ולענ"ד זה כולל גם סמים קלים.

טבעיים? יש דברים טבעיים שיכולים בביס אחד להרוג בנאדם, כך שזה לא ממש קריטריון.

חוקיים? זה גם לא ממש קריטריון, כי אתה מתענין פה בהלכה, לא בחוק.

קלים? ידוע שהנגישות לקלים לעיתים קרובות מדי גורמת לנגישות לקשים. מוטב לא להתחיל מאשר להתחיל ולהתמודד עם שאלות קשות יותר בהמשך.

הזיה? בשביל מה להזות? להיות בסרט כמה שעות ואז ליפול כבדים ומרוקנים ומיואשים אחרי שההזיה נגמרת?

"ונשמרתם לנפשותיכם מאוד"

וידוע שאחד הגדולים של האל-אס-די באמריקה של שנות ה60 השתתף פעם בקבלת שבת עם הרב קרליבך. בסופה הוא אמר לו- קבלת שבת אצלכם עושה מה שהסמים עושים אצלי...

אך יש לנו מצווה "והלכת בדרכיו"

לא לקחת סמים נראה לי נכנס בהגדרה הזאת.

במיוחד סמי הזיה.

היתה לי תקופה שרציתי לנסות סמים קלים- מריחואנה וכאלה...

זה עבר לי ב"ה, מכמה סיבות.

א. הייתי שנתיים בשירות לאומי בעיר מוכת סמים, שהייתה אז באחד משיאי הקושי שלה. מסוממים ברחובות, שאת חלקם הכרנו אישית. מזרקים בשטחים הפתוחים, ילדים בסיור שמצביעים ואומרים לי "פה יש כספומט" (נכנס כסף יוצא סמים) , נערים שמצביעים על נעלים שתלויות על חוט חשמל ואומרים לי: הנה, זה סימן שיש פה תחנה. (עד היום נשארה לי השריטה- כשאני רואה נעליים תלויות אני מתחילה לחפש חשודים..).

אף אחד מהמסוממים האלה לא התחיל בקשים. תחילת הדרך היא בקלים. ומשם הדרך הרבה יותר פשוטה.

ואחרי שנתיים כאלה, שבהן ראיתי את הג'יפה הזאת. את השקר הגדול של הסמים, את ההתמכרות הנוראית הזאת, איך אנשים הורסים את עצמם בגלל דמיונות. אז אחרי שנתיים כאלה היה לי די ברור שאני לא מתקרבת לשום דבר שקשור לזה.

ב. נכון שיש גם תרבות "סמים קלים" היום וכולם יודעים את זה- במקומות הכי צפוניים בארץ זה מה שעושים במסיבות. אבל גם זה שקר. שקר אחד גדול. החוויה שיש לך מהדבר הזה היא לא אמיתית. ומחוויה לא אמיתית לא באמת נבנה בך משהו אמיתי. לא נבנית לך אישיות עמוקה יותר, מבינה יותר, קשורה יותר. לא נבנים לך קשרים חברתיים אמיתיים. זה סתם. לסטלה. לברוח מהמציאות הזו היום שכבר כולם מחפשים משמעות וזורקים לבור של הנשמה שלהם עוד ועוד סמים ואלכוהול. (דימוי מהספר "מקימי")

אז אני לא מבינה בדיוק איזה בירור אישי דתי יכול לנבוע מהתנסות בסמים, קלים ככל שיהיו.

אבל א. כדאי לדעת שגם מסמים קלים עלול להיגרם נזק מוחי כלשהוא.

    ב. זה נשמע כאילו אמיתי ועמוק "בירור אישי". אבל אם זה עובר דרך סמים אז לענ"ד זה זיוף. אולי זה סוג של דבר "מפתה" כזה , "מים גנובים ימתקו"- כאילו שאם תעשה את זה אז תוכיח לעצמך משהו.

אישית- נראה לי שהתבודדות של שעה ביום הרבה יותר יעילה לצרכים של בירור אישי.

זה אמיתי, זה כנה, זה הדרגתי וזה מול ה' ומול עצמך בצורה הכי אמיתי שיכולה להיות.

