אני חושב שכולם פה (לפחות מקווה) מאמינים שמה שציינת נכון. ואלה הם הדברים החשובים באמת.

מה לעשות שאנחנו בני אדם. ולכן יהיה דברים שאני לא יוכל להתפשר עליהם. כמו למשל כיעור מאוד משמעותי מבחינתי וכו'. זו עבודת המידות, אתה צודק אתה כרגע זה המקום שלי. ואני מאמין שאסור לך להתחתן עם מישהי שאתה חושב שיש בה כיעור משמעותי (שיוצא מצב שזה דוחה אותך)

אנשים שכותבים פה על דברים כאלה הם כותבים מקירות ליבם על דברים שקשה להם. דברים שלא מצריכים להתמודד או דברים שלא ברור להם כמה הם יצליחו להכיל.

צודק, יש פה גם שרשורים כמו שציינת, אנשים שבאמת לא מבינים את זה עד הסוף... אני לא נכנס למחשבות של מי שעומד מאחורי המקלדת. אולי אני תמים, אבל אני חושב שרוב השרשורים פה הם מהסוג הראשון.

בס"ד

לא עם כל אחד השיחה קולחת, והכל מתאים...

אבל מסכימה איתך, צריך עוד משהו מעבר

יוצא לי להיתקל כאן הרבה בכאלה שמבקשים חוות-דעת אובייקטיבית לסיטואציות סובייקטיביות.

למשל ההיא שאמרה שאחד הסיבות שמפריעות לה, זה מה יגידו אחרים כשהם יראו אותם ביחד.

במקום לראות מה נכון בשבילה ובעצם בשבילם כזוג, היא מסתכלת איך אחרים יראו אותם.

או למשל מה בנים חושבים על איפור, יש בנים שבעיניהם זה יפה ויש כאלה שבעיניהם זה מכוער מאד.

כלומר, השאלה לא כ"כ רלוונטית, אם היא אוהבת להתאפר - שתמצא אחד שאוהב אותה עם האיפור שלה.

ואם היא לא אוהבת להתאפר - שתמצא אחד שאוהב אותה ללא האיפור.

מה הדעה של שאר הבנים לא אמורה לעניין אותה.

הרבה חבר'ה כאן במקום להסתכל מה נכון להם באופן אישי, יותר מדי מסתכלים מה אחרים אומרים.

מצד שני אני לא מסכים איתך לגבי הפשרנות.

זה גרוע מאד שבן-אדם מתחתן עם מישהי שלא טוב לו איתה,

וזה לא משנה מה הסיבה שבגללה לא טוב לו.

ברגע שלשניהם או לאחד מהם לא טוב בנוכחות השני, וזה יכול להיות אפילו מהסיבה הכי טפשית בעולם.

המעשה הכי טוב שהם צריכים לעשות לעצמם וגם לשאר העולם - זה להיפרד.

אני חשוב שבדור שלנו מגמת האינדיבידואליזם הגיע לרמות מופרכות ומוגזמות. וכאן בדיוק נכנסת עבודת המידות.

אני לא מדבר על מצב קיצוני בו אדם לא מרגיש שום רגש, אבל קיימת הקצנה ברורה בהיתפסות לזוטות ולשוליים. קשה לך (לא לך באופן אישי) עם איפור? עם קרחת? (ואלו רק דוגמאות ספורות) תשאל את עצמך האם באמת אלו דברים רציניים שבגינם ידחה אדם שידוך ראוי. ולא רק בתחום החיצוניות.

אלו דברים ברי תיקון, ולא גזירה משמיים.

תכל'ס, אנחנו פוסלים על שטויות. ממש ככה.

אני לא אומר להתחתן עם מישהו שאני לא שלם איתו. אני אומר - להגיע למצב שאני כן אהיה שלם עם אנשים לא מושלמים, למרות החסרונות שלהם. כל אחד מגלה חסרונות בבן הזוג אחרי החתונה - חסרונות שהוא בחיים לא היה מתחתן איתו אם הוא היה יודע עליהם לפנ"כ. אבל הוא כבר שם... ועכשיו צריך לגשר ולהשלים את הפער. ועינינו הרואות שזה בדרך כלל עובד. 

