דבר שני, השאלות הרגילות - את פונה לשדכנים? שיטת אתרי היכרויות מתאימה לך?

את טורחת מידי חודש/חודשיים לעשות סבב שיחות טלפוני נניח עם חברות נשואות, ותוך כדי שיחת חולין ידידותית "להשחיל" להן שאת עדיין פנויה ושמאוד תשמחי אם הן יוכלו לחשוב אולי איזה חבר של הבעל שלהן יכול להתאים לך...

אם יש סגנונות מיוחדים של ישיבות מסוימות, נניח, שיכול להתאים לך - את יכולה לבקש כאן טלפונים של שדכני אותן ישיבות, או להשיג בהמון דרכים. 

וגם, כמו שכבר כתבתי - אתרי היכרויות. המון זוגות יצאו משם, רק צריך מספיק להאמין, לדעת שיש הרבה שאת צריכה לברור, יותר זהירות מדרך קלאסית של היכרות, ויותר "יד על הדופק" - וכן, יתכן שבהתחלה גם קצת הוצאה כספית על כך - אבל אם משם תבוא הישועה שלך אני בטוח שהכמה מאות שקלים//אפילו אלף שקל, שהוצאת על זה - לא ייחשבו בעיניך ולא כלום, כשהוא יעמוד לצידך בחופה...

ואני מצטרף לבקשה שלך מאנשים שמכירים בנים ובנות - תחשבו האם בן איקס יכול להתאים לבחורה וואי, ויאללה, תריצו את זה...מקסימום לא ילך, לא קרה כלום. גם חבר שלי ניסה לשדך לי מישהי, יצאנו, ולא הלך - לא נורא. עדיין הוא יצא גבר גבר! (והוא אפילו לא נשוי...יש טעות כזאת לחשוב שרק נשוי יכול לשדך. אז זהו, שלא. כל אחד שמכיר את שני המינים בדרגה של קצת יותר משלום שלום, יכול לנסות את כוחו).

זה צורם לקרוא את זה.

בנחת. ואת עוד צעירה.

מקרים כאלה מחזקים אצלי את ההבנה בצורך של מוסד השידוכים (בצורה המנהלית. והפחות רצויה. לפחות אצל חבר'ה שאני מכיר יש רתיעה מזה).

כתבת שאת עושה הכל בשביל להכיר אבל הזכרת רק את המעגל החברתי הקרוב אליך כאופציה של תיווך בינך לעולם הגברי. אני לא יודע, אני שואל, ממה שהבנתי מהדברים שלך, למה לא לפנות לשדכנות מקצועית? למה צריך לשאת מעמסה רגשית שנה שלמה בשביל להתעורר על זה (וגם עכשיו לא כתבת שאת פונה למישהו מעבר למעגל החברתי שסביבך, אלא יש לך טענה (אולי מוצדקת) לסביבה על חוסר העירנות/ רגישות/ אכפתיות ביחס לתופעת הרווקות בקרבה)?

לא ברור לי מה אני  מ ר ג י ש  ביחס לשדכנות מקצועית (אם אפנה לזה באופן אישי), אבל ברור שזה נצרך, ולגיטמי, ומסתבר שגם מצליח.

לא יודע.

22 זה לא "צעירה". בוא נגיד ככה, פחות או יותר, אפילו לבנים - גיל 20 אמור להיות גיל סף אחרון לנישואין. הגיל שצריך להתחתן בו הוא 18, ואם לא התחתן עד 20, צריך ללחוץ עליו. כיום כשיש גם צבא וגם עוד מעמסות, יש שדוחים את זה ואומרים שבחור יתחתן עד גיל 24 - אבל כל מי שיכול יותר מוקדם, זה יותר משובח.

טיעונים של בגרות - לא רלוונטיים, כי דבר ראשון הגיוני שהיא כבר מספיק בוגרת (גיל 22 לבנות - הבנות יכולות להיות בוגרות מאוד. גם בנים יכולים), ודבר שני - בגרות זה דבר שניתן לעבוד עליו ולגרום שיגיע מהר יותר. שטות להגיד "אני עדיין לא מספיק בוגר אז אחכה". אתה יכול לגרום לכך שתתבגר יותר מהר אם תאמין בזה. אם אנשים מגיל 16-17 היו במודעות לחתונה ולבגרות נפשית (כי בגרות פיזית הגיעו כבר כמה וכמה שנים קודם לכן, מה שמקשה עוד יותר על התקופת המתנה...) - אזי היינו רואים אנשים שמתבגרים ומתחתנים מהר יותר.

