http://www.doresh-tzion.co.il/QAShowAnswer.aspx?qaid=122218

אז אפשר להתחתן בחצר של בית-הכנסת, ונראה לי שלזה הייתה כוונת המחבר..

הבית כנסת בבית-אל בטוח מכיל את כל המשפחה שלך, ובוודאי שהרחבה בחוץ..

אלא הסטנדרטים החברתיים..

חוץ מזה כמה משפחה יש לך???

נגיד יש לך 10 דודים מכל צד ולכל אחד מהם 10 ילדים, אז מדובר על מקס' 250 נפשות..

ככל הידוע לי באולם בשער בנימין יש 600 מקומות, אז נראה לי שאת מגזימה בטירוף.

אחותי גם הזמינה לחתונה שלה את כ-ו-ל-ם, כולל הדודים והבני-דודים של ההורים שלי.

היום, גם היא וגם ההורים שלי מודים שזה ממש היה מיותר..

כאילו יש לחתן/כלה ולהורים שלהם זמן להתייחס לכולם בחתונה,

אפילו בצילומים בסוף, הם לא נכנסו..

וגם סתם היה צפוף מדי, וזה לא משנה כמה הרחבת-ריקודים תהיה גדולה..

אפילו תתחתני בכיכר מלכי-ישראל זה יהיה צפוף, כי כשיש מאות אנשים שכולם רוצים לרקוד במעגלים הפנימיים - זה חם, צפוף ומחניק!

מזמינים את הדודים והבני דודים של החתן/כלה, סבים וסבתות לדורותיהם, וזהו לא צריך יותר מזה..

אא"כ מדובר על משפחה מאד קטנה, שאז הרבה פעמים יש קשר ממש קרוב עם הבני-דודים שניים.

גם יש כאלה שמזמינים את כ-ל החברים שלהם משכבר הימים,

גם זה לא מעשה כ"כ חכם, כי אין באמת זמן להתייחס לכולם, וגם זה מצופף מאד את האולם והריקודים..

ואני לא מדבר כאן על הצד הכלכלי, שזה גם וודאי אמור להוות שיקול..

דרך אגב, בי"כ כשמו כן הוא - מקום להתכנסות.

חוץ מזה שבעייתי להתנשק שם, ושלאשכנזים יש עניין לעשות את החופה תחת כיפת השמים,

אין שום בעיה לערוך אירוע שם, בוודאי שאין שום בעיה עם אירוע שהוא מצווה.

גם אם לא מדברים על הבי"כ עצמו, יש בארץ הרבה אולמות אירועים פשוטים שמכילים מאות אנשים,

ושרק בגלל הסטנדרטים החברתיים, האולמות האלה לא מוגדרים כאולמות חתונה, כי הם לא מספיק מפוארים.

בחתונה של אחותי כל המשפחה שלנו ושלהם, ולשנינו יש משפחות גדולות מאד, בל"ע.

ואת כל החברים והמכרים, בכלל לא היה צפוף.

מן הסתם.

חתונה זה אירוע של ההורים, לא של הזוג.

"שמח תשמח את הורי הרעים האהובים... ברוך אתה ה' משמח הורי החתן והורי הכלה"

"ברוך אתה.. אשר ברא ששון ושמחה, הורי החתן והורי הכלה... קול הורי החתן וקול הורי הכלה, קול מצהלות ההורים בחתונת ילדיהם... ברוך אתה ה' משמח הורי החתן עם הורי הכלה"

בקיצור, זה שטויות!

פשוט בגלל הסטנדרטים החברתיים היום, אנשים איבדו את הצפון..

אני יודע איפה הוא ונמצא שם די הרבה

ההורים לא יכולים לכפות על הבן או הבת עם מי להתחתן (ע"פ ההלכה, לא שייך בעניין זה מצוות כיבוד הורים. אם הורים מצווים על בנם לא להינשא / כן להינשא למישהי, הוא רשאי להמרות את פיהם), אז בוודאי שההורים לא יכולים לכפות על בנם או ביתם את אופי החתונה.
כמובן שזכותם של ההורים להתנות שהם יממנו את החתונה בתנאי שהיא תהיה כזאת וכזאת ואם לא הם לא יממנו. אבל מעבר לזה, הם לא יכולים לכפות.

זה פשוט אבסורד שאנשים באמת חושבים שחתונה זה קודם כל אירוע של ההורים. במחילה מכבודם, הם לא הדבר המשמעותי בערב הזה. החתן והכלה הם בעלי השמחה, זה קודם כל האירוע שלהם.

אסור לוותר בעניין הזה. להורים יהיו עוד ילדים לחתן, אבל החתן והכלה לא יקבלו "שידור חוזר", הם לא יהיו עוד פעם חתן וכלה. זה אירוע של פעם בחיים בשבילם, לכן הוא צריך להיות כמו שהם רוצים, גם אם זה לא מוצא חן בעיני ההורים.

החתונה היא ארוע של ההורים

בסדר חיי אברהם נמצאת החתונה של יצחק ואחר כך מתחילים לספר על חיי יצקח וכן הלאה 

בינישים מי שרוצה לפרט מוזמן 

ולהתחתן עם האישה שאוהב, גם אם הוריו מצווים עליו לא להינשא לה.
אני חושב שזאת הוכחה חזקה יותר ממה שהבאת שניתן לפירושים שונים.

