ואז בד"כ מתפתח דיון שבסופו של דבר גורם לפרידה הדדית.

אבל סתם כך, אני לא שואל.

פשוט מההיכרות עם הבחורה אפשר לזהות בקלות את ההקפדה שלה על המצוות,

ומתוך כך גם יתאפשר לדעת איזה כיסוי היא מתכננת לשים.

כלומר, אם היא אחת שהיא לא חפיפניקית,

מן הסתם היא לא תצא מהבית בלבוש שאתה תגיד לה שהוא אסור.

ואם היא אחת חפיפניקית, אז ממילא היא לרוב לא תתאים לאחד שחשוב לו ההקפדה על מצוות.

הוא רק הזכיר (באה"ע סי' כו) את הדעה הזאת בלשון "וי"א".

ובאופן כזה שהחומרות שלי לא באות על חשבון אחרים (כולל אשתי לעתיד בע"ה).

וזה אומר שדברים שהם יותר חומרות מההלכה, אני באופן אישי לא אדרוש מאשתי לעשות אותם.

בפועל, אם היא תביא פסק מיקל של רב שמקובל עלי - אין לי בעיה שתלך לפיו.

אבל אם הפסק יהיה של רב שלא מקובל עלי (כמו לדוגמא רב שיתיר ללכת עם כיסוי ראש חלקי או עם חצאית מעל הברך) - במצב כזה אני אבקש ממנה לא ללכת ע"פ הפסקים שלו, כי מבחינתי הפסקים שלו הם לא לפי ההלכה היהודית.

נ.ב.

אם לא שמת לב, כתבתי בתגובה הקודמת שמדובר באחת חפיפניקית, שגם את ההלכה הבסיסית היא מוכנה לשנות אותה לרצונה מדי פעם.

אם למשל הייתי ספרדי, ואז זה אומר שאסור לי לאכול בשר שאינו גלאט, אז בדברים כאלה אני לא יכול להקל בבית.

אבל למשל בהלכות צניעות, מכיוון שמדובר כאן על משהו שהוא עליה, אז כל עוד מדובר על רב שמקובל עלי - אני לא אחמיר עליה!

אם למשל אני מחמיר לאכול מצה שמורה, ואצלנו בבית אפילו מכשירים כלים שהשתמשו בהם במצה רגילה,

אם היא תחליט לאכול מצה שאינה שמורה - מבחינתי זה מעשה לגיטימי אע"פ שכל עוד לא עשיתי התרת נדרים לי זה ממש אסור.

את כל הקולות האלה אני אקבל, רק אם אני ארגיש שזה מגיע מתוך מה שהיא חושבת באמת.

אבל אם אני ארגיש שהיא כל הזמן מחפשת קולות רק כדי לשבור מוסכמות, אז כבר לא כל פסק מיקל שהיא תביא אני אקבל.

"והגישה שלנו שונה בתכלית" (מלשון תכולה)

לדעתי אפילו בפגישה ראשונה אפשר לשאול. צריך לשאול הכל ולא לחשוב מה היא תעשה וכל מיני דימיונות..

אלא אם כן זה לא משנה לך מה אישתך תשים על הראש.. או לא תשים..

והאמת לא יצא לי לפגוש דברים יותר מידי מפתיעים.. כי באמת אתה שם לב לי סגנון הבת אדם מה היא הולכת לעשות..

(אבל חשוב לשאול אותה מפורשות ,כמו שאמרתי..)

אם מישהי מתאימה לך, ומשלימה אותה,

באמת שווה לוותר עליה בגלל גודל הכיסוי ראש אם בכלל?

מבחינת חז"ל אשה שלא הולכת עם כיסוי ראש מלא (והאלה שהולכות עם קוקו או קוקס בחוץ זה ממש לא נחשב כיסוי ראש מלא),

מדובר על עילה מוצדקת לגירושין והאישה גם מפסידה את הכתובה שלה.

או ללא כיסוי ראש מלא אז זה לא נקרא שהיא מפסידה את הכתובה..

(כמובן שאני בדעה כן ללכת עם כיסוי ראש..)

מכיוון שאין איזור שבו כולן הולכות בלי כיסוי ראש,

אז בפועל ההלכה הזאת לא תקפה.

כלומר, במצב שלנו היום, בייחוד שהניידות שלנו ממקום למקום יחסית קלה,

אז כמעט בכל מקום בעולם אין אפשרות לחייב את הבעל לתת לאישה את הכתובה במקרה שהיא לא שמה כיסוי ראש מלא.

אם בעל חילוני יגרש את אשתו ולא ייתן לה כתובתה בגלל שהיא עוברת על דת משה ויהודית, בית הדין יעיפו אותו מכל המדרגות (ויכפו עליו לתת לו כתובה)

כך פסקו הגרש"ז אוירבך והגר"ע יוסף

הוא יכול לא לתת לה גט.

