ובית ללא זוגיות יכול להשפיע על עיצוב דמותם של הילדים

בס"ד ובהשתדלותי

אפשר, אולי, לחשוש שבגלל הגירושין הילד לא ידע להתנהל נכון במערכת זוגית כי הוא לא ראה את הוריו מתנהלים בצורה תקינה במערכת זוגית. אבל באמת, לדעתי אין שום פגם בילד.

ואיך לא להגיע למצב כזה..

בעלי בא מבית שההורים נשואים, אבל החיים בו לא משהו והמריבות בין ההורים פורחות,

ויחס כזה של כבוד ורגישות, נראה לי שזכיתי בגלל שהמצב שלו בבית כזה.

זו בעיה  מכמה סיבות:

1. חיקוי של דפוסי התנהגות שליליים

2. מקובעות לפעמים לגבי מה אסור שיהיה בבית בדברים שהם לא משמעותיים אבל היה בבית של ההורים ועל כן נתפס כבעיה,

   ועל כן לפעמים אנשים  כאלו יהיו עם תפיסות מאוד מקובעות שנובעות מפחד

3.ילדים שגדלו בבית כזה לפעמים יגדלו להיות מבוגרים חרדתיים יותר ופחות בטוחים בעצמם

   דבר שלאו דווקא יבוא לידי ביטוי בגילאים 20-25 אבל כן בהמשך עם הלחצים של החיים

4. כל הנ"ל יכול להיות על כל ילד שגדל בבית עם זוגיות בעייתית ולאו דווקא הורים גרושים

אני מכירה את הנושא הצד מהצד המשפחתי שלנו

ועל סמך זה כתבתי.

ברור שלא בכל מקום גירושין נראים דווקא ככה

בס"ד

כאימא גרושה:

גרושים משפיעים על הילדים, אין ספק.
איך הילדים חווים את זה, עד כמה והאם הם מקבלים תמיכה וכ' זה ממש חשוב על איך זה ישפיע עליהם,
ואין ספק שזה מותיר חותם.
האם החותם חייב להיות שלילי?

לא!!

חברה שלי בת להורים גרושים כשנתקלה בבעיות בנישואין שלה,
מיד פנתה לייעוץ, והייתה מוכנה לעבודת מידות קשה ומורכבת (בחורה עם אופי לא הכי קל, עוד לפני שהוריה התגרשו..)

ועשתה הכל כדי שהילות שלה לא יחוו את מה שהיא חוותה.
היום ב"ה היא אדם אחר, והנישואין שלהם ב"ה טובים.
 

הגרוש שלי לעומת זאת חי בבית אלים, שהאבא היה מכה את כל בני הבית החל מהאם גם אם היא בהריון וכלה בקטן שבילדים, 
היה שיכור, כשהיה פיקח היה מוצא הרפתקאות בצד, ולמרות הכל הם לא התגרשו.
 

כאשר ההתנהלות של הגרוש שלי עצמו בנישואין דרשה שיפור הוא לא היה מוכן לשמוע, כי לעומת אביו הוא מלאך.

הבנים שלי כאמור עוד קטנים, עדיין לא יכולה לבשר לכם על חיי הנישואין המאושרים שלהם, (בעיתו ובזמנו בע"ה)

אבל!!

כל אחד מגיע לנישואין עם מצבור החוויות שהקב"ה בחר להעביר אותו בהם.
מישהו חווה דברים קשים יותר, (התעללות ח"ו, סוגי הטרדות, אפילו אירועים טראומתיים בבית הספר, נידוי חברתי וכד',גירושין, יתמות, שירות צבאי טראומתי, טילים ליד או בתוך הבית,  פינוי אלים יותר או פחות, מחלות לסוגיהן, של עצמו או  של אחד ההורים או האחים,  ועוד דוגמאות רבות..)

ומישהו אחר חווה דברים  פשוטים יותר. (לא קיבל מאה במבחן... -סתם. קצת לשחרר)

העיקר זה לא מה חווה האדם,
אלא מה הוא עשה עם עצמו אחרי זה.

לכן כאשר נפגשים חשוב להיות קשובים מאד,
לאדם, לאופן הדיבור, לא רק לתוכן, לשפת הגוף והפנים, להיפתח על מנת להכיל,  
ואחרי הפגישה זה הזמן לנתח את שקלטנו, ולראות מה חושבים על זה.

אבל זה נכון כלפי כל אחד\ת.

