א. אדם עמוק מאוד. תופס את החיים בצורה חזקה. כל שיחה איתו מגיעה מהר מאוד לרבדים עמוקים.
ב. אדם קליל. זורם מאוד. לא נכנס כמעט לשיחות עמוקות. לא מעסיקות אותו בכלל..
ולמי שמעדיף את האדם העמוק-
למה? זה לא מזוכיזם כזה- מזמין צרות והתמודדויות?
תראו את האנשים הקלילים האלו, שהחיים שלהם זורמים, לא יותר מידי מתבחבשים בעצמם...
מה רע בלא לחשוב ופשוט לחיות את החיים?
[בסדר, השאלה מגמתית..]
זה נראה לך עניין של אופי מולד?
משיח נאו בפומ!
יעלי_אלאט לאט..
עומק בקטע של עבודת מידות אידית, מסלול חיים..
אבלבלבלבל- למה בכלל צריך עומק??
צריך להיות אדם כמה שיותר טוב ולמצות את הכישורים הקיימים.
זה הכל.
השאלה אם אפשר להקל בה?
להקל- א. שתהיה יותר קלה
ב. לחפש "היתר" למה לא לעשות אותה..
היתה תקופה שאמרתי לעצמי שהעומק הזה בחיים שלי עושה אותם משמעותיים וערכיים. שזה נכון..
אבל במקביל יש גם יותר קשיים.. יש הרבה מחשבות מעיקות, התמודדויות גדולות [וברור שצומחים מהן, אבל הן התמודדויות..].
אז היום אני אומרת שעדיף להיות אדם קליל, פחות עומק בחיים אבל חיים יותר זורמים ויפים.
לא צריכה עומק ולא צריכה מחשבות. הם לא מועילים לי ולא לעולם.
בס"ד ובהשתדלותי
בסוף יקבל איזו כאפה מהחיים ויצטרך להתמודד עם דברים כאלה ואחרים. גם האדם העמוק מן הסתם יקבל את ההתמודדויות שלו. אבל להיות אדם עמוק נשמע הרבה יותר מעניין. יש לו על מה לחשוב.
יש לי תחושה שהאמרה "בדרך שאדם רוצה לילך, מוליכים אותו" ממש מסתדרת פה.
אדם זורם, קליל- חייו קלילים, לא מתקדם הרבה בחיים אבל גם פחות סובל.
אדם חושב, כבד- חייו מלאי התמודדויות מהותיות. הוא צומח מהן ומתקדם, אבל סובל הרבה.
גם אני חשבתי שיש משהו כיף בלהיות אדם חושב ועמוק.. בדגש על ה"חשבתי".
בקצרה, יש אנשים חכמים מאוד ומאוד אנשים של שכל ומחשבה אבל בכל זאת הם אנשים קלילים. הם פשוט חושבים יותר מהר מבן אדם ממוצע ועושים את השיכולים החכמים ביותר במהירות האפשרית ולכן מהצד זה נראה שהם קלילים ולא סובלים מהמחשבות..
מהיכרות אישית עם יצורים כאלה
אלא שלוקח את החיים בקלילות, לא חושב הרבה לעומק, פשוט חי..
ואם אפשר לארגן לי איזו פגישה עם אדם כזה, כמו שהצגת, אשמח.
אביא מחברת ועט לרשום טיפים לחיים.
טיפש מפעיל את השכל ולא הולך לו.. (כמו שנאמר, ״תשתוק! אולי יחשבו שאתה חכם..״)
מבחינתי אדם קליל זה אחד שחושב מהר ובחדות ולא נותן למחשבות כבדות להשפיע לו על החיים עד כדי כך שאם מסתכלים לו על הפנים תוך כדי לא יראו אפילו קמט.
רוב האידיאלוגיות השולטות בעולם כיום הם אויליות ומסוכנות.
כל עוד חיים ללא אידיאלוגיה, הכל מצויין.
הרבה יותר חשוב להיות אדם טוב מלהיות אדם חכם. כמובן שהחוכמה היא מעלה גדולה, אך כשהיא הופכת לערך עליון אין מזיקה ממנה.
מחשבות מהותיות [עבודת מידות, הרהורים גבוהים..] או "מה יותר משתלם לקנות- א' או ב'? אהה, כן, ברור שב'.."?