כתובה נותנים רק גברים שמאוד רוצים להתגרש.

או שהם באמת בני אדם, אז מראש הם לא יבקשו לא לתת.

כי כשהוא התחתן איתה, הוא התחתן איתה על דעת זה שהיא לא תשים כיסוי.

אז לכן זה משנה את כל כללי המשחק.

זה יכול להיות מגזר.

בדיוק ראיתי השבוע נראה לי בדבר חברון או בשו"ת הרב הראשי על מקרה של זוג חילוני שבא להתגרש,

והבעל טען שהוא פטור מלשלם את המזונות בגלל שאישתו לא הלך לפי גדרי הצניעות המקובלים בציבור החילוני.

והרב קיבל את הטענה ופטר את הבעל מלשלם את המזונות.

ועניתי לא ספציפית אלייך למה עדיף לא לשאול...

אבל כאמור חבלן בשבילו שיפספס דברים טובים בשביל זה.

מאוד יכול להיות שאחרי היכרות מסוימת מאוד לא יהיה לו אכפת..

על שרה ב"ק שמעת? אז כן, היא אפילו נשואה לרב...

כיסוי ראש זהנ לא הדבר הכי חשוב..

חד וחלק - לאחר לימוד רב בנושא, כיסוי ראש מלא, זה ממש, אבל ממש, לא החמרה.

סבבה? מותר לי להגיד את זה? אני עם "קנאה דתית"? סבבה. אני גם שומר שבת וסובר שכולם צריכים לשמור שבת באופן מלא, אז אני קנאי דתית

זו סתם המצאה של הדור האחרון.

מבחינת ההלכה (לכל הדיעות האורתודוכסיות) אין הבדל בין כיסוי ראש חלקי לבלי כיסוי כלל!

או שמדובר על רב שהוא קונסרבטיבי או רפורמי, או שאתה לא נסמך על שום רב ואתה סתם אומר.

ב. לא נפסק כמותו

ג. עדיין זה לא אומר שיש ממש בכיסוי ראש חלקי

ד. גם הפסק הזה עדיין לא רלוונטי בימינו, כי אלה שנוהגות לשמור על מצוות עדיין נוהגות בכיסוי ראש מלא.

    אז גם לדעתו המנהג לשים כיסוי ראש מלא לא בטל בימינו ולפיכך עדיין חובה לשים כיסוי ראש מלא.

שגם לפי דעתו כיום הנשים תהיינה חייבות לשים כיסוי ראש מלא!

הוא דיבר על סיטואציה ספציפית שכיום מכל מיני סיבות אינה קיימת.

כל הניתוחים וההשלכות שהם עשו לדבריו, אלו כבר דיעות של כאלה שאינם אורתודוקסים.

המשפט "אין הבדל בין כיסוי ראש חלקי לבלי כיסוי כלל" לא נכון. אמת ששניהם אסורים, אבל אחד מדאורייתא (דת משה) והשני מדרבנן (דת יהודית).

אלו יוצאות שלא בכתובה

העוברת על דת משה ויהודית

איזו היא דת משה?

מאכילתו שאינו מעושר

ומשמשתו נידה

ולא קוצה לה חלה

ונודרת ואינה מקיימת.

איזו היא דת יהודית?

יוצאה וראשה פרוע

וטווה בשוק

ומדברת עם כל אדם.

אבא שאול אומר אף המקללת יולדיו בפניו.

רבי טרפון אומר אף הקולנית.

(כתובות ז, ו)

כיסוי ראש לאשה נשואה הוא אכן חובה גמורה, 

ומי שאיננה מקפידה בכך - הרי היא עוברת על דת יהודית, 

ויוצאה בלא כתובה.

אך אינה עוברת על דת משה, ואינה מכשילה את בעלה באיסור; 

ומשום כך החובה לגרשה אינה כמו זו שעוברת על דת משה. 

בעיקרון דת יהודית, אלו מנהגים שעמ"י (או יותר נכון החלק שמקפיד לקיים מצוות) קיבל על עצמו.

באופןן תיאורטי, אם רוב הנשים שמקפידות על מצוות יפסיקו ללכת עם כיסוי ראש - אז זה כבר לא ייחשב עוברת על דת יהודית.

אבל מכיוון שכיום, כמעט כל אלו שלא הולכות עם כיסוי ראש מלא הן גם ככה חפיפניקיות, אז הן לא נחשבות לספירת הרוב.

כלומר, בעבר לא החשיבו את 'עמי-הארצות' לקביעת הרוב בענייני דת יהודית אלא רק את ה'חברים'.

ונראה לי שכך גם היום.

