אני חושב שכולם פה (לפחות מקווה) מאמינים שמה שציינת נכון. ואלה הם הדברים החשובים באמת.

מה לעשות שאנחנו בני אדם. ולכן יהיה דברים שאני לא יוכל להתפשר עליהם. כמו למשל כיעור מאוד משמעותי מבחינתי וכו'. זו עבודת המידות, אתה צודק אתה כרגע זה המקום שלי. ואני מאמין שאסור לך להתחתן עם מישהי שאתה חושב שיש בה כיעור משמעותי (שיוצא מצב שזה דוחה אותך)

אנשים שכותבים פה על דברים כאלה הם כותבים מקירות ליבם על דברים שקשה להם. דברים שלא מצריכים להתמודד או דברים שלא ברור להם כמה הם יצליחו להכיל.

צודק, יש פה גם שרשורים כמו שציינת, אנשים שבאמת לא מבינים את זה עד הסוף... אני לא נכנס למחשבות של מי שעומד מאחורי המקלדת. אולי אני תמים, אבל אני חושב שרוב השרשורים פה הם מהסוג הראשון.

בס"ד

לא עם כל אחד השיחה קולחת, והכל מתאים...

אבל מסכימה איתך, צריך עוד משהו מעבר

יוצא לי להיתקל כאן הרבה בכאלה שמבקשים חוות-דעת אובייקטיבית לסיטואציות סובייקטיביות.

למשל ההיא שאמרה שאחד הסיבות שמפריעות לה, זה מה יגידו אחרים כשהם יראו אותם ביחד.

במקום לראות מה נכון בשבילה ובעצם בשבילם כזוג, היא מסתכלת איך אחרים יראו אותם.

או למשל מה בנים חושבים על איפור, יש בנים שבעיניהם זה יפה ויש כאלה שבעיניהם זה מכוער מאד.

כלומר, השאלה לא כ"כ רלוונטית, אם היא אוהבת להתאפר - שתמצא אחד שאוהב אותה עם האיפור שלה.

ואם היא לא אוהבת להתאפר - שתמצא אחד שאוהב אותה ללא האיפור.

מה הדעה של שאר הבנים לא אמורה לעניין אותה.

הרבה חבר'ה כאן במקום להסתכל מה נכון להם באופן אישי, יותר מדי מסתכלים מה אחרים אומרים.

מצד שני אני לא מסכים איתך לגבי הפשרנות.

זה גרוע מאד שבן-אדם מתחתן עם מישהי שלא טוב לו איתה,

וזה לא משנה מה הסיבה שבגללה לא טוב לו.

ברגע שלשניהם או לאחד מהם לא טוב בנוכחות השני, וזה יכול להיות אפילו מהסיבה הכי טפשית בעולם.

המעשה הכי טוב שהם צריכים לעשות לעצמם וגם לשאר העולם - זה להיפרד.

אני חשוב שבדור שלנו מגמת האינדיבידואליזם הגיע לרמות מופרכות ומוגזמות. וכאן בדיוק נכנסת עבודת המידות.

אני לא מדבר על מצב קיצוני בו אדם לא מרגיש שום רגש, אבל קיימת הקצנה ברורה בהיתפסות לזוטות ולשוליים. קשה לך (לא לך באופן אישי) עם איפור? עם קרחת? (ואלו רק דוגמאות ספורות) תשאל את עצמך האם באמת אלו דברים רציניים שבגינם ידחה אדם שידוך ראוי. ולא רק בתחום החיצוניות.

אלו דברים ברי תיקון, ולא גזירה משמיים.

תכל'ס, אנחנו פוסלים על שטויות. ממש ככה.

אני לא אומר להתחתן עם מישהו שאני לא שלם איתו. אני אומר - להגיע למצב שאני כן אהיה שלם עם אנשים לא מושלמים, למרות החסרונות שלהם. כל אחד מגלה חסרונות בבן הזוג אחרי החתונה - חסרונות שהוא בחיים לא היה מתחתן איתו אם הוא היה יודע עליהם לפנ"כ. אבל הוא כבר שם... ועכשיו צריך לגשר ולהשלים את הפער. ועינינו הרואות שזה בדרך כלל עובד. 