וחבל שאנשים לוקחים דברים באיזי.

פרו ורבו זאת המצווה הראשונה בתורה, ולא לחינם.

שההגדרה שלך מחייבת את כולם?

22 זה גיל שאדם יכול כבר להיות קצין בצבא. 22 זה גיל שבו אישה יכולה להיות עם תואר ראשון ביד ומתקדמת במרץ לתואר שני.

22 זה גיל שבו אדם כבר עקרונית אמור לעבור על כל הש"ס גמרא, רק שלצערנו תש כוחנו - אבל זה לא אומר שלא נתאמץ (גיל 15 לתלמוד - ובחישוב ממש ממש מיקל של רק דף ליום - שבעולם הישיבות הרציניות דף ליום שלם זה בדיחה - אתה אמור עד גיל 22 וקצת, לסיים את כל הש"ס).

22 זה גיל שיש נשים שהן כבר אמא לילד או שניים בו.

22 זה לא צעיר.

בכל מקרה, תראה לי איפה כתוב שגיל 18 זה רק "תחילת החיפוש". אני מכיר מקראות מפורשים מאוד אפילו של כפיית בית דין על אדם להתחתן, רק שבימינו לא עושים כפייה זאת כי היא לא תועיל.

ובטח ובטח אדם שיצרו תוכף עליו, שהוא מחוייב עוד יותר להקדים חתונתו (הסיבה לאפשר דחיית חתונה היא בשביל ללמוד תורה, אם חתונה תפריע לו - וגם זה רק עד גיל 20/22).

בכל מקרה- 22 זה לא צעיר. אולי בשבילך 22 זה צעיר, סבבה. אבל 22 זה גיל שבו אדם כבר בוגר לכל דבר

צעיר.

עוד שנייה יהפכו אדם בן 26 לצעיר, רק בגלל שהגיל הממוצע לחתונה ביששראל לבנים עומד על 27. נו, באמת.

זה פחות או יותר מה שאנחנו היום לומדים גמרא, פחות או יותר... כלומר -הם לא למדו משנה כמו שהיא כתובה היום מסודרת, הרי היא לא הייתה מסודרת אז - אלא היו מלבנים ביניהם סוגיות בבית המדרש וכל אחד היה מביא את הדעה שלו והיו דנים בה - כלומר, באותו זמן בדיוק "בנו" מבחינה רעיונית את הגמרא... אף אחד שם לא ישב ונטו קרא את מסכת ברכות על הדעות השונות שהובאו בה).

אבל בסדר, בכל מקרה, הכוונה שלי הייתה שאדם בגיל 22, הסבירות שהוא יגמור את הש"ס אם הוא רציני כבר מגיל צעיר, היא לא מופרכת...

הגדרה (לפחות זו שאתה הבנת) ובטח שלא חייבתי אף אחד בקבלת הדברים שלי (בניגוד לנוסח הלחוץ, והמזלזל, שלך).

אכתוב ממש בקצרה כי זו סטייה (אפשר לפתוח על זה שרשור אחר).

ערבוב מושגים. בהגדרת מושגים צריך לבחון מסגרת, הקשר.

כשמדברים על צעיר או מבוגר ביחס לנישואים, שהעניין המרכזי בהם הוא ילודה (אע"פ שיש עוד פרמטרים, כמו בגרות), אז 22 זה צעיר (כי אפשר להכנס להיריון לפחות עוד 15 שנים, וזה אמור להספיק בשביל להפטר מחיוב הילודה המתבקש, לא? שוב סליחה על הציניות, נהיה לי קצת קשה עם הרובוטיקה שדתיים דוחפים את התורה אליה).

ואני חוזר למה שרציתי להעביר כשכתבתי את זה, (לא אמרתי להתבטל מחיפוש אבל) גם ככה קשה, לא צריך להעמיס על עצמנו עוד לחץ.

עד כאן.

ואחשוב על חברים שיכולים להתאים...

וזה כמובן רלוונטי אם יש כאן בנות נוספות בסיטואציות דומות ומעוניינות לספר כדי שאוכל לחשוב מעט אם יש חבר שיכול להתאים. אני לומד בישיבה גבוהה ומכיר מספיק בנים. ואם אוכל לעזור אשמח.

