א. אדם עמוק מאוד. תופס את החיים בצורה חזקה. כל שיחה איתו מגיעה מהר מאוד לרבדים עמוקים.
ב. אדם קליל. זורם מאוד. לא נכנס כמעט לשיחות עמוקות. לא מעסיקות אותו בכלל..
ולמי שמעדיף את האדם העמוק-
למה? זה לא מזוכיזם כזה- מזמין צרות והתמודדויות?
תראו את האנשים הקלילים האלו, שהחיים שלהם זורמים, לא יותר מידי מתבחבשים בעצמם...
מה רע בלא לחשוב ופשוט לחיות את החיים?
[בסדר, השאלה מגמתית..]
זה נראה לך עניין של אופי מולד?
משיח נאו בפומ!
יעלי_אלאט לאט..
עומק בקטע של עבודת מידות אידית, מסלול חיים..
אבלבלבלבל- למה בכלל צריך עומק??
צריך להיות אדם כמה שיותר טוב ולמצות את הכישורים הקיימים.
זה הכל.
השאלה אם אפשר להקל בה?
להקל- א. שתהיה יותר קלה
ב. לחפש "היתר" למה לא לעשות אותה..
היתה תקופה שאמרתי לעצמי שהעומק הזה בחיים שלי עושה אותם משמעותיים וערכיים. שזה נכון..
אבל במקביל יש גם יותר קשיים.. יש הרבה מחשבות מעיקות, התמודדויות גדולות [וברור שצומחים מהן, אבל הן התמודדויות..].
אז היום אני אומרת שעדיף להיות אדם קליל, פחות עומק בחיים אבל חיים יותר זורמים ויפים.
לא צריכה עומק ולא צריכה מחשבות. הם לא מועילים לי ולא לעולם.
בס"ד ובהשתדלותי
בסוף יקבל איזו כאפה מהחיים ויצטרך להתמודד עם דברים כאלה ואחרים. גם האדם העמוק מן הסתם יקבל את ההתמודדויות שלו. אבל להיות אדם עמוק נשמע הרבה יותר מעניין. יש לו על מה לחשוב.
יש לי תחושה שהאמרה "בדרך שאדם רוצה לילך, מוליכים אותו" ממש מסתדרת פה.
אדם זורם, קליל- חייו קלילים, לא מתקדם הרבה בחיים אבל גם פחות סובל.
אדם חושב, כבד- חייו מלאי התמודדויות מהותיות. הוא צומח מהן ומתקדם, אבל סובל הרבה.
גם אני חשבתי שיש משהו כיף בלהיות אדם חושב ועמוק.. בדגש על ה"חשבתי".
בקצרה, יש אנשים חכמים מאוד ומאוד אנשים של שכל ומחשבה אבל בכל זאת הם אנשים קלילים. הם פשוט חושבים יותר מהר מבן אדם ממוצע ועושים את השיכולים החכמים ביותר במהירות האפשרית ולכן מהצד זה נראה שהם קלילים ולא סובלים מהמחשבות..
מהיכרות אישית עם יצורים כאלה
אלא שלוקח את החיים בקלילות, לא חושב הרבה לעומק, פשוט חי..
ואם אפשר לארגן לי איזו פגישה עם אדם כזה, כמו שהצגת, אשמח.
אביא מחברת ועט לרשום טיפים לחיים.
טיפש מפעיל את השכל ולא הולך לו.. (כמו שנאמר, ״תשתוק! אולי יחשבו שאתה חכם..״)
מבחינתי אדם קליל זה אחד שחושב מהר ובחדות ולא נותן למחשבות כבדות להשפיע לו על החיים עד כדי כך שאם מסתכלים לו על הפנים תוך כדי לא יראו אפילו קמט.
רוב האידיאלוגיות השולטות בעולם כיום הם אויליות ומסוכנות.
כל עוד חיים ללא אידיאלוגיה, הכל מצויין.
הרבה יותר חשוב להיות אדם טוב מלהיות אדם חכם. כמובן שהחוכמה היא מעלה גדולה, אך כשהיא הופכת לערך עליון אין מזיקה ממנה.
מחשבות מהותיות [עבודת מידות, הרהורים גבוהים..] או "מה יותר משתלם לקנות- א' או ב'? אהה, כן, ברור שב'.."?
יש אנשים שחושבים הרבה והם טובים מאוד, זה לא תמיד קשור.
אך גם אצלם יש סכנה שהמחשבות הרבות יגרמו לבעיות.
