אם המניעה לא תצליח זה עניין אחר לגמרי.
שנית. עובדה שיש להם בגדים ללבוש. לכן אם אין כסף - לא קונים חדש. אם חשוב לקנות חדש - אז תמצאו מקור נוסף לכסף שיילך על בזבוזים. אם בוחרים להתחתן כשאין כסף וחייבים לספור אגורות - אז לא קונים בגדים חדשים. אין מה לעשות...
מלגות זה נחמד אבל הרבה פעמים יש תנאים שאם לא עומדים בהם בסוף - חייבים להחזיר את הכסף.
בשנה ד' קיבלתי אפשרות למלגה שתשלם לי חצי משכ"ל עבור אותה שנה. אבל, אם לא עומדים בתנאים - למצוא יותר מחצי משרה בתחום הנלמד, בסיום הלימודים - אז מחזירים את הכסף. לא היה לנו את הכסף להחזיר. לא ידענו מתי יהיה. אז שילמנו את השכ"ל בהוראת קבע, 200 ש"ח לחודש. סיימנו לפני כמה חודשים (כי היינו עצלנים. היינו יכולים לשלם את ההפרש כבר לפני שנה, פשוט לא עשינו את זה. ועדיין, מדובר ב3 שנים של שכ"ל בסכום של 200 ש"ח לחודש).
אגב, אנחנו התחתנו כשהייתי סטודנטית ובעלי למד בישיבה. ב"ה היה לנו כסף ממשרד קליטה, והם האריכו לנו את זה לשנה (עולה חדש...), היו לנו חסכונות (ולא התחתנו מאוחר, הייתי בת 22 והוא בן 25), הייתי בשנה ג' ללימודים, אברכים עדיין קיבלו 950 ש"ח לחודש, עבדנו בכל מיני עבודות קטנות בצד, עשיתי פר"ח, גרנו בעיר, ההורים לא עזרו...אה וגם לא מנענו אבל עד שהתינוק נולד כבר מצאנו איך להסתדר.
וידענו בערך איך אנחנו נסתדר כשהתחתנו, שזה שונה לגמרי ממי שפתח את השרשור - הוא עדיין בצבא, בקושי חוזר הביתה, היא עוד לפני לימודים, ואין להם מושג איך יסתדרו.
בקיצור מכאן ומשם היה לנו איך לחיות. בלי שום דבר מההורים. ב"ה.
אבל, לא קנינו בגדים (שנים, גם אחרי שהתינוק נולד), לא קנינו בשר או עוף (עד לפני כמה חודשים, ואנחנו נשואים כבר 4.5 שנים), לא נסענו לאף מקום חוץ מנסיעות עירוניות באוטובוסים ללימודים/שבת. לא היה לנו אינטרנט.
לא קנינו מתנות, לא לעצמינו ולא לחברים, והחברים ידעו שאנחנו זוג שחי מהיד לפה וסופר אגורות.
בקיצור, יש הרבה דברים שלא היו לנו.
אה. וגם רכב לא היה לנו ועוד אין לנו.
אז מה אני רוצה להגיד?
כל דבר בחיים זה בחירה.
בוחרים מתי להתחתן ועם מי.
בוחרים (לרוב) מתי מוכנים לילדים.
בוחרים מה ללמוד ומתי, במה לעבוד ומתי.
*לכל בחירה שלנו יש השכלות.*
אם בוחרים להתחתן מוקדם - חייבים לוותר על דברים אחרים שהיינו רוצים.
אם בוחרים ללדת ילדים מיד, מוותרים על זמן זוגי, על האפשרות לטוס כזוג, על האפשרות לקנות דירה מיד, על האפשרות להאריך חופשת לידה ל6 חודשים, כי פשוט אין כסף. מוותרים על האפשרות להביא ילדים לתוך בית מבוסס.
אם בוחרים להתחתן לפני שמתחילים לימודים/מסיימים לימודים/מסיימים צבא, כו', יש לכך השלכות.
אי אפשר *גם* להתחתן מוקדם, *גם* להביא ילד מיד, *גם* לקנות מתנות לעצמכם ולסובבים אתכם, *גם* לקנות בשר לשבת, *גם* לא לקחת הלוואות, *גם* לגור איפה שרוצים...
אי אפשר הכל.
בוחרים.
ויש השלכות.
אם הזוג הזה ירצו להביא ילדים מיד אין לי בעיה. אני לא בעד מניעה הריון באופן עקרוני. אבל, חשוב לדעת למה נכנסים, חשוב לדעת איך מסתדרים, וחשוב לדעת מה האופציות.
אם הם ירצו להביא ילד מיד - מעולה. רק שיידעו, שאולי אח"כ לא יהיה להם זמן לX, כי הם צריכים לשלם למטפלת.
אגב, אם בוחרים להביא ילד ואין הרבה כסף, עדיף פשוט להניק, גם אם זה דורש שעות מול משאבה, מאשר להוציא מאות שקלים, אם לא אלף שקלים, כל חודש, על משהו שהוא בכלל לא הדבר הכי טוב עבור התינוק. כן, הנקה דורשת השקעה. כן, זה דורש מאמץ.
אבל, בחרתם.
מתמודדים עם ההשלכות של הבחירה שעשיתם.
(אני לא מחחבת מניעה. מאד מאד מאד נגד תמ"ל וחושבת שאם אין סיבה רפואית לא להניק, חייבים להניק. אני לא בעד דחיית חתונות. ואני לא בעד להיכנס לחובות. אז בבקשה לא לייחס דברים אלה, אליי.)
!!!
ואם יש איזהשהו פחד לא מוסבר מלהתחיל את החיים קופצים למים. השחיה בהם באה מעצמה. 
אז שיהיה במזל טוב
!!!! זה דבר גדול לבנות בית בישראל. הקב"ה הוא המזווג זיווגים!! 
