לא מבינה את ההגדרה.

כל אחד הוא עולם ומלואו, וכל זוג- ק"ו שהוא עולם ומלואו. אנחנו נורמלים? השכנים נורמלים? לא נראה לי. כשבוחנים חיים מקרוב ומבפנים- אז מגלים שאין נורמליות ושכל משפחה יש בה משהו אחר, ייחודי.

בלי קשר למה עושים, איפה גרים, איך מתלבשים, ואיזה נוף יש מהחלון.

עבודת הנפש הפנימית, העושר שבזוגיות- הם אלה שנותנים לחיים את הצבע של העניין והמשמעות. ומי שמשתדל לחיות מבפנים, אז ממש לא משעמם לו.

לפעמים אפילו קורה הפוך- שאנשים שעסוקים בהרבה דברים "מעניינים" ו"מרגשים" שוכחים להקשיב לפנים שלהם ולענין הייחודי שלהם בחיים.

אם שנה שליחות עושה לך צבע בחיים- זה דבר טוב.

אבל יכולה לספר לך עצמי שהצבע שלי בחיים מגיע מדברים אחרים לגמרי.

ושל השכנה מימין- מדברים שונים משלי.

בקיצור- בעומק של החיים אין "נורמלי", ויש הרבה צבעים שונים.

יכול להיות שרוב האנשים לא מחפשים דברים "בומבסטיים" כדי להכניס צבע לחיים. 

גם עם מישהו בא לו לגור בקראוון מול נוף הרים, זה ממש לא בטוח שהוא אותו אחד שמתאים לו לצאת לשליחות בחו"ל.

זה יכול להיות דווקא מישהו שלא בדיוק הסתדר עם מערכת החינוך, והידיעות שלו באנגלית לא מאפשרות לו להשתלב בחו"ל.

לדעתי, כדאי לך

א. למקד לעצמך מה עיקר ומה טפל - [למשל, האם חייבת להיות שליחות בחו"ל? מה למשל עם עיירת פיתוח? או לתרום סביבה בכל מקום שהוא].

ב. לחפש במקומות שהסגנון שלהם קרוב יותר למה שאת מחפשת.

ג. לקבל את זה שיש אנשים שבחרו לחיות את חייהם בצורה אחרת, ולא לבוא אליהם בתלונות. ואגב, צורה אחרת לא חייבת להיות משעממת ובנאלית. גם אדם שבחר להיות מורה, ולגור בירושלים, יכול לעשות עבודה חינוכית חשובה מאתגרת ומרתקת.

אבל דווקא מאיך שאת מדברת נשמע שיש לך עוד דרך לעבור.

אחד ההבדלים בין בגרות לילדות הוא היכולת להבין שיש "אותי" ויש את "הכלל", ומה שנתפס במבט שלי הוא לא בהכרח אחד לאחד המבט הכללי.

יצא לי לא פעם למשל לדבר עם בחורות לגבי לימוד ממושך בישיבה והן ישר "מה?! אבל צריך תורה ועבודה לא??"

ישר אמרתי "אולי, אבל האם צריך אנשים מסויימים שילמדו כל החיים? כן. אז מוזמנת להגיד אני רוצה בעל כזה וכזה אבל להגיד שהאידיאל זה את זה כבר משהו אחר."

תחשבי על כל האנשים הפשוטים - טוב להם לחיות את החיים שלהם כנגרים או חקלאים וכוס תה (בשבילי קפה שחור תודה.) טובה בסוף יום. לשבת לדבר עם האישה ולהנות מנוף נחמד או אפילו ממכוניות נוסעות ואנשים רצים בגשם.

את יכולה להגיד שמתאים לך משהו אחר קצת, אבל לקרוא לזה "משעמם" "מקובע" או כל שם אחר בעיני זאת הזיה לא קטנה.

את בסך הכל את, לא יותר ולא פחות.

את לא נציגת האמת ולא נציגת הכלל - את פשוט עושה מה שטוב לך וזה הכל.

ולכן אין שום סיבה שמה שטוב לך יהיה טוב לכולם, זה לגיטימי בריא ובהחלט קורה.