סם חיים*

א. חכמת התורה כוללת שני ממדים: אגדה והלכה (חכמה = אגדה הלכה), פנימיות התורה (נשמתא דאורייתא) וחיצוניות התורה (גופא דאורייתא). תכלית לימוד האגדה היא לבוא למדת האהבה (אגדה = אהבה): אהבת ה', אהבת התורה, אהבת ישראל ואהבת ארץ ישראל. תכלית לימוד ההלכה וקיומה היא להוות כלי (הלכה = כלי) הולם לגילוי אור האהבה בכל פרט ופרט של חיי היהודי ביום יום.

ב. ידוע פתגמו של הרבי ר' בונים מפשיסחא זי"ע: "מי שהוא רק 'אוהב' סופו להיות נואף". כל ענינו של עולם התיקון, עולם התורה, הוא להכניס את האור הגדול של האהבה בכלים מרובים של הלכה על מנת שהאור יצליח להלך בכל העולמות (בסוד "'הליכות עולם לו' אל תקרי 'הליכות' אלא 'הלכות'") ולחדור לכל פינה ופינה של החיים, מבלי לגרום לשום "שבירת כלים" (הגורמת ממילא גם להסתלקות האור).

ג. פשוט הדבר שמי שאינו מקפיד לדקדק בפרטי ההלכה אינו ראוי – ואינו מסוגל – לשמש כדוגמה או משפיע על אחרים, הרי נאמר: "קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים".

ד. כל המובא בספרים הקדושים שישנם מצבים בהם על האדם לנהוג, כ"הוראת שעה", מעבר ל"צמצום" ההלכות הפסוקות בתורה – לנהוג ב"התפשטות" ("אתהלכה ברחבה") – מדובר במי שזכה לתקן את עצמו בשלמות. רק לאחר תיקון עצמי שרשי – ריפוי בשלמות משרש ה"נגע" שבאדם – ולאחר בנית "קומת הקרקע" של עבודת ה' בהליכה קפדנית בדרך ההלכה, בקבלת עול ויראת שמים, יש מקום לנהוג בהתפשטות. דבר זה מפורסם בספה"ק, ואף נראה בחוש לכל המתבונן באורח חייהם של אותם צדיקים אמיתיים (ששאפו בעבודת ה' שלהם להגיע למקומו של "בעל תשובה" אמיתי) שעסקו בנושאים אלו בדבורם ובספריהם.

וראה בפירוש בעל ה"בית יעקב" למהותו של ה"בן רשע" של ליל הסדר, שמתוך 'אמונתו השלמה' שהכל מה' פורק כל עול של תורה ומצוות ונוהג בתכלית ההתפשטות – ועליו נאמר כי "כפר בעיקר". שרש הטעות של ה"בן רשע", בסגנונו של מורנו הבעל שם טוב, הוא חיפושו אחר "המתקה" מידית, ללא "הכנעה" ו"הבדלה" לפניה. על העולם הזה נאמר "היום לעשותם", כאן ועכשיו התיקון הוא לקיים בהידור את כל דברי התורה הזאת, ו"יפה שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא". בזכות המודעות ל"היום לעשותם" וההנהגה על פיה, זוכים למודעות של "מחר לקבל שכרם". מודעות זו כוללת בפנימיותה הכרה ש"ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא" – שבשרש נשמתו היה היהודי, אף העבריין, דבוק תמיד בה' אלקי ישראל המשגיח על כל מעשיו, ועד שאף הירידה לשאול תחתית שבאה בעקבות החטא (כשגם בשעת מעשה היתה נשמתו "באמנה אתו" יתברך) היא לשם תכלית העליה שתבוא דווקא בעקבות התשובה לה' מקרב איש ולב עמוק. הירידה עצמה אינה יכולה להחשב למצב 'אמיתי', וכל ערך קיומה הוא כאמצעי לעליה שתבוא לאחריה. ואם כך, תהליך החטא בהווה הוא התכחשות עצמית, המענה ומיסרת את הנשמה ה"חבוקה ודבוקה בך".