מראה חיצוני הוא שטויות. כולם יודעים את זה. ובכל זאת, ההמלצה הכמעט גורפת בפורום הזה היא לחתוך (בסופו של דבר, אחרי כל ההתנצלויות וה'לצאת ידי חובה' של ניסיונות). מעט מאוד ממליצים לעשות עבודה עצמית שתמעיט בערך המראה החיצוני - עבודה די בסיסית! אחרי הכל, בזה אנחנו אמורים להאמין! וזו דוגמה אחת מתוך 5000.

נוח לנו לחתוך, להרים ידיים בהשלמה ולומר ש'מה לעשות, אני יודע שזה לא זה...' מאשר לעשות מעט עבודה על עצמנו.

שמעתי בשם הרב דב זינגר, ראש ישיבת מקור חיים, שבאמת אפשר להתחתן עם 4 מתוך 5 הצעות, בהנחה שהן באות מרקע משותף (לא חילוני וחרדית וכאלה...). אפשר - הכוונה - לא לזוגיות טכנית אלא למשהו אמיתי ונכון!

בסופו של דבר, אם אני לא מסתדר תמיד עם עצמי - למה שיהיה מישהו בעולם שכן יסתדר איתי באופן מושלם?

צריך להתמקד בנקודות הטובות. ולהכניס לעצמנו איכשהו לראש שמעט מאוד דברים חשובים. זוגיות יכולה להיות זוועה או גן עדן - וזה לא תלוי (כמעט) בכלל ב'התאמה' (לא מאמין במושג הזה...). זה תלוי בגישה - האם באנו לעבוד על החיבור בינינו או למצוא אותו קורה מאליו.

לי, למשל, כמעט לא מפריע מראה חיצוני. בכנות, בחורה צריכה להיות מאוד מיוחדת כדי להיות לא יפה בעיני. זה אומר שאני מתפשר? לא! זה אומר שאני לא שם לב לזה. 

ומה שאני אומר זה שצריך להפוך את רוב התחומים לכאלה - שאני לא אשים לב אליהם.

להבין שאני לא מחפש אדם מושלם, ואפילו לא את ה'הכי טוב' ו'הכי מתאים'. אני מחפש אדם שירצה לעבוד יחד איתי על הקשר בינינו, ושיש לנו סיכויים טובים להצליח. זה הכל.

אבל בסופו של דבר, אנשים לא עובדים על עצמם, כי "אני באמצע קשר". נכון, יש טיפול נקודתי ויש טיפול מתמשך.

שוב - לא אומר להתחתן בכוח, בלי משיכה ורצון. אלא לבנות אותם, ולא לחכות להם. זה הכל.

והדגשתי שמראה חיצוני הוא דוגמה אחת... לדעתי, כמעט כל דבר נכנס בקטגוריית ה'לא קריטיים'. 

רלוונטי בעיני - רמה דתית. יכולת ורצון להבין אחד את השני. ורצון לעבוד אותו יתברך יחד, באותו אופן. זה מה שחשוב בעיני. ולא חושב שזו רמת הקשר שדיברת עליה...

איך לא התחתנתי עדיין? א. התחלתי לצאת ממש לא מזמן. ב. באמת, אם זה היה תלוי בי, הייתי מתחתן עם 80% מאלה שיצאתי איתן... מה לעשות שיש עוד צד . ג. האופן שבו אני עובד אותו יתברך קצת, איך אומרים... לא מצוי.

בנוסף לכל, כתבתי מה שאני חושב, ולא איפה אני נמצא. יוצא לי לפסול על שטויות. ואני יודע שזה לא נכון. אבל אני גם יודע שבמצבי כרגע, אני לא אצליח ליצור חיבור, למרות שזה טיפשי. ומשתדל לעבוד על זה...