יש לי כמה חברים  בגילך

זה לא בושה ליזום!

וזה לא בושה לשבת עם חברות נשואות ולפתוח אלבומי חתונה.

במלחמה הזאת לדעתי משחקי כבוד רק גורמים רע לשני הצדדים - לא משנה מי אמור מה

תרימי את הכפפה ותתחילי לפעול.

יש לך ישיבה ליד העבודה/בית/משהו? תניחי ריטב"א על הש"ס קשור לחבל ותראי איך את מוצאת

(כמובן שזה תלוי את מי את רוצה לדוג...)

תפני לשדכניות של ישיבות וכו' 

באמת שאין בושה בלחפש זיווג כי זה הצורך הכי טבעי לנו - המון בהצלחה ובעזרת ה' תראי ישועה מהר ובלי מאמץ ודמעות

למה שלא תכתבי בקווים כללים מה את רוצה,

או תפני למנהלי הפורום שינסו לאתר לך?

להיות השידוך שלך

במקום להיות פסיבית

ולשאלה איך לייצור הצעות? (כתבתי כאן את זה בעבר)

אנחנו צריכים ללמוד מהאבות ומהאמהות

אברהם התחתן עם אחיינית שלו

אנחנו צריכים לבדוק טוב טוב האם בסביבה הקרובה שלנו נמצא הזיווג שלנו. 

חברים של האחים/אחיות

שכנים

כאלה שמתפללים איתנו בבית כנסת (או הילדים וילדות שלהם)

יצחק שלח את העבד שלו לחפש לו אישה

אנחנו צריכים לדאוג לשליחים שיחפשו בשבילנו את הזיווג

זה יכול להיות הורים, אחים, חברים, חברות, שכנים, בני דודים וכו'

צריך שכולם ידעו מה בדיוק אנחנו מחפשים

נכון, זה מביך

אבל ככל שיותר אנשים יחפשו לנו, כך הסיכוי למצוא יגדל!

יעקב מצא את הזיווג שלו בעבודה

אנחנו צריכים לפתוח את העיניים ביום-יום

עבודה, לימודים ושאר מקומות שאנחנו מסתובבים בהם

בכל המקומות האלה יכול להמצא הזיווג שלנו

רחל הייתה יפת תואר ויפת מראה

בכל רגע, בכל מצב, אנחנו צריכים לשים לב שאנחנו משדרים את מה שאנחנו רוצים לשדר

כמו שאנחנו מחפשים, גם אותנו מחפשים

אנחנו צריכים להאיר פנים לכל אחד ולהיות נחמדים לכולם

לי לדוג' הגיעו כמה הצעות בצורה ממש מוזרה,

מאנשים שבמקרה ראו אותי או דיברו איתי (והשיגו אותי דרך חוק הדתיים השלובים)

זה לא אומר שאנחנו צריכים להפסיק את החיים,

נהפוך הוא, אנחנו צריכים לחיות את החיים, ומתוך כך יכירו אותנו

עייני לאה רכות

הביטחון בה' הוא המנוע שלנו.

בכל אחד מהדברים הנאמרו למעלה, הכל הקב"ה הוא זה שמזיז את הכל

אם נבין שכל מהלך שקורה לנו הוא מאיתו יתברך

החיים שלנו יהיו קלים יותר,

כל קשר שלא צלח

כל הצעות שלא יצאה לפועל

אם נדע ונצליח לבטוח בה' שבאמת הכל לטובה

התפילה שלנו, שהיא עיקר החיבור שלנו להקב"ה, תראה אחרת.

כמובן שהתפילה היא הגורם המרכזי בכל אחד מאבות. 

שיהיה לכולנו זיווג עם הרבה ס"ד 

נכתב בעבר כאן

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t485804#5598480

מזדהה עם הכותבת מאוד. 
אני עוד בדרך ל22..
אמנם לא שנה שלא קיבלתי הצעות, אבל תקופות ארוכות מאוד עוברות בלי הצעה אחת אפילו.

מסביב חברות מתחתנות, יולדות, והלב שמח- ומתכווץ.

יש לי חיים מלאים ושמחים ב"ה, ולא "מתאבלת" כל שניה, 
אבל רוצה את זה.

ובנוגע לכל אלו שאמרו לפנות לשדכנים-
פניתי, אפילו לכמה.
חברות נשואות יודעות שאני מחפשת, ואני דואגת להזכיר.
ועדיין..

