http://www.doresh-tzion.co.il/QAShowAnswer.aspx?qaid=122218

אז אפשר להתחתן בחצר של בית-הכנסת, ונראה לי שלזה הייתה כוונת המחבר..

הבית כנסת בבית-אל בטוח מכיל את כל המשפחה שלך, ובוודאי שהרחבה בחוץ..

אלא הסטנדרטים החברתיים..

חוץ מזה כמה משפחה יש לך???

נגיד יש לך 10 דודים מכל צד ולכל אחד מהם 10 ילדים, אז מדובר על מקס' 250 נפשות..

ככל הידוע לי באולם בשער בנימין יש 600 מקומות, אז נראה לי שאת מגזימה בטירוף.

אחותי גם הזמינה לחתונה שלה את כ-ו-ל-ם, כולל הדודים והבני-דודים של ההורים שלי.

היום, גם היא וגם ההורים שלי מודים שזה ממש היה מיותר..

כאילו יש לחתן/כלה ולהורים שלהם זמן להתייחס לכולם בחתונה,

אפילו בצילומים בסוף, הם לא נכנסו..

וגם סתם היה צפוף מדי, וזה לא משנה כמה הרחבת-ריקודים תהיה גדולה..

אפילו תתחתני בכיכר מלכי-ישראל זה יהיה צפוף, כי כשיש מאות אנשים שכולם רוצים לרקוד במעגלים הפנימיים - זה חם, צפוף ומחניק!

מזמינים את הדודים והבני דודים של החתן/כלה, סבים וסבתות לדורותיהם, וזהו לא צריך יותר מזה..

אא"כ מדובר על משפחה מאד קטנה, שאז הרבה פעמים יש קשר ממש קרוב עם הבני-דודים שניים.

גם יש כאלה שמזמינים את כ-ל החברים שלהם משכבר הימים,

גם זה לא מעשה כ"כ חכם, כי אין באמת זמן להתייחס לכולם, וגם זה מצופף מאד את האולם והריקודים..

ואני לא מדבר כאן על הצד הכלכלי, שזה גם וודאי אמור להוות שיקול..

דרך אגב, בי"כ כשמו כן הוא - מקום להתכנסות.

חוץ מזה שבעייתי להתנשק שם, ושלאשכנזים יש עניין לעשות את החופה תחת כיפת השמים,

אין שום בעיה לערוך אירוע שם, בוודאי שאין שום בעיה עם אירוע שהוא מצווה.

גם אם לא מדברים על הבי"כ עצמו, יש בארץ הרבה אולמות אירועים פשוטים שמכילים מאות אנשים,

ושרק בגלל הסטנדרטים החברתיים, האולמות האלה לא מוגדרים כאולמות חתונה, כי הם לא מספיק מפוארים.

בחתונה של אחותי כל המשפחה שלנו ושלהם, ולשנינו יש משפחות גדולות מאד, בל"ע.

ואת כל החברים והמכרים, בכלל לא היה צפוף.

מן הסתם.

חתונה זה אירוע של ההורים, לא של הזוג.

"שמח תשמח את הורי הרעים האהובים... ברוך אתה ה' משמח הורי החתן והורי הכלה"

"ברוך אתה.. אשר ברא ששון ושמחה, הורי החתן והורי הכלה... קול הורי החתן וקול הורי הכלה, קול מצהלות ההורים בחתונת ילדיהם... ברוך אתה ה' משמח הורי החתן עם הורי הכלה"

בקיצור, זה שטויות!

פשוט בגלל הסטנדרטים החברתיים היום, אנשים איבדו את הצפון..

אני יודע איפה הוא ונמצא שם די הרבה

ההורים לא יכולים לכפות על הבן או הבת עם מי להתחתן (ע"פ ההלכה, לא שייך בעניין זה מצוות כיבוד הורים. אם הורים מצווים על בנם לא להינשא / כן להינשא למישהי, הוא רשאי להמרות את פיהם), אז בוודאי שההורים לא יכולים לכפות על בנם או ביתם את אופי החתונה.
כמובן שזכותם של ההורים להתנות שהם יממנו את החתונה בתנאי שהיא תהיה כזאת וכזאת ואם לא הם לא יממנו. אבל מעבר לזה, הם לא יכולים לכפות.

זה פשוט אבסורד שאנשים באמת חושבים שחתונה זה קודם כל אירוע של ההורים. במחילה מכבודם, הם לא הדבר המשמעותי בערב הזה. החתן והכלה הם בעלי השמחה, זה קודם כל האירוע שלהם.

אסור לוותר בעניין הזה. להורים יהיו עוד ילדים לחתן, אבל החתן והכלה לא יקבלו "שידור חוזר", הם לא יהיו עוד פעם חתן וכלה. זה אירוע של פעם בחיים בשבילם, לכן הוא צריך להיות כמו שהם רוצים, גם אם זה לא מוצא חן בעיני ההורים.

החתונה היא ארוע של ההורים

בסדר חיי אברהם נמצאת החתונה של יצחק ואחר כך מתחילים לספר על חיי יצקח וכן הלאה 

בינישים מי שרוצה לפרט מוזמן 

ולהתחתן עם האישה שאוהב, גם אם הוריו מצווים עליו לא להינשא לה.
אני חושב שזאת הוכחה חזקה יותר ממה שהבאת שניתן לפירושים שונים.

ואת טועה לחלוטין!

המצווה בחתונה היא לשמח ולכבד את החתן והכלה, מבחינת המצווה עצמה אין שום עניין לשמח את ההורים.

אפשר לראות את זה משני כיוונים:

א. הכיוון הרעיוני:

"וא"ר חלבו א"ר הונא: כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמישה קולות שנאמר: "קול ששון... קול אומרים הודו את ה' צבאות " ואם משמחו מה שכרו? אמר רבי יהושע בן לוי זוכה לתורה שנתנה בחמישה קולות... רבי אבהו אומר כאילו הקריב תודה שנאמר: "מביאים תודה בית ה' " רבי נחמן בר יצחק אמר כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים שנאמר: "כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה אמר ה' ". (ברכות דף ו עמוד ב)

אפשר גם לעיין ברש"י שם..

ב. הכיוון ההלכתי:

רואים את זה מהסוגייה של סעודות "שבע ברכות", זה ארוך לכתוב את כל הדיון ההלכתי אז אכתוב בקיצור..

המיקום - לספרדים, ביתם של החתן והכלה או מקום שנועד בשביל החתן והכלה לשבעת ימי המשתה.

            לאשכנזים, מקום שנקבעה סעודה לכבודם של החתן והכלה.

            (לספרדים שלא פוסקים כשיטה המקילה, לא מברכים אם הסעודה נמצאת במקום אחר.)

התנאים - (I) "פנים חדשות" שלא היו בשבע ברכות קודם ומכבדות את החתן בעצם נוכחותם

                 (סתם להביא "פנים חדשות" שהחתן לא מתכבד בהן זה לא עוזר - והברכות יהיו לבטלה ואסור לברך!).

