הרבה מים זרמו כאן מאז מריבות החיסונים.. אם היית

ואני מקווה שאני לא מעירה אותם שוב בהעתקת הכתבה הזו.. היא נראית לי חשובה לאמהות מודעות.

 

 

ההורים סירבו לזריקה - תינוקת במצב קשה מחוסר ויטמין K
תינוקת אושפזה בשיבא כשהיא סובלת מדימום מוחי ומפגיעה במנגנון קרישת הדם. הסיבה: הוריה סירבו לתת לה זריקת ויטמין K לאחר הלידה, ההכרחית למניעת דימומים בתקופת חייו הראשונה של כל יילוד. "חוסר בוויטמין K מהווה סכנת חיים ביילודים, לא לתת את הטיפול זה פשע", אומרים בבית החולים
 

תינוקת לא קיבלה ויטמין K לאחר הלידה - ואושפזה במצב קשה. לפני כשבוע אושפזה התינוקת, היום בת חודש וחצי, בטיפול נמרץ בבית החולים שיבא כשהיא סובלת מדימום מוחי נרחב ומפגיעה משמעותית בתפקוד מנגנון קרישת הדם. לאחר ניתוח שבו נוקז הדם שלחץ על מוחה, השתפר מצבה.

 

 

ההורים סירבו לתת ויטמין K

התינוקת אושפזה במצב קשה במחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים ספרא לילדים שבשיבא, כשהיא סובלת מהכרה מעורפלת ומאישונים מורחבים. בבדיקות התגלה שהיא סובלת מדימום מוחי משמעותי ומהפרעה בתפקודי הקרישה. ההורים סיפרו לצוות הרפואי כי לא נתנו לילדה ויטמין K לאחר הלידה, והבדיקות שבוצעו הראו שזוהי אכן הסיבה לפגיעה שממנה סבלה.

 

 

ויטמין K הכרחי למנגנון קרישת הדם בגוף האדם. כיוון שהתינוק מקבל כמות מעטה יחסית של ויטמין K במהלך ההריון מאמו, קובעים נוהלי משרד הבריאות שיש לתת מנת ויטמין K בזריקה לכל תינוק כדי למנוע דימומים בתקופת חייו הראשונה. במקרה זה, ההורים סירבו כאמור לתת לתינוקת את הזריקה.

 

 

"התינוקת הגיעה אלינו במצב קשה מאוד, בהכרה מעורפלת ועם סימנים של פגיעה מוחית משמעותית", מספר ד"ר איתי פסח, רופא בכיר בטיפול נמרץ ילדים בשיבא. "הנשמנו והרדמנו אותה, והעברנו אותה לביצוע הדמיה ומשם לחדר הניתוח".

 

 

התינוקת נותחה על ידי ד"ר זאב פלדמן, מנהל היחידה לנוירוכירורגיה ילדים. "במהלך ההכנות לניתוח גילינו חוסר כמעט מוחלט של גורמי הקרישה החשובים המופעלים על ידי הוויטמין", הוא מספר. "ניקזנו את הדם שגרם ללחץ קשה על המוח ולפגיעה נוירולוגית משמעותית".

 

"חוסר בוויטמין K מהווה סכנת חיים ביילודים", מסבירה פרופ' גילי קנת, מנהלת המכון הארצי להמופיליה בשיבא. "החוסר עלול ליצור מחלה קשה הכוללת דימומים מוחיים משמעותיים ואף להוביל למוות. בדיוק בגלל זה יש חשיבות עליונה במתן ויטמינים וטיפולים נוספים מיד לאחר הלידה. 

 

"גם תינוקות שנולדו במועד ושהם בריאים לגמרי צריכים לקבל ויטמין K מבחוץ, אחרת עלולים להופיע דימומים כבר בשבוע הראשון לחייהם ואפילו כחודש וחצי לאחר הלידה. זה טיפול מאוד פשוט שמונע סיבוכים שעלולים לגרום לתמותה. בשנה האחרונה התפרסמו מחקרים בארצות הברית על הורים שמסרבים לתת את הוויטמין ליילודים, שהוכיחו שהדבר מוביל לאירועים כאלה לאחר שהמחלה כבר עברה מהעולם. אילו התינוקת הזאת הייתה מקבלת ויטמין K היא לא הייתה מגיעה לאשפוז ונזקקת לניתוח.

 

"הטיפול בזריקה יותר טוב, אבל יש אפשרות לתת את הטיפול בטיפות. זהו לא טיפול יעיל באותה מידה, אבל בוודאי יותר טוב מאשר לא לתת כלום, שבעיניי זה פשע".

 

"לתינוקת יש נזק מוחי משמעותי, אבל יש גם תקווה", אומר פרופ' גידי פרת. "חלק מהנזק יכול להשתפר באמצעות תהליך שיקום ארוך, שכולל תמיכה וסיוע במשך שנים ארוכות. קשה להעריך כרגע את הפגיעה כיוון שהילדה רק בת חודשיים, אבל היא סובלת מפרכוסים ובחודשים הקרובים נראה כיצד היא תתפתח". 

 

עלייה באירועי דימום מוחי

"מתן ויטמין K לאחר הלידה חיוני כדי ליצור מספר מרכיבי קרישה שמונעים סכנת דימום", מסביר פרופ' אלי סומך, יו"ר איגוד רופאי הילדים. "הכמות המועברת דרך השליה ליילוד אינה מספקת, וגם רמת הוויטמין בחלב האם נמוכה יחסית. לכן, יש צורך לתת ויטמין K עד שהתינוק יצליח ליצור מאגרים מספיקים באמצעות המזון.

 

 

"אירועים של דימום, בעיקר במוח ובדרכי העיכול, היו ידועים עד שנות השישים של המאה הקודמת, אז החלו לתת באופן שגרתי טיפול בוויטמין K. לצערנו, קיימת בקרב מיעוט של משפחות בארץ ובעולם התנגדות למתן הטיפול לתינוקות, בין היתר עקב חשש שהוא גורם למחלות קשות.

 

"המחקרים הרבים שנעשו בנושא שללו את החשש הזה, ואילו הסירוב למתן ויטמין K הביא לעלייה במקרים של דימום מוחי ביילודים. האיגוד הישראלי לרפואת ילדים קורא להורים לדאוג למתן ויטמין K למען בריאות ילדיהם".

 

 

התינוקת אושפזה במשך חמישה ימים בטיפול נמרץ, ולאחר טיפול שעליו ניצח מנהל המחלקה, פרופ' גידי פרת, השתפר מצבה. בסוף השבוע האחרון היא הועברה למחלקת ילדים והיא צפויה להשתחרר לביתה בשבועות הקרובים. 

אוי ואבוי. מסכנה אלזה


כשמדבור בYnet אני תוהה מה באמת קרה שםתחיה דולה

מה שכן חשוב לדעת שאפשר לתת את הויטמין K בטיפות ולא רק בזריקה,

זה אכן ויטמין שחשוב לתת אותו.

 

ותיקון טעות- זה לא חיסון, זה ויטמין שניתן בד"כ בזריקה בתינוקיה בשעות שאחרי הלידה.

חיסון זה חיידקים מתים או מוחלשים של מחלות.

רק לידע כללי-אנחנו נתנו בנוזל ולא בזריקה.זהר הרקיע
זה אותו הדבר. רק שנותנים את זה ב3 פעמים-אחרי הלידה,אחרי שבוע ואחרי שבועיים.

כך שמי שלא רוצה זריקה שידע שיש אופציה
נוספת.
לא מדויק בכלל. הפרופ' גילי קנת - מומחית להמופליהאם היית

מציינת בכתבה שהטיפול בטיפות הוא לא "אופציה זהה נוספת" - אלא טיפול פחות יעיל שלכל הפחות עדיף מכלום.

 

לא הבנתי לגמרי, כל הבעיה זו הדקירה?? זה כבר באמת נשמע לי מוזר למנוע טיפול חשוב מילד בשביל כאב של דקירה ובכי של כמה שניות.

לעצמי אני בהחלט מוכנה ורוצה להכאיב כאב של זריקה בשביל בריאות וחיים - וכמובן שגם לתינוק שלי...

אני לא מכירה מישהו שיוותר על בריאות וחיים בשביל כאב של דקירה. אם החומר שמוזרק לא בעייתי בעיניו.

 

חשבתי שהבעיה זה החומר - ואז כבר עדיף לתת אותו רק פעם אחת ובצורה היעילה ביותר. במקום להכניס אותו 3 פעמים ובסוף לא באותה יעילות.

 

שתי בעיות-תחיה דולה

אחת זה שהחומר בזריקה הוא עם חומרים משמרים.

שניה זו הדקירה לתינוק הרגע יצא מהרחם ובדרך כלל אפילו לא נמצא עם ההורים שלו לידו בניגוד לטיפת חלב שאת מחבקת את הילד והוא מקבל את החיסון ומייד אחר כך מניקה אותו או לפחות מדברת איתו ומרגיעה אותו בתינוקיה זה כמובן לא ככה...

 

ולכן נותנים את הטיפות ב3 פעימות וזה יעיל דיו ובשבילי זה שווה את זה כדי לחסוך את החסרונות של הזריקה.

 

מה שבאמת חשוב לי לפחות כמדריכת הנכה ללידה זה לתת את כל המידע כדי שהורים יבחרו כל בחירה שהיא ממקום מושכל אז תודה על הדיון, זה חשוב

אפשר לפתור את ה"בעיה" עם הדקירה לבדאם היית

בדרך קלה יותר - פשוט בקשי להיות עם הילד כשנותנים את הזריקה ולהניק ולהרגיע כמה פשוט ככה קל.

 

בנוגע לחומרים משמרים - זו כבר בהחלט טענה שאיננה סתם תחושות בטן.

 

אז כאן עומדת מול עינייך ההשוואה שהטיפות גם ב3 פעימות אינן יעילות כמו הזריקה לפחות לפי טענתה של הפרופסור המוזכרת לעיל .

ושאת מכניסה חומר מלאכותי לא פחות מהחומר המשמר 3 פעמים ולא פעם אחת (גם ויטמינים נוצרו במעבדה)

לתוך המעי במקום ישירות לדם (שזה טוב יותר או פחות?? אני לא ד"ר )

 

וכאן המקום לבחירה מושכלת בין השתיים.

 

שיקולים רגשיים של "דוקר לתינוקי שלי" אינן בחירה ממקום מושכל.

ובדיוק לכן שאלתי את השאלה הקודמת שלי. חשוב שההחלטות החשובות שלנו שנוגעות לחיים ולבריאות יגיעו ממקום מושכל ולא ממקום רגשי של "מפחיד לי שהתינוק שלי יכאב שניה".

 

תודה גם לך על המידע המענין.

למה דקירה זו תחושת בטן?תחיה דולה

זה באמת כואב וזה תינוק שלפני שעתיים היה בבטן של אמא שלו וגם ככה לא ממש נעים לו במקום שבו הוא נמצא כרגע.

אני איתך לגמרי שבכל מקרה כדאי שאחד ההורים לפחות יהיה עם התינוק בשלב הזה גם בלי קשר לזריקה אלא שבפועל רוב התינוקות נמצאים לבד בשלב הזה לצערנו.

 

וזו באמת שאלה, אני לא יודעת אם הטעם של הטיפות טעים לתינוק וזה גם שיקול בעיני כשאני רוצה כמה שאפשר להקל על התינוק את ההסתגלות לעולם שלנו ולכן בעיני חשוב לשקול את היתרונות והחסרונות של כל צד (ואכן יש לכל צד גם יתרונות וגם חסרונות) ולקבל החלטה מתוך זה.

בגלל שזה כאב שסביר לסבול אותו בשביל בריאות וחייםאם היית

וכאב שאת עצמך תקחי באיזי ולא תמצמצי אפילו עוד שניה - כשמדובר בך עצמך.

אז מדובר בהחלט בהרגשה ולא בהחלטה מושכלת.

לא מדובר בכאב ארוך וחד או היסטרי.

זה כולה התחושה הזו של "הוא קטן וחסר ישע ולא מבין..."

אז בגלל זה להמר בבריאות  - זה בא לדעתי לפחות ממקום רגשי בהחלט. ובטח לא ממחשבה מושכלת... (שזה אומר שאני מקבלת את דעתך השונה )

 

בגלל שאת ואני לא האחראיות על כלל בתי החולים בארץ - אין זה מעניננו מה קורה עם רוב התינוקות ומה נכון יותר ופחות.  אנחנו עסוקות כל אחת בגוזליה שלה. אני ציינתי ממש כמו שבקשת לא לתת לבן שלך זריקה אלא טיפות - יכולת לבקש להיות איתו בזמן קבלת הזריקה. זו בקשה אישית שלך...

אנחנו לא מסכימות תחיה דולה

ממקום שכלי בהחלט אני משתדלת כמה שאפשר לרכך את הזמן הראשוני של התינוק בעולם, בתוך זה אני אעשה שיקולים מה הוא הכרח ואיך אפשר לרכך אותו אם זה על ידי טיפות או על ידי נוכחות הורית בזמן קבלת הזריקה (אפשר גם וגם )
 

אין לי אחריות על כל תינוקות העולם כמובן אבל

א. אכפת לי

ב. זה מקום ציבורי והדיונים פה בהחלט יכולים להשפיע על אי אילו תנוקות בעולמנו

ג. במקצוע שלי יש לי מן הסתם השפעה על החלטות שיקבלו הורים טריים ולכן המחשבה שלי היא לא רק על הילדים שלי וההחלטות הפרטיות אלא מה כדאי או לא כדאי להגיד ובאיזו צורה כדי לאפשר להם לקבל החלטות ממקום מודע.

תחיה , השיקולים שלך קצת לא נורמלייםמישמש

לא נורא שהתינוק ימות ובלבד שלא יכאב לו ?!?!?

זה מאוד נחמד לגונן עליו שלא יכאב אבל הורה ראשית כל אחראי לבריאות של הילד!!!

לא לתת חיסון כדי שלא יכאב זה פשע . פשע. אין מילה אחרת חוץ מזה 

והחומרים המשמרים - אני מניחה שעכשיו אחרי שההורים רואים את התוצאות 

הם מסינים שהחומרים המשמרים עדיפים על פני לא לתת בכלל

צריכים להיות הגיוניים. אל תתני חיסון שפעת אבל יש דברים שאסור לוותר עליהם !!!

 

יקירתי אם לא הייתי המנהלתתחיה דולה

הייתי מבקשת שיערכו את ההודעה שלך. 

יכולת לנסח את דעותייך בצורה הרבה יותר נעימה.

 

בעיני השיקול של החוויות הראשוניות של התינוק בעולם זה דבר חשוב ("אין הזדמנות שניה לרושם ראשוני")
חלילה לא בגלל זה אמנע מלתת לילד שלי טיפול מציל חיים, איפה ראית שכתבתי את זה?

איפה ראית שכתבתי שאוותר על בריאותו בגלל כאב או חוסר נעימות רגעי?

 

האם כתבתי פה איזה טיפול הילדים שלי קיבלו אחרי הלידות שלהם? האם כתבתי פה הנחייה גורפת- תעשו X ועל תעשו Y ובלבד שיהיה לתינוק רק חמים ונעים?

אני מסכימה עם תחיה.ומעניין שכמה רופאי ילדיםזהר הרקיע
שמהם ביקשנו לתת נוזלי אמרו שאין שום בעיה.
אם זה היה כ'כ מסוכן היו מזהירים.

ואני גם מזדהה עם תחיה..גם
לי ממש חשוב החויה הראשונית של התינוק.
ברור שלא במחיר
סיכון.
נגיד את הדקירה ברגל כדי לבדוק כל מיני חס וחלילה למיניהם(שכחתי מה זה היה)
עשינו.
וגם היה לה צהבת אז תכלס היא נדקרה מלא..
אבל מה שיש לי בחירה לתת לה בצורה אחרת,אני מעדיפה.
והסיכון בטיפות מול זריקה הוא לא גדול.זה מה שנאמר לנו.

ודרך אגב-אפשר לבקש להיות ליד התינוק.
אנו התעקשנו תמיד להיות
איתה בכל דקירה וגם אם הם לא ששו על
זה הם לא יכלו לומר לא.

וכשראיתי מבפנים באיזו טכניות
מטפלים
בתינוקות אז לדעתי זה הכרחי.
למה שימות חלילה?! נותנים בטיפות במקום בזריקהיעל מהדרום
לענ"ד היתרון בזריקה זה החד פעמיותבלי מקוריות

שהרופאים צריכים לסמוך על ההורים שבאמת יתנו את הטיפות בזמן.

 

(אנחנו רצינו לתת בטיפות. סתם לחסוך לו עוד כאבים. אבל בגלל הקיסרי חירום זה היה יותר מדי דברים בבת אחת והבית חולים לא שש לגבי זה ושכנעו את בעלי לתת לו זריקה. האמת שבסוף הקטנצ'יק רק עשה קול קטן ונרגע מייד וחזר לישון.)

היתרון הגדול הוא קודם כל שהזריקה יעילה יותראם היית

והטיפות הם רק בדיעבד של "יותר טוב מכלום".

חשוב לזכור את זה. יש יתרונות כבדים יותר שמוסיפים יותר נקודות מאחרים במערכת השיקולים....

אני לא בטוחה שזה יעיל יותר באמתהפתעה!
אבל אני לא רופאה ולא חקרתי את הנושא
אז אם את לא יודעת- למה את כותבת משפט כזה?רסיסי לילה..
באמת שאני לא מבינה. לא כדי להתריס או משהו. באמת שואלת מה העניין?
כי גם אם היית היא לא רופאההפתעה!
עבר עריכה על ידי הפתעה! בתאריך ו' בטבת תשע"ה 14:02

וכבר ראיתי יותר מדי עיוותים בynet כדי לסמוך על האמירה הזאת

 

וכשאני כותבת שלא חקרתי את הנושא משמע שלא פתחתי מאמרים מדעיים וחקרתי לעומק. בהחלט בדקתי, שאלתי והתייעצתי לפני שהחלטנו מה לעשות לגבי הבת שלנו.

 

אני באמת לא רופאה - ולכן ציטטתי רופאה.אם היית

ולא הבעתי דעה עצמית בנושא.

 

את אמרת שאת עצמך לא בטוחה. לא ציטטת רופאה או ציינת שYNET בעינייך הוא שקרן - שזה בעצם מה שרצית להגיד. (לא רצית לחלוק בעצמך על הרופאה שציטטתי אלא על YNET )

ולכן הפניה של רסיסי לילה אלייך מוצדקת קצת.

 

לדעתי - לו היה מדובר בשקר בשידור חי - הרופאה היתה דורשת מהם התנצלות פומבית אם מדובר בדברים שהיא לא אמרה. כל עוד הפרופסור לא עשתה זאת ולא הכחישה את הדברים - כנראה שהיא אמרה אותם.

תסלחי לי אבל הרופאה לא אמרה שהזריקה טובה יותרבלי מקוריות

רק יעילה יותר ובהחלט אפשר לפרש כמו שאני אמרתי.

ולדעתי כל הכבוד להפתעה! שהיא לא אומרת דברים חד משמעיים ונזהרת.

 

(וYNET כל היום מפרסם דברים מסולפים ואף אחד לא טורח לתקן)

גם אני לא אמרתי שהזריקה טובה יותר רק יעילה יותראם היית

לאורך כל הדרך.

וגם הפתעה כתבה "לא בטוח שזה יעיל יותר"...

 

הציטוט של הרופאה הופיע בעוד מקומות להרגיעך. והיא לא תיקנה אף אחד.

טענה קונספרטיבית למדי לומר על ציטוט של משפט שאמר אדם בשמו ותפקידו במקום ציבורי - בטח הוא לא אמר את זה אלא רק מישהו כתב שהוא אמר את זה....

אפשר לסגור ככה כל ויכוח. כל ציטוט שמישהי תביא מהאינטרנט או ממקור אחר והוא לא ימצא חן בעיני - אני מיד אומר"בטח זה דברים מסולפים".

האם בכל בתי החולים, נותנים לאימא להיות נוכחת בחיסון?שייני

זכור לי שיש בתי חולים שאומרים שצריך לתת  את החיסון מידית, והאימא אינה יכולה לבא לתינוקייה בשש שעות הראשונות.

חוק זכויות החולה קובעתחיה דולה

שלכל מטופל מגיע מלווה מטעמו בעת טיפול רפואי, אין הגבלת גיל לחוק הזה אז פשוט לא חוקי למנוע מהורים להיות עם התינוק שלהם בזמן הבדיקות או הטיפולים.

 

לא תמיד לאמא יש כוחות בשעות האלה לשבת על כסא בתינוקיה ולכן גם האבא יכול להתלוות לתינוק בזמן הזה.

לפעמים זה דורש אסרטיביות אבל החוק לצידכם.

השאלה אם זה נכון שאי אפשר לחכות לאימאשייני

זה לא שאין לי כוחות אחרי הלידה.