הגברים לא נעלמו לשום מקום - הם פחות שונים כשם שדעותיהם שונות זה הכל  

רק להסביר למקרה שלא היה ברור מספיק -

אין פה מוזר או לא מוזר. יש פה פשוט שונה. כי לא את ולא הקווניקים הם חזות הכל. וזה הכל.

כן אני רק בת 20 אבל עם דעות מאוד מגובשות..  

יתכן.. אך יתכן וזה לא נכון, את, הרי, רק בת 20. וודאיי עם מישהו מבוגר ממך (עם הוריך) אם הם חושבים גם כן שאת בוגרת, לפעמים חוות דעת כזו הינה צורמת ולא נעימה אך כדאי לנסות. ודעות מגובשות יש, אגב, גם לבני 15 ככה שזה לא קשור לבניית בית או בגרות.

וכן יש לי גם כמה דעות פמניסטיות אם זה מלחיץ 

מלחיץ?.. לא מאמין שזה מלחיץ מישהו. אם כי נשמע שאותך זה מלחיץ משהו..

הגיוני גם שזה נובע ממקום הווילי. נשמע שאת לא מספיק שלמה ו/או מסכימה עם מקומך בחיים (לפחות כרגע).  מה זה פימיניסטיות? ומאיפה זה נובע אצלך? ומה הגבולות? את מאמינה בזה כי כמה נשים מצהירות שהן כאלה וגם לך זה ניראה מגניב כזה? (יש לי עוד הרבה שאלות נוקבות על כך) 

וכן אני לומדת גמרא, לצד חסידות.. כי אני אוהבת את זה, מתוך אידיאל ולא בשביל להתריס.. 

לא חשבנו שזה בא להתריס, את, הרי, פמינסטית.

וכן ישלי חלום לגור כמה שנים בקראוון מול נוף הרים.. סתם כדי להיכנס לפרופוציות על החיים, ושכסף זה לא הכל בחיים.. 

ולא באלי לחיות חיים נורמלים, של התרוצצות החיים בין משפחה לעבודה..

ילדותי ולא על הקרקע. מחשבות דמיוניות וחולמניות.  

באלי יותר צבע בחיים, שליחות בחו'ל לאיזה שנה

צבע בחיים= שליחות בחו"ל.. 

 
ומה נעשה, בני ישיבות הקוו.. קווניקים אתם מקובעים.. 

כמה את מכירה?

האם אני זאת שמוזרה..

את לא מוזרה את מבולבלת מאוד כרגע.

או שנגמרו הגברים שגם חושבים כמוני ולא בוחרים בחיים משעממים ונורמלים?..

החיים לא מלאים בריגושים את זה מבינים בגיל בוגר יחסית (גם 20) אבל כל אחד לפי בגרותו הוא.  

לסיכום: 

ניכר מבין השיטין ובהיר שלא מבין השיטין כי הבלבול גבר על הדעת וכי זה מצריך מענה הולם קשה אשר יהיה. גם אני יכולתי לשבת בבית, לראות את הדברים, לכתוב איזה משפט (במקרה הטוב) ולהמשיך הלאה. אבל בחרתי להשקיע 10 דק כתיבה. יכול להיות שזה רק אני שרואה את הנקודות האלו שעליהן כתבתי אך זה לא מרתיע אותי מלכתוב.

אני מאמין שפותחת השרשור התכוונה לכל מילה ולכן אני כן מרגיש צורך להזהיר מפני הסכנה. גם אם לא כולם חושבים כמוני. 

נימאס לי לשמוע על משפחות שמתרסקות ומרוסקות בגלל חתונות צעירות ופזיזות, וכאן זה מקרה מאוד מאוד קלאסי.

'ילדותיות מופרזת' מסוכנת שבעתיים מבטחון מופרז שהוא, הרי, רק זיז קטן בתוכה.

דברים אילו לא נכתבו להתריס, אלא להתריע את פותחת השרשור על בעיה, מצוקה או תסביך. כניראה עובר עם הגיל. אני מקווה שגם במקרה הנ"ל.

 ולא שלקחתי את המקרה קשה במיוחד אלא שניצלתי את זה לדבר באופן כללי על מקרים דומים ולכן זה נכתב בצורה נחרצת.

איך המתמטיקה שלך עובדת?

איך כל שורה מתחברת לחברתה? באיזה נוסחאות השתמשת? איך התוצאה הסופית יצאה קווניקים (או כל בני ישיבה אחרת, לצורך העניין)? התבלבלתי.

