סתם לא באמת.
אבל...
לקב"ה יש גוף?
נניח ואכן באמת אין לו.
(לא יודע אני לא מתעסק בזה,זה לא באמת מעניין אותי)
למה מי שלא סובר ככה הוא מין?
אם זה דבר כל כך עיקרי בדת כדברי הרמב"ם איך זה שזה לא מופיע בתלמוד כדבר עיקרי ואפילו יש תיאורם בתלמוד שממש משתמע מהם שיש לו גוף?
מעולם לא הצלחתי להבין את זה..
)
לא על זה שאלתי.
אני יוצא מנקודת הנחה שרוב האנשים פה סוברים כמו הרמב"ם כי זה מה שמקובל...
עונה על הקושיות מהתנ"ך לא מהתלמוד.
זה שאסור לעבוד אלהים אחרים זה לא דבר פשוט?
אז למה זה מופיע בעשרת הדברים?
נו באמת...
נגיד שזה נכון,
למה זה לא מוזכר בשום מקום בחז"ל????
כי מצוות כלליות לא נמנות.
אין דבר כזה "מצווה שפשוט שחייבים בה"
ואם הרמב"ם לא היה מזכיר שיש דבר כזה "ישוב ארץ ישראל" באמת הייתי אומר שהוא סובר שאין כזה.
כל הקושיא היא בגלל שזה מושג שכן מופיע במשנה תורה (בהלכות מלכים בעניים איסור היציאה מן הארץ לדוגמא")
ברור שדיבור על גוף זה הגשמה השאלה שלי היא למה זה מינות.
אלא הלכתיות.
למה מי שאומר שאין לו גוף הוא מין?
למה זה כל כך נורא?
ואם זה כן מדוע זה לא מופיע בשום מקום בחז"ל?
כי הם לא שייכים לחלק הנגלה שבתורה.
בפנימיות התורה/תורת הנסתר יש ויכוח ארוך על זה
(תלמד מצוות האמנת אלוקות בדרך מצוותיך לצ"צ נכנסים לנושא הזה)
די"מזה לא נגלה?
האם מישהו הוא מין או לא זה בהחלט נגלה.
הרמב"ם בהלכות תשובה כשהוא מדבר על חמשת המינים מתעסק בנגלה.
והם היו תנאים..
דברים הלכתיים מחייבים כגון התלמוד.
לא על הזוהר.
מה שאתה כותב ממש לא קשור לשאלה שלי.
מספרים שתמיד כשהיו מגיעים לרבי חיים מבריסק ומראים לו ספר ומבקשים הסכמה היה דן עם המחבר על הספר.
פעם מישהו הגיע ורבי חיים מבריסק לא דן איתו,
כששאלו אותו למה.
ענה עם מישהו בגא ואמר לי ש1+1=3 אני יתווכח איתו ויסביר לו שזה שווה 2 אבל עם מישההו בא ואומר לי 1+1=חתול אין לי מה לדבר איתו...
אני לא הצלחתי להבין מה הקשר של מה שכתבת בהודעות שלך לשאלה שלי.
ובכל מקרה לא קשור לדיון.
שמבוססים על תהילים משניות וגמרא ומבארים אותם
טעות שלי..
קצת מוזר שאם זה אכן דבר כל כך חמור כדברי הרמב"ם זה לא מוזכר בשום מקום..
אם חז"ל לא אמרו שהוא מין.
ויותר מזה אמרו דברים שבהחלט נשמע שיש לו גוף.
אז כמו שהראב"ד אומר,מה אתם רוצים ממי שחושב ככה?
למה שיהיה מין?
ולפי מה שזכור לי יש עוד דגומאות בסגנון.
במסכת ברכות יש גמרא על זה שהקב"ה מניח תפילין,ועוד ועוד.
ותכלס, גם לפי הראב"ד זה משלים.
המחלוקת אם זה נקרא מין או לא.
אבל כולם מסכימים שלא מדובר על עין ויד של גוף.
וכיוון שכך, הרמב"ם לא סותר את דבריהם לשיטתו.
גם אתה לא מקבל את זה ולשיטתך הוא סותר, זה לא לשיטתו.
שאלת לפי שיטתו.
ראה מורה נבוכים לה-לו. [אני חושב שיש עוד מקורות אולי מפורשים יותר].
והרמב"ם רואה בזה חלק ממצוות ייחוד ה', ראה שם בהסבר הדברים.
ואם מקבלים את האמירה "אמונה בגוף זה אמונה בדבר שהוא לא אלוקים" מובן למה הרמב"ם יגיד שהוא מין, גם אם אין מקור מפורש לזה.
אבל הוא למעלה מגבול
רק כמו שיד שהיא משפיעה ונותנת לזולת לכן שהקב"ה משפיע קוראים לזה יד וכו
אבל מי שמגביל את ה' לתיאורים מגושמים הוא מגביל אותו לכן זה כפירה
אגב מי שהעלה את הרעיון שזו כפירה זה ויכוח ארוך בין חכמי הקבלה
אז למה מי שעושה זאת הוא כופר?
ולמה זה לא מופיע בחז"ל שזה אסור?
בעיקר בגלל לא להעלות שאלות אמוניות.
למרות שהם התווכחו על זה בלי סוף בינם לבין עצמם ומול הפילוסופים
שאלתי שאלה הלכתית.