             (II) שהסעודה תוכן במיוחד לכבודם של החתן והכלה. (אם מדובר על סתם סעודה שהחתן והכלה נקלעו אליה - אסור לברך!)

             (III) צריך שגם החתן וגם הכלה יהיו נוכחים.

             (IV) יו"ט ושבת (שתי סעודות ראשונות) מבטלות את הצורך בתנאים (I) ו-(II).

משני הכיוונים האלה, רואים שההתייחסות למצוות החתונה ש-(חוץ מהמצוות שיש על החתן והכלה עצמם) עיקר המצווה זו הסעודה.

ועיקר המצווה בסעודה זה לכבד ולשמח את החתן והכלה, ההורים לא מקושרים בשום אופן למצווה עצמה!

לאלוקי אברהם יצחק ויעקב

לא אלוהי החסכנות.

חסכנות היא לא אידיאל שצריך בו "לישמה"

אין שום דבר רע בלעשות "עניין" מדברים חשובים באמת - חתונה למשל.

בעיקר אם יש לאדם את היכולת והאמצעים.

מי שאין לו והגבלות מסויימות בשביל החברה הכללית זה נושא כשלעצמו אבל בסופו של דבר אתה (או יותר נכון ההורים שלך) חוסך גם על אשתך אם ככה העסק מתנהל, זה הכבוד שאתה רוצה לתת לה?

חזל מדברים רבות על כך שמשקיעים רבות באירוע ושהכלה מתקשטת וכו אז בתקופתם זה היה בצינעה היות והיכולת הייתה יכולת מסויימת אך מדוע כיום מי שיש בידו יכולת יגיד שאין בך עניין?

אבל המניעים שלך הם שונים בתכלית מהמניעים שהביאו בפוסט.

אם זה מה שמחבר אותך לבוראך - אשריך ומה טוב חלקך! בת דודה שלי עשתה בחוץ בדשא והיה מדהים! 

אבל זה לא מאידיאל חסכנות, אלא מרצון שככה יראה היום החשוב והמקודש.

הנקודה היא שבעיני חסכנות בחתונה היא חסכנות על אשתך (אני לא מדבר על גנדרון מיותר).

תמיד אפשר לדבר אידיאלית אבל מה לעשות שיש גם אנושיות.

בית המקדש לא היה "שטיבל" אלא משהו מפואר!

כשאני מביא משמחים לחתונה למשל אני תמיד מתעקש שידאגו להם למנה ופעם מי שהייתה אחראית על האירוע עושה לי "אתם באים לעשות מצווה ולשמח לא לאכול"

אז אמרתי לה שהיא צודקת אבל אם ככה היא דואגת ומכבדת את האנשים שעושים לה טובה ומשמחים לה באירוע אז זה קצת עצוב.

(תחשבי על זה שאת נותנת צדקה אגורה - האם זאת צורה לתת צדקה? אבל נתת לו כסף! כן אבל צריך שיהיה גם מכבד.)

תמיד אפשר לדבר אידיאלית בשביל לספק יצר צרות עין זה או אחר וזאת הייתה הנקודה שלי - האידיאל הוא לא חיסכון.

החסכון הוא אמצעי אצל אנשים מסויימים להתחבר לאידיאל ואצל אחרים לא.

לאלוהי הבזבזנות, אתה כן מאמין?

לעשות חתונה צנועה, זה לא אובססיביות לחסכנות.

זה פשוט לא לבזבז סתם כמויות של כסף על ערב של כמה שעות.

אנשים היום מתבכיינים על מחיר הקוטג', אבל על חתונה הם שופכים כסף בלי לשים לב בכלל..

בין חתונה בבית כנסת לאולם מפואר שעולה הון יש משהו באמצע

חתונה מפוארת = 1,000,000 ש"ח

חתונה פשוטה = 10,000 ש"ח

חתונה ממוצעת? = 505,000 ש"ח?

תכל'ס חתונה ממוצעת כיום היא בסביבות 100,000-150,000 אבל גם זה הרבה הרבה יותר מדי.

גם בהוצאות של חתונה ממוצעת רוב האנשים כיום לא מצליחים לעמוד כלכלית.

המטרה היא להוריד את העלויות של החתונה הממוצעת למחירים שפויים.

אני לא אומר לעשות דווקא את החתונה בבי"כ, אבל צריך שהסטנדרטים החברתיים יעמדו בתקציב סביר.

החתונה שלי עלתה 40000 בערך

והיא היתה סטנדרטית לגמרי לציבור שלנו

אין לי שום בעיה עם זה!

אם בן-אדם מליונר יעשה חתונה יוקרתית, לא תהיה לי בעיה עם זה.

הבעיה שלי היא, שכיום אנשים ממוצעים שהם ממש לא מליונרים עושים חתונות בעלויות של מליונרים,

להשקיע יותר מ-10% מהחסכונות שלך, על ערב חד-פעמי (חשוב ככל שיהיה) - זה מוגזם! (ובד"כ מדובר על הרבה הרבה יותר מ-10%)

זוג ממוצע מרוויח פחות מ-15,000 ברוטו בחודש, ומשם מתחילים לרדת..

מיסים, מעשר כספים, שכ"ד/משכנתא, ארנונה, חשמל, מים, אוכל, חינוך, תקשורת, נסיעות, ביטוחים, הוצאות שוטפות וכו'

זוג חסכוני במיוחד עם נגיד 6 ילדים, מצליח לחסוך במקרה הטוב מאד מאד כ-1000 ש"ח בחודש..

(והרוב למעשה לא חוסכים, הם בכלל נכנסים לאובר-דראפט.)

בהנחה שהמחיר שנקבת היה לשני הצדדים ביחד,

ובהנחה שזה השכר של ההורים שלך (כי בציבור החרדי השכר הממוצע הוא הרבה יותר נמוך),

אז בחתונה שלך הם השקיעו את כל החסכונות שלהם למשך 20 חודשים, על ערב אחד בשביל ילד אחד.

ואם נלך לחתונה "פשוטה" ממוצעת בציבור החרד"ל של 100,000 (בציבור הדת"ל זה יותר גבוה),

צריך לחסוך בשביל זה 50 חודשים X שישה ילדים = 300 חודשים (כל החסכונות של 25 שנים!).

ועוד תחשבי שמדובר על תחשיב מאד אופטימי...

יש לי חבר שהאבא שלו אברך והאמא עקרת בית ויש לו 10 אחים,

והוא עשה חתונה ממוצעת באולם..

אפילו שאני יודע שהם לא משלמים למוסדות החינוכיים ולישיבות של הילדים שלהם, אני לא מבין מהיכן יש להם כסף...

(הצד השני גם לא היה "בעל נכסים")

ואנחנו לא משפחה ענייה, בלשון המעטה.

(אמנם נכון שהחתונה של אחי עלתה כפול)

נקווה שכולם יתחילו ללמוד מכם ומהוריכם..

אם הסטנדרט היה שא-ף אורח לא מביא מתנה צ'ק, אלא חפצים שונים שאולי הזוג יצטרך, או אפילו נניח לרגע לא מביא כלום - אזי מעטים מאוד היו הזוגות שההורים שלהם היו רוצים לעשות להם חתונה כזאת יקרה.