בעצם, את נשמעת לי כמוני עד לפני לא המון שנים  

את אומרת שאת רוצה חיים צבעוניים... אבל ההודעה שלך משדרת שחור ולבן. החיים, וזה כל היופי שבהם- יותר מדי מורכבים מכדי להכיל בהודעה אחת, או בדרך אחת.

לדוג'- יש אנשים שהולכים ללמוד באוניברסיטה כמו עוד הרבה אחרים, מקצועות שעוד הרבה אחרים למדו לפניהם וילמדו כנראה אחריהם. אותם אנשים גם יצטרכו כנראה, כשיתחתנו (בע"ה בקרוב בימינו אמן כן יהי רצון!) ויקימו משפחה- למצוא עבודה רצינית (או דרך כלשהי להשיג כסף). מי אמר לך שאותם אנשים הם לא עולם ומלואו? או שהם משעממים ונורמלים? יש אנשים, והם לא כ"כ מעטים, שלומדים מה שהם אוהבים, ואח"כ הולכים לעבוד במה שהם אוהבים- כדי שהאנשים שהם אוהבים ודואגים להם- יחיו בשמחה ובכבוד. יש דבר יותר יפה וצבעוני מזה?

חוץ מזה, שהצבע בחיים נכנס גם בדברים הקטנים ועל זה לא ארחיב כי אין לי כוח.

לא כדאי שהדעות המגובשות לא יכניסו אותך לקיבוע משל עצמך, אמנם שונה משל ה"קווניקים", אבל עדיין... קיבוע. 

נכון, אין ספק שדעות מגובשות ויציבות זה מקסים ובריא, אבל מי שמתקבע יותר מדי הוא בעצם... זקן. ואת זה אני מבטיחה לך שאת לא רוצה

סליחה נשמה אם ההודעה יצאה יותר מדי מבולבלת, נקודה למחשבה שבא לי להשאיר אותך איתה- אולי עדיין לא מצאת את הבחור שלך, פשוט כי את צריכה יותר לפתוח את המחשבה שלך לקראתו מבטיחה לך שבעז"ה הוא יהיה מגוון, מעניין וצבעוני בצורה שאפילו לא דמיינת, רק תשאירי לו קצת מרחב להיות כזה...

לחם במכולת לא קונים עם ססמאות אלא עם כסף

ואם את לא מתכננת לכבס ביד ולבשל עם גזרי עצים כנראה את צריכה מקור כלשהו בשביל לשלם חשבון חשמל וגז

זה אויל נחמד לפנטז בתאוריה על לחיות ככה 

אז אפשר לעשות את זה פעם בשנה כתור כמה ימי נופש ..

ולגבי שליחות- מה בעיה ?! חפשי מישהו שזה מתאים לו 

כוחות חיים מאוד חזקים ורצון גדול לעשות משהו משמעותי בחיים! לא כמו כולם...

גם אני חשבתי ללכת לגור בחווה איזה שנה כדי להיות מחוברת לטבע ולעצמי... זה מגיע גם מדרישה גדולה לאמת גדולה.

בסופו של דבר מצאתי את עצמי במדרשה שב"ה הצלחתי דרכה להכניס את כל אותם כוחות ורצונות לחיים מלאים ושלמים- ממש בתוך החיים שלי!

אני חושבת שהתורה היא בעצם הדרך שלנו להכניס עוצמות מאוד גדולות לחיים. אנחנו יכולים לחיות את אותם חיים בדיוק מבחינה טכנית אבל הם יהיו שונים מאוד בין אחד לשני- בגלל הצבע המיוחד שאנחנו מכניסים בהם ובגלל התוכן האינסופי שהתורה מכניסה בהם.

קוקניקים הם לא עם חדגוני ומשעמם!!!!!

בעלי הוא כזה.... אבל מה שנקרא "תורני סביבתי" מצד אחד- כל ספרי הרב קוק נמצאים אצלו תמיד ביד ובלב, מצד שני הוא רחב אופקים מאין כמוהו, מבין בכל תחום, והוא לימד אותי את הדבר המופלא ביותר- איך גם בחיים שלנו הכי טכנים, יש יופי ועומק ותוכן איסופיים!!

