ובכלל כנראה שיש בי בעיה. כי אני מחפש לאהוב.
ולפעמים אני מדמיין לי שאראלה מתקשרת אלי ואומרת : "שלום מדברת אראל ממפעל הפיס רציתי לבשר לך שזכית בזו אשר אהבה נפשך" ואני כזה בשוק וקצת מגמגם ומנסה לומר משהו והיא קוטעת אותי ואומרת: "אל דאגה המשלוח עלינו".. ואני רק מנסה להשחיל איזו מילה.. והיא מיד מוסיפה "או שמא תעדיף לבוא לאסוף אותה לבד?" ורק אחרי שהיא מסיימת להגיד לי עד כמה בר מזל אני ולא הרבה זוכים ככה אני מצליח להגיד לה את מה שרציתי מההתחלה, שזה בכלל: " אבל אראלה נשמה, אני בכלל לא מנוי"..
וכל הדמיון הזה בכלל הוא סיוט.
כי בכלל לא זוכים באהובה בהגרלה, וגם בכלל אני לא זוכה בשום דבר. ו'הפיס' היחיד שאולי אהיה בו זה רק אם נגיד הייתי נולד שעיר של יום כיפור ואז הסיכוי שיש לי לזכות הוא אחד משתיים וזה לא כזה רע, למרות שעם המזל שלי הכהן ישים לי על הראש את הפתק של 'עזעזאל'. אז למה?
וחבר שהיה פעם בנפאל וחבר אחר שפעם היה ברעידת אדמה דיברו איתי השבוע, ופתאום הבנתי שבדיוק כזה דבר אני צריך. אני צריך אשה שתגרום לכזו רעידה כמו בנפאל רק בתוך הלב שלי. שתהיה איזו קריסה, נפילה, חוסר פעימה. ואז אני אדע שמשהו היה בנוי שמשהו קיים וחי ונושם ורוצה ובועט ושוקק וכמה וצמא ועוד כל מיני מילים שאומרים את מה שאני מתכוון לומר.
וכל הגוף ישלח אותות ומסרים וכדוריות דם ונוגדנים כדי לעזור ללב, ממש כמו שהעולם שלח עזרה שמה ברעידה האמיתית.
וחשבתי שאם אפילו עולם שלם צריך איזה כח עליון שירעיד אותו כדי להרגיש שהוא עדיין עומד וקיים ועוד לא עברו לו הששתאלפים שנה שהבטיחו לו. אז ככה פעם בכמה זמן הוא מזורר את עצמו עם איזה אפצי שמקנח אלפי אנשים. אז גם אני, אחרי שהכל ישקוט והלב יפעם רגיל אני אשמח אם הוא יזכר ברגעים האלו של הרעידה ושיזכיר לי את זה בכמה 'רעידות משנה' פעם בכמה זמן. כדי שאדע. שאני עדיין חש.
ואולי ההרגשה הזו, הרעד, היא הזכיה הכי גדולה שיש ולכן בטח גם השעיר השני של יום כיפור, שהוא לא האני, שיצא עליו הגורל 'לה' והוא זה שניצח בפיס וכולו בטח משקשק מהתרגשות ברמות של כלה בטח ממש ממש שמח, למרות שגם הוא מת בסוף.
