ובית ללא זוגיות יכול להשפיע על עיצוב דמותם של הילדים

בס"ד ובהשתדלותי

אפשר, אולי, לחשוש שבגלל הגירושין הילד לא ידע להתנהל נכון במערכת זוגית כי הוא לא ראה את הוריו מתנהלים בצורה תקינה במערכת זוגית. אבל באמת, לדעתי אין שום פגם בילד.

ואיך לא להגיע למצב כזה..

בעלי בא מבית שההורים נשואים, אבל החיים בו לא משהו והמריבות בין ההורים פורחות,

ויחס כזה של כבוד ורגישות, נראה לי שזכיתי בגלל שהמצב שלו בבית כזה.

זו בעיה  מכמה סיבות:

1. חיקוי של דפוסי התנהגות שליליים

2. מקובעות לפעמים לגבי מה אסור שיהיה בבית בדברים שהם לא משמעותיים אבל היה בבית של ההורים ועל כן נתפס כבעיה,

   ועל כן לפעמים אנשים  כאלו יהיו עם תפיסות מאוד מקובעות שנובעות מפחד

3.ילדים שגדלו בבית כזה לפעמים יגדלו להיות מבוגרים חרדתיים יותר ופחות בטוחים בעצמם

   דבר שלאו דווקא יבוא לידי ביטוי בגילאים 20-25 אבל כן בהמשך עם הלחצים של החיים

4. כל הנ"ל יכול להיות על כל ילד שגדל בבית עם זוגיות בעייתית ולאו דווקא הורים גרושים

אני מכירה את הנושא הצד מהצד המשפחתי שלנו

ועל סמך זה כתבתי.

ברור שלא בכל מקום גירושין נראים דווקא ככה

בס"ד

כאימא גרושה:

גרושים משפיעים על הילדים, אין ספק.
איך הילדים חווים את זה, עד כמה והאם הם מקבלים תמיכה וכ' זה ממש חשוב על איך זה ישפיע עליהם,
ואין ספק שזה מותיר חותם.
האם החותם חייב להיות שלילי?

לא!!

חברה שלי בת להורים גרושים כשנתקלה בבעיות בנישואין שלה,
מיד פנתה לייעוץ, והייתה מוכנה לעבודת מידות קשה ומורכבת (בחורה עם אופי לא הכי קל, עוד לפני שהוריה התגרשו..)

ועשתה הכל כדי שהילות שלה לא יחוו את מה שהיא חוותה.
היום ב"ה היא אדם אחר, והנישואין שלהם ב"ה טובים.
 

הגרוש שלי לעומת זאת חי בבית אלים, שהאבא היה מכה את כל בני הבית החל מהאם גם אם היא בהריון וכלה בקטן שבילדים, 
היה שיכור, כשהיה פיקח היה מוצא הרפתקאות בצד, ולמרות הכל הם לא התגרשו.
 

כאשר ההתנהלות של הגרוש שלי עצמו בנישואין דרשה שיפור הוא לא היה מוכן לשמוע, כי לעומת אביו הוא מלאך.

הבנים שלי כאמור עוד קטנים, עדיין לא יכולה לבשר לכם על חיי הנישואין המאושרים שלהם, (בעיתו ובזמנו בע"ה)

אבל!!

כל אחד מגיע לנישואין עם מצבור החוויות שהקב"ה בחר להעביר אותו בהם.
מישהו חווה דברים קשים יותר, (התעללות ח"ו, סוגי הטרדות, אפילו אירועים טראומתיים בבית הספר, נידוי חברתי וכד',גירושין, יתמות, שירות צבאי טראומתי, טילים ליד או בתוך הבית,  פינוי אלים יותר או פחות, מחלות לסוגיהן, של עצמו או  של אחד ההורים או האחים,  ועוד דוגמאות רבות..)

ומישהו אחר חווה דברים  פשוטים יותר. (לא קיבל מאה במבחן... -סתם. קצת לשחרר)

העיקר זה לא מה חווה האדם,
אלא מה הוא עשה עם עצמו אחרי זה.

לכן כאשר נפגשים חשוב להיות קשובים מאד,
לאדם, לאופן הדיבור, לא רק לתוכן, לשפת הגוף והפנים, להיפתח על מנת להכיל,  
ואחרי הפגישה זה הזמן לנתח את שקלטנו, ולראות מה חושבים על זה.