בס"ד

האדם הוא לא רק שכל,
יש לו גם לב, וגם רבד נוסף באישיות. 
אם היינו מתחתנים שכל עם שכל- באמת השכל הוא אובייקטיבי, יודע לתת מקום לדיעה הפוכה,
ולהעריך את החוכמה הטמונה בדיעה ההפוכה לדעתו. אבל קשר זוגי מקיף עוד רבדים בחיי האדם.

לא רק שותפות וכ', ואם בגלל מראה חיצוני, אין משיכת הלב, אז משהו מאד בסיסי בנישואין יהיה חסר.

ולא פחות משבחור רוצה להתחתן עם אישה שתהייה נאה בעיניו,

אלא הרבה יותר יש לאישה צורך עמוק להיות יפה בעיני בעלה, ואפילו הכי יפה בעיניו. 

וזה שמישהו חושב שיהיו לו חיים נוחים עם בחורה פלונית, למרות שבעיניו היא די מכוערת, (סליחה על הביטוי)
אז הוא עושה לה עוול. כי מישהו אחר כן יתחבר ליופי שהוא לא  מבחין בו, וייתן לה את התחושה הכל כך חשובה שהיא מוצאת חן בעיני בעלה.

מראה חיצוני חיוני מהבחינה הפרקטית,

שאם זוג לא התחבר אחד לשני מבחינה חיצונית

אז כנראה שגם בסופו של דבר לא יווצר חיבור מהותי ועמוק ביניהם.

מבחינה אידאולוגית, ברור שמדובר על "קליפות",

ושזה מאד לא נכון שזה יהווה בכלל אחד מהיסודות לקשר של בני-זוג.

כבר הרחבתי בדיון כאן, מתי באמת השלב הקריטי שבו המראה החיצוני משפיע.

ובד"כ אחרי השלב הזה, אז בזוגיות בריאה כבר המראה החיצוני לא כ"כ אמור להשפיע.

בס"ד

לפני חתונה, יופי הוא אחד הדברים שמעודדים חיבור,
אחרי החתונה ככל שהאהבה מעמיקה היופי הוא תוצאה של החיבור.
"יופי הוא כל דבר שמסתכלים עליו באהבה". 
גם אחרי החתונה האישה נראית יפה בעיני בעלה, ולעיתים גם הרבה יותר,
כי אז זה משהו שנובע מעומק הנפש שלו, ולא מהנתונים בחיצוניים האובייקטיביים שלה.

(אבא שלי טוען שהיום בגיל חמישים אימי יותר יפה משהייתה בגיל 17 כשהכירו, 
לפי התמונות היא הייתה הרבה יותר יפה אז, אבל השנים עושות את שלהן, -לטובה)

ועבור האישה אגב אחרי החתונה חשוב עוד יותר להרגיש יפה בעיני בעלה.
לאו דווקא טכנית הסימטריה בפנים, אלא אותו מקום שהבעל רואה בה את היופי,
שמשתקף גם בפנים, (בהבעת פנים וכ')

אני חושב שההתאהבות זה הרגע המדובר.

אם למשל מישהי לא מוצאת-חן בעיניך ותתחתן איתה,

החתונה לא תגרום לך פתאום לראות את היופי הפנימי שבה.

ברור שהחתונה מעצימה את העניין, אבל היא לא משנה את זווית ההסתכלות.

מעבר לזה, אני מסכים איתך!

בס"ד

לא התכוונתי לחתונה "כרגע",
אלא לחיי הנישואין כתהליך מתמשך של העמקת ההתאהבות- (שהיא בעיני גרעין האהבה),
לאהבה אמתית,  או במשל- לעץ. וגם אז כל חייו העץ גדל...