זה לא תמיד לגמרי בשליטת האדם.
אבל נראה לי שאת מדברת על משהו אחר, על חשיבה לשם חשיבה..
מה השעה עכשיו? זהו, הגיע הזמן לחשוב.
|לוקח כיסא|
|יוצא למרפסת|
|חושב|
אחרי 27 דקות..
|קם|
|מתיישב שוב|
|קם במהירות ונכנס לבית|
זהו, סיימתי לחשוב.
מה יש לאכול? אני רעב..
אני רוצה לעשות ד״ר על ׳השפעת הסוכר על שקיעת הצימוקים בכוס לבן׳. הרבה מחשבה השקעתי בזה היום בהפסקת הצהריים שלי
יעלי_אנראה לי שקלטתי אותך.
אם אתה מכיר אנשים כאלו, שיש בהם עומק פנימי גדול ואפשר לדבר איתם בצורה כזו,
ובמקביל הם גם קלילים וזורמים-
אשמח להיות חברה שלהם ולהתחקות אחר מעשיהם.
בן של מלךאי אפשר לדבר איתם בצורה כזאת, רק לעיתים נדירות מתגלה העומק שלהם.
למה?
כי הם אנשים קלילים וזורמים..
אז פשוט תסתובבי בחברת אנשים קלילים ותחכי לרגע שהעומק שלהם יפרוץ 
לפעמים לחנך את כולם להיות באמצע יוצר מיטת סדום.
נולדנו שונים. אנחנו לא אמורים להיות דומים.
גם לפי שמונה פרקים לרמב"ם, אם מותר לי להתיימר לחלוק מה שלקחתי מהלימוד בו - לא מדובר על "אם אתה אדם מאוד דמיננטי תעבוד על להחליש את זה" או "אם אתה מופנם, תנסה להיפטר מזה". אלא על "תהיה דומיננטי \ מופנם בדרך הכי מיטיבה לעולם", שזה דבר שמתגשם ככל שלומדים לשלוט במידות שלנו ולבטא אותן נכון.
אבל בשביל זה צריך *לבטא* אותן. אם אני, שנולדתי מעמיקה וסקרנית, אברח ואתחבא מזה (וזו המשמעות היחידה של "לנהוג בדרך האמצע" במקרה הזה - הדברים האלה טבועים בעומק האישיות, מתחת לכל התכונות ) - העולם יהיה לא מאוזן. יהיה חסר בו עומק מפותח.
לא הייתי מפרשת "אמצע" של הרמב"ם כ"נורמליות" - מה שכולם, אז תהיה גם אתה.
אני מאמינה שכל כח שיש בך, יש בך גם את הכח ההפוך לו בדיוק באותה מידה.
רק שהוא עדיין בגדר פוטנציאל, לא מספיק מפותח.
זה כמו סקאלה -
נדיבות-------חסכנות
הסקאלה יכולה להתרחב עוד הרבה, נדיבות----------------חסכנות
להיות יותר קיצונית, שכל תכונה תופיע בעוצמה גבוהה יותר,
אבל האמצע תמיד יהיה שתי התכונות ביחד.
ואם אתה מופיע תכונה מסויימת בעוצמה גבוהה, אז יתכן שיקח לך יותר זמן ותהליכים לפתח גם את ההיפך המוחלט שלה, עד שתהיה גם וגם = "אמצע".
בקיצור, השאלה היותר מעניינת לטעמי, זה מה הנטיה הטבעית של כל אחד פה.
איזה צד של הסקאלה הוא צריך להתאמץ להופיע.
הרבה מהכותבים אפשר לנחש לבד.
(האמ
לדוגמא)
יש אנשים עמוקים ששואפים לקצת פשטות/קלילות בחייהם
ויש אנשים עמוקים ששואפים לעוד יותר עמקות.
טוב. אבל זאת עוד שאלה... אני אנסה ביום אחר לנסח את הרציונל. עכשיו לא הולך לי
אבל צריך להתכונן להפתעות
נראה לי שחבר'ה מהסוג העמוק ניתן לזהות פה די בקלות.
גם את האלה שבאמצע (משלבים בין קלילות לעומק).
אלה שקלילים בפורום- הם החידה האמיתית..
וכן בצורה קיצונית-
האם תעדיף חיים מורכבים, מאתגרים, הרבה סבל פנימי אבל חיים מלאי משמעות והתקדמויות מהותיות בחיים?