מראה חיצוני הוא שטויות. כולם יודעים את זה. ובכל זאת, ההמלצה הכמעט גורפת בפורום הזה היא לחתוך (בסופו של דבר, אחרי כל ההתנצלויות וה'לצאת ידי חובה' של ניסיונות). מעט מאוד ממליצים לעשות עבודה עצמית שתמעיט בערך המראה החיצוני - עבודה די בסיסית! אחרי הכל, בזה אנחנו אמורים להאמין! וזו דוגמה אחת מתוך 5000.

נוח לנו לחתוך, להרים ידיים בהשלמה ולומר ש'מה לעשות, אני יודע שזה לא זה...' מאשר לעשות מעט עבודה על עצמנו.

שמעתי בשם הרב דב זינגר, ראש ישיבת מקור חיים, שבאמת אפשר להתחתן עם 4 מתוך 5 הצעות, בהנחה שהן באות מרקע משותף (לא חילוני וחרדית וכאלה...). אפשר - הכוונה - לא לזוגיות טכנית אלא למשהו אמיתי ונכון!

בסופו של דבר, אם אני לא מסתדר תמיד עם עצמי - למה שיהיה מישהו בעולם שכן יסתדר איתי באופן מושלם?

צריך להתמקד בנקודות הטובות. ולהכניס לעצמנו איכשהו לראש שמעט מאוד דברים חשובים. זוגיות יכולה להיות זוועה או גן עדן - וזה לא תלוי (כמעט) בכלל ב'התאמה' (לא מאמין במושג הזה...). זה תלוי בגישה - האם באנו לעבוד על החיבור בינינו או למצוא אותו קורה מאליו.

לי, למשל, כמעט לא מפריע מראה חיצוני. בכנות, בחורה צריכה להיות מאוד מיוחדת כדי להיות לא יפה בעיני. זה אומר שאני מתפשר? לא! זה אומר שאני לא שם לב לזה. 

ומה שאני אומר זה שצריך להפוך את רוב התחומים לכאלה - שאני לא אשים לב אליהם.

להבין שאני לא מחפש אדם מושלם, ואפילו לא את ה'הכי טוב' ו'הכי מתאים'. אני מחפש אדם שירצה לעבוד יחד איתי על הקשר בינינו, ושיש לנו סיכויים טובים להצליח. זה הכל.

אבל בסופו של דבר, אנשים לא עובדים על עצמם, כי "אני באמצע קשר". נכון, יש טיפול נקודתי ויש טיפול מתמשך.

שוב - לא אומר להתחתן בכוח, בלי משיכה ורצון. אלא לבנות אותם, ולא לחכות להם. זה הכל.

והדגשתי שמראה חיצוני הוא דוגמה אחת... לדעתי, כמעט כל דבר נכנס בקטגוריית ה'לא קריטיים'. 

רלוונטי בעיני - רמה דתית. יכולת ורצון להבין אחד את השני. ורצון לעבוד אותו יתברך יחד, באותו אופן. זה מה שחשוב בעיני. ולא חושב שזו רמת הקשר שדיברת עליה...

איך לא התחתנתי עדיין? א. התחלתי לצאת ממש לא מזמן. ב. באמת, אם זה היה תלוי בי, הייתי מתחתן עם 80% מאלה שיצאתי איתן... מה לעשות שיש עוד צד . ג. האופן שבו אני עובד אותו יתברך קצת, איך אומרים... לא מצוי.

בנוסף לכל, כתבתי מה שאני חושב, ולא איפה אני נמצא. יוצא לי לפסול על שטויות. ואני יודע שזה לא נכון. אבל אני גם יודע שבמצבי כרגע, אני לא אצליח ליצור חיבור, למרות שזה טיפשי. ומשתדל לעבוד על זה...

בס"ד

האדם הוא לא רק שכל,
יש לו גם לב, וגם רבד נוסף באישיות. 
אם היינו מתחתנים שכל עם שכל- באמת השכל הוא אובייקטיבי, יודע לתת מקום לדיעה הפוכה,
ולהעריך את החוכמה הטמונה בדיעה ההפוכה לדעתו. אבל קשר זוגי מקיף עוד רבדים בחיי האדם.

לא רק שותפות וכ', ואם בגלל מראה חיצוני, אין משיכת הלב, אז משהו מאד בסיסי בנישואין יהיה חסר.

ולא פחות משבחור רוצה להתחתן עם אישה שתהייה נאה בעיניו,

אלא הרבה יותר יש לאישה צורך עמוק להיות יפה בעיני בעלה, ואפילו הכי יפה בעיניו. 

וזה שמישהו חושב שיהיו לו חיים נוחים עם בחורה פלונית, למרות שבעיניו היא די מכוערת, (סליחה על הביטוי)
אז הוא עושה לה עוול. כי מישהו אחר כן יתחבר ליופי שהוא לא  מבחין בו, וייתן לה את התחושה הכל כך חשובה שהיא מוצאת חן בעיני בעלה.

מראה חיצוני חיוני מהבחינה הפרקטית,

שאם זוג לא התחבר אחד לשני מבחינה חיצונית

אז כנראה שגם בסופו של דבר לא יווצר חיבור מהותי ועמוק ביניהם.

מבחינה אידאולוגית, ברור שמדובר על "קליפות",

ושזה מאד לא נכון שזה יהווה בכלל אחד מהיסודות לקשר של בני-זוג.

כבר הרחבתי בדיון כאן, מתי באמת השלב הקריטי שבו המראה החיצוני משפיע.

ובד"כ אחרי השלב הזה, אז בזוגיות בריאה כבר המראה החיצוני לא כ"כ אמור להשפיע.

בס"ד

לפני חתונה, יופי הוא אחד הדברים שמעודדים חיבור,
אחרי החתונה ככל שהאהבה מעמיקה היופי הוא תוצאה של החיבור.
"יופי הוא כל דבר שמסתכלים עליו באהבה". 
גם אחרי החתונה האישה נראית יפה בעיני בעלה, ולעיתים גם הרבה יותר,
כי אז זה משהו שנובע מעומק הנפש שלו, ולא מהנתונים בחיצוניים האובייקטיביים שלה.

(אבא שלי טוען שהיום בגיל חמישים אימי יותר יפה משהייתה בגיל 17 כשהכירו, 
לפי התמונות היא הייתה הרבה יותר יפה אז, אבל השנים עושות את שלהן, -לטובה)

ועבור האישה אגב אחרי החתונה חשוב עוד יותר להרגיש יפה בעיני בעלה.
לאו דווקא טכנית הסימטריה בפנים, אלא אותו מקום שהבעל רואה בה את היופי,
שמשתקף גם בפנים, (בהבעת פנים וכ')

אני חושב שההתאהבות זה הרגע המדובר.

אם למשל מישהי לא מוצאת-חן בעיניך ותתחתן איתה,

החתונה לא תגרום לך פתאום לראות את היופי הפנימי שבה.

ברור שהחתונה מעצימה את העניין, אבל היא לא משנה את זווית ההסתכלות.

מעבר לזה, אני מסכים איתך!

בס"ד

לא התכוונתי לחתונה "כרגע",
אלא לחיי הנישואין כתהליך מתמשך של העמקת ההתאהבות- (שהיא בעיני גרעין האהבה),
לאהבה אמתית,  או במשל- לעץ. וגם אז כל חייו העץ גדל...

לכן גם אני מסכימה אתך- אם אין גרעין- אז שום השקיה וטיפוח לא יעזרו,
אולי יצמחו דברים אחרים כתוצאה מהמאמצים, אבל לא יהיה זה מה שרצינו וציפינו.
(זאת אומרת סוגים אחרים של אהבה, חברות וכ', שלעתים נעימים וטובים,
אבל באמונתי כן יש מושג של אהבת חיים שלא ניתן למימוש עם כל יהודי,
למרות שבכל יהודי יש הרבה מה לאהוב)

כמה אחוזי הסכמה יש לנו כעת?

היא צריכה לדעת שבעלה יהיה שמח בה. לא שהוא יחשוב שהיא יפה.

היופי הוא רק אמצעי אפשרי לעודד את זה.

אבל אדם בהחלט יכול לשמוח באשתו בלי קשר ליופי שלה.

בזוגיות בריאה יש למראה החיצוני הרבה פחות משקל בגורמים למשיכה.

יש המון נשים למשל שלא כ"כ נראות אותו דבר לאחר ההריונות שלהן,

יצא לי לפגוש לא מעט זוגות שהאישה עברה תאונה או משהו דומה והמראה שלה כבר לא כ"כ סימפטי,

ובכ"ז רואים שהבעל אוהב את אשתו (אולי אפילו יותר ממה שהיה לפני..).

כנראה שעם הזמן הקשר מעמיק בצורה כזאת שהמראה הוא כבר גורם שולי בקשר.

תקרא שוב את מה שכתבתי לך בתגובה.

ודאי שהבעל והאשה צריכים לשמוח זה בזה.

אבל כמה אדם צריך כדי לשמוח?

אם מישהו צריך כל כך הרבה דברים כדי לשמוח בחלקו, זה עלול להעיד על בעיה.

בס"ד

למרות שהיא לא יפה בעיניו בעיניו...

והעניין כאן זה לא יופי אובייקטיבי, אלא נשיאת חן.

כי ככל שאוהבים רואים את הנאהב יפה יותר.
ולכן כמה האישה יפה עיני בעלה זה גם מדד עד כמה הוא מסתכל עליה באהבה.

ואולי גברים אף פעם לא יצליחו להבין את המשמעות של זה בשביל אישה,

כמו שהם לעולם לא יבינו איך אפשר להשקיע כל כך בעניין הזה,

ועד כדי מוכנות לסבול כאב, להשקיע מאות שקלים באיפור קרמים, להשקיע זמן רב וכ'. 

לכל אחד ואחת מגיע שיאהבו אותם באמת!!

ואכן, הדברים שכתב גוונא הם אמיתיים ואני מסכימה מאוד עם הרעיון של לרדת מהעץ, אבל זה ממש לא פשוט ובסיסי שיהיה אותם עם כל אחד..

אפשר גם להתחתן למעשה עם כ-19 מתוך 20 הצעות.

אז דבר ראשון, גם אני שמעתי את הרב דב זינגר, ואתה למעשה די הפכת את דבריו.

מבחינה טכנית אפשר להתחתן עם 4 מתוך 5 הצעות,

ולכן הוא אומר שאל תתקע קשר על הנקודות הטכניות, כי איתן אפשר להסתדר.

מבחינה מהותית, גם לדעתו אין אפשרות באמת להתחתן עם כמעט כל אחת.

ודבר שני, נוריד כרגע את הדברים הגבוהים והאידיאליים למציאות.

אני לא רוצה להתחתן עם מישהי שאני יכול להתחתן איתה,

אני רוצה להתחתן עם מישהי שאני רוצה להתחתן איתה.

ומכיוון שאני לא הולך להתחתן רק כדי לצאת ידי חובה,

אלא אני הולך להתחתן עם מישהי שאני אוהב אותה.

אז ברגע שאני לא מרגיש שאני אוהב ומתחבר למישהי,

אז אני אגרום לכך שדרכינו יפרדו, וזה ממש לא משנה מבחינתי מה הסיבה לכך.

ואת תיקון המידות שאני צריך לעשות אני אעשה בנפרד ממנה,

זה לא הוגן (בעיקר כלפיה לטווח הארוך) שאני אעשה את תיקון המידות שלי על חשבונה.

אז כל הטענות והסטטיסטיקות שהבאת אינן רלוונטיות לגביי ולגבי כל מי שרוצה להתחתן לא רק כדי לצאת ידי חובה.

(א. לא שמעתי את הרב דוב - שמעתי בשמו. סליחה אם הפכתי את דבריו, אשמח אם תסביר מה בדיוק הוא אמר).

ב. אני לא מדבר על להתפשר. לא מדבר על להתפשר. לא מדבר על להתפשר...

אני אומר שצריך לעשות עבודת המידות. לא על חשבון אף אחת או אחד חלילה. אבל צריך! והרוח הנושבת בפורום היא שלא צריך. זה הכל.

אם נעשה עבודת המידות אידיאלית, יישארו מעט מאוד (מאוד) תחומים שיפריעו לנו. זה לא פוגם ברצון, באהבה, בקשר או בכל דבר אחר שעושה זוגיות מושלמת. זה פוגם רק ביצר הרע שלי, שמחפש שאשאר רווק.

אבל אני חושב שהפרשנות שלך לא מדוייקת.

יש קצת צדק בדבריך שהחבר'ה כאן ממהרים להמליץ לחתוך,

אבל לדעתי זה לא נובע מחוסר מוכנות לעבודת המידות,

אלא זה נובע מתוך נקודת הנחה שהמגיבים חושבים שראיית המציאות של המתייעץ זהה לראיית המציאות שלהם,

ושהם גם חושבים שההשקפת עולם שלו גם צריכה להיות זהה לשלהם.

ומכיוון שיש כאן מגוון גדול, אז בד"כ המתייעץ לא בדיוק נפגש עם הסגנון וההשקפה שלהם.

דבר אחר, שזה גם נתון שכדאי להתחשב בו, וזה העיתוי והתזמון.

כשבן-אדם שואל מה לעשות כשנגיד מישהי לא מוצאת-חן בעיניו (- סתם דוגמא נפוצה) ולכן לא טוב לו איתה..

אז אין כרגע טעם להגיד לו שיעבוד על המידות, אלא כרגע מבחינת העיתוי צריך לתת לו תגובה פרקטית יותר.

מכיוון שרוב הדיונים כאן הן על מציאויות שהחבר'ה נתקלים בהם ורק מיעוט מהדיונים כאן הם על עקרונות,

אז בד"כ אתה פחות תראה תשובות שנוגעות באידאולוגיה, אלא יותר תשובות שנוגעות בפרקטיקה.

אני גם חושב שבמצב נתון, לא נכון להמליץ על עבודת המידות.

ולכן אני גם לא ממליץ כך.

אני חושב שפותח השרשור גם לא התכוון לזה, אלא רק להעלות למודעות את העניין, שמתמסמס בין כל הבעיות הפרקטיות.

ולהכיר בכך שדרוש גם שינוי בעולם המידות הפנימי שלנו.

אחרי זה אפשר לעבור לפרקטיקה.

נכון, אבל.. - לקראת נישואין וזוגיות

בס"ד

אכן אם אדם עשה עם עצמו עבודת מידות, עד כי החיצוניות לא תופסת אצלו מקום-

או אפילו מה שאני עשיתי- בגלל שאני עובדת (בין השאר גם) עם ילדים, חשוב לי לראות אותם יפים(שריטה שלי אבל זה לא הנושא),
ובמבט ראשון לא כולם כאלו. אבל למדתי למצוא ולהתבונן בדברים היפים שבחיצוניות שלהם, 
ואחרי זמן של עבודה כיום כולם יפים בעיני גם במבט ראשון.

כי כשהמוח והקשב מאומן לשים לב ליופי, ולהעצימו אז זה הופך להיות טבע שני.

בשלב כזה שהאדם מסוגל ורואה את היופי שבכל אחד,
אז אין שום מניעה שיתחתן עם מישהי שלולא עבודה זו הייתה לא יפה בעיניו. 
אבל להתחיל לעבוד על המידה הזו, בגלל הקשר, יכול לעבוד רק אם יש הרבה חיבור בתחומים אחרים,
ומאד חשוב להיות כנה עם עצמך, ולא לפעול מתוך מקום שאתה יודע שהוא נכון- אם אתה עוד לא נמצא בו.

ובמקרה הזה זו אכן לא התפשרות.

ועוד בעניין עבודת המידות- אני למשל מאד בלגניסטית, ולא אתחתן עם אדם פדנטי מידי, או אדם שזה חשוב לו מאד, לא בגלל שאני לא מוכנה לעבוד על המידות, אלא בגלל שאני עובדת כבר 30 שנה על המידה הזאת( ואמשיך לעבוד עד ביאת משיח..), אבל בקצב שלי הוא ימות פעמיים מהתקף לב על הבלגן שלי,  לפני שאני אצליח להגיע לרמה שתשביע את רצונו.  

הטענה היא לא להתחתחן חלילה על מנת לצאת ידי חובה, אלא ודאי ודאי שמתוך בחירה ורצון.

עיקר הטענה היא באמת להוריד את האדם לקרקע המציאות. והמציאות היא שחיי זוגיות ונישואין מורכבים גם מפשרות וויתורים (ושוב, חלילה לא פשרנות). לדעת שאין מושלם ולהבין שלא מעט מהדברים שאנו רואים כאובייקטיבים/סוביקטיביים לפסילה פשוט נובעים מהשקפה מוטעית מיסודה. טכנית, לא מדובר בדרישה עצומה לשינוי מהאדם או כזאת הדורשת תעצומות נפש בלתי סבירות, אבל כן מדובר בשינוי שההשפעה שלו היא משמעותית ומקלה מאוד את ההגעה ומימוש השאיפה המשותפת של כולנו כאן.

ולא רק את ההגעה אל היעד, אלא גם את המשך הביסוס והאחיזה לחיי משפחה בריאים ושלמים יותר. וזה הנשואים הקוראים כאן כבר העידו ועוד יכולים להעיד.

נכון שחיי הנישואין הם מורכבים ויש בהם הרבה פשרות וויתורים.

אבל, מה שאתה מפספס..

זה שאני אתפשר אך ורק עם אחת שאני רוצה להתפשר איתה,

ובד"כ זאת תהיה רק אחת שאני כבר הגעתי למצב שאני אוהב אותה.

נכון שיש דברים שמתפשרים,

אבל על אהבה חיבור וכימיה, אלו דברים שאדם נורמלי לא אמור להתפשר עליהם.

ואם יש גורמים מסויימים (אפילו הכי טפשיים בעולם) שמפריעים לדברים האלו להתממש,

מכיוון שבאופן עקיף הדברים הטפשיים הללו גורמים לפגיעה יותר מהותית,

אז אין מה לעשות, למרות שזה מרגיז, מעצבן וטפשי - זה לא יהיה נכון להתפשר!

שזה בידך להביא לידי כך שאותם הדברים הטיפשיים הללו לא יגרמו לפגיעה מהותית. בידך!

שווה לפחות לנסות.

זה לא נכון לעבוד על זה תוך כדי הקשר, אא"כ מדובר על מצב גבולי שנשאר לו יחסית עבודה קלה,

שאז שווה לנסות לעבוד תוך כדי הקשר.

בינתיים, מבחינה פרקטית הם יצטרכו להיפרד, ובמידה שהוא יצליח לתקן את המידה הזאת - הם יוכלו לחזור בשמחה ובטוב לבב.

שיישאנה .......שתמצא חן בעיניו

אין מושלם נקודה.

אין תמיד הרגשה טובה אפילו לזוג הכי מושלם, ככה זה החיים עליות וירידות.