זה לא מגיע.
זאת הדרך שהקב"ה בוחר להעביר אותי ואני שמחה בה.
רק חורה לי מאוד שאנשים אומרים ש"זאת לא בושה לפנות לשדכנים".
אני אישית פניתי. לא מתביישת בכך בכלל.
ואין כלום.
לא תמיד הפתרון ברור כל כך.

ועכשיו, יש לכם מה להגיד?
(סליחה על ההתרסה. כולם פה ענו אותו דבר, או מאוד דומה.)

אדם שעושה השתדלות וממשיך לעשות, מעבר לזה - צריך לשים יהבו בה'.

הרי לא אני זה שאמצא לך את הזיווג, אני לא מכיר אותך...

אז את עושה את ההשתדלות שלך, וזה מאוד יפה וחשוב, ונקווה שבמהרה תשמחי אותנו בבשורה טובה...

בוודאי -לא חשבתי שעליכם למצוא לי את הזיווג שלי,
שיתפתי במשהו ששמעתי הרבה במסביב והפריע לי.

בעז"ה שכל אחד ואחת נמצא את הזיווג הראוי והנכון לנו, בעת שה' רוצה ואיך שה' רוצה

דבר ראשון - היי, הכול בסדר! את בת 22, בשיא אונך, האופק רחב כל כך, מה שתבקשי...

תחשבי שמישהי אחרת הייתה כותבת את ההודעה ולא את - איך היית מגיבה? באילו מילים היית מרגיעה אותה? כי לפני שאני מזדהה ומחבקת בא לי לומר לך ברור ברור: את צעירה בכל קנה מידה אובייקטיבי. כן, גם אצל דוסים שמתחתנים בגיל 20, בת 22 לא נחשבת רווקה זקנה, איך שלא הופכים אותה.

אני לא רוצה לחזור על ההצעות הטובות שהועלו כאן לפניי בנוגע לפתיחת אפיקים חדשים. בכל אופן, מכירה את "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים" של ד"ר סוס? אז יש שם קטע שבו הגיבור מגיע ל"מקום רע מאוד - מקום לחכות. כי שם רק מחכים..." אחר כך הוא מתנער (וסליחה אם הציטוט אינו מדויק, הספר לא לפניי...) - "לא, זה לא בשבילך. תסתלק די מהר, ותמצא מקומות מוזיקליים יותר!"

לפעמים אני חושבת שתקופות כאלו באות כדי לאוורר אותי קצת ולתת לי הזדמנות להתכוונן יותר פנימה, לעבוד על המידות, על השמחה והאמונה שלי. מציאה באה בהיסח הדעת כידוע, אז אולי אפילו כדאי להיות קצת עסוקה בכל-מיני, ולא להמתין בידיים שלובות שהחמוד הצדיק שלך יואיל בטובו סוף סוף להגיע.

במוצ"ש נפגשנו כמה חברות. היינו סוג של חבורה (במלעיל, כמובן) באולפנה, ומישהי מהחבורה ממש ממש עוד מעט עומדת להתארס והיא רצתה שהבחורצ'יק יפגוש את כולנו. קבענו בבית קפה, ורגע לפני שהגעתי הבנתי פתאום שאני שארית הפליטה... כן, שלוש נשואות, אחת כמעט-מאורסת ואני. והקטע היה שכל אחת באה עם בעלה... אז אני מודה ומתוודה - לפני שנכנסתי לבית הקפה הייתי צריכה לנשום עמוק, ותוך-כדי חשבתי לעצמי שדוגרי אני חברה טובה ומשקיענית (...), ואחר כך בדרך חזרה גם הייתי מבואסת וקצת בכיתי. אבל אז הזכרתי לעצמי שזה לא המעשה שלי, ושהאמת היא, עם יד על הלב, שלא הייתי רוצה להתחתן עם אף אחד מארבעת הבחורים שישבו שם, חמודים ככל שיהיו. וחוץ מזה, בכלל האיש שלי עוד שנייה כאן. אז למי 'כפת?!(;

שירוש, חיבוק אמיץ! ה' יפנק אותך!...

מה העניין להפגיש בין בחור מאורס לבין החברות של ארוסתו?

הדבר הכי מטומטם בעולם ותסלחו לי, לא מצאתי ביטוי אחר

אני התחתנתי בת 20 והרגשתי את ההרגשות האלה בדיוק!