או שתעדיף חיים זורמים, שמחים, בלי הרבה מחשבות וסבל פנימי אבל חיים בלי הרבה התקדמויות בחיים?
בן של מלךושמחים, והחיים שלהן לא חיי שקר?
הם פשוט לא מתעסקים בעומק.. והכל זורםם להם..
למה לא להיות אדם כזה?
למה לחשוב בכלל?
אז עדיף להיות אדם קליל מאשר אדם חושב, עם חיים עמוקים..
לאו בהכרח חייו יהיו עצובים.
החיים שלו פשוט יהיו קלים ויותר זורמים..
בהחלט הם יהיו פחות משמעותיים ועמוקים- אבל מי צריך עומק בכלל??
אבל זה פחות קשור לפה, לדעתי.
ישנם אנשים שחייהם פחות מלאי התמודדות מחשבה וזה לא שהם מתעלמים ממשהו או מדחיקים.
פשוט כך..
יש זוגות שיש ביניהם קשר מעולה, אבל הם לא מדברים הרבה על נושאים עמוקים ושיתופים פנימיים. פשוט זורמים ביחד..
ויש כאלו, שזה מה שמחזק ובונה את הקשר שלהם. השיחות שלהם תהיינה מהותיות, עמוקות, פנימיות..
האנשים הקלילים הם לא מה שמאזן את האנשים העמוקים.
המחשבות של העמוקים נשארות אותן מחשבות..
וקשה לענות עליה תשובה קצרה.
ככלל, כן טוב להתעמק בכל דבר שעושים ולעשות אותו על הצד הטוב ביותר.
השאלה למה התכוונת ב'עמקות'.
קלילות שמגיעה מעצלנות, טיפשות או סתם זלזול בכל דבר ודאי שאיננה טובה.
עמקות טובה בתנאי שאיננה גוררת לפילוסופיה, שממנה אפשר להגיע לעיוותים הנוראים ביותר.
יוסיף דעת יוסיף מכאוב.
לפום חורפא שבשתא.
תכלית הידיעה שלא נדע.
ושלל אמירות דומות...
וידעתי גם ידעתי גם המצדדים בב' ישלפו אחר כבוד
שלל אמירות מסוג אחר.
אז הנה התפתח לנו כאן עוד דיון ושיחת עומק.
לא חבל?
אם כן איפוא, הוא אשר כתבתי בכותרת.
מ.ש.ל.
עמוקות.
(פרפרזה לנאמר בברכות נה.).
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: בצלאל על שם חכמתו נקרא.
בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: לך אמור לו לבצלאל עשה לי
משכן ארון וכלים, הלך משה והפך, ואמר לו: עשה ארון וכלים ומשכן.
אמר לו: משה רבינו, מנהגו של עולם - אדם בונה בית ואחר כך מכניס
לתוכו כלים, ואתה אומר: עשה לי ארון וכלים ומשכן! כלים שאני
עושה - להיכן אכניסם? שמא כך אמר לך הקדוש ברוך הוא: עשה משכן
ארון וכלים.
אמר לו: שמא בצל אל היית וידעת!
קל וחומר שאצל אדם רגיל עדיפה הקלילות.
איך זה משכנע להיות דווקא קליל?
אפשר להגיד גם להפך, וישמע אפילו יותר טוב:
אפילו אם אדם אינו טוב, לפחות שיהיה עמוק ושלחייו תהיה משמעות.
!למה זה סותר?
אדם יכול להיות קליל ברגעים מסוימים ועמוק ברגעים אחרים..
כי קלילות זה לא בהכרח מה שאת מתארת...
אדם יכול להיות מאוד קליל וזורם וכיפי כלפי חוץ.
אבל הוא עסוק מאוד גם בעבודת המידות שלו, בבדיקה עצמית וכל השאר.
אני חושבת שהכל שאלה של כמה אתה מחשיב את עצמך וכמה אתה לוקח את עצמך ברצינות.
אפשר להיות כל היום עם פרצוף תשעה באב כי "אני חושב עכשיו מחשבות נוגות על החיים ומשמעותם" ואפשר לחשוב את אותם מחשבות, לדעת שתמיד יש מה לתקן. ולדעת שבעז''ה ה' אני אצליח לתקן. אבל זה לא "זבנג וגמרנו". וזה יקח זמן. ולהיות שמח מזה שב''ה יש לי מה לעשות בעולם הזה וב''ה יש לי תובנות על החיים, ואפשר ליישם הכל בכיף!
