כשאני קוראת את המילים שלך

תמיד

משהו ברוח, במקצב, ברעיונות- בעיקר

כובש אותי

ומפה לשם

אני מגיעה למסקנה

שאת אחד הכותבים האהובים עליי ביותר.

זה מטורף.

אהבתי ממש.

השורה בסוף. חדה כמו סכין.

הלוואי על כולנו אמת כזאת.

הצלחת לשלב כאן פוול רגש, פוול רגישות, עם אמת גדולה (וגם מכאיבה) בצורה שפשוט גורמת לי לבכות.

תודה רבה!

נבחרת.
רציתי להגיב בצורה משמעותית והשיר שלך עלה בגורל (מקווה שאצליח להגיב לעוד כמה ולנצל את ההזדמנות).
 

אעבוד במתכונת שיפור-שימור:

שימור - שפה מלאת רגש, נוגעת בנימים הכי דקים בנפש. בכאב הכי גדול. שימוש נכון בהטיות של אותיות אית"ן בעתיד.

שיפור - ניקוד שהייתי משנה הדגשתי באדום. הארות-הערות כתבתי בשוליים (וכן גם חיזוקים שלא פירטתי בשימור).
כמובן שהמטרה היא לשפר, ולא חלילה לפגוע.

(למענך העתקתי את הקטע בשלמותו)

אני בוחרת בחיים.
מנסה לפחות.
אפילו שכבר התייאשתי לנסות להבין מה שווים החיים שלי בלעדיך.

אתה תמיד אמרת לי, בחיוך המהמם הזה, ש"חיים רק פעם אחת "
וש"המשמעות שווה מאמצים".
אני לא יודעת איך הכנסת שני נושאים מנוגדים כל כך במשפט אחד. *הצלחת לחבר/להקים גשר בין שני גדות                                                                                                           מרוחקות(הגרסה הפיוטית).
אבל זה תמיד היית אתה.                                                    *אבל תמיד היית כזה(מילת היחס זה מיותרת כאן,אני הייתי                                                                                       מוותרת גם על האבל). 

זה תמיד היה גם אני.                                                 *בהתחשב בשורה הזו אולי יתאים :זה היית אתה. וזו הייתי גם אני.
מלא ניגודים. התנגשויות פנימיות.

ואולי האש הזאת שהייתה מתלקחת בתוכך, (דילוג שורה)

עם כל הוויכוחים שלך מול נשמתך, (דילוג שורה)                     *הדילוגים מעצימה את המילים, נותנת להן מקום.

היא זו שהפכה אותך לבן אדם הכי עוצמתי שהכרתי.

האם אתה עדיין חושב כך?
או שכולם ניצחו אותך                                                      *פסיחה במקום משמעותי.
עם הזוגות עיניים הריקות האלה ,                                                                *הצורה התקנית : זוגות העיניים.
שהיו רודפות אחריך בבור הריקנות הגדול שמסתתר מאחוריהן?   *סיום משפט שאלה בסימן שאלה (אפילו שזו שאלה ארוכה).

אולי היום אתה לוחש את התאוריות האלה שלך למישהי אחרת,
ויש לך את החיוך המהמם הזה כשאתה אומר:
"חיים רק פעם אחת"
וש"משמעות שווה מאמצים".

אני חושבת שאמור להיות לי אכפת מי שם לצידך,    *על-פי ההמשך נשמע שלא אמור להיות אכפת, הרי תמיד ישאר הגיבור                                                                       של הכותבת. תחשבי על זה.
אבל אתה תמיד היית ותישאר הגיבור שלי.
ואני לא צריכה אותך קרוב כל כך, (דילוג שורה)
וחצי ממי שאני (דילוג שורה)
כדי לדעת כמה אני אוהבת אותך 
אהבה מסוג חדש, שרק שנינו מכירים.

וחוץ מזה, (דילוג שורה)
אני מסכימה איתך.
חיים רק פעם אחת.
משמעות שווה מאמצים.
ולכן, אני בוחרת בחיים.               *סיום מעגלי, המילים הפותחות הן גם החותמות, נסגר מעגל
בלעדיך.

מוזמנת לשאול ולהקשות בכל עת פה או באישי. העיקר שנפיק מכך תועלת.

קטע שמעביר בגרות, הבנה, אהבה ועוצמה נשית

1. אידיאולוגים - לצורך העניין הם אנשים שהיו רוצים להיות טובים או אפילו מאמינים בעצמם בשכל שהם טובים, ומכוח זה הם פוגעים באחר ומגלמים את הרע. אם תשכנעי אותם בשכל שמה שהם עושים הוא רע הם יחזרו בהם

2. קונפליקט פסיכולוגי - מהדוגמאות הקלות, של ילדה שמציקה לילדה אחרת מתוך רגשי קנאה, ועד לדברים פתולוגיים, כמו למשל אדם שפוגע באחרים כי הוא משחזר טראומת ילדות שהיו פוגעים בו (קפטן קניט למשל, מהספרים של רובין הוב).