אחרי הלידה הראשונה קמתי מהמיטה תוך שעתיים.

אבל מהלידה השנייה ילדתי בבית חולים שקרוב יותר לבית, ושם לא מרשים לקום מהמיטה עד שש שעות מהלידה.

בכללי - אני בעד חיסונים, השאלה אם זה באמת קריטי שהתינוק יקבל את החיסון בתוך השש שעות הראשונות.

יש כאן שני עניינים-תחיה דולה

א. למה לא לקום עד 6 שעות באופן גורף? אם אישה בלי אפידורל בצורה זהירה אפשר לקום להתקלח גם אחרי שעתיים. עם אפידורל או אחרי קיסרי צריך חכות שההרדמה תפוג וזה משתנה בין אישה לאישה. 
אבל זה תלוי גם בכוחות שלך, את יכולה לבקש שיסיעו אותך עם כסא גלגלים לתינוקיה 
אין לי מושג על איזה בית חולים את מדברת אבל נשמע שתידרש ממך אסרטיביות, ואולי כדאי לחפש בית חולים אחר שלא מפריד לכל כך הרבה שעות בין אמא לתינוק.

 

ב. ככל הידוע לי זה קריטי לקבל ב6 שעות שאחרי הלידה בין אם בזריקה ובין אם מנה ראשונה של טיפות ולא הייתי מבקשת שיחכו עם זה גם אם זה במחיר שיכאב לו ולא אהיה על ידו עם כל הצער שבדבר. 

 

אבל בגדול באמת ממליצה או להתאמן על אסרטיביות ולזכור שהחוק לצידך או ללדת בבית חולים שמאפשר להורים להיות נוכחים גם אם זה אומר שאת על כסא גלגלים ושזמן ההפרדה מאמא אם בכלל לא יעלה על שעתיים.

תודה על התשובהשייני

ילדתי תמיד בלי אפידורל והם היו עקשנים על השש שעות.

זה מאוד הפריע לי, אבל אין לי אפשרות לבחור בית חולים. הייתה לי לידה אחת שסבלתי מצירים בערך שלושה שבועות, ובסוף ילדתי בבית....

בקשר להגעה עם כיסא גלגלים. מי יביא אותי? הרי עם בעלי יש הרחקות! 

האפשרות היא לעשות מה שעשיתי בפעם הקודמת: שבעלי יהיה נוכח בזמן החיסון, ולבקש ממנו שאם התינוק בוכה, יביא לי אותו מיד אח"כ להנקה.

החשש שלי הוא מה קורה, כשהלידה בשבת. לנו הרב אמר שבשבת מותר לנסוע עם מלווה אחד בלבד, ובמקרה כזה אני מעדיפה דולה.

 

אם בעלך איתו זה כבר מצוין!!תחיה דולה

אני לא בטוחה וכדאי לשאול רב אבל לא נראה לי שיש בעיה שהוא יסיע אותך בכסא גלגלים גם כשאסורים.

 

ובאמת שעם אסרטיביות אף אחד לא יכול להכריח אותך להשאר דבוקה למיטה 6 שעות אבל זה בהחלט לא דבר נחמד להשקיע אנרגיה בויכוחים כשאת בשעות שאחרי לידה, זה גם שיקול.

 

מקווה בשבילך שילך בקלות ובצורה רכה עד כמה שאפשר וכמובן בבריאות!

בעלי צמוד לתינוק ישר מהרגע שיוצא לתינוקיהרסיסי לילה..
אז לדעתי זה לא ככ נורא.
ולמה הטררם סביב זריקה שמצילה חיים?
כשאנחנו מכניסים את הילד בבריתו של אברהם אבינו זה לא פחות כואב! אבל זה משום מה ברור לנו שצריך לעשות. אז כן- גם זריקה ככ חשובה צריכה להיות ברורה מבחינת ׳ונשמרתם׳.
רק אני בחיים לא שמעתי על הזריקה הזאת?בדילמה

מה? נתנו לילדים שלי בלי לומר לנו?

או שזה כתוב במכתב שיחרור ולא שמנו לב??

לפי מה שאני יודעת/זוכרת*כוכבית*
נותנים אותו ביחד עם החיסון צהבת ומשחת עיניים.. לנו נתנו טופס לחתום שאנחנו מסכימים שיתנו לפיצית...
חתמת על זה בכניסה ליולדותהפתעה!
נותנים את זה בשעות אחרי הלידהתחיה דולה

כחלק מהטיפול הראשוני שהיילוד מקבל בתינוקיה (או אם זה בביות מלא והטיפולים ליד האם אז שם)

נהייה לי רע עכשיו! בכלל לא ידעתי שהילדיםחייוך
שלי נדקרו אחרי שיצאו לי מהבטן, אני כן חושבת שחשוב לתת אבל לפחות שאמא או אבא יהיו איתו, למה אף אחד לא אומר את זה??????????!!!!!!!!!!!!
למה נהיה לך רע? את צריכה לשמוח!ירושלמית טרייה
שמטפלים בכל כך הרבה דברים שפעם היו גורמים לתמותת תינוקות ולבעיות!
נותנים גם אנטיביוטיקה לעיניים - תחשבי שפעם היו נפגעים בראייה מדלקות לפעמים.
ואני בטוחה שהתינוקות שוכחים את הדקירה במיידי. הרבה יותר חשוב שדואגים להם לבריאות.

מזדהה עם מי שכתבה פה נגד ערבוב ענייני השכל והרגש. צריך קודם כל להודות על התקדמות הרפואה ולהודות בזה שאנחנו לא רופא, ובגדול הרפואה המודרנית מצילה חיים.

מסכנים הרופאים שצריכים להתמודד עם טעויות של ההורים שחשבו שהם חכמים יותר. זה מאד מאד מתסכל. לך תסביר לאמא ההיסטרית שמולך שבלי הזריקה הבן שלה יכול למות, והיא צריכה רקע של כמה שנות לימוד בתחום כדי להבין את זה. הרי היא תחשוב שעובדים עליה ולעולם יש פה איזה אינטרסים זרים..
אל תצטערי על העבר יקרה,תחיה דולה

עכשיו תדעי לעתיד, אם לא בשבילך אז בשביל אמהות טריות אחרות שסביבך.

 

זה באמת מצער שלא תמיד מספרים לנו הכל אם אנחנו לא שואלים ולא תמיד אנחנו יודעים איזה שאלות לשאול.

באמת זו אחת הסיבות שאני בקורס הכנה ללידה מסבירה גם מה קורה לתינוק בתינוקיה וגם ממליצה בחום שאחד ההורים יהיה עם התינוק בשלב הזה כדי לא לגלות בדיעבד איך טיפלו בו או שהוא עבר דברים לא נעימים ולא היינו איתו.

 

 

סליחה אם השאלה נשמעת קנטרנית..אנונימי (2)

היא ממש לא, אני רק רוצה להבין...

 

מה זה משנה אם הזריקו לתינוק? אם טיפה כאב?

הרי הם גם ככה לא זוכרים כלום? אין לזה השפעות על הנפש בעתיד, לא?

זה בסדר,תחיה דולה

בנושא של הנפש רב הנסתר על הגלוי כמובן אבל בהחלט מדברים הרבה על זה שהחוויות הראשוניות שלנו בעולם משפיעות על התת מודע, 

גם ביהדות מדברים על נשים הרות או אמהות טריות שהיו יושבות בסמוך לבית המדרש כדי שהעבור או התינוק יספוג את קולות לימוד התורה, לא זוכרת כרגע את שמות ת"ח שמסופר כך על אמותיהן אבל זה לא אחד ולא שנים.

 

כמובן כמובן כמובן שאם יש צורך לתת טיפול שכרוך בכאב לא בגלל זה נמנע מכך, אין בכלל שאלה מבחינתי.

 

העניין שאני מאמינה בו שעלינו לרכך ככל האפשר את הכניסה של התינוק לעולם, 

אני חושבת מה התנאים שהעובר מקבל ברחם שנחשב המקום האידאלי-

אור עמום בלבד, טמפ' חמימה (37 מעלות במים זה ממש מים חמימים ונעימים), אין כאב, אין תחושת רעב או צמא, יש גבולות ברורים והעובר חש מחובק.

 

ואז התינוק יוצא לאוויר העולם- אני יכולה לבקש שיכבו את האור וישאירו רק מה שקריטי כדי שהוא לא יצא ממנהרה חשוכה לאור פלורוסנט? כן. אז למה לא?

אני יכולה לבקש שידברו בשקט ולא יקראו בקול סביבו? כן, אז למה לא?

אני יכולה לבקש שבזמן הבדיקות והטיפול שהוא יהיה בקירבתי או לפחות ילווה ע"י אביו? מצוין, למה לא?

וכן על זה הדרך. 

נכון, לפעמים יש צורך באור כדי לשמור על בטיחות האמא והתינוק, אז יהיה אור. בסדר.

לפעמים יש צורך בטיפול דחוף ואי אפשר שההורים יהיו לידו- וודאי שאני רוצה שכל תינוק יקבל טיפול מהיר ומושלם גם אם זה לא נעים לו. 

אבל בגדול ברוב הלידות ואצל רוב היילודים אפשר לתת תנאים נעימים יותר לתינוק בימים הראשונים שלו בעולם אבל אין מספיק תשומת לב לזה.

 

כמו שברור לנו שמערכת החינוך היא לא במצב האידאלי שלה בגלל שיקולים מערכתיים, כלכליים ופוליטיים ואני מקווה שכל הורה נותן על זה את דעתו ועושה שיקולים איך הוא משלים את החסרונות של מערכת החינוך כי ברור לו שאין אפשרות שזה יהיה מקום מושלם ככה גם מערכת הבריאות לצערנו לצד השיקולים הבריאותיים הם נאלצים להתחשב גם בשיקולים מערכתיים, כלכליים ופוליטיים ועלינו מוטלת החובה למצוא את הדרכים להשתמש במערכת הזו בצורה מושכלת.

 

לעניין זריקה או טיפות תוכלי לקרוא למעלה את הדיון בין אם היית לביני כדי להבין את היתרונות והחסרונות של כל בחירה, עצם מתן ויטמין הוא בעיני קריטי אבל האם לתת בטיפות או בזריקה נתון לשיקול דעתו של כל הורה.

באמת חשוב ליידע הורים על כך ויישר כח לךמטרי
על שאת עושה זאת!!
גם לנו אמרו את זה בהכנה ללידה (עשינו פרטי), וזה היה ממש טוב! אמנם היא כביכול הייתה בגישה של לא לתת, אבל כמובן שעשינו את הבחירות שלנו, וטוב שהייתה לנו מודעות!!
בחרנו כן לתת גם האנטיביוטיקה לעיניים, גם ויטמין k והכל, א-ב-ל: בעלי הולך עם התינוק כל הזמן, וגם רואה שלא מזניחים אותו או מטפלים בחוסר עדינות (גם כשאחד ההורים שם הם ממילא עדינים יותר...)
וכך אני רגועה שהוא לא לבד...
גם אני לא ידעתי.אלזה
ביציאה מבית החולים קבעו לי את זה כעובדה מוגמרת. בלידה הזאת הם הגדילו לעשות וסילקו את בעלי. הוא לא ידע שמותר לו להישאר אז יצא. גם גיליתי בלידה הזאת שלוקחים להם דם בשביל לבדוק מחלות גנטיות קשות.
הבדיקות סקר שנלקחו ביציאה מבית חולים~מטילדה~

היא לא של מחלות גנטיות, אלה של גורמים הקשורים להתפתחות התינוק- שהטיפול בהם בשנת החיים הראשונה של התינוק הכי קריטי.

 

אלו בדיקות ממש חשובות שהורים בד"כ לא מודעים להן כי הן ב"ה יוצאות תקינות אצל רוב הילודים.

 

אצלנו אלו בזכותן על בעיה קריטית בגיל חמישה ימים.

רק רוצה לדייק משהובת 30

התינוקת לא הגיעה למצב כזה רק בגלל שהיא לא קיבלה ויטמין K.

זה לא שאם לא מקבלים את הויטמין אז 100ֵ% שיקרה לה דבר כזה.

אני מכירה משפחה שלא נותנת וכולם עברו את זה בשלום.

(אם היית- לפני שאת קופצת עלי עם עגבניות רקובות- אני יכולה להרגיע אותך שאני כן נותנת בזריקה)

 

כנראה שלתינוקת יש בעיה שהייתה יכולה להיפתר או להימנע אם היתה מקבלת ויטמין K.

 

למה הדיוק הזה חשוב לי? כי בסיפור עצוב כזה יש פוטנציאל גדול להשתלח בכל ההורים שחושבים קצת אחרת לגבי טיפול ראשוני בתינוק ולגבי חיסונים. (וזה מה שקרה בעצם)

 

 

אם כל מי שלא מקבל את הזריקה היה 100% מת..ירושלמית טרייה

..אז לא היינו מגיעים לעולם כי אבותינו ואבות אבותינו לא היו שורדים אחרי לידה..

 

ברור שזה לא 100%!

רק שיש סיכון למצב שפעם היו כנראה מתים ממנו הרבה תינוקות והיום כבר אין סיבה שזה יקרה.

פעם היו נפטרים צעירים - לידה היתה סיכון עצום, תינוקות היו בחלקם נפטרים, מזיהום פשוט היה אפשר למות, וכך גם מהמון מחלות שנכחדו היום או שנותנים בהן אנטיביוטיקה. אנחנו לא רוצים לחזור לשם וגם אסור לנו מכח ציווי "ונשמרתם".

 

כך שבהחלט אפשר לומר שהתינוקת הגיעה למצב הזה בגלל המחסור בזריקה.

נכון שלא לכל תינוק זה היה קורה, אבל עובדה שזה מספיק נפוץ כדי שייתנו תוספת ויטמין לכל היילודים.

כוונתך טובה אבל פספסת את המידע כאן. אל תקחי אישי כמובן, הייתי חייבת להגיב בגלל שזאת טעות בסיסית.

 

רק בשורות טובות!

לא פספסתי את המידע. קראתי אותו גם לפני שהעלו לפהבת 30

והתכוונתי למה שכתבתי, כי גם שמעתי את זה מקומות אחרים.

התינוקת הגיעה למצב הזה מכיוון שהיתה לה בעיה שהייתה יכולה להימנע אם היתה מקבלת זריקה.

 

את כותבת מה שאני אמרתי..ירושלמית טרייה
לא כולם מתים בלי הזריקה, רק מי שיש לו איזה בעיה.
אבל כנראה הבעיה הזאת מספיק נפוצה כדי שיחליטו לתת את הויטמין לכולם.

ולכן מי שלא נותן לוקח סיכון.
אין טעם לדון בזה, אפשר לקרוא את אותם דברים ולהגיע למסקנות הפוכות - בעיני זה עניין רגשי, האם את נוטה להתנגד לרפואה הקונבנציונלית בדרך כלל.

וכנראה את בכל זאת לא מעזה לקחת את הסיכון ולכן נתת בעצמך..
נכון, אני נותנת ויטמין Kבת 30

כי בעיני הסיכון שבחיסרון בויטמין הוא פי אלף מאשר הסיכון שבמתן הויטמין.

איך זה שאימהות כותבות פה שלא ידעו?l666

הרי חותמים על זה מיד אחרי לידה וכתוב שם

ובשבת הם שואלים ומביאים דף לחתימה במוצאי שבת

תגובות פה עשו לי נגד כל מיני קורסים להכנה ללידה- איך מדריכת לידה בגישה טבעית שהכניסה להורים שטויות לראש - מעזה לקחת על עצמה אחריות כזאת? האם יתבעו אותה אחר כך? בטח שלא כי היא תגיד שהיא סך הכל סיפקה להורים את כל המידע ובסוף הם החליטו

באפריקה הכל טבעי? האם הם בריאים, מוצלחים, מצליחים להגיע לגיל 60? התשובה היא לא

מצחיקות אותי אלה שלא עושות חיסון כי זה כואב לתינוקאנונימי (3)
גם ברית מילה זה כואב!! ובכל זאת עושים. כי אנחנו יודעות שזה טוב ובריא וגם את ערך המצווה.
ידעת שיש תינוקות שלעולם לא מחלימים מחיסון?אנונימי (4)

שלוקים בפיגור, באוטיזם, בתופעות נוירולוגיות חמורות עד כדי שיתוק בגלל חיסון?

 

אומנם נדיר אבל קיים. אני מכירה אישית שניים כאלה.

 

עד שאת צוחקת מהורים שמודעים לבעייתיות ושוקלים בכובד ראש את הענין, כדאי שתלמדי בעצמך על הסיכונים.

לגבי אוטיזם- לא ברור בכלל שזה קשור לחיסוןיעל מהדרום
תראיאנונימי (4)

מבחינת המדיניות הרשמית כלום לא ברור שקשור לחיסון.

נכון, לא ברור, ובכל זאת-בת 30

בעקבות פגיעות רבות בילדים, הוחלף החומר המשמר בחיסון המחומש- שהיה בעייתי, ובמקום כספית משתמשים כבר כמה שנים בחומר אחר.

בעלון הרשמי כתוב ש"לא נמצא קשר בין החיסון לבין פגיעות מוחיות" או משהו כזה.

כלומר- למרות שאין כאן הודאה וודאית של מערכת הבריאות בענין, לגמרי יש התייחסות אליו.

לגבי אוטיזם- כמעט לא יודעים כלום לגבי הסיבותיעל מהדרום
החומר בחיסון המחומש הוחלף לא בגלל האוטיזםרבקה שיין

אלא בגלל תופעות אחרות לחלוטין.

את מכירה מישהו מקצועי בתחום האוטיזם, שחושב אחרת?

אני התייעצתי עם לא מעט אנשי מקצוע בתחום.

יש המון חילוקי דיעות בכל הקשור להתפתחות האוטיזם ודרך הטיפול במחלה.

אבל בנושא הקשר בין חיסונים לאוטיזם, תמיד ראיתי דיעה אחידה: הקשר בין חיסונים לאוטיזם - המצאה בלבד.

לגבי אוטיזם זה ממש ברור שזה לא קשור לחיסון! (סטטיסטיקות)בלי מקוריות

הרופא שפירסם את המאמר שטען כך בנה את הניסוי בצורה כ"כ לקויה שלדעתי אפשר להשתמש בה כדוגמא האידיאלית על איך ל-א בונים ניסוי בשיעורי שיטות מחקר. 

הג'ורנל שפירסם את המאמר ההוא כבר מזמן חזר בו מהפירסום והרופא איבד את הדוקטורוט שלו (כבר לא נחשב רופא).

מוזמנות לעיין כאן (לצערי הערך לא תורגם לעברית).

 

ולמי שביקשה סטטיסטיקות לגבי מווות לאחר אי מתן חיסונים- בבקשה

 

ובעיני יש הבדל משמעותי בין לא לתת חיסונים למחלות (אין מצב לוותר) ללא לתת ויטמין בחיסון ולהעדיף טיפות!

ידעת שיש תינוקות שלעולם לא מחלימים מאי מתן חיסון?אנונימי (5)

ולפעמים זה מאי מתן חיסון לתינוקות אחרים

תביאי סטטיסטיקות ועובדות, ואז נדבר.בת 30

חוכמה גדולה לזרוק לאוויר כאלה משפטים.

מתי בפעם האחרונה מת במדינת ישראל תינוק או ילד בגלל שהחבר שלו לא חוסן?

הרי אם הילד חוסן אז למה שידבק מילד שלא חוסן?

ואם הוא נדבק- כנראה שיעילות החיסון לא משהו...

 

לא רוצה לעורר פה שדים מרבצם.

אבל רק תביני שזה נושא גדול, מורכב, ושגם בתוך המערכת הקונבנציונאלית לגמרי יש דעות שונות לגבי ההנחיות של משרד הבריאות.

וגם תביני שהורים שלא מחסנים או מחסנים חלקית הם לא סתומים, נטולי אחריות וכד'.

חלקם הגדול הם דווקא משכילים ביותר (יש קשר חיובי בין רמת ההשכלה של ההורים לבין מיעוט בחיסונים. ידעת?), עושים בירור רציני לפני שהם מחליטים על דרכם בנושא, ומגלים בכך אחריות גדולה כלפי ילדיהם, אולי גדולה מזו שמגלים הורים שלא שואלים ולא בודקים ונותנים לילדים "דוך" את כל מה שממליצים.

 

רמת השכלה לא מלמדת על כלוםl666

הכרתי מישהי עם תואר בהיסטוריה שלא ידעה מה היה קודם - רומא או אימפריה ביזנטית

ועוד מישהי שהתבלבלה לגמרי בין מלחמות העולם. אז יש להן תואר, אז מה?