ואת טועה לחלוטין!

המצווה בחתונה היא לשמח ולכבד את החתן והכלה, מבחינת המצווה עצמה אין שום עניין לשמח את ההורים.

אפשר לראות את זה משני כיוונים:

א. הכיוון הרעיוני:

"וא"ר חלבו א"ר הונא: כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמישה קולות שנאמר: "קול ששון... קול אומרים הודו את ה' צבאות " ואם משמחו מה שכרו? אמר רבי יהושע בן לוי זוכה לתורה שנתנה בחמישה קולות... רבי אבהו אומר כאילו הקריב תודה שנאמר: "מביאים תודה בית ה' " רבי נחמן בר יצחק אמר כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים שנאמר: "כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה אמר ה' ". (ברכות דף ו עמוד ב)

אפשר גם לעיין ברש"י שם..

ב. הכיוון ההלכתי:

רואים את זה מהסוגייה של סעודות "שבע ברכות", זה ארוך לכתוב את כל הדיון ההלכתי אז אכתוב בקיצור..

המיקום - לספרדים, ביתם של החתן והכלה או מקום שנועד בשביל החתן והכלה לשבעת ימי המשתה.

            לאשכנזים, מקום שנקבעה סעודה לכבודם של החתן והכלה.

            (לספרדים שלא פוסקים כשיטה המקילה, לא מברכים אם הסעודה נמצאת במקום אחר.)

התנאים - (I) "פנים חדשות" שלא היו בשבע ברכות קודם ומכבדות את החתן בעצם נוכחותם

                 (סתם להביא "פנים חדשות" שהחתן לא מתכבד בהן זה לא עוזר - והברכות יהיו לבטלה ואסור לברך!).

             (II) שהסעודה תוכן במיוחד לכבודם של החתן והכלה. (אם מדובר על סתם סעודה שהחתן והכלה נקלעו אליה - אסור לברך!)

             (III) צריך שגם החתן וגם הכלה יהיו נוכחים.

             (IV) יו"ט ושבת (שתי סעודות ראשונות) מבטלות את הצורך בתנאים (I) ו-(II).

משני הכיוונים האלה, רואים שההתייחסות למצוות החתונה ש-(חוץ מהמצוות שיש על החתן והכלה עצמם) עיקר המצווה זו הסעודה.

ועיקר המצווה בסעודה זה לכבד ולשמח את החתן והכלה, ההורים לא מקושרים בשום אופן למצווה עצמה!

לאלוקי אברהם יצחק ויעקב

לא אלוהי החסכנות.

חסכנות היא לא אידיאל שצריך בו "לישמה"

אין שום דבר רע בלעשות "עניין" מדברים חשובים באמת - חתונה למשל.

בעיקר אם יש לאדם את היכולת והאמצעים.

מי שאין לו והגבלות מסויימות בשביל החברה הכללית זה נושא כשלעצמו אבל בסופו של דבר אתה (או יותר נכון ההורים שלך) חוסך גם על אשתך אם ככה העסק מתנהל, זה הכבוד שאתה רוצה לתת לה?

חזל מדברים רבות על כך שמשקיעים רבות באירוע ושהכלה מתקשטת וכו אז בתקופתם זה היה בצינעה היות והיכולת הייתה יכולת מסויימת אך מדוע כיום מי שיש בידו יכולת יגיד שאין בך עניין?

אבל המניעים שלך הם שונים בתכלית מהמניעים שהביאו בפוסט.

אם זה מה שמחבר אותך לבוראך - אשריך ומה טוב חלקך! בת דודה שלי עשתה בחוץ בדשא והיה מדהים! 

אבל זה לא מאידיאל חסכנות, אלא מרצון שככה יראה היום החשוב והמקודש.

הנקודה היא שבעיני חסכנות בחתונה היא חסכנות על אשתך (אני לא מדבר על גנדרון מיותר).

תמיד אפשר לדבר אידיאלית אבל מה לעשות שיש גם אנושיות.

בית המקדש לא היה "שטיבל" אלא משהו מפואר!

כשאני מביא משמחים לחתונה למשל אני תמיד מתעקש שידאגו להם למנה ופעם מי שהייתה אחראית על האירוע עושה לי "אתם באים לעשות מצווה ולשמח לא לאכול"

אז אמרתי לה שהיא צודקת אבל אם ככה היא דואגת ומכבדת את האנשים שעושים לה טובה ומשמחים לה באירוע אז זה קצת עצוב.

(תחשבי על זה שאת נותנת צדקה אגורה - האם זאת צורה לתת צדקה? אבל נתת לו כסף! כן אבל צריך שיהיה גם מכבד.)

תמיד אפשר לדבר אידיאלית בשביל לספק יצר צרות עין זה או אחר וזאת הייתה הנקודה שלי - האידיאל הוא לא חיסכון.

החסכון הוא אמצעי אצל אנשים מסויימים להתחבר לאידיאל ואצל אחרים לא.

לאלוהי הבזבזנות, אתה כן מאמין?

לעשות חתונה צנועה, זה לא אובססיביות לחסכנות.