אבל זה נכון כלפי כל אחד\ת.

וכן, יש מצבים עדינים כשנשואים לבן של הורים גרושים,
בין אם זה בחתונה עצמה, בין אם זה להתארח בשבתות וחגים, 
אך כאשר פוגשים את האחד שלכם, אלו דברים שלומדים למצוא את הפתרונות עבורם, והם בטלים בהרבה יותר משישים.
 

וכן, אני יודעת שהכלות של הבנים שלי לא מסתובבות כאן, (הגדול בן עשר )

אז גם אם זה סובייקטיבי, זה לא מתוך אינטרס כזה או אחר

ז"א שאדם לא ממציא דברים מעצמו ורוב התגובות שלו גם לגבי הילדים שלו יהיו בד"כ כמו ההורים.

אדם שראה בבית שאבא שלו מכבד מאוד את אמא שלו באופן טבעי יכבד את אישתו כי כך הוא רואה מערכת יחסים.

וכן להיפך... 

בס"ד

סליחה, אבל לפי ההיגיון הזה,

כל הגברים היו אמורים להיות כמו אברהם אבינו, וכל הנשים כמו שרה...
אבל אופס. 
אפילו תאומים שגדלו באותו בית לאותם אב ואם,
לא יצאו כמו אבא ואימא,עשיו לא חיקה לא את יצחק ולא את רבקה...
 

נכון שהבית משפיע ומעצב את נפש הילד,
נכון שיש דברים שנחקקים בנפש, 
אבל איך הילד (שהתבגר בינתיים..) לוקח את זה, 
מה הוא לוקח אתו ומה הוא משאיר מאחור, 
זה משתנה, כל אחד חווה דברים באופן הייחודי לו,
ונבנה מזה אחרת..

ואדם בהחלט "ממציא" דברים מעצמו.

אני אישית עם כל ילד שלי ממציאה את עצמי מחדש,
כי הם שונים, לכל אחד יש את האישיות הספציפית והייחודית לו,
ורוב התגובות שלי אליהם לא רק שלא "העתק הדבק" מתגובות של הוריי,
אלא משתנות אפילו בין ילד לילד.

וכן, גם מי שראה את אבא מכבד את אימא, עלול לגלות שזו עבודת מידות לא פשוטה,
ולהיות פחות מוצלח מאבא שלו, קל וחומר שהילדים יכולים להיות טובים  בני זוג טובים יותר  מהוריהם-"ומרובה מידה טובה ממידת הפורענות".

וכמו שאמרו לפני- כל מקרה לגופו, וכל הכללה היא טעות.

לקיצוניות.

המציאות מוכיחה הפוך ממך. אחוזי הגירושין גבוהים בהרבה אצל ילדים להורים גרושים מאשר אצל ילדים להורים נשואים. תסיקי מהנתון הזה מה שבא לך.

חוץ מזה, דיברת על זה פעם עם איש מקצוע או שאת שולפת דברים מהשרוול??

דודה שלי יועצת זוגית ומטפלת זוגית כבר שנים!! וזה כלל שהיא אומרת שחוזר על עצמו אצל רוב הזוגות (לא כולם, רוב). אנשים מתנהגים לרוב כמו ההורים שלהם בחלק משמעותי מהדברים בזוגיות. וזה דברים קטנים ויומיים אבל זה בעצם כל ה"שפה" הזוגית שלהם. הרבה מהכעסים ומריבות אצל זוגות זה כי הם מצפים מבן הזוג שלהם שיגיב/יתנהג כמו ההורה שלהם והבן זוג לעומת זאת לא מבין מה רוצים ממנו כי הוא מתנהג בדיוק כמו שהוא מכיר... נכון יש כאלה שעושים עבודה על המידות ויש כאלה ששונים מההורים שלהם וכו' א-ב-ל, לרוב ילד מביא לבית שלו הרבה מהדברים שהוא ראה בבית הוריו, ולרוב הוא אפילו לא מודע לזה.

