http://www.doresh-tzion.co.il/QAShowAnswer.aspx?qaid=122218

אז אפשר להתחתן בחצר של בית-הכנסת, ונראה לי שלזה הייתה כוונת המחבר..

הבית כנסת בבית-אל בטוח מכיל את כל המשפחה שלך, ובוודאי שהרחבה בחוץ..

אלא הסטנדרטים החברתיים..

חוץ מזה כמה משפחה יש לך???

נגיד יש לך 10 דודים מכל צד ולכל אחד מהם 10 ילדים, אז מדובר על מקס' 250 נפשות..

ככל הידוע לי באולם בשער בנימין יש 600 מקומות, אז נראה לי שאת מגזימה בטירוף.

אחותי גם הזמינה לחתונה שלה את כ-ו-ל-ם, כולל הדודים והבני-דודים של ההורים שלי.

היום, גם היא וגם ההורים שלי מודים שזה ממש היה מיותר..

כאילו יש לחתן/כלה ולהורים שלהם זמן להתייחס לכולם בחתונה,

אפילו בצילומים בסוף, הם לא נכנסו..

וגם סתם היה צפוף מדי, וזה לא משנה כמה הרחבת-ריקודים תהיה גדולה..

אפילו תתחתני בכיכר מלכי-ישראל זה יהיה צפוף, כי כשיש מאות אנשים שכולם רוצים לרקוד במעגלים הפנימיים - זה חם, צפוף ומחניק!

מזמינים את הדודים והבני דודים של החתן/כלה, סבים וסבתות לדורותיהם, וזהו לא צריך יותר מזה..

אא"כ מדובר על משפחה מאד קטנה, שאז הרבה פעמים יש קשר ממש קרוב עם הבני-דודים שניים.

גם יש כאלה שמזמינים את כ-ל החברים שלהם משכבר הימים,

גם זה לא מעשה כ"כ חכם, כי אין באמת זמן להתייחס לכולם, וגם זה מצופף מאד את האולם והריקודים..

ואני לא מדבר כאן על הצד הכלכלי, שזה גם וודאי אמור להוות שיקול..

דרך אגב, בי"כ כשמו כן הוא - מקום להתכנסות.

חוץ מזה שבעייתי להתנשק שם, ושלאשכנזים יש עניין לעשות את החופה תחת כיפת השמים,

אין שום בעיה לערוך אירוע שם, בוודאי שאין שום בעיה עם אירוע שהוא מצווה.

גם אם לא מדברים על הבי"כ עצמו, יש בארץ הרבה אולמות אירועים פשוטים שמכילים מאות אנשים,

ושרק בגלל הסטנדרטים החברתיים, האולמות האלה לא מוגדרים כאולמות חתונה, כי הם לא מספיק מפוארים.

בחתונה של אחותי כל המשפחה שלנו ושלהם, ולשנינו יש משפחות גדולות מאד, בל"ע.

ואת כל החברים והמכרים, בכלל לא היה צפוף.

מן הסתם.

חתונה זה אירוע של ההורים, לא של הזוג.

"שמח תשמח את הורי הרעים האהובים... ברוך אתה ה' משמח הורי החתן והורי הכלה"

"ברוך אתה.. אשר ברא ששון ושמחה, הורי החתן והורי הכלה... קול הורי החתן וקול הורי הכלה, קול מצהלות ההורים בחתונת ילדיהם... ברוך אתה ה' משמח הורי החתן עם הורי הכלה"

בקיצור, זה שטויות!

פשוט בגלל הסטנדרטים החברתיים היום, אנשים איבדו את הצפון..

אני יודע איפה הוא ונמצא שם די הרבה

ההורים לא יכולים לכפות על הבן או הבת עם מי להתחתן (ע"פ ההלכה, לא שייך בעניין זה מצוות כיבוד הורים. אם הורים מצווים על בנם לא להינשא / כן להינשא למישהי, הוא רשאי להמרות את פיהם), אז בוודאי שההורים לא יכולים לכפות על בנם או ביתם את אופי החתונה.
כמובן שזכותם של ההורים להתנות שהם יממנו את החתונה בתנאי שהיא תהיה כזאת וכזאת ואם לא הם לא יממנו. אבל מעבר לזה, הם לא יכולים לכפות.

זה פשוט אבסורד שאנשים באמת חושבים שחתונה זה קודם כל אירוע של ההורים. במחילה מכבודם, הם לא הדבר המשמעותי בערב הזה. החתן והכלה הם בעלי השמחה, זה קודם כל האירוע שלהם.

אסור לוותר בעניין הזה. להורים יהיו עוד ילדים לחתן, אבל החתן והכלה לא יקבלו "שידור חוזר", הם לא יהיו עוד פעם חתן וכלה. זה אירוע של פעם בחיים בשבילם, לכן הוא צריך להיות כמו שהם רוצים, גם אם זה לא מוצא חן בעיני ההורים.

החתונה היא ארוע של ההורים

בסדר חיי אברהם נמצאת החתונה של יצחק ואחר כך מתחילים לספר על חיי יצקח וכן הלאה 

בינישים מי שרוצה לפרט מוזמן 

ולהתחתן עם האישה שאוהב, גם אם הוריו מצווים עליו לא להינשא לה.
אני חושב שזאת הוכחה חזקה יותר ממה שהבאת שניתן לפירושים שונים.

ואת טועה לחלוטין!

המצווה בחתונה היא לשמח ולכבד את החתן והכלה, מבחינת המצווה עצמה אין שום עניין לשמח את ההורים.

אפשר לראות את זה משני כיוונים:

א. הכיוון הרעיוני:

"וא"ר חלבו א"ר הונא: כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמישה קולות שנאמר: "קול ששון... קול אומרים הודו את ה' צבאות " ואם משמחו מה שכרו? אמר רבי יהושע בן לוי זוכה לתורה שנתנה בחמישה קולות... רבי אבהו אומר כאילו הקריב תודה שנאמר: "מביאים תודה בית ה' " רבי נחמן בר יצחק אמר כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים שנאמר: "כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה אמר ה' ". (ברכות דף ו עמוד ב)

אפשר גם לעיין ברש"י שם..