יש אנשים שחושבים הרבה והם טובים מאוד, זה לא תמיד קשור.
אך גם אצלם יש סכנה שהמחשבות הרבות יגרמו לבעיות.
זה לא תמיד לגמרי בשליטת האדם.
אבל נראה לי שאת מדברת על משהו אחר, על חשיבה לשם חשיבה..
מה השעה עכשיו? זהו, הגיע הזמן לחשוב.
|לוקח כיסא|
|יוצא למרפסת|
|חושב|
אחרי 27 דקות..
|קם|
|מתיישב שוב|
|קם במהירות ונכנס לבית|
זהו, סיימתי לחשוב.
מה יש לאכול? אני רעב..
אני רוצה לעשות ד״ר על ׳השפעת הסוכר על שקיעת הצימוקים בכוס לבן׳. הרבה מחשבה השקעתי בזה היום בהפסקת הצהריים שלי
יעלי_אנראה לי שקלטתי אותך.
אם אתה מכיר אנשים כאלו, שיש בהם עומק פנימי גדול ואפשר לדבר איתם בצורה כזו,
ובמקביל הם גם קלילים וזורמים-
אשמח להיות חברה שלהם ולהתחקות אחר מעשיהם.
בן של מלךאי אפשר לדבר איתם בצורה כזאת, רק לעיתים נדירות מתגלה העומק שלהם.
למה?
כי הם אנשים קלילים וזורמים..
אז פשוט תסתובבי בחברת אנשים קלילים ותחכי לרגע שהעומק שלהם יפרוץ 
לפעמים לחנך את כולם להיות באמצע יוצר מיטת סדום.
נולדנו שונים. אנחנו לא אמורים להיות דומים.
גם לפי שמונה פרקים לרמב"ם, אם מותר לי להתיימר לחלוק מה שלקחתי מהלימוד בו - לא מדובר על "אם אתה אדם מאוד דמיננטי תעבוד על להחליש את זה" או "אם אתה מופנם, תנסה להיפטר מזה". אלא על "תהיה דומיננטי \ מופנם בדרך הכי מיטיבה לעולם", שזה דבר שמתגשם ככל שלומדים לשלוט במידות שלנו ולבטא אותן נכון.
אבל בשביל זה צריך *לבטא* אותן. אם אני, שנולדתי מעמיקה וסקרנית, אברח ואתחבא מזה (וזו המשמעות היחידה של "לנהוג בדרך האמצע" במקרה הזה - הדברים האלה טבועים בעומק האישיות, מתחת לכל התכונות ) - העולם יהיה לא מאוזן. יהיה חסר בו עומק מפותח.
לא הייתי מפרשת "אמצע" של הרמב"ם כ"נורמליות" - מה שכולם, אז תהיה גם אתה.
אני מאמינה שכל כח שיש בך, יש בך גם את הכח ההפוך לו בדיוק באותה מידה.
רק שהוא עדיין בגדר פוטנציאל, לא מספיק מפותח.
זה כמו סקאלה -
נדיבות-------חסכנות
הסקאלה יכולה להתרחב עוד הרבה, נדיבות----------------חסכנות
להיות יותר קיצונית, שכל תכונה תופיע בעוצמה גבוהה יותר,
אבל האמצע תמיד יהיה שתי התכונות ביחד.
ואם אתה מופיע תכונה מסויימת בעוצמה גבוהה, אז יתכן שיקח לך יותר זמן ותהליכים לפתח גם את ההיפך המוחלט שלה, עד שתהיה גם וגם = "אמצע".
בקיצור, השאלה היותר מעניינת לטעמי, זה מה הנטיה הטבעית של כל אחד פה.
איזה צד של הסקאלה הוא צריך להתאמץ להופיע.
נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון
יש אנשים עמוקים ששואפים לקצת פשטות/קלילות בחייהם
ויש אנשים עמוקים ששואפים לעוד יותר עמקות.
טוב. אבל זאת עוד שאלה... אני אנסה ביום אחר לנסח את הרציונל. עכשיו לא הולך לי
אבל צריך להתכונן להפתעות
נראה לי שחבר'ה מהסוג העמוק ניתן לזהות פה די בקלות.
גם את האלה שבאמצע (משלבים בין קלילות לעומק).