בס"ד

אז אני עצמי מאמנת אישית, מנחת הורים, ולמדתי גם אימון זוגי.
עוסקת בכך שש שנים.
(כרגע בפועל פחות עוסקת בזוגיות עם זוגות, יותר עם נשים בגלל הסטטוס שלי)
מתנצלת- אך מי שכתבה בקיצוניות זו לא אני.
ברור שכל אחד גדל בבית שונה, ולוקח מביתו הרבה דברים, קטנים וגדולים.
הדברים הבסיסיים בהתנהלות היומיומית שאת מדברת עליהם, ועלולים להפריע יכולים להיות מכל תחום,
בלי קשר לטיב הזוגיות של ההורים, ולא חסרות דוגמאות. 
זה הרגלים של כל משפחה ומשפחה- דברים שהורים מצד אחד חיו מצוין אתו הרבה פעמים מפריעים לבן זוג של הצד השני, זה ברור. זה יכול להיות הרגלי סדר וניקיון, הרגלי התארגנות, ועוד אינספור פרטים.
לאו דווקא שמדובר על דברים שהם כשלעצמם לא בסדר,
אלא השוני בין המשפחות יוצר את מערך הציפיות (שיתנהג כמו שאני רגילה מהבית) והאכזבות( כי יש לו הרגלים משלו).  
בעניינים המהותיים יותר של יחס מכבד או לא מכבד,
כלפי בן הזוג או הילדים זה תלוי באדם. 
בחירה החופשית של האדם. פחות ב"אוטומט" ההרגלים.

בעיקר קוממה אותי הקביעה ש"אדם לא ממציא מעצמו"- כי זה פשוט לא נכון, 
ואני בטוחה שגם דודה שלך תסכים עם זה שאפילו האופן שבו אנשים מפנימים את התנהגותם של הוריהם,

היא ייחודית לכל אדם, החל מ"אני לעולם לא אעשה כמו ועד אני אעשה בדיוק כמו- כולל כל מה שבניהם, במודע ושלא במודע. קל וחומר האופן שבו הם בוחרים להתמודד עם זה בבגרותם.

אם הוא יהיה "פגום" - זה בד"כ בשל ההתנהלות שלהם סביבו.

אבל בואו לא נשכח, יש לילד אישיות משלו, חוויות משלו, תובנות משלו וכישורים משלו.

הוא לא כחומר ביד היוצר של מעללי הוריו, והוא יכול לצאת הרבה יותר מוצלח מחבריו בשל האתגר הזה שהוא עבר

על בני אוכל להעיד כי הוא אדם בוגר, בריא, מבוקר ושקול כמה וכמה רמות מעל בני כיתתו,

ובתכונות החשובות הללו הוא זכה דווקא בשל הגירושין, שאמנם היו מרים וממושכים באופן יחסי

יכול להיות שבגיל בוגר יותר לילד יהיה פחד מזוגיות והוא לא ידע איך להתנהל כי לא ראה מערכת יחסים תקינה בבית, אבל מצד שני בגלל שהוא לא ירצה להגיע למצב של ההורים שלו, הוא יעשה הכול כדי לשמור על הזוגיות ולבוא לקראת הצד השני.

לענ"ד, ברוב המקרים ילד שחווה כזה דבר, כשיגיע הזמן ויקים משפחה, הוא ירצה לשמור עליה כמה שיותר מאוחדת.

יש דברים שכתוב בהלכה שזה "פגם" - וגם שם יש הסבר שזה מבחינת המידות וניתן לעבוד.

אבל על דבר כזה לא שמענו.

אז זה לא "פגם". השאלה היא מה ההשפעה על הילדים. לפעמים יכול לא להשפיע בנושא נישואין, לפעמים יכול להשפיע לדוגמה שלילית, לפעמים יכול להשפיע לזהירות יתר והשקעת יתר והוקרת היחס הטוב בין איש לאשתו.

הכל לגופו של אדם וענין.

תודה,

המשיכו לעמוד על זכויותינו!

הפגם הוא במערכת הזוגית של הוריו,

ולכן הם כנראה הביאו אותה לקיצה.

פגם בילד???? מה???

אם יש לו השקפת עולם בריאה לגבי מזה בית וקשר,

אין שום פגם.

ויש אנשים עם השקפות עולם בעייתיות שגדלו אצל הורים שעודם נשואים.

דווקא הרבה פעמים ילדים להורים גרושים בונים לעצמם מערכת זוגית חזקה,

כי הם יותר מודעים לצורך לשמור על זוגיות בריאה ויציבה.

בתור מי שחי במשפחה מסורתית ותפילתי שתמיד משפחתי תהיה כזאת.

שכתבת יפה ובשקט מה שאני רציתי להגיד ולא הצלחתי.

לענ"ד יצאתי בסדר (; וברצינות, הזוגיות שלי טובה ב"ה ויש לנו 4 ילדים חמודים.

אני מרגישה שצריכה לעבוד על המידות שלי ואני עובדת עליהן כבר כמה שנים ב"ה כי אני במודעות לזה.

למדתי בשנים האחרונות מקצועות טיפוליים ודרך זה אני חושבת, גם עברתי בעצמי תהליך.

אומרים שמה שלא הורג, מחשל. יש בזה הרבה אמת.

אחת המורות שלי הייתה אומרת שאלה שעברו חוויות לא נעימות/קשות בילדות הופכים אח"כ למטפלים הטובים ביותר.

לסיכום, יכול להיות שילדים להורים גרושים יעתיקו למשפחתם את אותם דפוסי ההתנהגות שראו במשפחת המוצא שלהם

 אבל זה לא מחויב המציאות. עם זאת יכול להיות שיצטרכו לעבוד בשביל זה על המידות שלהם.

בשורות טובות

בס"ד

לנוכח כל הפחד מהשפעתם של ההורים הגרושים על ילדיהם...
יש לציין שגם הורים גרושים נותנים המון לילדיהם,
מחנכים לערכים לתורה ומצוות, (כשזו דרכם, כן?)

למידות טובות, ויראת שמיים.
גם מהורה גרוש ניתן לקבל המון המון השפעה טובה, ובריאה.
ואפילו- כן, אני יודעת שזה לא כל כך באפנה לומר דבר כזה- 
אבל גם משפחה ההורים התגרשו- יכולה להיות משפחה בריאה.
כמו אדם גידם- שיכול להיות הכי בריא בעולם.
יש קושי, שמשפיע על התפקוד שלו, ועל ההתמודדות היומיומית-

אבל איך הוא חי עם זה זה נטו בחירה שלו.

לא מתכחשת לא לקושי, ולא להשפעה ולא לשום דבר.
יש כאב בתהליך הזה, בהפנמה שלו, יש תהליך עד שמבינים מה קרה,
ולמה אצלינו זה אחרת. 
אבל למרות שבעניין הספציפי של לראות זוגיות טובה בין ההורים- יש חוסר,
זה עדיין משהו ספציפי- חשוב ועיקרי ככל שיהיה.
  וכאימא גרושה- אני מאד שמחה לראות את הילדים שלי לומדים ממני כל כך הרבה דברים חשובים.
ומאד שמחה לראות בהם חלק מהמידות הטובות של אבא שלהם.
כי יש גם כאלה.
וזה שלא הצלחנו לחיות חיי נצח ביחד כמו זוג יונים ,

לא הופך את ההורים הגרושים למשהו שיהיה אסון אם הילד יושפע ממנו.

וגם הורים גרושים על ידי חינוך ודוגמה אישית ביחס מכבד,
ובמידות טובות משפיעים לטובה על היכולת של הילד להיות בן זוג טוב ומכבד.

כי זוגיות זה לא תחום מנותק ממכלול האדם ומידותיו, אלא חלק ממנו.

(למרות שברור ששם הניסיונות בעבודת המידות קשים יותר )

שוב, אין בכל הנ"ל ניסיון או רצון להמעיט מהשפעת הגירושין והכאב שבהם על הילד,
ועל הילד כשהוא בוגר, אבל קצת לאזן את התמונה מהפחד שההורים ישפיעו על הילד.
אנחנו משפיעים על הילד, מחנכים אותו, עושים זאת הכי טוב שאנחנו יכולים,
כשיש צורך נעזרים באנשי מקצועי- ועקב המצב הרבה יותר רגישים לצרכים האלו,
ובוודאות אומרת שלבנים שלי יש גם הרבה טוב לקחת מהבית בו הם גדלים לחיי הנישואין שלהם.

ועל החלק הלא רצוי- עובדים בכל הכוח  עם כל הכלים שרק יכולים על מנת למזער נזקים.

אולי לא כל ההורים הגרושים כמוני, אבל חברות שלי בהחלט כן.
 

גם אם יש מחקר כזה, ואפילו עשרים, אני לא חושבת שהתפיסה השולטת היא שהשפעת ההורים מזערית...

לא הייתי מתעקשת אם זה לא היה בדיוק ההפך, הרוב מסכים שהשפעת ההורים (או האם) מכרעת.