זה פשוט לא לבזבז סתם כמויות של כסף על ערב של כמה שעות.

אנשים היום מתבכיינים על מחיר הקוטג', אבל על חתונה הם שופכים כסף בלי לשים לב בכלל..

בין חתונה בבית כנסת לאולם מפואר שעולה הון יש משהו באמצע

חתונה מפוארת = 1,000,000 ש"ח

חתונה פשוטה = 10,000 ש"ח

חתונה ממוצעת? = 505,000 ש"ח?

תכל'ס חתונה ממוצעת כיום היא בסביבות 100,000-150,000 אבל גם זה הרבה הרבה יותר מדי.

גם בהוצאות של חתונה ממוצעת רוב האנשים כיום לא מצליחים לעמוד כלכלית.

המטרה היא להוריד את העלויות של החתונה הממוצעת למחירים שפויים.

אני לא אומר לעשות דווקא את החתונה בבי"כ, אבל צריך שהסטנדרטים החברתיים יעמדו בתקציב סביר.

החתונה שלי עלתה 40000 בערך

והיא היתה סטנדרטית לגמרי לציבור שלנו

אין לי שום בעיה עם זה!

אם בן-אדם מליונר יעשה חתונה יוקרתית, לא תהיה לי בעיה עם זה.

הבעיה שלי היא, שכיום אנשים ממוצעים שהם ממש לא מליונרים עושים חתונות בעלויות של מליונרים,

להשקיע יותר מ-10% מהחסכונות שלך, על ערב חד-פעמי (חשוב ככל שיהיה) - זה מוגזם! (ובד"כ מדובר על הרבה הרבה יותר מ-10%)

זוג ממוצע מרוויח פחות מ-15,000 ברוטו בחודש, ומשם מתחילים לרדת..

מיסים, מעשר כספים, שכ"ד/משכנתא, ארנונה, חשמל, מים, אוכל, חינוך, תקשורת, נסיעות, ביטוחים, הוצאות שוטפות וכו'

זוג חסכוני במיוחד עם נגיד 6 ילדים, מצליח לחסוך במקרה הטוב מאד מאד כ-1000 ש"ח בחודש..

(והרוב למעשה לא חוסכים, הם בכלל נכנסים לאובר-דראפט.)

בהנחה שהמחיר שנקבת היה לשני הצדדים ביחד,

ובהנחה שזה השכר של ההורים שלך (כי בציבור החרדי השכר הממוצע הוא הרבה יותר נמוך),

אז בחתונה שלך הם השקיעו את כל החסכונות שלהם למשך 20 חודשים, על ערב אחד בשביל ילד אחד.

ואם נלך לחתונה "פשוטה" ממוצעת בציבור החרד"ל של 100,000 (בציבור הדת"ל זה יותר גבוה),

צריך לחסוך בשביל זה 50 חודשים X שישה ילדים = 300 חודשים (כל החסכונות של 25 שנים!).

ועוד תחשבי שמדובר על תחשיב מאד אופטימי...

יש לי חבר שהאבא שלו אברך והאמא עקרת בית ויש לו 10 אחים,

והוא עשה חתונה ממוצעת באולם..

אפילו שאני יודע שהם לא משלמים למוסדות החינוכיים ולישיבות של הילדים שלהם, אני לא מבין מהיכן יש להם כסף...

(הצד השני גם לא היה "בעל נכסים")

ואנחנו לא משפחה ענייה, בלשון המעטה.

(אמנם נכון שהחתונה של אחי עלתה כפול)

נקווה שכולם יתחילו ללמוד מכם ומהוריכם..

אם הסטנדרט היה שא-ף אורח לא מביא מתנה צ'ק, אלא חפצים שונים שאולי הזוג יצטרך, או אפילו נניח לרגע לא מביא כלום - אזי מעטים מאוד היו הזוגות שההורים שלהם היו רוצים לעשות להם חתונה כזאת יקרה.

הכל היום מסתמך בסוף על הכספת של הצ'קים שצריך לפדות בימים לאחר החתונה - אז להיתמם ולהגיד שאפשר גם "באמצע" - זה לא נכון. רוב האנשים לא היו עומדים בזה כלכלית אם היו יודעים שזה לא יחזיר את עצמו בסוף החתונה (אפילו אם יחזיר עצמו דווקא לזוג ולא להורים - כי בכך ההורים יודעים שהם בעצם לא שילמו על החתונה, אלא בסך הכל דרך האורחים, העבירו סכום שווה ערך בערך למה שהוציאו, לצורך המשך חייהם...

ולקנוס את האורחים - זה דבר לא יפה, לדעתי.

אדם צריך לעשות אירוע בתקציב שהוא עומד בו בפני עצמו, בלי לחשוב על מה הוא יקבל בחזרה. כן, גם אם זה אומר שכל צד יביא 10 אלף שקל בלבד, וירימו חתונה של 20 אלף שקל בלבד. כן.

וכבר היה ראוי שמזמן ראשי הישיבות היו מתאגדים להוציא תקנות מחייבות לכל בני הישיבות. ותלמיד ישיבה שלא עומד בתקנות האלו - יוצא מהישיבה. כן, להיות קשוח. ואז, כאשר בעלי אולמות היו מבינים שיש ציבורים של עשרות אלפי בחורים ובחורות שפשוט לא יכולים להוציא יותר - הכל היה מוזל, אולי בתהליך של כמה שנים, אבל המחירים היו יורדים בצורה ניכרת מאוד, וממש לא תמיד במחיר איכות של המנה...