ב. הכיוון ההלכתי:

רואים את זה מהסוגייה של סעודות "שבע ברכות", זה ארוך לכתוב את כל הדיון ההלכתי אז אכתוב בקיצור..

המיקום - לספרדים, ביתם של החתן והכלה או מקום שנועד בשביל החתן והכלה לשבעת ימי המשתה.

            לאשכנזים, מקום שנקבעה סעודה לכבודם של החתן והכלה.

            (לספרדים שלא פוסקים כשיטה המקילה, לא מברכים אם הסעודה נמצאת במקום אחר.)

התנאים - (I) "פנים חדשות" שלא היו בשבע ברכות קודם ומכבדות את החתן בעצם נוכחותם

                 (סתם להביא "פנים חדשות" שהחתן לא מתכבד בהן זה לא עוזר - והברכות יהיו לבטלה ואסור לברך!).

             (II) שהסעודה תוכן במיוחד לכבודם של החתן והכלה. (אם מדובר על סתם סעודה שהחתן והכלה נקלעו אליה - אסור לברך!)

             (III) צריך שגם החתן וגם הכלה יהיו נוכחים.

             (IV) יו"ט ושבת (שתי סעודות ראשונות) מבטלות את הצורך בתנאים (I) ו-(II).

משני הכיוונים האלה, רואים שההתייחסות למצוות החתונה ש-(חוץ מהמצוות שיש על החתן והכלה עצמם) עיקר המצווה זו הסעודה.

ועיקר המצווה בסעודה זה לכבד ולשמח את החתן והכלה, ההורים לא מקושרים בשום אופן למצווה עצמה!

לאלוקי אברהם יצחק ויעקב

לא אלוהי החסכנות.

חסכנות היא לא אידיאל שצריך בו "לישמה"

אין שום דבר רע בלעשות "עניין" מדברים חשובים באמת - חתונה למשל.

בעיקר אם יש לאדם את היכולת והאמצעים.

מי שאין לו והגבלות מסויימות בשביל החברה הכללית זה נושא כשלעצמו אבל בסופו של דבר אתה (או יותר נכון ההורים שלך) חוסך גם על אשתך אם ככה העסק מתנהל, זה הכבוד שאתה רוצה לתת לה?

חזל מדברים רבות על כך שמשקיעים רבות באירוע ושהכלה מתקשטת וכו אז בתקופתם זה היה בצינעה היות והיכולת הייתה יכולת מסויימת אך מדוע כיום מי שיש בידו יכולת יגיד שאין בך עניין?

אבל המניעים שלך הם שונים בתכלית מהמניעים שהביאו בפוסט.

אם זה מה שמחבר אותך לבוראך - אשריך ומה טוב חלקך! בת דודה שלי עשתה בחוץ בדשא והיה מדהים! 

אבל זה לא מאידיאל חסכנות, אלא מרצון שככה יראה היום החשוב והמקודש.

הנקודה היא שבעיני חסכנות בחתונה היא חסכנות על אשתך (אני לא מדבר על גנדרון מיותר).

תמיד אפשר לדבר אידיאלית אבל מה לעשות שיש גם אנושיות.

בית המקדש לא היה "שטיבל" אלא משהו מפואר!

כשאני מביא משמחים לחתונה למשל אני תמיד מתעקש שידאגו להם למנה ופעם מי שהייתה אחראית על האירוע עושה לי "אתם באים לעשות מצווה ולשמח לא לאכול"

אז אמרתי לה שהיא צודקת אבל אם ככה היא דואגת ומכבדת את האנשים שעושים לה טובה ומשמחים לה באירוע אז זה קצת עצוב.

(תחשבי על זה שאת נותנת צדקה אגורה - האם זאת צורה לתת צדקה? אבל נתת לו כסף! כן אבל צריך שיהיה גם מכבד.)

תמיד אפשר לדבר אידיאלית בשביל לספק יצר צרות עין זה או אחר וזאת הייתה הנקודה שלי - האידיאל הוא לא חיסכון.

החסכון הוא אמצעי אצל אנשים מסויימים להתחבר לאידיאל ואצל אחרים לא.

לאלוהי הבזבזנות, אתה כן מאמין?

לעשות חתונה צנועה, זה לא אובססיביות לחסכנות.

זה פשוט לא לבזבז סתם כמויות של כסף על ערב של כמה שעות.

אנשים היום מתבכיינים על מחיר הקוטג', אבל על חתונה הם שופכים כסף בלי לשים לב בכלל..

בין חתונה בבית כנסת לאולם מפואר שעולה הון יש משהו באמצע

חתונה מפוארת = 1,000,000 ש"ח

חתונה פשוטה = 10,000 ש"ח

חתונה ממוצעת? = 505,000 ש"ח?

תכל'ס חתונה ממוצעת כיום היא בסביבות 100,000-150,000 אבל גם זה הרבה הרבה יותר מדי.

גם בהוצאות של חתונה ממוצעת רוב האנשים כיום לא מצליחים לעמוד כלכלית.

המטרה היא להוריד את העלויות של החתונה הממוצעת למחירים שפויים.

אני לא אומר לעשות דווקא את החתונה בבי"כ, אבל צריך שהסטנדרטים החברתיים יעמדו בתקציב סביר.

החתונה שלי עלתה 40000 בערך

והיא היתה סטנדרטית לגמרי לציבור שלנו

אין לי שום בעיה עם זה!

אם בן-אדם מליונר יעשה חתונה יוקרתית, לא תהיה לי בעיה עם זה.

הבעיה שלי היא, שכיום אנשים ממוצעים שהם ממש לא מליונרים עושים חתונות בעלויות של מליונרים,

להשקיע יותר מ-10% מהחסכונות שלך, על ערב חד-פעמי (חשוב ככל שיהיה) - זה מוגזם! (ובד"כ מדובר על הרבה הרבה יותר מ-10%)

זוג ממוצע מרוויח פחות מ-15,000 ברוטו בחודש, ומשם מתחילים לרדת..

מיסים, מעשר כספים, שכ"ד/משכנתא, ארנונה, חשמל, מים, אוכל, חינוך, תקשורת, נסיעות, ביטוחים, הוצאות שוטפות וכו'

זוג חסכוני במיוחד עם נגיד 6 ילדים, מצליח לחסוך במקרה הטוב מאד מאד כ-1000 ש"ח בחודש..