אלה שקלילים בפורום- הם החידה האמיתית..
וכן בצורה קיצונית-
האם תעדיף חיים מורכבים, מאתגרים, הרבה סבל פנימי אבל חיים מלאי משמעות והתקדמויות מהותיות בחיים?
או שתעדיף חיים זורמים, שמחים, בלי הרבה מחשבות וסבל פנימי אבל חיים בלי הרבה התקדמויות בחיים?
בן של מלךושמחים, והחיים שלהן לא חיי שקר?
הם פשוט לא מתעסקים בעומק.. והכל זורםם להם..
למה לא להיות אדם כזה?
למה לחשוב בכלל?
אז עדיף להיות אדם קליל מאשר אדם חושב, עם חיים עמוקים..
לאו בהכרח חייו יהיו עצובים.
החיים שלו פשוט יהיו קלים ויותר זורמים..
בהחלט הם יהיו פחות משמעותיים ועמוקים- אבל מי צריך עומק בכלל??
אבל זה פחות קשור לפה, לדעתי.
ישנם אנשים שחייהם פחות מלאי התמודדות מחשבה וזה לא שהם מתעלמים ממשהו או מדחיקים.
פשוט כך..
יש זוגות שיש ביניהם קשר מעולה, אבל הם לא מדברים הרבה על נושאים עמוקים ושיתופים פנימיים. פשוט זורמים ביחד..
ויש כאלו, שזה מה שמחזק ובונה את הקשר שלהם. השיחות שלהם תהיינה מהותיות, עמוקות, פנימיות..
האנשים הקלילים הם לא מה שמאזן את האנשים העמוקים.
המחשבות של העמוקים נשארות אותן מחשבות..
וקשה לענות עליה תשובה קצרה.
ככלל, כן טוב להתעמק בכל דבר שעושים ולעשות אותו על הצד הטוב ביותר.
השאלה למה התכוונת ב'עמקות'.
קלילות שמגיעה מעצלנות, טיפשות או סתם זלזול בכל דבר ודאי שאיננה טובה.
עמקות טובה בתנאי שאיננה גוררת לפילוסופיה, שממנה אפשר להגיע לעיוותים הנוראים ביותר.
יוסיף דעת יוסיף מכאוב.
לפום חורפא שבשתא.
תכלית הידיעה שלא נדע.
ושלל אמירות דומות...
וידעתי גם ידעתי גם המצדדים בב' ישלפו אחר כבוד
שלל אמירות מסוג אחר.
אז הנה התפתח לנו כאן עוד דיון ושיחת עומק.
לא חבל?
אם כן איפוא, הוא אשר כתבתי בכותרת.
מ.ש.ל.
עמוקות.
(פרפרזה לנאמר בברכות נה.).
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: בצלאל על שם חכמתו נקרא.
בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: לך אמור לו לבצלאל עשה לי
משכן ארון וכלים, הלך משה והפך, ואמר לו: עשה ארון וכלים ומשכן.
אמר לו: משה רבינו, מנהגו של עולם - אדם בונה בית ואחר כך מכניס
לתוכו כלים, ואתה אומר: עשה לי ארון וכלים ומשכן! כלים שאני
עושה - להיכן אכניסם? שמא כך אמר לך הקדוש ברוך הוא: עשה משכן
ארון וכלים.
אמר לו: שמא בצל אל היית וידעת!
קל וחומר שאצל אדם רגיל עדיפה הקלילות.
איך זה משכנע להיות דווקא קליל?
אפשר להגיד גם להפך, וישמע אפילו יותר טוב:
אפילו אם אדם אינו טוב, לפחות שיהיה עמוק ושלחייו תהיה משמעות.
!למה זה סותר?
אדם יכול להיות קליל ברגעים מסוימים ועמוק ברגעים אחרים..
כי קלילות זה לא בהכרח מה שאת מתארת...
אדם יכול להיות מאוד קליל וזורם וכיפי כלפי חוץ.
אבל הוא עסוק מאוד גם בעבודת המידות שלו, בבדיקה עצמית וכל השאר.
אני חושבת שהכל שאלה של כמה אתה מחשיב את עצמך וכמה אתה לוקח את עצמך ברצינות.
