דבר שני, השאלות הרגילות - את פונה לשדכנים? שיטת אתרי היכרויות מתאימה לך?

את טורחת מידי חודש/חודשיים לעשות סבב שיחות טלפוני נניח עם חברות נשואות, ותוך כדי שיחת חולין ידידותית "להשחיל" להן שאת עדיין פנויה ושמאוד תשמחי אם הן יוכלו לחשוב אולי איזה חבר של הבעל שלהן יכול להתאים לך...

אם יש סגנונות מיוחדים של ישיבות מסוימות, נניח, שיכול להתאים לך - את יכולה לבקש כאן טלפונים של שדכני אותן ישיבות, או להשיג בהמון דרכים. 

וגם, כמו שכבר כתבתי - אתרי היכרויות. המון זוגות יצאו משם, רק צריך מספיק להאמין, לדעת שיש הרבה שאת צריכה לברור, יותר זהירות מדרך קלאסית של היכרות, ויותר "יד על הדופק" - וכן, יתכן שבהתחלה גם קצת הוצאה כספית על כך - אבל אם משם תבוא הישועה שלך אני בטוח שהכמה מאות שקלים//אפילו אלף שקל, שהוצאת על זה - לא ייחשבו בעיניך ולא כלום, כשהוא יעמוד לצידך בחופה...

ואני מצטרף לבקשה שלך מאנשים שמכירים בנים ובנות - תחשבו האם בן איקס יכול להתאים לבחורה וואי, ויאללה, תריצו את זה...מקסימום לא ילך, לא קרה כלום. גם חבר שלי ניסה לשדך לי מישהי, יצאנו, ולא הלך - לא נורא. עדיין הוא יצא גבר גבר! (והוא אפילו לא נשוי...יש טעות כזאת לחשוב שרק נשוי יכול לשדך. אז זהו, שלא. כל אחד שמכיר את שני המינים בדרגה של קצת יותר משלום שלום, יכול לנסות את כוחו).

זה צורם לקרוא את זה.

בנחת. ואת עוד צעירה.

מקרים כאלה מחזקים אצלי את ההבנה בצורך של מוסד השידוכים (בצורה המנהלית. והפחות רצויה. לפחות אצל חבר'ה שאני מכיר יש רתיעה מזה).

כתבת שאת עושה הכל בשביל להכיר אבל הזכרת רק את המעגל החברתי הקרוב אליך כאופציה של תיווך בינך לעולם הגברי. אני לא יודע, אני שואל, ממה שהבנתי מהדברים שלך, למה לא לפנות לשדכנות מקצועית? למה צריך לשאת מעמסה רגשית שנה שלמה בשביל להתעורר על זה (וגם עכשיו לא כתבת שאת פונה למישהו מעבר למעגל החברתי שסביבך, אלא יש לך טענה (אולי מוצדקת) לסביבה על חוסר העירנות/ רגישות/ אכפתיות ביחס לתופעת הרווקות בקרבה)?

לא ברור לי מה אני  מ ר ג י ש  ביחס לשדכנות מקצועית (אם אפנה לזה באופן אישי), אבל ברור שזה נצרך, ולגיטמי, ומסתבר שגם מצליח.

לא יודע.

22 זה לא "צעירה". בוא נגיד ככה, פחות או יותר, אפילו לבנים - גיל 20 אמור להיות גיל סף אחרון לנישואין. הגיל שצריך להתחתן בו הוא 18, ואם לא התחתן עד 20, צריך ללחוץ עליו. כיום כשיש גם צבא וגם עוד מעמסות, יש שדוחים את זה ואומרים שבחור יתחתן עד גיל 24 - אבל כל מי שיכול יותר מוקדם, זה יותר משובח.

טיעונים של בגרות - לא רלוונטיים, כי דבר ראשון הגיוני שהיא כבר מספיק בוגרת (גיל 22 לבנות - הבנות יכולות להיות בוגרות מאוד. גם בנים יכולים), ודבר שני - בגרות זה דבר שניתן לעבוד עליו ולגרום שיגיע מהר יותר. שטות להגיד "אני עדיין לא מספיק בוגר אז אחכה". אתה יכול לגרום לכך שתתבגר יותר מהר אם תאמין בזה. אם אנשים מגיל 16-17 היו במודעות לחתונה ולבגרות נפשית (כי בגרות פיזית הגיעו כבר כמה וכמה שנים קודם לכן, מה שמקשה עוד יותר על התקופת המתנה...) - אזי היינו רואים אנשים שמתבגרים ומתחתנים מהר יותר.

וחבל שאנשים לוקחים דברים באיזי.