לכן גם אני מסכימה אתך- אם אין גרעין- אז שום השקיה וטיפוח לא יעזרו,
אולי יצמחו דברים אחרים כתוצאה מהמאמצים, אבל לא יהיה זה מה שרצינו וציפינו.
(זאת אומרת סוגים אחרים של אהבה, חברות וכ', שלעתים נעימים וטובים,
אבל באמונתי כן יש מושג של אהבת חיים שלא ניתן למימוש עם כל יהודי,
למרות שבכל יהודי יש הרבה מה לאהוב)

כמה אחוזי הסכמה יש לנו כעת?

היא צריכה לדעת שבעלה יהיה שמח בה. לא שהוא יחשוב שהיא יפה.

היופי הוא רק אמצעי אפשרי לעודד את זה.

אבל אדם בהחלט יכול לשמוח באשתו בלי קשר ליופי שלה.

בזוגיות בריאה יש למראה החיצוני הרבה פחות משקל בגורמים למשיכה.

יש המון נשים למשל שלא כ"כ נראות אותו דבר לאחר ההריונות שלהן,

יצא לי לפגוש לא מעט זוגות שהאישה עברה תאונה או משהו דומה והמראה שלה כבר לא כ"כ סימפטי,

ובכ"ז רואים שהבעל אוהב את אשתו (אולי אפילו יותר ממה שהיה לפני..).

כנראה שעם הזמן הקשר מעמיק בצורה כזאת שהמראה הוא כבר גורם שולי בקשר.

תקרא שוב את מה שכתבתי לך בתגובה.

ודאי שהבעל והאשה צריכים לשמוח זה בזה.

אבל כמה אדם צריך כדי לשמוח?

אם מישהו צריך כל כך הרבה דברים כדי לשמוח בחלקו, זה עלול להעיד על בעיה.

בס"ד

למרות שהיא לא יפה בעיניו בעיניו...

והעניין כאן זה לא יופי אובייקטיבי, אלא נשיאת חן.

כי ככל שאוהבים רואים את הנאהב יפה יותר.
ולכן כמה האישה יפה עיני בעלה זה גם מדד עד כמה הוא מסתכל עליה באהבה.

ואולי גברים אף פעם לא יצליחו להבין את המשמעות של זה בשביל אישה,

כמו שהם לעולם לא יבינו איך אפשר להשקיע כל כך בעניין הזה,

ועד כדי מוכנות לסבול כאב, להשקיע מאות שקלים באיפור קרמים, להשקיע זמן רב וכ'. 

לכל אחד ואחת מגיע שיאהבו אותם באמת!!

ואכן, הדברים שכתב גוונא הם אמיתיים ואני מסכימה מאוד עם הרעיון של לרדת מהעץ, אבל זה ממש לא פשוט ובסיסי שיהיה אותם עם כל אחד..

אפשר גם להתחתן למעשה עם כ-19 מתוך 20 הצעות.

אז דבר ראשון, גם אני שמעתי את הרב דב זינגר, ואתה למעשה די הפכת את דבריו.

מבחינה טכנית אפשר להתחתן עם 4 מתוך 5 הצעות,

ולכן הוא אומר שאל תתקע קשר על הנקודות הטכניות, כי איתן אפשר להסתדר.

מבחינה מהותית, גם לדעתו אין אפשרות באמת להתחתן עם כמעט כל אחת.

ודבר שני, נוריד כרגע את הדברים הגבוהים והאידיאליים למציאות.

אני לא רוצה להתחתן עם מישהי שאני יכול להתחתן איתה,

אני רוצה להתחתן עם מישהי שאני רוצה להתחתן איתה.

ומכיוון שאני לא הולך להתחתן רק כדי לצאת ידי חובה,

אלא אני הולך להתחתן עם מישהי שאני אוהב אותה.

אז ברגע שאני לא מרגיש שאני אוהב ומתחבר למישהי,

אז אני אגרום לכך שדרכינו יפרדו, וזה ממש לא משנה מבחינתי מה הסיבה לכך.