חבל שלא עוד הרבה...

אחרי שאתה משלם 20,000 שקל או קצת פחות לחתונה 

אתה משלם אהמממ 450,000 לדירה לפחות אם יש לך בת

ולפחות 150,000 אם יש לך בן 

זה התאים לדור שלפנינו שההורים עבדו, המשפחות היו קטנות, הדירות היו במחירים סבירים

(והיו גם פיצויים מימ"ש)

מסיבה לא ברורה זה  המשיך למרות שהיום ההורים אברכים, המשפחות גדולות והדירות במחירים מטורפים

אבל עכשיו , ממש עכשיו , בשנים האחרונות זה מתחיל להתפורר

כי המחירים של הדירות פשוט נסקו לגבהים שממילא אי אפשר לעמוד בהם

בין אם הם לוקחים מההורים ובין אם לא 

ועוד ישיבה תצטרף וכו'

ואפילו רק כיתה..

אז עד שהילדים שלהם יגיעו לשידוכים, המצב ישתנה.

אבל אם הם משאירים את זה ככה.

שלא יתלוננו אח"כ כשהם יהיו ההורים...

הכוונה בעיקר לכל אלו שמתפרנסים מתרבות ה"שופוני" לסוגיה, אנשי שיווק ויח"צ, עיתונאים, מנכ"לים וכאלה. הם לא כ"כ רבים אבל מכתיבים סטנדרט גבוה שאחרים מנסים לעמוד בו.

חתונה צריכה להיות מכובדת, אבל הגדרת "מכובדת" הא סובייקטיבית מאוד.

לא מחיר המנה וכמות המוזמנים הם מה שיעשו את האירוע למכובד.

וזה באמת לא אובססיה לחסכנות. בכסף שישאר לכם אפשר לקנות תכשיטים לאישה..

[ועכשיו אני יכולה גם להבין מאיזה מקום אתה אומר את זה.. או לפחות מה שנראה לי..]

רק שיהיו בו חמישה חדרים, ונוף הררי הנשקף מהחלונות עם נחלים ומעיינות במורדות.

לא תקבלו בעז"ה!!

בטח "כאן"

האם ידעת שחז"ל מצווים אותך "לבזבז" על אשתך בכל רגל כסף? 

האם ידעת שהבתולות מתקשטות 12 חודש לפני החתונה?

רחמונס כמה בזבוז...

ועוד משהו - כבר ראיתי בחיי מספיק ביינישים חסכנים אבל כשחבר מוציא חטיף הם הראשונים לטמון ידם בצלחת. כי זה בחינם וזה של מישהו אחר...

מבין את הנקודה שלי? חסכנות היא לא יראת שמים ולא כל מי שחושש להוציא כסף מהארנק בעיני צדיק ויהודי פשוט - השאלה מאיפה זה מגיע.

(והרבה פעמים זה מלחץ חברתי של "מה אתה מוציא כסף יא עשיר?" אני מכיר את זה מקרוב )

מה שהכי חשוב, זה לזכור שהכסף הוא אמצעי ולא מטרה.

המטרה פה היא לקדש זוג שעומדים לבנות בית בישראל. לא לתת שואו מטורף.

נראה לי שמדובר פה בלקסיקון שונה..

לא חוסכים על חתונה. חסכון זו לא ההגדרה הנכונה. זה לא שהאישה תקבל פחות..

אלא שיש פה הבנה כי החתונה היא סיפתח לחיים שאחרי, שאז הזוג באמת יצטרך את הכסף.

כל משפחה נורמטיבית, שיודעים כי יש תקציב מסויים ומוגבל,

יעדיפו לשמור את מרבית התקציב לתחילת חיי הנישואין. לא ממקום של חסכנות, אלא ממקום של שכל ישר.

אבל הנק' שאתה מביא חשובות מאוד. חשוב שלא תהיה הרגשה של התקמצנות.

חשוב שהזוג ירגיש טוב ביום הזה.

וזה מזכיר לי שגיסתי, כשהלכה עם אמא שלי לבחור את הטבעות, בחרה טבעת ממש ממש פשוטה..

אז אמא שלי התעקשה שתבחר עוד טבעת בדיוק מהסיבה הזו, שלא תרגיש אחרי כמה שנות נישואין שהתקמצנו עליה..

אתה סתם שם את עצמך ללעג..

בכל אופן, אתה לא משתמש נכון במושג "לבזבז".

לבזבז = להוציא כסף באופן מיותר ובכמות גדולה.

ולכן גם מה שחז"ל אמרו לא נכנס לגדר של בזבוז.

וגם לקנות ס"ת, זה לא יכול להחשב להוצאת כסף מיותרת.

בכ"א, חז"ל לא אמרו שצריך להיכנס לחובות בשביל לעשות חתונה,

ובכ"מ, זה שאתה מוציא יותר כסף על החתונה - זה ממש לא הופך אותה ליותר מהודרת, זה נועד רק כדי להרשים את האורחים.