וכן, יש מצבים עדינים כשנשואים לבן של הורים גרושים,
בין אם זה בחתונה עצמה, בין אם זה להתארח בשבתות וחגים, 
אך כאשר פוגשים את האחד שלכם, אלו דברים שלומדים למצוא את הפתרונות עבורם, והם בטלים בהרבה יותר משישים.
 

וכן, אני יודעת שהכלות של הבנים שלי לא מסתובבות כאן, (הגדול בן עשר )

אז גם אם זה סובייקטיבי, זה לא מתוך אינטרס כזה או אחר

ז"א שאדם לא ממציא דברים מעצמו ורוב התגובות שלו גם לגבי הילדים שלו יהיו בד"כ כמו ההורים.

אדם שראה בבית שאבא שלו מכבד מאוד את אמא שלו באופן טבעי יכבד את אישתו כי כך הוא רואה מערכת יחסים.

וכן להיפך... 

בס"ד

סליחה, אבל לפי ההיגיון הזה,

כל הגברים היו אמורים להיות כמו אברהם אבינו, וכל הנשים כמו שרה...
אבל אופס. 
אפילו תאומים שגדלו באותו בית לאותם אב ואם,
לא יצאו כמו אבא ואימא,עשיו לא חיקה לא את יצחק ולא את רבקה...
 

נכון שהבית משפיע ומעצב את נפש הילד,
נכון שיש דברים שנחקקים בנפש, 
אבל איך הילד (שהתבגר בינתיים..) לוקח את זה, 
מה הוא לוקח אתו ומה הוא משאיר מאחור, 
זה משתנה, כל אחד חווה דברים באופן הייחודי לו,
ונבנה מזה אחרת..

ואדם בהחלט "ממציא" דברים מעצמו.

אני אישית עם כל ילד שלי ממציאה את עצמי מחדש,
כי הם שונים, לכל אחד יש את האישיות הספציפית והייחודית לו,
ורוב התגובות שלי אליהם לא רק שלא "העתק הדבק" מתגובות של הוריי,
אלא משתנות אפילו בין ילד לילד.

וכן, גם מי שראה את אבא מכבד את אימא, עלול לגלות שזו עבודת מידות לא פשוטה,
ולהיות פחות מוצלח מאבא שלו, קל וחומר שהילדים יכולים להיות טובים  בני זוג טובים יותר  מהוריהם-"ומרובה מידה טובה ממידת הפורענות".

וכמו שאמרו לפני- כל מקרה לגופו, וכל הכללה היא טעות.

לקיצוניות.

המציאות מוכיחה הפוך ממך. אחוזי הגירושין גבוהים בהרבה אצל ילדים להורים גרושים מאשר אצל ילדים להורים נשואים. תסיקי מהנתון הזה מה שבא לך.

חוץ מזה, דיברת על זה פעם עם איש מקצוע או שאת שולפת דברים מהשרוול??

דודה שלי יועצת זוגית ומטפלת זוגית כבר שנים!! וזה כלל שהיא אומרת שחוזר על עצמו אצל רוב הזוגות (לא כולם, רוב). אנשים מתנהגים לרוב כמו ההורים שלהם בחלק משמעותי מהדברים בזוגיות. וזה דברים קטנים ויומיים אבל זה בעצם כל ה"שפה" הזוגית שלהם. הרבה מהכעסים ומריבות אצל זוגות זה כי הם מצפים מבן הזוג שלהם שיגיב/יתנהג כמו ההורה שלהם והבן זוג לעומת זאת לא מבין מה רוצים ממנו כי הוא מתנהג בדיוק כמו שהוא מכיר... נכון יש כאלה שעושים עבודה על המידות ויש כאלה ששונים מההורים שלהם וכו' א-ב-ל, לרוב ילד מביא לבית שלו הרבה מהדברים שהוא ראה בבית הוריו, ולרוב הוא אפילו לא מודע לזה.