ואת תיקון המידות שאני צריך לעשות אני אעשה בנפרד ממנה,

זה לא הוגן (בעיקר כלפיה לטווח הארוך) שאני אעשה את תיקון המידות שלי על חשבונה.

אז כל הטענות והסטטיסטיקות שהבאת אינן רלוונטיות לגביי ולגבי כל מי שרוצה להתחתן לא רק כדי לצאת ידי חובה.

(א. לא שמעתי את הרב דוב - שמעתי בשמו. סליחה אם הפכתי את דבריו, אשמח אם תסביר מה בדיוק הוא אמר).

ב. אני לא מדבר על להתפשר. לא מדבר על להתפשר. לא מדבר על להתפשר...

אני אומר שצריך לעשות עבודת המידות. לא על חשבון אף אחת או אחד חלילה. אבל צריך! והרוח הנושבת בפורום היא שלא צריך. זה הכל.

אם נעשה עבודת המידות אידיאלית, יישארו מעט מאוד (מאוד) תחומים שיפריעו לנו. זה לא פוגם ברצון, באהבה, בקשר או בכל דבר אחר שעושה זוגיות מושלמת. זה פוגם רק ביצר הרע שלי, שמחפש שאשאר רווק.

אבל אני חושב שהפרשנות שלך לא מדוייקת.

יש קצת צדק בדבריך שהחבר'ה כאן ממהרים להמליץ לחתוך,

אבל לדעתי זה לא נובע מחוסר מוכנות לעבודת המידות,

אלא זה נובע מתוך נקודת הנחה שהמגיבים חושבים שראיית המציאות של המתייעץ זהה לראיית המציאות שלהם,

ושהם גם חושבים שההשקפת עולם שלו גם צריכה להיות זהה לשלהם.

ומכיוון שיש כאן מגוון גדול, אז בד"כ המתייעץ לא בדיוק נפגש עם הסגנון וההשקפה שלהם.

דבר אחר, שזה גם נתון שכדאי להתחשב בו, וזה העיתוי והתזמון.

כשבן-אדם שואל מה לעשות כשנגיד מישהי לא מוצאת-חן בעיניו (- סתם דוגמא נפוצה) ולכן לא טוב לו איתה..

אז אין כרגע טעם להגיד לו שיעבוד על המידות, אלא כרגע מבחינת העיתוי צריך לתת לו תגובה פרקטית יותר.

מכיוון שרוב הדיונים כאן הן על מציאויות שהחבר'ה נתקלים בהם ורק מיעוט מהדיונים כאן הם על עקרונות,

אז בד"כ אתה פחות תראה תשובות שנוגעות באידאולוגיה, אלא יותר תשובות שנוגעות בפרקטיקה.

אני גם חושב שבמצב נתון, לא נכון להמליץ על עבודת המידות.

ולכן אני גם לא ממליץ כך.

אני חושב שפותח השרשור גם לא התכוון לזה, אלא רק להעלות למודעות את העניין, שמתמסמס בין כל הבעיות הפרקטיות.

ולהכיר בכך שדרוש גם שינוי בעולם המידות הפנימי שלנו.

אחרי זה אפשר לעבור לפרקטיקה.

נכון, אבל.. - לקראת נישואין וזוגיות

בס"ד

אכן אם אדם עשה עם עצמו עבודת מידות, עד כי החיצוניות לא תופסת אצלו מקום-

או אפילו מה שאני עשיתי- בגלל שאני עובדת (בין השאר גם) עם ילדים, חשוב לי לראות אותם יפים(שריטה שלי אבל זה לא הנושא),
ובמבט ראשון לא כולם כאלו. אבל למדתי למצוא ולהתבונן בדברים היפים שבחיצוניות שלהם, 
ואחרי זמן של עבודה כיום כולם יפים בעיני גם במבט ראשון.

כי כשהמוח והקשב מאומן לשים לב ליופי, ולהעצימו אז זה הופך להיות טבע שני.