היה לי חבר בערך שנה, ובתקופה שבינו לבין התקופה שיצאתי עם בעלי (סה"כ 3 חודשים) סבלתי מהתופעה הזאת בדיוק...

זה בכלל לא קשור לגיל לדעתי. אם לא הייתי מתחתנת תוך שנה הייתי מרגישה מתוסכלת ושכבר הנה אני רווקה זקנה!! וכן, אני מסתכלת על החברות שלי בנות 22 וזה כבר נראה לי קצת מאוחר...

אין לי מה להגיד למעט זה שאני ממש מבינה את ההרגשה שלך.

הלוואי שיגמר כבר הסיוט הזה!!! בשביל ובשביל כל אלה שמחכים!!!! כי זה חתיכת דבר מבאס...

איך מישהי אמרה לי יש ביקוש לקצת שקט ..

עוד משהו השוק מוצף באנשים שחושבים שהם יכולים לתת עצות במקום להציע הצעות (:

מתי שמתחילים לצרוך סגולות פחות או יותר

ברור שהתחום פרוץ וכדאי להיות מודע לזה ופעול בהתאם אם מתעניינים בשירותים של מאמן/נת.

לכן נראה לי שבמקרים מסויימים שמעוניינים באימון ולא בטיפול פסיכודינמי אז כדאי ללכת רק על פי המלצות אישיות או התרשמות אישית.

הסתבכנו בהם רובנו, כי "בקשנו חשבונות רבים".

אבל בגדול, ניתן לדעתי לומר שכשאישה מרגישה שרוצה להתחתן,  היא מרגישה בעיקר שכמהה לכך שמישהו יאהב אותה וייקר אותה, וגבר כמה למצוא אשה שירצה לאהוב אותה ולייקר אותה.

אני נוטה יותר לעמדה שזאת הכללה,,ולכל אחד מאתנו יש קצת אנרגיה נקבית ואנרגיה זכרית, אבל הבסיס לדעתי קיים.

לא הייתי אשה מעולם, אבל להבנתי,הדרך של אשה "להיות נשית", זה בעיקר להתחבר לרצון העמוק ולכמיהה שלה, ולבטא אותה במקום והזמן הנכונים.

ממליץ לחפש חומר ברשת של יונתן ומרים קליין שעוסקים הרבה בנושא.

יש להם גם ערכת קלפים יפה לפיתוח נושאי שיחה בדייטים, שממוקדים גם בגבריות ובנשיות (דהיינו- לגברים יהיו שאלות כמו "מה הרצון העמוק שלך", ולנשים יהיו שאלות כמו "מה גורם לך להרגיש בטוחה" וכיוצא בזה).

זה קצת מה שאת שאלת,

אבל לפני השאלה שלך אמרת שהמסקנה שלך היא שאת מבטלת את הנשיות שלך.

את מתכוונת בנושא של נשיות של טיפוח ועדינות וכזה?

או נשיות של לתת לדבר שלך להוביל ולא להיות חייבת לשלוט בכל סיטואציה?

כי זה ממש שונה.

שניהם חשובים, אבל ברור שהחלק השני של לדעת להיות בעמדת נשית, של שיחרור מול הגבר שלך והישענות כלשהי, זה מה שנשי בעיני באמת.

אני אומרת את זה כאישה שגדלה גם בבית שבו אמא שלי הכי לא נשית שיש וניהלה את אבא שלי ברמות.

ואבא שלי כבר נהיה נשי יותר ומקבל ונשען,

והיא מובילה ומנהלת.

אני גם הייתי ממש בשליטה 24/7 ולא מסוגלת לשחרר פיסה.

ממש כלום.

ולמדתי תוך כדי הנישואים שלי שהרבה יותר נכון לי וטבעי לי להיות בהישענות כלשהי.

עד היום גם בתוך המקום שאני בו עכשיו, שאני כן רואה את זה כמקום נשי ונשען ובוטח בגבר שלי, עדיין לאנשים אחרים זה יראה שלא,

כי לא תמיד ההישענות הפנימית היא מש שמצטייר החוצה.

זה מלא פעמים מתבלבל.

כי יש את ההישענות הפינימית והיכולת לשחרר ולסמוך על הגבר שלך, ויש את זה שכלפי חוץ את קרייריסיטית וחזקה ודעתנית.

ולמלא נשים גם מול עצמן זה מתבלבל,

אבל אני היום לגמרי מבחוץ חזקה ולא נשענת והכי קריירה ודעתנית, ומצד שני מבחינה פנימית יש לי ממש הישענות על בעלי ומלא יחס של אישה לגבר.

