בס"ד ובהשתדלותי

אדם כזה, שהוא לא דתי, ואומר שטוב לו עם זה - אז באמת אין מה לכעוס עליו. הקב"ה ברא אותו, כמו שהוא - עם הכוחות שלו, והסביבה שאליה הוא נולד. הוא ברא אותו עם הקשיים שלו, והדברים שקלים לו. הוא ברא את המכלול הזה - שהוא האדם שאת רואה לפניך. לא רק שהקב"ה ברא אותו - אלא, הוא נתן ועדיין נותן לו חיות - בכל רגע ורגע מהחיים שלו. ולא רק זה, הוא זימן את כל האירועים שקרו ויקרו לו בחיים, והוא דאג, ודואג, וידאג שאותו אדם ילך במסלול שהוא צריך, כדי למלא את רצונו של הקב"ה ולהגיע למטרה שאליה הקב"ה רוצה שהוא יגיע. ולכן, הקב"ה שם את אותו אדם בסביבה מסוימת, ונתן לו לחוות חוויות מסוימות - שגרמו לכך שאותו אדם מרגיש טוב עם זה שהוא אינו דתי. אז למה שתכעסי עליו? המקסימום שאולי אפשר להרגיש - זה חמלה כלפיו שזה המקום שהוא נמצא בו, לעומת המקום הטוב יותר שהוא היה יכול להיות בו, לו היה דתי. בוודאי שלכעוס עליו - לא יגרום לו להבין מה לא בסדר עם אורח החיים שלו.

אותו אדם, יודע  - אולי -  שקיים בורא לעולם, אבל האם הוא באמת מבין - האם הוא באמת הפנים ומכיר בכך שאותו בורא ציווה עליו, ורוצה שהוא באופן אישי ישמור שבת כמו שאת מכירה את שמירת השבת? ברור שלא! הרי לדבריו אלו "שטויות" (ח"ו). אז למה אפשר לצפות ממנו? לכן, אין לך מה לכעוס עליו. יש על מה להצטער שהוא במצב הזה. אבל אין על מה לכעוס עליו. אפשר לבקש בנועם, אם יוכל להתחשב בך, היות ואת שומרת שבת, אם יוכל להימנע מדברים מסוימים בנוכחותך. זה דרך ארץ בסיסית - גם אם הוא לא מזדהה עם הצורך שלך.

הקדמה:

ישנם 2 סוגי חוטאים:

הסוג האחד - "תינוקות שנשבו" - אלו החוטאים מחוסר הכרות עם תורת ישראל תוך שהם סופגים את ההיפך מהאמת מהמדיה, או אלו שאינם מסוגלים להתגבר על יצרם והם כמו תינוק שלומד לזחול, נופל וקם ושוב נופל וקם.

הסוג האחר  - "חוטאים ומחטיאים להכעיס" - אלו כן מכירים את תורת ישראל ברמה כלשהיא, ומתכוונים בזדון למרוד בה ועושים פעולות כדי שגם יהודים אחרים ימרדו בה' ובתורתו.

שלמה המלך כותב במשלי "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" - דהיינו - כפי שהאדם יפנים בלבו את זולתו - כך זולתו יפני אותו.

ולכן:

ככשמדובר על סוג החוטאים הראשון - מצווה עלינו לאהוב אותם, הטמיעי בלבך אהבה עצומה אליהם ולו רק כי הם יהודים שבאמת לא יודעים ולא מסוגלים - ואז תראי בחוש שגם האדם שמולך - יתחיל לאהוב אותך בצורה זהה.

בדוק ומנוסה.

כשמדובר על חוטאים ומחטיאים אחרים בזדון ובכוונה כדי למרוד בה' - כאן כבר כתב דוד המלך בתהילים "הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט, תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי". מצווה לשנוא אותם ולרדפם עד חרמה.

נסי  את עצתו של שלמה המלך ותראי פלאים.

זה לא קל...

תוספת חשובה:

כאשר מדובר על סוג החוטאים הראשון - האהבה שלנו אליהם היא אהבה כאל יהודי פרטי, אולם כציבור חילוני עלינו להתנגד לדרכם ולהציב חומות הגנה והדפרדה בינם לבינינו.

כפרטיים - אוהב אותם.

כציבור - נדיר עצמנו מהם.

מקווה שהדברים הסתדרו לך.

למה את צריכה לסלוח לו?

הוא פגע בך בצורה אישית במשהו?

למה את מרגישה שזה חלק מעבודת ה' שלך?

רק בשתי מילים: סליחה אמיתית, אם אכן נדרשת פה, היא לעולם לא תוכל להיות מאולצת.

סליחה אמיתית וכנה תגיע, אם וכאשר תביני בעומק דבר אחד: ה' הוא המסבב הכל. ה' הוא המסבב שאת תיפגעי ממישהו. והוא גם סובב שתיפגעי בשל דבר מסוים. ומכיון שהוא המסבב אז יש לכך סיבה.

1. על פי התורה יש לאדם בחירה והוא עושה מה שהוא רוצה. את בחרת וזכית לשמור תורה ומצוות וזכית לשמור את השבת. אשרייך ! יש אנשים שעדיין לא זכו ואת בעצם נוכחותך משפיעה אור ושפע חיובי על האנשים שמסביבך.
2. את לא אמורה להכנס פה בכלל לעניין לסלוח או לא לסלוח זה לא קשור אלייך ! כן , זה לא קשור אלייך.את צריכה להצטער ולהרגיש כאב על חילול השבת ואף למחות במקום שזה יכול לעזור 
3. בוודאי הוא לא אמור להפריע לך בדרך האמת מה עם ואהבת לרעך כמוך ? זו מצווה מהתורה ... אל תשכחי שדרך התורה היא בנועם ובנחת קחי זמן ותראי שהכל מסתדר.

לדעתי את מרגישה סוג של צדקנות שאת כל כך טובה וכל כך קרובה להשם עד שכל מי שלא כמוך הוא לא שווה. ובמקרה שלך זה אף מגיע לכעסים על הזולת... 

זה שלב התפתחות רוחנית וזה לגטימי 

בהצלחה בדרך העולה בית השם.

וכדאי ששאלות כאלה יופנו לרב במדרשה/אולפנה בו את ומדת ולא בפורום. זה יגרום לך לבלבול.

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!