים לא משמעותיים תקבלי את הטעויות בהבנה ורוגע.

בהצלחה רבה

@הפי 

1. להשקיע מאיזה פגישה? על מנת עדיין לשמור על דינמיקה נכונה.

והוא לא מוגזם, ולא תובעני, ולא בשמיים. רק דבר אחד בלבד:

א ד י ב ו ת.

זה כל כך קל וכל כך נשי וכל כך מרים לגבר כשהאישה אדיבה.

אדיבות פירושה: ההפך מסנוביות. כשגבר מרגיש שאישה היא חתולה משועממת שמולה הוא צריך ללהטט בלי לקבל רמז האם היא נהנית או מתעניינת או אותנטית - זו חוויה מסרסת ומתישה שמוציאה את הנשמה.

גם ככה אתן משקיעות שמונה שעות בבחירת שמלה והתאפרות והסתרקות, תקדישו עוד חצי שעה להתכוננות איך לבוא ולהיות נעימה, נוכחת ומביאה את עצמי במפגש.

בחורה סנובית, מאופקת, לא הדדית, לא מרימה, אדישה להתלהבות גברית, מגיבה בסיוג, עונה באיחור להודעות, מבליטה ספקות ולבטים, משתעממת, חותכת מוקדם - כל הדברים האלה הם פשוט מעפנים ומוציאים את המיץ מהחשק לצאת לדייטים, והופך אנשים לשחוקים ומשועממים ומסוייגים...

סיוגים:

*זו החוויה האישית הרעה שלי מבנות משועממות ולא אדיבות שחותכות מוקדם, לא חייבים/חייבות להסכים

**הגיוני שזה משתנה פר מגזר ופר סגנון יציאה לדייטים (חרדי / דת"ל / לייטי)

***להיות אדיבה אין פירושו להיות "מחוייבת" - אפשר להיות אדיבה ועדיין לחתוך אחרי דייט ראשון

****להיות אדיבה אין פירושו להיות "מזוייפת" - לא צריך לצחוק מבדיחה לא מצחיקה ולא צריך לזייף התעניינות בסיפור לא מעניין. אדיבות היא פשוט ההפך מאטימות, היא רפלקטיביות והדדיות והנכחה עצמית.

יילחמו עם דובים

יפתחו שימורים

ויושיטו ידם למדפים הגבוהים

אתה רוצה שאמנה את הדברים שנשים עושות?

נשים מתאפרות

מול הארון שעות מתלבטות

רק דבר אחד אינן מבינות

כך או כך הן מספיק חמודות.

לוקחת כמה דברים לתשומת ליבי..

זה מעניין..אבל זה באמת ככה?

אני מרגישה שבנות יודעות יותר להציף קשיים ופערים ובנים יודעים יותר לטאטא ולהסתכל בעיקר.

לחייך × מיליון.. גברים אוהבים שאישה מתנהגת באצילות חיוך לא להיות מנחוסית/ קרה

הכרת תודה : על הכל .. על הזמן על הידיעה אפילו על המים / מיץ/ התעניינות / חוכמה  ( אבל שזה יהיה אמיתי לא סתם להגיד תודה)

להקשיב לו באמת.. ( לדבר על רצונות שלו / פחות רגשות לא מרגישים בנוח כמונו)

להיות באנרגיה נשית תשאירי לו את הזכרי

גם אם הוא לא מתאים .  תהיי דבש

קארמה is a...

זהו  כל השאר מלמעלה

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

אם זה חסר טאקט זה שלה אבל כנראה היא רצתה ממש לשתף... 

היא כותבת לכן את זה דווקא בתור בנות שמבינות את הכאב ואת גודל הנס!!

אני בטוחה שהיא מתפללת עליכן!! ואולי היא חושבת שזה שקרה לה כזה נס יכול לעודד אתכן שבקרוב גם לכן זה יקרה!

זה לא טוב המבט הזה ששם במרכז את הכאבים של עצמו, לכולם יש כאבים... אז נשתף רק בדברים עצובים?? 

אומרים שיותר מלהשתתף בצער הזולת קשה להשתתף בשמחתו...  

מובן שיש קושי ומותר קצת להתמסכן אבל זה לא צריך להיות הלך הרוח שלנו אנחנו צריכים לחזק אחד את השני! 

אני לא שופטת אותך באופן אישי בטוחה שהיה כואב לקרוא דבר כזה... אבל זה ציבורי ואני חייבת להביע את התנגדותי כלפי המגמה והאוירה הזאת אצל רווקים... זה משגע אותי😟

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

זה מעשה לא מוסרי נקודה.
 

האדם שעושה אותו כמובן לא רע. זה לא כמו גנב או רוצח. אבל המעשה של צפיה בתכנים ברשת מאוד לא מוסרי ומלוכלך מאוד מוסרית.

הדור שלנו מושפע בטעות מהתרבות.החילונית בה "כל דבר שאני רוצה מותר כל עוד זה לא פוגע באחר" וזה לא נכון גם מוסרית לא רק הלכתית

מדובר בתעשייה נוראית.

אפשר מהדמיון והתחושה. מדברת על פיזית מה קורה.

בעבר אגב, התחתנו בערך כשהגיעו לבגרות מינית. וגם גברים נשאו יותר מאישה אחת אז אפילו נידה פחות השפיעה על הגבר.

המעשה הפיזי, אסור הלכתית כמובן. אבל אני לא רואה בו מלוכלך או לא מוסרי.

אגב, על נשים יש פסיקות שונות החל מאסור לגמרי ועד מותר לגמרי

רק הלכתית.

זה פוגם באהבה המוקדשת רק לאדם אחד.

ופגימה בערך האהבה היא מעשה לא מוסרי.

כשהוא במסגרת נישואין הוא קדוש וטהור כמובן.

כרגע.

האם זה פוגם?

גם האם זה אהבה כשזה עם עצמו? לא חושבת.

וכמובן שאם זה הופך למשהו שמנהל לאדם את החיים, ספק התמכרות, אז גם בעייתי.

אבל באמת לא חושבת שזה לא מוסרי. 

זה גורם לאדם להפנות את כוח האהבה שלו לעצמו במקום לזולת. גם לפני מתן תורה ער ואונן היו רעים בעיני ה'.

לעניין גישה חינוכית זו כבר שאלה אחרת

ממה שאת מניחה שהוא מדמיין, ולכן את חושבת שאין בזה בעיה מוסרית

(עקרונית אני חושב שבכל דמיון בעניינים האלו יש בעיה מוסרית ברמה מסויימת, זה מנעד)

בחידושי הרי"ם "אמר לחתן ביום חפתו כדברים האלה: אויב עס איז איידיל איז נישט דא קיין איידעלערס, און אויב עס איז גראב איז נישט דא קיין גרעבערס".

ובגרמנית מודרנית אם זה באופן אצילי אין אצילי מזה ואם זה באופן גס אין גס מזה.

איסורי עריות לא סתם נקראים תועבה, לא הקפיד על עבודה זרה והקפיד על גילוי עריות", "אלהיהם של אלה שונא זימה" כו'.

הסיבה לזה, למיטב הבנתי, היא ש"במקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". העולם בנוי מניגודים ובמקום שבו נמצאים העניינים הכי גדולים (אהבה חברוּת הדדיוּת כו') נמצאים גם הניגודים הכי גדולים (תאווה אנוכיות זימה כו').

ההרגשה הפנימית שהעיוות הוא בזוי ומאוס מעיד על אנינות הדעת (במובן החיובי) ואצילות הנפש, זאת דעתי האובייקטיבית.

המחשבה שמעשה כזה מוסרי רק אסור הלכתית, נובעת מהשפעת הדור שלנו מהפוסטמודרניזם החילוני.

גם זימה לגויים נחשבת מעשה רע בתנך.

ואין הבדל בין גבר לאשה פה

אינו דומה x ל־y

יש כאלה שעושים את זה (לא ראיות אסורות) נטו בשביל לפרוק לחץ או להירדם מהר אפילו בלי התאווה שבדבר

ביסודו של דבר האיסור כשלעצמו בעיקר קשור לעניין של טומאה יש פשוט עניין מהתורה לא להיטמא בטומאה הספציפית הזאת כמו שלכהנים אסור להיכנס לבית קברות (וזה די מקביל כי את הכהנים זה מגביל ממחנה שכינה ואילו טומאת קרי מגבילה מכל הר הבית)

הצד המוסרי הוא קשור באופן הדוק אך לא לגמרי חופף

פגם הברית ובאיזה מצבים. ואין כאן המקום להאריך. לכן אמרתי שאני לא מדבר מהבחינה החינוכית פה.

אין קשר לטומאה. הרי טומאה הלכתית נוצרת גם אחרי קשר פיסי בין איש לאשה. ואין איסור להטמא לישראל למת וכדומה.   הצד המוסרי לא קשור כי ער ואונן היו לפני מתן תורה.  הבעיה המוסרית פה היא שאדם מפנה את כוח האהבה וכוחות החיים לעצמו במקום לזולתו, וזה יוצר פגם בנפש (שניתן לתקן כמובן) , כי יצר העיריות עומד בבסיס נפש האדם, לטוב ולמוטב 

יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.

כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.

כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.

תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.

אמרו חזל שאין אפוטרופוס לעריות.
 

וזה לא אומר שאתה אדם לא רגיש.

זה יצר חיובי מאוד שפשוט מופנה למקומות טמאים. אבל היצר הזה שלך חיובי מאוד ומעיד על אדם צדיק שרוצה אהבה אמיתית.

קשר כזה בין איש ואשתו נשואים, מאהבה, הוא קדוש וטהור.

פשוט כשהוא מופנה למקומות שהם לא כאלה זה הרס היצר הקדוש הזה ולכן טומאה.

אתה לא צריך להלקות את עצמך. נפילה באינטרנט היא תופעה מאוד נפוצה לצערינו גם אצל דתיים. 

זה סתם פחד לא מוצדק ,שזה יביא אותך למקומות יותר רחוקים מנפילה באינטרנט. באינטרנט היד קלה על המקלדת ומאוד קל להגחע למקומות כאלו ודו התמודדות לא פשוטה.

צריך אינטרנט מסונן וייעוץ אצל איש מקצוע במקרה של התמכרות קשה.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

ויופי יכול להיות סימן לטיפוח גם קומה זקופה סימן לביטחון

גוף מחוטב סימן לאחריות והערכת הגוף שהקב"ה נתן לנו

ולבוש נאה סימן לנימוס ואצילות אם נובע ממקורות טהורים

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

יש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"

קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:

מדריך עדכני לפורום שלנ"ו - לקראת נישואין וזוגיות

אקרא, תודה !