לא קראתי את הספר, אבל טוענים שהספר 'לדעת להיכנע' מדבר בדיוק על זה.

המילה להיכנע מתורגמת מאנגלית ולכן נשמעת ממש שלילית, אבל זה באמת 'לדעת להיות נשית' או 'לדעת לשחרר'.

אולי יהיה פה נשים שקראו אותו וידעו יותר..

תכלס לא ברור לי אם בכלל זה מה ששאלת, אבל אם כן אז אחלה חח אם לא אז סתם העשרתי אותך במלל 😉

זה גם גיל טוב לעבודה כי המוח יותר גמיש בו וקל יותר לשנות דפוסים קיימים.

צריך לזכור שנשיות זו תכונה "שכינתית". כלומר זה משהו שיש לו שורש רוחני מובהק.

זה גם לא ייצור של משהו חדש אלא חשיפה של משהו שנמצא שם.

אני חושב שבדברים כגון זה, הכי טוב זה ללמוד דרך החוויה. אם את מכירה מישהי נשית באמת או רואה מישהי כזו, תראי איך היא מתנהלת.

החוויה תפתח אצלך את הרצון להיות כזו, ואז הנשיות שנפגעה ונמצאת בתוכך תתעורר, ועיקר הלימוד יהיה מתוכך.

קשה להגדיר את זה, אבל ממה שאני חוויתי (שבעקבותיו הבנתי מה רציתי בפנים ורק לא ידעתי לקרוא לו בשם), זה לא רק לב טוב ונחמדות אמיתית. נשים נשיות ברמה גבוהה משדרות שחרור ושמחה. לא בתור התנהגות חיצונית הן אלא פשוט בתדר של being באמת. יש דמיון ללהיות עם ילד קטן בהקשר הזה, רק שאתה נמצא עם מישהי בוגרת, ואז זו חוויה באמת חזקה כי אתה רואה את התכונות האלו מתממשות במציאות דומה לשלך וביחד עם חשיבה ובגרות.

יש גם הרגשה של רוגע לידן. אם גבר גברי משרה רוגע ובטחון במובן של גב ושל נתינת מקום (כלומר אולי הוא לא יבין אותך אבל הוא שם איתך בכל מצב), אישה נשית משרה רוגע ובטחון במובן שברור לך שהיא תבין אותך ומה אתה צריך (אולי בפועל היא לא אבל ככה זה מורגש).

אם את מבינה רגשות של אחרים, נניח חברות, אז כבר יש בך הרבה נשיות, רק צריך לתווך להן את זה לא דרך שדר של "אני האחות הגדולה ואני האחראית" אלא של "אני מרגישה אותך ורוצה שיהיה לך טוב".

אני לא יודע עד כמה מה שראיתי היה תוצר של עבודה אם בכלל ומאיפה זה מתחיל. כלומר האם יש להן בטבעי נשיות ברמה גבוהה יותר, או שזה תוצאה שנובעת מגורמים אחרים, כמו לב טוב ויופי, שאז היא לא מרגישה בתחרות אלא היא שמחה עם עצמה וקל לה להיות נשית.

אבל דווקא דרך דמויות כאלו, רואים את הדבר לכשלעצמו ואפשר ללמוד ממנו.

אני חושב שלא טוב לעבוד על זה ישירות בהקשר של שידוכין. אולי זה מדרבן, אבל העבודה עצמה צריכה להיות לא מתוך סיבה חיצונית . וזה גם קשה יותר כי יש חשש להיפגע אז קשה להוציא את הנשיות החוצה. אבל ברגע שהנשיות אינטגרלית כבר אין את החשש הזה יותר מדי מן הסתם.

ואגב, לפעמים נשים מרגישות קושי לקבל כי הן מרגישות שזו מתנת חינם. אבל כשאישה משדרת שחרור ושמחה ומשרה רוגע ובטחון כנ"ל, היא כבר נותנת המון. כנראה אצל נשים נשיות שמרגישות הכי בנוח להיות מושפעות ולקבל יש פשוט תחושה טבעית של "זה הצד השני של הנשיות".

זה נוגע לכל מי שהגיב בשרשור כאן, אבל המשפט הזה ספציפית הזוי במיוחד.