הכל היום מסתמך בסוף על הכספת של הצ'קים שצריך לפדות בימים לאחר החתונה - אז להיתמם ולהגיד שאפשר גם "באמצע" - זה לא נכון. רוב האנשים לא היו עומדים בזה כלכלית אם היו יודעים שזה לא יחזיר את עצמו בסוף החתונה (אפילו אם יחזיר עצמו דווקא לזוג ולא להורים - כי בכך ההורים יודעים שהם בעצם לא שילמו על החתונה, אלא בסך הכל דרך האורחים, העבירו סכום שווה ערך בערך למה שהוציאו, לצורך המשך חייהם...

ולקנוס את האורחים - זה דבר לא יפה, לדעתי.

אדם צריך לעשות אירוע בתקציב שהוא עומד בו בפני עצמו, בלי לחשוב על מה הוא יקבל בחזרה. כן, גם אם זה אומר שכל צד יביא 10 אלף שקל בלבד, וירימו חתונה של 20 אלף שקל בלבד. כן.

וכבר היה ראוי שמזמן ראשי הישיבות היו מתאגדים להוציא תקנות מחייבות לכל בני הישיבות. ותלמיד ישיבה שלא עומד בתקנות האלו - יוצא מהישיבה. כן, להיות קשוח. ואז, כאשר בעלי אולמות היו מבינים שיש ציבורים של עשרות אלפי בחורים ובחורות שפשוט לא יכולים להוציא יותר - הכל היה מוזל, אולי בתהליך של כמה שנים, אבל המחירים היו יורדים בצורה ניכרת מאוד, וממש לא תמיד במחיר איכות של המנה...

חבל שלא עוד הרבה...

אחרי שאתה משלם 20,000 שקל או קצת פחות לחתונה 

אתה משלם אהמממ 450,000 לדירה לפחות אם יש לך בת

ולפחות 150,000 אם יש לך בן 

זה התאים לדור שלפנינו שההורים עבדו, המשפחות היו קטנות, הדירות היו במחירים סבירים

(והיו גם פיצויים מימ"ש)

מסיבה לא ברורה זה  המשיך למרות שהיום ההורים אברכים, המשפחות גדולות והדירות במחירים מטורפים

אבל עכשיו , ממש עכשיו , בשנים האחרונות זה מתחיל להתפורר

כי המחירים של הדירות פשוט נסקו לגבהים שממילא אי אפשר לעמוד בהם

בין אם הם לוקחים מההורים ובין אם לא 

ועוד ישיבה תצטרף וכו'

ואפילו רק כיתה..

אז עד שהילדים שלהם יגיעו לשידוכים, המצב ישתנה.

אבל אם הם משאירים את זה ככה.

שלא יתלוננו אח"כ כשהם יהיו ההורים...

הכוונה בעיקר לכל אלו שמתפרנסים מתרבות ה"שופוני" לסוגיה, אנשי שיווק ויח"צ, עיתונאים, מנכ"לים וכאלה. הם לא כ"כ רבים אבל מכתיבים סטנדרט גבוה שאחרים מנסים לעמוד בו.

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

רק שיהיו בו חמישה חדרים, ונוף הררי הנשקף מהחלונות עם נחלים ומעיינות במורדות.

לא תקבלו בעז"ה!!

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

האם ידעת שחז"ל מצווים אותך "לבזבז" על אשתך בכל רגל כסף? 

האם ידעת שהבתולות מתקשטות 12 חודש לפני החתונה?

רחמונס כמה בזבוז...

ועוד משהו - כבר ראיתי בחיי מספיק ביינישים חסכנים אבל כשחבר מוציא חטיף הם הראשונים לטמון ידם בצלחת. כי זה בחינם וזה של מישהו אחר...

מבין את הנקודה שלי? חסכנות היא לא יראת שמים ולא כל מי שחושש להוציא כסף מהארנק בעיני צדיק ויהודי פשוט - השאלה מאיפה זה מגיע.

(והרבה פעמים זה מלחץ חברתי של "מה אתה מוציא כסף יא עשיר?" אני מכיר את זה מקרוב )

מה שהכי חשוב, זה לזכור שהכסף הוא אמצעי ולא מטרה.

המטרה פה היא לקדש זוג שעומדים לבנות בית בישראל. לא לתת שואו מטורף.

נראה לי שמדובר פה בלקסיקון שונה..

לא חוסכים על חתונה. חסכון זו לא ההגדרה הנכונה. זה לא שהאישה תקבל פחות..

אלא שיש פה הבנה כי החתונה היא סיפתח לחיים שאחרי, שאז הזוג באמת יצטרך את הכסף.

כל משפחה נורמטיבית, שיודעים כי יש תקציב מסויים ומוגבל,

יעדיפו לשמור את מרבית התקציב לתחילת חיי הנישואין. לא ממקום של חסכנות, אלא ממקום של שכל ישר.

אבל הנק' שאתה מביא חשובות מאוד. חשוב שלא תהיה הרגשה של התקמצנות.

חשוב שהזוג ירגיש טוב ביום הזה.

וזה מזכיר לי שגיסתי, כשהלכה עם אמא שלי לבחור את הטבעות, בחרה טבעת ממש ממש פשוטה..

אז אמא שלי התעקשה שתבחר עוד טבעת בדיוק מהסיבה הזו, שלא תרגיש אחרי כמה שנות נישואין שהתקמצנו עליה..

אתה סתם שם את עצמך ללעג..

בכל אופן, אתה לא משתמש נכון במושג "לבזבז".

לבזבז = להוציא כסף באופן מיותר ובכמות גדולה.

ולכן גם מה שחז"ל אמרו לא נכנס לגדר של בזבוז.

וגם לקנות ס"ת, זה לא יכול להחשב להוצאת כסף מיותרת.

בכ"א, חז"ל לא אמרו שצריך להיכנס לחובות בשביל לעשות חתונה,

ובכ"מ, זה שאתה מוציא יותר כסף על החתונה - זה ממש לא הופך אותה ליותר מהודרת, זה נועד רק כדי להרשים את האורחים.

המרחק בין חסכנות אובססיבית לבזבוז הוא גדול ואין להם אפילו גבול משותף.

ע"י זה שאני אומר שאסור לבזבז, אתה ישר מציג אותי כחסכן אובססיבי,

וזאת רק כדי להצדיק את עצמך, כי אין לך טענה ממשית - וזה דבר נלוז!

הוצאת אותי בתור מקדש הוצאות מיותרות כי לך אין טענה?

כך לדוגמא את עין אי"ה שמדבר שמותר לצבור הון שלא לצורך אידיאלי.

עין אי"ה ברכות א, פרק א פיסקה ל:

"...דבאמת חיוב שקידת התורה א"א להיות ניתן ע"ז מדה מצומצמת לכל אדם שהרי יש לכל אדם רשות להיות עוסק במשא ומתן ולקנות נכסים וקנינים אפילו יותר מדי הכרח סיפוקו ואין בזה משום ביטול תורה..."

