יש אנשים שלא רוצים רומנטיקה אמיתית, הם לא מעוניינים באמת במחויבות וקשר, האנשים האלו חיים עדיין בעולם של הוליווד,
ודיסני איפה שנסיכות מתאהבות בנסיכים על סוסים לבנים, הם נמצאים בקשר כי זה מרגש וכיף, אבל לא מוכנים להתמסר, כל
אחד ואחת וסיפורו האישי.
רומטיקה אמיתית היא לא רומנטיקה של לפני מחויבות, רומנטיקה אמיתית היא אחרי - היא בשגרה, ביום יום, במציאות הפשוטה.
זו הרומנטיקה האמיתית ביותר והכנה ביותר, אדם יכול להיות נפלא בשביל אדם אחר יום, אולי אפילו שבוע - אבל הוא מתעייף,
כשאיש ואישה מוכנים באמת להיות הם - ובאמת לפגוש את הצד השני - זו הרומנטיקה. כשהם מוכנים להיחשף, לתת לעצמם
מקום - אז מתגלה הרומנטיקה האמיתית, זו בלי הנצנצים, בלי התאורה והעריכה, בלי השעה להתכונן לפני ובלי המסכות -
כשאדם מוריד את המסיכה הוא אומר הרבה יותר מזר וורדים שנשלח.
מעבר לזה - אוי לו לזוג שישכח להיות רומנטי אחרי החתונה, חייבים את זה, חייבים רגעים של ביחד, של קשר זוגי מיוחד שהוא
מעבר ליום יום הפשוט. 
חתונה זה לא לוותר על הרגשות או על הרומנטיקה - זה להיות מוכנים למצוא אותם הרבה יותר בחיים.

@אן_שרלי

למדיי כדי שזה יקרה...

מי זה היה...גילברט, או שאני טועה?

אבל זה היה אחרי שהיא כמעט התארסה עם רוי גרדנר, והבינה שהוא לא קשור אליה ברגע האחרון, ואחרי שגילברט נטה למות והיא הבינה שהוא כן, כשזה עלול היה להיות מאוחר מדיי. (לזה התכוונתי ב"התפתחות אירועים דרמטית למדיי").

יש סיבה שהזכרתי את זה כאן, כי אמנם זה סיפור, ויש בו הרבה בדיון \ הגזמות \ הבל \ שטויות (וכל דבר נחמד), אבל יש גם רעיון אמיתי ונכון לענ"ד שמאוד קשור לשאלה. לחפש את הדברים האמיתיים, ובנאדם שמקושר לחיים שלך, ולא "רומנטיקה" חיצונית ושטחית עם בנאדם שלא באמת מצליח להתחבר לעולם שלך.

שם בכלל זה מגיע לשיאים חדשים אחרי שהוא מתחתן עם אחותה כשהיא לא מוכנה להתחתן איתו... (אומנם אני זכר, אבל אני לא זוכר כעת בדיוק את השמות...)

וג'יין הגדולה?

(מעניין אם המצאתי, קראתי את זה כל-כך מזמן)

איזה נצלו"ש מנוצל"ש

מי שדחתה את אהבתו של לורי זאת ג'ו, שהתחתנה בסוף עם פרופסור באר הקשיש יחסית, ואכן לורי התחתן בסוף עם איימי הצעירה. בת' נפטרה בדרך...עצוב...

אגב, לא הרבה יודעים אבל המשך הספר הזה, הספר הבא בתור, הוא גברים קטנים קראתי גם אותו...

ולורי לא התחתן עם איימי מתוך ברירת מחדל

עברה תקופה ארוכה מאז הסירוב של ג'ו ועד שהוא הכיר את איימי הבוגרת

(גם היא לא מיד הסכימה לו אלא רק אחרי שהוא שיפר את דרכיו הבטלניות)

איזה ניצלוש כיפי!

ג'ו התאימה לו והוא לה הרבה יותר, והיא סתם הייתה קלת דעת כשויתרה על זה.

זכותי לסבור אחרת מהסופרת!

ולמען האמת הוא ואיימי הקימו בית טיםה סטלני, זה היה נראה שהסופרת הכניסה את זה רק כדי לגמור הכל מתוק וקיטצ'י, אבל סבבה

לגבי ההמשך - ספריות ציבוריות לא הולך אצלך? לא מוצאת שם?

אני קראתי...פעם...בעבר הרחוק... לפני כמה שנים טובות.

ועם רצון נחוש זה אולי מוסיף פלפל לחיים בהתחלה

אבל לאורך זמן?

כמו שג'ו אמרה, זה יעשה אותם אומללים.

אי אפשר לחיות ככה ולנהל בית ולגדל ילדים...

נכון שזה היה מבאס, אבל אני יכולה להבין את הסופרת

הרבה עוצמות שיוכלו להגיע בו לגבהים...

הם יכלו למצוא חיים אתגריים/כל דבר אחר שיתאים לשניהם ולתא המשפחתי שיקימו - ולעניות דעתי זה היה הולך מצוין.

הסופרת היה לה את התפיסה שלה, לגיטימי - אבל אני חולק עליה בנקודה הזאת. קורה לי לעיתים שאני משכתב גיבורים של ספרים שאני לא מרוצה עם מה שהסופר עשה מהם בסוף...ובינינו - גיבורי הספרים פעמים רבות כבר שייכים יותר לקוראים מאשר לסופרים...

אבל ממבט בוגר יותר,

אני חושבת שאכן הנישואים של לורי לאמי היו הנכונים והמתאימים ביותר, מבחינת האופי והסגנון של לורי.

גם אני קראתי את גברים קטנים.

מה ההשוואה בכלל....

בס"ד

וזה ספר חביב, אם כי נשים קטנות הרבה יותר טוב לדעתי

החיים הם שגרה שבוחרים בה.

חוטא מי שאומר הלל בכל יום.

יש לנו שבתות וחגים- אך הרוב זה ימי חול.

יש לנו חתונות, לידות ואירועים, אך הרוב אלו ימי שגרה, שמטרתנו היא למצוא את החידוש בה, לחיות את אהבת ה', אהבת הורים וילדים, אהבת איש ואישה ועבודה יומיומית על המידות, וזה נישואין.

החתונה היא ריחוף על ענן ונותנת כח ליום יום

כפי ששבת נותנת כח לימי החול,

אז לא לחיות בסרט...כך ה' ברא את עולמו.

מי חשוב לו הרבה רומנטיקה שישקיע בה.

ככל זוגיות זה נתינה והשקעה ולא קבלה... נכון שגם מקבלים אבל הגישה היא החשובה להצלחה.

בהצלחה.

אם את נמצאת או שאת מחפשת בציבור שאצלו רומנטיקה זה נחשב 'מוקצה'.

אם זה חשוב לך, אז לדעתי אל תתפשרי על זה, ובע"ה הקב"ה יהיה בעזרך!

והחתונה לא אמורה לפגוע ברומנטיקה, היא אפילו אמורה לאפשר יותר רומנטיקה ממה שאפשר לעשות לפני החתונה.

יש אנשים ששייכים לעולם הרוח  יותר מידי מכדי להתחתן ולחיות את החיים המציאותיים והמעשיים.

מכירה אדם כזה. מקווה שיעבור לו. כי חבל

תודה במיוחד לריבוזום,מתן,אן שרלי ופינגו על ההזדהות.

לא להיבהל, 

אני לא חיה בלה לה-לנד

ומותר לי להתייאש

מדי פעם

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?