בשלב כזה שהאדם מסוגל ורואה את היופי שבכל אחד,
אז אין שום מניעה שיתחתן עם מישהי שלולא עבודה זו הייתה לא יפה בעיניו. 
אבל להתחיל לעבוד על המידה הזו, בגלל הקשר, יכול לעבוד רק אם יש הרבה חיבור בתחומים אחרים,
ומאד חשוב להיות כנה עם עצמך, ולא לפעול מתוך מקום שאתה יודע שהוא נכון- אם אתה עוד לא נמצא בו.

ובמקרה הזה זו אכן לא התפשרות.

ועוד בעניין עבודת המידות- אני למשל מאד בלגניסטית, ולא אתחתן עם אדם פדנטי מידי, או אדם שזה חשוב לו מאד, לא בגלל שאני לא מוכנה לעבוד על המידות, אלא בגלל שאני עובדת כבר 30 שנה על המידה הזאת( ואמשיך לעבוד עד ביאת משיח..), אבל בקצב שלי הוא ימות פעמיים מהתקף לב על הבלגן שלי,  לפני שאני אצליח להגיע לרמה שתשביע את רצונו.  

הטענה היא לא להתחתחן חלילה על מנת לצאת ידי חובה, אלא ודאי ודאי שמתוך בחירה ורצון.

עיקר הטענה היא באמת להוריד את האדם לקרקע המציאות. והמציאות היא שחיי זוגיות ונישואין מורכבים גם מפשרות וויתורים (ושוב, חלילה לא פשרנות). לדעת שאין מושלם ולהבין שלא מעט מהדברים שאנו רואים כאובייקטיבים/סוביקטיביים לפסילה פשוט נובעים מהשקפה מוטעית מיסודה. טכנית, לא מדובר בדרישה עצומה לשינוי מהאדם או כזאת הדורשת תעצומות נפש בלתי סבירות, אבל כן מדובר בשינוי שההשפעה שלו היא משמעותית ומקלה מאוד את ההגעה ומימוש השאיפה המשותפת של כולנו כאן.

ולא רק את ההגעה אל היעד, אלא גם את המשך הביסוס והאחיזה לחיי משפחה בריאים ושלמים יותר. וזה הנשואים הקוראים כאן כבר העידו ועוד יכולים להעיד.

נכון שחיי הנישואין הם מורכבים ויש בהם הרבה פשרות וויתורים.

אבל, מה שאתה מפספס..

זה שאני אתפשר אך ורק עם אחת שאני רוצה להתפשר איתה,

ובד"כ זאת תהיה רק אחת שאני כבר הגעתי למצב שאני אוהב אותה.

נכון שיש דברים שמתפשרים,

אבל על אהבה חיבור וכימיה, אלו דברים שאדם נורמלי לא אמור להתפשר עליהם.

ואם יש גורמים מסויימים (אפילו הכי טפשיים בעולם) שמפריעים לדברים האלו להתממש,

מכיוון שבאופן עקיף הדברים הטפשיים הללו גורמים לפגיעה יותר מהותית,

אז אין מה לעשות, למרות שזה מרגיז, מעצבן וטפשי - זה לא יהיה נכון להתפשר!

שזה בידך להביא לידי כך שאותם הדברים הטיפשיים הללו לא יגרמו לפגיעה מהותית. בידך!

שווה לפחות לנסות.

זה לא נכון לעבוד על זה תוך כדי הקשר, אא"כ מדובר על מצב גבולי שנשאר לו יחסית עבודה קלה,

שאז שווה לנסות לעבוד תוך כדי הקשר.

בינתיים, מבחינה פרקטית הם יצטרכו להיפרד, ובמידה שהוא יצליח לתקן את המידה הזאת - הם יוכלו לחזור בשמחה ובטוב לבב.

שיישאנה .......שתמצא חן בעיניו

אין מושלם נקודה.

אין תמיד הרגשה טובה אפילו לזוג הכי מושלם, ככה זה החיים עליות וירידות.