ידוע שבליל הסדר מושיבים את ה"בן רשע" ליד ה"בן חכם", כדי שה"בן חכם" ישפיע על אחיו לטובה. בסוגיות הנ"ל של פנימיות התורה, זקוקים אנו היום לחנך דור של "בנים חכמים" שידעו איך להתמודד ולתקן את היצרים ה'דקים' ביותר, אלו שמתלבשים באיצטלא של חכמה אלקית.

ה. כאמור (לעיל ס"ב), ראשית הפרצה, המסוכנת ביותר לחיי הצבור, היא בענין פריצות כפשוטה בכל הנוגע ליופי הצניעות היהודי.

ו. עוד ראוי לציין, כי נפסקה ההלכה על ידי גדולי הפוסקים של דורנו ששימוש בסמים, כולל סמים קלים, אסור בהחלט (מטעמים ברורים של גרימת נזק לגוף ולנפש ול"תופעת לוואי" מוחזקת של התרחקות מדרך התורה). בסגנון של פנימיות התורה, הסם מפתח באופן בלתי מתוקן את כח המדמה שבנפש, מחדד תחושות רגשיות בלתי מתוקנות, ובכלל גורם לניתוק האדם מהמציאות הסובבת האמיתית ולשקיעה במודעות עצמית יתרה (בעוד דרך התורה אינה 'סוגדת' להתגלות הנפשית, ואדרבא, המאמץ להתקרב לה' קשור במאמץ להפנות את תשומת הלב מה'אני' אל הזולת, אל המציאות החיצונית ואל הדברים שצריכים לתקן בה). דברים אלו משתקפים באופן בולט באמינותו של האדם – כח מדמה פרוע וניתוק מהמציאות גורמים לכך שאין האדם מסוגל לעמוד בדבורו ובהתחיבויותיו.

עיקר המניע ללקיחת סמים הוא הרצון לחוות חויה של התעלות עצמית. מניע זה פסול בתכלית, לפי כל גדולי החסידות, לרוצה לעבוד את ה' באמת (ולא לעבוד את עצמו ר"ל). כאשר חסיד 'לוקח משקה', במינון הנכון, הרי כוונתו לשתק את חיצוניותו השלילית ולדכא את המגבלות המפריעות לו לגלות את פנימיותו האמיתית (דבר הנובע מהשפעתו הגופנית של האלכוהול). מתוך ניטרול החיצוניות והסרת ההגבלות מתגלה הפנימיות בדרך ממילא. מה שאין כן בסמים, היוצרים חוית התעלות מדומה, מגבירים את פעילות החושים החיצוניים ומסתירים מהאדם את פנימיותו האמיתית. ועוד, רואים במוחש כי 'לקיחת משקה' במינון נכון פועלת אצל החסידים חיזוק בביטול לצדיק ובהתקשרות פנימית אליו. לעומת זאת, נטילת סמים פועלת אי יכולת נפשית לקבל סמכות ולהתקשר לצדיק (מתוך חוית "אני ואפסי עוד").

יוצא, שהשימוש בסמים על מנת להשיג חויה רוחנית דומה לאיסור על כהן להיות שתוי בכניסתו למקדש (ראה בספה"ק קדושת לוי פרשת "אחרי" שאיסור זה בא לפסול עבודת ה' מתוך מניע להשיג חויה ותענוג רוחני). לפי ההלכה כהנים, שהם עובדי ה' באמת, נמנעים בזמן הזה משתית יין (מרביעית ומעלה) בכל עת – משום "מהרה יבנה המקדש".

[כמובן, כל לימוד הזכות על 'לקיחת משקה' – בניגוד לשימוש בסמים – נכון רק כשאדם לוקח משקה במינון נכון, כך שלא יגיע לשכרות מכוערת (שלפי טבע בני דורנו היינו לא יותר מארבע כוסיות קטנות, כתקנת כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש). שתיה מופרזת המביאה לשכרות מכוערת, פרועה והוללת (כשכרותם של נח ולוט) מגונה ביותר בתנ"ך, בדברי חז"ל ובפוסקים – היא מוגדרת כ"אבדן דעת" גמור, אצל מי שאמור להיות בן תורה היא גורמת לחילול ה' גדול, וממילא היא אסורה בתכלית.]

