יש דברים שלא כיף לקרוא.
יש ספרים שלא צריך להיות אדם דתי בשביל לומר את זה אני לא קורא.
אבל יש מקום צנוע, מקום אינטימי.
מקום נקי מאוד ואישי מאוד.
וברור לי שאני כן רוצה לקרוא על המקום הזה.
(צריך לציין כאן את הסופרות מירה קידר וגילית חומסקי שמבחינתי עושות את העבודה הזאת בצורה נהדרת.
כל אחת מכיוון שונה.
אני מרגיש שכל אחת מדברת מהעולם שלה, אבל כל אחת מהם נותנת לנו מהאינטמיות שלה.
וזה מדויק, וזה טוב, וזה בונה.
לדעתי.
שני קטעים שקראתי כאן השבוע העלו לי את השאלה הזאת.
הראשון של שרו'ש.
געגועים.
והשני סיפור של שירה חדשה~ (אל תתנו לאורך להפחיד אתכם. זה שווה את זה. ובכלל אל תתנו לאורך להפחיד אתכם. או למשהו אחר.)
- פרוזה וכתיבה חופשית
שני קטעים מאוד אינטימיים.
מאוד חזקים.
עד כמה אתם אוהבים ספרים כאלה?
תוכלו להפנות אותי לעוד כאלה?
(גם סופרים או ספרים טוב, אבל צריך שזה יהיה מהעולם שלנו. עדיף מהציבור שלנו.
כי אם אינטמיות, אז זה צריך להיות מהעולם שלנו.
מעולמות אחרים, ממגזרים אחרים, זה כבר מקבל ממד לא ריאליסטי.)
בעצם, גם שאלת הגיל עולה כאן, אם כי לדעתי אין צורך בהגבלה.
(בעולם אחר כן, אבל בעולם שילדים רואים את סינדרלה מנשקת את הנסיך אני לא חושב שיש צורך.)
אחר חצות נעים לכם.
צור.
גם כשמנסים שוב ושוב ושוב.