(והרוב למעשה לא חוסכים, הם בכלל נכנסים לאובר-דראפט.)

בהנחה שהמחיר שנקבת היה לשני הצדדים ביחד,

ובהנחה שזה השכר של ההורים שלך (כי בציבור החרדי השכר הממוצע הוא הרבה יותר נמוך),

אז בחתונה שלך הם השקיעו את כל החסכונות שלהם למשך 20 חודשים, על ערב אחד בשביל ילד אחד.

ואם נלך לחתונה "פשוטה" ממוצעת בציבור החרד"ל של 100,000 (בציבור הדת"ל זה יותר גבוה),

צריך לחסוך בשביל זה 50 חודשים X שישה ילדים = 300 חודשים (כל החסכונות של 25 שנים!).

ועוד תחשבי שמדובר על תחשיב מאד אופטימי...

יש לי חבר שהאבא שלו אברך והאמא עקרת בית ויש לו 10 אחים,

והוא עשה חתונה ממוצעת באולם..

אפילו שאני יודע שהם לא משלמים למוסדות החינוכיים ולישיבות של הילדים שלהם, אני לא מבין מהיכן יש להם כסף...

(הצד השני גם לא היה "בעל נכסים")

ואנחנו לא משפחה ענייה, בלשון המעטה.

(אמנם נכון שהחתונה של אחי עלתה כפול)

נקווה שכולם יתחילו ללמוד מכם ומהוריכם..

אם הסטנדרט היה שא-ף אורח לא מביא מתנה צ'ק, אלא חפצים שונים שאולי הזוג יצטרך, או אפילו נניח לרגע לא מביא כלום - אזי מעטים מאוד היו הזוגות שההורים שלהם היו רוצים לעשות להם חתונה כזאת יקרה.

הכל היום מסתמך בסוף על הכספת של הצ'קים שצריך לפדות בימים לאחר החתונה - אז להיתמם ולהגיד שאפשר גם "באמצע" - זה לא נכון. רוב האנשים לא היו עומדים בזה כלכלית אם היו יודעים שזה לא יחזיר את עצמו בסוף החתונה (אפילו אם יחזיר עצמו דווקא לזוג ולא להורים - כי בכך ההורים יודעים שהם בעצם לא שילמו על החתונה, אלא בסך הכל דרך האורחים, העבירו סכום שווה ערך בערך למה שהוציאו, לצורך המשך חייהם...

ולקנוס את האורחים - זה דבר לא יפה, לדעתי.

אדם צריך לעשות אירוע בתקציב שהוא עומד בו בפני עצמו, בלי לחשוב על מה הוא יקבל בחזרה. כן, גם אם זה אומר שכל צד יביא 10 אלף שקל בלבד, וירימו חתונה של 20 אלף שקל בלבד. כן.

וכבר היה ראוי שמזמן ראשי הישיבות היו מתאגדים להוציא תקנות מחייבות לכל בני הישיבות. ותלמיד ישיבה שלא עומד בתקנות האלו - יוצא מהישיבה. כן, להיות קשוח. ואז, כאשר בעלי אולמות היו מבינים שיש ציבורים של עשרות אלפי בחורים ובחורות שפשוט לא יכולים להוציא יותר - הכל היה מוזל, אולי בתהליך של כמה שנים, אבל המחירים היו יורדים בצורה ניכרת מאוד, וממש לא תמיד במחיר איכות של המנה...

חבל שלא עוד הרבה...

אחרי שאתה משלם 20,000 שקל או קצת פחות לחתונה 

אתה משלם אהמממ 450,000 לדירה לפחות אם יש לך בת

ולפחות 150,000 אם יש לך בן 

זה התאים לדור שלפנינו שההורים עבדו, המשפחות היו קטנות, הדירות היו במחירים סבירים

(והיו גם פיצויים מימ"ש)

מסיבה לא ברורה זה  המשיך למרות שהיום ההורים אברכים, המשפחות גדולות והדירות במחירים מטורפים

אבל עכשיו , ממש עכשיו , בשנים האחרונות זה מתחיל להתפורר

כי המחירים של הדירות פשוט נסקו לגבהים שממילא אי אפשר לעמוד בהם

בין אם הם לוקחים מההורים ובין אם לא 

ועוד ישיבה תצטרף וכו'

ואפילו רק כיתה..

אז עד שהילדים שלהם יגיעו לשידוכים, המצב ישתנה.

אבל אם הם משאירים את זה ככה.

שלא יתלוננו אח"כ כשהם יהיו ההורים...

הכוונה בעיקר לכל אלו שמתפרנסים מתרבות ה"שופוני" לסוגיה, אנשי שיווק ויח"צ, עיתונאים, מנכ"לים וכאלה. הם לא כ"כ רבים אבל מכתיבים סטנדרט גבוה שאחרים מנסים לעמוד בו.

חתונה צריכה להיות מכובדת, אבל הגדרת "מכובדת" הא סובייקטיבית מאוד.

לא מחיר המנה וכמות המוזמנים הם מה שיעשו את האירוע למכובד.

וזה באמת לא אובססיה לחסכנות. בכסף שישאר לכם אפשר לקנות תכשיטים לאישה..

[ועכשיו אני יכולה גם להבין מאיזה מקום אתה אומר את זה.. או לפחות מה שנראה לי..]

רק שיהיו בו חמישה חדרים, ונוף הררי הנשקף מהחלונות עם נחלים ומעיינות במורדות.

לא תקבלו בעז"ה!!

בטח "כאן"

האם ידעת שחז"ל מצווים אותך "לבזבז" על אשתך בכל רגל כסף? 

האם ידעת שהבתולות מתקשטות 12 חודש לפני החתונה?

רחמונס כמה בזבוז...

ועוד משהו - כבר ראיתי בחיי מספיק ביינישים חסכנים אבל כשחבר מוציא חטיף הם הראשונים לטמון ידם בצלחת. כי זה בחינם וזה של מישהו אחר...

מבין את הנקודה שלי? חסכנות היא לא יראת שמים ולא כל מי שחושש להוציא כסף מהארנק בעיני צדיק ויהודי פשוט - השאלה מאיפה זה מגיע.