ז. יש להרחיק לגמרי המצאות של סמים מכל ישוב יהודי (ובפרט ישוב בארץ ישראל, השואף להוות דוגמה לחיים בריאים על פי תורה ולקרב רחוקים לדרך ה'). נגע זה מטבעו מדבק אחרים, ועל כן חזקת הנגוע להיות "חוטא ומחטיא את הרבים". יתר על כן, עבירה זו כוללת גם "איסורא" וגם "סכנתא", ולכן, מכל הנאמר, עולה שעל צבור הישוב להיות ערני ביותר לשרשה מגבולו.

אין צריך לומר שאין לקבל לישוב אדם הידוע כנגוע בנגע הסמים, ומובן ממילא שעל כל חבר ישוב הנגוע מכבר בנגע זה לעבור תהליך גמילה. עד לגמילה השלמה, אין להרשות לחבר זה להשפיע השפעה רוחנית על אחרים. כמו בנוגע לכל איסור חמור של תורה, מוטלת האחריות על כללות תושבי הישוב להרחיק לגמרי חבר שאינו מוכן לחיות על פי דרך התורה.

בברכת התורה, סם החיים האמיתי

אינני חושב שיש דבר כלשהוא בעבודת ה' שתוכל להגיע אליו רק על ידי סמים. וגם אם זה קיצור דרך אינני חושב שכך רצון ה'.

בכלל, מחוץ לשאלה ההלכתית, אני חושב שיש פה יותר שאלה מהותית מאשר טכנית.

האם סמים הופכים את האדם לאדם יותר טוב? יותר מאושר? האם הם באמת נותנים מענה לרצונות של האדם או אינם אלא שקר ואשליה רגעית? האם הם דבר טוב או רע?

אני באופן אישי מרחם על אנשים שזו הדרך שלהם להכניס משמעות לחיים.

השאלה שלך לא רלוונטית. 

אם אתה מתכוון לסמים קלים כגון הירוקים למינהם, זה תלוי בך ובמקום בו אתה נמצא כשאתה מגיע למצב של לשאול את השאלה הזו. תברר את זה. בהצלחה

והמסקלין לא חוקי. בישראל, סמים מסוכנים אסורים. כל השאר- הטבעיים וכו' זה סיכון שהוא עצמו לוקח, אם הוא לא עשה עליהם עבודת תחקיר לפני כן, ולפי מה שאני מבינה לא מדובר כאן באדם מסטול וחסר אחריות. בהצלחה גם לך

הדבר אסור מהבחינה המהותית ביותר,של שמירת הנפש ושל היכולת הנורמטיבית של אדם לנהל חיים שיש בהם תוכן ומשמעות,לשמם הגענו לכאן בצורה הפשוטה ביותר

ולכן זו בודאי לא דרך לעבודת ה',זה דבר אסור

http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=12655

http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=52731

http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=78088

יש מה שנקרא רוח התורה , לא כל דבר צריך להסתכם אם מוזכר סעיף בשולחן ערוך או לא. רוח ההלכה אומרת שלא וזה בלי סעיף בשו"ע - זה גורם להרבה דברים לא טובים [אין לי נסיון בזה ב"ה אבל מקריאה והבנה] וזה מספיק כדי להבין שזה אסור.

שמעתי בשמו מאחד השלוחים - שהעיקרון הגדול בו נברא העולם - הוא הבחירה החופשית שניתנה לאדם, שבכך הוא שונה מכל היצורים האחרים. וכאשר יהודי משתמש בסמים, כתוצאה מכך הוא למעשה מאבד את היכולת הזו לבחור באופן חופשי. ולכן השימוש בסמים הינו אסור לפי ההלכה. 

(שמעתי גם אם אינני טועה שזהו הבדל שקיים בין אלכוהול לסמים - אף שאלכוהול משפיע גם לרעה על התיפקוד, ולפעמים גם יותר מסוכן (בכמויות גדולות) מסמים, בטח מסמים קלים - אז, למה אלכוהול לא נאסר בהלכה וסמים כן? (ולהבדיל, גם בחוק של רוב המדינות)? - אלא שאופן ההשפעה (כנראה זה קשור להרכב הכימי ואופן ההשפעה על הגוף) של אלכוהול מזיק רק מכמות מסויימת ואילך, והשפעת סמים נוטלת את הבחירה החופשית של המשתמש גם בכמות קטנה יחסית. 