מה זה צבע בחיים?

לא, זה לא הנוף ההררי שמסביבנו.

אני סטודנטית לראיית חשבון, לכאורה הכי משעמם שיש. נראה לך שהחיים שלי אפורים??? ממש לא!

וזה רק בגלל אותו בעל קוקניק שלי!!

את חושבת שוויתרת על החלומות שלי? לא.

אבל הבנתי שאומנם צריך לקחת כסף בפרופורציה אבל חייבים לקחת אותו כי הקב"ה ברא אותנו בעולם כזה דווקא!!! שצריך בו כסף! וזה לא מילה גסה כי כסף זה כוח שאפשר לעבוד איתו! אפשר לקדם איתו! אפשר לפעול איתו בעולם! 

הקב"ה לא רוצה שנהיה נזירים ונגור מנותקים על גבעה בלי חשמל ונשאב מים מהבאר. תקראי אורות התשובה על התשובה החומרית הנחוצה כלכך בעולם שהיא חלק אינטגרלי מהתשובה הכלל עולמית הרוחנית.

אנחנו "מאשימים" את החיים ה"נורמאלים" בבנוניות וחדגוניות רק כי האנשים שחיים אותם הם כאלה. כמו רוב האנשים בעולם. אבל האם זה שיש לכל האנשים בעולם עיניים ואף ופה וידיים הופך את האיברים הללו לדברים משעממים? מיותרים? לא צבעוניים? האם חשבת אי פעם שהם  "מיותרים"? אולי כדאי לבלות שנה- שנתיים על כיסא גלגלים כדי לקחת את הגוף שלנו בפרופורציה?

כתוב בחז"ל שתלמידי חכמים ממונם חביב עליהם. אהה... בטח הם תאבי בצע!!

ממש לא... הם מבינים את המשמעות של הכסף ואת היכולת שלו להופיע את הדברים הכי נשגבים שאפשר ולכן הוא חביב עליהם!!!

המציאות חיים שאת מתארת היא רומנטית ומנותקת מהמציאות...

כמו שאני יגיד שאני מחפשת בן-זוג שכל היום נהיה אחד עם השני, נכתוב מכתבים אחד לשני, נעשה כל יום ארוחה רומניטית, נגור בצימר, ונקח כדורים למניעת הריון כדי שלא נהיה אסורים אף פעם!!

ברור שזה לא נכון! ויותר מזה, זה לא זוגיות!!!! זאת לא אהבה!!! למרות שלכאורה זה לחיות את האהבה בשיאה כל הזמן! אין יותר נפלא מזה! אז זהו שלא, כי האהבה האמיתי, הזוגיות האמיתית באה לידי ביטוי רק כשהיא נפגשת ומתבטאת בחיים הרגילים.

מקווה בשבילך שתזכי להתחתן עם קוקניק!!! כי רק הם מסוגלים לקחת את הכוחות הכי עצומים בחיים ולממש אותם בפועל!

ולעניין הפמיניסטית- אני אגיד בקצרה:

אני לא פמיניסטית ובעלי לא שוביניסט- אנחנו שנינו עבדי ה'!!! לא מנסה להאדיר את עצמי ולא מרגישה מקופחת בכלום. יודעת שהקב"ה ברא אותי בצורה מסויימת ולתפקיד מסויים. אני רוצה להיות העבד הנאמן ביותר!! שעושה את תפקידו בצורה הטבה ביותר בדיוק לפי מה שכתוב לי בספר ההוראות!! וזה כל המימוש העצמי שלי!!! וגם אם הקב"ה היה בורא אותי שולחן הייתי שמחה שאני שולחן ועושה את התפקיד הטוב ביותר בתור שולחן ולא מנסה להיות נגיד כיסא או חתול כי לא בשביל זה בראו אותי... אני לא פה כדי לממש את עצמי אני פה כדי להופיע את אור ה' בעולם! ובכל מעשה שלי אני חושבת האם זה מה שמופיע את הקב"ה בעולם דרכי? ספציפית גמרא מעולם לא הייתה נראית לי כמו משהו שמופיע את תפקיד האישה בעולם. איכשהו תמיד היה נראה לי שנשים שלומדות גמרא לא שלמות עם עצמם באיזשהו נושא בחיים (לא בהכרח שקשור לדת או משו) ואת ההוכחה הנוספת שלי. אדם שנמצא במקום שהוא צריך להיות-פשוט טוב לו! הוא לא מחפש את הטוב והאושר בקראוון בהרים. כי כמו שכבר אמרתי- האושר נמצא בתוכנו.

