ב. אם אין כזו פקודה, אין להאשימם. אבל יש..

אם ההנחיה בצבא היא לא לעשות זאת, יש צורך להאשימם כחלק ממילוי פקודות שצבא חייב להתנהלות (בלי להיכנס לדיון לפקודות שמסכנות את חי החיילים ואת חיינו, כי פקודה כזו לא מסכנת). 

אבל מה לעשות שיש כזו פקודה?

כך מופיע גם בהיסטוריה היהודית.

היו זמנים שבהם היה מותר לבוז וזמנים שלא. (יריחו,  מדין, פורים, מצרים, מלחמות דוד ועוד)

האשמה וענישה או חלוקה בין הלוחמים לשומרי הכלים התאימה לפקודות באותו הזמן. 

למה נקבע החוק לאסור, והאם הוא טוב זה כבר דיון נוסף.

השאלה היא אם להעניש את מי שכן שולח ידו בביזה.

יש הגיון בכך שהחוק אוסר ביזה.

מצד שני, קשה לי עם זה ששופטים חיילים שסכנו את חייהם במלחמה, על דבר כזה, שבסך הכל הוא דבר קטן.

ופיספסו במילימטר / טעו בכתובת / פגעו במגן אנושי / הפחידו מישהו...

אלא תוכדי..

ביזה לא

במקרה בו ביזה תועיל איכשהו לבטחון ישראל (הרתעה למשל), יתכן ואחזור בי

בצבאות נחשלים המאופיינים בחיילים ברמה נמוכה ואפס מוטיבציה זו אחלה שיטה לגרום להם לצאת לקרב

אבל צה"ל לא נלחם בכדי להעשיר את חייליו

אם כן, אז ודאי שזה לא מעשה אסור.

הצלת חיי יהודים תהיה אסורה רק כי אני לא מכוון מספיק?

לפי ההלכה כוונה אינה מעכבת כמעט אף מצווה. (יש יוצאי דופן)

אז שכוונה תעכב עניינים של פיקוח נפש?

אם זה מושלם? ודאי שלא מושלם. גם אם אני אוכלת סטייק לא לשם שמיים זה לא מושלם.

הרי "כל מעשיך יהיו לשם שמים" - ובטח מצוות או ענייני מלחמות.

האם זה נחשב שעשו מעשה אסור??

בוודאי שהיה עדיף שיעשו זאת לשם שמים,

אבל אם כבר נעשה- אין בזה בעיה..

כלומר התשובה שכתבת כאן, היא אותה תשובה לשאלה הראשונית ששאלתי לענ"ד.

גם אם זה לא מתאים / פחות מוסרי ולא משנה למה ואם.

אם יש הוראת שעה שאסור אז אסור לחלוטין ולא משנה מה הכוונה.

כשדוד חילק את השלל לא כל החיילים שלקחו אותו וכל שומרי הכלים שקיבלו ממנו כיוונו לשם שמיים. זה בטוח.

למרות שיש הבדל רעיוני בין שתי הדוגמאות.

בהריגה במלחמה אתה מציל חיי יהודים. בביזה לא.

כך שאם קיימת מצווה בביזה שלא לשם שמיים? פחות נראה לי מבחינה רעיונית. אבל אין לי לזה הסבר הלכתי כרגע..

כאשר מתפנים בעת קרב (וזה לא משנה אם ממש "תוך-כדי" או "רק" כשנחים..), לעסוק בביזה אישית, הדבר הזה מקלקל לדבקות במשימה, משחית את השטח.

אם חלילה לא היה נתקל בתגובה חריפה - אז כל מיני כאלה שבאזרחית אינם מקפידים גדולים על גזל (הרי לצבא מתגייסים כל מיני אנשים. אחד הפלאים - מוכנים למסור את הנפש גם כאלה שלא הכל "מסודר" כבר אצלם), היו מסיחים את הדעת מהמשימה ל"מה אפשר להרוויח כאן".. ח"ו.