אולי כאלו שהתנסו יכולים גם כן להעיד - שבשימוש בסמים אפילו בכמות קטנה זה ממש משפיע על התודעה, יותר מוודקה או ויסקי למשל, באופן אח ויותר מפחיד, וכזה ש"הופך אותך" למשהו אחר בזמן שאתה תחת השפעת הסם.

יש יוצא דופן אחד - סם שהוא בריא וחיוני - התורה שנקראת "סם חיים היא למחזיקים בה" - והרמב"ם כותב ומעיד עליה שהיא "איילת אהבים ויעלת חן" (משנה תורה), וגם נגישה לכל אחד בכל זמן ובכל מקום, כך שלמה להיות פראייר ולהסתכן ולאבד את ה"אדם" שבנו - אם אפשר לגלות את עצמנו האמתייים על ידי יגיעה אמיתית וחיפוש בתורה? למה לחפש במחוזות אחרים?

והבטיחו כבר חכמינו ז"ל - יגעת ומצאת - תאמין !!   

ועים סמים זה מה שקורה אבל אני חובת שלחולי נפש אפשר לתת אתר במנות מסוימות ביום ל[מריחואנה] כי זה יותר טוב מכול בכול התרופות שהרופאים נותנין רק בשביל הכסף בכול

מיקרה עים ארתה יכולתסיג לי גם אני חייבת כמה שכתטות אחרי הודו....

אל תיקח ארבה לא יקרה לך כלום(חוץ מיזה שתיכנס לשנתי שנתי כמו כול הגנובים שישבו לנו בבית חבד ובהו בי כשניסיתי לדבר איתם [בעצם הם עישנו ג'רס]לא משנה................

סַמִּים
מוֹכְרִים לָנוּ קְסָמִים
בְּשׁוּקֵי הַחַיִּים
סַמִּים
לִפְעָמִים חֲבוּיִים
גַּם בַּאֲנָשִׁים
חִנּוּכִיִּים

(בוצר,שם,שם)

http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=64145

http://www.kipa.co.il/ask/show/14396-%D7%9C%D7%9E%D7%94-%D7%9C%D7%90-%D7%9C%D7%94%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9-%D7%91%D7%A1%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%A7%D7%9C%D7%99%D7%9D

על פי הלכות הרב עובדיה יוסף זצק"ל  - http://www.halachayomit.co.il/QuestionDetails.aspx?ID=39

על פי ההלכה, אסור לאדם לעשות דבר שגורם לו לנזק פיזי או נפשי הניכר, וכן מבואר בגמ' שאין לקחת סם, אפילו אם אינו מזיק בכלל (איני בקי מהם תכונות המריחואנה), מפני שדבר זה עלול לגרום לאדם להתדרדרות מוסרית, שעלול לבא בגללה גם לפשעים אחרים. על כן, אסור בהחלט להשתמש בסמים על פי ההלכה. וכבר נשאל בזה הגאון רבי משה פינשטין, והעלה בזה לאיסור מכל וכל. ואין זה נוגע לכל דעות קדומות בענין זה.

מקווה שהעניין הובהר

ואכן כמו שאמר כאן אחד המשתמשים 

מי שמחפש כל הזמן אם זה מותר לפי הלכה או לא מותר לפי הלכה

לא הבין בכלל מהי דרכה של תורה !

הלכה או לא הלכה זה לאנשים שמתחילים וחזורים בתשובה , ורק מתחילים ללמוד את עבודת ה' 

אבל לא לכאלו שכבר הולכים בדרך ה' 

מי שכל הזמן נצמד למותר או אסור סופו להכשל ולפול בה

תורה היא דרך חיים !

