טיפה באיחור, אבל טוב מאוחר מלעולם לא

על הרכבת הקלה. ביד דף עם הרבה מילים מתרוצצות ודפיקות קטנות בלב.

יצא לי להעביר לא מעט פעולות למיניהן, אבל סדנא זה משהו חדש. לא בדיוק הייתי בסדנת כתיבה 'אמיתית' אי פעם, אז להעיבר אחת?

שוין. התנדבתי. ויש לי איזה נייר עם מילים ובלאגן של רעיונות בראש.

זה לא שלא היה נחמד לקשקש על מודעות ולקוות לטוב. אבל הדברים איכשהו תמיד שונים כשאתה מתנדב אליהם וכשאתה צריך לבצע אותם, לא כן?

טרמפ מהיישוב לירושלים. 90 קמ"ש כל הדרך ומוזיקה קלאסית ברקע. כמה פה יכולים להעיד כמה נהנתי @שטות בעיקר. בכל מקרה, אחרי חצי שעה איכשו גיליתי את עצמי בעיר.

הגבעה הצרפתית. פספסתי את @פיתה פיתה אחת המארגנות המוכשרות שלנו רק ברגע. אין מזל לישראל.

ברכבת הקלה אתה מתחיל לקלוט פחות או יותר שיש לך גם תפקיד באירוע. נקווה לטוב, אני מניח.

תחנה מרכזית. @ענבל נורא רצתה שאני אקנה איתה אוכל. אני נורא רציתי לקנות מסטיק. הגעתי מאוחר משחשבתי. קניתי מסטיק. ענבל רעבה למוות?

אל תשכחו את המסטיק הזה, נחזור אליו אחר כך.

עדה של יצורים בפתח בית מקדשנו החרב, אני מניח שזה החבר'ה שלנו.

אם תהיתם על 'שריד בית מקדשנו', המקור של זה הוא משרידי מגילה עתיקה:

משעה שחרב בית המקדש אין להם לישראל אלא תחנה מרכזית ירושלים קודש, ודברי שיר קודש הקדשים.

@LightStar הציץ ונפגע. היה נחמד לפגוש אותך.

@גיברת פלסף. צצה למרות הטענות שאין לה מה לעשות בחברת יצורים כמונו. מעניין מאוד.

החבר'ה מתאספים. תחיה מביאה לי סמיילי, סטיקרים ומלא מצות בשקית אחת. אני בסה"כ בקשתי סמיילי.

@מגדלור באפלה=) מביטה בנו במבט שוקיסטי משהו, שילחתי אליה את תחיה כדי שתעשה לה הכרות עם הצד האפל. @Short Shadow מחרים גיטרה. מסתבר שצפו בנו. בו.

עולים לאוטובוס. @רון א.ד הוא מנהיגנו ונלך אחריו לאן שהוא ילך. לא כי הוא כותב יפה, מה שנכון, אלא כי זה שזוכר את הקווים. @rakonto מתנגד במרץ לעלייה לאוטובוס ותומך ברכבת הקלה. זוכרים מי המנהיג? יופי.

@מאיר. מפלס לי את הדרך לאוטובוס, מה חבל שהוא תפס לי את המקום. בנים מקדימה, בנות מאחורה. כמו שצריך. מהדרין בפסח זה חשוב.

החבר'ה מקשקשים על מכון לבניקים יצורים ואני מציע לכולם את חבילת המסטיקים החתיכה שלי. אולי הם יסתמו להם את הפה. וופס. מסתבר שהמסטיקים הם קטניות. הריעו לאל הפסח הנקמני. בנצי מקבל את השיריים שלי בשמחה.

תחיה מגיעה לקדמת האוטובוס (גוועלד) בכדי לבנות מחיצה ל@נדנדה כתומה. כדי שהיא תוכל לחצות בבטחה את הצד הפראי והמסוכן. היא הגיעה הביתה בשלום.

יורדים מהאוטובוס במקום-כלשהו-בירושלים-שעוברים-בו-רק-בריקוד-דגלים  מתחילים ללכת. חוזרים. שוב. ההוראות של קק"ל הן להשאר במקום במקרה של אובדן במסלול. זהו בהחלט אובדן.