אדם שמסתובב עצוב בגלל שהוא "עמוק" לדעתי לא תופס את המציאות נכון. הוא נותן יותר מידי משמעות לעצמו ופחות מידי אפשרות להתערבות אלוקית. כל מחשבה שעולה לו בראש חוסמת אותו. (לדוגמא: אם הוא עסוק בבדיקה עצמית דקדקנית שכזו. וכל הזמן חושב "זה היה בסדר? זה לא היה בסדר?" זה יחסום אותו, הוא לא יוכל להתקדם לשום מקום ככה.)
אדם צריך לפעול, ולהתפלל שבעז''ה הוא יצליח לעשות את הכי טוב שלו. וכן, לפעמים תהינה טעויות, ומתפקידו לחשוב עליהם, להסיק מסקנות ולהשתפר להבא. אבל זה לא אמור להכניס אותו לכבדות, כי כבדות משתקת.
יש לי חברה טובה ביותר שהיא בדיוק כזאת
אין לה סבלנות לשחנשים וכל אלו אבל היא מאוד מאוד צדיקה עובדת על עצמה במידות ובהלכות
הרב אלימלך בר שאול, "מצווה ולב", עמ' 49-47
פְּנִימִיּוּת – הַחַיִּים וְהַמַּעֲשִׂים מְלַמְּדִים אוֹתָנוּ, שֶׁיֶּשְׁנָם אַנְשֵׁי פְּנִים וְאַנְשֵׁי חוּץ. וְסִימָנִים מֻבְהָקִים לִשְׁנֵי טִפּוּסֵי יְסוֹד אֵלֶּה. אִישׁ הַחוּץ – הוּא זֶה שֶׁכֻּלּוֹ אוֹ רֻבּוֹ מֻפְנֶה כְּלַפֵּי עוֹלָם חוּץ. פָּתוּחַ וּמְפֻלָּשׁ (=פָּתוּחַ מִשְּׁנֵי צְדָדָיו) לִרְשׁוּת הָרַבִּים. כָּל דָּבָר גָּדוֹל וְקָטָן, שֶׁהֵם מִתְרַחֲשִׁים בִּסְבִיבָתוֹ אוֹ בִּקְצֵה הָאֹפֶק וּמֵעֵבֶר לוֹ, מוֹתְחִים אֶת סַקְרָנוּתוֹ עַד הַגְּבוּל הָאַחֲרוֹן, וְהוּא מוֹצֵא בָּהֶם עִנְיָן רָב, "עוֹלָמוֹת" מְלֵאִים, וְיוֹתֵר מִזֶּה: אֶת עוֹלָמוֹ הוּא כֻּלּוֹ. וְרַק "פִּנָּה" אַחַת אֵינָהּ מְעַנְיֶנֶת אוֹתוֹ כֹּל עִקָּר: פִּנַּת נַפְשׁוֹ הוּא. הוּא תָּמִיד הוֹמֶה וּמְהַמֶּה וְרוֹעֵשׁ וְגוֹעֵשׁ אֵצֶל הַכֹּל – וְאֵינוֹ מָצוּי אֵצֶל עַצְמוֹ. עַל כְּתֹבֶת נַפְשׁוֹ לֹא נִרְאֵהוּ וְלֹא נִמְצְאֵהוּ. עִם כָּל הָעוֹלָם הַמִּזְדַּמֵּן לוֹ הוּא נִפְגָּשׁ וּמִשְׁתַּעֲשֵׁעַ, וְעִם עַצְמוֹ אֵינוֹ נִפְגָּשׁ עִדָּן וְעִדָּנִים. הַשְּׁהִיָּה בִּמְחִצַּת נַפְשׁוֹ מְטִילָה עָלָיו שִׁעֲמוּם, וְהוּא בּוֹרֵחַ הֵימֶנּוּ בְּכָל כֹּחוֹ וּרְצוֹנוֹ. אִישׁ זֶה וַדַּאי שֶׁהוּא רָחוֹק לְפִי מַצָּבוֹ מִמִּפְנֶה שֶׁל תְּשׁוּבָה – מִפְּנֵי שֶׁהוּא רָחוֹק מִנַּפְשׁוֹ. וְאֵין הַתְּשׁוּבָה מְצוּיָה אֶלָּא בְּמִי שֶׁמָּצוּי אֵצֶל נַפְשׁוֹ. וַאֲפִלּוּ הוּא בֵּן תּוֹרָה, אֶפְשָׁר שֶׁהוּא מֵאֵלֶּה שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: "'וְלֵב כְּסִילִים לֹא כֵן' – אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁתּוֹרָתָן מִבַּחוּץ וְאֵינָהּ מִבִּפְנִים"(לקוטי מדרשים, בית המדרש, חדר