על כן , בעניין סמים

אני חושבת שמיותר לציין שאפילו אם זה היה מותר הלכתית או מכל בחינה שהיא

אדם שיש לו שכל ישר ואכפת לו מעצמו לא יקח וישתמש בדבר כזה

שהרי מי שצורך דברים כאלו , צריך לעשות בדק בית 

מי שמחפש שמחה ואושר בדרכים כאלו , סימן שיש לו בעיה !

כי הרי הדברים האלו לא מביאים אושר , אלא הם פשוט בריחה זמנית מהמציאות

וגורמים לנזק בריאותי 

בהצלחה ושבת שלום

השיעורים שלו מלאי חיות ושמחה בעבודת השם

וגם יש כנס בכל לבבך, שאמור להיות בז' תמוז בירושלים. זה כנס על עבודת השם והתחדשות בה. חפש, אולי שם נמצא האוצר שלך.

יש באדם גוף ונשמה, הגוף שואף למטה והנשמה שואפת למעלה, האמת שלנו היא הלמעלה, הקרבה לה'...

לאנשים לוקח זמן להתקרב, מתחזקים בשבת, כשרות, צניעות, לאט לאט, כל אחד בקצב שלו, נופלים וקמים...

כן, זה מוזר, לפעמים גם מרתיע לראות מישהי עם מעט בגדים ששרה שה' תמיד אוהב אותה... אבל הבעיה היא לא המעשה-היא מתקרבת, הבעיה היא שאנחנו רואים את זה-אם מישהו פרטי נופל וקם אף אחד לא יודע מזה, אם הוא משתף את זה ברשתות והכל-כולם רואים את זה וכל אחד יכול לומר מה שהוא רוצה...

אדם שיצא מהארון ועדיין שר שירים של חיבור להשי"ת בעצם מדבר את הקושי שלו, זה הכי לגיטימי שיהיה קושי כזה, זה גם מוזר שהוא משתף את זה עם כל העולם אבל זה כבר עניין שלו...🤷

בנוסף, יש אנשים שאומרים שהאינטרנט כולו רע, יכול להיות (זו דעתי האישית, כן, אבל....) שהקב"ה מנסה להראות להם שבכל דבר שהוא יצר יש טוב, גם במה שנראה הכי טמא....

בקיצור, לדעתי זו התחזקות אמיתית שבע"ה תקרב את המשיח..... 

מסף ריגוש שעולה כל הזמן

מחפשים חוויות משמעותיות יותר

לדת יש משמעות בשפע

וכשזה מגיע בפאן בלי כפייה

זה מתאים בול לאנשים שצמאים לריגושים למשמעות 

סקר חדש: התעוררות זהותית, יותר מאשר דתית - כתבות - משב - מה שיהודי בישראל

קצת באסוש כי הייתי מאוד עייף ובקושי הצלחתי לצאת מהמיטה.

קצת נחמד כי כן בסוף גררתי את עצמי ללמוד קצת, ועשיתי פיקניק חביב.

אוכל בלי פרופורציות, שינה בשעות לא חוקיות, יותר מדי קינוחים, שיחות משפחתיות שנמשכות לנצח, ותחושת של איך כבר מוצאי חג עכשיו?

דב סרטים

לצערי...
 

יצאתי עם החלטה שאת שאר חגי השבועות אני עושה בביתי / בית הורי...

היתה חסרה לי יותר אווירה של חג.

ולא, זה לא שלא טוב שם.

אני מאד מאד אוהבת להיות שם.

רק פשוט, היה קצת חוסר מזל השנה, וכל האחים שלו היו במקומות אחרים, אז היינו לבד, עם עוד שני אורחים שאינם מהמשפחה.

אני רגילה למשפחה גדולה, רועשת עם מלא גיסות וילדים, וזה היה דיי כיבוי אורות בשבילי...

עבר טוב ב"ה, וזה ככה מאז שהפסקתי להישאר ער בלילה.

במקום חג שסובב שינה לפני כדי להתכונן, שינה אחרי כדי להתאושש, ונימנומים בשיעורים שרירותיים שמהם אני לא זוכר כלום - אני פשוט מתנהג כמו בשבת רגילה. ככה השעות שלי מסודרות, התפילות שלי נראות כמו שצריך, וגם כשאני לומד אז זה אמיתי וערני.

התכתבות מקצועית לא אמורה לגלוש לשום דבר אם לא מערבים רגשות בכלל.
לא נימה של צחוק ולא אימוגים למיניהם...

אם הצד השני קצת נסחף, פשוט לא לזרום לכיוון שלו,

לענות יפה על אותו עניין ולסיים אותו, בלי לפתח נושא חדש, אפילו שהוא מאד מעניין.

כי זה לא "נחמדות" זה היסחפות.

(מי שנסחף זה הגבולות שלנו - למקום שלא חשבנו שהם יגיעו...)

"אם לא מערבים רגשות בכלל"

בסוף יש לי רגשות, אני לא מערבת אותם, הם כבר מעורבים בעצמם.

ואני חושבת שגם לבני אדם אחרים יש רגשות חיוביים אחד כלפי השני שהם לא דווקא רומנטיים.

השאלה מה נכון לבטא ועד כמה?

כי אם לדוגמא אני מחזירה פידבק למישהו "וואו, עבודה מעולה!"

יש פה רגש, של התפעלות/של שמחה על זה שהוא בצוות שלי/ של הקלה שהוא כבר עשה את זה מצויין

אבל אין פה נימה של צחוק ולא אימוג'ים ולא קלילות, ולא שיחות נפש.. אז לפי מה את קובעת מה מתאים ומה לא? 

בניסוח מאופק יותר,
תלוי לפי הרמה שאת נמצאת בה...

את המשפט שנתת כדוגמה הייתי משנה ומורידה את ה"וואו" והסימן קריאה.

"עבודה מעולה", ואפשר לנסח "עבודה טובה מאד"

זה מעביר את אותו מסר, ללא רגש אישי.

אני יכול לצחוק קצת עם לקוחות בנות בטלפון או לשים סמיילי במייל כדי לשדר שאני נותן שירות חמוד אנושי וחביב.

אבל לא מדבר איתן על שום דבר שקשור לחיים אישיים או דברים אישיים בשום צורה. נותן שירות נטו.

ובכללי משדר אווירה של ביזנס עסקים וכסף. באמת מעניין אותי הביזנס, אז איני צריך לזייף.

אם זאת לקוחה קבועה אני יותר נחמד איתה אבל זה יותר קטע של שימור לקוחות ורמת שירות.

לשמור על מרחק מסויים

זה לא סתם כי בא לה

אז הייתי רוצה ליישם את העיקרון הזה גם בדברים שאין בהם הלכה מפורשת (או שיש ואני לא יודעת)

לא רואה בעיה בנחמדות/ נימה אישית/ הומור בהתכתבות מקצועית

אני חושבת ששיח (גם כזה שכתוב) צריך להיות אנושי ונעים

בלי קשר למין הגורם איתו אני מתכתבת

הגבולות נמצאים בכוונה במטרת הקשר

אם כוונת הקשר מקצועית

היא תשאר כזו גם אם ההתכתבות תהיה יותר אישית/ יומיומית 

קשר ממושך, רווי בנימות אישיות והומור, גם אם מטרתו היתה אמורה להיות מקצועית, עלול למצוא את עצמו במקום אחר לגמרי מההתחלה...

מישהו/ מישהי מסיטים אותו לשם

אולי יש אנשים חסרי מודעות

שלא שמים לב למה שהם עושים

(לי יש קשרים כאלה של הרבה שנים

מקצועיים שמשלבים קשר אישי חברי

זה אף פעם לא הלך למקום אחר

לא מצידי

ולא מהצד השני)

מאוד מתחבר לחשיבה על א-להים לפי המחשבה הפילוסופית עליו, שאי יהיה אפשר להבין אותו אף פעם

מי שנות את הכל ומי שנותן את הערך לכל.

חבר, אבא,מלך.

אמונה-הסיבה שאנשים מצליחים לחיות במציאות ההוויה הזו.

תורה-דרך חיים שיכולה להפוך גם את היצור הכי גשמי ונמוך היהלום הכי גדול ונקי...

אך זה שאני מתפלל אליו.