ומה שאני משיג פה זה:

א. שאני מעמיד דברים על דיוקם במקום לאסור את המותר

ב. אני לא נגד חסכנות ולא בעד פזרנות - אני בעד שיקול דעת של יראת שמים. 

יש עניין להדר בממון בדברים החשובים באמת. 

כמובן שיש ענייני הכרח שהם קודמים אך אדם שהבורא סיפק בידו לדעתי מנאץ בשם ה' אם אינו מהדר את האירוע שלו.

מה תעשה על ציוויים כמו שבת שמצווה לכלים מפוארים ולקנות ארוחה בשופי? (וידועים דברי הפיוט - ולוו עלי בני.. מה זה אומר? וכן אני מודע לציווי "עשה שבתך חול וכו") אבל העקרון הוא שהמועד צריך להיות מכובד וזה אינו מיותר כלל וכלל

לקנות ס"ת בסכומים שזה עולה זה לא מיותר(הרי אפשר בפחות תאמין לי)? וכל הצלצולים והפעמונים מסביב? 

וכל הלבוש המהודר שרבים מאחינו בית ישראל קונים לעצמם חליפות וכובעים זה מיותר?

(אני חושב אמנם שאדם שירד מנכסיו לא בטוח שצריך לקנות זאת) אבל להגיד הכל "מיותר" ולשים את הכל ללעג בעיני זה הדבר המגוחך.

תסתכל קצת מסביבך ותראה שההוד האנושי הוא כוח משמעותי בנפש האדם.

האם אנשים שמוציאים אלפי שקלים בפתיחת היכל זה מיותר בעיניך? 

האם חתן שמגיע לחתונה בסנדלי שורש כי זאת "פשטות" מבחינתו זה אומר שזה בהכרח בסדר? והאם לפני ריבונו של עולם הוא היה עומד כך? מסופקני... 

רבותי  מדריכים חתנים להיות מחוייבים לחליפה - אבל זה מיותר גם לא?

לסיכום - כבוד הוא ממש לא ערך מיותר.

כשמוציאים בשביל להוציא ולא בשביל לכבד זה כבר משהו אחר

אם לאנשים יש כסף מיותר בבנק - שיבזבזו כמה שבא להם..

העניין הוא שרוב האנשים עושים חתונות מעבר ליכולותיהם הכלכליות,

וזה נובע רק מסטנדרטים חברתיים מקולקלים, ולכן אני מוחה נגד התופעה!

אם כולם היו מליונרים ועושים חתונות כאלה, אז לא הייתה לי שום בעיה.

העניין הוא שיש מעטים שהם מליונרים, וכל השאר נכנסים לחובות רק כדי לא להיראות בזוי בעיני השכנים.

הכבוד הוא לא לכבוד המצווה או לכבוד החתן והכלה עצמם,

אלא לכבוד הורי החתן והכלה, וזה בזוי שהכבוד נמדד כיום רק בצורה חומרית ומעוותת.

ואני לא כותב זאת כי ההורים שלי לא יכולים לממן לי חתונה יוקרתית,

להיפך, למרות שההורים שלי יכולים לממן לי חתונה יוקרתית אני רוצה להוות דוגמא לזה שהכבוד לא נמדד בחומריות!

נשמע שאתה מסכים איתי שאם זה לכבוד זה בסדר?

אתה פשוט מכניס ברצון של מי שמוציא כוונות שליליות באותה מידה כמו שאני יכול להכניס כוונות שליליות ברצון של מי שלא מוציא  

כמו שכבר כתבתי - אני לא מתרגש מכל חסכן. 

הכסף יכול להיות במוקד גם כשאתה חוסך וגם כשאתה מפזר אותו, זה בסך הכל מה שבאתי להגיד.

כי אני מגדיר כבוד בצורה אחרת, כבוד שנסוב סביב הצגת החומריות שאין לך - זה כבוד בזוי!

ברור שעדיף שהזוג לא יתעסק סביב הכסף,

אבל גם צריך שהסטנדרטים שלו יהיו שפויים, ולא כמו הסטנדרטים שנהוגים כיום.

בימינו, לעשות חתונה פשוטה זה לא מעיד דווקא על חסכנות, זה יכול להעיד על שפיות!

אם הסטנדרטים החברתיים היו מתוקנים במקרה הזה, אז אולי היה אפשר לדבר על חסכנות..

אני לא מסתכל על הכסף וחוסך שקל לשקל,

אני פשוט רואה הרבה דברים מיותרים בחתונה שמבזבזים עליהם כסף, ואני פשוט לא עושה אותם.

יש כאלה שכדי לחסוך הם כל הזמן מתמקחים ומסתובבים סביב הכסף - את זה אני גם מאד לא אוהב.

אבל כדי לחסוך כסף בחתונה, לא צריך להסתובב סביב הכסף, מספיק פשוט לא להיות מקובע לסטנדרט החברתי.

נעליים עולות עלי ר-ק בטיולים או בספורט. גם לא בחורף.

ואני לא מרגיש בעיה בזה.

בחתונה שי כנראה אהיה עם נעליים בגלל הכלה, ובגלל הכוס שצריך לשבור ובגלל הריקודים - אבל חליפה אני ממש מקווה שלא אלבש, ועניבה אין מה לדבר בכלל - אף אחד לא ישכנע אותי לשים בעזרת ה'.

אגב, גם שמלה לבנה לכלה זה ממש לא מחויב. גם אם היא תגיע בשמלה ורודה עם עיטורי פרפרים שתראה מאוד יפה - זה יהיה בסדר ומהודר לגמרי...

הבעיה מתחילה כאשר אנשים לא מבזבזים את הכסף שלהם - אלא את הכסף של האורחים שלהם!

וכל אחד מבין בדיוק למה אני מתכוון - או שיודיע להורים שלו שבחתונה שלו אין כספת של צ'קים בכניסה לאולם, ובהזמנה יהיה כתוב שהאורחים נדרשים ל-א להביא מתנה כסף בצורת צ'קים וכו', או בכל צורה שהיא.

ואז נראה אותך/את ההורים שלך מבזבזים את הכסף שבא לכם, על חתונה.

וד"ל.

אתה יודע שזה עלבון ובושה להגיע לאירוע ולאכול מסעודה ולא לשלם כלום?

אם שבעת הקבצנים הביאו מתנות לבני הזוג אני מניח שהשאר גם יכולים

למשל בבית הכנסת הגדול בירושלים.

פעם הרבה היו מתחתנים בבית כנסת (טוב, בחצר). נראה לי נחמד דווקא. גם חמי וחמותי התחתנו בביכנ"ס לא גדול.

כך שיחסית לאולמות אחרים כיום, הוא יחסית במחיר סביר.

אבל אני עדיין לא חושב שהוא שווה את הכסף..

בכפר חב"ד יש בית כנסת שבמשך שנים כולם עשו שם חתונות עד שבנו אוהל ליד הבית כנסת...

זה הכל ענין של נורמות חברתיות

אבל אם זה בית כנסת מספיק יפה ומכובד ויכול לחסוך בהוצאות,אדרבה אולי תתחילו ומכם ילמדו

כשרוצים שהארוע יהיה משפחתי (להבדיל מנפרד), זה קצת מורכב.