זה אפילו אם נאמר אם היינו אומרים שזה שלקחו ממנו הוא סתם אוייב שאין לנו כל ענין בהגנה על רכושו (כי "גזל גוי" באופן רגיל, אסור מהתורה). וגם זה לא ברור. כי מי "נתן היתר" לחייל הפרטי. אם רוצים "להחרים רכוש", זה ע"י הכלל, או "הנחיית" הפיקוד. מלחמה זה לא פרטי של כל אחד.

יש הבדל בין מה שמישהו עושה "פרטי", לבין מה שהצבא עושה כצבא.

למשל, יכולים במובן ההרתעתי, כמו שכתבת, להרוס בתי מחבלים.

להרוס מוסדות שלטון. וכד'.

כשמעבירים את הלחימה לדברים שיש בהם יצר-הרע פרטי של ביזה, זה הרסני. גם לא מוסרי - כי אין לו כל קשר עם המטרה באמת.

אכן, "דקדוקי מוסר" בעניינים לא רלוונטיים למוסר, ששייכים לעצם הלחימה התקיפה באוייב, הם מזיקים.

אבל המחשבה שהפיתרון לכך יהיה ע"י "התייחסות כוללנית" בעת מלחמה גם לדברים מושחתים, אינה נכונה. זה גורם ההיפך: מעודד "דקדקנות" בעניינים שאין לכך מקום, מתוך התואנה שהנה רואים שאכן יש גם שחיתות פרטית כמו ביזה.

עזים בקרב - אבל בביזה, לא שלחו את ידם.

כלומר אימת המלך היתה עליהם ולכן לא מימשו, למרות שהותר להם

(רבותיי, ההסטוריה חוזרת..)

להפך,

התורה מתארת ברוב המלחמות פירוט נרחב של השלל שנלקח, ולעיתים אפילו מתארת את הנצחון רק בשלב של לקיחת השלל!

למשל,

-במלחמת מדין ישנו פירוט על היקף השלל העצום, ואופן חלוקתו

-המשכן הוקם בכספי שלל מצרים

והשיא שבשיאים-

המקדש נבנה בזכות השלל במלחמות דוד!

מושחת? הייתי מגדירה זאת אחרת..

מסכימה שלא היו צריכים לעשות זאת למען מטרות רווח אישי,

אבל ככלל- עצם הרעיון, אינו בעייתי.

["ובביזה לא שלחו את ידם" הובא לאו דווקא כ"ראיה", אלא שימוש בביטוי, כדי לומר מה לא לעשות, אחרי שהוסבר]

כל הדוגמאות שהבאת, הן כולן "שלל ציבורי", עפ"י האופן שבו היתה מתנהלת אז מלחמה (ואגב, גם אופן ניהול המלחמה הציבורי אינו דומה בכל תקופה. את אותו יעד משיגים לפעמים בדרכים שונות. גם החלוקה בין "לוחמים" ללא-לוחמים אינה זהה. פעם כולם היו לוחמים. היום זה לא מחוייב שכך). 

אבל אין לכך כל קשר לפשיטה אישית על שלל.

וזה ה"מושחת". גם עצם ההרג - כשהוא חלק ממלחמת המצווה, הוא מצוה, עזרת ישראל מיד צר וכד'. ואם לא - אז ההיפך.

מסכימה שלא צריך לעשות זאת למען מטרות רווח אישי

אבל יש גם הרבה חיילים, שמזדכים בהריגת אויבנו, והם עושים זאת לא לשם שמים, אלא מהצד האישי (נקמה אישית, הישג והגשמה אישיים)

ובכל-זאת אף אחד לא תיאר את מעשיהם, רעיונית- כבעייתים

(בשאלתי התעניינתי בדעתכם, לעצם הרעיון)

הריגת האוייב שנלחם בנו - הוא עצם המלחמה. וגם הוגדר כך ע"י הצבא.