בס"ד
מקור - כיפה :http://www.kipa.co.il/ask/show/241043-%D7%93%D7%9E%D7%95%D7%AA-!
"
תוכן השאלה:
האם בלומר שלקדוש ברוך הוא יש דמות אך הוא איננו מוגבל בשך כך זוהי כפירה?
קראתי מה שהראב"ד כתב " ולמה קרא לזה מין וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזו המחשבה לפי מה שראו במקראות ויותר ממה שראו בדברי האגדות המשבשות את הדעות". ...
ואני אינני מבין כמה דברים . מהיכן אנו יודעים שהלכה כרמב"ם בעניין זה ולא כאותם אנשים שחשבו כך?
מדוע הראב"ד חושב שלחשוב כך אין זה כפירה?
ובנוסף האם יש מאמר או התיחסות מסודרת בקשר לויכוח זה.?
תוכן התשובה:
שלום וברכה!
עם ישראל קיבל י"ג עיקרי האמונה כדברי הרמב"ם הנסמכים על דברי חז"ל. ואלו הם עיקרי אמונתנו. גם הראב"ד לא חולק על טענתו של הרמב"ם שלהקב"ה אין גוף ותמונה. אלא ההתנגדות של הראב"ד היא לטענת הרמב"ם שמי שתופס במחשבה שהקב"ה בעל גוף ותמונה הינו מין ואין לו חלק לעולם הבא. כלומר גם לראב"ד וגם לרמב"ם התפיסה שלהקב"ה יש גוף זו תפיסה מוטעית, אלא השאלה היא האם להוציא אדם החושב שלהקב"ה יש גוף מכלל ישראל הכשרים והאם לאו וגם השאלה היא מה לגבי חלקו של אדם כזה לעולם הבא.
בברכה,
חיים בריסק
התשובה התקבלה מהרב חיים בריסק
בתאריך ב ניסן תשע"א
"
מה שהבאת זה דבריפ פשוטים וברורים.
דעת הרמב"ם ידועה וכן דעת בראב"ד.
הייתה לי שאלה על דעת הרמב"ם.
לדברי הרמבם - כי זה ממש היפך האמונה. כל גוף הוא מוגבל. ההיפך מהבלתי מוגבלות של יסוד האמונה בה'.
וגם בתלמוד - פשוט וברור. וכן במקרא, על א, שכתוב "יד ה' " - אלו דברים כ"כ יסודיים שלא היו צריכים כלל לומר. באגדתות יש עוד כל מיני דברים שהם בלשון "מושאלת".
אכן, הראב"ד, לימד זכות על מי שמקטנות הבנה אמרו כך - שלא לקראם מינים. כי אין כוונתם לרעה רק קוצר דעתם.
ועוד יותר לא ברור שמי שאומר ככה הוא מין.
אין שום מקום בתלמוד שבו מוזכר שאין לו גוף.
אם כבר ההפך..
שהיה כ"כ ברור להם - וכמו כן שיש כמה וכמה דברים בתלמוד שמוזכרים ב"לשון חידה" - שלא היה צורך לומר.
פשוט לגמרי. כמו שלא כתוב שהשם אינו בן אדם....
ו"מין" - זה בגלל הכפירה שיש בכך באי המוגבלות של הבורא שזה יסוד מוסד לכל האמונה.
והראב"ד לימד זכות, כנ"ל.
ואותה תשובה שנענתה על התורה תענה גם ביחס לחז"ל, שהתיאורים של הגוף הם מליצה...
"גדול כוחן של נביאים שהם מדמים את הצורה ליוצרה שנאמר: 'ועל דמות הכיסא דמות כמראה אדם'" - ומכאן מוכח שההגשמה היא דמיון בין היוצר(הלא מוגשם) לנוצר (המוגשם).
אבל אני באמת לא מבין את השאלה, למה תורת הסוד לא מספיקה כתשובה? למה אתה מחפש מקור בגמרא לזה?
למה תורת הסוד לא מספיקה?
כי אני לא מקבל את תורת הסוד כמקור הלכתי.
למרות שזכור לי שיש מי מהגאונים שאומר את זה.
שאלתי למה מי שאומר ככה הוא מין.
והתכוונתי מה המקור לזה.
לא הסברים לדעתך למה זה מראה על מינות וכפירה
אולי הוא צמצם את עצמו אחרי זה לחומר?
בכל מקרה זה לא מה שאני טוען וזה לא השאלה שלי.
את הרמב"ם אני מכיר עליו אני שואל.
ואיזה בדיוק "פליסופיה יהודית"?
אתה כנראה מסכים שלהאמין בא-להים זה מיסודות התורה.
מה זה אומר להאמין בא-להים?
מי שמאמין שיש מישהו שיושב בחדר בקרה במאדים, ומנהל את העולם באמצעים טכנולוגים, הוא מאמין או כופר?
לא שזה מן הנמנעות, יש שיטות של סברא דאורייתא ואכמ"ל
אבל השאלה אם צריך להפליג כ"כ או שאפשר להראות דברים ברורים
מחז"ל בש"ס ומדרשים
(מה שלא היית מוכן לקבל, שהרי שאלת את השאלה)
הרי שקושיא מעיקרא ליתא...