המרחק בין חסכנות אובססיבית לבזבוז הוא גדול ואין להם אפילו גבול משותף.

ע"י זה שאני אומר שאסור לבזבז, אתה ישר מציג אותי כחסכן אובססיבי,

וזאת רק כדי להצדיק את עצמך, כי אין לך טענה ממשית - וזה דבר נלוז!

הוצאת אותי בתור מקדש הוצאות מיותרות כי לך אין טענה?

כך לדוגמא את עין אי"ה שמדבר שמותר לצבור הון שלא לצורך אידיאלי.

עין אי"ה ברכות א, פרק א פיסקה ל:

"...דבאמת חיוב שקידת התורה א"א להיות ניתן ע"ז מדה מצומצמת לכל אדם שהרי יש לכל אדם רשות להיות עוסק במשא ומתן ולקנות נכסים וקנינים אפילו יותר מדי הכרח סיפוקו ואין בזה משום ביטול תורה..."

ומה שאני משיג פה זה:

א. שאני מעמיד דברים על דיוקם במקום לאסור את המותר

ב. אני לא נגד חסכנות ולא בעד פזרנות - אני בעד שיקול דעת של יראת שמים. 

יש עניין להדר בממון בדברים החשובים באמת. 

כמובן שיש ענייני הכרח שהם קודמים אך אדם שהבורא סיפק בידו לדעתי מנאץ בשם ה' אם אינו מהדר את האירוע שלו.

מה תעשה על ציוויים כמו שבת שמצווה לכלים מפוארים ולקנות ארוחה בשופי? (וידועים דברי הפיוט - ולוו עלי בני.. מה זה אומר? וכן אני מודע לציווי "עשה שבתך חול וכו") אבל העקרון הוא שהמועד צריך להיות מכובד וזה אינו מיותר כלל וכלל

לקנות ס"ת בסכומים שזה עולה זה לא מיותר(הרי אפשר בפחות תאמין לי)? וכל הצלצולים והפעמונים מסביב? 

וכל הלבוש המהודר שרבים מאחינו בית ישראל קונים לעצמם חליפות וכובעים זה מיותר?

(אני חושב אמנם שאדם שירד מנכסיו לא בטוח שצריך לקנות זאת) אבל להגיד הכל "מיותר" ולשים את הכל ללעג בעיני זה הדבר המגוחך.

תסתכל קצת מסביבך ותראה שההוד האנושי הוא כוח משמעותי בנפש האדם.

האם אנשים שמוציאים אלפי שקלים בפתיחת היכל זה מיותר בעיניך? 

האם חתן שמגיע לחתונה בסנדלי שורש כי זאת "פשטות" מבחינתו זה אומר שזה בהכרח בסדר? והאם לפני ריבונו של עולם הוא היה עומד כך? מסופקני... 

רבותי  מדריכים חתנים להיות מחוייבים לחליפה - אבל זה מיותר גם לא?

לסיכום - כבוד הוא ממש לא ערך מיותר.

כשמוציאים בשביל להוציא ולא בשביל לכבד זה כבר משהו אחר

אם לאנשים יש כסף מיותר בבנק - שיבזבזו כמה שבא להם..

העניין הוא שרוב האנשים עושים חתונות מעבר ליכולותיהם הכלכליות,

וזה נובע רק מסטנדרטים חברתיים מקולקלים, ולכן אני מוחה נגד התופעה!

אם כולם היו מליונרים ועושים חתונות כאלה, אז לא הייתה לי שום בעיה.

העניין הוא שיש מעטים שהם מליונרים, וכל השאר נכנסים לחובות רק כדי לא להיראות בזוי בעיני השכנים.

הכבוד הוא לא לכבוד המצווה או לכבוד החתן והכלה עצמם,

אלא לכבוד הורי החתן והכלה, וזה בזוי שהכבוד נמדד כיום רק בצורה חומרית ומעוותת.

ואני לא כותב זאת כי ההורים שלי לא יכולים לממן לי חתונה יוקרתית,

להיפך, למרות שההורים שלי יכולים לממן לי חתונה יוקרתית אני רוצה להוות דוגמא לזה שהכבוד לא נמדד בחומריות!

נשמע שאתה מסכים איתי שאם זה לכבוד זה בסדר?

אתה פשוט מכניס ברצון של מי שמוציא כוונות שליליות באותה מידה כמו שאני יכול להכניס כוונות שליליות ברצון של מי שלא מוציא  

כמו שכבר כתבתי - אני לא מתרגש מכל חסכן. 

הכסף יכול להיות במוקד גם כשאתה חוסך וגם כשאתה מפזר אותו, זה בסך הכל מה שבאתי להגיד.

כי אני מגדיר כבוד בצורה אחרת, כבוד שנסוב סביב הצגת החומריות שאין לך - זה כבוד בזוי!

ברור שעדיף שהזוג לא יתעסק סביב הכסף,

אבל גם צריך שהסטנדרטים שלו יהיו שפויים, ולא כמו הסטנדרטים שנהוגים כיום.

בימינו, לעשות חתונה פשוטה זה לא מעיד דווקא על חסכנות, זה יכול להעיד על שפיות!

אם הסטנדרטים החברתיים היו מתוקנים במקרה הזה, אז אולי היה אפשר לדבר על חסכנות..