ולא צריך להיות פסיכולוג גדול כדי לראות את זה...

האם בגלל זה לא להתחתן עם בת להורים גרושים?

לא מסכימה.

זה האתגר שלה בחיים, שיהפוך להיות האתגר של שניכם.

לאף אחד לא חסר אתגרים בחיים, גם לא מול ההורים שלו... (מי שחסר לו אתגר מול ההורים זה אומר דרשני)

אם היא מודעת לזה, עובדת עם זה, נמצאת במקום מברר עם הרבה רצון - להיפך, מדובר ב"תעודת ביטוח".

אנשים שטוב להם מדי, שלא צריכים כביכול לעבוד על שום דבר, הרבה יותר מרתיעים אותי.

אין לדעת מה יצא מהם כשהם יגיעו למשבר. לחוסר אונים. למשהו שיצריך מהם עבודה אמיתית וקשה מאוד לשינוי פנימי משמעותי.

(ועוד הערת סוגריים - יש הרבה מאוד זוגות נשואים שהיה עדיף שיתגרשו. את זה לא רואים בבירורים, וההשלכות של זה יכולות להיות הרבה יותר קריטיות.

מה שאני מנסה לומר, זה להפסיק לברוח מאתגרים. מי שלא מוכן לאתגרים אז שיוותר על חתונה, כי אי אפשר להתחמק ממקומות אפלים, כואבים, שצריכים עיבוד ועבודה)

המשפט "מי שלא מוכן לאתגרים אז שיוותר על חתונה"... הוא קצת מוגזם.

כל אחד רשאי להחליט איזה "אתגרים" מתאימים לו.

עצם בנין הבית הוא גם כן אתגר, משמח, בפני עצמו.

וכל אחד יכול להחליט האם דברים נוספים, ואיזה, מתאימים עבורו או לא.

תלוי באדם, תלוי במה מדובר.

לא פעם, אדם עבד בעצמו הרבה על אתגרים בחייו, נזהר וכד', כדי שיוכל להגיע כהוגן לבנין ביתו. והוא רשאי לחפש מי שתתאים למה שהוא התאמץ להגיע.

לעצם הנושא, כבר אמרתי שגם דעתי היא שאין בכך משהו מוחלט, כמו עוד הרבה דברים. יכול לא לפעול על האדם, ויכול גם לכיוונים הפוכים זה מזה.

[ובוודאי נכון שהורים משפיעים על ילדיהם במידה זו או אחרת - לא דווקא ה"אמא" יותר מהאבא - ומה לעשות עם ההשפעה הזו, יש לאדם בחירה]

שאדם צריך לבחור את אתגריו, גם לא להיות יומרני שהכל "קטן" עליו, ועם הכל הוא יכול להתמודד.

אבל אם אדם חושב, שבפסילת כל ה"בעיות" שהוא יכול לדעת עליהן - כל ה"בעיות" החיצוניות כמו הורים גרושים, אח חולה, ציון פסיכומטרי - 

בזה הוא פטור מאתגרים גדולים 

אז הוא טועה, ובגדול.

כי המורכבויות הגדולות באמת - רוב הפעמים - נסתרות מן העין.

אני לא מתכוונת להפחיד, אני מתכוונת לומר -

לא כדאי להיות בעמדה של בריחה מהתמודדות. של התכחשות למורכבות.

זה לא מוביל לטוב בחיים.

אני מניח שאתה לא חדש בפורומים..

זה דבר רגיל שאם מישהו שואל שאלה - אז משתדלים לענות לו.

והוא מביא בחשבון שאלו שעונים אינם "בעלי תארים" דווקא.. וגם בעלי תארים כידוע, אינם "מבינים הכל בחיים"...

[אגב, אני חושב שדווקא בשאלה הזו - לא בטוח ש"בעלי תארים" יענו יותר טוב מהמגוון שעונים כאן]

גם מי שמתייעץ וגם המייעצים, צריכים להביא בחשבון את המגבלות שהזכרת. מהצד האובייקטיבי, ומצד הכרת האדם.

אני מניח שזה על דעת כך.

[ודווקא יש משהו בכך שגם משרשור כזה, מן הסתם לוקחים מסקנות ותובנות לגבי נושא כזה.  אלא שאכן, זו דרכו של פורום... ובע"מ..

​

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