פרו ורבו זאת המצווה הראשונה בתורה, ולא לחינם.

שההגדרה שלך מחייבת את כולם?

22 זה גיל שאדם יכול כבר להיות קצין בצבא. 22 זה גיל שבו אישה יכולה להיות עם תואר ראשון ביד ומתקדמת במרץ לתואר שני.

22 זה גיל שבו אדם כבר עקרונית אמור לעבור על כל הש"ס גמרא, רק שלצערנו תש כוחנו - אבל זה לא אומר שלא נתאמץ (גיל 15 לתלמוד - ובחישוב ממש ממש מיקל של רק דף ליום - שבעולם הישיבות הרציניות דף ליום שלם זה בדיחה - אתה אמור עד גיל 22 וקצת, לסיים את כל הש"ס).

22 זה גיל שיש נשים שהן כבר אמא לילד או שניים בו.

22 זה לא צעיר.

בכל מקרה, תראה לי איפה כתוב שגיל 18 זה רק "תחילת החיפוש". אני מכיר מקראות מפורשים מאוד אפילו של כפיית בית דין על אדם להתחתן, רק שבימינו לא עושים כפייה זאת כי היא לא תועיל.

ובטח ובטח אדם שיצרו תוכף עליו, שהוא מחוייב עוד יותר להקדים חתונתו (הסיבה לאפשר דחיית חתונה היא בשביל ללמוד תורה, אם חתונה תפריע לו - וגם זה רק עד גיל 20/22).

בכל מקרה- 22 זה לא צעיר. אולי בשבילך 22 זה צעיר, סבבה. אבל 22 זה גיל שבו אדם כבר בוגר לכל דבר

צעיר.

עוד שנייה יהפכו אדם בן 26 לצעיר, רק בגלל שהגיל הממוצע לחתונה ביששראל לבנים עומד על 27. נו, באמת.

זה פחות או יותר מה שאנחנו היום לומדים גמרא, פחות או יותר... כלומר -הם לא למדו משנה כמו שהיא כתובה היום מסודרת, הרי היא לא הייתה מסודרת אז - אלא היו מלבנים ביניהם סוגיות בבית המדרש וכל אחד היה מביא את הדעה שלו והיו דנים בה - כלומר, באותו זמן בדיוק "בנו" מבחינה רעיונית את הגמרא... אף אחד שם לא ישב ונטו קרא את מסכת ברכות על הדעות השונות שהובאו בה).

אבל בסדר, בכל מקרה, הכוונה שלי הייתה שאדם בגיל 22, הסבירות שהוא יגמור את הש"ס אם הוא רציני כבר מגיל צעיר, היא לא מופרכת...

הגדרה (לפחות זו שאתה הבנת) ובטח שלא חייבתי אף אחד בקבלת הדברים שלי (בניגוד לנוסח הלחוץ, והמזלזל, שלך).

אכתוב ממש בקצרה כי זו סטייה (אפשר לפתוח על זה שרשור אחר).

ערבוב מושגים. בהגדרת מושגים צריך לבחון מסגרת, הקשר.

כשמדברים על צעיר או מבוגר ביחס לנישואים, שהעניין המרכזי בהם הוא ילודה (אע"פ שיש עוד פרמטרים, כמו בגרות), אז 22 זה צעיר (כי אפשר להכנס להיריון לפחות עוד 15 שנים, וזה אמור להספיק בשביל להפטר מחיוב הילודה המתבקש, לא? שוב סליחה על הציניות, נהיה לי קצת קשה עם הרובוטיקה שדתיים דוחפים את התורה אליה).

ואני חוזר למה שרציתי להעביר כשכתבתי את זה, (לא אמרתי להתבטל מחיפוש אבל) גם ככה קשה, לא צריך להעמיס על עצמנו עוד לחץ.

עד כאן.

ואחשוב על חברים שיכולים להתאים...

וזה כמובן רלוונטי אם יש כאן בנות נוספות בסיטואציות דומות ומעוניינות לספר כדי שאוכל לחשוב מעט אם יש חבר שיכול להתאים. אני לומד בישיבה גבוהה ומכיר מספיק בנים. ואם אוכל לעזור אשמח.

יש לי כמה חברים  בגילך

זה לא בושה ליזום!

וזה לא בושה לשבת עם חברות נשואות ולפתוח אלבומי חתונה.

במלחמה הזאת לדעתי משחקי כבוד רק גורמים רע לשני הצדדים - לא משנה מי אמור מה

תרימי את הכפפה ותתחילי לפעול.