עובדה היא שאף פעם לא פגשתי אף אחד שנפגע מחיסון מצד שני אני מכירה אנשים שנהיו נכים כתוצאה מפוליו ואני מכירה מקרים מהיסטוריה משפחתית שלי מה קורה כשיש מגפת דיפתריה

אם קראת ספר של דבורה עומר על איתמר בן אבי אז בטח שמת לב מה קרה עם משפחה אחרי מגפה, מי שרד ומי לא

וכן יש מקרים שילדים לא מחוסנים מדביקים בשעלת תינוקות קטנים, כנראה שלהוריהם ממש לא משנה כי זה לא ילד שלהם

ואני מכירה מישהו אחד שנהיה עקר בעקבות חזרת ועוד מישהו עם פיגור קשה שאמו חלתה באדמת  

לדעתי קשר חיובי בין רמת השכלה לבין מיעוט חיסונים נובע מגאוות יתר  - אני בעל השכלה אז אני הכי חכם ויודע הכל

אני באה ממשפחה שלכולם תואר שני והורי בעלי גם ולא במדעי רוח אלא בהנדסה ומחשבים, אבל בנושא תרופות ורפואה הם לא מבינים כלום כי זה לא תחום שלהם

 

תקשיבי, לא אמרתי שמי שמשכיל לא מחסן...בת 30

אמרתי שע"פ מחקרים- ככל שרמת ההשכלה (שמן הסתם נמדדת בשנות לימוד) עולה- כך יש אחוז יותר גבוה של הורים שמחסנים חלקית או לא "לפי הספר".

כתבתי את זה כדי להפריך את המחשבה שמי שלא מחסן עושה זאת מתוך טפשות ובורות.

זה בכלל לא קשור לביזנטים או לצלבנים....

ואין פה שום קשר לגאוות יתר. יש פה נטו דאגה לשלום הילדים. אז אם יש מישהו עם דוקטורט שתחום החיסונים לא מעניין אותו- סבבה, אבל גם יכול להיות פרופסור למוזיקה (או סתם פועל בנין) שזה מאוד מענין אותו ולכן הוא הולך וקורא ושואל ומתייעץ ומגיע למסקנות!!  

 

דבר שני- "אף פעם לא פגשת" זה לא מדד לכלום, אולי רק לתחושות שלך. יש סטטיסטיקות ויש מחקרים, ומי שזה מענין אותה- שתתחיל לחקור ולבדוק את הענין. חוצמזה שתמיד יכולות להיות השפעות שהן לא מדידות- בחיסונים שניתנים לכלל האוכלוסיה בגיל מאוד צעיר (ימיים, חודש), למשל, ולך תדע על מה זה משפיע או לא.

ואני כן פגשתי ילד או שניים שנפגעו מחיסון- ובכל זאת לא זה מה שגרם לי לתת או לא לתת חיסון, כי שוב- החלטה כזאת לא מקבלים מתוך רגש אלא מתוך שכל.

 

דבר שלישי- אני לא הולכת לכתוב כאן את כל מה שיש לי להגיד בנושא, אבל כמו שכתבתי- יש לא מעט רופאים קונבנציונאליים לחלוטין שלא מסכימים עם שגרת החיסונים כפי שהיא ניתנת היום.

והרבה אנשים הולכים לרופאים האלה ומתנהלים בעניין החיסונים ע"פ המלצות שלהם.

ואני שמעתי מכלי ראשון על המלצות מאוד מאוד מינימליות מרופאים כאלו.

(ובסוגריים- האחות הראשית בתינוקיה של אחד מבתי החולים המוערכים אמרה לי בשקט שגם היא לא חיסנה את הילדים שלה בחיסון שניתן לילודים..)

 

 

והסטטיסטיקות והמחקרים - מוכיחים חד משמעיתאם היית

שמתן חיסונים הפחית עד העלים לחלוטין תחלואה ומוות ממחלות קשות שחוסנו נגדן.

ואני חקרתי ובדקתי את הענין עד הסוף.

 

אז באו המלומדים החכמים והמשכילים ואמרו לנו -

"מי אמר שזה שאכן מתים פחות כתוצאה מהמחלות הללו זה בגלל החיסון?? אולי סתם חל שינוי בעולם ולכן המחלות נעלמו. ואין קשר לזה שבדיוק אז החלו לחסן?!"

נשמע באמת משכיל ואינטליגנטי הטיעון.

 

למעשה אותם משכילים מסתמכים על דבר אחד בלבד - היות ומרבית האוכלוסיה מחוסנת אז הסבירות להדבק במחלות הללו פוחתת ולכן קל יותר להחליט לא לחסן.

אם יותר מדי אנשים יתחילו לא לחסן והמחלות תחזורנה ובגדול (כמו שקרה עם החיסון המושמץ לחצבת [ולא זה המחומש אפרופו אינטליגנציה] ) פתאום הם ירוצו על ארבע לחסן---

 

כמה נפגעו מחיסונים אנחנו יודעים בדיוק. מערכת הבריאות חייבת לדווח לנו והם מדברים על סיכונים של אחד למיליון וחצי ואחד למיליארד - אז כנראה שיש כמה כאלו בודדים בעולם....

 

את ה"רופאים הקונבנציונליים לחלוטין" ניסו פעם בפורום הורות להביא לנו - התברר שמדובר ברופא אחד ושהוא למד רפואה קונבנציונלית אבל פנה בסוף לרפואה אלטרנטיבית קיצונית. וזה ממש על גבול ההטעיה שהוא מפרסם שהוא רופא קונבנציונלי שנגד חיסונים.

 

מי שפרסם את התאוריה על הקשר בין חיסון חצבת ואוטיזם הוברר כנוכל שחפץ לתעתע ברשת. משום מה זה כל כך תפס אנשים (אינטליגנטיים ומשכילים...) שמשרדי הבריאות בעולם נזקקו להתייחס לכך ולהוסיף שורה שלא הוכח שום קשר בין אוטיזם לחיסון חצבת.

הם זהירים למזלינו ומחויבים לעמוד מאחורי דבריהם. ולכן הם לעולם לא יכולים להשתמש במילים החלטיות ומבטיחות כמו כל נוכלי הרשת וחובבי הקוספירציות למיניהם - מה שמעודד כל מיני אנשים חכמים ונבונים ליפול לפחים טיפשיים בעליל.

 

ותרשי לי לא לענות על "האחות הראשית בתינוקיה שאמרה לך..." כי אין שום ווידוא שזה שהיא מועסקת בתינוקיה מוכיח שהיא פעם למדה את המחקרים בנושא חיסונים. היא אפילו לא רופאה ותחום העיסוק שלה אינו אפידימיולוגיה.

הרופאים בארץ מחסנים כולם את ילדיהם. ממחקר שבדק לאחרונה מה הרופאים כן מבצעים ומה לא.

 

עונה בקצרה, ולהפתעתך מסכימה עם חלק מדברייך.בת 30

א. הטענה שהבאת בשם מתנגדי החיסונים היא טענה קיצונית שראיתי אותה באתר של עמותת "חסון". לדעתי האישית המידע שם לא 100% אמין, וגם התיאוריה הזאת שהבאת בשמם נשמעת לי משונה.

גם לי ברור שמחלות נעלמו מהעולם בגלל חיסונים, לפחות מחלות כמו פוליו וכד'.

ומסיבה זו אני גם מחסנת חלקית, כי בעיני זה כן חשוב.

 

ב. שטויות במיץ שמדובר ברופא אחד שלא עוסק ברפואה קונבנציונאלית. אני יכולה עכשיו לשלוף לך לפחות 3 רופאים שעובדים בתור רופאי משפחה או ילדים בקופות החולים וההמלצות שלהם הן שונות.

ושמעתי על עוד כמה מחברות שסיפרו לי.

 

ג. אני בהחלט חושבת, שזכותי וחובתי כאמא להתענין ולבדוק היטב מה נותנים לילדים שלי.

   ואני בהחלט חושבת שזכותי לומר לא אם משהו לא נראה לי.

ואם משהו לא נראה לי- זה לא על סמך כתבה בטלוויזיה או מאמר פופוליסטי באיזה עיתון, וגם לא על סמך דיעות קיצוניות כמו של "חסון". זה על סמך בדיקה ארוכה ודי מקיפה, אם יותר לי לומר.

אם את עשית בדיקה מקיפה והחלטת לתת את כל החיסונים בזמנם- אשרייך. עצם הבדיקה ראויה בעיני להערכה- וכל משפחה שתחליט מה מתאים לה.

(יודעת מה? כשאני פוגשת משפחות שלא מחסנות בכלל- שלא בדקו ובררו- בעיני זו אותו חוסר אחריות כמו אלה שלא מבררים ונותנים את כל החיסונים)

אבל העובדה שאת החלטת ככה- לא יכולה לחייב אותי להחליט כמוך, ויותר מכך- לא מצדיקה את היחס המזלזל שלו זוכים הורים שהחליטו קצת אחרת מהממסד הרפואי. כאילו אנחנו מסכנים את שלום ילדינו ושלום הציבור, או פרימיטיביים, או חסרי אחריות או טפשים או כל דבר אחר.

צר לי, אבל אני ממש לא עונה על אף אחת מההגדרות האלה.

 

אני ממש לא מטיפה נגד חיסונים בצורה קיצונית- ויעידו על כך כמה משתתפות כאן ששלחתי להן מסר מפורט בנושא. אני רק חושבת ששגרת החיסונים היום היא מוגזמת- הן בכמות החיסונים, הן בתזמון שלהם והן בגישה שלכל התינוקות מתאים אותו לו"ז של חיסונים- ולכן הורים יכולים (אם לא מחויבים) לעשות את הבירור הזה ולא רק להיות "ילדים טובים ירושלים" של טיפת חלב.

 

את מוכנה לשלוף לי 3 רופאי משפחה או ילדים -אם היית

שממליצים לא לחסן??

זה דווקא מעניין אותי בהחלט...

יש לך שם של רופא משפחה/ילדים שאת ממליצה לי לפנות אליו ולשמוע ממנו שהוא ממליץ להמנע מחיסוני השגרה של משרד הבריאות?!

מישהו אחד אולי?! שזה לא יהיה טענות באוויר של "גם חברות אמרו לי"...

 

ועדיף להיות "ילדים טובים" של גופים אחראיים ומסודרים. שיש ביקורת עליהם. ומפרסמים על מה ומדוע החליטו החלטה רפואית מסויימת וחשופים לתביעות במקרי נזק -

מ"ילדים טובים" של כל מיני אנונימיים ונוכלים שלא לוקחים שום אחריות על מילותיהם.

 

והנה גם את מזלזלת לחלוטין מבחירה הגיונית ונכונה של אלפי הורים - שמבינים שההבנה הרפואית שלהם שואפת לאפס - אז לכן הם מעדיפים להאמין ולהיות "ילדים טובים" של הגוף הכי אחראי ומוסמך. ולא לסמוך על "ההשכלה הרפואית" האישית שלהם או על שרלטנים ברשת כדי להחליט החלטות.

החלטה לסמוך על מישהו בר סמכא בנושא הרחוק מהבנתך - אינה "אי מודעות" או "בורות" אלא סוג של החלטה מובנת ונבונה בהחלט.

לא מגיע לכל האמהות המקסימות הללו שתזלזלי בהם על נאיביות בורות וחוסר מודעות ודאגה לילדיהן.

 

מה לך כי תליני על מי שמזלזל באנשים שקונים תאוריות באינטרנט ובשאר מקומות חסרי אחריות ונעדרי יכולת לקבל תביעות בהמשך וכשמדובר בבריאות ילדיהם -

כשהוא בטוח שהוא המבין הכי חכם וגדול?!

 

טלי קורה מבין עיניך.

 

 

נ.ב אני לא ראיתי טענות באתר "חסון". עיני שזפו אותן כאן בפורום הורות. זאת אומרת שגם לא קיצונים הזויים אלא סתם אנשים שברגש אוהבים להאמין ל"טבעי" קונים את התאוריות הללו.

לא, אני לא מוכנה לרשום פה.בת 30
עבר עריכה על ידי בת 30 בתאריך ו' בטבת תשע"ה 19:09

א. מכיוון שכל מה שאני כותבת לך משמש לניגוח נגדי

ב. מכיוון שאין לי כוונה לפרסם שמות של רופאים שלא על דעתם. אם את לא מאמינה לי את יכולה להמשיך לא להאמין...האמון שלך או לא ממש לא משנה את מציאותם של רופאים כאלה..

 

אני לא מזלזלת במי שבוחר ללכת לפי הספר. אני רק לא חושבת שמי שבוחר לכת לפי הספר בלי שום בדיקה הוא יותר אחראי ממי שבדק היטב את הנושא והחליט שלא ללכת לפי הספר.

 

רק לסיכום- ברור שזה נושא גדול ומורכב. ברור שיש פה קשת של דיעות, ואני לא מתיימרת להציג את כלל הדיעות וגם לא את הדיעה הקיצונית ביותר נגד החיסונים.

אבל רק חשוב לי להבהיר שזלזול והשפלה (וזה קורה) של מי שמחליט אחרת הם לא לענין.

כצפוי. אז אולי באישי??...אם היית

אני פשוט מתעניינת בזה ברצינות.

 

והסיבה שאת לא כותבת היא פשוטה מאד - אין רופא ילדים/משפחה שממליץ להמנע מחיסוני השגרה. פשוט מאד כי רופא חייב לעמוד מאחורי דבריו והוא חשוף לתביעה רפואית במקרה של פגיעה.

אז הוא לעולם לא יעמוד מאחורי דברים כאלו חסרי ביסוס ומחקר הנובעים מתחושות בטן בלבד. בדיוק מה שחסר לו.

(אפילו אם נצא מנקודת הנחה שבתוך הבטן הוא כן חושב אותם. בדיוק לכן יצא מחקר מקיף אילו בדיקות וטיפולים הרופאים ממליצים עליהם גם לילדיהם ולבני משפחתם הקרובה זאת אומרת הם מאמינים בהם באמת. ואילו לא - החיסונים הוברר היו מומלצים על ידי רופאים למשפחתם הקרובה באופן גורף ומוחלט.)

 

קל לומר אני מכירה רופא ש.... ואחות ש... ומומחה ש....

קשה יותר למצוא מישהו ספיציפי כזה באמת - שמוכן לעמוד מאחורי כאלו דברים.

בלי שם , לפחות אחד , קשה לשכנע שיש אכן כזה מישהו, כי כל אחת יכולה לכתוב את דעתה בצירוף "שמעתי את זה מרופא מומחה " (במיוחד שכאן זה פורום והכותבת נותרת אפילו אנונימית) .

בכל הרשת לא נמצא אפילו אזכור אחד מאדם בעל סמכא.

 

ובנוגע לזלזול - אני ציטטתי משפט ישירות מדבריך הנוטף זלזול באנשים שסומכים על המערכת הרפואית - הורים יכולים (אם לא מחויבים) לעשות את הבירור הזה ולא רק להיות "ילדים טובים ירושלים" של טיפת חלב.

התכוונת כנראה "לא לזלזל במי שהולך לפי הספר". פשוט יצאו לך מהמקלדת בטעות משפטים מזלזלים ט.ל.ח.

 

אם ככה קחי גם את שאר הדברים שהחלטת שהם יחס מזלזל כלפי מי שלא מחסן ונוסיף להם בסוף שחשוב לכולם להבהיר שזלזול והשפלה של מי שחושב אחרת הם לא לענין - וסגרנו סיפור.

 

ושימי לב - מעולם לא הבהרת כאן מה הבעיה בחיסונים מלבד הפחד הרגשי מתופעות לוואי נדירות ביותר המצוינות על החיסון ולא מועלמות מן הציבור בשום אופן - כאלו תופעות שהמחלה מסוכנת ונפוצה הרבה יותר מהן . או מתאוריות האוטיזם שהוכחו מזמן כבדותה.

נשמח אם תחכימי אותנו בסיבות קצת יותר שכליות...

אני מכירה רופאת משפחה באחת מקופות החוליםתחיה דולה

שנותנת הדרכה אישית באיזה חיסונים לחסן ובאיזה לא, יש חיסונים שבאופן גורף היא ממליצה להימנע מהם.

 

יש חיסונים שלפי העניין לאחד תגיד שכן ולאחד שלא לפי אורח חייהם.

אם תרצי אתן לך את שמה בפרטי

 

אני יודעת על עוד רופאים כאלה אבל אותה פגשתי באופן אישי והתייעצתי איתה.

אבל היא לא אומרת לא לחסן בכלל!!דינה-די

שום רופא בעולם לא יעז להגיד דבר כזה 

ואחר כך להיות חשוף לתביעות שהילד מת מחצבת 

גם אף אחת פה לא אומרת לא לחסן כלל.אנונימי (4)
מי אמר לך מה היא אומרת? תחיה דולה

וכמו שכתבה פה האנונימית- אף אחת לא אמרה פה לא לחסן בכלל.

 

בסופו של דבר האחריות תמיד תהיה של ההורים, גם רופא שממליץ לעשות חיסון ובעקבותיו יגרם נזק לילד חשוף לתביעות, אז מה?

ונגיד שהרסנו לו את הקריירה וההורים קיבלו פיצויים מעולים זה לא יחזיר את הגלגל אחורה.

ולכן כולנו הורים ורופאים צריכים לחשוב על טובת ותועלת הילד ולא על את מי נאשים אם יקרה משהו.

רופא שממליץ את הוראות משרד הבריאות -אם היית

אינו חשוף לתביעות. משרד הבריאות יהיה אולי חשוף לתביעות - הרופא המליץ בדיוק מה שהורו לו להמליץ.

 

אם כתוצאה מקולונסקופיה (שיצאה במחקר כבדיקה שהכי הרבה רופאים לא ימליצו לבני משפחתם ) תקרה תקלה למישהו או יזהו בטעות סרטן - הרופא שנתן את ההמלצה לא יתבע כי הוא פעל בהתאם להוראות....

 

את רוצה לספר לנו באופן כללי לכולם על אילו חיסונים היא לא ממליצה ומה ההסבר? כי נראה לי שהמידע הזה הוא בהחלט מידע מעניין.

ואת לא חשופה לתביעות על מה שכתבת בפורום מוציא לשון

בבית משפט הכל יכול לקרות,תחיה דולה

ולכל כיוון, אני מניחה שאת מבינה על מה אני מדברת...

 

מכיוון שכן אפשר לתבוע היום על כל פיפס ואני חתומה פה בשמי המלא וכמובן שאיני רופאה ואיני מומחית בחיסונים אני לא אכתוב בשמה דברים ואת מוזמנת לפרטי בשמחה.

 

מה שאני כן יכולה להגיד שהעקרון שהיא הולכת לפיו (עפ"י הבנתי) הוא כזה-
בשלב הראשון-
מה הסיכוי שילד יחלה במחלה שממנה אנחנו רוצים להתחסן? מה הסיכון במחלה עצמה?

ולעומת זאת מה הסיכון בחיסון.

בשלב השני-
האם יש לנו אלטרנטיבות במקום החיסון במידה והסיכוי לחלות גבוה והסיכון מהמחלה גבוה והסיכון מהחיסון אף הוא גבוה.

 

ומתוך כל התרשים הזה יהיו ההמלצות שלה.

מן הסתם תינוק שבגיל 3 חודשים מתחיל תמ"ל והולך למעון עם עוד 15 תינוקות חשוף יותר לסיכונים מתינוק שיונק בהנקה מלאה ונמצא רק עם אימו עד גיל שנתיים, אז ההמלצות לכל אחד יהיו שונות- זה בעצם ניהול סיכונים.
 

 

תחיה אולי עדיף לנעול את הדיון הזה?ירושלמית טרייה
זה נראה חסר טעם.
לכל אחת כבר יש דעה מוצקה משלה, אף אחת לא משכנעת את השנייה, וזה מתחיל להיות לא נעים לטעמי..
כמובן אולי רק לטעמי..
לשם מה?תחיה דולה

יש נשים שקוראות את הדיון וזה פותח להם עוד נושאים למחשבה לכאן או לכאן,

אם דיון מתנהל בצורה מכובדת אני לא רואה טעם להיבהל מזה שאנחנו חושבים בצורה שונה, ב"ה שאנחנו לא רובוטים שמתנהלים אותו דבר, נכון? 

 

אם יש תגובות ספציפיות שנתנו לך תחושה לא נעימה שלחי לי קישור ואטפל בזה אבל סתם לנעול שרשור שלם בגלל חילוקי דעות זה לא משהו שאני מאמינה בו, צר לי

 

גם בית שמאי ובית הלל לא הסכימו אחד עם השני בגלל זה סגרו את בית המדרש? מתפלפל

דווקא אני למדתי הרבה מהשירשורים הללואם היית

קודם חיסנתי - כי ידעתי שאני לא יודעת ומבינה בנושא.

ולמרות שאני עדיין מצדדת בחיסון - טוב לי להיות יותר מודעת.

 

תחיה - אני לא חושבת שיש לך מה לפחד . זכות של כל אדם שאינו בעל מקצוע בנושא או סמכות לומר מה שהוא רוצה. אין שום דרך בעולם לתבוע מגיבה באינטרנט שאמרה מה דעתה ומה היא קראה או שמעה בנושאי חיסונים כן או לא.