(והרבה פעמים זה מלחץ חברתי של "מה אתה מוציא כסף יא עשיר?" אני מכיר את זה מקרוב )

מה שהכי חשוב, זה לזכור שהכסף הוא אמצעי ולא מטרה.

המטרה פה היא לקדש זוג שעומדים לבנות בית בישראל. לא לתת שואו מטורף.

נראה לי שמדובר פה בלקסיקון שונה..

לא חוסכים על חתונה. חסכון זו לא ההגדרה הנכונה. זה לא שהאישה תקבל פחות..

אלא שיש פה הבנה כי החתונה היא סיפתח לחיים שאחרי, שאז הזוג באמת יצטרך את הכסף.

כל משפחה נורמטיבית, שיודעים כי יש תקציב מסויים ומוגבל,

יעדיפו לשמור את מרבית התקציב לתחילת חיי הנישואין. לא ממקום של חסכנות, אלא ממקום של שכל ישר.

אבל הנק' שאתה מביא חשובות מאוד. חשוב שלא תהיה הרגשה של התקמצנות.

חשוב שהזוג ירגיש טוב ביום הזה.

וזה מזכיר לי שגיסתי, כשהלכה עם אמא שלי לבחור את הטבעות, בחרה טבעת ממש ממש פשוטה..

אז אמא שלי התעקשה שתבחר עוד טבעת בדיוק מהסיבה הזו, שלא תרגיש אחרי כמה שנות נישואין שהתקמצנו עליה..

אתה סתם שם את עצמך ללעג..

בכל אופן, אתה לא משתמש נכון במושג "לבזבז".

לבזבז = להוציא כסף באופן מיותר ובכמות גדולה.

ולכן גם מה שחז"ל אמרו לא נכנס לגדר של בזבוז.

וגם לקנות ס"ת, זה לא יכול להחשב להוצאת כסף מיותרת.

בכ"א, חז"ל לא אמרו שצריך להיכנס לחובות בשביל לעשות חתונה,

ובכ"מ, זה שאתה מוציא יותר כסף על החתונה - זה ממש לא הופך אותה ליותר מהודרת, זה נועד רק כדי להרשים את האורחים.

המרחק בין חסכנות אובססיבית לבזבוז הוא גדול ואין להם אפילו גבול משותף.

ע"י זה שאני אומר שאסור לבזבז, אתה ישר מציג אותי כחסכן אובססיבי,

וזאת רק כדי להצדיק את עצמך, כי אין לך טענה ממשית - וזה דבר נלוז!

הוצאת אותי בתור מקדש הוצאות מיותרות כי לך אין טענה?

כך לדוגמא את עין אי"ה שמדבר שמותר לצבור הון שלא לצורך אידיאלי.

עין אי"ה ברכות א, פרק א פיסקה ל:

"...דבאמת חיוב שקידת התורה א"א להיות ניתן ע"ז מדה מצומצמת לכל אדם שהרי יש לכל אדם רשות להיות עוסק במשא ומתן ולקנות נכסים וקנינים אפילו יותר מדי הכרח סיפוקו ואין בזה משום ביטול תורה..."

ומה שאני משיג פה זה:

א. שאני מעמיד דברים על דיוקם במקום לאסור את המותר

ב. אני לא נגד חסכנות ולא בעד פזרנות - אני בעד שיקול דעת של יראת שמים. 

יש עניין להדר בממון בדברים החשובים באמת. 

כמובן שיש ענייני הכרח שהם קודמים אך אדם שהבורא סיפק בידו לדעתי מנאץ בשם ה' אם אינו מהדר את האירוע שלו.

מה תעשה על ציוויים כמו שבת שמצווה לכלים מפוארים ולקנות ארוחה בשופי? (וידועים דברי הפיוט - ולוו עלי בני.. מה זה אומר? וכן אני מודע לציווי "עשה שבתך חול וכו") אבל העקרון הוא שהמועד צריך להיות מכובד וזה אינו מיותר כלל וכלל

לקנות ס"ת בסכומים שזה עולה זה לא מיותר(הרי אפשר בפחות תאמין לי)? וכל הצלצולים והפעמונים מסביב? 

וכל הלבוש המהודר שרבים מאחינו בית ישראל קונים לעצמם חליפות וכובעים זה מיותר?

(אני חושב אמנם שאדם שירד מנכסיו לא בטוח שצריך לקנות זאת) אבל להגיד הכל "מיותר" ולשים את הכל ללעג בעיני זה הדבר המגוחך.

תסתכל קצת מסביבך ותראה שההוד האנושי הוא כוח משמעותי בנפש האדם.

האם אנשים שמוציאים אלפי שקלים בפתיחת היכל זה מיותר בעיניך? 

האם חתן שמגיע לחתונה בסנדלי שורש כי זאת "פשטות" מבחינתו זה אומר שזה בהכרח בסדר? והאם לפני ריבונו של עולם הוא היה עומד כך? מסופקני... 

רבותי  מדריכים חתנים להיות מחוייבים לחליפה - אבל זה מיותר גם לא?

לסיכום - כבוד הוא ממש לא ערך מיותר.

כשמוציאים בשביל להוציא ולא בשביל לכבד זה כבר משהו אחר

אם לאנשים יש כסף מיותר בבנק - שיבזבזו כמה שבא להם..

העניין הוא שרוב האנשים עושים חתונות מעבר ליכולותיהם הכלכליות,

וזה נובע רק מסטנדרטים חברתיים מקולקלים, ולכן אני מוחה נגד התופעה!

אם כולם היו מליונרים ועושים חתונות כאלה, אז לא הייתה לי שום בעיה.

העניין הוא שיש מעטים שהם מליונרים, וכל השאר נכנסים לחובות רק כדי לא להיראות בזוי בעיני השכנים.

הכבוד הוא לא לכבוד המצווה או לכבוד החתן והכלה עצמם,

אלא לכבוד הורי החתן והכלה, וזה בזוי שהכבוד נמדד כיום רק בצורה חומרית ומעוותת.