ויתורים הם לא בהכרח נעימים גם אחרי 20 שנה בין בני זוג,

אבל חיי זוגיות הן שותפות השקעה  והקרבה הדדית וכן כוללים ויתורים.

אז בודאי לא כולם , אבל אכן לפעמים ההרגשה היא שמחפשים משהו שלא קיים.

אם כיף נעים וזורם ביחד, אז הנה בסיס טוב לחיים משותפים

הנקודת מוצא של זוג להתפשר היא שהם כבר אוהבים אחד את השני.

הטעות החמורה שלדעתי כמה מהחבר'ה כאן מציגים,

היא תתפשר (גם על האהבה וכו') כי גם ככה הנישואין מלאים בהתפשרויות..

כמו שכתבתי כאן (בסוף), גם אם יש דברים שהם בתכל'ס לא מהותיים אבל באופן עקיף הם פוגעים באהבה וכו' - אז אין מה להתפשר עליהם.

נכון, אף אחד לא אמור להתחתן עם מישהי שהוא לא שלם איתה (וכן להפך כמובן). אבל משום מה כמעט תמיד הכיוון הוא שהצד השני ישתנה - ולא שאני אשנה את הגישה שלי. יש כאן אמירות כאלה, אבל מעט מדי, לטעמי.

אושר תמידי - מה רע ביכולת להתחתן עם חצי מהעולם? למה לחפש את הרומנטיקה ב"אחת היחידה"? מה הסיכויים שתמצא אחת כזו???

ב איתתא תודה מראש

ומתוך חוסר מודעות ל איך מחליטים, מה הדברים החשובים שצריכים להיות כדי להחליט, איזה רגש וכו'..

כשהחלטתי להתחתן עם בעלי, ב"ה, אני חייבת להודות - לא הכל היה מושלם בעיני. היו כמה דברים שהפריעו, 

בתכונות, בהתנהגות, וגם במראה (- לפעמים היה נראה בעיני ממש חתיך , ולפעמים היה לי קשה עם איך שהוא נראה..)

אבל העיקר היה!

אגב, גם עכשיו אחרי החתונה הרגשות כאלה עולות לפעמים, אבל זה כבר הרבה פחות אכפת כי הקשר טוב, והאהבה עמוקה יותר וזה מה שחשוב..! וכבר אמרו נכון שעבודת מידות היא העיקר, והחתונה היא רק ההתחלה... 

צריך לשים לב שלא פוסלים על דברים שהם לא מהותיים... וכל אחד צריך לחשוב טוב טוב עם עצמו - מה באמת חשוב לי.

תכלס - תקשורת טובה, הרגשה שכיף להיות ביחד, והשקפות/גישות חיים דומות פחות/יותר.. - הם הדברים העיקריים.

ואני ממליצה מאוד גם להתייעץ - לא עם חבר/ה, אלא עם מישהו שמבין בזה ויכול לכוון ולפקוח לנו את העיניים...

לפעמים הרבה יותר פשוט להגיד "לא" ולעבור הלאה. לפעמים צריך דווקא את האומץ לקפוץ למים...

זה לא שיש איזה זיווג אחד שאדם צריך לקלוע בול ההחלטה הנכונה כדי לזכות בו

זו תפיסה מומטעית ומפחידה

ה' מדריך כל אדם,

וה' גם מודע לשגיונות והשגעונות של כל אחד

ומוביל כל אחד למצוא את הזיווג שלו שמתאים לו בזמן הטוב ביותר

והרבה שלוחים לו למקום

וזה יכול להיות הרבה מאוד אנשים שכולם יכולים להיות הזיווג שלו

וכל אדם צריך להשתמש בכלים האנושיים והחלקיים שה'

העניק לו כדי למצוא את הזיווג שלו

וה' לא בא בטרוניה עם בריותיו 

לגבי זלזלנית - נראה לי שלא (יש מקרים כאלה אבל די נדירים)

לגבי ילדותית - גיליתי שההגדרה הזאת מאד סובייקטיבית, בייחוד בין המגדרים.