במקרה זה יהיה אפילו מגוחך מי שיחשוב לתבוע מישהי באינטרנט שאמרה משהו והיא עוד אמרה שזה בשם רופאה והוא סמך עליה למרות שאין לה שום תעודה ואף אחד אפילו לא הבטיח לו שהשם שהיא מפרסמת הוא אכן שמה האמיתי.

תמיד תעמוד להגנתך הזכות לומר שטויות ודברים לא אמיתיים בפורום.

(וכדאי שכל אחת תיקח את זה בחשבון כולל דברים שאני אמרתי. תמיד יש מצב שאני סתם אישה משועממת שבא לה לכתוב משהו והיא כותבת אותו - ולא יהיה שום קייס משפטי לתבוע אותי. המקום היחידי שמתיר בחוק לתבוע מקשקשי פורומים - הוא מקרה של "לשון הרע" במשמעות החוק שבו פירסמת משהו לא נכון על בן אדם הוא גוף בשמם וניכרה פגיעה מוכחת בשם הטוב)

אין לזה שום קייס משפטי - יש גבול לפארנויה.

 

אני באמת אשמח לקצת יותר פירוט ואם את רוצה שלחי לו אותו באישי ואני אעלה אותו כדי שלא יתבעו אותך.

האם מדובר בהפרדה של חיסונים או בדחיה של חיסונים לגילאים אחרים.

האם יש חיסונים שבכלל אין צורך לבצע לילדים ספיציפיים.

 

בסך הכל מדובר פה בגישה חריגה בנוף הרפואי---

הרופאים שלי נניח , דוגלים בחיסונים באופן מלא ממש. (וביקרתי אצל 7 רופאי ילדים שונים בגישותיהם במהלך חיי הקצרים. עקב מעברי דירה או מומחיות ספיציפית שנדרשה)

 

נשמח ליותר מידע בנושאשייני

 אני קוראת את השרשור הזה מידי יום מאז שהוא נפתח, והוא אכן נותן לי הרבה נקודות למחשבה.

אבל גם אני שואלת (כמו האנונימית שמתחתי) האם אפשר לקבל יותר מידע ספציפי.

אולי ישנה אפשרות להסביר אלו חיסונים אינם נחוצים?

אולי אפשר להביא קישורים למאמרים מתאימים בנושא?

עד כה, עשיתי את כל החיסונים, אבל אם אקבל מידע מקצועי בנושא יתכן שאשנה את דעתי.

תודה מראש.

שולחת לך מסרתחיה דולה
תודה לך!שייני

עונה לך, למרות שהכתיבה שלך ממש לא נעימה.בת 30

ואני באמת משתדלת להיות עניינית.

מעולם לא טענתי שהסיבה לא לחסן היא רגשית. להפך- כתבתי בכמה מקומות שרגש זה לא מה שמוביל להחלטה, אלא בדיקה שכלית של נתונים.

בקצרה- אני יכולה לכתוב את העקרון שעומד מאחורי דעתי.

אני חושבת שהתערבות במערכת החיסון של תינוקות היא לא דבר פשוט וסבבה, ומה הבעיה בכלל.

זו מערכת רגישה ומורכבת, שכדי להתערב בה (= לתת חיסון) צריך סיבה מספיק טובה.

כלומר מבחינתי- השאלה היא לא למה לא לתת, אלא למה כן לתת.

בכל חיסון בפני עצמו (כמו שכתבתי כאן בתגובה אחרת)- צריך לבדוק את הסיכון שבחיסון אל מול הסיכון שבמחלה עצמה.  זה כמובן יוצא מנק' הנחה (שאת לא חייבת להסכים עליה) שאני לא רוצה להתערב במערכת הזאת מעבר להכרחי, כי זה עלול לגרום לנזק.

נזק- זה לאו דווקא ילד שמגיב בצורה חריפה או משהו כזה.

נזק זה גם ילד שבמשך כל שנות הילדות שלו הוא חולה המון, למשל. כלומר שמערכת החיסון שלו נחלשה.

אז למשל בחיסון פוליו- ברור לי שהנזק מהחיסון מתגמד לעומת הנזק מהמחלה ולכן אחסן, גם אם מאוחר יותר מההמלצה הרשמית. (וכבר הסברתי למה בתגובה אחרת).

אבל בחיסון שפעת- הסיכון שבמחלה (יחד עם אחוזי הסיבוכים המאוד מאוד נמוכים) בעיני עדיף מאשר הסיכון שבחיסון.

וכן הלאה לגבי כל החיסונים. בודקת אחד אחד ומחליטה.

 

יכול להיות שאמא אחרת תעשה שיקולים אחרים משלי. אין בעיה.

אבל כמו שכתבתי כמה פעמים- המחשבה שיש בתחום הזה "שחור לבן"- או הכל או כלום, משכילים מול נבערים, מסכנים את ילדיהם מול שומרים על ילדיהם- היא פשוט מחשבה מוטעית, שנובעת מחוסר הכרות ומחוסר הבנה של הנושא.

 

אגב, לי אין שום אינטרס בכל השרשורים האלה.

אם אני כותבת שאני מכירה, אז אכן אני מכירה, למה נראה לך שאני ממציאה?

וכתבתי לך בתגובה הקודמת למה אני לא רושמת את הרופאים הללו.

 

אם את בענין של להמשיך את הדיון הזה, אני מבקשת שתעשי את זה בצורה נעימה ועניינית, ולא משתלחת.

בכל אופן עדיף להיות ההמון הנבער שסומך על המערכת ומחסןדינה די

מאשר להיות משכיל וחכם ולוותר על חיסוני חובה (יש כאלו שלא מחסנים לשעלת פוליו חצבת ומי יודע מה עוד)

אם דברנו על אחריות - זה הרבה יותר אחראי

 

 

מסכימה חלקיתבת 30

אם יש הורים שזה לא מענין אותם ולא רוצים בכלל להתעסק עם זה- עדיף שיחסנו הכל בזמן וזהו.

אבל מה לעשות שיש כאלה שזה מאוד מעניין אותם, וקשה להם לקבל הכל כמובן מאליו, ולכן הם טורחים לברר ולבדוק.

וכבר כתבתי שבעיני הורים שלא מחסנים בכלל בלי שהם עשו בירור על הנושא הם בעיני חסרי אחריות בענין זה.

אאל"ט, לפי הערכתי, רוב ההורים הרציניים, שעשו בירור הגון- החליטו לחסן חלקית, לפצל, לדחות וכד'.

אני חושבת שאין הרבה מאוד משפחות שעשו המון בירורים ואז החליטו לא לחסן בכלל.

טוב לדעת קודם כל שאת בסך הכל מפרידה חיסונים.אם היית

יש הבדל גדול בין נושא הפרדת החיסונים לנושא ההמנעות מחיסונים...

החיסונים אכן מאוחדים רק כדי להקל על ההורים ולגרום לכמה שיותר חיסונים להתבצע בלי סחבת ועומס מיותר.

הפרדת חיסונים היא רעיון מועיל ובהחלט יש הרבה רופאים שממליצים עליו למי שיש לה יכולת טכנית וזמן לארגן היטב ולנהל את כל החיסונים בלי שהענים יפול בין הכסאות.

 

הייתי שמחה לדעת מה "עניני ולא משתלח בכלל" במשפט (המודגש) : לי אין שום אינטרס בכל השרשורים האלה.

איזה אינטרס לדעתך יש לי ולדינה די ולרבקה שיין ול I666 ולשאר אלו שלא חושבות כמוך בדיון הזה?!

 

רק להומאופתים וטבעונים למיניהם יש אינטרס כספי להפיץ את דעותיהם ולהביא אותם לקהל.

הרפואה הקונבנציונלית ממומנת היטב ולא זקוקה ליח"צ בפורום זניח כמו ערוץ 7.

 

חבל שאת שוב נדחפת לפינה של לב אמיץ אחרי שכבר הענין הובהר פה. זה לא תורם לעניניות הדיון.

עונהבת 30

א. אם זה ממש משנה לך מה אני עושה- אז חלק אני מפרידה, חלק לא נותנת וחלק נותנת מאוחר. כפי שכתבתי כבר- כל חיסון לגופו.

האמת שזה בעיני לא כ"כ משנה מה אני עושה- אלא יותר העקרון- שיש חשיבה והגיון מאחורי הדברים, ולא בורות וטפשות.

ב. איחוד חיסונים זה לא רק כדי להקל על ההורים אלא גם כדי להקל על המערכת. מצטערת, אבל שיקולי המערכת פחות חשובים לי מאשר שיקולי בריאות אחרים. ובתור אמא אחראית אני דואגת שהילדות שלי יקבלו מה שחשוב- גם אם זה יגמר בגיל 5. (כי בחורף אני לא מחסנת...)

ג. הרפואה הקונבנציונאלית ממומנת היטב, זה נכון. ודווקא משום כך יש לה כוח בידיים לבטל ולהשפיל את מי שלא הולך איתה יד ביד. ואני חוויתי את זה על בשרי כשהבת שלי היתה  מאושפזת (לא..לא עם פוליו ח"ו ולא עם סיבוכי שפעת...סתם דלקת ריאות.), וחטפתי צעקות מאחת הרופאות שם, כאילו היא המורה ואני ילדה בכיתה א' שחייבת לה משהו, וכאילו הילדה שלי היא לא שלי אלא של המדינה.

ב"ה שידעתי מה לענות לה, והרופאה השניה שקלטה אותי כבמשך ימי האשפוז, והבינה שאני לא סתומה הורידה אותה ממני.

ויודעת מה? אני גם מברכת את האחות שלנו בטיפת חלב, שלמרות שהיא לא תמיד מבינה אותי ועוד כמה הורים- היא מאוד מתחשבת ודואגת שיהיו חיסונים שאנחנו רוצים, וזורמת איתנו באופן כללי.

 

ויודעת עוד משהו? אפילו נתתי לילדה חיסון נגד דלקת ריאות בחורף שאחרי- כי היא הייתה עם רגישות גדולה במערכת הנשימה ועשינו כל מה שיכולנו כדי להגן עליה- כולל חיסון וגם כולל חדר מלח.

אני כותבת את זה כדי להבהיר שוב- שחיסונים זה דבר מורכב, תלוי ילד וסביבה, ומתן חיסונים באופן אחר הוא לאו דווקא מעשה לא אחראי. 

 

אני לא טבעונית ולא הומאופתית, סתם מורה באולפנה ומדריכת טיולים במקצועי....אין לי פה שום אינטרס. רק מקומם אותי לקרוא שוב ושוב את הדעות ה"שחור לבן" הזה, כשהמציאות היא רחוקה מזה מאוד.

 

מה בדיוק קרה לאותם ילד או שניים שנפגעו?l666

איך את יודעת שפגיעה בגלל חיסון?

ניסיון פרטי שלי בהחלט בא ללמד אותי משהו, בזה אנחנו שונים ממתבגרים - בניסיון שצברנו

יש לי חברות שלא מחסנות ולא ראיתי שום מודעות

דוגמא אחד - שאלתי חברה שלא מחסנת האם היא עצמה מחוסנת מאדמת, והיא אמרה לי שלא יודעת

למרות שזה בהחלט שיקול לאישה בגיל פוריות וזאת אחת הבדיקות דם, יכול להיות שהיא לא מחוסנת כי אני לא מאמינה שאפשר לא לדעת כזה דבר אחרי כמה הריונות

חברה שנייה שלא חיסנה מפוליו אבל הרשתה לילד קטן לשחק במים רותחים מברז ולרוץ ולהשפריץ חומר לניקוי זכוכיות, מסביבו היו עוד ילדים קטנים

עוד שתי חברות נמצאות בטבעי וחיסונים זה חלק משיטה, אם אתה טבעי אז אתה לא מחסן או לפחות עושה משהו בכוון

לדעתי טבעונות זה מין דת חדשה עם חוקים משלה - היא אומרת לך איך ללדת, מה לאכול, מה ללבוש, מה לחשוב, אולי יש עוד כללים שאני לא מכירה, אני מניחה שאצל חילונים טבעוניים זה לגמרי תחליף לדת 

 

הלך עליך - הערת שדים מרבצם אנונימי (4)
הלך עליך - הערת שדים מרבצם אנונימי (4)
חיכיתי בסבלנות שמישהו יזכיר את נושא האוטיזם....רבקה שיין

לא רציתי לעורר דובים משנתם, אבל הנה מישהו כבר הזכיר את נושא האוטיזם.

אז ככה: אני אימא לילדה אוטיסטית, ואני מחסנת בכל החיסונים (שפעת – לא תמיד, בלי קשר לאוטיזם)

רציתי לומר לכם שלושה דברים לגבי הקשר בין חיסונים לאוטיזם:

  1. בתחילת הדרך, היינו בטיפול משפחתי במרכז מפנה, ושם רכשנו ידע מקצועי לטיפול בילדה.

    מרכז מפנה מאוד מעודדים תזונה טבעית, אבל את דעתם לגבי החיסונים אני מצטטת מתוך האתר:

    במחקרים עדכניים שנערכו בעולם לא נמצא כל קשר בין מתן חיסונים לתינוקות ואוטיזם. לפני למעלה מעשר שנים התפרסם מחקר באנגליה בדבר הקשר בין חיסונים לאוטיזם וזאת בעיקר בשל מרכיבי הכספית הנמצאים בקוקטיל החיסונים. כעבור מספר שנים הסתבר שהמחקר הוטה בכוונת תחילה והחוקר נתבע משפטית והודה בכך. אך העניין כבר חולל סערה גדולה בקרב הורים ואנשי מקצוע. יתכן שתינוקות במצבים של פרה דיספוזיציה רגישה יכולים במצבים די נדירים להיפגע מחיסונים בתופעות של חום גבוה, פרכוסים או פגיעות נוירו פיזיולוגיות אך אלו אינן קשורות לאוטיזם.
    בישראל קיימת קבוצת בקורת בקהילה החרדית הקיצונית אשר בה לרוב לא מחסנים את התינוקות, ומסתבר ששכיחות מקרי האוטיזם בקהילה זו אינה פחותה.

  2. יש הורים שרואים את החיסון המחומש כסיבה לאוטיזם בגלל שהמנה האחרונה של המחומש ניתנת בגיל שנה, ואצל רב האוטיסטים יש נסיגה התפתחותית קיצונית לאחר גיל שנה.

    רציתי לומר לכם, שבגלל ניתוח שעברתי לאחר שנולדה בתי האוטיסטית, בתי קיבלה את כל החיסונים מאוחר. גם אצלה חלה נסיגה קיצונית לאחר גיל שנה, למרות שאת המנה האחרונה של המחומש, היא קיבלה לאחר הנסיגה.

  3. שאלתי מדריכה מומחית במרכז מפנה, מה פשר הנסיגה שבאה דווקא לאחר גיל שנה. היא הסבירה לי שאצל כל תינוק, לאחר גיל שנה, חל שינוי בדימוי העצמי. עד גיל שנה תינוק רואה את עצמו כחלק בלתי נפרד מאימו. לאחר גיל שנה כל תינוק מתחיל לחוש ישות נפרדת מאימו ולחוש עצמאות. זה השלב שבו הילד האוטיסט נסגר בתוך עצמו.

ודרך אגב אני שייכת לאימהות שחושבות שאחד ההורים חייב להיות עם התינוק בזמן החיסון הראשון!

מדובר פה על ויטמין k שניתן בטיפות במקום בחיסוןיעל מהדרום
מעבר לזה שהן מסכנות את עצמן ואת ילדיהן (אל תסקלו אותיאנונימי (6)

זוהי דעתי ושכל אחת תחשוב ותעשה כרצונה)- הן מסכנות את הסביבה כולה. 

ומי כמונו יודעות כמה, לדוגמא, צריך להיזהר בשליש הראשון (ובכלל בהריון) מאדמת/CMV. 

המון מחלות נעלמו מהעולם בזכות חיסונים. חבל ועצוב בשביל כולם.

זה לא מדויק להגיד שזה מסכן את הסביבה ואת הילדיםבת 30

כלומר- אני מסכימה עם האמירה הזאת בנוגע למחלות כמו פוליו וכד'- שב"ה נעלמו מרוב חלקי העולם.

אבל הדוגמה של אדמת היא חצי נכונה.

אני מתכוונת לכך שלכל אישה שרוצה להיות בהריון יש אחריות על עצמה ועל העובר שלה- וכל אישה שמתחתנת רצוי שתעשה בדיקת דם לפני ההריון כדי לוודא שיש לה נוגדנים.

אז זה לא באמת נכון להאשים הורים של ילדה שחלתה באדמת בכך שאישה בהריון נדבקה ממנה. האחריות היא קודם כל על האישה. וגם ילדה שלא חוסנה יכולה להתחסן לפני החתונה. לא חייבים בגיל שנה!

 

לגבי CMV- זה בכלל לא קשור, גם ככה אין לזה חיסון.

 

ולגבי אמירות כוללניות כאלה- אכתוב שוב: נושא החיסונים הוא מורכב וגדול.

כשאני בוחנת את הנושא אני מתייחסת לכל חיסון בפני עצמו, וממש ממש לא את כל החיסונים כיחידה אחת.

יש הבדל עצום הין חיסון פוליו לחיסון רוטה.

יש הבדל ענק בין חיסון טטנוס לחיסון אבעבועות

ויש הבדל עצום בין חיסון דיפטריה לבין חיסון שפעת.

יש הבדל בין חיסון שנועד להגן על הילד לבין חיסון שנועד להגן על האוכלוסיה

יש הבדל בין חיסון שנועד להגן מפני מחלה שכיחה לבין חיסון שנועד להגן מפני מחלות שב"ה כבר אינן שכיחות.

וגם יש משמעות גדולה בעיני לגיל שבו ניתן החיסון.

 

אז לבוא, תחת כיסוי "אנונימי" ולכתוב שכל הנשים האלה מסכנות את חיי ילדיהן זה ממש, אבל ממש, חסר משמעות. 

א. כי אין "כל הנשים"- יש טווח מאוד רחב בתוך אלה שלא מחסנים לפי המלצת משרד הבריאות. יש כאלה שלא מחסנים בכלל, יש כאלה שמחסנים חלקית, יש כאלה שמחסנים מאוחר. בקיצור- זה ממש לא אחיד.

ב. כי אמירות כמו "חבל ועצוב" הן אמירות מאוד מצומצמות, סליחה על החריפות. אלו אמירות שלא רואות בכלל את האפשרות שאפשר ולגיטימי גם לחשוב אחרת.

 

בת 30, את כותבת דברים מאוד הגיוניים!חן שחר

הבעיה היא שאני מכירה דפי הנחיות לחיסונים, שממליצות לעשות הכול,

וראיתי גם מאמרים שכותבים נגד החיסונים באופן קיצוני.

את יכולה בבקשה למצוא מאמר טוב שמסביר למה נועד כל חיסון, מה באמת נחוץ, ומה עלול להזיק?

מאוד נשמח להסברים מעשיים.

תודה מראש

אני לא חושבת שיש מאמר אחד כזה...בת 30

ואני גם לא חושבת שלכל התינוקות מתאימה אותה שגרת חיסונים.

תינוק שיונק ונמצא בבית עם אמא- הוא יותר מוגן מאשר תינוק עם תמ"ל שנמצא במעון עירוני, למשל.

אני מניחה שגם אני בעצמי- אם הייתי גרה במקום אחר ולא הייתי מניקה זמן משמעותי- הייתי גם מחסנת יותר.

 

אגיד לך עוד דבר- בין שתי הקצוות יש טווח מאוד גדול של דיעות, ונראה לי שהדרך היחידה זה פשוט להתחיל ללמוד את הנושא. כן, קצת להיחשף לדעות הקיצוניות, לאזן אותן עם ההנחיות הקונבנציונאליות, ולקרוא הרבה חומר.

עוד דרך לברר: 1. יש מרכז בת"א שנקרא "mamay". זה מרכז רפואי לילדים שמשלב רפואה רגילה עם משלימה, והם נותנים שירות מידע לחיסונים- אפשר להגיע, להיפגש איתם והם פורשים את כל המידע ואז ההורים מחליטים. האמת שאני לא הייתי אצלם, אבל כן יצרתי קשר וכמעט נפגשתי- בסוף איכשהוא לא יצא לפועל. בכל אופן- התרשמתי שהם רציניים, ויש להם גם אתר אינטרנט.

2. כמו שכתבתי- יש רופאים רגילים שאפשר להגיע ולהתייעץ איתם. אני יודעת על כאלה בירושלים וביו"ש.

 

ולסיום- בקצרה רק אגיד שיש הרבה משחק עם החיסונים, שגם טיפת חלב מאפשרת.

נניח- יש לא מעט הורים שלא רוצים לתת חיסון מחומש אלא רק משולש (טטנוס דיפטריה שעלת) או כפול (טטנוס דיפטריה), והחיסונים האלה נמצאים בסניפי טיפת חלב, או שאפשר להזמין אותם.                              יכולה להגיד לך שכל פעם שהלכתי לחסן במשולש- תמיד היה במרפאה.