חתונה בבית כנסת זו אחת מההחלטות ש ל ע י ת י ם מאפיינת אנשים עם בעיה חברתית.

אנשים שתמיד יש להם רצון להיות שונים, מוזרים וקיצוניים. אני מדברת לא מתוך זלזול אלא מתוך מציאות שאני מכירה.

לאנשים כאלו יש נטיה לרצות להיות מוזרים בהכל. בפרנסה, בחינוך ילדים ובכלל.

להם זה נראה מגניב וייחודי אבל האמת היא שמבחוץ זה נראה מוזר. וזה מאוד (!) משנה איך זה נראה מבחוץ. 

חתונה בבית כנסת בעייתית מאוד גם מהפן של כיבוד הורים.

ההורים שלנו הביאו אותנו לעולם וכל חייהם הם רק מחכים לרגע בו יוכלו לחתן אותנו בכבוד. כאשר יש זוג שמתעקש על חתונה 'מסכנה' רק כדי להיראות מיוחד ולהרגיש מגניב ושונה, זה ממש לא שווה את הרמיסה של הכיבוד הורים. לא הלכתית ולא רוחנית.

חתונה בבית כנסת גם בעייתית מצד זה שכרגע זה נראה לזוג מאוד מושך אבל אחר כך. יכול להיות גם כמה שנים אחר כך, הזוג יכול מאוד להתחרט על זה. פתאום הוא ישים לב שלכל החברים מסביבו היתה חתונה גדולה ומכובדת ורק לו היתה חתונה עלובה ומסכנה (כרגע הוא לא מסתכל כך על הדברים אבל גם זה בסוף מגיע..)

אחד הדברים (לדעתי) שהכי ממחישים את מה שאני אומרת זה שבד"כ מי שרוצה לעשות חתונה בבית כנסת אלו זוגות שהם בגיל מאוד צעיר. כרגע הם צעירים ויחסית עוד קצת מנותקים מעולם המבוגרים ועדיין מחוברים לגיל ההתבגרות, שזה גיל שמחפשים בו יותר חוויות, מחפשים לבטא את עצמי ובעיקר ע"י התנהגות שונה ומוזרה.
לכן, בעיני, בד"כ הבחירה הזו להתחתן בבית כנסת לא באה מתוך שיקול דעת רציני ועלולים מאוד מאוד להתחרט עליה.

אם הרצון הזה לחתונה בבית כנסת לא בא מתוך חוסר איזון נפשי או חברתי, ולא מתוך החלטה פזיזה (וזה לא פוגע בהורים) אז זה תקין. אך זה באמת משהו שצריך בדיקה.

למה? כי לא שילמת הרבה כסף על זרקורים מנצנצים ברחבת הריקודים?

כי בכניסה לאולם בית הכנסת לא עמד שומר עם מדים מכובדים, ולא היו שם עציצים מפוארים?

כי המנות היו עוף, אורז ותפוחי אדמה רגילים מקייטרינג, ולא סטייק סינטה, תפוחי אדמה ברוטב רוזמרין על מצע עלי בייבי, ואורז בר בסגנון יפני תילאנדי?

כי מה?

מה מגדיר חתונה כ"עלובה ומסכנה"?

מה בכלל מגדיר חתונה?

תשאל את ההורים שלך האם הם זוכרים איזה עציצים ואיזה תפאורה הייתה בחתונה שלהם, בלי להסתכל בתמונות/בווידאו...

אני די בטוח שלא.

לעומת זאת תשאל אותם מי היה הרב, מי העדים, האם אבא שלך זוכר איך הוא הביט בה בעיניים כשהגיע לכסות אותה בהינומה, מה הם הרגישו בלב כאשר הובילו את הכלה לחתן לחופה - את כל זה, זוכרים הרבה יותר.

ואני אגלה לך משהו - זה מה שעושה את החתונה. זה, והשמחה ששמחים מסביבך.

ושמחה - יכולה להגיע בכל מצב, בכל מקום, ותלויה באנשים עצמם ולא באוכל, בתפאורה או בזרקורים המנצנצים על בימת הריקודים.

הייתי בעבר בחתונה שהישיבה התיכונית שלי הייתה מהמארגנים שלה, של זוג גיורים, שהתחתנו שוב, בבית כנסת של המושב, והיה כל כך שמח - אפילו שאנחנו לא אכלנו כלום חוץ מקצת כיבוד בהתחלה - אבל הייתה חופה מרגשת, דברים מרגשים של הרב, ריקודים סוערים של כ תלמידי הישיבה שבאו לשמח זוג שאין להם כמעט מכרים בארץ (עולים חדשים), ואחרי זה, חזרנו לישיבה לארוחת ערב רגילה והם, החתן והכלה, עם הרכב מצומצם יותר ישבו לסעודה חגיגית שלהם.

אתה חושב שהם לא שמחו?

אתה חושב שחתונה שעולה 140 אלף שקל שווה יותר?

מש לא. מבטיח לך.

הלך החשיבה שכולם צריכים להיות אותו דבר ולעשות אותו דבר - זה אולי הדבר המוזר..

ממתי לעשות חתונה בבי"כ זה מגניב??

אם כבר לעשות חתונה בלונה-פארק או בגן-חיות זה מגניב, אבל מה הקשר בין בי"כ למגניב?

חתונה = סעודת מצווה

אין קשר בין זה לכיבוד הורים, ולא עושים זאת בשביל לכבד את ההורים.

העיקר במצוות החתונה זה לשמח ולכבד את החתן והכלה, ולכן כל ניסיון למקד את הפוקוס על מישהו אחר - הוא עיוות של המצווה.

כמובן שצריך לכבד את ההורים, אבל אין קשר ישיר בין המצוות (אולי באופן עקיף מאד).

זוג נורמלי שטוב להם ביחד, לא אמורים להסתכל על העבר ולהתחרט על מה שהיה (בייחוד שזה מה שהם רצו ובקשו שיהיה להם),

הכמה שעות של החתונה לא באמת משפיעות על הזוגיות בהמשך, אא"כ קרה במהלכן איזה משהו דרמתי במיוחד..

החתנים היחידים ששמעתי שהם מתחרטים על הרצונות שהיו להם לחתונה,

אלו חתנים שמצצו להורים שלהם את הכסף, ואח"כ לא היה להורים שלהם אפשרות לתמוך בהם כלכלית לאחר החתונה.

לא ידעתי שהכרטיס כניסה לעולם המבוגרים הוא הרצון להציג את החומריות (שאין/יש לי) בפני העולם?!

ממה שידוע לי, דווקא מבוגרים נוטים לעשות חתונות יותר פשוטות וצנועות,

ולעומת זאת, הצעירים שיותר חשוב להם הרגע והעכשוויות, הם יעדיפו חתונות מרשימות.

וללכת כל אחד לפי הכיס (שלו /של ההורים ).

אם יש כסף אפשר חתונה קצת יותר מושקעת .אבל גם לא להגזים בזה ....

היום באמת זה משהו חברתי ומאוד מדובר .