היה לי קשה לקרוא את כל זה מבינה ?

כן....את בהחלט סטודנטית לראיית חשבון . . . .

ואני די מזדהה בעלי לא קוקניק ואני לא רואת חשבון

אבל אנחנו די משהו בסגנון אני חושבת... (בחור ישיבה תורני תורני ואני במחשבים)

את מוזרה?

כל אדם שחור הוא מוזר בין הלבנים

וכל אדם לבן מוזר בין השחורים

נראה לי שאת מרגישה כמו ברווזון מכוער, כי את פשוט לא יודעת שאת ברבור!

לדעתי, גישת חיים קרובה מאוד לשלך נמצאת ב---חב"ד!

פמינסטיות? הרבי מליובוויטש הקים ארגון ענק לנשי ובנות חב"ד. הרבי גם אמר שעקרת הבית, היא עיקר הבית.

ועוד אומרים בחב"ד: "בזכות נשים צדקנייות נגאלנו ובזכותן עתידין להיגאל!"

ועוד: "איזו היא אישה כשרה? העושה רצון בעלה!" מה פירוש עושה רצון בעלה? היא מכוונת את הרצון שלו למקום הנכון והאמיתי.

לומדת? אמנם מעט נשים בחב"ד לומדות גמרא, אבל חסידות ע"פ חב"ד כל אישה חייבת ללמוד. "חכמת נשים בנתה ביתה". אם נשים היום לומדות כל כך הרבה מקצועות חול - למה לא להשקיע גם בקודש?

שליחות בחו"ל? בחב"ד זו השאיפה של המצטיינים!

חיי שליחות הם בהחלט חיים לא נורמאלים...

על לגור בקראוון מול נוף ההרים, אין התייחסות מיוחדת בחב"ד, אבל זה בהחלט קורה אצל חלק מהשליחים שבחרו באזורים בלתי שיגרתיים. בחב"ד כל שליח נחשב לחיל קרבי, ומי שמצא שליחות במקום לא שיגרתי, נחשב לפחות לגולני.

וגם אם לא בא לך על חב"ד, תשכחי מזה שאת מוזרה. לפי מה שכתבת, את נראית בחורה יוזמתית וחרוצה שהולכת נגד הזרם.

שוב בעיניני ברווזים: את יודעת איזה ברוז נסחף עם הזרם? ברוז מת!

תמשיכי לחיות! העולם זקוק לבחורות כמוך שיש להן אידיאלים אמיתיים!

אני מאמינה שבעז"ה תמצאי גם בחור טוב כמוך!

בהצלחה!!!

בנ עקיבא,הסוכנות ,הבית היהדי וכו' וכו'?

מתי מותר לרדת ומתי לא

ושיש יהודים שצריכים הדרכה בחו"ל מה וחובה ללכת.

ואדרבה צריך לבדוק אם יש היתר להשאר איפה שנמצאים ברגע שיש יהודים שצריכים הדרכה

ולא משנה בארץ או בחו"ל

איזה עוד מנהיג הקים ארגון מיוחד לנשים שיש לו מאות סניפים בכל העולם?

איזה עוד מנהיג (לפני עשרות שנים!) ערך בבית המדרש שלו כינוסים מיוחדים לנשים, ואמר דברי תורה מיוחדים אליהן?

התשובה שלי חלילה לא באה להוריד מערכו של הרב אליהו. בין הרבי מליובוויטש לרב אליהו היה הרבה כבוד והערכה.

קחי עוד שנה שנתיים לגדול, להתבגר, להתגבש באמת (גם ילד קטן סבור שהוא מאד מגובש וחבל לנסות להוכיח לו שלא) להכיר את החיים, אולי ללמוד, ואולי בחופש ללכת לקראוון מול נוף הרים.

ניפגש עוד שנתיים...

אל תמהרי כעת לקבל החלטות, כשקצת תגדלי את עשויה להצטער עליהן.

כנ"ל זה דבר יפה.

ועוד יותר יפה שאת לא מתחשבת במה שמקובל!

נ.ב נראה לי שהרבה מה"גברים" האלה פשוט חבויים תחת מעטה המקובל - בתוך תוכם בסגולה הם כאלה

לכי תהני...

תראי עולם, תטיילי, תחיי את החיים שלך....

יש לך עוד מלא זמן עד שכדאי שתתחילי לצאת...

אף-פעם לא הבנתי למה כולם בלחץ הגדול של חתונה...?!?!

תאמינו לי שיש זמן להנות, ויש זמן להתחיל לחיות...

גיל 20 זמן להנות מהחיים עד הסוף...

גיל 25 להתחיל לחשוב איך אני מתחיל לחיות בצורה יותר ברורה בחיים עם מסגרת.

גם לבנים וגם לבנות.... 

שתהנה עכשיו ותתרצן אחר כך 

ב"ה

את אומרת הרבה סיסמאות יפות בלי שום קשר בין אחת לשניה ואת מערבת בין דברים שונים.

בחורה שלומדת גמרא וחסידות לא חסר בנים שזה לא יפריע להם, אני אישית דווקא ממש חושב שזה נחמד.

לחיות חיים פשוטים כדי להבין שכסף זה לא הכל בחיים - גם סבבה והרבה בחורים יסכימו.

אבל... לחיות בקראוון מול היום זה סתם חלום דמיוני ומנותק מהמציאות, איפה תעבדי? והבעל לא צריך גם ללמוד תורה ומניין? ומי בכלל יתן לך אישור לקראוון מול הים? קיצר, את כותבת כמה דברים רגילים לחלוטין ופתאום מכניסה "ואני רוצה גם לרכב על סוס חד קרן! איפה הבנים הלא מקובעים שיבואו איתי??"

רוב הדברים שאמרת לא מיוחדים בכלל, גם אני בתור בחור ישמח להתחיל את החיים בתור אברך בישיבה בדיוק מהסיבה הזו - לפני שאני לומד מקצוע אני רוצה לחיות בבית קטן בפשטות כשהעיקר זה הערכים והתורה כדי להבין שכסף זה לא הכל.

אבל מה קשור קראוון?

ושליחות בחו"ל בתחילת הנישואין זה נחמד אבל שוב לא מציאותי יותר מידי, הרבה זוגות מתפרקים בגלל חיים לא יציבים, אפשר בכיף ללמוד מקצוע ולנסוע אח"כ. אבל שוב.. זה לא כזה מיוחד אז תפסיקי לחשוב שאת מיוחדת!

פשוט תהי עם הרגלים על הקרקע.

אבל אני אצא להגן עליה ואומר

שאני בטוח (אני מקוה שזה נכון) שהדוגמאות האלה שהם "לא מציאותיים" היו מטאפורה.

אם לא, אני מסכים איתך ברעיון הכללי.

נראה לי שנסחפת עם העצבים עליה...

כל כך נסחפת עד שלא קראת נכון מה שהיא כתבה. היא רוצה לגור בקראוון מול נוף הרים, לא מול הים. שזה דבר קצת יותר נפוץ (בערך כל ישוב ביו"ש).

ושליחות בחו"ל בתחילת הנישואין זה לא דבר שאין מה לדבר עליו בכלל.

בקיצור נראה לי שאתה ועוד כמה לפניך בשרשור קצת תפסתם אותה במילים ולא התייחסתם לכוונה הכללית שלה, לא לחיות חיים תבניתיים. שזה לדעתי שאיפה לגיטימית וברת מימוש.

על חשבון נדיב או מדינה

הרי מישהו משלם על זה 

אם אנשים נוסעים לשליחות בשביל צבע בחיים אז שיחסכו כסף ויטיילו בעולם על חשבונם

ומה שלא הבנתי אם את לא רוצה להתרוצץ בין משפחה לעבודה אז מי כן? אם לא הולכים על מניעה ואין בעיות אז שנה אחרי חתונה יש ילד, בעוד שנתיים - שלוש עוד אחד. מי יטפל בהם? 

אני חושב שזה רעיון מצוין גם לי יש מחשבה כזאת ויש הרבה בגבעות שחיים ככה, רק שצריך לדאוג לפרנסה.

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.