"...ג' הכופר ברוחניות דמפורש בתורה כי לא ראיתם פסל כל תמונה ובברכות דף י' מה הקב"ה מלא כל העולם ורואה ואינו נראה אף נשמה וכו' ובמגילה דף י"ח לך דומיה תהלה סמא דכלא משתוקתא ובב"ב דף כ"ה מלמד שהשכינה בכל מקום ובחגיגה דף ט"ז כל שלא חס על כבוד קונו זה המסתכל בקשת וכו'. ובעין יעקב גורס רבא אמר כל המסתכל בקשת צריך שיפול על פניו דכתיב כמראה הקשת וגו' דמות כבוד ה' וארא ואפול על פני. לייטיה עליה במערבא משום דמחזי כמינות אלא לימא ברוך זוכר הברית וכו' אלמא דהגשמה חשוב מינות..."
נראה שרוצה לומר בבירור שיש מקורות בש"ס לשיטת הרמב"ם
אז זה מאזן הכוחות.
מי שמאמין שפסל ברא את העולם, גם יחשב כמאמין?
חלק מהותי מהאמונה בא-לוהים, וכל הבעיה של עם העניין זו האפשרות לטעון שהוא צמצם את עצמו?
רק המצומצם?
כאילו, הוא ביטל את מציאותו הקודמת ומעכשיו הוא רק גוף מוגבל???
זה שהקב"ה צימצם עצמו זה מובא בהמון מקומות בפנימיות התורה.
כל העולמות הם בסופו של דבר צמצום מאורו יתברך.
הרמב"ם מדבר כאן לעניות דעתי על ה"מקור".
לא על דרגות אלוקיות שהקב"ה האציל / ברא / יצר / צמצמם / הפריש.
אלא עליו בעצמו.
על מה התבסס הרמב"ם בפסקו שהיינו גדר מין
בשעה שיש לכך נפק"מ הלכתיות כגון ס"ת שכתבו מין יישרף
או דין "מורידין ולא מעלין" (הלכות עדות)
עיין דברי מרכבת המשנה שם (בהל' תשובה)
ובדברי הלחם משנה
אני חייב להודות שלפי קוצר מוחי לא עיינתי בסוגיה בעיון הראוי
כשמחפשים מקורות לדברי הרמב"ם, הדבר הראשון המומלץ לעשות הוא לפנות למפרשים (ואם מקורות אתה מחפש - בדוק קודם בכסף משנה, נראה לי).
ואכן גם בהלכה זו מביא הכס"מ מקור לדברי הרמב"ם (תמיהא לי על שאר החבר'ה שהביאו פה ממפרשי הרמב"ם מקורות, ולא הביאו את הכס"מ, שלמעשה מתוך העמקה בדבריו מוצאים שכל מה שאמרו לך פה נמצא בדבריו).
כותב הכס"מ: "חמשה הם הנקראים מינים. בפרק אין מעמידין (דף כ"ו אמרינן דמין זה העובד כוכבים וסובר רבינו דכל הני מינים מיקרו:"
ויש לשאול על הכס"מ את שאלתך, מדוע סובר הרמב"ם ש"האומר שיש שם רבון אחד אבל שהוא גוף ובעל תמונה" הוא עובד כוכבים. זו שאלה כבדה ואינני רוצה לתת עליה תשובות "מהמותן", אעפ"י שאני חושב שרבים מן הדברים שהזכירו פה למעלה (הקב"ה הוא יוצר המציאות ולא חלק ממנה) יכולים אולי להסביר זאת. כן יש אולי לצרף לזה את דברי הרמב"ם עצמו (לימדונו רבותינו - רמב"ם לומדים עם רמב"ם) במורה נבוכים, שם מסביר בפשטות את עניין היותו של הקב"ה לא-גוף. וכותב שם: "שהאל אינו גוף ואין דַמְיוּת בינו ובין ברואיו כלל בשום דבר מן הדברים, ואין מציאותו דומה למציאותם, ואין חייו דומים לחיי החי שבהם, ואין ידיעתו דומה לידיעת מי שיש לו ידיעה מהם, ושאין השוני בינו לבינם ביותר ובפחות בלבד, אלא במין המציאות. כוונתי לומר, שיש לבסס בדעת הכול, שאין ידיעתנו וידיעתו או יכולתנו ויכולתו שונים בכך שזו יתרה וזו פחותה, זו חזקה יותר וזו חלשה יותר, וכיוצא בזה. שכן החזק והחלש דומים במין בהכרח, והגדרה אחת כלשהי משותפת להם. כך כל יחס הוא אך ורק בין שני דברים הכלולים במין אחד...
יתר על כן, כל מה שמיוחס אליו יתעלה שונה מתארינו מכל הבחינות, כך ששום הגדרה אינה משותפת להם. כך מציאותו ומציאות זולתו נקראים "מציאות" בשיתוף השם, כפי שאבהיר." (מקור)
נראה לענ"ד שעניין זה הוא חלק מההבנה שהקב"ה הוא יוצר המציאות ולא חלק ממנה, ולכן שונה ממנה במהות.
ואם כן הוא, הרי שאולי ניתן לומר שהוא העניין המבדיל בין הקב"ה לבין כל אלוה אחר - שהקב"ה שונה מהמציאות במהות, שהוא יוצרה ולא מתוכה, ואילו אלוהים אחרים הינם מתוך המציאות.