בס"ד

אז אני עצמי מאמנת אישית, מנחת הורים, ולמדתי גם אימון זוגי.
עוסקת בכך שש שנים.
(כרגע בפועל פחות עוסקת בזוגיות עם זוגות, יותר עם נשים בגלל הסטטוס שלי)
מתנצלת- אך מי שכתבה בקיצוניות זו לא אני.
ברור שכל אחד גדל בבית שונה, ולוקח מביתו הרבה דברים, קטנים וגדולים.
הדברים הבסיסיים בהתנהלות היומיומית שאת מדברת עליהם, ועלולים להפריע יכולים להיות מכל תחום,
בלי קשר לטיב הזוגיות של ההורים, ולא חסרות דוגמאות. 
זה הרגלים של כל משפחה ומשפחה- דברים שהורים מצד אחד חיו מצוין אתו הרבה פעמים מפריעים לבן זוג של הצד השני, זה ברור. זה יכול להיות הרגלי סדר וניקיון, הרגלי התארגנות, ועוד אינספור פרטים.
לאו דווקא שמדובר על דברים שהם כשלעצמם לא בסדר,
אלא השוני בין המשפחות יוצר את מערך הציפיות (שיתנהג כמו שאני רגילה מהבית) והאכזבות( כי יש לו הרגלים משלו).  
בעניינים המהותיים יותר של יחס מכבד או לא מכבד,
כלפי בן הזוג או הילדים זה תלוי באדם. 
בחירה החופשית של האדם. פחות ב"אוטומט" ההרגלים.

בעיקר קוממה אותי הקביעה ש"אדם לא ממציא מעצמו"- כי זה פשוט לא נכון, 
ואני בטוחה שגם דודה שלך תסכים עם זה שאפילו האופן שבו אנשים מפנימים את התנהגותם של הוריהם,

היא ייחודית לכל אדם, החל מ"אני לעולם לא אעשה כמו ועד אני אעשה בדיוק כמו- כולל כל מה שבניהם, במודע ושלא במודע. קל וחומר האופן שבו הם בוחרים להתמודד עם זה בבגרותם.

אם הוא יהיה "פגום" - זה בד"כ בשל ההתנהלות שלהם סביבו.

אבל בואו לא נשכח, יש לילד אישיות משלו, חוויות משלו, תובנות משלו וכישורים משלו.

הוא לא כחומר ביד היוצר של מעללי הוריו, והוא יכול לצאת הרבה יותר מוצלח מחבריו בשל האתגר הזה שהוא עבר

על בני אוכל להעיד כי הוא אדם בוגר, בריא, מבוקר ושקול כמה וכמה רמות מעל בני כיתתו,

ובתכונות החשובות הללו הוא זכה דווקא בשל הגירושין, שאמנם היו מרים וממושכים באופן יחסי

יכול להיות שבגיל בוגר יותר לילד יהיה פחד מזוגיות והוא לא ידע איך להתנהל כי לא ראה מערכת יחסים תקינה בבית, אבל מצד שני בגלל שהוא לא ירצה להגיע למצב של ההורים שלו, הוא יעשה הכול כדי לשמור על הזוגיות ולבוא לקראת הצד השני.

לענ"ד, ברוב המקרים ילד שחווה כזה דבר, כשיגיע הזמן ויקים משפחה, הוא ירצה לשמור עליה כמה שיותר מאוחדת.

יש דברים שכתוב בהלכה שזה "פגם" - וגם שם יש הסבר שזה מבחינת המידות וניתן לעבוד.

אבל על דבר כזה לא שמענו.

אז זה לא "פגם". השאלה היא מה ההשפעה על הילדים. לפעמים יכול לא להשפיע בנושא נישואין, לפעמים יכול להשפיע לדוגמה שלילית, לפעמים יכול להשפיע לזהירות יתר והשקעת יתר והוקרת היחס הטוב בין איש לאשתו.

הכל לגופו של אדם וענין.

תודה,

המשיכו לעמוד על זכויותינו!

הפגם הוא במערכת הזוגית של הוריו,

ולכן הם כנראה הביאו אותה לקיצה.

פגם בילד???? מה???

אם יש לו השקפת עולם בריאה לגבי מזה בית וקשר,

אין שום פגם.

ויש אנשים עם השקפות עולם בעייתיות שגדלו אצל הורים שעודם נשואים.

דווקא הרבה פעמים ילדים להורים גרושים בונים לעצמם מערכת זוגית חזקה,

כי הם יותר מודעים לצורך לשמור על זוגיות בריאה ויציבה.

בתור מי שחי במשפחה מסורתית ותפילתי שתמיד משפחתי תהיה כזאת.

שכתבת יפה ובשקט מה שאני רציתי להגיד ולא הצלחתי.

לענ"ד יצאתי בסדר (; וברצינות, הזוגיות שלי טובה ב"ה ויש לנו 4 ילדים חמודים.