חמישי, 162) וְלָכֵן אֵין בּוֹ "לַחְלוּחִית שֶׁל תּוֹרָה" (שם). תּוֹרָתוֹ יְבֵשָׁה מִשּׁוּם שֶׁנַּפְשׁוֹ יְבֵשָׁה. תּוֹרָתוֹ לֹא נִסְפְּגָה בְּנַפְשׁוֹ, וְנַפְשׁוֹ לֹא טָבְלָה בְּתוֹרָתוֹ. עַל מִפְתַּן הַנֶּפֶשׁ נִשְׁאֲרָה וְלֹא נִכְנְסָה פְּנִימָה. בְּרַם אִישׁ הַפְּנִים הוּא טִפּוּס שׁוֹנֶה לַחֲלוּטִין. הוּא, עִקָּרוֹ בִּפְנִים וְרַק גּוּפוֹ נוֹטֶה לַחוּץ. הוּא מֵהֵיכָלוֹ הַפְּנִימִי אֵינוֹ יוֹצֵא. וְגַם בְּצֵאתוֹ לִפְרָקִים רְחוֹקִים – יְצִיאַת מִקְצָתוֹ הִיא, וְרַק דֶּרֶךְ עֲרַאי. כֻּלּוֹ מְכֻנָּס בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד שֶׁלּוֹ, וְאֵין לוֹ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מֵאֲשֶׁר הֱיוֹתוֹ אֵצֶל עַצְמוֹ, וְאֵין שׁוּם דָּבָר מְעַנְיֵן אוֹתוֹ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר נַפְשׁוֹ הוּא. בָּהּ הוּא רוֹאֶה אֶת עוֹלָמוֹ וְהִנֵּה הוּא כֹּה גָּדוֹל וְעָשִׁיר. וְלֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁאֵין עוֹלָם הַחוּץ זָר לוֹ, אֶלָּא שֶׁמִּתּוֹךְ נַפְשׁוֹ וְדֶרֶךְ נַפְשׁוֹ הוּא רוֹאֶה אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּשְׁלַל צְבָעָיו, בְּכָל אוֹרוֹתָיו וּצְלָלָיו. חוּשִׁים שֶׁהֵם קְרוֹבִים לַנֶּפֶשׁ, וְאֵינָם סְתָם הֶפְקֵר לְכָל מַרְאֶה וּמִשְׁמָע, הֲרֵיהֶם מְמֹרָקִים, מְחֻדָּדִים וּמְמֹרָטִים בְּיוֹתֵר, וְהַנֶּפֶשׁ מִתְלַבֶּשֶׁת בָּהֶם וּמַכְפִּילָה אֶת כֹּחָם פִּי כַּמָּה. |
אם ממש צריך להחליט בין שניהם באופן מוחלט הייתי בוחר בקליל. (אולי כי אני לפעמים העמוק והחושב מדי???)
-"שמעתי כי האומנות אוסרות על בנות טיפוחיהן לחשוב, שלא לגרום להן קמטי דאגה ולהאיץ את זקנתן," התלוצץ והתיישב במקומו.
"ומה בכך? סופנו שהזיקנה תשיג את כולנו, וגם אן עכבנו אותה בשנים אחדות, מחירן של שנים אלה הוא חיים שלמים של טפלות ובורות." -
(בודדה במערכה, אורנה בורדמן)
"לא פעם החכם אומר בעיצבון
שהחכמה היא הבל ורעות רוח;
אך אם הכסיל צועק מיד שזה נכון -
אולי הוא קצת יותר מדי בטוח..."
(- שיר החכם והכסיל / אלתרמן)
אני -
לעמקות הגעתי מתוך הצורך להבין באיזו דרך אדבק ואלך. בסופו של דבר העיקר הוא לעשות מה שראוי. מי שמסוגל לחיות את זה באופן פשוט - באמת אשריו, אבל מי שדברים לא ברורים לו, אין לו מנוס מלייצב אותם במחשבה.
הצרה מתחילה כשהאדם שוכח את ה"מאין באת" הזה. אם הוא מנסה 'לצייר' לעצמו את העולם כולו באופן 'תפיסתי' 'רכושני' - דינו תמיד לכישלון.