ואני חוזר ומדגיש שלענ"ד לא חקרתי את שאלתך מספיק לעומק ואין בדברי תשובה מספקת. אם בכ"ז סיפקתי אותך מה טוב, אבל תמשיך בכ"ז לחפש ולחקור בשיטת הרמב"ם.
בעניין מה ששאלת מדוע חז"ל לא הזכירו זאת, נראה לי לחפש בחז"ל במקורות בהם התעסקו בשאלה "מיהו הקב"ה". ואמנם נראה לי שלא הרבה עסקו בשאלה זו, וגם כאן יש לשאול מדוע לא הרבו לעסוק בזה.
רבים במקרא ובחז"ל כמו הפסוק שהבאתי (מה הפשט לדעתך?) והגמ' בחגיגה שציטט עוגיפלצת.
תרגום אונקלוס שאמרו מפי ר' אליעזר ור' יהושע ותרגום יונתן בן עוזיאל התנא ששניהם מקפידים להרחיק כל מושג של הגשמה.
רוצה סברא אז כמובן הרמב"ם מסביר בקצרה בהלכות יסודי התורה ובאריכות במו"נ מדוע לא תתכן הגשמה ומדוע זו כפירה לחשב בהגשמה.
והראב"ד לא חולק על הרמב"ם כלל בכך שאין הקב"ה גוף ותמונה אלא שלדעתו אין לכנות את התועים בדבר כמינים כי "ראו במקראות ובדברי האגדות המשבשות את הדעות" כלשונו.
ועל השגת הראב"ד העיר מהר"י קאפח בזה"ל: נראה לי ברור שרבנו ראה השגת הראב"ד ועליה השיב במו"נ ח"א סוף פ' ל"ו ראה שם מהדורתי והע' 38 וז"ל שם: ואם יעלה בדעתך שיש ללמד זכות על מאמיני הגשמות בשל היותו חונך כך, או מחמת סיכלותו וקוצר השגתו, כך ראוי לך להיות בדעה בעובד עבודה זרה, מפני שטינו עובד אלא מחמת סכלות או חינוך, "מנהג אבותיהם בידיהם" (חולין יג ב). ואם תאמר כי פשטי הכתובים הפילום בשיבושים אלו, כך תדע שעובד ע"ז לא הביאוהו לעובדה כי אם דמיונות ומושגים גרועים. נמצא שאין התנצלות למי שאינו סומך על בעלי העיון האמיתיים אם היה קצר יכולת עיונית וכו' ע"ש.
די"מאוריה,נניח ויש לך. איפה היא נמצאת ? ברגל שמאל ? או אולי בתנוך אוזן ימין ? או אולי בגב התחתון ?
ואולי אין לך נשמה ואין לך "אני", וזה סתם אוסף של תאים ?
עיין מלכים א', ח'. וותתחזק באמונה - ספר שומר אמונים של ר' אהרן ראטה , ותבין.
מחפש לקרוא סיפורים אמיתיים אישיים שקשים להבנה, תחשבו על הדבר הכי הזוי/'על-טבעי' שקרה לכם אי פעם? מי שרוצה לשתף בסיפור ארוך או אישי מדי, מוזמן בשמחה לפרטי!
בניסוח אחר לשאלה, מה צירוף המקרים הכי הזוי שקרה לכם, או תחושת בטן שפשוט צדקה ב-100% והצילה אתכם? מקווה שהבנתם מה אני מחפש...
במהלך פעילות זיהה אחד החיילים דמויות חמושות ללא קסדה, שלפי כל הסבר הגיוני אינם מכוחותינו.
ביקש אישור ירי מהסמל. לפי ההוראות באותה הפעילות הוא היה צריך לאשר בעצמו. משום מה חשש והעלה למ"מ. גם הוא יכל לאשר משום מה העלה למ"פ, והוא העלה למ"ד. שמענו בקשר את המג"ד מורה למ"פ לירות, המ"פ מורה למ"מ, המ"מ מורה לסמל והסמל נותן פקודת 'אש' לחייל. בשבריר השנייה בין פקודת האש' ללחיצה על ההדק, החייל מזהה שאחד המזוהים שם קסדה. הוא ממתין רגע עם הירי ומעלה לסמל את הדיווח, כי הוא חושש שזה בכל זאת כוחותינו. זה עולה לבירור למעלה ומתברר שאלו חיילים שבאמצע פעילות עלו על גג של בית שהם לא צריכים להיות בו בכלל, שהוא שטח השמדה, כנראה כדי לחפש קליטה.
קוראים לזה נס.
טנק מהכח שלנו היה תקולוהגיע למגרש טיפולים אחורי באיזה מוצב בעזה. זה היה אחרי ימים מתישים מאד לצוות, ואיכשהו שכחו לפרוק את כלי הנשק בטנק. הטק הגיע לשם בערב יום כיפור. בליל יום כיפור עבד אחד הטכנאים בתוך הטנק, ובטעות לחץ וירה צרור מהמאג. הטנק היה מכוון ממרחק של עשרות מטרים בלבד, לתוך מניין של תפילת ליל יום כיפור, עם עשרות רבות של מתפללים. הטכנאי ידע את זה, והוציא את הראש מהטנק, מוכן לראות את התמונה שהולכת להיצרב לו בראש לכל החיים. הוא רואה מולו טנק. בלי שום הסבר הגיוני, כשיש מקומות חנייה פנויים בצורה מסודרת, הגיע כמה דקות קודם מפקד טנק והחליט לחנות את הכלי שלו כך שיחסום את הטנק המטופל, והלך. הטנק שלו ספג את כל הצרור, והנזק היחיד מהאירוע היה מפקד שקיבל ריתוק 28 על חשבון חופשת השחרור שלו😬
ניסים.