אני לא מסתכל על הכסף וחוסך שקל לשקל,

אני פשוט רואה הרבה דברים מיותרים בחתונה שמבזבזים עליהם כסף, ואני פשוט לא עושה אותם.

יש כאלה שכדי לחסוך הם כל הזמן מתמקחים ומסתובבים סביב הכסף - את זה אני גם מאד לא אוהב.

אבל כדי לחסוך כסף בחתונה, לא צריך להסתובב סביב הכסף, מספיק פשוט לא להיות מקובע לסטנדרט החברתי.

נעליים עולות עלי ר-ק בטיולים או בספורט. גם לא בחורף.

ואני לא מרגיש בעיה בזה.

בחתונה שי כנראה אהיה עם נעליים בגלל הכלה, ובגלל הכוס שצריך לשבור ובגלל הריקודים - אבל חליפה אני ממש מקווה שלא אלבש, ועניבה אין מה לדבר בכלל - אף אחד לא ישכנע אותי לשים בעזרת ה'.

אגב, גם שמלה לבנה לכלה זה ממש לא מחויב. גם אם היא תגיע בשמלה ורודה עם עיטורי פרפרים שתראה מאוד יפה - זה יהיה בסדר ומהודר לגמרי...

הבעיה מתחילה כאשר אנשים לא מבזבזים את הכסף שלהם - אלא את הכסף של האורחים שלהם!

וכל אחד מבין בדיוק למה אני מתכוון - או שיודיע להורים שלו שבחתונה שלו אין כספת של צ'קים בכניסה לאולם, ובהזמנה יהיה כתוב שהאורחים נדרשים ל-א להביא מתנה כסף בצורת צ'קים וכו', או בכל צורה שהיא.

ואז נראה אותך/את ההורים שלך מבזבזים את הכסף שבא לכם, על חתונה.

וד"ל.

אתה יודע שזה עלבון ובושה להגיע לאירוע ולאכול מסעודה ולא לשלם כלום?

אם שבעת הקבצנים הביאו מתנות לבני הזוג אני מניח שהשאר גם יכולים

למשל בבית הכנסת הגדול בירושלים.

פעם הרבה היו מתחתנים בבית כנסת (טוב, בחצר). נראה לי נחמד דווקא. גם חמי וחמותי התחתנו בביכנ"ס לא גדול.

כך שיחסית לאולמות אחרים כיום, הוא יחסית במחיר סביר.

אבל אני עדיין לא חושב שהוא שווה את הכסף..

בכפר חב"ד יש בית כנסת שבמשך שנים כולם עשו שם חתונות עד שבנו אוהל ליד הבית כנסת...

זה הכל ענין של נורמות חברתיות

אבל אם זה בית כנסת מספיק יפה ומכובד ויכול לחסוך בהוצאות,אדרבה אולי תתחילו ומכם ילמדו

כשרוצים שהארוע יהיה משפחתי (להבדיל מנפרד), זה קצת מורכב.

חתונה בבית כנסת זו אחת מההחלטות ש ל ע י ת י ם מאפיינת אנשים עם בעיה חברתית.

אנשים שתמיד יש להם רצון להיות שונים, מוזרים וקיצוניים. אני מדברת לא מתוך זלזול אלא מתוך מציאות שאני מכירה.

לאנשים כאלו יש נטיה לרצות להיות מוזרים בהכל. בפרנסה, בחינוך ילדים ובכלל.

להם זה נראה מגניב וייחודי אבל האמת היא שמבחוץ זה נראה מוזר. וזה מאוד (!) משנה איך זה נראה מבחוץ. 

חתונה בבית כנסת בעייתית מאוד גם מהפן של כיבוד הורים.

ההורים שלנו הביאו אותנו לעולם וכל חייהם הם רק מחכים לרגע בו יוכלו לחתן אותנו בכבוד. כאשר יש זוג שמתעקש על חתונה 'מסכנה' רק כדי להיראות מיוחד ולהרגיש מגניב ושונה, זה ממש לא שווה את הרמיסה של הכיבוד הורים. לא הלכתית ולא רוחנית.

חתונה בבית כנסת גם בעייתית מצד זה שכרגע זה נראה לזוג מאוד מושך אבל אחר כך. יכול להיות גם כמה שנים אחר כך, הזוג יכול מאוד להתחרט על זה. פתאום הוא ישים לב שלכל החברים מסביבו היתה חתונה גדולה ומכובדת ורק לו היתה חתונה עלובה ומסכנה (כרגע הוא לא מסתכל כך על הדברים אבל גם זה בסוף מגיע..)

אחד הדברים (לדעתי) שהכי ממחישים את מה שאני אומרת זה שבד"כ מי שרוצה לעשות חתונה בבית כנסת אלו זוגות שהם בגיל מאוד צעיר. כרגע הם צעירים ויחסית עוד קצת מנותקים מעולם המבוגרים ועדיין מחוברים לגיל ההתבגרות, שזה גיל שמחפשים בו יותר חוויות, מחפשים לבטא את עצמי ובעיקר ע"י התנהגות שונה ומוזרה.
לכן, בעיני, בד"כ הבחירה הזו להתחתן בבית כנסת לא באה מתוך שיקול דעת רציני ועלולים מאוד מאוד להתחרט עליה.