                   (המון בנים חושבים שהבנות ילדותיות ותינוקיות.

                    וכן להיפך, כמעט כל בת תטען שהיא יותר בוגרת מכל גבר מצוי.)

לי מתוך כל הבנות שנפגשתי (בסביבות ה-40) הייתה רק אחת שאני יכול לומר עליה שהיא התנהגה באופן ממש מגעיל.

אמנם קרה לי כמה פעמים שנפגעתי מעט, אבל אלו היו ממש מקרים מעטים וגם זה נראה לי היה מתוך טעויות אנוש נורמליות.

כדאי לך לבדוק אולי אתה גורם בצורה כלשהי לבנות שנפגשות איתך להתנהג בצורה לא ראויה.

לגבי הילדותיות, עדיין לא יצא לי לשמוע ממישהי שהיא עדיין לא בשלה לצאת -

זה נשמע לי תכל'ס כמו תירוץ כדי לא לפגוע בסגנון של "זה לא אתה זאת אני".

לי לא קרה עדיין שמישהי נעלמה לגמרי (קרה לי מישהי שנעלמה לארבעה ימים).

לגבי SMS, אם זה אחרי פגישה אחת או שתיים זה לא נשמע לי כזה נורא.

ותכל'ס כל אחד מאיתנו היה מעדיף לחתוך בהודעה, רק שאנחנו לא עושים את זה רק בגלל שאנחנו לא רוצים שיעשו את זה לנו.

ובכ"א זה מגיע מחוסר נעימות ולא מילדותיות.

אבל אני מבין את אלה שחותכים בצורה הזאת.

וכל עוד הם עושים זאת בקשר שלא התפתח יותר מדי (אחרי פגישה ראשונה-שניה בערך), אני חושב שלא צריך להיפגע מזה.

או יותר נכון יחס של בן אדם לבן אדם, מתוך ראיה אחרת של נפש האדם?

(לא מחולשת הבנתך, אלא שאין ידי מגעת להסבר טוב יותר.)

"כמים הפנים לפנים כן לב האדם אל האדם" (משלי כ"ז, י"ט)

או שאתה מתכוון להיפך, שהיא בעצמה אוויר ולכן היא מתייחסת אליו כך?

(שמי שחותך ככה, חושב שהוא עצמו אוויר, ולכן מתיחס ככה לאחרים. לא מרוע או אדישות אלא מתמימות.)

מהכרות אישית יש הרבה אנשים שצריכים איזה זבנג  כדי להבין איך לקבל החלטות, ושלא כדאי להם לפסול על כל שטות/חוסר התאמה...

ועליהם צר לי - שהם באמת עלולים לפספס...

אבל כמובן שזה חשבונות שמיים, ומה אני יודעת..

אם אני לא טועה כבר כתוב לך שם למה בדיוק אסור..

"שמא תתגנה עליו" (ואז יווצרו בעיות שהיה אפשר למנוע אותן בקלות לפני)

מעבר לזה, אין כנראה שום סיבה מהותית (לפחות מדברי חז"ל).

לא היה צריך את המקור שהבאת.

וגם מה שהבאת לא קשור לעניין,

א"א ללמוד מהמקור שהבאת שיש איזו אידאולוגיה סביב המראה החיצוני.

אדם מחליט בעצמו עם מי הוא מתחתן.

א"א לכפות בן-אדם להתחתן עם מישהי שהוא לא רוצה,

וזה לא משנה למה הוא לא רוצה.

לכל אחד יש את סרגל הערכים שלו

לא תכניס לבית אחד גבר עם אישה שלא נאה בעיניו

לא תכניס לבית אחד אישה מתוחכמת וחריפה עם בעל עם שכל נמוך

יש זוגות שלא יעבדו

אחרי שמצאת את שאהבה נפשך ומשיכת ליבך אז מתחילה עבודת המידות

לא בדייטים בדייטים צריך להיות זרם טבעי

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.