ואני לא כותב זאת כי ההורים שלי לא יכולים לממן לי חתונה יוקרתית,

להיפך, למרות שההורים שלי יכולים לממן לי חתונה יוקרתית אני רוצה להוות דוגמא לזה שהכבוד לא נמדד בחומריות!

נשמע שאתה מסכים איתי שאם זה לכבוד זה בסדר?

אתה פשוט מכניס ברצון של מי שמוציא כוונות שליליות באותה מידה כמו שאני יכול להכניס כוונות שליליות ברצון של מי שלא מוציא  

כמו שכבר כתבתי - אני לא מתרגש מכל חסכן. 

הכסף יכול להיות במוקד גם כשאתה חוסך וגם כשאתה מפזר אותו, זה בסך הכל מה שבאתי להגיד.

כי אני מגדיר כבוד בצורה אחרת, כבוד שנסוב סביב הצגת החומריות שאין לך - זה כבוד בזוי!

ברור שעדיף שהזוג לא יתעסק סביב הכסף,

אבל גם צריך שהסטנדרטים שלו יהיו שפויים, ולא כמו הסטנדרטים שנהוגים כיום.

בימינו, לעשות חתונה פשוטה זה לא מעיד דווקא על חסכנות, זה יכול להעיד על שפיות!

אם הסטנדרטים החברתיים היו מתוקנים במקרה הזה, אז אולי היה אפשר לדבר על חסכנות..

אני לא מסתכל על הכסף וחוסך שקל לשקל,

אני פשוט רואה הרבה דברים מיותרים בחתונה שמבזבזים עליהם כסף, ואני פשוט לא עושה אותם.

יש כאלה שכדי לחסוך הם כל הזמן מתמקחים ומסתובבים סביב הכסף - את זה אני גם מאד לא אוהב.

אבל כדי לחסוך כסף בחתונה, לא צריך להסתובב סביב הכסף, מספיק פשוט לא להיות מקובע לסטנדרט החברתי.

נעליים עולות עלי ר-ק בטיולים או בספורט. גם לא בחורף.

ואני לא מרגיש בעיה בזה.

בחתונה שי כנראה אהיה עם נעליים בגלל הכלה, ובגלל הכוס שצריך לשבור ובגלל הריקודים - אבל חליפה אני ממש מקווה שלא אלבש, ועניבה אין מה לדבר בכלל - אף אחד לא ישכנע אותי לשים בעזרת ה'.

אגב, גם שמלה לבנה לכלה זה ממש לא מחויב. גם אם היא תגיע בשמלה ורודה עם עיטורי פרפרים שתראה מאוד יפה - זה יהיה בסדר ומהודר לגמרי...

הבעיה מתחילה כאשר אנשים לא מבזבזים את הכסף שלהם - אלא את הכסף של האורחים שלהם!

וכל אחד מבין בדיוק למה אני מתכוון - או שיודיע להורים שלו שבחתונה שלו אין כספת של צ'קים בכניסה לאולם, ובהזמנה יהיה כתוב שהאורחים נדרשים ל-א להביא מתנה כסף בצורת צ'קים וכו', או בכל צורה שהיא.

ואז נראה אותך/את ההורים שלך מבזבזים את הכסף שבא לכם, על חתונה.

וד"ל.

אתה יודע שזה עלבון ובושה להגיע לאירוע ולאכול מסעודה ולא לשלם כלום?

אם שבעת הקבצנים הביאו מתנות לבני הזוג אני מניח שהשאר גם יכולים

למשל בבית הכנסת הגדול בירושלים.

פעם הרבה היו מתחתנים בבית כנסת (טוב, בחצר). נראה לי נחמד דווקא. גם חמי וחמותי התחתנו בביכנ"ס לא גדול.

כך שיחסית לאולמות אחרים כיום, הוא יחסית במחיר סביר.

אבל אני עדיין לא חושב שהוא שווה את הכסף..

בכפר חב"ד יש בית כנסת שבמשך שנים כולם עשו שם חתונות עד שבנו אוהל ליד הבית כנסת...

זה הכל ענין של נורמות חברתיות

אבל אם זה בית כנסת מספיק יפה ומכובד ויכול לחסוך בהוצאות,אדרבה אולי תתחילו ומכם ילמדו

כשרוצים שהארוע יהיה משפחתי (להבדיל מנפרד), זה קצת מורכב.

חתונה בבית כנסת זו אחת מההחלטות ש ל ע י ת י ם מאפיינת אנשים עם בעיה חברתית.

אנשים שתמיד יש להם רצון להיות שונים, מוזרים וקיצוניים. אני מדברת לא מתוך זלזול אלא מתוך מציאות שאני מכירה.

לאנשים כאלו יש נטיה לרצות להיות מוזרים בהכל. בפרנסה, בחינוך ילדים ובכלל.

להם זה נראה מגניב וייחודי אבל האמת היא שמבחוץ זה נראה מוזר. וזה מאוד (!) משנה איך זה נראה מבחוץ. 

חתונה בבית כנסת בעייתית מאוד גם מהפן של כיבוד הורים.

ההורים שלנו הביאו אותנו לעולם וכל חייהם הם רק מחכים לרגע בו יוכלו לחתן אותנו בכבוד. כאשר יש זוג שמתעקש על חתונה 'מסכנה' רק כדי להיראות מיוחד ולהרגיש מגניב ושונה, זה ממש לא שווה את הרמיסה של הכיבוד הורים. לא הלכתית ולא רוחנית.

חתונה בבית כנסת גם בעייתית מצד זה שכרגע זה נראה לזוג מאוד מושך אבל אחר כך. יכול להיות גם כמה שנים אחר כך, הזוג יכול מאוד להתחרט על זה. פתאום הוא ישים לב שלכל החברים מסביבו היתה חתונה גדולה ומכובדת ורק לו היתה חתונה עלובה ומסכנה (כרגע הוא לא מסתכל כך על הדברים אבל גם זה בסוף מגיע..)

אחד הדברים (לדעתי) שהכי ממחישים את מה שאני אומרת זה שבד"כ מי שרוצה לעשות חתונה בבית כנסת אלו זוגות שהם בגיל מאוד צעיר. כרגע הם צעירים ויחסית עוד קצת מנותקים מעולם המבוגרים ועדיין מחוברים לגיל ההתבגרות, שזה גיל שמחפשים בו יותר חוויות, מחפשים לבטא את עצמי ובעיקר ע"י התנהגות שונה ומוזרה.
לכן, בעיני, בד"כ הבחירה הזו להתחתן בבית כנסת לא באה מתוך שיקול דעת רציני ועלולים מאוד מאוד להתחרט עליה.

אם הרצון הזה לחתונה בבית כנסת לא בא מתוך חוסר איזון נפשי או חברתי, ולא מתוך החלטה פזיזה (וזה לא פוגע בהורים) אז זה תקין. אך זה באמת משהו שצריך בדיקה.

למה? כי לא שילמת הרבה כסף על זרקורים מנצנצים ברחבת הריקודים?

כי בכניסה לאולם בית הכנסת לא עמד שומר עם מדים מכובדים, ולא היו שם עציצים מפוארים?

כי המנות היו עוף, אורז ותפוחי אדמה רגילים מקייטרינג, ולא סטייק סינטה, תפוחי אדמה ברוטב רוזמרין על מצע עלי בייבי, ואורז בר בסגנון יפני תילאנדי?

כי מה?

מה מגדיר חתונה כ"עלובה ומסכנה"?

מה בכלל מגדיר חתונה?

תשאל את ההורים שלך האם הם זוכרים איזה עציצים ואיזה תפאורה הייתה בחתונה שלהם, בלי להסתכל בתמונות/בווידאו...

אני די בטוח שלא.

לעומת זאת תשאל אותם מי היה הרב, מי העדים, האם אבא שלך זוכר איך הוא הביט בה בעיניים כשהגיע לכסות אותה בהינומה, מה הם הרגישו בלב כאשר הובילו את הכלה לחתן לחופה - את כל זה, זוכרים הרבה יותר.

ואני אגלה לך משהו - זה מה שעושה את החתונה. זה, והשמחה ששמחים מסביבך.

ושמחה - יכולה להגיע בכל מצב, בכל מקום, ותלויה באנשים עצמם ולא באוכל, בתפאורה או בזרקורים המנצנצים על בימת הריקודים.

הייתי בעבר בחתונה שהישיבה התיכונית שלי הייתה מהמארגנים שלה, של זוג גיורים, שהתחתנו שוב, בבית כנסת של המושב, והיה כל כך שמח - אפילו שאנחנו לא אכלנו כלום חוץ מקצת כיבוד בהתחלה - אבל הייתה חופה מרגשת, דברים מרגשים של הרב, ריקודים סוערים של כ תלמידי הישיבה שבאו לשמח זוג שאין להם כמעט מכרים בארץ (עולים חדשים), ואחרי זה, חזרנו לישיבה לארוחת ערב רגילה והם, החתן והכלה, עם הרכב מצומצם יותר ישבו לסעודה חגיגית שלהם.

אתה חושב שהם לא שמחו?

אתה חושב שחתונה שעולה 140 אלף שקל שווה יותר?

מש לא. מבטיח לך.

הלך החשיבה שכולם צריכים להיות אותו דבר ולעשות אותו דבר - זה אולי הדבר המוזר..

ממתי לעשות חתונה בבי"כ זה מגניב??

אם כבר לעשות חתונה בלונה-פארק או בגן-חיות זה מגניב, אבל מה הקשר בין בי"כ למגניב?

חתונה = סעודת מצווה

אין קשר בין זה לכיבוד הורים, ולא עושים זאת בשביל לכבד את ההורים.

העיקר במצוות החתונה זה לשמח ולכבד את החתן והכלה, ולכן כל ניסיון למקד את הפוקוס על מישהו אחר - הוא עיוות של המצווה.

כמובן שצריך לכבד את ההורים, אבל אין קשר ישיר בין המצוות (אולי באופן עקיף מאד).

זוג נורמלי שטוב להם ביחד, לא אמורים להסתכל על העבר ולהתחרט על מה שהיה (בייחוד שזה מה שהם רצו ובקשו שיהיה להם),

הכמה שעות של החתונה לא באמת משפיעות על הזוגיות בהמשך, אא"כ קרה במהלכן איזה משהו דרמתי במיוחד..

החתנים היחידים ששמעתי שהם מתחרטים על הרצונות שהיו להם לחתונה,

אלו חתנים שמצצו להורים שלהם את הכסף, ואח"כ לא היה להורים שלהם אפשרות לתמוך בהם כלכלית לאחר החתונה.

לא ידעתי שהכרטיס כניסה לעולם המבוגרים הוא הרצון להציג את החומריות (שאין/יש לי) בפני העולם?!

ממה שידוע לי, דווקא מבוגרים נוטים לעשות חתונות יותר פשוטות וצנועות,

ולעומת זאת, הצעירים שיותר חשוב להם הרגע והעכשוויות, הם יעדיפו חתונות מרשימות.

וללכת כל אחד לפי הכיס (שלו /של ההורים ).

אם יש כסף אפשר חתונה קצת יותר מושקעת .אבל גם לא להגזים בזה ....

היום באמת זה משהו חברתי ומאוד מדובר .

הכין החתונה ,איזה אולם ? (אולם מפאר- משקע , או  אולם פשוט , אולם "עניים".....)

השמלת כלה/ ומה האם של החתן /כלה לבשו ....וכל מיני דברים כאלה .

לצערנו כך זה . זה מתחיל ברגע שמקבלי את ההזמנה וראים את שם האולם /מקום החתונה ....

וגם בר מצוות /בת מצוות אלה שעושים באולם משקעים המון בזה .

יש כאלה שמביאים אזה זמר "גדול" ואופנתי לבר מצווה והבגדים של האם /אחיות /משפחה זה כאלו מצו האופנה .

אז למה שלא ישקיעו בחתונת פאר ? זה אותו הדבר (מבחינתם ) רק ב-2 .

 בקיצור זה בעיה חברתית לא פשוטה .

כל אחד רוצה שהאירוע - החתונה שלו יזכר והיה מקורי ומשקע.

צריך באמת גוף (או ישבת /אולפנות ) שיקבעו רמה מסוימת לחתונות .

וללמד את הציבור (בעיקר הציבור הכללי ....) שהחיצוניות ועיצוב האולם וזיקוקים  וכו ....