מה שאין כן הביזה האישית.

[וחיילינו אינם הוריגם "מהצד האישי" חלילה. כשאדם במלחמה, כולו שליחות של הכלל. ואם לפני כן מתערב צד כמו שאמרת - הרי זה לכל היותר לעשות את התפקיד הצבאי היטב. אף חייל כזה לא היה הולך "להרוג" אישית, חלילה..]

כי זה מסית את האנשים לרווח אישי.

הבדל גמור בין הבעת הוקרה על הלחימה,

לבין לקיחת שלל אישית.

וגם חייל, אינו הורג כי מישהו אישית אינו מוצא חן בעיניו - כאילו גם באזרחית היה "הורגו" כנקמה פרטית - אלא כי הוא אוייב שנלחמים בו.

אבל האיקסים שהוא יסמן על הנשק, והסיפורים שהוא יוכל לספר בגאווה לחבריו - בהחלט משחקים תפקיד חשוב. אי אפשר להימלא מזה.

אולי יש בזה שוני בין אדם למשנהו, ובין יחידה לחברתה. אבל ברור שזה קיים במידת מה.

שווה שווה בין הקרביים לג'ובניקים ואברהם נהג כך כבר קודם לכן כמדומני.

שאצל האוייב, כל הגברים היו לוחמים.

היו מרגלים למשל, אנשי מודיעין שריכזו את זה, מתכנני כלי מלחמה וכו.

מה שהיה בצבא ישראל היה גם בצבאות הגויים לכאורה (חוץ מלומדי התורה כמובן)

בשדה הקרב? נלחמו גם בתוך ערים. היו שם זקנים, חולים, נשים, ילדים. לוחמים, בוגדים, משתפים.

לא?

(כנראה)

את חשבת שמה שכתבתי, בסוגריים של ההודעה עליה הגבת מקודם, "גם החלוקה בין לוחמים ללא לוחמים אינה זהה" - הכוונה היתה ל"חלוקת השלל" אצלנו..

לא התכוונתי לזה. ובכלל לא לנושא השלל.

התכוונתי שהחלוקה בעצם ניהול הלחימה, לגבי האוייב, בין כאלה ש"לוחמים" לכאלו שאינם - אינה בהכרח כמו היום. פעם, כל הגברים אצל האוייב היו "יוצאים למלחמה". כולם לוחמים. אין כאלו ש"מגוייסים" וכאלה שלא. אין "אזרחים".

היום, לא תמיד זה כך (אם כי גם היום, כפי שכבר העירו, צריך להיזהר מ"חלוקה מופרזת" כשעלולה חלילה לבוא ע"ח כחותינו).

מקור לכך שלא היו אזרחים צעירים לא בצבא?

מכמה תיאורי מלחמות בחומש ובנביאים.

אם כי, לא מכולם. יש כאלה שרואים בעליל שהיה להם צבא מסודר.

מה שהערתי שם בדרך-אגב, היה לגבי זה שלא בהכרח החלוקה כיום בין גברים "אזרחים" ללוחמים - תקפה לכל מלחמה שמתוארת.

האם אתה חולק על כך שנוהג שבעולם, בצבאות עם ישראל, בגיבוי מלכים צדיקים, נביאים ואף הקב"ה בעצמו, היה ליטול שלל מהמלחמה? הרשה לי לנחש שאת הפרות והכבשים הם לא לקחו מיוצאי המלחמה, אלא מה"חפים מפשע", הנשים והילדים שנשארו בבתיהם (שלא לדבר על הנשים והילדים עצמם).

את הדיון ההלכתי אתה מתחיל כשידך על התחתונה.

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אבל אז הוא דווקא היה מפחיד קצת לילדים

ממש ממש מהלב. באמת, גרם לי לחלישות הדעת. איזו נפש, נשמה, יפה ונקייה!