שלום לכולם,
אני רוצה להעלות נושא שמתמודדים איתו ביומיום.
ב"ה זכיתי בבעל שגם משקיע בהטענה רוחנית והקפדה על המצוות וגם לוקח חלק פעיל בעזרה בבית ועם הילדים.
ברמה העקרונית אני ממש שמחה וגאה בבעלי שהוא ככה משתדל ושזה חשוב לו, אבל ברמה המעשית קשה להביא את זה לידי ביטוי.
אני חושבת שהקושי מתבטא בעיקר בדברים שאני פטורה מלעשות, אולי כי אני לא רגילה לזה או שאני רואה את זה כמטלה שהיא "שלו" ולא כמטלה משפחתית.
למשל קשה לי עם תפילה במניין- במיוחד כשאני מאוד מאוד עייפה. אם היה מדובר במטלה שרואים את התוצאה המיידית שלה כמו קניות או לקחת את הילדים לגן הייתי שולחת אותו בשמחה. אבל לתפילה? מרגיש לי כמו משהו "תקוע".
למשל בשבת האחרונה היה לנו סופ"ש מתיש במיוחד עם ריצות לרופאים וילדים שהולכים לישון ב10 בלילה וב4 מחליטים שהגיע הבוקר. אני קמתי לילדים בלילה בערך 5-6 פעמים. בעלי חזר באמצע התפילה כי היה מותש לחלוטין (סיים להתפלל ביחידות).
לא אמרתי כלום אבל בלב שמחתי כי אם הוא ישן יותר מוקדם אז הוא גם יקום יותר מוקדם או שיהיה יותר רגוע במהלך היום ככה שזה משתלם לי בראייה העכשווית.
גם קשה לי לפרגן לו כשהוא נשאר ללמוד דף יומי אחרי התפילה. אם היה לילה יחסית רגוע והילדים קמו בשעה נורמלית אז אני מפרגנת בכיף ואומרת לו את זה. אבל אם לא, אז אני אומרת דברים כמו 'סוף סוף הגעת' שזה מבטא קוצר רוח מזה שהתעכב וזה מחלחל...
מצד שני, בגלל שזה משהו שאפשר לכמת יש מדד להצלחה וזה מדרבן אותי לדרבן אותו. מדי פעם אני שואלת כמה פיגור יש בדפים וכשזה במגמת הצטמצמות זה מדרבן אותי להתמודד יותר בשמחה עם הבית ולפרגן לו להתמיד.
בניגוד לתפילה שאם לא התפלל במניין שוכחים מזה אחרי רגע ואז זה "משתלם" לוותר על זה.
עוד דוגמה שהיתי לי קשה זה בסוכות הייתי חולה עם דלקת גרון וחום גבוה בקושי זזתי. בערב אכלנו בסוכה במאמץ רב.
בבוקר לא היה לי כח ושלחתי אותו לעשות קידוש עם הבן בסוכה (גרים בבניין וצריך לרדת לחצר בשביל זה) ואני נשארתי לאכול בבית. (טוב לא ממש לאכול אבל זה כבר משהו אחר)
ראיתי שזה ציער אותו. אם הייתי חייבת בסוכה אולי הייתי עושה יותר מאמץ בשביל לרדת.
עוד דוגמה מסוכות בחוה"מ יצאנו עם הילדים ובעלי חיפש סוכה לאכול בה והיה קשה למצוא. בסוף מצא אבל הילדים כבר היו לא רגועים ורציתי כבר שנחזור ואז שוב היחס שלי היה כאל משהו מעצבן ומגביל אולי גם אמרתי לו שיעשה את זה מהר.
בקיצור, אשמח לטיפים ורעיונות מחשבתיים איך להתחבר לזה יותר ושזה יהיה חשוב לי באמת כך שאוכל להתמודד עם ההשלכות והקושי שזה יוצר יותר בשמחה.