זה לא העיקר אלה השמחה ופשוטת .

בינינו- אחרי עשר חתונות הבנו את הקטע. לא זוכרים באיזה חתונה היה מה.

וגם אם היתה חתונה אחת ממש מיוחדת שאתה זוכר- מה זה נותן?

שאומרים- "וואו, החתונה שלכם היתה משהו מיוחד"?

ואז?

מה זה נותן לי? יותר אהבה בינינו? יותר קל לי כלכלית בחיים? ילדים מחונכים יותר? קשרים חברתיים נעימים/רבים יותר?

אנחנו התחתנו (לפני המון שנים...) בחוץ, בחצר של מוסד חינוכי בישוב. אחרי החתונה אמרו לי שהחתונה שלנו היתה הכי יפה מכל החתונות שהיו לפנינו (באולמות מקובלים). זה נחמד לשמוע, אבל לא יותר מזה.

בתור אחת שהיתה שם- זה לא שינה לי את החיים לשום כיוון.

מה שכן, את הכסף שחסכנו בזכות החתונה הצנועה אנחנו מרגישים היטב עד היום. זה נתן לנו נקודת פתיחה הרבה יותר טובה בדרך הארוכה לדירה משלנו.

והחת"ם סופר צווח מעומק לבו על זה בתשובותיו. חוץ מהענין שלפי הרמ"א צריך להתחתן תחת כיפת השמים.

לספרדים אין כ"כ בעיה להתחתן שם. אבל יש לחשוש לזלזול בית-הכנסת, כאשר אנשים נוטים בשעת החופה לעשות צחוק שלא כראוי, וכן לפעמים באים בלבוש לא צנוע.

נשמע מעניין ביותר בחיים לא שמעתי  על זה

ממש אודה לך אם תכתוב מקור בבקשה

ולא הבנתי - החת"ם סופר היה בעד או נגד?

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t679963#7521678

היום הנוהג התקבע שחתונה זה אירוע אנרגטי מלא אדרנלין רעש וצלצולים. אולי לא כולם רוצים כזאת חתונה?
אני אשמע אולי מאוד משונה, אבל לא הייתי רוצה להתחתן ככה, אני מעדיף חתונה אינטימית ושקטה יותר. אני מניח שיש עוד אנשים כמוני שמפחדים לומר את דעתם כדי לא להראות חריגים. לא כל אחד רוצה להיות כמו סלבריטאי שכולם עטים עליו לקבל חתימות ובקושי נותנים לו לנשום. לא כל אחד אוהב את האנרגיות החזקות שיש בחתונה, לא כולם אוהבים להיות במרכז ה"שואו" הגדול הזה.
למה זה חייב להיות ככה?
למה אי אפשר לעשות חתונה שקטה ויותר אינטימית. בלי היסטריה של התלהבות, בשקט ששובה את הלב?
אין לי בעיה עם החתונות האנרגטיות המקובלות היום כשאני אחד מהמוזמנים. אבל כשאני רואה את החתן, אני ממש לא מרגיש שבא לי להיות במקומו.
חתונה אמורה להיות אירוע משמח לחתן ולכלה, אבל ממתי כולם שמחים באותה הדרך?
אני בטוח שיש הרבה שהיו מעדיפים חתונה יותר שקטה ורגועה אבל אין להם אומץ לצאת נגד הנוהל המקובל.
בעז"ה כשאתחתן, אני מקווה שיהיה לי את האומץ לעשות חתונה שקטה ורגועה.

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

תראי אני מניח לעצמי שכל־אחד נמשך ומתחבר למשהו אחר.

לכן אין טעם להביא מישהי שהיא לא את.

אין טעם לזייף התלהבות אם את לא מתלהבת.

מה בכל זאת מדליק אותי, זה נחמד כשבחורה באה עם חיוך ומביאה הרבה מעצמה, מדברת מספרת אבל האמת גם זה לא חובה. אפשר גם לשתוק קצת בוייב רגוע ונחמד. להיות בתחושה של ביטחון, לא שבאנו להרשים או משהו. כמו חברים שנפגשים לדבר לשחנ"ש ולבלות.

לנתב את הפגישה למקום שטוב לך ונחמד לך נניח הוא בייניש שוקיסט ומזמין אותך לפלאפל סעדון ולא בא לך. תגידי האמת פחות זורם לי אוכל שומני וזה אולי נלך למקום אחר. לא להיגרר למצב שהאווירה נעשית מאולצת או משהו.

מה אוניברסלית גרוע לדעתי (האובייקטיבית): לשחק בטלפון בזמן הפגישה, לא "לנכוח" בפגישה (איך להסביר את זה... כאילו את מנותקת ומשדרת שהדבר שהיית הכי רוצה זה להתחפף... אבל אם זה באמת ככה, אז עדיף כבר לשדר את זה...),

המדינה ברשות גברים והנשים מושלות בגבריהם - שריטות ליליות

1. להשקיע גם בקשר, יכול להיות בהבעת עניין בהודעות בין הפגישות, בהגעה בחלק מהדייטים לאזור שלו, בחלק מהתשלום,  הצעת רעיונות, ויכול להיות באופן אחר.

מקובל שהגבר מגיע בהתחלה אל האישה, אבל כדי שהקשר יעבוד לדעתי, צריך עבודה משותפת, תדאגי שהוא לא ירגיש שרק הוא דוחף בקשר.

2. לא לצפות שהוא יבין רמזים בהתחלה, אם משהו עולה שמפריע לך או את רוצה משהו תשתפי, אתם בונים יחד קשר, הוא עדיין לא מכיר אותך וממילא יהיה לו קשה להבין אותך ברמיזות.

3. דברים שהיית רוצה שהוא ישתף, תשתפי גם.

4. תהיי עצמך, אל תנסי ליצור תדמית שונה ממי שאת.

5. לתת תחושה טובה, חשוב שיהיה כיף.

6. טעויות יהיו לכל אדם מדי פעם, אם זה דברים לא משמעותיים תקבלי את הטעויות בהבנה ורוגע.

בהצלחה רבה

@הפי 

1. להשקיע מאיזה פגישה? על מנת עדיין לשמור על דינמיקה נכונה.