פעילות בלבנון. כוח החי"ר צריך לכבוש ווילה ענקית, 3 קומות. לא רוצים להיכנס דרך הדלת מחשש שהיא מחוברת למטען. טנק יורה כדי לפתוח פתח כניסה, ובמקום חדר שיתפוצץ, פיצוץ ענק, הגג עף וכל הוילה נדלקת בבעירה מטורפת תוך שנייה. הבית היה ממולכד.
לברך כשמסיים תקופת לחימה. שיצא מכלל סכנה.
1.שני בני דודים שלי רבו והיו בנתק חצי שנה.
בשבת חלמתי שבני דודים שלי מתחבקים, וקמתי בוכה. ממש דמעות זולגות וזולגות, נדיר מאד.
ביום ראשון התקשרתי לבן דוד והוא אמר שבשבוע שעבר הם השלימו...!
2.בסעודת פסח התווכחנו ולא הסכמתי על דבר תורה, ואז אמרתי משפט גאוותי 'למדתי הרבה תורה, לא נראית לי דעתך'. ובביס הבא המצה דקרה ופצעה אותי בחיק. ממש ננעצה לי בחיך, זה ממש כאב (אף פעם לי קרה לי ככה). ואז אמרתי שזה קרה זה היא לחם ענוה ואמונה, ולא הייתי בענוה ואמונה...
3. הוצאתי מהפה משפט קשה לה', 'אין סיכוי שאני אעמוד בניסיון'. ואחרי שנייה השפרצתי דאורדוראנט והוא עף לי כמעט לפה (אף פעם לא קרה לי). כאילו לומר לי אל תגיד דבר כזה...
4. למדתי תורה, והיתה אזעקה ולא היה לי כח ללכת לממ''ד, ובשנייה הבאה הגעתי לקטע בגמ': "שאם היה קורא ובא, פוסק. (רמז שאני צריך להפסיק...) לא פסק מאי? אמר ר' מיאשה בר בריה דריב''ל עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (כלומר בגלל שאני לומד את המשפטים - לא יחיו = סכנה)
סימנים מחפשים בשבת.
כלומר: סימנים מחפשים בדברים הטובים שקורים לנו.
אחרת אנחנו הופכים את הבריאה כולה למשהו מיסטי, שכל היום מרמז לנו כמה אנחנו לא טובים
"אם תלכו איתי בקרי אלך איתכם בחמת קרי"
פירוש שלמדתי שאומר אם אדם אומר מקרה כשה' מסמן לו דברים אזהוא מגיע למצב שצריך ללכת איתו בחמת קרי (לא ברמזים קטנים)
אנחנו יהודים מאמינים בהשגחה ומאמינים בקב"ה
לא אומרת להפוך עכשיו כל דבר אב ל לעיתים מסמנים לנו משמים
נסעתי באזור שעה וחצי למקום ואחרי 2 שניות שהיינו שם היה לי תחושה עזה של לרצות לחזור בחזרה .. ברמה ש רגליים לקחו אותי משם
ואני אומרת לחברה בואי בואי נחזור עכשיו והיא אומרת לי למה? ואני לא יודעת להגיד לה
חזרנו נגד ההגיון איך שעלינו ויצאנו משם באוטובוס מכיוון השני מלא משטרות ...והבנו שאין דבר כזה סתם תחושה היה פיגוע מאוד קשוח שם וניצלנו ב" ה
עוד אירוע ..
בחור מאוד מוזר פנה אלי ואיך שהוא פנה ברחתי ממנו חשבתי שזהו נגמר אבל אז קלטתי ש
שחברות שלי מדברות איתו אני התעצבנתי שהן מדברות איתו ידעתי שיש לו כוונות לא טובות .
בדיעבד הבחור הזה מטריד סידרתי ..
וזהו לא באלי להמשיך את הסיפור
אבל ה' שומר
עוד סיפור אבל מטורף
ממש דאגתי שלא אספיק לעשות משהו חשוב לחברה שלי שהיתה כלה ואז נזכרתי בשיעור ששמעתי שמי שרוצה לעשות מצווה ה' יעזור לו אז מדאגה וחרדה ובכי לרוגע מטורף .. גם לא היו אוטובוסים ולא היה כלום
וה' באמת עזר משהו מפחיד נגד ההגיון ברמה שאנשים שהיו שם אמרו מה לעזאזל.. קיצר סיפור אישי מטורף ועד היום אני מזכירה לעצמי את הסיפור הזה שאם אתה מאמין במאה אחוז ה' לא שוכח והוא מייצר לך באותו רגע ישועה מטורפת
לפני שנים רבות הייתי צריך להגיע לצפת לאירוע מסוים.