3. https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A9%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%A9_%D7%94%D7%90%D7%A4%D7%9C?wprov=sfla1 - בעיניי אולי לזה התכוונת, ובאמת קשה קצת לכתוב דמויות כאלה כי הן מאוד לא מעוררות הזדהות. הרוע שבהם מגיע מתוך משהו באמת לא אנושי. (פסיכופתיה נרקיסיזם ומקיוואליזם).

4. חולשת אופי - בעיניי זה הכי מעניין. נרקומן שבשביל המנה הבאה מוכר את אמא שלו;

אדם תאוותן שעושה דברים אסורים בידיעה שהם אסורים כי הוא לא מצליח להשתלט על עצמו;

בעל מכה שמרגיש רגשות אשם נוראיים אחרי כל פעם שהוא מכה ולכן הולך לשתות בשביל להעניש את עצמו...

זה מעגלים של הרס עצמי, אבל שם יש יכולת לעורר הזדהות, גם אם לדעת עדיין להוקיע את זה.  

הסוג הראשון לא בטוחה שהבנתי  למה אתה מתכוון.. לאנשים שבאמת מחפשים את הטוב אבל פשוט טועים? או לאנשים שזה לדעתי רוב ה''רעים'' (חוץ מהפתולוגיים שהם אין להם בעיה לייצג את הרע ורע בעיניהם זה ממש סבבה) שמחפשים לעצמם תירוצים.. ואז זה יכול להיראות אדם שמחפש הכי להיות צדיק ופשוט טועה בדרך.. אגב רוב הפעמים זה גם מה שהאדם יחשוב, כדי לא לחיות בדיסוננס קוגניטיבי..

ולגבי סוג 4 כשמדובר בהתמכרויות זה מסתדר לי- נגיד מעגל של בעל שמכה מתוך שכרות או סמים, מתפקח, מתייסר ברגשות אשמה ואז הולך לשתות שוב כדי לשכוח.. אדם כזה באיזשהו מקום אין לו שליטה על עצמו..

בעל מכה כשהוא פיקח לדעתי פחות ירגיש רגשות אשם.. לא כי הוא רע מוחלט אלא שוב כי קשה מאד לחיות עם כזה דיסוננס קוגניטיבי בין המעשים לערכים.. לדעתי עם הזמן אדם כזה מצדיק במידת מה את המעשים שלו.. או כי הוא מסכן ואין לו ברירה או כי היא אשמה וכאלה..

במובן הכי פשוט - כל הספרות השוביניסטית / פטריארכלית, שבה משדכים אישה לגבר ממעמד עשיר חרף רצונה - אם זה ספר פמיניסטי (נניח "גאווה ודעה קדומה") - הדמות ה"רשעה" שם פועלת פשוט מהצדק תרבותי.

אבא פטריארכלי ששולח את הילד שלו לפנימייה כי הוא לא נוהג לפי חוקי נימוס או משהו - פשוט מתנהג כמו שנהוג תרבותית.

אגב, דמויות כאלו יכולות להיות מעניינות במיוחד, כי יש להן פער שהן לא מצליחות לגשר בין המוסכמות לבין המצפון שלהן. הם כל הזמן ישכנעו את עצמם שזה בסדר, שכך צודק, "מה, הם לא יקבלו חינוך?"

-

עולים לי עוד נבלים מהסוג הראשון... בהרבה סדרות וסרטים שראיתי או ספרים שקראתי הרשעות שלהם מתבססת גם על זה

(דוגמה מובהקת - רסקולניקוב מהחטא ועונשו רוצח אישה זקנה כי הוא מגיע למסקנה אידיאולוגית שמותר להרוג אותה, אבל דוסטוייבסקי הגדיר את קווי הדמות שלו כ"אדם שיכול היה להיות צדיק גמור")

אני חושבת שדיברתי על השלישי או הרביעי... כאילו בשלישי אין לאדם ממש בחירה כי זו פשוט מחלת נפש ואני ברוך ה' לא ממש מכירה את זה...

ברביעי כאילו זה משהו שאני מזדהה איתו מלכתחילה רק ביותר קיצוני נקרא לזה...