הס. שקט. ציפור לא געגע. ערוצניק לא צייץ.

לפתע התגלה אלינו לא אחר מאשר מנהיגנו (סליחה, רון), רוענו, זוננו, פרנסנו וכל שאר התארים הנלווים - @L ענק (שמשום מה אני לא מצליח לתייג פה אז שמישהו יתייג בתגובות). הוא ממלא ידיו לקרב ואצבעותיו למלחמה ומציבע לאן לפנות. הוא טועה. מזה של. (יש לה ניק?) איתו כדי להראות לנו את המסלול לבית נשות אמונה.

נכנסים. האזעקה מתחילה לעשות דברים מוזרים. שילחנו בה את הבקיא שלנו בטכנולוגיה. פורבלם סולבד. בנצי לא מצליח לפתוח את הדלת. צור האליל מחפש מפתח. הטכנולוג מסובב ודוחף. הדלת מפתחת. פרובלם סולבד.

חדר חביב, מסדרים אותו לישיבה (בלי שולחנות) מביאים מדריכים שיסבירו לנו איפה לעמוד. התחלנו. בצירוף עוד ניק שאין לנקוב בשמו. ואיתו @טל אוריה.

ראשונת היחפנים @הדובדבן שבקצפת מהווה דוגמא לכולנו ושלה את נעליה מעל רגליה. בכלל, אווירת שאנטי חביבה מעורבת עם ניחוח סטלה חריף באוויר (או שאולי אלו היו הדבלים?)

צור פותח. מדבר על משוררים ופרוזים (מסתבר שאני פרוזאי. הריעו. או לפחות ככה הוא אמר) ומתרגל תרגיך מעצבן. אבל טוב. תרגילים טובים הם מעצבני, כך גיליתי.

לבחור מילה שמתארת את המקום שלי?

ברי שר 'אתה נמצא כאן'. ואני נמצאתי כאן ולא שם. בחרתי להיות בכאן ההוא, ולא באיזה עבר או עתיד אחר שיאפילו עליו. אני חושב שעשיתי בחירה נכונה - דווקא מתוך מודעות לכאב שבכל ה'שמ'ים.

אחרי זה מקשקשים עם המילים האלה וכותבים שיר כולנו משוררים לרגע.

אחרי זה @בת של הקב"ה עושה לנו פעילות הכירות נחמדה ומאתגרת. מה שנותן לי השראה זה דת. מה שנותן למאיר זה מכבי. @-עדי הצליחה לזכור שמה שנותן לבנצי השראה זה (אני לא זוכר, השלימו כאן ). מפתיע משהו. אבל היא אגוז, לך תבין.

עכשיו תורי?! הפסקה! הפסקה זה טוב. זה נחמד. כן, הפסקה זה רעיון מקסים.

והנה מתחילים לדבר.

יושב יחף על הרצפה ומדבר על דברים רתקים על מול חצי דורן של אנשים חכמים.

דברנו על פרסום. על למה אנחנו מפרסמים ומה זה עושה לנו ולכתיבה שלנו. דברנו גם על אינטרטקסטואליות (שירה יודעת מה זה, תשאלו אותה). האם אנחנו מושפעים ממה שאנחנו קוראים? האם שיר הוא סך כל הטקסטים שקרא הכותב, ומה היא המשמעות של מקוריות?

ליטפנו א הפילוסופיה. בתמורה ליטפו אותנו חזרה זלדה, ביאליק, רחל, סמי שלום שטרית ואלחנן ניר. ואני כמו בייניש טוב דחפתי קצת רמב"ם פנימה. מה, אסור?

נגענו גם בכלים חשובים בכתיבה - שבירת הקיר הרביעי, גופים, מכתב.

היה נהדר. תודה שנתתם לי ללמוד אתכם ואיתכם.

אומרים שמעביר אמור לדעת יותר מהתלמידים שלו. אבל מה זה לדעת יותר בכתיבה?