[ומחילה אם אני לא מובן מספיק.]
יש שני נושאים שונים-
עמקות ושטחיות
וקלילות וכבדות
הקלילות אינה ההפך מעמקות אלא ההפך מכבדות
העמקות אינה ההפך מקלילות אלא ההפך משטחיות
עדיף להיות אדם עמוק וקליל, זה יותר מסובך מלהיות אדם קליל ושטחי, או עמוק וכבד,
אבל זו הדרך הנכונה ביותר והבריאה ביותר.
לדעתי והבנתי לפחות.
לשלאתך-
עמקות יכולה להיות מזוכיזם, ואכן מצאנו בהרבה תרבויות את דמות ה"פילוסוף המיוסר" או ה"צדיק המעונה"
אבל זה לא חייב להיות ככה, ולא זה החינוך שקיבלנו מרבותינו.
מה רע בלא לחשוב?
האדם הוא הבריאה היחידה שקיבלה את הזכות לבחור, זו הייחודיות שלנו וזה התפקיד שלנו. ככל שאנחנו בוחרים יותר, אנחנו
חיים יותר, ככל שאנחנו בוחרים פחות אנחנו מתים יותר. פרפרזה נחמדה היא "רק דגים מתים זורמים", מי שמת אינו יכול לבחור להתנגד לזרם המציאות, מי שחי, יכול ולא מעט פעמים יבחר בכך.
מי שלא חושב נותן לחיים לסחוף אותו, הוא לא יודע לאן הוא יגיע(וגם לא אכפת לו כנראה), אין לו משהו שחשוב לו מספיק כדי
שהוא יחשוב על איך לדאוג שהדבר הזה לא יפגע, אולי אפילו כיצד להועיל לדבר הזה - זה נקרא מוות.
כדי לחיות צריך לחשוב, צריך להבין לאן הולכים ואיך הולכים ומה המכשולים ומה הסכנות.
זה מה שרע בלא לחשוב- אפשר לא לחשוב, רק כשלא אכפת מהתוצאות, יש דברים שבאמת לא משנים, יש דברים שמשנים מאוד.
שבוע טוב ומבורך וחודש טוב לכולנו!
אני מבינה מאיזה מקום השאלה נובעת. השאלה נובעת מכך שאכן מאוד קשה למצוא את השילוב בין שני הדברים באנשים.
ולכן הבסיס עליו את שואלת את השאלה הוא נכון.
ישנם אנשים שהשילוב הזה קיים בהם אך הוא לא פשוט. ואכן לא קל ליצור הרמוניה בין שני הדברים.
אני יכולה לשתף מחוויה אישית, בתור אדם כזה, הרבה פעמים אנשים עלולים לתפוס אותי בתור בחורה מאוד עמוקה ולא רואים את הצדדים הנוספים, ולעיתים, הצד המאוד חי וקליל נוכח ומפספסים רובד שלם אחר שקיים בי כי אין להם את היכולת להיפגש עם אותו הרובד.
לכן, יש לי הרבה סוגי חברות. יש חברות שמצליחות ומסוגלות להיפגש רק עם הרובד הקליל שבי מכיוון שאין בהם את הרובד הנוסף. ויש אחרות שהן מאוד עמוקות ובאמת פעמים רבות זה מביא גם כבדות. כבדות יכולה להיות תולדה של העומק. אך זה לא מחייב.
אני יכולה להגיד בכנות שהעומק הזה הרבה פעמים יכול לסבך ויוצר יותר התמודדויות. אך הוא מפגיש אותי עם צד שלם של החיים שלעולם לא הייתי נפגשת איתו אם לא היה קיים בי הרובד הזה.
לכן זו שאלה טובה.
אין לי תשובה חד משמעית.
סביר שהלכה למעשה, הבן זוג שלי הצטרך להיות בן אדם שקיימים בו שני הדברים, כי אחרת לא תהיה לו היכרות עם עולם שלם שקיים בי.
ניסחת יפהלומדתתתתיהל
(לא קראתי כמעט תגובות אז ייתכן מאוד שאני חוזר על דברים שנאמרו)
בסופו של יום תמיד יהיו אנשים כאלו ואנשים כאלו, כל אחד והאופי שמתאים לו.
