שלום לכולם.
אתחיל עם הרקע..אני נשוי יותר משנה,סיימתי לימודים בישיבה וכעת עובד ובמקביל חושב על לימודים אקדמיים.אשתי עובדת בתור אחות.לכאורה זוג רגיל מהמגזר הדתי לאומי.
המצב של חיי הנישואים שלנו אינו תקין בכלל.אקדים ואומר שלא התחתנתי בלב שלם.היו לי הרבה התלבטויות והתחבטויות לפני החתונה.במיוחד לגבי המראה של אשתי.
הלחץ של ההורים וכן הצעד המבהיל ל"בטל" חתונה גרמו לי להיות פסיבי וכך קרה שהתחתנו.
אשתי היא באמת אישיות מקסימה,וחשבתי שעם הזמן יעבור כל העניין של המראה.
האמת,חייתי בסרט..
בקיצור,מאז החתונה שנה שלימה אני חושב עם עצמי האם נכון לפרק את החבילה שכבר מלכתחילה לא ככ רציתי בקיומה או שמא לנסות ולעבוד על המידות.
המצב הזה של התהיות גורם לי להיות כעסן,תוקפני וציני והכל כמובן מופנה לאישתי.
לייעוץ האשה לא מעוניינת ללכת..
אני הלכתי לבד ולא ככ הייעוץ עזר לי.
הרבה יצא לי לשאול מדוע התחתנתי איתה..נראה לי שפשוט לא ידעתי להעריך את עצמי מספיק(מה חשוב לי באמת)וכמו כל בינייש מצוי לא עשיתי עניין מהחיצוניות..גם הייתי די בל"ח לצערי הרב שכאן אני משליך את האשמה על הציבוור הלוחץ שלנו.
מצד אחד אני חושב עם עצמי שבכל זוגיות יש קשיים וזה הקושי בזוגיות הזאת
מצד שני המראה זה דבר שככ חשוב לי ויכול להיות שזה קושי עצום מידי בשבילי .ואני לא מדבר על אי המשיכה המינית בינינו.
מה אתם מציעים לי?אני ממש נהייתי ממורמר מהמצב והחברים והמשפחה שמים לב לזה וקשה לי לשתף פרט שהוא כל כך אינטימי.
אשמח מאוד אם אנשים יוכלו להשאיר מספר באישי ושעה שנוח להתקשר ואתקשר מחסויו פשוט נדבר על המצב.
אני מרגיש אובד עצות.
כתבתי די מבולגן כי הוצאתי את המחשבות שעברו לי בראש.
אשמח אם תמקדו אותי על ידי שאלות מכווינות.
ולא,אני לא טרול..
הבעיה אמיתית וסמכו על האנושיות שלי שלא אטריד את מנוחתכם עם המצאות הזויות