אחרי זה תחיה לימדה אותנו קצת על צבעים, מה שהיווה רענון חביב אחרי שעה של מילים (צור,שם שם בערך)

אחר כך התקפלנו והסתלקנו - בזוגות ובשלשות, איש איש למצתו.

תודה לכולכם שבאתם איך היה לכם? מה למדתם? יצאתם עם מסקנות כלשהן?

הַשֵּׁדִים שֶׁלָּהּ

חוֹזְרִים בַּלַּיְלָה

מְיַלְּלִים אֶת צַעֲקוֹת

אֵשׁ הַתְּשׁוּקָה

הַכְּלָבִים שֶׁבָּהּ

נוֹבְחִים בַּלַּיְלָה

עַד שֶׁלֹּא נִשְׁאַר דָּבָר

מִלְּבַד הַצְּעָקָה

הַחֲתָכִים שֶׁלָּהּ

מְדַמְּמִים שֵׁנִית

מַזְכִּירִים לָהּ שׁוּב

אֶת אוֹתוֹ יוֹם אָרוּר

הָעֵינַיִם נֶעֱצָמוֹת

הַשְּׂפָתַיִם מְלַחֲשׁוֹת

כְּמוֹ נוֹשְׂאוֹת מִזְמוֹר

כֹּה נוֹרָא וּבָרוּר

אַךְ תְּחִלָּתוֹ שֶׁל הַיּוֹם

וְסוֹפָם שֶׁל חַיֶּיהָ

מִי יָכוֹל, מִי יָהִין לְמוֹלֵל

מִי יָבִין לְלִבָּהּ הַשָּׁחֹר

שֶׁנִּשְׁאַר לְבַדּוֹ

מְרֻסָּק וּמִסְכֵּן

בְּשַׁלְהֲבוֹת שֶׁל זַעַם

וְסַכִּין שֶׁחוֹתֶכֶת

בְּדִמְעוֹת שֶׁל אֵשׁ

קוֹדַחַת

מִבַּעַד לַצַּלָּקוֹת

נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם

מִבַּעַד לַכְּאֵב

הִיא צוֹרַחַת

וְיִלְלוֹת הָאֵימִים

בְּתוֹךְ זַעַם כָּבוּשׁ

עַל כְּאֵב

לֹא נִתְפָּס

לֹא מוּבָן

אֶת אֲשֶׁר אָבַד

נָמוֹג וְאֵינֶנּוּ

אֶת אֲשֶׁר נִלְקַח

בְּתוֹךְ נַחַל אַכְזָב

וְגוּפָה מְרֻטֶּשֶׁת

עוֹד תּוֹסִיף לְקוֹנֵן

לְהַזְכִּיר תַּחַת כָּל

נִיעַ וָשִׂיחַ

אֲרוּרִים יִהְיוּ

אֲרוּרִים לָעַד

אוֹתָם שֶׁהָפְכוּ

שַׁלְהֶבֶת

לְפִיחַ.

לקראת פורים לקחנו כמה אגדות עם קלאסיות וגיירנו אותם לגירסה ביינישית-קומית,
מוזמנים להנות
https://a7.org/?file=20260224123426.pdf

 רצח בני משפחת פוגל

ואת היי לי לפה ילדתי

בעת אשר ייאלם קולי מדמעה

וגופך הקטון הוא יישאר זעקתי

עת ירווה בדמך רגבי אדמה

ועיניך אשר לא האריכו לראות

הנה בם נשקף כאבי

ופעיותייך, הרכות הקטועות

הנה בם תבכי את בכיי.

וקולך שנדם שנגדע

לעולם יהא הוא קולי

ובכייך ילדתי שגווע

יהא לעולם אות אבלי

ועת עלית למרום ילדתי

ותעל עימך שוועתי

וכאשר מול אל עליון התייצבת

ואתייצב שם איתך גם אני

והנה ילדתי אלחש לך עכשיו

כי תיגשי נא אליו ללא פחד

ולמשמע קולך אזי שוב אכאב

ושנית יאחזני הרעד

ואמרי לפניו

הן הקרבתי הכל

ולכבודך אלוהיי

הקרבתי חיי

הנני אבי

על מזבחך נעקדתי

ועתה אלוהיי

עד מתי עד מתי.