אפשר להיות כל היום עם פרצוף תשעה באב כי "אני חושב עכשיו מחשבות נוגות על החיים ומשמעותם" ואפשר לחשוב את אותם מחשבות, לדעת שתמיד יש מה לתקן. ולדעת שבעז''ה ה' אני אצליח לתקן. אבל זה לא "זבנג וגמרנו". וזה יקח זמן. ולהיות שמח מזה שב''ה יש לי מה לעשות בעולם הזה וב''ה יש לי תובנות על החיים, ואפשר ליישם הכל בכיף!
אדם שמסתובב עצוב בגלל שהוא "עמוק" לדעתי לא תופס את המציאות נכון. הוא נותן יותר מידי משמעות לעצמו ופחות מידי אפשרות להתערבות אלוקית. כל מחשבה שעולה לו בראש חוסמת אותו. (לדוגמא: אם הוא עסוק בבדיקה עצמית דקדקנית שכזו. וכל הזמן חושב "זה היה בסדר? זה לא היה בסדר?" זה יחסום אותו, הוא לא יוכל להתקדם לשום מקום ככה.)
אדם צריך לפעול, ולהתפלל שבעז''ה הוא יצליח לעשות את הכי טוב שלו. וכן, לפעמים תהינה טעויות, ומתפקידו לחשוב עליהם, להסיק מסקנות ולהשתפר להבא. אבל זה לא אמור להכניס אותו לכבדות, כי כבדות משתקת.
יש לי חברה טובה ביותר שהיא בדיוק כזאת
אין לה סבלנות לשחנשים וכל אלו אבל היא מאוד מאוד צדיקה עובדת על עצמה במידות ובהלכות
הרב אלימלך בר שאול, "מצווה ולב", עמ' 49-47
פְּנִימִיּוּת – הַחַיִּים וְהַמַּעֲשִׂים מְלַמְּדִים אוֹתָנוּ, שֶׁיֶּשְׁנָם אַנְשֵׁי פְּנִים וְאַנְשֵׁי חוּץ. וְסִימָנִים מֻבְהָקִים לִשְׁנֵי טִפּוּסֵי יְסוֹד אֵלֶּה. אִישׁ הַחוּץ – הוּא זֶה שֶׁכֻּלּוֹ אוֹ רֻבּוֹ מֻפְנֶה כְּלַפֵּי עוֹלָם חוּץ. פָּתוּחַ וּמְפֻלָּשׁ (=פָּתוּחַ מִשְּׁנֵי צְדָדָיו) לִרְשׁוּת הָרַבִּים. כָּל דָּבָר גָּדוֹל וְקָטָן, שֶׁהֵם מִתְרַחֲשִׁים בִּסְבִיבָתוֹ אוֹ בִּקְצֵה הָאֹפֶק וּמֵעֵבֶר לוֹ, מוֹתְחִים אֶת סַקְרָנוּתוֹ עַד הַגְּבוּל הָאַחֲרוֹן, וְהוּא מוֹצֵא בָּהֶם עִנְיָן רָב, "עוֹלָמוֹת" מְלֵאִים, וְיוֹתֵר מִזֶּה: אֶת עוֹלָמוֹ הוּא כֻּלּוֹ. וְרַק "פִּנָּה" אַחַת אֵינָהּ מְעַנְיֶנֶת אוֹתוֹ כֹּל עִקָּר: פִּנַּת נַפְשׁוֹ הוּא. הוּא תָּמִיד הוֹמֶה וּמְהַמֶּה וְרוֹעֵשׁ וְגוֹעֵשׁ אֵצֶל הַכֹּל – וְאֵינוֹ מָצוּי אֵצֶל עַצְמוֹ. עַל כְּתֹבֶת נַפְשׁוֹ לֹא נִרְאֵהוּ וְלֹא נִמְצְאֵהוּ. עִם כָּל הָעוֹלָם הַמִּזְדַּמֵּן לוֹ הוּא נִפְגָּשׁ וּמִשְׁתַּעֲשֵׁעַ, וְעִם עַצְמוֹ אֵינוֹ נִפְגָּשׁ עִדָּן וְעִדָּנִים. הַשְּׁהִיָּה בִּמְחִצַּת נַפְשׁוֹ מְטִילָה עָלָיו שִׁעֲמוּם, וְהוּא בּוֹרֵחַ הֵימֶנּוּ בְּכָל כֹּחוֹ וּרְצוֹנוֹ. אִישׁ זֶה וַדַּאי שֶׁהוּא רָחוֹק לְפִי מַצָּבוֹ מִמִּפְנֶה שֶׁל תְּשׁוּבָה – מִפְּנֵי שֶׁהוּא רָחוֹק מִנַּפְשׁוֹ. וְאֵין