חברים שלי יצאו עם רכב מהמרכז, ואני חיכיתי להם בכביש 4 בתחנות האוטובוס שליד אוניברסיטת בר אילן.
בזמן שחיכיתי שיבואו עם הרכב, ניגשה אלי צעירה יהודיה שאינה ישראלית, ושאלה אותי באנגלית אם אני יודע איזה אוטובוס מגיע לצפת.
כמובן שהיא לא הייתה צריכה לעלות על אף אוטובוס 😏
ובפינה של החדרון ישבו שני חב'רה, היתה לי איזה תחושה לא טובה בבטן, אמרתי להם - לכו. אחרי חצי דקה הארון נפל על איפה שהם ישבו...
כאילו חצי דקה ממש הם שמעו את ה"בום" של הנפילה...
שהייתי נערה התנפץ לי על הראש דלת זכוכית ענקית ויצאתי רק עם פצע ביד..אין הסבר הגיוני
מילא אנשים רגילים ץאבל לראות דוסים נוהרים אחרי זה זה כזה רדוד בעיני וממש לא לעניין
ץ
לדעתי כל הרעיון של ללעוג ל"תרבות יוון" ו"אנשים שמסתכלים על אנשים אחרים רצים אחרי כדור ומוחאים כפיים" קצת נדוש עד־כדי... קיטש. אפשר ברגע אחד לקנות "עליונות" מוסרית או סוג־של אליטיזם חברתי באמירת הכביכול מובן מאליו.
מה אני אגיד לך:
מעולם לא עניין אותי ממש כדורגל כהוא זה, אבל כן ראיתי כמה משחקים, כי ראיתי שממש התלהבו מזה במקום העבודה. ובסך־הכל יש בזה משהו כיפי ומשחרר, וזה די מגניב לראות כדורגל ממש מקצועי. לרוב אני מעדיף כדורסל, אבל גם זה היה מעניין. וזה מצחיק וכיפי "לפרשן" ו"להמר" כאילו אני או העמיתים לעבודה מבינים בזה איזה משהו. אני רואה בזה הנאה ילדותית ותמימה, שאינה סותרת את האופי שלי כאדם מוזר ומתבונן.
לעיני המתבונן כן זה נראה כמו "נהירה" ו"תרבות המערב" אבל חוץ מכאלה שהם באמת "חולי כדורגל" בסך־הכל זה סתם משהו חמוד ומרגיע. לרוב האנשים העובדים אין פנאי או כוחות פיזיים או חברים כדי לארגן משחק כדורגל בערב כדי לפרוק קצת עצבים, אבל כן מתאפשר לשבת על בירה ולצחוק קצת סביב משהו קליל וכיפי.
ככה אני רואה את זה.
כשקוראים את התנ"ך, רואים שעברי מצוי ובינוני היה יותר קרוב לישראלי מסורתי מודרני מאשר לרב דב לנדו.
גם דוסים, תתפלא.
ויש אנשים שזה מעניין אותם, ויש אנשים שלא.
אני אגב ראיתי כמה משחקים במונדיאל השנה. למה? הבנתי שמכל המדינות, ארגנטינה הכי אוהבת ישראל. אז אני בצד שלה. ואיתי הרבה אנשים שזה השיקול שלהם. אני לא מבינה כלום בכדורגל (טוב, עכשיו קצת יותר) וזה לא מעניין אותי. מבחינתי זה היה עניין פוליטי.
אבל זה נכון שזה סוג של המקום האחרון שבו במערב מותר להיות עם חוויה לאומית בריאה. כן גם פוליטית.
הוא לא מעודד אותי. לא מפריע לו אבל זה לא מעניין אותו בכלל... אני רואה לבד וצועקת על השחקנים מה לעשות. אהה, ותוך כדי צוחקת על השדרנים שאומרים על השחקנים מה הם אמורים לעשות כאילו זה עוזר 
אז זה לא האשם הצפוי. אז מי הדביק אותך בזה? תמיד היה לך חיבה לזה ?
ואין מי שיכניס אותי לזה. סתם עלה לי לראש. בנות הן משוגעות, אתה יודע
בעיני זה חילול השם שדוסים ממרכז מתלהבים מהדברים האלה ברחוב כאילו מינימום מדובר ביום העצמאות
ובמה זה שונה מפעילות פנאי כמו דמקה?
פעילות פנאי סתמית. בצפייה במשחקי ספורט - מלבד ביטול התורה ומשוב הלצים שבעניין - מתחברים לעולם הערכים הזר של תרבות המערב. זו פסיחה על שתי הסעיפּים. ומי שההבלים הללו תופסים אצלו מקום נכבד בנפש - ממקום זה שבנפשו נדחקת הקדושה.
לגבי ביטול תורה כאילו באמת שישבו וילמדו במקום לצפות
מי שצופה בין כה לא היה פותח גמרא בזמן הזה. ואם היה לו כח ללמוד הוא לא היה רואה.
וגם לגבי תרבות המערב מה כל־כך תרבות המערב בזה?
אם באמת זה משהו שתופש הרבה מהזמן ומהמקום בנפש אז אפשר לראות בזה בעיה
אם זה סתם עיסוק סתמי אני באמת לא רואה מה ההבדל בין לקרוא חדשות (הרבה יותר משחית את הנפש, מלא איסורים ולשון הרע), לבהות בקיר ולגרד את הבטן (מביא לידי שעמום), לקרוא ספר קריאה (מלא ברעיונות זרים ולפעמים גם בעייתיים), לבין לצפות בכדורגל שחוץ מאנשים שיודעים לרוץ יפה לא קורה שם כלום.