יש לך ישיבה ליד העבודה/בית/משהו? תניחי ריטב"א על הש"ס קשור לחבל ותראי איך את מוצאת

(כמובן שזה תלוי את מי את רוצה לדוג...)

תפני לשדכניות של ישיבות וכו' 

באמת שאין בושה בלחפש זיווג כי זה הצורך הכי טבעי לנו - המון בהצלחה ובעזרת ה' תראי ישועה מהר ובלי מאמץ ודמעות

למה שלא תכתבי בקווים כללים מה את רוצה,

או תפני למנהלי הפורום שינסו לאתר לך?

להיות השידוך שלך

במקום להיות פסיבית

ולשאלה איך לייצור הצעות? (כתבתי כאן את זה בעבר)

אנחנו צריכים ללמוד מהאבות ומהאמהות

אברהם התחתן עם אחיינית שלו

אנחנו צריכים לבדוק טוב טוב האם בסביבה הקרובה שלנו נמצא הזיווג שלנו. 

חברים של האחים/אחיות

שכנים

כאלה שמתפללים איתנו בבית כנסת (או הילדים וילדות שלהם)

יצחק שלח את העבד שלו לחפש לו אישה

אנחנו צריכים לדאוג לשליחים שיחפשו בשבילנו את הזיווג

זה יכול להיות הורים, אחים, חברים, חברות, שכנים, בני דודים וכו'

צריך שכולם ידעו מה בדיוק אנחנו מחפשים

נכון, זה מביך

אבל ככל שיותר אנשים יחפשו לנו, כך הסיכוי למצוא יגדל!

יעקב מצא את הזיווג שלו בעבודה

אנחנו צריכים לפתוח את העיניים ביום-יום

עבודה, לימודים ושאר מקומות שאנחנו מסתובבים בהם

בכל המקומות האלה יכול להמצא הזיווג שלנו

רחל הייתה יפת תואר ויפת מראה

בכל רגע, בכל מצב, אנחנו צריכים לשים לב שאנחנו משדרים את מה שאנחנו רוצים לשדר

כמו שאנחנו מחפשים, גם אותנו מחפשים

אנחנו צריכים להאיר פנים לכל אחד ולהיות נחמדים לכולם

לי לדוג' הגיעו כמה הצעות בצורה ממש מוזרה,

מאנשים שבמקרה ראו אותי או דיברו איתי (והשיגו אותי דרך חוק הדתיים השלובים)

זה לא אומר שאנחנו צריכים להפסיק את החיים,

נהפוך הוא, אנחנו צריכים לחיות את החיים, ומתוך כך יכירו אותנו

עייני לאה רכות

הביטחון בה' הוא המנוע שלנו.

בכל אחד מהדברים הנאמרו למעלה, הכל הקב"ה הוא זה שמזיז את הכל

אם נבין שכל מהלך שקורה לנו הוא מאיתו יתברך

החיים שלנו יהיו קלים יותר,

כל קשר שלא צלח

כל הצעות שלא יצאה לפועל

אם נדע ונצליח לבטוח בה' שבאמת הכל לטובה

התפילה שלנו, שהיא עיקר החיבור שלנו להקב"ה, תראה אחרת.

כמובן שהתפילה היא הגורם המרכזי בכל אחד מאבות. 

שיהיה לכולנו זיווג עם הרבה ס"ד 

נכתב בעבר כאן

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t485804#5598480

מזדהה עם הכותבת מאוד. 
אני עוד בדרך ל22..
אמנם לא שנה שלא קיבלתי הצעות, אבל תקופות ארוכות מאוד עוברות בלי הצעה אחת אפילו.

מסביב חברות מתחתנות, יולדות, והלב שמח- ומתכווץ.

יש לי חיים מלאים ושמחים ב"ה, ולא "מתאבלת" כל שניה, 
אבל רוצה את זה.

ובנוגע לכל אלו שאמרו לפנות לשדכנים-
פניתי, אפילו לכמה.
חברות נשואות יודעות שאני מחפשת, ואני דואגת להזכיר.
ועדיין..

זה לא מגיע.
זאת הדרך שהקב"ה בוחר להעביר אותי ואני שמחה בה.
רק חורה לי מאוד שאנשים אומרים ש"זאת לא בושה לפנות לשדכנים".
אני אישית פניתי. לא מתביישת בכך בכלל.
ואין כלום.
לא תמיד הפתרון ברור כל כך.

ועכשיו, יש לכם מה להגיד?
(סליחה על ההתרסה. כולם פה ענו אותו דבר, או מאוד דומה.)

