בס"ד
שהיית שם, אבל מצד שני לא בטוחה עד כמה זה נכון....
יש לשאוף, לרצות, להתפלל, לקוות, להתגעגע,
יש לפעול בדרכים ציבוריות ותודעתיות ולימודיות,
יש לסייר קרוב, ללכת לסיבוב שערים להזכיר בכול שמחה
אבל לעלות ממש, ברגע זה להר הבית,זה מקום קדוש, זה לב העולם ושריד מצד אחד ומצד שני גם תקווה לאור ולתמימות ולטוהר ולאהבת העולם שה' משפיע על עולמו וישפיע.
ורגע זה לא מתאים, אני מבינה את הרצון לעלות, אם מבחינת אסטרטגיה ואם מבחינת הכמיהה לחזור. ולהיות קרובים אל ה' אל מקום קדשו, אל הרצון להידבק בטוב בקדושה.
אבל יש לי מן הרגשה או פחד, כאילו עדיין לא הגיעה השעה עדיין אין לנו 'היתר'. אולי פעם הייתה הזדמנות, אבל אנחנו צריכים לחכות שוב להיתר הזה...
יש מקום להתגעגע אל ה' ואל המציאות האלוקית השלמה, יש מקום ללמוד וללמד, יש מקום להתפלל, יש מקום לפעול ציבורית, יש מקום לקרב לבבות ולהזכיר לאלו ששכחו.
אבל כרגע, מבחינתי זה לא מתאים ולא הזמן,
ועם כל זאת, אני עדיין מקנאה בך ובאלו שעלו, והלוואי שאני יזכה לעלות לבית המקדש השלישי,
ולא רק לתקווה מוסוות בהריסות.