אם הרצון הזה לחתונה בבית כנסת לא בא מתוך חוסר איזון נפשי או חברתי, ולא מתוך החלטה פזיזה (וזה לא פוגע בהורים) אז זה תקין. אך זה באמת משהו שצריך בדיקה.

למה? כי לא שילמת הרבה כסף על זרקורים מנצנצים ברחבת הריקודים?

כי בכניסה לאולם בית הכנסת לא עמד שומר עם מדים מכובדים, ולא היו שם עציצים מפוארים?

כי המנות היו עוף, אורז ותפוחי אדמה רגילים מקייטרינג, ולא סטייק סינטה, תפוחי אדמה ברוטב רוזמרין על מצע עלי בייבי, ואורז בר בסגנון יפני תילאנדי?

כי מה?

מה מגדיר חתונה כ"עלובה ומסכנה"?

מה בכלל מגדיר חתונה?

תשאל את ההורים שלך האם הם זוכרים איזה עציצים ואיזה תפאורה הייתה בחתונה שלהם, בלי להסתכל בתמונות/בווידאו...

אני די בטוח שלא.

לעומת זאת תשאל אותם מי היה הרב, מי העדים, האם אבא שלך זוכר איך הוא הביט בה בעיניים כשהגיע לכסות אותה בהינומה, מה הם הרגישו בלב כאשר הובילו את הכלה לחתן לחופה - את כל זה, זוכרים הרבה יותר.

ואני אגלה לך משהו - זה מה שעושה את החתונה. זה, והשמחה ששמחים מסביבך.

ושמחה - יכולה להגיע בכל מצב, בכל מקום, ותלויה באנשים עצמם ולא באוכל, בתפאורה או בזרקורים המנצנצים על בימת הריקודים.

הייתי בעבר בחתונה שהישיבה התיכונית שלי הייתה מהמארגנים שלה, של זוג גיורים, שהתחתנו שוב, בבית כנסת של המושב, והיה כל כך שמח - אפילו שאנחנו לא אכלנו כלום חוץ מקצת כיבוד בהתחלה - אבל הייתה חופה מרגשת, דברים מרגשים של הרב, ריקודים סוערים של כ תלמידי הישיבה שבאו לשמח זוג שאין להם כמעט מכרים בארץ (עולים חדשים), ואחרי זה, חזרנו לישיבה לארוחת ערב רגילה והם, החתן והכלה, עם הרכב מצומצם יותר ישבו לסעודה חגיגית שלהם.

אתה חושב שהם לא שמחו?

אתה חושב שחתונה שעולה 140 אלף שקל שווה יותר?

מש לא. מבטיח לך.

הלך החשיבה שכולם צריכים להיות אותו דבר ולעשות אותו דבר - זה אולי הדבר המוזר..

ממתי לעשות חתונה בבי"כ זה מגניב??

אם כבר לעשות חתונה בלונה-פארק או בגן-חיות זה מגניב, אבל מה הקשר בין בי"כ למגניב?

חתונה = סעודת מצווה

אין קשר בין זה לכיבוד הורים, ולא עושים זאת בשביל לכבד את ההורים.

העיקר במצוות החתונה זה לשמח ולכבד את החתן והכלה, ולכן כל ניסיון למקד את הפוקוס על מישהו אחר - הוא עיוות של המצווה.

כמובן שצריך לכבד את ההורים, אבל אין קשר ישיר בין המצוות (אולי באופן עקיף מאד).

זוג נורמלי שטוב להם ביחד, לא אמורים להסתכל על העבר ולהתחרט על מה שהיה (בייחוד שזה מה שהם רצו ובקשו שיהיה להם),

הכמה שעות של החתונה לא באמת משפיעות על הזוגיות בהמשך, אא"כ קרה במהלכן איזה משהו דרמתי במיוחד..

החתנים היחידים ששמעתי שהם מתחרטים על הרצונות שהיו להם לחתונה,

אלו חתנים שמצצו להורים שלהם את הכסף, ואח"כ לא היה להורים שלהם אפשרות לתמוך בהם כלכלית לאחר החתונה.

לא ידעתי שהכרטיס כניסה לעולם המבוגרים הוא הרצון להציג את החומריות (שאין/יש לי) בפני העולם?!

ממה שידוע לי, דווקא מבוגרים נוטים לעשות חתונות יותר פשוטות וצנועות,

ולעומת זאת, הצעירים שיותר חשוב להם הרגע והעכשוויות, הם יעדיפו חתונות מרשימות.

וללכת כל אחד לפי הכיס (שלו /של ההורים ).

אם יש כסף אפשר חתונה קצת יותר מושקעת .אבל גם לא להגזים בזה ....

היום באמת זה משהו חברתי ומאוד מדובר .

הכין החתונה ,איזה אולם ? (אולם מפאר- משקע , או  אולם פשוט , אולם "עניים".....)

השמלת כלה/ ומה האם של החתן /כלה לבשו ....וכל מיני דברים כאלה .

לצערנו כך זה . זה מתחיל ברגע שמקבלי את ההזמנה וראים את שם האולם /מקום החתונה ....

וגם בר מצוות /בת מצוות אלה שעושים באולם משקעים המון בזה .