הַתְּשׁוּבָה מְצוּיָה אֶלָּא בְּמִי שֶׁמָּצוּי אֵצֶל נַפְשׁוֹ. וַאֲפִלּוּ הוּא בֵּן תּוֹרָה, אֶפְשָׁר שֶׁהוּא מֵאֵלֶּה שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: "'וְלֵב כְּסִילִים לֹא כֵן' – אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁתּוֹרָתָן מִבַּחוּץ וְאֵינָהּ מִבִּפְנִים"(לקוטי מדרשים, בית המדרש, חדר חמישי, 162) וְלָכֵן אֵין בּוֹ "לַחְלוּחִית שֶׁל תּוֹרָה" (שם). תּוֹרָתוֹ יְבֵשָׁה מִשּׁוּם שֶׁנַּפְשׁוֹ יְבֵשָׁה. תּוֹרָתוֹ לֹא נִסְפְּגָה בְּנַפְשׁוֹ, וְנַפְשׁוֹ לֹא טָבְלָה בְּתוֹרָתוֹ. עַל מִפְתַּן הַנֶּפֶשׁ נִשְׁאֲרָה וְלֹא נִכְנְסָה פְּנִימָה. בְּרַם אִישׁ הַפְּנִים הוּא טִפּוּס שׁוֹנֶה לַחֲלוּטִין. הוּא, עִקָּרוֹ בִּפְנִים וְרַק גּוּפוֹ נוֹטֶה לַחוּץ. הוּא מֵהֵיכָלוֹ הַפְּנִימִי אֵינוֹ יוֹצֵא. וְגַם בְּצֵאתוֹ לִפְרָקִים רְחוֹקִים – יְצִיאַת מִקְצָתוֹ הִיא, וְרַק דֶּרֶךְ עֲרַאי. כֻּלּוֹ מְכֻנָּס בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד שֶׁלּוֹ, וְאֵין לוֹ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מֵאֲשֶׁר הֱיוֹתוֹ אֵצֶל עַצְמוֹ, וְאֵין שׁוּם דָּבָר מְעַנְיֵן אוֹתוֹ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר נַפְשׁוֹ הוּא. בָּהּ הוּא רוֹאֶה אֶת עוֹלָמוֹ וְהִנֵּה הוּא כֹּה גָּדוֹל וְעָשִׁיר. וְלֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁאֵין עוֹלָם הַחוּץ זָר לוֹ, אֶלָּא שֶׁמִּתּוֹךְ נַפְשׁוֹ וְדֶרֶךְ נַפְשׁוֹ הוּא רוֹאֶה אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּשְׁלַל צְבָעָיו, בְּכָל אוֹרוֹתָיו וּצְלָלָיו. חוּשִׁים שֶׁהֵם קְרוֹבִים לַנֶּפֶשׁ, וְאֵינָם סְתָם הֶפְקֵר לְכָל מַרְאֶה וּמִשְׁמָע, הֲרֵיהֶם מְמֹרָקִים, מְחֻדָּדִים וּמְמֹרָטִים בְּיוֹתֵר, וְהַנֶּפֶשׁ מִתְלַבֶּשֶׁת בָּהֶם וּמַכְפִּילָה אֶת כֹּחָם פִּי כַּמָּה. |
אם ממש צריך להחליט בין שניהם באופן מוחלט הייתי בוחר בקליל. (אולי כי אני לפעמים העמוק והחושב מדי???)
-"שמעתי כי האומנות אוסרות על בנות טיפוחיהן לחשוב, שלא לגרום להן קמטי דאגה ולהאיץ את זקנתן," התלוצץ והתיישב במקומו.
"ומה בכך? סופנו שהזיקנה תשיג את כולנו, וגם אן עכבנו אותה בשנים אחדות, מחירן של שנים אלה הוא חיים שלמים של טפלות ובורות." -
(בודדה במערכה, אורנה בורדמן)
"לא פעם החכם אומר בעיצבון
שהחכמה היא הבל ורעות רוח;
אך אם הכסיל צועק מיד שזה נכון -
אולי הוא קצת יותר מדי בטוח..."