אני מרגישה שצריכה לעבוד על המידות שלי ואני עובדת עליהן כבר כמה שנים ב"ה כי אני במודעות לזה.

למדתי בשנים האחרונות מקצועות טיפוליים ודרך זה אני חושבת, גם עברתי בעצמי תהליך.

אומרים שמה שלא הורג, מחשל. יש בזה הרבה אמת.

אחת המורות שלי הייתה אומרת שאלה שעברו חוויות לא נעימות/קשות בילדות הופכים אח"כ למטפלים הטובים ביותר.

לסיכום, יכול להיות שילדים להורים גרושים יעתיקו למשפחתם את אותם דפוסי ההתנהגות שראו במשפחת המוצא שלהם

 אבל זה לא מחויב המציאות. עם זאת יכול להיות שיצטרכו לעבוד בשביל זה על המידות שלהם.

בשורות טובות

בס"ד

לנוכח כל הפחד מהשפעתם של ההורים הגרושים על ילדיהם...
יש לציין שגם הורים גרושים נותנים המון לילדיהם,
מחנכים לערכים לתורה ומצוות, (כשזו דרכם, כן?)

למידות טובות, ויראת שמיים.
גם מהורה גרוש ניתן לקבל המון המון השפעה טובה, ובריאה.
ואפילו- כן, אני יודעת שזה לא כל כך באפנה לומר דבר כזה- 
אבל גם משפחה ההורים התגרשו- יכולה להיות משפחה בריאה.
כמו אדם גידם- שיכול להיות הכי בריא בעולם.
יש קושי, שמשפיע על התפקוד שלו, ועל ההתמודדות היומיומית-

אבל איך הוא חי עם זה זה נטו בחירה שלו.

לא מתכחשת לא לקושי, ולא להשפעה ולא לשום דבר.
יש כאב בתהליך הזה, בהפנמה שלו, יש תהליך עד שמבינים מה קרה,
ולמה אצלינו זה אחרת. 
אבל למרות שבעניין הספציפי של לראות זוגיות טובה בין ההורים- יש חוסר,
זה עדיין משהו ספציפי- חשוב ועיקרי ככל שיהיה.
  וכאימא גרושה- אני מאד שמחה לראות את הילדים שלי לומדים ממני כל כך הרבה דברים חשובים.
ומאד שמחה לראות בהם חלק מהמידות הטובות של אבא שלהם.
כי יש גם כאלה.
וזה שלא הצלחנו לחיות חיי נצח ביחד כמו זוג יונים ,

לא הופך את ההורים הגרושים למשהו שיהיה אסון אם הילד יושפע ממנו.

וגם הורים גרושים על ידי חינוך ודוגמה אישית ביחס מכבד,
ובמידות טובות משפיעים לטובה על היכולת של הילד להיות בן זוג טוב ומכבד.

כי זוגיות זה לא תחום מנותק ממכלול האדם ומידותיו, אלא חלק ממנו.

(למרות שברור ששם הניסיונות בעבודת המידות קשים יותר )

שוב, אין בכל הנ"ל ניסיון או רצון להמעיט מהשפעת הגירושין והכאב שבהם על הילד,
ועל הילד כשהוא בוגר, אבל קצת לאזן את התמונה מהפחד שההורים ישפיעו על הילד.
אנחנו משפיעים על הילד, מחנכים אותו, עושים זאת הכי טוב שאנחנו יכולים,
כשיש צורך נעזרים באנשי מקצועי- ועקב המצב הרבה יותר רגישים לצרכים האלו,
ובוודאות אומרת שלבנים שלי יש גם הרבה טוב לקחת מהבית בו הם גדלים לחיי הנישואין שלהם.

ועל החלק הלא רצוי- עובדים בכל הכוח  עם כל הכלים שרק יכולים על מנת למזער נזקים.

אולי לא כל ההורים הגרושים כמוני, אבל חברות שלי בהחלט כן.
 

גם אם יש מחקר כזה, ואפילו עשרים, אני לא חושבת שהתפיסה השולטת היא שהשפעת ההורים מזערית...

לא הייתי מתעקשת אם זה לא היה בדיוק ההפך, הרוב מסכים שהשפעת ההורים (או האם) מכרעת.

ולא צריך להיות פסיכולוג גדול כדי לראות את זה...

האם בגלל זה לא להתחתן עם בת להורים גרושים?

לא מסכימה.

זה האתגר שלה בחיים, שיהפוך להיות האתגר של שניכם.

לאף אחד לא חסר אתגרים בחיים, גם לא מול ההורים שלו... (מי שחסר לו אתגר מול ההורים זה אומר דרשני)

אם היא מודעת לזה, עובדת עם זה, נמצאת במקום מברר עם הרבה רצון - להיפך, מדובר ב"תעודת ביטוח".

אנשים שטוב להם מדי, שלא צריכים כביכול לעבוד על שום דבר, הרבה יותר מרתיעים אותי.

אין לדעת מה יצא מהם כשהם יגיעו למשבר. לחוסר אונים. למשהו שיצריך מהם עבודה אמיתית וקשה מאוד לשינוי פנימי משמעותי.

(ועוד הערת סוגריים - יש הרבה מאוד זוגות נשואים שהיה עדיף שיתגרשו. את זה לא רואים בבירורים, וההשלכות של זה יכולות להיות הרבה יותר קריטיות.

מה שאני מנסה לומר, זה להפסיק לברוח מאתגרים. מי שלא מוכן לאתגרים אז שיוותר על חתונה, כי אי אפשר להתחמק ממקומות אפלים, כואבים, שצריכים עיבוד ועבודה)

המשפט "מי שלא מוכן לאתגרים אז שיוותר על חתונה"... הוא קצת מוגזם.

כל אחד רשאי להחליט איזה "אתגרים" מתאימים לו.

עצם בנין הבית הוא גם כן אתגר, משמח, בפני עצמו.

וכל אחד יכול להחליט האם דברים נוספים, ואיזה, מתאימים עבורו או לא.

תלוי באדם, תלוי במה מדובר.

לא פעם, אדם עבד בעצמו הרבה על אתגרים בחייו, נזהר וכד', כדי שיוכל להגיע כהוגן לבנין ביתו. והוא רשאי לחפש מי שתתאים למה שהוא התאמץ להגיע.

לעצם הנושא, כבר אמרתי שגם דעתי היא שאין בכך משהו מוחלט, כמו עוד הרבה דברים. יכול לא לפעול על האדם, ויכול גם לכיוונים הפוכים זה מזה.

[ובוודאי נכון שהורים משפיעים על ילדיהם במידה זו או אחרת - לא דווקא ה"אמא" יותר מהאבא - ומה לעשות עם ההשפעה הזו, יש לאדם בחירה]

שאדם צריך לבחור את אתגריו, גם לא להיות יומרני שהכל "קטן" עליו, ועם הכל הוא יכול להתמודד.

אבל אם אדם חושב, שבפסילת כל ה"בעיות" שהוא יכול לדעת עליהן - כל ה"בעיות" החיצוניות כמו הורים גרושים, אח חולה, ציון פסיכומטרי - 

בזה הוא פטור מאתגרים גדולים 

אז הוא טועה, ובגדול.

כי המורכבויות הגדולות באמת - רוב הפעמים - נסתרות מן העין.

אני לא מתכוונת להפחיד, אני מתכוונת לומר -

לא כדאי להיות בעמדה של בריחה מהתמודדות. של התכחשות למורכבות.

זה לא מוביל לטוב בחיים.

אני מניח שאתה לא חדש בפורומים..

זה דבר רגיל שאם מישהו שואל שאלה - אז משתדלים לענות לו.

והוא מביא בחשבון שאלו שעונים אינם "בעלי תארים" דווקא.. וגם בעלי תארים כידוע, אינם "מבינים הכל בחיים"...

[אגב, אני חושב שדווקא בשאלה הזו - לא בטוח ש"בעלי תארים" יענו יותר טוב מהמגוון שעונים כאן]

גם מי שמתייעץ וגם המייעצים, צריכים להביא בחשבון את המגבלות שהזכרת. מהצד האובייקטיבי, ומצד הכרת האדם.

אני מניח שזה על דעת כך.

[ודווקא יש משהו בכך שגם משרשור כזה, מן הסתם לוקחים מסקנות ותובנות לגבי נושא כזה.  אלא שאכן, זו דרכו של פורום... ובע"מ..

​

זה לא חוסר נשיות ולא חוסר טיפוח

זה סגנון שאוהב את הטבעי והפשוט

(גם אני לא מתאפרת/ לק/ ביגוד פשוט/ לא עוקבת אחרי כל שערה בפנים)

לא חושבת שזה בר שינוי משמעותי

וגם אם היא תעשה שינוי

זה כנראה יהיה עם מחיר אישי גבוה

כמובן לא חייבים להתחבר לסגנון הזה

עניין של טעם 

מידי.  

משיכה ואסתטיקה הן חלק בלתי נפרד ממערכת יחסים, ובטח כשהמטרה היא קשר רציני ("שאישתי תהיה מטופחת").

בהמשך, כאשר הקשר יתהדק מאוד, ויהיו שיחות נפש עמוקות ושיתוף דברים מאוד אישיים, גם על דברים לא נעימים וכשלונות שהיו לכל אחד באופן טבעי בחיים, תוכל להעלות את הרצון שלך ליותר טיפוח מצידה. 
 

לא שזה יכול לשנות אופי, אבל לנסות אפשר - גם אשתי לא מתאפרת, וציפורניים עושה רק עם לק רגיל (שמחזיק בקושי יומיים…) ולא ג'ל, באירועים מיוחדים.

סגנון לבוש זה גם עניין של אופי, אבל גם עניין של מודעות.  ליתר דיוק - ייתכן ומדובר בחוסר מודעות. בגלל המקום והסביבה בו היא גדלה והתבגרה, סביבה מאוד שונה מזו שלך.  

כאן אני יכול להעיד על עצמי, שנישואים הביאו לשינוי ושיפור בסגנון הלבוש שלי, בזכות אשתי.  באנו כל אחד מסביבה שונה מאוד - היא עירונית, אני מהמושב, בן להורים פשוטים, אבא חקלאי, אמא מורה, באתי מבית מאוד מאוד פשוט . 

זה נושא רגיש בעיניי, לא כדאי לגעת, רק אחרי נישואים\ קרוב לחתונה

אם זה חשוב לך.

ההרגשה שלך לגיטימית.

אבל אם אתה רוצה לסדר את המחשבות שלת בנושא, כדאי שתחשוב על הנקודות הבאות:

איך נראות הנשים במשפחה שלך וככה תופס כנורמלי?

מה זה בשבילך "נשיות"?

עד כמה זה תחום רחב, או שאתה מצפה למראה מאוד ספציפי כל השאר בקטוגריית "מוזנח"?

אתה מודע לצדדים השלילים בהתעסקות במראה חיצוני ותחזוק מראה קבוע של בגדים מעוצבים, לק ג'ל ואיפור? (כמות הזמן, הכסף והאנרגיה המוחית זה דורש בהחלט יכולה להתבטא באופי ובסדר העדיפויות של בנות מסוימות.)

קראת לזה "פער" בינכם, אתה בעצמך משקיע בנראות שלך ברמה דומה למה שאתה מצפה ממנה?

בסופו של דבר, זה נושא שבהחלט יכול לפגוע בקשר עד פרדה.

אם תציף את זה מולה יכולות לקרות שתי תגובות קצה: א- היא תרגיש חוסר ביטחון עצמי ורצון לרצות אותך שלא טבעי לה ולא באמת יחזיק הרבה בטווח הרחוק. ב- היא תיעלב ותיפגע מעצם ההערה כי זה נושא מאוד אישי.

אתה מכיר אותה ויודע לאיזה צד היא עלולה לנטות. לפני שאתה פונה אליה כדאי שתברר את הנושא אצלך.

מבין את כל מה שאמרתם כאן. באמת.

אבל הנקודה שמדברים על דברים כאלה רק לפני או אחרי נישואין לא באמת תעזור לי. כי כשאני רואה שיער בפנים של מי שאני יוצא איתה לא גורם לי להמשיך שוב ולהיפגש.

וברור לי שיש בעיסוק בחיצוניות דברים שליליים, ואני אפילו מעריך אותה שזה לא מעניין אותה ברמה הזו, אבל עם זאת מאוד חשוב לי שיהיה טיפוח ברמה מסוימת, שיהיה לי נעים להיות איתה וללכת איתה ברחוב (אני קצת מקצין, יודע.)

נכתבות באופן אישי, מתוך אורח החיים וההשקפה הדתית של הכותבים.  

מכיוון שיש כאן מגוון גדול של אורחות חיים, דרגות שונות של השקפה דתית, נורמלי שהתגובות יהיו במנעד מגוון מבחינת באיזה שלב של קרבה אפשר לדבר על רצונות שלך בטיפוח הגופני והלבוש של בת הזוג - כולל דעות שיש מקום לדבר על זה רק אחרי הנישואים.  

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>