יש כאלה שמביאים אזה זמר "גדול" ואופנתי לבר מצווה והבגדים של האם /אחיות /משפחה זה כאלו מצו האופנה .

אז למה שלא ישקיעו בחתונת פאר ? זה אותו הדבר (מבחינתם ) רק ב-2 .

 בקיצור זה בעיה חברתית לא פשוטה .

כל אחד רוצה שהאירוע - החתונה שלו יזכר והיה מקורי ומשקע.

צריך באמת גוף (או ישבת /אולפנות ) שיקבעו רמה מסוימת לחתונות .

וללמד את הציבור (בעיקר הציבור הכללי ....) שהחיצוניות ועיצוב האולם וזיקוקים  וכו ....

זה לא העיקר אלה השמחה ופשוטת .

בינינו- אחרי עשר חתונות הבנו את הקטע. לא זוכרים באיזה חתונה היה מה.

וגם אם היתה חתונה אחת ממש מיוחדת שאתה זוכר- מה זה נותן?

שאומרים- "וואו, החתונה שלכם היתה משהו מיוחד"?

ואז?

מה זה נותן לי? יותר אהבה בינינו? יותר קל לי כלכלית בחיים? ילדים מחונכים יותר? קשרים חברתיים נעימים/רבים יותר?

אנחנו התחתנו (לפני המון שנים...) בחוץ, בחצר של מוסד חינוכי בישוב. אחרי החתונה אמרו לי שהחתונה שלנו היתה הכי יפה מכל החתונות שהיו לפנינו (באולמות מקובלים). זה נחמד לשמוע, אבל לא יותר מזה.

בתור אחת שהיתה שם- זה לא שינה לי את החיים לשום כיוון.

מה שכן, את הכסף שחסכנו בזכות החתונה הצנועה אנחנו מרגישים היטב עד היום. זה נתן לנו נקודת פתיחה הרבה יותר טובה בדרך הארוכה לדירה משלנו.

והחת"ם סופר צווח מעומק לבו על זה בתשובותיו. חוץ מהענין שלפי הרמ"א צריך להתחתן תחת כיפת השמים.

לספרדים אין כ"כ בעיה להתחתן שם. אבל יש לחשוש לזלזול בית-הכנסת, כאשר אנשים נוטים בשעת החופה לעשות צחוק שלא כראוי, וכן לפעמים באים בלבוש לא צנוע.

נשמע מעניין ביותר בחיים לא שמעתי  על זה

ממש אודה לך אם תכתוב מקור בבקשה

ולא הבנתי - החת"ם סופר היה בעד או נגד?

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t679963#7521678

היום הנוהג התקבע שחתונה זה אירוע אנרגטי מלא אדרנלין רעש וצלצולים. אולי לא כולם רוצים כזאת חתונה?
אני אשמע אולי מאוד משונה, אבל לא הייתי רוצה להתחתן ככה, אני מעדיף חתונה אינטימית ושקטה יותר. אני מניח שיש עוד אנשים כמוני שמפחדים לומר את דעתם כדי לא להראות חריגים. לא כל אחד רוצה להיות כמו סלבריטאי שכולם עטים עליו לקבל חתימות ובקושי נותנים לו לנשום. לא כל אחד אוהב את האנרגיות החזקות שיש בחתונה, לא כולם אוהבים להיות במרכז ה"שואו" הגדול הזה.
למה זה חייב להיות ככה?
למה אי אפשר לעשות חתונה שקטה ויותר אינטימית. בלי היסטריה של התלהבות, בשקט ששובה את הלב?
אין לי בעיה עם החתונות האנרגטיות המקובלות היום כשאני אחד מהמוזמנים. אבל כשאני רואה את החתן, אני ממש לא מרגיש שבא לי להיות במקומו.
חתונה אמורה להיות אירוע משמח לחתן ולכלה, אבל ממתי כולם שמחים באותה הדרך?
אני בטוח שיש הרבה שהיו מעדיפים חתונה יותר שקטה ורגועה אבל אין להם אומץ לצאת נגד הנוהל המקובל.
בעז"ה כשאתחתן, אני מקווה שיהיה לי את האומץ לעשות חתונה שקטה ורגועה.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

לדבר על הפילה שבחדר? או שזה אסור?

ואם תמצי לומר מותר, אפשר לעשות לה רשימה גם?

למי פונים בשביל כל הדבר החשוב הזה?

איזה דבר מבורך, אודה להתייחסות בהקדם תודה לכם🙏

בדרך כלשהי להעלות את זה בפניו?

הלוואי הייתי שומע את זה אז

בשיחה עם בחורה? בחברותא? בשולחן שבת כשאתה מדבר עם אחותך? סתם בהליכה ברחוב? 

אני אמנם לא מיישיר מבט

אבל אני שם לב שאני חריג בזה..

שאר הגברים שאני מכיר נורמלים בהיבט הזה.

לכן הפנייה לגברים כאילו שאת תופעה הפתיעה אותי..

"מוטב שתסתכל עליה ולא תחשוב עליה, מאשר שלא תסתכל עליה ותחשוב עליה בלי הרף"

זו שאלה שכדאי להרחיב יותר מה מטרתה.

בינתיים זה נשמע מהחלל הפנוי..