אני אישית, מחשיב את עצמי יותר עמוק ו"רציני". זה לא שאני לא יכול לנהל שיחה קלילה ומשעשעת, וזה לא שאני לא יודע לזרום לעיתים - אבל כן אני לרוב אשתדל להתייחס לדברים ברצינות ולשקול את כל הצדדים, לפני שעושים דברים בפזיזות. וכן, אני בהחלט חושב שאין בעיה בלהיות שקול ורציני והגיוני. אבל גם אין בעיה בלהיות "זורם עם החיים". כל אחד, לרוב, יהיה בו את השילוב של שניהם והשאלה היא רק המינון. אז יקה מוחלט אני לא, אבל גם לא "היפי" שלם...
כל טוב.
גם העמוקים לפעמים כדאי שידעו להקליל,
וגם הקלילים כדאי שלפעמים ידעו להעמיק.
עזרה למי שבאמת צריך, חיזוק המוסדות התורניים בצה"ד ותמיכה באברכים מתאימים מהצה"ד שרוצים לגדול ולהיות גדולי הדור באמת, כסף למחקרים ופיתוחים רפואיים פורצי דרך באמת
(יש עוד משהו חשוב אבל אני לא רוצה שיגמרו לי הארבעה- פועל לחיבור בין הצה"ד התורנית לחרדים והבנה שיש הרבה יותר משותף ממה שנראה ושאפשר יחד לשנות המון דברים).
אבל העיקר- מקדם את בניין המקדש. תמיכה רצינית בארגונים שפועלים בשביל זה. גיוס אברכים ברמה שיעסקו בשאלות הנצרכות וכן אנשי מחקר. פעילויות להשפעה על דעת הקהל.
לצורך זה צריך גם לעשות את מה שעושים הקטארים, להשתלט על כל מיני מוסדות אקדמיים ותרבותיים באמריקה ובאירופה ולהכניס לשם את ה"אג'נדה" שלנו. לשבור את הפרוגרס בעזרת חיזוק המתנגדים. לתמוך בכל המדינות שמוכנות לשנות קו ולתמוך בנו ולא בשונאינו ולפעול נגד ההשתלטות האיסלאמית. לגרום לכמה שיותר הגירה מכאן בעזרת נתינת סכום כסף גדול לכל מי שמוכן לעזוב ולמדינות שרוצות לקלוט אותם.
* אין להזדהות ברשתות החברתיות כעובד *** אלא באישור וגם אז יש לשמור על שיח מכבד.
* ובשום מקרה אין לכתוב דברים בשם החברה, זה תפקידו של הדובר
נראה לי אני מתפטר
לא הכל חומרי בעולם הזה
סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.
סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.
מה עדיף?
ידע?
טיולים?
חיבור להתיישבות?
חקלאות?
אני בדיוק מתלבט בעניין
ומסעות
זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ
מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)
יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר,
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.
סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.
אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים
אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע
אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה
ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות
אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.
(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)
ואני רק מרגיש רצון להתקרב עוד ועוד ועוד
על מה אתה מתלבט?
אתה אוהב לשאול שאלות, אה?
יותר מלשתף בעצמך😏
לדעתי הכי כדאי להתחיל בלצאת לסיורים עם מדריכים שמלמדים את ההסטוריה של המקומות מאז התנ"ך ועד ימינו.
גם להבין פשט תנ"ך. בדיוק קראתי את החוברת של נתנאל אלינסון על מגילת רות, ואתה רואה שאי אפשר להבין באמת את מה שקרה שם בלי הבנה בסיסית במציאות החקלאית ובתנאי האקלים של האזור לדוג'.
איראן: תקפנו בסיסים אמריקאים בחריין
יש כזה דבר?
כתבתי דברים לא יפים בכלל על חג הסיגד,
בדיעבד הבנתי שזה נבע נטו מבורות.
הפוסט נמחק לבקשתי, ומאז למדתי לקח...
בתור מי ששנים גדל על זה שהתורה נמצאת רק אצל החרדים..
למרבה ההפתעה משהו בליבי מושך אותי דווקא לרוח הלימוד של הדת"ל.
אני לא מכיר הרבה, אבל נשמע לי שיש שם משהו יותר בריא.
תוכלו להחכים אותי בנושא?
אשמח לשמוע גם את מי שחושב שזה לא נכון.
לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......
מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....
אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...
לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....
אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...
בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......
ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅
באמת בהצלחה🙏🙏
(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)
הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.
בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר
זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.
ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.
נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.
האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.
אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה
באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.
התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.
תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו.
זו ממש טעות לחשוב אחרת.
אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?
תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅
אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...
האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....
כותבים @ ואז בצמוד אליו ובלי רווחים מתחילים לכתוב את שם המשתמש שאת רוצה לתייג. תיפתח כמו תיבה שממנה תבחרי את האחד הרצוי. @נחלת
אמנם אני מניח שהפעם דווקא התכוונת לא באמת לתייג אותי
לי יש מנהג, שאולי אנשים לא שמים לב, להפריד בין הקבוצות השונות בציבור החרדי כי לא כולם זהים. אני כן חושב ככלל שהציבור החרדי אוהב פחות, אבל לא דווקא במזיד, אלא פשוט כי כשנושא האהבה לא נמצא על ראש שמחתך אז זה בפועל לא באמת מתגלה. למשל, אפשר להשוות למשל מגזר כלשהו לחב"ד? נושא אהבת ישראל שם הוא כל כך חזק שזה לא מהשפה לחוץ אלא ממש ניכר בכל המעשים.
בנוסף, לאחרונה, ההתבטאויות של מי שאמורים להיות מנהיגי הציבור ומתווי הדרך לקהל מאוד מקשים על ההבנה שאת רוצה...
מבחינתי את שלי אמרתי בהקשר הזה. לא חייבים להמשיך לדון בנקודה, ואני בהחלט מקווה שלא נתדרדר חלילה כמו בפעם ההיא. ברור לי שאת לא מסכימה עם מה שכתבתי, אז את לא חייבת להגיב אם את מוצאת לנכון.
ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.
תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך
לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.
תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה
מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.
בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.
לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.
נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)
בהצלחה רבה
יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :
יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:
בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי
יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:
ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים
יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :
גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה
יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:
יש אתר של הרב אבינר:
הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר
האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :
אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?
ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.
הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד
פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה
יחלקו כבוד לרבנים חרדים
לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.
לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק
אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים
וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.
תסיק כאן למה ומה זה אומר
מה האסוציאציה הראשונית שעולה בכם כשאתם רואים חרדי?
אותם הקילקולים שראה רבי ישראל סלנט כשהקים את תנועת המוסר.
בעניין הזה המציאות מוכיחה, לצערינו, שנפש החיים טעה כשכתב שלימוד גמרא מתקן את מידותיו של האדם. תנועת המוסר צדקה.
למעשה כבר קדם הרמח"ל ותיאר במדויק בהקדמה למסילת ישרים את המצב שבו החכמים לא לומדים מוסר והבעלבתים גם לא לומדים מוסר. ללמוד על מנת לעשות.
בתחנת אוטובוס?
בתור לרופא?
באמת?
ב. התחושות האלה עולות יותר מול צעירים וגילאי האמצע.
ג. ניתוק, בשונה מיהירות וגסות רוח, אינו מידה רעה אלא מידה עצובה. יכול להיות אדם טוב ועדין שיהיה מנותק לגמרי.
ד. האם אני מרגיש בוז וריחוק כלפיי גם בתחנת אוטובוס ובהמתנה לרופא? כן, למרבה הצער..
על כל אדם/מגזר איזשהו.
מה עולה כשרואים חילוני?
מה עולה כשרואים עץ?
האם אתם מסתכלים על הדרך שלי בעין טובה או רעה?
אז זהו- כשאני רואה חרדי שמח עם מלא חיים- אני שמח ומעריך. בדרך כלל אלה חסידים.
כשאני רואה חרדי שכלוא בתוך המגזריות שלו, או בתוך דרך שהוא לא רוצה להיות חלק ממנה, שרואים על הפרצוף שלו מלא אתכפיא- אני מרחם עליו..
ותמיד תוהה אם טוב לו באמת בדרך הזו
+ באופן כללי הגישה שלי שעדיף שכל אחד יתקן את המגזר שאליו הוא 'שייך' ולא מגזרים אחרים
אז היחס הכללי שלי הוא בעיקר 'זה עושה את החיים קלים לגור באזור שלידו יש חרדים - שטיבלך/קניית ארבעת המינים/בתי מדרש שפתוחים במשך היום וכו' '
כמו שלא עולה לי כלום עבור דת"ל או חילני
תות?
אבל נחכה לשם הרשמי כדי לוודא
60 לשעה
80 לשעה
לא כולל הפסקות אוכל
