מה יהיה עם חינוך הילדים?!

מזעזע ומבהיל.

שבוע טוב ידידי

כדי שיהיה יותר פשוט לחנך את הילדים, רצוי שהדעות של ההורים יהיו דומות בנושאים החשובים. 

בנושאים פחות חשובים אפשר לחלוק. 

(ובאופן אישי לכתוב מזעזע ומבהיל על הלל עם ברכה ביום העצמאות כשיש מספיק רבנים גדולים שפסקו כך, יחד עם גדול כבוד הבריות, מתמיה)

אז אציין שהדבר נכתב בציניות גמורה, ולמעשה אני מסכים עימך לגמרי.

בעלי ואני די שונים אידאולוגית. לי היה ממש חשוב להתחתן עם מישהו ששירת בצבא, אומר הלל וכו'.

ובעלי הכי לא.

בפגישה הראשונה ניסינו לדבר על זה ופשוט ראינו שזה לא מעניין אותנו, לא משנה לכלום. כי יש לנו קשר באמת טוב.

מה שכן, אני לא טיפוס מאד אידאולוגי. אני לא מהמתווכחים למשל.

אז אנחנו פשוט מכבדים אחד את השני וזהו. למשל, ביום העצמאות אני חוגגת עם המשפחה שלי באופן קבוע ובעלי היקר עובד.

לדעתי בשביל שקשר כזה יחזיק מעמד בשמחה ובטוב צריך שאחד מבני הזוג לא יהיה "מורעל".

ועל מה שלא-

הילדים ילמדו איך אפשר לחיות עם מישהו ולאהוב אותו למרות שלא מסכימים בכל הנושאים.

ולדעתי, אין יפה מזה.

יכול להיות שתפריע במידה כזאת שלפחות לאחד מאיתנו יהיה קשה להמשיך עם הקשר - אבל זה ממש לא מה שאני שואל בדייט ראשון או בבירורים המקדימים.

עקרונית אני יכול להתחתן גם עם נערת גבעות. כמובן עקרונית. אף פעם לא יצא לי לנסות, ולא בטוח שנערת גבעות כלשהיא ת-ר-צ-ה לצאת עם מישהו כמוני

תאמין לי.

ואתה תתפלא איזה "הפכים" לכאורה יכולים להתחתן.

כמו שאמרתי, אני מדבר מהצד שלי, מבחינתי. אם מצליחים להניח בצד את האמונה "הפוליטית" ולהתחתן על סמך התאמה פשוטה - אז זה אפשרי.

אני לא מדבר מבחינת האם תהיה מישהי כזאת שתרצה בכלל לצאת עם "ממלכתי" שכמוני - כמובן, אני לא מדברר מישהי שאני בכלל לא מכיר

היא לא אידיאולוגית שבפועל רוצה את טובת עם ישראל?

היא לא יכולה להתאים לי מהרבה כיוונים?

הניסיון ישירות לקטלג ולהגיד מי לא יכול להתחתן עם מי - מבחינתי הוא לא ראוי ולא נכון. כן - הר המורניק יכול להתחתן עם גושניקית, ומישהי מהרובע יכולה להתחתן עם בחור מתורת החיים או מהגבעות, וזה אפשרי, אם יודעים להתמקד בעיקר וברוב המוחלט המשותף ביניהם.

אני ודי"מ, למשל, לדעתי מסכימים על 99 אחוז מהדברים - אז נכון שהאחוז הנותר תופס נפח גדול מאוד בפורומים ובככלל "בחיים" הוא נראה כאילו הוא תהום פעורה - אבל זה לא נכון. ואם מצליחים לגשר על ההבדלים המסוימים שקיימים בתפיסת "ארץ ישראל ומדינת ישראל" וכו' וכו' - אז הכל יכול להצליח.

ישראל - יש בהן יפות מאוד, יפות פחות, רגילות, וכאלו שפחות נאות - אין הבדל משאר העם ומשאר הבנות.

אני לא מסוגל להגיב להודעות שלך, במחילה.

לא יקרה שום דבר לעולם ולא לך, אם תקדיש עוד כמה שניות לכתוב ברור... וזה לא שאתה לא מסוגל, רואים שאתה כן.

נפגשנו ביום ירושלים, אחת הפגישות הראשונות, שהפכה לויכוח אחד גדול של האם אומרים הלל ביום העצמאות ויום ירושלים או לא

(עכשיו אני מחייכת, אז זה לא היה כל כך נחמד..)

בפועל כשמדברים בלי להתווכח מגלים ששורש הויכוח נובע לרוב מהבדל הרבה יותר קטן באידיאולוגיה ממה שזה נשמע

ואתמול כשדיברנו על הנושא, גם כן ביום ירושלים- אחרי שלוש שנים בדיוק מהויכוח הקודם, הדיון היה אחרת לגמרי..

(אחרי שהנושא היה טאבו עד עכשיו כדי לא להיכנס לויכוחים כאלה )

לדעתי זה נחמד כשיש אידיאולוגיה דומה, אבל הרבה יותר חשוב שיהיו מידות טובות, רצון להיטיב אחד עם השני ומטרות עיקריות משותפות (הרון הכי חזק משותף- למשל- בית של תורה\ חייל בצבא קבע וכו') וכמובן תקשורת טובה בין בני הזוג

כל שאר הדברים שוליים וצצים פה ושם אבל בסופו של דבר לא קריטיים לחיים עצמם. ככה אני רואה אצלנו לפחות

אלא אם כן הדבר הכי חשוב לאדם הוא אמירת הלל ביום העצמאות או יום ירושלים (כי מבחינת מה שזה אומר לרוב ההבדל קטן יותר מאיך שזה נשמע)

יש כמה דברים עקרוניים שחובה לדון ולדעת אותם מראש, והם כוללים כל מה שישפיע על החיים שלכם (מעצרים לדוגמא)

אבל לצפות שכל האידיאולוגיה תתאים במאה אחוז זה קצת מוגזם, ולא תמיד רלוונטי לחיים עצמם..

(מי בכלל זוכר שהתווכחנו על הנושא הזה בחודש חשוון למשל? זה מסוג הנושאים שעולים ביום שבו הם רלוונטים וזהו)

נראה לי שבסך הכל אנחנו מסיכימים על הנושא, כי כן כתבתי שדברים עקרוניים צריכים להתאים. אבל לא כל פרט..

זה חשוב ולא..

זאת אומרת - אם בשאר הדברים ברמה האידיאולוגית יש הסכמה

אני לא רואה בעיה, כשזה מגיע להלל בעצמאות ויום ירושלים בלבד.

אם זה עמוק יותר, סביר להניח שאישה גם לא תשמח שבעלה "חותר" תחת המדינה

כשהיא חושבת שהמדינה היא יסוד כיסא ה' בעולם..

זה לא אומר שאי אפשר להיות חברים של אנשים שחושבים אחרת ממך

אבל בנישואין יש מספיק הבדלים בין גבר לאישה, שלדעתי לא צריך להוסיף..

ממילא לא תהיו העתק-הדבק בדעות, בכל זאת יהודים זה יהודים..

לא מבינה איך אפשר לשקול לגדל ילדים עם מישהו שרוצה לגדל אותם בדרך לא נכונה. (ואולי האידואולוגיה שלי לא נכונה, אבל אני צריכה להאמין שכן).

ו"לא מתלהבים משטויות"...

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!