*התפרסם לראשונה בפסיפס תחת הניק "טל אוריה"

אֲנִי דַּחְפּוֹר

שֶׁגָּנְבוּ אוֹתוֹ שׁוֹדְדֵי לַיְלָה

עָשִׂיתִי הַכֹּל, בֶּאֱמֶת עָשִׂיתִי

וּבְכָל זֹאת

וּמֵאָז אֲנִי חוֹפֵר בְּאַדְמַת טְרָשִׁים

לֹא לִי

וּמְסַקֵּל מֵאֲבָנִים זָרוֹת

וְחוֹפֵר וּמְפַנֶּה

וּמְתֻדְלָק בְּסוֹלֶר

וְנוֹבֵר בִּפְסֹלֶת

וְלֹא שֶׁלִּי

אֶשָּׂא כַּף

לְפֻרְקָן מִן שְׁמַיָּא

אכזבה,

מעצמי, מאחרים

זה ליפול שוב חזרה, אל התהו, הרגלים

לאבד כך את המוח, להשתטות בלי להחלים

במקום לברוח עד אליך

שזה אותו דבר, רק שמשלים.

נפלאות הסח הדעת

היא הראשונה שמבקשים

המאמין אוחז בספר

מכורים לא חוקרים.

למעשה חולה שליטה

זה לא נעשה כרצוני

קורא קדושה אני מבקש

קורה שכמעט כל יום נופלים.

הלוואי יפול האסימון

תהליך פותח תהליך

לחיות בדרך, חכם, לא נכון

לפתור בנפש עוד תסביך

עַל סַפַּת הַיָּם

כָּל הַיָּם הַגָּדוֹל פָּרוּס לְפָנַי

לַהֲקוֹת דָּגִים וְאַלְמֻגֵּי פֶּרֶא

וּבְרִיּוֹת מְשֻׁנּוֹת שֶׁבִּמְצוּלוֹת

(אוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ דָּג אֶחָד

מוּזָר, עִם פָּנָס

שֶׁיָּאִיר לְפָנָיו אֶת הַתְּהוֹמוֹת)

עַד שֶׁהַתַּנִּינִים הַגְּדוֹלִים מְטִילִים עָלַי חִתָּתָם

וַאֲנִי עוֹבֵר לַמִּטָּה

קָלִיעַ טָס אֶת טִיסַת חַיָּיו

בּוֹקֵעַ מִגֹּלֶם תַּרְמִילוֹ

נִבְעָט, מְגֹרָשׁ

בְּקוֹלוֹת וּבְרָקִים

וְעָנָן

נִמְרַח עַל מַטָּרָה

מִקַּרְטוֹן

וְטוֹב לוֹ

שֶׁסְּתָם טָס

וּסְתָם בָּקַע וְנִבְעַט וְגֹרַשׁ

וּבִלְבַד שֶׁקַּרְטוֹן

וּבִלְבַד שֶׁסְּתָם

וּבִלְבַד שֶׁיֵּשׁ יוֹרֶה

אחד החברים התלונן שיוצאים לו עכבישים מהלחם. השיער שלו גלי והעיניים שחורות ועגולות, הוא מסרק באצבעות קשות את שיערו לאחור ומסתכל במראה. החדר חשוך הקירות אפורים

יש אגם אחד לא רחוק

באמת בלחם יש עכבישים! קרא נדהם. הם קטנים והם יוצאים מהחורים והם מטפסים ויורדים ועולים.

עמוק בתוך הבצעים יש קורים דקים ומבריקים

באצבעות הקשות הסורקות את השיער הציפורניים מתמלאות אדמה ולכלוך

לשיר ליופי וחיים -הוא רוצה אבל עיניו שחורות מאוד

אם אי אפשר לשיר ליופי וחיים נשיר לעכבישים!

הם זללו את כל הלחם ונותרה רק פקעת קורים

לכרוע אל ארבעות ולזמר להם

יש אגם אחד לא רחוק

נשיר לעכבישים