אדם שעושה השתדלות וממשיך לעשות, מעבר לזה - צריך לשים יהבו בה'.

הרי לא אני זה שאמצא לך את הזיווג, אני לא מכיר אותך...

אז את עושה את ההשתדלות שלך, וזה מאוד יפה וחשוב, ונקווה שבמהרה תשמחי אותנו בבשורה טובה...

בוודאי -לא חשבתי שעליכם למצוא לי את הזיווג שלי,
שיתפתי במשהו ששמעתי הרבה במסביב והפריע לי.

בעז"ה שכל אחד ואחת נמצא את הזיווג הראוי והנכון לנו, בעת שה' רוצה ואיך שה' רוצה

דבר ראשון - היי, הכול בסדר! את בת 22, בשיא אונך, האופק רחב כל כך, מה שתבקשי...

תחשבי שמישהי אחרת הייתה כותבת את ההודעה ולא את - איך היית מגיבה? באילו מילים היית מרגיעה אותה? כי לפני שאני מזדהה ומחבקת בא לי לומר לך ברור ברור: את צעירה בכל קנה מידה אובייקטיבי. כן, גם אצל דוסים שמתחתנים בגיל 20, בת 22 לא נחשבת רווקה זקנה, איך שלא הופכים אותה.

אני לא רוצה לחזור על ההצעות הטובות שהועלו כאן לפניי בנוגע לפתיחת אפיקים חדשים. בכל אופן, מכירה את "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים" של ד"ר סוס? אז יש שם קטע שבו הגיבור מגיע ל"מקום רע מאוד - מקום לחכות. כי שם רק מחכים..." אחר כך הוא מתנער (וסליחה אם הציטוט אינו מדויק, הספר לא לפניי...) - "לא, זה לא בשבילך. תסתלק די מהר, ותמצא מקומות מוזיקליים יותר!"

לפעמים אני חושבת שתקופות כאלו באות כדי לאוורר אותי קצת ולתת לי הזדמנות להתכוונן יותר פנימה, לעבוד על המידות, על השמחה והאמונה שלי. מציאה באה בהיסח הדעת כידוע, אז אולי אפילו כדאי להיות קצת עסוקה בכל-מיני, ולא להמתין בידיים שלובות שהחמוד הצדיק שלך יואיל בטובו סוף סוף להגיע.

במוצ"ש נפגשנו כמה חברות. היינו סוג של חבורה (במלעיל, כמובן) באולפנה, ומישהי מהחבורה ממש ממש עוד מעט עומדת להתארס והיא רצתה שהבחורצ'יק יפגוש את כולנו. קבענו בבית קפה, ורגע לפני שהגעתי הבנתי פתאום שאני שארית הפליטה... כן, שלוש נשואות, אחת כמעט-מאורסת ואני. והקטע היה שכל אחת באה עם בעלה... אז אני מודה ומתוודה - לפני שנכנסתי לבית הקפה הייתי צריכה לנשום עמוק, ותוך-כדי חשבתי לעצמי שדוגרי אני חברה טובה ומשקיענית (...), ואחר כך בדרך חזרה גם הייתי מבואסת וקצת בכיתי. אבל אז הזכרתי לעצמי שזה לא המעשה שלי, ושהאמת היא, עם יד על הלב, שלא הייתי רוצה להתחתן עם אף אחד מארבעת הבחורים שישבו שם, חמודים ככל שיהיו. וחוץ מזה, בכלל האיש שלי עוד שנייה כאן. אז למי 'כפת?!(;

שירוש, חיבוק אמיץ! ה' יפנק אותך!...

מה העניין להפגיש בין בחור מאורס לבין החברות של ארוסתו?

הדבר הכי מטומטם בעולם ותסלחו לי, לא מצאתי ביטוי אחר

אני התחתנתי בת 20 והרגשתי את ההרגשות האלה בדיוק!

היה לי חבר בערך שנה, ובתקופה שבינו לבין התקופה שיצאתי עם בעלי (סה"כ 3 חודשים) סבלתי מהתופעה הזאת בדיוק...

זה בכלל לא קשור לגיל לדעתי. אם לא הייתי מתחתנת תוך שנה הייתי מרגישה מתוסכלת ושכבר הנה אני רווקה זקנה!! וכן, אני מסתכלת על החברות שלי בנות 22 וזה כבר נראה לי קצת מאוחר...

אין לי מה להגיד למעט זה שאני ממש מבינה את ההרגשה שלך.

הלוואי שיגמר כבר הסיוט הזה!!! בשביל ובשביל כל אלה שמחכים!!!! כי זה חתיכת דבר מבאס...

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים