אני חושב שכולם פה (לפחות מקווה) מאמינים שמה שציינת נכון. ואלה הם הדברים החשובים באמת.

מה לעשות שאנחנו בני אדם. ולכן יהיה דברים שאני לא יוכל להתפשר עליהם. כמו למשל כיעור מאוד משמעותי מבחינתי וכו'. זו עבודת המידות, אתה צודק אתה כרגע זה המקום שלי. ואני מאמין שאסור לך להתחתן עם מישהי שאתה חושב שיש בה כיעור משמעותי (שיוצא מצב שזה דוחה אותך)

אנשים שכותבים פה על דברים כאלה הם כותבים מקירות ליבם על דברים שקשה להם. דברים שלא מצריכים להתמודד או דברים שלא ברור להם כמה הם יצליחו להכיל.

צודק, יש פה גם שרשורים כמו שציינת, אנשים שבאמת לא מבינים את זה עד הסוף... אני לא נכנס למחשבות של מי שעומד מאחורי המקלדת. אולי אני תמים, אבל אני חושב שרוב השרשורים פה הם מהסוג הראשון.

בס"ד

לא עם כל אחד השיחה קולחת, והכל מתאים...

אבל מסכימה איתך, צריך עוד משהו מעבר

יוצא לי להיתקל כאן הרבה בכאלה שמבקשים חוות-דעת אובייקטיבית לסיטואציות סובייקטיביות.

למשל ההיא שאמרה שאחד הסיבות שמפריעות לה, זה מה יגידו אחרים כשהם יראו אותם ביחד.

במקום לראות מה נכון בשבילה ובעצם בשבילם כזוג, היא מסתכלת איך אחרים יראו אותם.

או למשל מה בנים חושבים על איפור, יש בנים שבעיניהם זה יפה ויש כאלה שבעיניהם זה מכוער מאד.

כלומר, השאלה לא כ"כ רלוונטית, אם היא אוהבת להתאפר - שתמצא אחד שאוהב אותה עם האיפור שלה.

ואם היא לא אוהבת להתאפר - שתמצא אחד שאוהב אותה ללא האיפור.

מה הדעה של שאר הבנים לא אמורה לעניין אותה.

הרבה חבר'ה כאן במקום להסתכל מה נכון להם באופן אישי, יותר מדי מסתכלים מה אחרים אומרים.

מצד שני אני לא מסכים איתך לגבי הפשרנות.

זה גרוע מאד שבן-אדם מתחתן עם מישהי שלא טוב לו איתה,

וזה לא משנה מה הסיבה שבגללה לא טוב לו.

ברגע שלשניהם או לאחד מהם לא טוב בנוכחות השני, וזה יכול להיות אפילו מהסיבה הכי טפשית בעולם.

המעשה הכי טוב שהם צריכים לעשות לעצמם וגם לשאר העולם - זה להיפרד.

אני חשוב שבדור שלנו מגמת האינדיבידואליזם הגיע לרמות מופרכות ומוגזמות. וכאן בדיוק נכנסת עבודת המידות.

אני לא מדבר על מצב קיצוני בו אדם לא מרגיש שום רגש, אבל קיימת הקצנה ברורה בהיתפסות לזוטות ולשוליים. קשה לך (לא לך באופן אישי) עם איפור? עם קרחת? (ואלו רק דוגמאות ספורות) תשאל את עצמך האם באמת אלו דברים רציניים שבגינם ידחה אדם שידוך ראוי. ולא רק בתחום החיצוניות.

אלו דברים ברי תיקון, ולא גזירה משמיים.

תכל'ס, אנחנו פוסלים על שטויות. ממש ככה.

אני לא אומר להתחתן עם מישהו שאני לא שלם איתו. אני אומר - להגיע למצב שאני כן אהיה שלם עם אנשים לא מושלמים, למרות החסרונות שלהם. כל אחד מגלה חסרונות בבן הזוג אחרי החתונה - חסרונות שהוא בחיים לא היה מתחתן איתו אם הוא היה יודע עליהם לפנ"כ. אבל הוא כבר שם... ועכשיו צריך לגשר ולהשלים את הפער. ועינינו הרואות שזה בדרך כלל עובד. 

מראה חיצוני הוא שטויות. כולם יודעים את זה. ובכל זאת, ההמלצה הכמעט גורפת בפורום הזה היא לחתוך (בסופו של דבר, אחרי כל ההתנצלויות וה'לצאת ידי חובה' של ניסיונות). מעט מאוד ממליצים לעשות עבודה עצמית שתמעיט בערך המראה החיצוני - עבודה די בסיסית! אחרי הכל, בזה אנחנו אמורים להאמין! וזו דוגמה אחת מתוך 5000.

נוח לנו לחתוך, להרים ידיים בהשלמה ולומר ש'מה לעשות, אני יודע שזה לא זה...' מאשר לעשות מעט עבודה על עצמנו.

שמעתי בשם הרב דב זינגר, ראש ישיבת מקור חיים, שבאמת אפשר להתחתן עם 4 מתוך 5 הצעות, בהנחה שהן באות מרקע משותף (לא חילוני וחרדית וכאלה...). אפשר - הכוונה - לא לזוגיות טכנית אלא למשהו אמיתי ונכון!

בסופו של דבר, אם אני לא מסתדר תמיד עם עצמי - למה שיהיה מישהו בעולם שכן יסתדר איתי באופן מושלם?

צריך להתמקד בנקודות הטובות. ולהכניס לעצמנו איכשהו לראש שמעט מאוד דברים חשובים. זוגיות יכולה להיות זוועה או גן עדן - וזה לא תלוי (כמעט) בכלל ב'התאמה' (לא מאמין במושג הזה...). זה תלוי בגישה - האם באנו לעבוד על החיבור בינינו או למצוא אותו קורה מאליו.

לי, למשל, כמעט לא מפריע מראה חיצוני. בכנות, בחורה צריכה להיות מאוד מיוחדת כדי להיות לא יפה בעיני. זה אומר שאני מתפשר? לא! זה אומר שאני לא שם לב לזה. 

ומה שאני אומר זה שצריך להפוך את רוב התחומים לכאלה - שאני לא אשים לב אליהם.

להבין שאני לא מחפש אדם מושלם, ואפילו לא את ה'הכי טוב' ו'הכי מתאים'. אני מחפש אדם שירצה לעבוד יחד איתי על הקשר בינינו, ושיש לנו סיכויים טובים להצליח. זה הכל.

אבל בסופו של דבר, אנשים לא עובדים על עצמם, כי "אני באמצע קשר". נכון, יש טיפול נקודתי ויש טיפול מתמשך.

שוב - לא אומר להתחתן בכוח, בלי משיכה ורצון. אלא לבנות אותם, ולא לחכות להם. זה הכל.

והדגשתי שמראה חיצוני הוא דוגמה אחת... לדעתי, כמעט כל דבר נכנס בקטגוריית ה'לא קריטיים'. 

"הכל סובב את האשכנזים". 

בס"ד

האדם הוא לא רק שכל,
יש לו גם לב, וגם רבד נוסף באישיות. 
אם היינו מתחתנים שכל עם שכל- באמת השכל הוא אובייקטיבי, יודע לתת מקום לדיעה הפוכה,
ולהעריך את החוכמה הטמונה בדיעה ההפוכה לדעתו. אבל קשר זוגי מקיף עוד רבדים בחיי האדם.

לא רק שותפות וכ', ואם בגלל מראה חיצוני, אין משיכת הלב, אז משהו מאד בסיסי בנישואין יהיה חסר.

ולא פחות משבחור רוצה להתחתן עם אישה שתהייה נאה בעיניו,

אלא הרבה יותר יש לאישה צורך עמוק להיות יפה בעיני בעלה, ואפילו הכי יפה בעיניו. 

וזה שמישהו חושב שיהיו לו חיים נוחים עם בחורה פלונית, למרות שבעיניו היא די מכוערת, (סליחה על הביטוי)
אז הוא עושה לה עוול. כי מישהו אחר כן יתחבר ליופי שהוא לא  מבחין בו, וייתן לה את התחושה הכל כך חשובה שהיא מוצאת חן בעיני בעלה.

מראה חיצוני חיוני מהבחינה הפרקטית,

שאם זוג לא התחבר אחד לשני מבחינה חיצונית

אז כנראה שגם בסופו של דבר לא יווצר חיבור מהותי ועמוק ביניהם.

מבחינה אידאולוגית, ברור שמדובר על "קליפות",

ושזה מאד לא נכון שזה יהווה בכלל אחד מהיסודות לקשר של בני-זוג.

כבר הרחבתי בדיון כאן, מתי באמת השלב הקריטי שבו המראה החיצוני משפיע.

ובד"כ אחרי השלב הזה, אז בזוגיות בריאה כבר המראה החיצוני לא כ"כ אמור להשפיע.

בס"ד

לפני חתונה, יופי הוא אחד הדברים שמעודדים חיבור,
אחרי החתונה ככל שהאהבה מעמיקה היופי הוא תוצאה של החיבור.
"יופי הוא כל דבר שמסתכלים עליו באהבה". 
גם אחרי החתונה האישה נראית יפה בעיני בעלה, ולעיתים גם הרבה יותר,
כי אז זה משהו שנובע מעומק הנפש שלו, ולא מהנתונים בחיצוניים האובייקטיביים שלה.

(אבא שלי טוען שהיום בגיל חמישים אימי יותר יפה משהייתה בגיל 17 כשהכירו, 
לפי התמונות היא הייתה הרבה יותר יפה אז, אבל השנים עושות את שלהן, -לטובה)

ועבור האישה אגב אחרי החתונה חשוב עוד יותר להרגיש יפה בעיני בעלה.
לאו דווקא טכנית הסימטריה בפנים, אלא אותו מקום שהבעל רואה בה את היופי,
שמשתקף גם בפנים, (בהבעת פנים וכ')

אני חושב שההתאהבות זה הרגע המדובר.

אם למשל מישהי לא מוצאת-חן בעיניך ותתחתן איתה,

החתונה לא תגרום לך פתאום לראות את היופי הפנימי שבה.

ברור שהחתונה מעצימה את העניין, אבל היא לא משנה את זווית ההסתכלות.

מעבר לזה, אני מסכים איתך!

בס"ד

לא התכוונתי לחתונה "כרגע",
אלא לחיי הנישואין כתהליך מתמשך של העמקת ההתאהבות- (שהיא בעיני גרעין האהבה),
לאהבה אמתית,  או במשל- לעץ. וגם אז כל חייו העץ גדל...

לכן גם אני מסכימה אתך- אם אין גרעין- אז שום השקיה וטיפוח לא יעזרו,
אולי יצמחו דברים אחרים כתוצאה מהמאמצים, אבל לא יהיה זה מה שרצינו וציפינו.
(זאת אומרת סוגים אחרים של אהבה, חברות וכ', שלעתים נעימים וטובים,
אבל באמונתי כן יש מושג של אהבת חיים שלא ניתן למימוש עם כל יהודי,
למרות שבכל יהודי יש הרבה מה לאהוב)

כמה אחוזי הסכמה יש לנו כעת?

היא צריכה לדעת שבעלה יהיה שמח בה. לא שהוא יחשוב שהיא יפה.

היופי הוא רק אמצעי אפשרי לעודד את זה.

אבל אדם בהחלט יכול לשמוח באשתו בלי קשר ליופי שלה.

בזוגיות בריאה יש למראה החיצוני הרבה פחות משקל בגורמים למשיכה.

יש המון נשים למשל שלא כ"כ נראות אותו דבר לאחר ההריונות שלהן,

יצא לי לפגוש לא מעט זוגות שהאישה עברה תאונה או משהו דומה והמראה שלה כבר לא כ"כ סימפטי,

ובכ"ז רואים שהבעל אוהב את אשתו (אולי אפילו יותר ממה שהיה לפני..).

כנראה שעם הזמן הקשר מעמיק בצורה כזאת שהמראה הוא כבר גורם שולי בקשר.

תקרא שוב את מה שכתבתי לך בתגובה.

ודאי שהבעל והאשה צריכים לשמוח זה בזה.

אבל כמה אדם צריך כדי לשמוח?

אם מישהו צריך כל כך הרבה דברים כדי לשמוח בחלקו, זה עלול להעיד על בעיה.

בס"ד

למרות שהיא לא יפה בעיניו בעיניו...

והעניין כאן זה לא יופי אובייקטיבי, אלא נשיאת חן.

כי ככל שאוהבים רואים את הנאהב יפה יותר.
ולכן כמה האישה יפה עיני בעלה זה גם מדד עד כמה הוא מסתכל עליה באהבה.

ואולי גברים אף פעם לא יצליחו להבין את המשמעות של זה בשביל אישה,

כמו שהם לעולם לא יבינו איך אפשר להשקיע כל כך בעניין הזה,

ועד כדי מוכנות לסבול כאב, להשקיע מאות שקלים באיפור קרמים, להשקיע זמן רב וכ'. 

לכל אחד ואחת מגיע שיאהבו אותם באמת!!

ואכן, הדברים שכתב גוונא הם אמיתיים ואני מסכימה מאוד עם הרעיון של לרדת מהעץ, אבל זה ממש לא פשוט ובסיסי שיהיה אותם עם כל אחד..

אפשר גם להתחתן למעשה עם כ-19 מתוך 20 הצעות.

אז דבר ראשון, גם אני שמעתי את הרב דב זינגר, ואתה למעשה די הפכת את דבריו.

מבחינה טכנית אפשר להתחתן עם 4 מתוך 5 הצעות,

ולכן הוא אומר שאל תתקע קשר על הנקודות הטכניות, כי איתן אפשר להסתדר.

מבחינה מהותית, גם לדעתו אין אפשרות באמת להתחתן עם כמעט כל אחת.

ודבר שני, נוריד כרגע את הדברים הגבוהים והאידיאליים למציאות.

אני לא רוצה להתחתן עם מישהי שאני יכול להתחתן איתה,

אני רוצה להתחתן עם מישהי שאני רוצה להתחתן איתה.

ומכיוון שאני לא הולך להתחתן רק כדי לצאת ידי חובה,

אלא אני הולך להתחתן עם מישהי שאני אוהב אותה.

אז ברגע שאני לא מרגיש שאני אוהב ומתחבר למישהי,

אז אני אגרום לכך שדרכינו יפרדו, וזה ממש לא משנה מבחינתי מה הסיבה לכך.

ואת תיקון המידות שאני צריך לעשות אני אעשה בנפרד ממנה,

זה לא הוגן (בעיקר כלפיה לטווח הארוך) שאני אעשה את תיקון המידות שלי על חשבונה.

אז כל הטענות והסטטיסטיקות שהבאת אינן רלוונטיות לגביי ולגבי כל מי שרוצה להתחתן לא רק כדי לצאת ידי חובה.

(א. לא שמעתי את הרב דוב - שמעתי בשמו. סליחה אם הפכתי את דבריו, אשמח אם תסביר מה בדיוק הוא אמר).

ב. אני לא מדבר על להתפשר. לא מדבר על להתפשר. לא מדבר על להתפשר...

אני אומר שצריך לעשות עבודת המידות. לא על חשבון אף אחת או אחד חלילה. אבל צריך! והרוח הנושבת בפורום היא שלא צריך. זה הכל.

אם נעשה עבודת המידות אידיאלית, יישארו מעט מאוד (מאוד) תחומים שיפריעו לנו. זה לא פוגם ברצון, באהבה, בקשר או בכל דבר אחר שעושה זוגיות מושלמת. זה פוגם רק ביצר הרע שלי, שמחפש שאשאר רווק.

אבל אני חושב שהפרשנות שלך לא מדוייקת.

יש קצת צדק בדבריך שהחבר'ה כאן ממהרים להמליץ לחתוך,

אבל לדעתי זה לא נובע מחוסר מוכנות לעבודת המידות,

אלא זה נובע מתוך נקודת הנחה שהמגיבים חושבים שראיית המציאות של המתייעץ זהה לראיית המציאות שלהם,

ושהם גם חושבים שההשקפת עולם שלו גם צריכה להיות זהה לשלהם.

ומכיוון שיש כאן מגוון גדול, אז בד"כ המתייעץ לא בדיוק נפגש עם הסגנון וההשקפה שלהם.

דבר אחר, שזה גם נתון שכדאי להתחשב בו, וזה העיתוי והתזמון.

כשבן-אדם שואל מה לעשות כשנגיד מישהי לא מוצאת-חן בעיניו (- סתם דוגמא נפוצה) ולכן לא טוב לו איתה..

אז אין כרגע טעם להגיד לו שיעבוד על המידות, אלא כרגע מבחינת העיתוי צריך לתת לו תגובה פרקטית יותר.

מכיוון שרוב הדיונים כאן הן על מציאויות שהחבר'ה נתקלים בהם ורק מיעוט מהדיונים כאן הם על עקרונות,

אז בד"כ אתה פחות תראה תשובות שנוגעות באידאולוגיה, אלא יותר תשובות שנוגעות בפרקטיקה.

אני גם חושב שבמצב נתון, לא נכון להמליץ על עבודת המידות.

ולכן אני גם לא ממליץ כך.

אני חושב שפותח השרשור גם לא התכוון לזה, אלא רק להעלות למודעות את העניין, שמתמסמס בין כל הבעיות הפרקטיות.

ולהכיר בכך שדרוש גם שינוי בעולם המידות הפנימי שלנו.

אחרי זה אפשר לעבור לפרקטיקה.

נכון, אבל.. - לקראת נישואין וזוגיות

בס"ד

אכן אם אדם עשה עם עצמו עבודת מידות, עד כי החיצוניות לא תופסת אצלו מקום-

או אפילו מה שאני עשיתי- בגלל שאני עובדת (בין השאר גם) עם ילדים, חשוב לי לראות אותם יפים(שריטה שלי אבל זה לא הנושא),
ובמבט ראשון לא כולם כאלו. אבל למדתי למצוא ולהתבונן בדברים היפים שבחיצוניות שלהם, 
ואחרי זמן של עבודה כיום כולם יפים בעיני גם במבט ראשון.

כי כשהמוח והקשב מאומן לשים לב ליופי, ולהעצימו אז זה הופך להיות טבע שני.

בשלב כזה שהאדם מסוגל ורואה את היופי שבכל אחד,
אז אין שום מניעה שיתחתן עם מישהי שלולא עבודה זו הייתה לא יפה בעיניו. 
אבל להתחיל לעבוד על המידה הזו, בגלל הקשר, יכול לעבוד רק אם יש הרבה חיבור בתחומים אחרים,
ומאד חשוב להיות כנה עם עצמך, ולא לפעול מתוך מקום שאתה יודע שהוא נכון- אם אתה עוד לא נמצא בו.

ובמקרה הזה זו אכן לא התפשרות.

ועוד בעניין עבודת המידות- אני למשל מאד בלגניסטית, ולא אתחתן עם אדם פדנטי מידי, או אדם שזה חשוב לו מאד, לא בגלל שאני לא מוכנה לעבוד על המידות, אלא בגלל שאני עובדת כבר 30 שנה על המידה הזאת( ואמשיך לעבוד עד ביאת משיח..), אבל בקצב שלי הוא ימות פעמיים מהתקף לב על הבלגן שלי,  לפני שאני אצליח להגיע לרמה שתשביע את רצונו.  

הטענה היא לא להתחתחן חלילה על מנת לצאת ידי חובה, אלא ודאי ודאי שמתוך בחירה ורצון.

עיקר הטענה היא באמת להוריד את האדם לקרקע המציאות. והמציאות היא שחיי זוגיות ונישואין מורכבים גם מפשרות וויתורים (ושוב, חלילה לא פשרנות). לדעת שאין מושלם ולהבין שלא מעט מהדברים שאנו רואים כאובייקטיבים/סוביקטיביים לפסילה פשוט נובעים מהשקפה מוטעית מיסודה. טכנית, לא מדובר בדרישה עצומה לשינוי מהאדם או כזאת הדורשת תעצומות נפש בלתי סבירות, אבל כן מדובר בשינוי שההשפעה שלו היא משמעותית ומקלה מאוד את ההגעה ומימוש השאיפה המשותפת של כולנו כאן.

ולא רק את ההגעה אל היעד, אלא גם את המשך הביסוס והאחיזה לחיי משפחה בריאים ושלמים יותר. וזה הנשואים הקוראים כאן כבר העידו ועוד יכולים להעיד.

נכון שחיי הנישואין הם מורכבים ויש בהם הרבה פשרות וויתורים.

אבל, מה שאתה מפספס..

זה שאני אתפשר אך ורק עם אחת שאני רוצה להתפשר איתה,

ובד"כ זאת תהיה רק אחת שאני כבר הגעתי למצב שאני אוהב אותה.

נכון שיש דברים שמתפשרים,

אבל על אהבה חיבור וכימיה, אלו דברים שאדם נורמלי לא אמור להתפשר עליהם.

ואם יש גורמים מסויימים (אפילו הכי טפשיים בעולם) שמפריעים לדברים האלו להתממש,

מכיוון שבאופן עקיף הדברים הטפשיים הללו גורמים לפגיעה יותר מהותית,

אז אין מה לעשות, למרות שזה מרגיז, מעצבן וטפשי - זה לא יהיה נכון להתפשר!

שזה בידך להביא לידי כך שאותם הדברים הטיפשיים הללו לא יגרמו לפגיעה מהותית. בידך!

שווה לפחות לנסות.

זה לא נכון לעבוד על זה תוך כדי הקשר, אא"כ מדובר על מצב גבולי שנשאר לו יחסית עבודה קלה,

שאז שווה לנסות לעבוד תוך כדי הקשר.

בינתיים, מבחינה פרקטית הם יצטרכו להיפרד, ובמידה שהוא יצליח לתקן את המידה הזאת - הם יוכלו לחזור בשמחה ובטוב לבב.

שיישאנה .......שתמצא חן בעיניו

אין מושלם נקודה.

אין תמיד הרגשה טובה אפילו לזוג הכי מושלם, ככה זה החיים עליות וירידות.

ויתורים הם לא בהכרח נעימים גם אחרי 20 שנה בין בני זוג,

אבל חיי זוגיות הן שותפות השקעה  והקרבה הדדית וכן כוללים ויתורים.

אז בודאי לא כולם , אבל אכן לפעמים ההרגשה היא שמחפשים משהו שלא קיים.

אם כיף נעים וזורם ביחד, אז הנה בסיס טוב לחיים משותפים

הנקודת מוצא של זוג להתפשר היא שהם כבר אוהבים אחד את השני.

הטעות החמורה שלדעתי כמה מהחבר'ה כאן מציגים,

היא תתפשר (גם על האהבה וכו') כי גם ככה הנישואין מלאים בהתפשרויות..

כמו שכתבתי כאן (בסוף), גם אם יש דברים שהם בתכל'ס לא מהותיים אבל באופן עקיף הם פוגעים באהבה וכו' - אז אין מה להתפשר עליהם.

נכון, אף אחד לא אמור להתחתן עם מישהי שהוא לא שלם איתה (וכן להפך כמובן). אבל משום מה כמעט תמיד הכיוון הוא שהצד השני ישתנה - ולא שאני אשנה את הגישה שלי. יש כאן אמירות כאלה, אבל מעט מדי, לטעמי.

אושר תמידי - מה רע ביכולת להתחתן עם חצי מהעולם? למה לחפש את הרומנטיקה ב"אחת היחידה"? מה הסיכויים שתמצא אחת כזו???

ב איתתא תודה מראש

ומתוך חוסר מודעות ל איך מחליטים, מה הדברים החשובים שצריכים להיות כדי להחליט, איזה רגש וכו'..

כשהחלטתי להתחתן עם בעלי, ב"ה, אני חייבת להודות - לא הכל היה מושלם בעיני. היו כמה דברים שהפריעו, 

בתכונות, בהתנהגות, וגם במראה (- לפעמים היה נראה בעיני ממש חתיך , ולפעמים היה לי קשה עם איך שהוא נראה..)

אבל העיקר היה!

אגב, גם עכשיו אחרי החתונה הרגשות כאלה עולות לפעמים, אבל זה כבר הרבה פחות אכפת כי הקשר טוב, והאהבה עמוקה יותר וזה מה שחשוב..! וכבר אמרו נכון שעבודת מידות היא העיקר, והחתונה היא רק ההתחלה... 

צריך לשים לב שלא פוסלים על דברים שהם לא מהותיים... וכל אחד צריך לחשוב טוב טוב עם עצמו - מה באמת חשוב לי.

תכלס - תקשורת טובה, הרגשה שכיף להיות ביחד, והשקפות/גישות חיים דומות פחות/יותר.. - הם הדברים העיקריים.

ואני ממליצה מאוד גם להתייעץ - לא עם חבר/ה, אלא עם מישהו שמבין בזה ויכול לכוון ולפקוח לנו את העיניים...

לפעמים הרבה יותר פשוט להגיד "לא" ולעבור הלאה. לפעמים צריך דווקא את האומץ לקפוץ למים...

זה לא שיש איזה זיווג אחד שאדם צריך לקלוע בול ההחלטה הנכונה כדי לזכות בו

זו תפיסה מומטעית ומפחידה

ה' מדריך כל אדם,

וה' גם מודע לשגיונות והשגעונות של כל אחד

ומוביל כל אחד למצוא את הזיווג שלו שמתאים לו בזמן הטוב ביותר

והרבה שלוחים לו למקום

וזה יכול להיות הרבה מאוד אנשים שכולם יכולים להיות הזיווג שלו

וכל אדם צריך להשתמש בכלים האנושיים והחלקיים שה'

העניק לו כדי למצוא את הזיווג שלו

וה' לא בא בטרוניה עם בריותיו 

לגבי זלזלנית - נראה לי שלא (יש מקרים כאלה אבל די נדירים)

לגבי ילדותית - גיליתי שההגדרה הזאת מאד סובייקטיבית, בייחוד בין המגדרים.

                   (המון בנים חושבים שהבנות ילדותיות ותינוקיות.

                    וכן להיפך, כמעט כל בת תטען שהיא יותר בוגרת מכל גבר מצוי.)

לי מתוך כל הבנות שנפגשתי (בסביבות ה-40) הייתה רק אחת שאני יכול לומר עליה שהיא התנהגה באופן ממש מגעיל.

אמנם קרה לי כמה פעמים שנפגעתי מעט, אבל אלו היו ממש מקרים מעטים וגם זה נראה לי היה מתוך טעויות אנוש נורמליות.

כדאי לך לבדוק אולי אתה גורם בצורה כלשהי לבנות שנפגשות איתך להתנהג בצורה לא ראויה.

לגבי הילדותיות, עדיין לא יצא לי לשמוע ממישהי שהיא עדיין לא בשלה לצאת -

זה נשמע לי תכל'ס כמו תירוץ כדי לא לפגוע בסגנון של "זה לא אתה זאת אני".

לי לא קרה עדיין שמישהי נעלמה לגמרי (קרה לי מישהי שנעלמה לארבעה ימים).

לגבי SMS, אם זה אחרי פגישה אחת או שתיים זה לא נשמע לי כזה נורא.

ותכל'ס כל אחד מאיתנו היה מעדיף לחתוך בהודעה, רק שאנחנו לא עושים את זה רק בגלל שאנחנו לא רוצים שיעשו את זה לנו.

ובכ"א זה מגיע מחוסר נעימות ולא מילדותיות.

אבל אני מבין את אלה שחותכים בצורה הזאת.

וכל עוד הם עושים זאת בקשר שלא התפתח יותר מדי (אחרי פגישה ראשונה-שניה בערך), אני חושב שלא צריך להיפגע מזה.

או יותר נכון יחס של בן אדם לבן אדם, מתוך ראיה אחרת של נפש האדם?

(לא מחולשת הבנתך, אלא שאין ידי מגעת להסבר טוב יותר.)

"כמים הפנים לפנים כן לב האדם אל האדם" (משלי כ"ז, י"ט)

או שאתה מתכוון להיפך, שהיא בעצמה אוויר ולכן היא מתייחסת אליו כך?

(שמי שחותך ככה, חושב שהוא עצמו אוויר, ולכן מתיחס ככה לאחרים. לא מרוע או אדישות אלא מתמימות.)

מהכרות אישית יש הרבה אנשים שצריכים איזה זבנג  כדי להבין איך לקבל החלטות, ושלא כדאי להם לפסול על כל שטות/חוסר התאמה...

ועליהם צר לי - שהם באמת עלולים לפספס...

אבל כמובן שזה חשבונות שמיים, ומה אני יודעת..

אם אני לא טועה כבר כתוב לך שם למה בדיוק אסור..

"שמא תתגנה עליו" (ואז יווצרו בעיות שהיה אפשר למנוע אותן בקלות לפני)

מעבר לזה, אין כנראה שום סיבה מהותית (לפחות מדברי חז"ל).

לא היה צריך את המקור שהבאת.

וגם מה שהבאת לא קשור לעניין,

א"א ללמוד מהמקור שהבאת שיש איזו אידאולוגיה סביב המראה החיצוני.

אדם מחליט בעצמו עם מי הוא מתחתן.

א"א לכפות בן-אדם להתחתן עם מישהי שהוא לא רוצה,

וזה לא משנה למה הוא לא רוצה.

לכל אחד יש את סרגל הערכים שלו

לא תכניס לבית אחד גבר עם אישה שלא נאה בעיניו

לא תכניס לבית אחד אישה מתוחכמת וחריפה עם בעל עם שכל נמוך

יש זוגות שלא יעבדו

אחרי שמצאת את שאהבה נפשך ומשיכת ליבך אז מתחילה עבודת המידות

לא בדייטים בדייטים צריך להיות זרם טבעי

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',

לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,

אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.

תודה 🩷

צאו להליכה

לכו לעשות קניות

לכי איתו לקנות טלפון/מחשב

לך איתה לקנות משהו שהיא אוהבת

לכו ביחד אפילו לתחנת דלק וניפוח צמיגים.

לא יושבים על ספסל ומדברים.

אבל הפוך. זה מה שגורם לקשר להיות לא מספיק נקי ונעים.

כי הם מדברים על דברים מעיקים גם, כמו התלבטויות בקשר וכזה,

וזה לא במקום של דייטים רישמיים ולכל אין את ההכנה למפגש בינהם כמו לדייט ואין את הניסיון לדבר בצורה ספציפית שץעשה אוירה נעימה וכזה.

וזה טבעי, כי באמת השלב הוא שהקשר כבר לא דייטים רישמי, ולכן השאלה היא איך שם שומרים על הקשר מרגש ונעים ולא מייצר מועקה.

בעולם החילוני יש לא מעט רעיונות לאיך לשדרג דייטים. התוכן הזה לא מתאים לפה לפורום אבל אם זה שייך אני יכול לשלוח לינקים לא רעים בכלל לרעיונות.

יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.

בדיוק הזכרת לי מישהו שביקש ממני אתמול ולא הספקתי לשלוח לו בגלל הלחץ של העבודה והבחירות אתמול.

אז הנה זה קרה. וזה בסדר שלאנשים אחרים זה לא מתאים.

קלילות זה אופי.

אני זוכרת מדוייט שכל דייט איתו היה נורא כבד, עמוק וכבד, התחרפנו בכל נושא, חזרתי עם מועקה למרות שעל פניו הכל התאים.

משהו בחיבור של שנינו (גם לי יש צד כבד) יצר תסבוכת מכל דבר קטן.

אם אחרים צדדים אחרים שלי גם יוצאים.

החיים לא כאלה כבדים בטח לא בגיל הזה.

אם כל דייט יוצר מועקה, אולי כדאי להעלות את השאלה האם זה מתאים ברגש ולא על הדף.

ועוד עצה

אולי שלא ידברו על התלבטויות בקשר ופשוט ינכחו בקשר?

לסכם שלא מדברים על זה מספר דייטים ושכל אחד ימצא מישהו אחר לפרוק לו על ההתלבטות בזמן הזה.

הם גם מאד יודעים להנות יחד.

כשהם כן מצליחים לעבור את המוזיקה הם ממש נהנים יחד.

רק שכל הקשר בשיחות למשך שבועיים מייצר שמעלים נושאים כבדים לשיחה, וגם שעיפים מותשים נפשית ופיזית כשהן נפגשים כבר.

והם באמת מבינים שהחיים לא אמורים להיות כבדים,

רק לא מבינים איך לשנות את זה.

לא לשתף אחד את השני בלבטים מחשבות?

לשים לב על מה מדברים? זה לא מייצר קשר פלסטיקי?

גם ההבנה שהתלבטות על הקשר עדיף לספר למורה/מתווכת/ חברה ולא לבן זוג, נותנת תחושה קצת של קשר לא מספיק פתוח וכנה. לא?

וממש תודה על התגובה 🩷

לא נראה לי שנכון להעלות כל התלבטות כל הזמן.

זאת תקופה של רכבת הרים והרבה רגשות וחששות

אם נשתף כל רגש חולף זה יכול ליצור בלבול וחוסר ביטחון אחד אצל השניה.

אולי לסכם זמן של כמה דייטים להנאה בלי חפירה על הנושא.

זה לא אומר להסתיר, זה אומר לשתף מאוחר יותר כשהדעה מגובשת.

בזוגיות אחרי חתונה זה שונה, יש כבר ביטחון בקשר ושיתופים של רגשות לא מערערים את הביטחון.

אעביר להם.

ממש שמחה על כל תגובה פה.

כי אני מרגישה שממש אין לי מושג בנושא כי לא הייתי שם,

ואין להם יותר מידי עם מי להתייעץ מעבר אלי.

לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.

התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.

היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.

לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!

המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.

בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.

לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.

תאמת שאצלם זה דווקא הבחורה שיותר מעלה הכל מאשר הבחור.

הוא מדבר איתי ומעלה הרבה מולי ומשתדל מולה פחות. אבל היא כל התלבטות מעלה בפניו.

אעביר להם את דעתך.

תודה!

זה הגיוני

אישה מטבעה יותר משתפת .. הדעה שלה גמישה יותר .

בסוף, תחושת ביטחון היא דבר בסיסי בקשר.

ולא צריך להרגיש באופן כרוני התשה

אין עניין לייצר שמחה בכוח כשהיא לא קיימת גם אם בהתחלה היה מאוד טוב.

אם כשהם נפגשים אין תחושת הקלה ורוגע, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

ואם יש אפשרות לקחת קצת הפסקה מהמילואים לטובת הדייטים, אני חושבת שזה יכול לעשות טוב ולאפשר לבחון את הקשר בצורה רגועה יותר.

מסיים עוד חצי שנה.

הם מאד יודעים לשמוח ולבנות יחד,

רק שהרבה פעמים זה לוקח להם זמן כי קודם יש מועקות ורק אחרי זה נרגעים ושמחים.

מרגיש לי קצת שהיא מחפשת אצלו ביטחון מעבר לרגיל, משהו שעובר כבר לתלות קצת אולי.

איפה הגבול?

אני חושבת שחשוב לא למהר לפרש את הצורך שלה בביטחון כתלות. לקבל תחושת ביטחון מהבחור שאיתו היא בונה קשר זה צורך בסיסי וטבעי(:

לפעמים אנשים חושבים שנשים מחפשות בעיקר ביטחון חומרי אבל בעיניי, מה שאישה באמת מחפשת הוא קודם כל יחס יציבות אכפתיות ותחושה שיש לה על מי להישען.

במקום לשאול אם היא זקוקה ליותר מדי ביטחון, הייתי שואלת מה עוד לא ניסינו לעשות כדי שהיא כן תרגיש בטוחה בקשר?

אולי לדבר איתה יותר, ובעיקר להקשיב לה באמת. לא רק הקשבה פסיבית, אלא הקשבה פעילה, מתוך רצון להבין את עולמה הפנימי.

אפשר לשאול מאה שאלות שלא נוגעות בנקודה, ואפשר לשאול שאלה אחת מדויקת שפותחת את הלב.

והשאלה החשובה בעיניי היא: מה פותח לה את הלב? 🩵

זה באמת מאד מורכב.

כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.

מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.

ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.

שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..

אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.

הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..

מקווה שהובנתי

בהצלחה

אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.

אם זה קשר שחשוב ויקר להם,

והם מוכנים לעשות עבודה כדי לממש את הפוטנציאל -

לדעתי נכון לפנות לאיש מקצוע,

אחד (או אחת) עם ניסיון,

בדגש על קשרים וצבא

שידריך אותם וייתן להם כלים.

לדעתי אין לזה תחליף.

כן, להוציא על זה כסף.

וזה לא זול.

אבל אם זה חשוב להם -

זה יכול להביא את הקשר הזה לרמות אחרות.

(אני כותבת את הדברים כמישהי שעברה מסע, כתבתי על זה מעט כאן:

פגשתי מישהו. - לקראת נישואין וזוגיות

וכדאי אולי גם לקרוא את התגובה הזאת בשרשור ההוא: להלן דבריו: - לקראת נישואין וזוגיות

לא כ"כ רוצה לשתף בבמה ציבורית זו את הדרך שלנו, אבל אולי באישי אוכל לפרט יותר.)

אין לי משהו חכם לומר

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

עד פה..

מי שרוצה לחלק שטחים לא נסתדר

אני דווקא כן אסתדר, אבל זה בסדר גמור, כל אחד הגבולות האדומים שלו.

אולי בעיניהם זה דומה להשקפה אחרת,

זה שמישהו בוחר מסיבות אידיאולוגיות להימנע ממוצרים מן החי וכו'.

יש צמחונים שחשוב להם להקים בית צמחוני ולחנך הלאה את ילדיהם,

ויש כאלו שמוכנים להרים בית שאיננו צמחוני, אך מכבד את בחירתו.

אישית זה לא משהו שפסלתי עליו - אבל זכור לי מקרה שמישהו שתריע בפני מראש שהוא צמחוני.

מי יודע, אולי היה לו קשר לפני זה שנפל סביב הסוגיה הזו, ולכן הוא רצה לוודא שמי שהוא יוצא איתה מסוגלת להכיל ולכבד את זה.

אני שאלתי אותו אם הוא צופה שביתו העתידי יהיה כזה - כלומר, האם הוא מצפה ממני להיות צמחונית ולגדל ככה ילדים,

והוא אמר שלא, אז יצאנו.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

לאירוע בעל אופי רוחני בהחלט תיתכן השפעה משמעותית (נניח, לפלוני היה דייט מדהים שבעקבותיו הוא לא הצליח להירדם, קיבל אנרגיות והשלים את העבודה הסמינריונית שהיה צריך להגיש מזמן). מאידך, אם פלמוני יטען שדייטים הם סגולה להגשת עבודות סמינריוניות, זאת הכללה והטעיה.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

"חייבים אנחנו לקבוע בדעתנו שאם יחטא שמעון ילקה ויעני וימותו בניו וכיוצא בזה. ואם שב ראובן ותקן דרכיו וחפש במעשיו והלך בדרך ישרה, יעשיר ויצליח בכל דרכיו ויראה זרע ויאריך ימים זה הוא עיקר הדת.

ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו? אין זה ראיה כי היה להם עון הגורם או יסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר אין דעתנו משגת דיני הבורא ית' בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא".

תקרא אותה להרחבה.

"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" ומסביר: "ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו – אין זה ראיה, כי היה להם עוון הגורם, או ייסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה". כלומר, העובדה שאיננו רואים תמיד צדק גלוי בעין אינה סותרת את העיקרון, שכן "אין דעתנו משגת דיני הבורא".

ולכן, כפי שכולנו יודעים ורואים וחשופים יום יום הן בחדשות ואירועים אקטואליים והן באירועים היסטוריים מהעבר הלא רחוק, מהתקופות של הורינו והסבים והסבתות, לא רואים שום קשר ישיר בין קיום מצוות ושכר ועונש.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

לסיעתא דשמיא למציאת זיווג.

לזה התכוונתי אתם לא מאמינים בתועלת עבודה רוחנית.

אתם בגדול מאמינים שיש שכר על מצוות, אבל שאי אפשר להקדיש אותו.

אחרת לא הייתם מזלזלים בדבריי.

וזה טעות, "הנותן צדקה כדי שיחיה בנו הר''ז צדיק גמור" (גמרא)

לפיו יש להאמין שהקדשת שיר השירים מועילה למציאת זוגיות. בניגוד למה שכתוב בגמרא לגבי צדקה עליה נאמר במשלי: "וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת".

עם זאת, אני לא שולל את האפשרות הזו. וגם לא זלזלתי בדבריך.

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מקור: ילקוט יוסף, הלכות פסח, כרך ג, עמ' תשמז — מובא שם בשם יש אומרים שקריאת שיר השירים ארבעים יום היא סגולה לזיווג. (מביא שברוקח כתוב שעל ים סוף המלאכים אמרו את שיר השירים. וזיווג דומה לקריעת ים סוף)

ו40 יום ע"פ הגמ' שכותבת "יש תפילה שנענית לאחר 40 יום". וכן משה שהתפלל 40 יום לאחר חטא העגל ונענה.

והסברה: כשאתה מעורר את האהבה הזוגית בינך לבין ה' יתברך, שזו מהות שיר השירים, מידה כנגד מידה ה' יתן לך לחוות אהבה זוגית על אשתך אי''ה.

בפרט שאחרי הקריאה מתפללים ישירות על הזווג.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

כמו בעבר, פנים מול פנים מבלי שישפטו אותו בקשר למניעים שלו, אז דברים היו אחרת. אבל אפליקציות של היכרויות מנקזות לתוכן את כל אלה שממילא אין להם מה להציע ופונים לכל אחת באשר היא. גם "בחוץ" וגם באפליקציה מסתכלים עליך בחשדנות (בעיקר על המראה שלך כמדד לרצון לקשר) ולרוב לא תקבל תגובה. ככה שזה לא גרם לנזק משמעותי. הרחוב נשאר נקי מכל אלה שלא יודעים מה הם מחפשים ונהנים מהריגוש.