מה זה המדרג הזה של מי יותר אישה ומי פחות אישה? מי מחליט? איך אי יודעת שעליתי דרגה במשחק המטופש הזה? ככל שאני יותר סטריוטיפית ומורחת יותר אודם? חברה שלי שאלה את עצמה מה הרגש הפנימי שלה עכשיו, יותר ממני היום? ככל שאני מביעה את דעתי את מאבדת נקודות?

כל אנשי "האישה היא הלבנה" וכל השטויות האלו, סותרים את עצמם בצורה "מהותית".

כל מה שמדברים עליו זה איזו מהות פנימית עמוקה וטבעית, אבל וואלה, מסתבר שרוב הנשים היום "לא במהות שלהן". "בגלל החברה המערבית וכו'" הם יגידו, אבל אם משהו מהותי ועקרוני לעצם מי שאתה, זה לא אמור להיות בר שינוי. מה שמהותי לך אתה לא יכול ללמוד מאחרים. לא מאישה אחרת, ולא ממובילי סדנאות שגובים מחירים מופקעים על להתחבר "לעצמי". כי מסתבר שלחצי מאוכלוסיית כדור הארץ אמור להיות את אותו אופי בדיוק, אחרת משהו לא בסדר איתם.

גברים ונשים לפני הכל הם בני אדם." זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם". לא ראיתי שנשים או גברים פטורים מעבודה על מידות מסויימות בגלל המהות שלהם. מי שיש לו מידות טובות יהיה גבר טוב, ומיש לה מידות טובות תהיה אישה טובה. שטלתנות, הססנות, ושאר המידות הרעות מגונות בשני המינים, ואדם צריך לשפר את מידותיו, לא לשחק לפי איזה סטריוטיפ מוכתב מראש של מה זה גבר ומה זה אישה.

כמובן שיש הבדלים בין גברים לנשים, אבל ההבדלים האלו לא נמצאים באיזו מהות פנימית שאנחנו חייבים לקיים, אלו הבדלים ססטטיסטיים שנכונים באופן גורף לרוב הנשים ולרוב הגברים. מי שלא מקיים את הסטריוטיפ לא עושה משהו לא בסדר.

בשביל זוגיות טובה צריך כבוד הדדי, הקשבה אחד לשני, תפיסת עולם משותפת, ועוד הרבה דברים אחרים שלא הגבר ולא האישה פטורים מהם. אישה שתלטנית שהגבר שלה סמרטוט זה מצב גרוע בדיוק כמו שגבר שתלטן (סליחה מחובר לתכונות ההובלה שלו) ואישה סמרטוט (סליחה, מחוברת לתכונת ההשיענות שלה). 

ברור שלרוב הגברים יש תכונות שנחשבות גבריות, ולרוב הנשים יש תכונות שנחשבות נשיות, בגלל זה ספרים כמו גברים מנגה ונשים ממאדים עושים עבודה טובה של לקבוע עקרונות הנכונים סטטסטית לרוב האנשים ועוזרים להבין אחד את השני, לא מכתיבים לך מה המהות הפנימית שלך.

וזה בלי לדבר על הניצול של הקבלה באופן לא נכון (צד הנוקבא שייך למידת הדין וצד הזורכא שייך למידת חסד, למשל). 

ושוב, תרשה להזדעדע מהשוואה של אישה בוגרת לילד קטן. מכל הבחינות. איכס.

ואל תוציאי דברים מהקשרם

קשה לבוא בטענות להורים שלנו שעשו את רוב מה שהם יכלו, אבל הדור הקודם וגם חלק מהדור הנוכחי מכיל הרבה מאוד גורמים שמעודדים נשים להיות יותר גבריות ומאידך מייעדים גברים להיות יותר נשיים. יש לזה מליון דוגמאות ויש לא מעט חומר על זה באינטרנט.

@צחקן  טען פעם באיזו שיחה שעשיתי איתו בשבת בצהריים שגם אם היה לו יכולת הוא לא היה רוצה להיות גבר של לפני 100 שנה. אני משער שגם רוב הנשים לא רוצות להיות שם.

אתה מאמין שאין רצף גברי לעומת רצף נשי?

אולי הבעיה היא לא שיש גבר x, גבר y וגבר z ואשה l, אשה m, ואשה p, אלא שאנשים הם לא עצמם אלא מה שהחברה (המערבית או כל חברה) מכתיבה להם להיות (למשל שגבר יחשוב שהוא אשה או ההיפך)?