"כיפה אדומה - הסיפור האמיתי"

רוב הספרים העלילתיים והסרטים שאני מכירה באמת לא מציגים את הדמות הרעה כדמות שאפשר להבין אותה איכשהו, שלא לדבר על הזדהות.. בהרבה סרטי דיסני דומים יש את דמות הנבל שזה דמות באמת שהיא פשוט רוע טהור..

הרבה יותר קל לכתוב ככה, קשה לכתוב על רע אנושי כמשהו קרוב ללב, כי הוא לא.. יותר קל לעשות את זה דיכוטומי ומוחלט, יש אותנו הטובים, ויש את הם הרעים וזה סוג אנשים אחר...

במציאות מעבר לדיסני, חושבת שיש מקרים פתולוגיים של הפרעות אישיות (מרקסיזם, אנטי חברתית..) ואז באמת זה רוע מוחלט ואנשים שהתפיסה שלהם את הרע והטוב היא אחרת משלנו.. שם יותר אפשר לראות ''רוע מוחלט'' ז''א אנשים שיודעים שהם הרע ולא אכפת להם מזה והם לא מתחרטים.. זה מיעוט של אנשים, רוב האנשים שעושים דברים רעים אם לחשוב איך הם נראים בפנים, לדעתי אין שם תחושה של זדוניות או דווקא כדרך חיים (במקרים ספציפיים אולי כן, כמו כולנו) בבחירה להיות גנב נגיד זה לא כי אני רוצה להיות רע ולא אכפת לי, זה כי למה לא, והרבה להפוך חיסרון לאידיאל..

אם לחשוב על הספרים שקראתי שדמות הרע שם כן היתה אנושית, חושבת שבאמת זה התנהלות רגילה של אדם שחי את חייו וזה הרגילות.. יש את מי שנולד לזה (שכונות מצוקה וכאלה), יש את מי שנפגע ונוצרה טראומה, יש את מי שזו הדרך היעילה שהוא מצא להתמודד (לא להתמודד) עם החולשות שלו.. אבל בסה''כ אני חושבת שכולם חיים עם עצמם די כמו אנשים רגילים, מקבלים החלטות כמו אנשים רגילים, רק שאיכשהו בדרך היתה סטיה בכיוון של קבלת ההחלטות..

נקודה חשובה בעיני היא זה שלדעתי רוב האנשים חיים יחסית בטוב עם המצפון שלהם. אבל לא כי הם רעים במקור אלא כי הנפש לא יכולה לשאת את זה שהאדם פועל בניגוד מוחלט לערכים ולאמונות שלו על החיים, מה שנקרא- דיסוננס קוגניטיבי. ברגע שיש כזה דיסוננס האדם מתאים או את המעשים לערכים, או את הערכים למעשים.. באיזשהו מידה כן? יכול להיות רגעים שאדם עם מצפון, קורה לכולם.. אבל שהדרך חיים מנוגדת לאמונה זה לא אפשרי לשאת את זה בשפיות..

2. חדמ"ש.

3. לא ממש...

1. ברור, מאוד. מחשבות מה מי שאני כותבת עליו היה עושה בסיטואציה מסויימת שקוראת או איך הוא היה מגיב אם היה רואה אותי עושה את זה... וגם הסתכלות יותר רחבה על דברים, הבנה שלא הכל שחור או לבן ויש עוד צדדים לכל דבר...

2. אני כותבת כבר בערך ארבע שנים על אותן דמויות אז הן גדלות יחד איתי כזה... יש דברים שכתבתי לפני שלוש שנים שאני לא מסוגלת לקרוא כי זה ממש לא אני עכשיו אבל זה כן אני של פעם...

כששואלים אותי על מה אני כותבת אני עונה שעל עצמי כי גם אם זה לא השם שלי שם-עדיין אני כותבת את החיים שלי, הרצונות, החוויות, הפחדים... לכן אני לא מסיימת סיפורים, סוג של כל עוד החיים שלי ברוך ה' ממשיכים-גם הדמויות ימשיכו לחיות...

3. האמת שלא לגמרי הבנתי את השאלה אז כאילו, כנראה שלא...😅

מה שמלווה אותי הוא מה שמלווה את הכתיבה שלי. הכאב ממנו אני ניזון בשביל המשמעות.

המילים השונות כמו כן המסקנות - מתחלפות כל הזמן.

קודם כל המשך בבקשה...

נוגע ומרתק.

תמשיך לכתוב.

מעניין.

מרגיש עמוק

מנסה לרדת לעומק 

שלושת השורות הראשונות נשמעות כתיאורים למהלכים הפנימיים של הגאולה. משהו בשורה האחרונה זורק את הכל לעולם אחר

אגב, @ברוקולי יודעת?

מפתיע שאתה מתלבט על זה