(- שיר החכם והכסיל / אלתרמן)
אני -
לעמקות הגעתי מתוך הצורך להבין באיזו דרך אדבק ואלך. בסופו של דבר העיקר הוא לעשות מה שראוי. מי שמסוגל לחיות את זה באופן פשוט - באמת אשריו, אבל מי שדברים לא ברורים לו, אין לו מנוס מלייצב אותם במחשבה.
הצרה מתחילה כשהאדם שוכח את ה"מאין באת" הזה. אם הוא מנסה 'לצייר' לעצמו את העולם כולו באופן 'תפיסתי' 'רכושני' - דינו תמיד לכישלון.
[ומחילה אם אני לא מובן מספיק.]
יש שני נושאים שונים-
עמקות ושטחיות
וקלילות וכבדות
הקלילות אינה ההפך מעמקות אלא ההפך מכבדות
העמקות אינה ההפך מקלילות אלא ההפך משטחיות
עדיף להיות אדם עמוק וקליל, זה יותר מסובך מלהיות אדם קליל ושטחי, או עמוק וכבד,
אבל זו הדרך הנכונה ביותר והבריאה ביותר.
לדעתי והבנתי לפחות.
לשלאתך-
עמקות יכולה להיות מזוכיזם, ואכן מצאנו בהרבה תרבויות את דמות ה"פילוסוף המיוסר" או ה"צדיק המעונה"
אבל זה לא חייב להיות ככה, ולא זה החינוך שקיבלנו מרבותינו.
מה רע בלא לחשוב?
האדם הוא הבריאה היחידה שקיבלה את הזכות לבחור, זו הייחודיות שלנו וזה התפקיד שלנו. ככל שאנחנו בוחרים יותר, אנחנו
חיים יותר, ככל שאנחנו בוחרים פחות אנחנו מתים יותר. פרפרזה נחמדה היא "רק דגים מתים זורמים", מי שמת אינו יכול לבחור להתנגד לזרם המציאות, מי שחי, יכול ולא מעט פעמים יבחר בכך.
מי שלא חושב נותן לחיים לסחוף אותו, הוא לא יודע לאן הוא יגיע(וגם לא אכפת לו כנראה), אין לו משהו שחשוב לו מספיק כדי
שהוא יחשוב על איך לדאוג שהדבר הזה לא יפגע, אולי אפילו כיצד להועיל לדבר הזה - זה נקרא מוות.
כדי לחיות צריך לחשוב, צריך להבין לאן הולכים ואיך הולכים ומה המכשולים ומה הסכנות.
זה מה שרע בלא לחשוב- אפשר לא לחשוב, רק כשלא אכפת מהתוצאות, יש דברים שבאמת לא משנים, יש דברים שמשנים מאוד.
שבוע טוב ומבורך וחודש טוב לכולנו!
אני מבינה מאיזה מקום השאלה נובעת. השאלה נובעת מכך שאכן מאוד קשה למצוא את השילוב בין שני הדברים באנשים.
ולכן הבסיס עליו את שואלת את השאלה הוא נכון.
ישנם אנשים שהשילוב הזה קיים בהם אך הוא לא פשוט. ואכן לא קל ליצור הרמוניה בין שני הדברים.
אני יכולה לשתף מחוויה אישית, בתור אדם כזה, הרבה פעמים אנשים עלולים לתפוס אותי בתור בחורה מאוד עמוקה ולא רואים את הצדדים הנוספים, ולעיתים, הצד המאוד חי וקליל נוכח ומפספסים רובד שלם אחר שקיים בי כי אין להם את היכולת להיפגש עם אותו הרובד.
לכן, יש לי הרבה סוגי חברות. יש חברות שמצליחות ומסוגלות להיפגש רק עם הרובד הקליל שבי מכיוון שאין בהם את הרובד הנוסף. ויש אחרות שהן מאוד עמוקות ובאמת פעמים רבות זה מביא גם כבדות. כבדות יכולה להיות תולדה של העומק. אך זה לא מחייב.