תרבות גוף חיצונית, נכרית, ושטותית שעומדת בסתירה לערכי תורת ישראל.
לקרוא חדשות (לא בהגזמה) זה חשוב, להאמין ללשון הרע שלצערנו לעתים מופיעה בחדשות - אסור, ובאמת חמור.
קריאת ספר יכולה להיות נפלאה/ סתמית/ לא ראוייה/ אסורה בהתאם לאופי הספר, אופי הקורא, והמקום הנפשי אותו חפצים למלא על ידי הקריאה. אך צפייה במשחקי ספורט זה שלילי באופן גורף.
ולא למדת.
אפשר לומר את זה על כל שנייה בחיים, אבל בסוף זה מונח רחב.
עדיין לא הסברת למה, רק קבעת שזה ככה. בסך־הכל מדובר במשחק. מי שלוקח את המשחקים האלה קשה, כן, זאת בעיה של תרבות יוון. אחרת זה סתם כמו להסתכל על ריקוד או אומנות, שגם הם תרבות יפת. מה ההבדל בין זה לבין להסתכל במשחק שחמט? או לשחק בעצמך דמקה, כשאינך יכול ללמוד תורה?
למה זה חשוב? ועדיף להסתכן באיסורי דאורייתא מאשר משהו שאין בו איסור קונקרטי?
כל ספרי הקריאה שאינם סיפורי צדיקים בסוף מלאים בכל־מיני השקפות שאינן בהכרח תורניות, דמויות שאינן בהכרח תורניות, קריאה מעוררת רגשות והזדהות ומחשבה. בניגוד לזה ספורט זה סתם להסתכל איך אנשים רצים יפה. מה כל־כך שלילי בזה? איך בדיוק זה משפיע שלילית על הנפש? אחרי שראיתי ספורט, מה קרה לי? במה השתניתי לרעה?
ב-2018 יצא מחקר של איזה שמאלנית, שטוען שבארועי מדיה גדולים בעולם מדינת ישראל מנצלת את זה שאין מקום בחדשות כדי להפציץ בעזה/בלבנון.
הקו הצהוב התקדם מאוד יפה בחסות המודניאל.
ורק רומז לכך שההבלים הללו נועדו רק עבור גויים. ועם ישראל צריך לנצל את זמנו לתורה ומעשים טובים, (כמו השמדת אויבים).
או תשומת הלב המוקפדת על הבלורית, או המחמאות השקריות חסרות הפרופורציה בחוברות שמוציאים לכבוד הבחור החשוב החתן דנן (ולא הזכרתי בכלל את הכלה החסודה שהיא באמת באמת בעלת חסד ומידות טובות וכולה תפילת צדיקים ויראים ויראת שמיים ויחידה בדור, ואם היא עובדת בהייטק אז גם זכה החתן "ושלל לא יחסר" ואכמ"ל)...
ולא מן המותר להזכיר את דברי בית שמאי שאוסרים לשקר גם בזה, במיוחד אם לא נשאלו על הכלה. ועדיין התורה אמרה "מדבר שקר תרחק".
וכך או כך, גם לשקר יש גבולות.
אבל יפה שנתפסת דווקא למה שאפשר להשתמש בו ולהגדילו כדי להסתיר את יתר הדברים. כהרגלך בקודש לצופף שורות.
לא עלה על דעתי. רק אחרי התגובה שלך הבנתי. שוב, אתה עם הלצופף שורות....באמת נקדימון, זה כבר מעייף.
קניתי לאחרונה ג'יפון חמוד, שטח טוב, עשיתי ביטוח חובה סבבה.
אחרי כמה חודשים אני רוצה להוסיף צד ג' ואני מקבל הצעות מופקעות, בסדר גודל של 6500 אלף ל11 חודש.
מה הסיפור?
מישהו יודע על ביטוח זול לגי'פ?
כל חברה מחשבת אחרת את הסיכון שלה, בהתאם לנתוני הרכב ובהתאם לנתוני הנהג.
יכול להיות שאתה צעיר ואני לא, שאין לך עבר ביטוחי נקי ולאחרים יש, שהג'יפון שלך שונה משל אחרים...
אם הייתה חברת ביטוח אחת שהיא הייתה הכי זולה לכולם, האחרות היו פושטות רגל.
מניסיון אישי:
תבדוק בכל החברות הישירות, שזה ליברה, ביטוח ישיר, AIG, wesure. בנוסף תנסה באתר וובי שמכסה בעצם כמעט את כל שאר החברות.
לפעמים ההבדלים באמת מגיעים לאלפי שקלים, אבל אם אין לך עבר ביטוחי נקי 3 שנים לפחות אז באמת לא תקבל הצעות זולות...
קרה לי עוד פעם בעבר.
אני נוסע, עוצר במעבר חצייה, עוברת בחורה ופשוט נועצת בי מבט חודר לכל אורך החציה וגם אחר כך.
אני מסיט את המבט, ממש מובך, לא מבין מה קרה.
לא לבשתי פונפון על האף.