ויתורים הם לא בהכרח נעימים גם אחרי 20 שנה בין בני זוג,

אבל חיי זוגיות הן שותפות השקעה  והקרבה הדדית וכן כוללים ויתורים.

אז בודאי לא כולם , אבל אכן לפעמים ההרגשה היא שמחפשים משהו שלא קיים.

אם כיף נעים וזורם ביחד, אז הנה בסיס טוב לחיים משותפים

הנקודת מוצא של זוג להתפשר היא שהם כבר אוהבים אחד את השני.

הטעות החמורה שלדעתי כמה מהחבר'ה כאן מציגים,

היא תתפשר (גם על האהבה וכו') כי גם ככה הנישואין מלאים בהתפשרויות..

כמו שכתבתי כאן (בסוף), גם אם יש דברים שהם בתכל'ס לא מהותיים אבל באופן עקיף הם פוגעים באהבה וכו' - אז אין מה להתפשר עליהם.

נכון, אף אחד לא אמור להתחתן עם מישהי שהוא לא שלם איתה (וכן להפך כמובן). אבל משום מה כמעט תמיד הכיוון הוא שהצד השני ישתנה - ולא שאני אשנה את הגישה שלי. יש כאן אמירות כאלה, אבל מעט מדי, לטעמי.

אושר תמידי - מה רע ביכולת להתחתן עם חצי מהעולם? למה לחפש את הרומנטיקה ב"אחת היחידה"? מה הסיכויים שתמצא אחת כזו???

ב איתתא תודה מראש

ומתוך חוסר מודעות ל איך מחליטים, מה הדברים החשובים שצריכים להיות כדי להחליט, איזה רגש וכו'..

כשהחלטתי להתחתן עם בעלי, ב"ה, אני חייבת להודות - לא הכל היה מושלם בעיני. היו כמה דברים שהפריעו, 

בתכונות, בהתנהגות, וגם במראה (- לפעמים היה נראה בעיני ממש חתיך , ולפעמים היה לי קשה עם איך שהוא נראה..)

אבל העיקר היה!

אגב, גם עכשיו אחרי החתונה הרגשות כאלה עולות לפעמים, אבל זה כבר הרבה פחות אכפת כי הקשר טוב, והאהבה עמוקה יותר וזה מה שחשוב..! וכבר אמרו נכון שעבודת מידות היא העיקר, והחתונה היא רק ההתחלה... 

צריך לשים לב שלא פוסלים על דברים שהם לא מהותיים... וכל אחד צריך לחשוב טוב טוב עם עצמו - מה באמת חשוב לי.

תכלס - תקשורת טובה, הרגשה שכיף להיות ביחד, והשקפות/גישות חיים דומות פחות/יותר.. - הם הדברים העיקריים.

ואני ממליצה מאוד גם להתייעץ - לא עם חבר/ה, אלא עם מישהו שמבין בזה ויכול לכוון ולפקוח לנו את העיניים...

לפעמים הרבה יותר פשוט להגיד "לא" ולעבור הלאה. לפעמים צריך דווקא את האומץ לקפוץ למים...

זה לא שיש איזה זיווג אחד שאדם צריך לקלוע בול ההחלטה הנכונה כדי לזכות בו

זו תפיסה מומטעית ומפחידה

ה' מדריך כל אדם,

וה' גם מודע לשגיונות והשגעונות של כל אחד

ומוביל כל אחד למצוא את הזיווג שלו שמתאים לו בזמן הטוב ביותר

והרבה שלוחים לו למקום

וזה יכול להיות הרבה מאוד אנשים שכולם יכולים להיות הזיווג שלו

וכל אדם צריך להשתמש בכלים האנושיים והחלקיים שה'

העניק לו כדי למצוא את הזיווג שלו

וה' לא בא בטרוניה עם בריותיו 

לגבי זלזלנית - נראה לי שלא (יש מקרים כאלה אבל די נדירים)

לגבי ילדותית - גיליתי שההגדרה הזאת מאד סובייקטיבית, בייחוד בין המגדרים.

                   (המון בנים חושבים שהבנות ילדותיות ותינוקיות.

                    וכן להיפך, כמעט כל בת תטען שהיא יותר בוגרת מכל גבר מצוי.)

לי מתוך כל הבנות שנפגשתי (בסביבות ה-40) הייתה רק אחת שאני יכול לומר עליה שהיא התנהגה באופן ממש מגעיל.

אמנם קרה לי כמה פעמים שנפגעתי מעט, אבל אלו היו ממש מקרים מעטים וגם זה נראה לי היה מתוך טעויות אנוש נורמליות.

כדאי לך לבדוק אולי אתה גורם בצורה כלשהי לבנות שנפגשות איתך להתנהג בצורה לא ראויה.

לגבי הילדותיות, עדיין לא יצא לי לשמוע ממישהי שהיא עדיין לא בשלה לצאת -

זה נשמע לי תכל'ס כמו תירוץ כדי לא לפגוע בסגנון של "זה לא אתה זאת אני".

לי לא קרה עדיין שמישהי נעלמה לגמרי (קרה לי מישהי שנעלמה לארבעה ימים).

לגבי SMS, אם זה אחרי פגישה אחת או שתיים זה לא נשמע לי כזה נורא.

ותכל'ס כל אחד מאיתנו היה מעדיף לחתוך בהודעה, רק שאנחנו לא עושים את זה רק בגלל שאנחנו לא רוצים שיעשו את זה לנו.

ובכ"א זה מגיע מחוסר נעימות ולא מילדותיות.

אבל אני מבין את אלה שחותכים בצורה הזאת.

וכל עוד הם עושים זאת בקשר שלא התפתח יותר מדי (אחרי פגישה ראשונה-שניה בערך), אני חושב שלא צריך להיפגע מזה.

או יותר נכון יחס של בן אדם לבן אדם, מתוך ראיה אחרת של נפש האדם?

(לא מחולשת הבנתך, אלא שאין ידי מגעת להסבר טוב יותר.)

"כמים הפנים לפנים כן לב האדם אל האדם" (משלי כ"ז, י"ט)

או שאתה מתכוון להיפך, שהיא בעצמה אוויר ולכן היא מתייחסת אליו כך?

(שמי שחותך ככה, חושב שהוא עצמו אוויר, ולכן מתיחס ככה לאחרים. לא מרוע או אדישות אלא מתמימות.)

מהכרות אישית יש הרבה אנשים שצריכים איזה זבנג  כדי להבין איך לקבל החלטות, ושלא כדאי להם לפסול על כל שטות/חוסר התאמה...

ועליהם צר לי - שהם באמת עלולים לפספס...

אבל כמובן שזה חשבונות שמיים, ומה אני יודעת..

אם אני לא טועה כבר כתוב לך שם למה בדיוק אסור..

"שמא תתגנה עליו" (ואז יווצרו בעיות שהיה אפשר למנוע אותן בקלות לפני)

מעבר לזה, אין כנראה שום סיבה מהותית (לפחות מדברי חז"ל).

לא היה צריך את המקור שהבאת.

וגם מה שהבאת לא קשור לעניין,

א"א ללמוד מהמקור שהבאת שיש איזו אידאולוגיה סביב המראה החיצוני.

אדם מחליט בעצמו עם מי הוא מתחתן.

א"א לכפות בן-אדם להתחתן עם מישהי שהוא לא רוצה,

וזה לא משנה למה הוא לא רוצה.

לכל אחד יש את סרגל הערכים שלו

לא תכניס לבית אחד גבר עם אישה שלא נאה בעיניו

לא תכניס לבית אחד אישה מתוחכמת וחריפה עם בעל עם שכל נמוך

יש זוגות שלא יעבדו

אחרי שמצאת את שאהבה נפשך ומשיכת ליבך אז מתחילה עבודת המידות

לא בדייטים בדייטים צריך להיות זרם טבעי

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?