עוד דוגמה- אפשר לדחות חיסונים. אחת הסיבות העיקריות שנותנים את כל החיסונים עד גיל שנתיים היא שאחרי גיל שנתיים הרבה ילדים פשוט כבר לא מגיעים לביקורת בטיפת חלב. אבל זה לא אומר שאי אפשר לחסן אחרי גיל שנתיים. להפך- מבחינת מערכת החיסון של התינוק יש יתרון לחיסון מאוחר. כך שחיסון פוליו, למשל- שהוא חיסון למחלה שאינה שכיחה- אפשר לדחות לאחרי גיל שנתיים. (ולהיות עם יד על הדופק- כשהיה את החשש מפוליו לפני שנה וחצי- כן נתתי לתינוקת בת חצי שנה חיסון לפוליו.)

 

טוב יש לי עוד הרבה להגיד אבל אני חושבת שהענין הוא לא שמישהי תקרא את התובנות שלי ולפי זה תחליט. הענין הוא שכל משפחה שזה מעניין אותה- תבדוק בעצמה ותחליט בעצמה.

קישור - למי שמענין אותהבת 30

http://www.mamay.co.il/homesites/pageGen.asp?Page=14617

ייעוץ חיסונים של מרכז "mamay"

תודה לךחן שחר

אכפת לך להסביר  מה העניין בלתת חיסון משולש במקום מחומש?

זאת המלצה שקיבלתי מרופאת ילדיםבת 30

שגדלתי אצלה...

הענין הוא שחמש מחלות בבת אחת זה התמודדות רצינית בשביל תינוק בן חודשיים או חצי שנה. (כאמור- מערכת החיסון של תינוקות מבשילה בגיל בוגר יותר), ולכן- היא המליצה לצמצם.

המחומש מורכב מפוליו, דלקת קרום המוח, טטנוס, דיפטריה ושעלת.

המשולש מורכב מטטנוס, שעלת ודיפטריה.

אז אני בוחנת מה קריטי באופן כללי, ומה קריטי לפני גיל שנתיים- ומה לא:

שעלת- עלולה להיות קטלנית ח"ו לתינוק עד גיל חצי שנה או שנה ויחד עם זאת היא מחלה שקיימת בשטח, גם אצל ילדים שחוסנו.

טטנוס- לא מחלה מדבקת בין ילדים אלא חיידק קטלני שעלול להימצא בחלודה וגם באדמה. מכיוון שהילדות שלי ספציפית אוכלות חול וזוחלות באדמה ובחוץ מגיל מאוד צעיר, היה לי חשוב לתת להן.

דיפטריה- גם כן מסוכן.

פוליו- כמו שכתבתי- לדעתי חייבים לתת אבל אפשר לדחות לאחרי גיל שנתיים כי זו לא מחלה נפוצה באיזורנו, וגם יש חיסון נפרד לפוליו בטיפת חלב.

דלקת קרום המוח- זו אכן מחלה מסוכנת, אבל החיסון ניתן רק לסוג מסוים של המחלה ולכן בעצם הוא לא "הרמטי", ואחרי גיל שנתיים ממילא לא מחסנים נגד הדלקת.

 

אז ע"פ סך השיקולים שלי, ואני מדגישה שלי- מכיוון שהתינוקות שלי עד כה יונקות לאורך זמן, לרוב איתי בבית עד גיל שנה לפחות, ולא חשופות לכמויות גדולות של אנשים- החלטתי לתת להן רק את המשולש.

המופילוס אינפלואנזה זן Bאם היית

המופילוס אינפלואנזה זן b

 
 
 
 
סימני המחלה
המופילוס אינפלואנזה b גורם לדלקת קרום המוח, אלח דם (זיהום בדם) ולדלקת ריאות. דלקת קרום המוח מתאפיינת בחום, כאבי ראש, הקאות וערפול ההכרה. החיידק גורם לתחלואה קשה עם סיכון לפגיעה קבועה במערכת העצבים (פיגור שכלי, פרכוסים, חרשות), ולתמותה. 
מרבית התחלואה היא בקרב ילדים עד גיל 4-5.
 
גורם המחלה
חיידקים מסוג המופילוס אינפואנזה מזן b הם חיידקים הנמצאים בדרכי הנשימה העליונים של בני אדם.  

דרכי ההעברה
דרכי ההדבקה הן על-ידי פיזור החיידק לסביבה בעת שיעול, עיטוש או מגע עם הפרשות מהאף וליחה.
 
היסטוריית המחלה בישראל
משנת 1994 נכנס החיסון נגד חיידק המופילוס אינפלואנזה זן b לתוכנית שגרת החיסונים בישראל.  מאז ירד מספר החולים בדלקת קרום המוח מחיידק זה מ- 200  בשנה לכ - 10 בלבד.
 
 
 
דלקת עוצבה חיידקית ממקור המופילוס אינפואנזה b בשנים 1970-2013
 
אני מניחה שאכן החיסון לא מתיימר לפתור את כל סוגי המחלות מכל סוגי החיידקים. אלא פונה רק לחיידק הספיציפי הזה שהוא מסוכן מספיק. הנתונים שמציג משרד הבריאות באתר מרשימים מאד.
אני מכירה את הנתונים האלה פחות או יותר.בת 30

יש עוד נתונים.

1. מאז שהוכנס החיסון הזה- אחוז תמותת הילדים מדלקת קרום המוח אכן ירד, אך אחוז תמותת ילדים ממחלות באופן כללי נשאר אותו דבר. מסתבר שיש מחלה אחרת (לא זוכרת עכשיו בדיוק במה מדובר, ראיתי את הנתון הזה לפני כמה שנים)- שמאז שהוכנס החיסון הזה- התחלואה בה עלתה בכמעט 600%!!!

(זה מזכיר קצת את הgbs- שהמדיניות לגביו כבר לא חד משמעית כי לא הוכח שיש ירידה בתמותת התינוקות באופן כללי, גם אם יש ירידה בתמותה מהgbs))

האם זה קשור? או שכן או שלא. כדי להוכיח קשר צריך כמה וכמה מחקרים.

 

2. יש עוד סוג של דלקת קרום המוח שנגדה לא מחסנים. אני לא יודעת למה. יש לי אחיין שחלה פעמיים בדקלת קרום המוח למרות שהוא חוסן.

 

3. הנתונים האלה הם לגבי תחלואה. השאלה כמה אחוזים מכל החולים נפגעים. כלומר- בשיקול של סיכון חיסון מול סיכון מחלה- האם הסיכון בפגיעה בלתי הפיכה מהמחלה גובר על סיכון מהחיסון עצמו?

 

למעשה את סומכת על כל האמהות התמימות שכן מחסנותאנונימי (7)

כשאת לא מחסנת. פוליו היא מחלה שהיכתה פה בארץ קשה מאוד המחלה לא שכיחה כי אחרים מחסנים אם מדי הרבה אנשים יעשו כמוך ויפסיקו לחסן היא תתפרץ בענק והנפגעים הראשונים יהיו אלא שלא מחוסנים ואחר כך גם אלו שהחיסון שלהם התיישן ומערכת הבריאות סומכת על כך שהאוכלוסיה מחוסנת אז בעצם את מחסנת בכל מה שאת לא סומכת על העדר ובכל השאר לא.

אבל זו טענה לעוסה שכבר הגבתי לה, אא"כ לא טרחת לקרואבת 30

את כל מה שכתבתי.

בקצרה:

א. אני לא מייצגת את כל קשת הדיעות של מי שלא מחסן לפי ההמלצות.

ב. אני מסכימה לגמרי עם הטענה שלך לגבי המחלות שנעלמו מהעולם בזכות החיסונים. רופא טבעוני אמר לאחותי לפני הרבה שנים "מי שלא מחסן נגד פוליו וטטנוס הוא טיפש או רשע". אי לכך ובהתאם לזאת אני בהחלט מחסנת נגד פוליו, אלא שאני עושה את זה אחרי גיל שנתיים, ולא לפי המלצת משרד הבריאות.

ג. לא כל החיסונים הם נגד מחלות כמו פוליו, וגם על זה כתבתי. חיסון לשפעת או לרוטה זה לא כמו פוליו. גם לא חיסון אדמת או חזרת. וזה מה שכתבתי כאן כבר מליון פעם: כל חיסון נבדק לגופו. אי אפשר לכלול את כל החיסונים באותה קטגוריה.

 

ומה שכתבת הוא נכון לפוליו, ובערך רק לפוליו, ומאוד לא נכון לגבי שאר החיסונים.

ויטמין K - זה לא חיסון, אלא הזרקת ויטמיןיעל -ND

ויש מחלוקת מומחים לגבי חיוניות הדבר.

מאחר ומדיניות משרד הבריאות היום להזריק - כל פעם שמישהו נפגע או חשש נפגע מחוסר ויטמין K - עושים מזה רעש גדול, ואף פעם לא מזכירים את אלה שנפגעו מהזרקתו.

זהו, בעצם המייחד היחידי בין ויטמין K לחיסונים.

את טוענת שהם מחסנים סתם כי משעמם להם ?!דינה-די

ומה שייך להיפגע מההזרקה של זה ?! (חוץ מהכאב )

ואותי מעניין בשביל מה פותחים שוב ושוב שרשורים כאלה+mp8
הרי כל אחד במילא דבק בעמדתו. אז מה הטעם?? להבעיר אש??
למה? אפשר להיפתח לעמדה שונה משלך, ולשמוע דעות נוספותמשיח עכשיו!

עליי זה עובד לפעמים.

וגם עלי.אם היית

גם תוך כדי ויכוח - אני שומעת דעות שונות , חושבת עליהם.

יש דברים ששיניתי עליהם דעה...

נניח ללידות בית במקרים שהכל תקין. אני לא אעשה את זה כי לא מתאים לי הרעיון ללדת בבית מבחינות טכניות.

אבל הרעיון נראה לי פחות הזוי מפעם אם שומרים על הכללים בקפדנות.

העיקר שלא תעשי את זה דינה-די
היא עשתה את זהמשיח עכשיו!

אם היית ילדה בבית?! מתכונן?! לא נראה לי...דינה-די
ילדתי בבית מודה באשמה...אם היית

אבל זה היה לא מתוכנן.

 

שקלתי באותו הריון ללדת לידה מחוץ לבית חולים כדי שלא יכסתח"ו עלי (היתה סיבה לפחד) ובררתי על הנושא ובסוף החלטתי שלא.

אבל לא בבית - א. כי זה לא מתאים לי(ילדים , שכנים וכו'). ב. כי הוא לא מספיק קרוב לבית חולים.

וזה היה בהשפעת הפורום פה... קודם לא חלמתי על כאלו רעיונות.

 

השם שמע שבררתי בהתחלה כאלו רעיונות - וזרק את זה עלי בלי תכנון---

בתור אחת שלומדת נטורופתיהאימל'האחרונה

אני נתתי 

אבל למדתי שאם האמא אוכלת הרבה עלים ירוקים (שיש בהם ויטמין k)

אין צורך לתת 

אך לא להיות טבעיים ולא לתת פיתרון בכלל

אגב אני לא ידעתי שיש אפשרות לטיפות..

 

משחקי התפתחות לילדה בת שנה ושמונהאנונימית בהריון

אני מחזירה אותה מהגנון ב4 ועד 7 אני כל יום מחדש מחפשת במה להעסיק אותה,

יש רעיונות למשחקים שמעודדים התפתחות?

 

קניתי לה לא מזמן כמו קוביה עם צורות בפנים שמוציאים וצריך להכניס כל צורה לחור שלה- ממש אוהבת!!!

גם תיבה מרובעת של חיות שלוחצים/מזיזים כפתורים והן קופצות מעסיק אותה ממש יפה

כמובן גם ספרים ובימבה ולצאת אבל אני מחפשת עוד רעיונות

מגנטיםדרקונית ירוקה

לשטוף איתך כלים (אפשר גם לבד)

בובות ועגלה

כלי מטבח

בצק

כדור

מכוניות

פאזל פשוט (2-4 חלקים, לפי מה שהיא מצליחה)

פאזל עץ שמתאימים צורה לתוך שקע

לוטו

וואו תודה!!!אנונימית בהריון

ממש רשימה מרשימה 😊

לשטוף כלים זה לא מוקדם מידי בגיל הזה?אנונימית בהריון

היא מאד אוהבת מים 

כלי פלסטיקדרקונית ירוקה
אני שוטפת את הכלים השבירים והפעוט/ה שוטפים סכו"ם וכלי פלסטיק
אפשר טיפים איך לשטוף כלים עם ילד?מרימוש!
הוא ממש רוצה אבל אני אף פעם לא בטוחה איך יצא נקי
בן כמה הוא?יראת גאולה

בגיל הקטן הם לא נעלבים אם תשטפי אחריו שוב, מבחינתו זה משחק.

הוא עומד לידך, את מניחה קרוב אליו כמה כוסות פלסטיק וכמה כפיות, הוא מסבן ומניח חזרה בכיור...

בסוף כשאת שוטפת הכל, את יכולה לתת גם לו לשטוף את הכלים 'שלו' ולהניח לייבוש. אבל גם בלי זה, הוא ייהנה לשטוף איתך כי הם מאוד אוהבים את המשחק במים ובסבון.

חח בן 3מרימוש!
היום נתתי לו קצת כי הוא פשוט הודיע לי שזה מה שהוא עושה, ואז שטפתי שוב אבל לפחות הוא נהנה
לא יוצא נקי 😅דרקונית ירוקה

אני שמה במקום שונה את מה שאני שטפתי ואת מה שהוא שטף. את שלו מחזירה לכיור אחרי שהוא עובר למשחק אחר.

בשטיפה לכל אחד מאיתנו יש ספוג. הוא שוטף ומסבן להנאתו, באיזה סדר שרוצה וכמה פעמים שרוצה. אני שוטפת באמת, קודם סכינים חדים וכלים שבירים ואז מה שנשאר מהכלים האחרים

לא יוצא נקי 😅דרקונית ירוקה

אני שמה במקום שונה את מה שאני שטפתי ואת מה שהוא שטף. את שלו מחזירה לכיור אחרי שהוא עובר למשחק אחר.

בשטיפה לכל אחד מאיתנו יש ספוג. הוא שוטף ומסבן להנאתו, באיזה סדר שרוצה וכמה פעמים שרוצה. אני שוטפת באמת, קודם סכינים חדים וכלים שבירים ואז מה שנשאר מהכלים האחרים.

לקחת בחשבון שהילד, בגדיו וכל הסביבה ירטבו. סיר עם מים שמנסים לשטוף בהחלט עלול להשפך על הרצפה

תקחי סיר/ קופסה/ קערה גדולהאמאשוני

תכניסי לשם כלים קטנים מפלסטיק או כפיות מתכת, שימיממעט מים עם מעט סבון ושישפשף בהנאה 😄

כמובן אח"כ שוטפים הכל שוב.

אפשר גם לתת כלים נקיים מראש ואז לשטוף רק מהסבון.

הבן שלי בן 3 ממש אוהב לשטוף כליםרוני_רוןאחרונה

אנחנו נותנים לו משטח להניח את הכלים השטופים..

ואחכ עוברים עליהם.

כשהוא שוטף חלבי, אני בשרי וכו'..

יו עוקבתכנה שנטעה
הבן שלי כמעט באותו גיל, בעיקר מעסיקים אותו משחקי עם מוזיקה. שהוא לוחץ וזה מנגן מנגינה, או ספר שירים שהוא לוחץ והספר מנגן בית בית, קסילופון וכו. קניתי לו גם קופסא כזאת עם צורות אבל הוא פשוט פותח מהחור הגדול ומוציא/מכניס את כל הצורות לא דרך החורים חחח כמובן שהכי אוהב גינה ואין מה לדבר... קיצר מסתכלת על התגובות
המפתח להתפתחות (זה שם של משחק, מאוד נחמד)מתואמת

שירי משחק ואצבעות (הקטנה שלי משוגעת על זה).

עגלה ובובה.

סתם לפזר כל מיני צעצועים ואז לאסוף.

להיכנס למטבח ולפתוח ארונות ולהוציא כלים כדי שלאמא תהיה יותר עבודה בערב.

לטפס על דברים בצורה מסוכנת ולהפיל לאמא את הלב.

לחטט לאחים הגדולים בדברים שלהם, לפלח משם אוצרות, ואז להסתכל בעיניים תמות כשהם כועסים.

להיכנס לשירותים ולא להבין למה לאחות הגדולה יותר יש התנגדות להיכנס לשם - הרי יש שם כל כך הרבה אוצרות! מים שאפשר לזרוק לתוכם דברים, מברשת אסלה מעניינת, אסלה שאפשר לפתוח ולסגור שוב ושוב...

🤭😅😵‍💫

😂😂 איזה תיאוריםיעל מהדרום
לק"י

אצלינו הקטן (7.5 חודשים) גילה את השירותים והמקלחת🤦‍♀️

חחחח מדוייקרקאני

יום אחד מצאתי כתמים כחולים על הרצפה

ממש עקבות מסלול שלם

עד שגילית שהגברת שלפה את הסבון אסלה הכחול והלכה איתו בכל הבית

מאז יש סבון אסלה שקוף😅

מגנטיםאיזמרגד1

מגה בלוקס

משחקי דמיון כמו כלי מטבח ובובה ועגלה

מגדל טבעותיראת גאולה
משחקי השחלה ביתיים - למשל קיסמים (או עדיף גפרורי יצירה לא צבעוניים) לקופסת תבלינים ריקה או כרטיסי אשראי ישנים לתוך קופסת מטרנה עם חור מתאים במכסה.
לתת לה לשחק בקצףSeven
אני נותת לילדים בקצף גילוח אולי לגיל הזה הייתי נותת קצפת הזו שמוכרים המוכנה התחושה הזו ממש כיפית להם
הבן שלי בן שנה ו10רוני_רון

ממש אוהב מגנטים, בונה דברים מרשימים

ועוד רשימה -

מגה בלוקס

פאזלים - תתחילי מקטנים, הוא עכשיו בונה פאזלים 24 חלקים לבד, אבל חשוף לזה מגיל קטן.

מאודדד אוהב לצייר

כלי אוכל ומטבח קטן

אצלי בת שנה ו7ברונזה

מאוד אוהבת מדבקות

וגם טושים (לצערי צבעים לא) אם יש לך כח אז גם גואש

ובר בצק

אני לאחרונה הבאתי לה 2-3 אנשים של פליימןביל והמגלשה מאודד שמחה

מתי התחילו והפסיקו לכן הבחילות בהריון?מעיין34

לא יודעת כמה זה הגיוני אבל אצלי התחילו לפני שבוע 6

שבוע 5 עד שבוע 14פרח חדש
שבוע 3 עד 40נברשת

אבל היפראמזיס חריף אז לא יודעת אם זה מדד.


פעם רופאים לא האמינו לי פשוט ואמרו שלפני שבוע 7 זה לא קשור להריון או שאני מדמיינת...

היום כבר מכירים ולא מזלזלים.

בכל מקרה תדעי ששום שלב לא מוזר. הבחילות יכולות להגיע בכל שלב. זה הגיוני ואמיתי וכדאי לך לבקש טיפול שיעזור לך.

בהצלחה!! זה קשוח בחילות ❤️

6 עד 12 אם אני לא טועהרקאני
היפאמזיס לא חמור- 5 עד 28גפן36

בלי היפראמזיס- 5 עד 18

ב"ה לא סובלת הרבה מבחילות בהריונותמסע של החיים
אבל גם המעט יחסית שיש לי מתחיל בשבוע 6 ומסתיים בשבוע 14 תמיד. רק העוצמה קצת משתנה מהריון להריון
וואו איזה כיף לך! תודי לה' ממש.פומלה
בהחלט!מסע של החייםאחרונה

תודה לה' בלי קשר על מלא מלא ניסים בהריון.

אל דאגה, סובלת מאוד בהריון מדברים אחרים;) 

בערך 6 עד 18הבוקר יעלה
...מוריה

התחילו בשבוע 8,

וערב לפני הלידה עוד לקחתי בונגסטה. 😅

(לקחתי גם זופרן. אבל הוא נגמר לי כמה ימים לפני הלידה ולא קניתי חדש)

אתן מצליחות לברך ברכת המזון ותפילות וכו כאימהות?ממתקית

כי אני ממש לא.
אפשר לומר שאפילו הורדתי מעצמי את ברכת המזון
שלא נדבר על תפילה
ולאט לאט גם כשאני ביום חופשי ולבד, כבר מתעצלת לברך ולהתפלל.
נהייה לי הרגל כזה שכל הזמן תירצתי- טוב לא אברך, כי עוד שניה הילד צריך אותי ואז גם ככה לא אהייה מרוכזת.
אבל זה כבר הרגל קבוע גם כשאני לבד.
איך חוזרים לברך?
כמובן יש לי אמונה, וחזות דתית והכל, בעלי מתפלל 3 תפילות, יש לו שיעורי תורה קבועים...אבל באמת שאין לי סבלנות לתפילות וברכת המזון, הדלקת נרות שבת בקושי רק מברכת בחיפזון (מברכת לרוב את ברכת המזון המקוצרת). פעם כל תפילה אצלי הייתה תפילה, וסגולות, וברכות, היום? כלום. 
וגם ממש מפריע לי שאני לא דוגמה לילדים, הם גם לא מקפידים, וברור לי שזה בגללי. הם לא רואים אותי, וכיוון שאני לא מקפידה, גם לא רואה זכות להעיר להם.
איך אני מחזירה את הרגל ברכת המזון ותפילה אחת ביום לעצמי? ולילדים? 