וכדאי לקחת את המודלים האלה לעזרתנו.

להשתמש בהם אבל לא להיות משועבד אליהם.

נשיות בעיני היא משהו שמאפיין תנועה. נשים הן בהרבה יותר תנועה מאשר גברים ובדר"כ לכן גבר יחפש באישה את התנועה ואישה תחפש בגבר את היציבות.

אבל יש המון סוגים של תנועות ושל יציבות. 

יש כאלה שיציבים בתחומים דתיים, יש כאלה בתחומים ריגשיים, תחומים כלכליים, תחומי השכלה וכו'

וכן אותו דבר שיש כאלה בתנועה בתחומים שונים. 

הכיוון צריך להיות, לא 'שתכבי את עצמך', אלא שתתני מקום בתוכך להשען על היציבות של בעלך (כן, זה נשמע קלישאה באוויר, כשלומדים את זה, זה נהיה פשוט).

וקשה לי באמת לשים את האצבע על מה הופך אשה לנשית. מה שבטוח, זה שזו לא אחת שעוסקת בתחומי עניין נשיים, אשה יכולה להיות גם שחקנית כדורגל ועדיין להיות נשית. בכל זאת, אני חושב שבאופן כללי נשים יותר "רגועות" מגברים. נניח אם מה שמאפיין גבריות אלו תכונות כמו נחישות, התמדה, חתירה למטרה, ואיפוק רגשי, התכונות הנשיות הן יותר הכלה, חמלה, ויש יותר מקום לביטוי רגשי.

יש מצב שבהמשך אכתוב עוד תגובה, אני אחשוב על זה.

חוץ מזה אם השטח יבש אז אל תסתמך רק על הצעות בפינת קפה או אברכים מהישיבה.

תנסה להרחיב מעגלים. יצא לי לעשות את זה כמה פעמים. 

תצטרף לשגרירים בלב ושדכנים שונים

יש פה בפורום רשימה עם כמה שדכנים ומיזמים טובים אם זה יעזור.

נעוץ בהודעה בראש הפורום

לבדוק אם רלוונטי.

אמנם היית 'תפוס', אבל לא היית מאורס, אז אין סיבה שלא תחזיק רשימה מי הציע לך כדי שאם זה יגמר תדע למי לפנות.

בהצלחה רבה!

אפשר לדעת מאיזה מגזר (ספרדי/אשכנזי) אתה? והאם אתה גר/חוזר בתשובה?
כל החברה שנתקלתי בהם עם הבעייה שלך הם מהמקומות האלה, מעולם לא שמעתי על אשכנזי "אסלי" ציונות דתית קלאסי שזה קרה לו (אוליי תהיה הראשון ;) )

ויש כאן הבדל גדול מאוד.

עדה יכולה לשנות לאנשים.. ויש כאלה שמחפשים אופי חם וספרדי אבל שהבחור יהיה אשכנזי ולהפך.

גר/חוזר בתשובה מגיע ממציאות חיים שונה מאוד ממי שגדל בבית דתי.

אז הרבה אנשים יכולים לפסול על הרקע הנ"ל..

כי יש עבר ויש משפחה שהיא לא שומרת ת"ו (אצל גר המשפחה הם גויים..), יש מסע, לרוב האנשים האלה הרבה יותר בוגרים ומבוססים גם במקום של התורה שלהם (הדוסים).

לא חושבת שאפשר לשים את זה באותה קטגוריה בכלל.

בסופו של דבר ברור שאם נמצאים אצל 'שדכן תותח' ומזכירים וכו' יכולים להגיע ליותר הצעות.

השאלה מה בסוף מחפשים ומה זה גורם לנו להרגיש? שמישהו חושב עלינו?

כי בסוף באמת חושבים עלינו, גם אם בשטח לא רואים את זה בחוש בקבלת כרטיסיה.

לפעמים משודכים לא יודעים כמה עמל ומחשבה יש מאחורי כל הצעה.

וגם, חשוב להגיד שלא כל השדכנים באמת עושים משהו עם הפרטים.. זה נמצא אצלהם בראש בשביל להגידל את המאגר- אבל בפועל.. הם לא עושים עם זה יותר מידי. ומתישהו, אם בכלל עולה רעיון.

אז כן צריך לראות במי משקיעים מאמץ ונרשמים ועושים את כל התהליך.

העיקר זה להגיע להצעה אחת, שמשם הדרך לחופה סלולה (: