לא יודעת באיזה דרך ובאיזה צורה. מה שברור שזה רק יפריע לכם לשלום בית, פשוט אין ספק בזה.

לא הייתי נותנת בחיים לאחי או אחותי לישון באופן קבע,

אם וכאשר זה היה אבא או אמא שלי זה היה חוסר בררה ממש ואולי זה כיבוד הורים ואין בררה אם אבא שלי היה עובד באזור פעם בשבוע והוא אדם מבוגר,

אבל אח במיוחד גרוש לא הייתי מסכימה, אין לי כח להיכנס להסברים למה במיוחד זה לא טוב כשהוא גרוש. כל אחד יבין מה שהוא רוצה

האם באמת ה"נוחות" שלי חשובה יותר מהעזרה לאח בצרה?

אני משערת שהוא גם חש בודד עקב הפרידה

מתקלח וכו

לא פלא אם הוא היה אגואיסט גם בנשואים. פשוט יש טיפוסים כאלה. מילא היה נכנס לבית לא היה מורגש....

אם היתה לי חוסר בררה והייתי צריכה לישון אצל אחותי הנשואה,הייתי עושה הכל בכל בשביל לעזור להם, לקנות להם,לא לדבר על כך שהייתי משאירה הכל נקי, אפילו מנקה מה שהם לכלכו.

ומה הביקורת הזו על אדם שלא מכירים "אגואיסט גם בנישואין"..

ואם "את היית נוהגת אחרת" - כל אחד עם מעלותיו ועם הדברים שהוא צריך לשפר. 

חושבני שכדאי שתחשבי היטב, האם את באמת לא יכולה לסבול את זה.

אחת לשבוע-שבועיים בא לישון בסלון אצלכם. ו-משאיר כלים ולכלוך.  זה באמת כ"כ נורא?..

אולי דווקא יכול לתרום לבית, שאתם עוסקים גם בגמילות חסד?

הרי זה לא יימשך לנצח.

(אבל יש מעט מידי פרטים בכדי להבין את התמונה הכוללת.)

אז לא ברור, איפה הוא יושן יומים בשבוע, אם אליכם הוא בא רק פעם בשבוע שבועיים?

הוא כל פעם מוצא מתנדב אחר כדי לבוא אליו?

תעשו חסד ותמצאו לו עבודה באזור שלו, זה גם סוג של חסד

הצענו עבודה באזור שלו, גם יחסוך את עלות הנסיעה! אבל הוא טוען שנחמד לו לראות את אחיו ולהתאורר מהשגרה שלו

אז אתם בהחלט יכולים לארח אותו כפי שמארחים,

באופן חד פעמי, ולא בקביעות.

השאלה איך לומר את זה לו או לבעלי כך שלא תיווצר סיטואציה לא נעימה

הרי ברור שאני זו שזה מפריע לה...

גדולה מצוות הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה - שמשנים גישה הכל נראה אחרת.

אם זה בתדירות יותר גבוהה זה סיפור אחר 

אבל כמה זמן זה יימשך? שנה? שנתיים?

שזה החסד הגדול ביותר שניתן להעלות על הדעת

אם זה עושה בעיה בשלום בית...

וזה גם לא נוח לאישה עם בית כזה קטן שכל שבוע יש גבר בבית אפילו ליום אחד במיוחד שזה בקביעות ועוד אין ילדים...

בקיצור גם חשוב לשמור על השכינה בין בני הזוג !!!!!

אבל עדין להכניסו לביתכם זו אכן מצווה גדולה

אבל אם יש לו עבודה ליד ביתו אבל הוא רוצה להתאוור ולך זה קשה

אתם צריכם לשבת את ובעלך יחד

ולראות עד כמה זה משפיע לטוב ולמוטב...

והשיקול העיקרי צריך להיות שלום הבית שלכם!

אבל צריך להיות זהירים מאד מאד.

אם למיטב ידיעתך והבנתך יש לו אלטרנטיבה ריאלית איפה לישון, עליך להתחיל לדבר על כך עם בעלך.

אבל אם אין לו לאן ללכת אסור לכם לגרש אותו.

ולא בגרושים.

תתביישי לך על תגובה כזאת מכלילה ופוגעת.

לא שמתי לב שכתבתי שכ-ו-ל-ם

יש יוצאים מן הכלל.. תלוי בסיבת הגרושים...

אם זה מידות וזה הסיבה לרוב... אז מידות לא משהוא יוצאות בצורה אחרת כמו למשל ליפול על אחים או הורים ולהרוס להם את החיים.

אם זה סיבה אחרת של גירושים והאדם באמת תמים ישר וצדיק ,אז הוא גם בדר"כ ישים לב למה שהולך סביבו ולא יתקרצץ לזוג צעיר בשביל להתאורר, זה לא נראה לכם אגואיסטי מצידו? גם לא יפול על הורים בצורה קיצונית.

הלו??? יש עוד צרות חוץ מגרושים, יש אנשים שנופלים על אחרים זה יכול להיות גם בעיות אחרות. אז אני מצידי ישתדל לעשות חסד אבל לא להרוס את החיים של המשפחה שלי

ואנחנו ארחנו הרבה אדם גרוש ודוקא הוא מאוד יפה התנהג, השתדל שלא יראו אותו, אם ראה בערב שבת שיש לחץ נכנס לחדר בשקט בשקט בשקט בלי שיורגש.....

אבל יש גם לעומתו כאלו שמורידים את הנעלים ויושבים עם רגלים על הספה כי הם באו להתאוורר

"השתדל שלא יראו אותו.. נכנס לחדר בשקט בשקט".... אני מניח שאם היה רואה איך את כותבת כאן  - היה נזהר מראש מלהגיע.

על משקל: אחדים מידידי הקרובים ביותר גרושים....

אני מציע, לפני שאת מדברת על "מידות" של אחרים (ואני מניח שגם את מבינה שאינך מדברת לאוויר, יש להניח שגם יש כמה שהתגרשו, הם או קרוביהם שקוראים כאן) - תעשי בדק עצמי על המידות של מי שיכולה לכתוב כאן בשפה כזו, וכנראה (זה לימוד זכות) באמת לא כ"כ מרגישה "מה הבעיה"...

מציע לך כאשה יראת שמיים,

לחזור בתשובה מהר.

לא יאומן.

אני בקושי מכירה גרושה אחת ומישהו שנשוי בשנית.

אתה מתכוון מי ילד אותם??

חשבתי שאתה מייעץ להתגרש כי יש אצלכם הרבה גרושים ואתה רואה כמה זה נחמד

אבל כמות כזו של גירושים במשפחה אחת נראית לי מוזרה.

אולי הסיבה היא שהם התחתנו מהסיבות הלא נכונות?

אולי זו שורש הבעיה..

אני בטוחה שחשבת הרבה מאד לפני שכתבת את השטות הזו...

היית נזהרת מלהמליץ על גירושין על כל בעיה זוגית שמתעוררת ומועלית לפורום.

אני מציע לך, לא כמנהל אלא כחבר לפורום, לייעץ בתחומים בהם את בקיאה

לא על כל בעיה, ולא על רוב הבעיות ואף לא על מקצתן.

לעתים אני בהחלט חושבת שיש מקום לשקול גירושין, במקרים הנדירים הללו, ולאחר מחשבה מעמיקה אני מציעה לשקול זאת כפתרון טוב בדיוק כמו במקרה האחרון שבו ברור שהנשואין הללו היו מקח טעות כפי שכתב משתתף אחר.

אז אני שבה ומציעה לך לחדול מהנהג המגונה הזה של הערות ונזיפות אישיות, זה לא מועיל וסתם מעכיר את האוירה שלא לצורך.

וגם אין לי כוונה לעבור ולהציג את כל השרשורים שהמלצת על האופציה הזו של גירושין, כאשר כפי שהתוודית או עלה מדברייך אין לך ממש מושג מה משמעותם וחוץ משני מקרים אף אינך מכירה זוגות שחוו גירושין.

אני מאוד מקווה שבשקט בשקט תשבי עם עצמי ותסיקי תובנות חדשות אותן ניסינו להעביר לך

זו הודעתי האחרונה בנושא

בכל אופן אצלינו במשפחה הקרובה יש 2 זוגות 

"ניתקו קשר עם הגרוש"... (זה ה"יותר חכמים"...)

"לא מבין את מקומו, צריך להראות לו"..

"יושבים ורובצים וורק הורסים את השלום בית"...

"מתעלקים"..

ואחרי כל זה המס "כשאח בצרה ברור שצריך לעזור"...

עם פה כזה וגסות כזו - ואם זה מקובל "אצלך במשפחה" שעליה דיברת - אז כבר לא צריך לחפש סיבות רחוקות לריבוי הגירושין...

אני מודה לך על העזרה בפתרון .

אתה הרבה עוזר בלי שמבקשים ממך?

אני יכולה לשלוח לך את כל הגרושים שלנו להניח רגלים על הספה? אשתך מאוד מאוד תשמח

הבנת הנקרא..  אל תיתפסי למה שהובא מהצד, כ"קונטרה" לדברייך אל אחרים, על ה"סיבות" לגירושיהם וניתוח אופיים. לא נעים לך - אולי גם להם לא נעים?...

אני הגבתי על גסות הדיבור (שחוזרת גם כאן). ודברים כאלה אני כותב, גם בלי שמי שפער את פיו על אחרים מבקש, כמובן..

וכבר מישהי כתבה אותו דבר לפני.

רוב הודעתי המוחלט הוא פשוט ציטוט של משפטייך.

אם לא מובן המשמעות, חבל מאד.

נא לא לחפש את הבעיה אצל אחרים..

האם בשבתות אתם מארחים? אז עדי לא לארח בשבת ולהרגיש שהוא מגיע זה שבת...

אולי זה לא מרגיש נעים בהתחלה, אבל שמתבוננים במצווה הגדולה הזו של הכנסת אורחים זה נראה אחרת

ופעם בשבוע או שבועים זה לא נורא.

אגב כמה הזוג צעיר?

זה גם נתון חשוב אם זה שנה ראשונה או יותר

ם כך המצב באמת רגיש - 

כי מצד אחד לארח פעם בשבוע או שבועיים זה יכול להיות סוג של אתגר חיוב בבנית הזוגיות עם עזרה לזולת.

מצד שני זה יכול להפריע שיש מישהו שנתקע באמצע בתחילת החיים.

לדעתי צריך לשנות גישה בהסתכלות על  הארוח

אבל חשוב מאוד מצד בעלך  שיעמיד אותו על מקומו, עם כללים ברורים (אפילו קטע של כלים וכביסה ישדרו מספיק את המסר..).

ובלי שר תמיד בשנה הראשונה כל אירוח אפילו של הקרובי משפחה מדרגה ראשונה הוא אתגר ביחס שהוא נותן בארוח -  כי הם יתנהגו אחרת ממה שאת הא הוא רגילים.

צריכים להיות חכמים וסבלנים אבל עם קווים אדומים

ואני אומרת בפה מלא- אנחנו לא מסוגלים לארח אף אחד על בסיס קבוע!

אנחנו באמת זקוקים לפרטיות.

שנינו חוזרים מאוחר הביתה. את מעט השעות המשותפות שלנו בערב לא הייתי חולקת עם אף אחד אחר.

לדעתי זה מאוד תלוי בזוג.

אני לא חושבת שיש מי שיכול להגיד לה שהיא צריכה לעשות מאמץ, אחרי שהיא הבהירה שזה קשה לה.

זה הזמן להקדיש כוחות לזוגיות שלכם.

שהיא הוסיפה,

שמדובר על זוג שנשוי רק שלושה חודשים - 

אז זה באמת מאד התחלתי, והצורך לפרטיות בולט יותר.

ולכן, מאד יפה שהגיעו לפיתרון שגם עוזר לכך שזו לא תהיה כעת "קביעות", וגם יתחשב באח ובצרכיו המיוחדים כעת.

ובעז"ה, זכות ההתחשבות שלהם באח, וההתחשבות אחד בשני, החסד והצניעות - יעמדו להם לבנות בית טוב ואוהב ושמח ויציב.

דיברתי אתמול עם בעלי ואנחנו נפעל לעודד אותו למצוא עבודה ליד ביתו, בעדינות... 

החלטנו גם שניסע אליו ונבלה איתו, אבל ננסה להגביל את מנהג האירוח-הקבוע אצלנו

כי גם אם זה נוח לו- זה נוח לו על חשבוננו וזה לא חלילה שאנחנו זורקים אותו לרחוב

אלא מעודדים להתמודד עם המצב ולא רק דרך זה שהוא ייצמד אלינו כפתרון לבדידות במסווה

תודה לכולם על התגובות, נחמד שיש עם מי להתייעץ... שבוע נפלא!

כזה זוג צעיר והבין אותך . 

להעביר בהדרגה מהמצב הזה, בלי לפגוע במה שרצה "להרוויח"..

וגם לך/ם יהיה יותר טוב.

בהצלחה.

ואצל זוג כל כך צעיר כל אדם אחר ואפילו מאוד קרוב פשוט מפריע!!

שלך עם לקיים אותה או לא! אם לא אז תגידי לבעלך שזה יותר מדי ואם כן אז תמשיכי לארח!

קצת חסר לי בתגובות, בעיקר בהתקפות על "אין כמו אמא" את ה"עד שתגיע למקומו".

אין ספק שגירושין הם חוויה כואבת ומשבר לא פשוט, והסביבה הקרובה, בעיקר המשפחה אמורה להיות התמיכה העיקרית של הגרוש/ה. התחושה של בית ומשפחה שכל כך חסרים כעת - יכולה להתמלא אכן בביקור אצל קרובי משפחה.