ברכת המזון אני מברכת, ודאימתואמת

לפעמים באמת מקצרת ולא אומרת מהרחמן.

לא יכולה לומר שהברכה נעשית בכוונה של ממש

תפילות לצערי זה רק ברכות השחר ותהלים. (ברכות השחר זה לפני שהילדים קמים) פעם הייתי מתפללת תפילה אחת בשבת (בד"כ מנחה) אבל לאחרונה לצערי אין לי כוח אפילו לזה, כי זה דורש לעמוד, ובאמת הריכוז בתפילת עמידה חשוב יותר...

וגם לי נקיפות מצפון שאני מזכירה לילדים להתפלל או שולחת אותם לתפילה ובעצמי לא...

בכל אופן, בקשר לברכת המזון - זה חינוך טוב לילדים שרואים שאסור להפסיק באמצע הברכה גם אם לילד יש משהו דחוף. (גם בתפילה זה ככה, כמובן...)

אני משתדלת גם ללמוד פרשת שבוע, וזה משהו שאפשר להפסיק בו באמצע אם ילד צריך אותי, ומצד שני אני לרוב לומדת בקול, אז הילדים רואים ושומעים. אז אולי אפשר משהו כזה...

ברכת המזון כן, תפילה פחותDoughnut

ברכת המזון אני מקפידה לברך מיד כשאני מסיימת לאכול, ברגע שזה נדחה קל לשכוח... משתדלת לברך מתוך ברכון ואז גם הילדים רואים שאני מברכת, וגם זה עוזר יותר לכוונה (לא תמיד מצליח🫣).

תפילה לצערי ביום יום בד"כ לא מגיעה, משתדלת בשבת שחרית/ מנחה לפחות, גם קורה שמתפספס לצערי. אבל הי כרגע אני במשימה אחרת בדיוק😉👶🏻 לא סתם נשים פטורות ממצוות שהזמן גרמן.

תנצלי את העובדה שאת רוצה בשביל הילדיםכולנה

כדי להרגיל את עצמך בחזרה.

אם זה משהו שהיית רגילה אליו אז תוכלי לחזור להרגל הזה מאוד מהר.


תרגילי את עצמך לברך בקול, הילדים יקלטו שזו ברכה ולאט לאט יתרגלו לא להפריע. בעיניי זה ממש דרך פשוטה להחדיר אמונה בילדים ששם שמיים שגור בפה.

תקראי על המעלה של הברכה וכמה זה חשוב. תדמייני כמה התפילה והברכה שלך חשובה. דווקא, בתור אמא למשפחה, עסוקה ומוטרדת, שבתוך סדר היום העמוס את עוצרת ומתפללת.

אם היית בתוך זה בעבר, תוכלי לחזור לזה בקלות בסיעתא דשמיא.


תפילות, תתחילי ממנחה, היום ארוך ויש זמן. לא צריך לייחד יחודיים, זה ממש עצה של היצר הרע שאומר לך שעדיף לא להתפלל בכלל כי את לא מרוכזת . בניגוד לגברים שיש להם את המניינים שלהם אנחנו יכולות להתפלל כמעט מתי שרוצות אז זה יכול להתמסמס כי מרגיש שתמיד אפשר אח''כ. אז תקבעי לך שעה שבה את עומדת להתפלל והיא תהיה קבועה.


אני יודעת על עצמי שיש תקופות שיותר חסום לי להתפלל, ויש תקופות שיותר קל, אבל מה שקובע והגדרתי לעצמי אני עושה ומאוד משתדלת לא לפספס. ברגע שעולים על הגל זה הרבה יותר פשוט.


מעריכה אותך מאוד על הרצון הזה, שתראי ברכה !


ברכת המזון מבחינתי זה חובה ותוך כדי טיפול בילדים במולהבולה

לצערי גם לא כל כך מתפללת וזה כואב לי מאוד

ברכת המזון זה מדאוריתאטרכיאדה
לצערי לא מספיק מתפללתעוד מעט פסח
ברכת המזון ממש מדאורייתא, בוודאי שכן (קורה אחת ל... שאני שוכחת, ומלקה את עצמי על זה ממש).
יש ברכת המזון מקוצר נוסח בן איש חי!נפש חיה.
כן אם אני מברכת. זה רק זהממתקית
ברכת המזוןשלומית.

מקפידה, זה ממש דאורייתא... אבל לא מלחיצה את עצמי להתרכז. התרכזתי- מה טוב, אבל בסוף החובה היא לברך עם או בלי כוונה.

תפילות- לצערי אני חלשה. משתדלת תפילה אחת ביום אבל בתכל'ס לא כל יום מתפללת, לפעמים כן ולפעמים לא.

אבל גם כשאני מתפללת אני לא במקום של "אם לא התכוונתי זה לא שווה " כל אחרת אני לא אתפלל לעולם... משתדלת כפי יכולתי, בנחת.

כן מנסה שהיו עוגנים לתפילה. למשל, אם אני מצליחה להקדים קצת לעבודה אז נכנסת לבית הכנסת של מקום העבודה ומתפללת שם כמה דקות 

בדיוק כמוך. אין לי עצות. לאחרונה מברכת ברכת מזוןהדרים
בעמידה תוך כדי שטיפת כלים או עם התינוק כי מרגישה שאם אחכה לרגע שאשב פשוט לא אברך לעולם . על תפילות לצערי בכלל אין מה לדבר
ברכת המזון ממש חשוב לי לברךענבלית

נראה לי כדאי לחשוב איך בכל זאת אפשר.

הילדים לא יוכלו 2-3 דק' בלעדייך?

העניין עם הילדים זה סתם תירוץ שלי...ממתקית

יותר עצלות.

ב"ה כן. ברור שלפעמים יש שכחה ופספוסיםיעל...

לפני הרבה שנים קיבלתי החלטה שאין דבר כזה מבחינתי יום בלי ברכות השחר ועמידה.

אז כן, יש פעם ב.. איזה יום שפספסתי עמידה. אבל משתדלת ממש כי זה חשוב לי.

במבט שלי- עבודת ה' היא בראש סדרי העדיפויות והכל נובע משם. העצה שהכי עוזרת לי היא כל הזמן להוסיף עוד קבלה, להיות כל הזמן בתנועה קדימה.

לפני כשנתיים לקחתי על עצמי שברכת המזון תהייה מתוך הכתוב. באופן מעניין זה דווקא גרם לי לזכור יותר לברך.. (וברור שעדיין קורה לפעמים שאני שוכחת.. אבל משתדלת במיוחד שברכת המזון זה דאורייתא)


ובסוף, מרגישה ממש שזה לא בזכותי, אלא חסד ה' שאני מצליחה עם 8 ילדים ועבודה להגיע לזה...

ברכת המזון זה חובה . ותפילה -חובה לפחות ברכות השחראור עולה בבוקר

בתפילה - יש אומרים שאשה שטרודה בענייני הבית יכולה לומר רק ברכות השחר ובתוכם ברכות התורה , ובזה יוצאת ידי חובת תפילה.

בברכת המזון גם אפשר לקצר, אני לא זוכרת בדיוק איך נכון לקצר . זוכרת שיש נוסח בלאדי ממש קצר .

בהצלחה !

לא מצליחה בכללתהילנה

ואני בסדר גמור עם זה. בשלב הזה בחיי זה לא הגיוני. לא סתם נשים פטורות מזה.

בשבת שיש לי קצת יותר נחת אז משתדלת יותר,אבל הרבה פעמים הסעודות שלי נקטעות בללכת להניק או להחליף טיטול...

(אני עם 2 מתחת שנתיים איתי בבית)

ברכת המזון זה דאורייתא. אם אין אפשרות לברךפרח חדש
אז לדעתי להקפיד לאכול רק לחם מזונות
ברכת המזון כןתוהה לעצמיאחרונה
תפילה ליד הילדים ממש לא.. גם אם יש זמן נחת שהם משחקים נגיד בשבת בבוקר ואני מנסה לפתוח סידור, תוך דקה הם ירצו תשומת לב והרוגע יעלם.
שאלות על ילד בן 6חולמת להצליח

1.בזמן האחרון הוא אומר מילים ממש לא יפות,

הוא התעצבן על בעלי ואמר לו ת-ח-_  וח-ר-_

מקווה שהבנתם (מילים של שירותים)

וגם אמר לי אני אהרוג אותך.

ממש כעסתי עליו באותו זמן ואמרתי לו שאני לא מסכימה

שידבר כך. אבל אני מרגישה שצריך לעשות עוד משהו שהוא יבין שזה חמור.

יש לכן רעיון?


2. הוא כבר הרבה לילות קם בלילה בגלל שהוא מפחד,

כשהיו עכשיו אזעקות אז זה עוד יותר הגביר לו את הפחדים

וזה ממש מעייף כל לילה אני או בעלי קמים אליו,

הרבה פעמים בעלי ישן בחדר שלהם כי גם כשיושבים לידו הוא מתעורר. (אתמול ישבתי לידו שעה! ובסוף בעלי היה צריך לבוא לישון לידו כי התעייפתי כבר)

מה עושים?

עונה על 1ואילו פינו

כשהוא רואה שהמילים מפעילות אותך הוא ימשיך להשתמש בהם. גם אם תכעסי עליו או תענישי אותו..

אפשר להגיב במשפט קבוע בנחת, לדוגמה- בבית שלנו אנחנו שומרים על הפה נקי וממדברים במילים נעימות.

גם כשכועסים אנחנו שומרים על הפה..


אולי לפנות למרכז חוסן?פילה
נשמע שהוא לחוץ מהמצב ובגלל זה מתבטא גם בצורה כזאת
מה זה אומר מרכז חוסן?חולמת להצליח
למי פונים?
לגבי 1טארקו

אנחנו באדישות מוחלטת שולחים לשירותים

לא בכעס, בציון עובדה- זה מילים שאנחנו מרשים להגיד רק בשירותים. לך לשירותים תגיד את זה כמה שבא לך תחזור אלינו.


זה משהו שלמדתי מאמא שלי וזה עובד נהדר. לכל ילד יש את השלב שהוא הולך לשירותים וצורח משם פיפי-קקי-פיפי-קקי וכו וגם מילים מעבר לזה. נותנים לו לצעוק כמה שבא לו וזהו

מתייחסת לזה ממש בצורה זהה לזה שילד אומר לי "יש לי פיפי" אחלה אז תלך מהר לשירותים ותעשה שם, ככה גם אם הילד אומר את המילים האלה בתור קללה- אה אוקי אתה צריך להגיד מילים של שירותים- אין בעיה, לך לשירותים תגיד ותחזור אלינו אחרי.

יצא לי גם לקחת אקטיבית ילד לשירותים כשהוא אומר מילים כאלה.. קצת כמו שלוקחים אקטיבית ילד בגמילה שצועק "יש לי פיפי!!!" מהר מהר לשירותים- אותו דבר ומשתדלת לשדר שזו אותה התייחסות. זה מילים שצריכות לצאת כמו הפסולת של הגוף שצריך לצאת


זה שצריך אשכרה ללכת לשירותים כדי להגיד מוריד מזה את העוקץ מהר מאוד וזה פשוט מפסיק מתישהו..


אהבתי ממש, כמה חכםDoughnut
ומה אם הילד חושב שהמילה הזו זו בדיחת השנה?שושנושי
אותה תגובהטארקו
זו מילה של שירותים, אם אתה צריך להגיד אותה אתה יכול ללכת להגיד אותה בשירותים

כמו מנטרה.

אם זה בסדר לנצלשבאתי מפעם

ילד שלי בן 5 אמר עליי שאני מטומטמת ושהוא קורע אותי בשניות !

הייתי בהלם ממש. חוצפן.

למעשה עדיין לא הגבתי על זה כי הייתי גוססת במיטה.

היום אני מתכננת להגיב, ולא בא לי רק דיבורים כי כבר דיברנו איתו מלא פעמים, הוא ילד מותק ממש, אבל יש לו יציאות שממש חוצות את הקווים, אם יש לכן רעיון איך להגיב. 

לגבי מילים של שירותים, בדיוק כמו שכתבה טארקואוזן הפיל

לגבי מילים לא יפות, אני מגיבה הכי מהר שאני יכולה

לא בכעס, אלא עוצרת הכל - מגיעה למקום, אומרת שאין מילים כאלה בבית שלנו ו"קונסת" את מי שברח לו, כדי שהפה שלו יזהר יותר.

כרגע זאת דקה שיורדת מהתור היומי במסך. זה יכול להיות - לשים 3 דברים במקום.

העניין הוא להיות עקביים ומהירים.

לי זה מאד מאד חשוב אז אני ממש על זה וזה עובד.

ואני בצד של הילד - עוזרת לו לשמור על הפה שלא יברחו מילים לא יפות

להגיב יום אחר כך כבר אין טעם...מתואמת

בשביל ילד בגיל הזה כבר עבר נצח מאז שאמר את המילים האלה, הוא כבר הלאה...

וזו לא חוצפה, המילים האלה. אלה דברים ששמע איפשהו והוא חוזר עליהם. הוא עדיין קטן מכדי לייחס לו כוונות של חוצפה...

(כמובן, קל מאוד לכתוב את זה והרבה יותר קשה להפנים את זה ללב... גם לי הבוקר בת הארבע, שקמה בעייפות גדולה מדי, אמרה לי שאני סתומה, ואף שידעתי היטב שזו פשוט מילה שהיא שמעה והבינה שהיא מעליבה ולכן חוזרת עליה בזמני עייפות כאלה - נעלבתי בכל זאת, ולקחו לי כמה רגעים לפני שיכולתי לחזור לארגן אותה...)

אין טעם להגיב ישירות על העבר. יש טעם על העתידאמאשוני

אפשר להגיד אפילו:

פעם קראו לי מטומטמת וזה היה לי לא נעים כפתיח לשיחה.

העניין הוא לא מתי זה נעשה, אלא עצם המעשה ואנו רוצים ללמוד לעתיד איך לנהוג בחברה.

לכן גם אפשר לספר סיפור על שני אחים או שני חתולים שרבו וקראו אחד לשני בשמות גנאי ואיך זה הרגיש ואיך היה אפשר לנהל את הסיטואציה אחרת.


מהבחינה הזו לזמן ולדמויות בסיפור פחות יש משמעות, אלא למעשה עצמו ולמסר שאנחנו רוצים ללמד ממנו.

נכון, מסכימה. לדבר על עצם הרעיון שלא מדברים כךמתואמת
זה תמיד אפשר. וכמובן הכי טוב לעשות את זה בצורה סיפורית כמו שכתבת.
הייתי מתמקדת אם הייתי מצליחה בלתת מקום לרגש112233445566

הוא יודע שזה מילים אסורות ואפשר גם בזמן רוגע להתייחס למילים ולדבר על זה אבל בזמן אמת הייתי מנסה רק לתת מקום לרגש הכועס / נעלב / עצוב/ מתוסכל וכו.

לא להתרגש זה לא אומר שיגדל להיות איש שמדבר ככה

אצלנוכורסא ירוקה

כשאומרים מילים לא יפות אנחנו מסתכלים עליהם בפנים רציניות אבל אדישות לחלוטין ואומרים להפ שבבית שלנו לא מדברים ככה. אם הם אומרים שיש ילדים בגן שכן אז אומרים להם שבכל בית יש כללים אחרים, אבל בבית שלנו זה הכלל כי אלה מילים לא יפות.


לגבי איומים, גם לי יש ילד שאומר אני יותר חזק ממך וכאלה. אמנם דברים פחות קיצוניים. אני אומרת לו זה בכלל לא משנה מי יותר חזק, אני אמא שלך ואתה גם צריך לדבר בצורה מכובדת וגם אנחנו במשפחה מתנהגים בצורה מכבדת אחד לשני. לא משנה מי יותר חזק. הקטע לדבר איתם באדישות על הדברים האלה, כשזה מפעיל אותנו אז קשה להם לקלוט את המסר כי הם עסוקים בדינמיקה ויחסי הכוחות ביננו ובפחד שלנו ממה שהם אמרו. כשמדברים איתם באדישות הם קולטים שזה בכלל לא אישיו התוכן וזה לא מפחיד אבל שהצורה צריכה להשתנות כי לא מדברים כך ולא מתנהגים כך.


לגבי הפחדים הגיוני לצערנו, אפשר לפנות לפסיכולוגית של הגן או לקבל עזרה ממרכז חוסן בשירות הפסיכולוגי של העיריה.

נשמע שבאופן כללי זה משהו שיושב עליו ואולי ההתנהגויות שתיארת לפני זה נובעות מרצון להרגיש חוזק ושליטה באיזשהו מקום בחיים שלו. 

לגבי שני התיאורים- גישה של תקשורת מקרבתאמאשוני

תעשה לכם פלאים.

במקום להקצין תגובה כדי לשדר לו כמה זה חמור

תשאלי את זה עצמך למה הוא עושה את זה?

כל ילד יודע שזה מילים של "שירותים" ושלא ראוי להשתמש בהם.

האם להגיד לו שזה אסור יקדם פתרון? פחות. וגם אם הוא יקבל מרות שזה אסור כי אמא אמרה, זה עדיין לא פותר את הבעיה מהשורש.

מה שהכי מדליק נורה אדומה, זה שהוא מהצד שלו גם מחריף צעדים.

את בעצמך בתת מודע מבינה שכשהוא אומר אני אהרוג אותך, זה נובע מאותו מקום שהוא אמר את המילים האחרות.

כשילד מחריף צעדים, זה אומר שמשהו בתגובה לא פתר לו את הבעיה שהוא מתמודד איתה.

במקרה כזה כשגם ההורה מחריף צעדים, נוצר ריחוק ופער בין ההורה לילד, הילד מתחיל להיות יותר מופנם, וההורה אמנם נתפס כסמכותי אבל לא כהורה נגיש. כשיגדל ויהיה במצוקה, ההורה זה לא בדיוק הדמות שהוא ירצה לפנות אליה.

במקום כל זה, כדאי לנסות להבין יותר לעומק מה מציק לו ולטפל בגורם ולא בסימפטום.

יכול להיות שילד בגן מדבר אליו ככה ואין לו כלים להתמודד

יכול להיות שהילדים בינם לבין עצמם מדברים ככה והוא לומד שכדי להיות בחברה צריך להשתמש במילים גסות.

יכול להיות שזו דרך שלו לבטא מצוקה

יכול להיות שהוא מנסה להתקרב אליכם וכדי להפעיל אתכם הוא משתמש באסטרטגיה שלא תוכלו להישאר אדישים כלפיה.

יכול להיות פה הרבה אולי, מה שבטוח שלתת לו עונש או לעשות משהו שירגיש שזה חמור בדרך מרחיקה, לא תפתור אף תרחיש שהעליתי פה כדוגמה. וגם לא תפתור תרחישים אחרים.


אפשר ורצוי להפריד בין חינוך ילדים, לבין תגובה ותקשורת בבית. במיוחד כשזה משהו שחוזר על עצמו.

כשילד עושה משהו שלא לרוחך, תצייני לך את זה בראש. לא צריך "לחנך" אותו לזה באופן מיידי.

למשל את רואה שהוא זרק עטיפה על הרצפה, והוא עייף ומוצף ועצבני, לא יקרה כלום אם את תרימי את העטיפה ותצייני לעצמך שזו נקודה לעבוד עליה בזמן שהוא קשוב.


בזמן שהוא אומר את המילים האלו, תנסי לקלוט רמזים מהסביבה מה יכול לגרום לו להגיד אותם.

האם הוא ביקש לפני כן משהו ולא הירשת לו? (שזה בסדר, רק שזה שופך אור שהוא כרגע מתמודד עם דחיית סיפוקים)

אולי חזרתם הביתה וחם לו?

האם הוא משועמם?

האם הוא מבטא מצוקות בעוד דרכים והמילים האלו זו עוד דרך?

איפה הוא ואיפה את עומדים/ יושבים כשזה קורה?

האם זה קורה גם בגן? גם ברחוב או רק בבית?


בנוסף לכל זה, אפשר להגיד:

אני מבינה שאתה נסער/ עייף/ עצבני/ שילדים הציקו לך

ועכשיו הלב שלך עמוס וקשה לך להירגע.

מה יעזור לך להירגע?

אתה רוצה שנעשה משהו ביחד?

אתה רוצה להתקלח אולי?

אם הוא ממשיך להגיד מילים כאלו, לומר בפשטות, זה לא נעים לי לשמוע מילים כאלו. אם תרצה שאעזור לך להתמודד אני פה בשבילך. לא צריך להחריף כלום. ילד בבסיס שלו רוצה שיהיה נעים איתו.

רק שהוא לא יודע איך לעבור מהמצב שהוא נמצא בו למצב של רוגע ונעימות ושיתוף פעולה.


לגבי 2, פתרון טכני אפשרי הוא לסדר לו מזרון בחדר שלכם לידכם. יהיה לכם את תחילת הלילה בפרטיות, ובמהלך הלילה כשהוא מתעורר, במקום שאתם תקומו ותהרסו את רצף השינה שלכם, הוא יוכל להיכנס ולישון לידכם.

אם הוא בוכה, אפשר להניח עליו יד. או לתת לו חיבוק ארוך. שיצליח להרגיע את הפחד. ככל שתרחיקו אותו מכם הוא יצטרך יותר, ככל שתמלאו את הצורך בקרבה, הוא ירגיש חזרה מוגן ובטוח וישחרר מעצמו.

יש ילדים בני 10 שעדיין מתקשים להתמודד עם הפחד בלילות, המצב הביטחוני זה לא מפלצת בארון שאפשר לפתור עם לוכד חלומות או פנס.

הם באמת צריכים את החוסן שלנו קרוב קרוב.

ומספיק אזעקה אחת כדי לעורר את המצוקה שחוו בתקופות קודמות.

יכול להיות שלשבת לידו לא פותר לו את המצוקה, יכול להיות שהוא צריך יותר קרבה כמו מגע ולכן גם לשבת לידו שעה לא עוזר.

תנסי לחבק אותו ארוכות לפני השינה, לעשות מסאג והרפיה לפני השינה. אולי זה יקל עליו וההרדמה לא תהיה כ"כ ארוכה.

תשאלי אותו מה יכול להקל עליו. לפעמים בגיל 6 כבר מספיק מודעים למה מרגיע. לא תמיד, אבל שווה לנסות.

נשמע ששני הדברים קשורים זה בזה...מתואמת

כנראה שעוברת עליו תקופה קשה, וזה מתבטא הן בפחדי הלילה והן בדיבורים הלא יפים.

הדרך הנכונה והקשה היא לשדר לו הכלה והבנה ואהבה, להראות לו שאתם דואגים לו ורוצים בטובתו, רוצים שהוא יהיה רגוע ושליו ושפשוט יהיה לו טוב... אבל כאמור, זו הדרך הקשה והארוכה.

אפשר בינתיים להיעזר בטיפים נקודתיים -

בשביל הלילה: לומר איתו קריאת שמע מלאה בטון איטי ורגוע, לשיר לו מספר שירים שאתם קובעים מראש, לקנות לו בובת חיבוק ש"תגן" עליו, להשאיר מנורת לילה אם אין...

בשביל המילים הלא יפות: לומר בטון תקיף אבל רגוע שאצלנו בבית לא מדברים ככה. אם הוא ממש מרגיש צורך לדבר ככה - אז שיצא החוצה (לא ממש לצאת החוצה, כמובן, אלא למרפסת אם יש לכם או להושיב על אדן החלון). ואפשר גם להגיב לו בצורה שתבטא את האהבה שלכם: "ואני דווקא אוהבת אותך ובכלל לא רוצה להרוג אותך" וכו'.


בהצלחה...

נשמע שעובר עליו משהואפונהאחרונה

מילים גסות זה מאד לא נעים לשמוע, אבל אם תנקי מהן את ההדיסוננס החינוכי - תוכלי לראות שזו דרך לפרוק תסכול.

יש הרבה תסכול בחיים של הילד שלך בתקופה האחרונה. משהו לא עובד לו, משהו לא מסתדר לו. יש גם בהלה, ויש מרדף -נסיון לשמור על קרבה איתכם כדי לחזור ולהרגיש בטוח.

תסכול, בהלה ומרדף הם רגשות שהולכים יד ביחד.

אלה רגשות ראשוניים, אי אפשר לכבות אותם -הם צריכים להתבטא, ולקבל מענה.


 

אז קודם כל לפקוח את העיניים ולחפש - מה לא עובד לילד שלי?

אולי משהו בבית הספר?

אולי עם החברים?

אולי מול אחד ההורים קורה משהו?


 

לבהלה - לתת בטחון, לתת קרבה בשפע. לתת מגע מווסת, לשחק - משחקי דמיון, משחקי בהלה (מחבואים, תופסת וכו').

לייתר את המרדף. לרדוף בעצמכם אחרי הילד ולהציע לו קרבה. הציעו כאן מזרן בחדר שלכם. גם במהלך היום תציעי לו כמה שיותר להיות יחד.

לתסכול - אם את מבינה שהתסכול מתבטא באגרסיביות, את יכולה למשוך לתוך משחק אגרסיבי. 

(מלחמת כריות, התגוששות וכד')

סקר-התמודדות עם עומס החייםנחת-רוח
עבר עריכה על ידי נחת-רוח בתאריך כ"ד בסיוון תשפ"ו 16:59

 


 

סקר-


 

1. איך אתן מרגישות מול העומס בחיים שמתגבר עם הילדים -העבודה-הבית וכו...?


 

2. מה עוזר לכן להצליח? יש שלב שהתרגלתן פשוט?ומצליחות להרגיש סבבה עם היום יום הדורש?


 

3. האם גדלתן בבית שנתן לכן כלים,או מפגש חיובי והכנה לחיים על שלל דרישותיהן?

מה צריך כהורה לדעתכן כדי לתת לילדים כלים והכנה לחיים?


4. האם אתן מגדירות את עצמכן עם אופי איטי-רגוע או מעשי-תקתקן-זריז?

 

5. מה אתן אוהבות בעצמכן דווקא בגלל מי שאתן?

 

עונהמצפה88
1. היו שנים שזה היה קשה מאוד, בעיקר כשגם למדתי וגם עבדתי וגם היו הריונות וילדים קטנים. כבר כמה שנים שאני מאזנת את העבודה כי הגעתי לשלב שב"ה אפשר לקצור את הפירות ולעבוד בהיקף נמוך יותר אך עדיין בשכר סביר לגמרי.

2. אני חושבת שהאיזון זה הדבר העיקרי שעוזר. כל תקופה/שלב זה משתנה לפי הצרכים שלי ושל הבית. אבל להיות קשובה לעצמי לגבי הכוחות ולהשתדל לא להלקות את עצמי על מה שבכוחות שלי כרגע לעומת אחרות. ואני יודעת שאני מפצה בתקופות אחרות או כשאין ברירה.


3. לצערי לא, אצלי בבית תמיד הכול היה קשה ועמוס ובלתי אפשרי (כך ההורים הציגו את זה). אני יכולה להגיד מהבית של בעלי ששונה לגמרי משלי: סדר עדיפויות ברור, לקחת הכול בקלות ולא בהיסטריה, דוגמה אישית של ההורים, לעמוד במחויבויות ולא לעשות עניין ממה שהחיים שבחרנו (ילדים, זוגיות, עבודה) דורשים.


4. האמת שאצלי זה כל כך משתנה בהתאם להורמונים. אני גם וגם, תלוי בתקופה.

אהבתי את הלא לעשות עניין ממה שהחיים דורשיםנחת-רוח

בול מה שבא לי

חלום שלי

להיות קלילה מול עומס וצריך ועוד צריך

ולהיות בחויה של חיות וקלילות

לא לעשות עניין בלב מכל ה3צב המהיר של החיים


פשוט מרגישה שזה ההפך מהאישיות שלי

גם אצלי זה לא בא טבעי, כנראה גם כי זה מה שראיתימצפה88
בבית. לפעמים עוזר לעצור לשאול מה אני צריכה עכשיו, או להזכיר לעצמי שהכול נובע מבחירות שלי, או להיעזר בבעלי לעשות סדר עדיפויות ברור כדי להפחית עומס כי הוא טוב בזה
וואי, שאלה שנוגעת בבטן הרגישה...מתואמת

אני מרגישה עומס גדול בחיים, שהולך ומתגבר כל הזמן. עומס נפשי לא פחות מעומס טכני... ובכל פעם שאני חושבת שהתרגלתי - אני מגלה שלא...

בכל אופן, בעלי הוא העוגן שלי מהבחינה הזו. אנחנו נושאים את העומס ביחד, וזה מקל.

לא יודעת לומר על הבית שגדלתי בו... ההורים שלי טיפוסים הרבה פחות לחוצים ממני, הם פחות לוקחים את החיים קשה כמוני... אבל אמא שלי מודה שלנו יש יותר עומס ממה שהיה להם.

כשאני חושבת על זה - יש מצב בהחלט שאני משדרת לילדים את הלחץ שלי, ושזה ישפיע עליהם בעתיד... אבל לא יודעת מה לעשות עם זה🤷‍♀️ מתפללת ומקווה שאני מצליחה לשדר להם גם דברים חיוביים

ואולי באמת הבעיה העיקרית היא שאני טיפוס שאוהב נחת - שזה טוב במובן מסוים, אבל באמת מקשה להתנהל כשיש עומס.

לא הייתי רוצה להשתנות, כן הייתי רוצה יותר "להחזיק" את עצמי כדי שאוכל להחזיק את החיים...

בינתיים חולמת על היום שבו נשב בנחת על המרפסת, ולא נצטרך לדאוג לשום טיפול לילדים

תשובותoo

1. הוא לא בהכרח מתגבר

יש תקופות יותר/ פחות עמוסות

אני לא זורמת עם החיים

אלא מתכננת אותם ככה שיתאימו לקצב שלי רוב הזמן


2. מודעות לרצונות/ כוחות שלי

תכנון יומיומי/ שבועי/ חודשי למה שמתאים לי


3. את רוב הכלים הנדרשים לא קבלתי

אפילו להיפך

אבל כן קבלתי סטנדרטים בסיסיים של תפעול בית מבחינה טכנית

זה גם משהו


מה שילדים צריכים זה בעיקר לתת להם להתנסות בחיים נטולי שיפוטיות ועם מרחב בחירה שלהם

שההורה נמצא ברקע להכווין ולתמוך במה שצריך/ תואם גיל


וגם סטנדרטים בסיסיים בחיים של סדר/ ניקיון/ התנהלות כלכלית/ התנהלות אישית


4. איטי רגוע

אם כי אני גם יודעת לתקתק דברים בעיקר בעבודה

לא מתוך לחץ ומהירות

אלא מתוך פוקוס ומקצועיות

וזה קורה לעיתים גם במלאכות בית


5. אוהבת את האני השלם

את המעלות והחסרונות ביחד

את ההצלחות והטעויות

וגם אוהבת להיות בתהליך תמידי של שיפור/ שינוי

כי לחיות בתנועה זה כל הכיף והמשמעות בחיים 

1. כרגע לא בתקופה של עומס ב"הכולנה

2. לזכור שזה זמני ולרוב תוצאה של שפע (ילדים, פרנסה, התפתחות אישית..)

כן חושבת שהגוף והנפש מתרגלים לקצב בסוף, רק כדאי לעצור ולראות שזה עדיין משתלם.


3. גדלתי בבית שהיתה מחשבה על איך לעזור לאחר, לוקחים את הדברים בפרופורציות, רצו שנשקיע ונצליח באופן כללי אבל בלי להשתגע, המסר תמיד היה לי אנשים טובים. מרגישה שזה עוזר לי לפקס את עצמי על מה חשוב ומה פחות..

זוכרת שבתור ילדה אמא שלי היתה עובדת בימי שישי והיה המון לחץ סביב שבת, וראיתי את העבודה שהיא עשתה כדי להגיע למצב של כניסת שבת בנחת.


4. כשיש לי משימות מוגדרות ולחץ של זמן זה מאתגר אותי ואני מתקתקת. כשיש לי זמן פנוי והמשימות משמימות אני נכנסת למוד הרגוע שלי ומתעלמת מהן 😅


5. משמח אותי שבזמני לחץ אני מצליחה לשדר רוגע ונחת, וקשה מאוד להוציא אותי מהכלים. 

מרגישה נפלאאמאשוני

עומס זה חיים, זה אומר שקורה משהו.

ב"ה זה אומר שיש עבודה, שיש ילדים ושיש בשביל מה לקום בבוקר.

גם מאוד עוזר שהעומס בא בשלבים ולא בבת אחת (אין לי תאומים חח)


עוזר להצליח- להרגיש שהחיים הולכים לקום חיובי ולהתפתחות. הילדים גדלים ומפתחים אישיות וההורות הופכת להיות משמעותית יותר.

בקריירה מתקדמת, יש עניין והמשכורת עולה.

מה שעוזר לווסת את העומס- שתמיד יש מה להוריד למיקור חוץ או להוריד סטנדרטים.


מרגישה סבבה כי הקטנים גדלו 😄

הקטן שלי בן 5 וזה חיים אחרים. ויש גם גדולים שאפשר להשאיר איתם את הקטנים אז הרבה יותר גמישה וחופשית. זה מגיע לא לדאוג.


לא חושבת שהבית נתן לי כלים, אבל כן מתנה גדולה יותר- את הדרייב להצליח. ידעתי שאם אין אני לי, מי לי.

בניגוד לחברותי, לא היו לי קשרים, ואף אחד לא פתח לי דלתות. זה רק תדלק אותי יותר, הכל השגתי בזכות עצמי ביזע ועמל. יש מורים שלא נתנו לי הרבה סיכוי סתם מטעמי גזענות, דווקא להם אהבתי להכניס מכה מתחת לחגורה ולהוכיח מה אני שווה. הרגשתי עונג צרוף לראות את המבט התמה שנמרח על הפנים שלהם כשהם היו עושים את הקשר בין השם עם הציון, לבין הפנים שלי. זה הסב לי אושר יותר מהציון עצמו.

(לא כל המורים היו כאלו, אבל בהחלט היו. מרגישים את הזלזול הזה בשיעורים עד המבחן הראשון)


לגבי רגוע- תקתקן, לא זה ולא זה.

אני עושה הרבה דברים ואוהבת את העשיה, אבל זה לא שזה "אופי" זה הרבה עבודה עצמית.

אני כן בן אדם שאוהב לאתגר את עצמו.

אני יומאת לריצה של 20 דקות, אני ארוץ 22 דקות.

אני מעריכה את עצמי 90 במבחן מבחינת יכולות, אני ברבאק ינסה להוציא את ה92.

המטרות שלי תמיד יהיו בגובה העיניים ועוד קצת. חייב את העוד קצת כדי לצאת מאזור הנוחות ולדחוף את עצמי קדימה.


אני אוהבת בעצמי שדווקא איפה שקשה לי, שם אני דורשת מעצמי ולא עושה לעצמי הנחות.

עוד משהו שאני אוהבת בעצמי, שאני קשובה לעצמי הרבה יותר מאשר שאני קשובה לסביבה מבחינת מה מקובל, ככה האנרגיות שלי מופנות למקומות שנכונים לי, ותורמים לי בחיים ולא על לקבל פידבק מהסביבה שיום אחד תשתנה ואז למי אכפת אם עמדתי בסטנדרטים של הסביבה או לא.

עוד משהו שאני אוהבת בעצמי (לפחות עם הזמן זה התפתח)

אני פחות שוקעת בגלל טעויות. כלומר עושה תחקור קטן עם עצמי מה מקור הטעות ואיך ניתן למנוע מקרים דומים להבא ומתקדמת הלאה.

להישאב לתוך אשמה והלקאה עצמית, גוזל המון אנרגיה מיותרת.

ומנגד לא ללמוד מטעויות גם גרוע.


לגבי השאלה מה כהורה צריך להעניק לילדים כהכנה לחיים זו שאלה ענקית והיא עומדת בפני עצמה.

עונהרוני_רון

1. בהחלט עמוס, עומס טוב ומשמח. דואגת לפסקי זמן ביום יום כדי לנשום. ומנמיכה ציפיות איפה שצריך כדי לאזן את החיים.

2. למדתי איך לווסת בין מטלות הבית, לצרכים של הילדים והעבודה, והצורך שלי לנוח. למדנו יחד כזוג מה החוזקות של כל אחד מאיתנו, מה אנחנו אוהבים יותר לעשות, ומקלים על עצמנו איפה שרק אפשר. אם היה לנו יותר זמן בחיים, הבית היה יותר מסודר ונקי, האוכל היה יותר מושקע, והדברים היו מתבצעים בתדירות גבוהה יותר. אבל יש דברים שחשובים לנו יותר כרגע.

3. כן. גדלתי בבית שבו שני ההורים לוקחים חלק מלא בתפקוד הבית ומגבים אחד השני, והילדים עוזרים ולוקחים חלק בלתי נפרד. וגם בבית שלי היחס לתפקוד הבית היה ברוגע. לא גדלנו בבית מרקחת. חונכתי עם דגש גדול מאוד בחשיבות התקשורת, וביטוי הרגשות. ובאמת הרבה מאוד מהדילמות נפתרות כשלומדים לתקשר.

4. אני חד משמעית איטית ועצלנית יותר. בעלי תקתקן וזריז יותר. לכן אנחנו בדכ מעדיפים שאני אהיה עם הילדים, והוא יקח את תפקוד הבית.

5. אני אוהבת את זה שאני ובעלי בחרנו במודע איך היום יום שלנו יראה. ואנחנו מתמודדים עם עומס לא קל, ומודים עליו. ויודעים לנווט את היום יום בצורה שנכונה לנו.

תקשיבו אתן כותבות כזה יפה ומחכים ומרגשנחת-רוחאחרונה

אני קוראת פעמיים כל תגובה


והז מרתק אותי איך אנחנו גדלים תוך כדי החיים וכמה אנחנו בתנועה ףנימית ולמידה..איך לדייק את החיים שלנו


בא לי לשמוע עוד🙏


זה מאוד מעניין אותי

כי זה מעסיק אותי המוןןן


רציתי בהתחלה רק לשתף ולהתיעץ איתכן

אבל כשמשתפים אז בדר''כ מגיבים נורא נקודתית  ולא מודעים לכך התמונה..

או מציעים רק דברים מהעולם שלנו ולא הכל מדויק

לכולם


אז הרגשתי שכיף לי קודם פשוט להרחיב אופקים

לא תמיד יוצא לי לדבר על זה עם נישם אחרות ברובד העמוק

לא רק עצות לקיפולי כביסה יעילים

אלא על עצם החוויה מול החיים


אגב אני לא בתחילת הדרך.. יש לנו כבר ב''ה הרבה אוצרות ...והרבה פז''ם של נישואים


ועדיין

אני כל הזמן בשיח פנימי רצון להבין מה הז החיים האלה בכלל

ואיפה אני בתוכם

ואיך להצליח לחוות אותם כמו שאני חולמת

חמותי לאחרונה זורקת הערות על חינוך ילדיםאנונימית בהו"ל

מול כולם

בצורה הכי לא נעימה שיש

היא אחרי שבוע מתקשרת להתנצל

אבל וואלה לא מתאים לי!!!!! זה חדש

ואנחנו נשואים הרבה שנים וזה חדש היא מתנהגת ככה

לאחרים היא לא עושה את זה

ולאחרונה היא כל הזמן מנסה לחנך את הילדים שלנו שבקושי רואים אותה!!!!

פעם בחודשיים שלושה..,מה הקטע?

אמרתי לה לא נורא אחרי המקרה הזה אבל בלב אני רותחת

מתחרטת שלא אמרתי לה בצורה אסרטיבית שזה לא בסדר


 

מה שהיה זה שהיא ירדה עלינו מול כולם למה אנחנו לא מטפלים בבת הבכורה שלנו

שהיא מתנהגת מזעזע וזקוקה לטיפול דחוף-אלו היו מילותיה 

ועוד חשפה פרט הכי אישי שבעולםםם מול הגיסים והגיסות

והם ישבו ושתקו...

עניתי לה בצורה שאנחנו ההורים ואנחנו מטפלים בדברים האלו והכל נעשה בייעוץ

והיא בכלל לא מודעת לכמה אנחנו עושים

תכלס מתחרטת שלא העמדתי אותה במקום כי זו חוצפה

מה הייתן עושות במקומי עכשיו שבועיים אחרי שזה קרה?אנונימית בהו"ל
וואו אמאלה!💕Doughnut

בהלם ממה שאנשים מרשים לעצמם להתערב...

קודם כל הגבת ממש יפה ברגע האמת! אני נראה לי הייתי משתתקת מההלם.

לגבי מה לעשות- כיוון שהיא כבר התקשרה והתנצלה אז לא יודעת אם יש עוד משהו לעשות כרגע, אבל אולי לפני הפעם הבאה שאתם באים (ואלופה אם תסכימי בכלל😉❤️) שבעלך יבקש בעדינות לא להתערב בענייני הילדים.