זה גם מבט ממש מטריד, חודר כזה. מצד שני לא נראה כועס או כאילו אני מוזר.
מה הסיפור? קרה לכם פעם?
זו דרך טובה לוודא שרואים אותך ואתה יכול לחצות בבטיחות.
יכול להיות שאנשים עם חשש לחצות את הכביש מגזימים עם זה קצת יותר מהנצרך.
להסתכל על הנהג כשאתה חוצה
שמישהו יעזור לנתח, מה קורה לנפש שלנו, מה היא מרגישה כשהיא רואה סרטונים מה7.10?
מה קורה לנו שם עמוק בפנים?
נ.ב.
צפיתי בסרט הזוועות כבר לפני שנה וחצי.. הכל מזכיר לי את מה שהיה שם..
כזה נוראי..
דווקא הייתי בהלם מעצמי שלא קרסתי ודווקא הייתי סבבה אחרי זה.
אבל עמוק בפנים היתה לי הרגשה שזה הרס אותי.
מה אומרים?
יש דברים שעדיף להשאיר אותם לא ידועים עד הסוף
אין חובה לפגוע בנפש, וכל אחד מכיר את הנפש שלו ויודע כמה יכול להכיל
לא זוכר מי כרגע מחילה
שאמר שמראות אסורים כוללים בקטגוריה גם מראות קשים של שפיכות דמים. זה מזיק לנפש. בייחוד כשזה מהעם שלך.. כשאני ראיתי את מה שראיתי הרגשתי כאילו במובן מסוים אנסו אותי וחיללו אצ כבודי. יודע שזה דוגמא רדיקלית אבל זה הדבר ההכי קרוב להרגשה הזאת. זה עשה לי כל כך רע שנכנסתי לדיכאון למשך חודש לא עבדתי לא יצאתי מהבית לא שמעתי מוזיקה לא צחקתי בקושי אכלתי.
אבל אחר כך למרות הכל חייבים לבחור בחיים
אגב איך נחשפת לסרט הזוועות?
מן סוג של מזוכיזם כזה. לא ראיתי ואיני מתכוונת לראות, בעז"ה. יש מספיק מועקות ומתח,
לשם מה להוסיף זוועות?
מבחינת תוכן, איך אתם ממלאים את היום?
ואוו היה מדהים ועוצמתי... ממליצה
ובבוקר פחות יש מה לעשות😒 אממ ללמוד קצת.. אולי ללכת שוב לכותל לסוף הצום
לפעמים שיעורים על אגדות החורבן
לפעמים מגילת איכה וספר איוב עם פרשנים
לפעמים שנ"צ ארוך
לפעמים שיטוט בפורומים וברשתות
אשתדל לנסוע לכותל בל"נ.
בזמנו היו כמו מעגלי למידה מאולתרים באגדות החורבן וכו'. כך עד הבוקר. ותיקין
ואז חוזרים הביתה לשינה עד כמה שעות לפני הסוף הצום.
כיום יש ילדים קטנים על הראש. זה ממלא את היום
מגילת איכה, קינות.
קוראת ספרים על חורבן הבית
ספרים על השואה/ גירוש גם באים בטוב
אפשר עם התרגום גם, או עם מפרשים.
קוראים את החצי הראשון של ספר ירמיה מלבד נבואות הנחמה, ונבואות פורענות ביחזקאל ותרי עשר.
קוראים בלופים א. מזמורים עד, עט, פח, ו- קלז בתהלים.
עושים חשבון נפש, מנסים לבכות, אם מצליחים - נהדר, לא מצליחים - בוכים בלב על כך שאנחנו כל כך רחוקים ממקדש, נבואה, והשראת שכינה שאפילו לבכות על היעדרם לא מסוגלים.
ובסוף היום, מתבטסים על כך שלא עמדנו במצופה מאיתנו מבחינת עבודת ה' המיוחדת של יום מרומם ונורא זה.
סליחה על הרוח הקודר של הדברים.
שבת מלאה בשמחה לכולם!
סיבוב שערים אחרי שחרית,
ואז שינה עד מנחה וצאת הצום.
הייתי מעלה לפה כמו כל שנה אוסף של סרטים מתקופת גירוש גוש קטיף.
קראנו לזה פה בערוץ 'ספיישל תשעה באב'.
רשימת שינדלר
ספר ירמיהו
לא לצאת מהדירה ולבכות תחיים על החורבן ועל החורבן הפרטי שלי
אנימהגמרת לבכות?
German concentration camps factual survey
חד־משמעית הדבר הכי מזוויע ומטורף שראיתי בחיים. היו לי סיוטים.
ראיתי את "האזור האפור" שהוא מטורף דיו, אבל זה פשוט... משהו. כאילו, יש לי לב חזק והכל, אבל וואו.
אם כן, למה המזוכיזם הזה.
אם לא, סרטים מבויימים על השואה, בעיני הם כלעג לרש;
אין סרט שיכול לחקות את זה.
זה סרט שהכינו מיד לאחר שחרור המחנות אך לא סיימו לערוך אותו, ובגלל כל־מיני סיבות גנזו את הפילם, ורק אחרי 70 שנה קבוצה של אוצרים ומומחים ערכו אותו וסידרו אותו לסרט.
לא מזוכיזם, פשוט להבין מה בדיוק היה.
