ובכל מקרה זה תלוי חברה ולא "השגה שכלית", במחילה.

אם זה  מה שמחשיל  את הדייט אז  זה קצת  בעיה.

מזה אומר על בנאדם  שלא ליווה אותך בסוף  הדייט שמה?

לא תמיד הם חושבים על זה.. ואני אישית גם לא יותר מדיי חושבת על זה.

זה  ניראלי דיי טפל. אם הוא מלווה אז ואלה זה מאוד נחמד וכיף ואם לא אז לא.

אם נפגשתם קרוב יותר לבית שלך\מדובר באיזור מרכזי ולא מפחיד

אז זה נשמע הגיוני לגמרי

ולפעמים זה באמת נובע מתמימות

אבל לטובתך אומַר, שבחור שהיה רואה מישהי מגיבה בצורה כזו על כך שמישהו לא תפס כ"מובן מאליו" שעליו ללוות אותה אחרי פגישה ראשונה - ומכנה את זה "מעבר להשגתו השכלית", וכותבת "עוד הרשה לעצמו לשאול אם נקבע עוד", בליווי סמיילי צוחק - 

יתכן שגם הוא לא היה רוצה להיענות להצעה לגביה. "הוו מתונים"..

ומי "פסק" ש"למי שתהה" - זו חובה?...

[ואולי גם הוא - אם הבחורה היתה אומרת שעד האוטובוס וכד', דרך לא נעימה או משהו דומה - היה מתלווה]

בקושי בגדר המלצה

ולראות מה העניין אולי את הראשונה שלו? והוא תמים כזה? לא לכולם זה ברור מאליו.

הרבה בחורים חוששים מנזיפה קולנית של הבחורה שהיא יודעת להסתדר בעצמה.

זה כלל בטיחותי, שתקף בשעות לילה באיזורים לא מרכזיים?

זה כלל בטיחותי, שתקף גם במקומות שלא הייתי מעלה בדעתי שלבת יש בעיה להסתובב שם לבד?

זה כלל נימוסי, שנוהג בכל מקום ובכל שעה?

זה כלל שחלקו נימוסי, וחלקו בטיחותי?

ז"א זה מחווה נחמדה

אבל ממש לא בגדר חובה!

עברו לנוח 

פעם אחרי דייט ראשון התפדחתי למוות כשחששתי שהבחור מתכוון ללוות אותי.
זה היה דייט טוב, כמה שעות וגם היה אחריו דייט שני, זה לא שהבחור דחה אותי או משהו, אבל לא רציתי עדיין מחוות כאלה.
אמרתי לו בפשטות "אני הולכת לשם והתחנה שלך בכיוון השני".

ממש יכולתי להרגיש ת'עצבים שלכם בתגובות...

אצלי זה פשוט היה ברור מאליו (עד עתה) שזה הדבר הכי נורמטיבי שצריך להיות.

מבחינתי מי שלא נוהג כך הוא זה ששובר את הכללים.

ואנלא מדברת על כללים מספר כלשהו, זה לא צריך להיות כתוב בשומקום. אבל כן יש מקום לשיקול דעת והבנה עצמאית...

מזה אומר לגבי יחס לבחורה?

קצת כבוד?

יחסי אנוש?

זה לא אמור להיות משהו שממנו והלאה!!

אחרי הכול, אם הוא מחפש להרשים זו אחת מהפעולות שצריך לנקוט בהן.

ולא פסלתי רק בגלל זה. בכללי, לא היה נראלי.

[ובחור לא אמרו "לחפש להרשים" בפגישה..]

נגמרה הפגישה אז נגמרה, די!!  תנו קצת להתאושש...

והכי עצבן כשהייתי אומרת במפורש שאין צורך ובכל זאת מתעקשים לחכות איתי לאוטובוס. נו, די.

ובמיוחד- כשלא היה נראה לי, והיינו במקום מרכזי שהיה סכוי טוב לפגוש מכרים, אז בכלל לא רציתי ליווי.

בעיני זה דבר אחרון לפסול עליו, אם בכלל.

לפעמים זה מעצבן...ומעיק 

שרובנו לא כאלה.

לא בציפייה שהבחור ילווה אותנו (משו שלא גילו לי?),

ולא בלקטול בפורום פומבי בחור שלא התנהל לפי הכללים המקובלים (גם כשאלה באמת כללים מובהקים, נניח שיש כאלה).

מעט,

התנועה ל"אל תחשבו שכולנו מפחידות בגלל שרשור בפורום"

גם רוב הבנות בפורום ובכלל בעולם הן מאוד נחמדות ולא יחשבו להתלונן סתם על בחורים שהם "מטרידים" אותן, או "פוגעים" בהן או "מתנהגים לא ראוי" - כאשר זה לא נכון.

רוב הבנות באמת ובתמים הגונות והוגנות.

פשוט יש פעמים שנראה שבנים חושבים שבנות רק רוצות "לחפש" אותם כל הזמן כדי "להיכנס" בהם - זה שטויות!

רוב הבנות שאני מכיר ושיצאתי איתן, אפילו אם הן אלו שחתכו, התנהגו בצורה מאוד הגונה, ולא היה נראה אפילו פעם אחת במהלך הדייטים שהן "מחפשות" אותי ו"בוחנות" אותי בלי הרף (כמובן, בודקים כמו שבכל דייט בודקים, אבל לא כ"חיפוש לראות מה לא טוב" - אלא בדיקה האם באמת מתאים...).

כל טוב לכולם ושנזכה כולנו להתחתן בקרוב!

אתה לא קולט שלא מתאים ???

אשאל לפחות שאלה כזאת, אשמח אם הבנות תענינה: אם אנחנו הבנים חושבים שאנחנו צריכים לעשות משהו כלפיכן ואפילו שואלים אתכן אם אתן רוצות, או מציעים...( "אני אשלם" "אני אלווה אותך לתחנת האוטובוס?" "לפתוח לך את הדלת?" "לתת לך את הסוודר? נראה שקר לך" "את רוצה לאכול משהו?" ) - ואתן מנגד משיבות בשלילה - האם זה אומר שאין טעם לשאול שוב ולהציע שוב, ולעזוב את זה, או שהתשובה לשלילה שלכן היא רק מתוך נימוס ויש סיכוי טוב שאם ננסה "לשכנע" אתכן, אתן תתרצו, כשבתוך הלב פנימה מראש זה מה שרציתן רק שבהתחלה התביישתן...?

מוכר לכן סיטואציות כאלו? אשמח לשמוע איך התמודדתן איתן ומה אתן חושבות הבנים צריכים לעשות במצב כזה. תודה.

מראה על דאגה ואכפתיות...

אבל....

כנראה שה אינדוודואלי...

תלוי המון פעמים במצב רוח של הבת.

מטבעי אני אדם שאם אני חושב שמשהו יעזור לאדם אני ב-א-מ-ת אנסה להציע לו את זה, ולעיתים שוב ושוב - אבל כשזה מדובר בבנות, אני עדיין בן ולא יודע איך זה יתפרש בעיניהן.

אם עניתי כבר פעם אחת, למה לשאול עוד פעמיים?!...

אני לוקחת אחריות על התשובות שלי, גם לא בתחום הדייטים, ומצפה גם שאנשים יקחו אחריות על מה שהם אומרים (כלומר, אם מציעים להקפיץ אותי, אני לא מתחילה לחשוב אם זה באמת בסדר מבחינתו או שהוא הציע רק מתוך נימוס ובחבשבשבש).

אשאל לפחות שאלה כזאת, אשמח אם הבנות תענינה: אם אנחנו הבנים חושבים שאנחנו צריכים לעשות משהו כלפיכן ואפילו שואלים אתכן אם אתן רוצות, או מציעים...( "אני אשלם" "אני אלווה אותך לתחנת האוטובוס?" "לפתוח לך את הדלת?" "לתת לך את הסוודר? נראה שקר לך" "את רוצה לאכול משהו?" ) - ואתן מנגד משיבות בשלילה - האם זה אומר שאין טעם לשאול שוב ולהציע שוב, ולעזוב את זה, או שהתשובה לשלילה שלכן היא רק מתוך נימוס ויש סיכוי טוב שאם ננסה "לשכנע" אתכן, אתן תתרצו, כשבתוך הלב פנימה מראש זה מה שרציתן רק שבהתחלה התביישתן...?

מוכר לכן סיטואציות כאלו? אשמח לשמוע איך התמודדתן איתן ומה אתן חושבות הבנים צריכים לעשות במצב כזה. תודה.

תשתדל להבין את הרמז שלה (חברות - תשתדלו לרמוז רמז עבה או פשוט להוציא ארנק אם חשוב לכן לשלם, לא להוציא אם קריטי לכן שהוא ישלם, ובכל מקרה להביא כסף למקרה שהוא ממש לא בעניין של לשלם בשבילכן, וכו' עם "כללים" אחרים...).

ואם אתה מרגיש שניסית לכוון למה שיהיה לה טוב ולא יצא טוב - תמיד אפשר לתקן את החוויה אחר כך (למשל אם קלטת באיחור שהיא ציפתה שתלווה אותה, שלח לה הודעת התעניינות, או אם היא העלתה את זה ואמרה שלא היה לה נעים ללכת לבד - למרות שלא נראה לי שרוב הבנות ישירות כל כך - תענה שתשתדל לשים לב לזה ותסביר שלא ליווית מתוך ניסיון לא להעיק, ולא כי לא חשבת על הרעיון...).

ואם אי אפשר לתקן את החוויה ואחרי הנסיונות נוצרה התנגשות ציפיות שחירבשה את ההמשך לבלי תיקון - כנראה שהיא לא אשתך.

ואם כמה בחורות טובות מתבררות כלא-אשתך בעקבות "חוסר תיאום" כזה בין מה שהן ציפו שתעשה למה שחשבת שמצופה ממך - שווה להתחיל לחשוב יותר ביסודיות, להתייעץ עם אחות או בת דודה, או אח או חבר חכם...

בהצלחה.

נסי לדון אותו לכף-זכות!

וגם מבחינתך את לא צריכה להתעסק בזה, אם הוא ליווה אותך או לא.

נסי להכיר אותו כמו שהוא ובלי להתעסק בכל מיני קונצים קטנים!

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