הכין החתונה ,איזה אולם ? (אולם מפאר- משקע , או  אולם פשוט , אולם "עניים".....)

השמלת כלה/ ומה האם של החתן /כלה לבשו ....וכל מיני דברים כאלה .

לצערנו כך זה . זה מתחיל ברגע שמקבלי את ההזמנה וראים את שם האולם /מקום החתונה ....

וגם בר מצוות /בת מצוות אלה שעושים באולם משקעים המון בזה .

יש כאלה שמביאים אזה זמר "גדול" ואופנתי לבר מצווה והבגדים של האם /אחיות /משפחה זה כאלו מצו האופנה .

אז למה שלא ישקיעו בחתונת פאר ? זה אותו הדבר (מבחינתם ) רק ב-2 .

 בקיצור זה בעיה חברתית לא פשוטה .

כל אחד רוצה שהאירוע - החתונה שלו יזכר והיה מקורי ומשקע.

צריך באמת גוף (או ישבת /אולפנות ) שיקבעו רמה מסוימת לחתונות .

וללמד את הציבור (בעיקר הציבור הכללי ....) שהחיצוניות ועיצוב האולם וזיקוקים  וכו ....

זה לא העיקר אלה השמחה ופשוטת .

בינינו- אחרי עשר חתונות הבנו את הקטע. לא זוכרים באיזה חתונה היה מה.

וגם אם היתה חתונה אחת ממש מיוחדת שאתה זוכר- מה זה נותן?

שאומרים- "וואו, החתונה שלכם היתה משהו מיוחד"?

ואז?

מה זה נותן לי? יותר אהבה בינינו? יותר קל לי כלכלית בחיים? ילדים מחונכים יותר? קשרים חברתיים נעימים/רבים יותר?

אנחנו התחתנו (לפני המון שנים...) בחוץ, בחצר של מוסד חינוכי בישוב. אחרי החתונה אמרו לי שהחתונה שלנו היתה הכי יפה מכל החתונות שהיו לפנינו (באולמות מקובלים). זה נחמד לשמוע, אבל לא יותר מזה.

בתור אחת שהיתה שם- זה לא שינה לי את החיים לשום כיוון.

מה שכן, את הכסף שחסכנו בזכות החתונה הצנועה אנחנו מרגישים היטב עד היום. זה נתן לנו נקודת פתיחה הרבה יותר טובה בדרך הארוכה לדירה משלנו.

והחת"ם סופר צווח מעומק לבו על זה בתשובותיו. חוץ מהענין שלפי הרמ"א צריך להתחתן תחת כיפת השמים.

לספרדים אין כ"כ בעיה להתחתן שם. אבל יש לחשוש לזלזול בית-הכנסת, כאשר אנשים נוטים בשעת החופה לעשות צחוק שלא כראוי, וכן לפעמים באים בלבוש לא צנוע.

נשמע מעניין ביותר בחיים לא שמעתי  על זה

ממש אודה לך אם תכתוב מקור בבקשה

ולא הבנתי - החת"ם סופר היה בעד או נגד?

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t679963#7521678

היום הנוהג התקבע שחתונה זה אירוע אנרגטי מלא אדרנלין רעש וצלצולים. אולי לא כולם רוצים כזאת חתונה?
אני אשמע אולי מאוד משונה, אבל לא הייתי רוצה להתחתן ככה, אני מעדיף חתונה אינטימית ושקטה יותר. אני מניח שיש עוד אנשים כמוני שמפחדים לומר את דעתם כדי לא להראות חריגים. לא כל אחד רוצה להיות כמו סלבריטאי שכולם עטים עליו לקבל חתימות ובקושי נותנים לו לנשום. לא כל אחד אוהב את האנרגיות החזקות שיש בחתונה, לא כולם אוהבים להיות במרכז ה"שואו" הגדול הזה.
למה זה חייב להיות ככה?
למה אי אפשר לעשות חתונה שקטה ויותר אינטימית. בלי היסטריה של התלהבות, בשקט ששובה את הלב?
אין לי בעיה עם החתונות האנרגטיות המקובלות היום כשאני אחד מהמוזמנים. אבל כשאני רואה את החתן, אני ממש לא מרגיש שבא לי להיות במקומו.
חתונה אמורה להיות אירוע משמח לחתן ולכלה, אבל ממתי כולם שמחים באותה הדרך?
אני בטוח שיש הרבה שהיו מעדיפים חתונה יותר שקטה ורגועה אבל אין להם אומץ לצאת נגד הנוהל המקובל.
בעז"ה כשאתחתן, אני מקווה שיהיה לי את האומץ לעשות חתונה שקטה ורגועה.

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

..

וזה לא ממש מתחשב שאתה כותב בצורה כזו בפורום של רווקים לדפוק על הלב שלהם.

אז למה זה יפגע בו?

הרי זה הוא בעצמו עשה את זה.

אני מאמין שכולנו קיבלנו הצעות טובות מאוד,

אפילו בנות שמוכנות לעשות שינוי גדול בחייהן,

וויתרנו מהר מדיי.

בגלל כל מיני סיבות (משתנות): משפחה וקהילה, יופי חיצוני, משקל, אישיות, דעות וכו'.

ומיד אחרי חתונה תמיד מתחיל השינוי,

ללמוד לחיות מחדש ולהתרגל למציאות חדשה.

ועוד הרבה שינויים.

לפסול מראש זה דבר טבעי לחלוטין...

אבל אם כבר לוקחים את הדברים ברצינות אז צריך ללכת על זה עד הסוף ולא להתחרט באמצע,

ואז להישאר עם בילבולים וחרטות אם עשיתי טוב או טעיתי.

לא כולנו מקבלים הצעות מעולות. לא כולנו מקבלים מספיק הצעות.

נכון, יש גם הרבה שמקבלים הרבה הצעות ואולי מרגישים בזכות השפע שהם צריכים לחפש תמיד משהו "טוב יותר", אבל יש הרבה אנשים שלא מקבלים את מה שהם ראויים לו וצריכים להיפך - ללמוד לומר "לא" ולהאמין שיהיה טוב יותר אפילו שעל פניו בשטח לא ברור מאיפה יגיע טוב יותר.

זה כמו "אין לי פירות במקרר כי לא רציתי את הפירות שהיה ורציתי פירות שלא היה".

זה תמיד תמיד נכון.

גם אם ארצה את כ-ו-ל-ן, יכול להיות שכ-ו-ל-ן לא ירצו אותי.

וגם אם כולן ירצו אותי יכול להיות שלא ארצה אף אחת.

אבל יש גם אחרות, כמו חוסר מוכנות רגשית / כלכלית / אחר, היעדר טוטלי של הצעות ועוד

שלא הולכים לאימון לזוגיות, ונשארים מקובעים בדפוסים שטותיים

פעם הבאה אעדכן את הבחורה, שכדאי לה להתפשר!

האחד בא לעיר וישפוט שפוט.

שנשמה אחת שהתפצלה לשניים זה רק לשון ציורית ומשלית, ושבאמת לכל אחד ולכל אחת יכולים להתאים יותר מאדם ספציפי אחד אז ייקל עליהם לחפש מה מתאים.

אדם צריך למצוא את מי שמתאימה לו וזה יכול להיות אלף אפשרויות. אחר כך בדיעבד כשיתחתן הוא יגלה שה' זימן לו את החצי השני כפשוטו. אבל זה מיסטיקה, ולא מערבים מיסטיקה בפסיכולוגיה.

פסיכולוגית -שאדם ידע שיש הרבה אפשרויות, כמו דבריך שכתבת, וכך באמת צריך לתנהל המציאות היומיומית (ובאמת לא לנסות לחפש את ה"אחת" מתוך מליון, אלא את מי שהוא רוצה להתחתן איתה פשוט)

לפני שיכולתי לומר מילה על זה, הרגשתי שצריך לקרוא במקור ולהבין את ההקשר. אז הלכתי לקרוא את כל הסיפור כולו, מתחילה ועד סוף, וגם את אחד הפירושים עליו, והאמת, שראיתי שם משהו אחר.

חשוב לי לומר שמה שאכתוב זה ממה שעבר דרכי ולא מהפירוש שקראתי, וכמובן מתוך נקודת המבט הנוגעת לענייני לנ''ו.

נתחיל מהתחלה, צריך הקשר כדי להבין את הציטוט כראוי, ההקשר:

"...וְנִתְקַשְּׁרוּ שְׁנֵיהֶם בְּאִם שֶׁיָּבוֹאוּ לְבֵיתָם וְיוֹלִידוּ נְשׁוֹתֵיהֶם זָכָר וּנְקֵבָה בְּאפֶן שֶׁיִּהְיוּ יְכוֹלִים לְהִתְחַתֵּן אֲזַי יִתְחַתְּנוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם וְנָסַע הַקֵּיסָר לְבֵיתוֹ וְהוֹלִיד בַּת וְהַמֶּלֶךְ נָסַע לְבֵיתוֹ וְהוֹלִיד בֵּן וְהַהִתְקַשְּׁרוּת הַנַּ"ל נִשְׁכַּח מֵהֶם וְשָׁלַח הַקֵּיסָר אֶת בִּתּוֹ לִלְמד גַּם הַמֶּלֶךְ שָׁלַח אֶת בְּנוֹ לִלְמד וְנִזְדַּמְּנוּ שְׁנֵיהֶם אֵצֶל מְלַמֵּד אֶחָד וְהָיוּ אוֹהֲבִים זֶה אֶת זֶה מְאד, וְנִתְקַשְּׁרוּ בֵּינֵיהֶם, שֶׁיִשְּׂאוּ זֶה לָזֶה וְנָטַל הַבֶּן מֶלֶךְ טַבַּעַת וְנָתַן עַל יָדָהּ, וְנִתְחַתְּנוּ יַחַד."

בן המלך ובת הקיסר, זוג שהיה מיועד עוד מלפני הורתם זה לזו, התחתנו.

מסיבות כאלו ואחרות, אבי הכלה לא הסכים לשידוך והזוג החליט לברוח והמסע מתואר באריכות שם.

באחד המסעות אחרי שנפרדו דרכיהם, משלא מצאה זו את זה, הגיעה בת הקיסר לאותו מלך המצוטט בהודעתך.

''וַיְהִי הַיּוֹם, וְהָיָה מֶלֶךְ אֶחָד, וְהָיָה בּוֹנֶה לוֹ ארמון עַל הַיָּם כִּי שָׁם הוּטַב בְּעֵינָיו לִבְנוֹת ארמון מֵחֲמַת אֲוִיר הַיָּם וְהַסְּפִינוֹת הוֹלְכוֹת שָׁם וְהִיא [הַיְנוּ הַבַּת קֵיסָר הַנַּ"ל] הָיְתָה הוֹלֶכֶת עַל הַיָּם וּבָאתָה סָמוּךְ לַארמון שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל ...''

הוא בונה ארמון על הים, מחמת האוויר, והספינות ההולכות...

מה אני רואה כאן? לצד הפסטורליה והאווירה המדהימה שיש במגורים על חוף הים, יש גם מימד עמוק יותר שמתגלה מתוך המשך מהלך העניינים, בבחירה הזו שלו דווקא במקום הזה.

הים, האוויר והספינות ההולכות מבטאים בחינה מסויימת של חוסר ממשות, חוסר קרקוע, חוסר יציבות.

כל הזמן יש תנועה, ממנו הלאה... ומשהו שלא מגיע לידי התגשמות. (בהמשך הסיפור רואים שגם מה שבנה ועמל עליו, אבד לו כולל מלכותו שהעבירו אותו ממנה, לאחר שנעלמו ה''מלכה העתידית'' ושרותיה).

אם יש מישהו שיתגלה אצלו עניין ה'רוצה-לא רוצה', 'לא רוצה-רוצה', זה אותו אחד שיש אצלו את אותה בחינה שלא מצליחה להתחבר לקרקע ונשארת ברובד האוורירי, התנודתי, וזה שכל הזמן בא והולך... מי שפה היום, לא בהכרח יהיה מחר...

ויש פה צד של לבחור מקום שהוא לא באמת מונח בו על מקומו ... כי כל הזמן יש פער בין הרצונות המתגלים משני הצדדים ושום דבר לא מתחבר לקרקע (ומגיע לגמר נישואין), ומציאת מלכה לממלכה... וזה לא נגמר שם.

הסיפור ממשיך -

''וְהִתְחִילָה לַחֲזר (הכוונה ללב ים הרחק מהחוף) וְשָׁלַח הַמֶּלֶךְ וְהֶחֱזִירָהּ וְהֱבִיאָהּ לְבֵיתוֹ וְהַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל לא הָיָה לוֹ אִשָּׁה כִּי לא הָיָה יָכוֹל לִבְרר לוֹ כִּי מִי שֶׁהָיָה רוֹצֶה לא רָצְתָה הִיא, וְכֵן לְהֵפֶךְ ''.

המלך הזה שרגיל באותם חיבורים של בלתי מושג ובלתי אפשרי, מוצא את עצמו בוחר במי שהגיעה פתאום מלב הים. ומשהו בפנים רוצה לצעוק - עוד לא למדת את השיעור שעם יותר מדי 'אווריריות' (בהתחלה חשב שהספינה נוסעת מעצמה ואין אנשים כי היתה שם לבד...) וחיים על גלי רגש וחשק שאין לו קרקע יציבה ובסיס איתן (רוצה? לא רוצה...), זה משהו שחסר בו העיקר וזה לא יעבוד?

הוא לא יודע, אבל הדפוס שלא התרפא, עודנו שם -

הוא שוב בוחר בבלתי אפשרי.

''וְהַמֶּלֶךְ כָּתַב לְכָל הַמְּדִינוֹת, שֶׁיִּתְקַבְּצוּ וְיָבוֹאוּ עַל הַחֲתֻנָּה שֶׁלּוֹ וּבָנָה ארמון בִּשְׁבִילָהּ...''

אבל כאמור, בת הקיסר בכלל לא פנויה, היא נשואה ומחפשת אחר בן המלך שאבד עימו הקשר.

היא בכלל לא מעוניינת בארמון וחתונה.

היא מחפשת את הבית שלה שכבר קיים בעולם.

היא מאוד מכוונת מטרה ולא מתפעלת מכל דבר שקורה מסביבה, ומשתמשת בתבונתה כדי להפוך את כל המכשולים והאתגרים, להכנה לאיחוד העתידי, שפשוט לה שיקרה .

איך? אין לה מושג, והיא גם לא מנסה לשלוט בזה, היא רואה מה נקרה בדרכה, ובוחרת ללכת את הדרך עם מטרה ממוקדת וברורה.

ועברו מה שעברו, והתגלגלו לאן שהתגלגלו עד שבסוף כל אחד הוחזר על כנו ולמקומו, ולא זו בלבד אלא חזר עם תיקון לעניינו, ובת הקיסר פנתה לבן המלך שהביאו אותו אליה ואמרה לו:

"וְאַתָּה בֶּן מֶלֶךְ [הַיְנוּ הֶחָתָן שֶׁלָּהּ בֶּאֱמֶת] נֵלְכָה וְנִסְּעָה וְשָׁבוּ לְבֵיתָם בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן."

מה עולה מכאן?

אי אפשר להכליל את כולם כל אחד ועניינו.

יש מי שמתעכב מצד שצריך לרפא דפוסים פנימיים.

יש מי שמתעכב מצד נאמנות, שיש להם בהירות גדולה בעניין השייכות והחיבור השורשי והם לא יכולים להתחבר עם מישהו אחר. ורק מצד אריכות הדרך, והאבידה שאבדה והמסעות שעוברים, הם מתעכבים. וזה ניכר מכך שברגע שנפגשים מזהים ויודעים, כמו שמתואר בסיפור, שעוד אצל המלמד נקשרו זה בזו.

ויכולות להיות עוד סיבות, ולא נרחיב בזה עכשיו.

בשורה התחתונה,

שייכות וחיבור אפשר לזהות ברגע כשנמצאים על מקומנו. כשממוקדים ומכוונים למטרה, ולא מתפעלים מהדרך אלא לומדים לתעל כל משוכה, לצעד הבא. לאסוף את האוצורת שמתגלים ברגע הזה, להילחם ב'לא טוב' שמנסה לייאש לחלוטין, ולתקוע באמצע הדרך במקום שבכלל לא שייכים אליו. כשמה שצריך לריפוי, עובר את התהליכים האלו המרפאים באמת.

ואין לאף אחד ידיעה מה סיבת העיכוב של האחר, ועיכובים שהם חלק מהמסע הזה, הם לא לגנות אף אחד.

גם לא לגנות זה שהיה נדמה ש'לא למד את השיעור שלו...'.

למה?

כי גם כדי ללמוד שיעור ברמה שיניע לפעולה שתוציא מהמקום שצריך להוציא, צריך בשלות, וצריך פתיחות, וצריך להשקיע. ויכול להיות שהיא היתה הראשונה שרצה בה כל כך שאמר ''אני מוכן לקבל כל תנאי שתגידי (שלא יגע בה עד אחרי החתונה, ושיניח לה לשהות על הים ולא יכריח אותה לרדת לחוף), ובלבד שאזכה שתהיה לי למלכה.''

והמלך השקיע. הוא היה מוכן להמתין כל כך הרבה זמן, ובתנאיה מתוך אמונה שזה קורה, ובנה ארמונות לכל אחת מהשרות שהביא לה, ובנה ארמון גם עבורה...

זו השקעה של הון, ויותר מזה זו השקעה של רצון...

הוא עבר שם תהליך עמוק.

ולכן נהיה לו צער מזה.

ואכן, בסוף התגלה שכל מי שחווה עיכוב מסויים,

תקלה מסויימת ונצטער מזה,

זכה לקבל פי כמה וכמה ממה שהיה לו אם לא היה עובר מה שעובר.

הסוחר, קיבל ספינה מלאה זהב ואבנים טובות ששוות יותר מהסחורה שמילאה אותה מלכתחילה.

המלך הנ''ל, הגם שלא זכה בה כמלכה, קיבל את מלכותו חזרה עם כלים מתוקנים להמשך המסע.

ובן המלך...

קיבל את ביתו (היא אשתו) חזרה, לא רק כבת קיסר, אלא עם אוצרות של מי שהגיעה לכס מלוכה.

אם אני לומדת מכאן שצריך להתפשר?

לא בטוחה.

לבקש רפואה, כן.

לעשות עבודה של דיוק פנימי, כן.

ללכת עם אמונה בלתי מתפשרת שהאבידה תמצא בבוא היום, ושתהיה הרגשת שייכות וחיבור אמיתי, כן.

אני יכולה להמשיך לדלות עוד ועוד, אבל עד כאן שיעורנו להיום.

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לק"י

בדרך כלל זה היה לי נחמד.

תמיד היו נותנים לי גילאי 15-16.

עד שב"ה התחתנתי ואז המטפחת חסכה לי את הבושות

חושבים שאני בן 27 נשוי +3 או משהו כזה... ואני סך הכל בן 21 אוטוטו..

וגם אני באופן עקבי במשך השנים נראה כ5-6 שנים מתחת לגיל שלי

פעם אחת בשיעור ה' עליתי על טרמפ וחשבו שאני שמיניסט חח

בגיל 27, מלא חשבו שאני בן 18. לקחתי את זה כמחמאה.

הרבה סיטואציות סביב זה

בעיקר כשהסתובבתי עם הילדים הגדולים

פעם אחת מישהי חשבה שהילד הוא בעלי

הורידה לי 20 שנה

ולגבר להפך

שאלו אותי בפורים אם התחפשתי לחייל. אז היה לי חוגר.

בגיל צעיר זה היה מעיק כי אני ילדון וזה. אבל כשמתבגרים קצת ונראים עדיין בני 18 זה נהיה מחמאה.

של מישהו שאפילו לא יכול להיות בגיל שיכולתי לעשות עליו בייביסיטר

בעלי כבר אבא ל2

לא מוכרים לו אלכוהול בלי תז

מכיר גם בחורה כזאת, שהרושם שלה באופן עקבי הוא שהיא מבוגרת יותר.

לק"י

אולי אולי יש בודדות.

סיבת מחיקה: קעלימבאר חמוד מדיי

תתחיל בלשאול במתנ"ס המקומי אילו פעילויות יש.

לא בטוח שתמצא בת זוג, אבל בוודאי תמצא אנשים ונשים סביב הגיל שלך. חיי חברה זה משמעותי מאוד.

ואם יש חוגים קבועים זה מעולה להכניס לשגרה שלך.

לצאת מהבית ולהכיר ולפגוש חברים.

בהצלחה!

(ואכן, כאן בפורום אין, או כמעט ואין, נשים בגילאים האלו)

לק"י

אבל לא הייתי בונה על זה. זה לא פורום היכרויות מלכתחילה.

אשמח להכיר אישה דתיה מעל גיל 40.

אני בן 48 גרוש.

על השאר אפשר להתכתב