ובנוסף להבא את האמת הייתי נמנעת מלשתף אותה בדברים שאני לא רוצה שאחרים ידעו, אם אח"כ זה יוצא ועוד מול כולם...

ובבקשה תני לעצמך לכאוב את הפגיעה, תוציאי את זה לחברה או מישהו קרוב אחר שיהיה לך קצת עיבוד לזה, חוויה לא נעימה בכלל!❤️‍🩹❤️

הקטע הוא שהשיתוף היה מזמן ממשאנונימית בהו"ל

עברו שנים

העלתה את זה מהאוב

🤦🏻‍♀️🤦🏻‍♀️🤦🏻‍♀️Doughnut
וואו 😳 חיבוק גדול!!! ממש לא פשוט ❤️באתי מפעם

אם חלילה שוב יקרה,

תזכרי את הנעלבים ואינם עולבים ..

ותתפללי בשקט מיד על מה שחשוב לך . 

בת כמה היא?מקרמה

יכול להיות שהיא מדקנת...

ולעת זקנה לפעמים הטקט גן כן מזדקן...

רציתי גם לכתוב את זה...יעל מהדרום
אמאלה כמה זה נכוןסטודנטית אלופה

ברמה שסבא שלי אמר על התינוק של בת דודה שלי שהוא מכוער🤷‍♀️😱

הלםםםם

אני חושבת שהייתי שולחת הודעהשוקולד פרה.

כדי שלהבא לא יקרה.

אולי היא מאלה שחושבות שאם היא התנצלה אז זה נמחק, ובפעם הבאה שוב הלשון תשתחרר...

משהו בסגנון- שלום רבקה. חשוב לי להתייחס למה שקרה לפני שבועיים. אמנם התנצלת מאז אבל זה עדיין כואב לי ואני מבקשת שלא להתייחס לתפקוד שלנו כהורים.


את האמת שזו הלבנת פנים, וטוב מאוד שלא הלבנת את פניה חזרה. אבל זה ממש ממש פוגע. חיבוק גדול 

זה אופייני לה? או שפעם הייתה עם טאקט?גפן36
זה תסמין ראשוני של כל מיני דברים שממש כדאי לתפוס בקטן
זה לא הערות על חינוך ילדיםאמאשוניאחרונה

הערות על חינוך ילדים מכניסה מאוזן אחת, מוציאה מהשניה.


מה שאת חווית זה יותר חמור מהערות על חינוך ילדים.

אין לי הגדרה טובה לזה אבל וואלה לא סתם יש חיסיון רפואי ולא סתם רק אנשי מקצוע רשאים לתת אבחנות.


חיבוק גדול!!


לא יודעת מה הייתי עושה מולה, אבל קודם כל מולך להבין את עוצמת הפגיעה לא בגלל שהתערבו לך בחינוך שזה הרבה סבים וסבתות קצת נופלים בזה, אלא בגלל שהפרו ברגל גסה את הזכות שלך לפרטיות רפואית ואת הזכות שלך לא להיות מתוייגת. (לא שזה רע ללכת לטיפול, לא מצאתי הגדרה יותר טובה לעובדה שזכותו של כל אדם שלא כל מישהו ישלח אותו לטיפול..)

רק פה אני יכולה לפרוק את זההריון ולידה

חמותי חולת הניקיון במוצש נכנסת אלינו לחדר שישנו בו, לוקחת מהמיטה את המגבת של המקלחת של בעלי (חשבה ששלי) כדי לכבס . מעל המגבת היה מגולגל תחתונים משומשות, טייץ קצר וסוגר מחשוף. משום מה היא לא ראתה . יוצאת מהחדר והתחתונים פיזית נופלים על הרצפה ומסתבכים לה בנעל בית. היא מרימה את שלושת הבדים לשים במכונה ואני לוקחת לה בזריזות מהיד.

היא לוקחת את השואב ושוטפת את הרצפה באיזור שזה נפל בו.

לא מצליחה להתאושש מהפדיחה. גם ככה אני מרגישה שהיא חושבת שאני הבן אדם המבולגן בעולם!!!!

מרגישה מוטרדת. זה התחתונים שלי!! המשומשים!!

גם ככה אני עם דימוי גוף מזעזע עכשיו

והיה לי יום קשה שם במקרה

אוף!!!!!!

שבעלך ידבר איתה ויגידהמקורית

לה לאסוף אחרי שאתם הולכים

אופציה אחרת - תביאי איתך שקית לבגדים משומשים ותכניסי מיד. אני תמיד כשהתארחתי או ישנתי מחוץ לבית - אף פעם לא השארתי תחתונים זרוקים בחדר. ואני חושבת שכדאי לקחת בחשבון שבלי קשר יכולים להיכנסאנשים לחדר באמצע האירוח אז כדאי להימנע מלהשאיר בגדים אינטימיים (גם לא משומשים) בחוץ

סיטואציה מאוד לא נעימה. ממשש

חיבוק♥️

הם לא היו זרוקים🫣 הם היו מגולגלים עמוק בתוך הטייץהריון ולידה

ועל המיטה שלי

כשהיא לקחה את המגבת זה נפל ונפתח

וחוצמזה שהייתי באמצע להתארגן מהמקלחת, כמובן לקחתי איתי הכל הכל 

היא לחוצת כביסה. הייתה חייבת לקחת כל מה שאפשר. אוף בא לי למןת

סליחה הסמנטיקה לא נכונההמקורית
התכוונתי מונחים בחוץ. כנראה לא הבנתי נכון את הסיטואציה

והאמת? תני לזה רבע להירגע. אולי גם היא הייתה מובכת ותחשוב פעמיים לפני שהיא נכנסת. וכן הייתי מבקשת מבעלי שידבר איתה ולא תכנס עד שאתם יוצאים


אוף ממש לא נעים!חשבתי שאני חזקה

קודם כל בשבילי זה ממש חדירה לפרטיות להכנס כשאת עוד בשלבי התארגנות... זה כבר לא נעים.

בעסה ממש על הפדיחה והאי נעימות שלך!


אני רק ינחם אותך שכנראה הייתה כ"כ חדורת מטרה על הכביסה שלא עניין אותה בטח כל המתרחש מסביב, העיקר שהגיעה לכביסה...

היא נכנסה באמצע שהתארגנת?הבוקר יעלה

זאת אומרת לא היית לבושה לגמרי? נכנסה בלי לדפוק?

מנסה להבין את הסיטואציה 

יצאתי לרגע מהחדר ותפסה על זה טרמפהריון ולידה
וואי, זה ממש לא לעניין. באיזה קטע היא נכנסת???יעל...

זה באמת נשמע חולי.

מבינה את הפדיחה שלך, רק שיהיה ברור לך שההתנהלות שלה לא תקינה.  שבעל יבהיר לה שהיא נכנסה לרשות הפרט..

וואי איזה מציקחילזון 123

לא הבנתי מה הלחץ לכבס כשאת עוד מתארגנת ...

אבל נראה לי שבסוף כדאי לך לנסות לשכוח מהמקרה... אל תעמיסי על זה דימוי גוף וכו'.

 

ואם מותר לי- סליחה אבל הצחיק אותי הצורך לשאוב את הריצפה בגלל תחתונים שנפלו 🙈 נשמע קצת הזוי...

♥️♥️ אווצ'לומדת כעת

הבעיה האמיתית היא שזה פגע לך בביטחון העצמי

כמה אפשרויות. את יודעת מה הכי יעבוד.

או שבעלך ידבר עם חמותך כמו שכתבו פה

או שתנסי להיות מסודרת יותר שם (במסגרת האפשרי. אפשרי?)

או שתנסי לעשות עבודה בעצמך שההערות/מעשים כאלו לא יפגעו בך.

השלישי הכי חשוב. בסוף היא עושה את זה מכוונה טובה, ואתן פשוט מאוד שונות.

וזה עוד יושב עלייך יומיים אחרי... חיבוק❤️❤️לפניו ברננה!

פשוט לא לעניין להיכנס לחדר שמתארחים בו.

בעיני ממש חשוב להגדיר עכשיו גבולות כאלה

ואולי אפילו להגיד לה שאתם תדאגו לשים הכל מסודר במכונה כשאתם יוצאים..

חיבוק!!אמאשוני

סתם חושבת בקול, תראי אם מתאים לך.

את מתארת שחמותך חולת ניקיון.

שבת יוצאת אחרי שלכולם יוצאת הנשמה.

האם מתאים להתקלח בבית החמות בסיטואציה הזו?

מתי תכננתם לצאת?


אני הכי יכולה להבין אותך, שאת רוצה המשך של הפרטיות עד שאתם עוזבים,

אבל גם יכולה להבין אותה שהיא רוצה כבר להפעיל מכונה מיד במוצ"ש.

גם אותי משגע שכל הבגדים והמגבות הכל מפוזר בבית במוצש, ואני ממש ממש לא חולת ניקיון. אז מה היא..


אני חושבת שהתיאום ציפיות פה צריך להיות לגבי העזיבה.

מתי נכון שתעזבו כדי שהיא תוכל לנקות ולארגן את החדר אחריכם (ופחות יש סיכוי שהיא תסתפק בניקיון שלכם אחריכם אם היא חולת ניקיון. היא תרצה לנקות בעצמה)

ומצד שני לא נכנסים לחדר עד שאתם מוציאים את כל הדברים שלכם מהחדר. בסיסי.

(זה יכול להיות בגלל בגדים פרטיים וזה יכול להיות בגלל תכשיט יקר ששמת במקום מאוד ספיציפי וזה יכול להיות בגלל ציוד מסוכן שיש לכם בחדר (נשק למשל).


שטיפה של החדר נניח אפשר לחכות עם זה חצי שעה, להפעיל מכונה חצי שעה באיחור, או לגלות שאחרי שהפעלת מכונה יש עוד מגבת גוף מסתובבת זה ממש מעצבן.

פה אני חושבת שהיא צודקת וספציפית לגבי הכביסה כדאי לעשות מאמץ עילאי לוודא שאין טקסטיל שלה בחדר השינה שלכם במוצש כשהיא רוצה להפעיל מכונה. אולי תביאו איתכם מצעים ומגבות.

אולי כדאי שתארגני את החדר מיד כשהגברים יוצאים לערבית, כשבעלך חוזר הוא יעזור לך לארגן ורק אח"כ תעשו הבדלה.

בזמן הזה שחמותך תתעסק עם המטבח או משהו.

זה יכול לענות בדיוק על הרבע שעה החסרה שתסדר לכולם את הלו"ז ותאפשר לכם לצאת מהחדר עם מזוודות סגורות לפני שהיא נכנסת אליו.


לגבי בגדים אישיים, באמת כדאי לקנות שק ייעודי ומסומן לבגדים משומשים. ובגדים נקיים לאחסן בתא ייעודי בתוך המזוודה.


מותר לך להיות מבולגנת, זה לא חטא. הדבר היחיד שצריך לפתור פה, זה את הפער בינך לבין חמותך בנקודות חיכוך האלו. תסתכלי על זה ככה ולא כשאשמה/ בושה על מה שאת.

במהלך השבת היא מכבדת את הפרטיות שלכם שם? יש מפתח לחדר?

בגלל הרגישות הגבוהה שלה לניקיון, כדאי לוודא שהיא לא מפרה צרכים שלכם. לפעמים מפתח עושה את העבודה מצויין. היא לא רוצה לפגוע לכם בפרטיות,

היא רוצה שהבית שלה יהיה נקי.

כשמגדירים את זה ככה יותר קל למצוא פתרונות שמכבדים את כולם.


לגבי הדימוי גוף אין לי מה להגיד אבל לא בא לי להשאיר בלי התייחסות, אז חיבוק גדול!

את טובה וראויה! 💚

חיבוקרק רגע קט
האם יש דרך לנעול את הדלת של החדר שלכם?
חיבוק!אבי גיל

אצלנו ההורים שלי כאלו !!

וואי על כמות הפדיחות !!! מאז שהיינו ילדים, למשל היו מסדרים לנו את השולחן וזורקים לנו בטעות ציוד...הכל מהר בלי מחשבה. וזאת הנקודה.


פשוט ממש ממש מנסה להיות מסודרת שאני אצלם, לא משאירה כלום בשום מקום, אפילו לא לדקה ומחשבת כל דבר שאני עושה. נגיד נכנסתי להתקלח ואני יוצאת להתארגן, אני מודיעה שלא סיימתי ולא להיכנס עד שלא ניקיתי.

להגיד לך שזה נעים? לא.

אבל אני לא מתעסקת עם חולי סדר וניקיון, לא יעזור כלום.

אמאלה איזה תיאוראוזן הפיל

אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות

לא יפה לצחוק, אבל כתבת את זה כל כך חי שהרגשתי את הפדיחה בכל הגוף שלי

ואני מכירה ומלמדת שלא נכנסים לחדר בלי רשות! מכבדים את הפרטיות, כן, גם הילד שויתר על החדר שלו לא נכנס עד כל האורחים עושים צ'ק אאוט, או שמוודאים שסיימו.

ואם צריך משהו - מבקשים רשות!

והאמת נראה לי שהפריחה היא שלה, כי היא זאת שהפילה ולקחה, ולא שמה לב

אוף

לפחות תנצחי בתחרות פדיחות 

וואו איזה בושה112233445566

לנעול את הדלת כל פעם כשאתם בפנים שאף אחד לא ייכנס ויפתיע אותך.

את ממש לא האדם המבולגן בעולםשוקולד פרה.

את אנושית!!
זה בהחלט היה יכול לקרות גם לי...
חיבוק גדול. איזו סיטואציה קשה וכואבת.

האמת היא שהיא קצת הביאה את זה על עצמה. לו אני חמות שנכנסת עכשיו לחדר של כלתי עוד לפני שהם יצאו מהבית (מה שלא יקרה!! בע"ה), ברור לי שאני יכולה ליצור פאדיחות.

היא יצרה את הפאדיחה, לא את.
את לא רובוט, ולא צריכה להיות רובוט.
כשהבן של בעלי ישן אצלנו בחדר שבו יש עוד ילדים, אני לא נכנסת. אם אני צריכה פתאום טיטולים, אני דופקת בשקט, כדי שאם הוא יבין את הרמז, הוא יוכל להתארגן ולפתוח.

אם לא פתח- בעיה שלי! לא שלו. 
אין מצב להפתיע אנשים מבוגרים ולהתעסק בכלי המיטה שלהם. זה מזמין בושה לשני הצדדים!
 

איזה כיף שנולדתןהריון ולידהאחרונה

תודה לכל אחת ואחת, כל כך הייתי זקוקה לאמפתיה הזאת ולפריקה. מי ששאלה על מפתח, זה הממד

משום מה היא מרגישה איתי יותר בנוח מכלות אחרות ואני לא מדמיינת אותה מעיזה להיכנס כשחלקן שם בלי רשות

אני מנסה להרגיע את עצמי שזה יותר פדיחה שלה משלי ושגם אני נתקלתי בחזיות שלה אבל עדיין מתקשה לעכל את האירוע. ולא נראה לי רלוונטי שבעלי ידבר איתה כי זה אולי יעכיר קצת את הקשר וגם כי הוא לא ממש מבין את הבושה שלי אבל גם די התעלם כשסיפרתי לו כי אין לו מה להגיד על זה

עדיין לא מאמינה שזה המקרה שלי

@שוקולד פרה. איזה כיף לו שאת ככה ואיזה כיף לכלות העתידיות שלך בע"ה!

@אמאשוני זה קצת שונה, ספיציפית במקרה הזה זהלא היה העניין וגם היא הציעה שנישאר (אחרי לידה ועוד) אם אפרט עוד כבר יהיה לי אאוטינג אבל מבינה מזה שכתבת שוט הפעם זה לא היה העניין בכלל. 

 

סתם אובסססיה להפעיל ברגע זה את המכונה ולא עוד כמה דקות כמו שבעלי הציע לה שיעשה בעצמו

זה היה מהיר.לומדת כעת
🤣🤣🤣גוגי גוגי
כן כן. אני לא בנויה לקצב המסחרר הזה 😅לומדת כעת
בניתי על להשאיר את הבית מבולגן למחר
וואי ממש וגם התעכבתיבתאל1

עם הארוחת ערב כי לא נורא לא צריך לקום מוקדם...

אין אי אפשר לתכנן כלום פה. 

ממשרקאני

מסחרר ומבלבל

כאילו מישהו משחק בנו 

הילד בכה לרגעoo

הוא בנה על חופש יותר ארוך


אני בקושי שמתי לב למלחמה הזו

בלי חדשות

אזעקה אחת בבוקר

כשחזרתי מהעבודה לרגע שמתי וויז והדרך היתה פנויה לגמרי

ואז נזכרתי

כן יש מלחמה

הכבישים פנויים


טוב שזה נגמר

כבר ברור שזה לא מועיל לכלום 

אמאלה המאפס למאה הזה,שגרה ברוכה

זה מטריף אותי

אתמול בלילה

אין לימודים

היום בערב

מחר סבבי כרגיל מה סבבה ומה כרגיל.

יום ככה יום ככה

התנודות החדות האלה

הזיה

אז עכשיו כבר כולם אוהים אותנו ונוסעים לטייל בטהרן?

איף

זה ממש בלבלה. לפחות הודיעו מספיק מוקדם בערביעל מהדרום
לק"י

כבר קרה שבבוקר החזירו פתאום ללימודים.

משרשרת אותך לשרשור דומה😅יעל מהדרום
לק"י

את כנראה לא היחידה שזה הטריד אותה😉

וואי בולרקאני

אבל בסוף אני כן שמחה שחוזרים

עם כמה שזה מבלבל

לא מתאים לי עכשיו מלחמה🙈

איזה כיף לנו!אמאשוני

סוף סוף משהו חיובי יוצא מזה שלא חזרנו לשגרה משאגת הארי. רצף מילואים מקצת אחרי פורים.

אנחנו ממילא הפוכים, קצת ימינה קצת שמאלה לא משנה הרבה.

לא הרגשתי שום אפס, שום מאה, לא מבינה על מה אתן מדברות חח אנחנו בעננה מתמשכת של בלאגן.

כבר לא מתרגשים מכלום 😄

גם לא הייתי מתרגשת אם היו מקפיצים עכשיו לסבב נוסף.

מעניין מה יכול לקרות שכן יפתיע אותי.

וקצת שמחה שהירי היה גם עלינו ולא רק על הצפון, אולי זה הכי מפחיד אותי שנקבל בשלווה וכמובן מאליו ירי על הצפון.

במובן מסויים היום הזה בבית עם כולם עזר לי להתאפס  דווקא.

♥️♥️♥️♥️אורוש3
ראיתי- בסך הכל הפסקת האש התרחבה לכל הארץ....
♥️♥️♥️♥️מכחול
תודה! אין מילים...
אני ממש לא מסוגלת לעמוד בטלטלות האלהמתואמת

גם כשהן חיוביות... (אם כי ברור שאני מעדיפה את הצד החיובי)

אבל בעיקר לא ברור לי - חזרו לשגרה כי נגמרה המלחמה או רק כדי לא "להשבית את המשק" וכו'?

כלומר - אפשר לגמרי להסתובב חופשי בלי חשש או שלא?

אפשר בלי חששבתאל1

ככה מובן מהחדשות.

ביבי העדיף להקשיב לטראמפ...כדי לא להלחם בלי תמיכה של ארהב.

תודה רבה!מתואמת
אני מרגישה שלילדים שלי החזרה קשה יותר מההתחלהבארץ אהבתי

אני דווקא שמחה לחזור. היו לי הרבה תכניות לימים האחרונים האלו שנשארו לי לעבוד, וחבל לי להפסיד.
 

אבל לילדים שלי היה ממש קשה ההודעה שפתאום כבר חוזרים (למרות שבבוקר נתתי לכל אחד מהילדים לנחש כמה זמן תהיה המלחמה הזאת, ואחד מהם אכן ניחש שזה יהיה רק יום אחד... הוא באמת קיבל את זה יפה כשהודיעו שחוזרים. אבל האחרים ציפו למשהו ארוך יותר...)

גם אצלי היה להם קשה להשלים עם החזרהאורוש3
לא יודעת אם שמתן לב אבל הנחיות פיקוד העורף זה עדפרח חדש

מחר ב6 בבוקר 😶

אז אל תהיו מידי שאננות 😆

אי אפשר לדעת מה יהיה אחכ..

לא. זה משש בבוקר של היום עד מחר בשמונה בערביעל מהדרום
אוקי צודקת.. טיפה השתפר 🤣 עדיין מלחיץ משהופרח חדש
זה לא כזה משנהאמאשוני
כשיש צורך מעדכנים גם כשיש החמרה וגם כשיש הקלה.
ברור. אבל זה שההנחיה היא כרגע בפרקי זמן ככ קצריםפרח חדש

אומר שהמצב פה ממש ממש עדין ( לא שצריך את פיקוד העורף כדי להבין אבל זה ממחיש)

נכון. זה לא נבואה בטוחה, זה רק השערות שלהםיעל מהדרוםאחרונה

אולי יעניין אותך