אני יכולה להגיד בכנות שהעומק הזה הרבה פעמים יכול לסבך ויוצר יותר התמודדויות. אך הוא מפגיש אותי עם צד שלם של החיים שלעולם לא הייתי נפגשת איתו אם לא היה קיים בי הרובד הזה.
לכן זו שאלה טובה.
אין לי תשובה חד משמעית.
סביר שהלכה למעשה, הבן זוג שלי הצטרך להיות בן אדם שקיימים בו שני הדברים, כי אחרת לא תהיה לו היכרות עם עולם שלם שקיים בי.
ניסחת יפהלומדתתתתיהל
(לא קראתי כמעט תגובות אז ייתכן מאוד שאני חוזר על דברים שנאמרו)
בסופו של יום תמיד יהיו אנשים כאלו ואנשים כאלו, כל אחד והאופי שמתאים לו.
אני אישית, מחשיב את עצמי יותר עמוק ו"רציני". זה לא שאני לא יכול לנהל שיחה קלילה ומשעשעת, וזה לא שאני לא יודע לזרום לעיתים - אבל כן אני לרוב אשתדל להתייחס לדברים ברצינות ולשקול את כל הצדדים, לפני שעושים דברים בפזיזות. וכן, אני בהחלט חושב שאין בעיה בלהיות שקול ורציני והגיוני. אבל גם אין בעיה בלהיות "זורם עם החיים". כל אחד, לרוב, יהיה בו את השילוב של שניהם והשאלה היא רק המינון. אז יקה מוחלט אני לא, אבל גם לא "היפי" שלם...
כל טוב.
גם העמוקים לפעמים כדאי שידעו להקליל,
וגם הקלילים כדאי שלפעמים ידעו להעמיק.
הולך ברחוב, סבא חביב פונה אלי, מסמן לי עם היד להוריד את האוזניות, מחייך ואומר "המעלית לא עובדת" .. אוקי אדוני המעלית לא עובדת, איך זה קשור אלי?
אמרתי לו אוקי מה…
אחרי שניות ארוכות הוא מפנה אותי לקופסת קרטון, תעזור לי לעלות את זה? אני ואתה ניקח ביחד. אמרתי לו עזוב תן לי לראות אם זה כבד כמו שאתה אומר.. בדקתי , כבד אבל לא ברמה שאי אפשר להרים. קיצר מפה לשם נופל לי האסימון ש- לך תדע כמה קומות זה. נכנסנו לבנין הורדתי את הקופסה על המדרגה הראשונה , הוא: אמרתי לך שזה כבד בוא אני אעזור לך. נשמה , אני רק מכבה את האוזניות הכל טוב. המשכתי לאחר שהוא אמר שיש 4 קומות, לא אשקר שהתנשפתי כי אני לא בכושר, אבל משמיים זימנו מצווה לפני ראש השנה , כל השנה כלום. מדהים איך מזכים אדם משמיים לעזור פתאום, לא יודע, זה לא יכול להיות מקרה.
קיצור אנשים: דברו ותפסיקו לגמגם ולדבר בלחש. תודה
עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄
מצווה שניה.
סתם שאלה שעלתה לי הרגע.
טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼♂️
חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …
שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום
כאשר יש תחושת אבל על אדם שהלך לעולמו,
למרות שהוא לא קרוב משפחה,
ולא חבר קרוב,
ולא בוס,
אלא ''רק'' מנחה ומנטור.
מי שבהרבה מובנים הביאה אותי עד הלום,
ומי שמיליוני בני אדם חייבים לה את חייהם בלי שהם בכלל יודעים.
נוחי בשלום,
פרופסור עדה יונת.
אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...
היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.
היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.
יהי זכרה ברוך.
לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית
בפועל היתה רק אחת
לא היו גונבים ממנה את הגילוי
ארץ אשר ד' אלהיך דרש אתה תמיד עיני ד' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה
לכבוד ראש השנה ראיתי משהו ממש יפה ומשמעותי
קבוצה של תמונות יפות מהארץ עם מקורות על שבח ומעלה ארץ ישראל
מוזמנים להצטרף
אמר לו פפוס מי הביאך לכאן אמר ליה אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים
מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב
החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.
בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.
אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.
הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל
קטן מידי.
תעבור למצב מחשב
ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה
החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.
עכשיו הכל מובן.