התאור של "רגלים על הספה" מתאר, לדעתי, את הצורך בתחושה של להרגיש בבית, ולא רק למצוא בית מלון לישון ולאכול בו.

אבל, "אין כמו אמא" מתארת חוויה אישית שלה, מניסיון ולא מתיאוריות.

אז בהחלט יש מקום לעדן את התיאורים ואת השפה בכלל, אבל כדאי לנסות להבין מהיכן זה מגיע.

וגם אם קוראים את הפורום הזה אנשים שבעצמם עוברים את הניסיון הקשה של גירושים, אולי אם יקראו איך נתפסים הדברים אצל הסביבה יוכלו להבין כיצד הם מצופים להתנהג.

לפעמים אדם חווה משבר, ולא תמיד ער לכך, שגם לאנשים שב"ה לא עברו אותו קושי יש צרכים משלהם!

אני ארחתי ידידה שהתגרשה, הרגשתי את הצורך שלה בלחוש בית, אבל זה הגיע עד רמה של מחנק!

רציתי מאד להיות שם בשבילה, אבל כאשר מדברים בנושא הקשור למשפחה, והיא ניגשת, ובלי להתבלבל מתערבת בשיחה שביננו, ברור לה, שהיא חלק מארוחת הערב שלנו ועוד, ונראה שאיננה מבינה את הצורך בשמירה על זוגיות, ועל פרטיות משפחתית, ברמה מסוימת זה הופך לקשה עד כמעט בלתי ניתן!

הכנסת אורחים, תמיכה באדם במצוקה, הכל נכון, אבל כדאי להבין שלפעמים מדובר בקושי מאד מאד רב!

אם מישהו כותב אישית שהתנסה במצוקה מול מישהו שצריך עזרה אך לא קלט את גבולות התערבותו בבית מאחריו - זה בהחלט לגיטימי.  אפשר להשתתף בצערו. אפשר להציע רעיונות.  אע"פ ש"עד שתגיע למקומו", הוא כמובן לא-פחות על אותו אדם שהיה נצרך לעזרה..

אבל כשדברים נאמרים בהקשר לבעיה "כללית" ובביטוים כוללניים שיכולה להיות בהם פגיעה כוללנית, אז אין לכך מקום.

לא סותר שלעמים אכן יכולים להיכתב דברים מחוויה אישית מסויימת. דווקא בגלל זה צריך מאד זהירות ב"העברתם".

שיהיה שמח וטוב לכולם.

שהתייחסת יפה לגיסך והתייעצת עם בעלך בצורה כל כך עדינה ומתחשבת.

ואני מסכימה עם "אין כמו אמא" במקרה הנ"ל, אומנם הסגנון הכתיבה קצת פוגע אבל אני ממש מבינה אותה. עניי עירך קודמים ודי ברור שעזרה -בתדירות כה גדולה (כן, לדעתי פעם בשבוע- שבועיים זה הרבה) , ק"ו זוג כל כך צעיר, ק"ו אדם שמשאיר אחריו לכלוך- עלולה לפגוע בשלום הבית, במיוחד שברור שזה מפריע לאישה . גם לי זה היה מפריע מאד.

בהצלחה

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

בימים כאלו, בהחלט משתדלים לא להתעכב. לא עמדתי בצורך, אבל מניח שאם הייתי בסיטואציה - ברגע שהמוהל נמצא והתינוק נמצא, הייתי משתדל לבצע את הברית, לפני שתהיה אזעקה...

אגב, לא הבנתי למה 13:15 זה מוקדם, זה כשבע וחצי שעות אחרי הנץ...

ברור שהתכוונת לטוב והתאמצת.

אבל בכל מקרה איחרת, הבן אדם נפגע, אפשר לקחת אחריות קלה ולהתנצל מכל הלב. 

ומוסיף

תלמד מזה

האם אני מתאמץ לראות את המציאות לפי המשקפיים של האחר?

או שאני מקטין ראש ומחשיב רק את המשקפיים שלי 

חתונות מקובל להתחיל כשעה לאחר הזמן בהזמנה (ואצל חרדים אף יותר משעה).

בריתות - בזמן 

אתה לא האבא של התינוק,
נראה שגם לא הסנדק.
הגעת מתי שראית לנכון, שלום.
לא הבנתי את האירוע בכלל..

מוזר שהתחילו בול בדקה ברית...
כנראה אופי.
אנחנו באופי גם דייקנים, אבל מלכתחילה לא מתחילים בזמן אירועים למען המתעכבים, חצי שעה זה בסדר גמור.
ושהחבר יעריך את נכונותך ונסיעתך לשמוח עמו, חבל שעושה פרצופים.

תהנה מכל רגע