והוא לא מוגזם, ולא תובעני, ולא בשמיים. רק דבר אחד בלבד:

א ד י ב ו ת.

זה כל כך קל וכל כך נשי וכל כך מרים לגבר כשהאישה אדיבה.

אדיבות פירושה: ההפך מסנוביות. כשגבר מרגיש שאישה היא חתולה משועממת שמולה הוא צריך ללהטט בלי לקבל רמז האם היא נהנית או מתעניינת או אותנטית - זו חוויה מסרסת ומתישה שמוציאה את הנשמה.

גם ככה אתן משקיעות שמונה שעות בבחירת שמלה והתאפרות והסתרקות, תקדישו עוד חצי שעה להתכוננות איך לבוא ולהיות נעימה, נוכחת ומביאה את עצמי במפגש.

בחורה סנובית, מאופקת, לא הדדית, לא מרימה, אדישה להתלהבות גברית, מגיבה בסיוג, עונה באיחור להודעות, מבליטה ספקות ולבטים, משתעממת, חותכת מוקדם - כל הדברים האלה הם פשוט מעפנים ומוציאים את המיץ מהחשק לצאת לדייטים, והופך אנשים לשחוקים ומשועממים ומסוייגים...

סיוגים:

*זו החוויה האישית הרעה שלי מבנות משועממות ולא אדיבות שחותכות מוקדם, לא חייבים/חייבות להסכים

**הגיוני שזה משתנה פר מגזר ופר סגנון יציאה לדייטים (חרדי / דת"ל / לייטי)

***להיות אדיבה אין פירושו להיות "מחוייבת" - אפשר להיות אדיבה ועדיין לחתוך אחרי דייט ראשון

****להיות אדיבה אין פירושו להיות "מזוייפת" - לא צריך לצחוק מבדיחה לא מצחיקה ולא צריך לזייף התעניינות בסיפור לא מעניין. אדיבות היא פשוט ההפך מאטימות, היא רפלקטיביות והדדיות והנכחה עצמית.

יילחמו עם דובים

יפתחו שימורים

ויושיטו ידם למדפים הגבוהים

אתה רוצה שאמנה את הדברים שנשים עושות?

נשים מתאפרות

מול הארון שעות מתלבטות

רק דבר אחד אינן מבינות

כך או כך הן מספיק חמודות.

"לא התאפרתי כי אני מרגישה בנוח איתך".

כי אני דווקא לאחרונה חשבתי על משפט שמישהו אמר פה פעם, שהלוואי שנרצה תמיד להראות במיטבנו מול הבני זוג.

ויש סיפור על צדיק אחד שלפני שנכנס לבית לאשתו היה מסתכל במראה ומסתדר.

בלי איפור...

האיפור זה תוספת נחמדה להתייפות עוד יותר

גם תכשיטים זה תוספת..

אפשר להראות במיטבנו גם בלי תכשיטים

אני חושבת שהבסיס זה להיות נקיה ורעננה עם בגדים נקיים

וחיוך

יותר מזה זה תוספת

זה אני חושבת מול אנשים זרים אבל בבית כן להשקיע יותר. למה להישאר עם הבסיס?

לא סתם עזרא תיקן שימכרו בכול עיירה תמרוקים ותכשיטים. 

אישה אוהבת להתקשט ולהשקיע בנראות וכל הכוחות האלה נועדו בעיקר לבית וחבל שמשקיעים יותר ביציאה מהבית.

אולי אנחנו לא מדברות על אותו דבר...

ביום יום קשה להשקיע

ולכן חשוב לזכור שהבסיס הוא מהמם

ולא צריך להתאמץ כדי להיות רעננה ויפה לבעלך

מידי פעם אפשר גם להתקשט ולהוסיף

אבל כן לזכור שגם כשאין כוח להשקיע

עדיין יש דרך קלה לקבל את בעלך מהממת

וזה פשוט להתקלח ולהתלבש יפה ולחייך

להיות נקייה זה משהו בסיסי שמצופה מכל אחד גם אם הוא לא אישה\בעלי.

אבל אני כן מבינה שלא תמיד יש כוחות להשקיע וזה בסדר גמור!(:

 ויש נקייה ורעננה ומחייכת 😉

מפסיכולוג קנדי...

הוא ניתח את הרעיון של האיפור במבט תת-מודעי כזה, ואמר שהסיבה בגללה נשים התחילו להתאפר (לפני נצח בימי קדם קדמונים) זה למעשה כדי להראות בריאות. מכיוון שאישה בזמן הווסת היא עייפה יותר, חלשה יותר, וחיוורת יותר לפעמים אז האיפור נועד להחזיר את המראה הבריא ובכך לשדר לגבר (ולעולם) שהכל בסדר ותקין ב"ה.

מכאן זה כמובן התפתח למשהו קצת יותר תרבותי, כמו כל תופעה אנושית אחרת..

זה הסבר ששם דגש על היחסים הגופניים בעיקרו, אבל זה נשמע לי מעניין והגיוני. זהו, סוף שיתוף.

דווקא זה יכול להיות נחמד מהצד האומנותי שבזה (יש לי תפישה קצת אחרת ביחש ליופי אני חושב)

חושבני שיש משהו גם בזה וגם בזה

אני לא מתחברת לאיפור כבד...

וכל אחד ומה שהוא מתחבר

לוקחת כמה דברים לתשומת ליבי..

זה מעניין..אבל זה באמת ככה?

אני מרגישה שבנות יודעות יותר להציף קשיים ופערים ובנים יודעים יותר לטאטא ולהסתכל בעיקר.

לחייך × מיליון.. גברים אוהבים שאישה מתנהגת באצילות חיוך לא להיות מנחוסית/ קרה

הכרת תודה : על הכל .. על הזמן על הידיעה אפילו על המים / מיץ/ התעניינות / חוכמה  ( אבל שזה יהיה אמיתי לא סתם להגיד תודה)

להקשיב לו באמת.. ( לדבר על רצונות שלו / פחות רגשות לא מרגישים בנוח כמונו)

להיות באנרגיה נשית תשאירי לו את הזכרי

גם אם הוא לא מתאים .  תהיי דבש

קארמה is a...

זהו  כל השאר מלמעלה

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.