"ואלו יוצאות שלא בכתובה - העוברת על דת משה ויהודית...יוצאה וראשה פרוע" (כתובות עב.).

    או אם ממש זורם אז אפילו בשני. 

2. אין לי בעיה שיבררו את זה עליי קודם.

3. כן, אני מכירה מישהי שהייתי בטוחה שתכסה באופן חלקי והופתעתי לטובה

מה אתם שואלים בשלב הבירורים אם לא דברים כאלה? 

אין בזה שום חוסר טקט ואם לא שאלת את זה בשלב הבירורים תוכל כבר לברר את זה בפגישה הראשונה או השניה, לא רואה בזה שום בעיה,וזה הגיוני ונורמלי לחלוטין...

גם אני לא מבין למה שמירה על כשרות, שבת או טהרת המשפחה גורם לי להתקרב יותר לקב"ה,

אז זה אומר שעכשיו מותר לי לאכול חזיר, ליסוע בשבת וכו'?!?!

עם כל הכבוד לזה שאת לא מבינה משהו, זה לא פוטר אותך כהוא זה מקיום המצוות!

אז אפילו אם נסכים איתך (למרות שמאיפה אתה יודע שאני לא מבין?), מה עדיף?

בחורה שהולכת עם לבוש אדום זורח גם תגיד שזה מושך.

זה לא חוכמה להגיד שהכיסוי ראש בימינו מושכים ולכן אולי עדיף לוותר עליהם.

אין כזה דבר בהלכה.

צריך ללכת בכיסוי ראש וגם צריך לדאוג שהכיסוי ראש לא מושך (מידי) באותה מידה.

זה צניעות וזה צניעות.

מה ההבדל?

ולכן לגיטימי מבחינתי שבחור ישאל זאת בתחילת הקשר או אפילו בשלב הברורים.

הווה אומר: מי שזה חשוב לו -ראוי לו לבדוק/לשאול זאת.

ולשאלתך האחרונה- סגנון מראה של בחורה לא מעיד באופן מוחלט על סוג כיסוי הראש שתלבש לאחר הנישואין.

הבחור והבחורה צריכים לבוא להחלטה די ברורה בנוגע לכיסוי ראש, ועדיף עוד לפני הדייט הראשון. אם זה ע"י שדכנית או כל אחת אחרת. צריך לבדוק את הדברים האלו מראש. כמובן שאם זה לא כ"כ חשוב לבחור- אז אין בכלל צורך לברר.

ובמילים אחרות-

ככל שזה יותר חשוב לבחור מה אישתו תלבש, עדיף לברר את זה כמה שיותר מוקדם.

א"א לדעת שום דבר מראש, מקסימום אפשר לדעת את השם, אבל גם בזה יש הפתעות... .

עדיף לברר בצורה ברורה ולא להסתמך על ניחושים. (סתם כך- בכל נושא בחיים. ניחושים לא תופסים מקום במציאות).

מבחינתי- אם שדכנית תשאל אותי מה התוכניות שלי לעתיד לגבי כיסוי ראש אני אגיד לה: "אישה כשרה עושה רצון בעלה.." אבל זה כמובן לא קביל במקומות ש"רצון בעלה" סותר את ההלכה.

 הפתעות לטובה או לרעה בנושא הצניעות ועבודת ה' של בחורה לאחר החתונה יש בכל המקומות ובכל המגזרים. זה כולל את כל ההגדרות. אז עדיף לא להסתמך על "היא אמרה לי שהיא דוסית..." כי זה לא בידיוק קביל לאחר הנישואין.

תבררו מראש מה הכוונות של הבחורה בנוגע לכיסוי ראש, כי יש בזה המון הפתעות, לפעמים גם לטובה.

ובהצלחה!.

 מה היו ההשלכות של התשובה שלה?

 אם הקשר כבר בשלב מתקדם..

 הייתם מפרקים קשר מבוסס אם הייתם מגלים שכיסוי הראש הוא לא מה שתכננתם?

 מה הקשר בעיניכם ביניכם לבין כיסוי הראש של האישה שלכם?

 מצביע על רמה דתית של הבחורה?

 מצביע על שאיפות תורניות?

 אחר?

 מיד מתחילה לקרוא..

אז ככה,

אני מתכוונת ללכת עם כיסוי מלא אבל הייתי בורחת ממי שהיה שואל אותי שאלה כזאת

או מדויק יותר, הייתי נרתעת והיו נדלקות לי נורות אדומות, נקודות שצריכות בירור בתפיסה של הבחור.

לא בגלל חוסר הטקט שבשאלה- אני לא רואה בזה חוסר טקט.

בגלל מה שדתל''ש כתב כ''כ יפה

שדי''מ וארווין מדברים בשתי שפות שונות. הוא- מחוייבות טוטאלית להלכה והוא- הגיון אנושי פשוט.

א. מחויבות להלכה לא שווה אם מאבדים את ההיגיון האנושי הפשוט. היא צריכה לבוא על גביו.

ב. גברים יקרים שימו לב שמדובר במחויבות של האישה ולא שלכם! ככה אתם הולכים להיכנס לי לווריד לגבי כל אחת מהתרי''ג? לשאול מצוה מצוה אם אני מתכוונת לקיים? מה שונה המצווה הזאת? אתם רואים שהבחורה רצינית, שהיא בראש של 'קלה כבחמורה' , אז מה הסיפור הזה עם הכיסוי ראש דוקא (שכנראה שהיא ממילא תשים)? תמצאו משהו אחר לשאול.. ''תדליקי נרות? או שלפעמים תנצלי את הזמן בדיוק עד השקיעה ולא תספיקי?''

 ג. גברים, ניסיתם ללכת עם כיסוי ראש? לא! אז בבקשה מכם!  אתם לא רוצים שאתחיל לשפוט אתכם בענייני צניעות שקשורים לכם.

 ואני מזכירה, מדובר בכיסוי ראש, שהוא אפילו לא עניין של צניעות, לפחות ממה שלמדתי, נכון, נתנו טעמים, צניעות לא כל כך ביניהם, הרי אישה צריכה להיות צנועה גם כרווקה וככזאת היא אינה מצווה בכיסוי ראש.

 זאת אחת החובות הקשות שלנו בתור נשים דתיות.

 ואם אני שמדובר בי- לא מצליחה לראות את הטעם. למה אתם רואים בזה משהו קריטי כל כך? מה מצאתם בכיסוי ראש (מלא)? מה זה אומר מבחינתכם?

אני מתכוונת לשים כיסוי ראש מטעם אחד ויחיד: זאת ההלכה ולכן לא נותרת לי ברירה (בפני עצמי)

לא רואה בזה שום ערך, לא רואה שום חשיבות לעניין, לא מתכוונת לעשות את זה בשביל בעלי, לא יהיה לי כיף ולא נחמד להסתובב עם משהו מציק שיושב לי כל היום על הראש. סיוט לחשוב שכמו שאני לא יוצאת מהבית עם מכנסיים אני לא יוצאת עם שיער.

לא נשמע לי הגיוני

לא מצאתי טיפת היגיון.

ואתם מייחסים לזה כזאת חשיבות.

ודי''מ, ''אהבת האל קודמת לאהבת האישה'' מישהו שיצאתי איתו אמר לי את המשפט הזה.

שטויות. אהבת האל מתבטאת (גם) באהבת האישה, אלו לא דברים נפרדים.

מתפיסה כמו שלך ומתפיסת הזוגיות הנובעת ממנה אני מפחדת.

אשמח ממש לתגובות!

הנושא בוער בי.

שאומרת שאישה יוצאת בלי כתובה אם היא עוברת על העניין הזה. אם היא מחללת שבת, אוכלת שקצים ומדברת לשון הרע - היא לא יוצאת בלי כתובה. אבל הצניעות שלה נוגעת גם לבעל. יש חילוק ברור.

חוץ מכל זה - התיאום הדתי חשוב בכל מקרה בהקמת בית. זאת האשה שאדם מתכנן לחיות איתה את חייו, היא תחנך את הילדים שלו. אם יש משהו שמאוד חשוב לו ונמצא במרכז חייו (כמו שמירת ההלכה ועשיית רצון ה', למשל) והגברת בראש אחר - זה עניין משמעותי מאוד.

אני אבדוק את זה הפוך.

קודם אני אראה אם ההשקפת עולם (גם הדתית) הולכת לאותו כיוון , ומתוך זה אני אבין גם מהו הרצון שלה להקפיד על המצוות.

אני משער שאם תהיה לי בחורה שהכימיה בינינו טובה, אני לא אבדוק את הנושא עד השלב שכנראה זה כבר לא ישפיע.

אני בד"כ מעלה את הנושא רק כשכבר די ברור שהכימיה בינינו לא טובה, בייחוד בנושאי אמונה ודת.

ב"ה

במובן מסוים אי אפשר לדעת עד אחרי החתונה. ויותר מכך, אנשים ונשים צומחים כל הזמן. יש פה באתר את הסרט "שתי מתכות בטבעת אחת". ולפעמים מפסיקים להיות דתיים, אחרי החתונה. 

בעיני אפילו דייט ראשון  זה בסדר.. זאת לא כזאת שאלה עמוקה וחפרנית.

שאלו אותי את זה בדייט ראשון וזה זרם לגמרי..

בכללי אני חושבת שזה עניין פרטי שלה איך שהיא תכסה את הראש.

מכירה בנות כאלו, לשני הכיוונים...

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.